כפי אהרן חלק א· רבי אהרן בן עזריאל
חושן משפט · סימן יב
שאלה על אודות צואת השר הגדול קאיץ נסים
שמאמה ז"ל שנמצאת כתובה מכתיבת ידו וחתימתו הניכרת וכתובה משנת התרכ"ט בח' תשרי בהיותו בעיר
פאריז יע"א. וחילק נכסיו אחרי מותו כפי הכתוב שם באורך ונתן איזה חלקים ליורשיו זרע אחיו נ"ע ועוד מתנות רבות גדולות לכמה בני אדם קרובים ורחוקים וכמה וכמה הקדשות לד' ארה"ק יוב"ב ולחכמי ועניי עי"ת
תונם יע"א. ואחר זמן יצא מפאריז והלך משם ויט אהלו בעיר לוורנו יע"א ובחורף דהאי שתא התרל"ג לב"ע שם בליוורנו ונתגלית צואתו הנז' והנה היא בחת"י דווקא אין שם לא עדים ולא קניין ולא שום דרך מרדכי ההקנאות המצטרפות עפ"י דין תוה"ק. עמד השואל ושאל האם יש מקום לקיים צוואה זאת אשר היא עשויה עפ"י נימוסי ודתי הצרפתים ירו"ה וכן פשט המנהג בצרפת יע"א לקיים צוואות כאלו עפ"י חוקי ונימוסי הדתות שבארצות ההם. וגם מעשים בכל יום בכל הבתי דינים מומחים של דייני ישראל מקיימים צוואות כאלו באשרתא דדייני לבל יפול דבר ארצה מכל דברי המצווה. יורנו המורה לצדקה. את הדרך נלך בה ושכמ"ה.
תשובה הלא לאלהים פתרונים אף דלכאורה ק' לשמוע לקיים צוואה זו אמנם כל היד המרבה לבדוק בספרי הפוס' ימצא מנוח לקיום צואה זו. ואשיב בקצרה כי אין פנאי להאריך ריש תורה' אחת היא הלא מצאנוה תשו' שלימה למהר"מ ז"ל הובאה במרדכי סו' פ"ק דמציעא סי' רנ"ד וז"ל ופ' ר"מ דאף הבריא שאמר ינתן לפ' כך וכך אם ימות זה נקרא מצוה מחמת מיתה וקנה וכן משמע מתוך פי' רש"י דהכא עכ"ד הנה דעת מהר"מ ז"ל דכיון דמזכיר מיתה ואומר שאחר מותו ינתן לפ' כו"ך דינו כדין מצוה מחמת מיתה. והנה בדין מצוה מחמת מיתה שנתבאר בש"ע סי' נ"ר שם נאמר דמצוה מחמת מיתה עדיף ממתנת ש"מ דאילו מתנת ש"מ אע"ג דקיל"ן דדבריו ככתובין וכמסו' דמו ולא בעייא קניין ולא שום דרכי ההקנאה מ"מ הי"ד במתנה בכולה אבל מתנה במקצת בעי קניין ואילו במצוה מחמת מיתה אפי' במקצ' לא בעי קניין וכ"ז מבואר שם בש"ע בסעיף ו' ע"ש. וא"כ לדעת מהר"מ ז"ל דמשוה דין מתנת ברוא כשאומר אחר מיתתו לדין מצוה מ"מ א"כ מתנה זו דנ"ד קיימת כיון שביאר בה דברים מבוארים שהוא חושב על מיתתו וכתוב בה שהיא תיסתימאן שר"ל צואה לאחר מיתה וכתוב בה שזהו רצינו האחרון ואילו הדברים משמעותן שמצוה מחמת מיתה כמ"ש הר' עיקרי הד"ט חא"ח בד' ע"ש. וא"כ אין צורך תו לא קנין ולא שום דרכי ההקנאה ודמי למתנת שכ"מ דקנייא בדיבו' בעלמא.
איברא כי הרבה מגדולי הראשונים רבו עליה ולא שמיע להו כלומר לא ס"ל הך תשו' דמהר"מ ז"ל. הא' אדם מר ניהו הרשב"א ז"ל הב"ד הר' ב"י ז"ל בסי' נ"ר מחו' א' וז"ל כ' הריב"ש בתשו' בסי' ר"ז בשם הרשב"א מצוה מחמת מיתה כל שעמד בטלה מתנתו ממילא ואפי' אמר בפירוש ואפי' אתרפא לגמרי ואחיה כמה ימים תהא צואתי קיימת כ"ז שלא אחזור בי אין בדבריו כלום דמתנת ש"מ דרבנן היא והם לא אמרו שתהא מתנתו קיימת אלא כדי שלא תטרף דעתו עליו ולפיכך קיימו דבריו לאחר שימות אבל זה שעמד ונתרפא לגמרי הרי יש לו זמן לחזור וליתן ואין חוששי' לו שמא תטרף דעתו וכשעמד נתבטלה לגמרי המתנה והרי זה כאילו ציוה בבריאותו בלשון מצוה לאחר מיתה שאין בדבריו כלום ע"כ והיא בתשו' הרשב"א סי' תתקמ"ה ובתשו' להרמב"ן ז"ל סי' ז' עכ"ל הר' ב"י ז"ל. והוסיף עוד מהר"י קולון ז"ל בשו' צ"ד ומהר"מ מפאדווא ז"ל בסי' נ"ב לומר דמהר"מ עצמו סותר את דבריו מדידיה אדידיה דהמרדכי פ' יש נוחלין סי' תקצ"א כ' נשאל מהר"מ אם יש לאדם בן עני ורוצה ליתן לו עתה כדי לסלקו מירושתו יש תקנה אעפ"י שהוא בריא לחלק נכסיו לאחד מותו לכל יורשיו חוץ מזה וכן יאמר וגו' דאפי' הוי בריא ימים רבים אח"ך כיון שמצוה ואומר פ' בני יטול לאחר מותו אין לך מצוה מחמת מיתה גדול מזה וגדולה מזו אומר ר"ת איזוהי מתנת בריא שהיא כמתנת ש"מ כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה שפירש בהדייא אם לא אחזור בי עד לאחד מיתה וכ"ש היכא דלא אמר בה מהיום ולאחר מיתה ע"כ. הנה תשו' זו מסכים הולך עם אותה התשו' הנז"ל. אך סמוך ונר' סם במרדכי כ' וז"ל עוד נשאל למהר"מ על ראובן שתובע את שמעון ואמר שאימו היפקידה וגו' והשיב נ"ל שלא זכה ראובן במתנה שהרי כיון שהיתה בריאה באותה שעה ולא עשתה קנין על מתנתה לא זכה ראובן שמתנת בריא בעייא קנין ואעג"ב דאמרי' בפ' י"נ איזוהי מתנת בריא שהיא כמתנת ש"מ כל שכתוב בו מהיום ולאחר מיתה ופי' ר"ת שכתוב בו מהיום אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה משמע דלאחר מיתה מיהא קני אפי' בלא קנין שאני התם דכתוב מהיום לת"ק ולר"י אפי' בלא מהיום מפני שזמנו של שטר מוכיח עליו אבל בנדון זה דליכא מהיום וליכא שטר וקנין שיוכיח על המתנה לומר דמחים חיילא לא קני דאין מתנה לאחר מיתה בבריא וגו' עכ"ד. הרי דמהר"מ ז"ל סו' דמתנת בריא המצוה מחמת מיתה לא סגייא בלא קנין הפך ב' תשובותיו הנז"ל ומכח סתירה זו הסכימו מהריק"ו ומהר"מ מפאדווא ז"ל שמהר"מ חזר בו. ואחריהם נמשכו לאקת גדולי האחרונים ז"ל כמו שהזכירם הר' הכנה"ג ז"ל בהגב"י אות קל"א ועיין להר' מט"ש ז"ל בסי' נז"ר הגה"ט אות כ"ג שציין עוד להקת אחרונים ז"ל בזה. וגם כ' מהריק"ו שם שמצא תשו' לגאון והובאה בהגמ"י שחולקת בהדייא על מהר"מ וסו' דלא מהני בלתי קנין. ונמצא מעתה ס' מהר"מ יחידאה וחזרה נמי איכא דאין לסמוך עליה
אכן כד מעיינינן בה נר' דיש מקום לקיום צוואה זו דנ"ד עפ"י ס' מהר"מ הנז"ל ואמנם צריך אני להרחיב הדברים ולבאר דברי מהר"מ הנז'. הנה בתשו' הראשונה דפ' י"נ כ' דמהני מתנתו בבריא כיון דמצוה מח"מ הוא שאומר פ' בני יטול לאחר מותו וכו' וכ' שגדולה מזו כ' ר"ת כל שכתוב בהדייא מהיום ולאחר מותו שפירש בהדייא וכו' וכ"ש היכא דלא אמר בה מהיום ולאחר מיתה ע"כ. צריך להבין מאי כ"ש דקאמר ותו הלא התוס' בב"ב ד' קל"ה ע"ב כ' וז"ל פי' בקונט' דהוי כמתנת בריא שאין יכול לחזור בו וק' דתנן פ"ק דב"מ מצא דייתיקי מתנות ה"ז לא יחזיר ודייק הא אמר תנו נותנין ומוקי לה בש"מ וכו' דמצי הדר ביה וכו' ואי אינו יכול לחזור אמאי אם אמר תנו נותנין ומפרש ר"ת מהיום ולאחר מיתה היינו כגון שפירש בפי' מהיום אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה דמסתמא אם אמר מהיום ולאחר מיתה הוי מהיום גופא ולאח"מ פירא כדמשמע במתני' דבסמוך ואעג"ב דנקט הכא כלישנא דהתם מ"מ לא איירי בחד גוונא עכ"ד. הנה בפי' שמענו דעת ר"ת שלא די בכתיבת מהיום ולאח"מ אלא צריך שיאמר בפי' מהיום אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה וכן מהר"מ גופיה העתיק בדברי ר"ת שפי' בהדייא אם לא אחזור בי. וא"כ ק' איך כ' מהר"מ דסגי ליה שיאמר פ' בני יטול כו"כ לאח"מ ופ' בני וכו' וזה נקרא מצוה מח"מ. והנה לא הזכיר לא מהיום ולא אם לא אחזור בי וזה הפך דעת ר"ת ואיך תתקיים מתנה זו. ולא עוד אלא שהוסיף מהר"מ לומר וכ"ש היכא דלא אמר בה מהיום ולאח"מ והדבר מובן דאיפכא הוי דין מתנה לאח"מ לבריא דדווקא בשכ"מ הוא תקנתא דרבנן ומשום שלא תטרף דעתו עליו ועיקר הדבר לדעת ר"ת תלוי באמירת מהיום שמורה שמחים נתן אלא דכדי שתהא דומה ממש למתנת שכ"מ דמצי הדר ביה מוקי לה ר"ת באומר אם לא אחזור בי דהשתא הוי מתנה מהיום על תנאי ובכאן שחסר כל אלו הלשונות אדרבא מורה שהיא מתנה לאח"מ ואינה מתנה ואיך מהר"מ אתי להסתייע מדברי ר"ת ולכאורה הוין תיובתיה
והנראה ליישב עפ"י מה שביאר הה"מ ז"ל פי"ב דה' זכיה ומתנ' והוב"ד שם במרדכי בהגה"א. שכ' דאין חי' לענין דינא בין פרשב"ם לפי ר"ת ולענין דינא שוים הם ואין נפקותא בין רש"י לר"ת אלא לענין אם חזר בו המנוה דלרש"י אינו יכול לחזור דחשיב כמתנה מחים דגופא מיתא מעכשיו קני ולר"ת מיירי באומר מהיום אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה דדמי למתנה מהיום על תנאי אם לא יחזור בו ולכי מיית אם לא חזר בו נתקיימה מתנתו למפרע מאותו היום אבל אם חזר נתבטלה המתנה. נקוט מיהא לדברי שניהם מתנה היא מאותו היום והמתנה קיימת גם לפיר"ת אפי' לא אמר מהיום אם לא אחזור בי אלא מהיום סתם לא דזו מתנה מחיים גמורה חשיבה וע"ז לא אמרו בגימר' איזוהי מתנת בריא שהיא כמתנת ש"מ אבל מכל מקום מתנתו קיימת וזה נר' כונ' הר' המגיד ז"ל. וזהו שכ' הה"מ ז"ל על דברי הרמב"ם ז"ל שכ' מתנת בריא שכתוב בה מהיום ולאח"מ הרי היא כמתנת ש"מ שאינה קונה אלא לאח"מ שמשמע דברים אלו שאעפ"י שקנה הגוף מהיום אינו זוכה בו ואוכל פירות אלא לאח"מ ע"כ וע"ז הביא הה"מ ז"ל ב' פירושים אלו של רשב"ם ושל ר"ת וכ' דלענין דינא אין חי' בין ב' הפירושי' ור"ל דדינו של רבינו קיים לדברי שניהם דהמתנ' קיימת. אלא דלרשב"ם זהו שאמרו עליה בש"ס דהוייא מתנת בריא דדמייא למתנת ש"מ ולר"ת הוייא מתנת בריא ממש. זה היה נר' לכאורה פשט דברי הה"מ ז"ל.
אלא דעדין יש להתבונן בדברי הר' המגיד ז"ל מה הבין בדעת רבינו ז"ל דלמאי הלכתא כ' שמתנה זו היא כמתנת ש"מ לאיזה דין אנו מדמין אותה לש"מ ומה נפקותא יש. איברא דהרמב"ם ז"ל לישנא דתלמודא נקט מ"מ בש"ס עצמו צריך להבין למאי נ"מ אמרו שהיא כמתנת ש"מ ואיה חי' דין יוצא מזה. והנלע"ד פשט הסוגייא שהוא כך דבמתני' אמרי' פ' י"נ דקל"ה ע"ב מי שמת ונמצאת דייתיקי קשורה על יריכו ה"ז אינה כלום זיכה בה לאחר דבריו קיימין ופרשב"ם אינה כלום שהרי לא גמר להקנותו לא בשטר ואין שטר לאח"מ. ובגימר' ת"ר איזהו דייתיקי כל שכתוב בה דא תהא למיקם ולהיות פרשב"ם מתנת שכ"מ שגובה לאח"מ אע"ג דלא כתיב מהיום. ואיזוהי מתנת ברי כל שכתוב בה מהיום ולאח"מ. ופריך אלא וכו' ומסיק אמר אביי הכי קאמר איזוהי מתנת בריא שהיא כמתנת ש"מ דלא קני אלא עד לאח"מ כל שכתוב בה מהיום ולאח"מ.
ונלע"ד דתלמודא אייתי הך ברייתא לאשמועי' דמאי דאמרי' במתני' דבנמצאת דייתיקי קשורה על יריכו דאינה כלום דווקא בדייתיקי דהוי מתנה לאח"מ כולה הוא דאינה כלום והט' כמ"ש רשב"ם דלא גמר להקנותו הא בשטר ואין שטר לאח"מ. אבל אם נמצאת על יריכו שטר מתנה דבריו קיימין ומפרש מהו שטר מתנה שכתוב בה מהיום ולאח"מ שמהיום מתחיל המתנה וגומר לאחר מיתתו וכיון שיש למתנה זו חלות מחיים לא אמרי' בזה אין שטר לאח"מ אלא גילוי מילתא הוא אחר מיתה דאיתגלי שזכה למפרע משפת נתינה או כתיב' ובזה הוו דבריו קיימים אפי' לא זיכה לו ע"י אחר. וכן מבואר להדייא בדברי הריטב"א ז"ל הב"ד רבינו הב"י ז"ל בסי' רמ"ג מחו' ה' דשטר שכ' בו מהיום ולאח"מ או מהיום אם לא אחזור בי עד לאח"מ לדעת ר"ת אעג"ב דלא מטא שטרא ליד הזוכה פד לאח"מ קנה ודלא כהרי"ף ושלזה הסכימו הרא"ה והרשב"א ע"ש ועין להר' בני משה מאג' אר ד' מ"ב ע"ד.
ועוד נר' דתרתי מילי אשמועי' הש"ס במתנה זו דכתוב בה מהיום ולאח"מ דדיינינן לה למעליותא כמתנת בריא ואם נמצאת קשורה על יריכו דבריו קיימין. ועוד דיינינן בה למעליותא כמתנה דלאח"מ וזה מדוקדק במאי דקאמר איזוהי מתנת בריא שהיא כמתנת ש"מ דלא קני עד לאח"מ וכו' אלמא משמע דרבותא דלא קני עד לאח"מ אתא לאשמועי'. ואי לא בא להשמיענו אלא כח דמתנת בריא והיינו שבנמצאת מתנה על יריכו נותנין ולא אמרי' בזה אין שטר לאח"מ א"כ איפכא הו"ל למימר איזוהי מתנת ש"מ שהיא כמתנת בריא ולאשמועי' חידושא ורבותא דאעפ"י שאינה קונה אלא לאח"מ מתנת בריא היא ודבריו קיימים ומדנקט מתנת בריא שהיא כמתנת ש"מ דלא קני אלא לאח"מ משמע דבא להשמיענו דיש במתנה זו כח ורבו יתירה כמתנה דלאח"מ. וצריך לומר בהכרח דבא להשמיענו דדיינינן לה כדין ש"מ דדבריו ככתובי' וכמסו' דמו וקנייא אף בלתי קניין. ונמצא עתה דבמתנה זו דכתוב בה מהיום ולאח"מ דיינינן בה תרתי לטיבותא חשבינן לה כמתנת בריא לענין שאם נמצאת קשורה על יריכו דבריו קיימין ולא אמרי' אין שטר לאח"מ אלא אזלי' בתר תחי' המתנה דמחיים חיילא. ודיינינן בה נמי לטיבותא כמתנת ש"מ דמקנייא בלתי קניין דאזלינן בתר סוף המתנה דאינה גמר קניינה אלא אח"מ וחשבינן לה כמתנת ש"מ דקנייא בלא קנין. ונלע"ד בי' הסוגייא וידעתי שיש לדוחה לדחות דמעולם לא נתכוון הש"ס לזה אלא דעיקר הברייתא בא לפרש מילת דייתיקי מהו ומתנה מהו ולעולם שאין הפרש ביניהם לא לענין אם נמצאת קשורה ולא לענין שניקנית בלתי קניין כנז'. ועיקרא דהאי ברייתא איתא במצי' ד' י"ט אמתני' דמצא גיטי נשים דייתיקי מתנה. ויאמר האומר דלפרושי מהו דייתיקי ומהו מתנה אתא ולא שיש חי' ביניהם לענין דינא. אבל אין זה נכון אצלי בפי' שיטת הש"ס כלל. אלא כמ"ש דאתא לאשמועי' ב' דינים שהמתנה שכתוב בה מהיום ולאח"מ ב' כוחות למעליותא יש בה כמתנת בריא לענין שאם נמצאת אחר מיתתו דבריו קיימים כמתנת בריא וגם דקנייא בלתי קנין כמתנת שכ"מ וזה מדוקדק בש"ס.
כ"ז אני כותב ליישב שי' מהר"מ ז"ל דפשט סו' הש"ס מסייעא ליה אעפ"י שידעתי שאין כן דפת רוב הפוס' בהבנת הסוגייא וכמו שיבא לקמן בע"ה. כ"ז לשי' רש"י ורשב"ם ז"ל אבל לר"ת ז"ל מכח דקשיתיה הך סוגייא דב"מ דקאמר הא אמר תנו נותנין ואמאי ניחוש שמא נתנם לאחר וכו' ומוקי לה בש"מ דאי בעי מיהדר ביה מצי מיהדר ולפרש"י דקני גופא מהיום הא לא מצי מיהדר על כן מוקי לה ר"ת באומר בפי' מהיום אם לא אחזור בי עד לאח"מ. ולעולם גם לפיר"ת מ"ש שהיא כמתנת ש"מ ר"ל דקני בלא קניין וגם שאם נמצאת מתנה קשורה על יריכו נותנים וכמ"ש דיש בה מעליותא כמתנת בריא ומעליותא כמתנת ש"מ. ואל תשיבני דא"כ הוא לפיר"ת אמאי היק' ר"ת מסו' דב"מ ולמה לא הוק' לו מסוגיין עצמה דכיון דמדמינן ליה כמתנת בריא אם נמצאת מתנה קשורה על יריכו נותנין ותקשי ליה אמאי נותנין ניחוש שמא נתנה לאחר ואמאי איצטריך לחזק קושייתו מסו' דב"מ הנז'. הא ל"ק דהיא גופא כונ' ר"ת להקשו' על סוגיין אלא משום דבסוגיין לא נתפרשו דברים אלו דניחוש וכו' משו"ה אייתי סו' דמצי' דשם נתבאר דברים אלו אבל לעולם קוטב קושייתו היא על סוגיין דאמאי נותנין.
ונמצא לפי כל האמור פשטא דסוגייא מסייע ליה לפי' מהר"מ דבמתנה דמהיום ולאח"מ בין לפרש"י ורשב"ם דקני גופא מהיום ובין לפיר"ת שכותב בפירוש מהיום אם לא אחזור בי עד לאח"מ דיינינן לה כמתנת שכ"מ דניקנית באמירת בלתי קניין וא"כ גם דברי הרמב"ם ז"ל שכ' מתנת בריא שכ' בה מהיום ולאח"מ הרי היא כמתנת שכ"מ שאינה קונה אלא לאח"מ. יתפרשו פ"ד הנז"ל שקונה בלתי קניין ובאמי' בעלמא וע"ז כ' הר' המגיד שאעפ"י שבפירושא נחלקו רש"י ור"ת מ"מ אין נפקותא בין הפירושי' דבין למר ובין למר הדין דין אמת אלא דלרש"י קני גופא מהיום ואין הנותן יכול לאזור בו ולר"ת דמיירי במפרש אם לא אחזור בי אם רצה לחזור חוזר. ובזה סלקי שפיר דברי הר' המגיד ז"ל. דאי לא תימא הכי אלא תרצה לומר שהר' המגיד הבין דברי הרמב"ם כפשטן דבא להשמיענו דמתנה שכתוב בה מהיום ולאח"מ קני גופא מהיום ופירי לאח"מ ולעולם בקניין איירי מלבד דקשה על הרמב"ם דהא כבר שמעינן לה ממ"ש בה' י"ג הכותב כל נכסיו לבנו לאחר מותו וכו' והיא משנה שם פ' י"נ דמשם בארה' דכל מתנה דכתוב בה מהיום ולאח"מ הגוף קנוי מהיום ואין יכול הנותן לחזור בו וגוף ופירות לוקח המקבל לאח"מ ומה צורך תו לכפול הדברים כאן. ותו דלא יצדק מ"ש הר' המגיד דלענין הדין אין בין הפירושי' הללו כלום והלא טובא איכא דלדעת ר"ת אם אין כ' בה אם לא אחזור בי לא יהבינן לה דחיישי' שמא נתנה לאחר ואילו הרמב"ם כ' דלאח"מ מיהא קני ונמצא דעתו כדעת רש"י ז"ל ואיך כ' דאין נפק"מ בין הפירושים והיל"ל ודעת רבינו כדעת רש"י ודלא כר"ת. אך לדרכינו א"ש דכל עיקרו של הרמב"ם לא בא אלא להודיענו שמתנה כזו יש לה דין מתנת שכ"מ שקונה בלתי קנין ולישנא דש"ס נקט אם תרצה תפרש כפי' רש"י ואם תרצה תפרש כפר"ת דמיירי במפרש אם לא אחזור בי נקוט מיהא דינו של רבינו דדינה כמתנת שכ"מ דמהנייא בלתי קנין הוא אמת למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ודוק'.
והן הן דברי מהר"מ ז"ל בתשו' השנית דפ' י"נ הנז' שכ' ואע"ג דאמרי' בפ' י"נ איזוהי מתנת בריא וכו' ופר"ת שכתוב מהיום אם לא אחזור בי משמע דלאח"מ קני אפי' בלא קנין שאני התם מפני שכתוב מהיום לת"ק ולר"י אפי' בלא מהיום מפני שזמנו של שטר מוכיח עליו אבל בנדון זה דליכא מהיום וליכא שטר וקניין שיוכיח על המתנה לומר דמחיים חיילא לא קני דאין מתנה לאח"מ בבריא ע"כ. הנה בהדייא כ' דלר"ת קנייא כמתנת שכ"מ ובלתי קניין אלא דדעתו ז"ל דעכ"פ צריך שיהא שטר שיהא כתוב בו מהיום אם לא אחזור בי כדי שיהא מוכיח מתוכו שהתחלת המתנה מחיים היא או שיהא בשטר זמן לדעת ר"י דאמרי' זמנו ש"ש מוכיח עליו דמחים היקנה. ומ"ש מהר"מ בתשו' הראשונה שם פ' י"נ נ"ל שיש תקנה עכשיו אעפ"י שהוא בריא לחלק נכסיו לאחר מותו וכן יאמר עכשיו וכו' אין הכונה שיועיל זה באמירה ובלתי שטר אלא הכונה שיכתוב שטר ויאמר בו דברים אלו וזהו שסיים וגדולה מזו אומר ר"ת איזוהי מתנת בריא וכו' כל שכתוב בה מהיום ולאח"מ שפורש בהדייא מהיום אם לא אחזור בי עד לאח"מ וכ"ש היכא דלא אמר בה מהיום ולאח"מ ע"כ. הרי שהביא בדברי ר"ת כל שכתוב בה ר"ל בשטר המתנה וכן סיים כ"ש היכא דלא אמר בה דר"ל בשטר המתנה ונמצא כל דברי מהר"מ בשטר איירי ומכוון עם התשו' השנית הנ"ל ואין כאן סתירה בדבריו
ומ"ש וכ"ש היכא דלא אמר בה מהיום ולאח"מ בי' דבריו נלע"ד עפ"י מ"ש הנמק"י ז"ל פ' מי שמת ד' ע"ו ריש עמוד א' וז"ל ומיהו הא דאמרי' דברי ש"מ ככתובי' וכמסו' דמו ולא בעי קניין היינו היכא דלא כתיב בשטר מהיום אבל אי כתב בה מהיום או מהיום ולאח"מ בעי קניין דכל שמחים היקנה לא קנה בדיבור וכו' אבל אם לא כתב בו מהיום בפירוש אע"ג דכתב לו שטר ויש בו זמן ואע"ג דקייל"ן כר"י דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו לא אמרי' דהוי כאילו נכתב בו מהיום אע"ג דבעלמא אמרי' הכי משום דהכא איכא למימר דזמן לא נכתב כדי להקנות לו מהיום אלא כדי לגרוע כוחו דאי כ' לאחר בתרא ליקני והוא לא ליקני וכו' כדקייל"ן דייתיקי מבטל דייתיקי וכו' עכ"ד. ולקמן בע"ה נרחיב הדיבור בבי' דברי הנמק"י אלו.
עתה נקוט מיהא פשט דבריו דזמנו ש"ש אע"ג דהוי כאומר מהיום כמבואר בש"ם במתני' דפלוגתא דר' יאודה כמו שיבא לקמן בע"ה מ"מ סו' הרב דעדיף מאומר מהיום ואילו בזמנו ש"ש עדיף דאמרי' דלא גמר להקנות מהיום והזמן נכתב כדי לידע אם יכתוב דייתיקי מאוחר לזה וקניא בלתי קנין כדין מתנת שכ"מ ממש וכל מה שיש מן הקושי בדברי הנמק"י אלו לקמן יתיישב בע"ה:
ומעתה הו הן דברי מהר"מ בתשובה הראשונה הנז' תחילה אמר התיקון לסלק לבן העני מן הירושה נחלק נכסיו אע"פ שהוא בריא לאח"מ וכן יאמר פ' בני יטול כו"כ וכו' ולא יזכור את הבן העני כלל והכל ר"ל בכתב לא בע"פ והנה לא הזכיר הרב מהיום וגם לא מהיום אם לא אחזור בי עד לאח"מ אלא ר"ל שיכתוב סטר ושיהיה בו זמן דיי וכמ"ש בתשובה ב' דמהני זמן כר"י דזששמ"ע. וע"ז אמר דגדולה מזו כתב ר"ת איזוהי מתנת בריה כל שכתוב בה מהיום אם לא אחזור בי ור"ל דלר"ת אף שכתב בה מהיום ובכל מקום פשט מילת מהיו' מורה שמקנה גופא מהיום אפי"ה כ' שאם מפרש דבריו לתקן את מילת היום ולפרשו שר"ל אם לא אחזור בי עד לאח"מ מהני לשיוכל לחזור בו ואפי"ה הוי כמתנ' שכ"מ שקונה בלתי קנין כ"ש היכא דלא אמר בה מהיום ולאח"מ ר"ל שלא אמר כן בפי' אלא שמכח זמנו ש"ש אנו למדין כן דהא עדיפא דלא בעי קנין וכדברי הנמק"י ז"ל. ונמצא דברי תתשו' הראשונה מכוונים עם התשו' הב' ואין בהם שום שתי' דדעת מהר"מ ז"ל דבאומר מהיום אם לא אחזור בי פד לאח"מ אי איכא שטר שמפורש בו דברים אלו או אם יש זמן בשטר דעדיף מאילו נכתבו דברים אלו עביד ומהני אף בלתי קנין. ועיין למר"ן מלכא מהריט"א ז"ל בס' שיו"ט דף ק"ט ע"ב ד"ה ועוד כ' בפשי' דזמנו ש"ש הוי כאומר מהיום אם לא אחזור בי עד לאח"מ ע"ש וכתב הרב ז"ל כן מדעתו דעת עליון ולא הביא שום ראיה לדבריו. ודבר ה' בפיהו אמת שכן מתבאר מתשו' מהר"מ אלו. גם הך תשו' דמהר"מ שהביא המרדכי פ"ק דמציעה אעפ"י שאמר ינתן לפ' כו"כ אחר מותו מצוה מ"מ מקרי וכו' אע"פ שלא הזכיר הרב בה שטר מ"מ שבקיה דאיהו דחיק ומוקים אנפשיה דבשטר מיירי מכוון עם ב' תשו' הנז"ל:
והנה הרב הגדול מהר"א ששון ז"ל בסי' קנ"א דרך בדרך זו והבין תשובות מהר"מ אלו כפשטן ושאין בהם סתירה ומתוך כך דן את הדין דאם יש שטר כיון דזמנו ש"ש מו"ע הו"ל כאילו כתוב בו בהדיא מהיום אם לא אחזור בי עד לאח"מ וקניא בלתי קנין עש"ב. ומה שיש לישא וליתן בדברי הרב מהרא"ש ז"ל במה שחלק על מהריב"ל ז"ל ובדברי האחרונים ז"ל במאי דשקלו וטרו עם מהרא"ש ז"ל הכל יבא לקמן בע"ה.
ובינותי בדברי הגאון מהר"י קולון ז"ל בתשו' סי' צ"ד והתבוננתי היטב בכל דבריו וראיתי כי גם הוא ז"ל הבין כדברינו בתשו' מהר"מ ז"ל אלא שיש קצת שינוי ולפי שבאו דבריו ארוכים ופסקי פסקי אעתיק דבריו. וגם לפי שבאו דבריו כספר החתום צריך אני לדקדק בהם ולבארם וז"ל בדף ע' ע"ב וגם על אשר לא היתה חולה אלא בריאה כשציותה צואה זו הרבה יש לגמגם דאע"ג שפסק מהר"מ דכל זמן שהמצוה מצווה בפי' לאחר מותו דחשוב כמצוה מח"מ נחלקו עליו שאר הפוס' ואף הוא עצמו כ' שאינו מועיל אם לא יכתוב זמן בשטר וכר' יוסי שאומר זש"ש מוכיח עליו ונמצא שלדברי ה"ג ורב נחשון גאון שפסקו כר' יאודה אין בצואה זו כלום עכ"ל ובדף ע"ב ע"ד כ' באורך ז"ל ועל אשר כתבתי בכתבי הראשון דהגאון שכ' ז"ל הבריא שאמר בלשון צוואה שמא ימות פתאום וכו' אין בו דין מצוה מ"מ אלא א"כ מת סמוך לדבריו כתבת דלא ידעת היכא רמיזא דאיירי דאמר מהיום וכו' אבאר לך דעתי וכו דבמתנת ש"מ או מצוה מ"מ לא שייך לחלק בין אומר מהיום ללא אומר מהיום דהא מתנת ש"מ לא קנייא אלא לאח"מ וכו' ואפי' למאי דס"ד אביי דלא הוה קנייא אלא עם גמר מיתה כי אמר מהיום א"כ פשיטא דגלי אדעתיה דמשוה לה כמתנת בריא ולא אדעתא דמיתה קייהיב ולא הוה מהני אלא בלישנא דמהני בבריא ולא בלישנ' דלא מהני בבריא כגון הך לישנא דהנחה וכו' וזהו שהבאתי דברי הגאון לאפוקי מדברי מהר"מ ז"ל ספ"ק דב"מ דלכאורה משמע דאית ליה שהבריח המצווה ליתן לאח"מ דיש לו דין מצוה מח"מ גמור ולא דין מתנת בריא והיינו שכ' שם במרדכי דכן משמע מתוך פרש"י למבין ולכאורה חזר בו מהר"מ עצמו בפ' י"נ ששם תופס דברי רבינו יעקב עיקר כדרכו בהרבה מקומות לחזור בו פעמים יקח לו שיטה א' ולפעמים שיטה אחרת. ומ"מ לשי' דפ' י"נ שהיא שי' ר"ת מדמצריך לכתוב מהיו' ולאח"מ דבר פשוט הוא שהבריא שציוה לאחר מיתתו שאין כאן אלא מתנת ברי' גמורה מדמצריך לכתוב מהיום דמתנת ש"מ לא שייך לכתוב מהיום כלל וכו' דאפי' אמר מהיום אם לא אחזור בי עד לאח"מ כ' התוספות בשם ר"ת דהוייא מתנת בריא גמורה כ"ש בדלא כ' אם לא אחזור בי כיון דקיי"ל כר"י דאמר דזשמ"ע וכמאן דכ' מהיום דמי ומאחר דפשי' שכן הוא מי הוא שיטעה לומר דמהני לשון הנחה במתנת בריא כיוצא בנדון שלנו עומדים עליו וכו' מעולם לא עלה על לב הרא"ש לומר דיועיל לשון הנחה היכא דבעינן שיתחיל המתנה מהיום דמדבעינן שתחול המתנה מהיום א"כ אין לו דין מתנת ש"מ אלא דין מתנת בריא וכו' עד אבל במקום שצריך שתחול המתנה מחיים פשי' ופשיטא שלא עלה על לב שום פוסק שבעולם שיועיל לשון הנחה ע"כ ובדף ע"ג ע"ב ב' וז"ל ועל אשר כתבתי דה"ג ורב נחשון גאון דס"ל דלא אמרינן זששמ"ע כתבת וז"ל מה בכך הא איכא כל רבותינו הצרפתים והאשכנזים והספרדים פליגי עליה וכו' מ"מ אין הדברים כאשר חשבת וכו' דאע"ג דהאי פיסקא אין לחוש להם מאחר שנחלקו עליהם כל רבותינו הנ"ל מ"מ בהצטרף אליהם ט' הגאונים שפסקו דאין לשון הנחה ממש כדכתבתי וכו' איכא למימר דיש לפסול צואה זו וכו' דאין בלשון הנחה ממש ומצטרפי וכו' עכ"ד.
הארכתי להביא רוב דבריו ז"ל כדי להודיע למעיין מה שאני מבין מהמשך כל דבריו ז"ל והוא זה נדונו היה בצואה שהיה כתובה בה הכל בלשון אני מניח והעלה הרב ז"ל לפסול צוואה זו משום דכל דליתיה בבריא ליתיה בש"ת ולשון אני מניח הוא לשון גרוע והביא לזה ראיות מדברי הראשונים ז"ל ככתוב בדף ע' ע"א באורך. וע"ז כתב שם בע"ב דגם מט' אחר יש לפסול צוואה זו מפני שכשציותה היתה בריאה ואע"פ שכ' מהר"מ שבריא המצוה בפי' לאחר מותו דחשיב כמצוה מח"מ מ"מ אף הוא עצמו כ' שצריך שיהא זמן בשטר וזה לדעת ר"י דסו' דזמן מהני כאילו נכתב מהיום וכיון דלדעת בה"ג ור"ן גאון לית הלכתא כר"י אלא כר' יאודה דלא אמרינן זששמ"ע א"כ כיון שלא נכתב מהיו' ולאח"מ בהדיא בשט' צוואה זו וזמן השטר אינו חשוב כאומר מהיום לדעתם א"כ הצוואה בטילה:
הנה הרב ז"ל כאן לא אמר שמהר"מ ז"ל חזר בו אלא אדרבא משמעות דבריו הוא שמהר"מ ז"ל דעתו דאם כתו' מהיום ולאח"מ בהדיא לדע' רש"י או לדע' ר"ת אם כתוב בהדייא אם לא אחזור בי או אם כתוב זמן אע"פ שאין כתוב כל אלו הדברי מהני אלא דהרב ז"ל חשש לדעת בה"ג ור"ן גאון דסברי דזמן לא הוי כמהיום ומשו"ה פסל אבל אם היה כתוב בצוואה זאת מהיום ולאח"מ או אם לא אחזור בי לדעת ר"ת היה מקיים אותה אף בלתי קנין וכדעת מהר"מ. הרי לך דהגאון ז"ל כאן תפס בפשי' דברי מהר"מ כפשטן ואין כאן סתירה אלא כל דבריו מוסבי' על קוטב אחד דבעינן שטר או שיהיה כתוב בו מהיום וכו' או שיהיה בו זמן דהוי כמהיום וכו':
ועתה אבאר דבריו האחרונים שכ' דמהר"מ דספ"ק דמציעה תפס כשי' רש"י וחזר בו בפ' י"נ ותפס כשי' ר"ת שכן דרכו פעם תופס שיטה א' ופעם תופס שיטה אחרת וכו' ודברים אלו צריכים ביאור מה מצא הגאון בין שי' רש"י לשי' ר"ת ומה הבין בכונ' מהר"מ וכל דבריו שם הם כספר החתום וצריכים ביאור.
ולדעתי קלה כמות שהיא נלע"ד ביאור דבריו הוא זה הגאון הבין דברי מהר"מ דספ"ק דב"מ כפשטן דהבריא שאמר ינתן לפ' כו"כ לאחר מותו דדבריו קיימים באמירה בלתי שטר ובלתי קנין ואמר שחזר בו מזה בפ' י"נ וסובר דבאמירה בעלמא לא נתקיימו דבריו אלא צריך עכ"פ שטר שיהיה כתוב בו מהיום ולאח"מ ולדעת ר"ת צריך ג"כ שיכתוב אם לא אחזור בי עד לאח"מ. או שיהיה זמן בשטר דאז אמרי' זששמ"ע אז דבריו קיימין אף בלתי קנין אך באמירה לבד בלתי שטר לא קני וזהו שכ' שחזר בו מהר"מ. ומה שתלה הרב ענין זה בין רש"י לר"ת ואמר שבסוף פ"ק דב"מ נמשך אחר דעת רש"י ובפ' י"נ נמשך אחר דפת ר"ת. נלע"ד דהרב ז"ל ר"ל דדין זה אם באמי' לבד קונה גם בלתי שטר הוא תלוי במחלוקת רש"י ור"ת הנז' בפי' הסוגיא דהנה לדעת רש"י ז"ל דפי' איזהו מתנת בריא שהיא כמתנת ש"מ כל שכתוב בה מהיום ולאח"מ שרוצה לומר שקונה הגוף מקיום ואפי"ה שקונה הגוף מהיום והנותן אינו יכול לחזור בו אפי"ה אמרינן שהיא כמתנת שכ"מ וקונה בלתי קנין אמא תפוס לשון אחרון שאמר לאח"מ אעפ"י שהוא נותן מתנת ברי' שאמר מהיום וזכה המקבל מהיום אפי"ה דיינינן לה לגמרי כמתנת שכ"מ שהיא לאח"מ וקנייא בלתי קנין ונמצא דהכריע הדיבור האחרון ומשך אליו את הראשון ובתראה גבר א"כ לפי"ז יוצא הדין דגם הבריא הנותן בדיבור בעלמא ובלתי שטר ובלתי קנין דיועיל מתנתו כיון שהזכיר בדבריו לאח"מ כיון דבתראה גבר ודיינינן לה כמתנת שכ"מ והרי מתנת שכ"מ בעלמא בדיבור קונה וכי היכי דמתנת שכ"מ לא בעיא קנין ה"נ לא בעייא שטרא וקניא בדיבור וזהו שכ' מהר"מ בספ"ק דב"מ עיין פירש וזהו שכ' מהריק"ו למבין ר"ל שמי שיעיין בפרש"י ימצא שהדין נותן כן. משא"כ לשי' ר"ת דמפרש דמיירי באומר מהיום אם לא אחזור בי עד לאח"מ משו"ה אמרינן דהרי היא כמתנ' שכ"מ מפני שגמר וחלות המתנה אינה מחיים כיון שהבחירה בידו לחזור בו כל עוד נשמתו בו. נמצא לא נתברר הדבר שנתן מתנה אלא עד שיפטר מן העולם ולא יתן אותה לאדם אחר ומשו"ה דיינינן לה כמתנ' ש"מ וקניא בלתי קנין אבל אם אומר מהיום סתם דמשמעותו מתנה מחיים ממש אז לא דיינינן לה כמתנת שכ"מ אלא כמתנת בריא ולא קניא בלתי קנין וכיון דכל כח מתנה זו הוא משום שלא ניכר מתנה זו מחיים ואין לה קיום והכיר אלא אחר המות א"כ בעינן שיהיו דברים אלו לפחות כתובים בשטר שיתבאר מתוכם שלא מיום הנתינה היקנה לו הגוף לגמרי אלא הקנייה תלויה ועומדת אם לא יחזור בו פד שימות ולא יספיק זה בדיבור בעלמ' אעפ"י שיפרש בדבריו מהיום אם לא אחזור בי פד שאמות משום דבעינן שיתברר לעיני הכל אחר מיתתו שלא מחיים נגמרה קנייתו לא אחר המות וזהו לדעת ר"ת דווקא ונמצא שמהר"מ חזר בו דבספ"ק דמציעה שנמשך אחר פירש"י יצא לו הדין דגם באמירה בלתי שטר קונה בלתי קנין כיון שהזכיר מיתה דאף דלא נכתב זה בשטר ויסברו העולם שמחיים הקנה מה בכך והלא קושטא הוא לדעת רש"י שמחיים קנה לענין שאינו יכול לחזור בו. אך בפרק י"נ שנמשך אחר דעת ר"ת דס"ל דמחיים לא קנה שום דבר לא אה לא יחזור בו עד מיתתו הצריך עכ"פ שטר שכתוב בו דברים אלו מבוארים שאין לו שום זכיה בחיים אלא כשימות יקנה למפרע מאותה שעה ובאמירה לא סגי. וע"ז כ' ג"כ מהריק"ו ז"ל שהגאון ז"ל שכ' שהבריא שאחר ינתן לפ' כו"כ שאין בדבריו כלום אלא א"כ מת סמוך לדבריו שחולק על תשו' מהר"מ דב"מ:
והרב המשיג השיבו דדילמא הגאון לא מיירי במהיום. ע"ז השיב מהריק"ו דבמתנת ש"מ אין לחלק בין אומ' מהיום ללא אומר מהיום וכל האומר מהיום מתנ' בריא קחשיב לה וזהו שמסיים שדברי הגאון הם דלא כמהר"מ בפ"ק שנמשך אחר שי' רש"י אלא דעתו כדעת ר"ת דהאומר מהיום מתנת בריא היא ולדעת ר"ת לא סגי באמירה אלא בעי שטר כנז' דאילו הי' גאון סו' כדעת רש"י דדין מתנ' שכ"מ גמור יש לה מה בכך אם לא אמר מהיום אדרבא יותר טוב הוא לדונה ביפוי כח דמתנ' שכ"מ דכל מתנתו הוא לאח"מ ואין לחלק במתנ' שכ"מ בין אומ' מהיום לאינו אומר. ואם תסתכל יפה בכל משך לשון מוהריק"ו ז"ל תמצא כי לא פסל הצוואה מט' שאין בה קנין שהרי בכל דבריו לא הזכיר שאין בה קנין ומט' זה פוסלה. אלא כל עיקרו סובב הולך על שכתוב בה לשון הנחה שהוא לשון גרוע. ודבר זה הזכירו יותר מיו"ד פעמים. ונראה שהרב ז"ל תלה זה במחלו' שהמציא בין רש"י לר"ת דלפי' רש"י דאמר מהיום סתם והוי מתנ' בריא ממש ואפי"ה אמרינן דהואיל והזכיר לאח"מ חשבינן ליה כמתנ' שכ"מ ומהנייא בלא קנין ולישנא בתראה גבר אע"ג דלשון מהיום הוא גרוע לגבי בריא כשהוא בלתי קנין דכל מתנה מחיים בעייא קנין אפי"ה לישנא בתרא דלאח"מ תפסינן עיקר ולישנא קמא דמהיום לא משגחינן ביה כל עיקר ודבריו קיימי אף בלתי קנין כאילו היתה מתנת ש"מ לגמרי ולא היתה מתנה מחיי' א"כ לפי"ז הדין נותן שגם בנדון הרב שכתוב לשון הנחה שהוא לשון גרוע למתנ' בריא כיון שכתוב זמן בשטר דהוי כמפרש מהיום הו"ל כמפרש מהיום ולאח"מ דמאמר ולאח"מ האחרון תפסינן עיקר ומתקן הלשון של מהיום דלא מהני ביה לשון הנחה ודיינינן לה כמתנ' ש"מ ממש דמהני בה לשון הנחה זהו לשי' רש"י אך לשי' ר"ת דדוקא במפרש אם לא אחזור בי וכו' הוא דדיינינן לה כמתנ' שכ"מ אבל האומר מהיום דווקא חשבינן לה כולה כמתנת בריא ולא קנייא בלתי קנין הכא בנ"ד שבאנו לדון מכח זש"ש דחשיב כמהיום דווקא הו"ל מתנ' בריא וכיון דהוייא מתנת בריא לא מהני בה לשון הנחה דהוא לשון גרוע. ובדף ע"ג ע"ב חזר וביאר דבריו דאפילו מט' זש"ש יש לפקפק ולחוש לדעת בה"ג ור"ן גאון שפסקו הלכה כר"י אע"ג דכל הראשונים חלקו עליהם מ"מ בהצטרף הטעם דלישנא דהנחה שהוא גרוע צריך לחוש להם:
באופן כל יסודו של הר' הוא משום דתפס להלכה כשי' ר"ת ז"ל וכדעת מהר"מ בפ' י"ן דהאומר מהיום דהוייא מתנת בריא ל"מ בלתי קנין והכא בנדון דידיה דאיכא וש"ש דהוי כמהיום כיון שלא פי' אם לא אחזיר בי מתנת בריא גמו' היא והצואה בטילה מצד לשון הנחה דלא מהני במתנת בריא. ומתוך מה שביארנו בכונ' הר' ז"ל נר' דס"ל דזש"ש לא מהני אלא דווקא באומר מהיום ולא הוי כמפרש מהיום אם לא אחזור בי וכו' וזה שלא כדעת מר"ן מלכא מהריט"א ז"ל שכתבנו דבריו לעיל. דאי ס"ל למהריק"ו דזש"ש הוי כאומר מהיום אם לא אחזור בי פד לאח"מ ק' אמאי פוסל הצואה מפני שכ' לשון הנחה דלא מהני בבריא והלא כי היכי דבבריא בעי קנין ואם כ' אם לא אחזור בי אמרי' דהוי מתנת ש"מ ומהנייא בלא קנין ולא חשבי' ליה כמתנת בריא ה"נ נימא בלשון הנחה דאי חשבי' זש"ש כאומר בפי' אם לא אחזור בי נדייניה כולה כמתנת ש"מ דמועיל לשון הנחה ולא ניפסול הצואה אם לא שנאמר בהכרח דסו' הר' מהריק"ו דזש"ש הוי כאומר מהיום דווקא ולא כמפרש אם לא אחזור בי ושלא כדברי מר"ן מהריט"א ז"ל. שבתי וראיתי דלא יתכן לומר בהבנת דברי מהריק"ו ז"ל כן שהרי דברי מהר"מ בתשו' האחרונה שעליה הוא סומך מוהריק"ו ז"ל מבוארים הם להפך שכ' ואעפ"י שכ' ר"ת דמיירי במפרש אם לא אחזור בי עד לאח"מ משמע לאח"מ מיהא קני אפי' בלא קנין שאני התם דכתוב מהיום לת"ק ולר"י אפי' בלא מהיום מפני שזש"ש מוכיח עליו ע"כ.
הרי דבהדייא כ' דזש"ש הוי כמפרש אם לא אחזור בי עד לאח"מ ואיך יתכן שמהריק"ו דכל כוחו הוא מתשו' מהר"מ זו יאמר בהפך. לכן נלע"ד שכונתו ז"ל הוא על אופן זה אחר שהכריע לענין האומר ינתן לפ' לאחר מותו דתלייא בפלוגתא דרש"י ור"ת והך תשו' דמהר"מ דפ"ק דב"מ שכ' דמהני כרש"י אתייא וכדפרישנא לעיל אך לשי' בפ' י"ן שתפס השי' כר"ת לא מהני אלא בשטר ככל מ"ש לעיל.
עתה חזר הר' וכתב ומ"מ לשי' דפ' י"ן שהיא שי' ר"ת מדמצריך לכתוב מהיום ולאח"מ דבר פשוט שאין כאן אלא מתנת בריא וכו' כונתו שלפי שלעיל כ' דלדעת רש"י לישנא בתרא דלאח"מ עיקר ולא משגחינן בלישנא קמא דמהיום ומשו"ה גם בדיבו' בלתי שטר קנייא משא"כ לדעת ר"ת דכיון דמצריך מהיום אם לא אחזור בי עד. לאח"מ אינו מועיל באמי' בלתי שטר משום דבעינן שאלו הדברים יהיו כתובים בשטר ויתגלו אחרי מותו להודיע לכל שלא מחים היקנה אלא אחר מיתה חיילא למפרע. וכדי שלא תטעה בדבריו דלר"ת מתנה לאח"מ חשיבא ולא מתנה מחים על כן חזר הר' ז"ל וכ' ומ"מ לשי' דפ' י"ן מדמצריך לכתוב מהיום דבר פשוט הוא שאין כאן אלא מתנת בריא. ור"ל דגם לדעת ר"ת האומר מהיום אם לא אחזור בי וכו' גם היא מתנת בריא כי במתנת ש"מ לא שייך למיכתב כלל מהיום וסיים הר' ז"ל וכ' דאפי' אמר מהיום אם לא אתזור בי עד לאח"מ כ' התוס' בשם ר"ת דהוייא מתנת בריא גמורה כ"ש בדלא כ' אם לא אחזור בי כיון דקיל"ן כר"י דזש"ש וכו'. ומאחר שכן הוא מי הוא שיטעה לומר דתיהני לשון הנחה במתנת בריא כיוצא בנ"ד ע"כ. כונתו נלע"ד שהוא מפרש בפי' הסוגייא איזוהי מתנת בריא שהיא כמתנת שכ"מ דמתנה זו דיינינן בה למעליותא כמתנת בריא שאם נמצאת קשורה על יריכו דיהבינן ליה ולא אמרי' אין שטר ואין מתנה לאח"מ אלא דיינינן לה כמתנת בריא וגם דיינינן לה למעליותא כמתנת ש"מ דקנייא בלתי קניין וזהו שכ' מהריק"ו ז"ל כאן דאפי' אמר מהיום אם לא אחזור בי עד לאח"מ כ' התוס' בשם ר"ת דהוייא מתנת בריא גמורה ר"ל דדינה כמתנת בריא ויהבינן ליה ולא אמרי' אין מתנה לאח"מ כי היכי דאמרי' גבי נמצאת דייתיקי אלמא דגם לר"ת דיינינן לה נמי כמתנת בריא גמו' ומה שסיים וכ' כ"ש בדלא כ' אם לא אחזור בי כיון דקי"ל וכו' ר"ל כ"ש היכא דאין כ' בהדייא בשטר דברים אלו אם לא אחזור בי עד לאח"מ אלא שמכח שכתוב בו זמן אנו רוצים לדון דהוי כמפרש בהדייא מהיום אם לא אחזור בי עד לאח"מ וזהו שכ' כיון דקיל"ן כר"י וכו' ר"ל דמכח דקייל"ן כר"י ויש זמן בשטר מכח זה אנו באים לדון שטר זה כאילו כתוב בו בהדייא מהיום אם לא אחזור בי וכו' וסיום דברים אלו הוא לבא לנדון דידיה שלא היה כתוב מהיום אם לא אחזור בי רק שהיה בה זמן ורוצים לדון כאילו מפורש בה מהיום וכו' דודאי הוייא מתנת בריא לר"ת כיון דמחים מיהא מתחלת המתנה לכשיתברר אחר מיתתו שלא חוזר בו ולא נתנה לשום אדם וכיון דעכ"פ יש לה התחלת חלות מחים צריך שיהיה בה לשון המועיל במתנת בריא והכא דכתוב לשון הנחה דלא מהני במתנת בריא פסו' היא וזהו שדקדק וכ' דמעולם לא עלה על לב הרא"ש לומר דיועיל לשון הנחה היכא דבעינן שיתחיל המתנה מהיום ר"ל דאף לשי' ר"ת בעינן התחלה מחים בהיותו בריא אף דהסיום הוא לאח"מ וכיון דלשון הנחה בהתחלה מיהא אינו מועיל דהוי מתנת בריא א"כ הצואה בטילה. ונמצא מעתה דפע הגאון מהריק"ו כדעת מר"ן מהריט"א חש ש חשיב כמפרש מהיום אם לא אחזור בי עד לאח"מ. ואם נפשך לומר דעדין לא סלקי שפיר דברי הגאון מהריק"ו ז"ל דעדין ק' מדוע פוסל הצואה מחמת ריעותא דלשון הינוח והלא לדעתו בדעת ר"ת ז"ל אף דמתנת בריא גמו' חשיב לה מ"מ מהניא בלתי קנין כדין מתנת שכ"מ ותפוס לשון אחרון. ה"נ בגריעותא דלשון הנחה דנדון דידיה נימא הכי דאעג"ב דמתנת בריא היא נתפוס לשון אחרון דלאח"מ ויועיל לשון הנחה לדעת הרח"ש דמהני לשון הנחה במתנת שכ"מ אף דלא מהני בבריא. התשובה לזה דשנייא חסרון הקנין מלשון גרוע דהנחה. דענין הקנין הוא לאלומי מילתא להודיע כי בלב שלם הוא נותן ומתרצה שתתחיל המתנה מהיום ותיגמר לאח"מ למפרע כל שלא יחזור בו ועיקר הקנין הוא נתקן במתנת הבריא אבל מתנת שכ"מ לא בעייא קנין דדבריו ככתו' וכמסו' דמו ונמצא שבמתנה זאת שאין בה קנין אין בגופא לשון גרוע אלא שחסר ממנה החוזק ע"כ כ' ר"ת דמהני מה שמזכיר בה לאח"מ דאז אינה צריכה שום חוזק דדברי ש"מ ככתו' וכמסו' דמו. משא"כ כשכתוב בשטר לשון הנחה דהרי לשון גרוע לפנינו בהא לא יאמר ר"ת דתפוס לשון אחרון הואיל והזכיר לאח"מ כיון דעכ"פ התחלת המתנה מהיום היא בעינן לישנא מעלייא דיועיל בבריא. ולקמן בע"ה אבאר דלדעת מהר"מ אמרי' מהיום או זמנו ש"ש כיון שכל עצמו לא נכתב לא להורות דמחים היקנה הו"ל כאילו קנו מידו ממש כי כל עיקרו של הקנין הוא כדי שיוכיח שמהיום היקנא וכיון שכן אין כאן ריעותא כלל דאומרו מהיום הוי כקנין ואין כאן שום חיסרון. וזה לשי' ר"ת דווקא אבל לשי' רש"י כנז"ל. ואם עדין נפשך לומר דא"כ היא כונ' הגאון לחלק שום חי' בין קנין ללשון הנחה א"כ למה הר' ז"ל מסתמיך אדברי ר"ת והלא כפי חי' זה אפילו שי' רש"י מסייע ליה דע"כ לא כ' רש"י ז"ל דאף דקנה גופא מהיום תפוס לשון אחרון דלאח"מ אלא בחסרון קנין דווקא אבל בלשון גרוע דהנחה גם רש"י מודה דבעי לישנא דיועיל בבריא. הא ליתא דודאי לדעת רש"י כיון שקונה הגוף מיהא מחים לענין שלא יוכל הנותן לחזור בו נמצא לגבי הגוף מתנה גמו' היא מהיום התחלה וגמר ואין לך גרעון גדול מזה שהיא בלתי קנין ואפי"ה לדעת רש"י תפוס לשון אחרון דלאח"מ ומתנתו קיימת א"כ הוא הדין בריעותא דלשון הנחה אף דהוי גרעון גדול צ"ל לרש"י דמתנתו קיימת דתפוס לשון אחרון. אך מהריק"ו ז"ל נקיט בשיפולי דגלימיה דר"ת ז"ל דאין במתנה זו אלא התחלת ולא גמר ומחלק דע"כ לא אמר ר"ת אלא התם דחסר הקנין ואין ניכר שום ריעותא בגוף המתנה משו"ה אזלי' בתר הגמר משא"כ בלשון הנחה דהרי חסר לפניך משו"ה הצואה בטילה דבפי' לישנא דמועיל בבריא. זה נלע"ד בישוב דברי הגאון. כי תשו' זו באמת היא סתומה וחתומה. וכבר הגאון מהרר"ך ז"ל בית נתחבט הרבה בשאר דברי התשו' הזאת והסיבה לזה היות מהריק"ו כ' קודם ב' פסקים. והר' המתוכח עמו השיבו באורך ובתש' זו שלפנינו בא הכל בקיצור וכו' הן דבריו הראשונים הן דברי הר' הפוסק המתוכח עמו ודין גרמא שלא נוכל לירד לעומק דבריו. נקוט מיהא זהו המובן מתוך מרוצת לשונו ז"ל.
ועלה בידינו כי מתורתו תו' אמת של הגאון מהריק"ו ז"ל למדנו ממנו ג' דברים למדנו כי מודה הר' ז"ל לתשו' מהר"מ דפ' י"ן דאם כתוב שטר וכתוב בו מהיום אם לא אחזור בי או אם יש בו זמן דהצואה קיימת אף בלתי קנין ולא אמר הר' שחזר בו מהר"מ אלא לגבי הך תשו' דפ"ק דב"מ דמשמע מינה דגם באמי' בעלמא מהני פ"ז כ' שחזר בו מהר"מ וגם שהגאון חו' עליו אבל בדאיכא שטר מודה ליה למהר"מ דמהנייא בלתי קניין. ועוד למדנו דאי איכא זמן בשטר מהני כאילו כתוב בהדייא מהיום אם לא אחזור בי פד לאח"מ. ועוד למדנו דמתנה כזו אם נמצאת קשורה על יריכו נותנין לה דין מתנת בריא למעליו' וכדעת הריטב"א ז"ל שכ' לעיל שהב"ד הר' בני משה ז"ל. ומן האמור בדעת מהריק"ו ז"ל תמיה לי טובא על הגאון מהר"מ מפאדווא ז"ל בתשו' סי' ב"ן שנשאל על צואת בריא שכתוב בה מהיום ולאח"מ ולא היה שם קנין והאריך ובתוך דבריו הביא ג' תשו' של מהר"מ אלו וכ' וז"ל הרי שבתשו' האחרונה כ' לשון שטר וקנין ולא אמר שטר לחוד אלמא מהר"מ עצמו סובר דברי' המצוה לאחר מותו אין בו ממש אם לא יש קנין כגון שדי נתונה דיחול מחיים וב' תשו' של מהר"מ הראשונה דפרק י"נ והך דפ"ק דב"מ שבקיה דאיהו דחיק ומוקי אנפשיה דצ"ל אחת משתים או שר"ל באיזה קנין מן הקניינים שיחול מחיים וכו' דמעתה לא יהיו דברי מהר"ם סותרין ואם אינו כן נצטרך לומר כדברי הגאון מהריק"ו בתשו' סי' צ"ד דלכאורה חזר בו מהר"ם מהתשו' הראשונה וכו' עכ"ד הצריכים לנו כעת. ותרי תמיהי רברבי קחזינא בדבריו ז"ל חדא שאם הוא כמו שחשב דמהר"מ בתשו' האחרונה שטר וקנין בעי והלא להדיא כתב מהר"מ על דברי ר"ת משמע דלאח"מ מיהא קני בלתי קנין שאני התם דאיכא שטר לת"ק או זמנו ש"ש לר"י אבל הכא דליכא קנין ושטר לא וא"כ מ"ש בסיום דבריו קנין ושטר פי' הוא קנין ושטר ממש כדברי הרב א"כ סותר דברי עצמו תוך כדי דיבור שכ' דמשמעות דברי ר"ת הוא דקני בלתי קנין אבל האמת דמ"ש בסיום דבריו וליכ' שטר וקנין ר"ל שטר או קנין או שצ"ל שטר קנין וכן העתיק בדבריו מהריב"ל ח"ב סי' ל"ו ומהרא"ש בסי' קנ"א ור"ל שטר של קנין. ותו במ"ש שמהריק"ו כ' שחזר בו מהר"מ אחרי בקשת גלגול מחילות מעצמותיו הקדושים לא עלה על דעת מהריק"ו לומר כן ומ"ש מהריק"ו שחזר בו מהר"מ היינו מהך תשו' דפ"ק דב"מ דווקא שנמשך אחר דעת רש"י ז"ל ופסק דאף באמירה בלחוד סגי בלתי שטר וע"ז הוא שכתב שתשו' הגאון שהובאה בהגהות סותרת זה אבל על מ"ש בתשו' הב' דבשטר בלא קנין מהני אדרבא עליה סמך מהריק"ו ז"ל ומלבד שדברים אלו מוכרחי' ומבוארים בתשו' מהריק"ו ככל מה שהוכחתי ופירשתי דבריו ז"ל לעיל. עוד מצאתי הדבר יותר מבואר שבסו' התשו' של מהריק"ו ז"ל ממש כ' וז"ל ועוד מדומה דלפי רבינו שמואל לא שייך למימר שזש"ש מוכיח עליו אלא בשטר שיש בו קנין שהזמן של שטר מוכיח שקנין הכתוב בו חל מהיום או בשטר מתנות או מכירת קרקע וכתב לו שדי מכורה לך ואין ספק בידי לעיין שם עכ"ד. הרי לך מבואר דעתה נסתפק מהריק"ו ז"ל בזה דשמא לדעת רשב"ם אין מועיל וש"ש אלא בקנין מכלל דכל מאי דשקיל וטרי עד עתה הוא במונח של מהר"מ שהבין בדברי ר"ת דזש"ש סגי בלא קנין אלא דעכ"ז פסל הצואה מט' לשון גרוע דהנחה. ועתה נתחדש לו למהריק"ו הספק הזה בדברי רשב"ם ור"ל שרשב"ם חולק על מהר"מ ור"ת אבל מעולם לא אמר הר' שכונ' מהר"מ בתשו' השניה דבעי קנין ושחזר בו. סו"ד דברי הגאון מהר"מ מפאדווא ז"ל הרבה תמוהים.
וראיתי להר' הגדול מהריב"ל ז"ל בח"ב סי' ל"ו שהביא תשו' מהר"מ אלו ובד' כ"ט סו' ע"ג היק' על התשו' האחרונה וז"ל וכן בתשו' מהר"מ דבסמיך יש לעיין במאי דקאמר ואע"ג דאמרינן בפ' י"ן איזוהי מתנת בריא שהיא כמתנת שכ"מ דמשמע דלאח"מ מיהא קני אפי' בלא קנין ע"כ ולכאורה צריך לדקדק דממ"ן אי ס"ל למהר"מ דההיא דמהיום ולאח"מ מיירי בקרקע למאי אצטריך קנין ואי איירי במטלטלין ודאי דאצטריך קנין ולא מהני לא מהיום ולא זש"ש. ואיברא דבגימר' מוכח דמיירי בקרקע מדקאמר בהקנאה מהו ומטלטלי' אינם נקנים בשטר ומדקאמר בהקנאה מהו משמע דמצי לאוקומי מתני' בלא הקנאת א"כ משמע דבמקרקעי איירי מתני' הא לאו קו' היא כלל משום דבאותו נדון דנשאל מהר"מ כיון דזיכה לו ע"י אחר זהו שכ' מהר"מ ומתנת בריא בעי קנין היינו כדי שיוכיח דמחים חיילא והשתא א"ש דקאמר שאני התם דכתי' מהיום לת"ק ולר"י אפי' בלא מהיום עכ"ד.
הנה דבריו האחרונים שכ' הא ל"ק וכו' כיון דזיכה לו ע"י אחר וכו' נפלאו ממני ולא הבנתי מאי קאמר מר כמו שאבאר לקמן בע"ה. ויתכן שהר' ז"ל נתכוון לחי' הגאון מור"ם ז"ל בתשו' סי' צ"ה אות ה' שנשאל על סתי' מהר"ם אלו ז"ל שאלת בתשו' מהר"ם פרק י"ן לענין מתנת בריא שאמר ליתן לאח"מ דבתשו' הא' כ' דהוי מתנה כמצוה מחמת מיתה ובתשו' ב' כ' דהוי מתנת בריא ולא הוי מתנה נר' ליישב דודאי אם אומר בלשון תנאי שאם ימות יתנו לו הוי מצוה מ"מ. אבל אם נתן לו מתנה לאח"מ אינו אלא כקובע לו זמן מתי יתנו לו אבל דעתו לעולם שהמתנה תתחיל מהיום ולכן לא הוי מתנה ולכן ב' התשובות שכ' בהם דלא הוי מתנה מיירי תרוייהו שהוציא הממון מתחת ידו מחייו ונתנו לאחר וציוה לתת לאח"מ דהיינו שקבע זמן המתנה לאחר מותו אבל לעולם הזכיה תתחיל מחים ולכן לא הוי מתנה דוק ותשכח עכ"ד.
דברי הגאון מור"ם ז"ל לע"ד מתפרשי' כפשטן דהסתי' שמצא בתשו' מהר"מ הוא זה דבתשו' א' כ' דבאמי' קני כדין ממ"מ ממש ובתשו' הב' כ' דעכ"פ בעי שטר שיפרש בו מהיום וכו' או שיהיה בו זמן ואז קונה בלתי קנין זוהי הסתי' המבוארת בדברי מהר"מ ז"ל. וע"ז חי' הר' דודאי אם לא זיכה ע"י אחר מתנת שכ"מ הוייא וכפשט דברי ר"ת כיון דאמר מהיום אם לא אחזור בי עד לאח"מ ור"ל דהוייא התחלת המתנה מהיום והגמר עד לאח"מ ודין מתנת שכ"מ יש לה דקנייא בלתי קנין וה"ה אפי' באמי'. אך מ"ש בתשו' האחרונה דלא קנייא באמי' אלא בעייא שטר איירי בשזיכה ע"י אחר דמדחזינן שהוציא המתנה מתח"י פשטא משמע שהקנה מהיום לגמרי ומתנת בריא היא לכן צריך שטר שיפרש בו שלא מהיום לגמרי היקנה אלא מהיום ולאח"מ אם לא יחזור בו או שיהיה זמן בשטר דהוי כמפרש כל דברים אלו ואז ודאי קנייא אף בלתי קניין כנלע"ד פשטות דברי הר' מכוון אל כל מ"ש לעיל בעניותין בכונת מהר"מ ז"ל.
ומעתה אומר אני יתפרשו דברי מהריב"ל ז"ל קרוב לדברי מור"ם ז"ל בקצת שינוי. ואמנם טרם אקרב לבאר דבריו צריך אני להרחיב הדברים קצת ולהביא דברי הר' הגדול מהרא"ש ז"ל בסי' קנ"א שהביא דברי מהריב"ל אלו וביארם ואחר שביארם חלק עליו ופלוגתייהו דהני אשלי רברבי תלייא בביאור הסוגייא דב"ב ד' קל"ו ובפי' דברי רשב"ם ז"ל שם דאמרי' התם במתני' הכותב כל נכסיו לבנו צריך שיכתוב מהיום ולאח"מ ר' יוסי אומר אינו צריך ואמרו בגימר' מ"ט דר"י משום דזש"ש מוכיח עליו בעא מיניה רבא מר"ן בהקנאה מהו א"ל בהקנאה אינו צריך רב פפי אמר איכא אקנייתא דצריך וכו' אקנייה וקנינא מיניה לא צריך. רב הונא בריה דר"י אמר בין אקנייה וקנינא בין קנינא ואקנייה אינו צריך ובדוכרן פתגמי דהוו באנפנא פליגי. אמר רב כהנא כי אמריתא לשמעתא קמיה דרב זביד א ל אתון הכי מתניתו לה אנן הכי מתנינן לה אמר רבא אמר ר"ן בהקנאה אינו צריך בין אקנייה וקנינא בין קנינא ואקנייה לא צריך בדוכרן פתגמי דהוו באנפנא פליגי ע"כ.
והנה כ' מהרא"ש ז"ל דמהריב"ל שביאר דבריו כמה פעמים בתשו' הנ"ל דאפי' באומר מהיום ולאח"מ צריך קנין במטלטלי' ובקרקע מסי' השטר כל דבר, לפי קניינו חיליה מפי' רשב"ם בסוגייא זאת דעמ"ש בהקנאה מהו פי' בשטר שכתוב בו קנין מי פליג ר' יאודה ומצריך למכתב מהיום דאיכא למימר בשטר מתנה בלא קנין פליגי כגון שכ' שדי נתונה לך לאח"מ ומסר לו את השטר וכו' הנה מזה משמע דבעינן קנין ראוי לכל דבר. אלא שתמה עליו מהרא"ש ז"ל דאדרבא יש להכריע בהפך מסו' הסוגיא דאסיקנא דבדוכרן פתגמי פליגי ופי' רשב"ם עצמו דוכרן שטר פדות בלא קנין זכרון דברים ולא זכרון קנין מתבאר בהדיא דלמסקנא אין צורך שום קנין כיון שכתוב מהיום ולאח"מ. ונדחק הרב מהרא"ש לפרש פי' זר ודחוק בדברי רשב"ם האחרו' כדי ליישב דברי הרב הגדול מהריב"ל ז"ל עיין בד"ק באורך ובסו"ד כ' שגם מהריק"ו בסוף התשובה הנז' נסתפק בהבנת דברי רשב"ם אלו ושכמדומה לו שאפשר יהיה הכונה כמו שהבין מהריב"ל וסו"ד חלק מהרא"ש על מהריב"ל ואמ' כי אין לזוז מפשט הסוגיא ומסקנתא דבדוכרן פתגמי פליגי שאין שם קנין אלא זכרון דברים ואפי"ה אין צורך שום קנין לר"י דקיל"ן כוותיה דזש"ש מ"פ דאע"ג דכל מתנות בריא בפי קנין מתנה זו כיון דמפרש בה מהיום ולאח"מ מדמינן לה לש"מ וכדאמרינן איזוהי מתנת בריא וכו' ונסתייע בזה הרב מהרא"ש ז"ל מפשט לשון מהר"מ דמבואר בהדיא דמהיום ולאח"מ קני בלתי קנין וסיים וכ' והנה הרב מהריב"ל עצמו נתקשה בלשון זה של מהר"מ וכו' ותי' דמהר"מ איירי בזיכה לו ע"י אחר ולפי מ"ש ניחא הך לישנא דמהר"מ כפשוטו עכ"ד:
ואני עבדו כתלמיד קטן הדן לפני רבותיו אומר דרואה אני דברי מהרא"ש ז"ל חזקים כראי מוצק דאין ס' דפשט הסוגיא ומסקנתא כן הוא ובאמת דברי רשב"ם ז"ל הרבה מסופקים דלאו סיפיה רישיה ולאו רישיה סיפיה וכמו שנסתפק בהם מהריק"ו ז"ל ודברי מהר"מ בתשו' הנז' מבוארים באר היטב. ודאי אין להניח פשיטותו של מהר"מ ור"ת משום דברים מסופקים של רשב"ם ז"ל ולא עוד אלא כי יש לי לדון לפני מהרא"ש ז"ל בקרקע ולומר דגם כונת מהריב"ל ז"ל הוא שמסתפק בדברי רשב"ם כמו שנסתפק מהריק"ו ז"ל ומה שהק' על מהר"מ ותירץ כונה אחרת יש לי בדבריו. והוא זה הנה מהריב"ל ז"ל בתחי' תשובתו הביא ב' התשו' של מהר"מ דפ' י"נ כצורתן וכ' ז"ל הנה בתשו' הראשונה יש לתמוה טובא דנראה מדבריו שיוכל האדם לתת מנכסיו למי שירצה בלשון מתנה לאחר מיתתו ואפי' שלא יאמר מהיום ואפילו דליכא שטרא כי היכי דנימא זש"ש מו"ע ואפי' בלא קנין דסתמא קני וכו' ולא היא דהבריא אינו יכול ליתן לאח"מ אם לא שיאמר מהיום ולאח"מ או שיאמר מהיום אם לא אחזור בי וכו' וצריך קנין אם הם מטלטלים וכו' אבל היכא דלא אמר מהיו' אין במתנת בריא לאח"מ כלום וכמ"ש רבינו ישעיה וכו' וכ"כ הרשב"א וכו' והר"ן וכו' ע"ס העמוד ע"כ וכשאמר מהיו' ולאח"מ ודאי דמהני וכדאמרן איזוהי מתנת בריא וכו' וכמו שפי' ר"ת וכו' והרא"ש כ' בתשו' וכו' הא קמן דכל הפוסקי' מסכימים בהדיא לס' ר"ת וכו' עלה בידינו דכל אפייא שוין דיוכל ליתן בקנין אם הם מטלטלים במהיום אם לא אחזור בי או אפי' בלא מהיום היכא דאי' שטר דזש"ש וכו' וכיון דכן יש לתמוה טובא בזאת התשובה ולא עוד אלא שכתב וגדולה מזאת אומר ר"ת וכו' כנרא' מדבריו דמסתבר שיקנה לאחר מותו כשלא אמר מהיום ואדרבא איפכא מסתברא כדאמרן עכ"ל:
הנה המסתכל יפה בכל משך לשון הרב בעיניו יראה דחוזק קושייתו על התשו' הראשונה דמהר"מ הוא מפני שכתב שיועיל המתנה גם בלי אמיר' מהיום וע"ז הביא פי' ר"ת והסכמת הפוס' דבלתי אמיר' מהיום הוי מתנה לאח"מ ואין מתנה לאח"מ וכדברי רבינו ישעי' והרשב"א והר"ן ואע"פ שבתוך דבריו הזכיר ב' ג' פעמי' קנין דבעי קנין ג"כ אם הם מטלטלים הנה הרואה יראה שלא הביא שום ראיה לזה בתוך דבריו ומתוך כל דברי הראשונים ז"ל שהבית אין שום א' דאמר דבעי קנין אלא דהרב ז"ל עד הנה מסתמיך ואזיל על הכלל הידוע דכל מתנת בריא צריכה קנין וכיון שהוכיח מכל דברי הראשוני' הנז' דבלא אמירת מהיום וכו' מתנ' בריא היא ואפי' אי אמר מהיום אם לא אחזור בי פד לאח"מ ביאר הרב תו"ד דעכ"פ אח"מ קני למפרע נמצא שגם זו מתנת בריא היא וכלל גדול בידינו דמתנ' בריא בעיא קנין משו"ה כ' הרב דבעי קנין. וכן הבן בדבריו הרב מהרא"ש ז"ל וזהו שהרב מהריב"ל ז"ל בסיום קו' כ' דמשמע דמסתבר שיקנה לאח"מ כשלא אמר מהיום ואדרבא איפכא מסתברא ע"כ הרי שכל חוזק קושיתו הוא על שקיים המתנה בלתי אמירת מהיום. ואח"כ מקשה מהריב"ל ז"ל על תשובה הב"ד מהר"מ וכ' וכן נמי בתשו' הב' דמהר"מ יש לעיין במאי דקאמר וכו' דלאח"מ קני אפי' בלא קנין ולכאורה צריך לדקדק דממ"נ אי ס"ל דמהיום ולאח"מ מיירי בקרקע למאי אצטריך קנין ואי איירי במטלטלי ודאי דצריך קנין ואיברא דבגמרא מוכח דמיירי בקרקע מדקאמר בהקנאה מהו ומטלטלי אינם נקנים בשטר מדקאמר בהקנאה מהו משמע דמצי לאוקומי למתני' בלא הקנאה א"כ משמע דבמקרקעי איירי מתניתין עכ"ד:
הנה פשט דבריו כאשר הבין בהם מהרא"ש ז"ל הוא דכונתו להקשות על התשו' השנית הנ"ל במ"ש ממ"נ וכו' דר"ל דההיא דפ' י"נ דקאמר איזוהי מתנת בריא וכו' ק"ל מה הבין בה מהר"מ אי מיירי בקרקע למאי אצטריך קנין ר"ל למה זה כ' מהר"מ דלפי' ר"ת משמע דקני לאח"מ ואף בלתי קנין. קנין מאן דכר שמיה הלא עיקר קניינו של קרקע הוא בשטר דשדי נתונה לך וכבר ישנו קנין זה ומה צורך תו לקנין אחר ואם הבין מהר"מ דההיא דאיזהו מתנ' בריא וכו' במטלטלים איירי דאינם נקנים בשטר וקמל"ן הך ברייתא דנקנין בשטר זה שכתוב בו מהיום ולאח"מ וש"מ דגם בלתי קנין הראוי להם מקני ק' דלמה והלא באמת צריך קנין המועיל במטלטלים ול"מ בהו לא מהיום ולא זש"ש ושוב כ' איברא דבגמרא מוכח דאיירי בקרקע וכו' ור"ל דאין מקום להקשות עליו בממ"נ שהרי מבואר בש"ס דבמקרקעי דווקא איירי ובקנין הראוי לקרקע. ומעתה לא נשאר להקשות על מהר"מ רק בצד א' דכיון דכולה סוגיא במקרקעי איירי א"כ מהו זה שכ' משמע דקני אפי' בלתי קנין והלא בקנין דשדי מכורה לך קא מקני:
הנה אם כך הוא כונת מהריב"ל ז"ל בקושייתו ק' דתירוצו אינו עולה יפה שכ' הא לא קשיא משום דבאותו נדון זיכה לו פ"י אחר וכו' והנה קושייתו לא היה על הנדון אלא על מ"ש בפי' דברי הברייתא לדעת ר"ת דלאח"מ מיהא קני בלתי קנין ומה יושיענו הנדון שלו דאיירי בזיכה לו פ"י אחר ואם כה יאמר הרב דכונת מהריב"ל בקושייתו היא כולה על הנדון והכי פירש ק' ממ"נ אי ס"ל למהר"מ דההיא ברייתא בקרקע מיירי א"כ למאי איצטריך קנין בנדונו דמהר"מ זה ודאי אין לו שחר דאדרבא היא הנותנ' כיון דהברייתא בקרקע איירי א"כ דוקא בקרקע שפשה קנין הראוי לו משו"ה סגי במהיום ובשטר אבל במטלטלין שאינן ניקנין בשטר ודאי בעי קנין ויפה כ' בנדונו דלא מיקנו בלתי קנין. וגם דלהצד הב' שהק' הרב ואי איירי במטלטלים ודאי דאצטריך קנין ולא מהני מהיום ולא זש"ש זה ודאי לא יתכן לפרשו שעל הנדון מקשה שא"כ הי"ל להק' בהפך ממש שאם הברייתא מיירי במטלטלין וש"מ דנקנין בלתי קנין א"כ למה הצריך הרב בנדונו קנין ובל"ה אין כאן קו' כלל שכבר ביאר מהר"מ טעמו דמשום דאין כאן שטר ומהיו' צריך קנין באופן דברי מהריב"ל אינם מתיישבים בשום צד.
לכן נלע"ד להגיה בדברי מהריב"ל בקושייתו דהדברים הפוכים וכן צ"ל ק' בממ"נ אי מיירי בקרקע ודאי דאצטריך קנין ולא מהני לא מהיום ולא זש"ש ואי איירי במטלטלין למאי אצטריך קנין והכי פירושו דכולה מילתא על הנדון מקשה דאי הך ברייתא בקרקע איירי א"כ דוקא בקרקע לפי שכבר עשה קנין הראוי לו שכתב לו שדי נתונה לך משו"ה מהני אבל במטלטלין בעינן קנין סודר דהוא הראוי לו וא"כ מהו זה שכ' הרב בנדונו דבעייא קנין משום דליכא שטר ומהיום שיוכיח על המתנה דמחיים חילא הא אי הוה שטר ומהיום היה מספיק ולא היה צריך ק"ס ובאמת זה אינו דבמטלטלין בעינן קנין הראוי להם דהיינו ק"ס ואפי' איכא שטרא ומהיום אינו מספיק ונמצא עיקר קושייתו היא על הנדון. ואי ס"ל דהברייתא במטלטלין איירי וש"מ דמיקנו אף בלתי קנין א"כ למאי איצטריך קנין בנדונו היינו ק"ס והלא מבואר בברייתא דגם בלתי קנין מיקנו ואעפ"י שמהר"ם נרגש מזה וכתב דשאני התם דאיכא שטר ומהיום שמוכיח שמחיים חלא המתנה אבל הכא ליכא שטר להוכיח לא קני. מ"מ עדיין הוקשה לו למהריב"ל שלא היה לו למהר"מ להצריך קנין סודר שהוא מחודש בהקנאה זו אלא כך היל"ל נ"ל שלא זכה במתנה זו לפי שאין כתוב שטר ואע"ג דאמרינן בפ' י"נ וכו' שאני התם דכתוב שטר שמוכיח שמחיים היקנה ומה לו למהר"מ להזכיר ק"ס כלל. ואח"ז ביאר הרב מהריב"ל ז"ל דבריו למה מק' על מהר"מ בממ"נ ולא הק' לו בכח דהך ברייתא דוקא במקרקעי איירי ובמטלטלי ודאי בעי קנין ופירש דטעמו משום דהא מילתא לא ברירא ליה והן ולאו ורפייא בידיה וזהו שכ' איברא דבגמרא מוכח דאיירי בקרקע מדקאמר בהקנאה מהו וכו'. משמע דמצי לאוקמי מתניתין בלא הקנאה ומשמע דבמקרקעי איירי מתניתין ע"כ ר"ל שפשט הסוגיא לפי פרשב"ם בתחילתו דבעי בהקנאה מהו מוכיח דבקרקע מיירי ודקדק וכ' לשון משמע ב"פ שכן דרך המפרשי' בדבר שאינו מפורש היטב כותבין לשון איברא ולשון משמע והיינו מפני שהר' מסתפק בפירוש הסוגיא וכאשר נסתפק מהריק"ו ז"ל כי אע"פ שמתחילת הסוגיא לפי' רשב"ם משמע דבקרקעי מיירי מ"מ מסוף הסוגיא משמע דגם במטלטלי מיירי וכדברי מהרא"ש מדקאמר בדוכרן פתגמי קמפלגי ומשום דיש לצדד בסוגיא ולפרש ב' הפירושים לכן לא הק' מהריב"ל בכל כחו על מהר"מ שדבריו הם הפך הסוגיא אלא הק' בממ"נ מן הסוגיא לנדונו דיש פנים לפרש דבקרקעי איירי ויש פנים לפרש דבמטלטלי איירי אלא דלב' הפירושים ק' לנדונו וע"ז תירץ מהריב"ל הא ל"ק כיון דבאותו נדון דנשאל מהר"מ זיכה לו ע"י אחר מאי דכתב ומתנת בריא בעי קנין היינו כדי שיוכיח דמחיים חיילא והשתא א"ש מאי דקאמר שאני התם דכתיב מהיום לת"ק ולר"י אפי' בלא מהיום ע"כ. ר"ל דודאי דעת מהר"מ כדמשמע מפשט הסוגיא דמהיום ולאח"מ לא בעי קנין ודלא כרשב"ם ובמטלטלין איירי ומ"ש דמתנת בריא בעייא קנין הוא מפני שבנדונו זיכה לו ע"י אחר והיינו כדברי מור"ם בתשובה שהבאתי לעיל דכיון דזיכה מחיים גלי אדעתיה שמהיום היקנה אלא שקבע זמן שלא תנתן לו אלא אח"מ והא מתנה מחיים גמורה היא משו"ה כ' דבעייא קנין וזהו שסיים מהר"מ שאני התם דכתיב מהיום לת"ק ולר"י אפי' מהיום בזש"ש ר"ל שמוכיח מתוך דבריו שלא הייתה מתנה מחיים גמו' ומשו"ה סגי בשטר בלתי קנין ור"ל דדוקא התם שלא זיכה המתנה אלא ציוה שיתנו לאח"מ סגי בשטר ומהיום להוכיח שמחיים חלא כדי שלא תהיה מתנה דלאח"מ אבל כאן דזיכה ע"י אחר אדרבא משמעותה שמהיום נותן לגמרי ומוציאה מרשותו אלא שקבע זמן שלא תנתן אלא עד אחר מיתה ומשו"ה בעייא קנין ואפי' אי הוה שטר ומהיום בכה"ג לא מהני וכדברי מור"ם:
איברא דסיום דברי מהר"מ קשים בין לדעת מור"ם ובין לדעת מהריב"ל שכ' אבל בנדון זה דליכא מהיום וליכא שטר קנין שיוכיח על המתנה לומר דמחיים חיילא לא קני דאין קנין לאח"מ בבריא עכ"ד. ולפי דבריהם איפכא הול"ל אבל בנ"ד דמחיים זיכה מוכח דמתנת בריא גמו' היא היא וצ"ל לדבריהם דכונת מהר"מ הוא דתחי' כ' דמתנת בריא גמור' היא ממאי דחזינן דזיכה לו ע"י אחר וא"ת והלא ציוה בפי' שלא יתנו לו אלא אחר מיתתה ומי מפיס שזהו קביעות זמן לנתינתה ואימא דכונתו לו' לשלא תחול המתנה לא לאח מ למפרע דומייא דהאומר מהיו' אם לא אחזיר בי עד לאח"מ דמהני בלתי קנין לזה השיב דכיון דליכא שטר שיוכיח מתוכו דמחיים חיילא והמיתה גומרת א"כ ממ"נ אי חשבת לה מתנת בריא מכח הזיכוי בטילה מכח חסרון הקנין ואם תתפוס דבריו שאמר שיתנו אח"מ היא מתנה דלאח"מ גמור ואין מתנה לאח"מ. אבל לומר הדרך האמצעי שר"ל שמחיים תתחיל ובמיתתו יגמור זה לא נוכל לאומרו בלתי שטר שיוכיח מתוכו דברים אלו. ואיך שיהיה הנה ביארנו כונת מהריב"ל ז"ל מכוונים ממש לדברי מהרא"ש ז"ל דודאי דעת מהר"מ כדמשמע מפשט הסוגיא דבאומר מהיום ולאח"מ או דאיכא זש"ש לא בעי קנין ולא נשאר שום קו' למהריב"ל על תשו' מהר"מ הב' וכמו שסיים מהריב"ל וכ' ואיברא דבאותה התשובה הראשונה שכתבתי צ"ע ע"כ הרי דהתשו' הב' של מהר"מ כבר ישרה בעיניו ואין לו קו' אלא על התשו' הא'. ואע"פ שמהריב"ל ז"ל בסמוך כ' ז"ל ומ"מ נתברר דמי שהוא רוצה לתת במתנת בריא לאח"מ וכו' יכתוב מהיום ולאח"מ וכו' וצריך קנין כדי להקנות המטלטלין ע"כ. היינו משום דבא לאשמו' כיצד יעשה לכתחילה מי שרוצה לסדר מתנה כזאת ורצה הרב לצאת גם י"ח ס' רשב"ם דמשמע מתוך פי' דגם בכותב מהיום ולאח"מ בעי קנין ולכתחילה צריך לחוש לדבריו אבל אה"נ אי היה בא לידו שטר כזה שכתוב בו מהיום וכו' ובלתי קנין ודאי היה מכשירו דאין להניח פשיטותו של מהר"מ ז"ל ור"ת משום דברים מסופקים של רשב"ם זה נ"ל נכון ואמיתי בפי' דברי מהריב"ל ז"ל והוא תנא דמסיי' ליה למהרא"ש ז"ל.
ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת זכינו לדין דתשובת מהר"מ הנז' השנית היא מוסכמ' מרב גדולי האחרונים ה"ה מהריק"ו ז"ל ומור"ם ומהריב"ל ומהרא"ש והיא ס' ר"ת ז"ל דהיכא דאיכא שטר וכתוב בו מהיום אם לא אחזור בי עד לאח"מ או דאיכא זש"ש דהוי כאילו כתוב בו כל אלו הדברים המתנה קיימת גם בלתי קנין. והנני מוסיף על דברי מהרא"ש ז"ל דנראה ודאי דגם הרבה מהראשונים ז"ל קיימי בשי' מהר"מ הנז' שהרי לא ראינו מי שאמר הפך זה אלא רשב"ם ז"ל שפי' בהקנאה שכ' שדי מכורה וכו' ואף דברי רשב"ם מסופקים הם כנ"זל:
והנה חזינן להרי"ף והרא"ש ז"ל שפסקו להלכה כמסקנ' דסוגיא דבדוכרן פתגמייא קמפלגי וכן פי' הבעיא בהקנאה מהו פי' שטר שיש בו קנין ואסיקנא בהקנאה אין צריך בדוכרן פתגמי פליגי הנה כיון שלא הזכירו בדבריהם שטר מכירת קרקע אין שום מקום להסתפק דודאי תפסו הסוגיא כפשטא דאפילו בשטר שאין בו קנין אמרינן ה' כר"י דזש"ש מו"ע. גם העיטור במאמר שכ"מ דף צ"ו ע"א כ' כדברי הרא"ש והרי"ף. והריטב"א ז"ל הב"ד הנמק"י ז"ל עלה דהך מתני' דהכותב נכסיו לבנו בהדי' כ' כן וז"ל ור"י אומר דאפי' לא כ' לו בשטר לשון מהיום כמהיום דמי אם יש בו זמן כאשר נהגו לכתוב בכך וכך אחר פ' או שיש קנין בשטר כמ"ש בגמ' וכ' עוד אלא בדוכרן פתגמיא קמפלגי פי' לאו דוקא אלא לומר שלא נחלקו אלא בשטר מתנה שאין בו קנין סודר וכל שנתן נכסיו מהיום ולאח"מ ויש שם מעות או חובות וכו' ילקח בהם קרקע מפי מורי הריטב"א נר"ו. הנה בהדיא כ' דפלוגתייהו בשטר שאין בו קנין סודר. גם הנמק"י ז"ל שם אח"ז כ' ז"ל בהקנאה אינו צריך כלומר אם יש קנין בשטר כמו שכותבין וקנו ממני וכן כותבין וקנינא מיניה אפי' לר' יאודה לא צריך מהיום דודאי מדמקנה ליה ומיפה כוחו כו"כ להקנותם לו לא צריך למכתב מהיום דמשעת הקנין נימא דגמר ומקני ליה. וכ' עוד ובדוכרן פתגמי כלומר שאין בשטר קנין אלא זכרון דברים בהא פליגי דר' יאודה סבר דכיון דאין בו קנין אי לא כ' ליה מהיום לא מהני ור"י סבר אפי' בלא קנין זש"ש מ"ע וקיל"ן כר"י כדפסק רב עכ"ד.
הנה דברי הריטב"א והנמק"י אלו באו מבוארים ומבוררים כשמלה כדברי מהר"מ ז"ל דבאומר מהיום וכו' א"צ קנין ואין שום מקום להסתפק בדבריהם לע"ד. ומזה תמיה אני על הר' הגדול מהרא"ש ז"ל שכ' בתשו' הנז' וז"ל ונ"ל להביא ג"כ ראיה למה שכתבתי דבכותב מהיום ולאח"מ מהני בין בקרקע בין במטלטלי' בלתי שום מציאות קנין ממ"ש הר' בעל נמק"י ז"ל בפי' דהאי שמעתתא וכל שנתן נכסיו מהיום ולאח"מ ויש שם מעות או חובות ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות הרי לך דאפי' במעות וחובות כ' דמהני מהיום ולאח"מ מכאן נר' שזה אפי' בלתי שום קנין כלל דאם איתא דבעי קנין היאך היק' לו המעות והחובות הרי המעות אינם נקנים במסי' השטר והחובות צריכים כו"מ ודוחק לומר דמיירי בקנין אגב וכו' עכ"ד. הנה זה הלשון שהביא הר' ואם יש מעות וכו' הוא הלשון הראשון של הנמק"י שהביא משם הריטב"א ותמיה אני למה לו להר' להוציא זה מדיוקא ולמה לא כ' שבהדייא כ' בדברי הריטב"א והנמק"י דבשטר שאין בו קנין סודר מיירי ככל אשר העתקתי דבריהם לעיל ואפשר נשמר הר' פן יאמר הדוחה דכל אלו הלשונות בשטר של שדי מכורה איירי כמו שנדחק הוא עצמו בפי' דברי רשב"ם. אבל אחרה"מ הראויה אליו אם לכך נתכוון אין הנדון דומה לראיה. דאלו הראשונים ז"ל לא העלו על דל שפתם מענין מכירת שדה ודיינו שנסבול אותו הדוחק בדברי רשב"ם כדי שלא יהיו דבריו סותרין. אבל להעמיס בדברים המפורשים כאלו פי' דחוקים זה לא יאמר כל מודה על האמת ופשוט.
וחזיתיה להר' מח"א ז"ל בה' זכיה ומתנה סי' מ"ו כ' ז"ל באומר מהיום ולאח"מ אי בעי קנין במתנת בריא ראיתי שנחלקו בה רבותינו האחרונים ז"ל דמהריב"ל תפס בפשיטות דצריך קנין במתנת בריא ומהרא"ש תפס בפשיטות דכיון דכתיב מהיום ולאח"מ עדיף מכל מתנת בריא ואין צריך קנין וכו'. ולע"ד יראה כדברי מהריב"ל וכ"כ הנמק"י פ' מי שמת גבי פלוגתא דרב ושמואל בפלוגתא דמתנת ש"מ שכ' קנין וז"ל ומיהו וכו' עד יע"ש. ויש להעיר על הר' ז"ל לפי מה שהבין הוא ז"ל בדברי הנמק"י אלו איך לא נרגש דמהרא"ש ז"ל נסתייע מדברי הנמק"י דפ' י"ן ונמצא דברי הנמק"י סתראי נינהו ואם הר' ז"ל יש לו לומר איזה פי' אחר בדברי הנמק"י דפ' י"ן ושלא כמו שהבין מהרא"ש בדבריו הי"ל להר' להודיענו
אכן לי אני עבדו נלע"ד שאין שום סתירה לדינו של מהרא"ש מההיא דהנמק"י דפ' מי שמת ואעתיק כל לשונו שם וז"ל מתנת שכ"מ שכתוב בה קנין. שמואל אמר לא ידענא מה אידון ביה כבר פירשנו דטעמא דשמואל משום דכיון דלא היה צריך קנין דדברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמו מ"ש בשטר קנין משמע דמפקיה מדין מתנת ש"מ והו"ל כדין מתנת בריא דבעייא קנין והואיל ולא יהבא עד לאח"מ דפשיטא לן הכי כדאמרן הילכך לא קנה כדשמואל דשמא לא גמר. ומיהו הא דאמרי' דברי ש"מ ככתו' וכמסו' ולא בעי קנין היינו היכא דלא כתי' בשטר מהיום אבל אי כ' מהיום או מהיום ולאח"מ בעי קנין דכל דמיחם היקנה לא קנה בדיבור ולא אמרי' דסימנא לחים קאמר וזה ברור בעיני המפרשים וא"כ קנה המקבל מתנה אם מת הנותן ואם עמד הנותן יכול לחזור בו. אבל אם לא כ' בו מהיום בפירוש אע"ג דכ' לו שטר ויש בו זמן ואע"ג דקיל"ן כר"י דאמר זששמ"ע לא אמרי' דהוי כאילו כ' בו מהיום אעג"ב דבעלמא אמרי' הכי משום דהכא איכא למימר דזמן לא כתבו כדי להקנות לו מהיום אלא אדרבא כדי לגרוע כוחו דאי כתב לאחר בתרא ליקני והוא לא ליקני ומשו"ה כ' בו זמן כדי שנדע שזה היה ראשון דהא קיל"ן דייתיקי מבטל דייתיקי. הילכך אם לא כ' לאחר ואין בו קנין קונה לאח"מ ואם יש בו קנין לא קנה כדשמואל עכ"ד. ביאור דבריו לע"ד הוא משו' דמתנת ש"מ שכתוב בה קנין אינה מתנה והט' בזה ביארו הנמק"י קודם בסמוך עמ"ש מתנת ש"מ במקצת בעייא קנין דהרי היא כמתנת בריא דכיון שראינו ששייר לעצמו מקצת מן הנכסים אמדינן דעתיה דמה שנותן נותן לגמרי וא"כ הרי היא כמתנת בריא ולפיכך בעיא קנין דדוקא בהניח כל נכסיו לאחרים הוא דסגי באמי' בעלמא משום דאמדינן דעתיה דלא נתן כל נכסיו אלא אם ימות וכו' וכיון דמחמת מיתה קעביד אמרי' דברי ש"מ ככתו' וכמסו' דמו והרי זה כמצוה מח"מ דאע"ג דלא נתן אלא מקצת נכסיו כיון דאמר ויי דמית סגי באמי' בעלמא ולא בעי קנין ואדרבא הקנין מגרע כח המקבל מתנה דכיון דפשי' לן דלא יהיב אלא מח"מ ושיהיו למקבל אחר מיתתו של נותן איכא למיחש כיון שנעשה בו קנין ולא צריך נימא שמא לא גמר להקנות אלא בשטר או בקנין ואין שטר ואין קנין לאח"מ וכשמואל דקי"ל כותיה אם לא שהיה מיפה את כוחו כגון שאמר אף כתובו וחתומו דאז משמע שפיר שגומר להקנות לו בלא קנין והקנין לא עשאו אלא ליפוי כח. אבל במתנת ש"מ במקצת דהוי כמתנת בריא אי הוי בקנין אפי' בלא יפוי כח לא שייך למימר שמא לא גמר להקנות אלא בשטר ואין שטר וכו' שהרי מחים היקנה דמשום דאיכא שטר אין סברא שיגרע כוחו עכ"ד.
ודברי הנמק"י אלו הם כלל גדול בדינים אלו שיש בהם דינים נראים כסותרים דקיל"ן דמתנת שכ"מ במקצת אינו קונה אלא בקנין ואילו מתנת שכ"מ בכולה אדרבא מגרעות נתן, דאמרי' חיישי' לא גמר בדעתו ליתן אלא בשטר ואין שטר ואין קנין לאחר מיתה וק' במתנת במקצת נמי בקנין אמאי לא אמרינן אין קנין לאח"מ אבל העיקר בזה הוא כמ"ש הנמק"י ז"ל וכבר כ' הסמ"ע ז"ל כללים אלו בריש סי' נ"ר סק"א ז"ל במתנת שכ"מ אין צריך להקנות ותקנת חז"ל היא כי אין בש"מ זמן להקנות וכיון דא"צ קנין אם אירע דעשה קנין מגרע גרע ולא תתקיים מתנתו כמ"ש סי"ז דהא בהא תלייא כיון דא"צ קנין והוא עשה קנין גילה דעתו דמתנתו יהיה כמתנת בריא בקנין וז"פ דאין דעתו להקנות המתנה כ"א אחר שימות ואין קנין לאח"מ עכ"ד ובסי"ז כ' מר"ן ז"ל מתנת ש"מ בכולה שנתנה בקנין לא קנה וכו' דשמא לא גמר להקנות אלא בקנין ואין קנין לאח"מ ואם פירש שלא היקנה אלא ליפות כוחו כגון שכ' וקנינא מיניה מוסף על מתנתא דנא קנה כ' סמ"ע ס"ק נ' כבר כתבתי ריש הסי' ט' הדבר שחז"ל תקנו ששכ"מ יקנה באמי' וזה שלא רצה ליתן אלא בק"ס או בשטר או בא' משאר דרכי ההקנאות של בריא גילה דעתו שאינו סומך במתנתו אתקנת חז"ל אלא שיהיה כשאר קניינים משו"ה לא מהני אלא א"כ כ' או אמר שהקנין שקונה או השטר שעושה עם הצואה לא בא לגרוע אלא לתוספת עשאה עכ"ד. וביותר נתבארו דברים אלו בדברי הגאון הרמ"ה ז"ל בשיטתו לבתרא בד' ר"ל מהספר ע"ד ד"ה ברם ז"ל כללי דהני מתנייתא דש"מ ומצוה מח"מ דמקנו באמי' ה"מ היכא דליכא למיחש דלא גמר להקנות לא בשטר אבל היכא דאיכא למיחש שמא לא גמר להקנותו לא בשטר כגון דאמר כתובו א"נ דקנו מיניה בחליפין סתמא כיון דהוה יכיל לאקנויי ליה באמי' גרידתא וטרח למיכתב שטרא א"נ למיקנא מיניה משום דלא גמר להקנותו אלא בשטר הוא הילכך וכו' עד ד' רל"א ע"א אבל מתנת ש"מ במקצת דלאו מצוה מח"מ הוא כיון דעיקר הקנאה דידיה בקנין היא אע"ג דלא כתיב ביה וקנינא מיניה מוסף על מתנתא קני דכי חיישינן שמא לא גמר להקנותו לא בשטר ה"מ היכא דלא צריך קנין כגון כותב כל נכסיו ומצוה מח"מ וכיוצא בהם דכיון דלא צריך קנין וקא טרח למקניה מיניה איכא למימר דלמכתביה לשטרא קמכוין וחיישינן שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר אבל מתנת ש"מ במקצת כיון דבעייא קנין ואי לא קנו מיניה לא קני ליכא למיחש בה לשמא לא גמר להקנותו אלא בשטר דהא ודאי כי קטרח למקני מיניה לאו למכתביה לשטרא קמכוין דלא ליקני אלא בשטרא אלא לאקנויי ליה בגופיה דההוא קנין קמכוין והוייא לה כמתנת בריא וכו' ע"ס העמוד עש"ב.
הנה הארכתי להביא כל זה כדי להנצל מקושייא חזקה דהוה ק' לכאורה לשי' מהר"מ הנז' שכ' לעיל דהבין פשט הסוגייא דפ' י"ן איזוהי מתנת בריא שהיא כמתנת ש"מ דר"ל שכשכותב מהיום ולאח"מ יש לדונה למעליותא כמתנת בריא שאם נמצאת קשורה על יריכו נותנין וג"כ למעליו' כמתנת שכ"מ שקונה בלתי קנין ודקדקנו בעניו' לעיל שגם הגאון מהריק"ו הבין כן בדברי מהר"מ ולכאורה ק"ט דהא פלוגתא דרב ושמואל היא בפ' מי שמת ד' קנ"ב ע"א איתמר מתנת שכ"מ בקנין רב אמר ארכביה אתרי רכשי. ושמואל אחר לא ידענא מאי אידון בה רב אמר ארכביה אתרי רכשיה הרי היא כמתנת בריא והרי היא כמתנת שכ"מ הרי היא כמתנת בריא שאם עמד אינו חוזר והרי היא כמתנת שכ"מ שאם אמר הלואתי לפ' קונה ושמואל אמר לא ידענא מאי אידון בה שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאח"מ פ"כ ועין פרשב"ם.
הרי מבואר דלדעת רב אמרי' דלטובה נתכוון זה הש"מ ולאלומי כח המקבל מתנה כדין מתנת בריא וכדין שכ"מ אבל לשמואל חישי' דילמא חזרה הוי ולא גמר להקנות אלא אח"מ ובקנין ובשטר ואין קנין ושטר לאח"מ והנה כל הפוס' פ' ה' כשמואל וא"כ ה"נ בכותב מהיום ולאח"מ גם כי נודה למהר"מ שפירושא דסוגייא הכי הוא כפשטא דהיא מתנת בריא למעליותא ומתנת ש"מ למעליו' מ"מ הא לא אתייא לא כותיה דרב דאילו לשמואל דהילכתא כותי' איכא למיחש שמא לא גמר להקנות לא לאח"מ בשטר זה ואין שטר לאח"מ וחזרה הוי ממה שאמר מהיום. אכן לפי כל מה שנתבאר לעיל דע"כ לא קאמר שמואל חישי' שמא לא גמר להקנותו לא בשטר אלא דווקא במתנת שכ"מ ובכולא ומשום דהיה דיי לו להקנות באמי' בעלמא וכדתקון רבנן וזה טרח לעשות קנין של בריא איכא למיחש דילמא חזרה הוי ולא גמר להקנות לא בשטר מה שאי כן בריא הנותן וכותב מהיום ולאח"מ לדעת מהר"מ הוי ממש כבריא הנותן בקנין וכי היכי דהקנין גמר ומקני מהיום כן זה פירש דבריו וגמר והיקנא מהיום ואפי' לדעת ר"ת שפי' אם לא אחזור בי פד לאח"מ ס"ס כשלא יחזור בו פד לאח"מ קנה למפרע מחים מיום הכתיבה וכדדייק מהריק"ו ז"ל ונמצא מתנת בריא היא זו וכי היכי דהבריא מקני בקנין ולא אמרי' אין קנין לאח"מ לפי שזהו דרך הקנאתו כן ממש לדעת מהר"מ בכותב מהיום ולאח"מ כי זהו הקנאתו ובהא לא אמרינן שמא לא גמר להקנות אלא לאח"מ וברור.
ומעתה עפ"י כל האמור אין מדברי הנמק"י הנז"ל שום סתירה לדברי הר' מהרא"ש דכונת הנמק"י פשוטה דכיון דאמרי' דמתנת שכ"מ שכתוב בה קנין קיל"ן כשמואל דחיישינן שמא לא גמר להקנות לא בשטר ואין שטר לאח"מ והט' דמדהוה ליה למקנייה באמי' וכדתקון רבנן וזה הש"מ ביקש לעשות לו דרך חדש להקנות בקנין כמתנת בריא חיישי' שמא כונתו שיקנה לאח"מ בקנין זה ואין לומר שהסכים בדעתו ליתן מעכשיו במתנת בריא שהאומדנא מנגד לזה שכל מתנת שכ"מ איני גומר ליתן לא לאח"מ וכן פי' רבינו יונה בעליותיו הב"ד בשי' מקובצת לבתרא פ' מי שמת על סו' זו דמתנת ש"מ שכתוב בה קנין ע"ש. א"כ כפי"ז הדין נותן דגם אם כתב בשטר מתנת שכ"מ מהיום אי מהיום ולאח"מ בפי קנין בשכ"מ משום דבבריא האומר מהיום ולאח"מ קני בלתי קנין והוי כאילו כתב קנין וכמו שכתב בפ' י"ן והי"ט דכיון דכ' מהיום ולאח"מ ומתנת בריא היא לא אמרי' שמא לא גמר להקנות לא בשטר ככל מ"ש לעיל כיון דזה הוא קניינו אבל במתנת שכ"מ כי היכי דאם פשה קנין מגרעות נתן לפי שזה דרך של מתנת בריא הוא כן ממש אם כתב מהיום ולאח"מ דרך של מתנת בריא הוא דמהני כאילו קנו מידו ומשו"ה בשכ"מ חיישי' שמא חזרה הוי ולא גמר להקנות אלא בשטר לאח"מ ואין שטר לאח"מ ומ"ש דכל שמחים מקנה לא קני בדיבור ר"ל כל שהש"מ מקנה מחים כדרך מתנת בריא חיישי' שמא אין דעתו להקנות בדיבור כדין מתנת ש"מ שדינו שקונה בדיבור אלא כיון להקנות בשטר ואין שטר לאח"מ. והט' שקונה מיהא בקנין ולא אמרי' אין קנין לאח"מ אבאר לקמן בפ"ה. וכ' עוד ואם כן קנה המקבל מתנה אם מת הנותן ואם עמד הנותן יכול לחזור בו ר"ל דאעפ"י שקנו מידו יכול לחזור בו שכן מבואר בגימר' ופ' הטור ר"ס ר"ן דמתנת שכ"מ בכולה אפי' אם קנו מידו אם עמד חוזר. וכ' עוד אבל אם לא כ' מהיום בפי' אע"ג דכתב לו שטר ויש בו זמן ואע"ג דקיל"ן כר"י דזמנו ש"ש וכו' כונתו מבוארת דהשתא דאמרי' דמהיום ולאח"מ הוי דומייא דקנין ואם כתוב במתנת שכ"מ מהיום ולאח"מ איכא למיחש שמא לא גמר להקנותו לא בשטר לאח"מ. א"כ תאמר נמי דאם כתוב זמן בצואת שכ"מ ניפסיל משום דקיל"ן כר"י דזש"ש מו"ע והו"ל כאילו כ' בו מהיום ולאח"מ ויש לחוש חששא הנ"ל שמא לא גמר להקנות אלא בשטר ולאח"מ לז"א דהא ליתא משום דאיכא למימר דזמן שכתוב במתנת שכ"מ כיון שיכול לחזור בו אמרי' דלא ליפות כוחו אתא אלא לגרועי כוחו שאם ירצה לחזור בו וליתן מתנה לאחר וכו'. זה נלע"ד בכונ' הנמק"י ז"ל ובזה לא סתרי דבריו שבכאן עם דבריו שבפ' י"ן ומסייע ליה למהרא"ש ז"ל. ואם תשאלך נפשך דעדין ק' בדברי הנמק"י בכותב מהיום ולאח"מ מה מועיל הקנין והלא הקנין הוא המגרע כח המתנה של שכ"מ ואיך במה שמכה הוא מרפה. תשובתיך בצידך דדוקא בקנין גרידא הוא דחיישינן שמא לא גמר להקנות אלא לאח"מ ודכותה בכותב מהיום ולאח"מ גרידא בלא קנין אלא דהוי כמו קנין אי' לחששא זו אבל אם הוסיף עוד קנין ב' על קניינו אמרי' דודאי מחים היקנה והכי מוכח בסוגייא דפ' מי שמת בתר הך פלוגתא דרב ושמואל במתנת שכ"מ בקנין אי' התם כתב וזיכה לזה וכתב וזיכה לזה רב אמר ראשון קנה ושמואל אמר ב' קנה וקיל"ן הילכתא כשמואל ובתר הכי מייתי הש"ס עובדא ההוא דקנו מיניה אתא לקמיה דרב הונא אמר מאי אעביד לך דלא אקנית כדמקנו אינשיה ופרשב"ם ההוא דקנו כתב וזיכה וקנו מיניה דכל כך ודאי ליפות את כוחו וכו' דהא ודאי מודה שמואל וכו' עכ"ד. וק' דמה יושיענו מ"ש וזיכה ועדין איתא לחששא דשמא לא גמר להקנו' אלא לאח"מ ואין קנין ואין שטר ואין זיכוי לאח"מ. והנה ט' דהא מילתא פירשה רבינו יונה ז"ל בעליות בשי"מ וז"ל ואי ק' לך הא דאמרי' לקמן דלא אקנית כדקנו אינשי ופרשוה הגאונים דע"י זיכוי וקנין הוה וכיון דאיכא ב' הקנאות הרי היא כמתנת בריא ואילו הכא אמרי' אע"ג דאיכא קנין ושטר שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר נ"ל דהתם משום דאיכא זכוי תחי' וכיון שהוא מקנה לו בקנין אחר שזיכה לו השטר ודאי מוכחא מילתא שנתכון להקנות לו מעכשיו אבל כשהוא מקנה לו בקנין ומצוה שיכתבו לו את השטר אינו מתכוין להקנאה יתירתא דהכי אורחא דמילתא שקונין תחי' ואח"ך כותבים השטר והיינו דאמר לה דלא אקנית כדמקנו אינשי דכיון דעבדת הכי ליפות כח מקבלי מתנה נתכון ולהקנות להן מעכשיו עכ"ד. הראת לדעת דהיכא דהש"מ פשה קנין א' אז מגרעות נתן וחיישי' שמא לא רצה בתקנתא דרבנן דדבריו ככתו' וכמסו' דמו ורוצה להקנות בשטר וקנין לאח"מ מחמת האומדנא שכל שכ"מ אין דעתו להקנות מחים אלא לאח"מ אבל אם עשה עוד קנין אחר נוסף של בריא אמרינן ודאי כוין להקנות מעכשיו. ומעתה הנמק"י ז"ל נימוקו עימו דזה שכ' בשטר מהיום ולאח"מ היינו כקנין ומגרעות נתן אבל אם הוסיף עוד קנין אחר דהיינו שקנו מידו בק"ס או דמי לההיא דזיכוי דאמרינן ודאי גמר בדעתו להקנות מהיום ר"ל לכשימות למפרע תחול מתנתו מחים ובהא לא אמרינן אין שטר ואין קנין לאח"מ וסלקי שפיר דברי הנמק"י ואדרבא הוו סיעתא למהרא"ש ז"ל.