כפי אהרן חלק א· רבי אהרן בן עזריאל
אורח חיים · סימן יג
כתב הרמב"ם בה' חגיגה פ"ב ה"א נשים ועבדים פטורים מן הראיה וכו' מי שחציו עבד וחציו בן חורין פטור מפני צד עבדות שבו ומנין שכל אלו פטורין מן הראיה הרי הוא אומר יראה כל זכורך להוציא את הנשים ומ"ע שאין הנשים חייבות בה אין העבדים חייבים בה ועוד הרי נאמר בבא כל ישר' להוציא את העבדים וכו' וכ' מר"ן כ"ז בפ"ק דחגיגה חוץ ממ"ש ועוד הרי נאמר בבא כל ישראל להוציא את העבדים והר' לח"מ כ' דשמא רבינו נפקא ליה מאיזה סוגיא ולא נודע לנו איה מקום כבודה ע"ש ולדעתי דברי הר"מ ז"ל לא פלטי מחולשה דאם נאמר דכונתו במ"ש ועוד הרי נאמר וכו' אעבדים גמורים דאיכה תרי ט' חדא מג"ש ועוד הרי נאמר בבא כל ישר' ולא עבדי' גמורים א"כ למי שחציו עבד לא נתן ט' רבינו אמאי פטורים ועוד יש להרגיש דבכל דוכתא מרבינן או ממעטינן לנשים מג"ש דלה לה ולא מהדרינן איתורא דקרא ומ"ש הכא
ואם נאמר דכונ' ליתן ט' אחד לעבדים גמורים מגז"ש דלה לה ולמי שחציו עבד מקרא דכל ישר' דהיינו כולו ישר' ולא שיש בו צד עבדות וכך הם סגנון דבריו ומנין שכל אלו פטורין הרי נאמר זכורך להוציא את הנשים ועבדים מג"ש דלה לה פטורין ועוד ר"ל ושאר העבדים שכתבנו דפטורים שהוא מי שחציו עבד הרי נאמר כל ישר' מי שכולו ישר' דבמי שחציו עבד לא שייך ג"ש דלה לה כמ"ש בחגיגה ד"ד ד"ה לא נצרכה ע"ש. וצד זה נר' יותר בדברי הר"ם אף שנדחוק קצת בלשונו מהצד הראשון דלהצד הראשון שכ' דהאי ועוד קאי אעבדים גמורים וממעט להו מקרא דכל ישר' ק' ממ"ש בנזיר דס"א העכו"ם אין להם נזירות מנה"מ דת"ר דבר אל בנ"י ולא עכו"ם ואמרת לרבות את העבדים ופריך ל"ל קרא הא אמרת כל מצות שהאשה חייבת בה עבד חייב בה אמר רבא שאני הכא דאמר קרא לאסור איסר על נפשו במי שנפשו קנויה לו יצא עבד שאין נפשו קנויה לו הואיל ואין נפשו קנויה לו אימא גבי נזיר נמי לא קמל"ן המתבאר מסו' זו דאצטריך ריבוייא דואמרת לעבדים משום דכתיב לאסור איסר הא לאו הכי לא איצטריך ריבוי אע"ג דכתי' בנ"י לא הוי מיעוט לעבדים והדבר מוכרח דאי לאו הכי כי פריך הש"ס ל"ל קרא וכו' הי"ל איצטריך סד"א הואיל וכתיב בנ"י ולא עבדים קמל"ן ואמרת אל"ו דמבנ"י לא ממעטי עבדים כלל מכיון דגלי רחמנא ג"ש דלה לה דהוקשו לנשים לכל דבריהם תו לא ממעטי מתיבת בנ"י אל"ו כונ' רבינו כהצד הב' שכ' דמתיבת כל ישראל ממעט למי שחציו עבד. אך אכתי ק' מסו' דחגיגה ד"ד דקאמר עבדים מנלן דפטורים מראייה אמר רב הונא אמר קרא את פני האדון וכו' ופריך ל"ל קרא הא איכא ג"ש דלה לה ומשני לא נצרכה אלא למי שחציו עבד וכו' נמצא דקרא דאת פני האדון אתי למי שחציו עבד ולדעת הר"ם דמפיק ליה מקרא דכל ישר' את פני האדון למאי אתא וסבור הייתי לומר דאיצטריכו תרי קראי לדעת הר"ם ז"ל עפ"י הכלל אשר חידש לנו הר' תנא דאורייתא בה' מלכים פ"י ה"ז דהא דילפי' לה לה מג"ש הי"ד במצות שהז"ג דנשים חייבות או שלא הז"ג דפטורות אז ילפי' עבדים מנייהו בג"ש דלה לה אבל היכא שנתמעטו הנשים מריבוייא דקרא כגון פו"ר דהסברה נותנת דנשים חייבות ואימעיטו מקרא דוכבשוה לא ילפי' עבדים מנייהו בג"ש ע"ש ה"ן י"ל כיון דנשים אימעטו מראייה מרבויא דזכורך לא ילפי' מנייהו עבדים כיון דאצטריך ריבוייא לנשים וא"כ ל"ק מ"ש הש"ס ל"ל קרא הא ילפי' ג"ש דלה לה דהא דילפי' ג"ש הי"ד היכא דלא איתרבו או אימעטו נשים מקרא אבל הכא דנתרבו נשים מקרא לא ילפי' מנייהו עבדים וא"כ אצטריך קרא דאת פני האדון למעט עבדים גמורים דלא ילפי' מאשה וקרא דכל ישר' למי שחציו עבד אך במעט ההתבוננות הרואה יראה דהא ליתא והא ודאי בורכה היא מתרי טעמי חדא דמצוות ראיה הז"ג היא דשלש פעמים בשנה כתיב ולא אצטריך מיעוטא דזכורך אלא שלא נטעה למילף ראייה מהקהל כמ"ש שם בסוגיא דחגיגה וכיון שכן שכיר ילפי' עבדים מנייהו בג"ש דמ"ע שהז"ג היא ונשים מצד עצמם פטורות ולא איצטריך זכורך אלא לאפוקי ג"ש דראייה מהקהל וכעין זה ממש כ' שם הר' משל"ם בפיסקא המתחלת. עוד ראיתי לדקדק בכלל זה וכו' שהיק' לכלל זה מסמיכה ותי' עפ"י דברי התוס' דקדושין דון מינה ואוקי באתרין. ועוד אחרת דכפי מ"ש צ"ל דהר"ם לא ס"ל ג"ש דלה לה כיון דנשים נתמעטו מריבוייא דקרא וא"כ איך כ' הר"ם הרי נאמר זכורך להוציא את הנשים ומ"ע שהנשים פטורות העבדים פטורים וזה אין לו שחר לפי מ"ש.
כי מן הבאר אין מקום כלל למ"ש הר' המופ' כמהרש"ך זלה"ה בס' מזל שעה דל"ה ע"ב שהביא דברי רבינו ומ"ש הלח"ם דשמא באיזה מקום מצא רבינו דרשא זו וכ' וז"ל ולע"ד נר' להביא ראיה לדברי רבינו מדאיתמר בסנהדרין דפ"ו עלה דתנן על מי שחציו עבד וחציו ב"ח ר"י מחייב וחכמים פוטרין דהי"ט דרבנן דכתיב גונב נפש מאחיו מבני ישראל בנ"י להוציא עבד מבנ"י למעוטי חניו עבד וחציו ב"ח אלמא קרא דמבנ"י למעוטי עבד ומי שחציו עבד ה"ן גבי ראייה למעוטי עבד ומי שחציו עבד ובהכי ניחא מה שיש להקשו' דהא בקרא פטרו עבדי' מקרא דאת פני הארון ולדעת הר"ם דיליף לה מקרא דבבא כל ישרה תרי קראי ל"ל אמנם השתא ניחא דהא גבי גניבה הוצרכו תרי מיעוטי חד לעבדים גמורי' וחד למי שחציו עבד ה"ן קרא דאת פני האדון למעוטי עבד גמור ובבא כל ישראל למי שחציו עבד וכו' עכ"ד ודבריו נפלאו ממני דלדעתו תיקשי ליה סוגייאות אהדדי דהתם בסנהדרין איצטריך מיעוטא דבנ"י לעבדים והכא פריך ל"ל קרא למעוטי עבדים הא איכא ג"ש דלה לה והוצרך לומר דאתא קרא למי שחציו עבד ותיקשי ליה סוגייאות אהדדי:
אמנם הא ודאי לא קשו סוגייאות אהדדי לפי מ"ש התוס' בזבחים ד' ק"ג ע"א ד"ה אין לי אלא והיק' הר"ח דבפ' החובל מצריך תרי קראי גבי עדות חד למעוטי נשים חד למעוטי עבדים וי"ל דגבי מצוות הוא דילפי' מהדדי בג"ש דלה לה אבל גבי עדות לא שייך למימר דאין תלוי בנאמנות וכו' ע"ש וא"כ שפיר בעינן ריבוייא לעבדים גבי גונב נפש כיון דלאו מצוה היא ולא ילפי' לה לה אבל גבי ראייה דהיא מצוה שפיר פריך הש"ס ל"ל קרא כיון דילפי' לה לה ומעתה כפי"ז מאי ראייה מייתי הר' ז"ל לדברי הר"ם דכל ישראל אתי למעט עבדים מסוגייא דסנהדרין התם מרבינן בנ"י לעבדים דליכא למילף לאשה אבל במצוות דאיתא לג"ש לא מצינו מיעוט עבדים מתיבת ישראל וגם איך כ' דקרא דאת פני האדון הוא מיעוט לעבדים לדעת הר"ם כי היכי דבעינן התם מיעוט לעבדים התם שאני דליכא למילף בג"ש אבל הכא גבי מצוות דאיכא ג"ש הדרא קו' לדוכתא את פני האדון ל"ל ועוד אף לכי דברי הר' ז"ל דתפס הר"ם כההיא סוגייא דסנהדרין דבעי קרא למעט עבדים ולא יליף מג"ש אכתי דבריו אינם מתיישבים שכ' וכל מצוות שהנשים פטורות העבדים פטורים דלפי דבריו ל לה מאת פני האדון וג"ש ליכא:
ועפ"י דברי התוס' דזבחים הנז"ל ל"ק נמי מה שהק' הר' מזל שעה שם וז"ל אמנם הא ק' טובא דאי' בפ' בנות כותים דל"ד איש איש כי יהיה בנ"י מטמאים בזיבה ואין הנכרים מטמאים ופ' הר"ם פ"ב מה' מטמאי' משכב ומושב דהעבדים מטמאים בזיבה אבל לא גוים דכתיב בנ"י אלמא מתיבת בנ"י לא אימעוט אלא עכו"ם ולא עבדים ובסנהדרין אמעיטו מבנ"י עבדים וכו' והצ"ע ולפי דברי התוס' ל"ק מידי דודאי גבי מצוות דאיתא לג"ש דלה לה לא נתמעטו עבדים מבנ"י דהא גלי קרא חדא זימנא ג"ש וטומאת זיבה מצוה היא כמ"ש במניין המצוות להר"ס מצוה ק"ד וק"ה להיות הזב מטמא להיות הזבה מטמאה וא"כ עבדים הוקשו לנשים ואהכי כ' הר"ם דמטמאים ולא אימעוט מבנ"י והתם שאני גבי גונב נפש דלאו מצוה היא ואהכי איצטריך מיעוטא וברור:
ועיין למוה"ר בס' מנחה טהורה במנחות ד' צ"ג שהביא הר' מזל שעה בקו' זו וכ' עליו דלא דק בדברי הת"כ בפ' זבים שאמרו דבר אל בנ"י אין לי אלא בנ"י גרים ועבדים משוחררים מניין ת"ל ואמרת ע"ש ואני אומר אהמ"ר כי הוא לא דק דהתם איירי לעבדים משוחררים אבל לעבדים גמורים לא אשכחן ריבוי והכי דייקי דברי התוספת ביבמות דע"ד ע"ב ד"ה ושפחה והכי דייקי דברי הר"ס דה' משכב ומושב פ"ב ה' יו"ד ועיין כ"מ ובפ"א ה' ד' ע"ש:
ודרך הילוכי חזי הוית לרבין חסידא בס' קה"י ד"ע ע"ב שהביא דברי התוס' בסנהדרין ד' פ"ז שהיק' עמ"ש בש"ס בנ"י למעוטי עבד וכו' אבל כולו משוחרר וגר לא ממעט מבנ"י וכן בפ' בנות כותים בנ"י מטמאים בזיבה אבל גרים לא ממעט ותימא דבפ' כל המנחות באות מצה גבי תנופה אמרי' אין לי אלא בנ"י גרים ועבדים משוחררים מנין ת"ל המקריב וכו' ושמא בכל הני יש שום ריבוי דמרבינן מיניה גרים וע"מ עכ"ד התוס' ותמה עליהם גדול אדוננו זלה"ה וז"ל וי"ל בדברי התוס' דאיך כ' בדרך שמא דלע"ד בכולהו דוכתי מפור' דמרבינן גרים דגבי גונב נפש לכ"ע מרבינן גרים דאי לרבנן דאמרינן התם דמאחיו לאפוקי עבדים לא משמע להו ואיכא תרי מיעוטי מבנ"י בנ"י למעוטי עבד מבנ"י למעוטי מי שחציו עבד כיון דאיכא תרי מיעוטי ע"כ דגרים לא ממעט להו דאי ממעט להו אמאי איצטריך מיעוטא למי שח"ע ת"ל דלא עדיף מגר ועכ"ל דלא ממעט גרים ומש"ה איצטריכו תרי מיעוטי כי היכי דלא נימא דמי שח"ע דינו כגר ולא מיעט קרא דבנ"י כי אם עבדי' גמורים ועוד דהא לרבנן מאחיו דקרא יתירה הוא דהא לא ממעטי' מיניה עבדי' ואפשר דלרבות גרים דאחיו הם במצוות הוא דאתא וכן לר"י דאמר התם דמאחיו ממעטי' עבדי' ומבנ"י מרבינן מי שח"ע וחציו ב"ח באין מיעוט אחר מיעוט לדידיה נמי מאחר דאיכא תרי מיעוטי ע"כ צ"ל דלא אימעיטו גרים דלא עדיף חציו גר מכולו גר דהא ליכא למימר דתרי מיעוטי חד לרבות גרים וחד למעט מי שח"ע דא"כ לשתוק קרא מתרי מיעוטי ולא ליכתוב כי אם בנ"י חד מיעוטא וממילא ממעטי' עבדי' גמורי' ומי שח"ע וגר עכ"ד:
ואני עני אהמ"ר לא ידענא לכוין אימרא ודעת שפתיו לא זכיתי להבינם במ"ש דלרבנן כיון דאיכא תרי מיעוטי למעט מי שח"ע ע"כ דלא אימעיטו גרים דלא עדיף מי שח"ע מגר דהלא קו' התוס' היא דנימא דהני תרי מיעוטי אתו חד למעט עבד או מי שח"ע וחד למעוטי גרים וע"מ ונימא דגרים וע"מ פטורי' כי היכי דממעטי בכל דוכתא מתיבת בנ"י גרים וע"מ ונימא ה"ן חד למעוטי עבד וחד למעוטי גרים ומי שח"ע ממילא נפקא או נימא חד למעוטי מי שח"ע וחד למעוטי גרים ועבד במכ"ש דח"ע נפקא ומנ"ל לרבנן לומר חד למעוטי עבד וחד למי שח"ע ולומר דממילא ע"מ וגרים חייבי' אחר דליכא ריבוייא לגרים וע"מ ואין לומר דא"כ לישתוק מחד ריבוייא כמ"ש הר' ז"ל לקמן דהרי זה דומה לתושב ושכיר שאמרו בקידושין ובזבחים דבא זה ולימד ע"ז ה"ן אי כתיב חד מיעוטא לא הוה ממעטי' אלא עבד או מי שח"ע דהקל הקל תחי' ולא גרים ועבדי' להכי איצטריכו תרי מיעוטי לגלות חד לעבד או למי שח"ע וחד לגרים ועבדים משוחר':
וכמו כן ק' למ"ש הר' ז"ל לדעת ר"י וז"ל דהא ליכא למימר דתרי מיעוטי דקרא חד למעט גרים וחד למי שח"ע דא"כ לישתוק קרא מתרי מיעוטי ולא ליכתוב כי אם בנ"י חד וממילא הוה ממעטי' גרים ועבדים ומי שח"ע דהא ליתא דאי הוה כתיב חד מיעוטא לא הוה ממעטי' אלא עבדי' גמורי' דליתנהו במצות כלל ולא מי שח"ע וכ"ש גר וע"מ ואף דמילת בנ"י מורה בנ"י דוקא וממילא איתמעיטו השאר וכמ"ש הר' ז"ל מדברי התוס' דיבמות ד' פ"ד ע"ש מ"מ הי"ד לגבי חיוב מצוה אמרי' דדוקא בנ"י נרבו במצוה זו ולא השאר לא כן לענין גונב נפש מבנ"י דוקא ממעיטי' עבדי' ולא גר ומשוחר' שהרי הוא ישראל גמור':
גם מ"ש עוד לדעת רבנן דאפשר דכיון דממילת מאחיו לא ממעטי' עבדי' אפשר דאתא לרבות גרים וכונתו ודאי לומר דהכי תנייא להדייא בסו' מאחיו לרבות את הגרים וכן ראיתי להר' חיד"א בס' ברכ"י א"ח ס' תר"ם שתמה על דברי התוס' דאיך כ' דשמא איכא שום ריבוייא ואישתמיט מנייהו ברייתא בסוגיין שאמרו דמאחיו לרבות גרים הוא וכמו כן תמה על הר' תיו"ט בפ' י"א משנה א' שכ' דלרבנן האי מאחיו למאי אתא וגו' כיון דלרבנן מ"ש דמבנ"י אתא לדרשא הילכך נא סגי דלא כתיב מבנ"י מש"ה כ' מאחיו ואישתמיט מינה סוגיין דאמרו דמאחיו לרבות גרים עש"ב.
ואני עני אהמ"ר מכבוד תורתם לא ידעתי איך חשבו להתוס' ח"ו כטועה בסוגייא בדוכתה והרי פשט דברי הש"ס דקאמר ורבנן מאחיו למעוטי עבדים לא משמע ליה דאחיו הוא. במצות מורה ובא דרבנן לא ס"ל, דהך ברייתא דאמרי דמאחיו לרבות גרים דאי איתא ל"ל למימר מאחיו למעוטי גרים לא משמע לי דר"ל דה"ן דמאחיו מיותר אלא דלמעט גרים לא משמע לי דאחיו הוא במצות עדיפא מיניה לימא ליה מאחיו לרבות גרים בנ"י מבנ"י חד לעבד ולמעוטי מי שח"ע ומאי האי דקאמר למעוטי עבדי' לא משמע לי אל"ו משמע דלרבנן האי מאחיו מיותר וע"ז היק' התוס'. ויש לי להכריח דבר זה ממ"ש הר' תויו"ט שם בתי' ב' וז"ל א"נ י"ל דאיצטריך מאחיו לרבנן למעוטי מכר לאביו או לאחיו שהוא פטור ע"ש וק' יותר על הר' תויו"ט השתא דנחית לאשכוחי דרשא לרבנן בקרא דמאחיו אמאי לא קאמר הך דרשא נמי דלרבות את הגרים כמו שהיק' מ"מ הר' חיד"א על התויו"ט בתי' ראשון יקשה יותר בחוזק בתי' ב' אמנם האמת יורה דרכו כמ"ש והכי משמע דברי הש"ס למעוטי עבדי' לא משמע לי הא למעוטי דבר אחר משמע לי וע"ז כ' כאידך ברייתא הר' תויוט"ו למעט מכר לאביו אבל לא יתכן לומר מאחיו לרבות לדעת רבנן דא"כ לימא מאחיו לרבות גרים.
ועוד אני תמיה על הרבנים אשר חשבו כי קו' התוס' היא לדעת רבנן ג"כ ולע"ד אהמ"ר אין נראה כן כי מאי מק' התוס' מרבנן לאותם ברייתות שביקשו ריבוי לגרים ועבדים דגברא אגברא קרמית ואימור אותם הברייתות איזיה תנא אחר הם אך התוס' מקשים לדעת ר"י דוקא כי אותם הברייתות שהביאו הם כולם שנויות בספרי וס' ספרי ר"י היא ומקשו שפיר לר"י דידיה אדירה וקו' זאת גדולה להר' חיד"א ודוק' כי קצרתי:
הלכות שופר