כפי אהרן חלק א· רבי אהרן בן עזריאל
חושן משפט · סימן ד
להיות שראובן ושמעון חתנו נשתתפו יחד בפסק משא ומתן עפ"י השטר וזה נוסחו אות באות בהיות שבאו לפנינו הר' ראובן וחתנו שמעון ופשו שותפות ביניהם בזה האופן שהר' ראובן מסר ביד שמעון הנז' סך אחר ושלשים אלף גרו"ש ומאה גרו"ש ושבעה גרו"ש ושליש גרו"ש להתעסק בסך הנז' בתורת עיסקא ושמעון הנז' ילך בסחורות לדמשק יע"א וימכור וישלח ליד הר' ראובן הנז' וכן הר' ראובן הנז' יחזור וישלח לו וכן על זה הדרך ושמעון הנז"ל קיבל עליו שכל מין ריוח שיזמין בידו השי"ת מן שני סכי הנז"ל ומסכים אחרים בין מכל צד ואופן שבעולם ואפי' מציאה בדרך יחלקו הריוח לחצאין בין שניהם וחלק כחלק יאכלו וכן בהפסד אם יהיה מחמת הנז"ל יתחלק כחלוקת הריוח. והר' ראובן הנז"ל קבל עליו שכל מין ריוח שיזמין בידו השי"ת מחמת שני סכי הנז"ל דוקא יתחלק לאמצע בין שניהם. וכן בהפסד שיהיה מחמת הנז"ל יתחלק בחלוקת הריוח ששמעון הנז"ל אין לו כלום בכל מה שיתעסק ראובן הנז' ויקח שמעון הנז' שני גרו"ש וחצי גרו"ש לכל שנה ושנה. והיה התנאי שכל זמן שיצא קיים שטר זה מיד ראובן הנז' או מתחת יד באי כחו שאין שמעון הנז' יוכל לומר לא הוא ולא באי כוחו החזרנו לך כלום מהסך הנז' או בטלה השותפות עד שיהיה השטר קרוע קב"ד או שיהיה הפרעון מגבו וקיבלו עליהם שאפי' אם ישלח כל אחד לחבירו יותר מסך הקרנות הנז' ג"כ יהיו לאמצע רווחם והפסדם ואין יוכל לומר לחבירו למה שלחת אפי' ששלחם שלא בידיעת חבירו והאמינו שניהם זה לזה עליהם ועל באי כחם לפי פנקסם וחשבונן לומר כך וכך שלחתי ובכך וכך קנינו ובכך וכך מכרנו עפ"י דבורם הקל כמאה עדים ויקח שמעון הנז' מן האמצע לצורך הוצאותיו סך חמשים גרו"ש בכל חדש ראייג של דמשק ולא יוכל ליקח יותר מחמשים גרו"ש בכל חדש עד שיעשו חשבון ביניהם. עוד קבל שמעון עליו שכל זמן שיכתוב לו ראובן הנז' שיחזור לבגדאד חייב לחזור ושמעון הנז' שעבד מעתה כל מאי דקנה ודעתיד למקני ממטלטלי ומקרקעי ומטלטלי אגב מקרקעי כולהון אחראין וערבאין כל שיתחייב להר' ראובן הנז"ל בעת החשבון. כל זה היה בפנינו אנחנו ח"מ וקבלו עליהם שניהם סברת כל פוסק ופוסק המקיים והמאשר כל אופן ואופן מאופני' הנז"ל אפי' שתהיה סברתו יחידית והפך כל הפוסק' זלה"ה ואפי' שתהיה נגד חמה שפסק מר"ן בשלחנו הטהור קבלוה עליהם כהלכה למשה מסיני וקנינו מיד הר' ראובן הנז' מה שקיבל עליו ומיד שמעון הנז' מה שקיבל עליו בקגו"ש במדל"ב פ"כ הנ"ל גם נשבעו שניהם ש"ח ע"ד המב"א וע"ד הנ"ב וע"ד לאשר ולקיים כל מאי דכתיב ומפורש לעיל בביטול כל מיני מודעות שבעולם ובפיסול עדיהן ע"ד הרשב"א זלה"ה ואחריות וחומר וחוזק שטר זה כאחריות וחומר וחוזק כל שטרות הכשרים הנהוגים בישראל העשוים כהוגן וכתחז"ל דלא כאסמכתא ודלא כטפסי דשטרי והכל היה בכל חזוקי סופר ולראית האמת והצדק כתבנו וחתמנו שמותינו פה בגדאד יע"א והיה זה ששה ועשרים יום לחדש אדר השני שנת חמשת אלפים וחמש מאות ושמונים ותשע לבריאת עולם והכל שריר ובריר וקיים. והנה שמעון הנז' בא לדמשק והיה שולח ליד חמיו ראובן סחורות בין בהקפה שלוקח מן אחרים בין במעות מדודים כיד ה' הטובה עליו וחמיו ראובן ג"כ שולח לו כנגדם ונמשך הפסק הנז' לזמן ששה שנים מזמן השטר ואחר ששה שנים לא החזיר ראובן הנז' סחורות ליד חתנו שמעון הנז' ונשאר הקרן והריוח ביד חמיו הנז' ושלח שמעון הנז' לחמיו הנז' במכתב לאחר לחה אין אתה שולח לי מאומה לצורך השותפות והשיבו חמיו שלא. נשאר בידי כלום מסיבת שקניתי בית ולקחתי לבני אשה. וכתב שמעון הנז' לחמיו הנז' א"כ נתפרדה השותפות ואני אתעסק לעצמי ואחר זה נתעסק שמעון הנז' לעצמו וה' הצליח בידו.
והן פתה לאחר עשרים שנה שלחו ממתא בבל יע"א במכתב לאמר שרוצה חמיו לחלוק בכל אשר הרויח חתנו הנז' מעשרים שנה פד היום הזה מאחר שהשטר קיים וכתוב בו אפי' מניאה בשוק ושמעון צועק במרה מאחר שהקרן לקחו חמיו וגם הריוח הנוגע לשניהם בששה שנים הנז' הנה הוא תחת יד ראובן א"כ בודאי נתפרדה החבילה וכחו שכתבתי לו ומה שהרוחתי לעצמי הרוחתי כי לא נתחייבתי אפי' מציאה בשוק כי אה בעוד קרן השותפות תחת ידי. גם טוען שמעון הנז' כי לי עשרים שנה שלא כתב לי מאומה בודאי סבר וקביל עפ"י כתבי שכתבתי לו מאחר שהקרן נשאר בידך אני מתעסק לבדי. זאת ועוד טוען שמעון הנז' כי חמי יודע בזמן השותפות הייתי שולח מעט סחורות על שם אשתי שלקחתי מנדונייתא ושלחתי אותם לשמה על ידו כדי שיהיה הריוח לה לבדה ואחר הששה שנים שראיתי שלא נשאר בידי קרן להרויח בו כדי פרנסת ביתי לקחתי ג"כ שאר נדונייא שלה ונתעסקתי בו ומהקרן הח' ה' הצליח בידי וא"כ מאחר שעיקר הקרן אינו משלי א"כ הריוח ג"כ שייך לאשתי ובמכתביו של ראובן ששלח לשמעון כתוב לאמר מה ששלחת לי מממון בתי כדי שיהיה הריוח לה ואינו נכנס בשותפו' בזה אני שמח מאחר שהיא בתי כל מה שיעלה לה הריוח הרי הוא מחול לה לנפשה פ"כ באו דברי ראובן במכתביו כנז"ל ופ"ז סמך שמעון אחר שכלה קרנא לשלוח לחמיו סחורות מנדוניית אשתו היא בתו של ראובן עכ"ל. וראובן טוען איני מודה שנשאר הקרן בידי ומה שלא תבעתי אותך בזמן עשרים שנה הס' חפני שאתה חתני אמרתי ויהי מה יתעסק לבדו ואח"כ אחלוק עמך. ושמעון טוען אפי' שיש נאמנות בשטר כ"ז ששטר זה קיים לא יוכל לומר החזרנו לך כלום מהקרן מכל מקום כתוב אח"כ בשטר והאמינו שניהם זה לזה עליהם ועל באי כחם לפי פנקסם וחשבונם לומר כך וכך שלחתי ובכך וכך קנינו ובכך וכך מכרנו כמאה עדים. גם טוען שמעון מה שלא שלחתי לתבוע השטר מיד ראובן או כדי לקורעו קרע ב"ד פ"י אחרים מסיבת שכתב לי במכתב ראובן בזה הלשון להוי ידיע לך בעת שהנהר גדל ושטף לא נאבד לך לא כסף ולא זהב ולא בגדים מן דבר הנוגע לך לבד השטרות ואל דפתר והסנדאת פעם ושתיים כתב לו ראובן לשמעון בזה הלשון וגם אשת שמעון היתה בבגדאד בפת ששטף הנהר ובבואה לדמשק אמרה לי אשתי היא בתו לראובן הנז' שהוטבעו השטרות בשטיפת המים ונמצאו דבריה מכוונים לכתב אביה בע"כ האמנתי עפ"י דבורה שהיתה שם בעת השטיפה כנז' לסיבה זאת לא תבעתי השטר מיד ראובן הנז' עד כאן באו טענות השני צדדים:
תשובה לכאורה היה נר' לומר דהדין עם ראובן מכמה ט' זה יצא ראשונה דאפי' אם נאמין לדברי שמעון שאומר שכל הקרן והריוח נשאר ביד ראובן ולא החזיר לו סחורות כלל אפי"ה יש מקום העומר לומר שעדין השיתוף קיים כיון שלא עשו חשבון בניהם וכמ"ש מר"ן בח"מ סי' צ"ג ס' א' חלקו השותפין ונשאר להם חובות אצל אחרים וכו' אבל כ"ז שנשאר כל שהוא שלא חלקו אותו או שנשאר בניהם צד מהשותפות שלא עשו בו חשבון ולא ידע כל אחד מהם כמה הוא חלקו עדיין השותפות קיימת ומשביעין זא"ז ע"כ ומדכתב עדיין השותפות קיימת משמע דגם מה שהרויחו השותפים בזמן זה הוי לאמצע וכן כ' מהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' קס"ט וז"ל ובלאו הכי הדין כמו שכתבתי שהרי כ' הטור סי' צ"ג כל זמן שנשאר כ"ש שלא חלקו וגו' או שלא עשו חשבון עדיין השותפות קיימת א"כ נמצינו למדין שאעפ"י שהסכימו לחלוק כ"ז שנשאר שניהם כ"ש שלא חלקו חייבים לקיים תנאם ככל מה שהתנו עכ"ד. איברא דהכנה"ג ז"ל ח"מ סי' קע"ו הגה"ט אות קס"ת גמגם על תשו' הרשד"ם הנז' דאין ראייה מדברי הטור שהביא דמ"ש הטור עדיין שותפותם קיימת הי"ד לעניין שמשביעין זא"ז על העבר אבל לא שיחלוקו בריוח מכאן ולהבא והכי דייקי דברי הטור שלא הביא דין זה בה' שותפין אלא בה' שבועה בסי' צ"ג וכ' הר' הכנה"ג ז"ל שמתוך דברי מהראד"ב בסי' ק' נר' ופליג על מהרשד"ם ז"ל עכ"ד ויפה דקדק הכנה"ג ז"ל וכן מתבאר מתוך תשו' הרי"ף ז"ל סי' ע"ז ואין ס' דרינו של הרמב"ם ז"ל שהביא הטור ז"ל משמו דאם נשאר ביניהם איזה דבר שלא חלקו או שלא עשו חשבון שעדיין השותפי' קיימת למדו הרמב"ם ז"ל מהך תשו' דהרי"ף רביה דרביה והמעיין שם יר' שלא הוזכר עדיין השותפות קיימת אלא כ' וז"ל והוי יודע כי כשחלקו שני השותפין ונטל כל אחד חלקו ונשתייר לא' מהם על חבירו דבר ידוע לגבותו ממנו ואפי' שניהם מודים בדבר אין מתחייבום בזה השטר שבועת שמא לפי שהוא מלוה אצלו וכבר חלקו שניהם אבל אם חלקו ונשתייר דבר אחד ביניהם שעדיין לא חלקו ולא העלו בחשבון מחוייבין שבועת שמא שעדיין לא חלקו הכל ע"כ דקדוק לשונו מורה דדווקא לעניין חיוב שבועה אלשעבר השותפו' קיימת לא לעניין הריוח שמכאן ולהבא כגמגום הכנה"ג ז"ל איברא דבחלוקא הראשונה שכ' הרי"ף דאם נשאר לו איזה דבר ידוע על חבירו אין כאן חיוב שבועה אין נר' כן מתשו' הגאונים בס' שערי צדק שער ח' ח"ה סי' ז' ד' צ"ה תשו' רבינו האי גאון וז"ל. וששאלתם כשחולקים השותפים ונפרדים משותפותם ונשאר לא' מהם ביד חבירו ממון ידוע לזמן קצוב אם ראוי לשותף להשביעו שבועת השותפים מפני שאותו ממון הנשאר הרי הוא מן השותפו' וכו' תשו' מה שאנו סוברים והיו סוברים קדמונים בעניין זה שאין אנו חושבים חלוקה שדוחה שבועה על ט' שמא אלא בשלא נשאר לא' מן השותפין ביד חבירו שום דבר ידוע אבל נטל כ"א חלקו וכ"ז שנשאר לו חוב על חבירו אינה חלוקה גמורה וחיוב השבו' במקומו עומד עכ"ד הנה מבואר דאף בשנשאר דבר ידוע אצל חבירו עדיין משביע אותו שבו' השותפי' והדבר מתמיה דס' הגאונים ז"ל חיא היפך ס' הרי"ף ורמב"ם והטור אם לא שנאמר שט"ס נפל בתשו' הגאונים וכן צ"ל שאין אנו חושבים חלוקה וגו' אלא בשלא נשאר לא' מן השו' על חבירו אלא דבר ידוע וכל זמן שנשאר לו חוב על חבירו שאינו ידוע וגו' כצ"ל ואין זה תימה כי ידוע שתשו' הגאונים הועתקו מלשון ערב ונפל בהם הטעות ושו"ר שכ' הר' מגדל עז' על דברי הרמב"ם שכ' פ"א מה' שלוחין ה"ח וכן אם עשו חשבון השותפי' ונשאר אצלו דבר קצוב וידוע וגו' אין משביעין כ' ה' מ"ע בתשו' הגאונים והסכמת הראשונים ז"ל עכ"ד. וכן כ' סמ"ג סו' מ"ע פ"ב משם הגאונים ורי"פ. וכן כ' מר"ן הכ"מ ואין ס' שרמזו לתשו' זאת שכ' בו וכך היו סוברים הקדמונים וט"ס נפל בה כמ"ש איך שיהיה גם מתוך דברי תשו' הגאונים הנז' מורה דדווקא לעניין שבועה אלשעבר איתמר לא לעניין הריוח דמכאן ולהבא כגמגום הכנה"ג ז"ל. אכן מה נענה שכמעט כל רבני האחרונים ז"ל נמשכו אחר מהרשד"ם ז"ל ה"ה מ"ץ ח"ג סי' ב"ך ד' ס"ד סו' ע"ג. והרבה מרבני האחרונים כולם נקבצו בתשו' הר' בני אברהם ח"מ סי' ג"ן ד' ל"ו ע"ב ע"ש ועל מה שכ' הכנה"ג שמהראד"ב חלוק על מהרשד"ם כבר כ' הר' בני חיי והר' כהונת עולם דאין ה' כתלמיד במקום הרב ואילו היה רואה דברי רבו הרשד"ם ודאי לא היה כותב כן ותו שכבר הר' בית דינו של שלמה סי' י"ט ישב דברי מהראד"ב דלא ליהוי חולק על רבו ותמה על הכנה"ג שחלק את השוין עש"ב. באופן הנר' מוסכם מכל רבני האחרונים דאין לזוז מדברי מהרשד"ם ז"ל ובפרט לדעת ה' נאמן שמואל ז"ל סי' ק"א ד' קל"ב ע"ג דאך חילק דאיברא דהטור לא כ' דין זה אלא לעניין שבועה אכן הוא כשלא יש תנאי ביניהם שכל זמן השותפות מה שירויח כל א' ואפי' מציאה בשוק ולפיכך כל שחלקו השותפות אעפ"י שנשאר קצת שלא חלקו לא מהני רק לשבועה אבל למה שמרויחים כל א' לבדו הוא שלו כאשר בתחי' כשתהיה השותפות שלם שכל מה שהיה מרויח כל א' חוץ מאותו השותפות היה שלו וה"ן חשיב כאלו הסכימו שניהם שעיקר שותפותם יהיה למה שנשאר ביניהם ולא למה שחלקו כבר ונטלו לעצמם אבל היכא שהתנו ביניהם שכל זמן השותפות כל מה שירויחו אפי' מציאה בשוק תהיה לחצאי' שוב מה יועיל שחלקו במקצת הלא מה שהניחו לאמצע דהוו שותפים ביה ממילא כל מה שירויחו בכל מן עסק ואפי' מציאה בשוק צריך דליהוי לאמצע כפי תנאם ע"ש הגם דדבריו אינן ברורים כל כך נקוט מיהא לסברתו בנדו"ד שמעון דאית ליה תנאי שכל מן עסק ואפי' מציאה בשוק צריך ליתן בריוחא מכל מה שהרויח לעצמו
ואכתי אי יאחר שמעון קי"ל כמ"ד דדין זה לא אתמר אלא לעניין שבועה דוקא ולא לחלוק בריוח יש לנו לבא עליו מט' אחר והוא ממה שנתבאר מתוך דברי השטר שהשותפות יהא קיים עד שיתקרע שטר השותפות ובכן הוי כ"ז שהשטר קיים כאלו חלקו בתוך הזמן כמבואר בס' יכין ובועז ז"ל ח"א סי' י"ג דכ' וז"ל ואני אומר השותפים הללו ששאלת עליהם כיון שיש תנאי ביניהם עד שיבואו חשבון ויחתכו השטר הרי הוא כאלו עשוי לזמן וקצבו זמן לשותפותם ע"ש ועיין כרם שלמה סי' מ"ז מח"מ ובנ"ד היה שבו' שלא להפרד כ"ז שעסק הצראפליק בעולם ותימא דלא אתי עלה הר' ז"ל מהאי טעמי דקי"ל בקבעו זמן לשותפותם והרי פ' מר"ן ז"ל בש"ע ח"מ סי' קע"ו סט"ו שותפים שהתנו ביניהם שיעמדו בשותפות זמן קצוב כל א' מהם מעכב על חבירו ואינו יכול לחלוק עד שיגיע הזמן ע"ש וה"ן כל זמן שהשטר קיים ולא נקרע אינו יכול לחלוק ומכ"ש דאיכא שבועה דכ' מהרשד"ם סי' הנז"ל והרדב"ז ז"ל חדשות סי' שכ"ו דכ"ע מודו דאינו יכול למלוק ע"ש.
ומה שיש לעמוד בזה הוא דשמעון בא טעון דראובן נתרצה והסכים לחלוק בתוך זמן השותפות ובכגו"ד הרי כ' הרדב"ז ז"ל הנז"ל דאם בתוך הזמן אמר ראו' לשמעון תא ונפלוג שאיני רוצה עוד שותפות ונתרצה שמעון והתחילו לחלוק וכו' וכשראה ראו' שיש ריוח בשותפות חזר בו דנתבטל השותפות והשבועה ע"ש וכ' הר' ד"ן ז"ל חיו"ד סי' ה' דלאו דווקא התחילו לחלוק שעשו מעשה אלא אפי' בדברים בעלמא בטלה שותפות והוחלה השבועה ודקדק כן מתוך לשונו וראיותיו ע"ש שהביא דכן ס"ל למהרימ"ט ז"ל בסי' ק' ושוב האריך אפי' שהיתה השבועה ע"ד המב"א ע"ע והגם די"ח בדבר הר' כהונת עולם בסי' ל"ב והרב בני חי ז"ל שהביא התם דס"ל בעד מהרשד"ם ז"ל דאפי' בתא ונפלוג ומכאן ולהבא נרויח לעצמינו לא נחלק השותפות מ"מ שמעון מוחזק ואומר קי"ל דנחלק וכל זה אי נאמין לדבריו שאומר הכי או שהכתב של ראובן ביד שמעון וכת"י יוצא ממ"א אבל אי הג"ע אין כתב זה ביד שמעון רק שטוען הכי ושמעון מכחישו איך נאמין לשמעון דאומר דכבר נתרצה בכתב לחלוק והשטר הנו עומד קיים ביד ראובן ואף לפי דברי שמעון שאמר שכבר כתב לחמיו א"כ אתעסק לבדי ומה שארויח יהי' לעצמי מ"מ לא הזכיר שהשיבו חמיו אה"ן ונתרצה בדבר ומי יודע אי שתיקתו הוייא מחילה או לא ולקמן נעמוד בזה בע"ה באופן דמכל הצדדין הנז"ל אין אנו רואים טענה אלימתא מסייעת לשמעון.
פש גבן לבאר אם נאמין לדברי שמעון שאומר שחמיו עכב בידו כל הסחורו' קרן וריוח ולא שלח לו מאומה וא"כ לא נשאר לו במה להתעסק אי מדמינן ליה לכלה ממון השותפות דזו הלכה פסוקה דבטלה השותפות וכמ"ש הטוש"ע סי' ט"ו שותפין שקצבו זמן אין רשאין לחלוק אלא עד שיגיע הזמן או עד שיכלה ממון השותפות וכן הוא בתשו' הגאונים בס' שערי צדק דצ"ג ע"ש וה"נ כיון שחמיו עיכב הכל בידו ואמר שקנה בית ועשה חופה לבנו ואין בידו מה לשלוח לו א"כ בטלה השותפות או נימא דלא דמי דהא מיהא ישנו לממון השותפות באותה הבית ומה שיגיע ריוח מאותה הבית יהיה לאמצע וגם מה שירויח שמעון הוא לאמצע והנה חזינא להרב יכין ובועז ח"א סי' ט' דנדונו כעין נ"ד שהשותף האחד לקח כל הממון שהניח בשיתוף וקנה בו קרקעות ופ' הרב דלא נתבטלה השותפו' מפני זה לא אם יש ריוח בבתים הריוח לאמצע ואם יש הפסד הוא לעצמו כדין שליח ששינה ע"ש ואע"ג דהרב עצמו בסי' י"ג כ' דאם נאבד ממון השותפות בטלה השותפו' ע"ש אלמא דעתו ז"ל דמה שקנה בית לא מקרי נאבד וכלה ממון השיתוף ודכוותא י"ל בנ"ד כהצד הב' שכתבנו שאם יש ריוח בבית שקנה ראובן יהיה לאמצע וגם מה שהרויח שמעון הוא לאמצע איברא דחזינן להרב פ"מ בח"ב סי' ק"ו דס"ל דשותף שלקח מהקרן סך מה החלוקה תהי' אח"ך לפי הממון וז"ל וא"כ בנ"ד נמי אם במה שכבר לקח הריוח הוי לאמצע ובמה שנשאר עדיין בשותפות חולקים לפי מעות דמעיקרא לא נשתעבד לתת לו מחצה על מחצה לא מפני שהקרן היה על צד השוה ואף להנהו רבוותא דס"ל בשנים שהטילו לכיס דחולקים לאמצע בנ"ד שהיה מחצה על מחצה יודו דחולקים לפי מעות מכל הני ט' תריצי שכ' החכ' הש' הפוסק מאומתים לכל ישר הולך עכ"ד. הנראה מדעת הרב ז"ל דחולק על הרב יכין ובעז דלדעת הרב פ"מ צריך שהריוח ממה שלקח יהיה לאמצע ובריוח המעורב בשותפות לא יקח כ"א לפי ממונו וכן מתבאר עוד מדברי הרב ז"ל שם סו' ע"ב ובסיום התשובה ואילו בנדון הרב יכין ובעז שלקח כל קרנו אפי"ה קפסיק ותני דיש לו חלק במה שהרויחו השותפים חלק כחלק והרב לב שמח בסי' י"ז וי"ח נראה בדעתו ז"ל דקאי בשי' הרב יכין ובועז שכ"ב בסו' סי' י"ז וז"ל מה שכתבתי בפסקי הראשון שלא יחלוקו בסוף לחצאין אלא כפי שיעור המעות שנשארו לכל א' מזמן הלקיחה והלאה וגו' משום דע"כ לא קמפלגי רבוותא גבי שנים שהטילו לכיס דהשכר לאמצע היינו בסתמ' ר"ל שנשתתפו סתם ולא פירשו אופן חלוקתם וגו' ואלו השותפין שהתנו שכל א' יקח פרנסתו משמעות זה התנאי הוא שע"מ כן תמשך החלוקה הסתמיות ביניהם שוה בשוה אבל אם אחד מהם יעבור ויטול יותר יהיה שכרו אח"ך כפי מעותיו הנשארו' ואע"ג שבזה השיתוף הסתמיות הוא ג"כ כמפרש שלא ישנו ממנהג המדינה ואפ"ה כתב הטור שאם הרויח הרויח לאמצע דמשמע דגם בשארית השיתוף שביניהם יהיה כן הריוח לאמצע שאני התם שהמשנה אינו מחסיר כלום ממעו' השותפות כי הממון המשותף עצמו עושה העסק בשינוי וקנסוהו על כך אבל זה שנוטל יותר ממה שצריך לפרנסתו מחסר הוא ממון השותפו' ומעולם לא התנו שיחלקו בשוה לא כשיהיו מעות כ"א מהם כפי מה ששמו אותם בשותפו' תחי' וגו' עכ"ד הנך רואה דעת הרב ז"ל דכששינה ועכ"פ עשה באותו ממון עסק יהיה מה שיהיה ולא נאכלו המעו' אזי הכל לאמצע בין מה שהרויח בעסק בין מה שהרויחו בממון המשותף וזה כדברי הרב יכין ובועז דריוח הבתים יהיה לאמצע ויחלוקו בממון המשותף שוה בשוה ודלא להרב פ"מ ז"ל באופן למדנו מן האמור דמידי פלוגתא לא נפקא דלהרב יו"ב והלב שמח הריוח לאמצע בכל ולדעת הרב פ"מ ומהר"ש עדילא ז"ל דעימיה שכ"כ מהטעמים שכתב הרב הפוס' מאומתים וגו' וכן נראה דעת הרב בתי כהונה ז"ל ח"ב סי' ל"ד בסוף התשו' דאם לקח מהקרן נראה דמסכים עם הרב פ"מ ז"ל דריוח מה שנטל הוא לאמצע והריוח המשותף הוא לפי ממון ובכן בנ"ד שראובן עיכב כל הממון בידו במקצת קנה בית ומקצתו הוציא אותו לחופת בנו נראה דודאי במה שהוציא לחופת בנו דנאכל המעות ואין בהם ריוח כלל ודאי לא יטול כנגדו כמ"ש הרב בעל לב שמח וכדי דלא לאפושי פלוגתא נאמר שגם הרב יו"ב מסכים בזה דע"כ לא כ' הר' יו"ב אלא בנ"ד שלא נאבד הקרן שלקח לא שקנה בהם בתים ונכסים דעכ"פ עסק הוא אבל בנדון הרב לב שמח שלקח להוצא' הבית כ"ע מודו דלא יחלקו אח"ך לחצאין אלא לפי המעו' ודכוותא בנ"ד שבמה שהוציא ראובן להוצאת בנו ודאי נכה ינכה לפי חשבון אך במה שקנה בית באנו למחלוקת הרבנים הנ"ל דלדעת הרב יו"ב ודעימיה לא נתפרדה השותפו' בשביל זה ויהיה ריוח הבתים לאמצע אם יש בהם ריוח ואם היה בהם הפסד יהיה לחשבונו אבל השותפו' מיהא לא נתבטלה ויש לו חלק במה שהרויח שמעון חתנו. אך לדעת הרב פ"מ ודעימיה דס"ל דלא יטול אלא לפי המעות שנשארו לו בשותפו' בנ"ד דלא נשאר לראובן כלום בשותפו' כי גם את הכל לקח א"כ אין לו כלום עם שמעון וכל מה שהרויח שמעון מן יום ההוא והלאה לעצמו הציל אכן נראה דבנ"ד נקיים אנחנו מהדין ערעורא ובנ"ד אפילו הרב יו"ב ודעימיה יודה דאין לו לראובן על שמעון חתנו כלום כפי המוצג בשאלה שראובן עכב כל הממון בידו ולא נשאר ביד שמעון חתנו במה להתעסק א"ב נראה דבכג"ד אף הרב יו"ב יודה דתו אין מקום עוד לשותפות דע"כ לא כ' הרב ז"ל שעדיין השותפו' קיימת אלא מפני שהשותף האחד אף שהרים קרנו מ"מ נשאר חלק השותף האחר בחנו' והיו מתעסקים שניהם בו אמטו"ל כ' הרב דריוח הבתים יהי' לאמצע וגם מה שהרויחו בחנות דהא זה הריוח שהזמין ה' להם היה ע"י השתדלות שניהם משא"כ בנ"ד שראובן לא שלח עוד סחורו' ולא נתעסק כלל מאין הרגלים שיזכה במה שהרויח שמעון כיון שלא נשאר ביד שמעון במה להתעסק וכן כ' בהדייא הר' מהרש"ך ח"ב סי' יו"ד והרב פמ"א ח"ב סי' מ"ד והרב מ"מ חח"מ סי' מ"ד דקכ"ב דכיון דלא נשאר ביד השותף במה להתעסק תו ליכא ט' דמאן פלג לך ויכול לחלוק שלא מדעת חבירו וכל מה שירויח מהיום והלאה הוא לעצמו וכ"כ הרב מהר"ץ ז"ל בתשובה סי' ד' ע"ש. וכ"כ הרב סמיכה לחיים נר"ו ח"מ סי' ח"י ומ"ש להרב מ"מ שכ' דאפילו שנשארו נכסים ביד השותף האחר כל שלא נשארו ביד זה שחלק שפיר דמי וחלוקתו חלוקה אפי' בלא ב"ד ונסתייע מתשו' הראד"ב סי' קי"ט פ"ש דכוותא בנ"ד אפילו אם נאמר כדעת הרב יו"ב דקנין הבית חשיב פסק אפי"ה כיון שלא שלח לו עוד סחורו' ואין בידו במה להתעסק יכול לחלוק והריוח הוא לעצמו. ועיין עוד להרב ז"ל שם דנדונו כעין נ"ד וכ' ז"ל ובנ"ד יורשי השותף המת נתרצו ויאותו בביטול השותפו' במה שלא שלחו לו שום סחורה כדי להרויח בהם אלא עכבו המעות בידם נראה שרצונ' וכונתם היתה שלא להמשיך השותפות עוד ועפ"י אותה הכונה נתעורר ראובן לבקש פרנסתו ונטל מנכסי אחרים כדי להרויח כנ"ד דסגנון אחד בדעת שניהם לבטל השותפות וכיון שהסכימו לזה ודאי נתבטל השותפות בלי שום פקפוק וכן מתבאר מדברי הרש"ך ח"ב סי' ק"ח פכ"ד ודון מינה ואוקי באתרין ועיין עוד להרב הנז' שם שכ' דאף דהיה שם עסק שבועה אפי"ה כיון שאירע שמת אחד מן השותפים מצי למימר אדעתא דהכי לא נשבעתי וז"ל ואין לומר כיון דבשטר השותפו' יש שבועה על השותפים. שלא להפרד וגו' ואפילו מציאה בשוק וכו' יראה לומר דאפילו דכפי הדין נתפרדה החבילה אפשר דלהכי נשבעו כדי להיותם בחיוב איש את אחיו להיותם בשיתוף עד זמן הקצוב להם בשטר דומה וכו' ל"ד כלל וגו' אבל הכא בנ"ד דבשעת השותפות היו חיים וגו' ואח"ך אירע מקרה אדעתא דהכי לא נשבעו כיון שאינו אפשר לקיים השותפו' ע"ש ודכוותא בנ"ד ודאי דמצי אמר אדעתא שירים כל הקרן שותפו' ויניח אותו ערום מכל לא נשבעתי ופשוט הוא ועיין עוד להר' סמיכה לחיים שם ד' ק"ל ע"א וב' הוכיח מדברי הפוס' דע"כ לא אמרינן דהשותפו' קיימת במת א' מן השותפי' אלא כשנתעסקו מכאן ולהלאה בממון המשותף אבל אם נתעסק בממון אחרים פשי' דאין לשותף חלק בו ע"ש וכעת אין הפנאי מסכים עמנו לעמוד על דבריו כי מסתמיות דברי הפוס' אין נר' כן וכמ"ש הר' שם משם הר' מט"ש ומה גם בנ"ד דאיכא מציאה בשוק אפשר דיש לחלק ואין לנו פנאי לעמוד על בירור הדבר:
הנה מכל מ"ש דינא יטיב לזכות את שמעון אך כ"ז אם ראובן היה מודה לו בזה שעיכב כל הממון בידו אך אנן מה נענה דהוזכר בשאלה שראובן אינו מודה לו בזה וכיון שכן צריכים אנו לדעת אי מהימן שמעון בטענתו או יתחייב שבועה ע"ז. והנה היה אפשר להתברר דבר זה מתוך פנקסהם אם הם מסודרים כדרך הסוחרים וע"כ יאמרו המושלים בואו חשבון אך כיון שלא הוזכר זה בשאלה גם לא הוזכר בשאלה שמכתבי ראובן שכתב לשמעון שהוא מסכים בפירוד השותפות ישנם תח"י שמעון כמדומה שאין ביד שמעון שום ראיה ע"ז ואפשר שגם הפנקסים נאבדו אחר שעבר כמה שנים ע"כ צריכים אנו לברר זה מעיקר הדין ונאמר הנה בשותפי' תוך הזמן כשטוען חלקנו השותפו' נאמן ולא מצי אידך לומר שטרך בידי מאי בעי כמבואר בתשו' הר' ח"ץ שם בסוף התשו' עש"ב שהביא אמבואה דרבוואתא דקיימי בשיטה זו פ"ש ומה לי אם טוען חלקנו או נטלת ועכבת הכל בידך נר' דאין חי' ביניהם כיון שזה בא לפטור עצמו ולא הוזכר בשאלה שמבקש שמעון להוציא מיד חמיו כלום נר' דהוא נאמן ואם נשאר השטר ביד חמיו ל"מ ולא מוריד כמ"ש הר' מהר"ץ ז"ל ולא דעינינו הרואות בשטר דנ"ד שכתוב בו בזה"ל והיה התנאי שכל זמן שיצא שט"ז קיים מיד ראובן או מתחת יד באי כוחו שאין שמעון הנז' יוכל לומר לא הוא ולא ב"ב החזרנו לך כלום מהסך הנז' או בטלה השותפות עד שיהיה השטר קקב"ד או שיהיה הפרעון מגבו ע"כ. הנה זה מורה באצבע דתו לא נשאר נאמנות לשמעון לומר חלקנו כ"ז שהשטר יוצא מתח"י ראובן. איברא דאח"ז כתוב השטר הנז' בזה"ל וקיבלו עליהם שאפי' אם ישלח כ"א לחבירו יותר מהסך הקרנות ג"כ יהיו לאמצע לארווחם והפסדם ואין יוכל לומר לחבירו למה שלחת אפי' ששלחם שלא בידיעת חבירו והאמינו שניהם זל"ז עליהם ועל ב"כ לפי פנקסם וחשבונם לומר כו"כ שלחתי ובכו"כ קנינו ובכו"כ מכרנו עפ"י דיבורם הקל כמאה עדים ע"כ הנה לכאורה יראה דב' לשונות אלו סותרים זא"ז דתחי' כתב שלא יהיה שמעון נאמן כ"ז ששט"ז קיים ואח"ך כתב שהאמינו זה לוה שכו"כ שלח וא"כ פתה שאומר שגם את הכל שלח הרי יש לו נאמנות וא"ת הרי גם שכנגדו יש לו נאמנות לא היא שראובן אינו טוען ששלח לו עוד סחורות אלא אמר איני מודה שנשאר הקרן בידי משמע מדבריו שמודה הוא שלא שלח עוד סחורות אלא שאומר שנשאר מהקרן שלי בידך ואתה נתעסקת בו ובזה אין לו נאמנות אבל שמעון שאומר שלחתי הכל הרי יש לו נאמנות ויפטר בלי שבועה. והנה אם נידון שטר זה כשתי לשונות הסותרים הלא הלכה רווחת דהלך אחר התחתון ונמצא יש לו לשמעון נאמנות ופטור בלי שבועה אך יש לבאר לשון השטר הזה כדי שלא יהיו סותרים ב"ב פנים האופן הא' דנאמר דמה שכ' למטה והאמינו זל"ז וכו' היינו למאי דסמיך ליה שיוכלו ליקח סחורות יותר על הקרן שלהם ושיהיה הריוח לאמצע בזה האמינו זל"ז לומר כו"ך שלחנו ובכו"כ נמכרו אבל בעיקר הקרן שבו תלוי קיום השיתוף ע"ז הוא שכתוב למעלה שאינו נאמן שמעון כ"ז ששט"ז קיים ואם נפרש כן חזר הדין שאין שמעון נאמן בזה ומחוייב שישבע אך יש לפרש פירוש אחר בהאי שטרא ולא יהיו סותרים דהכונה דמ"ש למעלה שאינו נאמן שמעון כ"ז ששט"ז קיים היינו בעוד שישנה לשותפות בעולם דעכ"פ יש עסק בממון השותפו' והכי דייק שכתב החזרנו לך כלום מהסך הנז' דר"ל שהחזיר לו לשליש או רביע מקרנו ועדין נשאר ביניהם עסק וכן מ"ש או בטלה השותפות ר"ל באופן שיש ביניהם עסק ובטל השותפות כגון אם מת א' מהשותפי' ב"מ דלדעת הסוברים דבטלה השותפו' אפי' שיש עסק ביניהם וממון משותף אפי"ה בטלה השותפו' ודייקא נמי לישנא דשטרה שכ' שלא יוכל הוא או ב"כ וגו' ומשמע דעל מילת ב"כ קאי בטלה השותפות ונמצא לא ניטל הנאמנות משמעון אלא כ"ז שיש עסק ביניהם אבל זה המקרה שאירע עתה שראובן עיכב בידו כל הממון דמן הדין מתבטל השותפות ולא נשאר עסק ביניהם כלל בכג"ד חזר הנאמנות לשמעון ככתוב למטה שנאמן לומר כו"כ שלחנו וא"כ אם נפרש פירוש זה בלשון השטר יהיה פטור שמעון משבועה וידוע דכשהלשון סובל ב' פירושים יד בעל השטר על התחתונה והבא להוציא מקרי בעל השטר כידוע יעויין בש"פ סי' מ"ב והחונים עליו. ובשטר שלפנינו אין כ' בו שיהא יד בעל השטר עה"ע. אכן עדין הלב מהסם בזה לפוטרו לשמעון בלי שבועה מכמה ט' חדא דמשמעות הלשון אינו סובל כו"כ הפירוש הב' שכתבנו ותו דפ' מר"ן בש"ע הרבה מן המפרשי' כ' דאם כ' דלא כטופסי דשטרי ודלא כאסמכתא דיד בעל השטר פה"ע. ותו דהאיכא דעת הכנה"ג בסי' מ"ב הגב"י ס"ק ך' וס"ל דלא אמרינן יד בעה"ש עה"ת לאפטורי משבועה ע"ש אף שגמגמו עליו רבני האחרונים מ"מ בהצטרפות כל הנז' נר' דחייב שמעון לישבע שכן הוא כדבריו שחמיו עיכב בידו הכל ואן אין לחמיו עליו כלום מכל מה שהרויח אחר זה ועל הב"ד מוטל לחקיר ולדרוש אם יוכל הדבר להתברר מתוך המכתבים והפבקסו' ואם לאו נשבע שמעון ונפטר כנז':
זה מה שעלתה מצודתינו וצור ישראל יצילנו משגיאות כיר'א הצעיר אברהם אשכנזי ס"ט
אענ"ה ס"ט אחרי מופלג עלה על מזבח הדפוס ס' הבהיר נכח השולחן למעלת הרב המופלא מר קשישא ראש על אר"ץ רבא כמהר"ם לאבאטון זלה"ה ושם ראינו שהאריך בתשו' הרמתה על שאלה זאת:
הלכות שותפים שלוו