אור ברסלב
כפי אהרן חלק א חושן משפט › סימן ו

כפי אהרן חלק א· רבי אהרן בן עזריאל

חושן משפט · סימן ו

סימן ה

שאלה הוה עובדא בעי"ת סופיא"ה יע"א שפטרו ליחיד א' מהמס הנהוג שם וז"ל הפיטור שנתנו בידו. נחנו טובי ומשגיחי שב"ג ק"ק שבעירינו יע"א מהכח המסור בידנו מאת יחידי סגולה שבעירינו יע"א היות אחת וענוה צדק שנטלנו וקבלנו מיד אפוטרופי של החכם הרופא המובהק כמהר"ר צבי בכמוהר"ר יעקב אריה נר"ו העומד היום בירושת"ו סך אלפיים אריות גרו"ש ממעות מדודים בעין ובעבורם ובשבילם נתפשרנו בהם בעד השנים למאה שנתחייב החכם הרופא הנז' לתת בכל שנה ושנה כל ימי חייו על האדמה לקופת הכיס מהמסים שבעירנו כפי הנהוג אצלינו מקדמת דנא ומשנים קדמוניות שכל העולה לא"י ונשאר ממונו בפה עירנו לקופת הכיס ממסים וארנוניות והן פתה נכספה וגם כלתה נפשו החכם הרופא הס' לעשות פשרה וגמר דבר על כל מה שנוגע משנים למאה כס' לכל ימי חייו שלא יהיה לו שום ערעור ותובע שיהיה לעד לעולם כי על כן נחנו טובי ומשגיחי הח"מ נתפשרנו עם מפלת אפטרופי בעד ובשם החכם הרופא הנז' על השנים למאה שנתחייב לתת בכל שנה ושנה על הכל נתפשרנו עם מע' אפוטרופי ונתקבלנו מידם ונתפרענו עספ"א אפי' שיחיה החכם הרופא הח' עד ק"ך שנה ואפי' שיהיה נוגע לו לתת מאה אלף גרושי' לקופה הנז' כפי המעות הנשארות וכפי השנים הנשארים על הכל נתפשרנו בעד הסך אלפיים אריות גרוש שנו"ק מיד אפוטרופי הנז' בעד ובשם החכם הרופא הנז' באופן שמו"מ לא נשאר לנו ולא להבאים אחרינו לשרת שם מפ' הח' הרופא הנז' ולא עם ב"כ שום טענה ותביעה גדולה וקטלה לא היום ולא למחר ולא לאחר זמן ולא בכל זמן שיהיה בל תמוט עולם ועד ואם באיזה ומן שבעולם יקום איזה מפרפר וטוען ותובע שיהיה יחיד או רבים רב בניין ורב מניין וירצה לערער ולמשתעי דינא בהדי החכם הרופא הנז' או בהדי ב"כ פ"פ הנז' מלבד מכל דברי המערערים שתובעים והטוענים רעים בעיני ה' ובעיני הבריות שכל מה שאנחנו עושים בכח המסור בידנו מאת יחידי סגולה אנחנו עושים עכ"ז החיוב מוטל עלינו לצאת נגד כל מערער וטוען ותובע שיהיה להסיר ולסלק אותם מעל מע' הח' הרופא הנז' ומעל מפ' אפוטרופי הס' הבאים מחמתו סילוק גו"ש ולמכתב לחזקיהו ח"ש בפה ערינו סופיא"ה יע"א ביום כ"ה לח' שבט מש' התר"א ליצי' והכל שריר ובריר וקים. עוד יש לבאר שעל כל המעות שיש להרופא ח' צבי הנז' בין בעירנו ובין בעיר אחרת על הכל פסקנו ונתכשרנו עם מפ' אפוטרופי הנז' על שנים למאה כנהוג אצלינו כנז' ולא יש לנו שום תביעה וטענה בשום זמן שבעולם על המעות הס' על ח' צבי הנז' ולא עם ב"כ ולא עם מע' אפוטרופי הנז' כלל כי על הכל נתפשרנו בהם כנז' כל ימי חייו על האדמה כנז' ובדין ק"ב ושו"ב וקיים. פ"כ נוסח הפיטור וחתימי עליה טובי ופרנסי העיר.

והנה אחר עבור ה' או ו' שנים קמו טובי קהל סופיא"ה יע"א ותבעו מאפטרופי הנז"ל שלא נתפשרו עמם אלא על המעות שהיה להחכם צבי הנז"ל באותו זמן ידועים נ"ב אלף גרושי' ועתה שנתוסף לו קרן כהנה וכהנה רוצים שיפרע על המותר שנים למאה כנהוג אצלם וע"ז שרטט וכתב עט"ר גאון עוזינו מפ' מלך ירושלים מוה"ר רב חנ"א נרו' שיחל"ח גזרא דאורייתא לעיר הנז' איך שהר' צבי הנז' פטיר ועטיר ועפ"י שטר פיטור שבידו אינו חייב עוד שום פ"ק למסי העיר והמורה אשר בעי"ת הנז' דרך קשתו כמתלהלה יורה זיקים להשיב על גזרת עט"ר מ"מ נרו' וז"ל במכתבו אותותי אלא יעידו יגידון על קבלת ספיר גזרתו מטהרת יה"ק שהביאו אלי על עניין השטר הפשר שעשו מפ' טובי עירנו וכו' עם מורשי סי' צבי אריה יצ"ו ומורשי הזמן שעשו הפשר נפטרו לב"פ וחל"ש. והנה יודע לרו"מ כת"ר שזה יש כמו ו' חדשים שבאו לפני לדין מפ' טובי העיר עם מורשי סי' צבי הנז' והראו לי שטר הפשר ועפ"י טענותם ועפ"י מה שקדמה לי ידיעה מזה הפשר מפי המורשים של אותו זמן ועפ"י מה שדקדקתי מלישנא דשטרא חייבתי למורשים לפרוע להם שנים למאה ממה שיש לו קרן להחכם צבי הנז' יותר על ב"ן אלפים גרושי' ואם לא ירצה לתת ישלחו היותר להחכם צבי יצ"ו

וגופא דעובדא הכי הוה שתקנת העיר היא שכל יחיד מפורעי המס שעולה לדור בארץ ישראל ומניח ממון לתיתו בהכשר טטלים הכולל לכיס המסים שנים גרושי' למאה מהקרן בכל שנה ושנה והוא בהטלת חרם שלא יכחש ממה שהניח וכל שנה מה שיעלה ההכשר ביד המורשים שולחים בעד האנייאדא ואם באולי לא סיפק לו ההכשר ושלחו לו מהקרן ונגרע מהקרן גם הם פוחתין לפי הפר' המכס לפי מה שנשאר פה פירט ואם בהפך שלא נצטרך לו כל ההכשר ולא שלחו לו וניתוספו כאן הקרן מוסיפין ליקח לפי התוספת. ויהי היום כשהלך סי' צבי הנז' חילו פני טובי העיר ופשרו אתו עמו בעד ל' פרוטות לק' גרושי' ועל זה הדרך היו גובים מהמורשים עו"ע ת' אריות גרושי' לשנה כפי מה שאמר שמה שהניח כאן הוא נ"ב אלפים גרושי' דהיינו ל"ו אלף בעירנו וט"ז אלף בקוסטנדיל יע"א.

ואחר עבור איזה שנים חילו פני הטובי העיר באומרם שהכולל חייבים לאנשים אחרים מפות בהכשר ובעד אלפיים גרושי' נותנים הכשר ת' גרושי' לשנה א"כ איפוא אני נותן אלפיים גרושי' בהחלט ויצא המכס בעד ההכשר ואפוכי מטרתא למה לי וכן עשו וזהו במונח על ב"ן אלף גרושי' שיש לו ולא יותר וכן אמרו מורישי אותו הזמן שנפטרו לב"ע וחל"ש וכן גם כן העידו לפני שכך היא הפשרה על הסך הנז' והעדים אפי' אם יהיו מפורעי המס נלע"ד שאינם נוגעים בדבר ודיינינן על פיהם דלא הוי עדות גמורה לא גלוי מלתא בעלמא כאשר כ' הרש"ך הב"ד הרמ"ל ז"ל בהלכות פדות פרק ט"ו ה' ג' ואף דהר' משנה למלך חולק עליו כבר תפסו ואנן דנהגינן דגל הקי"ל מצי למימר קי"ל. ועוד דכד דייקינן לישנא דשטרא אף דכתוב בסתמות נלע"ד דהרי הוא כמבואר ממ"ש. ויש לבאר שעל כל המעות שיש להרופא הנז' בין בעירנו בין בעיר אחרת על הכל פסקנו ונתפשרנו עם האפוטרופוסים הנז"ל על שנים למאה וכו'. ולא יש שום טענה ותביעה על המעו' הנז' מורה שהפשרה אינו אלא על סך המעות שהיו לו באותו הזמן וכבר כתבנו שהתקנה גם כן היא דאם נתוסף הקרן גובין לו מהתוספת ואם כן הפשרה שעשו במקומה היא עומדת והוא על נ"ב אלפים גרושי' שהיו לו באותה שעה אבל עכשיו שהוסיפו ממה שהרויח י"א שיש לו ק"ן אלף גרושי' כ"י וכ"י על מאה אלפים גרושי' שהם יותר מהפשרה אם ירצו יטלו אותם ולא יפרע. ואם לאו יתן על התוספת כפי התקנה שנים גרושי' למאה כנהוג מדלא כתוב בשטר על כל מעות שיש לו ושיהיה לו מורה דעל ההוספה לא נתפשרו וכן יש לדייק שעל ההוספה לא נתפשרו ממה שכתוב עוד בשטר. כי על כן נחנו טובי העיר וכו' נתפשרנו בעד השנים למאה שנתחייב לתת בכל שנה וכו' ואפי' שיהיה נוגע לתת מאה אלף גרושי' וכו' לפי המעו' הנשארות וכו' אפי' שיחיה ק"ך שנים דהיינו כשמעתה ומעכשיו דנתפשרו היו לו ארבעים שנה ועד ק"ך שנה הוא פ' שנה. ובפ' שנה יעלה אף גרושי' שנוגע בכל שנה מעתה ומעכשיו אלף ומאתיים הוא שנתפשרו אבל עכשיו שלשמונים שנה עולה השנים למאה מק"ן אף שיש לו מאתיים וארבעים אלף ממכס שנוגע לשנה שלשה אלפים על זה לא נתפשרו ויגבו ממנו היתרון כפי התקנה ועוד דיד בעל השט' על התחתונה כ"ש שאינו מנגד לשטר דהפשרה במקומה עומדת ועיין מ"ש הר' בית שלמה חסון ז"ל בחח"מ סי' א' ע"כ ת"ד החכם המורה של עיר סופיא"ה הנז' יע"א בתשובתו לעט"ר מ"מ מלך החיים יצ"ו.

ויען עט"ר מ"מ יצ"ו הנז"ל טריד במילי דשמייא ובמילי דמתא עשה את שאינו זוכה כזוכה ואותי ציוה לשנות פרק זה ולהשיב להחכם המורה הנז'.

וכשאני לעצמי מכיר את מקומי קטן הכמות והאיכות. ואמנם מה אעשה כי גזרת מלך היא עלי ובאמת אמרו אין מסרבין לגדול ולא תענה על רב כתיב ע"כ אמרתי ויהי מה ארוצה עד איש האלהים ולעשות רצונו חפצתי וה' אלוהים יעזור לי.

תשובה אנוכי הרואה כל דברי החכם המורה הנז' בנויים על שני יסודות ושניהם פורחים באויר וכשנפילם יהרס כל בניינו יסור הא' שכבר הוא מבואר מן השטר שלא נתפשר עמו אלא על סך נ"ב אף שהיו לו באותו הזמן דווקא והיסוד הב' דלו יהא שלשון השטר מסופק יד בעל השטר על התחתונה ולדעתי לא צדק בשניהם ונשיב על ראשון ראשון הנה רצה להוכיח כן ממה שכתו' בשטר. עוד יש לבאר שכל המעות שיש להרופא הנז' בין בעירנו בין בעיר אחרת וכו' על הכל נתפשרנו ולא יש שום טו"ת על המעות הנז' זה מורה דעל ההוספה לא נתפשרו מדלא כתיב על כל המעות שיש לו ושיהיה לו. ואני אומר אדרבא כל בתר איפכא אדתידוק מסוף השטר דוק מרישא דשטרא ותשכח בהפך שכתוב בו בעד אלפיים גרושי' וכו' נתפשרנו בעד השנים למאה שנתחייב הח' הרופא הנז' לתת בכל שנה ושנה כל ימי חייו על האדמה לקופת הכיס וכו' ולא פירש מהמעות שיש לו עתה משמע דעל כל מה שיהיה לו ממון כל ימי חייו נתפשרו.

ועוד כתוב שם נכספה וגם כלתה נפשו הח' הרופא הנז לעשות פשרה וגמר דבר על כל מה שנוגע משנים למאה לכל ימי חייו שלא יהיה לו שום ערעור ותובע שיהיה לעד לעולם. כי ע"כ נחנו טו"ה וכו' על הכל נתפשרנו ונתפרענו עד סוף פרוטה אחרונה וכו' באופן כי מעתה ומעכשיו לא נשאר לנו ולא הבאים אחרינו שום טענה ותביעה גדולה וקטנה לא היום ולא למחר ולא לאחר זמן ולא בכל זמן שיהיה. הרי שבפי' פירש בשטר שלא נשאר להם שום טענה בשום זמן שבעולם ולא אמרו על המעות שיש לו באותו זמן דוקא וסתמא משמע שבשום זמן בעולם לא יהיה להם שום תביעה עליו אפי' יהיה לו קרן כהנה וכהנה מדלא פירשו שאינם פוטרים אותו אלא ממה שיש לו עתה דוקא. ומאי חזית דתידוק מסיפא דשטרא דוק ותשכח מרישא דשטרא ותראה הדבר מבואר יותר דכל בסתמה לעולם משמע פטורו ואל תחייבהו ממון מספק. ואני מתלמד כן מדברי הגאון מהריק"ו ז"ל בשרש י"ד שנשאל על פיטור שעשה יעקב לרחל אשתו וז"ל הרני מרוצה מאשתי ממה שהייתי תובע ממנה כו' מכל אלה מכל תביעות וערעורים שהיו לי עליה מעולם עד היום הזה. הנני פוטר אותה וכו'. ובפ"ע הח"מ קיבל עליו ר' יעקב שלא לקבול על אשתו ושלא לתבוע אותה ושלא לכוף אותה וכו' כי אם שתהיה תמיד אשתו וכו' ופ"ז נחלקו ב' דיינים במ"ש מכל ערעורים ותביעות שהיה לי מעולם עד היום הזה האם משמעות מכל שאר ערעורים ותביעות דלא שייכי למה שקדם שתהיה עמו דהיינו שהגיע אליו איזה נזק ממה שלא רצתה להיות עמו וכ' הר' ז"ל ז"ל רואה אני את דברי הדיין שדורש דברים ככתבן ואין מקרא השטר יוצא מידי פשוטו דודאי הלשון משמע שמכל תביעו' וערעורים פטר אותה מדלא פרט ואמר מכל טו"ת השייכים למה שלא רצתה לבא אצלו. ומ"ש הדיין האחר דמשמע דוקא מטו"ת השייכים לטענה הראשונה דהיינו שתהיה עמו ונתן טעם לדבריו מדלא נתבאר בהדייא תביעות הממון וכו'. אומר אני אדקאמר טיל קיסם נימא ליה טול קורה דאדרבא מדקאמר מכל טו"ת שיהיה לו מעולם ולא פרס דוקא דברים השייכים לטענת הגוף פשי' דרוצה לפטור מכל וכל וכו' עש"ב. דכוותא בנ"ד נימא נמי הכי מאי חזית דדייקת מסוף השטר על כל המעות שיש לו ולא קאמר ושהיה לו משמע שלא פטרו אותו אלא ממה שיש לו דוקא אדרבא לאידך גיסא מבואר ברישא דשטרא שפטרו אותו לעולם ולכל ימי חייו מהמס של שנים למאה הנהוג שם ואין להם עימו שום טו"ת בשום זמן משמע ודאי אפי' יהיו לו אלף אלפים דינרי זהב לא לשתפו דינא בהדי.

ואם כונת החכם המורה יצ"ו לומר דהוו כב' לשונות שבשטר המכחישים זה את זה דקיי"ל הלך אחר התחתו' כההיא דמלמעלה מנה ומלמטה מאתיים וספל וקפל דפ' גט פשוט ופסקה הטור והש"ע סי' מ"ב וה"ן רצו לומר דכיון דמשמעותו של השטר למעלה מורה שפטרו אותו לגמרי מכל הממון שיהיה לו כל ימי חייו ולמטה משמע שלא פטרו אותו אלא ממה שהיה לו בעת ובעונה ההיא והלך אחר התחתון וחייב לפרוע על השאר עם כי לא ביאר החכם הנז' זה בדבריו והעיקר חסר אפי"ה אמינא ליה דלא צדק גם בזה שהרי ככת"ב מר"ן הב"י ז"ל שם משם הגהמ"י ובש"ע ס"ה כתוב למעלה דבר א' ולמטה דבר אחר אם אפשר לקיימם שניהם מקיימים אותם וכתב הסמ"ע דאף אם הקיום הוא בדוחק וכ"כ הר' פמ"א ז"ל משם מהריב"ל ואף שהר' ש"ך ז"ל כתב דקיום מדוחק זה לא שמענו כבר כתב הרב ח"ש ז"ל הגב"י ס"ק ג' דאין כונתו לחלוק על הסמ"ע אלא רצו לומר דאין במשמעות הר' ד"מ אפי' קיום בדוחק אבל הדין דין אמת מצד הסברה ע"ש אלא שכ' שמדברי מהר"י הלוי משמע שחלוק הוא הש"ך על הסמ"ע והביא משם הר' ד"מ שהש"ך יחיד בסברה זו עש"ב וא"כ אף אנן נמי נימא דיש לישב שתי לשונות אלו שבשטר שלא יהיו סותרים ולעולם דפטרו אותו פיטור גו"ש לכל הממון שיהיה לו כל ימי חייו כמבואר בתחי' השטר ומה שכתוב למטה ר"ל שעל כל המעות שיש להרופא הנז' וכו' ר"ל שיש לו כל ימי חייו דמילת שיש לו היא מלה היולית אפשר לפרשה שיש לו עתה ואפשר לפרשה שיש לו אחר יו"ד שנים ואפשר לפרשה שיש לו כל ימי חייו. רצוני לומר שמיל' שיש לו היא מלה סמוכה ואם הכונה לומר על מה שיש לו עתה היה צריך לומר על מה שיש לו עתה וגם אם ירצה לומר על ימי חייו יוכל לומר על המעות שיש לו כל ימי חייו ומשנה שלימה שנינו כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב. ולא אמר יהיה להם חלק ותו מקרא מלא דיבר הכתוב כי יש שכר לפעולתך נאום ה' ושבו מארץ אויב ובפתיחתא דאיכה רבתי והובא ג"כ ברש"י פ' ויחי ע"פ ואני בבואי מפדן דרשו פ' זה על שעת הגלות שעמדה רחל לפני הקב"ה ואמרה אני ב"ו לא נתקנאתי מאחותי ומסרתי לה הסימנים ואתה ממ"ה הקב"ה מתקנא מע"ז שאין בה ממש השיבה הקב"ה בשבילך רחל אני גואל שנאמר ויש שכר לפעולתך וכו' ושבו מארץ אויב ע"ש ולא אמר יהיה שכר לפעולתך אלמא שייך לשון יש להבא ור"ל יש לעתיד שכר טוב לפעולתך. ועוד מקרא מלא ירמיה ל"ה כי יש יום קראו נוצרים בהר אפרים קומו ונעלה ציון ותרגם הרי אית אריכות יומא והרד"ק פי' יש יום שעת"ל שיקראו הצופים העומדים שם קומו ונעלה ציון וגו' ע"כ ובס' השרשים כתב רד"ק בשרש ישה יש דבר הנמצא ומזה נקראת התו' והחכמה והמעשה הטוב תושיה לפי שהיא נמצאת לעולם כי כל היששים יפסדו ויחזרו לאין והחכמה תעמוד בישותה כל ימי עד עכ"ד. הרי לך שמצאנו יש לכל ימי עד.

ושוב ראיתי דדבר זה נפתח בגדולים דהרמ"ה ז"ל הב"ד רבינו הטור באה"ע סי' ל"ח גבי האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שיש לי מאתיים זוז ע"מ שיש לי בית כור עפר כ' הרמ"ה דאם אמר לה ע"מ שאראך מצי מחוי לה ממציאה או ממתנה דיהבי ליה בתר הכי וכי מחוי לה הוו קידושין למפרע אבל באומר ע"מ שיש צריך שיהיה לו בשעת הקדושין דיש לי השתא משמע עכ"ד אכן בחופשי מצאתי שהגאון בס' לא נודע למי מקדושים בשם רבו ז"ל חולק ע"ז שכ' בקדושין ד' ס' על דברי הרמב"ם ז"ל שכ' ע"מ שיש לי מאתיים זוז במקום פ' ע"מ שיש לי בית כור עפר במקום פ' יש לו באותו מקום מקודשת אין לו באותו מקום אינה מקודשת וכ' עליו ז"ל גם מה שהשוה הרב זוזי ובית כור עפר יש להשיב בשלמא בית כור אם אין לו באותו מקום אשתכח דלא אקים תנאיה אלא זוזי מצי למימר אנא מייתינא להו בההוא דוכתא וכו' מיהו אם אמר ע"מ שיש לי מאתיים זוז היום במקום פ' בעינן דלהוי ליה זוזי בההוא יומא באותו מקום והי"ט דלא קתני במתניתין אלא ע"מ שיש לי בית פור עפר דוק ולא קתני זוזי ממו"ר נר"ו עכ"ל. המסתכל יפה בדברי הרב ז"ל בלבבו יבין דפליג על הרמ"ה וס"ל דיש לי לאו דוקא השתא משמע אלא גם לאחר זמן אם יביא המעות לאותו מקום יש לו מקרי ושפיר אקים ליה תנאה זולת אם אמר שיש לי היום שאז בעינן דלהוו לי בההוא יומא וכן תפס במושלם הרב המופלא כמוהר"י זמירו בס' דברי דוד והון יוסף פ"ש בס' דברי דוד דף כ"ה ע"ד אחר שהביא דברי הגאון ל"נ ז"ל כ' ז"ל. עינא דשפיר חזי בין יבין דהגאון חולק על דברי הרמ"ה שהבאתי עש"ב. וכבר הרא"ש ז"ל בסוגיין והב"ד רבינו הטור ז"ל שם כ' שחלקו על הרמב"ם בס' זו במה שהשוה זוזי עם בית כור עפר ואע"ג דכ' הרא"ש דמצא בתוספתא מפורש כדברי הרמב"ם כבר כתבו רבני האחרונים ז"ל ליישב דעת החולקים על הרמב"ם דלא תקשי לוה מהתוספתא הנ"ז דאינהו סברי דהך תוספתא ליתא מקמי מתני' דקתני בע"מ שיש לי בית כור הך בבא דבמקום פ' ואילו במשנה הקודמ' ע"מ שיש לי ר' זוז לא קתני במקו' פ' עיין לה' דינא דחיי עשין ד' ח' ועיין בס' עצי ארזים על ש"ע אה"ע ודו"ק.

באופן למדנו דלדעת הראשונים החולקים על הרמב"ם ס"ל דמילת יש לי מתפרשת נמי אלאחר ומן ודלא כהרמ"ה ועיין להרב חיד"א ז"ל על הברכים בסי' הנ"ז שכ' וז"ל יש להסתפק מי שאמר ע"מ שאראך מנה שיש לי ובו בפרק כל שמעו מבין שכונתו שירויח ויהיה לו וכו' עש"ב דו"ק בנועם שיח דברי פי חכם שכ' כל שומעו יבין אלמא בלשון ב"א משתמע שפיר שיש לו אחר זמן. ושו"ר משנה ערוכה בכריתות פ"ג אם אמרת בקטנות שאעפ"י שאין בהן עכשיו יש בהם אחר זמן. ובבכורות די"א אי' נמי הגונב פטר חמור של חבירו משלם וגו' ואעפ"י שאין לו עכשיו יש לו לאחר זמן ודוק היטב והשתא בנ"ד אתייא בק"ו דאלו הראשונים הנ"ל סברי דיש לי משמע נמי להבא אפילו כשלא קדם לו איזה לשון המוכיח שמדברים על להבא כ"ש בנ"ד שתחילת לשון השטר מורה ובא שפטרו אותו מכל ממון שיהיה כל ימי חייו כדכתיבנא. ואלו הדברים שניתוספו הם תוספת ביאור על מה שלמעל' וכמ"ש עוד רצינו לבאר דודאי דבכגון דא גם הרמב"ם והרמ"ה יודו דשפיר מתיישב יש לי על להבא ואומרו עוד רצינו לבאר הוא סומך על כל מ"ש למעלה ומבאר יותר וכבר למעלה כתוב שפטרו אותו מן המם לכל ימי חייו ופ"ז בא הביאור שפל כל המעות שיש לו כל ימי חייו בין בעירנו בין בעיר אחרת על הכל פיטרנו ומ"ש עוד אין לנו שום טו"ת על המעות הנ"ז מילת הנ"ז מוסב על אומרו בין בעירנו בין בעיר אחרת אלא שהסופ' הוא עמוס בלשונו כמבואר בתוך השטר ונמצא מתיישבים ב' הלשונות פ"כ ואין כאן סתירה כלל ולגמרי פטרו את סי' צבי הנ"ל מכל המעות שיהיה לו כל ימי חייו.

וידעתי גם ידעתי שיש להשוות ב' לשונות אלו להפך לגרוע כוחו של סי' צבי הנז' לפרש כל הלשון הכתו' למעלה בדרך דוחק שלא פטרוהו אלא מהמעות שהיה לו באותו זמן אבל כשנפרש כן אין לשון השטר סובל כן לפי משמעות השומעים כבר קדם לנו מתורתו של גדול רבינו רשב"א ז"ל בשתים או ג' תשובות הביאם רבינו הב"י ז"ל שם מחו' ה' שפעמים יד בעה"ש עה"ע כשהלשון כולל לפי משמעות השומעים וגו' ובתשו' אחרת כ' כשהשטר משמעותו ניכר לב"ד שהוא כן דנים אפילו ליפוי כח בעה"ש וגו' ע"ש והאי שטרא דידן משמעותו ניכר לב"ד ולכל השומעים ריהטא דשטרא דמכל ממון שיהיה לו לכל ימי חייו פטרו אותו וא"כ כי היכי דלא לסתור התחתון עם העליון כך יפה לנו לפרש הלשון התחתון שיסכים עם העליון דמכל מין ממון פטרו אותו ותו אין שום סתירה כלל ועוד מטע' אחרינא אנו מוכרחים לפרש פי' זה בדברי השטר ולא פי' אחר להסכים עליון לתחתון שהרי הל' רווחת דכשיש לפרש בשטר ב' פירושים א' מסייע לתובע וא' לנתבע הא אין לך לפרש אלא הפירוש המסייע לנתבע כדי שלא תוציא ממון מספק כמ"ש הרב מ"מ ח"מ ח"א סי' נ"ס דקנ"ב סו' ע"א ולקמן בע"ה נאריך בזה ודוק בדברי מהר"י קצבי ז"ל סו' סי' ח"י ועיין להרב פ מ ח"ב סי' מ"ב ריש דקל"ו שכ' ז"ל ונרא' דנ"ד הוא כ"ש מדברי הרשב"א דאילו הרשב"א קאמר דכל שמשמעותו ניכר לב"ד יד בעה"ש עה"ע ואפילו להוציא כ"ש בנ"ד שמשמעותו ניכר והוא להחזיק במה שבידו ע"ש ובנ"ד כיון ספי' זה מסייע לסי' צבי הנתבע אותו נשמור לעשות והציבור הבאים להוציא מידו עליהם להביא ראיה ולקמן בע"ה נבאר איך הציבור לא מקרו מוחזקים אף דהוי ענייני מסים.

ועוד אני אומר אפילו אם נניח דלשון השטר מסופק ויש לפרשו בב' פנים אכתי סי' צבי הנ"ז זכאי בדינו שהרי כ' מהראנ"ח ז"ל בח"ב סי' ק"א דלשון המסופק ואיכא אומדנא לא' מן הצדדין אזלינן בתר האומדנא הביאו הכנה"ג ס"ק ל' וכ"כ הרב פ"מ בח"ב סי' ס"ה ואף שהרב מ"מ ז"ל שם נר' כמגמגם על פסק הרב פ"מ ז"ל מ"מ כבר סי' שיחותיו דקשה לשמוע איך מפקינן ממונא בטעמא כל דהו וזה כלל גדול דהממע"ה וכו' מפני שמריהטת הרב פ"מ מוכח דאזלינן בתר אומדנא להכריע כא' מן הפירושים אפי' להוציא ממון אבל לאוקמי ממונא ביד המוחזק אזיל ומודה לדינו של הרב פ"מ כמו שיראה הרואה בדבריו בפי' בדף קנ"ב ע"כ. ועכ"ז כבר הושג הרב מ"מ ז"ל מהר' ח"ש ז"ל באות כ"א תמה עליו דאילו היה רואה דברי הראנ"ח לא היה לו מה לפקפק על הרב פ"מ דודאי אזלינן בתר אומדנא אפילו להוציא ע"ש.

ומעתה נאמר דודאי בנ"ד איכא אומדנא כדי לפרש השטר שלגמרי פטרו אותו שהרי למדנו ממכתבו של החכם המורה יצ"ו שמנהג עי"ת סופ' יאה יע"א ליתן ב' למאה ע"כ הממון שיניחו שם ואם אח"כ יפחות מהממון יפחתו לו ואם יוסיף שלא נצטרך לו האנייאדה יוסיף במס. וגם ביאר לנו החכם הנ"ז שהכולל היו חייבים אלפיים גרו"ש בהכשר והיו פורעים ת' אריות והמס של הר"ן הנז' היה ת' אריות וא"כ אפוכי מטרתא ל"ל ולמה לקחו מידו האלפיים גרו"ש ופטרו אותו מן המס. והשתא נחזי אנן מאי דעתיה של הר"ץ הנ"ז ליתן הב' אלפים כדי שיפטרו אותו ושמא יצטרך למעות וישלח לו מן הקרן ויגרע הקרן מנ"ב אלפים ולא יגיע לו ליתן ת' אריו' בכל שנה או אפילו אם לא יפחות הקרן הלא ידוע ההכשר שם בעיר הנז' הוא בערך כ' למאה ויותר ולמה יתן להם ב' אלפי' גרו"ש במתנה גמורה הלא טוב ליתן בכל שנה ת' אריות שהוא פירות מהקרן של ב' אלפים והקרן קיימת לו לעולם אם לא דאומדנא דמוכח הוא שפטרו אותו לגמרי מכל הממון שיהיה לו כל ימי חייו דמעתה נמצא שסי' צבי הנ"ז נכנס לשכר ולהפסד שאף שיש צדדין לומר דאפשר שיגרע מהקרן הנ"ל. מ"מ כנגד יש צד אחר לומר דשמא יוסיף על הקרן הנ"ז וכך הוא דרך ב"א שקונין איזה דבר או לריוח או להפסד משא"כ אם נאמר שלא פטרו אותו אלא מאותו הקרן של נ"ב אלפים דווקא ק' הדבר דמה צורך הי"ל להר"ן ליכנס בס' זה דשמא יגרע קרנו ויותר טוב הי"ל ליתן ת' גרו"ש בכל שנה פירות הב' אלפים וקרנו תרום בכבוד אל"ו אומדנא דמוכח הוא שפטרו אותו מכל ממון שיהיה לו כל ימי חייו וא"כ אף אם יהיה לשון השטר מסופק מכח האומדנא מוכרחים אנו לפרשו ליפוי כח של הר"ץ הנ"ז ומכ"ש שהוא להחזיק במה שבידו כנז"ל.

והיה מקום לומר שכונת הח' המורה הנ"ז יצ"ו הוא לומר דכל מה שכתוב למעלה בהאי שטרא דנ"ד הוא לשון סתום ומה שכתוב למטה על כל המעות שיש לו הוא מפורש וקייל"ן בדין ילמוד סתום מן המפורש. עכ"ז אני אומר לו דלא צדק גם בזה וכבר הגאון מוהריק"ו ז"ל שם באותה תשובה תבריה לגזיזיה שכ' שם וז"ל ואשר כתב עוד הדיין דילמוד סתום מן המפורש וגו' וקרא ההיא דמכל תביעות וערעורים סתום וסיפא דשלא לקבול על אשתו ושלא לתבוע אותה מפורש. אומר אני דאדרבא איפכא מסתבר דקאמר שפוטר אותה מכל טו"ת שהיה לו עליה מעולם עד היום הזה הוא מפורש ואין לך מפורש יותר מזה שודאי מכל תביעות פוטרו וסיפא דמילתא הוא סתום דאיכא למימר דהכי קאמר וגו'. ואשר כ' עוד דאפילו תחתון מעליון ילמוד סתום מן המפור' כ"ש עליון מתחתון דתחתון יותר עיקר נלע"ד דווקא היכא דמכחישים זא"ו הוא דתחתון עיקר דאיכ' למימ' הדר ביה כמ"ש הרשב"א ז"ל וכו' אבל היכא דליכ' חזרה כגון היכא דאפשר לקיים שניהם לא עדיף תחתון מעליון ואדרבא יותר סברא לומר שלא חש להאריך בתחתון מפני שסמך על מה שכבר כ' למעלה וכו' ע"כ.

ודברי מוהריק"ו אלו פסקם להלכה מר"ן ז"ל ביתה יוסף מחו' ה' וז' ומהרשד"ם ז"ל חח"מ סי' קט"ו ומהר"י אדריבי ז"ל סי' קמ"ט ע"ש דכוותה בנ"ד מ"ש למעלה שפטרו אותו פיטור גו"ש לכל ימי חייו ושאין להם שום טו"ת עמו בשום זמן אין לך מפורש גדול מזה ומה שכתוב בסוף ע"כ המעות שיש לו הוא לשון סתום שהיל"ל על כל המעות שיש לו כל ימי חייו וסתם וכן מ"ש על המעו' הנ"ז ר"ל על המעות שבסופ' יאה ובשאר עיירות ובא הכל בלשון סתום וסמך עמ"ש למעלה שהוא מפורש שאין להם שום טו"ת לעד לעולם.

וממקום אחר יש לי ללמד זכות על הר"צ הנ"ז ממ"ש בנוסח שטר הפיטור כי ע"כ נחנו טו"ה נתפשרנו עם מע' אפטרופי בעד ובשם החכם הרופא הנ"ז על הב' למאה שנתחייב ליתן בכל שנה ושנה על הכל נתפשרנו עם מעלת אפטרופי ונתקבלנו מידם ונתפרענו עספ"א אפילו שיחיה הרופא הנ"ז אפי' עד ק"ך שנה ואפילו שיהיה נוגע לו ליתן עד סך מאה אלף גרו"ש כפי המעות הנשארות וכפי השנים שיחיה על הכל נתפשרנו בסך אלפיים גרו"ש הנ"ז וגו'. והנה יש בנוסח הזה יתור לשון אומרו פעם ב' על הכל נתפשרנו עם מפ' אפוטרו' שכבר אמור למעלה. כי ע"כ נחנו טו"ה נתפשרנו וכו' וכלל גדול מסור בידינו כל לישנא יתירה לטפויי אתא כמבואר בטוש"ע סי' ס"א ואע"ג דגדולי האחרונים ז"ל נתחבטו בתשו' הרשב"א ז"ל דסתרי אהדדי דבכמה מתשו' מוכח דדרשינן לישנא יתירה ואילו בתשו' ח"ב סי' ע"ד סגר עלינו המדב"ר דאין לנו לדון בזמנינו בלישנא יתירה דאין לנו לדון בדמיונות אלא מה שהוזכר בתלמוד דווקא ונסתבכו בתשו' אלו מהריב"ל ח"א סי' י' קי"א ומהרש"ך ח"א סי' ב' והרבה מרבני ראשונים ואחרונים ז"ל יעויין בכנה"ג ובח"ש סי' ס"א הגב"י מאות כ"ו ואילך ואחר אחרון אני בא מני"ר הרב מ"מ ז"ל בשניות סי' כ"ו וז"ך וכ"ח שם נקבצו ג' תשו' מהרב מ"מ ז"ל ומר בריה הרב אברהם ז"ל והתנא דבי נשיאה גדול מרדכי זלה"ה ואספו וקיבצו כל החילוקים הנאמרים באמת בענין זה ושם בדף כ"ו ע"ד אייתי דברי מהרש"ך בסי' ל"א שכ' דכשהלשון מסופק למה נתכוון מהני לישנא יתירה להכריע הלשון לא' משני משמעות ע"כ ולא הביאו ע"ז שום חולק. ואסיפא דמילת' הסכים הרב שם דאף דלדעת כמה מרבוואת' אין לנו להשתמש בלישנא יתירה אפי"ה כיון דראובן הוי מוחזק מצי למימר קי"ל כהני רבוואת' דדרשינן לישנא יתירה ע"ש. והסכים עמו הר' כמהרמ"ק ז"ל שם בדף ק' ע"ב. איברא דהרב מ"מ ז"ל שכ' בדף ק"ד ע"ב אזיל כל בתר איפכא דלא מצי ראובן למימר קי"ל מ"מ ביאר עליו הרב ז"ל דהי"ט משום דדברי השטר שבנ"ד הן הנה היו דברי הלוקח וכבר כתב הרדב"ז ומהריק"ש והר"ן ומר"ן ז"ל דע"כ לא אמרינן לישנא יתירה לטפויי אלא דוקא גבי מוכר דאמרינן דלא הוציא דבריו לבטלה אלא לטפוי זכות לשכנגדו דאילו לגבי לוקח אורחיה הוא לטפויי מילין וגו' ובנ"ד שהיו דברי השטר מהלוקח ל"מ לישנא יתירה עש"ב. עכ"פ מודה מיהא הרב מ"מ ז"ל דלאוקמי ממונא ביד המוחזק אם יהיה לשון השטר מן המוכר דרשי' לישנא יתירה דלטפויי אתא ובכן בנ"ד נמי דלשון השטר מסופק ולא בריר לן אם הפיטור שפטרו אותו הוא פיטור מכל ממון שיהיה לו לכל ימי חייו או ממה שהיה לו באותו זמן דוקא אהני לן האי לישנא יתירה דעל הכל נתפשרנו עם מע' אפטרופי לטפויי דעל כל הממון שיהיה לו כל ימי חייו פטרו אותו כמ"ש מהרש"ך ז"ל דמהני לישנא יתירה להורות על לשון המסופק וכיון דהר"צ דנ"ד מוחזק בממונו. וגם השטר דנ"ד הוא מהטו"ה שפטרו אותו דודאי מצי הר"צ הנ"ז למימר קי"ל כאינך רבוואתא דמ' דדרשי' לישנא יתירה ולטפויי אתא על כל המעות שיהיו לו כל ימי חייו.

ומעתה ניהדר אנפין אל היסוד הב' של הח' המורה יצ"ו שכ' דיד בעה"ש על התחתונה. ולפקענ"ד זה שגיאה גדולה בידו והוא לא ידע דלא אמרינן יד בעה"ש עה"ת לא כשבא להוציא ע"י שטר זה אבל אם בא להחזיק ידו עה"ע וזה מבואר בדברי הרי"ף הביאו הטור ז"ל שם ס"ק י"ג עלה דההיא דיר בעה"ש עה"ת כ' ואי תפיס מטלטלין לא מפקי' מיניה כ' הרב ב"י ז"ל כ"כ הרי"ף בסו' פ' השואל וכ' בעה"ת בשער ס"ח שכ' הרמב"ן ע"ד פי' לפירושו וגו' דהמע"ה וט' הדבר פי' ההגהות בסו' ה' מלוה משו' דהא דאמרינן יד בעה"ש עה"ת היינו משום דהממע"ה השתא דבעה"ש תפס הוי אידך הממע"ה ע"כ ומה שנראה מדברי מהרי"ק שורש ז' דיד בעה"ש עה"ת אפי' אם הוא מוחזק כבר תמה עליו מר"ן ז"ל בבד"ה שם דלא ראה כל הני רבוואתא ועיין מה שישבו לדעת מהרי"קו ז"ל רבני האחרונים הרב ש"ך ס"ק י"ח והרב פ"מ ח"ב סי' י' ע"ב דלא לפלוג אכולהו הני רבוואתא וכ"כ עוד מר"ן ז"ל ס' יו"ד גבי ספל וקפל ונראה שאם הוא שטר מחילה לא תלינן בזבוב דהממע"ה ע"כ. ומר"ן ז"ל בקצר ס"ח פ' כן וכ"כ שארית יאודה הביא דבריו הכנה"ג ס"ק ך' וכ"כ עוד הרב הכנה"ג בסי' נ"ד ס"ק י"ז ע"ש ואו הם דברי' פשוטי' לכל תופ' ספר. ובכן בנ"ד הר"ץ הנז' מוחזק בממונו ודאי דאמרי' ביה יד בעה"ש עה"ע וכל ס' שיפול בלשון השטר ידו עה"ע ויד הציבור הבאים להוציא מידו עה"ת וזה פשוט. אלא דצריך לברר בכעין נ"ד אי מהני מה שהוא מוחזק משום דהוי הר"ץ הנ"ז בריא בחיובא שעכ"פ הוא מחוייב לפרוע המס עפ"י תקנות עירו וספק בחזרה דאימור לא פטרו אותו אלא מהממון שהיה בידו באותו זמן ומאן לימא לן דגם באופן כזה דהוי בריא בחיובא וס' בחזרה דמהני מה שהוא מוחזק וידו עה"ע.

ואומר הנה אמת נכון הדבר דמדברי מהרי"ק שו' ז' הנז' משמע דבכה"ג דהוי בריא בחיובא וס' בחזרה ידו עה"ת שהרי כ' על נ"ד שהי"ל שטר עם שותפיו שבענייני צדקה יפרעו חלק כחלק ואירע פ"ש ונסתפק הר' אי פ"ש הוא בכלל צדקה וכ' דהוי לשון מסופק ויד בעה"ש עה"ת ופשי' דאין לחלק הכא משום דראובן הוא מוחזק שהרי אין חזקתו כלום מאחר דמכח הדין מתחייב ראובן לפי ממונו אלא שמכח השטר בא להפקיע ולהסיע דין תו' וראיה מפ' הכותב דקאמר ואימא מכל מילי סילק נפשיה ומשני אביי יד בעה"ש עה"ת הרי דקרי לאשה בעה"ש אעפ"י שהיא מוחזקת בנכסים כיון שהבעל בא לזכות בהם מכח הדין והיא רוצה להפקיע מכח השטר וכו' עכ"ד. הנה בפי' כ' הר דאעג"ב דראובן מוחזק בנכסים כיון דחיובו ברור ופיטורו מסופק לא מהני ליה תפיסתו וידו עה"ת:

אלא שמדברי רבינו הב"י ז"ל שאחרי שהביא דברי הרי"ף והרמב"ן ובעה"ת והגמ"י דסברי דאי תפיס ידו עה"ב הביא דברי מהרי"ק הללו וכ' תמיה אני אם ראה דברי כל הראשו' הנ"ל איך חלק עליהם נר' דס"ל דמהרי"ק ז"ל חולק עם כל הראשוני' הנ"ל זיע"א.

ואני עני תמהני על רבינו הב"י ז"ל דאמאי חלק עלינו את השוין ואימור דע"כ לא קאמרי הראשונים אלא בדבר שלא היה חיובו ברור כעין ההיא דמאה זוזי אסתירא דעלה קאי הרי"ף ז"ל שלא נתחייב זה אלא עפ"י שטר זה ונפל לנו בו ספק אם הוא ק' זוזי או אסתירא בהא ודאי אי תפיס לא מפקי' מיניה אבל בנדון מהרי"ק דהחיוב הוא ברור מבלי שטר זה שהוא חייב ליתן לפ"ש ופיטורו מכח שטר זה הוא מסופק הוי בריא בחיובא וס' בחזרה ואה"ן דלא תועיל לו תפיסתו ואימור דכל הראשונים הנז"ל יודו בזה וכמו כן ק' עליו ז"ל בס' יו"ד גבי ספל וקפל שכ' דאם הוא שטר מחי' לא תלינן בזבוב דאמאי כיון דהוי בריא בחיובא וס' בחזרה:

שבתי וראיתי דודאי הרבה מן הראשונים ז"ל בהדייא חולקי' על מהרי"ק דהנה הר' ב"י ז"ל שם מחו' ח' כ' משם הנ"י וז"ל שובר שיצא והיה כתוב בו שנתפרע ממנו דינרים י"א דבכל שובר נידון הלשון פה"ע והממע"ה ודיינינן הכא דטובא קאמר ולזה נוטה דעת הרא"ה ז"ל אעפ"י שאינו נר' בעיני הריטב"א עכ"ל. הרי בהדייא דגם בשובר שלשונו מסופק דודאי הוי בריא בחיובא וס' בחזרה דפת הרא"ה והנ"י דהוי ידו עה"ע דלא כמהרי"ק והריטב"א קאי בשי' מהרי"ק:

גם רבינו הב"י ז"ל בסי' מ"ג מחו' י"ד ט"ו ט"ז י"ו שהביא לנו ד' תשובות להרא"ש שכ' בפירוש שטר מחילה שהוא לשונו מסופק דאמרי' יד בעה"ש שבא להוציא עה"ת ויד בעל השובר עה"ע אף שהלשון מסופק כיון שהוא להחזיק וכ"כ שם משם תשו' הרשב"א ז"ל והיא בח"ג סי' ט' ויו ד וכ"כ הריב"ש סי' ת"ד בהדייא ע"ש. הנה מבואר דעת כל הני רבוואתא דגם בבריא בחיו' וס' בחזרה אמרי' יד בעל השובר עה"ע והיינו כדברי הנ"י והרא"ז ודלא כמהרי"ק והריטב"א ז"ל.

גם אשו"ר להר' בעה"ת ז"ל שער נ"ג אות ב' ח' ט' שכ' וז"ל ויש לברר שובר שנכתב בסך סתום כגון שכ' בו דינרים סתם או שאין בו זמן ולא סכום ממון ונמצא שאין מבורר אם נכתב על שטר זה או על שטר אחר מי מהם יקרא מוציא בעל השטר או בעל השובר נר' בעיני שהשובר מבטל שטר החוב כדרבא דאמר שטר לך בידי פרוע גדול פרוע אלמא אעפ"י שאין ס' בשטר ונודע לנו עד עתה שהיה קיים לשון וה המסופק שוברו ומבטלו ועוד ראיה מהא דתנן נמצא לא' בין שטרותיו שטרו של יוסף ן' שמעון פרוע שניהן פרועי' נר' מכאן שכל שובר אעפ"י שהוא בלשון מסופק מבטל שטר החוב שהוא ודאי אצלינו. ועוד ראיה מהא דאמרינן הא תקון רבנן דכי כתבתו תברא אי לא ידעיתו זמנא דשטרא כתבו תברא בסתם פי' בלא זמן והאי תברא ס' הוא אצלינו אם נכתב ע"ז שהוא יוצא לפנינו וגו' ואעפי"כ מבטל לשטרא שהיה עד עתה בחזקת ודאי ועוד ראיה וגו' מכ"ז למדנו שובר מסופק מבטל לשטר ודאי מפני שהשטר בא להוציא מבעליו ועליו להביא ראיה והרציתי ראיותי לפני הרמב"ן והשיב אמת הדבר ויציב ואין בו ס' שכל שובר שאין בו זמן וגו' דיד בעה"ש עה"ת וכן שובר שכ' בו דנרים סתם מבטל כל שטר שיש לו וכו' עכ"ד הב"ד בקיצור רבינו הב"י ז"ל בסי' ד"ן. ועיין רשב"ם פ' ג"פ ד' קמ"ג ע"א ד"ה ומשני יד בעה"ש וכו' כ' ג"כ כדבריהם ועיין בתשו' הרשב"א ח"ב סי' שנ"ה והריב"ש שם שהביאו כל הראיות הנ"ל ומור"ם ז"ל בסי' מ"ב ס"ח כ' וכ"ש שאומרים בשובר יד בעה"ש עה"ע הואיל והוא מוחזק נ"י בשם הרא"ה ודלא כיש חולקים ואומרים דאפי' בשובר ידו עה"ת שם בשם הריטב"א ומהרי"ק פכ"ד ועיין בש"ך.

ומעתה אין ס' דרבינו הב"י שכתב על מהרי"ק תמה אני אם ראה כל הני רבוואתא איך חלק עליהם מסתמיך ואזיל אמ"ש לקמן משם נ"י והרא"ה ואמ"ש בסי' מ"ג משם הרא"ש והרשב"א והריב"ש ובסי' נ"ד בשם בעה"ת והרמב"ן ונמצא דטובא אינין אשלי רברבי דקיימי דלא כמהרי"ק.

ומידי דברי לא אוכל להתעלם מאי דק"ל בדברי רבינו והרשב"א ז"ל דנראות תשובותיו כסותרו' מתשו' שהביא הר' ב"י בסי' מ"ג והיא הך דח"ג סי' ט' וז"ל שמעון שהוציא שט"ח על לוי ולוי הוציא שטר מחילה וזמן המחי' ביום א' ושמעון טוען שאין הדעת סובל שביום שנשתעבד מחל לו ואפי"ה דן הר' ז ל דהדין עם לוי אלמא דס"ל דיד בעל השובר עה"ע כיון שהוא להחזיק ויותר מבואר הדבר בתשו' הרשב"א שהביא הב"י בסי' נ"ד מאו' ט' והיא בח"ב סי' שנ"ה ראובן הוציא שט"ח על שמעון ושמעון טוען שפרעו כולו והוציא שובר שכתוב בו שראו' מודה שפרע לו דנרים וטען ראובן שלא פרע לו כי אם ב' ופ' הר' ז"ל דאין בנו כח להוציא ממון אע"ג דלשון השטר מסייע לראובן דסתם דנרים ב' מ"מ כיון שבעה"ש בא להוציא ממון אמרי' יד בעה"ש עה"ת ויד בעל השובר עה"ע.

הנה דעתו ז"ל כדעת הרא"ה והנ"י וכל הני רבוואתא ז"ל דגם בבריא בחיו' וס' בחזרה אמרינן יד בעל השובר עה"ע ואילו הוא עצמו בח"א סי' תתקס"ז ובח"ג סי' ג"ל נשאל על קהל שעשו שטר פיטור ממס לראובן מקרקע שוה ש' זהובים וקנה קרקע שוה ש' זהובים והוקיר ושוה ת' והקהל טוענים שלא פטרו אותו אלא עד סך ש' ושיתן על המותר ששוה והשיב הר' לשון השטר נ"ל מסופק אם פטרו קרקע שיקנה בש' זהובים וכאילו פטרו לו קרקע מיוחד ואם פיחת או הותיר פיטור או לא פטרו לו אלא שוה ש' זהובים וכל שהספק נופל בזה הדין עם הקהל לפי שיד בעה"ש עה"ת ע"כ.

הנה דהר ז"ל אזיל בשי' מהרי"ק שכיון שהוא מחוייב מן הדין לפרע מס עמהם אמרינן יד בעה"ש עה"ת ואף שהוא להחזיק במה שבידו אינו מועיל והי"ט משום דהוי בריא בחיו' וס' בחזרה הפך דבריו בב' תשובות הנ"ל ובנקל יש ליישב דשנייא ההיא דסי' תתקס"ז שהוא בענייני מסים וקיל"ן דבענייני מסים הרבים חשיבי מוחזקים משום דמורקייהו דהני בטספי דמלכא מנח וא"כ הו"ל היחיד הזה בא להוציא מידם ושפיר אמרי' ביה יד בעה"ש עה"ת וזה ברור ומעין זה ראיתי למהרש"ח ז"ל בביאורו על הטור בסי' נ"ד רצה ליישב ע"ד זה דעת מהרי"ק דלא ליפלוג אכולהו הני רבוואתא דשנייא נדון מהרי"ק משום דכבר נדרו וקיימו וקיבלו עליהם בני הקהל לפדות השבוים הנ"ל אמריתו לגבוה כמסירתו להדיוט והו"ל השבים תפוסים באותו ממון וזה בא להוציא ע"כ ידו עה"ת והוכח שפיר מסוגייא דפ' הכותב דכיון שהבעל הוא מוחזק בתקנת חכמים חשיבה האשה בעלת השובר באה להוציא משא"כ בשט"ח דעלמא וקינ"ן שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי ומסייע לחי' הר' ז"ל דברי הריב"ש דסי' ת"ד ע"ש והוא חי' נכון וקלסיה הר' בני יעקב בד' ל"ו ע"ב ע"ש שהאריך הרבה.

האף אמנם חזיתיה להר' מ"מ ז"ל בח"מ ח"א כי' ז"ן תמה על חי' מהרש"ח וז"ל אחהמ"ר אכתי קיימא באופן דהרי מה שהציבור רוצים להטיל על ראובן ושמעון השותפים הנה הוא יוצא מכיס השותפו' אלא דדינא יתיב בינייהו דראובן רוצה לדמות פ"ש לשאר צדקות ועולה עמו למחצה ולשליש ובא להסתייע מדברי המכתב וה"ז להחזיק הוי ועכ"ז לא זכה בדינו וא"כ מה מקום לומ' דאין זה מוחזק דזכות השבויים קדמה עכ"ד.

כן בקדש חזינא למר מריה דרבינא הרב כמהרא"י ז"ל בספר הבהיר בית אברהם ד' ס"ב פ"ה תמה כן על הר' בנ"ש ז"ל הנז' ע"ש.

ואני בעניי אומר דצדקו דברי מהרש"ח ז"ל וחי' שריר וקיים ואדרבא תמה אני על הרבנים הנז' אב ובנו זיע"א שהבינו בנדון מהרי"ק שראובן מתדיין עם שמעון ולוי שותפיו איך יכלו להלום כונ' דברי מהרי"ק ולכאורה דבריו אין להם שחר במ"ש ופשיטא דאין לחלק הכא משום דראובן מוחזק דודאי חזקתו אנינה דכיון דמן הדין חייב ראובן לפי ממונו אלא דמכח השטר בא להפקיע. ולהסיע דין תורה וכן מוכיח מההיא דפ' הכותב וגו' וק' טובא בדבריו דחזקת ראובן אמאן תרמיה אי על השבויים מה איכפת להו הלא הממון המחוייב ליתן עכ"פ הם נותנים מכיס השותפות ולעולם מהממון הנוגע לשלשתן ליתן אין נגרע דבר ומאי מוחזק איכא אם לא שתאמר שראובן הוא מוחזק מממון שותפיו ורוצה ששותפיו יפרע בפ"ש זה חלק כחלק א"כ מלבד שלשונו אינו מדוקדק שהיל"ל דלא מהני מה שהוא תפוס ור"ל שראובן תפוס בנכסי שמעון ולוי ומה הלשון אומרת מוחזק שפירושו מוחזק בממונו ובאים להוציא מידו וקושטא לאו הכי אלא שהוא רוצה להוציא משמעון ולוי ע"י תפיסתו והיל"ל כיון שראובן תפוס ואם הכונה לומר שראובן מוחזק בממונו ר"ל בממון של עצמו כלומר שכל הממון שהטילו לכיס ראובן עם שמעון ולוי ממון של כל או"א בחזקתו הוא עומד ור"ל שממון ראובן המוטל בכיס השותפות הוא בחזקת ראובן זה קשה מן הראשונה דמאי נפקא מינה בזה וכי שותפיו שמעון ולוי באו להוציא ממונו עד שיאמר שממונו בחזקתו הוא וא"ת שמה שרוצים לחשוב לו בפדיון זה לפי ממונו של ראובן נקרא מוציא מראובן וקאמר הר' שלא תאמר שכיון שהממון בחזקת ראובן אין שותפיו יכולין להוציא מידו ג"ז ק' לשמוע דהיכא תיסק אדעתין דתהני ליה חזקת ראובן כדי שיתנו שותפיו שוה בשוה ואמאי לא תהני נמי להו לשותפיו חזקתם שהם מוחזקים בממונם ומה שנתנו לפדיון או יתנו הלא יצא מן האמצע והיכי ס"ד דתהני חזקת ראובן כדי להוציא מן השותפים המוחזקים גם הם בממונם כמותו ועל הכל ק' דהראיה שהביא מההיא דפ' הכותב אינה ענין לנדון זה כלל דהתם הבעל המוחזק כתקנת חכמים מתדיין עם האשה המוחזקת בנכסים ואמרי' דלא מהני חוקת האשה נגד הבעל המוחזק מן הדין אבל בנדון מהרי"ק מה יושיענו שראובן מחוייב ליתן לפי ממונו והלא הוא ג"כ אינו מכחיש בזה אלא שטוען שלפי התנאי שבינינו מחוייבים אתם לפרוע בעדי שכך התנינו שבענין הצדקה שוה בשוה וא"כ למה לא יועיל תפיסתו אי מה שהוא מוחזק נגד שותפיו כדי שיפרעו חלק בחלק ותו ק' מה הלשון אומרת וזה בא להסיע ולהפקיע דין תורה וכי מי שיש לו טו"ת עם שותפו זה בא להפקיע דין תורה זה לא שמענו באופן שדברי מהרי"ק לפי פשטן אין להם שחר.

ולכן בעניותי אמינא אפריון נמטיינהו להרבנים הנ"ל דדלו לן נבנשתא דדהבא ואשכחנא מרגניתא תותא דנדון מהרי"ק לא כמו שהבינו הרבנים ז"ל שראובן היה לו שותפות עם שמעון ולוי בהטלה לכיס ובכלל התנאים שביניהם היה תנאי זה לא היא אלא נדון שאלת מהרי"ק היה שעשו שטר ביניהם פורעי המס ונתרצו בפשר זה והמדקדק בדברי השאלה יבין את זאת וז"ל ע"י השטר אשר נוסחו אנו הח"מ באנו בפשרה אנחנו ראובן ושמעון וגו' ע"ד לפרוע כל הוצאה שתתצרך לנו לפרוע או להכרח או לתועלת מלבד מה שנצטרך לפרוע מכל ך' גסים ג' גסים וחצי ובהוצאה בעד מצות הצדקה נתחייב לפרוע כ"א בשוה פ"כ תורף השטר וכו' דוק בדבריו שלא אמר ע"ד התנאי שעשו השותפים אלא אמר אני הח"מ באנו בפשרה והכונה שהי' מחלוקת בין עורעי המס בענין פריעת המס ונתפשרו ע"ז האופן שכל מין הוצאה שתצטרך לעיר לפזר או להכרח או להועיל יתן ראובן כו"כ ושמעון ולוי כו"כ ושם היו מפורשים כל או"א כמה יתן ודוק בדברי הרב שכ' ואנחנו שמעון ולוי וכו' ר"ל ששם בשטר מפורש כל או"א כמה יתן לחלקו וכן דקדק הרב בתחי' באנו בפשרה אנחנו רו"ש וכו' באופן שפורעי המס כולם נתרצו ויאותו לפרוע בהוצאות העיר לפי מה שהעריכו באותו שטר אך במצו' הצדקה כולם יתנו שוה בשוה וכן דקדק הרב אח"כ ואמר נ"ל שהדין עם שמעון וחביריו ולא אמר הדין עם שמעון ולוי ולא אמר עם ש' ושותפיו אלא וחביריו ר"ל שמעון וכל שאר פורעי המס המוזכרים בשטר הנז' ועוד דקדק הרב וכ' וחבריו משיבים וכו' וכ"כ עוד בסוף התשו' ע"ש וכן נראה שהבין הש"ך סי' מ"ב ס"ק ח"י בדבריו ע"ש וא"כ צדקו שפיר דברי מהרי"ק שהרי קיי"ל הרוב כופין את המיעוט בכל ענייני מסים וצדקות והשתא הקהל ר"ל פורעי המס תובעים את ראובן שיתן בפשרה לפי ממונו והוא טוען שלפי הפשר שנתפשרו עם כל הקהל לא יתן כ"א שוה בשוה שפ"ש בכלל צדקה ואחר שהוכיח הרב שהוא לשון מסופק כ' דשמא תאמר דיועיל לו מה שהוא מוחזק בממונו והקהל שרוצים להוציא ממנו עליהם להביא ראיה לזה כ' הרב דלא היא כיון שמן הדין הוא חייב ליתן לפי ממונו חשיבי הקהל כיד השבוי שגובין בעדו מוחזקים בתקנת חכמים כההיא דפ' הכותב ממש והוא שאינו רוצה ליתן כ"א שוה בשוה חשיב כמוצי' מידם כמו האשה דחשבי' לה בעלת השטר אף שהיא מוחזקת ודאי לא מהני ליה מה שהוא מוחזק והיינו דדייק הרב וכ' וזה בא להפקיע ולהסיע דין תו' ר"ל שאינו רוצה לפרוע לפדיון השבויי' כ"א שוה בשוה ומעתה סלקי שפיר דברי מהרי"ק ונתיישבו כל הדקדוקים שדקדקנו לעיל ומעתה הן הן דברי מוהרש"ח שכ' דאמירתו לגבוה וכו' והו"ל כאילו השבויים מוחזקים בממון דהא ודאי יד הקהל התובעי' את ראובן ביד השבוי הוא והם מקרו מוחזקים בתקנת חכמי וראובן הבא לפטור את עצמו בלשון המסופק שבשטר ידו עה"ת ולא פליג אהנך רבוואתא כולהו דשובר דהלואה שאני משום דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי.

ודע שהסמ"ע ס"ק כ"ג תמה על מור"ם שכ' דאומרים בשובר ידו עה"ע והוא מדברי הרי"ף שהביא מר"ן בב"י דאי תפיס נא מפקינן מיניה דסותר זה למ"ש הטור בסי' ע"א ס' כ"א דמלוה שהאמין ללוה לומר על שטרו שהוא פרוע צריך לישבע דאימור לא הימניה אלא לעוקרו ממלוה בשטר והוא מלוה ע"פ וישבת היסת משום דיד בעה"ש עה"ת והצ"ע. ועיין מה שיישב הש"ך דמוהרש"ח שם בסי' נ"ד והרב בעל פ"מ שם גם הש"ך לחלק יצאו דנדון מהרי"ק שאני משום שאינו טוען ברי כ"א אנו מסופקים בלשון השטר וההיא דשובר מסופק דכולהו אינך רבוואתא מיירי בטוען ברי ועיין מה שפקפקו בחי' זה ה' בנ"י וה' אמרות טהורות והרבנים הנז' לחלק יצאו חי' אחר עיין להם שהאריכו ויש מקום לעיין בדבריו ולא עת האסף ותמצית חילוקם ארכבוהו אתרי ותלת רכשי דשנייא נדון מהרי"ק דמן הדין הוא מחוייב ואיך נאמר לשותפיו שיפרעו על ראובן ושמא הדין עמם ונוציא מהם ממון שלא כדין והאיך דספל וקפל וק' זוזי דאינון דכוותייהו דאי תפיס לא מפקינן מיניה היינו נמי משים שאין חיובו ברור אלא ע"י שט"ז אך מ"ש ה' אמרות טהורו' לישב הני תשו' הרשב"א ודברי ה' בעה"ת ז"ל דאעפ"י דהחוב מבורר והשובר אינו מבורר מ"מ כיון שמצינן למימר שזה השובר נכתב על שט"ז איך נוציא ממון מן הלוה מס' ואינו חייב מן הדין הלוה וכו' פ"ש לא ירדתי לסוף דעתו בזה דסוף כל סוף החוב הוא מבורר בשטר שבידו והשובר מסופק ונמצא הוי דבר שמחוייב בו מן הדין ומ"ש מנדון מהריק"ו סו"ד חי' הרבנים הנז' קש' להולמו.

גם אשור' להרב מ"מ ולמר בריה ז"ל שם רמו ומקשו תשוב' רשב"א שהביא מר"ן באה"ע סי' צ"ג בארוכה ובח"מ סי' ס"ה הביאה בשם מהרד"ך בקיצור דעמ"ש בגי' שטר לך בידי פרוע הגדול פרוע כ' וז"ל ט' משום דהמלוה מודה לו שפרעו שטר אחד ידו עה"ת אבל באומר שטר לך בידי מחול שמחלתיו לך אין לו' כן אלא הקטן מחול ויד הלוה עה"ת שהקונה או המקבל מתנה ידו עה"ת שהוא המוציא שכן הוא האומר שטרי מחול לך או מכו' לך הואיל והוא מוחזק בשטרו כאומ' שדי מכורה לך דאמרי' התם שהקטנה מכורה שיד הקונה עה"ת ע"כ ועין באה"ע שם הובאה יותר בארוכה ותמהו הרבנים הנז' וסותר את עצמו מאותם התשובות היינו אותה שהביא הב"י בסי' ד"ן ואותה שהבי' בסי' מ"ג ועיין להם שהרבה נדחקו בישוב תשו' זאת.

ואני עני לא ידעתי מה כל החרדה הזאת ודברי רשב"א ז"ל מפורשים בהך תשו' שהביא הב"י בסי' נ"ד שהיא התשו' דח"ב סי' שנ"ה שכתוב בשובר נתפרעתי דינרין דבפרעון איירי וה"נ נימא דהך תשו' סי' ט' וי' שכ' שהוציא שטר מחי' ר"ל שובר שכתוב בו נתפרעתי והכי דייקא דאייתי ראיה בהך תשו' מההיא דשובר היוצא על היתומים ואה"נ אם אומר בפירוש אני מוח' לך שטרי ודאי ידו עה"ת וכל הנך תשו' מיירי באומ' נתפרעתי ובכן אין כאן סתירה כלל ושו"ר שקרוב לזה כתב הר' בנ"י שם.

העולה מן המקובץ דדעת הרי"ף והרמב"ן ובעה"ת והרשב"א והרא"ה והרא"ש והנמק"י והב"י ומור"ם ז"ל דיד בעל השובר עה"ע כל שבא להחזיק בממון שבידו אפי' דהוי בריא בחיובא וס' בחזרה ובכן בנ"ד שסי' צבי מוחזק בממונו אפי' אם נניח שלשון השטר מסופק אם פטרו אותו פ"כ הממון שיש לו כל ימיו או על הממון שהי"ל באותו זמן דווקא כל ספק שיפול ידו עה"ע ומכ"ש בנ"ד דסי' צבי טוען בריא שפטרו אותו לכל הממון שיהיה לו לעולם דודאי ידו עה"ע כחי' ה' פ"מ ז"ל וכיון שכתוב בשטר שלפנינו נתפרענו עס"ו פ"א יצאנו י"ח רשב"א ג"כ דסובר דלא איתמר האי דינא אלא באומר שטר לך בידי פרוע לא באומר אני מוחל לך כנז' ונ"ד נמי פרוע הוא כמ"ש נתפרענו ע"ס פ"א וחי' הרבנים ה' בנ"י וה' אמרות טהורות לא תברא לנ"ד חדא דהם לא כ' כן אלא ליישב דעת מהרי"ק ולפלפולא בעלמא לא להלכה למעשה וגם דווקא בנדון מוהרי"ק שהיו רוצים ליקח ממון מהשותפים אחרים שבודאי אינם חייבים מן הדין דהא ודאי ליתא בנ"ד כמבואר.

ותו דמסתיין דעת מר"ן ומור"ם ז"ל דסברי מימר מהרי"ק חולק עם כל הני רבוואתא ולא נחתי לחלק שום חי' וכן דעת הכנה"ג והשארית יאודה והרדב"ז בישנות סי' קל"ח הנה כולהו הני רבוואתא סברי דל"ש מחוייב מן הדין ל"ש מכח שטר או התנאי יד בעל השובר עה"ע כיון שהוא להחזיק מדשוינהו חולקים מהרי"ק עם כל הני רבוואתא וכ"כ ה' מ"מ שם בסו' התשו' וז"ל ומ"מ הן בידינו לסמוך פ"ד הרמב"ן ובעה"ת והרא"ש וה"ה והריב"ה ומר"ן דלהחזיק אמרינן יד בעה"ש פה"ע וכהסכמת להקת הנביאים אחרונים הנז' ומי יוכל לדון לאפוקי ממונא דלא כוותייהו עכ"ד ודון מינה ואוקי באתרין.

וכדו חזיתיה לגאון עוזינו מר"ן מוהריט"א ז"ל בס' הבהיר שמחת יו"ט סי' ל"ב על פיטור שפשה המלך לרופא מן המס ושאלו אם יפול שום ס' בהבנת פיטור המלך מי נקרא מוחזק מי נימא יד בעה"ש עה"ת או לא וכ' הרב ז"ל בדף קכ"ה ע"ב דיש לצדד דכיון דהוי בריא בחיובא וס' בפיטור אעפ"י שהוא מוחזק בממונו לא אמרינן ידו פה"ע והאריך הרב ז"ל בחכמתו הנפלא' ובדף קכ"ו כ' דהמתבאר מדברי הרא"ה והריטב"א שהובא בא"ז בסוגיי' דדו"ד אין לי בנכסיך דבפלוגת' הדבר שנוי עש"ב בד"ק.

ואני עבדו ותלמידו אחרי בקשת גלגול מחילו' תמיהני על עוצם בקיאותו אמאי אחי מדחיק ממ"ש בשי' מקו' לרב"א והלא הדבר נפתח בגדולי ישר' הנז' והובא בב"י בב' וג' מקומות וכמעט כולהו רבוואת' קיימי בשי' הרא"ה לא נשאר כ א ריטב"א ומהרי"ק ז"ל דקיימי מנגד לס' זו ועל מוהרי"ק כמה חי' נאמרו כדי לוומ עם כל הראשונים הנז' והנראה להליץ בעד הרב ז"ל דנ"ד במחילה איירי שמחל לו המלך ובתחילת דבריו אייתי בידיה הך תשוב' הרשב"א שהביא הב"י באה"ע סי' צ"ג דבמחי' יד בעל השובר עה"ע להכי מייתי בסו"ד דברי הריטב"א והרא"ה בא"ז עלה דדו"ד אין לי בנכסייך דהוי מחילה דדעת הרא"ה דגם בנמחל ידו עה"ע ודלא כהרשב"א ונמצא הדבר שנוי בפלוגתא דרבוואתא אבל עדיין ק' עליו דהי"ל להביא חי' הפ"מ והש"ך בין טוען בריא לטוען שמא ונ"מ טובא לנדון דידיה דנר' דקפסיק ותני לכל ס' שיפול בהבנת לשון פיטור המלך וסתמא משמע אפי' בטוען שמא ואיך שיהיה נקוט מיהא דדעת עליון הרב שיו"ט ז"ל כדעת ה' מ"מ דכיון דהוי פלוגתא דרבוואתא אין להוציא ממון מיד היחיד המוחזק ככל מ"ש:

פש גבן לברר דכיון דנ"ד הוי ענייני מסים והלכה רווחת בענייני מסים הרבים נקראים מוחזקים כמ"ש המרדכי בפ' לא יחפור מש' תשו' מהר"ם והתה"ד סי' שמ"א ושמ"ב ומרן בח"מ סי' ד' ומהריק"ו שורש א' ב' והריב"ל ח"ג סי' מ"ז וק"ח והרב משא מלך ד"ן ואחריהם נמשכו כל רבני האחרונים ז"ל וכיון שכן נפל פיתא בבירא דכיון דהרבים הם מוחזקים נמצא סי' צבי בא להוציא מרם וכל ס' שיפול בשטר הלך אחר הפחות שבלשונות וידו עה"ת ולא פטרו אותו אלא מהממון שהיה בידו באותו זמן ויתחייב ליתן על השאר כיון דהציבור חשיבי מוחזקים וסי' צבי בא להוציא מהם עליו להביא ראיה וכ"כ הרא"ש בכלל ו' סי' ח"י על ראובן הפורע מס במקום אחר ונתחייב ליתן כאן גולגולת ופייס הקהל שימחלו לו ונתרצו מגודלי פורעי המס בדברים בעלמא בלא קנין ובאים בטענה שלא קבענו לו זמן לפיטור והשיב כיון שהוא מחייב ליתן עמהם והוא בא בטענה שפטרוהו ידו עה"ת דמתנה נתנו לו משלהם ואחר שבסת' פטרוהו יש לנו לדון לשון הפיטור לכל הפחות שאנו יכולים לדונו ככל הבא להוציא דידו עה"ת עכ"ד ואתייא כההיא תשו' דהרשב"א דסי' תתקס"ז שהבאתי למעלה דכיון דהלשון מסופק ידו עה"ת ולא פטרו לו אלא שוה ש' זהובים ויתן על המותר. לזה נאמר דכבר הורה גבר הרב מ"מ דבזמנינו אינם מחלקים בין מסי המלך לשאר הוצאות הקהל אין הרבים חשיבי מוחזקים ולמד כן מדברי מוהריב"ל והסכים ע"י הכנה"ג בסי' קס"ג הגב"י אות רכ"ט וכ' אעפ"י שראית המ"מ מדברי מוהריב"ל יש לדחותה כאשר דחה מהרח"ש בתשו' ח"א ס"י מ"מ כבר הורה זקן גם הכנה"ג בתשובה הובאה בס' פ"מ ח"ג בסו' הס' כ' מ"מ כבר הורה זקן המ"מ ומעיד לי שמים וארץ שזה כמה שנים כתבתי קונטריס בענין מסים וכתבתי דבזה"ז אין הרבים נקראי' מוחזקים כדברי המ"מ והסכים עמי מוה"ר ז"ל וכ"כ מהר"ם די בוטון סי' ל"ב והפ"מ ח"ב סי' ס' ולזה הסכימו רבני האחרונים ה' ד"מ ח"ב סי' מ"ו והעד העיד בנו דכן נהגו רבני סאלוניקי זיע"א והר' מוהר"ח אבולעפייא הוב"ד בתשו' בני אברהם סי' א' וסי' ס' והרב משאת משה ח"ג סי' ל"ו ועד אחרן מ"מ מוהריט"א בס' שיו"ט סי' ל"ב ד' קכ"א פ"ד והנמשך ומופת הדור מ"מ הרב חיד"א ז"ל בתשו' חיים שאל ח"א סי' ך' ומוה"ר בס' הבהיר חקל תפוחין חח"מ סי' ק"ח דף קנ"ו סו' ע"ד והרב ברכות המים ד' קצ"ג ע"ד והסכים ה' מט"ש הגב"י אות רי"ו ע"ש והרב מכתם לדוד סי' ל"ב. הרי מבואר לך דעת כל הני רבאוות' דבזמנינו זה דאינן מחלקי' בין מנת המלך לשאר הוצאות העיר לא מקרו הרבים מוחזקים נגד היחיד המתדיין פחם דהי"ט דהרבים חשיבי מוחזקים משום דמהרקייהו דהני בטפסא דמלכא מנח כמ"ש מהר"מ וכיון דהשתא כיס א' לכל הוצאות העיר תו ליכא האי טעמא ואדרבא היחיד הוא המוחזק בממונו כהסכמת כל הרבנים הנ"ל ומעתה לא תברא לנ"ד תשו' הרא"ש ותשו' רשב"א הנז' דודאי הרבים חשיבי מוחזקים לעניין מסים שהם לזמנם דברו משא"כ בזה"ז.

אלא דאכתי רפייא בידן דאיברא כל הרבנים הנז' קיימי בשי' זו. ואמנם כל קבל דנא הא איכא להקת נביאים סברי מימר דגם בזה"ז הרבים חשיבי מוחזקים ה"ה מוהרש"ח ומוהראנ"ח ומהרא"ש ומהרש"ך וכו"כ ראשונים ואת האחרונים יעויין בחק"ל ד' קפ"ה ע"ב וג' ברוחב מבינתו אסף וקיבץ כל הפוסקים דסוברי' דגם בזמנינו הרבים חשיבי מוחזקים ולא עו' אלא דהדר ביה רב וכ' וז"ל לימים שעברו נטה דעתי שאין הרבים מוחזקים כיון דרבני אחרוני זמנינו הכי ס"ל והנה בעתה לבי מהסם דאי משום מ"ש ה' דב"מ כבר תמהו עליו הבאים אחריו דמאחר דמוהרח"ש העלה בדעת כל הפוס' כן ושכן היו דנין גדולי הדור שבימיו וכו' עיין בס' פני אהרן ח"מ סי' י"ט וכ' ובס' צרור הכסף ח"מ סי' יו"ד וגם על דברי כמוהר"ח אבולעפייא שהסכים כן אני תמיה איך לא זכר מ"ש מ"מ ה' בתי כהונה ח"ב סי' ל' דהרבים חשיבי מוחזקים גם בזה"ז ושכן פשטה ההוראה וכו' כי ע"כ נ"ל כי הר' סמך עמ"ש ה' דב"מ שעשה מעשה בסאלוניקי יע"א עיר גדולה לאלקים ושאלת כמוהרח"א היה מעיר ארטה שהיא מעיירות וכפרים הסמוכים לסאלוניקי יע"א ונגררות אחר הסכמות של סאלוניקי וגו' וגם ראיתי להר' דברי אמת שתפס בפשי' דגם בזה"ז הרבים נקראים מוחזקים וגו' וכן נ"ל כעת עיקר דמי יעצור כח נגד רבים וכו' עכ"ד ע"ש בד"ק באורך ועיין ג"כ בס' פני אהרן שם ג' תשו' בזה באורך ונמצא אי בזה"ז הרבים חשיבי מוחזקים או לא תלייא באשלי רברבי וכבר כ' הכנה"ג ח"מ סי' כ"ה בכללי הקי"ל או' מ' דכיון דבהא קיימינן מי מקרי המוחזק לא מצי למימר קי"ל וה"נ לא מצי סי' צבי הנז' למימר קי"ל כמ"ד דבזה"ז אין הרבים נקראים מוחזקים ואני המוחזק וידי עה"ע.

אמנם כד מעיינינן שפיר הא נמי ליתא מכמה טעמי תריצי חדא שהרי כ' הכנה"ג דבכה"ג אזלי' בתר רוב דעות הפוס' ועי"ש לה' שיו"ט ולה' חק"ל וא"כ ה"ן אף אי שום חד מנייהו לא מקרי מוחזק לא היחיד ולא הקהל הלא רוב דעות הראשונים שהבאנו למעלה סברי מרנן דשובר מסופק מרע לחיוב בריא וליכא מאן דפליג עליה זולת הריטב"א ומוהרי"ק לדעת קצת מרבני האחרונים כנז' ויד בעל השובר עה"ע ואכתי סי' צבי הנז' זכאי בדינו ואם נפשך לומר ע"כ לא אמרו דיד בעה"ש עה"ע אלא מפני שבא להחזיק והכא דלא חשבי' ליה מוחזק משום דבהא פליגי הדר דינא דיד בעה"ש עה"ת אמינא לך דאימא איפכא ע"כ לא אמרי' דיד בעה"ש עה"ת אלא משום שבא להוציא והכא שאין הרבים מוחזקים לא מקרי בא להוציא הא שצריך להתיישב קצת בזה דאפשר דהוי כממון המוטל בס'.

ועוד אני אומר דכבר פשטא ההוראה דגם במחלוק' בתפיסה עצמה מ"ל קי"ל כמ"ש הר' ח"ש שם אות ל"ט ותו דאי סי' צבי ל"מ למימר קי"ל משום דבהא פליגי מי מקרי מוחזק לאידך גיסא ג"כ הציבור לא מצו למימר קי"ל כהסוברים דגם בזה) הרבים מוחזקים וחזר הדין דלא האי מ"ל קי"ל ולא האי וממונא היכא דקאי תיקו. וכן כ' מוה"ר בס' שיו"ט שם ומטי בה משם הכנה"ג בתשו' שבסו' ס' פ"מ הנז' פ"ש סו' דקכ"א ודוק היטב. ואף שה' חק"ל שם מצדד אצדודי והין ולאו ורפיא בידיה. הרואה יראה בדברי ה' שם גם בדברי ה' פני אהרן שם דבנדון דידהו היו שם סניפים רבים אחרים שסמכו עליהן ומאי דליתנהו בנ"ד דבנדון דידהו היו יחידים הרבה מפורעי המס חולקים עם שאר היחידים וצידדו הרבנים לומר דלא ידענו מי מקרי מוחזק ומי מקרי מוציא ע"ש ובדברי ה' פני אהרן באו יותר הדברים מבוארים ויותר מהמה טעמים אחרים דליתנהו בנ"ד ע"ש. ותו דכבר חלקו עליו רבני דורו ה' מוהר"י מאיו וה' מהר"י נאבאר"ו ע"ש בס' שפת הים דקכ"ב וקכ"ח וע"ש דתריץ יתיב דברי ה' ב"כ אשר מחמתם הדר ביה החק ל ושם בדקכ"ח כ' ע"ד ה' פני אהרן ושחזר בו אל מקום אחר ע"ש ואחרי מופלג האיר ה' את עיני ומצאתי להגאון ה' חק"ל עצמו בח"מ ח"ב סי' כ"ד דל"ד ע"ג שחזר בו ונקיט בשפולי גלימייהו דה' כנה"ג וה' מוהרח"א ז"ל ועדותו של ה' דב"מ דבזה"ז אין הרבים מוחזקים ואדרבה היחיד המוחזק ע"ש.

וששתי ושמחתי כעל כל הון. ועוד אני אומר לצאת י"ח ה' חק"ל דבנ"ד גם הר' יודה דהיחיד הוא מוחזק שהרי כ' ה' להליץ העד מהרח"א שעשה להיחיד מוחזק דלא כה' בת"ך מפני שהשאלה היתה לסאלוניקי וכבר העיד הדב"מ שבסלוניקי תפסו חי' המ"מ דבזה"ז היחיד נקרא מוחזק והכי חזינא לחד מרבני הדור האחרונים ה' מוהר"א איסטרונסא ז"ל בס' ירך אברהם ח"מ ח"ב סי' ז"ן דע"ג ע"א פסק כן ועיין לו עו' בסי' ג"ן דס"ז פ"א. וצריך להתיישב בדבריו דסי' ג"ן ואין הפנאי מסכים. נקוט מיהא דרבני סאלוניקי ז"ל הכי דייני להאי דינא דהיחיד הוא המוחזק. וזה ידוע כי בעי"ת סופיאה יע"א נגררים אחר תקנות סאלוניקי ובכן בנ"ד ודאי סי' צבי הוא המוחזק ככל אשר כתבנו

וגדולה מזאת אומר אני דלע"ד דבכעין נ"ד כ"פ יודו דהיחיד הוא המוחזק דע"כ לא פליגי רבוואתא הנז' אלא ביחיד המתדיין עם הקהל ולא בא עליהם בטענת פיטור אתם פטרתם אותי בהא הוא דקאמרי הרבנים הנ"ל דגם בזה הרבים נקראי' מוחזקים משא"כ בנ"ד דהיחיד בא בטענה שכבר פטרתם אותי עפ"י השטר שבידי תו לא הוו הרבים מוחזקים לגביה דמודים מיהא הרבים שפטרו אותו ואיתבר חצבייהו של הרבים שהיו מוחזקים והם מרצונם עשו את היחיד מוחזק וא"כ בכל ספק שיפול אח"ך היחיד הוא המוחזק. ותבלין מצאתי לחי' זה מהך תשו' דהרא"ש הנ"ל שכ' דכיון שהוא בא ליתן עמהם והוא בא בטענה שפטרוהו יעה"ת דמתנה נתנו לו משלהם וק' דלל"ל משום דמתנה נתנו לו משלהם דמשמע דוקא משום שפטרוהו בלא כסף ובלא מחיר כמבואר בשאלה שחילה פני טו"ה שימחלו לו עדיפא מינה הול"ל דאפי' פרע איזה דבר או נתפשרו עמו אכתי כיון דהרבים חשובי מוחזקים והוא בא להוציא ידו עה"ת ומצו הרבים למימר לא פטרנוך אלא על שנה א' דנדון לשון הפיטור לכל הפחות שאפשר ול"ל טעמא דמתנה נתנו לו משלהם אכן נ"ל דהרא"ש קאי כשי' הרשב"א באותה תשו' שהביא רב"י באה"ע סי' צ"ג דאע"ג דשובר מסופק מרע לחיוב בריא הי"ד אם בא בטענת פרעין אבל לא בבא מחמת מחי' או מתנה ואפ' משו"ה דייק הרא"ש דמתנה נתנו לו משלהם ותברא כי האי לא מרע לודאי חיוב שהוא חייב במס עכ"פ דכיון דמקבל מתנה הוא ידו עה"ת והך תשו' דרשב"א דח"א סי' תתקס"ז שהבאתי לעיל שכ' דכיון דהלשון מסופק ידו עה"ת היינו נמי לע"ד מהט' שאותו הפיטור היה במחי' כנראה מתוך דברי השאלה שכ' הקהל עשו שטר שחרור לראובן וכו' אבל אם יהיה האופן בכעין נ"ד שנתפשר עימהם בעד סך מה הא ודאי תו לא מיקרו הרבים מוחזקים נגדו וזה נר' חי' נכון ומדקדוק לשון תשו' הרא"ש כאשר כתבתי.

ובחפשי באמתחות הפו' מצאתי לי רב וגדול תנא דמסייע לן מר ניהו ה' מוהר"א מוטאל ז"ל הב"ד הכנה"ג סי' קס"ג הגב"י אות ר"ך וז"ל מי שנתפשר עם הקהל בסך ידוע ולא יעבר עליו שבט הנוגש מכל מסים וארנוניות תו לא הוו הקהל מותזקי' לגביה מוהר"א מוטאל בכ"י פכ"ד ועם כי לא זכינו לאור תורתו של ה' כמוהרא"מ ז"ל תסגי לן עדותו של הכנה"ג ופוק חזי מאן גברא רבה קמסהיד עליה ואף שמהר"א ששון ז"ל בסי' מ"ח כ' דמ"ש הרא"ש מתנה נתנו לו לאו דוקא וה"ה בנטלו הקהל מעות בשביל הפיטור ע"ש. מלבד שהר' לא הביא שום ראיה לנו אלא מסברא כ' שאין חי' זה מספיק ותו המסתכל בדבריו יראה שלא כ'. כן להלכה אלא כנושא ונותן ואסוף דינא זיכה להיורשים מהטעמים המפורשי' שם ומהידוע מדרכי הפו' דמה שכותבי' למשא ומתן ומצדדים לצדודי אין לפסוק ועכ"פ ה' מוהר"א מוטאל להלכה ולמעשה אמרה אבל יש לתמוה על הכנה"ג שבאות קכ"ג הביא דברי מהרא"ש וכאן הביא דברי מוהר"א מוטאל ולא העיד דסתראי נינהו ושו' האיר ה' את עיני וראיתי להפמ"א ח"א סי' קכ"ג הביא משם מוהראנ"ח כן בפי' דבפיטו' שהוא ע"י סך מה שנטלו מידו ידו עה"פ והסכים עימו הר' פמ"א אלא שכ' דבנ"ד היה ט' אחר ע"ש וכן תפיס ה' צרור הכסף בתשו' כי באה בס' בית אברהם בהשמטות דצ"ב ע"ג וע"ש דצ"א ע"ג.

ובכן בנ"ד שסי' צבי נתפשר עם הקהל בסך ב' אלפים גרו"ש וכך כתבו לו נתפרענו ונתקבלנו בעד כל מה שחייב בעד ב' לק' לכל ימי חייו ודאי הוא ניהו המוחזק וכל ס' שיפול ידו עה"ע כדבר האמור.

ולרווחא דמילתא אני אומר דמט' אחר ודאי בנ"ד היחיד הוא המוחזק דע"כ לא איפליגו כל הנהו רבוואתא אלא ביחיד הדר בניהם בעיר א' אבל בנ"ד שסי' צבי עלה לשכון כבוד בארצינו כ"פ מודו דהוא המוחזק והכי חזינא למוהרש"ח בתשו' סי' ט' וז"ל אלא שנ"ל דלאו מילתא היא משום דט' מאי אמרי' שהרבים הם מוחזקים משום דמהרקייהו דהאי בטפסא דמלכא מנח והו ל יד הקהל כיד המלך שהוא מוחזק ובכל ס' ידו עה"ע אבל בנ"ד לא שייך יד המלך בזה לפי שהמלך אינו רוצה שיפרע שום יאודי בב' מקומות ואם יפרע המס המוט' עליו במקום דירתו אינו רוצה שיפרע במקו' אחר דמסתמא המלך אינו רוצה לגזול וא"כ המלך מרוצה מאלו כשפורעים במקומם אלא שבני לארצו באים בטענה שכיון שדרו בעיר יב"ח מחוייבים לישא עמהם בזה הדר דינא להיות היחיד מוחזק וגו' ויכולין לותר קי"ל כהנמק"י וגו', עכ"ד והחזיקו במעוז ס' זאת אבי התעודה הכנה"ג בתשו' שבסו' ס' פ"מ הנז' והר"ב אנגיל בתשו' סי' י"ד פ"ש. אף אנן נמי ממנו ניקח לנ"ד ונאמר דכיון שסי' צבי עומד פה עימנו היום ופורע מסי העיר כנהוג אצלינו והלא דינא יתיב וספרין פתיחו דהיוצא חן העיר אינו חייב לשאת בעולי העיר שיצא משם אה נושא בעול העיר שהולך לשם כמבואר בכנה"ג הגב"י מאות רל"ד ואילך ועיין לב שמח סי' י"ד אדמ"ק ח"א סי' ס"ג ומט"ש מאות קי"ו ואילך ואפי' לפי דפת הפוס' הנמשכים אחר ס' ר"ת בההיא דכלילא לכל המרבה יתחייבו מן הדין בפריעת עריכה הראשונה דוקא עיין מהר"י קצבי ד"ן אבל שיהיו חייבים לפרוע בעיר שיצאו משם זה לא אמרה אדם מעולם דא"כ לקתה מדה"ד לפרוע ב' פעמים כמ"ש הרשב"א וההיא דהרא"ש שכ' דהיוצא מן העיר לא נפטר ממסי הפיר כבר תרגמוה המ"מ והכנה"ג ויותר מהמה רבים ונכבדים כל אחד לפי דרכו ועיין לה' אדמ"ק שם ואף שיש מקום לומר דודאי תקנה זו שהתקינו הראשוני' כמלאכים רבני וגאוני עי"ת סופיא"ה יע"א ז"ל שכל העוקר דירתו משם יפרע ב' לק' על הממון שהניח שם ודאי הוא על הדין ועל האמת והא ודאי חילייהו מתשו' הרשב"א סי' תרס"ד הובאה בב"י והמ"מ האריך בזה והכנה"ג הגה"ט ס"ק מ' ומט"ש ס"ק ז"ך ע"ש מ"מ נקוט מיהא מדברי מהרש"ח הנז" הנז"ל דלעניין הקי' ל בזה יד היחיד עה"פ ובכן בנ"ד הן לו יהי לשון השטר מסופק יד סי' צבי עה"ע דפטרו אותו לכל הממון שיהיה לו לכל ימי חייו והרבים לא מיקרו מוחזקים נגדו וכדבר האמור ונוסף ע"ז כי כתוב בשטר פיטור הנ"ל דכל המערער יהי דן נח"ש. וכבר ידוע דס' חרם להחמיר כמבואר בפו' ראשונים ואחרו' ואין צורך להטריח הקולמוס ועיין מוהראנ"ח ח"א סי' מ"ט שאלה בעניין פיטור המס שכ' וז"ל וכ"ש בנ"ד בהסכמה זו דאלמנה בנח"ש שיש להחמיר בכל ספקה ע"ש. ועוד הביא הר' פרה"א ח"ב ד"פ תשו' למרן הק' בכת"י והוא ממש כתשו' הראנ"ח ע"ש.

ואחרי שביארנו כל זה ממילא לא צדק החכם המורה יצ"ו בכל דבריו ואין צורך עו' להשיב עמ"ש בתחי' דבריו דאע"ג דהר' משל"מ תמה על מוהרש"ך בעניין קבלת עדות מבני העיר וכתב החכם יצ"ו דאנן תפסינן דגל הקי"ל וכו' דלפי מה שביארנו אדרבא סי' צבי המוחזק הוא ניהו דיאמר קי"ל וכבר כתבו כמה מרבוואתא דסילוק ל"מ לבני העיר במסים העתידין לבא דבהכרח מטי להו הנאה עיין בתשו' הכנה"ג שבסו' ס' פ"מ דקל"ו ע"ב ובכנה"ג בסי' ל"ז הגב"י מאות כ"ט ואילך וח"ש ס"ק ל"א כ' דהמוחזק אומר קי"ל בהאי פלוגתא ושם ס"ק ל"ב כ' דאפי' להסוברים דמהני עדות בני הקהל לכ"ע עדות הפרנסים והממונים לא מהני דהם בעלי דבר ע"ש.

ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת הבה נא אבא להשיב ע"ד הח' המורה יצ"ו על הפי' שרצה לפרש בדברי השטר שכתוב בו ואפי' שיחיה ק"ך שנה ואפי' שיהיה נוגע ליתן לקופת הכיס סך ק' אלף גרוש' כפי המעות הנשארו' וכפי השנים שיחיה אשר מלשון זה נסתייע עט"ר גאון עוזינו מלך

החיים יצ"ו ואמר מר בספיר גזרתו כי אין להם טענה על סי' צבי אלא עד שיבררו שעבר מסך ק' אלף גרוש והחכם המורה יצ"ו רצה לעייל פילא בקובא דמחטא דמ"ש עד סך מאה אלף גרוש' ר"ל שכך מגיע לו החשבון על נ"ב אלפים גרוש' שהניח יעלה אלף ומאתיים בכל שנה. וכשנתפשר היה מו"מ ן' מ' שנה ועד ק"ך יעלה ק' אלף גרוש' אלו ת"ד. ואני אומר הס כי לא להזכיר ומי ישמע לו לפרושים זרים כאלו וכבר כתבנו לעיל שהשטר נדרש לפי משמעות השומעים וכשהוא נגד משמעות השומעים אין בדבריו ממש ותו הלא לפי דברי הח' יצ"ו שמקודם שנתנו לסי' צבי השטר פיטור הנז' בשלושה או ד' שנים כבר נתפשרו עמו בל' פרוטות לק' גרוש' והיה פורע מו"מ ת' גרוש' לשנה וא"כ לפ"ז אבד חשבון החכם הנז' וכפי חשבונו היל"ל עד סך ש' חלף גרוש'. ותו אם כפי דבריו מה צורך היה לומר אפי' אם יעלה עד מאה אלפים הלא כיון שאמר אפי' אם יחיה ק"ך שנה ממילא ידעינן החש' שעולה ק' אלפים אפי' למטוניה מה בא לרבות בוא"ו נוספת ואפי' שיהיה נוגע לו ק' אלפים ותו לדבריו מהו זה שאמר אח"ך כפי המעות הנשארות וכפי השנים שיחיה וכי מי עלה שמים וידע שיחיה ק"ך שנה ואפשר שיחיה צ' או ק' ואיך הוא אומר לפי השנים הלא הוא אם לא יחיה ק"ך שנה בדווקא לא יעלה לו ק' אלף אלא ודאי פשט הדברים ממשמשין ובאים שפטרו אותו פיטור גו"ש בין אם יאריך ימים ושנים עד ק"ך בין אם לא יאריך כ"כ ויתרבה ממונו ובשנים מועטות יגיע לו ליתן עד ק' אלף פטרו אותו ועם שכבר זה אין צורך ראיה מ"מ לא אחשוך פי מלהביא רב וגדול תנא דמסייע לן מני"ר מוהראנ"ח בישנות סי' ס"ג. נשאל על יעקב שהיה מפורעי המ"ס וחלש ופחדו הקהל וקבלו סך ממון מיד ראובן בנו ופטרו בו את ראובן מלהיות פורע שום פול מלכות בעד ממון אביו שירש וזה נוסח השטר אנחנו נבררי הקהל כו"ך ממון קיבלנו מיד ראובן ן' יעקב ופטרנו בהם את ראובן מלהיות פורע בקהלתינו מסים ועולי מלכות בעד הממון שבידו מחמת עזבון אביו המעט הוא אם רב וגו' והקהל היו רוצים. לבטל הפשר הנז' ושיחזור ראובן ויפרע כפי הממון שבידו והר' כ' בדק"ו ע"ב וז"ל ועתה נבא לדקדק וכו' מה שטוענים הקהל שהם לא פטרו את כל ממון אביו אלא משיעור הממון כנגד מה שנתן לקהל וגו' באופן שיהיה הקרן ההוא קיים ופריו יתן בעתו כנגד גביית המסים אבל עדיין יעריכו את ממון ראובן ואם נמצא שיש בידו יותר יגבו ממנו כל העודף זו ודאי אינה טענה כלל שאפי' לא היה זה מפורש בלשון השטר יש לומר מדסתמו לשון השטר וכתבו סתם שקבלו ממנו כו"ך ופטרו אותו ולא פירשו שפטרו אותו סך כנגד כו"ך מעות שקיבלו נר' דבכלל פטרו הממון ההוא במה שיהיה וכ"ש שהדבר בא מפורש בשטר שכתוב המעט הוא אם רב אלא דעדיין י"ל דשמא הלשון הזה אינו פוטר את ראובן אלא כ"ז שלא יחזרו להעריך יחידי הקהל בעריכה חדשה שהמנהג שאחר עריכת האדם אין מוסיפין עליו עד שיחזרו להעריך לכל יחידי הקהל והתנו עם ראובן זה שהערך שהיה מופרך אביו באותה שנה שכנגדו פרע שיעור המעות יהיה קיים אבל אם יחזרו להעריך כל הקהל וימצא שיש לו יותר ישיתו עליו כל העודף וגו' דמאי אולמיה דראובן זה שכל הקהל יפרעו מכל הממון שבידם וראובן יהיה בידו ממון ולא יפרע עבורו וגו' אבל נר' שא"א לומר כן שא"כ לא היה צריך לכתוב בשטר שפטרו אותו מכל הממון המעט הוא אם רב שהרי מן הסתם אותו הערך קיים כ"ז שאין חוזרים להעריך אנשי הקהל ואין מקום כלל לפקפק על שימור ממונו המעט הוא אם רב אנ"ו לשון זה לפוטרו בשעת העריכה בא שאז הוא זמן עריכת הממון ואפי' לא היה אלא לישנא יתירה בעלמא הא קיי"ל דלטפויי אתא וכו' כ"ש שהוא מפורש וכו' ובד' ק"ז ע"א כ' הר' ג"כ כדברים האלה ע"ש הראת לדעת מדברי הר' ז"ל תרתי. חדא דנקיט לה ה' בפשיטות דלא מצו הקהל לומר לא פיטרנו אותך אלא בעד סך הממון שלקחנו ממך דמדסתמו ולא כתבו שפטרו לו סך כנגד המעות שקבלו סתמו כפירושו שע"כ ממון שיש לו בכלל מה שיהיה פטרוהו ודון מינה ואוקי באתרין לנ"ד.

ותו שמעינן מדברי הר' ז"ל שממה שכתוב המעט הוא אם רב שלא היה צריך משמע שפטרוהו אפי' לפת העריכה ומינה לנ"ד נמי שמה שכתבו ואפי' עד סך ק' אלף גרוש' שאינו צריך שהרי על סך נ"ב אלף שהיו לו בו בפרק היה נותן ת' גרוש' לשנה וכבר נתן להם אלפים גרוש' שהם פולים פירותיהם ת' גרוש' לשנה ומה צורך להשמיענו כזאת שעוד אין להם טו"ת עמו פשיטא שאין להם כיון שכבר קבלו קרן כשיעור הפירות וגם אין צורך לומר עד ק' אלף גרוש' והלא כך הוא החשבון מדוקדק לפי דבריו אם לא שנאמר שאפי' שקרנו תרום כהנה וכהנה אין להם שום טו"ת עימו כמ"ש הר' ז"ל ועוד כת' הר' ז"ל בד' ק"ז ע"א וז"ל וכ' שיש לנו לדחוק בלשון מכח הסברא דמאי אולמיה דהאי גברא מכל אנשי הקהל שלא יפרע כפי ממונו וגו' אדרבא איפכא מסתברא שכיון שלפי תנאי זה אם היה ראובן יורד מנכסיו לא היו מחזירין לו הקהל הממון שלקחו כפי שיעור המס וכו' א"כ הוו להו הקהל ע"י תנאי זה קרובים להנאה ולהפסד וקרוב הדבר שהיה התנאי כן שאפי' אחר העריכה לא יוסיף עליו מחמת רוב הממון שבידו כיון שלא יפחתו לו אם ימעט ממנו ולא פו' שהם קרובים יותר לשכר מלהפסד כיון שהעניות יותר שכיחא מהעשירות וכדאמרינן בפ' כל הגט וכו' עכ"ד. קחם משם לנ"ד ג"כ ועו' כ' ה' שם באותו עמוד וז"ל גם הלשון שכתוב בשטר וזה יקום לעולם בלי שינוי וחלוף כלל מוכיח כן בפי' שרצה לומר שלא ישתנה בזמן העריכה. ועוד נראה לדקדק דע"כ לא כתבו בשטר לעולם אלא כדי לכלול הזמן שאחר התחדש העריכה שלא יקפידו עליו אם יש ממון בידו יותר ממה שפרע בעבורו דאי ל"ה לא היה צריך לכתוב לעולם דמה לי זמן מועט מ"ל לעולם כיון שהם פוטרים אותו מלפרוע בזמן מה ודאי שהוא פטור בכל השנים דלא דמי כלל למ"ש הרא"ש בתשו' על קהל שפטרו לא' מן המם דיכולים לומר לא פטרנו אותך אלא ממס שנה א' דשאני התם דפטרוהו בחינם אין כסף ויכולין לומר לא היתה המתנה ההיא אלא לשנה א' אבל הכא שהפיטור בא מחמת שנתן ממון לקהל אשר פריו יתן בעתו אין לחלק בין שנה א' לשאר השנים פד שיצטרך לעולם אלא עכ"ל שלא הוכרחו לכתוב לעולם אלא לכלול ומן שאחר העריכה שלא יקפידו עליו והאריך ה' ז"ל להביא ראיות נכוחות לזה עש"ב ודכוותא בנ"ד שכתוב ואין לנו שום טו"ת עם סי' צבי לא היום ולא מחר ולא אחר זמן בל תמוט עולם ועד ודאי בא לכלול אם יתוסף לו כהנה וכהנה ובא לו לקרן וזה פשוט עפ"י דברי הר' ז"ל גם מה שחי' ה' דשאני נדון הרא"ש שהיה בלי כסף ובלי מחיר מסכים למה שחילקנו בעניותין לעיל ועיין בתשו' בני אברהם בסו' הספר בהשמטו' סוף דינא בהא סלקינן ובהא נחתונן דסי' צבי הנז' פטיר ועטיר אך כאשר יבררו הקהל שכבר עבר הגבול מסך ק' אלף גרוש' לכיס הקהל מאז והלאה יתחייב כאשר גזר אומר עט"ר מ"מ נרו' ותורתו תורת חיים שיחל"א. זהו מה שעלתה מצודתי אם יעלה לרצון לפני מי שגדול פאר הדור עט"ר מוה"ר יצ"ו וצור ישראל יצילנו משגיאות כי"ר אני הוא המדבר זעיר שם שם קטן משם גדול כרע כחיזרא מול הדרת כסא כבוד אדוננו מלך החיים יצ"ו אני

אענ"ה ס"ט:

הסכמת הגאון הגדול מעוז ומגדול עט"ר מוה"ר כמוהר"ר חנ"א שיחל"א

ראה ראיתי את השאלה הבאה אלי מחת הר' הכולל חין ערכו מי ימלל כמוהר"ר אברהם אשכנזי יצ"ו מארי דאתרא בעי"ת סופיא"ה יע"א בפסק ידידנו הרופא המובהק יצ"ו אשר עלה בדעתו לחייבו לתת יותר ממה שנתפשר עמהם בעד מס מעותיו אשר לו בעיר נז' ובמקום א' שנגרר עמהם יען הקרן היה בעת הפשר נ"ב אלפים ועכשיו נתוסף קרנו וחשב מחשבות להוסיף עליו כפי היתרון והנה זה ימים שלח לפנינו שאלתו וכתבתי לו בקיצור שאין על הרופא הנז' שום חיוב לתת יותר מהקצבה אפי' פ"ק וכך עלתה הסכמתינו על הדין ועל האמת ולהיות שהמורה הזה בקש לעזור לכולל הנז' כפי הראוי לו עשה שאלה זאת באורך ולפי שראיתי במכתבו אשר כתב אלי שמתעצם בדעתו לחייבו והביא בידו לחייבו לפי דעתו איזה ראיה כי ע"כ אמרתי כגו"ד צריך הדבר להודיעו באורך וברוחב שורת הדין שאינו כמו שעלה בדעתו ואין בראיותיו ממש. ולהיות שאני זקנתי ושבתי ואו"ע לשליש ולרביע כי ע"כ מצאתי את שאהבה נפשי גם בן ואח הוא לי אשר ידעתיו חכם לבב ואמיץ כח דיינא דנחית לעומקא דדינא הר' המובהק לנוגה ברק אשר ישא את שמי כמוהר"ר

רבינו אהרן עזריאל יצ"ו ואמרתי לו אתה בני קח נא את השאלה הזאת פוק עיין בה וקרא את הקריאה הזאת הודיעני נא את דרכיך ואשימה עיני בכל אשר תפשה כאשר ידעתיך עמוק עמוק בעומקא של הלכה וה' עמך גבור כי"ר. אף ידי תכון עמך סמוך לבי בטוח כי תפשה וגם תוכל להוציא הלכה וו בהינומא ברה כחמה. והן היום הראנו את כבודו ומסר בידי פסקא דדינא אשר פעל ועשה בחכמה ובתבונה קראתי בכל לב כל הכתו' מתחי' ועד סוף ואהיה שעשועים שמח ליבי ויגל כבודי אורו עיני כי טעמתי מהדבש הזה ואחזה אנכי כי עשה והצליח תורה שלימה ארוכה בכל בתבונה ובחכמה וחשן המשפט על לב אהרן דרך ובא לו דרך האתרים לא הניח פינה וזוית כל מקום שנתנו עיניהם חכמים בכל ספרי ראשונים ואחרונים וישת לו הדרים במשפט האורים ישמח לבי גם אני עד שמצאתי איש כלבבי את שאהבה נפשי אהרן בחיר ה' כדין וכדין סמוכו לנא והנה אנכי סמכתי ב' ידי עליו יורה יורה ידין ידין והלכה זו הלכה וה"ן מורין כל חכם לב מודים דרבנן בצל שדי יתלונן כוותיה וכטעמיה מרגניתא דלית בה טימי ותצא דינה שאין להם רשות כוללות עי"ת סופיאה יע"א לתבוע תבע ממורשה הרופא יצ"ו שופ"ק בעד ממון אשר להרופא שם ולא בעיר אחרת כי כבר נתפשר עמהם והשטר שבידו הוא חזק ואמיץ כח ופוטר ה"ן אותו ואפי' שיחיה ק"ך שנה אין להם עליו ולא עב"ך לתת שופ"ק כי כן הוא הדין והאמת כאשר הורה גבר הר' הפוסק יצ"ו וכל מבין עם תלמיד אשר לו עינים לראות כל דברי הר' הפוסק יצ"ו ויודע דעת להבין ולהשכיל ישים יד לפה ולא יהרהר אחר הפשר שנתפשר ועם כי זה ימים כתבתי גזירה חותכת שהוא פטיר ופטיר פכ"ז איני מאשימם על שחזרו להודיעני במה טעו וכך היא המדה שאין אדם רואה חובה לעצמו ובקשו לדעת מילתא בטעמא ולידע מה שלא היו יודעים עד עתה והן עתה הא לכם זרע אמת מילתא בטעמא הלכה זו יצאה ביד רמה כי על כן דא גזרא דאורייתא על כל העוסקים עם הציבור לשם שמים בעי"ת סופיאה הנז"ל יע"א להזהיר גדולים על הקטנים לבל יעברו על גזרתי זאת ובגזירת עירין פתגמא ובמימר קדישין שאלתא אני גוזר בכח תורתינו הקדושה שניתנה על ידי מרע"ה וכל אשר ימרה את פינו נלכד ברשת זו וכל העובר על דברי חכמים נח"ש כרוך על עקבו עוד תומתו בו ואתם שמחו להקים דגל התורה הקדו'

כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים ושומע לנו ישכון בטח וכל המקיים דברי חכמים ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלהי ישעו. כ"ד החותם בס' והיה עקב תשמעו שנת ה"ר הקודש ירושלים תובב"א לפ"ג כ"ד ראשון לציון והוא העומד לשרת בקדש בהר המוריה:

תוכן העניינים

כפי אהרן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה