אור ברסלב
כפי אהרן חלק א חושן משפט › סימן ג

כפי אהרן חלק א· רבי אהרן בן עזריאל

חושן משפט · סימן ג

סימן ב

הלכות גביית חוב מית"ק.

פס"ד ששלח אלי מפ' הר' המוב' ואת לברק חסין קדוש כמוהר"ש כאסכי יצ"ו מידי עוברי בשנת התר"ו בשליחות מצוה פה פין טאב יע"א וז"ל לשון הזהב והאדרת.

שאלה מעשה שהיה. בראובן תושב עין טאב יע"א שהיה שולח ליקח סחורות ע"י שמעון תושב אר"ץ יע"א ויהי היום שלח לו צרור כסף בסך אלף ושבע מאות והודיעו בכתב שישלח לו סחורה פ' ופ'. ואח"ך חלה ראובן את חוליו אשר מת בו. ובתוך חוליו באה לידו הסחו' ששלח לו שמעון ועמהם כתב מיד שמעון איך הגיע לידו צרור הכסף והסחורה אשר שאל קנה אותם בסך כו"ך ויש לו עליו מקודם סך כו"כ. הסר מהם הצרור הנז' כו"כ ונשאר לו בידו ס' ב' אלפים תק"ס גרוש וראובן הנז'. האריך בחוליו כמו ך' יום וחל"ש. והניח אחריו יתומים קטנים ובא שמעון ותבע ליתו' ס' ב' אלפים תק"ס באומרו שנשאר לו עליו מהו"מ שהיה בניהם. ובפנקס של ראובן לא נמצא כתוב כלל מסך המו"מ שהיה בינו לבין שמעון ואדרבא נמצא כתוב שיש לו ביד שמעון תאקים מכאדת. אך נמצאו כתבים בבית ראובן מכת"י שמעון שהיה כותב לו יגיעו לידך סחו' פ' ופ' ששאלת ממני לקחתי אותם בסך כו"כ ויש לי עליך מקודם סך כו"כ הסר מהם צרור הכסף ששלחת עתה שהוא סך כו"ך. והיה הנשאר בידיך סך כו"כ וכן ע"ז הדרך. והנה יש ע"א שיודע שהסחו' הכתו' בכ"י שמעון הנז' באו ליד ראובן בתוך ימי חוליו וגם אחיו ואשתו של ראובן יודעים שהסחורה הנז' במספרם ובמשקלם באו ליד ראובן בתוך ימי חוליו אלא כשנדקדק בדבר דמי הסחו' הקרובים לצרור הכסף ששלח לו עתה שהודה שמעו' שקיבל אותו. ואם נסיר זה כנגד זה נמצא מה שטוען שמעון שיש לו ביד ראובן ב' אלפים תק"ס כולם הם מחשבון הקודם שהיה בניהם ממו"מ. אמנם נמצא קצת ראיה לדברי שמעון והוא שראובן היה לו סך מה ביד לוי וקודם שנפל למשכב בב' ימים תבעו ראובן ללוי וא"ל תן לי נוה שיש לי בידך כי אני יש עלי חוב באר"ץ יע"א. עוד אומר שמעו' שאמר לו אלמנת ראובן שא"ל בעלה בחוליו כתר כירו אלדי בעתלי כיף אטלע אל סוק בבעת לון. ועכשיו אלמנת ראובן מכחשת הדברי' ואומרת שמעולם לא דיברה דברים אלו עם שמעון. ושבעלה לא אמ"ל מזה כלום ושמעון בדה דברים אלו מלבו. והן עתה שמעון תובע ב"א תק"ס מהיתו' באמרו שכן דרך משאם ומתנם זע"ז שאין כותבי' חשבון ארוך בפנקס רק כל פעם ששולח לו סחו' כותב לו החש' בתוך הכתב ומודיעו איך הגיע לו צורה כסף כך ולקח לו סחו' בסך פ' ונשאר לו סך כך ואומר שמעון שכן דרכו עם כל הסוחרי' של עט"י. ועוד כיון שראובן אמר ללוי שיש עליו חובו' באר"ץ ולא תבע אדם אחר מהיתו' זולתו ניכר הדבר שכנים הדברים ואלמנת ראובן משיבה מאן לימא לן שהחש' שכתבת הוא אמת ואפשר אילו היה בעלה חי היה מכחישו ואומר שהתפיסו צררי או שטפה בחש' ואפשר שמעו' לא היה מודה לו ומ"ש ללוי שיש עליו חוב באר"ץ זהו דרך העולם כדי לגבות את שלהם ואף אם אמת א"ל אפשר שיש לך בידו ק' גרוש' כמו שיש לו ביד לוי גם את זאת תובעת האלמנה מש' התאקים מכאדת שנמצא כתו' בפנקסו של ראובן. ושמעון הודה מקצתם והכחיש מקצתן באומרו שכבר הכניסם בחש' שלהם. יורנו המורה לצדקה אי חייבי' היתו' לפרוע הסך הנז' ואת"ל בקטנותם אינם חייבים בגדלותם מה שורת הדין נותנת ואם שמעון חייב שבו' על הודאת מקצת החפצים או לא ושכמ"ה

תשובה הנה אמת נכון הדבר שלא אטפל בדין זה מכמה ט' בפרט שכבר יצאת הודאה מב"ד של אר"ץ יע"א וזיכו לשמעו' וחייבו ליתומי'. ואמנם ליבי נוקפי שאפשר ששמעו' עירבב עליהם הדברים והנדון כי הוא לבדו נשאר ואין גם אחד איתו עימו מצד היתו' להודיע הנדון על אמיתתו וכ' הבאה"ט בסי' י"ג ס"ק ח"י אם הדיין רואה שני בע"ד מתאמצין ושאלו לאיש אחד בדבר שלא ידע אמיתתו של דין והגיד להם פ' זכאי ופ' חייב אם אותו דיין רואה שנתן לו שלא כדין מחוייב הדין לו' לו הדין שיחזיר לו מה שנתן לו משום השבת אבידה עכ"ל ומר"ן ז"ל בסי' ט' ס"ז כ' תלמיד היושב לפני רבו ורואה זכות לפני והר' רוצה לחייבו חייב ללמוד עליו זכות ואם שתק עובר משו' מדבר שקר תרחק ע"כ אשר מזה נר' כי חיובא רמייא עלי ע"ט לדבר דיו לכתוב ב' אותיו' להלין זכות בעד היתו' פן ואולי יפלו דברי לרצון קמייהו דרבנן קדישי ואם לאו הא פשי' כי יחיד הקל בטל במעוטו והיו הדברי' כלא היו. ואומר כי ה"ז ברור ופשוט שמלוה ע"פ אינה נגבית מהיורשי' אפי' גדולי' כ"א בא' מג' דרכים. והם כשחייב מודה וצוה בחליו שיש לפ' חו' עליו או שהיתה המלוה לזמן ולא הגיע הזמן. או שנידוהו וכו' שאז גובין מהיורשי' אפי' קטני' בלא שבו' ודהיתה תוך זמן בית"ק צריך שנתקבלה העדות בחיי אביהם שהיא תוך זמן כמפור' כ"ז בסי' ע"ח וק"ח ובצוה בחליו במחלוקת היא שנויה אי מקבלי' עדות או לא כמ"ש מר"ן בסי' ק"י ס"ט וז"ל בכ"מ שאמרו מעמידי' להם אפוטרופו' כדי לזקק לנכסיהם מקבלי' עדו' בפני אפוטרופו' וכו'. ויש מי שכ' שאין מקבלי' אותם בפני אפוט' והיכי משכחת לה שהמניח ית"ק תהיה צואתו קיימת במוסר דבריו לב"ד או שכתבו העדים צואתו בשטר וחתמוה בחיו או שכ' הוא עצמו צואתו בכ"י הנכרת לב"ד עכ"ל וסברתו היא ס' הרמב"ן הביאה הטו' והב"י הביא לשון הרמב"ן שכ' ז"ל וכן עידי צואה מילי דיתו' היא ובמלתא דנזקקי' כגון דאמר תנו בין בשדה זו ומנה זו בין בשדה ס' ומנה ס' מקבלי' עדים הללו בפני אפוט' דהא הלכתא אי מזדקקנא מוקמינן אפוט' אבל הראב"ד העמידן במוסר דבריו לב"ד או שכתבו עדותן בשטר ואינו במשמע וכו' וכן מ"ש בחייב מודה פי' הר' ז"ל כשהודה בב"ד ומודה אני בזה משום דמילתא דאבוהון היא ע"כ. נמצינו למדין דס"ל להרמב"ן דבעדי צואה מקבלי' העדי' בפני אפוט'. אבל כשחייב מודה ס"ל להרמב"ן דאין מקבלי' דמילתא דאבוהון היא

ומזה ק"ל על הסמ"ע בסי' ק"ח סי"ג וז"ל ודהייתה תוך זמן צריך וכו'. פי' א' מהג' דרכים הוא במי שמת תוך הזמן וקאמר בדרך זו אינו גובה אא"כ נתקבל העדו' בחיי אביהן אבל בהנך ב' דרכים הדבר ידוע ועומד דהרי כשצוה אביהן הרי הדבר ידוע מפי מקבלי הצואה שעדיין חייב וע"ל סי' ק"י ס"ס דבכה"ג שהוא מבורר מקבלים העדו' אפי' בפני קטן אבל הסו' והמחבר כ' שם דבעינן שיצוה כן בפני ב"ד או שיכתו' צואתו בכ"י הנכרת לב"ד וכו' ע"ש ולא זכיתי להבין ד"ק דהרי עיקר בעל סברא זו דאית ליה דמקבלי' עידי צואה בפני אפוט' הוא הרמב"ן ובחייב מודה וצוה בחליו הרמב"ן עצמו הודה להראב"ד דאוקמה בהודה לפני ב"ד דוקא אבל אם הודה לפני עדי' אין מקבלי' עדי' לפני קטן שכ' בפי' ומודה אני בזה דמלתא דאבוהון היא וכמו כן ק"ל במ"ש בסי' ק"י ס"ק כ"ה ז"ל בכ"מ שאמרו חכמים וכו' וגם בשאר דברים שבכלל דברים ברורים נינהו והס' נותנת שחייב עדיין וכו' עכ"ל סמ"ע משמע מדבריו דבא' מג' דרכים הנז' הוו דברים ברורים ומקבלי' עדו' אפי' בפני קטן ובאמה דבג' דרכים אין מקבלי' עדו' בפני קטן דלא הוו דברים ברורים כ"א בשמתוהו ומת בשמתי' אבל בדהיתה תוך זמן ובחייב מודה צ"ל במוסר דבריו לב"ד וכמ"ש וצ"ל כונתו שהוא בנותן ט' למה שדנים עכשיו ליתו' ומוציאי' מהם בא' מג' דרכים דהוי כמו מקבלי' עדים שלא בפני בע"ד וקאמר דהט' דהוו דברים ברורים והס' נותנת בהם שעדיין חייב ולא חיישינן שמא פרע דבהיתה תו"ז ונתקבל העדו' בחיי אביהם הדבר ברור דלא פרע איניש בגו זימניה ובחייב מודה שמוסר דבריו לב"ד הרי הדבר מבורר מפי מקבלי הצואה דלא פרע ומ"ש בסי' ק"ח אפ' מאיזה פי' למי מקדושי' כ' כן דבחייב מודה היינו גם אם הודה בפ"ע וכיון שהוא מבורר שעדיין חייב ולא פרע מקבלי' העדו' בפני הקטן ולשיטתי' כ' סמ"ע ע"ש.

ומעתה הבא נבא לנ"ד שלפי הנר' אין גם א' מהג' דרכים והיא מלוה ע"פ וא"כ גם כשיגדלו אין גובין מהם שאם נאמר שמאחר שבאו אלו הסחו' וס' החשבון בימי חוליו ובני ביתו המה ראו שלא שלח לשמ' מעות ע"כ חשיבה הלואה תו"ז זה ודאי אינו דאפשר דאתפסיה צררי מקודם ולא היה הלואה כלל. ומה ששלח לו שמעון לראו' עכשיו בכתב שנשאר לו בידו סך ב"א תק"ם אילו היה ראובן קיים היה מחזירו בחש' ואומר לו ששלח לו צורה בזמן פ' ואפשר היה שמעון מודה לו וזה מעשים בכל יום בב' שיש להם מו"מ זע"ז והא' תובע את חבירו בסך מה והנתבע כופר בכל או מודה במקצת ואח"ך יעשו חשבון הדק הטב והנתבע יזכירו לתובע שנתן לו סך פ' ביום פ' ופעמים הם מודים זל"ז במקצת ופעמים שהתובע אזיל ומודה שאין לו על הנתבע כלום מכח מה שהזכירו הנתבע שנתן לו סך פ' כי היה שכוח מעיקרא ממנו ומה שטען שמעון שא"ל אלמנ' ראובן שא"ל בעלה כתר כירו אלדי בעתלי בס אתלע על סוק בבעת לון ולכאורה נר' דזה הוי כחייב מודה וצוה בחליו ג"ז אינו ואילו אמר דברים אלו בפ"ע היינו באים למחלוקת שכ' מרן שכתבנו שכ' בס' קמייתא וכן עידי צואה מעמידין עדי' בפני אפוט' ולשי' הסמ"ע לס' זו גם בשחייב מודה כיון דהדבר מבורר מקבלי' עדי' בפני אפוט' ולהיש מי שכ' גם בעידי צואה אין מקבלי' אותם בפני אפוט' וכ"ש כשחייב מודה וצוה בחליו דהוי מלתא דאבו' שאין מקבלי' וכבר כ' לעיל דהרמב"ן מודה בחייב מודה שאין מקבלי' וממה שהביא, מר"ן דברי בעה"ת והרשב"א בב"י דאית להו דבעידי צואה אין מקבלי' נר' שדעתו נוטה לס' יש מי שכ' ובס' כנה"ג בהגה"ט אות נ"ג כתב משם כמה פו' דכיון דאיכא פלוגתא דרבוואתא אוקי ממונא בחזקת המוחזק ע"ש אשר מזה נר' שגם אם היו עדים בנ"ד שאמר הדברי' הנז' בפניהם אין מקבלים אותם ואין מוציאין מהיתו' כ"א עד שיגדלו והשתא דליכא עדים גם לדברי שמעון שאמר כן ראובן לפני אשתו והיתה מודה שכנים הדברים עכ"ז לאו כל כמיניה לחייב היתו' גם כשיגדלו וכמ"ש הרא"ש גבי הוצאות שהוציאו עליו בחליו הביאו מור"ם סי' ק"ח ס"א דאשתו אינה נאמנת לו' שלא נפרעו ההוצאו' שהוציאו עליו וכ"ש שעכשיו היא מכחשתו ואומרת שלהד"מ ובדה דברים מליבו

ואפשר היה לזכות לשמעון מט' אחרינא והוא כי לכאורה נר' שיש בנ"ד אומדנא דמוכח שיש לשמעון סך הנז' ביד ראובן יען ששמעו' הוא מוחזק לאיש ישר ונאמן ואמיד בנכסי ואינו חשוד לגזול היתו' ואינו חשוד לתבוע מהיתו' מה שאין לו ביד אביהם. ועוד הכתבים ששלח לראובן בחיים חייתו ושמעון לא ידע כי חולה הוא כי רב המרחק בניהם ואילו אביהם היתפיסו צררי ופרע לא היה תובעו מה שאין לו בידו. גם את זאת שרוב הסוחרי' הפאטור שלהם מניח בידם סך מה לקרן קיימת מכיסו ומממונו וזה שכיח טובא ושמעון עצמו לע"ע הוא פאטור לב' וג' סוחרי' והם מודים שיש לו עמהם סך מה וכיון שכן אנן נמי נימא יגיד עליו ריעו שגם עם ראובן כן הוא מנהגו. ועוד יש סיוע לדברי שמעו' ממ"ש בשאלה שנמצא קצת סמך לש' ממה שהעיד לוי שתבעו ראובן ואמ"ל הן לי מה שבידך שגם אני יש עלי חובות באר"ץ א"כ ראובן עצמו הודה שיש עליו חוב ועד היום לא בא שום אדם ותבע ליתו' זולת שמעון ומכל זה הרי אומדנה דמוכח שיש לשמעון סך הנז' ביד ראובן. ולכאורה נר' שזה תלוי בפלוגתא דהרי"ף והרא"ש עם הרמב"ם הביאו הטור וז"ל כ' הר"מ יש לדיין לדון דיני ממונות עפ"י הדברים שדעתו נוטה בהם שהוא אמת והדבר חזק בליבו שהוא כן אעפ"י שאין ראיה ברורה וכו' כיצד הרי שנתחייב אדם שבו' בב"ד וכו' וכן מי שטען יש לו פקדון אצל פ' שמת בלא צואה ונותן בו סי' מובהק ולא היה זה הטוען רגיל ליכנס בבית זה שמת אם יודע הדיין שזה החייב אינו אמוד להיות לו חפץ זה וסמכה דעתו שאין זה החפץ של המת מוציאו מן היורשין ונותנו לזה האמוד שנותן בו סי' וכן כל כיוצא בזה וכו' כל אלו הדברים מעיקר הדין אבל משרבו בתי דינים שאינם הגונים וכו' הסכימו רוב בתי דינים שלא יהפכו שבו' וכו' וכן בשאר דינים לא ידון הדיין בסמיכת דעתו שלא יאמר כל הדיוט והדיוט איני מאמין לדבר זה ודעתי סומכת עליו וכו' עכ"ל ונתבאר שם בב"י דלהרי"ף והרא"ש גם בזה"ז אין דנין אומדנא דמוכח מיהו לגבי יתו' מוציאים מהם ולהרמב"ם אין מוציאי' מן היתו' וא"כ בנ"ד לשי' הרי"ף והרא"ש ש' הנז' זכאי בדינו ומוציאי' מהיתו' מה שתובע מהם. אכן נר' שבנ"ד אין להוציא מהיתו' חדא שמרן הכריע דעתו דעת עליון בש"ע כס' הרמב"ם שכ' וכן אין מוציאי' מן היתו' אלא בעדות ובראיה ברורה ולא בדעת הדיין ולא באומדן דעת המת או הטוען ועו' דבנ"ד מעיקרא לא מקרי אומדנא דמוכח ואפי' הרי"ף והרא"ש ז"ל יודו דאין מוציאין מיד היתו' דלא אמרו אלא כגון ההוא גברא דאפקיד בי רב מיאשא שב מרגניתא וכמ"ש הסמ"ע ז"ל וז"ל ובא לאפוקי ממה שנהגו בימיהם שאם בא א' וטען יש לי פקדון אצל פ' שמת בלא צואה ונתן בו סימנים ולא היה הטוען רגיל ליכנס בבית זה האיש שמת אם ידע הדיין שזה האיש שמת אינו אמוד להיות לו חפץ זה וסמכה דעתו שאין זה חפץ של המת מוציאי' אותו מן היורשי' ונותני' אותו לזה האיש האמוד שנותן בו סימנים עכ"ל הרי דלא מקרי אומדנא דמוכח אלא כשאין לתלות בשום עניין ואין בדבר שום חששא דכיון שזה האיש שמת אינו אמוד והטוען הוא אמוד ונותן בו סי' ואינו רגיל ליכנס לבית זה האיש שמת דהשתא אין כאן שום חששא לומר שאינם של זה האיש התובע משא"כ בנ"ד דלא מיקרי אומדנא דמוכח דמאי אית לך למימר שזה שמעו' התובע ר"א מוחזק לאיש ישר ונאמן ואינו חשוד לגזול היתו' והכתב ששלח לראובן בהיותו בחיים יוכיח וכמש"ל הנה גם אי לא חשדינן ליה בגזלנותא אכתי אמרינן שראובן התפיסו צררי בשום פעם ושכח ולא הכניסם בחשבון או שטעה בחשבונו איזה טעות ואם היה ראובן קיים היה מחזירו וכ"ש שרז"ל לא ניחא להו בזה והם אמרו חישי' לצררי וחשדי' לתובע לגזלן ולא פלוג רבנן בין לצדיק וחסיר בין להפכם ומידה היא בכל משפטי התורה שהכל שוין בשיעוריהן כקטון כגדול ואם מפני שרוב הסוחרי' מניח חפאטור שלהם ממון מכיסו סך מה לקרן קיימת והדעת נוטה שראובן ג"כ הוא כא' מהם הרי יש ג"כ סוחרי' שאין מניח הפאטור' כלום אלא שולחי' לפאטור' מעות והוא שולח להם סחי' במעותיו והשתא הכא בעט"י שכיחי רבים שכן הוא מנהגם ואינו נותן הפאטור' מכיסו כלום ואם מפני ששמעון הטוען יש לו עתה ב' ג' סוחרים שהוא פאטור' שלהם ויש בידם סך מה וא"כ גם ראובן חביריו יוכיחו עליו גם שהדברים אלו הם תפלים עכ"ז לא נמנע מלהשיב דמאן לימא לן שלא יש ג"כ סוחרים אחרים שהוא פאטור' שלהם ואין לו בידם כלום ולוקח להם סחורו' במעות ששולחים לו דווקא גם ממ"ש שמדברי לוי נמצא קצת סיוע לשמעו' שאמר ראובן ללוי תן לי מפו' שיש לי בידך שאני ג"כ יש פלי חובות באר"ץ ועד עתה לא בא שום אדם ותבע ליתו' זולת שמעון ג"ו מסייע שאין בו ממש כי זה כל האדם אומרים כן כדי לקבל את שלהם מיד אחרים ויפה השיבה אלמנת ראובן ואת"ל שעפ"י האמת א"ל כן אפשר שיש עליו סך ק' גרוש כמו שיש לראובן על לוי ועו' יש דברים לדחות דעת הסובר שיש בנ"ד אומדנא דמוכח אלא שאין להאריך כי הדברים פשוטי' וברורי' דלית כאן אומדנא ואפי' הרי"ף והרא"ש יודו שאין מוציאים מן היתו' ולא היה צריך לכתוב זה כלל אלא מפני ששמעתי אומרים שיש ב"א ומהם תופסי התו' שלדעתם שמעון זכאי בדינו מה"ט דאומדנה דמוכח לכן כתבתי מ"ש להפיס דעתם והשתא נפקל"ן מכל האמור שאין לשמעון תביעה של כלום מסך ב"א תק"ם וגם לכשיגדלו היתו' זכאים בדינם והוא הגורם שעשה עצמו א' מן הג' דצועקים ואינם נענים והמקום ימלא חסרונו:

ומעתה הדרן לתביעת האלמנה משמעון מה שנמצא בפנקס ראובן שיש לו כו"כ חפצים ביד שמעון והוא הודה במקצת והכחיש במקצת באומרו שכבר הכניסם בחשבון שלהם דלפי ק"ד חייב שמעון ש"ד והוא ממ"ש מרן בשה"ט סי' ע"ה ס' כ"ג וז"ל אמר מצאתי כתוב בפנקסו של אבא שאתה חייב לו מנה וברור לי שהוא כת"י יש מי שאומר שמשביעין אותו שבועת הסת וכ' הסמ"ע פי' בכופר בכל וממילא דמודה במקצת חייב ש"ד די"א הללו ס"ל כי"א דסעיף שלפני זה דמחייבין ש"ד באומר אמר לי אבא וה"ה בטוען דמצא כך בפנקסו של אביו עכ"ל ולפ"ז בנ"ד ג"כ ששמעון מודה מקצת חייב ש"ד על השאר דמה לי שהכחיש המקצת לגמרי ומ"ל שהודה בהם שקיבלם והכניסם לחשבון ואעפ"י שכ' הש"ך ז"ל על דברי סמ"ע וז"ל ואינו מוכרח דהא י"ל די"א הללו ס"ל כרבינו ברוך במרדכי פ' שבועת הדיינים וכו' מ"מ מאחר שהסמ"ע ס"ל בפשיטו' דחייב ש"ד והש"ך מספקא ליה נקטינן כדעת סמ"ע דס"ל דהיש מי שאומר הוא כדעת הי"א שבסעי' שלפני זה וכיון דהי"א זה הביאו מר"ן באחרונה וכלל בידנו דהלכתא כי"א בתרא א"כ בנ"ד שמעון חייב ש"ד זהו מה שעלתה מצודתי לקו"ד ולמיעוט ספרים שבידי:

ויהי היום אור בהיר נגה עלי מטהרת יד הקו' עט"ר וצ"ת וצבי עדינו ראש גולת אריאל הר' המופלא כמוהר"א ענתבי נר"ו שכ' לי לשמי ע"ע זה וז"ל כי נ"ד הוי כתוך זמן וכהודה לפני מותו יען שברור לי שמנהג אלו הסוחרים של כיליז ועי"ט כך הוא שמתקשר ראובן עם שמעון שכל מה שצריך שמעון סחו' יקח אותם ע"י ראובן ונותן לו פאטוריאה ותמיד יהיה לו קרן קיימת סך מה לראובן אצל שמעון ולא נהגו מעולם לשלוח מעות ואח"ך ישלחו בהם סחורה אלא תמיד שולח שמעון צורה וראו' נפרע אותה בעד מה ששלח לו מקודם ושולח לו אח"כ עו' סחורו' אחרו' על סמך שישלח לו אח"ך עוד צור"ה אחרת ויהא נפרע ממנו וחוזר ושולח לו מחדש כך מנהגם ורגילות של הסוחרי' הללו וא"כ כיון ששלמה' טוען שברור וידוע בעדים שהסחורו' ששלח לו עתה הגיעו בעוד שהיה חולה וכ' לו בתוך הכתב שנשאר אצלך ב"א ות"ק גרוש' ובתוך חליו כל ב"ב ואחיו של מת יודעים שלא שלח כלום וגם אין בידו לשלוח דאפי' מה שצריך הוצאות לחליו שלח אחיו להביא מעט מעות מחנות' מאין הרגלים לו' ששלח בתוך חליו מבלי ידיעת שום אדם ועוד שב"ב אמר בפניהם כתר כירו' אלדי בעטלי בע"ה בס אטלע אל סוק בבעת לון ולפ"ד שאפי' שהכתבי' הם כת"י המלוה שכ' לו כו"כ נשאר עמך ולא נחלק עליו אברהם כהן מעולם עמו בשום פעם והר' אברהם אין לו פנקס כלל וכל משאו ומתנו עפ"י אלו הכתבים ששולח לו הר"ש עם הסחו' שכו"כ נשאר עמך והוי ממש כמאמינו ע"פ כתבים שתובע בהם מה שנשאר לו אצלו ובצירוף הכתבים והעדויות שיצאו מכוונים הוי נ"ד ממש כתוך זמן וכהודה לפני מותו ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות וביותר שהאדון במקום הלוה ויותר מבורר לכת"ר ענין זה ולא גזרת הכתוב שאין נפרעין מנכסי יתו' אלא מחששא דצררי ושובר וכאן בנ"ד ליכא למיחש שום חששא וחייבים למסור להר"ש הסחורו' אשר הם בעין עדיין ולא נגעה בהם יד ואפי"ה חייב הר"ש שבו' כדין הבא ליפרע מנכסי יתומים וכו' ומאחר דאיכא שבו' עליו נ"ל לעשות תועלת ליתו' שיתנו סך ב"א דווקא והת"ק יעכבו בעבור שנוותר להם השבו' וזהו תועלת ליתו' שירויחו הת"ק גרוש' וכ"ז אפי' אם יהיו ית"ק וכ"ש בנ"ד שיש אח גדול בן י"ג שנה וגם הסחורו' הם תחת יד אחיו של מת ואינם ברשות היתו' כנ"ל ברור וע"כ נא גבור עמוד והצל ממונם של הר"ש ואחיו יצ"ו ואל תכניס היתו' בס' גזל כי ידוע דיתמי דאכלי דלאו דילייהו וכו' וטוב ונכון הדבר לפשר כאשר כתבתי ועליך המלאכה לגמור עכ"ד הר' נר"ו:

ויען כי מתוך הדברים נר' שכולם ודברי הר"ש הבע"ד הנז' ועפ"י מה שהודיעו כ' הר' נר"ו את כל האמור ע"כ הודעתי להודיע קושט דברי אמת דברי' המצודקי' והוא מ"ש בתחי' שכן הוא מנהגם של סוחרי' עט"י שמתקשר ראובן עם שמעון שכל מה שצריך שמעון סחורה יקח אותם ע"י ראובן ותמיד יהיה לו לקרן קיימת סך מה על ראובן ולא נהגו מעילם לשלוח מעות ואח"ך ישלחו להם סחו' אלא תמיד שולח שמעון צורה' וראובן נפרע אותה בעד מה ששלח לו מקודם וכו' לא כן הדבר שהרי יש מן הסוחרים הרבה ששולחים מקודם מעות בעין ובמעו' שלהם קונה להם הפאטור ואינם מתקשרים עם הפאטור לתת לו קרן קיימת אפי' פ"ק ואין עליהם חוב לפאטור כ"א לפעמים שירי שיריים כי אינם יודעים דמי הסחורה הצריכות להם עד שישלחו דמיהם בדקדוק לכך לפעמים שישתייר לפאטור מעט מזער וא"כ גם אנו נאמר שראובן ג"כ היה כא' מהם ושלח צור"ה לשמעו' קודם ובמעו' שלו קנה לו הסחו':

ואני בעוניי הודעתי נאמנה אלו הדברים לשמעון והוא השיב לי דזה דווקא בב' וג' ב"א המצויים בעט"י שהם עניים ולית להו מגרמייהו ולוים מגוי א' מפורסם שהוא מלוה להם סחו' לזמן ארוך ומוכרים אותם במעו' בעין ושולחים המעות לאר"ץ לפאטור לקנות להם במזומן יען שאינם נאמנים ואמודים להלוות להם הפאטור ע"כ באו דברי שמעון וזה גיבוב דברים בעלמא שעושה מחלוקת במציאות כי אנשים האלה שלי"ת חיים וקיימים ואמודים בנכסים ואין עליהם חוב לגוי ולא לזולתו והם סוחרים ידועים ומפורסמים ואפשר שהמצא ימצא אות ומופת ע"ז מתוך פנקסו של שמעון שאם באולי נמצא כתוב בפנקס שאיזה פעם נשאר לו לשמעון ביד ראובן ד"מ מאתיים גרוש' ואח"ך שלח לו ראובן צורה' אלף גרוש' או פחות או יותר הרי כלל זה נסתר מחמתו ונחתום מעיד על עיסתו שהרי שלח לו יותר ממה שהיה לו בידו ואם איתא לא היה צריך לשלוח לו כ"א מאתיים לפרעון חוב הראשון וכשישלח שמעון עוד סחורו' יחזור ראובן וישלח דמיהם.

עוד תמיה לי מילתא טובא שאיך נחייב ליתו' ליתן סך ב"א תק"ם משלם שהרי גם אם נודה ונאמר שזה הכלל הוא כלל גדול ובל יראה ובל ימצא שום א' מאנשי עט"י שמסתחר בפאטור עם א' מאיזה ב"א עד שיקבל ממנו תחי' סך מה לקרן קיימת סחורו' ואח"ך שולח להם צורה' לפרעון סחורה שקבל וחוזר ושולח לו סחו' אחרת בהלואה כ"ז יועיל לסחורה בדמי סחורות ששלח לו עתה שהם בסך אלף תת"ץ אבל לחייבם חו"ר וק' שהם תשלום ב"א תק"ם לזה לא ידעתי שום ט' וכמדומה שהבע"ד התעהו להר' נרו' וחשב שדמי הסחו' הם ב"א תק"ם ומ"ש עוד וא"כ כיון ששלמה טוען שברור וידוע בעדים שהסחורו' ששלח עתה הגיעו בעוד שהיה חולה וכו' ג"ז אינו שלא מצא כ"א ע"א כנז' בשאלה ואת"ל שהיו ב' עדים בעינן נתקבל עדות בחיי אביהם ומ"ש שבני ביתו אמר בפניהם כתר כירו' וכו' כבר כתבתי כי האלמנה מכחשת הכל ומ"ש עוד ולע"ד כי אפי' הכתבי' הם כת"י המלוה שכתב לו כו"ך נשאר עמך ולא נחלק עליו אברהם כהן מעולם וכו' גם לזאת תמה אני כי מי הגיד שלא נחלק עליו אם לח עפ"י דברי הבע"ד. ואני אומר אפשר שנחלק עמו והודה לו הר"ש ומ"ש עוד ואפי"ה חייב הר"ש שבוע' כדין הבא ליפרע מנכסי יתו' גם לדבר הזה לא ידעתי שבו' זו מאי עבידתי' כיון דלשי' דמר הוי נ"ד כתוך זמן וכהודה לפני ב"ד לפני מותו א"כ הוא נוטל בלא שבו' ואפי' מית"ק. עוד תמיה לי מה שלא זכר הר' הפו' יצ"ו מה משפטו של התאקים מכאדאת הנז' בשאלה שנמצא כתוב בפנקס הר' אברהם והר"ש הודה מקצת וכפר מקצת כנז' וכנר' שלא הודיעו הבע"ד כלל הנ"ל כתבתי והוא הצעיר שלום כאזכי ס"ט:

וזאת תשובתי על ד"ק

היתה עלי טהרת יהקו' מני"ר מע' הר' המו' ואח לברק מלך שהשלום שלו יצ"ו ובידו רצפת בהט ושש משופרי שופרי שפרה שמשפרת'. ואראה מראות אלקים האי פס"ד ברוחב מבינתו צלל במים אדירים ויוצא פרח' אית ליה פרחא' כתפארת אדם כל שהיא תפארת. ולפי רוב הענוה שדר לן מר לחוות דעי וכשאני לעצמי ידענא בנפשאי שמעתתא בעיא צילותא ואני בתוך הגולה אגב מטלטלי היום כאן וכעת מחר אשים לדרך פעמי ותישאני רוח אל ארץ אחרת אמנם דחקתי ונכנסתי' ולעשות רצון צדיק חפצתי' ואומר עם קני' מטה אהרן במיעוט שיחה באמת אמרו הקיטע יוצא בקב שלו מחוגר חגורה ואפי' היא חגרת. וכפי אהרן עבוד פרישה' קדם אבונא דבשמייא ינחני במעגלי צדק לבל אכשל בדבר הלכה ויה"ר שיהא לימודנו זה נ"ר לפני יוצרנו לאקמא שכינתא מעפרא יה"ר דתירום רישיה והית עטרת. וזה החלי בס"ד:

תחילת דיבר דברי שלום למ"ר אתא ואייתי בידיה פ' מר"ן ז"ל בסי' ע"ה וסי' ק"ח דמלוה ע"פ אינה ניגבית מיורשים אם לא על ג' דרכים או כשהיא תוך זמן או כשחייב מודה וציוה בחליו שיש לפ' חוב עליו או שמתוהו ומת בשמתיה תחת שלש אלה גובין מנכסי יתו' ודהייתה תוך זמן צריך שנתקבל העדות בחיי אביהם ובצוה בחליו במחלוקת שנויה אי מקבלים עדים בפני אפוט' או לא כמ"ש מרן בסי' ק"י ס"ט והס' הראשונה שהביא מרן היא ס' הרמב"ן שהביא הב"י ומני"ר אתא ואייתי בידיה דברי הרמב"ן שכ' וכן מ"ש כשחייב מודה פי' הר' בהודה בב"ד ומודה אני בזה משום דמילתא דאבוהון היא ומדברי הרמב"ן אלו תמה כת"ר ע"ד סמ"ע בסי' ק"ח ס"ק י"ג ובסי' ק"י ס"ק כ"ה כמבואר בד"ק באורך ומכח קו' זו נדחק כת"ר וכ' כי דברי סמ"ע בסי' ק"ח לא שלו היתה ויתכן אל מי מקדושים וכו' ע"כ תד"ק תו דוחק גדול כי הוא מפרש דברי מר"ן דלא כמאן דאף הרמב"ן הודה להראב"ד מיהא בחייב מודה דבעינן הודאה בב"ד כיון דמילתא דאבוהון היא ולקוע"ד נ"ל לפרש דברי סמ"ע עם כי לדינא לא נפקל"ן מידי לא נצרכה אלא לפלפולא ותחי' נדקדק בדברי הרמב"ן שכ' וכן עידי צואה מקבלין דמילי דיתו' נינהו ובמילתא דנזקקין כגו' דאמר תנו בין בשדה זו ומנה זו בין בשדה ומנה סתם מקבלים עדים הללו בפני אפוט' דהא הילכתא אי מזדקקי' מוקמינן אפוט' אבל הראב"ד העמידן במוסר דבריו לב"ד או שכתבו עדותן בשטר ואינו במשמע ועוד איך כ' צואה מחיים ואי כ' לאחר מיתה אף בשטר אין מקבלים עדו' דבשעת חתי' הוי כמי שנחקרה עדותן בב"ד וזו אפי' בב"ד נמי אין מקבלים אותה וכן מ"ש כשחייב מודה פי' הר' כשהודה בב"ד ומודה אני בזה משו' דמילתא דאבוהון היא ע"כ:

וטרם נקרב לדקדק בדברי הרמב"ן מה שאנו צריכים לישוב דברי סמ"ע רגע אדבר במאי דתמיה לי דדברי הראב"ד סתראי נינהו ממה שהביא בשמו רי"ו נכ"ד הביאו הב"י בסי' זה ס"ק י"ב דהנה הראב"ד אוקי לההיא דתנו מנה ושדה במודה לפני ב"ד או שכתבו עדותן בשטר משום דס"ל דלא כהרמב"ן דמקבלי' עדו' בפני אפוט' וע"כ הוכרח לפרשו על א' מב' פנים או הודאה לפני ב"ד דתו לא צריך קבלת עדות או שכתבו עדותן בשטר דעדי' החתו' על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי ואע"ג דצריך קיום מ"מ כיון דכמו שנחקרה עדותן בב"ד דמי מקיימים שלא בפני בע"ד וה"ה לגבי קטן דכשלא בפניו דמי וכמ"ש הרשב"א הביא דבריו הב"י סי' ק"ח ס"א וז"ל נ"ל דכשחייב מודה בפני ב"ד או בפ"ע ואמר כתובו וכתבו דמשעה שכתבו נעשה כמי שנחקר' עדותן בב"ד ואי משום קיום עדותן הא אמרינן בהגוזל מקיימין השטר שלא בפני בע"ד ע"כ וא"כ גם הראב"ד מוכרח שיסבור כן דאל"ה לא תיקן כלום במה שכתבו עדותן בשטר כיון דאכתי צריך קיום ואין מקיימין שלא בפני בע"ד וקטן כשלא בפניו דמי אל"ו ברור דברי הראב"ד דמקיימים צואה זו שלא בפני בע"ד כיון שחתמו בשטר וזה ברור כשמש ואילו רי"ו הביא משמו שטר צואה אין מקיימין אותה שלא בפני בע"ד ול"ד לקיום שטרות דעלמא דאמרינן עדים החתו' על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי דשטר צואה אינה אלא לזכרון דברי' והא דאמרינן אם אמר תנו נותנים מנכסי יתומים מיירי דאמר תנו בפני ב"ד או שכ' צואה בכ"י תנו מנה לפ' כ"ו מדברי הראב"ד ע"כ הנך רואה דהראב"ד סובר דצואה אין מקיימים אותה שלא בפני בע"ד וקטן כשלא בפניו דמי וההיא דתנו מנה אוקי לה או בהודאת ב"ד או כ' בכת"י אבל בחתימת העדים לא סגי כיון דבעייא קיום וה"ן נסתר מחמתו דברי הראב"ד ותימא על הב"י שלא זכר שר מזה ואייתי דברי הרמב"ן ודברי רי"ו ומה זו שתיקה ודוחק אצלי לומר דתרי הראב"ד נינהו וסבור הייתי לומר דמה שהביא הרמב"ן משם הראב"ד שכתבו עדותן בשטר היינו בעניין שאינו צריך קיום כגון שחתי' ידי העדים ניכרת לב"ד ועיין סמ"ע ס"ק כ"ו לא שגם זה דוחק ופשט הלשון אינו מורה כן:

ועוד תמיה לי מילתא בדברי הב"י בס' י"א שעל דברי הרא"ש שהביא הטור יורש שנתן נכסי מוריש לקטן ויצא שט"ח על המוריש אי נחתינן לנכסי קטן אם השטר מקוים מורידי' ואם אינו מקוים אין מורידים שאין מקיימים שלא בפני בע"ד. תמה הב"י דהא קיי"ל מקיימים שטר שלא בפני בע"ד ונדחק תחי' בזה ואח ך הביא דברי רי"ו וסיים וכ' והשתא י"ל שט' דברי הרא"ש בתשו' משום דס"ל כהראב"ד ע"כ ולא זכיתי להבין ד"ק דהא לא כ' רי"ו משם הראב"ד הא בצואה דלזכרו' דברים עבידא ול"ד לשאר שטרו' אבל תשו' הרא"ש איירי בשטר היוצא על המוריש ומ"ש משטרו' דעלמא דמקיימי' שלא בפני המוריש ואין לו' דמ"ש הרא"ש ויצא שט"ח על המורים דלאו שט"ח ממש קאמר כשטרי דעלמא אלא ר"ל שט"ח מחמת צואה שמצאו כתו' בצואת המוריש שיתנו כו"כ לפ' הא ליתא דאיך סיים וכ' אם השטר מקוים גובין ואם אינו מקוים אין גובין הא לא יתכן מקוים דקיום הצואה היא לאחר מיתה ולדעת הרא"ש אין מקיימי' שלא בפני בע"ד גם אין לו' דכונתו דאחר דמצינו חומרא זו גבי יתו' דאין מקיימי' צואה א"כ גם נחמיר עליהם ונאמר שלא יגבו מהם בשטר שאינו מקויים זה אינו דמלבד דרב המרחק ביניהם ושנייא ההיא דלזכרון דברים עבידא עוד בה דא"כ היינו תי' קמא שתי' הב"י ומה חידש לן בטובו ושוב בא לידי ס' הכנה"ג וראיתי לו בהגב"י אות ך' תמה כן על הב"י גם מה שסיים הב"י וכ' ומדברי ה"ה שכ' בפ"ז ממלוה נראה קצת שגם הרשב"א סובר כן מה ק"ק דהא כתבתי לעיל משם רשב"א שהבי' הב"י בסי' ק"ח דבחייב מודה איירי שכתבו עדותן בשטר ומקיימין אח"כ דעדים החתומים על השטר וכו' מיהו לזה י"ל דשנייא צואה דתנו מנה לפ' ממודה שחייב לפ' דההיא כשטר חשיבה ומ"ה מקיימין מיהו הב"י לא דרך בזה שיישב דברי הרא"ש עפ"י דברי רי"ו וכמש"ל באופן כי מאד אני נבוך בזה וכעת אין בידי ספרי דבי רב כ"א ב"י וסמ"ע דוקא.

ומעתה נחזור לדקדק בדברי הראב"ד שהביא הרמב"ן במ"ש וכן מה שאמרו בחייב מודה פי' הרב כשהוד' בב"ד ומודה אני בזה וכו' וי"ל דלמה אוקי בהודה בב"ד דוקא ולא ג"כ בכתבו עדותן בשטר וכמו שפי' הרשב"א וגם הוא עצמו פי' הך דתנו מנה לפ' בכתבו עדותן בשטר ומט' דעדים החתו' על השטר וכו' והנראה אצלי דחדא מנייהו נקט וה"ה לאידך ויתכן שהראב"ד הזכירה והרמב"ן לא חש להזכיר כי כונתו לומר שהוא מודה לו בזה דנקוט מיהא שאין מקבלין עדות בפני אפוטרו' כיון דמילתא דאבוהון היא אם לא על צד הנאות דהיינו הודאה בב"ד או חתמו עדותן בשטר וכן בדין לע"ד שהרי בתנו מנה לפ' כ' דאיירי בהודה בב"ד או חתמו עדותן בשטר ואמאי לא קאמר נמי עוד אחרת והוא כ' בכ"י הידועה לב"ד שכתב רשב"א בשם ראב"ד הביאו ב"י סי' ט' וע"כ אני אומר דודאי ראב"ד כולהו תלתא קאמר והרמב"ן לא חש להביא אלא ההיא דחתמו בשטר משום דרמי עלה איך כ' עדותן בשטר צווא' מחיים אבל בחייב מודה דליכא למפרך מידי ואדרב' אזיל ומודה לא חש להביא אלא חדא מינייהו והודה לו דנקוט מיהא כיון דמלתא יאבוהון היא לא מקבלי עדות אם לא על צד הנאות ונקט הודאה דב"ד וה"ה להנך תרתי וכן פ' מר"ן בשם ויש מי שכ' ומעתה בהיה כונת סמ"ע בסגנון זה שמדקדק לשון מר"ן שכ' ודהיתה תוך זמן צריך שנתקבל עדו' בחיי אביהם שהיא תוך זמן דאל"כ אין מקבלין עדות על קטן אפילו בפניו משמע מדבריו דוקא בההיא דתו"ז צריך שיגיע העדות לב"ד בחיי אביהם אבל באידך תרתי חייב מודה ושמתוהו ב"ד א"צ ובשלמא בשמתוהו ב"ד הדבר ידוע לב"ד שעדיין חייב דב"ד שמתוהו ומת בשמתיה אבל בחייב מודה אמאי אינו צריך שיקובל העדות בב"ד בחיי אביהם דהא אחר מותו אין יכולין לקבל עדו' וע"ז תי' סמ"ע דבחייב מודה כיון שהדבר ידוע מפי מקבלי צואה שעדיין חייב וכו' אין כונת הסמ"ע במ"ש מפי מקבלי הצואה מפיהם ממש אלא מפי עדותן בשטר וכונתו לומר דבחייב מודה אינו צריך שיקובל העדו' בחיי אביהם דכיון שהעדים כתבו וחתמו כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי ומקיימין אח"כ אף שלא בפני בע"ד והיינו כדעת רשב"א ורמב"ן וראב"ד ומ"ש סמ"ע ועיין לקמן סי' ק"י דבכה"ג שהוא מבורר מקבלים כונתו דעדיפ' מינה כ' מור"ם בהג"ה דבכל דבר המבורר מקבלין עדים שלא בפני בע"ד כ"ש הכא דכבר כ' וחתמו ועדים החתומי' וכו' וחזר סמ"ע והק' ע"ז אבל הטור והמחבר פ' שם דבעינן שיצוה כן בפני ב"ד או שיכתוב צואתו בכת"י הניכר לב"ד כונ' דהנה שם כ' מר"ן ויש מי שכ' שאין מקבלין אותו בפני אפוט' והיכי משכחת לה שהמניח ית"ק שתהא צואתו קיימת בכותב דברים לב"ד או שכתבו העדים צואתו בשטר וחתמו בחייו או שכ' הוא עצמו צואתו בכ"י הניכר' לב"ד וכ' סמ"ע ס"ק כ"ו הא דסיים המחבר בכ"י הניכרת לב"ד היינו לדעת הרא"ש דלהרמב"ם א"צ שיכירו הב"ד עצמם אלא יקיימו כת"י אביהם ע"י אחרים ונ"ל דקאי גם אמה שלפניו העדים שחתמו הצואה בחייו דגם חתי' צריך שיהא ניכר לב"ד שאינה צריכה קיום דאז עפ"י ראייתם ידונו עכ"ל הורה גבר דהי"א שהביא מר"ן היא סבר' הרא"ש וגם מ"ש שחתמו העדים בחייו היינו שתהא חתי' ניכרת לב"ד שאינה צריכה קיום דאי צריכה קיום אין מקיימין צואה אחר מיתה ומעתה מקשה סמ"ע לשי' דנמצא לדעת הי"א גם חתמו בחייו אינו מועיל אא"כ חתי' ניכרת לב"ד ואיך כאן סתם מר"ן וכ' ודהיתה תוך זמן צריך שיעידו בב"ד קודם מותו משמע הא חייב מודה אינו תלוי בב"ד כלל ודי במה שיחתמו העדים והלא לדע' הי"א גם בחייב מודה הדבר תלוי בב"ד שצריך שיכירו חת"י זהו כונ' במ"ש אבל הטור והמחבר וכו' להקשו' על מר"ן מסי' ק"י גם מ"ש סמ"ע בסי' ק"י ס"ק כ"ה או בא' מהג' דברים שהס' נותנת בהם שחייב אין הכונה לומר מצד הס' בלי שום עדות אלא הכונה אחר שנתודע לב"ד בתוך זמן ואחר שחתמו עדים בחייב מודה תו ליכא חשש דצררי ושובר ובודאי חייב בהם זה נלע"ד בכונת סמ"ע.

אלא דלע"ד דברי סמ"ע בס"ק כ"ו תמוהי' במ"ש כת"י הניכר' לדעת הרא"ש דלהרמב"ם א"ל שיכירו ב"ד אלא יקיימו כת"י אביהם ומכח זה הוכרח לדחק דקאי גם אמה שלפניו אחייב מודה וחתמו צואה בחייו וזה תימא חדא דלעיל ס' ד"ה פ' מר"ן בפשיט' כדע' הרמב"ם ולא זכר שר דפת הרא"ש כלל וכאן אחאי חש לה ועוד יש לתמוה טובא מה דמות יערוך כת"י לשטר צואה ע"כ לא כתב הרמב"ם דמקיימינן השטר לפני היתומים אלא בשטר דכיון דבעלמא בשטר מקיימינן שלא בפני בע"ד וט' רבא איכא דעדים החתו' וכו' אך כת"י למה יקיימנה שלא בפני בע"ד וכן מצאתי להדייא בש"ך סי' מ"ו ס"ק י' כתב בפשי' דמקילינן בשטר היינו משום דקיום שטרו' דרבנן דדבר תורה עדי' החתומים וכו' אבל בכ"י כיון דמדאורייתא בעייא קיום וכ' שכ"כ סמ"ע אין מקיימין כת"י לא בפני בע"ד וא"כ מה הוכיח יוכיח הסמ"ע כאן דמר"ן לדעת הרא"ש אמרה דאילו להרמב"ם יקיימו כת"י אביהם אחר מותו וזה אינו לא בשטר ולא בכ"י ולדעתי מרן אפי' לדעת הר"מ אמרו דבכ"י צריך שיכירו הב"ד דאל"ה לא מצו לקיימו אחר מותו ומעתה גם בחלוקת חייב מודה שכ' מר"ן אחהמ"ר מכת"ר הסמ"ע א"צ שיכירו ב"ד חת"י דלדעת הר"מ מקיימין שלא בפני בע"ד וה"ה בפני יתומים ומעתה ל"ק מה שהקשה סמ"ע בסי' ק"ח ודו"ק.

ואיך שיהיה מהרשום בכתב מפורש יוצא באר לחי רואי דאין מקום לזכות לשמעון לגבו' מהיתומים אף לפי דברי שמעון שאשת ראובן אמרה שראובן אמר בחליו כתר כ' ירו אלדי בעטלי בס אטלע אל סוק בבעט לון ואפילו שתהיה נ"ד כתוך זמן וכחייב מודה דבתו"ז בעינן מיהא נתקבל העדו' בחיי אביהם וגם במודה בחליו בעינן מיהא חתמו העדים בשטר בחייו ואח"ך יתקיים בב"ד וכמעט אין חולק בזה שכן דעת ראב"ד ורמב"ם ורשב"א והרא"ש מחמירים טפי דאפי"ה לא מקיימינן אחר מותו אלא צריך שימסור דבריו לב"ד ולדעתי גם הסמ"ע יודה בחתמו בחייו דמהני לפי מ"ש בכונתו ומה שמר"ן ז"ל בסי' ק"ח סתם וכ' חייב מודה ולא פי' שצריך שיחתמו העדים בחייו נ"ל דסמך אמ"ש או שחייב מודה וצוה בחליו שיש לפ' חוב עליו דמילת וצוה בחליו יתו"ר נפיש אמנם רמז מה שצוה בחליו שיכתבו ויחתמו ומסתמא כן עשו ואמטו"ל גבי מית"ק כיון שכתבו וחתמו ובנ"ד דליכא מהני תלת ולא חדא לטיבותא מאין הרגלים לגבות לשמעון מהיתומים ואפילו לפי דעת ההג"ה בסי' ק"י שכ' דבדבר הברור שאין בו חשש מקבלים נלע"ד דה"ד בצואה ודכותא דהוו מילי דיתומים אבל בהנך תלת דמילתא דאבוהי היא פשיטא דאין מקבלין כמ"ש מני"ר שיחל"א.

ובאמת דהכתב אשר נכתב בשם מע' הרב המופלא מר דיינא אחד היה אברהם יצ"ו ראש על אר"ץ רבה יע"א כולה מקשה א' ומהתימ' על גודל חריפותו ובקיאותו איך אישתמיט מתחת קן קולמוסא דברים אלו כאשר מני"ר עמד וימודר אר"ש על כל קוץ וקוץ תשו' מאהבה ובפרט במ"ש כי אפי"ה חייב הר"ש שבועה דאוריית' כדין הבא ליפרע מנכסי יתומים וכו' והלא לשי' דמר ומשוי ליה כתוך זמן וכחייב מודה אין שום שבו' עליו וכמ"ש מני"ר וזה ברור ופשוטו גם מ"ש ואחרי שאשתו העידה עליו שאחר כתר כירו וכו' ואחרי שהכתבים והעדיות יצאו מכוונים וכו' הם דברי תימא דמה עדות היא זו ואשה בעזרה' מנין ומני"ר יצ"ו אתי עלה מההיא דכ' מור"ם בסי' ק"ח דאינה נאמנ' אשתו לומר שלא נפרעו ההוצאו' שהוציאו עליו ולדעתי יותר מפורש הדבר בדברי רשב"א בתשו' הביאו ב"י סי ק"י ס"ג וז"ל כל שיש ית"ק וגדולים נזקקים לנכסי גדולים ואין נזקקין לנכסי קטנים ואפילו יודו הגדולים לב"ח שהם יודעים שלא נפרע החוב ושלא התפיס אביהם צררי ואפילו אמרו בפנינו הודה לו בשע' פטירתו אין משגיחים בהם לחייב את הקטנים ואפילו אמרו שהאב הודה בפניהם שאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד וכ"ש האחים שאינם בתו' עדות והביא ראיה לדברע"כ. והדברים ק"ו ומה אחין שע"י עדותן מחייבים עצמן ואפי"ה לאו כל כמנייהו לגבי קטנים כ"ש אשה דלא מפסדת מידי בעדותה דפשי' כיון דלא שייכ' בתורת עדות לא מעלה ולא מורדת וגם דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד וכמ"ש.

ועוד תיוהא קא חזינא בדברי הרב המופ' יצ"ו שכ' ובנ"ד ליכא שום חששא וחייבים למסור להר"ש הסחורות אשר הם בעין ולא נגעה בהן יד ודברים לו אחהמ"ר אין להם שחר דלשי' הרב יצ"ו דמשוה נ"ד כתוך זמן וכחייב מודה מאי ארייא סחו' אשר הם בעין אפילו הם מעלומי עין חייבים ליתן ואפילו מכרום ונאכלו המעות חייבים לשלם דהא אפילו מלוה דלהוצאה ניתנה גובה מיתמי בא' מג' דרכים ואפילו מלוה ע"פ וכמדומה שכונת הרב יצ"ו לדמות נ"ד להוציא על היורשים שטר עיסק' שפ' מר"ן בסי' ק"ח ס"ד ואם יש מהעסק בעין ויש עדים שהוא מאותו הפסק או חליפיו נוטל המלוה בלא שבועה אם כונת הרב יצ"ו כן אין הנדון דומה לראיה חדא דלפי מה שנתברר לי ולפי מ"ש הרב יצ"ו בתחי' הכתב מענין הפאטוריה' הנהוגה באר"ץ אין ענין זה דומה לעיסקא כלל לא הלואה ממש שמלוה לו תחי' סך מה לקרן ואח"ך זה שולח צורה' וזה שולח סחורו' והא פשיטא דאחריו' הדרך על ראובן היושב פה עט"י ואינו לא הלוואה ולא עיסק' וחזר הדין למ"ש לעיל ועוד אפילו לפי שי' הרב יצ"ו הרי כ' הב"י דמ"ש רבינו ויש עדים שהוא מאותו העסק אם הם ית"ק צריך שאותם עדים העידו כן בחיי אביהם דאילו אחר מיתה אין מקבלין עדות על ית"ק ורמזה מור"ם בהגה"ה ובנ"ד לא נתקבל העדות שהסחורות אלו שהם בעין הם של שמעון בחיי אביהם אפילו נחשוב אותו כעיסקא.

וסבור הייתי להלין קצת בעד הרב יצ"ו וממילא רווחא לזכות לשמעון והיינו לפי מה ששמעתי מסוחרי עט"י אשר הם חיים עדנה יצ"ו שענין הפאטוריה הנז' היא רבית ממש שעל המתנ' מעותיו לוקח ה' למאה וחו"ר ארצ"י העלו ארוכ' ומרפא לאיסור זה פ"י שיכתבו שט"ח להפ' אטור סך מה קרן קיימת ואח"ך כל מה שישלח הוא על סמך אותו שטר וראובן הנז' אמרו לי שלא היה לו שטר עם שמעון כלל וא"כ נאמר כי בודאי הגמור שא"י לא יעשו עולה וחלילה לו' שהיה נושא ונותן הכל ברבית אם לא שנאמר כי ענין רו"ש הנ"ז היה דרך פקדון או סרסרות וכיוצא והיינו ששמעון היה שולח לראובן סחורות וימכרום על שמו וכל היכא דאיתנהו ברשות שמעון איתנהו ומהריוח שיעלה מהם יתן לשמעון ה' לק' והשאר יהיה שלו בשביל ש"ט ועמלו זה צ"ב כדי להציל את ב' מאיסו' ריבית וא"כ הא עדיפא מעיסקא דעיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון וזו כולה פקדון וכי היכי דבעיסקא כל שיש עדים דהעסק בעין גובה בלא שבו' ה"ה כאן דכל היכא דאיתיה ברשותיה דמריה איתיה ואף דבנ"ד לא באו עדים בחיי ראובן מ"מ חייבים להחזיר ודמי להך תשו' הרא"ש שהביא ב"י סי' נ"ה מחו' י"ג וז"ל אשה הנושאת ונותנת תוך הבית ואפוט' הממונה על נכסי בע"ה ומת בפ"ה ויודעים שיש לבע"ה נכסים של אחרים בידו והממון נשאר בידם ויודעים של מי הם חייבים להחזיר לכל אחד ממון שלו ואם לא החזירו ובאו לב"ד מהמני במיגו שאם היו רוצים היו מחזירים וכו' ובנ"ד שהאשה היתה שולטת בכל הנכסים וכל הממון היה בידה וידעה כל הפסק של מי הוא והיתום קטן יונק שדיים וגם רגלים בדבר ומקצת בני הבית מכירים של מי העסק חייבת האלמנה להחזיר לכל א' שלו לקיים מצות השבה ואם יצא הממון מידה ובא ליד אפוט' או ליד ב"ד יעשו ככל אשר תאמר האלמנה במיגו דמיד אחר מות בעלה היתה מחזרת לכל א' שלו ופ' מרן בשה"ט סו' סי' נ"ז והא ודאי תשו' הרא"ש הנז' אינה חולקת עם כל מש"ל דאין מוציאי' מית"ק אלא בא' מג' דרכים הנז', ואיך קפסיק ותני דחייבים להחזיר מוכרח לו' דהך תשו' הרא"ש איירי בעסק פקדון דע"כ לא מצריכינן כל הני מילי לגבות מית"ק אלא מחשש צררי ושובר ודוקא במלוה לא בפקדון שגלוי וידוע לאשה שהוא של אחרים חייבת להחזיר ועיין כנה"ג סי' ק"י הגה"ט אות חי' וסי' ק"ח הגה"ט אות נ"ו. וע"כ לא הצריכו גבי עסקא שיבואו עדי' בחיי אביהם אלא דווקא כשצריך עדו' אאחרים אבל אם האשה:

או אפוט' יודעים בבירור חייבים להחזיר ומור"ם בסי' ס"ב ס"א כ' דכל אשה נושאת ונותנת בתוך הבית היא וא"כ בנ"ד כיון דאמרה האשה היא אשת ראובן שעסק זה של שמעון ע"י ששמעה מבעלה שאמר כתר כירו אלדי בעטלי וכו' נמצא היא יודעת שממון זה של שמעו' וחייבת להחזיר זה היה נר' לכאורה להליץ בעד הר' יצ"ו שלזה כיון במ"ש ועדין העסק בעין וטמן ברמז כל הנז"ל:

אמנם אחר ההשקפה נר' דזה אינו חדא דלפי' דעת הש"ך בסי' נ"ז הך תשו' הרא"ש מיירי באשה שהשלישה בעלה והיא נאמנת כדין שליש ול"ד לשאר אשה הנושאת ונותנת תוך הבית עש"ב ובנ"ד אשת ראובן הנז' לא השלישה בעלה ונשים שלנו אינם יודעות בטיב מו"מ כלל ועוד דע"כ לא כ' הרא"ש אלא אם היא יודעת בבירור שעסק זה של פ' וכאן בנ"ד אשת ראובן אינה יודעת בבירור אלא עפ"י מה ששמעה מבעלה שאמר כתר כירו' וכו' ובתורת עדות נגעו בה ולא שמיה מתייא. ותו דאעיקרא יש ליתן כנגד היסוד דמאן לימא לן דלהנצל מאיסור הריבית עשו כמש"ל ששמעון היה שולח סחורה שימכרם על שמו ואימא איפכא שראובן היה שולח מעות ושמעון קונה לו בהם סחורה וזה ככל הפאטורים הידועים שיש להם דין שליח כידוע ואדרבא הסחו' כל היכא דאיתנהו ברשות ראובן איתנהו ואין מקום לשמעון להוציא מן היתו' בשום צד וכמש"ל מכ"ש לפי דברי הר' הפוסק יצ"ו שאשת ראובן מכחשת ואומרת שלא ידעה שום דבר ושלא שמעה כלום נפל פיתא בבירא.

ברם שבתי וראיתי דעדיין מקום יש בראש ויש זכות תולה לשמעו' עפ"י מה ששמעתי והגד הוגד לי כי רו"ש הס' לא היה להם פנקס כלל כי המציאו המצאה א' לטהר חשבונותיהם בכל מעבר ד"מ שלח לו ראובן אלף גרו"ש שישלח לו סחו' ומקודם היה חייב לו ב"א היה שולח לו הסחו' והיה כותב לו בתוך הכתב חש' שהיית חייב לי ב"א לזה קי' צורה אלף נשאר עליך חוב אלף חזרתי ושלחתי לך אלף מסחו' פ' נשאר עליך חוב ב"א ובל כיוצא בזה וכבר נרמז מזה ג"כ בתוך השאלה וכיון שכן נלע"ד לזכות לשמעון. ותחי' נאמר שמ"ש מני"ר שיחל"א וז"ל ואם מפני שחוב הסוחרי' מניח בידם הפאטור' שלהם סך מה והדעת נוטה שראובן ג"כ הוא כא' מהם הרי יש ג"כ סוחרי' שאין מניח בידם הפאטור' כלום אלא שולחים מעות לפאטור' והוא שולח להם סחורה והשתא הכא שכיחי הרבה בעט"י עושים כן ואם מפני ששמעון הטוען יש לו עתה ביד ב' וג' סך ולכן ראובן ג"כ חביריו יוכיחו עליו גם שהדברים אלו הם תפלים לא אמנע מלהשיב עליו דמאן לימא לן שיש ג"כ סוחרי' אחרי' שהוא פאטור' שלהם ואין לו בידם כלום ע"כ תד"ק מבין ריסי עיני כת"ר שהוא מרבה ספקות וספקי ספיקות בדבר ניכר שהוא סובר שבשום ענין אין לקבל עדות על יתו' ואפי' על גילוי מילתא שהרי ענינים אלו בקל יכולים להתברר מפי סוחרי עט"י וסוחרי ארצ"י כי הסוחרי' לא במחשך מעשיהם והכל יודעים באיזה אופן מסתתר פ' עם פ' גם בין כתביו של ראובן יכול להתברר הדבר והנראה בדעתו דעת עליון שאפי' בבירור הדברי' לא יתכן לעשות בית"ק ויותר מזה פי'. מני"ר את דבריו בתשו' הרמתה ע"ד הר' המופלא כמוהר"א יצ"ו שכ' וז"ל ומ"ש עוד וא"כ כיון ששלמה טוען שברור וידוע בעדים שהסחורו' ששלח לו עתה הגיעו לידו בעוד שהיה חולה וכו' גם זה אינו שלא מצא כי אם ע"א ואת"ל שמצא ב' עדים בעינן נתקבל עדות בחיי אביהם עכ"ל.

ואנכי לא כן עומדי דע"כ לא אמרי' דאין מקבלי' עדו' על ית"ק אלא דווקא בדבר הסתום ואינו ידוע לרוב העולם ומפי העדים אנו חיים כגון הודה שחייב לפ' או צואה דתנו מנה לפ' אבל בכעין נ"ד שאמת הדבר שרוב הסוחרי' אשר בעט"י המביאים סחורה מאר"ץ זה דרכם שהסוחר אשר באר"ץ מניח לו קרן קיימת ומסתמא זיל בתר רובא וגם שמעון הנז' כא' מהם הא ודאי יכול להתברר מפי הסוחרי' כיצד היה סדר הנהגתם ועניינם. וכמו כן לברר אם הסחו' באה בתוך ימי חליו זהו בירור הדברים ואינו בגופן של עדות עד שמפני עדות זה נאמר שודאי חייב לו כההיא דתוך זמן דהיינו שהעדים מעידים ממש שלא פרע חוב זה עדיין לא כן הכא דבהתברר הדבר שסחורו' אלו באו בחליו לא בשביל זה נחליט המאמר שעדיין לא שילם והסחור' הם חוב עליו אלא מצד הסבר' אנו רוצים לו' שלא פרע אחרי שלא היה לו שהות לפרוע דמלאך המות אנסיה והבירור אינו גוף העדו' רצוני לומר דלברר מפי הסוחרי' כיצד היה סדר מו"מ של ראובן ואם באו הסחורה בתוך ימי חליו לע"ד שפיר ואריך לעשות כן אפי' בית"ק דדמי קצת להך תשו' שהביא הכנה"ג סי' ק"ח הגה"ט אות י"ג וז"ל אם המלוה או פקדון ברור שהוא אצלו ואין אנו צריכי' לעדותן של עדי' אלא לקבוע להם היכן הם גילוי מילתא בעלמא הוא ומקבלי' עדותן אחרי מותו מורי הר' בתשו' ח"א סי' פ"ג ע"כ. וגם דלא חשו חכמים גבי ית"ק אלא לצררי ושובר ואדרבא כל שידוע בבירור שהממון אצלם חייבים להחזירם וכמש"ל תשו' הרא"ש שהביא ב"י מחו' י"ג ואדרבא החמירו עליהם עד קללה הם אמרו יתמי דאכלי דלאו דילייהו וכו' ב"מ באופן כי אם יתברר הדבר עפ"י הסוחרי' י' כי עסק ראובן ושמעו' היה כדרך כל הסוחרי' שהיה מניח לו קרן קיימת ושולח לו חפצים ואח"ך שולח לו צורה חייבים היתו' לפרוע לשמעון כל הסך שטוען עפ"י כתבו ואעפ"י שיש פה עט"י קצת סוחרים ששולחים מעות ושולחי' להם סחו' כפי מה ששמעתי מפי הסוחרי' דשנייא הנהו שהסוחר שבאר"ץ אינו מאמינם ליתן להם סחו' בהקפה או מט' שאינם אמודים או מט' שהם בעלי ריב ואונס עומדים בדיבור לעשות זריזות לקיים מצות פריעה אבל שמעון הנז' היה מהסוחרי' החשובים בעל שם סוחר טוב ועל הרוב היו שולחי' לו בהקפה.

ונלע"ד להביא ראיה לדבר ששמעו' הנז' היה שולח לראובן בהקפה ממה ששמעתי מפי סוחרי ארצ"י בחפשי למען דעת בירור הדברי' בסדר והנהגת שמעון וראובן הנז' וענין הפאטוריאה הנהוגה פה כיצד היא ואמרו לי שענין הפאטוריאה כולה שנותן לו קרן ואח"ך זה שולח לו צורה וזה שולח לו חפצים וזה כותב בפנקסו ביום פ' שלח צורה פ' ושלחתי לו סחו' פ' וכן ע"ז הדרך ובתוך דבריהם אמרו שענין רו"ש היה באופן יותר נקל כדי שלא לערבב חשבונותיהם. והיינו שבכל כתב וכתב היו עושין חשבון שלחתי כך סחו' ושלחת כך מעות ונשארת חייב כו"כ מעות והרחיבו הדברים. נמצא היה ענין זה ידוע אצל סוחרי אר"ץ וקלסוהו הסוחרי' כי היא המצאה חשובה והשתא אם איתא שראובן היה שולח מעות לשמעו' והיה קונה לו ממעותיו סחו' מה צורך לכ"ז דיי שיכתוב לו המעות ששלחת הילבשתי אותם בסחורה פ' ששאלת ותקבל אותה ואינו צריך חשבון ולא שום דבר אל"ו הדבר מוכיח שהנהגת ראובן עם שמעון היתה כדרך כל הסוחרי' אלא שהמציאו המצאה זאת כדי שלא יהיה להם סיבוך ועירבוב בפנקס וזה אצלי ראיה ומופת חותך וכיון שכן חייבים היתו' לשלם ודמי לאותה שכ' הכנה"ג הגב"י אות ט"ו משם בעל משפט צדק וז"ל כל ט' שהיא רחוקה הרבה כגון ראובן היה חייב לשמעון ונתן לו סחו' דרך קאמבי"ו שיוליכם לויניציא וימכרם ויתפרע חובו והשאר יתן ביד פקידו של ראובן ומת שמעו' ובאין יורשיו לתבוע מראובן בשט"ח שבידם וראובן טו' אילו הייתי חייב לש' לא היה לו ליתן הנכסים שנשארו ביד פקידי אפי' מאן דס"ל דטענינן ליתמי מילתא דלא שכיחא יודו דלא טענינן בשביל היתו' שמא לא נתפרע משארית הנכסים או בשביל שלא היה השטר בידו עכ"ל.

ועוד יש זכות תולה לשמעו' אחרי ששמענו מפי סוחרי אר"ץ שכל ענייניהם היה מפי כתבם ודין גרמא שלא הוצרכו לפנקס א"כ נר' דכתב זו שנמצא ביד ראובן שכתב לו שמעון שנשאר חייב לו כו"כ הוי כמו פנקס כי עליה היה סומך שמעון והוי כמו פנקסו וקיי"ל בדין דגובין עפ"י פנקס אפי' מית"ק וכמ"ש הרא"ש הביאו הטור סי' צ"א ופ' מרן ס' ה' דכל דאיכא רגלים לדבר שמה שכתו' בפנקס הוא אמת מוציאי' אפי' מית"ק ועיין בש"ך שצריך שיהא פנקס בדקדו' ותכף יכתוב ענייניו שלא ישכח ובנ"ד תרתי איתנהו ואדרבא המצאה זו בשביל זה נעשה שתכף ששולח לו הצורה וזה שולח הסחו' וכ' זל"ז כו"כ נשארת חייב לי ואין לך רגלים לדבר גדול מזה שהיה לראובן קרן משמעו' כמ"ש ואיכא אומדנו' מוכיחו' שלא פרע לו אחרי שהסחו' באו בחליו ודי לזה אפי' בעדו' הע"א כיון דגילוי מילתא בעלמא הוא וכמ"ש וממילא ה"ן נסתר מ"ש מני"ר וז"ל ואכתי אמרי' שראו' התפיסו צררי בשום פעם ושכח ולא הכניסם בחשבו' וכו' דזה אינו אחרי שאדרבא הם להנצל מזה עשו המצאה זו לטהר חשבונותיהם בכל ט"ו יום ע"י הכתבים תכף לקבלת המעות ולשילוח סחו' באופן כי לע"ד ע"פ הכתב הנז' ואומדו' מוכיחו' הנז' שורת הדין שיפרע ראובן מנכסי היתו' כל הב"א ותק"ם וכנז"ל.

על דברת התאקים מכאדת שטענה האלמנה שמצא בפנקס ראובן ושמעון הודה מקצת וכ' מני"ר ששמעון חייב ש"ד כדין מודה מקצת דלא שבקי' פשי' סמ"ע נגד ספיקו של ש"ך זו אינה צריכה לפנים וגדולה מזו כ' הכנה"ג הגה"ט אות צ' משם הב"ח דבמצא בפנקס אביו אפשר דאפי' הר"מ יודה דחייב ש"ד דהוי כטו' ברי וציין עלה הכנה"ג ועיין תשו' הרא"ש שהביא ריב"ה סי' צ"א וכונ' דשם כ' הרא"ש דיכול לישבע עפ"י פנקסו דהוי כטו' ברי ולדעתי הפעוט כשר הדבר לפשר בניהם בסך ב"א וכמ"ש הר' המופ' ב"ד רבה יצ"ו. כ"ז כתבתי לא להלכה ולא למעשה ובמיעוט ספרי' אמנם למעשה הא איכא מר עוקבא ברישא מני"ר מומחה ופקיע א' היה אברהם יצ"ו וב"ד הצדק ועפ"י יקום דבר המשפט ואני לעשות רצון מני"ר באתי אל האר"ש הנה הבאתי ב' אותיו' בהעלם כאשר יחלום החולם אגב טרדאי טרדי"ן עלי אדמה ורו"מ כת"ר תבחר ותקרב כל ישר הולך והיה העקב סחוב והשלך והיו כלא היו ושלום כת"ר יסגה וכבוד תורתו יגדל וינשא כנה"ר וה"ן המלאה דעת ויראת ה' וכנא"ה עמוס התלאות בצעריך ירושלים קריית מועדינו היא בית אל. זעירא דמן חברייא קטן שאין בו דעת להישאל. המצפה לישועת ה' מעת לעת אם חפץ שדי ואלוה יואל.

אענ"ה ס"ט:

הלכות חלוקת שותפים

תוכן העניינים

כפי אהרן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה