אור ברסלב
כפי אהרן חלק א חושן משפט › סימן ח

כפי אהרן חלק א· רבי אהרן בן עזריאל

חושן משפט · סימן ח

סימן ז

שאלה ראובן היו לו הרבה בתים בחצר א' ומתוכם היה לו בית א' קטן וליגואניקו א' סמוך לחרבה שהיתה בתוך החצר הנז' לצד דרום והחורבה הנז' היתה של יאודה ובנאה אח"ך והנה ראובן הנז' מכר הבית הקטנה הנז' עם הליוואניקו הנז' לטרפון מכי' גשו"ק מתהומה דארעא עד רו"ר וטרפון הקדישה לבהכ"נ וגזברי בהכ"נ מכרו אותה ללוי והנה לוי מקודם קנה מאת יאודה כל הבניין שבנה בחורבה הנז' בתים ועליות ואח"ך קנה גם הבית והליוואניקו של טרפון והנה הבית הנז' לצד דרום שהוא הבניין של החורבה הנז' לא היתה מחוברת וחזה ב' שנים לוי חיבר ושיתף הבית הקטנה הנז' עם בניינו הגדול שבחורבה הנז' שקנה מיאודה ועוד עשה לוי בזמן הנז' שבנה ע"ג הבית הקטנה בית קטן אחר אבל לא על כל אורך הבית הנז' אלא היניח פנוי ג' אמות לצד צפון ופתח הבית הקטן הנז' פתח אותו לצד דרום אל הבניין הגדול ולמעלה מהבית הקטנה שבנה הנז' הקיף אותו מחיצות ונפשה חצר למעלה ופתח אל החצר הנז' פתח אחורי בית אשר לו בבניין הגדול של יאודה הנז'. ואלו הג' אמות נשארו פנוים אחורי הבית הקטנה כמו שנבאר עתה.

הנה לצד מזרח הבית הקטנה הנז' יש שם מדריגות כשעולים מן המדריגות דורסים על גג קטן של בית התבשיל קטן שהוא שייך לראובן המוכר הנז' ואח"ך פונים לצד מערב ודורסים על הג' אמות של גג הבית הקטנה הנז' והוא שם חצר שממנו נכנסים תחי' לבית קטנה שיש שם פתחה פתוח אל הג' אמות הנז' בתחי' הכניסה אל הג' אמות הנז' והבית הנז' כבר היה בנוי קודם שמכר ראובן הבית הנז' לטרפון והיו משתמשים דרך המדריגות הנז' ודרך קצה גג הבית של טרפון הנז' ליכנס לבית הנז' ואחרי זמן רב שקנה טרפון הנז' הבית הנז' וראובן מת הוסיפו עוד יורשי ראובן חנוך ופלוא להשתמש בקצה הבית הנז' דהיינו שבסוף הג' אמות הנז' בקרן צפונית מערבית עשו עוד מדרגה קטנה כדי לעלות לעליה שבנו ע"ג בית שלהם ועדין נשאר בג' האמות הנז' פנוי כמו אמה וחצי מן הג' אמות העודפים הנז' בכל אורך של הג' אמות ע"ג הבית של טרפון והנה טרפון וכל הבאים מכוחו עד זה ב' שנים שבנה לוי העליה קטנה הנז' ע"ג הבית של טרפון הנז' היו משתמשים בכל גג הבית הט' דרך המדרגות הנז' ביחד עם יורשי ראובן כי יורשי ראובן היו נכנסים לבית הקטנה הנז' ועולים דרך המדרגות העליונות לעליה החדשה והכל בקצה גג הבית הנז'. והבאים מכח טרפון היו משתמשים בכל שארית הגג לשטיחת בגדים ופעם מניחים אבנים וסיד וכיוצא כי באותו הזמן לא היה ראוי לתשמיש אחר רק אחר שבנה לוי העליה קטנה הנז' על גג הבית הנז' של טרפון ועשה הפתח לתוך הבנין הגדול שלו וגם למעלה הקיפה במחיצות גבוהות מנע דריסת הרגל שלו מן המדריגות הנז' ומן הג' אמות של גג בית טרפון הנז' עתה רוצה לוי לעשות מדריגות בג' אמות הנז' בצד המדרגות שיש ליורשי ראובן שם כדי לעלות לגג העליה הקטנה שבנה על בית טרפון ולהשתמש דרך שם להבתים שיש לו בנויות מכבר בחצר שקנה מיאודה ויורשי ראובן מעכבים על ידו בטענת חרבה בדיורים שאם החזקת עד עתה לשטיחת בגדים וכיוצא שהיה תשמיש קל לא תוכל עתה להשתמש דרך כאן לדירה גדולה שלך שאינה על גבי בית של טרפון אלא מהבתים של יאודה שקנית. ולוי אומר לא כי אלא בשלי אני בונה כי אעיקרא כל הג' אמות שאתם משתמשים בו ליכנס לבית הקטנה שלכם ולעלות אל העליה שלכם שלי הם ואיך יתכן יציבא בארעא וגיורא בשתי שמייא שאתם תשתמשו בשלי ואני לא אשתמש בשלי ויורשי ראובן משיבים לא כי אלא אלו הג' אמות אינם שלך אלא שלנו ולוי משיב הלא בשטר המכר שמכר אביכם לטרפון שאני באתי מכוחו כתוב שמכר לו הבית מתהומא דארעא ועד רו"ר וכיון שאלו הג' אמות הם גג הבית של טרפון שלי הם ונתעצמו בזה בדברי ריבות עתם יורנו המורה הדין עם מי ושכט"ה.

תשובה לכאורה נר' הדין פשוט דלא מצי לוי לעבור דרך הג' אמות הנז' לילך להבתים אשר פתח ע"ג העליה אשר בנה על בית טרפון כיון שהבתים הנז' היו של חצר אחרת אעפ"י שקנאם הוא וזו משנה שלימה שנינו קנה בית בחצר אחרת לא יפתחנה לחצר השותפין ופסקה טוש"ע ח"מ סי' קנ"ד והט' משום דמרבה עליו בדיורים וזה דין פשוט ומוסכם מכל הפוס' ואה"ן אם היה רוצה לוי ליכנס להעליה שפ"ג הבית הנז' או אפי' לבנות עליה אחרת פ"ג לא היה כח ביד יורשי ראובן למחות אבל ליכנס דרך שם להבתים של חצר אחרת נר' פשוט דהדין עמם ויכולים למונעו. ונר' דבזה אין נפקא מינה במה שנתעצמו בטענותיהם אם אלו הג' אמות הם של ראובן או של טרפון כי לא נ"מ מידי בין אם יהיו של ראובן והחזיק לוי לעלות ולהשתמש שם בין אם יהיו של לוי מכח שכתוב בשטר המכר מתהומא דארעא פד רו"ר סוף סוף כבר החזיקו ראובן ויורשיו להשתמש בו בדריסת הרגל ליכנס לבית שלהם הפתוח לשם וכן לעלות במדרגה לעליה שבנו מחדש ס"ס דן חצר השותפים יש לו וכבר אמרנו דקנה בית בחצר אחרת לא יפתחנה לחצר השותפי' ועיין תשו' מהרלנ"ח בסי' ק"י האריך בכעין נדון זה וזו הלכה הפלה דמצו לעכב עליו ע"ש:

ואמנם כד דייקינן שפיר נר' דאיפכא שמעינן לה והדין עם לוי ואין כח ביד יורשי ראובן למונעו. ודין זה תלוי בטענה אחרת שטענו לחי שייך אלו הג' אמות אם שייכים ללוי שבא מכח טרפון או ליורשי ראובן ואם יתברר שהג' אמות אלו הם של טרפון אזי אין כח ביד יורשי ראובן למנוע ממנו דריסת הרגל הנ"ל. ועל כן צריכים אנו לעמוד תחי' על טענה זו ונאמר אין ס' דג' אמות אלו הם של טרפון ואעג"ב דבשעה שמכר ראובן הבית הס' לטרפון כבר היה לו בית קטנה פתוחה על גג הבית הט' ודרך גג הבית הנז' היה נכנס לה וא"כ היה מקום לומר שאעפ"י שכתב לו בשטר המכר עומקא ורומא מתהומא דארעא ועד רו"ר וכיוצא מאלו החיזוקים אפי"ה לא כתב לו ס אלא על שאר חלקי הבית אבל על חלק שלפני ביתו לא כתב לו פד רו"ר אלא התחתתי מכר לו והאויר שמן הגג ולמעלה שדרך בו נכנס ראובן לביתו לא דאם לא כן בהי עייל ראובן לבית הנז' זה היה נר' לומר מצד הסברא וגם שיש סיוע ה מתשו' מהר"י הלוי שנזכיר לקמן בה"י אבל לפי האמת אינו כן שהרי כ' הטור בסו' סי' קנ"ד אם מכר החצר ושייר הבית לעצמו כ' הר"י ז"ל כיון שמוכר בעין יפה מוכר כשמוכר לו החצר מכרו לו לעשות בו כל חפציו ואינו יכול לומר שלא יאפיל עליו דהוי כמו שקיבל עליו בשעת מכי' שיאפיל עליו הואיל ולא פי' לו שירחיק מחלונותיו שימור הרחקה ויש מי שאמר שגם בזה צריך להרחיק והכריח הוא שאין צריך להרחי' משום דקי"ל מוכר בעין יפה הוא מוכר פכ"ד ומהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' עט"ר כ' דהכרעת ר"י ברצלוני מכרעת וכן הסכימו כל הפוס' עיין עליהם וכן פ' מר"ן על השולחן הטהור ס' כ"ח וז"ל וה"ה אם מכר או נתן החצר ושייר הבית לעצמו דרשאי אותו שכה בחצר לבנות בפני החלונות אעפ"י שלא הרחיק ד"א ע"כ עיין מהריק"ש וד"ן סי' יו"ד שהגיהו כן בדברי מר"ן הב"ד הר' מט"ש הגה"ט אות פ"ט וזה פשוט וכ"כ הכנה"ג ס"ו הגה"ט. ואין לחלק בין פתח בית לחלונות שהרי עיקר ט' של הרי"ב הוא מט' דמוכר בעין יפה הוא מוכר ודין זה מבואר בפ' המוכר את הבית דס"ה בפלוגתא דר"ע ורבנן לא מכר לא את הבור ולא את הדות וצריך ליקח לו דרך ואוקמוהו פלוגתייהו במוכר בעין יפה הוא מוכר ופ' שמואל הילכתא כר"פ וכן פ' הטור וש"פ בסי' רי"ד ס"ב וצריך המוכר לקנות דרך מהלוקח וכו' ובס' ט' ויו"ד וכן חיצון במכר ופנימי במקנה אם היה מכר החיצון תחילה שוב לא יזכה הפנימי בדרך פ"כ ועיין סמ"ע ס"ק י"א ומ"א מכ"ז מתבאר דל"ש פתח כניסת בית ל"ש חלון דין א' להם דמוכר בעין יפה הוא מוכר ובמכר את החצר ושייר את הבית אין לו דרך וצריך לקנות דרך מהלוקח ואעפ"י שמתשו' ר"י ן' הרא"ש שהביא רבינו הב"י ז"ל שם בסי' רי"ד ופ' מור"ם ס' ד' גבי חפירת בה"כ שהיה תחת הבית פ"ש נר' הפך מזה כבר תרגמה הט"ז ומהראד"ב סי' קמ"ו עש"ב ודוק בתשו' מהראד"ב הנז'. אעג"ב דלגבי אחין שחלקו איכא פלוגתא במ"ש אין להם דרך דהש"ך בסי' קפ"ג ס"ק ב' כ' בשם כמה פוס' אעפ"י שאין לו דרך אחרת ע"ש. וכ"כ הר' לח"ש ד' קכ"ה פ"א בסו' ס' א' משם מהרח"ש וי"ל עליו שלא זכר דברי הש"ך אלו. אבל מדברי הכנה"ג בסי' קע"ג הגהט"ו אות ה' ומדברי הב"ח הביאם הר' לח"ש בד' ק"י פ"ג מתבאר דלסתום ולהאפיל לגמרי לא ע"ש. שמא אחין שחלקו משום דמעלו אהדדי בשו' כמובן אבל במוכר לכ"פ בעין יפה מוכר ואין חו' בזה ודוק. וא"כ עפ"י כל האמור נמצא דבנ"ד שמכר ראובן לטרפון הבית הנז"ל מתהומא דארעא ועד רו"ר וגג הבית הס' הוא החצר שלפני הבית הקטן שהי"ל אז לראובן נמצא חמש מבר את החצר ושייר את הבית ואין לו דרך והיה צריך ראובן לקנות דרך מטרפון.

ואל תשיבני מתשו' הרשב"א סי' ת"ת שכ' וז"ל מי שנתן לבתו עליה בנדונייתא שהיא על חצירו וכתוב בה שנתן לחתנו כל אותה עליה מתהומא דארעא ועד רו"ר וסופן כי החצר של מטה הוא בכלל המתנה תשובה לבי מגמגם כי אפשר שהסופר טפה והיה קורא לקרקעית העליה תהום ארעא כלומר מקרקע העליה ועד רו"ר והביאני לוה שאילו היה החצר בכלל היה להם להזכיר החצר בפי' וכל כיוצא בזה צרי' ב"ד לחקור לרדת לאמיתו' הענין עכ"ד ומהראד"ב ז"ל בתשו' הט' למד מדברי הרשב"א הנז' לנ"ד שכתוב בשטר שמכר לו כל הבנין החדש מתהומא דארעא ועד רו"ר וגם כל מוצא ומובא ויש בית שפר שממנו נכנסים לב' החצרות ועל הבית שפר יש בתים בנוים מחצר הישן וכיון שמכר לו כל מוצא ומובא מתהו' דארעא וערו"ר הרי אלו הבתים בכלל וגם לא נשאר לו דרך כנז"ל לא מפתח החצר ולא מהג' אדראק ליכנס לחצר הישן שלא מכר ופ"ז הביא הר' תשו' הרשב"א הנז' ולמד ממנה לנדונו שמ"ש מתהומא דארעא וערו"ר לא קאי אמוצא ומובא של החצר החדש אלא אשאר עניינים הנזכרים בשטר המכי' והסופר כ' לשון המורגל בשטרות וכו' ע"ש. גם מהר"י הלוי בתשו' ס' נ"ז למד מתשו' הרשב"א זו לנדונו שמילת מוצאיו ומובאיו ר"ל על הפתחים האחרים שיש לו מצדדין אחרים וכו' פ"ש דכוותא בנ"ד יאמר האומר דנימא הכי דמ"ש מתהו' ערו"ר וכו' קאי אשאר חלקי צדדי הבית אבל אותו צד שלפני הבית שלו לא מכר אלא למתהומא דארעא ועד גג הבית ואותו האויר של הגג של הצד ההוא שייר לעצמו והו"ל כאילו פי' שהשאיר לעצמו דרך והסופרי' כמו שרגילי' לכתוב בכל השטרו' כתבו גם בשטר זה הא ליתא דלא יתכן לומר כן בנדון שלפנינו דבנוסח של השטר שלפנינו כתוב בזה"ל שמכרנו לטרפון ולב"ך חו"מ כל מין זכות ואחיזה ותפיסה ושליטה ושעבו' וחזקה שיש לנו בבית הקטן הנז' ובליוואניקו אשר בצידו ונתננו לו ולב"ך חלק בבורות ושפכי ונטפי ודריסת הרגל בכל תשמישיה והנאותיה ומוצאיה ומובאיה ובכל הנלוה ומתייחס אליה באורך וברוחב עומקא ורומא מתהו' דארעא עד רו"ר מכי' גשו"ק בעין יפה ובסבפ"י וכו' וכו' מכי' חתוכה וחלוטה כדת וכהלכה בלתי שום שיור ותנאי כתוב ובלתי כתוב כלל וכו' וכו' ומו"מ סילקנו ידינו וכוחינו ורשותינו וכו' וכח וזכות ורשות ב"ך מכל מין זכות הבית הקטן הנז' והליוואניקו אשר בצידו והנלוה ומתייחס אל הבית הו' והליוואניקו הנז' כלל ואפי' כדי נעיצת יתד קטן א' יפן הכל כאשר לכל מכרנו להקונה הס' וב"ך וכו' ומו"מ קם הבית הנז' והליוואניקו נז' בכל הנלוה ומתייחס באורך וברוחב עומקא ורומא מתהו' דארעא ועד רו"ר למולק להקונה הט' וב"ך וכו' ומו"מ אנחנו מתחייבים בחגו"ש וכ"כ לב"ך וכו' להעמיד ולקיים המכי' הנז' ביד הקונה הנז' וביד ב"ך העמדה גו"ש מכל מין טוען ומערער אשר יקום מצידינו באופן שלא ימשך להקונה הס' וב"ך שום נזק כלל. ומו"מ האמננו עלינו ועל ב"ך להקונה הנז' וב"ך נאמנות גו"ש ע"כ אשר יאמרו כי הוא זה בענין קניית בית המולק הנז' והליוואניקו אשר בצידו ובכל הנלוה ומתייחס אליו כנז"ל. הנה עין כל רואה לשונות אלו שבשטר זה לבבו יבין כי אי אפשר לומר בנ"ד דשייר לעצמו שום דבר שהרי כתוב בלתי שיור ותנאי כתוב ובלתי כתוב. וגם שסילקו זכותם וכו' מכל מין זכות הבית הקטן והנלוה ומתייחס ויתר הלשונות החזקים אשר ידקדק בהם הקורא המוכיחים להדייא באר היטב שלא שיירו המוכרים שום זכות לעצמם ואיך נוכל לומר מכח אומדנא הפך המבואר בשטר ולא עוד אלא כי אנוכי הרואה כי האי שטרא דנ"ד ספרא דווקנא כתביה ומבואר מתוכו שגם המדריגות שעולים בהם לגג מכרם לו מדשינה וכתב ונתננו לו חלק בבורות וכו' ודריסת הרגל בכל תשמשיה והנאותיה ומוצאיה ומובאיה ובכל הנלוה ומתייחס אליה באורך וברוחב עומקא ורומא מתהו' דאר' וערו"ר עכ"ל והנה אין דרך כל הסופרי' לכתוב כן אלא מכי' גשו"ק מתהומא דארעא וערו"ר וגם נתננו לו חלק וכו' ודריסת הרגל בכל הנאותיה וכו' ומדשינה כאן וכתב שהחלק ודריסת הרגל הוא לכל הנלוה ומתייחס אליה באורך ורוחב עומקא ורומא ערו"ר מתבאר שמכר לו גם את המדרגות שהם מוצא ומובא ונלוה ומתייחס אל רום הבית שהוא גג הבית ואח"ך כ' שסילק כוחו וזכותו וכו' מרבית ומנלוה ומתייחס וכו' ומו"מ קם הבית וכו' בכל הנלוה ומתייחס באורך ורוחב עומקו"ר מתדא"ר וערו"ר להקונה הנז' אלמא גם מן המדריגות סילק זכותו ולא השאיר שום שיור כלל ואצ"ל מגג הבית כולו וזה מבואר מתוך השטר בירור גמור לא לשון סתום ואין ס' דבכגון דא לא יאמרו הרבנים הנז' ז"ל לפרש שום פירוש בשטר דקאי תהו' דארעא ורו"ר אשאר חלקי הבית ושייר לעצמו חלק בגג הבית דלשון השטר שלפנינו מבואר בו כל בתר איפכא.

ואם מעט ואוסיפה לך עוד תוספת ביאור ומילתא בטעמ' דבנ"ד יודו הרבנים הנז' והוא במה שנעמוד קצת על דברי הרשב"א הנ"ל דקפסיק ותני לתלות בטעות הסופר ולעשות הפך הכתוב בשטר והלא איפכא שמעי' לה מתורתו של הריב"ש ז"ל הב"ד רבינו הב"י בסי' ס"א מחו' ך' דמדקדקין לשון השטר ודנין עפ"י אותו דקדו' ולא אמרינן האי גברא לא גמיר כולי האי וכו' ופ' כן בש"ע ס' ט"ז. גם בסי' ע"א ס' כ"ד כ' הטור שטר שיש ובו נאמנות ואין עידי השטר בפנינו וטוען הלוה כי לא נכתב הנאמנו' בציווי כי דרך הסופרי' לכתוב מעצמם טופסי דשטרא אינו נאמן וכו' אבל אם העדים בפנינו ומעידים שלא כתבוהו בציווי אלא שופרא דשטרי וכו' אין סומכים על הנאמנו' ואין כאן חוזר ומגיד וכו', ע"כ ומר"ן ז"ל ביתה יוסף כ' ומ"מ דברים אלו הם הפך דברי הרא"ש שהביא הטור בסי' ס"א שכל דבר שנהגו המדינה לכתוב הן נאמנות הן כתבוה בשוקא וכו' ושאר שופרי דשטרי שכבר נהגו הסופרי' לכתוב כל מי שמקנה בסודר לכתוב שטר דעתו שיכתבוהו כמנהג המדינה וכו' ובבדק הבית סיים ודבריו הם דברי ט' וכן הם דברי תשו' הרשב"א שכ' בסס"י ק"א ויש לתמוה על שכ' שם תשו' הרא"ש בלי חולק וכאן כ' דברי בעה"ת בלי חולק ותי' מר"ן ז"ל גם בבד"ה דבעה"ת מיירי בדליכא מנהג וכו' א"נ שאין העדים כאן וכו' עכ"ד ועפ"י תירוצים אלו שתי' מר"ן ז ל דקדק וקבע בש"ע ס' י"ד שטר שיש בו נאמנות ומנהג המקום שהרבה כותבים נאמנות בלא המלכת הבעלים לשופרא דשטרא והלוה טוען כי בלח רשותו נכתב אם העדים עצמם כאן ואומרים שלא כתבוהו אלא מפני שהיו רואים שבשאר שטרות הוא כתוב כך וכו' אין סומכין על הנאמנות כיון שאינו מנהג פשוט לכתוב כן בכל השטרות ע"כ ועיין סמ"ע ס"ק כ"ז וז"ל דאם היא מנהג פשוט בעיר בודאי לא לשופרא דשטרא לחוד נתפשט המנהג לכתוב כן וכו' וכבר נתבאר לעיל סי' ס"א ס"ה דכ' המקבל קנין סתם אדעתא דמנהג מקבל קנין וכותבין כל דבר שנהגו לכתוב אפי' שלא קיבלו עליו הלוה בפי' וכו' עכ"ד ועין ש"ך ס"ק ל"ג. ותשו' הרשב"א שציין מר"ן היא בס"ס ק"א מחו' ה' וז"ל אעפ"י שהיה אפ ל דכיון שהוא יודע שדרך הסופרי' לכתוב כן בסתם הלואות וזה שתק ולא מיחה בפי' ביד הסופר שלא יכתוב סתמו כפירושו דכל שהוא יודע שהסופר כותב כן מן הסתם הרי הוא כאילו כותב כן בפועל אלא וכו' עכ"ד ועיין עוד תשו' הרשב"א שהביא רבינו הב"י ז"ל בסי' מ"ג שטר מתנה שהי"ל לכתוב בשנת נ"ח וכתב בשנת נ"ז ומוכיח מתוכו שהוא טעות סופר שכתוב בו ותנו לפ' חתני וחתום בשטר גברא רבא ואפי"ה כ' כ"ז אינו מציל מלפסול השטר ע"ש. רנה מכ"ז מתבאר היטב דדייקינן היטב לישנא דשטרא ובפרט אם מנהג הסופרים ומנהג העיר לכתוב אותם החיזוקים ובהך תשו' דחתנו עם שהיה הוכחה דיש ט"ס לא נתקררה דעתו של גדול אדונינו הרשב"א ז"ל לומר שט"ס הוא מש ש' נ"ז ופסל את השטר ואיך בתשו' זו פסקיה בסכינא חריפא דמ"ש מתהו' דאר' ערו"ר הוא ט"ס וגם כל הרבנים הגדולים שנסתייעו מתשו' הרשב"א זו לא עמדו על כל זה. האמנם האמת יורה דרכו כי כל זה סובב על קוטב א' ויסוד חזק אשר בנה ואשר נטע אבי התעודה הגאון מהרא"י ז"ל הב"ד רבינו הב"י שס ז"ל מיהו כ' מהר"ר ישראל בכתביו דלא מכשר הרא"ש אלא כשהטעות מוכח מיניה וביה הא לאו הכי לא וכו' ע"ש ועין סמ"ע ס"ק י"ד שכ' ז"ל ל"ד למ"ש המחבר בס"ה דאם כתוב ברביעי בשבת דכשר דשאני התם דהטעות ניכר מתוכו וכו' משא"כ טעות זה דאינו ניכר מתוכו דאין הכל יודעים שלא היה חתנו וכו' עכ"ד ועין להר' בני יעקב ד' כ"ג ע"ד ולהר' פרי הארץ ח"מ סי' ג' דמ"ז ע"ג כ' משם מהראנ"ח סי' ק"י שנמצא בידו תשו' הרשב"א זו באורך ושם מבוא' שבש' נ"ז היה ארוס וע"כ אין הוכחה כלל ממילת חתנו ע"ש. והן הם דברי מהרד"ך ז"ל בית ד' חדר ז' ע"ש. ומעתה עפ"י כל האמור זכינו לשיחתו של אדונינו הרשב"א ז"ל דהי"ט שבתשו' זו תלה בט"ס משום דעילא מצא ורעותא אשכח בדברי השטר והיה אצלו הדבר מוכיח מתוכו כי אין דרך בני אדם להזכיר החצר בשם תהומא דעליה וכך היל"ל מכר לו החצר עם העליה וזהו שדקדק הר' ז"ל וכ' והביאני לזה שאילו היה החצר בכלל הי"ל להזכיר החצר בפי' ע"כ אלמא דיש רגלים לדבר ומוכיח מתוכו שיש ט"ס וכבר אמרנו מדברי רי"ו ז"ל הב"ד מר"ן ז"ל ביתה יוסף ס"ס ס"א שכל התנאים אין לילך בהם אחר הלשון אלא אחר הכונה ופ' בש"ע ע"ש ועיין מהרד"ך ז"ל שם כ' בזה"ל היכא שאנו מבינים כונת השטר אלא שכתוב בדרך אחרת תלינן בט"ס ע"ש ועיין להר' קה"י במע"ל אות תשנ"ד כל מה שציין ודוק. ונמצא היינו טעמיה דהרשב"א ז"ל דתלה בט"ס משום דמוכיח מתוכו מדהו"ל למכתב מכר לו החצר והעליה ואין דרך ב"א להזכיר החצר שתחת העליה בשם תהום העליה משו"ה תלינן בט"ס.

והנני מוסיף לומר דעכ"ז לא החליט רבינו הרשב"א ז"ל המאמר דבודאי תלינן בט"ס אלא מספקל"ן וכתב שצריך ב"ד לחקור לרדת לאמיתו' העניין ואפשר שכונתו לומר כדברי בעה"ת שכ' הטור וש"ע בסי' ע"א הנז"ל שאם העדים כאן ויאמרו בפי' כי שלא בציווי נכתב הנאמנו' הם נאמנים ולא מיקרו חוזר ומגיד וכו' וה"ן אמר הר' שיחקרו הטב מפי הסופר והעדים ואם יאמרו שמעולם לא מכר החצר ומ"ש מתהומא דארעא הוא לפי שנמשך אחר נוסחי דשטרי ויתברר העניין באמת שכן היה אין החצר מכור אבל אם אין הסופר והעדים כאן או שכת"י יוצא ממקום אחר אה"ן דלא אמר הר' ז"ל לתלות בט"ס.

ודכוותא ממש הוי הך דמהראד"ב ז"ל שלמד מדברי הרשב"א דגם בנ"ד רעותא אשכח ועילא מצא בתוך השטר וזה מבואר היטב מפורש בדבריו שכ' וז"ל אבל כד מעיינינן שפיר אין לילך כ"כ אחר הלשון בו הכל מתהומא וכו' והט' דהרי כ' הרמב"ם דהולכים אחר המנהג באלו העניינים וכו' אחר שמות הערוכות בפי הכל וכיון שכן הרי נודע ומפורסם שאלו הי' מוכר הבתים אשר על הבית שער אשר הם מהחצר הישן או הג' אדראק אשר תוך פתח החצ' החדש שהו' מהחצר הישן הי' ראוי שיזכיר אותו בשטר כיון שמתחילה לא כ' שנתן אלא בנייני החצר החדש וכל אלו הם בנייני החצר הישן ולא היו בכלל הכתוב קודם אלא אדרבא נתמעטו שהרי מתחילה כתבו חצר חדש משמע ולא ישן ואלו הבנינים שהם מחצר הישן יצאו מן הכלל וכיון שכן אי אתה יכול להחזירם לכללו עד שיחזירם הסופר בפי' תדע לך וכו' ובדבר המוכיח כן מן הסברא שאינו כמשמעות הכתוב בשטר כ' הרשב"א סי' תת"ף וכו' א"כ אני אומר בנ"ד אילו היה הדבר שהיה נותן לו מהחצר הישן היה מזכירו בפי' דממה שכתב שנתן לו החצר החדש נתמעט החצר הישן וכו' אל"ו שמ"ש הכל מתהומא דארעא וכו' לא קאי אמוצא ומובא של החצר החדש אלא לשאר עניינים וכו' עכ"ל הרי בהדיא כ' שמפני שאי אפשר לפרש השט' כפשוטו מפני שיהיו דברים סותרים וגם שאין דרך הסופרים לכתוב כן על כן יש הכרח לפרש דמ"ש מתהומא דארעא וכו' לא קאי אמוצא ומובא רק אשאר מילי וזה ברור בדברי הרב ז"ל:

גם הך תשו' דמהר"י הלוי ז"ל הנז"ל אינו ענין לנ"ד כלל דנדון הרב היו באים על ראובן בטענה שהוא נעשה ערב לקיים מכר האלמנה. ועוד כ' הרב דיכול לפרש דמילת מוצאיו ומובאיו קאי אשאר הפתחים ולא אפתח שמצד חצירו ונסתייע מתשובת הרשב"א הנז' ע"ש בדף קי"ח ע"ד. וא"כ אינו ענין לנ"ד דראובן הנז' אינו המוכר עצמו עד שנאמר עליו מוכר בעין יפה הוא מוכר ולא מצינו שאמרו ערב בעין יפה מתערב והיינו כעין הטעם שכ' אח"ז דדמי לעורר על השדה והוא חתום עליה בעד דיכול לפרש דבריו על תלם א' וכו' ע"ש ואדרבא בדף קי"ח ע"ג כ' כי בעיקר המכר אין נכנס זה הפתח שמצד ראובן משום דהוו אחין שחלקו דכלקוחות הן ואין להם דרך עש"ב.

באופן שדברי מהר"י הלוי ז"ל הנז' אינם ענין לנ"ד כלל וגבה טורא בינייהו. ומעתה בנ"ד פשוט ומבואר הדבר דאלו הג' אמות הם של טרפון בלי ספק כפי השטר שכתב לו המוכר אמתני תקיף וחזק ושום ריעותא ועילא לא אשכח ביה כדי לדחוק עצמינו לפרש בו פירושים זרים או שנאמר ששייר לעצמו דרך על גג הבית הפך המבואר בשטר שמכר בלתי שום שיור ותנאי ומכ"ש דמנהג עירינו ירושת"ו לכתוב כל חיזוקי דשטרי עפ"י ספרי דווקני וב"ד חשוב וחלילה לומר על סופרים מובהקים שבירושת"ו שאינם מדקדקים מה שכותבים אלא אדרבא על כל קוץ וקוץ של קולמוסם שם רמז כמה וכמה פסקי וגופי הלכות הכל לאתוי תועלת ויפוי כח אל הקונה וכיון דאין שום סתי' וריעותא בתוך השטר אין לנו אלא מה שמפורש לפנינו וחלילה לתלות בטעות מכ"ש שלא לומר שייר דמאי שייר דהאי שייר.

ואם באנו לדון מכח הסברא דכיון שפתח הבית של ראובן פתוח על גג הבית שמכר לטרפון ואין לו דרך אחרת ליכנס אלא דרך שם סתמא דמילת' שייר דרך לעצמו הנה זו היא ס' רבנן דר"ע דסברי דמוכר בפ"ר מוכר ומסתמ' שייר לעצמו דרך ואילו ר"פ חלק עליו ואמר שהסבר' נותנת להפ' דמוכר בע"י מוכ' ואינו משייר לעצמו דרך וכיון דרבותינו בעלי התלמו' וכל הפוס' ז"ל פסקו כר"ע דבע"י הוא מוכר הם העידו שזו היא הסברא הישרה שיבור לו הדיין ואיך אנן ניקום ונעביד עובדא מכח הסברא הפך דבריה' והכרעתם ז"ל. על כן ברור הדבר כשמש שאלו הג' אמות הם של טרפון ולא נשאר לראובן בעת המכירה שום דרך ליכנס לביתו הנז' ולא לעלות במעלות אשר בנו אח"כ יורשי ראובן ע"ג ביתם.

האמנם עדיין יש מקום לבע"ד לומר נהי דבשעת המכר לא נשא' להם זכות מ"מ הלא החזיק ראובן אא"כ להשתמש במדריגות אלו לביתם הנז' ואח"ז עוד הוסיפו מדריגות אחרות בקצה גג הבית לעלות לעליה חדשה אשר בנו וכיון שהחזיקו ג' שנים עלתה להם חזקה ויכולים לומר לקוחה היא בידי מטרפון ואפילו אם אביהם נשתמש יום א' די כדין הבא מחמת ירושה ומכ"ש דגם יתמי איכא הכא וטענינן ליתמי וא"כ חזר הדין שיכולים לעכב על לוי הבא מכח טרפון ככל הנז"ל. לזה נאמר דהא לאו מילתא היא מכמה ט' ונקדים תחי' מאי דקיי"ל הלכה פסוקה דלא טענינן ליתמי מאי דלא הוה מצי אבוהון למיטען כמבואר בשמעתא דפ' חזקת דף נ"ב ובדברי רשב"ם שם ובדברי הריב"ש שהביא מר"ן ז"ל ביתה יוסף בסי' ס"ב ועיין כל מה שציין הכנה"ג בסי' קמ"ז הגה"ט מאות ז"ך ואילך ועיין מהרש"ך ח"א סי' ל"ו וח"ב סי' קע"א ורל"א ורל"ב ומהריב"ל ח"ג סי' ג"ל ומהראד"ב בסי' קמ"ו הנז' ועיין למוה"ר נדיב לב ח"מ סי' ז"ך מד' מ"ב ע"ד ד"ן האריך ואסף וקיבץ כל הסברות הנאמרים בזה ומדברי כולם למד דלא טענינן ליתמי מידי דאבוהון לא היה נאמן אלא בעדים וראיה ע"ש.

והוא דעת מר"ן ז"ל בסי' קל"ג ס' ה' ואפילו מת המחזיק מוציאין אותו מיד היורש ע"ש ובסמ"ע וש"ך. ומעתה נבאר איך לא מהני חזקת ג' שנים בנ"ד ליורשי ראובן וגם לא מה שבאו מחמת ירושת אביהן לומר שלקוחים הם בידם מטרפון הג' אמות של גג הבית הנז' משום דחזקה שאין עמה טענה היא שהרי כ' הטור בסי' ק"מ סי' י"ז ואם טען המערער דרתי בבית הפנימי ועברתי דרך עליה ולפיכך לא חששתי למחו' וכו' טענתו טענה וצריך המחזיק לברר שלא עבר דרך עליו וכ' מר"ן ביתה יוסף שזה דעת רשב"ם והרא"ש בפי' הסוגיא דבשכוני גוואי הוה יתיבנא וכ' שיש להרי"ף והרמב"ם פי' אחר בסוגיא שר"ל שהייתי בארץ מרחקים וכו' ע"ש. ומכאן למדו מהרח"ש בס' ת"ת בח"א סי' ל' וסי' ל"א דאם משתמשים יחד עם בעל החצר לא עלתה לו חוקה כפי דברי רשב"ם, והרא"ש הנז' דבשכוני גוואי הוינא יתיב והייתי עובר דרך עליה והייתי משתמש בדריס' הרגל לכן לא חששתי למחות וכ' עוד ועם היות שיש להרי"ף ולהרמב"ם פי' אחר בסוגיא אפשר דלענין דינא לא פליגי. והגם שכתב הנמק"י שהאחרונים לא הסכימו עם פי' רשב"ם אלא כיון שהיה דר בפ"ע מהני ליה חזקה אלא שיש לפנימי דרך עליו מ"מ איכא למימר דאף לדבריו הי"ד כשהיה דר בפ"ע וכו' וה"ה נמי לשאר תשמישים שכל אדם שמניח לחבירו להשתמש עמו ברשותו לא הוייא חזקה דאין זה אלא דרך שאלה. ועוד אם היה מחלוקת קרקע בחזקת בעליה עומדת וא"כ אחר שמשעה שקנה אותו מקום נשתמש שם אלא שהניח לשאר השכנים להשתמש עמו לא עלתה להם חזקה עכ"ד. העתיקם הרב לח"ש דקי"ו ע"ד וכ' שכן כ' עוד מהרח"ש ז"ל בסי' ה' והסכים עמו מהר"א חסון ע"ש וכן דעת מהרימ"ט ז"ל בח"ב סי' כ"ט דאם משתמשים יחד אף לדעת החולקים על רשב"ם לא עלתה לו חזקה ע"ש. וכן דעת מהר"מ אלשיך ז"ל בתשו' סי' צ"ד ונסתייע לדינו מדברי הרמב"ם בדין מעמיד בהמה בחצר השותפין במקום מסוים ע"ש. וכתב הרב בד' ז"ל בסי' מ"ה שאין ס' דדעת מהרמ"א ז"ל הוא כדעת מהרימ"ט דאף החולקים על הרשב"ם יודו דהיכא שמשתמשים שניהם לא עלתה לו חזקה ע"ש. וכ"כ הרב ד"מ סי' ל"א דל"ז ע"ג ד' עש"ב וגם שם בסי' א"ך כ' שזה דעת הב"ח בתשו' סי' ז' ובחי' על הטור ע"ש. ואף אמנם דה' בעל תורת חסד ז"ל סי' קפ"ב והרב עדות ביעקב סי' נ"ז דקל"ה תמהו על דברי מהרמ"א ז"ל וחלקו עליו יעש"ב. כבר הסכימו רבני האחרונים ז"ל הרב דב"מ שם דל"ח פ"א וב' דס"ס מידי פלוגתא לא נפקא ואוקי ארעא בחזקת מ"ק ודיינינן כסברת מהרמ"א ז"ל ע"ש.

ואתה תחזה שדברי דב"מ ז"ל הס' הם סובבים על דברי חד מגדולי רבני פה"ק ירושת"ו מני"ר הר' כמבר"מ מזרחי ז"ל והרב דב"ח שר' המסכים להרב כמהר"מ מזרחי ז"ל ותשו' כמהר"מ הנז' היא לו' נדפסה בס' פרי הארץ ח"ב סי' ו' עש"ב:

גם הרב לח"ש ז"ל סיים בזה"ל כללן של דברי' שאם הדבר שחולקים עליו הוא ידוע שהוא בעל החצר מעיקרא אלא שפתה רוצים להוציאו מחזקתו בטענת החזיקו בו דהוי פלוגתא דרבוואת' די"א דכיון דנשתמשו שם והחזיקו חזקה מעליא לפו"ד אף דהיו משתמשים יחד עם בעל החצר עלתה להם חזקה וי"א דכל שהיו משתמשים ביחד עם בעל החצר אף דהחזיקו חזקה ג' שנים לא עלתה להם חזקה דמ"ל שהיה דרך שאלה א"כ בעל החצר הוא מוחזק והבא להוציא ממנו עליו הראיה עכ"ל הראת לדעת שכל רבני האחרוני' ז"ל בהסכמה עלו דחזקה כזאת שנשתמשו עם בעל החצר ביחד לא מהניא ובעל החצר הוא המוחזק.

ועדיין צריכים אנו למודעי דעת מר"ן ז"ל בדין זה כי אתכא דידיה סמכינן וקבלנו הוראותיו הנה מר"ן ז"ל על השולחן הטהור השמיט דין זה ולא הזכירו כלל רק מור"ם ז"ל בס' י"ג להגה"א הביא ב' הדעות ע"ש. ואילו בסי' קמ"ו סי"א וי"ב הביא בש"ע הך פי' דהרי"ף והרמב"ם דשכוני גוואי דר"ל ארץ מרחקים ע"ש והנראה מדברי הסמ"ע ז"ל בדעת מר"ן ז"ל דסובר דהני חרי פירושי בסוגיא פליגי ושניהם לא יכונו ופ' כדעת הרי"ף והרמב"ם בפי' הסוגיא שם בסי' קמ"ו ואלו כאן שתק משום דלא שמיע ליה פרשב"ם והרא"ש אבל מור"ם שהבי' פרשב"ם כאן ס"ל דשני הדינים אמת ולא פליגי וכן כ' להדיא הרב הכנה"ג ז"ל בסי' ק"מ הגב"י אות י"ח וז"ל אבל רב אלפס מפרש בה פי' אחר וכו' יראה דלענין הדין לא יהיה חולק על רשב"ם הרש"ך ח"ב סי' ו' וכן נראה מדברי ס' המפ"ה אבל בסי' קל"א כתב מהרש"ך אפשר דפליג עליה רשב"ם לענין דינא ומ"מ בנ"ד שהיו דרים יחד לא עלתה לו חזקה וכו' וכן נראה מדברי רבינו המחבר בספרו הקצר שחולקים ועיין בסמ"ע ובב"ח עכ"ד.

ואני הדל באלפי אומר דאילו ראה הכנה"ג ז"ל דברי מהרמ"א שכ' דין זה בפשי' והוכיח כן מתוך דברי הרמב"ם ז"ל מהך דמקום מסויים לבהמתו בחצר השותפין ותרגמה הרב דב"מ ז"ל שם דה"ט דאייתי מדברי הרמב"ם ולא אייתי מפרשב"ם בההיא דשכוני גואי לומר דאף הרמב"ם דפליג על רשב"ם בפי' הסוגיא הנז' מ"מ לענין דינא הדין דין אמת ונלמד מדין מקום מסויים הנז' ע"ש. א"כ כפי"ז אין הכרח לומר בדעת מר"ן ז"ל דסובר דחולקים כמ"ש הכנה"ג דאי משום דהשמיט מר"ן ז"ל דין זה אפשר סמך אמ"ש בסעיף ט"ו דין היה מעמיד בהמה במקום מסויים בחצר השותפין וכו' שהעתיק דין זה מדברי הרמב"ם כדרכו דרך הקדש ומשם יוצא גם דין זה דכל שנשתמש עמו ביחד אין לו חזקה וכדעתיה דמהרמ"א ז"ל.

שו"ר להרב מהר"י זאבי ז"ל הוב"ד בס' פרי הארץ דף קי"א סי' ע"א שאחר שהביא דברי מהרמ"א ז"ל שדקדק כן מתוך דברי הרמב"ם כ' וז"ל ובשולחנו הטהור מר"ן ז"ל העתיק דברי הרמב"ם עכ"ד עלץ לבי שכונתי לדעת גדול ז"ל.

אלא דבקושטא בנ"ד אין אנו צריכי' לזה ויש דרך כבושה לפני עפ"י מאי דאסבירו לן הרב ב"ד ז"ל שם והרב דב"מ ז"ל שם ותוכן דבריהם הוא דב' דינים הם בחדא מודו לרשב"ם ובחדא פליגי ארשב"ם והיינו דבההיא דדר בחצר החיצון והבעלים היו דרים בחדר הפנימי והיו עוברים דרך על החיצון דסובר רשב"ם דלא עלתה לחיצון חזקה מפני שהבעלים היו עוברים דרך בית החיצון ליכנס לחדר הפנימי בהא פליגי הראשונים ז"ל על רשב"ם ואינם מודים לו וכדיהיב ט' הנמק"י ז"ל דמי לא משכחת לה שמכר הבית החיצון ושייר דרך לעצמו ומשו"ה פליגי ארשב"ם בדין זה כיון שעכ"פ החיצון היה דר ומשתמש כל צרכו והפנימי לא היה משתמש רק בדריסת הרגל ליכנס לפנימי אבל אם היו שניהם משתמשים בשוה או בדירה ממש או בדריסת הרגל בזה חדית לן מהרימ"ט ומהרש"ך ומהרמ"א דאף החולקים על רשב"ם מודים דרבנן דלכ"ע עלתה לו חזקה פ"ש בדבריהם באורך דברים נכונים בטעמם.

ולכי תידוק בדברי הכנה"ג ז"ל תמצא שאף הוא ז"ל לכך היה מתכוין שכ' יראה דלענין הדין לא יהא חולק על רשב"ם הרש"ך וכו' וכן נראה מדברי ה' המפ"ה ור"ל דלא פליגי אלא בפי' הסוגיא אבל לענין הדין מודים לרשב"ם דאף אם היה עובר דרך עליה לא עלתה לו חזקה ומשו"ה פ' דין זה מור"ם. ואח"כ כ' אבל הרש"ך סי' קל"א כ' אפשר דפליגי על דינו של רשב"ם באם הפנימי לא היה משתמש רק עובר עליו וכט' דהר' הנמק"י ומ"מ באם היו דרים יחד לא עלתה לו חזקה והיינו ממש כדברי מהרימ"ט ומהרח"ש וכמ"ש הרב ב"ד והרב דב"מ ז"ל ושוב כ' וכן נראה מדברי רבינו המחבר בספרו הקצר שחולקים חוזר אל דבריו הראשוני' דבעובדא דשכוני גואי חולקים כיון שעכ"פ הפנימי לא דר בבית החיצון וכט' דהנמק"י ודלא כמור"ם שכ' דגם בזה אינם חולקים.

ואמנם לענין אם נשתמשו שניהם יחד שזה דין מחודש מדברי הרבנים הנ"ל בזה לא דיבר מר"ן ז"ל ואין דרכו' ז"ל להביא בש"ע דינים שלא הוזכרו בטור ובב"י וכן הכנה"ג לא אמר שמר"ן בש"ע חולק על הרש"ך אלא שבעיקר דין שכוני גואי סובר מר"ן דחולקים לא בדין זה הממוצע והמחודש וז"פ וברור.

ובכן בנ"ד דראובן ויורשיו היו משתמשים בגג הבית הנז' ליכנס לביתם ולעלות לעלייתם וגם טרפון והבאי' מכוחו היו משתמשים בגג הס' דשטיחת בגדים ובאיזה פעמים ג"כ נשתמשו באבנים וסיד כמבואר בשאלה א"כ נמצא שניהם היו משתמשים יחד ולא עלתה חזקה ליורשי ראובן אלא אוקי ארפא בחזקת טרפון שיש בידו סטר וראיה ברורה שהבית שלו שקנאה מראובן והוא הנקרא מ"ק בלי ס' כמבואר בתשו' הכרם להרשב"א ז"ל הידוע' ויין פדות ביעקב דף קל"ג.

ומעתה כפי"ז גם ט' ירושה אינו מספיק ליורשי ראובן כיון דאפילו אי הוה אביהם קיים לא עלתה להם חזקה אלא היה צריך שיביא ראיה בעדי' ובשטר וכיון דלאבוהון לא עלתה חזקה גם לבניהם אחריהם לא עלתה לא מפאת עצמם ולא מפאת אביהם ונמצא אלו הג' אמות קרקע של גג הבית הם של טרפון וכל הבא מכחו ויש כח ביד לוי הבא מכח טרפון לבלתי נתון את יורשי ראובן עבור בגבולו כיון דשלו הם גג הבית והמדריגות הנז"ל. ולקמן בעז"ה נדבר עוד בענין המדריגות.

עפ"י הדברים האלה תורה יוצאה בכ"ד דזכה לוי יותר ממה ששאל דאילו לוי אזל למבעי שרוצה לעשות מדריגו' לעלות לבית הקטנה שבנה ולהשתמש משם אל הבתים אשר לו בחצ' שקנה מיאודה דוקא ולא ביקש לדחות ולהפיץ את יורשי ראובן לגמרי מחזקתן מלהשתמש בדריסת ומדרך כף רגל בגג הבית שלו ואילו אנן לפי מה שנתבאר הוספנו על השמועה לבלתי נתון את יורשי ראובן עבור בגבולו ואין נראה כן מן הראוי וצריכים אנו לתת לב גם על יורשי ראובן ובפרט דאיכא יתומים קטנים וב"ד אבוהן דיתמי לכן כל היד המרבה לבדוק ואפוך מיפך בזכותיה דיתמי עליו חב"ט.

ועל כן תרתי אני בלבי לבקש זכות להיתומים הנז' וזאת מצאתי להרב מהר"ש הלוי ז"ל בתשו' סי' נ"ד הב"ד הכנה"ג הגב"י אות ך' וכ"א דאפילו לפרשב"ם דוקא בדירה שאינו מזיקו בגוף הקרקע אבל בתשמיש של חפירה שהוא היזק בגוף הקרקע אינו מועיל לו טענת לא מחיתי בשביל שברשותי ישבת ע"כ ועוד כ' ט' ב' וז"ל אפי' לפרשב"ם הי"ד שהבא לערער על החזקה הוא הבע"ה עצמו עם המחזיק אבל לוקח לגבי לוקח לא מהני פכ"ד ובנ"ד תרי ט' הנ"ל איתנהו אם הט' הא' הרי יורשי ראובן בנו מדרגות בקצה גג הבית הנז' כדי לעלות לעליתם שבנו מחדש ומה לי חפירה בגוף הקרקע שכתב הר' הנז' ומה לי בניין ס"ס חסרון בגוף הקרקע הוא ובכי האי עלתה להם חזקה.

ואעפ"י שמדריגות אלו אין בהם ד' שליבות פ"ג גג הבית הט' וכבר פ' מר"ן סי' קנ"ג ס' י"ד דסולם קטן שאין בו ד' שליבות אין לו חזקה וכל זמן שירצה בעל החצר בונה ומבטל תשמישו מ"מ כבר בב"י הביא ס' הנמק"י דדוקא אם לא קבעו במסמר ע"ש.

ואעפ"י שבש"ע השמיט זה ומור"ם בהגהא הביאו נר' פשוט דלא השמיטו משום דלא ס"ל שהרי בב"י לא הביא שום חולק על זה וגם לא ראיתי לשום א' מרבני האחרוני' שהביא שום חולק פ"ז אלא הי"ט שהשמיטו מר"ן ז"ל כפי הכלל שבידנו שלפעמים משמיט איזה דינים שהם דברי יחיד ולא מצא להם חבר בב"י כידוע.

וא"כ בנ"ד מכ"ש הוא שהעמידו מדריגות בבניין קבוע דודאי הוי חסרון בגוף הקרקע ומט' זה עלתה להם חזקה ואעפ"י שכשבנו יורשי ראובן המדריגות הנז' אז היה הקרקע הנז' הקדש לבהכ"נ ויש מחלוקת גדולה בין הפוס' במחזיק בנכסי הקדש אי עלתה לו חזקה או לא מ"מ אנן בדידן מוצלים אנו מהדין ערעורא שאין לנו אלא דברי מר"ן ז"ל וכבר העלה על שולחנו בסי' קמ"ט ס' ל"א דאם היו גזברים ממונים עליו יש לו חזקה פ"ש. ולקמן נדבר עוד מזה.

גם הט' הב' שכ' מהר"ש הלוי ז"ל איתיה בנ"ד שאין טרפון בע"ה בא לערער על יורשי ראובן אלא לוי שהוא לוקח אעפ"י שלענ"ד יש לעמוד על דברי מהרש"ה אלו כי ממקומות הרבה אין נר' כן עיין בטור וש"ע בסי' ק"ח ס' ד' וי"ז ובדברי הרבנים המאספים שם ובכנה"ג בסי' קנ"ג מ"ק הגב"י אות ל"ב וכהנה מקומות רבים דאפשר דאין דברי מהרש"ה הנז' מוסכמים וכעת אין הפנאי מסכים איתנו ועיין דב"מ שם ד' מ' ע"ג כ' שדברי מהרש"ה אלו יש לעמוד עליהם אלא דרב גובריה אמרם פ"כ. מ"מ תסגי לן בנ"ד כעת הט' הא' של מהרש"ה ז"ל דמטעם חיסור קרקע עלתה להם חזקה. אלא דכד מעיינינן בה עדיין לא עלתה ארוכה ליורשי ראובן שהרי השרישנו הרשב"א ז"ל הב"ד רבינו הב"י סי' קנ"ג מחו' ח' דיציאה וביאה הוי חיסור קרקע וצריך חזקה ג' שנים והט' שאם ירצה אח"ך לבנות אינו מניחו שיסתום הפתח והדרך ומחסרו קרקע ע"ש והשתא אם כונת מהר"ש הלוי ז"ל היא כפשטה דכל שיש חיסור קרקע אפי' נתמשו ביחד עלתה לו חזקה א"כ נמצא מהרש"ה חולק עם כל הרבנים הס' מהרש"ך ומהרימ"ט ומהרח"ש ז"ל דכולם מדברים בפתח שבין חצר לחצר שהיו משתמשים בו שניהם ותפסו בפשי' דכיון דמשתמש' בו שניהם לא עלתה לו חזקה. גם רבני האחרונ' ז"ל מהר"מ מזרחי והר' דב"מ והר' ב"ד והר' לח"ש ז"ל בהכי מיירו ונמצא דברי מהרש"ה ז"ל דברי יחיד הם ואין לסמוך עליהם נגד כל הני רבוואתא קמאי ובתראי ל"ו מוכרחים אנו לומר דאין כונתו ז"ל כפשוטו דכל דבר שיש חיסור קרקע אף אם משתמשים ב' עלתה לו חזקה דודאי זה שכ' הרשב"א דיציא' וביאה ופתיחת פתח הוי חיסור קרקע היינו אם מניחו להשתמש לבדו אבל כל שמשתמש עמו ביחד לא הוי חזקה ובמ"ש הרבנים ז"ל הנ"ל אבל מ"ש מהרש"ה דשאני חפירה דהוי חיסור קרקע ר"ל דפ"י החפירה מעכב התשמיש של שכנו אפי' פתה כי אין דרך בני אדם להשתמש בחפירו' וכל שעושה מעשה להשתמש לבדו ושכנו אין יכול להשתמש בו בכי הא ודאי עלתה לו חזקה ומודה הוא לדין הרבנים הנז' דפתח דלא עלתה לו חזקה אע"ג דהוי חיסור קרקע כיון דאין משתמש לבדו אלא ב' משתמשים יחד ואין ס' דזה כונת מהרש"ה וניחא הכי דלא ניהוי חולק עם כל הרבנים הנ"ל.

והשתא דאתינא להכי איתבר חצבייהו דיורשי ראובן דנ"ד דאם יאמרו דכונ' מהרש"ה היא כפשטה הוו דברי יחיד ואין לסמוך עליהם נגד הרבים ואם יודו לדברינו דכונת' כמ"ש ומסכים הולך עם הרבנים הנ"ל ל"ד נ"ד לנדון מהרש"ה דחפירה שאני שאין יכול בעל החצר להשתמש עמו ונמצא הוא לבדו משתמש ומונע את בעל הקרקע מלהשתמש בכי הא ודאי עלתה לו חזקה כי הוא לבדו דר וחבירו נעדר משא"כ במדריגות קטנות אלו דנ"ד ובפרט שהם של בניין קבוע וב' ג' שליבות דוקא דכי היכי דמשתמשי' בהם יורשי ראובן גם ב"ך טרפון היו משתמשים בהם לכתף ולפוש ובפרט לשטיחת בגדים דלפעמים מקום גבוה מעט נוח הוא לתשמיש וחי' גדול יש בין גומא לתל וראיה גדולה לזה מש"ס ערוך בשבת ד' ח' עמוד גבוה תשעה חייב וכו' מ"ט מכתפי עליה גומא עמוקה תשעה רבא אמר לא מ"ט תשמיש ע"י הדחק לא שמיה תשמיש ע"כ וכן פ' הפוס' ה"ן ממש דכוותא דמדריגות אלו ראויות לתשמיש הן והוי ממש דומייא דפתח דאע"ג דיש חיסור קרקע הואיל וב' משתמשי' בו אין לו חזקה כיון שלא נשתמש לבדו דכוותא במדריגות אלו שלא נשתמש לבדו לא עלתה לו חזקה.

שו"ר שממקומו הדבר מוכרח דמתשו' הריב"ש סי' רנ"ב שנסתייע מהרש"ה ז"ל לומר דדווקא בדירה הוא דהוי חזקה אבל בחפירה לא משם מבואר החי' שכתבנו שכן כ' הר' ז"ל שם אע"ג דאמרי' חפר בה בורות שחין ומערות עלתה לו חזקה וכו' התם הוא בעושה הזק אבל בנדון זה לא עשה הזק אדרבא היתה חורבה ובנאה עכ"ד. הרי בפי' כ' דדוקא סתירה הוי חזקה משום דהוי נזק אבל הבניין לא הוי חזקה כיון דהוי תועלת ובנ"ד כיון דאלו הב' שליבות מועילים ואינם מזיקי' ואינם מעכבים לשום תשמיש והיה תמיד משתמש עמו ודאי לא מידי עביד ולא עלתה לו חזקה מה גם שבאו אלו המדריגות בקרן זוית שגם כאשר ירצה לבנות בית שם יועיל בניין זה ליסוד הבית ויוסיף עליו הבניין נמצא בכל גוונא יש תועלת במה שעשה ואין כאן חיסור קרקע ולא מניעת תשמיש וכמאן דליתיה דמו ולא עלתה לו חזקה כיון שגם במדריגות קטנות אלו נשתמשי ב' יחד.

ואל תשיבני דאי הכי מדוע מעמיד סולם בחצר חבירו יש לו חזקה כיון שיכולים ב' להשתמש יחד דהא ודאי בורכא דההיא איירי דנשתמש הוא לבדו ובעל החצר לא נשתמש בה דהלא גם אי פתח פתח לחצר חבירו וחבירו לא נשתמש ודאי עלתה לו חזקה אבל אי נשתמש עמו לא הניחו להחזיק ודכוואתא ההיא דמעמיד בהמה בחצר חבירו דדייק מיניה מהר"מ אלשיך ז"ל כנז"ל דאם לא היה במקום מסוים והיו משתמשים ב' לא הוי חזקה אבל אם הוא במקום מסוים ור"ל שלא נשתמש חבירו במקום ההוא הוי חזקה והי"ט דסולם נמי אם הוא גדול דהוי חזקה מיירי בשלא נשתמש בעל החצר במקום הסולם אבל בנ"ד שגם לוי היה משתמש במדריגות אלו להתשמיש הראוי שהיה משתמש בכל גג הבית היינו ממש דין הפתח שמשתמשים שניהם דלא עלתה לו חזקה והבניין לא מעלה ולא מוריד.

והכי חזינא להר' תורת חסד בסי' קפ"ח שהיק' על רשב"א ודעימיה דסברי דכל שמשתמשי' יחד לא עלתה לו חזקה מהך דהחזיק להורודי החזיק לכשורי והרי התם שהכותל משתמשי' בו בשוה ותו הא דתנן היה מעמיד בהמה בחצר חבירו או בחצר השותפי' וכו' למה לא יאמר לא חששתי למחות כיון שאני הייתי משתמש עמך ותי' וז"ל שאני התם דבאותו מקום שמניח ראובן הקורות אין יכול שמעון להשתמש וכן במעמיד בהמתו בחצר בקביעות מקום מסוים הוא מונע לבעל החצר מאותו מקום לגמרי משא"כ בהך דשכוני גואי דיד שניהם שוה באותו בית זה בדירה וזה בדריסת הרגל. והשתא ניחא מה שהיק' הר"ן מדין מוכר אילן וכו' דהתם יש לבעל האילן כמלא אורה וסלו וגם אין יכול לזרוע תחתיהן דמטנפי פירי וכו' ודמי להני דלעיל דאית ליה למחזיק מקום מיוחד שאין בעל הכותל ובעל החצר משתמשי' בו ובהכי ניחא הא דתנן סולם המצרי אין לו חזקה ולצורי יש לו חזקה וכ' הטור העמיד סולם בחצר שמעון לעלות בו לראש גגו וכו' דהתם נמי כיון שקבע הסולם במקום מיוחד לחצר הרי חסר אותו מקום מבעל החצר ולכן בסולם צורי יש לו חזקה ואין יכול למונעו מליכנס לחצר דרך יציאה וביאה דהוי כדין האילנות דגם דרך יש לו וכו' עכ"ד. הנה מבואר בדבריו דסולם היינו דומייא דמעמיד בהמה במקום מסוים שלא יכיל חבירו להשתמש שם והך סולם נמי מיירי שלא נשתמש בה בעל החצר אבל אם נשתמש גם בעל החצר בה היינו הך דשכוני גואי ופשוט.

והואיל ואתו לידן דברי הר' ת"ח אלו נימא בהו מילתא במ"ש סמוך ונר' ז"ל ונר' דגם מי שפתח פתח לחצר חבירו לצאת ולבא בו יודה רשב"ם דהוי חזקה שלא יוכל לעכב עליו בעל החצר יציאה וביאה דפתיחת הפתח גורם חיסור קרקע לבעל החצר שאינו יכול לבנות נגד הפתח ואם הפתח תוך הבית צריך להרחיק ד' אמות ודמי לקביעות סולם בחצר חבירו דיש לו דרך גם לרשב"ם כדפי' ולזה נר' דכיון מהרשד"ם בסי' ער"ב שכ' דאין הנדון שלו דומה לנדון רשב"ם ולא טרח לכתוב החי' היותו פשוט ומבואר בעיניו עכ"ד.

הנה דברים אלו לפי פשוטן משמע דהר' ז"ל מדבר במי שפתח פתח על חצר חבירו והיו ב' משתמשי' באותו פתח ואמר דעלתה לו חזקה אף שמשתמשים ב' ומדמי ליה לסולם ואם כך כונתו דברים אלו אין להם שחר דמה ענין העמדת סולם שהחזיק לעלות לבדו ובעל הסולם לא עלה עמו ולא נשתמש בה לפתח זה שנשתמשו שניהם יחד ומעולם לא הניחו בעל החצר להשתמש לבדו ולהחזיק ומה עניין שמיטה אצל הר סיני.

אבל במעט ההתבוננות בדברי הר' ז"ל נמצא דבריו נכונים והוא דהר' לא איירי בפתח ששניהם משתמשים בו לא מדבר במי שפתח פתח על חצר חבירו כדי להשתמש הוא לבדו ביציאה וביאה וחבירו אינו משתמש בפתח הזה ולפי שהיה מקום לטעות דלרשב"ם דסובר דהיכא דב' משתמשים יחד לא עלתה לו חזקה נאמר דגם זה לא עלתה לו חזקה דנהי דבשימוש הפתח לא נשתמשו ב' מ"מ לאיזה צורך פתח הפתח ליציאה וביאה מתוך חצר חבירו והלא יציאה וביאה הוא תשמיש שמתשמשי' ב' יחד ולדעת רשב"ם לא עלתה לו חזקה לזה בא הר' להשמיענו דלא היא דמודה רשב"ם בזה דעלתה לו חזקה כיון דבעיקר פתיחת הפתח שאינו משתמש אלא הוא לבדו כבר החזיק ומחסרו קרקע שלא יוכל לבנות כנגדו א"כ ממילא יש לו דרך לאותו פתח והיינו דמדחי ליה לסולם דכיון דהחזיק לעלות בסולם לבדו ומחסרו קרקע אין יכול למונעו מיציאה וביאה כמ"ש בתחי' דבריו והיינו נמי דין האילן דכיון דיש לו מלא אורה וסלו ומחסרו קרקע יש לו דרך יציאה וביאה וכדתירץ לקו' הר"ן ז"ל והשמיענו הר' ז"ל דרשב"ם מודה בכל אלו דכיון דהחזיק בעיקר הדבר כדינו ממילא אי חבירו יכול למונעו מיציאה וביאה אע"ג דהיציאה והביאה משתמשי' בו ב' יחד ובזה ביאר הר' דברי הרשב"ם ז"ל הסתומים שכ' דנ"ד אינו דומה לנדון רשב"ם והיינו מט' הנז' דנדון הרשב"ם מיירי שמי שפתח הפתח היה משתמש הוא לבדו ביציאה וביאה ותחי' רצה הר' לדמות דין זה להך דרשב"ם דהיכא שב' משתמשי' יחד לא עלתה לו חזקה כיון דהיציאה והביאה הוא תשמיש ב' יחד ואח"ך חזר בו ואמר שאין הנדון דומה לנדון רשב"ם והי"ט כדאסברא לן הר' ז"ל דכיון דבפתח מיהא החזיק ומחסרו קרקע ממילא יש ל דרך וזה נכון וברור בכונ' הר' ז"ל.

ואעפ"י שהר' ת"ח ז"ל בפסק הנז' העלה דגם אם משתמשי' ב' יחד עלתה לו חזקה וכדכתיבנא לעיל משמו זה חי' הר' בסו"ד בד"ה אמנם ע"ש אך עתה לא דיבר מזה וכל עצמו לא בא אלא לפלפולא לישב קו' הר"ן ולבאר דברי מהרשד"ם ז"ל הסתומים.

ושו"ר להר' פרי הארץ ז"ל ד' ק"י ע"א שהביא דברי מהרשד"ם ז"ל הנז' ופירשם ע"ד מה שביארנו ממש ע"ש ולדעתי הן הן דברי הר' ת"ח הנז"ל.

כי מן הבאר חזות קשה הוגד לי בדברי הר' דב"מ ז"ל בסי' ל"א ד' ל"ח סו' ע"ג שהביא דברי הר' ת"ח ז"ל הנז' ותמה עליהם ז"ל ובעיני יפלא מה ענין פתיחת פתח לקביעו' סולם דהתם מחסרו שלא יוכל בעל החצר להשתמש וכו' דומייא דמעמיד בהמה בחצר חבירו ולכן אמר כיון שהחזיק בעל הסולם חזקתו חזקה אבל פותח פתח וכו' לא כיון דגם בעל החצר היה משתמש במקום יציאה וביאה והא דאמרנין דיציאה וביאה גורם חיסור קרקע הי"ד לאחר שהחזיק בעל הפתח כדינו אבל אי אעיקרא דדינא אין חזקתו מועלת וכו' מי זה אמר דאין חזקתו מועלת וצ"ע עכ"ד.

ואחהמ"ר מעצמותיו הקדושים לא דקדק יפה בדברי הר' ת"ח וכונתו מבוארת כמ"ש אני הדל דמיירי בפותח פתח להשתמש בו לבדו וכאמור ולא דיי לנו זה הקושי בדברי הר' דב"מ אלא שסיים וכ' על דברי הר' מהר"מ מזרחי ז"ל הנז' וז"ל מכל הני שמעינן דלא עלה על דעת מהרשד"ם לעולם לחלק מההיא דרשב"ם לנדונו כמו שעלה בדעת הח' הש' ידידנו הפוס' נרו' עכ"ד. והם דברי תימא דדברי הר' ת"ח ודברי הר' הפוסק חדא נינהו וכמ"ש וגם לא השמיענו איך מכח קו' שהיק' על הר' ת"ח מתבאר שאין זה כונ' מהרשד"ם.

לכל הדברות ולכל האמירות האי בניין קל דנ"ד דב' או ג' מדריגות אנו הקטנים שאינם עושים שום נזק בקרקע וחינם מונעים התשמיש מבעל הקרקע איני רואה מקום לזכות בהם ליורשי ראובן שיועיל חזקתן וחזר הדין דכיון ששניהם היו משתמשים לא עלתה להם חזקה ואף שבמחלוקת שנויה כבר עלתה הסכמת רבני האחרונים ז"ל דאוקי ארעא בחזקת מ"ק. ובחפשי באמתחות הספרים מצאתי דאתא לידי דדבר זה נפתח בגדולי הדור שלפנינו כי ראיתי בס' מטה אשר ד' ה' תשובות הם המדברים בפרט זה ה"ה הר' מהר"ש פלורנטין ז"ל עם הר' כמהר"א קובו' ז"ל נחלקו בדבר והר' הגדול בעל דב"מ ז"ל כ' ע"ז באורך וחזר ופירש דבריו האמורים בס' דב"מ ז"ל ונכתוב בע"ה קיצור דבריהם הצ"ל. הנה שם בסי' ט' ד' כ"א אייתי הך דרשב"ם ודברי מהר"מ אלשיך ומהרח"ש ודעמייהו דכל שב' משתמשי' יחד לא עלתה לו חזקה. ושוב הביא דברי הר' תורת חסד הנז' והבין מתוך דבריו דבפתיחת פתח אף ששניהם משתמשי' יחד בפתח ההוא כיון דעשה מעשה שפתח פתח לא עלתה לו חזקה ורצה ליישב בזה תשו' מהרח"ש ז"ל בסי' כ"ב דלדעתו סותרת לשאר תשובותיו והסכים לזה דעת מהרשד"ם ומהראד"ב ועפ"י זה דן בנ"ד שעשו פתח אעפ"י שהיו משתמשים בו שניהם דעלתה לו חוקה כיון דהוי ע"י עשית מעשה דפתיחת פתח ושאר התשובות של מהרח"ש הם בענין שלא פשו מעשה ולא היה, שם פתח רק ענין השלכת זבל וכיוצא.

ועוד נסתייע הר' ז"ל מדברי הכנה"ג בסי' ק"מ הגב"י אות י"ח שכ' דהמחזיק הוא המוחזק והבא להוציא מידו עליו להביא ראיה דה' כרשב"ם ודעימיה

ועוד נסתייע מדברי מהר"ש הלוי ז"ל שהבאתי לעיל דאבי' לפרשב"ם דווקא אם בעל הבית עצמו הוא שמערער אבל לא לוקח והבא מכוחו.

ועוד נסתייע מהחי' חב' של מהרש"ה דדווקא בדירה שאינו מחסרו בגוף הקרקע אבל חפירה שמחסרו בגוף הקרקע לא ודימה הר' ז"ל פתיחת פתח לחפירת קרקע דכי היכי דבחפירת קרקע הוי מחסרו קרקע ועלתה לו חזקה ה"ה בפתח כיון דלא יוכל לבנות בעל החצר לפני הפתח חיסור קרקע הוי ועלתה לו חזקה אלו ת"ד ז"ל.

וע"ז ניצבו עליו כמו נד הרבנים הנז"ל וחלקו עליו והעלו דלא עלתה לו חזקה ומצי לסתום הפתח והאריכו בדבריה' כל א' קרא ושנה הפסק ב' פעמים וחלקו עליו וקיצור דבריהם הוא זה על מה שנסתייע מדברי הכנה"ג שהמחזיק הוא המוחזק כ' הר' מהר"א קובו ז"ל בד' כ"ו סו' ע"ד דגם הכנה"ג לא כ' כן אלא לדעת מהריב"ל וליה לא ס"ל הכי אלא כדעת רוב הפס' דס"ל דמאריה קמא הוא המוחזק. גם הר' דב"מ שם בד' ל' סו' ע"א כ' כן ע"ש וכ' דדברי הכנה"ג אינם מובנים ע"ש. ועל מה שנסתייע מדברי מהר"ש הלוי הנז' דדוקא בע"ה עצמו יכול לערער ולא הבא מכוחו כ' הר' מהר"א קובו ז"ל בד' כ"ו ע"א שדברים הללו לא ניתנו ליכתב. גם הר' דב"מ שם ד' ל' ע"ב כ' שדברי מהרש"ה הנז' הם הפך רבו מהרח"ש ז"ל ומלבד שיש כמה להשיב על דבריו כבר הוא עצמו בסו' התשו' כ' ששמע שרבו מהרח"ש אינו מסכים בזה וכ' שביטל דעתו ויהיו דבריו להלכה ולא למעשה ע"כ.

ועל מה שנסתייע עוד מדברי מהרש"ה דבחפירה דהוי חיסור קרקע לכ"ע הוי חזקה ודימה הר' ז"ל פתח לחפיר' דגם בפתח הוי חיסור קרקע השיב על דבריו הר' כמהר"א קובו' ז"ל שם ד' ז"ך ריש ע"א דלא נהירא כלל דלא אמרו דיציא' וביאה הוי חיסור קרקע אלא לאחר שהחזיק שם בעל הפתח כדינו אבל אי אעיקרא דדינא אין חזקתו מועלת כיון דגם בעל החצר היה משתמש שם מי זה אמר דלא יכול לבנות שם וכמ"ש מהרמ"א נרו' בס' דב"מ ול"ד לחפירה בקרקע דמחסר בחצר חבירו שלא יוכל בעל החצר להשתמש שם שום שימוש ולכן אמר כיון שהחזיק בעל החפירה שם חזקתו חזקה עכ"ד.

הנה למדנו מדברי הרבנים הנ"ל כמה מילי מעלייתא כמ"ש בעניותין לעיל דשנייא הך דחפירה דמהרש"ה ז"ל דבעל החצר לא היה יכול להשתמש שם. גם אידך דמהרש"ה דרצה לחלק בין בע"ה ללוקח נידחה קרו לה. גם דברי הכנה"ג שכ' דהמחזיק הוא המוחזק כ' שהוא הפך כל הפוס' וכ"ז מסייע לן דודאי אין דבריו של א' הר' כמהרש"פ ז"ל במקום ב' הרב כמהר"א קובו ז"ל והר' דב"מ ז"ל שחלקו עליו וביטולו את דבריו והסכימו דיסתום הפתח.

אלא שיש לי מקום עיון בכל דברי שלושת הרועים ז"ל הנז' הנה הם ז"ל הבינו בכונת הר' תורת חסד שסובר דפתח אף שמשתמשים ב' כיון דהוי חיסור קרקע עלתה לו חזקה דומייא דסולם וכקו' הר' דב"מ ז"ל שהבאתי לעיל וגם מהרש"פ ומהר"א קובו' הבינו כן.

ואני הדל באלפי עם שאיני כדאי לחלוק עליהם אומר דלא דיבר בזה הר' תו"ח אלא בפותח פתח להשתמש הוא לבדו וכאמור לעיל. גם במה שנתחבטו הרבנים ז"ל שם בתשו' מהרח"ש ז"ל דסותרות דאילו בסי' ל' ול"א ומ"ה כ' דהיכא דמשתמשי' ב' לא עלתה לו חזקה ואילו בסי' כ"ב זיכה לבעל הפתח וכתב וז"ל כיון שנפתח שם פתח ל"מ אם ראובן החיצון פתחו אלא אפילו אם שמעון הפנימי פתחו ולא מיחה החיצון הו"ל כמחילה מפורשת והק' מהרש"פ דכ"א ע"א ז"ל וק' מה בכך שפתח ולא מיחה כיון שהוא משתמש עמו בחצר לכך לא מיחה. אמנם עפ"י דברי הרב תו"ח ז"ל א"ש דלעולם היכא שמשתמשים ב' לא הויא חזקה והוא הנדון של סי' ל' ול"א שהוא עלין הזבל ומקו' האשפה אבל בסי' כ"ב שהוא ענין הפתח אעפ"י שגם הוא משתמש באותו חצר כיון שהפתח הוי חסרון קרקע הו"ל מחי' מפורשת וכו' פכ"ד והרב מוהרא"ק ז"ל בדף כ"ה פ"ד השיג עליו דאיך עלה בדעתו לחלק בין פתח לשאר תשמישים דהא בפי' כ' הרב משום דעשה מעשה בידים בפתיחת פתח וכו'.. הרי שאינו מחלק הרב בין פתח לשאר תשמישים דבכל גוונא כיון שמשתמשים בעליו עמו לא הויא חזקה. והך דסי' כ"ב שאני דאיכא עשיית פתח בידים וכו' וס' זאת היא ס' מהראד"ב הביאו הכנה"ג בסי' קנ"ז הגה"ט אות יו"ד גבי מזיק וניזוק שאם עשה מעשה כגון פותח חלון לחצר חבירו אעפ"י שגם הוא ניזוק יש לו חזקה וכו' וה"ה הכא לרשב"ם אף דהיכא דמשתמשים ב' יחד לא הוי חזקה אם עשה מעשה בידים הוי חזקה ומ"ש מהרח"ש שם ליישב דברי מהריב"ל יש לעמוד עליהם עכ"ד. ועוד כ' בדף ז"ך ע"ב איך שיהי' וכו' וההיא דמהרשד"ם ומהרח"ש שאני שהיה ע"י עשיית מעשה וזה לא שייך בנ"ד שלא פתחו עתה הפתח מחדש כי הי' פתוח מקו' עכ"ד.

ואנא עבדא אחרי בקשת המחילה מעצמותיהם הקדו' שמעתי ולא אבין דבריהם דלא קו' חזינא ולא פירוקא חזינא על דברי מהרח"ש ז"ל דכולהו אינך תשו' דסי' ל' ול"א ומ"ה הם המדברים שמשתמשים שניהם באותו דבר ודאי דלא החזיק אבל בהך תשו' דסי' כ"ב כבר ביאר הרב בתחי' דבריו להדיא ואמר דראובן בעל הפתח היה משתמש ביציאה וביאה על חצר שמעון אבל שמעון לא היה לו יציאה וביאה על חצר ראובן כלל ולח היה משתמש בפתח ההוא כלל ועל כן תחילה רצה הרב ז"ל לדמות דין זה לההיא דהרשב"ם דשכוני גואי וה"נ כיון דהיציאה והביאה הוא על חצר שמעון שגם שמעון משתמש שם ככל אדם שמשתמ' שם בחצירו נימא דאין לו חזק' וע"ז דמה הרב דאינו כן דכיון שעשה מעשה שפתח פתח על חצר שמעון ומחסרו קרקע שלא יוכל שמעון לסתום הפתח ההוא כשירצה לבנות שהרי החזיק ראובן בפתח מיהא כיון שהוא לבדו משתמש שם וחזקה מעליא הוי הואיל ושמעון אינו משתמש בה א"כ אין ס' דמחילה גמורה היא וכיון שיש לו פתח ממילא ביציאה וביאה יש לו דלכך פתח הפתח והיינו ממש כדברי הרב תו"ח ז"ל שכתבנו לעיל שפי' כן דברי מהרשד"ם. ולדעתי הפעוט זה מושכל א' בדברי מהרש"ח ז"ל ובאו הדברים מפורשים ולא מכללא אתמר:

ומעתה אין מקום לדברי הרב כמהרש"פ דרצה ללמוד דכל פתח אין לו חזקה אפי' לא עשאו מחדש. וגם אין מקום לדברי הרב כמהר"א קובו ז"ל שרצה ללמוד דאם פתח פתח חדש ע"י מעשה אין לו חזקה אפילו משתמשים ב' יחד דליתא לפ"ד דאין צורך לזה בדברי מהרח"ש והדברים ברורים כמ"ש דשנייא ההיא שראובן לא היה משתמש בפתח כלל אבל אם שנים משתמשי' בו אף שעשו מחדש אין לו חוקה ומלבד שדבריה אלו הם סברא גדולה ונכונה וכדאסברה לן הרב פרי הארץ ז"ל והרב דב"מ עצמו בקושייתו על הרב תו"ח שכ' לעיל הכי אמר מר ושניא פתח מסולם שכיון שנשתמש עמו לא הניחו להחזיק. גם הרב מהר"א קובו ז"ל עצמו בדף ריש ע"ב כ' כן. ופה מקום לחלק בין פתח חדש לישן כיון שס"ס גם בעל החצר יש לו הנאה בפתיחת פתח זה להשתמש בו לא איכפת ליה אם יפתח דגם הוא רוצה בדב' ואי משו' חששא שמא יחזיק הרי משתמ' עמו ואינו מניחו להחזיק.

לבד זה אני רואה שבאו הדברי' יותר מפורשי' בדברי מוהרח"ש ז"ל שתכף ומיד כ' ז"ל והגם. שהרב מהריב"ל כ' ואם נפשך לומר דעשיית הפתח הוי כמחילה מפורשת כיון שעוש' מעשה בידים ליתא וכו' ועוד דטענינן ליורשים מאן לימא לן דמחל דילמא היה תנאי ביניהם שתעמוד הפתח זמן מה לראות אם יוכלו לסבול וכו'. נראה בעיני שלא סמך הרב על טעם זה וכו' ועוד נראה שחי' הרב ז"ל באותו פסק בנוי על אותו נדון ששניהם מזיקין זה ע"ז כדכתיבנא לעיל וע"ז שייך לומר דילמא תנאי היה ביניה' אבל כשהאחד הוא הניזוק לבדו ונעשה מעשה בידים בפתיחת פתח מסתברא דהו"ל כמחילה עכ"ד. הרי מפורש בדבריו דאם היו ב' ניזוקין והיו שניהם משתמשים בפתח לא הויא חזקה ואפי' שנעשה הפתח מחדש והכא שאני שהאחד דווקא ניזוק ותימא על הרב כמרא"ק ז"ל שייחס ס' מהראד"ב דסובר דאפי' במזיק וניזוק אי נעשה פתח מחדש בידים הוי חזקה למהרח"ש ז"ל כפי המונח שלו ודברי הרב ז"ל מפורשים הויין תיובתיה והנה כבר נרגש הרב בקו' זו בסו"ד ואמר ודברי מהרח"ש ז"ל בסו"ד על דברי מהריב"ל יש לעמוד עליהם ולא הודיענו מה יענה על זה.

סו"ד לע"ד נ"ל ברור ונכון מ"ש בכונת מהרח"ש ואין מקום לדברי הרבנים הנ"ל ונ"מ לדינא דגם בפתח חדש ע"י מעשה כל ששניהם משתמשים יחד ולא הניחו להחזיק להשתמש לבדו לא עלתה לו חזקה ל"ש פתח חדש ל"ש פתח ישן.

הגם הלום ראיתי אחרי רואי להרב הגדול בעל דב"מ ז"ל בתשו' על הרב כמהרא"ק ז"ל שם בס' מטה אשר דכ"ט ע"ד דברים תמוהים שכ' וז"ל ועל הטענה הד' וכו'. ואני בא לעמוד ע"ד מהרח"ש דבכל תשו' כ' דאם משתמשים ב' יחד לא עלתה לו חזקה ואילו בסי' כ"ב כ' על ראובן ושמעון שכנים ולשמעון פתח לחצר ראובן ומשה היה משתמש לכמה הנאות וכו' הו"ל כמתנה ומחילה מפורשת ע"כ נלמד מדבריו דע"כ ל"ק רשב"ם דבשימוש שניהם לא הוי חזקה אלא דווקא בשימוש דממיל' וכההיא דשכוני גואי וכו' שהיה עובר דרך עליו ולכן לא מחיתי דהדין עמו משא"כ בפתיחת פתח בידים לעבור דרך גבול דכיון דראה דפתח פתח ושתק הו"ל מחי' אף שגם בעל החצר משתמש שם וראיתי להרב הפוסק מ"ש כ' דהק' לשאול ע"ד מהרח"ש בסימן כ"ב הנ"ל דמה בכך שפתח ולא מיחה דכיון שהוא משתמש עמו בחצר לכך לא מיחה וכמ"ש בתשובה האחרת ולעד"ן דהחילוק מבואר כפי מש"ל עכ"ד.

ודברים אלו מרפסן איגרי דכפי פשטן מורין שרוצה לחלק בין עשה פתח מחדש שהוא ע"י מעשה להיכא דנשתמש שלא ע"י מעשה חדש והדבר מתמיה שזהו החי' של מהרא"ק ז"ל דשקיל וטרי עמו ולמה האריך הרב ז"ל ומה חי' לן בטובו

ואי לאו דמסתפינא אמינא שיש חיסור לשון בלשונו והוא ז"ל היה מתכוין למ"ש בעניותין לחלק דהך דסי' כ"ב הי"ט משום דבעל החצר לא היה משתמש בפתח ובעל הפתח דווקא הי' משתמש בחצר דיקא נמי לשונו דקאמר משא"כ בפתיחת פתח לעבור דרך גבולו וכו' ומ"ש אף שבעל החצר משתמש שם ר"ל שם בחצר זה אפשר כונת הרב אעפ"י שדבריו אין מורים כן צריך להעמיס בדבריו. וכן משמע ממ"ש עוד שם דף ל' ע"א ז"ל והרב הפוסק כ' לדחות דברי הרב מ"ש כ' ממ"ש מהראד"ב דל"ק הרא"ש היכא דמזקי אהדדי דלא הוי חזקה הא כשאינו עושה מעשה וה"ה לדעת רשב"ם הפריז על המידה דאינו ענין זה' לזה והא גרמא ליה דכ' ע"ד מהרח"ש בסו"ד על מהריב"ל דיש לעמוד עליהם וא"ץ לעמוד כלל דהדברים פשוטים דכונת הרב לומר דמ"ש מהריב"ל דעשית הפתח לא הוי כמחילה אעפ"י שעושה מעשה בידים הי"ט שאותו פסק בנוי על אותו נדון ששניהם מזיקין זה עם זה אבל כשאחד הוא שניזוק לבד כנדון ההוא ונעשה מעשה בידים בפתח פתח מסתבר דהו"ל כמחי' ור"ל שמהריב"ל בנדון ההוא אינו מחלק בין עשה מעשה ללא עשה מעשה משא"כ כשהאחד ניזוק דאז אם פשה מעשה בידים ושתק כנדונו זכה בחזקתו יע"ש עכ"ד. הנה דבריו אלו נראים כמ"ש דבהדיא אמר דנדון מהרח"ש מיירי בשהאחד ניזוק ואינו מזיק את חבירו והיינו שלא עובר בפתח הנז' ואפשר דגם בדבריו הראשונים להכי נתכוין אלא שלא באו הדברים מתוקנים ולפי"ז נמצא דהרב דב"מ ז"ל חולק בזה עם הרב כמהרא"ק ולדעתו אם משתמשים ב' בפתח אפילו שעשו מעשה חדש היינו הך דרשב"ם ז"ל ולא הוי חזקה והיינו כמ"ש בעניותין:

אמנם כל זה איננו שוה לי דמסיום דבריו אח"ז נראה בהפך שכ' ז"ל ומכל זה נ"מ לנ"ד דבטענה זאת שמשתמשים ב' צריכים אנו גם לט' הראשונה דבתחילת עשיית הפתח היה ברשות וכו' ולא נעשה מעשה בידים וכו' אבל אם לא היתה הטענה הא' לא היו זוכים בני החצר עפ"י ט' מהרח"ש דבפתיחת פתח דהוא מעשה בידים וכו' מחל אף שמשתמשים ב' יחד בחצר וכו' וכמ"ש הרב מהרח"ש ז"ל עכ"ד. הרי חזר הרב וכ' דבנדון זה ג"כ שמשתמשים ב' יחד אי לא היה הפתיחה הראשונ' ברשות אמרינן דהוי מחי' וכדעת מהרא"ק והוא היפך ממה שפירשנו בדבריו הראשונים אם לא שגם כאן צריך להעמיס בדבריו דמ"ש כאן בסו"ד הוא לדעת מהרא"ק ז"ל וכונתו במ"ש ונ"מ מכ"ז לנ"ד דרצה לומר דיש נפקותא בין תי' מר על דברי מהרח"ש ובין תירוצי דאילו לתי' מר דט' דמהרח"ש הוא משום עשיית מעשה חדש בידים צריכים אנו בנ"ד לט' הראשונה דיורד ברשות דאי לא הרי החזיקו הראשונים שפתחו ע"י מעשה חדש. אבל לדידי דט' דמהרח"ש הוא משום שלא נשתמש בעל החצר בפתח א"כ בנ"ד שנשתמשו ב' לא הוי חזקה. ואין אנו צריכים לט' הראשונה דיורד ברשות זה נ"ל להעמיס בדבריו כי לא יכולתי ליישבם על אופן אחר:

הארכתי קצת בזה משום דנפק"מ לנדון דידן דודאי מצד פתח הבית שהחזיקו יורשי ראובן ליכנס דרך גג בית טרפון וגם נשתמשו בגג הנז' לא עלתה להם חזקה עפ"י דעת רשב"ם ודעימיה כנז"ל ככל מ"ש לעיל וגם הרבני' כמהרא"ק והרב דב"מ ז"ל הסכימו כן ודלא כמהרש"פ ז"ל כיון שלא עשו מעשה חדש ולא עשו פתח חדש לכ"ע לא עלתה להם חזקה.

ועוד למדנו מדברי הרבנים הנז' דתשמיש של שטיחת בגדים לא הוי אקראי עיין בדברי מהרש"פ בדף י"ט ע"ג וגם מהרא"ק ז"ל שם בדף כ"ד ס"ו ע"א אייתי תשו' מהרח"ש סי מ"א שלא הצריך אלא שישתמש כפי הנאתו ותשמישו לעת הצורך ואף שהם באקראי כיון שהוא בעת הנאתו ותשמישו ע"ש שזה מהני אף למחזיק ומכ"ש לבעל הקרק' ששטרו בידו כנ"ד דדי בתשמישים אלו שנשתמש טרפון וב"ך לבטל חזקת יורשי ראובן אף שיורשי ראובן נשתמשו ביותר ודוק וזה פשוט:

ברם מצד המדריגות שבנו לעלות לעליה ועשו מעשה אעפ"י שנשתמשו ב' ביחד נראה דלפי דברי הרב מהרא"ק ז"ל עלתה להם חזקה דומייא דפתח לדעתו דאפילו משתמשים ב' אם היה ע"י מעשה שעשו פתח חדש עלתה להם חזקה אף שלפי דבריו דברי מהרח"ש בדעת מהריב"ל הויין תיובתיה:

גם הרב דב"מ ז"ל שם אעפ"י שפירשנו בדבריו לפי פי' דעתינו ולפי חומר הנושא מ"מ פשט דבריו נוטים דקאי בשיטת מהרא"ק והיא שי' מהראד"ב ז"ל ומפני שאנו מדמים לא נעשה מעשה הפך דברי הרבנים הנז"ל. מצורף לזה ס' מרן החביב ז"ל שהבאנו לעיל שסובר דהמחזיק הוא המוחזק והבא להוציא מידו עליו להביא ראיה דה' כרשב"ם עם כי כבר מחו לה אמוחא דסברא זו הרבנים הנז"ל והעלו דמ"ק הוא המוחזק יעויין בדבריה' שם באורך ובפרט דכלל גדול בידינו מתורתו של מרן החביב ז"ל גופיה דכל היכא דפליגי מי הוא המוחזק צריך לילך בתר רובא והכא רובא דמינכ' סברי דמ"ק הוא מוחז' ה"ה מהרש"ך ומהרימ"ט ומהרח"ש והב"ח והרב בית דוד והרב פרי הארץ ומהר"י זאבי ומהרא"ק והרב דב"מ והחולקים ע"ז הנם מועטים כמבואר מ"מ יועיל זה לסניף בצירוף עם הט' הא'. ועוד לסניף ס' מהרח"ש שם בסי' כ"ב שכ' ליישב דברי מהרשד"ם ז"ל שכ' דאין הנדון דומה לראיה דטעמו דכל שבא להוציא לגמרי חזקת הקרקע מיד בעליה כההיא דשכוני גואי במילתא כל דהו סגי שלא להוציא הקרק' מידם אבל כשלא בא להוציא גוף הקרקע מיד הבעלים אלא שבא להשתמש שם עמו מהנייא ליה חזקתו להא מיהא עכ"ד ואע"פ שכ' הרב שם שאין חי' זה מבורר אצלו כלל מ"מ בצירוף הטעמים הנז"ל נראה דעלתה להם ליורשי ראובן חזקה בדריסת הרגל ע"ג גג בית טרפון מצד המדרגות שבנו שעולי' בהם לעלייתם וכיון שפתח הבית שלהם הוא סמוך למדריגות הנז' ממילא זכו לעבור גם אל הבית הנז' דדרך א' להם:

ואל יאמר האומר דעדיין יש לדחות ולומר דע"כ לא כ' הרבנים הנ"ל דבעשיית מעשה חדש דפתח הוי כמחילה מפורשת אלא בנדון דידהו דקודם עשיית הפתח לא היה עובר עליו אדם ופתה נתחדש ע"י מעשה זה דפתח שיעבור בגבולו בהא אמרו הרבנים ז"ל דאף שב' משתמשים גם בפתח מ"מ כיון דקפדי אינשי על עשיית פתח וליתן רשות לאחרים לעבור בגבולם אף דמשתמשים ב' וזה ראה עשיית מעשה ושתק הוי כמחי' מפורשת. משא"כ בנ"ד דמה ניתוסף במדריגות לו שמשתמשים ב' כיון דבל"ה היו משתמשים ב' מקודם בגג הבית וכיון שלא ניתוסף שום דבר אפשר דיודו הרבנים דבמעשה כזה לא הוי חזקה. הא ליתא דודאי ניתוסף ע"י מדריגות אלו שעולים בהם לעליה ומרב' בדיורים ועד עתה לא היו משתמשים בגג אלא בעל הגג עם הדר בבית ועתה יש לו דריסת הרגל גם מן הדרים בעליה ולא הוי ליה למשתק דקפדי אינשי בהכי ומדשתק ולא מיחה הוי מחילה לדעת הרבנים הנ"ל:

ועלה מן האר"ש מכל האמור ומדובר לעיל דאלו הג' אמות קרקע דגג הבית דנ"ד הם ודאי של טרפון וב"ך ויורשי ראובן כ"ז שלא בנו המדריגו' הנ"ל לא הועיל להם חזקתן להשתמש בגג הבית הנז' ולא ליכנס משם לביתם. אכן כשבנו אחר כך המדריגות הנז"ל מאז החזיקו ויש להם דרך לעלות על המדריגות התחתונות של טרפון ולילך על גג הבית הנז' עד הגיעם אל המדריגו' הקטנות שבנו בקצה גג הבית הנז' ולעלות משם לעלייתם כי בזה שהוא ע"י מעשה החזיקו כנז'. ומכל מקום למאי דאתאן עלה בשאלה המוצגת לפנינו שיורשי ראובן מונעים את לוי הבא מכח טרפון מלעבור בשארית הג' אמות הנז' ולעשות גם הוא שם מדריגו' כדי לעלות לגג הבית שבנה ע"ג בית טרפון ולהשתמש דרך שם אל הבתים שלו בחצר יאודה מט' מרבה בדיורים בזה ודאי אין הדין עמם כלל כמו שנבאר:

ואע"ן ואומר אפי' אם היה מועיל להן חזקתן מצד פתח הבית היה להם דריסת הרגל ודרך ליכנס לבית הנז' דוקא ולא זכות ד' אמות לפני הבית ועם שזה דבר פשוט לא היה צריך לראיות דמי שמע כזאת האם מפני שנתן לו דרך יחזיק בד' אמות הא אין לו זכות בדרך שלו לעבור משם ואין רשאי בעל החצר לסתום לו את הדרך ומה לו על בעל החצר על שאר החצר וכן נראה מתוך תשובת מהרח"ש ז"ל בסי' ס"ב שנדונו בענין חזקת יציאה תחת ג' אדארק והבעלים רצו לסתום וכ' בסוף התשו' וז"ל מ"מ בין הכי ובין הכי יראה דכל שהחזיק ג' שנים בכניס' ויציאה הוי חזקה באופן דכל אותו מקום שכנגד הפתח שנכנס' ויוצאים בו וכו' אין לו רשות לסתום ולבנות שם רק נשאר כאשר בתחילה אך שאר המקום שתחת הג' אדרק מעט או הרבה יש לו רשות לעשות כרצונו עכ"ד. הנה שכ' הרב דווקא מקום יציאה וביאה צריך להניח לו כדי שיעבור ולא כ' שצריך שיניח ד' אמות אדרבא כ' השאר יעשה בו כרצונו וזה פשוט.

וגדולה מזו כ' מהר"ש הלוי ז"ל שם בסי' נ"ד בתחי' התשובה דאפילו אם מכר בית לחבירו ולא פירש שמכר לו חלק בחצר אין לו ד' אמות לא דרך לעבור דווק' והך דסי' קע"ב דטוש"ע שכ' דכל בית יש לו ד"א לפריקה ולטעינה הי"ד בשותפים שבנו בשדה הפקר פ"ש שהאריך בראיות גדולות והב"ד הכנה"ג ז"ל בסי' רי"ד הגהט"ו אות ג' ד' ובסוף סימן רט"ו הגב"י וסיים שכן דעת המ"ץ סי' י"ד וט"ו ומהראד"ב ז"ל בסימן קל"ט פ"ש ונראה שלא מצינו חולק על ס' זאת ועיין בס' מחזה אברהם בחח"מ סי' ל"א אות ט' דעשה מעשה באחד שמכר חורבה ושייר לו דרך והקונה רצה לבנות ע"ג הדרך והמוכ' היה אומר שיניח לו דרך עד רו"ר והסכימו שאין הדין עמו וכ' כעת לא נמצא ראיה לדבר עכ"ד. הרי שלרוב פשיטות הדבר גם בלי ראיה עשו מעשה דאין הדין עמו כי אין לו אלא לעבור דרך ואין לו זכות למעלה ולא למטה ולא חן הצדדין וזה פשוט.

ועוד דע"כ לא אמרו דכל בית יש לו ד"א אלא בבתים בחצר שצריך ד"א לפריקה וטעינה של חמור ומשאו אבל בעליה שאין דרך החמור לעלות אין צריך ד"א ודבר זה אמרו הרב הגדול ב"ד ז"ל מסברא דנפשיה בסי' מ"ה דמ"ט ע"ד וז"ל נראה דדוקא בחצר שכיון שיש לה פתח יש לו ד"א וכו' אבל בוואראנדאדו אין לו ד"א דהא אין דרך לעלות חמור במשאו שם עכ"ד.

ואני עבדו אומר דלא היה צריך הרב לאומרו מסברא דמפורש הדבר בש"ס ובטור סי' קע"ב בדין המרפסת שיש לה ד"א ופירש"י ז"ל מרפסת הרבה פתחי עליה פתוחים לו וכולם עולים דרך סולם ע"כ ומכאן למד מהרח"ש ז"ל בסי' י"ח בח"א שלכל סולם צריך ד"א למטה בחצר ע"ש והי"ט משום שהחמור והמשאוי אינו עולה בסולם ע"כ צריך ד"א למטה ותימה על גדולת חכמתו ובקיאותו של הרב ב"ד זיע"א שכ' כן מסבר' והוא דין ערוך ופשוט:

מכ"ז למדנו לנ"ד דיורשי ראובן אין להם עסק עם לוי ומה שירצה בשלו יעשה רק שלא יסתום להם הדרך ודי להם באמה וחצי שיש להם במדריגות שלהם שיהיה פנוי. וכפי האחור לעיל גם אם ירצה לוי לבנות על גבי אויר זה יוכל לבנות והאמה וחצי מזה שיש ללוי שם פנוי יעשה בו מדריגות או מה שירצ' ואין שום כח בידם למחות בו. גם נראה דאם ירצה לוי לעשו' מחיצה באורך הג' אמות אלו ולהפסיק בין המדריגות והדרך של יורשי ראובן להמדריגות והדרך שלו באמה וחצי הנז' שיכול ורשאי וזה נלמד מתשובת הרא"ש סי' ק' הביאה בנו הטור ז"ל בסי' קנ"ד דמי שהיו לו חלונות פתוחות לחצר קטן שאין בו רוחב ד"א לא החזיק ויכול לסותמן דכל פחות מד"א כמאן דדביקי לכותל דמי ע"ש. והרב לחם שלמה דקי"ב וקי"ג כתב שלזה הסכימו מהרש"ך ומהרא"ש ז"ל וכתב שלא מצא חולק פ"ז פ"כ וא"כ אפילו מטעם האפילה לא מצו לעכב יורשי ראובן:

עד כה עזרנו ה' וכתבתי מה שעלתה מצודתי לפקע"ד לזכות ללוי לעשות המדריגות כרצונו ואין שום כח ביד יורשי ראובן לעכב עליו. ואמנם כ"ז סובב הולך עפ"י היסוד אשר יסדתי בתחי' דברי שהמדריגות הגדולות התחתונות שעולים בהם מן החצר לגג הבית של טרפון גם הם שייכים לטרפון לבדו כאשר דקדקתי מתוך לשון השטר ונר' לקע"ד כי הוא דקדוק נכון ויש לי סמך מדברי מהראד"ב ומהר"י הלוי שהבאתי לעיל שכן דקדקו הם ז"ל בלישנא דשטרא דנדון דידהו ע"ש ודו"ק.

מ"מ למיחש מיהא בעי פן יבא אחד חכם ויאמר דלא משתמע הכי מתוך לשון השטר ויכניס עצמו בפירושים ופרצות דחוקות וכה יאמר דהמדריגות הנז"ל אינם בכלל המכר ולו יהא אלא לישנא דמשתמע לתרי אנפי חזר הדין דיד בעה"ש עה"ת ואוקי ארעא המדריגות הנז' בחזקת יורשי ראובן עם כי לדעתי אינו כן אלא כחו שכתבתי מ"מ לצאת י"ח גם סברה זו אם אמת או לא אומר אני דאפי' הכי הדין עם לוי דמצי לוי אמר ליורשי ראובן אי שתקת שתקת ואי לא שתקת ובעית מימר שהמדריגות הם שלכם לא שטרפון וב"ך החזיקו לעלות במדריגות הנז' כמו שאנו החזקנו להשתמש בגג הבית וא"כ מצד המדריגות הנז' שהם שלנו נוכל לעכב עליך שלא תרבה עלינו בדיורים אי אמריתו הכי יבא הלוי ויאמר מפיקנא להו לארעא כולה מאונייכו ויש כח בידי כאשר אמצא מקום לעשות לי מדריגות לעלות לגג הבית הנז' ממקום אחר לבנות כותל בסוף הג' אמות של הבית הנז' ולסתום לכם פתח הבית וגם המדריגות הקטנות שאתם עולים בהם לעליה את הכל אקח ואכנוס לתוך שלי ואתם לכו קחו לכם דרך לעלות לעליה וליכנס לבית מאשר תמצאו ממקום אחר. ובזה הדין עם לוי דמאחר דהג' אמות הנז' הם ודאי של טרפון כמ"ש בריש אמיד כמפורש בשטרו שמכר לו מתהו' דארעא ערו"ר בלי שום שיור וזה ודאי אפי' כל רוחות שבעולם אין מזיזין אותו ממקומו כאשר ביארנו לעיל בטו"ט. אלא שאחרי כן החזיקו ראובן ויורשיו להשתמש בגג הבית הנז' ליכנס לביתם ולעלות לעליתם השתא דאמרת שהמדריגות התחתונות הם של ראובן נמצא טרפון משתמש במדריגות של ראובן וראובן משתמש בגג הבית של טרפון ומזיקים זה את זה והלכה רווחת דבמזקי אהדדי לא עלתה להם חזקה כמ"ש הטור ז"ל בסי' זק"ן ז"ל כ' א"א הרא"ש ז"ל חלקו השותפין ולא תבע שום א' מהם לעשות הכותל בחצר ואח"ז תבע הא' לחבירו וטוען מחלת לי על הז"ר או מכרתו או נתתו לי במתנה והחזקתי בו ג' שנים אינה טענה דלא שייך כאן חזקה דטעמא דחזקה כיון שלא מיחה הפסיד והי"ד היכא שהמחזיק מזיק ואינו ניזוק כגון מי שיש לו חלון פתוח על חצר חבירו אבל היכא שהמחזיק ניזוק כמו שהוא מזיק יכול לומר לא חששתי למחות כיון שאני מזיקך כמו שאתה מזיקני וכו' עכ"ד.

גם הריטב"א ז"ל בתשו' הביאה רבינו הב"י בסי' קנ"ד ס' י"ו דעתו כן וז"ל כ' הריטב"א בתשו' פתיחת החלונות בחזקת הבתים וכו' ועוד שאפי' למ"ד היזק ראיה יש לו חזקה ה"מ בחלון הפתוח לחצר דבעל חלון מזיק לחצר ובעל חצר לא מזיק ליה והו"ל למחות אבל חלון כנגד חלון דתרווייהו מזקי אהדדי לא הא למה זה דומה להיזק ראיה דשותפי' בחצר כגון כותל חצר שנפל או שהחזיקו בלא כותל באמצע שאין בו חזקה כמו שמוכיח בשמעתא קמייתא דב"ב וכן הסכימו כל גדולי העולם ולדידי חלון כנגד חלון ופתח כנגד פתח כדין חצר הוא שאין לו חזקה וכן מצאתי להרמ"ה ז"ל עכ"ד. ועיין כנה"ג בסי' זק"ן הגה"ט אות יוד' כ' דהרשב"א והראב"ד קיימי בשי' זו והריב"ש כ' שכן דעת כל הגדולים ז"ל עש"ב. וגדולי האחרונים ז"ל מהרשד"ם סי' תכ"ה ומהרש"ך ח"א סי' י"ז ול"ו ומהראד"ב ז"ל סי' קמ"א ומהרח"ש ז"ל סי' כ"ב קבעו כן להלכה ורבים מהפוס' האחרונים ז"ל נמשכו אחריהם כמו שימצאם המבקש. ומעתה בנ"ד שטרפון היה משתמש במדריגות של ראובן וראובן היה משתמש בגגו של טרפון נמצאו מזיקים וא"ז ולא עלתה חזקה לשום א' מהם אעפ"י שעברו כמה שנים ואפי' שמת ראובן ועתה הקרקע ביד יורשיו לא מהני להו ט' ירושה כמ"ש לעיל דכיון דלאבוהון לא מהני החזקה דחוקה שאין עמה טענה היא והיה צריך שיביא עדים וראיה שקנה או שמחל לו ליורשיו נמי לא מהני. וא"כ כאשר תמצא ידו של לוי לעשות בשלו מדריגות אחרות לעלות לגג ביתו יכניס לתוך שלו אם ירצה כל הג' אמות הנז' ויסגור הדלת בעד יורשי ראובן מליכנס לביתם ולעלייתם כי יאמר אחרי שהקרקע הוא שלי בשטר וראיה שבידי חזקתכם מהבל תמעט כי עיקר ט' החזקה הוא מט' ששתק ולא מיחה. ואני ט' גדול יש לי שלא מחיתי מפני שהייתי מזיק אתכם לעלות במעלות שלכם וכמ"ש הרא"ש והריטב"א ז"ל.

וכעין נדון זה ממש נשאל הר' נחפה בכסף ז"ל בח"מ סי' ב' בראובן שהיו לו ב' חצירות עליון ותחתון והיה פתח מחצר העליון לגג בית של חצר התחתון והיו משתמשים שם בני החצר העליון שנשאר הקדש לכולל עיה"ק ירושת"ו ושכרו אותו וגם החצר התחתון שקנה אותו שמעון היו עולים דרך מדריגות החצר העליון ונכנסים דרך הפתח הנז' ומשתמשים בגג הבית הנז' לשטיחת בגדים ואחר זמן יורשי ראובן עשו מדריגות בחצר התחתון כדי לעלות לגג הבית הנז' ורצו לסתום הפתח נז' וההקדש היו טוענים שכבר החזיקו מכמה שנים להשתמש בגג הנז' וע"ז השיב הר' הנז' גדולה תשו' וזו הלכה העלה דאין ממש בטענת פקידי ההקדש הנז' דלא מהנייא חזקתם מט' דכ' הרא"ש והריטב"א דמזיקים זא"ז וט' יורשי שמעון אמתני ותקיף דמה שלא מחיתי עד הנה מפני שגם אני הייתי מזיקך לעלות במדריגות שלכם. ועתה שהרחיב ה' את גבולי ועשיתי לי מדריגות לגג הבית אין לכם להשתמש בגג ביתי ע"ש שהאריך כמידתו לכל רוח. וכ"כ הר' פרי הארץ ז"ל שם והר' דב"מ ז"ל בסי' ל"א ויתר רבני האחרונים הלא בספרתם.

איברא מה שצריך לעיין בנ"ד הוא מפאת המדריגות שבנו יורשי ראובן והיו עולים בהם לעליה וצריך לדעת אי גם ע"י מעשה אין מועיל חזקה במזיק וניזוק. והנה מצאנו להרבני' ז"ל בזה מבוכות. דהנה רבינו הב"י ז"ל בסי' קנ"ד סי' ו' כ' משם ה"ה פ"ב דשכנים דט' של הרמב"ם דשותפי' אעפ"י שעמדו כ"כ שנים בלא מחיצה לא עלתה להם חזקה הט' הוא משום דממילא מזיקים זא"ז בלתי עשות שום מעשה וכו' אבל פותח חלון על חצר חבירו שעשה מעשה יש לו חזקה ע"כ גם בסי' בב"ה הביא דברי הה"מ אלו ע"ש ועפי"ז כ' מהרח"ש ז"ל בח"א סי' ל"א דבעושה מעשה אפי' שהוא מזיק וניזוק תלייא בפלוגתא דהרא"ש והרמב"ם דלהרא"ש דט' הוי משום מזיק וניזוק ל"ש לן בין הזק דע"י מעשה להיזק דממילא בכולהו לא הוי חזקה ולהרמב"ם לפי הט' של הה"מ ז"ל אם הוא ע"י מעשה הוי חזקה ע"ש ורבני האחרונים ז"ל תמהו על מהרח"ש שהוא סותר דברי עצמו שבסי' כ"ב כ' בהפך והר' נחב"כ ז"ל ד' ס"ד סו' ע"ג כ' ז"ל ותחי' כ' דנר' לו דהך תשו' דסי' ל"א לאו בר סמכא היא שהרי כל גדולי האחרונים עשו עיקר מדברי הרא"ש והטור אלו ולא הזכירו מחלוקת כלל. גם הריטב"א כ' שלזה הסכימו כל גדולי עולם ואם איתא דהרי"ף והרמב"ם חולקים ע"ז לא היה כותב כן דמי לנו גדול ממשה ורבו וכו'.

תוכן העניינים

כפי אהרן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה