כפי אהרן חלק א· רבי אהרן בן עזריאל
חושן משפט · סימן יג
שלחתי פסקי הנז' ליד עט"ר מוה"ר פאר הדור ראש"ל מגן אברהם יצ"ו לראות אם יוכשרו דברי בעיניו ויסכים עימי. וזה אשר השיב לי במכתב יה"ק וז"ל. אור נגה עלי פסקו הבהיר על דברת צוואת השר הגדול אוהב התורה ולומדיה קאי"ץ ניסים שמאמה ז"ל עמד וימודד ארש' מעכ"ת יצ"ו וחיזק בריחי הצוואה הנז', אעפ"י שאין בה שום אחד מדרכי ההקנאות הצטרכות עפ"י תחז"ל ונשען מעכ"ת על עמוד חזק של מנהג ערי איברופא יע"א המאשרים ומקיימים צוואות כאלו כמבואר בדברי הפו' האחרונים ז"ל והוסיף נופך מעכ"ת יצ"ו תפוחי זהב במשכיות כסף לבאר כי המנהג הנז"ל יסודתו בהררי קדש עפ"י ס' מהר"ם הידועה וברוחב מבינתו צלל במים אדירים בעומקי ים התלמוד ובנהרי נחלי דברי הראשו' ז"ל. ומשם חפר אוכל כי רבים ונכבדים מגדולי הראשו' ז"ל קימי בשי' מהר"ם הנז' ולאו סברא יחידאה היא ונמצא המנהג הנז' מיוסד עפ"י דין תורתינו הקדושה ומנהג ותיקין יקרא. הנני להודיע למעכ"ת כי מאז נשאלה שאלה זאת לפנינו פניתי אני מעט מעול הציבור והיחיד ועם חולשת מזגי דחקתי את עצמי ללמוד בענין זה בעצם ולברר הלכה זו לתלמיה. ותלי"ת כתבתי על הניר ועל הדיפתירא מה שחנני אלהים ומה שנר' לענ"ד להלכה ולמעשה הכל כותיה דמר וכטעמיה. ועתה כאשר הגיע לידי פסק מעכ"ת יצ"ו כמעט שעברתי על כל דבריו מרישיה לסיפיה ומסיפיה לרישיה עלץ לבי ויגל כבודי כי ראיתי דרכו דרך הקדש מכוון לדעתי לא לבד לענין הדין לקיום הצוואה הנז' ומט' המנהג הנז' אלא גם בכל דברי הראשו' אשר הבאתי נגע מעכ"ת בקצה המטה ויתן מיערת דבשם על כפי אהרן הכל לאתוי סיוע שיש בו ממש לס' מהר"ם הנז"ל. חפץ היתי להשתעשע בד"ק כי חביבים עלי אמריו כי נעימו וכך היא דרכה של תורה שני נביאים מתנבאים נבואה אחת ואין סגנון אחר עולה לשלהם והנה לא יבצר כי היה לי להשיב על דבריו יצ"ו במה שנוגע לענין הפלפול בדברי הראשו' כאשר יראה מני"ר יצ"ו מתוך דברי אכן תלאות הזמן וחולשת גופי לא נתנני השב רוחי לחזור על המקרא נקוט מיהא הלכה זו יוצאה בהינומה וראשה פרועה כי הצואה הנז' שרירא וקימת בל יפול ממנה דבר ארצה. אחלה פני קדשו פסקי הנז' אף כי כבר מדפיסים אותו בכרך קטן נקרא בשם ישמח משה חוששני כי לימים עוד איידי דזוטר מירכס על כן רצוני שיעלהו על מזבח הדפוס עם פסקו הנז' בתוך ספרו הבהיר אשר מעלה כעת על מזבח הדפוס כפי אהרן במופי אתחנן אקרא אל אלוה אורכא בשנים יתייהב ליה שקט ושאנן והיה עליהו רענן ובצל שדי יתלונן. וה' עמו שהלכה כמותו כי"ר. ולעשות רצון צדיק חפצתי. והנני מדפס ועולה פסק הגאון נ"י ע"ה פ"ה יצ"ו הנז"ל ככתבו וכלשונו.
שורש נותן מתנת בריא מהיום ולאח"מ אשר ידוע שורשו ומקורו פתוח בים התלמוד מס' בתרא פ' יש נוחלין דקל"ה איתא התם אזוהי דייתקי וכו' אמר אביי ה"ק איזוהי מתנת בריא שהיא כמתנת שכ"מ דלא קני אלא לאח"מ כל שכתוב בה מהיום ולאח"מ ופי' רשב"ם דמשמע גופא קנוי לך מהיום ופירי לאח"מ ובהכי דמיא למתנת שכ"מ שאינו קונה הפירות עד לאח"מ דומיא דמתנת שכ"מ שאינו קונה אלא לאח"מ ומיהו בהכי עדיפא משכ"מ דמתנת שכ"מ יכול לחזור בו אבל מתנת בריא דמהיום ולאח"מ אינו יכול למכור הגוף עוד כל ימי חייו אלא פירות עכ"ל. וכן פירש"י במציעא די"ט דגם שם איתמר הך מימרא דאביי ופירש"י שהגוף קנוי לו מהיום ואינו יכול למוכרו ולא להורישו כו' יע"ש. והתוס' ז"ל שם במס' בתרא כתבו משם ר"ת ז"ל דאביי מיירי שפירש בפירוש מהיום אם לא אחזור בי עד לאח"מ דמסתמא אם אמר מהיום ולאח"מ קני גופא מהיום ופירות לאח"מ ובהכי דמיא לשכ"מ שאם רוצה לחזור יכול לחזור כיון שפירש אם לא אחזור בי
נמצא דבהא פליגי רש"י ורשב"ם ז"ל עם ר"ת דלד' רש"י ורשב"ם אפילו דלא פי' אם לא אחזור בי דמיא למתנת שכ"מ וקני גופא מהיום ופירי לאח"מ. ולד' רבינו תם אם לא פי' אם לא אחזור בי נהי דקני גופא מהיום ופירי לאח"מ אבל לא דמיא למתנת שכ"מ כיון שאינו יכול לחזור בו. באופן דבזה הושוו רש"י ורשב"ם ם ור"ת ז"ל באומר מהיום ולאח"מ דקני גופא מהיום ואינו יכול לחזור בו ופירי לאח"מ.
והנה כל הפוסקים ז"ל פסקו להלכתא כרש"י ורשב"ם ז"ל באומר מהיום ולאח"מ דקנה הגוף מהיום קנין הגוף ואינו יכול לחזור בו ופירי לאח"מ וכן כתב רב"א בש"מ בשם הרמב"ן והרשב"א והריטב"א ותוס' שאנץ וכ"כ הנ"י והרמב"ן והרמ"ה בחידושם שם וכ"כ המרדכי בשם ס' החכמה בפי"ן גם הרשב"א ח"ב סי' שכ"ז ובח"א סי' תקס"ג ובח"ג הביאה מרן בב"י סי' ר"ן מחודש ט"ו וגם גדולי רבני האחרונים פשיט להו הכי והריב"ל ח"ד סי' כ"ו ומהרח"ש ח"ב סי' י"א והפ"מ ח"א סי' י"ד הבין כן בדעת הרמב"ם כמו שיראה המעש"ב גם בתשו' מרן באה"ע בדיני כתובה סי' ה' הבין כן בד' הר"מ ז"ל דמהיום ולאח"מ קני גופא מהיום ופירי לאח"מ ועיין לה' פ"מ ח"א סי' ל"ד וסי' פ"ב ד' ר"ב וסי' פ"ג ד' ר"ח וח"ב סי' ס"ח. וכן מבואר בס' מגן גבורים סי' נ"ה ולה' כרם שלמה ח"מ סי' ס"ח והרב דבר משה ח"ב סי' ק"ט. הרי לפניך להקת הפוסקים דפסקו להלכתא בבריא שנותן מהיום ולאח"מ שזוכה המקבל בגוף מהיום קנין הגוף ואינו יכול הנותן לחזור בו.
איברא דיש לנו לדעת ולתור בחכמה דבשלמא לד' ר"ת ז"ל דפי' דמיירי שפי' אם לא אחזור בי שפיר הוי מתנה זו כמתנת שכ"מ דלא קנה אלא לאח"מ שהרי ביד הנותן לחזור בו אם ירצה. ברם לד' רש"י ורשב"ם ז"ל וכולהו הני רבוותא הנז"ל הדבר קשה דא"כ הויא כמתנת ברי ממש דקני גופא מהיום ואינו יכול לחזור בו ופירות ממילא נגררין אחר הגוף והיכי הויא כמתנת שכ"מ.
וראיתי להרשב"ש ז"ל בסי' ק"ץ שדקדק מלשון הר"מ ז"ל שכתב בסו' ה' זכיה ומתנה פ' י"ב ה' י"ד וז"ל מתנת בריא שכתוב בה מהיום ולאח"מ הרי היא כמתנת שכ"מ שאינו קונה אלא לאח"מ שמשמע דברים אלו שאע"פ שקנה הגוף מהיום אינו זוכה בו ואוכל פירות אלא לאח"מ עכ"ל ומדבריו אלו דקדק הרב ז"ל שהיה לו לכתוב ואינו זוכה לאכול פירות עד לאח"מ או ולא זכה בפירות עד לאח"מ והוה משמע שקנה הגוף מהיום ופירי לאח"מ ומדכתב ואינו זוכה בו ואוכל פירות עד לאח"מ משמע שגם הגוף לא זכה בו עד לאח"מ וא"כ הרי היא כמתנת שכ"מ ממש שאין לו קנין בגוף הנכסים עד לאח"מ והיא מתנת בריא לענין שאם רוצה הנותן לחזור בו אינו יכול לחזור בו וא"כ כיון שהיא כמתנת שכ"מ ממש דבריו ככתובים וכמסורים דמו.
וכן ראיתי לה' מוהריט"ץ ז"ל בסי' נ"א דכתב הכי ודקדק כן בדברי הר"מ ז"ל ואחריו נמשך ה' משאת משה בח"מ סי' י"ו שהביא ד' הרב מהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' מ"א וה' משאת משה ז"ל יישב השגת ה' פ"מ ח"א סי' י"ד שהשיג על ה' מהרשד"ם ז"ל וכתב שטעמו שכך נראה מדקדוק לשון הרמז"ל יע"ש. ואף שהטור ז"ל הביא לשון הרמז"ל באופן אחר וז"ל שאע"פ שקנה הגוף מהיום אינו זוכה בו לאכול פירות עד לאח"מ וא"כ נמצא דנפל יסוד הדקדוק שדקדקו הרבנים ז"ל הנז' מלשון הרמז"ל. וכמו שכן הק' הרב חק"ל במ"ב בח"מ סוס"י ד' אמנם נראה דלא שלטה עינו ז"ל להרב צרור הכסף ז"ל בח"מ סי' כ"ב דיישב גם לשון הטור בדעת הר"מ ז"ל באופן הנז"ל שהיא כמתנת שכ"מ ממש שלא זכה בגוף עד לאח"מ אלא שאין הנותן יכול לחזור בו יעש"ב וגם ראיתי לה' גו"ר ח"מ כלל ה' סי' ו' דמשמע מדבריו דנמשך אחר ד' ה' מהרשד"ם ז"ל הנז' בח"מ סי' מ"א יע"ש. באופן דלדעת כל הני רבוותא ז"ל מתנת בריא שאמר מהיום ולאח"מ הויא כמתנת שכ"מ דדבריו ככתובין וכמסורין דמו ואין צריך שום קנין כלל אלא דאין המקבל זוכה בגוף המתנה אלא לאח"מ והנותן אינו יכול לחזור בו.
איברא דיש לנו לדעת לפי דעת הרשב"ש ז"ל דמשמע דאמרה למלתיה אפי' לגבי יורשיו וכן לדעת כל הני רבוותא ז"ל ק' דמה יענו לההיא סו' דבתרא דף קל"ו ע"א אמתני' דהכותב נכסיו לבניו צריך שיכתוב מהיום ולאח"מ והק' בש"ס וכי כתב ליה מהיום ולאח"מ מאי הוי הא תנן מהיום ולאח"מ גט ואינו גט ותי' התם מספקא לן אי הנאה הוי או חזרה הוי אבל הכא הכי קאמר גופא קני מהיום ופרי לאח"מ עכ"ל. והכי איתא בירושלמי פ' שאחזו גבי מתני' דזה גיטך אם מתי דמק' כתלמודין ואמ"ר אילא במתני' כיון שאמר מהיום מתנה גמורה היא לאיזה דבר כתב לה לאח"מ לשייר בה אכילת פירות יע"ש הרי שתלמוד דידן והירושלמי מסכימים לגבי יורשיו לד' כולהו הנך רבוותא דאייתינן לעיל דקני גופא מהיום ופירי לאח"מ.
ואולם מוכרחים אנו לו' דה"ק מתנה גמורה לענין שלא יוכל לחזור דבמיתתו קונה למפרע מהיום דאלו לא אמר לאח"מ אלא מהיום לחודיה הוי מתנה גמורה גוף ופירי עכשיו דא' לאח"מ ושייר אכילת פירות הרי שייר נמי גוף לפירות ועיין בתוס' יבמות דצ"ג סו' ד"ה קנויה וכו' דכתבו דבמהיום ולאח"מ משמע טפי שרוצה להקנות גוף מהיום ומסתברא דכיון דאמר לאח"מ דלהבריח נכסיו משאר יורשיו קאתי ומקנה ליה לגוף מעכשיו. נמצא דמצד הסברה אנו אומרים דמקנה הגוף מעכשיו והיינו לשלא יוכל לחזור בו אבל סוס"ו הזכיר לאח"מ ולא קנה אלא לאח"מ ובמיתתו קונה למפרע. כן נראה לי לפ' לדעת רבוותא האלין הגם דרוב הפוסקים ז"ל פליגי וס"ל דקנה הגוף ממש.
אמנם בנ"ד דלא כתב בצוואתו דהקנה מהיום ולאח"מ אלא כך כתב אלו התנאים הם סוף רצוני הגמור. אני כותבם בידי בחדר הגדול שלי כו' ואני מעריך בבריאות גופי וכו' אני מחלק בהצלחתי קרקעות וכספים וכל מידי דמתקרי נכסי אשר אהיה שליט בהם יום מותי לג' חלקים כו' אלו הם הצוואות אשר אני בעצמי סידרתים וכו' ביום פ' בח' פ' ש' פ' לחש' ישראל שהוא יום פ' ח' פ' ש' פ' לחש' ישמעאל שהוא יום פ' ח' פ' ש' פ' לחש' הלועזים וכאשר אני חותם בידי וכו'.
הנה בצוואה הזו הנך רבוותא דלעיל מסכימים ומעריבים דהויא דינא כמתנת שכ"מ שמצוה מהיום שיזכו במתנות לאח"מ וכגו"ד לא קנו המקבלי מתנות עד לאח"מ והויא כמתנת שכ"מ ממש דדבריו ככתובין וכמסרין דמו. ועוד דבנ"ד כיון שאמר סוף רצוני שיזכו בהם יום מותי אין לך מצוה מחמת מיתה גדול מזה ואף שהוא בריא. וכמו שכן ראיתי להמרדכי סופ"ק דמציעא סי' רנ"ד דפסק מהר"מ דאף הבריא שאמר ינתן לפ' כו"כ אם ימות זה נקרא מצוה מחמת מיתה וקנה וכן משמע מתוך פירש"י דהכא עכ"ל. ולא פורש לנו פירש"י שציין מוהר"מ ז"ל איה מקום כבודו. ולדידי נראה דדייק לה ממ"ש רש"י בסוגיא דמציעא די"ט הנז' במאי דאמר אביי ה"ק איזוהי מתנת בריא שהיא כמתנת שכ"מ כתב רש"י ז"ל וז"ל סתם שכ"מ לא קניא לו אלא לאח"מ דמחמת מיתה הוא מצוה עכ"ל. וק' דלא הול"ל אלא סתם מתנת שכ"מ לא קניא אלא לאח"מ ותו לא. וזה ידוע מש"ס בתרא דקל"ז ע"א ומאי בעי לומר דמחמת מיתה הוא מצוה אלא ודאי דס"ל כל שמזכיר מיתה בדבריו הו"ל מצוה מחמת מיתה ומדפי' הכי במהיום ולאח"מ ש"מ דס"ל דאף הבריא שמזכיר מיתה בדבריו הו"ל מצוה מח"מ ואף לר"ת שחולק לפירושו ומפרש דה"ק מהיום אם לא אחזור בי עד שעת מיתה הכי מסתבר ליה דכיון שהזכיר מיתה הו"ל מצוה מח"מ ועיין במרדכי פ' מי שמת סי' תר"ב דכ' ג"כ בפירוש הכי וז"ל פסק מהר"מ דבריא שאמר אם אמות ינתן כו"כ לפ' היינו מצוה מח"מ כדאמרינן פ' יש נוחלין איזוהי מתנת בריא שהיא כמתנת שכ"מ כל שאמר מהיום ולאח"מ ופי' ר"ת מהיום אם לא אחזור בי עד לאח"מ עכ"ל ופירוש דבריו דבפ' י"נ דאמרי' מתנת בריא שהיא כמתנת שכ"מ שכתוב מהיום ולאח"מ הכונה דכיון שהזכיר מיתה הרי זה מצוה מ"מ והויא כמתנת שכ"מ וכדעת ר"ת ז"ל ולא הזכיר סברת רש"י ז"ל יעי"ש.
ואפשר דע"פ יסוד זה סובב הולך כונת דברי מהר"מ שהביא המרדכי פי"ן סי' תקצ"ה וז"ל נשאל לר"מ אם יש לו לאדם ו' עני ורוצה לתת לו עתה כדי לסלקו לאח"מ מירושתו כו'. והשיב נ"ל דיש תקנה לאביו עכשיו אע"פ שהוא בריא לחלק נכסיו לאח"מ לכל יורשיו כמתנת שכ"מ וכן יאמר עכשיו אע"פ שהוא בריא פ' בני יטול וכו' וממילא לא ישאר לו כלום דאפי' הויא בריא כמה ימים אח"כ כיון שמצוה ואומר פ' בני יטול כו' אין לך מצוה מ"מ גדול מזה וגדולה מזו אור"ת איזוהי מתנת בריא שהיא כמתנת שכ"מ כל שכתוב בה מהיום ולאח"מ שפי' בהדיא אם לא אחזור בי עד לאח"מ וכ"ש היכא דלא אמר בה מהיום ולאח"מ עכ"ל. ופי' דבריו עפ"י השתי תשו' הנז"ל דס"ל דבריא שאומר יטול פ' כו"כ לאח"מ הוי מצוה מ"מ וה"ה ה"נ שאומר פ' בני יטול כו"כ וכו' הרי חילק נכסיו וזוכים לאח"מ מדין מצוה ואח"כ כתב וגדולה מזו כתב ר"ת דאפי' באומר מהיום אם לא אחזור בי עד לאח"מ קני לאח"מ מדין מצוה מ"מ וכמ"ש בתשו' הנ"ל. ואפי' דאמר מהיום דמשמע שיהא קונה מהיום אפי"ה כיון שאמר לאח"מ לא קני אלא לאח"מ כמתנת שכ"מ המצוה מ"מ וכ"ש בנדון זה דלא אמר מהיום ולאח"מ שלא הזכיר תיבת מהיום כלל כי אם פ' בני יטול לאח"מ כיון שהזכיר מיתה הו"ל ממ"מ גמור ולא קני אלא לאח"מ.
וכן מצאתי לה' מהר"י ן' מיגאש ז"ל דהכי ס"ל דבמתנת שכ"מ אין צריך לו' מהיום דכתב בשי' לבתרא דקל"ז גבי הכותב נכסיו לבנו לאח"מ וכו' וז"ל במתנת שכ"מ לא צריך מהיום דהא קי"ל דדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמו וכאלו נמסרו הנכסים לידו מחיים דמי שיקנה אותם אם ימות וכיון דמית אגלאי מלתא למפרע דההיא מסירה דאמסירו לידיה הנכסים מחיים לידיה אהניא ליה דקני להו לאח"מ מיד לא שנא צוואה בכתב ולא שנא בלא כתיבה לא צריך מהיום דהא כמסורין לידו מחיים דמו והא דאמרי' אין שטר לאח"מ הנ"מ דאמר כתבו דשמא לא גמר להקנותו לא בשטר אבל הכא דכתב איהו הצוואה הו"ל כאמירה בפה דמה לי אמר בפה ומה לי אמר בכתב עכ"ל.
הראת לדעת דמתנת שכ"מ א"צ מהיום וזוהי שכתב מהר"מ ז"ל וכ"ש היכא דלא אמר בה מהיום וכו' וכמובן. ועיין להב"ד ז"ל בח"מ סי' קל"ב ועיין להתוס' בגטין די"ד ע"ב בד"ה הא בשכ"מ והרא"ש ז"ל שם. ועיין להרדב"ז ח"ג ד"פ סי' תקנ"א עי"ש. והשתא היינו כוונת מהר"מ דהגם דבלתי מהיום הו"ל ככומ"ד ולפי סברתו דקינה אף הבריא שאמר יטול לאח"מ עכ"פ הכוונה דקניה למפרע היינו בשעת גמר מיתה. וה"ה באו' מהיום אם לא אחזור בי לא קני אלא לאח"מ לס' ר"ת ז"ל והיינו משום מצוה מ"מ. ולהכי אמר וגדולה מזו
באופן בג' תשו' הללו והם בסו' פ"ק דמציעא ופ' מי שמת סי' ת"ר והך דפ' י"נ הלך לשביל א' דס"ל דסוגין דמהיום ולאח"מ דפירשה אביי מתנת בריא שהיא כשכ"מ דלא קני אלא לאח"מ היינו טע' דקני הוא משום מצוה מ"מ בין לפירש"י בין לפי' ר"ת ואם איתא דס"ל כהמפ' דגופא קני לגמרי מהיום מה אנו צריכין לט' מצוה מ"מ אי לא שנא' דלא אהני מילת מהיום אלא לשלא יוכל לחזור דלאח"מ קני למפרע אבל גם קניית הגוף לא קני לגמרי עד שימות וכהנך מפרשי' הנז"ל.. נמצא דרש"י ומהר"ם משיטתייהו ודברי ר"ת ז"ל אינן מבוררי' כ"כ לדעתו לו' הכי אלא אי ס"ל כפירש"י. אבל אי ס"ל כרשב"ם ומהר"י ן' מיגאש דס"ל דבריא מהיום קני גופא לגמרי וכן שאר מפרשים. מעתה אפ"ל דר"ת ז"ל בפירש מהיום אי לא אחזור בי ס"ל כיון דאמר מהיום קונה למפרע ממש.
והנה אף שאין בידי להכריח פי' ר"ת כמאן קאי מדברי עצמו יש בידי להכריח ממקום אחר והוא שראיתי בשי' רב"א דמצי' שם דמייתי דהרשב"א והר"ן והרא"ש ותוס' שאנץ כולם זלה"ה ס"ל בפי' הסוגי' כר"ת ז"ל. ואולם הריטב"א והרמב"ן קיימי כשי' רש"י ז"ל והריטב"א כ' דגם ר"י ז"ל קאי כשי' ר"ת ז"ל וכן התם משם תלמידי ר"פ ז"ל מייתו דר"י מפ' כפי' ר"ת ז"ל ע"ש ולא נמצא בתוס' שלנו דר"י ז"ל סל"ה.
והנראה אצלי דהם למדוה ממ"ש התוס' פ' י"נ דקי"ג ע"ב ד"ה אורעה כל הפרשה דפר"י ז"ל דמיירי בשנותן בקנין גמור במתנת בריא מעכשיו אם ימות וקרי ליה לחלה לפי שהוא כעין נחלה שאין קונה אלא לאח"מ ע"כ. הרי מצינו לר"י ז"ל דמפ' מעכשיו אם ימות ולא פי' מהיום ולאח"מ דהיינו גופא מהיום ופירי לאח"מ מט' שסו' דזו מ"ב היא ואינה נקראת בשום אופן נחלה ולהכי פי' במעכשיו אם ימות דבכגו"ד לא קני אלא לאח"מ ומוכרח דלא קני למפרע דאי הכי לא מקרי נחלה אלא אפילו דאמר מעכשיו כיון דאמר נמי אם ימות לא קנה כלל אלא אם ימות ולפיכך קרויה נחלה וה"ה באו' אי לא אחזור בי עד לאח"מ דהיא היא ואינה קונה אלא לאח"מ וכן נר' מתשו' שערי צדק ז"ל ש"ג. מח"ד סי' כ"ג תשו' רב שרירא גאון ז"ל איברא דהרא"ש ז"ל הגם דס"ל כפי' ר"ת ור"י באם לא אחזור בי מ"מ בשי' רב"א ז"ל אייתי משם תוספי הרא"ש דלא ניח"ל הך אוקימתת ר"י ז"ל והוא א' דאין לקרותו נחלה דנהי דתלאו במיתה מ"מ המתנה חלה משעת קנין ומה שתלה במיתה הוי כמו תנאי בעלמא ע"ש וכ"כ משם ר' יונה בעליות ע"ש. וכן מצאתי בתשו' מהר"י ן' הרא"ש ז"ל סי' פ"ד שהביאו החכמים החולקים עליו משם הרא"ש בתוספותיו על סוגי' דקידושין די"ט ע"ב עמ"ש בש"ס משל לאו' לאשה הרי מקו' לי מעכשיו ולאחר ל"י דדחו פי' רש"י דאין זו שיטת התלמוד כו'. ועו' ע"כ הא דקאמר משל וכו' מיירי כשפי' בהדיא מעכשיו תהא מקו"ל אי לא אחזור בי עד ל' יום דאי בסתם איירי הא איכא מ"ד התם דלאו חזרה הוי ולא תנאה ואע"פ שהלשון שוה אין לחוש כה"ג אשכחן בסו' פ' י"ן מהיום ולאח"מ מתפרש בתרי גווני וכו' והלכך המשל בא לו' כי היכי דמקו' לראשון ה"ה גבי יעוד אע"ג דלא אמר בשעת מכירה מעכשיו לכשארצה אייעד וכו' והבא עליה משעת מכי' עד שעת יעוד יש בו איסור א"א דחל היעוד למפרע משעת מכי' ע"ש. באופן דמצינו פלוגתא במהיום אם לא אחזור בי אם קנה למפרע או דוקא בשעת מיתה ואליבא דר"י ל"ק אלא לאח"מ ולפיכך קרי לה נחלה ואליבא דהרא"ש ודעימיה לא תקרא נחלה כיון דקונה למפרע. ואפ"ל דאפילו הרא"ש ודעימיה החולקי' על ר"י ז"ל לו' דלא תקרא נחלה היינו משום דהוה ביה קנין דר"י קמהדר על נחלה דאורייתא ולפיכך קא מצריך קנין. וכן ההיא דיעוד הוי דכוותיה דקנייתה בכסף אבל מתנה דמהיום אי לא אחזור בי בלתי קנין דהוי תקנת חז"ל למיהב חומרי דבריא וחומרי דש"מ דהוו ככומ"ד אפ' דכ"ע יודו דלא קני אלא לאח"מ ונקראת נחלה וק"ל (ואגב אורחין מכאן תשו' להסוברי' דק"ס דהוי דרבנן דהרי מדברי ר"י הנז"ל מוכח דהוי דאורייתא).
וכן נ"ל בכונת תלמידי ר"פ ז"ל בשי' רב"א דמצי' ע"ד י"ט בד"ה האי כתבא וז"ל וי"ל דלפי' ר"י ניחא דפי' מהיום ולאח"מ ר"ל מהיום אי לא יהיבנא לאינש אחרינא השתא ליכא למיחש למיתב לקמא דאי היה מחוייב לב"ח או לכתובת אשה או למזונות כיון דמ"מ אינה נגמרת עד לאח"מ שפיר יטרפו מיניה ע"כ. ולכאורה ק' דמאחר דזה אינו רוצה לחזור בו איך טרפו ליה מיניה אבל אי נאמר דס"ל דאפילו מת אינו קונה אלא לאחר מיתה שפיר טרפי דהכי הוי דינא כמהיום אם לא אחזור בי ומת ב"ח כתובת אשה ומזוני טרפי מינה משום דלא קני אלא לאחר גמר מיתה ולשון נגמרת אינה מדוייק' ובהכי מצינו טוב ט' ודעת דפליגי הר"י ן' הרא"ש והחולקים עליו שם בסי' פ"ד במתנה מהיום ולאח"מ ופירש אי לא אחזור בי אי אלמנתו נזונת מהם דדעת הר"י ן' הרא"ש דהאלמנה ניזונת והחכמים החולקים ס"ל דקניא למפרע וחשיב כמ"ב. ובזה תלוי פלוגתייהו דר"י ן' הרא"ש ס"ל כדעת רש"י ומהר"מ וכן הוא ס' ר"י הנז"ל במ"ב מעכשיו אם ימות דלא קני אלא לאח"מ והחולקים ס"ל דקני למפרע וחשיב מ"ב ועיין פ"מ ז"ל ח"א סי' י"ד דיפה כיון לו' דנדונם היה באם לא אחזור בי ועיין מהריט"ץ ז"ל בג' תשו' סי' למד וסי' נ"א וסי' רי"ג כמה נתחבט משום דמרן בב"י רמזה בקיצור בסי' רנ"ב סי"ט עי"ש.
והנה עוד כ' המרדכי פי"ן סי' תקצ"ג דנשאל הר"מ על ראובן שתובע משמעין שאמו הפקידה בידו וכשמסרתו לידו אמ"ל לתת לראובן בנה לאח"מ וש' משיבו כך אמ"ל אם איצטריך ממנו הנהו לי ואם היא תמות תנהו לראובן בני והשיב שלא זכה ראובן במתנה כיון שהיתה בריאה באותה שעה ומ"ב בעי קנין ואע"ג דאמרי' פ' י"ן איזהו מ"ב שהיא כמתנת ש"מ ופי' ר"ת ז"ל שכתב בו מהיום אם לא אחזור בי עד לאח"מ משמע דלאח"מ מיהא קני אפי' בלא קנין. שאני התם דכתי' מהיום וכו' או שזמנו ש"ש מוכיח עליו אבל בנדו"ז דליכא מהיום וליכא שטר וקנין שיוכיח על המתנה דמחיים חיילה לא קני דאין מתנה לאח"מ בבריא ולי"ל משום מלד"ה שהרי לא הושלש מתחילה לכך וכו' ע"ש. הנה תשו' זו סותרת הקודמת דשם המשיך דברי ר"ת לס' רש"י דהי"ט משום מצוה מח"מ. והכא ס"ל דס' ר"ת כס' רשב"ם ומהר"י ן' מיגאש ודעימיה דבריא צ"ל מהיום או זמנו של שטר הא לא"ה אין הבריא יכול לתת לאח"מ. וכבר מהריק"ו ז"ל ש' צ"ד נרגש וכ' דכך דרכו של מהר"מ לפעמים תופס שיטה א' ולפעמים שיטה אחרת דבפ"ק דמציעא תפס שי' רש"י ופ' י"נ שי' ר"ת יע"ש. ואנכי הרואה דבדעת ר"ת עצמו פעמים תופס דהוי סברתו מתנת ש"מ המצוה מ"מ כמ"ש ר"פ מי שמת לדעתו וכן הא דפ' י"נ סי' תקצ"א ותיכף שם בסי' תקצ"ג מסתבר ליה כדעת ר"ת דהוי מ"ב וכן שם פי"נ סי' תקפ"ד מוכח מדבריו דמהיום ולאח"מ הוי מ"ב ומהיום אי לא אחזור בי הוי מתנת ש"מ עי"ש. וראיתי למור"ם ז"ל בס' דרכי משה סי' נז"ר דרצה לתרץ וז"ל ול"נ ליישבם דודאי לענין קנין הוי כמ"ב דזיל בתר ט' דש"מ כדי שלא תטרוף דעתו ובבריא לא שייך הך ט'. אמנם לענין חזרה ס"ל למהר"מ דיכול כל ימי חייו לחזור דהוי כאלו התנה אם לא אחזור בי דהרי אף מצוה מ"מ יכו"ל. וה"ה הכא וכו' ע"ש. ובהגהות דו"פ הקשה עליו דהוי היפך רש"י ורשב"ם והרמז"ל דכ' דאינו יכו"ל. ונראה דלהך ס' מור"ם כיון מהריט"ץ ז"ל בסי' מ"ב עי"ש. וגוף התי' לא הבינותיו דמהר"מ בהך תשו' דסי' תקצ"ג קאמר ואע"ג דאמרינן פ' י"נ וכו' אי לא אחזור בי משמע דלאח"מ מיהא קני בלא קנין שאני התם וכו' הרי דמשמע ליה פשט הסוגיא דבלא קנין איירי ואם נאמר משום דס"ל דהסוגיא מיירי במתנת קרקע דקני בשטרא א"כ מאי מק' ומאי מתרץ א"ו דפשט הסו' סתמא מיירי בין נתן קרקע בין נתן מטלטלי קני במהיום אי לא אחזור בי אף בלתי קנין. וכן משמעות מהר"מ פ' י"נ סי' תקפ"ד ותקע"ה עי"ש והכי הבין מהריק"ו שם בשורש צ"ד בנדונו שלא היה שם קנין ומייתי תשו מהר"מ הנז"ל עד שבסו' התשו' כ' ומדומה אני דלפי דברי רשב"ם לא שייך למימר זמנו ש"ש מוכיח אלא בשטר שיש בו קנין כו' ואין ספק בידי לעיין שם ע"כ הרי עד עתה עסיק מר בשטר שאין בו קנין ותמיהא זו תפול ג"כ למוהר"מ מפאדובה סי' ב"ן דהביא הך תשו' דמהר"מ וכ' הרי לך בהדיא מלשון שטר וקנין ולא א' שטר לחוד דמהר"מ עצמו סובר שבריא המצוה על אחר מותו אין בו ממש אי לא יש בו קנין כגון שדי נתונה באופן שיחול מחיים עי"ש ואתמהא דמר הבין בקושיתו דקא' בהדיא דקני בלא קנין.
וראיתי למהריב"ל ז"ל ח"ב סי' ל"ו דעמד בסתירת ב' תשו' מהר"מ זאח"ז ותשו' ראשונה הניחה בצ"ע ולא ראה ההיא דפ"ק דמצי' דמסתמיך ואזיל לסברת רש"י ובפ' מי שמת השיא גם ס' ר"ת אבתריה דרש"י כנז"ל. ושוב בתשו' שני' הק' ממ"נ אי ס"ל למהר"מ דההיא דמהיום ולאח"מ מיירי בקרקע למאי אצטריך קנין ואי מיירי במטלטלין ודאי דאצטריך קנין ולא מהני לא מהיום ולא זמנו של שטר. ואיברא דבש"ס מוכח דמיירי בקרקע מדקאמר בהקנאה מהו משמע דמצי לאוקמי מתני' בלא הקנאה א"כ משמע דמקרקעי מיירי מתני' וכד מעיינינן שפיר דלאו קושיא היא משום דבאותו נדון דמהר"מ כיון דזכה לו ע"י אחר מאי דכ' מהר"מ ומ"ב בעי קנין היינו שיוכיח דמחיים חיילה והשתא א"ש מאי דקאמר שאני התם דכתיב מהיום או זמנו ש"ש עי"ש.
ולדידי קו' חזקה ותי' לא הבינותיו דהנה מק' דאי מתני' מיירי במתנת קרקע הרי נקנית בשטר ומאי בעי קנין ואי במטלטלי איירי מכח הסתמות מתני' דבכל אופן מתנה כגו"ד ודאי בעי קנין דמטלטלין לא מקנו בשטרא כמבואר בש"ס דקמא דע"ט דקא' מטלטלין בני שטרא נינהו ובתרא דע"ו ובקידושין דכ"ב ותנא דידן מילתא דליתא במטלטלין קתני ע"ש. ומדקאמר בהקנאה מהו מכלל דמתני' מתפרשת בלא קנין ומוכרח מיירי בקרקע דנקנית בשטר והדרא קושיא לדוכתא דמאי מק' לנדונו דמיירי במטלטלין דבעי קנין ממתני' דמשמע דלא בעי קנין. וקו' זו רצה לתרץ דמיירי בזיכה לו ע"י אחר דכגו"ד מטלטלין נקנין ותירוצו לא א"ש דכבר כ' דהך זיכוי לאו מידי הוא כיון דלא זיכה לו אדעתא דהכי ושמא י"ל דכונתו דמהר"מ מיירי הכא לקס"ד במונח דהזיכוי היה מועיל אלא דשוב כ' דזה הזיכוי לא חשיב זיכוי מט' שכ'. ומלבד דזה דוחק גם לא ראה תשו' מהר"ם דפ' מי שמת סי' תק"ל דהוי דכוותא ממש ושם הקדים מה שלא הושלש מתחילה לכך ותן לאו כזכי והדר כ' ולא מצינו מ"ב לאח"מ ונרגש מהא דאמרינן איזהו מ"ב וכו' ותי' דהתם דוקא שכ' מהיום או זמנו של שטר אבל בלא מהיום או שטר זכו היורשים עם יציאת נפש ע"כ נהי דלא הזכיר כאן מילת קנין מ"מ משמע מדבריו לנדונו דאי הזכיר מהיום או דאיכא שטר דכתוב זמן היה זוכה בלתי קנין. ותו מה בצע דתירצנו זאת התשו' ואיהו בשאר תשו' הנז"ל ובפרט ההיא דפ' י"נ סי' תקפד והוכפלה בסי' תקצ"ט המתחלת הכותב לבתו ולחתנו מ"ב מהיום ולא"מ ליטול כא' מהבנים הזכרים מוכח בלתי קנין קונה חלק כא' מהבנים בין קרקע בין מטלטלי ומחוורתא דמילתא דקנין ל"ד ויגיד עליו רעו וכל עיקרו הוא דבעינן שיפורסם ויוכיח דמקנה מהיום ועיין בהגהות מימון פ"ו ה' זכיה ומתנה סי' ח' וכן הבין המבי"ט ז"ל בח"ב סי' קפ"ב דהעיקר לדעת מהר"מ במ"ב כדי שיקנה הוא שיוכיח דמחיים מקנה או מהיום או קנין או זמן השטר ע"ש שכתב וז"ל ואפילו שלא כתב מהיום אלא שכתב שיקנה פ' לאח"מ אפי' שלא היה בשטר קנין כיון שכ בו זמן הזמן מוכיח שמחיים הקנה לו וכמ"ש שם והא דקי"ל אין שטר לאח"מ היינו היכא דלא אמר מהיום וליכא קנין ושטר שיוכיח עליו שתחול המתנה כמ"ש בהגמ"י מלשון ר' שמחה וכמו שהביא במרדכי פי"ן בשם מהר"מ ז"ל יעש"ב.
הראת לדעת שכן הוא דעת מהר"מ ורבינו שמחה ז"ל דקנין לאו דוקא ולדעתם הויא זו הקנאה מחודשת שתקנו רז"ל בבריא דכל שמזכיר מהיום ולאח"מ או שטר וזמן לא להוי צריך שום קנין ונותנים עליו חומרי מתנת בריא דקני מהיום ולא הוי כמתנת שכ"מ דקונה לאח"מ וגם נותנים עליו חומרי מתנת שכ"מ דהוי ככומ"ד כאלו נמסרו בידו מחיים כי היכי דלא ליצריך שום קנין בגוה. וכ"כ ה' מהר"א ששון בסי' קנ"א וז"ל ומ"מ כדי דלא אתינא ריקם ריקם אמינא דנלע"ד דבנ"ד כיון דאיכא זמן כתוב בצוואה הזאת א"כ נימא זש"ש מוכיח עליו והו"ל כאו' מהיום ולאח"מ וקנייא לכ"ע ואין צ"ל לד' מהר"מ אפילו כפי התשו' הב' דמוכח מינה דבעינן מהיום ולאח"מ וא כ נימא דבנ"ד קניא כיון שזש"ש מוכיח עליו והו"ל כאומר מהיום ולאח"מ ואע"ג דבהך צוואה ליכא שום קנין וכפי מ"ש ה' מהריב"ל ח"ב סי' ל"ו מוכח בהדיא בדבריו דבין בקרקע ובין במטלטלין ס"ל דאי ליכא קנין לא מהני במהיום ולאח"מ שכן כתב וכו' וכו'. אבל אחר בקשת המחי' מהרב ז"ל הנז' יראה לענ"ד שאין העיקר והיסוד שיסד הרב ז"ל דאפילו בכותב מהיום ולאח"מ בעי' שיקנה בקנין מוכרח. ואדרבא נלע"ד שיש פנים להכריח להפך מזאת הסוגיא עצמה דבעי בהקנאה מהו וכו'. ואסיקינן בסופא דשמעתין דבדוכרן פתגמייא דהוו באנפא פליגי ופי' רשב"ם ז"ל וז"ל בדוכרן פתגמייא היינו שטר עדות בלא קנין זכרון דברים ולא זכרון קנין ממשטן של דברים אלו נר' בהדיא דהשתא כפי המסקנא מסקינן דבקרקע אפילו כשיהיה השטר שטר עדות והוא שטר ראיה מהני ואע"ג שאין כאן שום קנין לא קנין מבחוץ ולא שום קצין כתוב בשטר לשתועיל מסירת השטר ומינה דבמטלטלין נמי לא בעינן שום קנין כיון שכתוב בו מהיום ולאח"מ. ובאמת שזאת נראה הכונה הישרה בהבנת דברי רשב"ם ז"ל אעפ"י שאפשר לפרשם בכונה אחרת וכו' וכו' וא"כ נמצא שמ"ש ה' מהריב"ל ז"ל יש לו סמך מהך לישנא דכ' הרמב"ם בתחי' הסוגי' וכו'. והנה מדברי ה' מהריק"ו בשורש צ"ד נראה שנסתפק בהבנת רשב"ם ז"ל ג"כ בזה שכ' וכו' וכו' וכמדומה לי ג"כ שכונתו היא הכונה שזכרנו שהבין ג"כ ה' מהריב"ל ז"ל. אבל מ"מ קשיא לי ע"ו דאם איתא להך פי' אמאי איצטריך גמרא לשנויי בדוכרן פתגמייא לימא בשטר שאין בו הקנאה קמיפלגי דהיינו קנין סודר. וממילא דמיירי בשטר שכתוב בו שדי נתונה לך ומסרו לו וכמ"ש רשב"ם לעיל אל"ו מדקאמר גמ' בדוכרן פתגמייא משמע דלפי המסקנא לא בעי' שום קנין כדכתיבנא כו' ונראה לי להביא ראיה כו' ממ"ש הנמק"י בפי' דהך שמעתת' כו' עוד נראה סיוע לדין זה מדברי מהר"ם ז"ל ומפשט לשונו וכו'. והנה ה' מהריב"ל ז"ל הוקשה לו לשון זה של מהר"ם ז"ל וכו' ולפי מה שכתבתי ניחא הך לישנא דמהר"ם ז"ל כפשוטו. עוד נר' סיוע לדין זה ממה שלא ראיתי לשום פוסק מהפוסקים לא מהראשונים ולא מהאחרונים שיכתוב בפי' הפך דין זה שכתבתי וכו' סוף דבר בהא סליקנא ובהא נחתינא דנר' מתוך כל מ"ש וכו' סגי להקנות אפילו מטלטלין בלא שום קנין וכו' וכיון שכן נמצא דבנ"ד הצוואה זאת קיימת מהך טעמא נמי כיון שיש בה זמן והוא בעצמו נראה שבידו כתב הזמן שכן כתוב שם מי סוטו איסקריב"ו די מי מאנו היום יום פ' א"כ זמנו מוכיח עליו דהלכתא כר"י דאמר זמנו ש"ש מ"ע ורוב בנין ורוב מנין הכי ס"ל וכמו שנראה מדברי הפוסקים ז"ל וכ"כ מהריק"ו בשורש צ"ד דאין לחוש להחולקים עליו עכ"ל יעש"ב.
מעתה אחרי ראותינו דברי מהר"ם ז"ל הנז"ל ודברי ה' מהר"א ששון ז"ל שהכריח מתוך הסוגיא הכרח גמור שאין צריך שום קנין וכמו שהעלה המבי"ט ז"ל תורא יוצאה בהינומא לנ"ד דהצוואה הזאת שרירא וקיימת לד' מהר"ם וה' מהר"א ששון וה' המבי"ט ז"ל ודעמייהו ולית דין צריך בושש. והגם שראייתו מהנמק"י ל"מ כמו שאכתוב לקמן בס"ד. מ"מ מ"ש לדעת רשב"ם ז"ל יש איתי להכריח פירושו ממ"ש רשב"ם ז"ל בתרא דקל"ז ע"א ד"ה מודה כגון דא' מהיום ולאח"מ אי"נ כשהיה שכ"מ דב' מתנות הללו שוות ע"ש ואמרינן דלא קנה אלא לאחר גמר מיתה וכבר קדמו אחריך וכן כתב הנמק"י שם ואם איתא דהקנה אותו בשטר קנין איך אמרינן דלא קנה אלא לאח"מ הרי מחיים קנה הגוף בקנין גמור והו"ל כמכרו מחיים דאין לשני אלא מה ששייר א' וממילא נמשכו הפירות במיתתו למיקניהו למפרע בתר גופא אל"ו דס"ל למסקנת הש"ס בדוכרן פתגמי' א"צ שום קנין אלא כך היתה התקנה דבכותב מהיום ולאח"מ קנה בלתי שים קנין לענין שלא יכול לחזור אבל עיקר קינינו מדין מתנת ש"מ דלא קנה אלא לאח"מ. ועיין כנה"ג אה"ע סי' קי"ח הגב"י אות כ"ג דעלה ונסתפק ופשיט להפך ולא ראה דברי רשב"ם ונ"י ז"ל והוא כ' שנסתפק מכח דברי מהריב"ל ח"ב סי' ל"ו ולא ראה דשם מייתי מהריב"ל דברי רשב"ם הללו. ובכל זה צ"י.
אלא דאכתי לא נתיישבו התשו' אהדדי דממ"ש שם בתשו' הקודמת ופ' מי שמת וסו' פ"ק דמציע' לא מצריך מהיום וקא חשיב לה מצוה מ"מ וכאן בשאר תשו' מצריך מקיום או זמנו ש"ש ראיתי בתשו' מור"ם ז"ל בסי' צ"ה דין ה' שעמד וישב על נכון דודאי אם או' בלשון תנאי שאם ימות יתנו מנכסיו הוי מצוה מ"מ וכן אם או' שיטלו לאח"מ אבל אם נתן לו מתנה לאח"מ אינו אלא כקובע לו זמן מתי יתנו אבל דעתו לעולם שהמתנה תתחיל מחיים ולכך לא הוי מתנה ולכן ב' התשו' שכתוב בהן דלא הוי מתנה מיירי תרוייהו שהוציא הממון מתח"י ונתני לאחר וציוה לתת לאח"מ דהיינו שקבע זמן המתנה לאח מ אבל לעולם הזכיה תתחיל מחיים ולכך לא הוי מתנה דוק ותשכח ע"כ התשו' שניה שרמז עליה היא בפ' מי שמת סי' תר"ל הנז"ל ותראה דקדוק לשונו שלא הזכיר מור"ם בדבריו פה מלת קנין אלא הויא מתנה או אינם מתנה משום דהאמת קנין לאו דוקא אלא הוכחה דמחיים מקנה וההיא דפי"נ סי' תקפ"ד דכותב לבתו מתנה מהיום ולאח"מ שיטול כא' מהבנים מתבאר ממנה שלא היה בה קנין וקיים המתנה הוה כאו' שיטלו לאח"מ וקא חשיב לה מ"ב כמבו' בדבריו ולא חשיב מצוה מ"מ והי"ט דאיברא דאי הוה א' שיטול לאח"מ לחודיה הוה מקיים לה מחמת מצוה מ"מ השתא דא' מהיום הגם דחשיב מ"ב כבר תקן מהיום לאחשובי מ"ב שהיא כמתנת ש"מ דלא קני אלא לאח"מ ודוק ובקשתי חבר למהר"ם ז"ל דסו' דמהיום ולאח"מ לא בעי שום קנין וכך היתה תקנתם ליתן חומרא דבריא דקני מהיום וחומרא דש"מ דהוי דבריו ככומ"ד ולא בעי קנין אחר דהרי נמסרו בידו למיקנינהו לאח"מ ולמפרע קנה מחיים לשלא יחזור בו ומצאתי בתשו' הרי"ף ז"ל סי' ט' וז"ל ראו' נתן נכסיו לבהכ"נ וזה טופס השטר אמ"ל פו"פ קנו ממני מעכשיו שרציתי ברצו"נ ונתתי כל נכסי שיש לי מטלטלי ומקרקעי הקדש לבהכ"נ ושיירתי ליורשי מהן מידת כו"ך מן השדות כו' והשאר הקדש גמיר כו' תשו' עייננו בשאלה זו וראינו כי השטר לא היה בו מהיום ולאח"מ ואעפי"כ השטר מקויים שכיון שקנו ממנו א"צ מהיום דאמר"ן בהקנאה אי"צ כלום אי"צ מהיום ולאח"מ בין אקניה וקנינא וכו' ואע"פ שלא היה בשטר קנין לא היינו צריכין לא לו ולא מהיום שהלכה כר' יוסי דא' זמנו ש"ש מוכיח עליו עכ"ל.
הנה דכ' ואפילו שלא היה בשטר קנין וכו' וק' דאיך קונה המטלטלין בשטר זה והלכה רווחת דאין מטלטלין נקנים בשטר וכנז"ל א"ו דס"ל דמהיום או זמנו ש"ש דהוי כמהיום ומדכתב ושיירתי ליורשי הו"ל כמהיום ולא"מ וס"ל דהכי תקנו רז"ל דכל הרוצה להקנות בחיים חייותו אימא ב' לשונות הללו דמלת מהיום משמעותא קני מעכשיו ולאח"מ הוי כמתנת ש"מ דקני לאח"מ והוו דבריו ככומ"ד דאי"ץ שום קנין. וה"נ אי"צ שום קנין אחר ואלמוה רבנן דלהוי קונה גופא מהיום במילת מהיום כיון דזה רוצה להקנות במ"ב ולא סגיא בלא מילת מהיום ופי"ד מוכיחים דהשואל שאל אם הוא מקיים השטר כיון דלא הקנה כתקנת חכמים כמהיום ולאח"מ והגם דאיכא קנין הרי בש"ס בתרא דקל"ו מחלקים בין אקני וקנינן מינה לקנינא מיניה ואקני דצריך והכא הוי קנינן מיניה ולזה השיבו דהגם שלא היה כתוב מהיום ולאח"מ השטר מקוים דקי"ל כר"ן בהקנאה אי"ץ מהיום ואפילו קנינן מיניה ושוב כ' ואפילו בלתי קנין קני מכח זמנו ש"ש דקי"ל כר"י והוי כאלו אמר מהיום ולאח"מ וקני בין מקרקעי ובין מטלטלי ז"ן פירושו ולפי דרכינו למדנו דמאי דשאלו בש"ס בהקנאה מהו היינו משום דכיון דתקנת חכמים הוא הרוצה לתת כמתנת בריא ויועילו דבריו צריך שיתן בלשון מהיום ולאח"מ. ובזה קונה בין קרקע בין מטלטל לזה שאלו אי לא א' מהיום והקנה אי מועיל הקנין כיון דהוי קנינו לאח"מ מי נימא דהוי כההיא דשמואל דא' שמא לא גמר להקנות אלא בקנין ואין קנין לאח"מ ולפיכך צריך מילת מהיום גם אם נטל קנין ואסיק דלא צריך מהיום דסתם קנין כאלו א' מהיום ועיין ברשב"ם ז"ל כמה נדחק לפרש מאי דשאלו בהקנאה מהו וכ' דאיכא למימר דבשטר מתנה בלא קנין פליגי כגון שכ' שדי נתונה לך לאח"מ ומסר לו השטר וכדקי"ל קרקע נקנה בשטר והיינו דבעי שטר קנין ומינה מטלטלין צריך ק"ס ולפי דברי הרי"ף א"ש השאלה וכמ"ש עוד נדחק לפרש רשב"ם דהשאלה היתה אליבא דר' יאודה ועיין תוס' גיטין דע"ב ע"ב ד"ה לרבא ולפי דברי הרי"ף גם אליבא דרבנן שאיל וז"ב בדבריו לכל האמור וכדברי מהר"א ששון סי' קנ"א דכתב דמסקנא לו' דגם רשב"ם סל"ה. ובמונח זה אני מבין תשו' הרי"ף ז"ל בסי' כ"א וז"ל שאלה צריך שיאמר שכ"מ מהיום ולאח"מ כמו שצריך במ"ב אם לא תשו' אם מתנת שכ"מ (שלא כצ"ל) מחמת מיתה היא צריכה מהיום ולאח"מ עכ"ל והוא דשאלוהו שכ"מ שרוצה להקנות במ"ב כדי שיקנ' מעכשיו שלא לחזור בו אי צריך שיאמר מהיום ולאח"מ דס"ד דשואל דלא תקנו רז"ל אלא לבריא אבל שכ"מ שכל מתנותיו לאח"מ לא יועיל לו מהיום למקני מהיום ובכן לא נימא דתקנו לו לו' מהיום מאחר שלא יועיל ואי עמד חוזר לזה השיב דה"ה במתנת שכ"מ שלא מחמת מיתה שרוצה להקנות מהיום ה"ה כמ"ב וצריך מהיום ולאח"מ ואינו יכול לחזור ואם הוא מצוה אזי לא יועיל לו ואם עמד חוזר וכדפסקינן הלכתא בבתרא דנ"א ע"ב מצוה מח"מ לא בעי קנין והוא דמת עמד חוזר ואע"ג דקנו מיני' ע"ש. הרי משמע מינה דתקנה היתה לו' מהיום ולאח"מ במי שרוצה ליתן כמ"ב ל"ש בריא ל"ש שכ"מ ודיו שאי"צ שום קנין אחר וק"ל. ולפי דעתי זוהי תשו' רבינו הא"ג ז"ל שהוזכר בס' יכין ובועז ח"א סי' קי"ו ושם כתב דהרי"ף סל"ה והיינו הך דכתיבנא ודוק. ומהתם משמע דלא כהגהתינו בה ומ"ש התם השואל דגם הרמז"ל והטור סל"ה נר' דכיונו להבין בדברי הרמז"ל כמו שהבין ה' ב"ד ח"מ סי' קכ"ח המובא לקמן בס"ד.
אלא דעמד לנגדי לכאו' לו' דהרי"ף סותר עצמו ובעי קנין והוא דשם בסי' כ"ה נשאל בלאה שכתבה לאמה שטר מתנה וז"ן מחמת שרציתי ברצו"ן שאם ח"ו יארע בה דבר מיתה מזמן שט"ז עד סוף ד' שנים רצופות שתזכה בכל אותה מתנה שאני מוחזקת תוך שטר כתובתי על בעלי נתתי מתנה זו לאחר פטירתי וכו' יורנו אי מתנה זו קיימת או"ל שמקצת בעלי הוראה אמרו שאינה קיימת לפי שלא היה כתוב בשטר מהיום או מעכשיו אלא הרי הוא אסמכתא ועוד שלא מסר וקי"ל אין אותיות נקנות לא בכו"מ. תשו' עייננו בשטר זה וראינו יש בו דברים שהמתנה קיימת והן נתתי לאמי מתנה זו ע"ת זה הנז' ובסוף נמי שברצו"ן נתתי מתנה זו לאחר פטירתי ואלו הדברים מוכיחין שהמתנה מעכשיו ועוד שה' כר' יוסי דא' זמנו ש"ש מוכיח והויא מתנה זו כמ"ד מהיום ולאחר פטירתי וזהו שא' אין אותיות נקנות במסירה רואין אי מתנה זו קרקע ובגדים או כלי זהב ידועים ואיתנהו בעיניהו והרי נקנו בקנין ואי"צ כו"מ ואם הוא מטבע או מה שאינו ברשותו צריך לכו"מ על עיקר המוכר שט"ח לחבירו עכ"ל. הרי משמע מהכא דבעי קנין הראוי למטלטלי אבל כד דייקת שפיר לא היא דנחזי אנן אי הוה בי' קנין למה לא נשתמש ממנו לעיל לו' דקי"ל בהקנאה אינו צריך אל"ו דלא היה בו קנין ומ"ש הרי נקנו בקנין ה"ק הרי נקנו במ"ש מהיום ולאח"מ וזה קרי ליה קנין דכך תקנו לה רז"ל דבהכי ליקני ואיבעית אימא דכונתו דאי מה שהקנה לה בעלה בכתובתה היה מטלטלין וכיוצא דאיתנהו בעינייהו והא ודאי דהקנה אותם בקנין מעתה הקנאת הבת לאם אינו צריך כו"מ דכבר קנויים לבת ע"י קנין ושטר כתובה מפו' בתוכו מה נתן לה ואינו אלא לראיה אבל אי מה שנתן לה בעלה או מטבע או דבר שאינו ברשותו הא ודאי לא כ' לה בעלה אלא שט"ח שחייב לה כו"ך וכגו"ד אין שט"ח נקנה אלא בכתו"מ כיון שרצונה לתת במ"ב וכמ"ש שם הרי"ף בסי' טו"ב. ולא תקנו רז"ל במהיום ולאח"מ במ"ב דלא צריך שום קנין אחר אלא קרקע ומטלטל שהם בעין ומסויימים וז"פ בכונתו ולמדינן מכאן שאף מקצת המורים ס"ל דמהיום ולאח"מ סגי בלי שום קנין אלא דהוה מסתבר להו דכאן לא היה כתוב הכי ולפי' רצו לבטלה ואהדר להו דמתוך הצואה נפיק כאלו אמרה מהיום ולאח"מ. או אפ"ל דמ"ש הרי"ף אי מטבע וכיוצא צריך כו"מ כונתו הגם דקי"ל דשכ"מ אי"צ כתו"מ דדבריו ככומ"ד הרי כ' הש"ך סי' רנ"ג ס"ק כ"ט דשכ"מ צריך שיאמר תנו שטר לפ' וכל שיעבודא דאית ביה ע"ש. וכ"נ דעת מהר"י ן' מיגאש ז"ל תלמיד הרי"ף בתשי' סי' קי"ט באו' הלואתי לפ' והיא מלוה בשטר והמחה במעמד שלשתן קנה החוב ולא קנה השטר עי"ש. ונראה דס"ל דכח השטר בטל ועושה מלוה ע"פ ואין לו תקנה עד שיכתוב וימסור ובכן גם שכ"מ בעי דנימא איהו וכל שיעבוד' דאית ביה. ונ"מ דאי יצא שט"ח עליה מאוחר קדים למיטרף על מתנתה לפי דעת הרי"ף הסובר מלוה ע"פ מוקדמת ומלוה בשטר מאוחרת מלוה בשטר קודם כידוע ולפיכך מצריך כתו"מ ולא דמי למתני' דכותב כל נכסיו דהקנה הכל בין קרקע בין מטלטלי בין שטרות בלתי שום קנין היינו בכותב כל נכסיו דשטרות בכלל מטלטלי אבל בפורט שטר ורק זוהי מתנתו אפי' דחשיב מהיום ולאח"מ מתנת שכ"מ לגמרי הא בעי' דלימא איהו וכל שיעבודא דאית ביה ולכך צריך כתו"מ ודו"ק עוד יש להוכיח דהתשב"ץ ז"ל סל"ה והוב"ד למרן הב"י ז"ל בסי' מ"ר ס"ה וז"ל כ' התשב"ץ שטר מתנה זו (שלא כ') בו קנין מעכשיו אעפ"י שכתוב בו זמן כיון שכתוב בו בפי' והמתנה זו שנתתי היא לאח"מ אבל לא מהיום והלאה בעוד שאני בחיים ביא ביה זמנו ש"ש מוכיח עליו וסיים ופשוט הוא מכלל אי לא כ' אבל לא מהיום וס' זכה הגם שלא היה בו קנין משום זמנו ש"ש והו"ל כאו' מהיום ולאח"מ ותשו' זו הביאה ג"כ רב"א ז"ל בתשו' סי' ט"ו כפי ההגהה ובב"י נפל הטעות ומהרשד"ם ח"מ סי' מ"א הביאה כמו שכתובה בב"י בטעות. וה' נאמן שמואל סי' ק"י דקנ"א רע"א רצה לפרשו דהגם דכ' קנין מעכשיו וגם כ' בו זמן אפי"ה לא יועיל לו' דמחיים הקנה כל שכתוב בה אבל לא מהיום והלאה ורצה לו' דחולק על תשו' הריטב"א עי"ש. ואין הלשון הולם פירושו ומחוורתא כמו שמביאו רב"א ז"ל הלשון מוגה ומינה נפיק כמ"ש ואין לדחות דמיירי במתנת קרקע חדא דהי"ל לפרש דבריו. ותו דמאי בעי שלא כ' בו קנין מעכשיו הרי השטר הוי שטר קנין אלא ודאי דבמתנת מטלטלין איירי ואתא לו' דדוקא משום דא' אבל לא' בחיים הא אי לא א' הכי קני אפי' בלתי קנין דכך תיקנו רז"ל דבמהיום ולאח"מ או זמנו ש"ש קני בלתי שום קנין אחר. שו"ר דיכולים אנו לפרשה על אופן שלא יוכיח ממנה דין זה והוא דראיתי בתשו' הרשב"ש ז"ל בנו סי' ש"ן דס"ל דמתנה שהיא בקנין ולא הזכיר בה שהיא מעכשיו יש פלוגתא אי קנה או"ל וס' הרמב"ם ז"ל כדברי האומרים שלא קנה ע"ש. עיין בב"י ח"מ סי' קצ"ה ולהרמז"ל פי"א דמכירה ה"ז וי"ג ע"ש ומעתה אפ"ל שנדונו שכ' קנין בלא מעכשיו ובאנו לו' מצד זמנו ש"ש כאלו כ' מעכשיו לז"א דמאחר דב' בהדיא אבל לא מהיום אין כח בזמן לסתור מ"ש אבל לא מהיום הא אי לא הוה א' הכי יש כח לזמן השטר למלאות כאלו כ' קנין מעכשיו ודוקא היכא דאיכא קנין הא ליכא קנין ל"מ מהיום ולאח"מ למתנת מטלטלי ועפ"י דברי הרשב"ש אלו נתיישב לי דקדוק א' שהי"ל כתסובת הריטב"א שהו"ד בב"י סי' ר"ז סו' סעיף ל"ה דכ' מתוך לשון של שטר אני דן שהוא כמתנה מהיום ולאח"מ שהרי קנו ממנו בק"ג מעכשיו ואפילו מאן דפליג בזמנו ש"ש במעכשיו מודה עי"ש. ויל"ד דאמאי אתי עלה במילת מעכשיו ולא מכח הקנין הקודם לו דקי"ל בהקנאה אי"ב מהיום ולפי"ה ניחא דקנין בלא מעכשיו לא מהני כהנך הסוברים הכי וק"ל. ועדיין יש לצדד בדברי התשב"ץ להבין כדמעיקרא. והוא דבתשב"ץ ח"ג סי' ק"ן כ' וז"ל ואלו נכתב במתנת שכ"מ מעכשיו דלא כ' לאח"מ ולא נכתב בשטר זמן היתה בטלה שהיא מתנת בריא ובעינן קנין ע"ש. ובודאי דט"ס נפל וכך צ"ל או נכתב בשטר זמן ונלמד ממנו דע"כ לא א' הרמז"ל דמ"ב צריכה קנין אלא דוקא באומר מעכשיו לחודי' או זמנו ש"ש אבל באו' מעכשיו ולאח"מ אי"צ שום קנין אחר. ועיין בס' בני יאודה דקצ"ז ע"ג דכ' דהך תשו' התשב"ץ שבב"י היינו הא דח"ג סי' ק"ן ע"ש. ולמדנו ממנו דס"ל בעד הרמז"ל דלא כמו שדקדק מהריב"ל ח"א סי' ס"א וס"ג ועי' מהרש"ך ח"א סי' ק"ח ובח"ב סי' ץ' ע"ש. הנלקט מכל האמור דדעת הרי"ף ז"ל בתשו' הנז"ל אחרון לגאונים ודעת מהר"מ ז"ל ראשון לאחרונים ס"ל דמהיום ולאח"מ זה קנינו וא"צ שום קנין אחר וכ"כ המבי"ט ומהר"א ששון ז"ל לדעתו ופי' הסוגיא לדעתם כבר כתבנו לעיל ולדעת מהר"א ששון סי' קנ"א גם דעת רשב"ם במסקנא הכי ס"ל. באופן דסוגיין דש"ס אין שום ניגוד להך סברא.
איברא דראיתי מי שרצה לסייע להסוברים דבעי קנין ממאי דפריך בש"ס בבתרא דקל"ה פ"ב אלא מהיום ולאח"מ הוא דהוי מתנה מעכשיו לא הוי מתנה ומאי פ' אימא דאה"נ דמהיום בעי קנין אבל מהיום ולאח"מ לא בעי קנין ולהכי א' איזהו דמשמע דוקא זאת הוא דהויא מתנה בלתי שום קלין הא מעכשיו בלתי קנין לא הוי מתנה ולדידי י"ל דהיינו תירוץ הש"ס דתירץ אביי ולא היה יכול לתרץ דמהיום ולאח"מ לא בעי קנין דהיינו מקשים ולמה לא בעי קנין אבל אתא אביי ופי' לנו טעם של דבר משום שהי' מ"ב שהיא כמתנת שכ"מ דלא קני אלא לאח"מ וכיון שכן כמו ששכ"מ לא בעי הקנין ה"ה מתנת בריא בדא' מהיום לא בעי קנין וק"ל. וכבר אמרנו דגם מתשובת התשבנ"ץ יש להוכיח דסל"ה ולכאורה עוד היה נראה להוסיף גברי רברבי העומדים בסברה זו. והוא דראיתי בס' אבק"ר ז"ל בסי' ע"ו דאתשיל במי' שצוה מחמת מיתה ונתן במתנה גמורה מעכשיו כל הבתי' והקרקעות שיש לו לבנו מעכשיו ולאח"מ שלו ולאחר מיתת אשתו וכולם יקיימו מתנתו ששה רבנים וגדו' ומרן מכללם ע"ש ולא נרגשו דהיה המתנה מהיום ולאח"מ ולא היה קנין זולתי מהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' רס"ה בזה הנדון גמגם עלה מהך ט' ודעונו הסה דל"ק ע"ש. גם מהריב"ל ז"ל ח"א סי' ס"ג שהיא ס' ס"ו וזחילת דבריו עמד בזה וכ' דהצואה קיימת כיון דכתיב בסוף הצואה בהיות מצוה מ"מ והכל הולך אחר התחתון ע"ש. ולכאורה דבריו אינם מובנים דכשאנו אומרים הלך אחר התחתון היינו דמעכשיו הכתוב למעלה כמאן דליתי ואלו הוא לקמן משוי לבן מוחזק בגוף הנכסים בחיי אמו ומוכרח לו' דאהניא ליה מילת מעכשיו דתיכף אחר מותו יזכה בגוף הנכסים ואין לו' דמסתמיך על ראיתו שציוה שלא תוכל אשתו וכו' שכונת המצוה שתזכה האשה בפירות עד יום מותה דתינח דמשמע זכיית פירות עד יום מותה אבל זכיית הבן בגוף הוי מכח הריקות ונשאר בכח המאמר והנראה לי בכוונתו במה שראיתי להרמ"ה ז"ל דבתרא סמ"ש ע"ד קנ"ג סוף אות קל"א דכ' וז"ל היכא דפריש בעיקר משתתיה דמצוה מ"מ הוא אע"ג דא' מעכשיו וקנו מיניה הו"ל כמעכשיו אם מתי מחולי זה דקנה מעכשיו אם ימות לפיכך אם אחולי זה אע"ג דהדר ביה בנתיים קנה דהא איקיים תנאיה ואיגלאי מילתא למפרע דמשעת הקנאה קנייה וכו' ואע"ג דלא אחר בלישנא דתנאה כיון דאזלינן בתר אומדן דעתא כתנאי דמי וכו' ע"ש. דון מינה לנדון מהריב"ל דהו"ל כאלו אמר מעכשיו אם ימות כיון דמצוה מ"מ מכח האומדנא ול"ד לדבעלמא באומר מהיום ולאח"מ דהתם ליכא אומדנא והגם שאמר ולאח"מ דונה אשתו מ"מ מדפלגינהו דמתחי' א' הוריש ונתן ליוסף בנו מעכשיו ולאח"מ ר' ששון ושוב כ' ורצה שיזכה וכו' מעכשיו ולאח"מ כנז"ל ולאחר מות דונה וכו' לפי' אמרינן דתנאו הועיל שיזכה בגוף תיכף אחר מיתתו דאיקיים תנאו וקני למפרע מעכשיו זנ"ל אמיתות כונתו. ובהכי ל"ק ממ"ש מהריב"ל לעיל סי' כ"א בנדון כיוצא בזה וכ' שיכולים לקיים דברי הצואה דכונתה לענין שלא תוכל לחזור לעשות צואה אחרת ע"ש. וכן נמי הכא נשתמש במילת מהיום אלא דשם ראיתי דכ' דהגם דאיכא קנין יכול לחזור בנתיים ומסתמיך ואזיל כל הכלל דכל מצו' מ"מ בכל אופן שיהיה אם עמד חוזר וכיון שהקפם לא הועיל לאם עמד ס"ל למהריב"ל דה"ה אם חזר בנתיים הגם שמת חזרתו חזרה וזה היפך הרמ"ה הנז"ל. שו"ר דהאמת אתו דמהריב"ל דדברי הרמ"ה ז"ל אינן מוסכמים כאשר כ' הנ"י ז"ל פ' מי שמת גבי עובדא דאחתי' דרב דימי בר יוסף דהו"ל פסקא בפרדסא ומסקי' דהוה אמרה הכי ווי דקא מיתה הך אתתא וז"ל וכ' רבוואתא דאפי' בקנין וזיכוי דאמרינן גבי שכ"מ דלא מצי למיהדר מ"מ במצוה מח"מ מצי למיהדר וכ"כ הרב הלוי ן' מיגאש ונראה בעיני האחרונים ט' דמסתבר אמר המחבר מצי למיהדר אפי' בקנין ומעכשיו ושיור שהרי אינו נותן אלא ע"מ שימות והרי הוא כאלו התנה בפי' ומיהו אם התנה בפירוש שנותן מתנה קיימת לעולם וקנו מידו במעכשיו הרי הוא כמתנת בריא לד"ה וז"כ הריטב"א ז"ל עכ"ל. הרי דפליגי להרמ"ה ז"ל בסברתו וכבר רמז הריטב"א סברתו במילת לדברי הכל דכ' בסו"ד אשר עפי"ז איני מבין כונת הריטב"א ז"ל בתשו' שהביא בב"י סי' ר"ן סעיף ל"ה דצירף שניהם ועשאן כאלו כתוב מהיום ולאח"מ ע"ש ובמאי קא מיירי דאי מיירי דעמד מחליו הרי מצוה מ"מ דמיירי נדונו קיי"ל דאם עמד חוזר ואי מיירי דחזר בתוך חליו הרי מר ניהו סו' כמהר"י ן' מיגש דמצי למיהדר בתוך חליו ודלא כהרמ"ה ואין לו' דמיירי שהתנה בפי' שנותן מתנה קיימת לעולם דהעיקר חסר מן הספר וכגו"ד היה צריך לפרש נדונו ולבי אומר לי דיש סתירה בדבריו דכאן סובר כהרמ"ה ז"ל וצ"י ובהכי מצינו טוב ט' ודעת אמאי מהריב"ל בתשו' לא נשתמש ממנה משום דנדונות שלא מיירי במצוה מ"מ ואין הקנין מעכב ודוק. או אפ"ל דהריטב"א לא נשתמש אלא במ"ש שנתן מתנותיו לאח"מ ומה שהביא נמי שציוה מח"מ כדי נסבא שהם דברי העדים. או מכיון דתחילה הקדים שהיה מצוה מח"מ ושוב אמר שנתן מתנותיו לאח"מ שמשמעו כדין שכ"מ דעלמא יש לנו לילך בתר התחתון ובכן דבור אחרון מצרפינן למילת מעכשיו דקאמר בתחי"ד. ובהכי אין נסתר דברי הריטב"א אהדדי ויפה עשה מהריב"ל שלא הביא ממנה לנדונות שלו וק"ל. עכ"פ הרבנים ז"ל החתומים בפסק ומכללם מרן לא נרגשו כלל מזה ובפרט הרדב"ז ז"ל שם קרי ליה קנין ואי סמכו למאי דאמרן בדעת מהריב"ל דהלך אחר התחתון ואפי"ה קני במעכשיו כל שלא חזר הי"ל לפרש כל כי האי מלתא ולא להניחו למבין כיון שהדין תלוי בהן ומהרשד"ם כמה נתמרמר עד שדעתו נוטה שלא קנה משום מתנה וחזרה לכל היורשים ואי נא' דס"ל דמהיום ולאח"מ לא בעי שום קנין וזהו קנינו א"ש. אלא דעומד לנגדי דראיתי בס' אבק"ר בסי' ק"ד דמצרי' במתנה מהיום ולאח"מ קנין הראוי למקרקעי ומטלטלי ע"ש והיא תשו' הרב בעצמו וכמו שנראה מתשו' הסמוכה לה בסי' ק"ה ע"ש. וכן נר' דס"ל להרדב"ז ח"ג ד"פ סי' תקס"ב דמתנה מהיום ולאח"מ בעי קנין ע"ש. שו"ר בס' גבעות עולם ז"ל בסי' ל"ד עמד מהר"א אלפאנדארי ז"ל ודימה הנדון לאו' נכסי לך ואחריך מעכשיו לפ' דס"ל לרבוואתא דא"צ קנין ע"ש. ואין נראה לי דמיונו אחר המחי"ר דלאשתו לא נתן מתנה אלא משום דמשועבד למזונות ולכתובה ממילא לכן אמר אתר פטירתו ופטירת אשתו מעכשיו וכגו"ד היה צריך קנין ומה שכתב הרב המחבר שם בסי' ל"ה אפילו אי נעמיס בדברי מהריב"ל כן לכל הנך רבוואתא ומרן מכללם אין להעמיס וסתמות דבריהם מוכחת דלא איכפת להו הקנין ואנחנו לא נדע שו"ר להב"ד ח"מ סי' קכ"ג וקכ"ח דהמציא ג' פלוגתות דדעת מהר"מ אפילו בבריא מהיום ולאח"מ לא בעי קנין ודעת שאר מפרשים אפילו בש"מ צריך קנין ודעת הרמז"ל וטוש"ע שהביאו דבריו דש"מ א"צ קנין ובריא צריך קנין ע"ש. הגם דהסמ"ע לא הבין כן ודבריו לוקחו ממ"ש מור"ם בס' דרכי משה ושם רמז הפלוגתא דאית בינו ובין מרן כמובא בתשו' מור"ם סי' מ"ז ומ"ח ודברי מרן הם בס' אבק"ר סי' פ"ג ע"ש. מ"מ דברי הב"ד ניתנו לאמר ולכתוב בדעת מרן ומור"ם והא והא איתא. ובכן א"ש תשו' מרן והרדב"ז דלא פלגן בהדייהו דכאן בבריא כאן בש"מ וכבר היה בידי להאריך בענין זה ובפרט בתשו' ס' נאמן שמואל סי' ק"ט וק"י ע"ש. ועיין בס' פני אהרן ח"מ סי' ז"ך מה שהאריך בפרטים הללו ושם ראיתי שעמד בסתירת תשובת מהר"ם הנז"ל וכתב מה שכ' ליישב מפני שלא ראה ההיא דפ' מי שמת סי' ת"ר. והנה בכל המפ' שראיתי לא ראיתי שהזכירו חבר למהר"מ וכולם אמרו שהיא ס' יחידאה ועיין בס' משפטי שמואל בסי' ק"ד. זולת שמהר"א ששון ז"ל בסי' קנ"א הביא לו חברים והם רשב"ם ז"ל והנמק"י הגם שמדברי הנמק"י אין ראיה ממנו ובודאי מיירי שהקנה כדינו מכח לשון אחר שמצאנו לו דבעי קנין עיין להמח"א ה' זכו"מ סי' מ"ו וכבר עמדו על דברי מהר"א ששון ה' בני אהרן והפ"מ ז"ל. ובס' זרע אברהם ח"מ סי' ואו דמ"ו ע"ג ע"ש. ועיין בס' גו"ר ח"מ כלל ה' סי' י"א דהשיגו לה' המחבר דתפיס בפשיטות באומר מהיום ולאח"מ נקנית בלא קנין והוא כ' דאפילו מהר"א ששון ז"ל סותר עצמו וכ' בסי' קס"ה דהיה כתוב בו זמן ואפי"ה בטלה משום דלא היה בה קנין ע"ש. ועד אחרון בס' גבעות עולם סי' ל"ד דס"ז ע"ד הקשה למהר"א ששון מיניה וביה ממ"ש בסי' מ"ב ע"ש. ואנא דאמרי אפריון נמטיה להרב מהר"א ששון ז"ל דהוא פתח את הפתח בביאור הסוגיא וכבר אנן בעניותין הכרחנו דכן ס"ל לגדול המורים הרי"ף ז"ל ומי כמוהו מורה ותנוח דעתינו מדעת מהר"מ ז"ל. ואפשר דגם התשב"ץ שבב"י מיירי במתנת בריא וקאי כוותייהו ואנא דאמרי מי לא ידע בכל אלא דשאר רבוואתא פליגי על זה וגם מהר"א ששון ז"ל ידע מכל זה אלא שבאותו נדון דמהר"א ששון לא ידענו הנדון וכבר הרב הפוסק הא' זיכה לבטל המתנה אלא שהוא הוסיף עוד בט' אחר לזכות וישנו תחת האפשר דבאותו נדון היה תפוס מקבל מתנה וביקש לזכותו מהא והוסיף עמו רשב"ם ז"ל דס"ל כמהר"ם ז"ל.
ואחרי אשר זכינו לדין ולדעת כי ס' מהר"מ ז"ל איננה יחידאה והרי"ף ז"ל ודעמיה קיימי בסברתו ורבים הם אשר איתו וכנז"ל. אבא מעתה לאשר ולקיים הצואות הללו דנ"ד אשר המה נעשו עפ"י חוקי ודתי המדינה. כי כן היה נאה לו לעשותם כמשפט המדינה אשר המה דנים כן. ישראל. נוצרים. וישמעאלים. ואולם שאם היה משנה היו דבריו לבטלה אשר עשה תמורת המנהג. לא עתה אשר עשה כהוגן עפ"י המנהג המפורסם אצלם שמאשרים ומקיימים צואה כזאת בכל משפט. וכבר ידוע ומפורסם הסכמת כל הפוסקים ז"ל בכל ספק הנופל בדיני ממונות בכל משא ומתן מקח וממכר מתנות צואות ומחילות וכל כיוצא בהן אשר מנהג המדינה הוא הסוחרים הוא העיקר ללכת אחריו ועיין להרב השואל בתשובת מהרשד"ם סי' ק"ח כתב דל מהכא ט' זכיה הרי מט' המנהג שנהגו הסוחרים כשאין לאל יד הבע"ח לפרוע מושלם שלוקח כ"א לפי מעותיו ואמרינן בירוש' המנהג מבטל הלכה ואין לו' דה"מ מנהג ותיקין ולא במנהג סוחרים שהרי לענין ממון אזלינן ואפילו בתר מנהג חמרים וספנים כמ"ש מוהריק"ו שורש ק"ב וז"ל לענין ממונא אזלינן בתר מנהגא ואפילו מנהג חמרים וספנים כדאיתא בהדיא פ' הגוזל בתרא שיירא שהיתה מהלכת כו' הרי לך בהדיא דאע"ג דד"ת הוא לחשוב לפי ממון ולפי המשוי מ"מ מנהג חמרים וספנים מבטל הלכה עכ"ל וע"ש מ"ש מהרשד"ם שם דמ"ש השואל יפה יפה הוא עש"ב. ולשיטתיה אזיל לפסוק כן בח"מ סי' ך' וספ"ט וסקע"ה וביו"ד סרכ"ה עש"ב. ועיין להרשב"א בח"ב סי' רס"ח ועיין במהרש"ך ח"ב סקי"ג וח"ג סי' ס"ח ובמהר"מ גאלאנטי סק"ה ומשאת משה ח"מ סי' ס"ב פליטת בית יאודה סי' כ"א וכ"ב סם חיי סל"ג בעי חיי ח"מ ח"א סי"ו וס"ב סק"ד תורת חסד סרכ"ה. בני אברהם ח"מ סי"ג פ"א. אהל יצחק ח"מ סי' ל"ג. ולא תימא כי זה דוקא במנהג אשר נהגו ישראל. לא מנהג הגוים מגויי הארצות כי מתורתו של הראב"ד ז"ל פ' כ"ל מה' מלו"ל היו"ד למדנו שאין הפרש וגם ממנהג הגוים דינה הכי הוי דאזלינן בתריה. וכ"כ הבעה"ת שמ"ט ס"ה סי' ג' וז"ל כתב הראב"ד ובמשכונות קרקע במקום שאין מנהג הולכין אחר מנהג הגוים והם נהגו שאם לא התנה בשעת הלואה אינו יכול לכוף לפדותו וכו' פ"ש. וכן מתשו' מוהריב"ל ח"ב סי' כ"ג. וכ"כ הרב מקור ברוך סי' נ"ה ע"ש ועיין במוהרמ"ג ז"ל בתשו' פי' קפ"ה. וכ"פ הטור ומרן ז"ל בח"מ פי' קל"ב בדין ב' שערבו לאחד יע"ש.
ואם אמת נכון הדבר כי קאמר לה הראב"ד ז"ל דאזלינן אחר המנהג כנז' היכא שאין הדין מבואר כלל אצלינו שכ"כ בהדיא במקום שאין דינו מפורש אצלינו יש לילך אבתרייהו מ"מ היכא דאצלינו הדין שנוי במחלוקת יש לנו לילך אבתרייהו היכא דנהגו כמיעוט מאחר דאותו המיעוט הם מהמפורסמים מבעלי הוראה וכ"כ הבעה"ת שם וז"ל וכן אני אומר בכל דבר שאין דינו מפורש אצלינו ואין לנו בו מנהג ידוע שהולכים בו אחר מנהג שלהם שקרוב זה לדיד' והן דנים עפ"י המנהגות עכ"ל וקיצור אמריו הובאו ביתה יוסף ח"מ סי' ע"ג מטו"ב ע"ש. וכן מהרשד"ם ז"ל עם כי ברוב תשו' הנז' סתם דבריו בח"מ סי' ק"ט ביאר להדיא וכתב בהא לישנא דאי איכא מנהגא אזלין בתריה דאין זה מנהג מבטל הלכה אחרי שיש עמוד גדול ע"מ לסמוך הוא ר"ח ז"ל עש"ב. ועיין במהרשד"ם ז"ל ח"מ סי' ש"ד ושם השיב על שאלת המנהג אם תועיל בדבר זה כנ"ד. דהיינו ענייני הצוואות ע"י סופרים ועדים גוים. יש כמה תשובות מהגדולים והאמת כן שאם המנהג היה כן באותה מדינה הו"ל ככל תנאי שבממון שתנאו קיים. אלא שצריך שיהיה המנהג פשוט מאד עד שכל העולם ר"ל בני אותה העיר יודעים אותו ושיהי' המנהג קבוע ומיוסד מיותיקין. וכן תמצא בתשובת הרא"ש ז"ל גם רבינו ירוחם מביא דין זה בשם הרשב"א גם מהרי"ק בתשו' מביא ה פעמים רבות כו' ע"ש. ועיין עוד שם בתשו' השאלה אם צריך שיעידו העדים על שטר כזה ממש או מספיק שהיו מכשירין שטרות סתם הנעשים ע"י סופר ועדים גוים נראה בעיני ברור שמספיק במה שיעידו שהיו חכמים עושים מעשה ומכשירים שטרות הנעשים ע"י סופר ועדים גוים סתם. והטעם שכל השטרות שאנו נוהגים עתה בזה"ז כולם שוים ואין הבדל בין אלו לאלו כי כולם שטרי ראיה נינהו וכמ"ש הרא"ש בתשו' והביאה הטור בח"מ סי' רנ"ג וצ"ל ששאלת שטר צואת שכ"מ העולה בערכאותיהן אי דמי למקח ולממכר או למתנה תשו' מתנת ש"מ בכל נכסיו או אפי' במקצת ומצוה מחמת מיתה דלא בעי קנין בדבורא בעלמא קני כו' עד אבל נר' דבזה"ז אין רגיל וכו' עד הלכך כולם כשרים כו' וא"כ בעדות פתם מספוק כו' ע"ש. ושם תראה כי לא ביטל הרב ז"ל את המנהג כ"א במנהג להפקיע הבכורה מהבכור והירוש' לגמרי מהיורשים שבזה כתב דפשיטא ומנהג כזה שהוא נגד התורה ממש. אין בו ממש. כי איך עלה על הדעת שיקבעו חכמים עצמם לקבוע וכו' ואין לילך אחריו וכמ"ש מהריקו שורש ח' כנז"ל ע"ש. מדבריו אלה למד הרב פחד יצחק ז"ל באות מ' ענין מעביר נחלה לגדו"ש שהוריש לזרים במקום יורשיו שאין בצוואתו ממש והכה על קדקוד הבא כנגדו בד' קס"א סו' ט"ג ד"ה ואם תתרים לעומתי וכו' מדברי מהרשד"ם הנז' דכל מנהג שהוא לעקור דבר מן התורה לא צייתינן ליה מ"ש הדק היטב ובמ"א הארכתי בזה ביתר שאת ועיין מהרשד"ם ח"מ סי' ש"פ דמייתי תשו' הרשב"א לנדונו ע"ש. ועין בס"ס שכ"ח בדין מתנה עי"ש.
אשר מכל האמור נקח לדון ולהורות לנדו"ד אחרי שנתברר לעינינו דהרי"ף ואותם המורים דמייתי השואל ס"ל דמתנה מהיום ולאח"מ לא בעי שום קנין. וכסברת מוהר"מ ז"ל וכן קיימו בסברתם רבינו שמתה והמבי"ט ומוהר"א ששון וגם מוהריט"ץ והטור ומרן ז"ל לדעת עיקרי הדט ז"ל הכי ס"ל וכמ"ש בח' א"ח ד"ע ואילך ע"ש. ואף אנו נאמר מעתה אחרי אשר השר הקאיי"ץ המצוה ז"ל אשר עשה צוואותיו הנז' בהיותו בריא עדיף. לא כן עשה מדעתו ובמקרה באו אחריו ומליצותיו אלו אל פיו כ"א הכל נעשה בכונה מאושרת לקיום צוואותיו ומתנותיו ובחר להתמלך עם ראש המוריה בערי צרפת האבוקאטו האדיר המפורסם מוסייו כרימייה יצ"ו וסדר לו הסדר המעולה המ' היא העולה טל שולחן מלכים בערי האירופא צרפת ואינוייה וכיוצא כפי משפטם מנהגם ונימוסם וקנין לא נמצא בה כי לשפת יתר. וללא יועיל היה בעיניהם. ואולם כי לא זו בלבד שלא יועיל היתרון דברים כי גם יזיק לפי נמוסם. ע"כ לא נמצא בה קנין לפו"ד זולת זמנו של שטר כפול ומוכפל דהוי ודאי אליבא דכ"ע כמהיום ולאח"מ. ועכ"פ באנו לידי פלוגתא דרבוואתא אי בעי קנין או לא וכאמור. הנה הגם דנימא דרוב הפוס' הם המה דס"ל דבעי קנין. ומיעוטא המה לגבייהו הסוברים דלא בעי קנין. מ"מ אחרי כי גדולים המה אשר מגערתם יגורו אלים. ומנהג המדינה ההיא לכל גוייהם דמכשרי צוואות אלו. וככה צריכה להיות. למען יקיים מלך במשפט את כל הכתוב על מתכונתו. דודאי גם אנו מקיימים אותה דיש לה ע"מ לסמוך גדולים ועצומים הנז"ל.
ואף למ"ש הטור ח"מ סוסי' ס"ח בשטרות העשוין בנטורין של מלכות כי חסר דרכי ההקנאה אין דנין בו למען אותו דבר שחסר בו דאף הגוים בדינם חלוקים במקומותם וכשחסר מהם דרך מהנימוסים שלהם לפי דעתו של דיין פוסלים אותו זה בורר לו דין ונימוס אחד וזה בורר לו דין ונימוס אחד כפי מחלוקת חכמיהם ומנהגי מקומותיהם ע"ש ומרן ז"ל בתשו' אבק"ר סי' ה"א הסכים לדבריו. אף שעינו ראתה מ"ש הריב"ש ז"ל בסי' ר"ג דיש חולקים וכמ"ש בב"י ע"ש. ועיין מוהריק"ו ז"ל שו' קפ"ז והביאה מור"ם ז"ל בסי' ס"ח. הנה יש לו' דע"כ לא אמרוה אלא בדין אחד דאצלינו הדין מוסכם בחסר אותה ההקנאה דלאו כלום היא אבל היכא שהדין אצלינו בפלוגתא הוא שנוי דדינו למי שתפס ומוחזק שזוכה והם נהגו כחד מיניהו דהגם דהוו מיעוטא ודאי דאזלינן בתרייהו וכנ"ל ומכ"ש דהן עתה לאו שייך טעמו של הרמב"ן ז"ל אחרי אשר עמד נאפוליון א' ותקן לכל פרט ופרט כיצד יתנהגו בו ונתפשטו תקנותיו וסדריו חוקיו ומשפטיו בכל ממשלתו גם בפרי איטלייא וכיוצא. כאשר כתבו לנו משם שקבלו עליהם ודנים כמעט בכל דבר כפי נמוסי פ' ראנסיא ככל מה שייסדו בס' המשפטים בזמן נאפוליון א' הנקרא קודוג"י. דודאי בזה אזל טעמו של הרמב"ן ז"ל וכמובן.
ועיין להרב בני אברהם ז"ל בח"מ סי' י"ג כתב דלכאורה י"ל דע"כ לא אמרה הראב"ד ומוהרשד"ם ז"ל דאזלינן בתר המנהג של גוים אלא דוקא היכא שהדין אינו מבורר בתלמוד דידן ובפוסקים וכמו שכן כונת הראב"ד ז"ל שם בהשגותיו וכ"פ מדברי הה"מ שם. אמנם כעין נדו"ד דבמחלוקת הוא שנוי וכבר הסכימו האחרונים כהרי"ף ומאן דעימיה ז"ל אין לנו לילך בכה"ג אחר מנהג הגוים וע"ש שהרבה להביא הפוסקים דקיימו בשי' הרי"ף ז"ל רבים ונכבדים ומכללם למרן הק' ז"ל שפסק כן בשוה"ט. ועכ"ז כתב דהא ליתא וכמ"ש הרואה בדברי מוהרשד"ם ביו"ד סי' ר"ה דס"ל דאפי"ה שהדין הוא ברור בפוס' אזלינן אחר מנהג הגוים. ושוב אייתי להרב החביב ז"ל בח"מ סי' ר"א הגב"י או"ד שכ' ח"ל גם למוהרשד"ם וכו' ובחיו"ד סי' רכ"ה כ' דאפי' למנהג הגוים למידין כל שהוא פשוט בכל המדינה. ונראה מדבריו דאפילו במקום שמבטל ההלכה כתב כן עכ"ל עש"ב. ויותר מזה כ' הרב דברי יוסף ז"ל בסי' כ"א במי שתפס מב"ח אחר הפשרה והאריך בזה שאף שמן הדין הגמור וכה בתפיסתו ואפי"ה מוציאין מידו מכח המנהג שלוה שנשבר נסתלק כחו מנכסיו והמנהג הוא העיקר ונסתייע מדברי הרמב"ם והרשב"א ומהרש"ך ז"ל עש"ב. ועד אחרון הרב דוד קאראסו ז"ל הובא פס"ד בס' חקקי לב ח"ב סי' ל' הכריח כן דאזלינן בתר המנהג אף שהוא מנהג הגוים ואפי' כי מדינא אינו כן דהעיקר הוא המנהג והסכים לזה בדעת הרב הגאון חק"ל ת"ק ז"ל בח"מ ח"א סי' ס"ה שתראה בתשו' הבאה אחריה להרב המפורסם המחבר ז"ל פקפק עליו בזה בדעת הגאון הרמ"ז ז"ל וגם כתב שיש איתו פסק ארוך שלא לילך בזה אחר מנהג הלועזים עיניך לנוכח יביטו כי על המנהג סובב הולך כי לדעתם לא הוקבע מנהג הלועזים במדינה כי מנהג התוגרמה היה בהיפך ודינא מסייע למנהג התוגרמים ושע"ז הוא ששרטט וכ' הגאון בעל חק"ל ז"ל מהי תיתי שנלך אחר מנהג הלועזים עש"ב. ומ"מ ממוצא דבריהם. אתה למד שאם המנהג הוא פשוט בכולם גם דעת הרב הנ"ל ז"ל וגם בדעת הרמ"ז ז"ל מסכים הולך בפשיטות דאזלינן בתר המנהג כי הוא העיקר ע"ש. ואם תראה עוד להרה"ג החק"ל ז"ל בח"מ ח"ב סי' ג"ן שפסל הצוואה מפני שלא היתה עולה לפו"ד. ולא חשש לקיימה מפני המנהג כאשר תבדוק יפה יפה תמצא ריעותות שחלו בה. משא"כ בצוואות אלו שלפנינו אשר אין בהם רק חיסור דרכי ההקנאות דבזה ודאי יודה הרב ז"ל דמהני מנהגא וזה מבואר בדבריו היטב. וכן הסכימו בדעת הגאון חק"ל ז"ל ב' מאורות הגדולים בני סמיכי הבקיאים בתורתו של הגאון אבא קדישא ז"ל. ה"ה הרב הגאון ר"ל ח"ד בדרא ז"ל בס' נדיב לב סי' י"ב ואחיו הרב אליהו ז"ל בסי' י"ג שם. ואחרי כי האריך הרחיב הגאון הנז' ז"ל ביתר שאת בדין זה וכד' הגאון מ"א ז"ל זו הלכה הפלה ללכת אחר המנהג הפשוט אשר הוקבע בתוגרמים כמו הלועזים באין הפרש וכגו"ד גם הגאון מ"א ז"ל יורה יורה ידין ידין לכוף עש"ב. וע"ד וה דרך ובא גם הרב אחיו ז"ל בסי' י"ג ע"ש.
ואנו כבר מילתינו אמורה שהמנהג כן הוא פשוט בכל פרי פ' ראנסיא ואיטאלייא באין הפרש ובאין פוצה פה. ומכ"ש לפי מ"ש בשאלה שגם הישראלים כן נהגו מימים ימימה לקיים צוואות כאלו וכן דנים בכל המדינות ההם גם חכמי ישראל בכל חוקי המדינה. וכאשר ידענו בטיב ידיעה זאת מכתבי המורים עצמם מהעיירות ההם שתמיד בבא לפניהם שפרי צוואות כאלו מכשירין אותם ואפילו שאין בהם לא קנין ולא שום דרך מדרכי ההקנאות אשר בספרי הפוסקים ז"ל. כי בזה יצאנו אף ידי חובת הסוברים דבעינן דגם הישראלים נהגו כן ונמשכו אחרי מנהג הגוים כי בהיות המנהג שוה בכולם אזי הוא דאמרינן מנהג מבטל הלכה. וכמ"ש הרב חק"ל ז"ל בח"מ ח"ב סי' מ"ט וכתב כן ליישב דברי הראב"ד ז"ל. והביא תשו' מהרשד"ם ומוהריב"ל ז"ל ודעימייהו. ועין בס' חקקי לב שם שם ובס' נדיב לב שם. ועיין בס' ישרי לב אות מ' סי' ס"ח מ"ש אשר בזה לא נשאר שום פקפוק אליבא דכ"ע.
ומעתה נוסיף לומר דהגם דנימא שמוסכם הוא דין זה דמתנת בריא מהיום ולאח"מ שצריך קנין. עם שאינו כן וכמדובר מ"מ אחרי שלא הפקיע ירושה דאורייתא מועיל המנהג אחרי שידענו עדות המורים במדינות ההם שדנין בזה כפי נמוסי וחוקי ודתי המלכות והמדינה וכמ"ש מוהריב"ל בסי' ס"ב בנדון כיוצא לזה שאם מעידין שאפי' מ"ב מכשירין חכמי העיר עפ"י המנהג ש"ד ע"ש. וכן כתב הרדב"ז ז"ל בחדשות ח"א סי' תקמ"ד שאם מעידין שהיו באים לפני חכמים שטרות העולות בערכאותיהן החסירים הקניניס והיו מכשירין אותם דנין על פיהם מכח המנהג. ועין בסי' ס"ז כתב שאחר שאנו דנין על המתנה אם היא מתנה או לא וכבר נהגו לקיים שטרי מתנות העולים בערכאותיהם מנהג מבטל הלכה ע"ש ועדיפא מינה כ' בסי' תקמ"ה ואפי' להפקיע ירושת הבכור כי המנהג לקיים שטר שלהם ונתקיימה המתנה וע"ש ובסי' ס"ז. וכ"כ מהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' ש"ד ד"ה ועל שאלת המנהג עי"ש. והגם שכ' בסו"ד ובעי' הורמנא דמלכא וכו' ע"ש הכא לא שייך זה שאילו שטר העולה בערכאותיהם ולא שייך בה הטעם שמפני שהם כתובים בפני ערכאותיהם באנו לפוסלם. כי לא כן בנדון שלפנינו כי הלוואות הללו נכתבו מכת"י המצוה בעצמו ובחתימתו המפורסמת לכל ורק שהיא עשויה בכל הצורך הצריך בנמוסיהם. כפי הוראת החכם האדיר איש ישראלי יצ"ו הבקי בחדרי חוקי ומשפטי המדינה למען לא יוכלו להתעולל עליה להפיל דבר מדבריו ארצה ועפ"י משפטיהם ודינם כי הדבר מוכרח מצד עצמו להיות במשפטי הירושות תערובת יד ערכאותיהם אחרי פטירת האדם מפני דתי המלך לישוב אדמת עמו. וכן היה גם במאורע הזה שתיכף לפטירת הצדיק המצוה ז"ל נטפלו הפוליסיא וסגרו וחתמו הכל כמנהג ולכן כל חששת השר המצווה ז"ל הנז"ל אשר ידע כל אלה רק לישר אורחות צוואותיו לנוכח נמוסי המדינה העולים בערכאותיהם פ"כ לא בחר בקנינים וסדרים שלנו כי לא זו בלבד שלא יועיל כי אולי חשש שיזיק. ע"כ גם רבניה ומוריה המחוזות ההם כך דנים בלי שום ספק כלל וכל כה"ג לית דין צריך בושש דחשיב מנהג זה מנהג קבוע. ועיין להגאון בעל תק"ל ז"ל מ"ש עוד בזה בחאה"ע סי' מ"ה דצ"ה ע"ג דמנהג המתנהג והולך ע"י חכמי ישראל חשיב כהונהג עפ"י ותיקין והביא מ"ש מהריב"ל ז"ל בח"א סי' ס"ג במה שנהגו שלא לגבות עיקר בחובה וכו' עש"ב.
והרואה יראה דגם הרב משפטי שמואל ז"ל בסי' ק"ג יודה בנדון שלנו אשר אין כאן העברת ירושה שאם נהגו להכשיר אף בחסר הקנינים ש"ד. ועיין להפוסקים אשר בס' פחד יצחק ז"ל בד' קס"ד ע"ד דסוף כל סוף הורה כהוראת מהרשד"ם ז"ל בענין המנהג אם הוא עשוי ומיוסד פ"פ ותיקין ע"ש היטב. ועיין בס' באר המים בסי' קכ"ב ראייתי תשו' הגאון בעל חק"ל ז"ל שנדפסה בספרו ח"ב מח"מ סי' ב"ן ומשם באירה דבאין כאן העברת ירושה דאורייתא דמועיל המנהג וכמה נתחבט שם בתשו' מוהרח"ש ז"ל בח"ב סי' י"ג דנראה ממנה דס"ל דמועיל המנהג אפילו לעקור ירושה דאורייתא יע"ש ועיין בס' חק"ל חאה"ע סי' מ"ב דפ"ט פ"ד. ועיין בס' פדות ביעקב ז"ל בסי' ע"א דקצ"ג ע"א אייתי תשו' הכנה"ג ז"ל ומבואר דספרי הפוסקים ז"ל דכל שנהגו כן מנהגם מנהג והוב"ד ג"כ בס' פ"מ ח"ג סי' ס"ב יעוש"ב. ועיין נמי בהרב המחב"ר ז"ל שם בסי' ס"ג עי"ש. ועיין בס' מקין בן חי האריך הרבה מאד לקיים צוואות כאלו יע"ש.
ומעתה זכינו לדין בצוואות אלו שלפנינו אשר לא העביד ירושה דאורייתא דלכ"ע הצוואה שרירה וקיימה ולכ"ע אף כי חסרו הקנינים בכל כה"ג שפיר מהני. וכ"ז לרווחא דמילתא וכ"ש הוא לפום מאי דאמרן דגדולי ישראל ראשונים כמלאכים קיימו בהך סברה במהיום ולאח"מ במתנת בריא דא"צ קנין ולא שום הקנאה ועיין בהרב המחבר ז"ל שם בסי' ע"ב דרי"ז ואילך ע"ש ולהרמ"ע מפאנו ז"ל סי' כ"ד ע"ש.
ועיין להרב נאמן שמואל ז"ל בסי' ז"ן בשטר הנעשה בעש"ג של צוואה דאין קפידא ושרירה וקיימת מצד המנהג וכמ"ש מוהר"י הלוי סי' ע"ה ובראשונות שלו סי' כ"ד ושכ"נ מדברי הרא"ש בתשובה שהביאה ריב"ה בח"מ סוס"י רנ"ג ומהרח"ש ז"ל בתשו' כת"י יע"ש. ועיין בשו"ת שואל ומשיב ח"א סוס"י ס"ו קיים הצוואה בעש"ג בלא קנין ואפילו שלא חתם כמנהגו כ"א בעיגולים והא ודאי מט' המנהג ע"ש אסר בזה אינו סותר למ"ש בסי' מ"ו דמבואר שכתב צוואתו לשון לועז ע"ש. ואתה תחזה התשובה ארוכה בענין צוואות כנדון דידן ממש בס' עיקרי הד"ט ז"ל בח' א"ח ד"ע שמה הובאה שלושת הרועים פלפלו בחכמה ואסיקו דמט' המנהג הצוואה שרירה וקיימת והמה העידו בגודלן שכן המנהג פשוט בכל ערי איטאלייא לקיים צוואות כאלו. ובד' ע"ב סי' ע"ב כתוב לאמר וז"ל כבר נתפשט המנהג הקבוע בעיר הזאת משנים קדמוניות לאשר ולקיים כל הצוואות הנעשות ע"י נוטארייו מפורסם ול"מ צוואת שכ"מ אלא אפילו צוואת בריא ואעפ"י שאין בה קנין ולא בלבד בעיר הזאת אלא אפילו בכל גלילות איטאלייא ושאר מקומות וכו' והמנהג הזה הוא כ"כ פשוט עד שמי שמערער בזה הוא באזני השומעים כמתעתע וכיון שהוא נכון וישר לדעת גדולי הפוסקים והמחברים אין לך מנהג ותיקין גדול מזה והכי נקטינן. איברא שמדברי הרמ"ץ ז"ל ח"א סי' צ"ב בנדון כזה כתב שצריך שיהיה מנהג בעיר ותקנה מפי ותיקין חכמים כו' שדעת הרב שמנהג כזה הוא הפך ההלכה וכו' ואלו שם על לבו שהוא נכון וישר לדעת הפוסקים והמחברים היה מודה שיש להעמיד המנהג על חזקתו וכמ"ש הרב משא מלך וכו' ואף לפי שיטתו של הרב יש לדחות סברתו ממ"ש מרן הק' ז"ל בתשו' לחכמי מודונא וכו' ומהרשד"ם בח"מ סי' ש"ג והרב ב"ר ש"ש דבממון א"צ מנהג ותיקין. וכ"ז לרווחא דמילתא אבל מנהגינו מנהג ותיקין הוא כמו שהוכחתי וראיתי בתשובת בית יאודה וכו' שאין המנהג מועיל לבטל הלכה וכבר נדחו דבריו במה שכתבתי ע"כ דברי הרב הפוסק הא' מני"ר ה"ר משה חיים רימינו ז"ל והרב הפוסק הב' הוא הרב המחבר הסכים ע"י הפוס' הא' וז"ל בד' ע"ה ע"ג אמנם אין אנו צריכין לבא נגד היורשים בטענת דינא דמלכותא דהא איכא גבן מנהג פשוט בעירינו להכשיר כל השטרות הנעשים ע"י נוטארייו וכו' ודון מיניה ומיניה דהמנהג בדבר שבממון דבר גדול הוא ואפילו בלא קנין מא' מדרכי הקנאות שתקנו רז"ל בדבר שצריך קנין וכו' וא"כ ה"ה הכא דהמנהג ברור במקומינו לקנות ולהקנות ע"י שטר כתוב וחתום ע"י עידי נכרים ואפילו שטרי מתנות והודאות בין מתנות ש"מ בין במקצת בין בכל בין מתנות בריא בלי שום קנין פשיטא שהמנהג קונה קנין גמור עכ"ד ובד' ע"ד סו' ע"ד כתב וז"ל ועל מה בדבר שבכלל אם תקראנה כאלה ולא יהיו הנכסים ראוים בלבד ליורשיהן אלא יהיו מוחזקים ועומדים ביד היורשים מה יהיה משפטם ודינם ואף ע"ז פקחתי עיני בדברי הרב הפוסק ואחרי דבריו לא אשנה דכיון דעשה סמוכות למנהג ויש לו סמיכות של ממש שמנהג ותיקין הוא ודייניהן מומחים ומפורסמים ולא של חמרין ונלע"ד דאחריו הולכין עכ"ד. יבא הג' הוא ניהו הרב מוהרי"ח ז"ל כתב בד' ע"ה ע"א והנה על ב' הספקות הראשונים היינו אם נכשיר הצוואה הזאת בהיות כי נעשתה בערכאותיהם ע"י סופר מתא ואין אנו צריכים להאריך בזה כי כבר ב' הפוס' הגדולים שוו בשיעורייהו להכשיר מט' רבים וראש הכל מט' המנהג כי בודאי מנהג ותיקין הוא שהוכשר ע"פ ב"ד פעמים רבות ובדבר שבממון המנהג הוא העיקר ואפילו לבטל הלכה כו' עכ"ל.
הרי לך סרכין תלתא רבני מתא מעידין בגודלן שכל הב"ד מומחין בערי איטאלייא מאשרין ומקיימין צוואות כאלו העולים בערכאותיהם של נכרים ומט' המנהג שהוא דבר גדול בתנאי שבממון. ועפ"י הסמוכות אשר עשה רוב הפוסקים הא' ז"ל לס' מוהר"ם ז"ל בהסכמה עלו דמנהג ותיקין הוא מיוסד עפ"י הפוס' המחברים. הדברים ק"ו לפי מאי דהארכנו לעיל וחיזקנו יסודותיו של מוהר"ם ז"ל ומצינו לו חבר לחד מן קמייא אביר הרועים הרי"ף ז"ל וכמה פוס' דעימי' ז"ל אשר מעתה לא אתי אינש על יבשתא דיימר דאין זה מנהג ותיקין חסידים ואנשי מעשה. ומי הוא זה אשר לא ידון מעתה בצוואה זאת דנ"ד אשר היא שרירה וקיימת אליבא דכ"ע ואפילו להוציא מיד המוחזק כדי לקיים דברי המת הצדיק ז"ל. ועיין עוד שם בד' ע"ז ע"ג חזר הרב המחבר לקיים דבריו הראשונים והעד העיד בנו כי גם הרב הגדול המפורסם בכל קצוי ארץ מוהר"ר ישמעאל הכהן ז"ל בעהמ"ח זרע אמת כתבו וחתמו הוא וד' רבנים גדולים עמו לאשר ולקיים כל הצוואות כאלו בלי ערעור ושום פקפוק כלל ומטו בה נמי משמיה דגברא רבה אבי התעודה הגאון המפורסם רב חיד"א ז"ל יעו"ש. ומאחר עלות כל הני אילין רברבי מאשרים ומקיימים צוואות אלו ועדותן שוה ומעידין בגודלן מנהג ערי איטאלייא אשר המה שוכנים בתוכם כי מימות עולם נהגו הקדמונים להכשירם ודנים בקיומם והמה מצדיקים עדות חכמי הזמן אשר הריצו אלי אגרותיהם כי כן מנהגם מנהג עולם ודאי כן יש לדון וכל רוחות שבעולם לא יזוזו הצוואה הנז' בנדו"ד ממקומה.
ואחרי כי יסוד זה חזק לית נגר דיפריקיניה אין לנו להאריך ולחפש אחרי רעותות אחרות אשר יוכלו להיות בצוואות אלו מדינא דגמרא וגדולי הפוסקים ז"ל. וכגון ריעותא דמתנה טמירתא אשר יש לישא וליתן בה הרבה מאד וכדומה לה כי אחרי אשר אין דבר יוצא מוסכם מפי כל הפוסקים ז"ל לצד מן הצדדין וכגון האי דמתנה טמירתא דמצינו להרי"ף ז"ל בפ' חזקת הביא משם רבינו האי גאון ז"ל הו"ד ביתה יוסף סי' רמ"ב מעשים בכל יום כד נפקא תפקידתא דמצוה מחמת מיתה קדמנא ומקיימינה לה ולא חיישינן לפרהסיא. וכתב עוד וז"ל ש"מ שאמר לא תגלו תפקידתא עד לאחר מותי לא מתנתא טמירתא היא דלכי מתקיימה לאחר מיתתו ההיא עדנה לאו טמירתא היא ומבואר שם בב"י טעמא דמלתא עש"ב. ופסקו מרן דין זה בשוה"ט שם ס"ס ס"ו ועיין בכנה"ג הגב"י אות כ"ב וכ"ג וכ"ד ובחוט המשולש אשר בתשו' התשב"ץ ד"נ ע"ב ועיין להרב הגדול מוהרד"ף ז"ל בס' מכתם לדוד חח"מ סי' ט"ו ריש ע"ב האריך הרחיב בזה וע"ש בכל אשר כתב שם הרב הפוסק והסכים עמו הרב מוהרד"ף ז"ל איתנהו בהני צוואות דנ"ד ועכ"פ נוכל לומר אחרי כי המנהג לאשר ולקיים צוואות אלו ככל הנז"ל גם בזה נוכ"ל כי מיוסד הוא עפ"י ותיקין חכמים ורבנים אשר תפסו להורות כהוראת הפוס' הנז' דאין בהם משום מתנתא טמירתא כמו שורש הדין אשר כתבנו כי בודאי מיוסד הוא המנהג עפ"י רבנים ותיקין אשר סמכו מנהגם בדעת הרי"ף ומוהר"מ ודעימייהו וכאמור למעלה. וכן ע"ד זה נאמר בכל הפקפוקים שיש לפקפק בצוואה זאת דיש עוד לומר דאף הרי"ף ז"ל דקאי בדברי מהר"ם ז"ל באו' מהיום ולאח"מ וכאמור תינח במתנת קרקע ומטלטלין המסויימים בעין. אבל במטבעות ושט"ח ורוב הממון המונח בבאנקה כגו"ד כ' הרי"ף ז"ל בסי' כ"ה שאין נקנין במתנת בריא ובעינן כתיבה ומסירה כפי' הא'. והגם שהכא בנדו"ד כלל בכללות כל הנכסים יחד הרי איכא פלוגתא גם בזה ואיכא דס"ל דבעי' דלימא קני איהו וכל שעבודיה דאית ביה. והריטב"א ז"ל בתשו' ס"ל דאף הבריא דאמר נכסי לפו"פ הו"ל השטרות בכלל וכאלו אמר הם וכל שדא"ב וכמ"ש מרן ז"ל בב"י ח"מ סי' ס"ו סע"ג יע"ש ועיין ש"ך שם ס"ק י"ב ועיין בס' מים רבים ח"מ סי' יו"ד ושם בסי' ל"ג והנמשך במתנת מעות המונחות בבאנקה עיי"ש.
גם שיש לעמוד בצוואה זאת דנ"ד. אשר נמצאת תוך גנזיו כי באנו לדין דייתקי הנמצאת קשורה וכו' דחיישינן שמא נמלך עליה. איברא דלפי דברי הרי"ף ומוהר"ם ז"ל הנז' אין לפקפק גם בזה דלא אמרינן הכי אלא דוקא במתנה שהיא לאח"מ או שמפורש בה אם לא אחזור בי עד לאח"מ וכמ"ש הטור והש"ע בסי' ר"י סמ"ב אבל במהיום ולאח"מ דחשיב מתנת בריא מהיום ורק שאינה קונה כ"א לאח"מ לא נאמר דין זה.