אור ברסלב
כפי אהרן חלק א חושן משפט › סימן טו

כפי אהרן חלק א· רבי אהרן בן עזריאל

חושן משפט · סימן טו

סימן יד

שאלה ראובן משכן בית לשמעון על ב' שנים וכאשר קרבו הימים הלך ומשכנה לאחר ושמען טוען שהוא קודם כיון שהוא דר בבית ומה שעשה עם האחר יהיה משכנתא או שכירות הוא קודם אם יועיל שענתו או לא.

תשובה דין זה תלוי בפלוגתא דרבוואתא אי שכירות אית בה דדב"מ או לא המובא בח"מ סי' קע"ה כמו שנבאר איברא דהרדב"ז ז"ל בחדשות סי' נ"ח וסי' שנ"ח יצא לידון בדבר חדש והכי אמר מר דהדר בבית הוא קודם לא מט' דדב"מ לא מט' פלוגתא דראב"ן וראבי"ה המובא בתה"ד סי' ש"י באורחים שהביאו סחורה לבית ראובן וכו' דזכתה לו ביתו ע"ש ה"ן השוכר הדר בבית קודם לכל אדם אל"ד יעו"ש.

אמנם דברי הר' אלו דחו אותם מהלכה רבני האחרונים כמבואר בכנה"ג הגה"ט אות קכ"ב שכתב דכל הפוס' חולקים עליו גם הר' פרח שושן בח"מ סי' ו' כ' כן וכ' עוד שמר"ן הב"י ז"ל חולק עליו בפירוש וכן כ' הר' באר מים חיים מוצרי ז"ל ח"מ סי' ו' ז' דלית דחש לס' הרדב"ז ז"ל ושגם ראייתו מההיא דתה"ד לא מכרעת ע"ש.

ועל כן צריכים אנו לברר שאלתינו מתוך שורש הדין דשכירו' אי אית ביה דדב"מ או לא ואעג"ב דמר"ן ז"ל בשה"ט סו' סי' קע"ה פ' בפשי' דשכירות לית בה דדב"מ מ"מ אכתי צריך בירור יען דברי מר"ן ז"ל ביתה יוסף סתראי נינהו והרבה תי' נאמרו בדברי האחרונים ז"ל ליישב דבריו וישתנה הדין לפי החילוקים לכן צריך אני לברר וללבן הדברים. הנה מר"ן ז"ל ביתה יוסף כ' עמ"ש הטור ס' צ"ב שכירות כ' הרמב"ם שאין בו דדב"מ וא"א כ' בתשובה שיש בו וגו', כ' הר' ב"י רבינו מפרש דברי הרמב"ם שאם ראובן השכיר חצר לאחד לא יאמר המצרן אני רוצה לשוכרו ממך וכ"ש שמי שיש לו חצר בשכירות והבית שאצלו נמכר אינו יכול להוציאו מדין ן' המצר וגו' וע"ז כ' שהרא"ש חולק עליו שכ' בכלל צ"ב שנים שהשכירו חצר בשותפות ו"א מהם רצה להשכיר חלקו לא' ואותו שהשכיר החצר עמו בשותפו' טוען כי הוא רוצה אותו חצר מט' דדב"מ והשיב כי הוא מצרן ושותף ואית ביה ועשית הישר והטוב ולא רצה לפרש דשאני התם שהוא שותף בחצר עצמו וגו' אבל הר' המגיד כ' שמ"ש הרמב"ם השכי' אין בו דין המצר נלמד ק"ו ממשכונא ובדין המשכונא כ' הממשכן מקים ואח"ך מכרו לזה אין בו דדב"מ נר' שהוא מפרש שאם השכיר ביתו ואח"ך מכרו לזה אין בו דדב"מ וגו' והק"ו הוא ומה משכונא שאינו דר בה וגו' שכירות שדר בה לא כ"ש ומשמע שהרא"ש יסכים בדין זה וגו' עכ"ד. ובשולחנו הטהור פ' בס' נ"ט השוכר בית מחבירו והמצרן רוצה להוציאו מידו לשוכרו לעצמו אין שומעין לו ובס' ס' כ' מי שיש לו בית בשכירות ובית שאצלו נמכר אינו יכול לזכות מדין ן' מצר הנה ב' דינים אלו הם ס' הרמב"ם לפי מה שהבין הטור בדבריו ופ' כהרמב"ם דלא כהרא"ש ומור"ם ז"ל כתב עליו שיש חולקים דיש בשכירות דדב"מ והיא ס' הרא"ש לדעת הטור. ובס' ס"א כ' שנים ששכרו שדה בשותפו' וא' מהם רוצה להשכיר חלקו לאחר והב' רוצה לזכות מדין המצר הדין עמו כיון שהוא שותף בו ע"כ זה הדין הוא כפי שיטתו שחילק בב"י דהרא"ש אינו חולק עם הרמב"ם ושאני נדון הרא"ש שהיה שותף וזהו שדייק מר"ן ז"ל וכ' הדין עמו מפני שהוא שותף ולדעת מור"ם ז"ל שפוסק כהרא"ש דיש בשכירו' דדב"מ אין צורך לטעם שותף וכ"כ הש"ך ע"ש.

עוד כ' מר"ן ז"ל בב"י מחו' כ"ח נשאלתי על מי שהשכיר ביתו ואח"ך מכרו לאחר והשוכר רוצה בו מדינא דב"מ והשבתי אע"ג דלכאורה יש לדקדק מדברי הנ"י וגו' יש לבעל דין לחלוק ממ"ש הה"מ בשם הרשב"א גבי משכנתא דכשם שאין בעל המצר יכול לעכב על המלוה כך אין המלוה יכול לעכב על בעל השדה אם רוצה למכור לן' מצר או לאחר וכן כ' הר"ן וני' דמלתא פסיקת' קתני דלית במשכנתא דדב"מ וגו' וכיון דשכירות ילפינן ממשכנתא כשם שאין מלוה יכול לעכב מלמוכרו לאחר כך אין השוכר יכול לעכב על בע"ה מלמוכרה לאחר וגו' עס"ה. וכן פ' בש"ע ס' ס"ב וס"ג השכיר ביתו לאחר ואח"ך מכרה לו אין ן' המצר יכול להוציא' מידו השכיר ביתו לאחר ואח"ך מכרו לאחר אפי' אינו ן' המצר אין השוכר יכול להוציאה מידו ע"כ והיינו ממש כדין המשכנתא שפ' בס' נז' ע"ש ומורם ז"ל חלק עליו שם וכאן כמו שיבא לקמן בע"ה. ונמצא עלה בידינו דעת מר"ן ז"ל דמשכנתא ושכירות חד דינא אית להו ובשניהם מילתא פסיקתא היא דלית בה דדב"מ ואם קדם השוכר או הממשכן וקנה אין ן' המצר יכול להוציא מידו ואם קדם אחר וקנה אין המלוה או השוכר יכולים להוציא מידו

ותמהו על רבינו הב"י ז"ל כל רבני האחרונים שבב"י שם סמוך ונראה מחו' ל' סתר דברי עצמו שכ' נשאלתי בבית וחנות תחתיו ואח"ך שכר הבית ואח"ך שכר א' החנות ואח"ך רצה שוכר החנות לקנות הבית והחנות וגם שוכר הבית היה רוצה לקנותה וגו' ופסקתי שאין שוכר הבית יכול לקנות החנות מטעם שהוא מצרן דטפי הוי מצרן שוכר החנות שהוא יושב בתוכה וגו' הילכך שוכר החנות קונה החנות ואין שוכר הבית יכול לעכב על ידו ואפי' קנאו שוכר הבית יוציא שוכר החנות מידו מט' מצרן וכן אם שוכר החנות קנה הבית שוכר הבית מסלקו מט' מצרן וגו' עכ"ד.

ודברים אלו תמוהים דקפסיק ותני כס' הרא"ש דיש לשכירות דדב"מ הפך כל מה שכתב לעיל והר' מ"ץ ח"ב סי' ל"ד וס"א עמד על סתירת דבריו ולא מצא מה להשיב והניח הדבר בצ"ע ע"ש ומהראד"ב ז"ל בסי' ק"ן רצה ליישב דהך תשו' דחנות מיירי שהיה השוכר דר בתוך הבית ומוחזק בה לכך מוציא מיד הקונה והך תשו' דלעיל מיירי שאין השוכר דר בה ומש"ה אין כח בידו להוציא מיד הלוקח ע"ש והכנה"ג בהגב"י ס"ק קס"א כ' עליו שאלו הם דברי נביאות דמי הגיד לו דבמעשה הא' לא היה השוכר בתוך הבית וגו' ע"ש

ולע"ד יותר הי"ל לתמוה עליו ממ"ש הב"י עצמו לעיל ס' צ"א כ' המרדכי דלא מקרי משכנתא אלא א"כ הוא דר בתוך הבית אבל אם אינו דר בתוכה לא מקרי שכונה גביה ואין זה מוכרח וסיים בבדק הבית וכ' וגם אין נר' כן מדברי הפוס' ע"כ הנה דדעתו ז"ל דאין שום עדיפות לממשכן אם הוא דר בה או לא דבין כך ובין כך מקרי שכונה. גביה ושכירות נלמד הוא ממשכנתא וא"כ מה יתן ומה יוסיף אם דר בה או לא.

והאיר ה' את עיני ומצאתי בתשו' מר"ן ז"ל בס' אבקת רוכל סי' קי"ח וקי"ט בתשו' על מהר"א אלשקאר ונדונו בשוכר המאגאזין שהיה דר בתוך המאגאזין והיה רוצה להוציא מיד הקונה בט' דדב"מ ופ' הר' שם דשכירות אין בה דדב"מ שכן כ' בסו' התשו' הכלל העולה שאין לשוכר הזה זכות דין ן' המצר מכל הני טעמי מט' דזבן מגוי ומט' שהוא שוכר ואין לו קניין בגוף הקרקע וגו' וכל חד מהני ט' סגי לסלק שוכר זה מדרב"מ ע"כ וע"ש באמצע התשו' שרמז למ"ש בב"י ע"ש הרי מבואר דעת מר"ן ז"ל דאין חי' בין דר בה ללא דר בה דלא כמהראד"ב ז"ל.

ומרן החביב ז"ל אות הנז' כ' ליישב סתירת מר"ן ז"ל משם חכם א' והוא הר' בעל תורת חסד כי כן הוא מבואר בארוכה בתשו' בעי חיי ח"א מח"מ סי' קי"ו וקי"ח ע"ש דשנייא הנדון הא' של מר"ן ז"ל שהמוכר שהוא מריה ארעא רוצה שיקנו אחרים ולא השוכר והממשכן ומש"ה אינם יכולים לא השוכר ולא הממשכ' לעכב על ידו דאין כוחם גדול כמו מריה ארעא ובמעשה השני של הבית וחנות מיירי שהשוכר שהוא מריה ארעא לא היה מקפיד שיקנה הא' יותר מחבירו רק מי שירצה יקנה וגו' ויש לחי' זה פנים צהובים בדברי ה"ה שכ' אם רוצה למכור שדהו לבעל המצר וגו' והר' כנה"ג ז"ל דחה דבריו וכ' עליו דליתא דאם הדבר תלוי ברצון המוכר מה נסתפק לו מדברי הנ"י גבי ארעא דחד לימא שאני התם שהמוכר לא גילה דעתו אל מי מכולם חפץ יותר ולמה הוצרך לומר דטעי אית לן למסמך אהנך רבוואתא מדברי המרדכי והלא אפשר שגם המרדכי יודה להר"ן ונ"י כשבעל הקרקע רוצה שיזכה א' ועוד שרבינו המחבר כ' בט' האחר מפני שהלוקח מוחזק והך ט' שייך נמי כשאין המוכר מגלה דעתו ועוד למה לא ביאר וגו' ועוד אם במעשה דבית וחנות אין המוכר מקפיד למה יוציא השוכר מיד הלוקח וגו' ועוד אחרת יש איך סתם הר' בס' הקצר וגו' עש"ב.

ואנא בריה קלה עם שאיני כדאי להכניס ראשי בין ההרים הגבוהים מ"מ תורה היא וללמוד אני צריך ואומר דבמחי' מכת"ר הר' הכנה"ג ז"ל אין מקום לכל מה שדחה והחי' של הר' ת"ח ז"ל ניתן ליאמר וכבר ביאר דבריו בתשו' בעי חיי ד' ק"מ ע"ב וכ' שלמד חי' זה מתוך דברי מר"ן בב"ה שכ' ליישב ב' תשו' הרא"ש הסותרות וכ' דאין כח השוכר והממשכן גדול יותר ממריה ארעא מידי דהוה אארעא דחד ובתי דחד וגו' ע"ש וכונתו מבוארת דסובר רבינו הב"י ז"ל דעיקר פלוגתייהו דרבוואתא גבי משכנתא איירי בשבעל הקרקע אינו רוצה למכור לשוכר או לממשכן ומלבד מה שדייק הר' ז"ל מדברי הה"מ. עוד יש לדייק כן לע"ד מדברי הר"ן והנ"י שהביא הב"י בס' פ"ח וז"ל וכתבו הר"ן והנ"י דמלתא פסי' קתני דלית במשכנתא דדב"מ וגו' ובעל משכונא נמי לא מצי אם בא בעל השדה למוכרה לאחר וגו' ע"ש גם בס' צ"א הביא עוד דברי נ"י גבי ארעא דחד וכ' וז"ל ואפי' אם הוא תחת העליה שהיא ממושכנת בידו אינו יכול לעכב על בעליו למוכרו למי שירצה וגו' הרי כל הראשונים הנז' דייקי בלישנייהו דעיקר העכבה הוא על המוכר וקאמר מר"ן ז"ל דאעג"ב דלכאורה היה נר' לדייק מדברי הנ"י שהשוכר מוציא מידו מ"מ מדברי ה"ה בשם הרשב"א והר"ן והנמק"י מתבאר דאין המלוה יכול לעכב על בעל השדה וודאי כוותייהו נקיטי' כהמרדכי והי"ט שאין המלוה יכול לעכב על בעל השדה כמ"ש הר' בב"ה בישוב דברי הרא"ש דלא יהיה כח השוכר חמור מבעל הקרקע וכיון שבעל הקרקע לא רצה למכור לו לא מהני ליה מידי חזקתו במקום בשכירות או משכונא.

ומעתה אין מקום לכל תמיהות הכנה"ג דמ"ש דא"כ מה נסתפק לו מדברי הנ"י גבי ארעא דחד נימא שאני התם שהמוכר לא גילה דעתו וגו' ל"ק דכבר כ' דמבואר הוא בדברי הנמק"י דמיירי בגילה דעתו המוכר שאינו רוצה למכור לו ומ"ש דלמה הוצרך לו' דטפי אית לן למסמך אהנך רבוואתא מדברי המרדכי נימא דהמרדכי איירי בשלא גילה דעתו וגו' הא נמי ל"ק דאה"ן דהוייא מצי למימר הכי אלא דעדיפא מינה קאמר דאפי' את"ל דגם המרדכי איירי בגילה דעתו מ"מ טפי אית לן למסמך אהנך רבוואתא וגו'.

ומה שהקשה עוד ועוד שרבינו המחבר כ' בט' אחר מפני שהלוקח הוא מוחזק והך ט' נמי שייך בשאין הלוקח מגלה דעתו וגו'. הנה קו' זאת היא היא קו' הר' מ"ץ והיא הקו' שהיק' הר' אח"ך ועוד אם במעשה דבית וחנות וגו' למה יוציא השוכר וגו' כיון דהלוקח מוחזק וצריך לומר שבטעות הוכפלה קו' זאת שהכל קו' א' היא ועיין בבעי חיי שם ד' קמ"א דשם לא הוכפלה והנה קו' זאת בל"ה תחול על הר' ב"י כמו שהקשה אותה הר' מ"ץ ואינה ענין לחי' של הת"ח אבל אחהמ"ר מכבוד הכנה"ג כפי דברי הת"ח מתרצתא גם קו' זאת דע"כ לא אמר הר' ב"י דהלוקח הוא מוחזק אלא כשהבעל הקרקע רוצה למכור לו דווקא ולהחזיקו בכל כח וזכות שיש בידו אז נקרא מוחזק דאתי מכח מריה ארעא הא לאו הכי מה מוחזקות שייך בקרקע כיון שאין בו תפיסא דמהתימא על הכנה"ג שהוא עצמו סמוך ונראה כ' על דברי מהראד"ב וז"ל מה יועיל היותו תוך הבית כיון שקרקע אינו נתפס ע"כ ונמצא אין הלוקח נקרא מוחזק מצד היותו תוך הבית או מצד שהיא שכורה או ממושכנת לו אלא עיקר חזקת הלוקח היא משום שמאריה ארעא החזיקו בה והעביר לו כל כוחו וזכותו וכיון דמכוחו קאתי מקרי שפיר מוחזק דאוקי ארעא בחזקת מאריה קמא וזה השני נכנס במקומו בכל כוחו וזכותו מכיון שהבעלים החזיקוהו ברצונם.

ומעתה שנייא טובא נדון השני של הב"י דבית וחנות לפי ט' של הת"ח אתי שפיר טובא דכיון דאין הבעלים מגלים דעתם למי חפץ למכור ביותר אעפ"י שא' מהם קדם וקנה אין בחזקתו זו ממש דכיון דהלוקח רוצה בזה כמו בזה הו"ל כאילו לא קנה כלל כיון שלא החזיקו הלוקח מטוב רצונו לזכותו בכל כח שיש לו או שהיתה אותה המכירה בטעות שיזכה מכח שחשב שהוא מצרן וכעין מה שחילק הכנה"ג ז"ל אח"ך מדנפשי' ע"ש וזה חי' נאה ויאה ואדרבא ארווחנא דכפי חי' זה של הת"ח מתורץ גם קו' המ"ץ ודו"ק. ומה שהיק' עוד דאמאי לא ביאר זה הב"י כיון שהוא תל שהדין בו פונה אני אומר שהרי הוא כמבואר בדברי הב"י כיון שמבואר בדברי כל הראשונים שהעתיק הרשב"א והר"ן והנ"י דבהכי מיירי שהמוכר אין רצונו למכור לשוכר או לממשכן כמש"ל א"כ אין צריך ביאור יותר.

ומה שהיק' עוד דאמאי לא ביאר זה בס' הקצר ל"ק נמי דכמה חידושים שהם דעת עצמו של הר' ב"י ואינו מבארם בקצר והרי בדין זה עצמו דשכירות אסיק הב"י בסו' מחו' ל' דכל דאיכא פלוגתא דרבוואתא הלוקח הוא מוחזק מיהו ה"מ היכא שקנה כבר אבל אי לא קנה אלא שרוצה לקנות והמצרן מעכב נ"ל שאומרים למוכר שימכור למצרן וזה לא ביארו רבינו בס' הקצר אלא שמור"ם ז"ל בס' מ"ה הביאו משמו וכאלה רבות דרכו של מר"ן להשמיט הדבר שלא בא מפור' בפוס' כידוע והמדקדק בדברי יראה שטען ברמז וה"ן סתמו כפירושו דמסתמא כל מוכר רוצה הוא להחזיק ללוקח באופן דלדעתי הפעוט חי' של הר' ת"ח יש לו פנים הנראים.

והרב הכנה"ג ז"ל מדנפשיה ההוא אמר ב' חילוקים לייתובי דעת מר"ן ז"ל החי' הא' הוא דהך תשו' ב' דבית וחנות שנייא היא מפני שעדין לא מכר בעל הקרקע וכבר לימדנו הר' בסו' מחו' ל' דכל זה באם מכר כבר אבל אם עדין לא מכר אומרים לו שימכור למצרן ומ"ש ואם קדם וקנה בעל הבית מוציא מידו עניין אחר הוא לפי שהוא קניין בטעות שחשב שיועיל לו ט' מצרן וגו' ע"ש. ובחי' ב' כ' דהר' ב"י עצמו חזר בו מהך תשו' דבית וחנות במ"ש אח"ך סו' מחו' ל' ולענין הדין כיון דלוקח הוי מוחזק על המצרן להביא ראיה והדר ביה מההיא וקושטא קאי דלענין הדין ס"ל דמי שקדם וקנה אין שום א' יכול להוציא מידו וכמו שפסק בדין הא'.

ועיין להר' פרח שושן ד' ע"ג ולהר' ברכות המים ד' קע"ז שחילקו כמ"ש הת"ח ולא זכרו שהכנה"ג הביא חי' זה ועוד חי' הר' פרח שושן חי' ב' בין כשהמוכר ידע מתחי' לערער דאז אמרי' דאין מוציאין מיד הלוקח אבל אי ידע המוכר מתחי' וערער כעין ההיא עובדא דבית וחנות אז מוציאין מיד הלוקח וכ' שחי' זה נר' בעיניו נכון אבל אין לסמוך עליו יען לא בא מפורש בדברי הפוס' ע"ש. ולדעתי חי' זה לא ניתן ליאמר כלל ואין לו מל מה לסמוך דכיון דכל עצמינו אנו באים על זה מכח דהוי ס' בפלוגתא דרבוואתא ולעולם הלוקח הוא המוחזק א"כ מה יתן ומה יוסיף אי ידע מקודם וערער או לא ערער כיון שכבר קדם וקנה זה אין בנו כח להכריע במחלוקת הפוס' ולהוציא מידו.

ומעתה עלה בידינו בבירור דעת מר"ן ז"ל דלדאתאן עלה בנ"ד אין בטענת השוכר ממש שטען על הממשכן שהוא קודם ומה שפשה עם האחר יהיה משכנתא או שכירות שהוא יתן לו ויזכה בבית בט' מצרן דהא ודאי ליתא לדעת מר"ן שפ' בין במשכנתא ובין בשכירות דאם קדם אחר וקנה אין השוכר יכול להוציא מידו. ושאלנו את פי הממשכן או שוכר אי רצונו להשכיר לשני דווקא או שניהם שוים אצלו ואמר שרצונו להשכיר לשני דווקא ולא לראשון. וא"כ מוצלים אנו מפלוגתא דהר' ת"ח עם הכנה"ג הנז"ל ולכ"ע זכה השוכר הב'. ואע"ג דבנ"ד זה הממשכן דר בתוך הבית ולפי חי' של מהראד"ב היה מקום לומר דזוכה הממשכן הא' כיון שהוא דר בתוכו כנז"ל הנה מלבד שחי' של מהראד"ב כבר נדחה מדברי הכנה"ג והר' פרח שושן ובפי' כ' מהריק"ש פ"ד מר"ן ז"ל דאפי' דר בבית אינו יכול להוציא מיד הלוקח דלא כמהראד"ב ומהרא"ש יונה סי' כ"ב עוד בה דכבר הוכחנו בעניותין לעיל מדברי מר"ן עצמו בתשו' דלא שנא ליה בין דר בתוכה ללא דר ולכל האופנים אין בשכירות דדב"מ וא"כ אין בטענת שמעון דנ"ד ממש וצריך שיצא מן הבית.

ואם לחשך אדם לומר דעדין יש זכות תולה לשמעון דנ"ד ממ"ש מהראנ"ח ח"א סי' פ"א והמ"ץ ח"ב סי' ל"א וס"ד שכתבו ליישב ב' תשו' הרא"ש הסותרות דבכלל צ"ב כ' ב' שהשכירו חצר בשותפי' וא' מהם רצה להשכיר חלקו לאחר ואותו שותף טוען כי הוא רוצה אותו להיותו מצרן והשיב דהדין עמו דגם בשכי' יש דדב"מ ואילו בכלל צ"ז כ' דאין בשכירו' דדב"מ וכתבו ליישב דשנייא שכירו' ממכירה דודאי אם בעל הקרקע רוצה למכור אין השוכר יכול לעכב אבל אם בא להשכיר אז יכול לעכב וההיא דכלל צ"ב איירו בבא להשכיר ואז איכא דדב"מ עש"ב וא"כ ה"ן שראובן בא להשכיר או למשכן לפי דברי הרבני' הנ"ל היה מקום לומר דמהני ט' שמעון שהוא מצרן והוא קודם הא ליתא שהרי מר"ן ז"ל בס' הקצר פ' להך תשו' הרא"ש דכלל צ"ב ודייק עלה מר"ן ז"ל וכ' מפני שהוא שותף הנה מבואר דעתו ז"ל כמו שביאר בב"י בתחי' דבריו דלא פליגי הרא"ש עם הרמב"ם ושאני התם דהוי שותף וזה דלא כהרבנים הנ"ל. ועוד שכבר מר"ן ז"ל בב"ה סו' מחו' ל' ישב ב' תשו' אלו של הרא"ש באופן אחר וכ' הר' כנה"ג ס"ק קס"ד והר' בעל תורת חסד הב"ד בתשו' בפי חיי ח"א ד' ק"מ פ"ג וח"ב סי' כ"ג דיש נפקותא בין תי' מר"ן לתי' הראנ"ח והמ"ץ דלדעת הרבני' הנ"ל בשכירות יש דדב"מ ולדעת מר"ן ז"ל גם בשכירות שבא להשכי' לאחר אין בו דדב"מ ואנו אין לנו אלא דפת מר"ן ז"ל וכותיה נקטינן ואין בט' שמעון ממש. ודע שבכל ס' שיפול בדין המצרנות יש פלוגתא מי הוא הנקרא מוחזק דרוב הפוס' והרמב"ם מכללם סברי דהלוקח הוא מוחזק והרמ"ה סו' דהמצרן הוא מוחזק ורבים אומרים דס' הרמ"ה יחידאה היא ולא מצו למימר קי"ל כוותיה והכנה"ג ז"ל מצא לריא"ז דקאי בשי' הרמ"ה עיין בתשו' בעי חיי ח"א סי' קצ"ט באורך וח"ב סי' כ"ג ואחר שהאריך הר' ז"ל העלה דכיון דבהא פליגי לא מצי למימר קי"ל וצריך לילך אחר רוב דעות הפוס' ע"ש.

מ"מ לנו פתה בני א"י שקבלנו הוראות מר"ן ז"ל אין לנו עסק בכ"ז דכבר מר"ן ז"ל ס' מ"ה פ' בפירוש כס' הרמב"ם דבכל ס' שיפול הלוקח הוא המוחזק גם בב"י סו' מחו' ל' כ' בפירוש ז"ל ולענין הדין נ"ל כיון דקיל"ן הלוקח הוי מוחזק ועל המצרן להביא ראיה וכמש"ל משם הרמב"ם והרא"ש כל היכא דאיכא פלוגתא דרבוואתא דיינינן ביה קולא ללוקח דכיון דהוי מוחזק יאמר דילמא כהאי פוסק או כהאי פירושא קי"ל ועל המצרן להביא ראיה דקי"ל כאידך פ"כ. זה נלע"ד הקצרה וצו"י יצילנו משגיאות כי"ר ר

אענ"ה ס"ט:

נוסח הסכמה בעניין החזקות שנעשה בירושת"ו הועתקה אות באות מגוף העיקרי ראיתי להדפיסה פה כדי שתהיה מצויה ביד כל אדם.

אנן בדידן חו"ר ומשגיחי ומנהלי ומנהיגי כוללות הספרדים יצ"ו דפעה"ק ירושת"ו בראותינו צרת הבת ירושלם דדאב"ה וכמו הצער עלה יוקר שכירות הבתים במעלה עקרבים לא ישוער ולא יסופר כי הגוים הנה אלה רשעים נתנו עניהם לאכול את ישר' בכל פה ומוסיפים מידי שנה בשנה בכפלי כפלים ולא די הצער הגדול הזה ובאזננו שמענו כי יש ויש איזה מחזיקים שאינם הולכים בדרך ישרה ומלבד מה ששורפים הגוים את ישר' גם המה עושקים את השוכרים ומוסיפים בכל בית על חד תרין ואת היותרת ונמצאו השוכרים מוכרחים לקבל גם תוספת המחזיקים מאחר שלא יש בתים לילך ולהשכיר במקום אחר וזוהי סיבה שלהבת עולה מאיליה צעקת בנ"י עולה ובוקעת ומידי הוא טעמא שיש איזה שוכרים שגמרו בדעתם להשיג גבול ולילך להגוים בעלי החצרות וליקח החצר מידם כי אינם יכולים לסבול יוקר הבתים הבא מחמת המחזיקים העושקים את השוכרים שלא כדת. דין גרמא שההכרח לא יגונה ולכן נתוועדנו יחד לתקן העניין באופן נאות בין השוכרים והמחזיקים בהסכמת רוב המחזיקים ורוב השוכרים אשר נתאספו יחד היום הזה לתקן העניין בכי טוב.

ובכן עלתה הסכמתינו רוב בניין ורו"מ לתקן העניין באופן זה כאשר נבאר לקמן בעהי"ת טרם כל מבארים אנחנו שמה שגמרו מע' הרב המופלא כמהר"י קאפילוטו יצ"ו והרב המו' כמהר"מ מיוחס יצ"ו והרב המו' כמהר"א אשכנזי יצ"ו עם מע' כוללות האשכנזים יצ"ו ותקנו תקנות בין שוכר אשכנזי שדר בחצר איזה מחזיק ספרדי או איזה שוכר ספרדי שדר בחצר מחזיק אשכנזי יתנהגו בניהם כפי התקנה שתקנו הג' רבנים הנז"ל בלתי מגרעת מבלי לנטות ימין ושמאל כי כן נתרצינו אנחנו הבעהח"מ וגם ברצון השוכרים וגם המחזיקים לאהבת השלום בין כוללות הספרדים והאשכנזים יצ"ו.

אמנם אנן בדידן כוללות הספרדים הי"ו, כי חיובא רמייא עלינו ועל ב"ך לאשר ולקיים כל התקנות והסכמות אשר גבלו ראשונים בלתי מגרעת נראה בעינינו לתקן הענין באופן נאה ויאה ברצון השוכרים והמחזיקים יצ"ו דהיינו כי מכאן ולהבא אין רשות לשום מחזיק אשר ישכיר את ביתו לשום נ"ש בתנאי שיצא לסוף שנה או שנתיים כ"א השוכר יקח הבית בשכירות וסוף השנה ישאר דר בביתו לפי רצונו ואף אם יתנה עמו תנאי גו"ש שחייב לצאת תנאו בטל זולת אם המחזיק באמת רוצה הבית לדור בה לעצמו יתן להשוכר זב"ד שנה אחת ואם השוכר גורם קטטות או מריבות יוציאהו להשוכר חכף. ואם המחזיק אינו רוצה לדור בבית לעצמו והשוכר פורע השכירות תכף ואינו גורם שום קטטה לא יותן לו זב"ד כלל וכלל.

וזה יהיה סדר ואופן פרעון השוכרים לבעלי החזקות מכאן ולהבא עד ביאת הגואל צדק בב"א אם המחזיק הוא שלוקח עשרה למאה מבחוץ כן יתנהג דהיינו יעשה חשבון כמה פרע שכירות להגוים בפלי החצר ובליעות וסוקאר וכתיבת טסקירם בר"ח אלול מש' התרי"ח יפרע לבעל החזקה עשרה למאה ואם עשו חשבון שנוגע לבעל החזקה בר"ח אלול התרי"ח בדרך משל מאה גרוש' כן יפרע לו תמיד כל ימי עולם ואפי' אם יוסיף הגוי בעל החצר ח"ו אפי' על חד עשר ב"מ. וכמו כן אם המחזיק הוא שלוקח עשרים למאה מבחוץ כן יתנהג השוכר לפרוע לבעל החזקה כפי החש' של מחארים ש' התרי"ח דוקא עוד כל ימי עולם. ואם המחזיק זכה להשכיר על ידו ולהרויח כפי רצונו כי מיניה הוא דנפיק חורבא ח"ו שעושק את השוכרים לזאת נר' בעינינו לתקון ויישוב הפיר הזאת נעמי בהסכמת רוב המחזיקי' והשוכרים הי"ו לתת קצבה קצובה סך שלשים למאה בערך שלקח החצר מאת הגוים בעלי החצר בר"ח אלול ש' התרי"ח יקח המחזיק נקי מכל הוצאות ובליעות וכתיבת טסקירי וסוקאר וריוח מעות שמוכרח להקדים לבעלי החצר וריוח הוצאות בניין המוכרח לבנות בחצר יקח המחזיק נקי שלשים למאה מהערך שלקח החצר בר"ח אלול התרי"ח ולא יותר אפי' פ"ק. ואם יתברר לב"ד הצדק שלוקח יותר המחזיק מאת השוכרים מהסך הנז"ל גזל הוא בידו וחייב להחזיר את הגזלה אשר גזל ואם ח"ו לא ישמע לקול מורים יש כח ביד ב"ד הצדק להפקיר חזקתו כדין הפקר ב"ד כבי דינא דר' אמי וד' אסי זיע"א. ובפי' איתמר שאם המחזיק דר ג"כ בחצר ישום דירתו וגם יפרע חלקו בהוספה שהוסיפו הגוים ואם לא ישתוו השוכרים עם המחזיקים בשומת הדירה יבואו לבדה"ץ וישומו אותה עפ"י שמאים בקיאים. ויותר מסך ל' למאה אין למחזיק ליקח שופ"ק עוד כל ימי עולם. ואחר שעשינו התקון הנז' לתקון ויישוב עקו"ת אם ח"ו יצא איש א' שוכר מן המרכז וילך להגוים בעלי החצר ליקח החצר ולהזיק להמחזיק ח"ו רשע יתקרי ויש ביד בדה"ץ להפקיר כל נכסיו וקים ליה בארור משיג גבול רעהו ב"מ והכל לפי ראות עיני בדה"ץ יצ"ו. כל הנז' נעשה לקיום וחזוק ההסכמות אשר גבלו ראשונים כמלאכים זיע"א וכל העובר על דברינו אלה ילכד ברשת נח"ש ושלי"ב ושמפ"ר. ולמכתב לחזקייהו באנו עה"ח פעה"ק ירושת"ו בש"א לח' סיון שנת התרי"ט ליצי' והכל שו"ב וקיים והיתה לבאר שמש"ל בשי' טו"ב בר"ח אלול התרי"ח הכונה שפרע שכירות במוקדם בעד ש' התרי"ט וקיים שנית:

סוף הספר

תוכן העניינים

כפי אהרן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה