כפי אהרן חלק א· רבי אהרן בן עזריאל
חושן משפט · סימן ט
שאלה בנוה היפה תוב"א גוי א' היה לו חצר וסמוך לו תנור שניהם שלו והיה לו חלונות בעליות החצר פתוחות על גג התנור ומכר התנור לראובן אח"ז מכר גם החצר הנז' לשמעון עתה ראובן בעל התנור ע"י שקנה איזה בתים אחרים סמוכים לתנור סתר הכל גם את התנור הנז' כדי לעשותו חצר ורוצה לבנות עליות ע"ג התנור ולסתום החלון של שמעון הקונה השני ושאלו את פינו מה הדין נותן אם יכול לסתום ע"י שיגביה או לא אי דמי למ"ש מר"ן ז"ל בש"ע בסי' קנ"ד ס' י"ח או לא.
תשובה אל ה' ויאר לנו הנה זו מחלוקת ישינה היא וכבר באו הדברים מבוארים בספרי הפוס' ראשונים ואחרוני' ז"ל גם בדברי מר"ן ז"ל בש"ע. אכן צריך לברר הדברים קצת כדי לידע בירור דין שאלתינו הנה הטור בסי' קנ"ד הביא פלוגתא דהרא"ש עם הגאון דהרא"ש סובר דהבא מחמת הגוי הרי הוא כגוי ממש ובכל טענה שהיה הגוי זוכה זוכה בה ישראל הבא מכוחו ומה"ט פ' דישראל שהיה לו חצר ופתח חלונות על גגו של גוי ואח"ך מכר הגוי חצירו לשמעון מצי שמעון להגביה בניינו ולסתום חלונות של ראובן כיון דשמעון בא מחמת גוי דינו כגוי וכאילו היתה החצר ביד הגוי שהיה יכול לבנות ולהאפיל שכן דיניהם כן שמעון מצי להגביה בניינו ואין ראובן יכול לעכב וכו'. וכ' עוד הטור וראיתי לגאון שאסו' לו לקונה לסתום שאין לו לקונה לעשות אלא דין תו' דלא אשכחן דקאי ישראל במקום גוי אלא לגריעותא וכו' עכ"ד. הנה הרא"ש והגאון פליגי ומר"ן ז"ל בש"פ סי"ח פ' כדעת הגאון וז"ל ראובן שיש לו בית אצל גוי ופתח חלון על גגו של גוי לאחר ימים מכר הגוי ביתו לישראל ובא הלוקח להגביה ביתו בענין שסותם החלון של ישראל וטוען ראובן אתה מאפיל על אורות חלוני אעפ"י שהלוקח בא מחמת הגוי אסור לו לסתום כדין ישראל עם ישראל דלא אשכחן דקאי במקום גוי אלא לגריעותא עכ"ד. ומור"ם ז"ל הביא ס' מהר"מ והרא"ש ופ' כותייהו. ומה שקשה בדעת מר"ן ז"ל דבס"יט פ' להפך כבר תרגמא הסמ"ע והאחרונים דבס"יט שאני מפני שיש הז"ר והכי דייק מר"ן ז"ל דבס"יט כ' על חצירו ובס"יח כ' על גגו ע"ש. אעפ"י שמדברי הגאונים שהביא מהר"ש דוראן ז"ל בחוט תשב"ץ ח"א סי' ז"ן הב"ד הר' מט"ש הגהט"ו אות ז"ן נר' דדעת הגאונים דלא שני לן בין גג לחצר דבכל גוונא הוי ישראל הבא מחמת הגוי לגריעו' ולא למעליותא וזה הפך דברי הסמ"ע מ"מ פשט דברי מר"ן ז"ל מורים כדברי הסמ"ע מדשינה מר"ן את טעמו בס"יח וכ' על גגו ובס"יט כ' על חצירו. ובכן לנ"ד לכאורה נר' לומר דאנו אין לנו אלא דברי מר"ן ז"ל ונ"ד הוי ממש דינא דס"יח ובכן נר' דאין ראובן בעל התנור יכול להגביה בניינו להאפיל על חלונו של שמעון דכישראל עם ישראל דיינינן להו וכבר זכה שמעון בחלון ולא מצי ראובן לסתום. אלא דכד הוינן בה נר' דיש זכות תולה לראובן להגביה ולסתום וזה ממ"ש מר"ן ז"ל בב"י וז"ל ותשו' זו דגאון תמצאנה בהג"א בשם א"ז פ' חזקת גבי הבא מחמת הגוי הרי הוא כגוי ומסיים בה אבל ראובן ושמעון שקנו מן הגויים ושניהם באים מכח הגוי התם הרי הוא כגוי בין ליפות כוחו בין להרע כוחו עכ"ד. הרי דלא אתמר הך דינא דגאון אלא כשהישראל הא' היה הקרקע שלו מכח אבותיו או שקנה מישראל אחר אבל אם גם ישראל הראשון בא מכח הגוי אזי יד שניהם שוה בין ליפות בין להרע. והכא בנ"ד מאי חזית ליפות כח שמעון שלו ואפילו על חלונותיו ולגרוע כוחו של ראובן שלא יגביה בנינו והלא יד שניהם שוה לפי דברי הג"א הנ"ל כיון ששניהם באים מחמת הגוי ומהנראה שאין חו' בזה על דברי הג"א מדהביאם רבינו הב"י ז"ל בסתם וא"כ היה מקום לומר בנ"ד דיכול ראובן להגביה בניינו ולהאפיל על שמעון כיון דבשלו הוא בונה. אך כד מעיינינן שפיר חזינן דדין זה דהג"א אינו מוסכם ורבו הראשונים ז"ל החולקים על זה. הא' אדם המעלה מר ניהו בעל העיטור ז"ל שכ"כ באות מחאה ד' פ"ה פ"א ז"ל ומסתברא דהא דאמרינן בא מחמת הגוי הרי הוא כגוי כאילו אותו גוי בא עם ישראל לדין ותנייא אם אתה יכול לזכותו בדיני ישראל זכהו וכו ואם אתה יכול לזכותו בדיני אוה"ע זכהו וכו' באין עליו בעקיפין וש"מ ישראל שיש לו חלון בחצר גוי ובא ישראל אחר וקנה החצר מן הגוי אעפ"י שבדיניהם הגוי יכול לסותמו כיון דישראל עם ישראל הוא וכו' הרי הוא כאילו אותו גוי בא עם ישראל לדין שמזכין אותו בדנ"י כך ישראל הבא מכוחו אין לו לסותמו דכי אתא ההוא חלון לידיה בהתירא אתא דגזל הגוי וכו' ואין לו להאפיל ואיתמר נמי משמיה דרב שרירא גאון וכו' ומעשה בא לידינו ופסקנו כך. וכן גוי שיש לו חלון בביתו על חצר ישראל ומכר הגוי ביתו לישראל יש לישראל לבנות כנגד החלון שקנה אותו ישראל הבא מחמת הגוי ואפי' ידוע שאותו החצר קנאו ישראל מגוי כיון שאילו בא הגוי בעל החלון לדין עם אותו ישראל אין מזכין אותו בדיני עכו"ם ובונה כנגדו וכו' עכ"ד. הרי להדייא דל"ש לן בין אם הישראל הא' קנה מגוי או היה של אבותיו כל שכבר זכה הישראל הא' השני שקנה אח"ך הורע כוחו ואע"ג דהפי' ז"ל אינו שוה בטעמו עם הגאון דהעיטור אתי עלה מט' גוי וישראל שבאו לפניך לדין דדיינינן לישראל ב' כאילו הוא גוי ואילו הגאון לא אמר הכי אלא דדיינינן ליה לעולם כדין ישראל עם ישראל ונ"מ שבדין הב' של העיטור שכ' דיש לישראל לסתום אין הגאון מודה לו דלדידיה כישראל עם ישראל ממש דיינינן ליה ואסו' לסתום וזה מבואר. מ"מ דעת העיטור ז"ל מבואר דל"ש לן בין אם הא' קנה מגוי לב' קנו מגוי דלא כהג"א. ואין לומר דמ"ש העיטור ואפי' ידוע שאותו חצר קנאו מגוי קאי לחלוקה השנית דווקא ולא לדין הא' לישראל שהיה לו חלון על חצר הגוי זה לא יתכן לפי הטעם שכ' הר' דכיון דט' הוא משום שהישראל הא' זכה במה שזכה והשני שקנה אח"ך מן הגוי דיינינן ליה כישראל הבא עם גוי לדין ובאין עליו בעקיפין א"כ גם בדין הא' הכי הוא לדעתו וזה פשוט. וכן מבואר להדייא בדברי הרשב"א ז"ל בתשו' המיוחסות להרמב"ן סי' י"ו שנשאל על נדון שהוא כדין הראשון של בעל העי' ז"ל ובדבריו הזכיר השואל ס' העיטור שכ' שהדין עם ישראל הראשו' בעל החלונות ושהשני אסו' לסתום ושאלוהו מאי דעתו אם מסכי' לדברי העי'. וע"ז הרבה הרשב"א להקשו' על דברי העיטור וכ' שראיותיו חלושות ובתוך דבריו כ' בזה"ל ובר מן דין דאדרבא זיל לאידך גיסא והלא ישראל בעל החלון בא מחמת גוי שהרי הוא טען שלקחו מן הגוי וא"כ אף בדידיה נימא ישראל הבא מחמת גוי הרי הוא כגוי וכו' עכ"ד. הרי לך דהבין בפשי' הרשב"א בדברי העיטור דגם בדין הראשון ס"ל כמ"ש בדין הב' דל"ש א' בא מכח גוי ל"ש ב' באים מכח גוי דינם שוה וזה ודאי שלא כדעת הג"א. ושו"ר דברי הג"א במקומם והנה הוא מדבר ממש בנדון השני של העיטור בגוי שהיה לו תלונות על חצר ישראל ונמצא העיטור חו' בהדייא עם הג"א.
גם הגאון מור"ם ז"ל בד"מ נראה דלא מחלק בין היכא שהא' בא מחמת גוי להיכא דשניהם באים מכח גוי שהרי בד"מ שם אות ט"ו על דברי הגאון שהביא הטור ציין וז"ל במרדכי פ' חזקת ב' תשובות הגאונים שכ' כן אבל תשו' שלישית רבני צרפת ותשו' מהר"מ שם כתב כדברי הרא"ש וכו' ובהגמ"י פי"ז דטוען ובתשו' שבס' משפטים סי' ע' גם בתשו' הרמב"ן סי' י"ו האריך וכתב כדברי הרא"ש עכ"ד. והנה שם במרדכי פרק חזקת תחילה הביא תשו' רב מתתיא גאון בראובן שהי"ל חלונות על חצירו של גוי וכן תשו' רב צמח גאון בנדון כזה וכ' דאעפ"י שהגוי היה יכול לבנו' ולהאפיל מ"מ עתה ישר' עם ישר' הוא ואינו יכול לבנו' ואח"כ כ' כבר נשאלה שאלה זו ראובן ושמעון שקנו ב' בתים מב' גוים והיה לראובן חלונות למטה מד"א פתוחות מחדרו לאורה לחצירו אל שמעון שקנה גם הוא מאת הגוי והיה אומר כמו שהחזיק הגוי שאני בא מכוחו של גוי חבירו כן אני רוצה להחזיק והסכימו כל גדולי צרפת רבינו אליהו ורבינו משולם וכו' מאחר דדינא דמלכותא שאין יכול למחות איש את חבירו גוי לפתוח חלונות וכשבא השני לבנות בונה כנגדו וסותם ואין האחד יכול למחות דאין להם חזקה כן ישראל הבא מחמת הגוי הרי הוא כמוהו וכו' ובהגה"א כתב וכן דעת ר"י ורבינו אפרים וכו' מהר"מ עכ"ד המרדכי וכן הובאו ג' תשובות אלו כדמותן בתשו' מיימוניות דס' משפטים סי' פ' ע"ש. וסבר לה מר מור"ם ז"ל שהתשו' השלישית היא חולקת עם ב' תשו' הגאוני' הראשונות דסוברים דהבא מכח הגוי הוא דווקא לגריעותא דינו כגוי ולא לענין אחר ולעולם כישראל עם ישר' דיינינן ליה. אבל תשובה זו השלישי' של מהר"מ וכמה גדולי' חולקי' דהם סוברים דדין ישראל זה הוא כגוי ממש ויש לו למעליותא כגוי ויכול לבנות ולסתום ככח שהי"ל לגוי ממש וע"כ כ' מור"ם שב' תשו' הראשונות שהובא במרדכי בשם הגאונים הם כדברי הגאון שכ' הטור אבל תשובת מהר"מ וכמה גדולים הם כדברי הרא"ש שהביא הטור. והשתא אם איתא להך דינא דמסיים בהג"א משם א"ז דאם שניהם קנו מן הגוי התם הרי הם כגוי בין ליפות כחו בין להרע כחו א"כ מדוע רבינו מור"ם ז"ל עביד הכי לאפושי פלוגתא בין מהר"מ ודעימיה לב' תשובות הגאונים הראשונות שבמרדכי ולמה לא יטיל שלום ביניהם דהתשו' ראשונו' מיירו שהאחד קנה מן הגוי אבל הישראל הא' שהיו לו חלונות על החצר של הגוי היה החצר שלו כי כן פשט דבריהם ואימור בהא אפי' מהר"מ ודעמיה מודה והך תשו' דמהר"מ שאני כמו שמבואר בשאלה שראובן ושמעון קנו ב' בתים מן הגוים ונמצא ב' באים מכח הגוי ובכי הא אפי' מודו למהר"מ דאמרי' הרי הוא כגוי בין לגריעות' בין למעליותא אל"ו לא ניחא ליה למור"ם ז"ל בזה החי' של הג"א ואפשר דטעמו דמאחר דהגאונים ז"ל נקטו ט' כעיקר דכישר' עם ישראל דיינינן להו הו"ל כאילו לא קנו מגוי מעולם אלא כאילו ב' ישראלים הבאים להתדיין בקרקע המוחזק להם מאבותיהם דיינינן להו ואמרי' כל חלון יש לו ד"א ואין יכול לסתום ולבנות בפניו וכיון דטעמא הכי הוא לא נפק"מ מידי אם האחד בא מחמת גוי או ב' באים מחמת גוי כי מה לנו ולמשפטי הגוים והך דהרי הוא כגוי מילתא אחריתי היא לגריעותא דווקא ומשו"ה בחר מור"ם ז"ל לעשות מחלוקת בין התשו' הנ"ל ולא רצה להסכים דעת הגאונים עם חי' הא"ז הנז' יען פשט דברי הגאונים וטעמם אינם סובלים חילוק זה:
ועוד אפ"ל בדעת מור"ם ז"ל דלא ניחא ליה להטיל שלום בין מהר"ם והגאונים עפ"י חילוק הא"ז והוא במה שנדקדק בין הנושאים ונאמר כי אין הנדונות שוים דהנה הגאונים ז"ל מדברים בישראל שפתח חלונות על חצר של גוי אבל הא"ז מיירי בגוי שפתח חלונות על ישראל שכן כ' ודווקא להרע כוחו של ישראל אבל ליפות כוחו של ישראל כגון נכרי שהיה דר בשכונת ישר' והחזיק עליו בחלונות ג"ש ושוב קנה ישראל מאותו נכרי לא אמרינן הרי הוא כגוי להחזיק באותן חלונות דמה שהחזיק הנכרי שלא כדין ישראל החזיק לפי שבדינוהם אין אדם יכול למחות שלא יפתח חלונות עליו. אבל ראובן ושמעון שקנו מן הנכרי התם ודאי הרי הוא כנכרי בין ליפות כוחו בין להרע כוחו מא"ז עכ"ד. וביאור דבריו הנלע"ד דסובר כדעת הרשב"א בתשובות המיוחסת הנז' שבהשגתו על העי' הק' עליו וז"ל ועוד שלא אמרו אלא לזכותו בדינ"י אם הדין מזכהו שלא כדיניהם אבל כאן הדין א' בין בדינינו בין בדיניהם שכל החזקות מכח מחאה הם באים וכל שאין בה מחאה כגוי המחזיק בנכסי קטן או דאיתי' בשכוני גוואי וכיוצא וכן כשאינו חושש למחות או שמתיירא למחות לא עלתה לו חזקה ואפילו בדינינו וכו' עש"ב. וזה ממש דעתו של הרב א"ז שהגוי שפתח חלונותיו על חצר ישר' לא עלת' לו חוקה לפי שלא היה יכול הישראל למחות ובמקום שאין הניזק יכול למחות לא עלתה לו למזיק חזקה ועתה שמכר הגוי קרקעו לישראל לא מצי הישראל לומר מכח גוי קאתינא וכוחי ככח הגוי כיון שחזקת הגוי לפי דינינו אינה חזקה ויכול הישר' הראשון לכוף לישר' הב' הקונה מן הגוי לסותמם כיון שמעולם לא היה בהם חזק' ומתחי' פתיחתם על רשותו של ישראל שלא כדין ישראל נפתחו והיינו דקאמר דהא דאמרי' הרי הוא כגוי דוקא להרע כחו שלא עלתה לו חזקה ולא ליפות כוחו לומר כמו שכשהיו הבתים ביד הגוי לא הייתה יכול לכופו לסותמם אעפ"י שאם היה רוצה היה בונה בשלו ומאפיל שכן דיניהם מ"מ אין דיניהם לכופו לסתמם לא אמרינן הכי אלא אמרי' הרי הוא כגוי להרע כוחו של ישראל הב' הבא מחמת גוי שלא עלתה לו חזקה כלל ושיסתום אותם ומסיי' הא"ז אבל ראובן ושמעון שקנו מן הגוים התם ודאי הרי הוא כנכרי בין ליפות כוחו בין להרע כוחו ע"כ ביאור הדברים דדוק' ברישא שהגוי פתח על ישר' שהוא שלא כדינינו הוא דאמרינן דיכול הישר' בעל החצר לסותמם אבל כששניהם קנו מן הגוים וכבר היו אותם החלונות בשעת פתיחתם בדיניהם ואז יד ישר' לא היה באמצע אזי יד שניהם שוה ר"ל דאין כח ביד בעל החצר לסותמם כיון דבשעת פתיחתם כדיניהם נפתחו אבל אם ירצה בטל החצ' לבנות בונה כנגדן ומאפיל וזהו שכתב בין ליפות שלא יוכל בעל החצר לסותמם בין לגרוע שיוכל לבנות ולהאפיל והיינו הכח ממש שהיה להגוים המוכרים יש לישראל הקונים וה"ט כיון דבשעת פתי' החלונות לא היה יד ישראל באמצע ובדיניהם של גויים נפתחו יש לכל א' מהם כח הגוי המוכר ואמרינן בזה הבא מחמת הגוי הרי הוא כגוי זה נלע"ד בפי' דברי הג"א וכבר ראיתי להר' כרמ"א בח"א סי' ס"ג שפירשם כן והוא אמת ויציב ומה שפי' בדברי סיום הגה"א זו הר' מט"ש בהגב"י אות פ' אחר המ"ר אין דבריו מחוורין כמו שיראה הרואה. ונר' דגם בסיפ' דקאמר דאין יכול לסתום אבל יכול לבנות אינו מט' שבאים מכח הגוי אלא משום דגם בדינ"י הוא כן כדין אחים שחלקו שפ' בש"ע סי' קנ"ד ס' ז"ך דאין יכול לכופו לסותמם מפני שמתחי' פתיחתם כדין נפתחו וכאן נמצא וכאן היה אבל בשלו בונה וסותם וה"ן כיון דבשעת פתיחתן בדיניהם נפתחו ולא היה יד ישראל באמצע אין יכול לכופו לסתום דכאן נמצא וכאן היה אבל בשלו בונה כיון דהגוי בעצמו לא החזיק בדיניהם לשלא יוכל חבירו לבנות ולהאפיל ונמצא דעתו ז"ל כי בכל החלוקות אנו רואים אם החזקה מועלת כי בדין הא' שפתח על רשות הישראל. והנה בדינינו לא עלתה לו חזקה כלל והיה יכול הישראל למחות ולסותמם בה שעתה לא ששתק מפני שבדיניהם כך דנים הכי דיינינן ליה עתה שבא ליד ישראל כבתחי' פתיחתם וכופיהו לסותמן. ודין הב' שקנו מן ב' הגוים הרי החזיק בעל החלונות חזקה מועלת בדיניהם לשלא יוכל חבירו לכופו לסתום והכי דיינינן ליה. ולפי שלא החזיק לכדי שלא יוכל חבירו לבנות בשלו ולהאכיל עליו משו"ה יכול בעל החצר לבנות ולהאפיל באופן דהכל הולך אחר החזקה בשעת פתי' החלון וממש כדין ישראל דיינינן להו. ומ"ש אבל אם ב' קנו מן הגוים התם אמרינן הרי הוא כגוי בין ליפות כוחו בין להרע אין כונתו לומר דיש לישראל כח הגוי אף אם החזקה היתה שלא כדין אלא ר"ל הרי הוא כגוי במה שהחזיקו בדיניהם זע"ז וזה ברור לע"ד בכונתו. ועיין תשו' הרשב"א שהביא מר ן ב"י ז"ל ריש מחו' י"א המתחלת גוי שיש לו חלון על חצירו של ראובן ותמצא מכוון אל מ"ש.
כי עפ"י הבאר בכונת הא"ז דוק ותשכח שהא"ז חולק עם הגאון ז"ל דלפי ט' של הא"ז שחזקת החלון שפתח הגוי על הישראל אינה חזקה מפני שהישראל לא היה יכול למחות מפני שבדיני הגוים כך הוא זה פותח כשירצה וזה בונה בשלו וסותם כשירצה וכל חזקה שאין בה מחאה אינה חזקה. ומשו"ה כשבא החצר ליד ישראל כופהו לסתום מה שהיה הדין ישראל נותן בשעת פתיחתן. א"כ לדעתו גם בישראל שפתח חלונות על הגוי צריך שיהיה הדין כן כשאח"ך מכר הגוי בעל החצר חצירו לישראל שיוכל בעל החצר הבא מחמת הגוי לבנות בשלו ולסתום חלונות חבירו דלהכי החזיק מעיקרא ולא ליותר מזה כיון שפתח על הגוי וכך דיניהם הנה הגוי לא היה יכול למחות בו ולסותמם וכדברי הרשב"א במיוחסות ממש וזה מוכרח אתה לאומרו בדעת הא"ז מאין המלט. וזה ודאי שלא כדעת הגאון דאילו הגאון להדייא קאמר דישראל שהי"ל חלונות על הגוי ואח"ך מכר הגוי חצירו לישראל שאין ישראל הקונה יכול לבנות ולסתום דלא אשכחן דקאי ישראל במקום גוי אלא לגריעו'. ואילו לדעת הא"ז נהי דאינו יכול לכופו לסתום דלהכי החזיק מ"מ יכול לבנות בשלו דלהכי לא החזיק והכל תלוי בחזקה דמעיקרא. וכיון שהעלינו שהגאון עם הא"ז חלוקים בטעמם ובדינם א"כ אין מקום ליחס להגאון ס' הא"ז דאם קנו מב' גוים דיוכל לבנות ולסתום דזה דוקא לפי ט' של הא"ז דהכל תלוי בחזקה דמעיקרא אבל ט' של הגאון ז"ל אינו כן אלא עקר ט' משום דס"ל דאנו אין לנו אלא לדונם כדין ב' ישראלים הבאים להתדיין בקרקעותיהם המוחזקים להם מאבותיאם ולאו מכח גוי קאתו ואין לנו עסק בכל מה שנעשה בהיותו ברשות הגוי ומשו"ה כ' דישראל שפתח חלונות על הגוי ומכר אח"ך הגוי חצירו לישראל אין הישראל הב' יכול לבנות בשלו ולסתום אע"ג דלהכי החזיק מעיקרא בהיותו ביד הגוי אפי"ה לא משגחינן בזה ויהבי' ליה דין ישראל עם ישראל גמור שלא יוכל לסתום וא"כ אין מקום לחלק בין א' קנה מגוי לב' שקנו מגוי כדברי הא"ז דמאי שנא וגם כששניהם קנו מגוי אין אנו משגיחים בכל מה שנעשה בידם אלא כישראל עם ישראל דיינינן להו והרי חלון לפנינו וכל חלון דינו ידוע שיש לו ד' אמות ואין יכול בעל החצר לבנות ולהאפיל ונמצא הגאון עם הא"ז הואיל וחלוקים בטעמם חלוקים נמי בדינם ולדעת הגאון אין חי' בין קנו מיד א' לקנו מב' גוים ועל כן יפה דן מור"ם ז"ל דהתשו' ג' שבמרדכי שהיא תשו' מהר"מ ורבני צרפת חולקת עם הב' תשו' של הגאונים הראשונות כיון דלדעת הגאונים אין לחלק חי' הא"ז בין א' קנה מגוי לב' קנו מגוי.
ואם כנים אנחנו בכל האמור יש מקום עיון בדברי רבינו הקדוש מרנא הב"י זלה"ה במה שציין על דברי הגאון שהביא הטור ז"ל וכ' ז"ל ותשובה זו דגאון תמצאנה בדברי הג"א פ' חזקת בשם א"ז ומסיים בה אבל אם קנו מב' גוים הרי הוא כגוי בין ליפות בין להרע ע"כ דברי הר' ב"י ז"ל. והנה כאשר ירדוף הקורא ימצא תרי ותלת תמיהי בדבריו אלו א' במ"ש תשו' זו דגאון תמצאנה בהג"א בשם א"ז משמע מדבריו שתשו' זו דגאון נעלמה מעיני כל חי ולא הזכיר' שום א' מהראשוני' עד שמצא מציאה שהוזכרה בהג"א ואף זה לא בשם הגאון אמרה אלא בשם א"ז. וזה ודאי תימא רבתי על רבינו הב"י דכל רז לא אניס ליה כי תשו' זו דגאון ובשם הגאון ז"ל הזכירוה כל הראשונים המרדכי והעיטור והרשב"א במיוחסות ותשו' מימוניו' סי' ע' ככל מה שהבאנו לעיל ומה לו לרבינו ז"ל להביא עצות מרחוק מדברי הג"א שלא הזכירה בשם גאון אלא בשם א"ז והיותר חימה כי הוא עצמו הר' ב"י בתחי' דבריו בסעי' כ"ד הזכיר לכל אלו הראשונים המרדכי ותשו' מימו' המיוחסות להרמב"ן. ולמה כאן העלים עין ח"ו. גם את הב' ק' שהביא סיום דברי הג"א בסתם כאילו אין חו' עליהם וכבר כ' לעיל שהעיטור חולק בהדייא עליו. גם את הג' שהר' ז"ל מסכים דברי הגאון עם דברי הא"ז וכפי מה שדקדקנו לעיל הם חלוקים בטעמם ובדינם. והנה קו' זאת השלישית כבר ראיתי להר' פרמ"א ז"ל שם שהיק' אותה וכ' שאחר המחי' הראויה אין דברי ההגה"א מסכימים לדעת הגאון וכו' עש"ב. ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא דחיסור לשון יש בדברי רבינו הב"י ז"ל וכן צ"ל ותשו' זו דגאון תמצאנה במרדכי ובתשו' מימוניו' ואח"ך צ"ל כ' בהג"א בשם א"ז וכו' עד ומסיים וכו' והוא מילתא באנפי נפשה תחי' הורה לנו מקום התשו' של הגאון היכן הוזכרה בדברי הראשו'. ואח"ך הביא דברי הג"א כדרכו דרך הקודש מאסף ומקבץ כל דברי הראשונים ז"ל גם כאן העתיק דברי הג"א בשם א"ז כצורתן. ובזה נסתלקו כל התמיהות הנ"ל כי מה שלא הביא שהעיטו' חולק על א"ז אין כ"כ תימה כי כמה פעמים מקצר וסומך על המעיין. גם מש"ל שהגאון חולק על הא"ז בדין ב' שקנו מן הגוים והא"ז חו' על הגאון בדין ישראל שהיו לו חלונות על הגוי אפש"ל דרבינו הב"י ז"ל סובר דאעפ"י שהגאון חו' על הא"ז ואין מחלק בין א' שקנה מהגוי לב' שקנו לפי טעמו מ"מ אפשר שהא"ז מודה לדינו של הגאון בישראל שפתח חלונו' על רשות הגוי שלא יוכל בעל החצר לבנות ולסתמם וכדיהיב ט' המרדכי בשם רב צמח גאון כי הישראל החזיק בשל גוי לפי שנכסי הגוי הרי הם כהפקר ע"ש. וכפי"ז גם לפי ט' של הא"ז שהכל תלוי בחזקה הראשו' דשעת פתי' החלונות דמשו"ה כ' שהגוי שפתח על ישר' לא הועיל חזקתו לפי שלא היה יכול הניזק למחות מודה הוא לדינו של גאון משום דהועיל חזקת ישר' בדינינו שזכה מן ההפקר בנכסי הגוי ואין ישר' בעל החצר יכול לבנות כי שנייא חזקה זו דלאו מכח מחאה קאתי אלא כזוכה מן ההפקר וכיון שאין הא"ז חו' להדייא עם הגאון ואפשר מודה בדינו משו"ה רבינו הב"י ז"ל הביא דבריו ולא כ' אם חו' על הגאון או אם מסכים והמעיין יבחר ובכן ניהדר אנפין לנ"ד דמאחר שביררנו דהעיטור והגאון ז"ל חו' על הא"ז ולא שני להו בין א' קנה מגוי לב' שקנו מן הגוים ומה שהביא רבינו הב"י ז"ל ס' הג"א בסתם ולא הביא חו' כבר כ' דלא מכרעא וסמך על המעיין וכן דרכו בהרבה מקומ' מקצר וגם יש ראייה לוה שבס' הקצר השמיטו האי סיומא דהג"א ומור"ם ז"ל ג"כ השמיטו אלמא לאו להלכה אתמרו. ובפרט שמר"ן ז"ל בש"ע פ' כדברי הגאון וכבר כ' דהגאון חו' על א"ז א"כ אנו אין לנו אלא דברי מר"ן ז"ל ול"ש לן בין קנו מגוי הא' או ב' קנו מן הגוים בכל גוונא אין בעל התנור דנ"ד יכול לבנות ולהאפיל אלא צריך שירחיק ד' אמות מן החלון
שבתי וראיתי דיש מקום לצדד בדעת הר' ב"י ז"ל הפך מכל מה שכתבנו ויתיישב כל מה שדקדקנו עליו והוא זה יתכן דעת רבינו הב"י ז"ל שהבין דט' של הגאון הוא ממש כטעמו של הא"ז דהנה זה שכ' הגאון שאסו' לו לקונה לסתום ואין לו לעשות אלא דין תו' לכאורה אם הדברים כפשטן יש בהם מין הקושי מדוע לא משגחינן בזכות שהיה לו לגוי ולמה לא נאמר מה מכר ראשון לשני כל כח וזכות שיש לו וכי לקתה מידת הדין על היות העסק עם הגוי והנה זה תנאי שבממון ומה לי גוי מה לי ישר' דאמרי' ביה מה מכר א' לב' כל כח שיש לו ולמה ישתנה הדין על היות המוכר גוי. לכן סו' רבינו הב"י ז"ל דטעמו של הגאון הוא ממש כט' של הא"ז דלא אמרי' בא מכח הגוי הרי וכו' אלא לגריעו' כמו שהגוי אין מועיל לו חזקת ג"ש רק בשטר והי"ט משום שהם אלמים ומחזיקים שלא כדין כן נמי הבא מכוחו אין מועיל החזקה אבל למעליותא שיועיל החזקה כמו שהיה עושה הגוי שלא כדין לא אמרי' הרי הוא כגוי ומשו"ה בישר' שפתח חלונות על הגוי הואיל ונכסי גוי הרי הם כהפקר וזכה הישר' בחלונות זכיה מעליא משו"ה לא יוכל ישר' האחר לסתום כיון דאזלינן בתר עיקר החזקה בשעת פתי' החלונות ולעולם מודה הגאון לדינו של הא"ז בגוי שפתח על ישר' שלא עלתה לגוי חזקה כלל על ממון ישר' דכשמכר הגוי הקרקע לישר' שיכול בעל החצר גם לסתום החלונות ככל מה שכתבנו לעיל כיון שמשעת פתיח' שלא כדין ישר' נפתחו ואילו היה כח ביד הישר' היה סותמן כן יהיה עתה לכופו לסותמן ומודה הגאון גם לדין הב' של הא"ז שאם שניהם קנו מן הגוים דמשגחינן ומשגחינן בעיקר החזקה של שעת פתיח' החלונו' וכיון שאז לא היה יד ישר' באמצע אלא גוי החזיק על גוי חבירו צריך לדקדק אחר אותה חזקה דמה שזכה הגוי באותה שעה זה הזכות עבר לישר' הבא מכוחו ומשו"ה הוו תרווייהו ליפות ולגרוע וכמו שפי' לעיל ליפות שלא יוכל לסתום. כי כבר החזיק הגוי בזה ולגרוע שלא יעכב מלבנות ולהאפיל חבירו עליו כי בזה לא החזיק ונמצא ט' של הגאון הוא ניהו ט' של הא"ז כי העיקר תלוי בעיקר החזקה של שעת פתי' החלונו' אם עלתה לו חזקה מכר כוחו וזכותו לישר' הקונה. ואין כונ' הגאון כמו שפי' לעיל וכמו שהבין הר' פמ"א ז"ל דכישר' עם ישר' דיינינן ליה וכאילו לא היה כאן יד גוי באמצע כלל. אלא ר"ל דכישר' עם ישר' דיינינן ליה לדקדק אחר החזקה בשעת פתיח' החלונו' אם הוייא חזקה מעלייא. והיינו דחדית לן רבינו הב"י ז"ל באומרו ותשו' זו דגאון תמצאנה בהג"א פ' חזקת בשם א"ז ומסיים וכו' ר"ל דט' של הגאון הוא ממש כט' של הא"ז ושפה א' ודברים אחדים להם ומודה הגאון בכל דינו של הא"ז. ובזה נמצא טו"ט ודעת למה שרבינו הב"י פ' בס' הקצר כדעת הגאון ודלא כהרא"ש ולכאורה ק' עליו דהלא מהר"מ וכל רבני צרפת בתשו' שבמרדכי קיימי בשי' הרא"ש וכמ"ש מור"ם ז"ל ומדוע שבק כל הני רבוואתא דבתראי נינהו וכבר ראו וידעו בלי ס' דעת הגאונים ז"ל ופ' דלא כוותייהו וקיל"ן ה' כבתראי. אכן עם האמור הנה נכון דרבינו ז"ל סובר דהגאון עם הא"ז שניהם אמרו דבר א' וט' אחד להם ושוים הם בדינם דכששניהם קנו מב' גוים אמרי' הרי הוא כגוי למעליותא ולגריעו' וכיון שכן תשו' מהר"מ וכל אותם הרבנים אינה חולקת עם ב' תשו' הראשוני' של המרדכי דהתשו' ג' מדברת ששניהם קנו מן הגוים ובזה גם הגאונים מודו ומאחר שכן נמצאו מהר"מ וכל רבני האחרו' שהוזכרו שם אדרבא מסכימים עם דברי הגאון ונשאר הרא"ש ז"ל יחיד בסברתו זאת אמטו"ל פ' בש"ע כדעת הגאון ושלא כדעת הרא"ש ועיין להר' תורת חסד ז"ל בסי' קצ"ג ותמצא ראייה לדברינו אלה ומעתה עפ"י הדברי' האלה חזר הדין בנ"ד ששניהם קנו מן הגוי יש לשניהם כח הגוי כיון שבשעה שנפתחו החלונות היה הכל רשות הגוי ויד ישר' לא היה באמצע א"כ יש רשות לבעל התנור להגביה בניינו ככח הגוי המוכר דכיון דמר"ן פ' כדעת הגאון וכבר כ' דהגאון מסכים עם חי' הא"ז א"כ יש לבעל התנור כח הגוי לבנות ולהאפיל ולא דיינינן להו כדין ישר' עם ישר'. ואעפ"י ששני הצדדין שצדדנו בדעת מר"ן ז"ל שקולים הם ואין בידי להכריע מ"מ נר' דבעל התנור כיון דבשלו הוא בונה הוא המוחזק ויוכל לבנות ואין בנו כח למנעו כיון דדברי מר"ן ז"ל באו סתומים וחתומי' וסובלים ב' הפירושים.
אלא דכד דייקינן שפיר אינו כן לפי מה שהשרישונו ב' המאורו' הר' פרמ"א בח"א סי' כ"ו והר' בני אברהם ז"ל סי' ד' דכל ס' שיתייליד במחלוקת זה דהגאון עם הרא"ש ז"ל בעל החלון הוי מוחזק ובעל החצר הוי מוציא וט' דע"כ לא אמרינן בשלו בונה אלא במי שפתח על חורבת או חצר חבירו שהחורבה או החצר הוא בודאי של חבירו בלי ס' אבל כשיש ס' על הקרקע עצמו אם הוא שלו לא אמרי' בשלו הוא בונה דאימור אינו שלו ובכן בפותח חלון על הגוי ויש ס' מי קדם אע"ג דהוי פלוגתא דרבוואתא לא אמרי' בשלו הוא בונה כיון דיש להסתפק דשמא החלון קדם הרי נשתעבדו אלו הד' אמות שלפני החלון לבעל החלון ואינם של בעל החצר כלל ולא אמרי' בכי הא בשלו הוא בונה זה קיצור דבריהם ז"ל והביאם הר' לח"ש ד' קל"ו פ"א עש"ב. דכוותא בנ"ד אעפ"י ששתי החצירות היו של גוי א' מ"מ לא ידענו משורשו אם קדם החלון לחצר. ועוד נדבר לקמן מזה בע"ה. וכיון שכן באנו לדברי הרבנים שלא יוכל לומר בשלי אני בונה. והנה הר' פמ"א ז"ל שם נסתייע לדין זה מדברי הרשב"א שהביא הב"י בסי' קנ"ד מחו' ט"ו שכ' כל שאין אתה יכול לסתום חלון זה מספק נמצא כבר הוחזק בעל החלון בזכות זה. והביא ראייה מההיא דזיזין וכו' ואח"ך הוק' להר' פמ"א דהרא"ש שהביא הטור בסי' קנ"ד בדין פותח חלון על החורבא נר' דחו' על הרשב"א וס"ל דבעל החורבא הוא מוחזק ולזה אך חילק דבדין פותח על הגוי בס' מי קדם אפי' הרא"ש יודה דע"כ לא קאמר הרא"ש דבעל החורבה הוא מוחזק אלא משום דאין לבעל החלון על החורבה שום חזקה דכשירצה הלה לבנות חרבתו לא לבד שבונה ומאפיל אלא גם יש לו כח לכופו שיסתום חלונותיו משו"ה סו' דבעל החורבה הוא מוחזק לפי שבעל החלון לא החזיק כלל אבל בפותח על הגוי נהי דלא עלתה לו חזקה לעניין שאם ירצה בעל החצר יוכל לבנות והאפיל שכן דינם מ"מ כל זמן שאינו רוצה לבנות אינו יכול לכופו לסותמם. ונמצא מקצת חזקה מיהא עלתה לו וא"כ היכא דאיכא ספיקא מי קדם הרי זה שרוצה לבנות בא להוציא החלון מחזקתו ובהא מודה הרח"ש להרשב"א דבעל החלון הוא מוחזק ולא אמרי' בשלו הוא בונה עש"ב.
ומעתה דכוותא אנן נמי נימא בנ"ד כיון דמספק"ל ואין בידינו להכריע בדעת מר"ן ז"ל ובדעת הגאון דפסק כוותיה אם מסכים לס' הג"א או לא א"כ לא יוכל בעל התנור לבנות ולא מצי למימר בשלי אני בונה דהא פי' דלהצד שהגאון חו' על הג"א וס"ל דכישר' עם ישר' ממש דיינינן להו הרי חלון לפנינו וכל חלון יש לו ד"א ואינם של בעל התנור כלל לא גם כי נאמר שהגאון מודה להג"א דכיון דשניהם באים מכח הגוי יש לכ"א מהם כח הגוי שהרי החזיק מיהא בעל החלון לעניין שלא יוכל לכופו לסתום ובכי הא לא אמרי' בשלו הוא בונה אפי' לבנות ולהאפיל
איברא דיש מקום לומר שדברי הפמ"א והבני אברהם ז"ל אינם מוסכמים דהנה כל חיליה דהר' פמ"א ז"ל היא מתשו' הרשב"א הנז' שהביא הר' ב"י והיא במיוחסות סי' י"ו וסי' י"ז וכאשר הוק' לו שהרי מהריב"ל ומהרא"ש כ' להדייא דיוכל לומר קי"ל ובשלו הוא בונה הוכרח לחלק דהם ז"ל ר"ל מהריב"ל ומהרא"ש מדברים במי שהחורבה והקרקע הוא ודאי שלו ובעל החלון חזקתו מסופקת דאז מוקמי' ארעא בחזקת מ"ק משו"ה אמרו בשלו הוא בונה אבל הך דהרשב"א בס' מי קדם החלון או החצר כיון דיש ס' באויר של החלון שמא הוא של בעל החלון וזה בא לבנות וליטלו מבעל החלון עליו להביא ראיה ואיך יוכל לומר בשלי אני בונה אל"ד ז"ל ולדעתי הפעוט אחהמ"ר מגדולת חכמתו אם לדין יש תשו' דיש פנים לומר שבעל החצר יהיה מוחזק יותר מבעל החלון הואיל וגוף הקרקע שלו כי כן מכר לו המוכר מתהומא דארעא ועד רו"ר ופשי' דלמשטח ביה פירי ולעשות כל צרכיו בקרקע זה הרי הוא שלו וא"כ למה נחזיק את בעל החלון שאין לו זכות באמת בגוף הקרקע אלא באויר יותר מבעל החצר שיש לו זכות בגוף הקרקע. והנה ידוע המבוכה הגדולה והמחלוקת העצום אשר נפל בין הראשונים והאחרוני' ז"ל בעניין היכא דאיכא פלוגתא מי הוא המוחזק אי מצי למימר קי"ל או לא והכנה"ג בכללי הקי"ל אות ל"א ואות מ' כ' דמהר"י הלוי ז"ל חו' עם רב שכנגדו וכ' הכנה"ג שם ובכמה מתשו' דיש חי' בין קרקע למטלטלי' ועיין בח"ש אות ל"ח האריך והביא הסכמת רבני האחרונים ז"ל דבחטלטלי' ודאי מצי מימר קי"ל גם כשיש מחלוקת מי הוא המוחזק אך בקרקע אעפ"י שכ' שרוב האחרוני' ז"ל הסכימו דלא מצי למימר קי"ל מ"מ כ' דלדעת הר' תה"ד בסי' ש"מ והר' עדות ביעקב פי' מ"ו וסי' ס"ב ס"ל דגם בקרקע מצי למימר קי"ל פ"ש. ובאות מ' כ' הר' ח"ש משם מהרש"פ בעוללות שבסו' ס' ת"ח בסי' י"ד דהא דאמרי' דבקרקע לא מצי מימר קי"ל אלא אזלי' בתר רוב דיעות הי"ד כגון מזיק וניזק שאין א' מהם מוחזק יותר מחבירו אבל אם הא' מוחזק בקרקע והא' עומד בחוץ מצי מימר קי"ל פ"ש וכן כ' הר' שמש צדקה ח"מ סי' א' ד' ט"ל סו' ע"ד ע"ש שכ' ז"ל הואיל וראובן זה שאנו דנים עליו יותר מוחזק בבית ומרתף משמעון המצרן שזה מבפנים וזה מבחוץ ארעא היכא דקאי תיקו עכ"ד. ועיין מט"ש בסי' ק"מ הגה"ט אות י"ז ובס' חקקי לב ד' פ"ז ופ"ח. גם ראיתי בס' ארח משפט בכללי הקי"ל אות פ"ח הביא בשם הר' כהונת עולם סי' א' והסכים עמו הרב מהר"ח אלפנדרי ז"ל שם בסי' ב' דבפלוגתא אי מוקמי' ארפא בחזקת מ"ק או בחזקת מאן דקאי השתא דאי צריך לומר המחזי' תלתא או ד' קי"ל אינו יכול לו' קי"ל אפי' לדעת מהרימ"ט דכל שאתה מרבה ספיקות וספקי ספיקות א"א יכול להוציא מיד המוחזק בכה"ג דהס' נפל מי הוי מוחזק וצ"ל ג' וד' קי"ל לא מצי מימר קי"ל פ"ש והביא עוד משם הר' אהל יצחק חאה"ע סי' ח' שסו' הפך הרבנים הנ"ל דגם תרי ותלתא קי"ל מצי מימר אף דיש ס' מי הוי מוחזק ע"ש ועין בתשו' אגורה באהלך סי' ועיין להר' כרם שלמה ז"ל בסי' ל"ה ד' קנ"ד ואילך הב"ד הר' ח"ש אות ל"ח די"ז ע"ד שכ' לדעת רוב הפוס' דנזקי חלון שהוא מט' מחילת שעבודין אין לו דין קרקע אלא דין מטלטלין ע"ש.
והשתא ל"מ לדעת הר' כר"ש ז"ל דס"ל דנזק חלון דין מטלטלי' יש לו דפשי' דאינו חודה לס' הפרמ"א ז"ל שהרי במטלטלי' אין לנו להשגיח אחר מ"ק כלל אלא אחר מי שתפוסי' המטלטלי' בידו והו"ל בעל החצר כאילו תפוס החצר בידו ופשי' דבשלו הוא בונה. אלא אפי' אם נאמר שאין ס' הר' כר"ש מוסכמת מ"מ הרי הרבה מהאחרוני' שזכרנו דסברי דגם בקרקע מצי מימר קי"ל דמוחזק בו יותר והיכי דמי חזקה בקרקע אלא שהוא דר בתוכו והאחר מבחוץ וסתמא קאמרי בכל גוונא אף אם מי שהוא דר בתוכו אינו מ"ק אמרי דהוא המוחזק ואפי' נגד מ"ק שהיתה חזקתו ברורה מקודם. כ"ש בנדון הר' פרמ"א שאין חזקה ברורה לבעל החלון בשום זמן להיקרא מ"ק דודאי לדעתם בעל החצר שהוא דר בתוכו הוא נקרא מוחזק ויכול לבנות בשלו. ולא מצאתי מקום לחלק בין היכא דהוי פלוגתא מי הוא המוחזק לס' מי קדם. וליבי אומר לי דהרבנים הנ"ל אינם מודים להפרח"א ולהר' בני אברהם ז"ל.
וכאשר דמיתי כן חפשתי ומצאתי שהר' מהר"ש ן' חסון ז"ל הוב"ד בדברי הר' מהר"ש יונה ז"ל בסי' ל"ה גם מהרש"י ז"ל שם בסי' ל"ו להדייא חולקים עם הר' פרמ"א ז"ל וז"ל הר' מהר"ש ב"ח בסו' התשו' עוד אני מברר שודאי בעל החלון הוא המוחזק כשחלונו פתותה כמו שהוכחתי מדברי הרשב"א שאם פתח לא יסתום ואעפ"י שמדברי מהרש"ך בח"ב סי' צ"ח נר' דסו' דלא מקרי מוחזק בעל החלון וכו' ועוד שבאותו נדון שדיבר הר' נר' שכונתו היה שהאחר יכול לבנות כנגד החלון ובהא הוא שדן הר' וראיה לזה שהרי כ' שאם יביא עדים אפשר שתעלה לו חזקה ונתן ט' למה אמר אפשר לפי שחידש מהריב"ל שלעניין לבנות כנגד החלון הבונה הוא מוחזק ואם איתא וכו' ובעיקר דברי מהריב"ל מי שיעיין בתשו' הרמב"ן סי' י"ז יראה שסובר הרב שבעל החלון הוא מוחזק בחלונו ובעל החצר באורה יע"ש. ומהריב"ל כלל החלונות כ' שם שבעל החלון הוא מוחזק אפי' נגד ס' הרא"ש בחורבה ונגד הפוס' שצריך וכס' הפוס' דאמרי ישר' הבא מחמת הגוי הרי הוא כגוי לגריעותא ולא למעליותא עכ"ד וע"ז השיבו הר' מהרש"י ז"ל בסו' סי' ל"ו וז"ל ולעניין שלא להכריח לבעל החלון לסתום ודאי בעל החלון מוחזק כנראה מתשו' הרשב"א שהביא מעכ"ת אעפ"י שמהרש"ך אינו סובר כן ומ"ש מעכ"ת שדברי מהרש"ך הוא שהאחר יכול לבנות וכו' ודאי שהסברה הכריחו למעכ"ת לומר כן אבל אין דברי מהרש"ך אחורים שלא להכריח לחבירו לסתום וזה פשוט למדקדק בדבריו וכו' וכו' ואכמ"ל אלא בא ונסמוך על דברי הרשב"א ז"ל דלעניין להכריח לחבירו לסתום בעל החלון הוא מוחזק וכן קבלתי מרבותי שלעולם לעניין להכריח לחבירו לסתום לעולם בעל החלון מוחזק אפי' לא החזיק ג"ש ובא בטענה אלא שאם לא החזיק ג"ש ואינו בא בטענה אלא מחמת סבלנות אז בעל החצר יכול לבנות ולהאפיל משא"כ אם החזיק ג"ש ובא בטענה שאז ודאי אפי' אם בא בעל החצר לבנות ולהאפיל אינו רשאי עכ"ד. ולפי שדברי הרבנים הנז"ל באו קצרים צריך אני להרחיב קצת בביאור דבריהם אעפ"י שהם פשוטים למעיינים וגם לא יבצר קצת שקלא וטרייא בדבריהם ז"ל ומתוכם נבא אל מבוקשנו. הנה מהרש"ך ז"ל תחי' כ' שבענין חזקת חלון על חצר יש ב' סוגים הסוג הא' שבא המזיק מחמת טענה אתה מכרת או נתת לי רשות לפתוח חלון זה והניזק בעל החצר מכחישו ואומר לא מכרתי ולא נתתי מעולם ויש סוג ב' ששניהם מודים שבלתי רשות היתה פתיחתה אלא שאומר המזיק ראית ושתקת והשתי' מחי' הוייא.
וע"ז כ' שאם מן הסוג השני יש ב' מחלוקיות בפוס' הא' הוא דאיכא למ"ד יש חזקה להז"ר ע"י ראייה ושתיקה ואין צריך טענה וחזקה ג"ש שיכול לחזור בו ולסותמו כי' יאמר סבור הייתי שהייתי יכול לקבל ועכשיו איני יכול לקבל דאינו מועיל אלא ע"י שטר דווקא וגם יש מחלוקת אחר בפוס' מי הוא המוחזק בכל ס' שיפול בין המזיק והניזק די"א דהמזיק הוא מוחזק וי"א שהניזק הוא מוחזק והשתא אם טענתו הוא מזה הסוג הב' שטוען החזקתי בחלון מכח שתיקתך ומחילתך נראה דהניזק הוא המוחזק ולא המזיק דע"כ לא אמרו האומרים שהמזיק הוא מוחזק אלא כשאין שם פלוגתא אחרת וכגון בשאר נזיקין שאינם מענין הז"ר אבל בהא דאיכא עוד פלוגתא אחרת דשמא ה' כמ"ד דאין חזקה להז"ר או שמא ה' כמ"ד דגם אם נתנו לו רשות לפתוח יכול לחזור בו בכי הא לא אמרי' שהמזיק הוא מוחזק אלא הניזק הוא מוחזק ואם הוא מן הסוג הא' שבעל החלונ' טוען אתה מכרת או נתת לי והלה מכחישו אם לא הביא בעל החלון עדים וראייה ג"כ אמרי' כהסוג הא' דהניזק בעל החצר הוא מוחזק מהט' הנ"ל זולת אם יביא ראייה שמכר או נתן לו שמעון דאז לא נשאר רק מחלוקת א' אי קיל"ן כהרי"ף שהובא בטור סי' קנ"ד דסו' דאף אם נתן לו רשות יוכל לחזור בו דדמי לקוטרא או כהחולקים ויש ס' אי המזיק נקרא מוחזק או הניזק בזה אפשר שתעלה לו חזקת חלונו. וכ' עוד וז"ל ומה שאני כותב בלשון אפשר יען כי ראיתי פסק מחודש אצלי למהריב"ל ז"ל שכ' שאפי' שהחזיק החזיק בהז"ר דחלון יכול הניזק אם ירצה לבנות ולהאפיל כנגדו מט' שיכול הניזק לומר קי"ל כהני רבוואתא דס"ל דאין חזקה להז"ר ואם זה הפסק של הר' הגדול יסכימו עימו וכו' אין צורך לשמעון לעמוד על דברים אחרים שבאו בשאלה וכו' באופן העולה מכל מ"ש שאם לא יביא ראובן ראייה ששמעון מכר או נתן לו אותו הזכות לא עלתה לו לראובן חזקה. ואפי' אם יביא ראייה אם דברי הר' מהריב"ל יתחוורו בעיני חו"ר עירינו א"כ יכול שמעון לבנות כנגד החלון וכו' עכ"ד מהרש"ך ז"ל. והנה הר' מהר"ש ן' חסון ז"ל נשאל שם על חלון שהיה בו הז"ר אם יכול לכופו לסותמן והעלה בתחי' דבריו דבעל החלון שהוא המזיק הוא המוחזק ומצי למימר תרי קי"ל וע"ז נרגשו מתשו' מהרש"ך הנז"ל שהעלה דכיון דאיכא תרי פלוגתי בכי הא לא אמרי' דהמזיק הוא המוחזק אלא הניזק וע"ז כ' ב' תירוצי' ליישב שלא יהי' דבריו הפך דברי מהרש"ך ובתי' הב' כ' ועוד שמהרש"ך מ"ש שהניזק הוא המוחזק היינו לעניין לבנות ולהאפיל שר"ל שהוא מוחזק שאם ירצה לבנות בשלו ולהאפיל על בעל החלון רשאי לפי שיש ב' מחלוקיות כנז'. אבל מעולם לא עלה על דעת הר' לומר שלפי שיש ב' מחלוקיות יקרא הניזק מוחזק גם כדי לכוף את בעל החלון לסתום ונמצא מהרש"ך מסכים עמו דלכופו לסתום ודאי בעל החלון המזיק הוא המוחזק והביא מהרש"ח ז"ל ראייה שכן הוא פי' דברי מהרש"ך ממ"ש אח"ך שאם יביא עדים אפשר שתעלה לו חזקה לפי שח דש מהריב"ל שלבנות ולהאפיל הבונה הוא המוחזק ואם עד עתה הוא מדבר לעניין לסתום מה יצא עתה אם בונין כנגדו ועוד הביא ראיה ב' שלא יתכן שפלה ע"ד מהרש"ך לומר שהניזק נקרא מוחזק כדי לכוף לבעל החלון לסתום מפני שא"כ יהיו דברי מהרש"ך הפך דברי הרשב"א והפך דברי מהריב"ל עצמו ממקום שבא וזהו שכ' מהרש"ח ז"ל ובעיקר דברי מהריב"ל מי שיעיין בתשו' הרמב"ן סי' י"ז יראה שבעל החלון הוא מוחזק בחלונו ובעל החצר באורה עכ"ד ר"ל שהרשב"א כ' להדייא שבעל החלון הוא מוחזק בחלונו לענין שלא יוכל לכופו לסתום ובעל החלון מוחזק באורה לענין שאם ירצה לבנות בשלו ולהאפיל על החלון שרשאי והך תשו' דהרשב"א נמי תרתי ספיקי יש בה א' פלוגתא אי יש חזקה להז"ר כמו שהזכיר הרשב"א שם וב' דהיה ס' מי קדם החצר או החלון ואעפ"י דיש תרי ס' לא אמר הרשב"א שהניזק הוא מוחזק לענין לכופו לסתום אלא לבנות בשלו דוקא ואיך יתכן שמהרש"ך יאמר דמשום דאיכא תרי פלוגתי הניזק הוא מוחזק הפך דברי הרשב"א. אל"ו דגם מהרש"ך לא אמר אלא לבנות בשלו. ועוד מביא ראייה מהרש"ח מדברי מהריב"ל עצמו שהביא מהרש"ך דשם מבואר להדייא דגם דאיכא תרי פלוגתי לא אמרי' דניזק הוא מוחזק לענין שיוכל לכוף לבעל החלון לסתום אלא לענין לבנות בשלו דווקא וזהו שכ' ומהריב"ל כלל החלונו' וכו' עד למעליותא וכו'. הכונה שתשו' מהריב"ל שמביא הרש"ך היא בכלל החלונות שהוא כלל י"ג סי' פ"ג בח"א ונדונו בראובן שיש לו חצר מולקי ופתח חלונות על רחבה שאחורי ביתו שהוא חצר של גוי והחזקה היא לישר' והיה שם הז"ר והשיב הר' ז"ל נ"ל דאם שמעון רוצה לבנות ולהאפיל הרשות בידו שיוכל לומר קי"ל כמ"ד דאין חזקה על החורבה אם נידון הרחבה כחורבה ואם נידון אותו כחצר יוכל לומר קי"ל כמ"ד שאין חזקה להז"ר וכ' ואם נפשך לומר ששמעון הוא מוציא וכו' ליתא מתשו' הרשב"א וכו' וכ' עוד אבל אם שמעו' רוצה לפתוח חלונות כנגד חלונותיו של ראובן ולהזיקו בהז"ר בהא מודינא לך דאין הרשות בידו ממ"ש הרמב"ן וכו' שאם אתה מכריחו בהז"ר אתה מצריכו לסתום וכבר כ' הרשב"א באותה תשו' שאם פתח לא יסתום. ואין מקום לחלוק ולומר דישר' הבא מחמת הגוי הרי הוא כגוי משום דיוכל ראובן המוחזק לומר קי"ל כהני רבוואתא דאמרי' דדווקא לגריעו' ולא למעליותא עכ"ד מהריב"ל וכונתו מבוארת דבמ"ש שהוא מודה שלא יכול לפתוח חלון כנגדו להזיקו בהז"ר משום דהו"ל כמכריחו לסתום הוק' לו דלמה לא יאמר שמעון שהוא בא מכח הגוי והרי הוא כגוי והגוי אם היה רוצה היה פותח כנגדו ומזיקו בראיה וע"ז השיב דלענין כפיה לסתום אדרבא ראובן הוא מוחזק והוא דמצי מימר קי"ל דדוקא לגריעו' ולא למעליו' וא"כ לא יוכל לסתום. הרי מבואר להדייא בדברי מהריב"ל דדוקא לבנות בשלו הוא דהוי מוחזק אבל לכוף לסתום או לבנות חלון כנגדו דמכריחו לסתום אדרבא בעל החלון הוא מוחזק וזהו שכ' מהרש"ח ז"ל ומהריב"ל כ' שבעל החלון הוא מוחזק אפי' נגד ס' הרא"ש וכו' וכסברת הפוס' דבא מחמת הגוי הוא לגריעו' ולא למעליו' ע"כ ר"ל שממקום שבא מתשו' מהריב"ל ז"ל מתבאר הפך דברי מהרש"ך דגם שם איתא תרי פלוגתא דהרא"ש בחורבה ופלוגתא דבא מחמת גוי אם הוא לגריעו' או למעליו' מלבד פלוגתא דמי הוא המוחזק המזיק או הניזק ואפי"ה לא כ' מהריב"ל דהניזק הוא מוחזק לכוף לבעל החלון לסתום אלא לענין לבנות בשלו ולהאפיל דוקא. וא"כ איך יתכן שיאמר מהרש"ך דלפי דאיכא תרי פלוגתי הניזק הוא מוחזק לכוף לבעל החלון לסתום הפך דברי הרשב"א ומהריב"ל אל"ו דמהרש"ך לא אמר אלא לבנות ולהאפיל זהו כונ' הר' מהר"ש ן' חסון ז"ל והוכחותיו.
ובא רעהו הר' מהרש"י ז"ל וכ' דאעפ"י שמחמת דוחק הקושיות שהיק' על מהרש"ך ההכרח דחקו לפרש כן בדבריו מ"מ פשט דברי מהרש"ך אין מורין כן אלא כונתו דכיון שיש ב' מחלוקיות אמרי' דהניזק הוא מוחזק גם לכוף לבעל החלון לסתום וכ' שלא ראה הרש"ך דברי הרשב"א אלו גם תשו' מהריב"ל הנז' לא ראה ומ"ש משם מהריב"ל לא על תשו' זו קאי אלא על תשו' אחרות שאמר כן דבשלו יכול לבנות וע"כ סיים שאין אנו שומעין לדברי מהרש"ך כיון שדבריו הם הפך דברי הרשב"א ואמר בא ונסמוך על הרשב"א דלענין להכריח לסתום הוא מוחזק בעל החלון וכן קבלתי מרבותי ז"ל שלענין להכריח לחבירו לסתום בעל החלון מוחזק אפי' לא החזיק ג"ש ובא בטענה אלא שאם לא החזיק ג"ש ואינו בא בטענה מחמת סבלנות אז בעל החצר יכול לבנות ולהאפיל משא"כ וכו' עכ"ד. נמצאת למד מדברי שניהם מהרשב"ח ומהרש"י ז"ל שהם חולקים על הר' פמ"א ז"ל שהר' פמ"א דקדק מתשו' הרמב"ן דסי' י"ז דבס' מי קדם אין יכול לבנות ולהאפיל ואילו הרבנים הנז' הבינו בתשו' הרשב"א ז"ל הנז' בהפך דדוקא לסתום אינו יכול אבל לבנות ולהאפיל רשאי וזה מבואר בדברי שניהם ז"ל אם בדברי מהרש"ח להדייא קאמר מדברי הרמב"ן בסי' י"ז יראה שבעל החלון הוא מוחזק בחלונו ובעל החצר באורה ע"כ ולאיזה ענין נק' בעל החצר מוחזק באורה אם לא לבנות ולהאפיל דאיירי ביה וכמו שפירשתי דבריו לעיל דמייתי דהרשב"א ומהריב"ל אמרו דבר א' דלסתום הוי בעל החלון מוחזק ולבנות ולהאפיל הוי בעל החצר מוחזק הרי להדייא דלא כהר' פרמ"א ז"ל. וסבור הייתי להעמיס איזה פירושי' בדבריו אבל האמת יורה דרכו שזה הכונה האמיתית בדבריו כמו שפי' לעיל ומינה אין לזוע למודים על האמת גם מהרש"י ז"ל הסכים עמו שהרשב"א ומהריב"ל דבר א' אמרו אלא שכ' שמהרש"ך לא ראה דבריהם ואין שומעי' לו במ"ש דגם לכופו לסתום הוי הניזק מוחזק אלא למהריב"ל והרשב"א שומעי' דסו' דלענין לכוף לסתום הוי המזיק מוחזק ולענין לבנות ולהאפיל הוי הניזק מוחזק וזה ג"כ מבואר בדבריו למעין היטב הרי ב' נביאים חולקי' על הר' פרמ"א ז"ל.
והיה לי קצת שקלא וטרייא בדברי הרבנים הנז' במה שנחלקו בכונת דברי מהרש"ך אכן לפי שאינו משלנו ושלא לצאת ממחיצתינו עמד קנ"ה.
ואין לדחוק ולומר בכונ' מהרשב"ח דכל עצמו לא בא אלא להוכיח מתוך דברי הרשב"א לענין שלא יוכל לסתום ושבזה שוים הרשב"א ומהריב"ל אבל לא איירי כלל לענין לבנות ולהאפיל. דזה לא יתכן לפרש מפני שהר' רוצה ליישב דברי מהרש"ך שלא יהיו הפך הרשב"א ומשו"ה כ' שכונ' מהרש"ך דלכופו לסתום מיהא מודה שאינו יכול ומ"ש מהרש"ך שיכול לומר קי"ל הי"ד לבנות ולהאפיל. וק' סוף סוף מה תיקן נהי דבחלוקה זו דלכוף לסתום לא אמר מהרש"ך הפך הרשב"א הלא בחלוקה דלבנות ולהאפיל הרי דבריו הפך הרשב"א. גם אין לומר דהר' ז"ל לא חש להסכים דעת מהרש"ך עם הרשב"א אלא לצד זה שלא יוכל לכוף לסתום לפי שלא נמצא חולק בזה על הרשב"א וגם מהריב"ל מסכים עמו. אכן לחלוקת לבנות ולהאפיל אעפ"י שבזה מהרש"ך סו' הפך הרשב"א לא איכפת ליה מפני שהוא סובר דהרא"ש בבונה על החורבה חו' על הרשב"א וכדסבר מימר הר' פרמ"א ז"ל ובכן אין תימה על מהרש"ך אם תופס בזה כדעת הרא"ש והפך הרשב"א זה לא יתכן לומר מכמה ט'. חדא שאלו דברי נביאות הם והר' לא הזכיר מזה והי"ל לפרש דבריו. ועוד כי לא נרויח כלום דסוף סוף יהיה מהרש"ח חו' עם הר' פמ"א דאילו הר' פרמ"א בסו"ד אך חילק כדי שלא יהיה הרא"ש חו' עם הרשב"א ועשה סברת הרשב"א מוסכמת דבס' קדם אינו יכול לבנות ולהאפיל ומט' זה העלה בנדונו דלא יוכל לומר קי"ל ובשלי אני בונה. ואילו לדעת מהרש"ח אם נרצה לפרש כנ"ל הרא"ש חו' עם הרשב"א ומהרש"ך שכ' דיכול לומר קי"ל ובשלי אני בונה קאי בדעת הרא"ש והפך הרשב"א. ועוד יגיד עליו ריעו הר' מהרש"י ז"ל שכ' בואו ונסמוך על הרשב"א וכו' וכך קבלתי מרבותי דלכוף לסתום בעל החלון מוחזק ולבנות ולהאפיל בעל החצר מוחזק הרי דתרוייהו אנו למידין מדברי הרשב"א ז"ל. ועיין לקמן מ"ש בע"ה.
איברא דהמסתכל בתשו' הרמב"ן הנז' דסי' י"ז לכאורה אין בה הכרע לא לכאן ולא לכאן ולא דיבר מענין לבנות ולהאפיל כלל כי השאלה היתה שהיה לו חלון על חצר חבירו ונפל הכותל ורוצה לחזור ולבנותו ולחדש החלון והלה מעכב עליו שלא יפתח החלון אלא שיסתום משום דס' כיון דנפל אזדא ליה ולפי שמתוך דברי השואל הבין הרשב"א דסו' דה' כמ"ד שיש חזקה לחלון לפי שכ' שמה שלא מיחה עד עתה מפני שלא היה יודע מי קדם החלון או החצר מזה דקדק דמשמע להו דאם עלתה לו חזקה ל"מ ולא מוריד מה שנפל הכותל דודאי חוזר ובונה ולא הפסיד חזקתו ועל כן אמר דגם למ"ד אין חזקה להז"ר בנ"ד דהוי ס' מי קדם כל שאין אתה יכול לסלקו או לסתום חלון זה מספק נמצא כבר הוחזק בעל החלון בזכות זה שאין הזכות תלוי בחלון אלא שהוחזק להיות לו חלון על חצר זה וכו' עכ"ד ונמצא הר' כל דבריו אינם אלא לענין לסתום כמו שבא בשלה שהיה רוצה שכשיבנה הכותל לא יפתח אלא יסתום אבל לענין לבנות ולהאפיל אין שום רמז כלל ולא ידעתי מאין דקדק הר' פמ"א ז"ל בדברי הרשב"א דגם לבנות ולהאפיל אינו רשאי וגם הרבנים מהר"ש ב"ח ומהרש"י מאין דקדקו בהפך דרשאי לבנות ולהאפיל ואם נפשך לומר דהר' פרמ"א דייק מתוך דברי הרשב"א ממה שהשוה למ"ד אין חזקה להז"ר ויש ס' מי קדם למ"ד יש חזקה להז"ר וקאמר דכי היכי דלמ"ד יש חזקה להז"ר לא אמרי' נפלא אזדא ליה ה"ן למ"ד אין חזקה להז"ר וזה החזיק בט' ס' קדם החלון לא אמרי' נפל אזדא ליה ויאמר הר' דההשואה היא השואה גמורה דמדמי החזיק בט' ס' קדם להחזיק דעלמא בחלון למ"ד יש חזקה להז"ר וכי היכי דלמ"ד יש חזקה להז"ר ודאי הוי חזקה מעלייא גם לשלא יוכל לבנות ולהאפיל ה"ן הוי בט' ס' קדם גם למ"ד אין חזקה להז"ר.
הנה הרואה יראה דאין דיוק זה מספיק דמצינן למימר דלאו השואה גמורה קאמר הרשב"א אלא השואה בצד א' דכי היכי דהתם לא אמרי' נפל אזדא ליה ה"ן בט' ס' לא אמרי' אזדא ליה אבל לענין לבנות ולהאפיל אינם שוים וט' גדול יש לחלק ביניהם דהתם למ"ד יש חזקה להז"ר היינו דס"ל דהדין נותן כן לא מט' ספק והו"ל כאילו יש בידו שטר שנתן או מכר לו התם ודאי לא מצי לבנות ולהאפיל אבל בס' מי קדם בעל החלון הוי מוחזק לומר אני ידעתי לענין שלא יוכל לכופו ואה"ן דגם בעל החצר הוי מוחזק שיאמר אני קדמתי לענין שיוכל לבנות וכדעת הרבנים הנז"ל. גם אין להכריח כדעת הר' פמ"א ז"ל ממ"ש הרשב"א כל שכן אתה יכול לסלקו או לסתום כפל המילות משמע ליה דלסלקו היינו ע"י שבונה בתוך שלו ומאפיל עליו ולסתום כמשמעו שכופהו לסתום. דנר' דיאמרו הרבנים הנז"ל דמהא נמי ליכא למידק אבע"א שהוא כפל הענין במילות שונות ואבע"א דמ"ש לסלקו היינו לבנות חלון כנגדו המזיק בראיה עד שמכריחו לסתום וכמ"ש מהריב"ל ז"ל דאם באת לבנות חלון כנגדו ולהזיקו בראיה היינו כופהו לסתום והא חדית לן הרשב"א בכפל דבריו באופן דאין הכרח מתשו' הרשב"א הנז' דמיוחסו' דסי' י"ז להמציא הדין המחודש שחידש הר' פרמ"א ז"ל.
אכן מה שצריך לעיין הוא כי מתשובה דסי' י"ו לכאורה נר' כדברי הר' פרמ"א ז"ל ולהדייא נסתייע הר' פרמ"א ז"ל מהב' תשו' של הרמב"ן אלו מסי' י"ו וי"ז והנה אמת דמסי' י"ו מוכח כדבריו שהרי השואל שאל בישר' שיש לו חלונות על חצר של גוי והגוי מכר חצירו לישר' והקונה רוצה לסתום החלונות ולבנות כנגדו וכו' משמע מדיוקא דלישנא שמה שהיה רוצה לסתום היה ע"י בנין שרוצה לבנות כנגדו ומכח זה הבנין יסתום החלונות וע"ז שאל השואל אם ה' כהעיטור שכ' שבאין עליו בעקיפין והרשב"א בתשו' אחר שדחה כל דברי העיטור כ' סו"ד כך דעתי נוטה הלכה למעשה שאין יכול למנוע מלסתום כדרך שהגוי היה יכול לסתום ע"כ אלמא דאפי' לבנות בשלו אמר שאינו יכול שע"ז נשאל והשיב וגם דייק אומרו כדרך שהגוי היה יכול לסתום והדרך של הגוי הוא שיכול דוקא לבנות ולהאפיל כמ"ש לעיל בשם כל הראשונים שמי שבא לפתוח אין מוחין בידו ואם בא לבנות ולהאפיל אין מוחין בידו וע"ז סיים הרשב"א וכתב ומ"מ יש תנאי ידוע אפי' לפי דברי דדוקא שהיה ידוע שקדמה חצירו של גוי וכו' אבל אם אינו ידוע מי קדם הדין עם הישר' בעל החלונו' וכו' עכ"ד אלמא דבס' מי קדם הדין עם בעל החלונות שאין בעל החצר רשאי אפי' לבנות ולהאפיל וזה מבואר כדברי הר' פרמ"א ז"ל שהבין בדעת הרשב"א דבס' מי קדם אינו יכול בעל החצר לבנות ולהאפיל ולא אמרי' בשלו הוא בונה. ולנו לדעת מה יענו שפתי צדיקים הר' מהר"ש ב"ת ומהרש"י ז"ל בזה דחלילה לו' דאשתמיט מנייהו תשו' זו הסמוכה לחבירתה וגם מר"ן ז"ל ביתה יוסף הביאם סמוכות ואי לאו דמסתפינא אמינא שיש מקום להכריח חילוקו של הר' פמ"א ז"ל מתוך דברי הרשב"א עצמו באותה תשו' ואין אנו צריכין כדי שלא יהיה חו' מהריב"ל ומהרא"ש על הרשב"א. שהרי באמצע התשו' השיג על בעל העיטו' וז"ל עוד חיזק בעל העיטור את דבריו משום דכי אתא לידיה החלון בהתירא אתא לידיה וקשייא לי גזלן לא הוחזק בגזלותיו וכו' וישר' זה מה גזלו לא גזלו לא שמכניס יום יום אויר חצירו בחלונותיו ומה שנהנה נהנה אבל לומר במה שנהנתי עד היום מאויר חצרך החזקתי ליהנות לעולם זו אינה תורה דבשלמא הפותח בחצר חבירו ובא בטענת מכר או מתנה יש לו חזקה ומדין מחאה דכל שלא מיחה ראיה שמכר או נתן שיעור הרחקת ד' אמות וכו' אבל בטוען ט' גזולה מה שכבר לקח ונהנה נהנה אבל מכאן ולהבא כשבא לגזול אין שומעין לו. אלא כשבא ישר' הב' לבנות חלונותיו בונה ואינו נמנע דבשלו הוא בונה ואפי' לפי טענתו של הר' בעל העיטור שלא החזיק זה אלא בפתיחת החלון שלא יוכל זה לומר לו יגע וסתום אבל שלא לבנות זה בשל עצמו מפני קדימת גזילו זה אינו ודומיא דאחין שחלקו שאין להם חלונות זה ע"ז כלומר דין חלונות ולא שיוכל לכופו לסתום לא שאם בא לבנות כנגדו בונה ואינו נמנע וראיה מעובדא דפ' השותפין דתרי אחי דאספלידא וכו' אלמא בעל האספלידא אינו מוחזק באוירו של זה אלא שהוא מוחזק בפתיחת פתחיו וזה אינו סותמו אלא שבונה בתוך שלו לנגד פתחו ונוטל אוירו של חבירו לעצמו עכ"ד. הנה בכי' כ' הר' כאן שבעל החלון הוא מוחזק לענין שלא יאמר לו יגע וסתום ובעל החצר הוא מוחזק לענין שבונה בתוך שלו ומאפיל על חלון חבירו ותקשי למה אמר במסקנת התשו' שאם אינו ידוע מי קדם שהדין עם בעל החלונות ור"ל שלא יוכל אפי' לבנות ולהאפיל כמו שפי' לעיל ולמה והלא בעל החצר הוא מוחזק באוירו ויאמר אני קדמתי. אל"ו דאתאן לחי' של הר' פרמ"א ז"ל דכיון דהוי ס' אם הוא שלו לא אמרי' בכי הא בשלי אני בונה ודוקא בודאי שלו מצי אמר בשלי אני בונה וק' על הר' פרמ"א ז"ל מה לו להביא עצות מרחוק ממהריב"ל ומהרא"ש כדי שלא יהיו דבריהם הפך דברי הרשב"א להכריח חי' זה והלא הדבר ממקומו מוכרע מתוך דברי הרשב"א עצמו מרישא לסיפא. ויש ליישב קו' זו במעט העיון
ואיך שיהיה על ב' הרבנים מהרש"ח ומהרש"י שלא הבינו כן בדעת הרשב"א ק' הדבר מתשו' זו דסי' י"ו ועלה בדעתי לו' כי דברי מהרש"ח ומהרש"י אינם ענין לדברי הפמ"א והרשב"א כי הרשב"א מדבר בס' מי קדם ונדון הרבנים הוא ענין אחר בפלוגת' דמזיק וניזק מי הוא המוחזק ומייתו ראי' לדבריהם מדברי הרשב"א הראשוני' שאמ' שבעל החלון מוחז' בחלונו ובעל החצ' באוירו אלמא כל א' מוחזק בשלו לומר קי"ל ולא איירו כלל בס' מי קדם ואה"ן בזה יודו להרשב"א ולהחילוק של הרב פמ"א דכיון שאינו ודאי שלו לא מצי לבנות ולהאפיל וה"ה דלא מצי מימר קי"ל כס' הפרמ"א. אלא שמצאתי תשובה שלימה להרב מהר"ש בן חסון עצמו בספר משפטים ישרים בסי' א"ך שם הביא דברי בעל העיטור ותשו' הרמב"ן הנז' כולה מרישא לסיפא והרחיב הדברים בביאור דבריהם ככל הצורך ולפי שנדון שלו שנשאל עליו היה באופן שהיה ידוע שהחלונות של ישר' קדמו לחצירו של גוי ומכר הגוי החצר וישר' הקונה היה רוצה לסתום אחר שהאריך הרב ז"ל בביאור דבריהם כ' שם בדף י"ז ע"ג וז"ל ונמצא ג' סברות בדבר דעת הרמב"ן שסובר שלא נאמר ישר' הבא מחמת הגוי הרי הוא כגוי לענין זה לא הרי הם כב' ישראלים הבאים לדין אלא שסובר שאם פתח הישר' על הגוי אין לו חזקה אבל ודאי אם החלונות קדמו הרי הם בחזקתן וצריך להרחיק מהם ד"א ודעת הרב בעל העיטור שסובר שהרי הוא כגוי וכל שאתה יכול לזכותו בין בד"יני בין בדיני אוה"ע זכיהו ודעת הרא"ש שסובר דעדיף מגוי וכו' ובסוף התשובה כ' וז"ל באופן שעלה בידינו דבנ"ד אין הישר' הניזוק יכול לכוף את הישר' המזיק שיסתום החלונות כיון שקדמו החלונות ולסברת הרמב"ן הוא חייב להרחיק ד"א אבל ודאי דישר' הניזוק יכול לבנות כנגד החלונות שהרי בשלו הוא בונה והוא המוחזק לבנות כמו שהוכיח הרמב"ן ויאמר קי"ל כהרב בה"ע והרשב"א שסוברים שאתה חייב לסתום אע"ג דאין יכולים לכוף אותו לסתום דיאמר קי"ל כהרמב"ן והוא המוחזק לענין שלא יכופו אותו לסתום לפחות יבנה הניזוק כנגדן כרצונו עכ"ד. הרי שלך לפניך דברים ברורים כשמלה דחולק על הרב פרמ"א והוכיח מתוך דברי הרמב"ן הנז' עצמן דבעל החצ' מוחזק באוירו ומצי מימר קי"ל לבנות ולהאפיל ולא עוד אלא דהפריז על המידה דאפי' בודאי החלונות קדמו דמצי בעל החצר לומר קי"ל וזה ודאי דלא כהרב פרמ"א ז"ל ואין דרך לנטות ימין ושמאל אלא דבקושטא דבריו ז"ל קשים לשמוע כי הוא סומך עצמו סמיכה בכל כוחו על תשו' זו של הרמב"ן ואיך כתב שיוכל הניזוק בשלו לבנות כי הוא המוחזק וכמו שהוכיח הרמב"ן והלא הדברים ק"ו השתא בס' קדם מסיים הרמב"ן שאינו יכול לבנות ולהאפיל ולא. אמרינן בשלו הוא בונה כיון שאינו שלו ודאי בנדונו של הרב שודאי החלונות קדמו לו כ"ש שאינו שלו לומר בשלו הוא בונה ואיך אסיק הרב ומתלמד מתשו' הרמב"ן הנז' שיבנה בשלו ויאמר קי"ל הדא דתימא. ואין לומר דיסבור הרב דאע"ג דהרמב"ן אסיק דבס' קדם אינו יכול לבנות ולהאפיל מ"מ הרא"ש בההיא דחורבה חולק עליו וכדסבר מימר הרב פרמ"א ז"ל ואפשר שהרב מ"י סמך בזה על הרא"ש ומ"ש שיאמר קי"ל כהרמב"ן ר"ל כותיה בחדא דסו' דבעל החצר מוחזק באוירו ופליג עליה בחדא במאי דס' דבס' קדם לא אמרי' בשלו הוא בונה אלא בהא ס"ל כהרא"ש הא ודאי בורכא היא חדא שלא נזכר מזה בדבריו והעיקר חסר מן הספר ושנית כי אפי' הרא"ש לא פליג אהרמב"ן לא בס' קדם דעכ"פ כיין שהדבר ס' יש צד לומר שמא החצר קדם משא"כ בנדון הרב דודאי קדם מה מקום נשאר לומר בשלי אני בונה בדבר שבודאי אינו שלו:
וסבור הייתי ליישב דבריו עם דברי הרשב"א שדעתו ז"ל דאעפ"י שהרשב"א מסיים דבס' קדם לא יוכל לבנות ולהאפיל היינו משום שהרשב"א דינא קאמר ודעת עצמו שחולק על העיטור ולא נתחוורו דבריו בעיניו ואמר דאם יש ס' מי קדם לא יוכל לבנות ולהאפיל כיון שאינו ודאי שלו אמנם לנו עתה שמשתמשים בדגל הקי"ל כיון שראינו להעיטור ודעימיה שכתבו דהרי הוא כגוי לבא עליו בעקיפין ואם אתה יכול לזכותו בדינ"י זכהו ואם אתה יכול לזכותו בדיני אוה"ע זכהו נמצא שהורע כוחו של ישר' השני להוציא זכותו מידו בין כדין ובין שלא כדין ויפה כוחו של הישר' הא' לתת לו זכות בין כדין בין שלא כדין וא"כ שפיר מצי בעל החצר לומר קי"ל כבעל העיטו' שאתה חייב לסתום מה תאמר הרי אינו בודאי שלו לומר בשלי אני בונה הא לא תברא דלדעת בעל העיטור עשו את שאינו שלו כשלו מצד העקיפין זה סבור הייתי לומר בדעת מהרש"ח כדי ליישב דבריו עם תשו' הרמב"ן שממנה נסתייע אעפ"י שסוף סוף חולק עם הפרמ"א כמובן דהרב פרמ"א בפלוגתא זו דהעיטור קאי וקאמר דלא מצי מימ' קי"ל לפי שאינו ודאי שלו אלא דגם מ"ש ליישב דבריו עם דברי הרשב"א אינו נוח לי דא"כ לא הי"ל לומר שהרי בשלו הוא בונה והוא המוחזק לבנות וכמו שהוכיח הרמב"ן דדברים אלו מורים כפשט בכל מקום שאנו אומרים בשלו הוא בונה ולא כמו שפירשנו בדבריו. לכן אומר אני דהרב מהרש"ח ז"ל הבין בדברי הרמב"ן הנז' כונה אחרת דמ"ש בסיום דבריו אבל אם אינו יודע מי קדם הדין עם ישראל בעל החלונות שאני אומר שחלונותיו קדמו לחצירו של זה ע"כ לענין לסתום קאמר דבספק קדם לא יוכל לכופו לסתום אבל לבנות ולהאפיל ודאי יכול דיאמר אימור החצר קדם ובשלי אני בונה וזה הפך ממה שהבין הפרמ"א בכונתו לא דצריך לקשר כל דברי התשו' הנז' שיהיו מכוונים לזה ונראה לפרשם כך השואל של אם מותר לבנות ולהאפיל כפשט הש"ס דהרי הוא כגוי והגוי יכול לבנות ולהאפיל או אם ה' כהעי' דלא יוכל אפי' דאם אתה יכול לזכותו בדנ"י זכהו וזהו שכ' וישר' לוקח טו' כיון דבדיניהם היה הגוי המוכ' יכול לסתום וכו' ומדברי בעל העיטור נראה שהדין עם היש' הא' וכו'. אבל מעולם לא עלה ע"ד השואל שיוכל לכופו לסתום. וע"ז השיבו הרשב"א שדברי העי' לא נתחורו בעיניו וגם מאי דאמרו הרי הוא כגוי אינו למעליותא אלא לגריעות' שאין לו חזקה לא בשטר אבל דעתו ז"ל לא כדברי זה ולא כדברי זה לא שכיון שכל החזקות מחמת מחאה הן באין כל שאין בה מחאה כגון המחזיק בנכסי קטן וכו' או שמתיירא למחות לא עלתה לו חזקה וזה אפי' בדינינו ור"ל שבזה דינינו ודיניהם שוין שלא עלתה לו חזקה לא שיש הפרש בין דינינו לדיניהם דבדיניהם אהני מה שלא עלתה לו חזקה לבנות ולהאפיל דוקא ובדינינו אהני אפי' לכופו לסתו'. ומ"ש אח"כ הרשב"א לא א"כ בא ישר' ב' לבנות חלונותיו ואינו נמנע דבשלו הוא בונה ואפי' לפי דעתו של בפעל העי' שלא החזיק זה אלא בפתיחת החלון וכו' עד לא שבונה בתוך שלו ונוטל אוירו של חבירו וכו' ע"כ דברים אלו אינם דעת עצמו לא קושי' הוא שמקשה על העי' שבהדיא אמר שלא לסתום וגם לבנות ולהאפיל ומקשה עליו דלמה והלא אפי' לפי טעמו של העי' היל"ל שיכול לבנות ולהאפיל אף כשנודה לו לבא בעקיפין על הישר' השני הנה יש כאן ב' דינים דין ישר' שכל מי שלא עלתה לו חזקה יכול לכופו לסתום ודין הגוים שכיון שלא עלתה חזקה יכול לבנות ולהאפיל אבל לא לסתום וא"כ לדברי בעל העי' שרוצה לבא בעקיפין על ישר' הב' ולזכות לישר' בדין אוה"ע המיפה כוחו יותר מדנ"י א"כ הו"ל לומר זכהו בדיני אוה"ע שלא יוכל לכופו לסתום אבל לבנות ולהאפיל יכול כדיני אוה"ע ולמה הוא מיפה כוחו של ישר' הא' יותר ממה שמזכהו אפי' בדיני אוה"ע זהו כונת הרשב"א להק' על העי' מתוך דבריו וזהו שכ' ואפ' לדברי בעל הפי' וכו' אבל אין כן דעת עצמו כי הוא כבר אמר לעיל דלא עלתה לו חזקה כלל כיון שלא היה לו למחות וכישר' עם ישר' דיינינן ליה דכל דלא עלתה לו חזקה כופהו ג"כ לסתום. ובסו"ד כ' סו"ד כך דעתי נוטה הלכה למעשה שאין יכול למנוע מלסתום ר"ל מלסתום ממש שכופהו לסתום כדינ"י. ומ"ש כדרך שהגוי הי' יכול לסתום אין פירושו כדרך שתיה עכול לבנות ולהאפיל לא חוזר ליסודו הראשון שאמר שדינינו ודיניהם שוין בזה שלא עלתה לו חזקה כיון שלא היה יכול למחות והשתא קאמר שבדרך שהיה הגוי יכול לבנות ולהאפיל מפני שלא עלתה לו חזקה כן מזה הטעם עצמו שלא עלתה לו חזקה כפי דינינו אין יכול למנוע מלסתו' והיינו לסתום ממש כדנ"י גמור שכל מי שלא עלתה לו חזקה כופה את בעל החלון לסתום. ופי' זה בדברי הרשב"א אתה מוכרח לאומרו בדעת ה' משפטים ישרים שכן כ' להדיא והבאתי לשונו לעיל שדעת הרמב"ן שהרי הם כב' ישראלים הבאים לדין ודין של ב' ישראלים ידוע שכל חזקה שאין עמה טענה והאחר לא היה יכול למחות כופהו לסתום ולא אתמר בש"ס הך דינא דבשלו הוא בונה אלא בההיא דאחין שחלקו וההיא דאיספנידה שמתחילה בשעת פתי' החלון היו החצר והחלון של אדם א' ואח"כ נעתקו לב' רשויות וזה פשוט. אבל מי שפתח על רשות חבירו בלתי טענה וחבירו לא היה יכול למחות אין ס' דכופהו לסתום א"כ מוכרח שהרב מ"י הבין בדע' הרשב"א כמו שפי' שאין יכול למנוע מלסתום היינו סתימה ממש שכופהו לסתום כדין ב' ישראלים ודו"ק. ומעתה מה שסיים הרשב"א וכ' ומ"מ יש תנאי ידוע דווקא דקדמה חצירו של גוי לפתי' החלונות וכו' אבל אם אינו יודע מי קדם הדין עם היש בעל החלונות שאני אומ' שחלונותיו קדמו ע"כ היינו לענין שלא יוכל לכופו לסתום כי הוא המוחזק בחלונותיו ויאמר חלונותי קדמו. אבל אם ירצ' בעל החצר לבנות ולהאפיל מודה הרמב"ן שהוא המוחזק ויאמר חצירי קדם זה נלע"ד לפרש בדברי הרשב"א שכן הבין הרב מ"י ז"ל. ומעתה א"ש מ"ש הרב ז"ל דבנ"ד אף שהיה ודאי קדם מצי מימר קי"ל ולבנות בשלו דמתלמד הוא מתוך דברי הרמב"ן כי היכי דבס' קדם אפי' שאינו שלו ודאי מצי לבנות ולהאפיל יען שהוא מוחזק באוירו ה"ה והוא הטעם אפי' לודאי קדם אם יש לו לבעל האויר על מי לסמוך כההיא ס' דבעל העיטור דבאין עליו בעקיפין וכן בכל מין מחלוק' שיתיילד יכול בעל האוי' לבנות בשלו ולומר קי"ל ויהיה דעתו ז"ל כדעת הפוס' שזכרנו לעיל דגם בקרקע אזלינן בתר מי שהוא תפוס הקרקע בידו ולא בתר מר"ק או יהי' דעתי כדעת הרב כר"ש דניזקי חלון למטלטלים דמו. ולא אמרו שכל חלון יש לו ד"א ואינו יכול לבנות ולהאפיל אלא דוקא היכא דנקיט שטרא בידיה שמכר או נתן לו זכות בחלון או היכא שבא בטענה או חזקת ג' שנים למר כדאית ליה ולמר כדאי"ל דחזקת חלונות ואוירא ברורה מבלי שום ס' אבל כל שיש איזה ס' בדבר יהיה מציאות או ספיקא דדינא בעל האויר מוחזק באוירו לומר קי"ל ולבנות בשלו ודו"ק:
בין הכי ובין הכי נמצינו למידין דס' הפרמ"א אינה מוסכמ' והרב מהר"ש ב"ח בתשו' שבס' מ"י בהדייא חו' עליו ואחרי שראינו דבריו מפורשים בתשו' הארוכה הנז' אין ס' שגם דבריו שם עם מהרש"י ז"ל הם כפשטן וגם דברי מהרש"י ז"ל שהשיב לו באו ונסמוך על הרשב"א הם סובבים מל קוטב זה ונמצאו מהרש"ח ומהרש"י חולקי' עם הרב פרמ"א והרב בני אברהם ז"ל מה גם שהרב פמ"א ז"ל שם צידד לומר דהרא"ה חו' על הרמב"ן בדין ס' קדם עצמו ע"ש:
ובכן ניהדר אנפין לנ"ד דכפי כל האמור נראה דיכול בעל התנו' לבנות בשלו ולהאפיל ויאמר קי"ל כמהרש"ח ומהרש"י דגם בס' קדם יכול לבנות ולהאפיל ואמרי' בשלו הוא בונה ודלא כהרב פרמ"א והב"א ז"ל עם הקי"ל הראשון שכתבנו שיאמר קי"ל בדעת מר"ן הוו להו תרי קי"ל ויכול לו' בשופי. ומצאתי להרב מט"ש בסי' קנ"ד הגב"י אות ס"ב שפי' מס' דנפשיה בפי' דברי הרמב"ן כמ"ש בעניותין דכל דבריו אינם אלא לענין לכופו לסתום אבל לבנות ולהאפיל מודה דיכול ע"ש ויש לתמוה עליו שלא נסתייע מתשו' הרב מ"י הנז' והוא עצמו הזכירה בהגהט"ו ס"ק ס"ה ובהגב"י ס"ק כ'. ועוד יש לתמוה על הרב מט"ש דשם בהגב"י ס"ק ע"ג הביא דברי הפמ"א והבני אברהם וכ' ולענין דינא כיון שהרא"ש מסכים עם הרמב"ן מה גם שמור"ם פ' כהרמב"ן הכי נקי' והן לו יהא שהרא"ה פליג מאחר דכמה מרבוותא הסכימו לזה הכי נקיטי' בכ"ד. ומתוך דבריו מבואר דגם לבנות ולהאפיל קאמר ולא זכר שר דברי עצמו שכ' דלבנות ולהאפיל גם הרמב"ן מודה. ואין ס' דאילו היה זוכר מתשובת מהר"ש ב"ח הנז' לא היה כותב כן. דהא אית לן ס' הרא"ה החו' עם הרמב"ן ובצירוף ס' מהרשב"ח דאעיקרא אפי' הרמב"ן לא דיבר בלבנות ולהאפיל כנז"ל פשי' דיכול לו' קי"ל בשופי.
ודע שראיתי להרב בני אברהם ז"ל שם בסי' כ' שביאר קצת ענין ס' מי קדם והוסיף קצת דברים וצריך להתלמד מהם בנ"ד וז"ל בדט"ו ריש ע"א כ"ז אם ידוע שרשות הגוי קדם כלומר שאחר שהיה רשות זה של הגוי פתח זה חלונות אבל אם אין ידוע מי קדם כלו' שאפשר שמשנים קדמניות היו של אדם אחד ופתח על שלו ואח"כ מכר הבית עם החלונו' וכל שאפש' שמעולם היה אויר זה של בעל החלון ולא זכה בו בעל החצר מעולם על בעל החצר להביא ראיה ואינו יכול לבנות וכמ"ש הרמב"ן בתשו' ופ' מור"ם ז"ל עכ"ד. הנה הרב ז"ל השמיענו שאם היה הבית והחצר שניהם של אדם א' ואח"כ מכר הבית עם החלונות דזה מקרי החלונות קדמו. א"כ לפי"ז יש מקום לומר בנ"ד שכתוב בשלה שהחצר והתנור היו של גוי א' ואח"כ מכר התנור ליש' ואח"ז מכר גם החצר עם החלונות לישר' אחר כיון שלא היו ב' רשויות אלא רשות של גוי א' מיקרי החלונות קדמו ולא יוכל בעל התנור לבנות ולהאפיל. ואע"פ שהרב מהרשב"ח הסכים שיבנה בשלו ויאפיל ויאמר קי"ל גם בודאי החלונות קדמו. נראה דאין לנו לסמוך על דבריו בזה לפי שהפריז על המידה ודיינו לסמוך על דבריו ועל פי' שפירש בדברי הרמב"ן ז"ל לומר דבס' קדם יכול לבנות ולהאפיל וכדעת הרא"ה ז"ל אבל לומר זה גם בודאי החלונות קדמו אין ס' דדעת יחיד הוא. ועוד כי ט' של הרב אפשר כמו שצידדתי לעיל דהקי"ל שיאמר הוא כדעת בעל העי' שבאין עליו בעקיפין ואע"פ שאינו שלו יכול לבנות. ובנ"ד אין אנו יכולין לומר קי"ל כהעיטור כיון דמר"ן ז"ל דקבלנו הוראותיו פ' כהגאון וכבר כ' לעיל בריש אמי"ר דהעיטור ודאי חו' על הגאון וא"כ לא מצי למימר קי"ל כהעיטור. אלא דבדברי הרב בני אברהם ז"ל יש לי להסתפק בטעמו של דבר במאי דפשי' ליה שאם היו שניהם של אדם אחד ואח"כ מכר דחשיב ליה ודאי קדם מספק"ל בטעמו מאיזה טעם סובר הרב כן. כי אפשר טעמו משום דאזלינן בתר שעת הפתיחה וכיון שברשות נפתח הרי זכה בחלון ואם זה הוא טעם של הרב הנה בשאלה דנ"ד לא הוזכר שהחלונות פתחן הגוי בזמן שהיו ב' החצרות שלו ואפשר שהיו תחי' ב' החצירות של ב' ב"א ואח"כ מכרו השנים לגוי א' וסוף סוף בשעת הפתיחה לא ידענו אם היו של אחד או של ב'. ואם יתברר שהיו של אדם א' בשעת הפתיחה נראה דאין יכול לבנות דודאי קדמו החלונו' ואם לא יתברר על שעת הפתיחה ל"מ ולא מוריד מה שנזכר בשלה שהיו הב' של גוי א' כי אפשר הפתיחה היתה מקודם וחזר הדין לס' קדם כנז"ל. אך היותר קרוב אצלי בטעמו של הרב ב"א ז"ל דלאו משום דאזלינן בתר שעת הפתיחה לבד אלא משום דאזלינן נמי בתר שעת המכיר' שהוא הפותח והוא המוכר ויש בזה נפקותא שאפשר שלא כ' הרב כן אלא דוקא כשמכר הבית שבה החלונות ושייר לעצמו החצר שהחלונות פתוחות לו וכן דקדק הר' ז"ל בדבריו וכ' שאם היו של אדם אחד ופתח על שלו ואח"ך מכר הבית עם החלונו' ע"כ נמצא דהר' ז"ל מיירי במכר הבית ושייר החצר. ויש מקום לומר דבכי הא דוקא קאמר הר' דמקרי ודאי קדם משום דאעיקריה קאי שורש הדין דמוכר בעין יפה מוכר דאי' בפ' המוכר את הבית דס"ה פלוגתא דרבנן ור"ע ופ' הפוס' ובטוש"ע בסי' רי"ד ס"ב כר"ע דבעין יפה מוכר ואם מכר את החצר ושייר את הבית לעצמו אין לו דרך וצריך ליקח לו דרך ע"ש. ועיין עוד בסי' קנ"ד בדברי הטור שהביא דברי הר"י ברצלוני שכ' אם מכר החצר ושייר הבית לעצמו יכול בעל החצר להאפיל עליו דמוכר בעין יפה מוכר וכן פ' בש"ע ס' כ"ח ע"ש. ומהרשד"ם ח"מ סי' עט"ר כ' דהכרעת הר"י ברצלוני מכרעת ואני בעוניי הארכתי קצת בזה בתשו' אחרת והוכחתי דהכי נקיטי' להלכה ול"ש פתח ל"ש חלון אם מכר הבית ושייר החצר אי יש לקונה פתח וחלונו' עם ד"א ואם מכר החצר ושייר הבית לא השאיר לעצמו לא פתח ולא חלונות וכ"כ הטור על דברי הריבר"ץ דהו"ל כמפרש לו ע"מ שיאפיל ע"ש. ומעתה נאמר דבדיוק נקט הר' ב"א שמכר הבית עם החלונו' ושייר החצר לעצמו דכיון דמכר בעין יפה הו"ל כמפרש שמוכר לו גם אותם הד"א שלפני החלונות. אבל בנ"ד דהוי איפכא שמכר החצר ושייר לעצמו הבית והחלונות איפכא ממש איכא למימר דבעין יפה מכר החצר וגם הד"א שלפני החלונות ולכשירצה יאפיל עליו דהו"ל כמפרש וכדברי הטור הנז"ל ובכי הא מודה הר' ב"א ז"ל דלא מקרי ודאי קדם החלון. גם ראיתי לו עוד סי' כ"ו חזר וכ כדברים האלו ממש וציין לתשו' מהרש"ך ח"א וכעת אינם תח"י לראות הדברים בשור'. וכפי טעם הזה הב' שכתבתי נ"מ בנ"ד דגם אם יתברר שהגוי הוא בעצמו פתחם עדין אינו מספיק לשיקרא ודאי קדם החלון כיון דמכר החצר ושייר הבית והחלונו' לעצמו הו"ל כמפרש שבעת שירצה יאפיל עליו ודו"ק בכל זה.
ונחזור ל הראשונות שכ' לעיל דבעל התנור יכול לבנות ולהאפיל דיאמר תרי קי"ל ונר' דאין זה מספיק ובשתים לא עלתה לו וצריך שיאמר גם קי"ל ג' מפאת המחלוקת האחר דהיכא דפליגי מי הוא המוחזק אי מצי מימר קי"ל או לא והכא בנ"ד היא היא המחלוקת מי הוא המוחזק בעל החלון או בעל החצר וצריך שיאמר קי"ל כמ"ד דגם היכא דפליגי מי הוא המוחזק דמצי מימר קי"ל. או שיאמר קי"ל כהר' כר"ש ומהרש"ח בתשו' סי' י"ו עיין נחב"כ ח"א ד' ס"ז ע"א דסברי דחזקת חלון דין מטלטלי יש לו וכיון שכן הו"ל תלתא קי"ל ובפלוגתא דמי הוא המוחזק וכבר כ' לעיל בשם הר' כהונת עולם ודעימיה דלא מצי מימר. אעפ"י שנלע"ד שיש לחלק בנדון דידן דע"כ לא אמרו דכשהמחלוקת הוא במי הוא המוחזק דלא מצי למימר ג' קי"ל אלא דווקא כשסברתם של החולקים מבוארות דמ"ס בודאי דראובן הוא מוחזק ומ"ס בודאי דשמעון הוא מוחזק ואין מקום להסתפק בדבריהם. משא"כ בנ"ד דאפי' לס' האומרים דבס' קדם לא יוכל לומר קי"ל הם אמרו ולמדו כן מתורתו של הרמב"ן ואילו לס' הר' משפטים ישרים אין פי' דברי הרמב"ן כן ככל האמור ומדובר לעיל ונמצא לא יש מי שאמר סברא זו בעולם. והיה מקום לומר דבכי הא קיל טפי ויודו הרבנים דמצי מימר ג' קי"ל ויש להביא סמוכות לחילוק זה אך אין הפנאי מסכים עימי לחפש בספרן של צדיקים. לכן אני אומר דממקום אחר יש זכות לבעל התנור דנ"ד לבנות ואצ"ל אלא תרי קי"ל דוקא. והוא זה הנה מר"ן הב"י ז"ל בסי' קנ"ד מחו' י"ב כ' וז"ל מ"ש רבינו בסמוך בשם הרא"ש וכן בגגין שלנו שהן מכוסים ברעפים ואין עליהם תשמיש יכול לפתוח עליהם חלון וכו' משמע בהדייא דע"כ לא קאמר אלא בגג משופע שאין בו תשמיש כלל אבל בגגין שיש בהן קצת תשמיש כגון בגגין הללו שבא"י לא קאמר עכ"ד. והנה כבר כ' לעיל בריש אמי"ר דעת הסמ"ע בדעת מר"ן ז"ל דדוקא בפותח על גג דליכא הז"ר הוא דפ' מר"ן בסי"ח כדעת הגאון דכישר' עם ישר' דיינינן ליה ואסור לסתום אבל היכא דאיכא הז"ר כגון שפתח על החצר פ' בסי"ט דהדין עם הלוקח וכופהו לסתום חלונותיו והי"ט כמ"ש הסמ"ע דאיכא הז"ר וכן כ' הכנה"ג כמ"ב הגב"י אות כ"ד ובשם מהראד"ב סי' קל"ב ע"ש ולא נמצא חו' כזה בדעת מר"ן וא"צ לומר שום קי"ל. אלא דעדיין נשאר הך פלוגתא דס' קדם ובאנו למחלוקת הנז' הנה ראובן דנ"ד אמר יאמר תרי קי"ל קי"ל כהרא"ה ומהר"ש ן' חסון דגם בס' קדם יכול לבנות ולהאפיל בשלו. וקי"ל כמ"ד דחזקת חלון דין מטלטלי' יש לו וכבר אזלא סוגיין דעלמא דמצי מימר ב' קי"ל אף דבהא פליגי מי הוא המוחזק. זהו מה שעלתה מצודתי להלכה ולמעשה אם יסכימו עימי חבירי מעלת הרבנים המובהקים שבב"ד יצ"ו ולעילא מכל ברכתא הסכמת פאר הדור גאון עוזינו מעלת הר' הגדול מוה"ר מגן אברהם יהיה בעזרו בעה"י. וצור ישר' יצילנו משגיאו' ויזכנו לעמוד על האמת אכי"ר
אענ"ה ס"ט:
והנה נדפס מחדש ס' טוב לישראל וכתש"ו כד' ה' ע"א כ' מה שנר' לו כעניין כזה. והנה מתוך כל מה שבארתי תראה שלא צדק כדבריו ולא עיין בזה ככל הצורך. ומה שהעליתי בעני' הוא אמת ויציב.
הלכות נזקי שכנים