כפי אהרן חלק א· רבי אהרן בן עזריאל
אורח חיים · סימן יא
כתב הרמב"ם ה' ק"פ פ"א ה"ד אין שוחטין את הפסח אלא אחר תמיד של בין הערבים וכן מחוסרי כיפורים מקריבים ככרתן אחר תמיד של בין הערבים כדי שיהיו טהורין לאכול פסחיהן לערב הנה בפסחים ד' נ"ט איתא פלוגתא דר"י בנו של ר"י בן ברוקא ורבנן דרבנן סברי אין לך דבר שמתעכב אחר תמיד שב"ה אלא קטורת ופסח ומחוסר כיפורים בע"פ ור"י סבר אף מחוס' כיפורים בשאר ימות השנה שטובל והיכל בקדשים לערב ופריך תלמוד' לר"י דמאי אולמיה דהאי עשה מהאי עשה ומשני רב חסדא הכא בחטאת העוף עסקינן שאין למזבח אלא דמה ור"פ משני דמעלה ומלינה בראשו של מזבח ופריך תלמודא לרב חסדא והא איכא עולה וכ"ת עולה לא מעכבא והתנייא וכי' וכ"ת בשקדמה עולתו והתנייא וכו' זה בנה אב לכל החטאות וכו' ומשני תלמודא שאני עולת מצורע דרחמנא אמר והעלה הכהן את העולה שהעלה כבר וכו' ותו פריך הש"ס לר"פ דהא כל כמה דלא מתקטרי אימורין כהנים לא מצי אכלי בשר וכו' ומשני כיון דלא אפשר עשאום כמי שניטמאו או שנאבדו כיון דלא איפשר וכו' ע ש ורבינו ז"ל פ' כת"ק ודלא כר"י ב"ב. אמנם לנו לדעת דמאי טעמא דת"ק דפליג עם ר"י לפי האוקמתות שאוקמוהו ר"ח ור"פ ולפי פשטא דשמעתא מורה ובא דת"ק לא ס"ל לדעת ר"ח האי דרשא דורעלה דבחטאת מצורע אם קדמה עולתו דכשירה וא"כ הדרא קו' דהאיכא עולה וגם אי אפשר לומר דעולה לא מעכבא דהא תנייא וכו' ומש"ה קאמר ת"ק דלא דחו מחוסרי כפרה בשאר ימות השנה ולדעת ר"פ צ"ל דמאי דמשני תלמודא כיון דלא אפשר עשאום כמי שניטמאו וכו' זה דוחק לת"ק והדרא קו' כל כמה דכהנים לא אכלי בשר וכו' ומש"ה ס"ל לת"ק דלא דחו מחוסרי כפרה בשאר ימות השנה עשה דהשלמה כיון דלא אפשר.
אמנם לפי"ז תמיה לי על רבינו ז"ל שפ' בה' מחוסרי כפרה פ' א' ה' ה' דעולת מצורע לא מעכבא כפרה וע"ש בדברי מר"ן ז"ל א"כ ק' למה לא פ' כר"י וכאוקמתא דר"ח בחטאת העוף שאין למזבח אלא דמה דתו לא ק' והאיכא עולה דעולה לא מעכבא ומאי דדחי תלמו' הוא לדעת ר"י דס"ל דכשם וכו' כך עולתו וכו' אך לפי מאי דפ' כהת"ק דעולה לא מעכבא היה לו לפסו' כר"י וכאוקמתא דר"ח.
והנראה אצלי בזה ליישב דעת רבינו עפ"י מ"ש התוס' בד' נ"ח ע"ב ד"ה העולה שהיק' עמ"ש בש"ס מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר שנא' העולה עולה ראשונה היק' התוס' דבפ' כל התדיר מפקינן מקרא אחרינא מלבד עולת הבוקר ותרי קראי ל"ל ותי' א"נ קרא דהכא להקדמת הקטרה דבהקטרה כתי' וערך עליה העולה וקרא דכל התדיר להקדמת שחיטה דתעשו את אלה גבי דם קאי ע"ש וכן כ' התוס' במנחות וביומא ובכמה דוכתי ומעתה רבינו ז"ל מוקי פלוגתייהו דהני תנאי בהכי דת"ק סבר אף דעשה דהשלמה דבה"ע בהקטרה דוקא כתיב והקטיר עליה חלבי השלמים מ"מ כיון דבשל שחרית גלי רחמנא תרי קראי חד לדם וחד להקטרה כמ"ש התוס' ילפי' של ערבית משל שחרית וגם בדם לחודיה ע"ג המזבח איכא עשה דהשלמה ואמטו"ל לא שרינן מחוסר כיפורים בשאר ימות השנה כיון דאיכא דחיה לעשה דהשלמה אף בחטאת העוף שאין למזבח אלא דמה מ"מ בדם נמי איכא העברת עשה דהשלמה ומאי אולמיה דהאי עשה מהאי עשה ולעולם דס"ל דעולה לא מעכבא כמ"ש רבינו וכדעת הת"כ אך בחטאת העוף גופא שאין למזבח אלא דמה איכא העברת עשה דילפינן של ערבית משל שחרית. אמנם ר"י ס' דהיכא דגלי גלי ודוקא בשל שחרית דאיכא ותרי קראי אמרי' חד לדם וחד להקטרה אבל בשל ערבית דליכא אלא חד קרא גבי הקטרה אמרי' דוקא בהקטרה איכא העברת עשה אבל בדם לא ואמטו"ל אמר דאף מחוסר כיפורים וכו' ומוקי לה ר"ח בחטאת העוף שאין למזבח אלא דמה ורבינו פ' כת"ק דילפי' של ערבית משל שחרית ומחוסר כיפורים בשאר ימות השנה לא דחי כיון דאיכא העברת לאו דהשלמה ומאי אולמיה וכו' כדפריך תלמודא והכי דייקי דברי רבינו ז"ל שכ' ולא שוחטין קרבן אחר תמיד של בין הערבים וכו' דייק מילת שוחטין לומר דאף הקרבה דדם אסו' כדעת ת"ק דיליף משל שחרית וניחא ליה לרבינו ז"ל לאוקומי פלוגתייהו דהני תנאי בהכי מלומר כפשט הסוגייא דלדעת ר"ח פליגי הני תנאי בקרא והעלה הכהן דא"כ נמצא ת"ק דר"י לא דריש והעלה גבי מצורע שאם העלה העולה קודם שיהיה כשר אמנם בת"כ פ' מצורע דרשו והעלה הכהן את העולה שאם הקדים עולתו לחטאתו כשרה ע"ש וא"כ לא ניחא ליה לרבינו לאוקומי סתמא דת"כ דלא כהילכתא כר"י דפליג את"ק וע"כ אוקי פלוגתייהו בהכי ואתייא ס' דת"כ גס לדעת ת"ק.
ומה שלא ביאר רבינו דין זה גבי מצורע עין בתוס' דשמעתין ד"ה זה בנה אב ובדברי רבינו פ"ט דתו"מ ה"ו ולהר' משל"ם שם והענין סובל אריכות ואכמ"ל.
ועם האמור בזה מיתבא לי קו' הר' משל"ם בפרקין ה"ג שתמה על דברי התוס' דפ' כל התדיר שהיק' ג"כ דתרי קראי ל"ל העולה ומלבד ותי' כמ"ש כאן חד לדם וחד להקטרה והיק' ע"ז דאמאי לא גמרי' דם והקטרה מהדדי וכ' הר' משל"ם עיין בפ' תמיד נשחט דס"ד דאמרו תנאי היא איכא דמקיש הקטרה לדם ואיכא מאן דלא מקיש ע"ש ועיין בפרש"י וכ' עוד ואני תמיה על קו' זאת שהרי גבי תמיד של בה"ע דקפיד רחמנא עליה השלם ואפי"ה לא קפיד רחמנא אלא הקטרה אבל דם לא וכדאי' בפ' תמיד נשחט דמוקי לה ר"ח בחטאת העוף ור"פ מוקי לה דמעלה ומלינה בראשו של מזבח וטעמא משום דקרא דוערך עליה העולה בהקטרה איירי ולא אמרי' דליגמיר דם מהקטרה ופשי' דאי לא כ' רחמנא כ"א קרא דדם לא הוה ילפי' הקטרה מדם עכ"ד.
והנה קו' המשל"ם הלזו לפי פשוטה צריכה לימוד דאם התוס' הק' דלמה לי תרי קראי חד לדם וחד להקטרה הקצור קצרה ידם להק' ג"כ לר"ח ולר"פ דאמאי לא ילפי' דם מהקטרה ואה"נ גם עלימו תיטוף מילתם ותקשי להו קו' זאת אמנם הנר' כונתו דמדתרי אמוראי שקלי וטרי במלתיה דר"י ושום א' מהם לא זכר שר להקשו' על ר"י דאמאי לא יליף דם מהקטרה מוכרח דברירא להו טעמא דבהכרח לא ילפי' דם מהקטרה אלא דאין איתנו יודע טעמייהו דרבנן ולא גילו לנו וא"כ מאי מק' התוס' אמאי לא ילפי' ודאי דלא ילפי' מאיזה ט' שיהיה זה נר' כונתו ז"ל. אמנם כפי מ"ש בעניותין בדעת רבינו אף אנן נמי נימא דהתוס' הכי ס"ל דפלוגתייהו דהני תנאי בהא תלייא דלכ"ע הני תרי קראי דשחרית חד בדם וחד בהקטרה אלא דת"ק יליף של ערבית משל שחרית ור"י ס' דאדרבא מדגלי רחמנא בשחרית תרי קראי חד לדם וחד להקטרה מוכרח דלא ילפי' הקטרה ודם מהדדי ודוקא גבי שחרית דגלי גלי ולא גבי ערבית ודוקא בהקטר' אמרי' ולא בדם וניחא להו להתוס' לאוקומי פלוגתייהו דהני תנאי בהכי כמש"ל בדעת רבינו מההיא סתמא דת"כ ומעתה לא נשאר מקום להאמוראים להקשו' על ר"י דאמאי לא יליף הקטרה מדם דהא כבר בא מפורש ט' דמדגלי רחמנא גבי שחרית תרי קראי נמצא דלא ילפי' הקטרה מדם וא"כ לדידיה דלא יליף של ערבית דוקא בהקטרה דכתיבא איכא עשה דהשלמה ולא בדם ומעתה שפיר מקשו התוס' דאעיקרא בשל שחרית ל"ל תרי קראי ובין לת"ק דיליף של ערבית משל שחרית ובין לר"י בשל שחרית גופיה אמאי לא ילפי' הקטרה מדם.
ואתה תחזה כי לפי מ"ש גם מ"ש הר' משל"ם אחר זה על דברי התוס' דמנחות שכ' דכיון דגלו גבי תמידים ה"ה התם וכ' מה שנר' לו בכונ' התוס' דליכא למימר שכונ' היא כיון דגלי גבי תמידין והקטרה ודם כי הדדי נינהו ש"מ דאין חי' בניהם ובעלמא נמי ילפי' מהדדי והיכא דלא כתיב לא דם ה"ה להקטרה משום דתיקשי מתמיד שבה"ע שלא נאסר בדם משום דקרא איירי בהקטרה וכי היכי דדם לא יליף מהקטרה ה"ה וכו' ע"ש ולפי מש"ל יאמר נא כונת התוס' כן דהא לדעת ת"ק דר"י שפיר יליף משל שחרית לבין הערבים דדם והקטרה כי הדדי נינהו וה"ה לכל דוכתא וההיא ברייתא דפ' כל התדיר דועשה את האחד חטאת שהביאו התוס' אתייא כת"ק דר"י
ואותה שכ' התוס' בפ' התכלת באמצע הדיבור וז"ל מיתו ק' בהכי כיון דאיכא איסו' דאורייתא וכו' ותי' לכך נר' דודאי בתמיד של שחר דכתי' תעשו הוא דמעכב עשית הדם אבל בתמיד של ערב לא מעכבא אלא הקטרה ואייתי סוגיית דתמיד נשחט אין הכונה לומר דגם לדעת ת"ק דר"י אמרי' הכי אלא לדעת רי דוקא ואוקים הך מתניתא דנתערב בבכורות כר"י דהא בלאו הכי ר"ש קאמר לה דס"ל דמביאים קדשים לבית הפיסול כמו שמבואר שם בסוגיא דפסחים ולא קיל"ן כותיה ונוכל לומר דר"ש קאי כדעת ר"י וההיא נמי דפסח שנמצאת בו יבלת לפום קו' הוא דקאמר תלמודא דנייתי וניתני וכונ' המקשן הוא דלדעת ר"י הא איתיה בתקנתא כיון דדווקא בהקטרה הוא דאיכא איסור ובל"ה הא משני ליה שפיר דמעכבא סמיכה וזהו כונת התוס' לאוקומי הנך סוגיי אליבא דר"י דווקא אבל אה"נ דלת"ק יליף של ערבית משל שחרית וגם בדם איכא איסו' ודו"ק. גם מה שציין הר' משל"ם הך סוגייא דפסחים דאיכא מאן דמקיש הקטרה לדם ואיכא מאן דלא מקיש איננה ראי' דהתם מאן דמקיש אית ליה היקישא דלא תשחט כמ"ש שם ומאן דלא מקיש היינו משום דחזינן דאייתר תיבת דם לטפויי זריקה ומינה שמעי' דדוקא שחי' וזריקה דאיתרבי מקרא ולא הקטרה דאי לאו הכי לישתוק מדם וזה מתבאר מדברי רש"י שם ואפשר ג"כ שזהו טנ' הר' משל"ם וזהו מ"ש ועיין בפרש"י
ודע דכפי מ"ש בדעת רבינו נמצא דפ' כת"ק דר"י ובין בשל שחרי' ובין בשל ערבית איסו' איכא בין בדם בין בהקטרה אך הר' משל"ם שם בסו"ד נסתפק בדברי רבינו בזה אי ס"ל דאיסו' איכא בין בדם בין בהקטרה או בהקטרה דוקא וכ' שלא נתברר לו דעתו ז"ל וכפי מ"ש בעניותין צ"ל בדעת רבינו דס"ל דאיסור איכא בדם ובהקטרה ובשל שחרית ובשל ערבית כאמור ודע עוד דכפי מ"ש בדעת רבינו ההיא ברייתא דיומא דל"ד ע"א שאמרו ונסכו יין רביעית ההין ילמד של שחרית משל ערבית ר' אומר ילמד של ערבית משל שחרית לא אתי כר"י דלר"י אמרי' הכא דלא יליף של ערבית משל שחרית ודוחק בעיני לומר דשל ערבית משל שחרית לא יליף אבל של שחרית משל ערבית יליף דלכאורה אין ט' לחלק בניהם ופירושא דברייתא זאת עיין בספרי האחרונים ז"ל מה שפירשו. אמנם עוד לאלוה מילין בדברי רבינו ליישבם על אופן הראשון ונאמר לדעתו ז"ל דהני תרי תנאי ת"ק ור"י קמפלגי בהני תרי שינויי דתוס' ז"ל דפ' כל התדיר דהנה התוס' תי' ב' תירוצים לקו' זו הא' דהני תרי קראי מיצרך צריכי חד לדם וחד להקטרה והחי' הב' דחד למנחת חביתין וחד לתו"מ והר' משל"ם שם נסתפק בזה למאן דמוקי להני תרי קראי חד למנחת חביתין או לנדרים ונדבות וחד לתו"מ אם נאמר לדעתו דקרא דוערך עליה העולה כפשטיה דוקא בהקטרה ולא בדם או נימא דס"ל דילפי' הקטרה מדם ע"ש והשתא נימא לדעת רבינו כהצד הא' ונאמר דהני תרי תנאי בהא פליגי דת"ק ס' דהני תרי קראי חד בדם וחד בהקטרה ויליף ערבית משחרית ור"י סבר דאעיקרא הני תרי קראי איצטריכו חד למנחת חביתין וחד לתו"מ כתי' הב' של התוס' ואף בשחרית ליכא איסו' אלא בהקטרה בלבד וארווחנא בזה דההיא ברייתא דיומא אתייא ככ"ע דאף ר"י מודה דיליף ערבית משחרית אלא דאעיקרא גבי שחרית לא ס"ל איסור בדם אלא דוקא בהקטרה ודוק הטיב. האמנם בדברי התוס' א"א לומר כן בפלוגתא דהני תנאי כמו שתראה בדברי התוס' דמנחות באמצע הדיבור שהבאתי דבריהם לעיל ודוק היטב
הלכות פסח