אור ברסלב
כפי אהרן חלק א חושן משפט › סימן ז

כפי אהרן חלק א· רבי אהרן בן עזריאל

חושן משפט · סימן ז

סימן ו

מעשה בראובן ושמעון הדרים פעה"ק ירושלים ת"ו וקנו מכוללות עק"ו ירושת"ו בחצר היאודים הידוע בפה"ק יפו תו"ב ראובן קנה המאגאזינים הידועים הפתוחים לרה"ר. ושמעון קנה העליה אשר היא ב' בתים בנוים ע"ג המאגאזינים הנז' ועוד קנה מנגד העלית הנז' עוד בתים אחרים בתנאי לעשות גשר מהעליה הנז' לבית שכנגדו לעבור מהעליה הנז' לבית ויהי בימים קרוב לשנתים הוצרך שמעון לתקן תקרת עלייתו והוציא את המעזיבה הישינה שהיתה רעועה והגביה הכותלים על מה שהיו מקודם ותקן את התקרה החדשה וגם מיעט בחלונות ובשמוע ראובן בעל המאגיזינים לא וחי חלבה לפני מע' לפני ב"ד הזמן שבעה"ק ירושת"ו ועשה מחאה עפ"י ב"ד הצדק יצ"ו. ושמעון בעל העליה עשה דין לעצמו והשיב שכך הוא מנהג המדינה שכן כ' מהרש"ך שאם הוא מנהג המדינה ועפ"י בקיאים לית לן בה ועפ"י דעתו עשה מה שעשה ולא חש למחאת ב"ד. והשיב להם במכתבו שאף שלא היה בדעתו לבטח עליה ע"ג עליתו עתה גמר בדעתו לבנות עפ"י אומנים בקיאים מאחר שכן מנהג העיר. ועוד שכבו קנה הוא מכוללות עקו"ת ערו"ר. וחזרו מפ' ב"ד הצ' ועיכבו ע"י שלא יעשה דין לעצמו עד עמדו לדין עם בע"ד לפני ב"ד הב' יצ"ו ובפעם הזאת שמע ולא בנה עליה על עליתו. עתה יורנו המורה לצדקה הדין עם מי ושכמ"ה.

תשובה על שחלת זאת השיב עזריה חבירינו מפ' הרב המובהק המאיר כברק ח"ק נתן אפרים מעוז ראשי יצ"ו הוא הדין הוא הבע"ד וזו הלכה העלה לזכות את ראובן בעל המאגאזיניס ושהדין עמו לעכב על שמעון על מה שהגביה עלייתו ומיעט בחלונו וגם על הגשר שפשה כי בכל הכביד על המרתפים שלו ואצ"ל שלא יוכל בשום אופן לבנות עליה על עליתו. ולפי רב הענוה אותי דרש אחוה דפי גם אני בדין זה.

ואבא היום להשתעשע בפנינו אמריו ואביא לשונו בקיצור ואת אשר ישם בפי ה' אותו אשמור לדבר ואתנהלה עפ"י קונטריסו וה' אמת ינחנו בדרך אמת כי"ר.

ראשית הג"ש ראו הביא לנו מ"פ הר' הפוס' יצ"ו סוגייא דפ' הבית והעליה ופ' הטור בח"מ סי' קס"ד עליון סבא לשנות וכו' להגביה אין שומעי' לו למעט בחלונות אין שומעי' לו ופרשב"ם ס' דכולהו אם ממעט בכובד המשא שומעי' לו ואם מוסיף על כבדו התחתון מעכב ואעפ"י שכ' הראב"ד הב"ד הרא"ש והטור שם דדווקא אם בא לשנות מהמנהג אין שומעין אבל אם בא לשנות פד המנהג שומעין לו כבר כ' מר"ן הב"י ז"ל בבדק הבית דהרמב"ם פכ"ד דמכירה חולק פ"ז והתוספתא שהביא הראב"ד ז"ל יש לפרשה כשמנהג המדינה שלא להקפיד השותפי' בכך וכ' עוד מר"ן דגם דברי הראב"ד יש לפרשם כן דאם השותפי' נהגו להקפיד אעפ"י שמנהג המדינה לבנות כ"א ב' וג' דיוטות מצי שותף לעכב ע"כ. ומזה רצה ללמוד ר"א יצ"ו הפוסק שגם דברי הרא"ש שבפ' הבית והעליה יש לפרשם כפי' מר"ן בבד"ה ושכן כ' הרשב"א להדיא בסי' תתקל"א ובתול"א סי' ש"ג ומהרשד"ם בחח"מ סי' רס"א ולפי דעתו יצ"ו אין חולק בזה ומה גם לדידן דקבלנו הוראות מר"ן ז"ל ובש"ע פ' כדין התלמוד סתם להגביה ולמעט בחלונות אין שומ' לו ולא הביא ס' הראב"ד וכ' הב"ח הב"ד הכנה"ג הגב"י אות י"ז דלכן השמיט דברי הראב"ד לשי' בבד"ה דהרמב"ם חולק עליו וכ' הב"ח שכן עיקר ומזה הלכה הפלה הר' הפוס' יצ"ו דהדין עם שמעון דמנהג הפיר אינו מועיל ובעינן מנהג השו' והכא אין ידוע מנהג לשותפי' שאין מקפידין וכיון שכן ודאי חצי מעכב זה קיצור דברי הר' הפוסק יצ"ו בנוגע לענין דינא. כי במה שפלפל קצת בדברי הר' חס"ד ז"ל אין פנאי להשיב להיות הימים האלה ימי המעשה בחג הפסח הקדוש הבע"ל רק במה שנוגע לענין דינא נדחקתי להשיב לפי רב האהבה.

ואע"ן ואומר הנה הר' הפוס' יצ"ו ארכביה לדיניה אתרי רכשיה תחי' רצה לומר שחי' מר"ן בבד"ה ז"ל הוא מוסכם מבלי חולק ושוב כ' כ"ש דאתכא דמר"ן סמכי' שפ' בש"ע כהרמב"ם ודלא כהראב"ד ז"ל.

ואני אומר אתהמ"ר מכת"ר בשניהם אין אני מודה לו במה שרצה לומר שגם דברי הרא"ש יתפרשו כדברי מר"ן בבד"ה שנהגו כן השותפי' להדייא שלא להקפיד אין נ"ל כן כי דברי הרא"ש אינם סובלים פי' זה שכ' וז"ל כ' הראב"ד דכ"ז מיירי כשבח לשנות מנהג העיר שנהגו לסכך בשקמים והוא רוצה לסכך בארזים אבל נהגו בזה ומזה יכול לשנות והכי אי' בתוספתא מקום שנהגו לעשות ב' ג' עושה הכל כמנהג המדינה והכי נמי אמרי פ"ק דבתרא אחזיק להורודי אחזיק לכשוריה אלמא אפי' בשל חבירו יכול לשנות כפי המנהג עכ"ד. הרי להדיא שתלה הדבר במנהג הפיר כשבונה כ"א בשלו שאם יש בני אדם שמסככים בשקמים ויש אחרים שמסככים בארוים על אותו עובי הכותל הנהוג נמצא שאינם מקפידין על הכובד ואין נמשך מזה הכובד שום נזק ועל כן גם בשו' לא מצו לעכב וסיים וכ' דגם בשל חבירו לא מצי מעכב ואם כדברי מר"ן בבד"ה שהכל תלוי במנהג השותפי' סלא לעכב מה זה שסיים הרא"ש דגם בשל חבירו לא מצי מעכב ומה שייך מנהג בשל חבירו אבל האחת יורה דרכו דהרא"ש מנהג המדינה קאמר מה שרגיל כ"א לסכך בשלו ואין צורך למנהג השותפי' וזה שלח כחי' מר"ן ז"ל.

ואם אמנם כ' מר"ן כן הוא לדברי הראב"ד שהביא הטור שבאו הדברים סתומים שכ' אם בא לשנות מהמנהג אין שומעין לו אבל אם בא לשנות עד המנהג שומעין לו פ"כ ולא פי' איזה מנהג פ"ז כ' מר"ן שאפשר לפרש מנהג השותפי' עצמן אבל על דברי הרא"ש לדעתי לא ניתן לפרש פי' זה וכדברי הרא"ש ממש כתב רי"ו ז"ל בנתיב ז"ך סו' חלק ע"ש. ואדרבא יש להעיד על רבינו הב"י ז"ל איך ניחא ליה בפירוש זה על דברי הראב"ד נהי שבדבריו שהביא הטור יתפרש כן מ"מ בדברי הרא"ש שביאר יותר אין סובל פי' זה ואילו מר"ן ז"ל תכף ומיד כ' שהרא"ש הביא דברי הראב"ד ונר' מסכים לפירושו.

גם בעיקר הראיה מדברי הרמב"ם ז"ל שמוכיח מר"ן שחולק על הראב"ד יש להעיד לענ"ד דהנה כל חוזק דאית מר"ן ז"ל הוא מדסתם הרמב"ם וכ' בונה כמו שהיה מקודם ולא חי' בין מקום שנהגו למקום שלא נהגו משמע דלא ס"ל לפרושי בהכי.

וק' דמה לו להר' ז"ל להביא עצות מרחוק ולמה לא יביא ראיה מה' שכנים פ"ד ה' ה' שהוא מקור זה הדין עצמו שסתם וכ' כדין הגמר' וכן בעל העליה בונה אותו אם רצה כשהיתה ואם בא לשנות הכותלים וכו' אין שומעי' וכן בקורת תקרה עליונה לכבדים אין שומעין לו וכו' מיעט בחלונות או הרבה בגובהו אין שומעין לו ע"כ. הנה גם מכאן היה לו להר' ז"ל להוכיח דלית ליה כהראב"ד מדסתם ולא חילק בין מקום שנהגו למקום שלא נהגו ועדיפא ליה להוכיח מכאן כי הוא מקור הדין ולמה לו להר' ז"ל להביא עצות מרחוק אם לא שנאמר דדעתו ז"ל דמכאן אין להוכיח משום דיש לדחות דדינא דגמר' נקט ומיירי במשנה חן המנהג אבל אה"ן אם לא שינה מהמנהג דיש בונים בשקמים ויש בארזים אה"ן דמודה להראב"ד אבל מההיא דה' מכירה הוכיח מר"ן דאעג"ב דגם שם יש לומר בדעת הרמב"ם דדינא דגמר' קאמר ולא מיירי היכא דנוהגים בזה ובזה.

מ"מ מוכיח הר' ממה שהשיגו הראב"ד ואמר זה שיבוש דאפי' בניין חדש בונה אם הוא רוצה פ"כ מכאן משמע ליה למר"ן ז"ל שהראב"ד הבין בדעת הרמב"ם שמ"ש בונה כשהיה ר"ל שלא יכביד יותר ופ"ז השיגו הראב"ד ואמר שיוכל לבנות בניין חדש ור"ל שיוכל להכביד ומוכרח דמיירי במקום שנוהגי' דאי במקום שאין נוהגים איך יאמר הראב"ד שיוכל להכביד אלמא משמע ליה להראב"ד בדע"ת הרמב"ם דאף במקום שנוהגים אין רשאי להכביד זה מוכרחים אנו לומר בדעת מר"ן ז"ל. אלא דעדין ק' דא"כ גם למה שחילק מר"ן ז"ל בדעת הראב"ד דמנהג דשותפי' קאמר ושהתוספתא בהכי איירי ורוצה לומר דבזה אין מחלוקת בין הרמב"ם והראב"ד וק' למה והלא עדיין היא מחלוקת וראיה ממה שהשיגו הראב"ד להרמב"ם ולפי חי' מר"ן דהראב"ד במנהג השותפים איירי אכתי משמע ליה להראב"ד דהרמב"ם חולק מדהשיגו ומה הרויח מר"ן בחי' לעשות שלום ועדיין המחלוקת במקומו עומד.

ותו קלענ"ד על רבינו הב"י ז"ל איך תבין בכונ' הראב"ד דמ"ש יבנה בנין חדש אם ירצו ר"ל להכביד דא"כ לא היל"ל בניין חדש אלא היל"ל דאף אם ירצה לשנות ולבנות בכובד יוכל אם ירצה ומה הלשון אומדת בניין חדש. ולדעתי קלה כמות שהיה אחרי בקשת גלגול מחי' מקדושת מרנא הב"י ז"ל יכולני לפרש בדברי הראב"ד פי' יותר מרווח. דהנה כבר כ' הר' המגיד ז"ל שהרבה פי' נאמרו בסוגייא דדיוטא והנכון בעיני האחרונים ז"ל דמ"ש ר"פ שאם רצה לבנות עליה ע"ג בונה היינו שבונה פ"ג דיומדין שמשתמש באויר ואינו מכביד בגוף הבית ומ"ש דאי נפלה הדר בני לה ר"ל שאם נפלה ביתו של לוקח מחייבו המוכר לבנותה כדי שתהיה תחת בניינו משום דמבעית וזה פי' הרי"ף והר"י ן' מיגאש ז"ל.

ומעתה לא ביש לן לומר דגם הראב"ד סובר כן בפי הסוגייא ולפי שראה להרמב"ם שכ' שאם נפלה חוזר ובונה אותה כשהיתה דקדק מדבריו שרצונו לומר דווקא אם כבר בנה על גבי דיומדין קודם שנפל הבית הוא דאמרינן שכופהו לחזור ולבנות הבית כדי לחזור הוא ולבנות בניינו פ"ג דיומדין אבל אם לא בנה עדיין זה בניינו ונפל הבית אינו חוזר זה ובונה וע"ז השיגו דלמא לא יבנה בנין חדש כיון ששייר האויר לעצמו מכח תנאו אפי' לא הספיק לבנות עד שנפל הבית כופהו לבנות הבית כדי שיבנה הוא בנינו מחדש ע"ג דיומדין כן נר' נכון לפרש בדברי הראב"ד ומדוקדק בדבריו שכ' בנין חדש.

ואם כנים אנו בזה אין מקום לדברי מר"ן ז"ל להוכיח מכאן שהרמב"ם חולק על הראב"ד בענין הכובד כי אין זה ענין לזה כלל והכא א"כ כובד בניין רק שמוש באויר ולמה לן לאפושי פלוגתא בין הרמב"ם והראב"ד מאחר שיש לפרש בדבריהם פי' אחר ולא פליגי בדין הכובד. על כל אילין דהוו הערות ודיוקי' בדברי מר"ן ז"ל לבי אומר לי שרבינו הגדול הב"י ז"ל ראה וידע שזו ראיה חלושה היא וע"כ אמרה בלשון נראה שחולק ולא כ' להדייא שחולק מפני שאף הוא ראה שיד הדוחה נטויה לדחות. גם כשחילק חילוקו דגם הראב"ד במנהג השותפי' קאמר ולא במנהג בני העיר גם בזה לא החליט המאמר וכ' בלשון אפשר לפרש דברי הראב"ד דמ"ש אם בא לשנות עד המנהג שומעי' לו היינו מנהג השותפי' וכו' הרי דהין ולאו ורפייא בידיה וגם דקדק וכתב דמ"ש אם בא לשנות עד המנהג וכו' הרי שאינו מפרש כן אלא בדברי הטור שהעתיק בדברי הראב"ד אם בא לשנות עד המנהג ולפי שכבר ראה רבינו הב"י שבדברי הרא"ש שהעתיק דברי הראב"ד אי אפשר לפרש כן על כן אמרה כמסתפק ובלשון אפשר כנלע"ד בדעת מר"ן ז"ל.

באופן דלפ"ד נר' שדין זה אי אפשר לבא אל ההסכם ומידי פלוגתא לא נפקא דלדעת הרא"ש ורי"ו ודאי יספיק מנהג המדינה ואין צורך למנהג השותפי' אבל הגה"מ משם רבינו יונה והרשב"א בתשו' תול"א סי' ש"ג סברי דבעינן מנהג השותפי'. ואומר אני כי מתשו' הרשב"א דסי' תתקל"א אין להוכיח אעפ"י שהזכיר בדבריו שבכל מקום שנהגו שלא להקפיד השותפי' בזה מותר ופשט דבריו נר' מבואר דמנהג השותפי' קאמר והיינו כדברי מר"ן ז"ל וכמ"ש הר' הפוס' יצ"ו. מ"מ יש להעמיס בדבריו ולפרש דה"ק שבכל מקום שנהגו שלא להקפיד בני הפיר שיש בונין בזה ויש בונין בזה א"כ השותפי' בזה מותר. וידעתי שפי' זה דחיק כדברי הרשב"א אבל הביאני לזה מפני שמר"ן ז"ל תכף אחר דבריו שבבד"ה הביא תשו' הרשב"א דסי' תתקל"א וק' מדוע לא נסתייע בבד"ה מתשו' הרשב"א הנז'. לכן אומר אני שמר"ן ז"ל לא נסתייע ממנה לפי שיש לידחק ולפרש כן בדבריו נקוט מיהא דבריו שבתול"א סי' ש"ג מבוארים כן ובדברי הר' הפוס' יצ"ו. ונמצא דין זה במחלוקת שנוי בין הראשונים ז"ל ודברי מר"ן ז"ל לדעתי אינם אלא כמצליף והן ולאו ורפיא בידיה.

ואנוכי חזון הרבתי שהר' ב"ח ז"ל והסמ"ע ז"ל חלוקים בהבנת דברי מור"ם ז"ל דהנה מור"ם כ' ז"ל בס"ז אמר דברי מר"ן שפסק דינא דגמר' להגביה אין שומעין לו כ' מור"ם ז"ל ומיהו כל שאין הקפדה רק בכובד הבניין אם היה המנהג לשנות אזלי' בתריה טור בשם הראב"ד ותשו' הרשב"א עכ"ד. והנה הב"ח הבין בכונתו דמנהג המדינה קאמר וזה מפני שהעתיק דברי מר"ן בבד"ה וסיים וכ' ז"ל ומט' זה השמיטו הר' להא דהראב"ד בש"פ וכן עיקר ודלא כהר' בהג"א שפסק כהראב"ד לפי משמעות פשוטו עכ"ד. הרי שהבין הר' ז"ל בדעת מור"ם שפו' כדעת הראב"ד דמנהג המדינה סגי ולא בעינן מנהג השותפי'.

ואולם מדברי הסמ"ע ס"ק י"ט אני מתלמד שהבין בהפך כשתעין בדבריו תמצא שיש בהם חיסור לשון וטעות הניכר ועין להר' דב"מ ז"ל ח"ב סי' ל"ב ד' מ"א ע"ג שכתב שדברי סמ"ע תמוהי' וכ' שיש בהם חיסור לשון ע"ש. עכ"פ מבוארים דברי הסמ"ע שהבין בכונת מור"ם דמנהג השותפי' קאמר ופ"ז השיגו דמדברי הטור אין נר' כן אלא דסגי במנהג העיר וזה פשוט ומבואר בדבריו. ואין ס' אצלי דחסר מהסמ"ע מילת הרא"ש וכן צ"ל לשון הטור והרא"ש אינו כן ועיקר חוזק ראייתו הוא מדברי הרא"ש שמבואר בדבריו דמנהג המדינה קאמר וכמש"ל. נמצא דבדעת מור"ם ז"ל איכא פלוגתא בין הב"ח והסמ"ע דלמר מנהג המדינה קאמר ולמר מנהג השו' בעינן והב"ח והסמ"ע נמי הם חולקי' בזה דלהב"ח ס"ל ובעינן מנהג השותפי' שכ' וכן עיקר ולהסמ"ע ס"ל דמנהג המדינה סגי והשיג על מור"ם ככי מה שהבין בדבריו דמנהג השותפי' קאמר.

והרי לפנינו פלוגתא גם בין האחרונים ז"ל ונמצא מעתה דפת הרא"ש ורי"ו והסמ"ע דסגי במנהג המדינה ודעת רבינו יונה והרשב"א והב"ח דבעינן מנהג השותפי' ובדעת מר"ן ז"ל כבר כתבתי הנלע"ד הקצרה. וכן הבין בפשי' הר' דב"מ ז"ל שם דדין זה מידי פלוגתא לא נפקא. ואי אפשר לעשות שלום בניהם ודלא כהר' הפוס' יצ"ו.

כי מן הבאר תמיה לי על הר' ב"ד ז"ל בסי' פ"ב שסמך ב' ידיו על דברי מר"ן בבד"ה וכ' אעפ"י שאין נר' כן מדברי רי"ו וכו' שכ' אפי' בשל חבירו וכו' ע"ש. ותימא מדוע לא זכר שר גם את הרא"ש ז"ל דדברי הרא"ש ורי"ו שפה א' ודברים אחדים הם. גם כ' שדברי מור"ם הם כדברי מר"ן בבד"ה ולא זכר שהב"ח הבין בהפך. גם על היסוד השני שהניח רב אחאי מפ' הר' הפוס' יצ"ו דדעת מר"ן לפסוק דלא כהראב"ד ושמנהג השותפי' דווקא בעינן ולחד כן מדברי הב"ח והכנה"ג ובזה דן את הדין דאנן דבירושת"ו יתבינן ואתכא דמר"ן סמכי' א"כ זכה ראובן בדינו ומצי מעכב על שמעון כיון שאין כאן מנהג ידוע לשותפי' שאין מקפידין.

גם ע"ז אני אומר לדבר הזה יסלח אדוני דמלבד מה שכתבתי לעיל בעניותין דאפשר דמר"ן ז"ל ראה חולשת ראייתו ושאין הדבר מוכרח שחולק הרמב"ם על הראב"ד ומשו"ה השפישו משום דהין ולאו ורפיא בידיה. ולא עוד אלא כי גם מדברי בב"ח ז"ל שנסתייע מהם אין הוכחה שהב"ח כ' דמשום דמר"ן בבד"ה כתב דהרמב"ם חולק על הראב"ד משו"ה השמיטו בש"ע ור"ל שלא פ' להלכה כדברי הראב"ד. אבל לא מפני זה נכריח ונאמר שדעתו לפסוק כהרמב"ם לא העתיק הדין של הגמ' כצורתו ולא גילה דעתו במחלו' זה הלכה כדברי מי ויהי' פלוגתא זאת כמו כמה דינים לאלפים ולמאות אשר לא הוזכרו בש"פ ולא גילה מר"ן ז"ל בהם וחוזר הדין בהם לדין הקי"ל כידו וצריך לחפש ולדקדק מי מהם יקרא מוחזק כדי שיוכל לומר קי"ל. אבל לא נוסיף ונאמ' שמפני שהשמיט דברי הראב"ד דעתו לפסוק כהרמב"ם דתרי דרגי לא סלקינן. ומ"ש הב"ח וכן עיקר הם דברי עצמו לא שחשב כן על מר"ן בש"ע שמדהשמיט דברי הראב"ד הוא שסובר כהרמב"ם ושכן עיקר זה מעולם לא עלה על דעת הב"ח. וגם הכנה"ג אין שום חי' בדבריו רק שהעתיק דברי הב"ח כצורתם. וחזר הדין במחלוקת שנוי בין הפוסקי' ראשונים ואחרונים ודברי מר"ן בבד"ה לדעתי אין ראוי לתופסם להלכה כיון דבלשון נראה ואפשר אמרן וספוקי מספק"ל. ובש"ע לא גילה דעתו מזה רק העתיק דין הגמרא כצורתו.

ומעתה צריכים אנו לדעת בנ"ד מי מהם יקרא מוחזק עד שיוכל לומר הקי"ל אם ראובן בעל המאגאזינס או שמעון בעל העליה והנה עמיתנו מע' הרב הפוס' יצ"ו כבר פקח עינו על זה ובתוך דבריו שהאריך קצת בדין כותל המשותף אי מצי להכביד ועמד על דברי הטור ומר"ן ז"ל שבסוף סי' קס"ד ובסי' קנ"ז ס"ט והנמשר ועמד גם ע"ד הרשב"ש ז"ל אשר כ"ז הוא משנה שאינה צריכה לעניינינו וכמ"ש הרב הפוס' יצ"ו כי נ"ד אינו כותל של שניהם כיון ששניהם קנו מאדם אחד זה בית וזה עליה והוא פשוט וע"ז לא הארכתי להשתשע עם הרב הפוס' יצ"ו בכל מה שפלפל והאריך בזה יען אין הפנאי מסכים רק במה שנוגע לדינא לנ"ד שמתי פני להתעלס בד"ק.

והנה בתוך דברי הרב הפוס' יצ"ו אלו הביא דברי הרב דב"מ ז"ל דמ"א ע"ד שכ' ז"ל אין ס' דבמחלו' זה אי סגי במנהג המדינה או בעי' מנהג השותפי' דוקא וכו' בודאי שהבע"ה הוא מוחזק ובעל העליה שבא לשנות ממה שנהגו השותפי' המוציא ועליו הראיה כיון שאין לו על חבירו אלא שיעבוד בעלמא וכ"כ מוהר"ש יונה ז"ל בדף קל"ח פ"ג וכו' עד עכ"ל. והרב הפוס' יצ"ו נשען סמיכה בכל כחו על דברי ה' דב"מ הנז"ל ונמצא שבעל המאגאזיניס שהוא המוחזק מצי למימר קי"ל זה קיצור דבריו יצ"ו ואני אומר ודאי כפי דברי הרב דב"מ ומהרש"י ז"ל דינא יטיב כדברי הרב הפוסק יצ"ו:

ואמנם אחרי בקשת המחי' מכבודו הרבנים הגדולים מהרש"י והרב דב"מ ז"ל אני אדון לפניהם בקרקע ואומר שותיה דמר דהרב מהרש"י לא ידענא דהנה הוא ז"ל הביא דברי מהרשד"ם ז"ל חח"מ סי' רס"א וכ' וז"ל ונראה דאפילו היה כן שבנו שניהם זה בית וזה עליה פכ"ז הדין עם שמעון דהוא המוחזק וראובן שבא לעשות נזק מחדש הוא המוציא ויכול שמעון לומר קיי"ל כהר"י ברצלוני כמ"ש הריב"ש סי' רי"א וגם בס' הראב"ד שתי' ההיא דהבית והעליה במקום שמקפידין וכ"כ הרשב"א וזה אפילו בא בטענת לדעת הראב"ד וכו' ועכ"ז לא מהני אלא במקו' שאין מקפידין עכ"ד ש

ודבריו צריכי' ביאור והנראה ודאי דכונתו כך הוא מהרשד"ם לנדונו תחי' הביא דברי הרא"ש פ"ק דבתרא בשם רבינו יונה שהקשה מהך דהחזיק להורודי החזיק לכשורי לההיך דפרק הבית והעליה עליון שבא לשנות אין שומעין לו ותי' דההיא דהבית והעליה איירי כגון שלקחו בית ועליה בנויה או שירשוה שלא זכה מתחילת מקחו אלא בסיכוך קל וכו' אבל אם לקחו שנים חורבה ובנאוה אעפ"י שמתחילה סיכך בעל העליה בקל וכו' לא הפסיד זכותו יכול לסמוך אח"כ כשורי ושוב הבי' דברי הראב"ד שחילק בין ההיא דכשורי להאיך דהבית והעלי' בין מקום שמקפידין למקום שאין מקפידי' ומט' מנהג נגעו בה וסיים וכ' הרי שזכה שמעון לדעת כל הגאונים הנ"ל לדעת הראב"ד והרשב"א שכתב במקום שמקפידים הרי בסאלוניקי מקפידים ואף למה שהוסיף הרשב"א וכתב שהשכנים שהמקום והאבנים של שניהם אין זה מדין שעבוד אלא כ"א בשלו הוא בונה ויכול הוא להכביד כ"ש שזכה שמעון שהאבנים ומקום הכותל שלו פ"כ דברי מהרשד"ם ומהרש"י ז"ל מחדש בטובו חי' חדש מה שאינו מובן מדברי הרשד"ם ואמר שמ"ש רבינו יונה שאם ב' בנו חורבה וכו' לא הפסיד זכותו בעל העליה שאין זה מוסכם לדעת הראב"ד והרשב"א דלדעתם הכל תלוי בין מקפידים לאין מקפידים ובמקום שמקפי' אפילו אם בנו חורבה מחדש והעליון סיכך בשקמים שוב לא יוכל לסכך בארזים כיון שמקפידים ואעפ"י שהיא פלוגתא בין הר"י והראב"ד בעל הבית הוא המוחזק ולא בעל העליה ונסתייע לדין זה שהבעל הבית הוא מוחזק ולא בעל העליה מדברי הריב"ש בסי' רי"א שכ' דיכול המוחזק שמעון לומ' קי"ל כהר"י ברצלוני ז"ל וכן נמי יש לומר כאן קי"ל כס' הראב"ד ולא כרבינו יונה ז"ל זה ודאי כונת הרב ז"ל ולא ידעתי לפרש פי' אחר בדבריו מפני שדברי הריב"ש ז"ל שהביא אינם ענין לנדונו ז"ל דהריב"ש ז"ל שם נדונו שבעל העליה היה רוצה להכביד על הבעל הבי' ולבנות עליה ע"ג עליה והיה טוען ט' מכר אחר שהחזיק ג"ש וכ' הרב ז"ל ובענין זה אם הכותל מוחזק וידוע לאחר וכו' ובא אחד והחזיק בו ג"ש בנעיצת קורות ובא בטענת מכר לטעון חלק בכל הכותל באבנים ובמקום בזה רבו הסברות כי הר"י ברצלו' פ' שאין נעיצת קורות חזקה למקום הכותל והאבנים וכו' וא"כ בנדון זה אינו יכול לסמוך ולהוסיף כיון שאין לו חלק בגוף הכותל והרמב"ן כ' שאם בא בטענה הוי חזקה גם לגוף הכותל ומקומו וכו' עכ"ד הצריכים כעת. וא"כ הנך רואה שאין נדון הריב"ש ענין לנדון מהרשד"ם ומה הוכיח יוכיח מהרש"י ז"ל מדברי הריב"ש לנדון מהרשד"ם לב' שבנו חורבה ובמחלוקת רבינו יונה והראב"ד ולא קרב זה אלו זה כי אלו הב' שבנו חורב' לא נשתתפו מעול' בבנין אלא זה זכה ובנה הבית משלו וזה בנה העליה משלו כמובן ע"כ אני אומר שכונתו ז"ל אינו אלא לומר דכי היכי דהריב"ש ז"ל בנדונו סובר שיכול בעל הבית לומר קי"ל כהר"י ברצלוני שנעיצ' הקורות לא הוי חזקה למקום הכותל ולא יוכל בעל העליה לסמו' ולבנות אלמא בעל הבית הוא דאומר קי"ל כהריב"ץ ודלא כהרמב"ן כן למד הרב כאן דבעל הבית הוא מוחזק לגבי בעל העליה והוא שיוכל לומר קי"ל כהראב"ד והרשב"א שהכל תלוי במנהג ודלא כרבי"ו ז"ל זה נ"ל בכונתו מאין המלט אל כונה אחרת.

ואם ככה הוא כונתו דבריו מרפסן איגרי דאדרבא כל בתר איפכא יש להתלמד מדברי הריב"ש ז"ל שהרי אחר שהביא פלוגתא דהריב"ץ והרמב"ן סיים וכ' ז"ל והרב יונה ז"ל הכריע שאם נתן קורות ונתן עליון תקרה ומעזיבה מועיל אף לגופו של כותל וכו' ודברי הרב יונה נראים נכונים וכן ראוי לדון כאן שנתן תקרה וכו' שבונה עלייה ע"ג עלייתו כרצונו כי שותף הוא בכותל מן הדין פכ"ד. עיניך הרואות דאסוף דינא זיכה הריב"ש לבעל העליה עפ"י סברת רביו"נ ז"ל וזה הפך דברי מהרש"י שכ' דבעל הבית הוא המוחזק לומר קי"ל ובעל העליה הוא מוציא דאילו כן הי"ל להריב"ש לזכות לבעל הבית שהו' יאמר קי"ל כהריב"ץ שנעיצת הקורות אינם חזקה למקום הכותל ואפילו אם הניח תקרה ומעזיבה ודלא כהרמב"ן ודלא כהרב יונה ז"ל ומדחזינן דזיכה לבעל העליה אדרבא משמע כלפי ליה דס"ל דבעל העליה שהוא בונה בתוך שלו הוא המוחזק ואומר קי"ל כהכרעת הריו"נ ז"ל ובינה כרצונו ונמצא ממקום שלמו דינו מהרש"י ז"ל משם הוי תיובתיה. ואם נפשך לומר דתיובתא לא הוי משום דהריב"ש לא אתי עלה מט' קי"ל אלא מפני שדברי רביו"נ הם כמכריע וקי"ל ה' כדברי המכריע וגם שהרב ז"ל היה אדם גדול בענקים וישרו בעיניו דברי רביו"נ וערב' לו וקם עליו לפסו' ה' כמותו כידוע שפוסק שנרא' בעיניו דברי גדול א' יכול לסמוך על דעתו והכרעתו ולפסו' כמותו כ"ש גברא רבא כהריב"ש דהכרעתו מכרעת ולא מט' קי"ל אתי עלה נקוט מיהא דאין להוכיח מדברי הריב"ש לשום צד כמו שעלה ע"ד מהרש"י ז"ל ואימור אם לא היתה הכרעת רביו"נ ז"ל בדין זה היה מזכה לבעל העליה לומר קי"ל כהרמב"ן דהוא המוחזק ובונה בתוך שלו ומאין לנו ללמוד מדבריו שבעל הבית הוא מוחזק ובאמת לא יכולתי לעמוד ע"ד מהרש"י ז"ל ודבריו נפלאו ממני.

איברא דמתוך דברי מהרשד"ם ז"ל שם נראה כדברי הרב מהרש"י ז"ל שהבעל הבית הוא המוחזק שהרי כתב שאין שמעון בעל העליה יכול לבנות ולהכביד לפי דברי ריו"נ שהביא הרא"ש דדוקא אם שניהם בנו חורבה יכול לומר לא אפסיד דיני שמתחילה הייתי יכול לסכך בשקמים אבל אם קנו לא וכתב עוד וא"ת הא קי"ל טוענין ליורש וללוקח וא"כ זה שקנה מהאחר הלא האחר היה יכול לומר לא אפסיד דיני וי"ל דס"ל לרביו"נ ז"ל דלא אמרי' טוענין ללוקח אלא דווקא להעמידו בשלו אבל ליותר לא וכו' ואעפ"י שמתוך דברי הריב"ש נראה דאפי בכה"ג טוענין ליורש וללוקח אין לנו לדחות דברי הרא"ש ולמינקט דברי הריב"ש וכו' כ"ש שהדעת נותן שלא ראה דבריהם וכו' עכ"ד הרי בהדיא דעת מהרשד"ם דבעל הבית הוא מוחזק ובעל העליה נקרא מוציא ומשו"ה כ' דלא טענינן ליה דאם היה בעל העליה הוא מוחזק היה הדין נותן דטעני' ליה כיון שהוא להחזיק ואדרבא תמה על הריב"ש איך כ' דטעני' ליה להוציא והוכרח לומ' שדברי הריב"ש הם הפך דברי הרי"ף ורביו"נ ז"ל ולא רצה הרב לומר דדעת הריב"ש דבעל העליה הוא מוחזק ומשו"ה כתב דטענינן דהוי להחזיק משום דכל כך פשוט הדבר בעיניו דבע"ה הוא המוחזק ובעל העליה הוא המוציא ונמצא דינו של מהרש"י ז"ל מבוא' בדברי מהרשד"ם ז"ל.

ואמנם עדיין יד הדוחה נטויה לדחות ולפי האמת יש לומר דאימור דהריב"ש ראה דברי הרי"ף ורביו"נ ז"ל ומ"ש דטענינן הוא משום דס"ל דבעל העליה הוא מוחזק והוי טענה להחזיק ולא נקרא מוציא ודלא כמהרשד"ם ז"ל. וכיון דסוף סוף מהרשד"ם חולק עם הריב"ש יש מקום לומ' הריב"ש כמ"ש דסובר דבעל העליה הוא מוחזק ונמצא דין זה עצמו דמי הוא המוחזק הוי פלוגתא דהריב"ש והרשד"ם ואפשר שהר' מהרש"י ז"ל הוא היה מתכוין לזה אלא שאין לשונו מתוקן. והשת' דאתינא להכי יכולני לומר דגם מדברי מהרש"י ז"ל אין שום הוכח' דמ"ש שבעל הבית הוא מוחזק לדעתיה דמהרשד"ם קאמ' והיינו דקמתמה על מהרשד"ם דלשיטתו דבעל הבית הוא מוחז' א"כ היה יכול לומר דגם אם בנו שניהם חורבה אין לו להכביד דאע"ג דרביו"נ סוב' דבכה"ג יכול לשנות דלא הפסיד זכותו מ"מ הראב"ד והרשב"א שתירצו דהכל תלוי במנהג לא ס"ל כן אלא אם המנהג שלא לשנות גם אם בנו חורבה אינו יכול לשנות וכיון שלדעתו בעל הבית הוא המוחזק לא יוכל בעה"ב זה לבנות כיון שהוא מוציא ובעה"ב המוחזק יאמר קי"ל כהראב"ד ודלא כרביו"נ. ונמצא מעתה דגם מהרש"י ז"ל אינו ברור לו דבעל הבי' הוא המוחז' אלא דשקיל וטרי לפי סברתו של מהרשד"ם ומקשו עליו דהיה יכול לומר לשיטתו דגם אם בנו חורבה לא היה יכול בעל העלי' לבנות מכח מחלוקת של הראב"ד ורביו"נ ולפי דעתו דבעה"ב הוא מוחזק מצי מימר קי"ל כהראב"ד באופן דלענ"ד עדיין הלכה זו רופפת בידינו אם בעה"ב הוא המוחזק או בעל העליה חדא דדברי מהרש"י ז"ל תמוהים כמ"ש ואין נפשה אותם עמוד חזק להישען עליהם ועוד אפשר לצדד כמו שכתבתי דלדעתי' דמהרשד"ם קאמר וקמתמה עליו. ולדידיה אפשר ס"ל דבעל העלי' הוא מוחזק ומסייע לס' זו דעת הריב"ש שכ' דטענינן ללוקח ואפשר דטעמו משום דהזי להחזיק ונוסף גם הוא דידוע שכל פוסק שאינו כותב דבריו להלכה ולמעשה אין לתפוס דבריו ליסוד מוסד ומהרש"י לא להלכה למעש' אמרן אלא בדרך פלפול ושקלא וטרייא ומכ"ז תימא על הרב דב"מ ז"ל שסמך ב' ידיו על דברי מהרש"י הנז"ל. ופסקי' בסכינ' חריפא ולדעתי קלה כמות שהיא צריכה רבה. ואין ס' אצלי שזה דעת מהרא"ש ז"ל בסו' סי' פ"ז שכ' ז"ל הן אמת שיש לי ימים שנסתפקתי אם בדבר כזה שהוא קרקע משותף או כותל אי מצי למימר קי"ל עכ"ל. ולא ביאר לנו הר' במה נסתפק ולפי האמור אין ס' דהיינו דקמספק"ל מי מהם הוא המוחזק בעל הבית או בעל העליה ומה שהביאו לבית הספק הוא הך תשו' דמהרשד"ם עם תשו' הריב"ש הנז' דיש מקום לומר דהריב"ש סובר דבעל העליה הוא מוחזק וכמ"ש בעניותין. וזה שלא כדברי מהרש"י ז"ל לפי מה שהבין בהם הר' דב"מ ז"ל דמילתא דפשיט להו מספק"ל למהרא"ש ז"ל ולא הכריע. ועיין להכנה"ג בסי' קנ"ג הגהט"ו אות ל"ה שאחר שהביא דברי מהר"ש יונה הנז"ל כ' ומהרא"ש ז"ל כ' יש לי ימים שנסתפקתי וכו' ע"ס הלשון ע"כ אף הוא היה מתכוין לומר דמילתא דפשי' ליה למהרש"י מספק"ל למהרא"ש ז"ל ולדעתיהם בדע' מהרש"י ז"ל יש לצדד כמ"ש.

וחזיתיה עוד להר' דב"מ ז"ל שם שכתב הנה בכותל של שותפי' שהמקום והאבנים של שניהם איפליגו רבוואתא דלהרשב"א ודעימיה כל א' משניהם יכול להגביה אם אינו מתקלקל הכותל לעיני הבקיאים והיא ס' הי"א שהביא הטור בסי' קנ"ז ומר"ן בש"ע סי' זק"ן וקס"ד הביא פלוגתא זו ועליה דן הר' פ"מ בח"ב סי' ס"ד וכו' וכן נוטין דברי מהרא"ש ז"ל סו' סי' פ"ז דאיירי שם בכותל של שותפי' באופן שבנ"ד שהוא מדין שעבו' לבד בעל הבית הוא מוחזק ובעל העליה שבא להכביד עליו הראיה ול"ד לכותל של שותפי' כנז' עכ"ל. הנה הר' ז"ל דעתו לחלק בין כותל המשותפת לכותל של בית ועליה שאין בה רק שעבוד לבד. ולפי דעתו מהרש"י עם מהרא"ש לא פליגי דמהרש"י מיירי בכותל של בית ועליה שאין בה רק שעבוד לבד ובהא אפי' מהרא"ש מודה שבעל הבית הוא מוחזק ומצי לעכב על בעל העליה. אך מהרא"ש והפ"מ ז"ל מיירו בכותל המשותפת דהפ"מ פשי' ליה דבעל העליה הוא מוחזק ובונה בחלקו ומהרא"ש מספק"ל.

ואני הדל באלפי אחרי בקשת המחילה הראויה אמינא גם לדבר הזה יסלח אדוני ומי גילה רו זה לחלק בניהם והלא יש מקום בשופי לומר דדא ודא חדא היא דכך לי כותל המשועבדת היכא דאיכא מנהג לדעת הראב"ד ז"ל כמו כותל המשותפת אפי' בלתי מנהג. וזה מדוייק בדברי הרשב"א בסי' תתקל"א שאחר שהביא דברי הראב"ד דהך דהבית והעליה איירי בדאיכא מנהג שאין מקפידי' כ' ואני מוסיף על דבריו שלא נאמרו דברי' הללו שבפ' הבית והעליה ושבתוספתא אלא בבית לא' ועליה לא' שאין לו בבית חלק וכו' אלא שעבוד ולמה שנשתעבד נשתעבד אבל שכנים שהמקום והאבנים של שניהם ע"ד כן נשתתפו וכ"א בונה בשלו ובשל חבירו כמו שירצה וכו' ע"כ. והנה היש אומרי' שהביא הטור בסי' זק"ן היא ס' הרשב"א הנז'. ומבואר בדבריו דאותו הדין דפ' הבית והעליה והתוספתא שצריך מנהג לדעת הראב"ד כדי שיוכל להכביד ואם יש מנהג מכביד זה הדין בעצמו יש לכותל המשותפת גם בלתי מנהג אלא שרבינו יונה שהביא הטור בסי' זק"ן והרא"ש חולקים פ"ז וסוברים דגם בכותל המשותפת בעינן מנהג המדינה ע"ש.

ומעתה מאין הרגלים לחלק בניהם כמ"ש הר' דב"מ כי היכי דבהך פלוגתא דכותל המשותפת אמרו הפ"מ ומהרא"ש דהמזיק שהוא בעל העליה הוא מוחזק גם בפלוגתא זו דהראב"ד עם רבי' יונה בדין כותל המשועבדת בדאיכא מנהג יאמרו דהמזיק שהוא בעל העליה הוא המוחזק דהמנהג שמכוחו נשתעבד משוי ליה כאילו יש לו חלק בו. ותנא דמסייע לי בזה הוא הכנה"ג בסי' קנ"ג שהבאתי דבריו לעיל שאחר שהביא דברי מהרש"י ז"ל הביא דברי מהרא"ש ז"ל הנ"ל דסי' פ"ז ור"ל דמאי דפשי' ליה למהרש"י מספק"ל למהרא"ש אלמא דא ודא חדא היא ואין לחלק בניהם ודלא כהר' דב"מ ז"ל.

ושוב ראיתי הדבר מפורש להדייא להכנה"ג בסי' זק"ן אות חי' הגב"י שסובר דלא כהר' דב"מ ז"ל שכ' ז"ל ולענין הלכה מר"ן בס' הקצר הביא ב' הסברות ולא הכריע. ואני נשאלתי ע"ז והארכתי בתשו' ודעתי היה נוטה שאם בא לבנות בחצי חלק שלו בין בכותל גבוה ד"א בין ביותר שיכול לבנות וכו' אמנם בני ישראל יצ"ו השיב דיכול להגביה כל מה שירצה ואפי' בחלק חבירו דהמזיק הוא המוחזק ואעג"ב דאיכא פלוגתא דרבוואתא מי הוא המוחזק המזיק או הניזק וכו' גם מהרש"ך מודה בזה דנזק קטן הוא דהמזיק הוא המוחזק וכו' ואעג"ב דאיכא מרבוואתא דסברי דכיון דעביד ברשות הניזק הניזק הוא המוחזק מדברי מהריב"ל ומהרש"ך ושאר גדולים נר' דלא מחלקי בהכי וכו' ואפי' תימא דהוי פלוגתא כיון דאיכא פלוגתא מי מקרי מוחזק הניזק או המזיק לית לן למימר קי"ל בהא כיון דבהא פליגי וכו' אלו ת"ד ודפח"ח.

וסיים הכנה"ג וכ' וכן ראוי לפסוק ועוד אני אומר דאפי' למאן דמחלק בין עביד ברשות ניזק לעביד ברשות מזיק בנ"ד עביד ברשות מזיק איקרי דלא חי' הני רבוואתא אלא בעביד ברשות ניזק לגמרי שאין למזיק חלק או שעבוד בו כלל ועיקר ואף למ"ש מהרא"ש ז"ל שהוא מסופק וכו' אם המוחזק לא יאמר קי"ל כ"ש שאין מוחזק באופן שבשופי יכול להגביה כל מה שירצה אפי' בחלק חבירו ואין חבירו יכול לעכב עליו כלל וכ"ש אם כבר בנה עכ"ל.

הנך רואה בעיניך שמתחי' עלה בדעת הר' לומר שדווקא בחלקו היינו חצי עובי הכותל שהוא שלו יוכל לבנות והר' ישראל בנו ז"ל חידש לן בטובו שגם על חצי עובי הכותל שהוא של חבירו ומשועבד לו יכול לבנות ויפה כח הבן שהאב מעיד על בנו וכ' שכן ראוי לדון ובהדייא כ' שאין למזיק חלק או שעבוד בו הרי דכך לו חלק כמו שעבוד שהרי חצי העובי אין לו חלק רק שעבוד לבד כמבואר שם ואפי"ה אותו השעבו' משוי ליה כחלק ולקרא עביד ברשות מזיק והוא המוחזק ושכנגדו לא מצי מימר קי"ל וזה מבואר דלא כהר' דב"מ ז"ל. ומהתימא על ידידנו מע' הר' הפוס' יצ"ו שסמך ב' ידיו על דברי הר' דב"מ ז"ל וסמוך ונר' בתוך דבריו יצ"ו רמז לדברי הכנה"ג הנז' ולא שת לבו דהכנה"ג ובנו חולקים על הר' דב"מ ז"ל

תו חזינא להר' דב"מ ז"ל שם שכ' שהר' בעל הפסק שהוא הר' שמש צדקה ז"ל בקונטריס האחרון לב תמים בתשובתו על הרב אפרים הכהן המנגד ז"ל כ' כדברים האלו ובנ"ד בעל הזיזין אינו בעל העליה שאין לו רק שעבו' בלבד וכדין הבית והעליה וכו'. אלא שכנים הללו שניהם שותפי' בכותלים וכ"א מהם יכול לבנות ולהוסיף וכו' עכ"ד הנה הר' ז"ל צירף עמו להר' שמש צדקה שגם הוא מסכים לחלק בין כותל המשועבדת לכותל המשותפת ומשכיה גברא לגברא.

וכשאני לעצמי בינותי בדברי הר' שמש צדקה ז"ל בספרו ששם באו כל הפסקים בארוכה הלא המה בחח"מ מסי' י"ג פד סי' ל"ב גם שם הובא פסק הר' דב"מ ז"ל ורואה אנוכי שאין דברי הר' שמש צדקה ז"ל שנסתייע מהם הר' דב"מ ז"ל כפשוטן שהרי בתשובתו הראשונה בסי' יד' בד' כג' סו' ע"ג כ' וז"ל לא נשאר אצלינו רק טענת הכבדה שהעליון הבא להכביד אין שומעין לו וכו' ואעיקרא דדינא פירכא שהרי כ' הנ"י בשם הראב"ד דבמקום שנהגו להכביד ושלא להקפיד בניהם וכן כ' הרשב"א וכו' ומי לא ידע דמנהג המדינה וכמעט מנהג כל העולם להוסיף בזיזין ונסרים כאלו ואין מקפיד ואם שמעון זה בא להקפיד בטלה דעתו בפני כל אדם ולא ודאי בהוצאת זיזין. אלא אפי' בהוספת בניין והגבהת הכותל אין א' מהשותפי' יכול למחות לחבירו כל שאינו מכביד כ"כ שמתקלקל הכותל לדעת הבקיאים כמ"ש הטור סי' קנ"ו ופסקו להלכה הש"ך וכו' ודברים פשוטים הם עכ"ל.

הנה מבואר בדבריו דאעיקר דינא דהבית והעליה קאי שכן הר' המנגד אייתי מדין הבית והעליה והר' ז"ל השיבו דגם בדין הבוה"ע אי איכא מנהגא מכביד ואמר שכן מנהג המדינה שמכבידי' ואין מקפידי' ולא כ' הר' שנ"ד אינו דין הבית והעליה אלא דין שותפי' בכותל כמו שהשיב לקמן בתשובתו סי' כ"ח על הר' אפרים הכהן ז"ל. ולא עוד דערבינהו ותנינהו דאחר שהביא הך דהראב"ד בכותל המשועבדת הביא הך דסי' קנ"ז דכותל המשותפת אלמא לדעתו ז"ל דא ודא אחת היא וכמ"ש בעניותין לעיל ואין לחלק בניהם דכך לו כותל המשועבדת היכא דאיכא מנהגא כמו כותל המשותפת בלתי מנהג וזה שלא כדברי הר' דב"מ ז"ל והנה על פסק הסכימו כל רבני וגאוני אטלייא ז"ל כמו שתראה שם בנמשך ואין גם א' שהעיר ע"ז. לעמוד על דבריו האי כותל היכי דמי או משותפת או משועבדת ואדרבא הר' מהר"י פאנציקו שם בסי' י"ו הסכים עמו בזה מט' דברי הראב"ד הנ"ל ומט' מנהג המדינה גם בסי' י"ח ד' כ"ד ע"ג הר' מהר"י פאדובה ז"ל הסכים עמו מטעמיה דהראב"ד הנז' ומט' מנהג ויותר מארבעים רבנים מפורסמים הסכימו שם על פסק זה. וא"כ צריך לדעת מה זה היה להר' שמש צדקה ז"ל שבסי' כ"ח בתשובתו להר' אפרים הכהן ז"ל שוי נפשיה הדרנא חלילא הס מלהזכיר על רב וגדול שכמותו אלא הנלע"ד בכונתו ז"ל שלפי שראה בדברי הר' אפרים הכהן שם ריש פ"ב שכ' בזה"ל וראיתי לכתבי האחרונים והגהא הביא בסי' תי"ז דהאידנא אינם מקפידי' על זיזי רה"ר כי כן כ' הרשב"א שנהגו כך גם מזה אינה ראיה כי במקום דנהגו נהגו. ועוד התם אינו מיירי אם מזיק לבע"ה שלמטה ממנו אלא מיירי שהבית והעליה של א' ומזיק לבני רה"ר התם אפשר נהגו כי בא' ניחא ליה בזה כאשר הביא הרשב"א אבל אם הבית של א' ועליה של א' אנן סהדי דלא ניחא ליה לבע"ה מהטעמי' שכתבתי והובא בח"מ סי' קס"ד שאינו רשאי להכביד כותל העליה על בע"ה וכאשר כבר רשום בתשו' חכמי ויניצייא עכ"ד.

הנה הר' אפרים ז"ל הנז' אין ס' שלא ראה הפסק הראשון של הר' שמ"ץ ז"ל ששם ביאר שמנהג המדינה להכביד ושלא להקפיד וראיה לוה שכ' שאין ראיה מדברי הרשב"א דבמקום דנהגו נהגו ור"ל שבנ"ד אתרא דלא נהגו הוא ומשו"ה סיים וכ' שאינו רשאי להכביד כדין הבית והעליה המוזכר בתלמוד ולא העלה על דל שפתיו ס' הראב"ד דאי איכא מנהג מכביד משום דלשיטתיה אזיל דלא נהגו וחזר הדין כדין המשנה שהעליון אין רשאי להכביד. והנה ע"ז יפה השיב הר' שמ"ץ ז"ל שם ריש ע"ד ז"ל ועל מה שפקפק מע' הר' הסותר לחשוב הזיזין משא כבד על הכותל וכו' עמו הסליחה כי אפי' אם היו תחובים בכותל המערער לא היה יכול לעכב מט' כבדות כמ"ש הטור סי' קנ"ג וכו' ובנדון שאנו דנין בו בעל הזיזין אינו בעל העליה שאין לו רק שעבוד בלבד לבנות ע"ב הבית שתחתיו כדין הבית והעליה המוזכר בתלמוד כאשר עלה ע"ד הר' המנגד אלא שכנים הללו שניהם שותפין בחזקת הכותלים וכ"א יכול לבנות בתוך שלו מה שירצה ובלבד שלא יכביד עד שיתקלקל הבניין לפי הבקיאים כמ"ש הב"י בסי' קס"ד וכו' עכ"ד. ור"ל שגם לפי שיטתו ודעתו של הר' המנגד דאין כאן מנהג להכביד ודמי לדין הביוה"ע שאין לו להכביד מדינא אינו כן דבנ"ד הוא כותל המשותפת ובכותל המשותפת גם מדינא ובלתי מנהגא רשאי להכביד ולא הוצרך הר' לדחות לו דבנ"ד יש מנהג כמ"ש בתשו' הראשונה ובדאיכא מנהג אפי' בכותל המשועבדת יוכל להכביד וכדעת הראב"ד דזה נקרא מחלוקת במציאו' כי לדעתו יש מנהג ולדעת הר' המנגד אין מנהג. על כן דחה מט' כותל המשותפת כי זה גם מדינא יוכל להכביד זה נלע"ד בכונתו. וחלילא לומר שחזר בו מדבריו הראשונים ובפרט שעל דבריו הראשונים הסכימו להקת רבנן תקיפי ואין שום א' מהם מרגיש בזה אלא בקושטא דעתם דכך לי כותל משועבדת היכא דאיכא מנהג כמו כותל משותפת מדינא בלתי מנהגא ודלא כהר' דב"מ ז"ל וכס' הכנה"ג ומר בריה קדוש ישראל ז"ל. גם למדנו מדברי הר' שמ"ץ וכל הרבנים המסכימים עמו דמנהג המדינה קאמרי שכל א' בשלו בונה ומכביד ואין מקפיד ודיי בזה ולא בעינן מנהג השותפי' כמ"ש מר"ן בבד"ה אלמא לא נקטו דברי מר"ן הנז' להלכה וזה כמ"ש בעניותינו לעיל.

ומעתה מאחר עלות כל מה שביארתי בנ"ד לדעתי המעט הוא אין מקום לזכות לראובן בעל המגאזיניס שיוכל לעכב על שמעון במה שהגביה עלייתו כמ"ש הר' הפוס' יצ"ו דסוף סוף מידי פלוגתא לא נפקא דלדעת הרא"ש ורי"ו במנהג המדינה סגי ואין צורך למנהג השותפי' והכא מנהג המדינה שהבניין שלנו חזק באבני גזית ויסודות חזקים ורחבים יש הרבה ב"א שמגביהים ואין מקפידי' כי הבניין סובל הכל וגובה אמה או אמתים לית דחש לה וכיון שכן יש לשמעון בעל העליה מקום לומר קי"ל כהרא"ש ורי"ו דסברי בדעת הראב"ד דבמקום מנהג המדינה יכול להכביד ודלא כהרשב"א ומר"ן בבד"ה דבעי' מנהג השותפי' וכבר כתבתי הנלע"ד דמדברי מר"ן שקבלנו הוראותיו לית לן בה בנ"ד יען בש"ע לא גילה דעתו בדין זה גם דבריו שבבד"ה שאמרן בלשון אפשר ובלשון נראה אין לתופסם להלכה למעשה כיון דהין ולאו ורפייא בידיה. גם כבר הארכתי שחי' הר' דב"מ ז"ל בין כותל משועבדת למשותפת אינו מוסכם וגם זה במחלוקת שנוי וא"כ שמעון יכול לומר קי"ל ומה כח בידינו לכופו שלא יבנה ומכ"ש בנ"ד שכבר בנה וכמו שסיים הר' הכנה"ג ז"ל שם באות חי' דסי' זק"ן וכ' וכ"ש כאן שכבר בנה גם הכנה"ג שם אות ר' כ' וז"ל וכן כופהו לסתור מה שבלה רי"ו לא ראה מחלוקת בזה עפ"י ס' הרא"ש כ' כן אבל לדידן דידעינן דאיכא פלוגתא דרבוואתא שזה אומר לבנות וזה אומר שלא לבנות אף אם נפסוק דלכתחי' לא יוכל לבנות אם כבר בנה אין מחייבין אותו לסתור וזהו שהר' בס' הקצר אעפ"י שכתב ס' הרא"ש דאינו יכול לבנות לכתחי' לא כ' דאם בנה כופהו לסתור מפני שסובר דאף דנקיטי' כהרא"ש שאין כופהו לבנות לכתחי' בשכבר בנה אין יכול לכופו לסתור וכו' עכ"ד. ודין מיניה ואוקי באתרין דאין כח בידינו לכוף את שמעון בעל העליה לסתור מה שבנה ולקעקע כל הבירה מפני שהגביה דבר מועט בעלייתו דיש לו על מה לסמוך.

ולולי דמסתפינא מלהקת הרבנים האחרונים ז"ל הוה אמינא דנ"ד לפי הבניינים שלנו שהם חזקים ביותר והיסודות רחבים ועבים וכולם אבני גזית האי תוספת הכבדה דנ"ד דבר מועט מן המעט הוא ואינו מזיק כלל ודמי להך דזיזין ונסרים שנחלקו בו רבני איטלייא הנז' ז"ל ורובא דמינכר הסכימו דהכבדה קלה כזאת לכ"ע מגן שוייא ולדברי כולם יכול להכביד כמבואר בתשו' הר' שמ"ץ והר' דב"מ ז"ל בסיום פסקא. הגם שהר' ב"ד ז"ל שם חולק וסובר דאפי' נסר א' אין יכול להכביד אין ס' דיחיד הוא בסברא זו או לפחות הם ב' או ג' רבנים עם הב' רבנים המנגדי' שהוב"ד בס' שמ"ץ הנז' ורובא דמינכר מרבני איטלייא קרוב לארבעים רבנים חולקים עליהם ופשי' דלהם שומעין אלא דאין אני סומך ע"ז לחלק מדעתינו חילוקי' בין בניין לבניין דסוף סוף הבניין מכביד עיין סמ"ע בסי' זק"ן ס"ק ב"ך. ויש לי עוד להאריך ולהוכיח מדברי ראשונים ואחרוני' ז"ל כל מה שכתבתי אכן הפנאי אינו מסכים.

אכן עוד לאלוה מילין ואומר דעדיין יש לצדד בנ"ד מפני כי נפל מחלוקת בין הפוסקי' מי הוא המוחזק אם בעל הבית או בעל העליה ככל מאי דכתיבנא לעיל וכבר כ' כל האחרונים ז"ל ומכללם הכנה"ג והר' בנו שם דצריך לילך אחר רוב הפוס' הגדולים אשר במחלוקת ההוא וכאן בהאי פלוגתא אי סגי במנהג המדינה או בעי' מנהג השותפי' לא מצאנו בזה רק דעת הראב"ד והחולק עליו הוא רביו"נ והנה דעת רביו"נ מבואר בלתי שום מחלוקת בסברתו דבעי מנהג השותפי' אמנם דעת הראב"ד אינו מבורר כ"כ דנחלקו בדעתו ז"ל לפי דברי הרא"ש ורי"ו הראב"ד סובר דסגי במנהג המדינה כאמור לעיל ולפי דעת הרשב"א ומהרשד"ם ומר"ן בבד"ה הראב"ד אינו חולק עם רביו"נ דגם הראב"ד מנהג השותפי' בעי ואפשר דבכגו"ד אין לן למינקט טפי כדעת הרשב"א ומר"ן ולומר דהראב"ד אינו חולק עם רביו"נ וכולן שוין דמנהג השותפי' קאמר ואין כאן דעת רוב גדולי הפוס' כדי שיאמר שמעון בעל העליה קי"ל ולכן אני אומר דטוב לפשר בניהם שיפייס שמעון לראובן בממון כאשר ישיתו עליו שני בקיאים.

ונוסף גם הוא כי כל מה שכתבתי וצידדתי לזכות שמעון אינו אלא על מה שהגביה בעליה כי בנה כדרך כל הבונים שבונים כתלי העליה ויסודותיה ע"ג כותלי הבית ויסודותיו והכבדה כזאת אין מקפידין בה במקומינו וגם אינו מזיק אם גבוה אמה יותר. אכן בגשר שעשה ע"ג הסולם והניח עמוד ע"ג תקרת הבית כדי לעבור מעליה לעליה ומכ"ש שבנה גם בית תבשיל ע"ג הגשר הנז' הכבדה כזאת בודאי אין בה מנהג ואין שום אדם בשלו עושה כן להכביד כובד גדול ע"ג התקרה רצוני לומר באמצע התקרה שלא ע"ג היסוד והכותלים של הבית וזה ודאי מזיק בלי ספק אל הבנין. ואף אם הבנאים גויים של עה"ק יפו ת"ו יאמרו שאין מקפידי'. גם בזה יתכן כי אין להאמינם שהוא הפך המוחש ולכן נלע"ד דטוב לפשר בניהם כדבר האמור

כ"ז כתבתי בנחיצה רבה להפיק רצון עמיתנו הר' הפוס' יצ"ו ואם נטו אשורי מיני דרכו אין ס' כי אל ישת עלינו חטאת כי כך היא דרכה של תו' והאמת יותר אהובה.

קנצי למילין אקרא אל אלוה למען חייהו אורך ימים ישביעהו וכסא כבוד תורתו נכון יהיה יעמד חי ומלא ברכת ה' בריא עדיף יחוג את חג המצות בשמחה ובטו"ל למטה אפרים יציץ ופרח וכאור בוקר יזרח כנהר' וה"ן וכנא"ה דשו"ע באה"ר אענ"ה ס"ט.

וזה דבר השמיטה ואם יקחך לבך לומר דהלא מר"ן בש"פ סו' סי' קס"ד כ' להדייא יש מי שאומר שכותל שבין ב' חצירות וכו' כל א' בונה ומגביה ומכביד וכו' ויש מי שאומר דה"מ במקום שלא נהגו השותפי' להקפיד בכך אבל אם נהגו להקפיד מעכב עליו ע"כ הרי בהדייא כ' דבעינן מנהג השותפי' ולא סגי במנהג המדינה. הא ודאי בורכא היא מפני שאלו הב' סברות הם ס' הרא"ש וריו"נ עם החולק שהוא הרשב"א שהביאם הטור וב"י בסי' זק"ן ובש"ע שם ס' ט' כ' ב' הסברות והסבר הראשונה שהביא בסי' זק"ן בסתם שדעתו לפסוק כמותה הביאה בסי' קס"ד בשם יש מי שאומר בתרא שכן דרכו ז"ל לפסוק כי"א בתרא. והנה שם בסי' זק"ן כ' מנהג המדינה וכ' בסי' קס"ד מנהג השותפי' אבל הכל מדוקדק דהנה הסברה הראשונה היא ס' הרשב"א שכ' דכותל של ב' שותפי' שהמקום והאבנים של שניהם כל א' מכביד ומגביה ובונה כרצונו והסברה הב' היא ס' הרא"ש ורביו"נ שהביא הטור בסי' זק"ן וכבר כ' הר' דב"מ ז"ל שם דמ"ב ריש ע"ב ואעפ"י שהרא"ש ורביו"נ שוין בדין שהכל תלוי במנהג מ"מ חלוקים הם בטעמם דהרא"ש אתי עלה מט' דכיון דחצי הכותל הוא שלו מצי למימר ליה אינו רוצה שתמעט אוירי כי אני רוצה להשתמש על חצי המקום שלי אבל רבינו יונה ט' אחרינא נקט מפני ההכבדה שמכביד על חצי הכותל שלו ועי"ש בדב"מ מה נפקותא לדינא יש בניהם.

ומעתה נאמר אע"ג דבין למר ובין למר תלוי במנהג דאם נהגו שלא לעכב יכול לבנות מ"מ יש נפקותא דלטעמיה דריו"נ דהוי מט' הכבדה אפשר דסגי במנהג המדינה א"כ כל אדם בונה בשלו דאם רגילים בני העיר בשלהם לבנות ולהכביד יכול לבנות אבל לטעמיה דהרא"ש דאמר מפני שממעט תשמיש חצי הכותל שלו אין שייך בכאן לומר מנהג המדינה במה שבונה כל א' בשלו אלא צ"ל מנהג השותפין שיש בניהם כותל משותפת שהחצי האויר של זה והחצי של זה והמנהג שא' מהם בונה ואין חבירו מקפיד על שממעט תשמישו וזה ברור.

והנה מר"ן בש"ע בסי' זק"ן כ' להדייא כטעמו של הרא"ש ז"ל חצי הכותל שלי ואיני רוצה שתמעט האויר שאני רוצה להשתמש בו אלא א"כ מנהג המדינה שלא לעכב וע"כ לומר דמ"ש מנהג המדינה היינו מנהג השותפין כאמור אלא שכאן בסי' זק"ן סתם ולכן בסי' קס"ד פירש להדייא מה שסתם כאן ואמר מנהג השותפין כי כן הוא בודאי לפום ט' דהרא"ש ונמצא דברי מר"ן בש"פ באו בדקדוק וא"כ אין ללמוד מכאן לדין הבית והעליה דנ"ד בדעת מר"ן ז"ל כלל ואה"ן בדין הבית והעליה דאין שם אלא ט' הכבדה לבד אימור יסבור ולו' ידע דסגי במנהג המדינה שאם דרך הבונים לבנות ולהכביד יוכל להכביד וככל מה שהארכנו לעיל וד"ב.

ולמודעי אני צריך כי מע' הר' הפוס' יצ"ו השיב על כל דברי א' לא' וכשראיתי דבריו יצ"ו היה לי להשיב עליהן אך הפנאי אינו מסכים להיות ממהדורי מילי ובמקומי אני עומד שאין כח בידינו להוציא מיד בעל העליה ככל האמור לעיל וח"ש שנית אענ"ה ס"ט:

הלכות נזקי שכנים

תוכן העניינים

כפי אהרן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה