כפי אהרן חלק א· רבי אהרן בן עזריאל
חושן משפט · סימן י
שאלה ראובן שפתח לחצר שמעון חלון קטן שאין ראשו של אדם נכנס בו והוא למעלה מד"א שאין יכול להסתכל ממנו. וגם הוא בלי משקוף ואינו עשוי לאורה אלא להכניס רוח ואויר אי מצי שמעון מעכב עליו או לא.
תשובה הנה הטור ז"ל בסי' קנ"ד כ' ואם אין ראשו ש"א נכנס והוא למעלה מד"א אין לו חזקה אם אינו עשוי לאורה וכ' אבל אם ירצה לעכב עליו שלא לפותחו רשאי ע"כ. אמנם מר"ן ז"ל בשה"ט כשכתב דין זה השמיט הך דרשאי לעכב עליו. לכאורה היה נר' דטעמו משום דסמוך ונראה הביא הטור ז"ל מחלוקת בזה י"מ שרשאי לכופו לסתום וא"א כ' דאין נר' לו ע"כ אבל יש לדחות דהתם שאני שכבר החזיק והכי דייקי דברי הרא"ש אך הכא מיירי בתחי' הפתיחה שרשאי למונעו ונר' דהך מילתא תלייא בפלוגתא שהביא הטור לקמן בשם אביו הרא"ש ז"ל דמי שפותח חלון על רשות חבירו במקום שאינו מזיקו עתה ואפשר שיהיה ניזוק אחר זמן אין לו חזקה ומה"ט לא מצי לעכב עליו דהא בהא תלייא ומר"ן הב"י ז"ל הביא דעת הרשב"א והריב"ש ז"ל ויתר הראשונים שחלקו עליו. ובתשו' הריב"ש שהביא מר"ן שם מבואר דט' החולקים משום דס"ל דאית ליה חזקה בג"ש ומשו"ה מצי מעכב ע"ש. ויש להתבונן בדברי מר"ן ז"ל בש"ע אין כאן מקומו. עכ"פ נר' דהא בהא תלייא וא"כ ק' טובא על הטור ששם פ' כדברי אביו הרא"ש והוא לא ראה דברי הרשב"א ודעימיה א"כ למה כ' כאן דיכול למחות הלא חלון צורי אין לו חזקה וכיון שאין לו חזקה למה יכול למחות ואפשר דהיינו דקשיתיה למר"ן ז"ל אעפ"י שבב"י לא העיר סמך על המעיין ומשו"ה השמיט דברי הטור אלו כלומר לא ס"ל.
ובכן לדידן דקבלנו הוראות מר"ן ז"ל בש"ע אעג"ב דבהך פלוגתא דהרא"ש עם הרשב"א פ' בב"י ובש"ע כהרשב"א מ"מ הי"ט משום דס"ל דמהני חזקה כיון דהא בהא תלייא ואפי' שובר יכול לומר אין רצוני וכו' משא"כ בחלון קטן דנר' דלכ"ע אין לו חזקה כיון שהוא קטן שאין ראשו ש"א נכנס וגם אינו מזיק בראיה כי הוא למעלה מד"א וגם אינו עשוי לאורה כפי כל המבואר בטור דלכ"ע אין לו חזקה ובכל זמן שירצה בעל החצר לבנות ולהאפיל ולסתום רשאי נר' ודאי דלא מצי לעכב. עיין בתשו' מהרא"ש סי' רע"ג. ונוסף גם הוא דאין לו משקוף וכבר פ' בש"ע בשם י"א כדעת הנמק"י דהוי כחור שחררוהו עכברים עיין בית יאודה במנהגים אות שכ' שכן דעת מר"ן ז"ל.
ושו"ר כבסי' קנ"ג ס' ך' כ' הטור משם הרמב"ם בדין סולם קטן שאין לו חזקה הילכך אין בעל החצר יכול למחות והטור תמה עליו דאיך יתכן ישתמש בחצר חבירו בעל כרחו ע"ש ומר"ן ז"ל ביתה יוסף כ' שהמ"ח נתן ט' לדברי הרמב"ם דכיון דבכל עת שירצה בעל החצר להשתמש שם מסלקו א"כ הוי זה נהנה וזה אינו חסר ע"כ ובש"ע ס' י"ב פ' להדייא כדעת הרמב"ם שאינו יכול למחות ע"ש. ועיין בב"ח ס' יוד' בדין הזיז כ' ולית הלכתא כהטור ז"ל בהא ואינו יכול למחות כיון דזה נהנה וזה אינו חסר. וכיון שמבואר דעת מר"ן בש"ע שאינו יכול למחות בנ"ד נר' פשוט דאינו יכול למחות כנלע"ד עיין להר' ב"ד סו' סי' ע"ח אענ"ה ס"ט:
הלכות מכירה