כפי אהרן חלק א· רבי אהרן בן עזריאל
אורח חיים · סימן יד
כתב הרמב"ם פ"א ה"ג שופר של ע"ז ישראל וכו' ואם של גוי וכו' עיקרא דהך מילתא איתא בר"ה ד' כ"ח אמר ר"י שופר של ע"א ואם תקע יצא והתוס' בחולין ד' פ"ט היק' דבברייתא תנייא שופר של ע"ז תקע לא יצא ותי' ב' תירוצים התי' הא' דהברייתא איירי בעכו"ם של ישראל שאין לה ביטול ורבא איירי בע"ז של עכו"ם דיש לה ביטול ולא מיכתת שיעוריה וד"ל דאף קודם שנתבטלה יצא הואיל ושייך בה ביטול דכי האי גוונא משני בפ' לולב הגזול אהא דאמר רבא לולב של ע"ז אם נטל יצא פריך ליה ממתני' דלולב של אשרה פסול ומשני באשירה דמשה וא"ת ע"ז דגוי מכי אגבהה הוייא דישר' וכו' וי"ל כגון שהגביה השופר והסנדל ע"מ שלא לקנותו דהא תנן במנעל שאינו שלו חליצתה כשירה ולולב איירי בי"ט ב' ובסוכה הוה מצי לשנויי דמתני' בי"ט ראשון ולא הוה צריך לאוקמה באשרה דמשה לא משום דקתני אשרה דומייא דעיר הנידחת ע"כ וכן ממש כ' התוס' בסוכה ד' ל"ב ד"ה באשירה וייבמות ד' ק"ג ד"ה במנעל ע"ש והנה דברי התוס' צריכים ביאור במ"ש ובסוכה הוה מצי לאוקמי מתני' בי"ט ראשון וכו' וק' דהא מתני' קתני לולב של אשירה ומכי נקצץ הלולב מן הדקל כבר נתבטל וא"כ מאי נ"מ אם הוא יו"ט ראשון ובשלמא במימרא דרבא שאמר לולב של ע"ז אוקמו התוס' שפיר בעכו"ם של גוי וקודם ביטול דאפ"ל דנעבד בתלוש אבל במתני' דקתני אשרה הלא משנקצץ נתבטל ותו לא נ"מ מידי בין יו ט ראשון ליו"ט שני וכה"ג כתב התוס' בדב"ז לקמן לתי' ר"ת דמחלק בע"ז דעכו"ם גופה בין קודם ביטול לאחר ביטול כ' ז"ל והא דמשני בסוכה באשירה דמשה ולא משני בין קודם ביטול בין לאחר ביטול משום דמכי נקצץ האילן מן הדקל נתבטל וא"כ גם כאן היו יכולים לומר כן בפשיטות וראיתי להר' ח"ה שנרגש בהיפיך מקושייתנו דאמאי לקמן לא משני נמי דדייק דומייא דעיר הנידחת וכ' משום דלא נ"מ מידי לעניין דינא ע"ש וזה אמת אך מה שהיקשי' ודאי ק' דבאמת אין כאן חלות לקו' התוס' דודאי נתבטל כי שנקצץ ואמאי דחקי התוס' לתרוצי משום דקתני דומייא דעיר הנידחת. ואעיקרא קו' התוס' לקמן ותירוצם הוא משנה שאינה צריכה דמי לא ידע בכל אלה דמשנקצץ האילן מן הדקל נתבטל ודקארי לה מאי קארי לה.
וראיתי להר' בית יאודה בשי' על יבמות שהרגיש בקו' זו וכ' וז"ל הא דלעיל לפרשי' לא משנו דמשנקצץ נתבטל י"ל דהא על המקשה נמי ק' ל"ל למיפרך מהא דאמר רבא הו"ל להקשות בפשיטות אמאי לולב של אשירה פסול הא משנקצץ נתבטל וא"כ מקשו התוס' שפיר הו"מ לשנויי דמיירי ביו"ט א' דמאי אמרת כיון שנקצץ נתבטל א"כ מאי פריך מרבא הו"ל להק' בפשי' וכו' עש"ב ולא נתחוורו לי דבריו אהמ"ר דודאי המקשן לא ק' ליה על גופה דמתני' דאפשר ט' דמתני' אף שנקצץ ונתבטל פסול משום דמאים דט' מאיס שייך גם אחר ביטול וכמ"ש התוס' בע"ז ד' מ"ז ד"ה מי מאיס וא"כ המק' מקשה בכח לרבא ומה יתרץ לו התרצן דמיירי ביו"ט א' ומאי נ"מ הרי נתבטל כשנקצץ וכמו שהיקשי'. ודע שהתוס' ביבמות כ' ז"ל והא דמשני בסוכה באשירה דמשה ולא משני בדעכו"ם וקודם ביטול משום דאפי' נקצץ האילן מן הדקל נתבטל והר' ח"ה שם נדחק במילת אפילו שכ' התוס' וכ' ז"ל פי' דודאי אם קצץ הלולב מן האילן לצורכו דהוי כונת ביטול גם הדקל עצמו נתבטל אלא אפי' נקצץ לולב ממילא בלי כונת ביטול דהדקל אסור מ"מ הלולב מותר כדאי' בפ' כל הצלמים גבי שפויים דמותרים משום דזריק להו ולא פלח להו ומילת נקצץ ממילא בלי כונה משמע מדלא נקטי קצץ כמו שדיקדק הרמב"ן וכו' ע"כ. והנה זה שכ' הר' שנקצץ ממילא אין כונתו לומר שנקצץ מאיליו דהרי בע"ז שנקצצה מאליה הוי פלוגתא דרב ושמואל שם בסו"פ כל הצלמים ולרב אסורה וקייל"ן הילכתא כרב באיסורי וכן פ' הפוס' ולאיבעית אימא שם בסוגייא אסיק דלכ"ע עובדין לשברים ואסורה אפי' לשמואל היפיך דברי הר' בכונ' התוס' אבל כונ' הר' במ"ש נקצץ ממילא בלי כונה ר"ל בלי כונת ביטול האשרה אבל לעולם נקצץ ע"י אדם והיינו לצורכה שאמרו שם בברייתא היא אסורה ושיפאיה מותרין וזהו שכ' הר' ז"ל דומייא דשפאים אלא דיש להעיר קצת על הר' ז"ל דאם באנו לדייק מילת נקצץ בדברי התוס' פשטא משמע דנקצץ מאליו ולא שנקצץ ע"י אדם מבלי כונת ביטול האשירה דומייא דחרש שנחלץ שהביא הר' ז"ל דאין לו כונה כלל ואילו גבי שפאים אינו מתכוין לביטול אבל הא מיהא מתכוין הוא ליפותה כמ"ש רש"י שם לצורכה ליפותה באופן דכונ' התוס' לפי' הר' ז"ל לא פלט מחולשא.
כי ע"כ אלין דהוו דיקדוקי סופרים בדברי התוס' ז"ל לדידי חזי לי לישב הכל ולפרש כונ' אחרת בדברי התוס' דאעיקרא קו' התוס' אינה כפשוטה לא לפרש"י ולא לפר"ת והעניין דשם בע"ז הוי פלוגתא דרב ושמואל בע"ז שנשתברה מאליה רב אמר צריך לבטל כל קיסם וקיסם ושמואל אמר צריך לבטלה ואסיק לכ"ע עובדין לשברים וכו' ע"ש והנה בריש פ' כל הצלמים אמר שמואל מצא שברי ע"ז מותרין ושם בתר הכי איפליגו ר"י ור"ל בע"ז שנשתברה מאליה ר"י אמר אסורה והרי"ף ז"ל פ' לתרוייהו דשמואל ודר"י ותמהו עליו הר"ן והריטב"א ז"ל וז"ל צריך בירור כיון שהר' ז"ל פוסק כר"י דע"ז שנשתברה מאליה אסורה איך פ' כשמואל דשברי ע"ז מותרי' ואיכא למימר משום דלקמן אמרי' דלכ"ע עובדין לשברין אלמא איפשר ס"ל לשמואל דע"ז שנשתברה מאליה אסור' והי"ט דשמואל משום דלנשברה מיאליה לא חייש דגוי מינטר לה ואעג"ב דבודאי נשברה מאליה אסורה כר"י במצא שברי ע"ז מותרים כיון דנשתברה מאליה לא שכיחא מסתמא אמרי' גוי רתח עלה ושברה ובטלה וכו' וכי תימא והא לקמן גבי פלוגתייהו דרב ושמואל בע"ז שנשתברה מאליה אמרינן במסקנא דכ"ע אין עובדין לשברים דאלמא מסקנא דשס' דנשתברה מאליה שרייא איכא למימר דלההוא לישנא כי אמרי' אין עובדין לשברים ה"מ כשעיקר ע"ז קיים דומייא דמתני' דאייתינן עלה ההיא פלוגתא דתנן שפאה לצורכה דכיון דל נשתברה ממנו אלא מיעוטא בכי האי גונא אין עובדין לשברים אלא לגוף הע"ז שאין עובדין לשמים לגוף ע"ז ולשבריה אבל מ"מ לגופה של ע"ז עובדין אפי' שנשתבר ממנו מקצתה וכו' זה נר' דעתו של הר' ז"ל ע"כ דברי הר"ן ז"ל וכן ממש כ' הריטב"א ז"ל לישב דעת הרי"ף עש"ב.
הנך רואה דהראשונים ז"ל הוו גרסי בשס' ואבע"א דכ"ע אין עוברין לשברים ועין להר' לחם סתרים שכ' לישב דברי רש"י ז"ל שגם הוא היה גורס כן ומעתה אני אומר דכונת התוס' בקושייתם מעיק' לדעת רש"י הוא כן דנוקמא ביו"ט ראשון ובע"ז דגוי ר"ל בע"ז דגוי דצקצץ מאיליו הלולב דתו לא מצית אמרת כיון דנקצץ נתבטל דהא לפום פשט פלוגתייהו דרב ושמואל קמפלגי בעובדין לשברי' והילכתא כרב דאסר וגם לאבע"א קמא דכ"ע עובדין לשברים ואסו' וא"כ נוקמא ביו"ט א' ובע"ז שנקצצה מאליה דהא בל"ה מוקי לה באשירה דמשה אע"ג דלא שכיחא נוקמא ביו"ט א' ובנקצן מאליו אע"ג דלא שכיח וע"ז תי' דדומייא ועיר הניד' קתני דאיירי גם ביו"ט ב' וחזרו והיק' קו' זאת התוס' גם לפר"ת והשתא לא מצו לתרץ משום דומייא דעוד הניד' קתני משום דליכא נפקותא לעניין דינא וכמ"ש המהרש"א ז"ל וע"כ תי' דכיון שנקצץ האילן מן הדקל נתבטל ר"ל דהתרצן דלא מוקי לה בע"ז דגוי קודם ביטול והיינו בנקצץ מאליו הי"ט משום דאית ליה כאבע"א בתרא דלכ"ע אין עובדין לשברים והי"ט כמ"ש הר"ן והריטב"א ז"ל דכיון דעיקר ע"ז קיימת ולה הן עובדין תו לא חיישי לאותן שברים ולא פלאי להו וזהו שדיקדקו התוס' וכ' דכיון דנקצץ הלולב מן הדקל נתבטל ר"ל כיון דעיקר ע"ז שהוא הדקל קיים נתבטל הלולב והשתא חי' גדול השמיעונו התוס' ז"ל בקושייתם ובתירוצם דמעיקרא לא ניחא להו לתרץ דהתרצן אית ליה כחד אבע"א דאית להו תי' יותר מרווח דומייא דעיר הנידחת ולעולם אית ליה לתרצן עובדין לשברים כפשט מחלוקת רב ושמואל וכאבע"א קמא ולפר"ת דלא מצו לתרוצי דומייא דעה"נ תי' דהתרצן אית ליה כאבע"א בתרא דבעיקר אשירה קיימת אין עובדין לשברים והשתא מדוייק שפיר תיבת אפילו נקצץ שכ' התוס' ביבמות בעצם ויהיה פי' נקצץ שנקצץ מאליו ממש שלא ע"י אדם ודלא כמהרש"א ז"ל שנדחק בדבריהם וה"פ דאפילו בנקצץ ר"ל נקצץ מאליו שזהו עיקר קושייתך דנוקמא בפ"ז דגוי וקודם בטול ובנקצץ מאליו הא לא מצי לאוקומי דאפי' בנקצץ מאליו אית ליה דנתבטל כיון שנקצץ מן הדקל דעיקר אשירה קיימת וכאבע"א בתרא מש"ה תריץ ליה מתני' באשירה דמשה והרחיבו הדברים עוד וכ' אבל לולב של אשירה משמע שנלקט מן האשירה כונתם לומר שנלקט הלולב מאליו מן האשירה שעיקרה קיימת ודו"ק היטיב.
הלכות שופר