אור ברסלב
כפי אהרן חלק א אורח חיים › סימן י

כפי אהרן חלק א· רבי אהרן בן עזריאל

אורח חיים · סימן י

סימן ט

ה שבת

בדין המבוי אם הוא דאורייתא או דרבנן הנה בסוכה ד' א' ע"א אי' דרבנן תני תקנתא ריהטא דסוגייא משמע דכוליה מילתא דמבוי הוא דרבנן וכדפרש"י כאן ובד"ה מבוי וכ"כ בעירובין במתני' דמבוי שהוא גבוה וכ"כ שם ד"ה סו' פ"ב ד"ה הוי ס' דדבריהם ע"ש לא שראיתי להתוס' שם בד' ה' ד"ה שפרצתו בד' שכ' ז"ל וליכא למימר דניליף שלא יועיל לחי וקורה למבוי ועומד מרובה לחצר דגמירי לה מסיני דמהני עכ"ד ולכאורה דבריהם תמוהים דבפי' איתמר בשס' דמבוי דרבנן וראיתי לרש"ל בהגהותיו שכ' ז"ל יש מתמיהים הלא מבוי וחצר מן התו' שריין ומדרבנן הוא דאסר וא"כ היכי שייך לו' בכאן הלממ"מ וצ"ל דהכי גמירי להו מסיני היכא שיבואו לגזור ולאסור המבוי והחצר אזי יתקנו המבוי בלחי וקורה והחצר בעומד מרובה וכמדומה לי שמצאתי כעין זה עכ"ד והנה תי' זה של רש"ל לכאורה נר' חידוש נפלא לומר על דבר שהוא גזירה ותקנת חכמים הלמ"מ וא"כ כל מילי דרבנן תקנותיהם וגזרותיהם לכולם בשם יקרא הלמ"מ וזה רחוק מן השכל ולכאורה היה נר' להביא ראיה לחי' רש"ל ממ"ש פ"ב דתרומות אין תורמין מן הטהור על הטמא באמת אמרו הפיגול של דבילה שנטמא מקצתו תורם מן הטהור שבו על הטמא שבו וק' דאיך יתכן יהיה דין העיגול הלמ"מ והלא מדאורייתא תורמין מן הטהור על הטמא ורבנן הוא דגזור שמא יתרום שלא מן המוקף וכמ"ש הרעוב ז"ל ואיך שייך לו' הלמ"מ ואילו הרמב"ם ז"ל פ"ה מה' תרומות ה"ז כ' שהוא הל"מ איברא דלשון באמת אמרו דחקו להרמב"ם ז"ל דס"ל דכל באמת אמרו היא הלמ"מ מ"מ תקשי על מתני' גופה לפי דעתו ז"ל דאיך קאמר באמת דהוא הלמ"מ במילתא דעיקרה דרבנן וכן ראיתי להגאון בעל חוות יאיר בתשו' קצ"ב אות י"ח שתמה כן על הרמב"ם והניחו בתימה ואמנם לפי חי' רש"ל הנ"ז א"ש דגמירי מסיני היכא שיבואו לגזור חכמים שלא לתרום מן הטהור על הטמא יתירו בפיגול ותסיעיה דעת הרמב"ם לחי' רש"ל הנ"ו:

שבתי וראיתי דלאו מילתא היא ואעיקרא קו' הרב חוי"אי על הרמ' לק"מ דהרמב"ם ז"ל טעמו ונימוקו עמו דס"ל דהא דאין תורמין מן הטהור על הטמא מקרא ילפי' לה וכמ"ש בירושלמי הביאו הרמ' ז ל בפי' המשנה אלא דהר"ש ז"ל קאי בשי' הרע"ב דדרשת הירושלמי היא אסמכתא בעלמא והט' הוא גזירה שמא יתרום שלא מן המוקף אבל הרמב"ם ז"ל הביא הפי' שהביאו בירושלמי. ועיין להר' שושנים לדוד וא"כ תו לק"מ פניה דשפיר אתי הך דעיגול הלמ"מ ובהכי מתיישב שפיר מה שהי"ק עוד הגאון הנ"ל שם על רע ב שם שכ' באמת אמרו אינו הלמ"מ כדאי' בשבת באמת אמרו החזן רואה והתם לאו הלמ"מ הוא ותמה עליו דלמה הוצרך להביא ראיה מהך דשבת והלא ממקומו הוא מוכרח כיון דהא דאין תורמין היא גזירה דרבנן ע"ש ולפי האמור ל"ק כיון דבירוש' בעו לאתוי לה מקרא עדיין אפשר דבאמת הוא הלמ"מ וע"ז כ' הרע"ב דקרא דמייתי בירוש' הוא אסמכתא ולשון באמת לא תקשי לך דמצינו בשבת באמת ואינו הלמ"מ וא"כ שפיר מצינא למימר דקרא אסמכתא ועיקרו אינו אלא גזירת דרבנן:

ומיהו נר' להביא ראיה לחי' רש"ל ממ"ש הרמב"ם בה' תרומות ריש פ"א דמעשר ח"ל הוא תקנת חכמים הראשונים ובה' מתנות עניים פ"ו כ' הלמ"מ שיהו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית ותמה עליו מרן ז"ל דכיון דמעשר ח"ל דרבן מאן דכר שמיה דהלמ"מ ומה שתי' מרן דהוי כמו הלמ"מ כבר תמהו עליו דמהתוספתא דמסכת ידיים משמע דהוי ממש הלמ"מ ואמנם עפ"י חי' רש"ל הנ"ל א"ש דהיא הלמ"מ לכשיבואו חכמים לתקן מעשר בח"ל ובחפשי מצאתי להרדב"ז ז"ל בס' יקר תפארת שכ' כן וכתב שאינו דוחק פ"ש:

והנה המהרש"א ז"ל כ' על דברי רש"ל ולא ידעתי מאי תמיהא איכא הכא דהא מבוי מפולש לרבנן דפליגי אדר"י לא הוי רה"י ואיכא אמוראי לקמן דלחי משום מחיצה ועושה אותו רה"י מדאורייתא לחייב חטאת בזורק מרה"י לתוכו וכו' ביאור דבריו דלקמן ד' צ"ה מייתי תלמודא מחלוקת רבנן ור"י גבי מערבין למבוי המפולש וקאמר לר"י ב' מחיצות דאורייתא ולרבנן מבוי המפולש הוי רה"ר דג' מחיצות בעינן ע"ש ובד' י"ב ע"ב אמרי' גבי מבוי המפולש שאינו ראוי לשיתוף דהכשירו בלחי הוי רה"י והזורק לתוכו חייב לרבה ורב יאודה ס' דלחי משום מחיצה ע"ש ונמצא דמבוי זה נעשה רה"י מן התו' ע"י לחי והזורק לתוכו חייב הרי דלחי הוי מן התו' למבוי מפולש כ' עוד וז"ל וקורה נמי בעי למימר לקמן דהוי משום מחיצה ועושה אותו רה"י ליבא דר"י ע"כ כן כ' התוספת בד' ח' ע"ב ד"ה מניח את הקורה באלכסון וא"ת היכי שרי להשתמש נגד הארוך הא אין כאן אלא ב' מחיצות וי"ל דאית ליה קורה משום מחי' ומאן דאית ליה משום מחי' הוי אפי' דאורייתא כדמוכח בפירקין ע"כ נמצא דלמ"ד לחי משום מחיצה מהני אפי' בב' מחיצות וכן למ"ד קורה משום מחיצה מהני אפי' בב' מחיצות ואילו לא היה שם לחי או קורה זו היה רה"ר גמור וע"י לחי או קורה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה נעשה רה"י ושפיר הוי לחי וקורה הלמ"מ ומ"ש השס' במבוי דרבנן היינו במבוי סתום מג' רוחותיו דתו לא צריך מידי ברוח רביעית אלא מדרבנן משום היכיר בעלמא וכמ"ש רש"י זהו כונ' המהרש"א בלי ספק ומה שסיים וכ' כדאמרינן לקמן הכי אגמריה רחמנא למשה גדור רובא וכו' הוא בד' ט"ז ע"ב פ"ש:

וקצת תימא יש להעיר על הרב ז"ל חדא דפשט דברי התוספות מוכיחים דעל מבוי דמתני' קמיירו דהיינו מבוי סתום דהא עיקר שקלא וטרייא דשס' היא על מבוי סתום דהא רב אשי דפליג ארב הונא בריה דר"י וקאמר אפי' תימא מבוי ח' לא צריך לחי וכו' ואסיק דהוי ס' דדבריהם ולהקל אלמא במבוי סתום עסיקינן דהוי מדבריהם וכיון דריהטא דם גיין מיירי במבוי סתום כל כי הא הו"ל להתוס' לפרש דבריהם על מבוי מפולש ועוד נהלך ברג"ש על הר' ז"ל במ"ש בסו"ד וכן עומד מרובה לגבי חצר דלא הוי רה"י בפרוץ מרובה לחייב חטאת והכי אמרי' לקמן לר"ה בריה דר"י הכי אגמריה רחמנא למשה גדור רובא ע"כ וכונתו לומר דמאי דבעינן עומד מרובה הוא הלמ"מ מדקאמר הכי אגמריה רחמנא יש לדחות דהך דאגמריה רחמנא למשה הוא גבי שיירא שחנתה בבקעה וצריך שכל המחיצות לא יהו פירצות יתירות על הבניין דהא ודאי הוא בכלל מ"ש בד' ט' מחיצין הלמ"מ אבל הכא בסוגיין איירינן בחצר שהרוח הד' נפרץ לרה"ר והג' רוחות קיימים וכמתבאר מדברי רש"י והתוס' והא ודאי לאו הלמ"מ היא דבג' מחיצות הוי רה"י דאורייתא לב"ה כדמוכח בד' י"א ע"ב במתני' דהבשר מבוי ושו"ר כן להתוס' ישני' בד' י"ב ע"ב עמ"ש קסבר לחי משום מחיצה ז"ל וא"ת והיכי ס"ד דלחי משום מחיצה הא אגמריה רחמנא למשה לא תפרוץ רובא ושמא במחיצה ג' או ד' לא אגמריה ע"כ:

ועוד אני תמיה עליו דגם הוא ז"ל נכנס בדוחק גדול לומר דהלמ"מ קאי אמבוי מפולש כאילו לא מצינו מי שיאמר שמבוי סתום הוא הלמ"מ וסברה זו לא נפלאת היא ולא רחוקה כי מצאנו רבים ונכבדים כברי מימר דמבוי סתום הניתר בלחי או קורה הוא הלמ"מ הראשון אדם המעלה הוא ניהו רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל בפי"ז מה' שבת כ' שדין תו' בג' מחיצות בלבד מותר לטלטל ומד"ס הוא הרוח הד' ויכר ולפיכך לה בלחי או קורה וידוע דרכו של הרמב"ם ז"ל דהלמ"מ קרי לה ד"ס כיון שלא בא מפורש בתו' וכמ"ש בס' המצווח שורש ב' וכן כ' הר' תויו"ט משנה ב' פ"ק דעירובין ע"ש ושני בקו' דקאי בשיטה זו מר ניהו ובינו יהונתן ז ל בפי' לעירובין על הרי"ף ז"ל שכ' במשנה דהכשר מבוי וז"ל מבוי שיש לו ג' מחיצות ודופן ד' מפולשת לרה"ר כיצד היכשירו ב"ש אומרי' לחי וקורה דס"ל לב"ש דאסור לטלטל בלא ד' מחיצות שלימות מן התו' ואתאי הילכתא למ"מ דקייל"ן דמחיצות הלמ"מ ואוקימתיה לרביעית אלחי וקורה וב"ה ס' דמן התו' בג' מחיצות סגי ואתאי הילכתא להוסיף גם הרביעית או בלחי משהו או בהיכר מחיצה עכ"ד וכדברי הר"י ממש כ' הר' רע"ב ז"ל ברך מתני' הרי לך סרכין תלתא סברי מימר דמבוי סתום היכשירו הוא הלמ"מ ואין אנו צריכין לדוחקים אלו כי גם התוס' ז"ל אינו מן התימא אי אזלי בשיטתייהו דמבוי סתום הוי הלמ"מ:

איברא דדברי הראש נים הנ"ל זיע"א צריכים תלמוד תחילה צריך לישב לשיטתם סוגיין ודריש עירובין דקאמר מבוי דרבנן תני תקנתא ואף אם נדחוק עצמינו ונאמר דכיון דאינו מפורש בתו' קרי לה דרבנן לאפוקי סוכה דמפורשת בתו' עם כי זה דוחק דאפי' על מה שקראה הרמב"ם ז"ל להלמ"מ דברי סופרים צווהו עליה קמאי מכ"ש שלא תקרא דרבנן ועם שנסבול זה הדוחק אכתי ק' מסוגייא דעירובין ד' ב' ע"א גכי מקצת קורה בתוך כ' ומקצתו למעלה מכ' אמר רבא במבוי כשר בסוכה פסול ויהיב ט' רבינא סוכה דאורייתא אחמירו כה רבנן מבוי דרבנן לא אחמירו ביה רבנן ולרב אדא בר אהבה דתני איפכא אסיק סוכה דאורייתא לא בעייא חיזוק מבוי דרבנן בעי חיזוק והא ודאי ק' טובא לדברי הראשונים הנ"ל איך יאמרו ללישנא קמא מבוי דרבנן לא אחמירו ביה והלא לא מצינו שו' חי' בין הלמ"מ לדאוריית' וכן ללישנא בתרא ק' דהלמ"מ לא בעייא חיזוק:

מיהו לזה יש לישב שהם ז"ל מפרשים בכונ' השס' דמה שצריכה הקורה להיות למטה מכ' זהו דרבנן ואה"ן דהיתיר המבוי בלחי או בקורה הוא הלמ"מ ואמנם לא נאמר למשה שתהא למטה מכ' אלא דרבנן הוא דתקון כי היכי דלהוי היכירא נא כן גבי סוכה דפיסולא דלמעלה מכ' ילפי' לה בסוגיין מקראי למר מלמען ידעו דורותיכם ולמר מחג הסוכות שבעת ימים ודלא כפרש"י שפי' בסוגיין מבוי דכוליה מילתא דרבנן והם ז"ל יפרשו דלהך מילתא דגובה כ' אמה הוייא דרבנן זה אפ ל בפי' הסוגייא לדעת הראשונים הנ"ל:

אלא דעדיין ק' טובא לדבריהם מסו' דעירובין ד"ח גבי לחי הבולט מדופנו של מבוי דקאמר ר"א אפי' תימא במבוי א' וכו' מאי אמרת דשוו תרווייהו כי הדדי הו"ל ס' דדבריהם וס' דדבריהם להקל ע"כ והשתא אם איתא דהוי הלמ"מ כדבריהם ז"ל הת הלכה רווחת דס' דהלמ"מ להחמיר וכמבואר בקי' ד' ל"ט דפריך נר' יוחנן דחמר ערלה הלמ"מ בח"ל דהיכי קתני במתני' ס' ערלה בחרץ אסור בח"ל יורד ונוקט ואי ודאה בח"ל הלמ"מ היני מקילינן מספיקה הא קייל"ן ס' דאורייתא לחומרא ומשני אימור כך נאמרה הלכה ודאה אסור ספיקא מותר הרי מבואר דתי לאו דכך נאמרה הלכה הוה חזינן בה לחומרא ככל ס' דאורייתא וכן הוכיחו במשור מסוגייא זו הר' פר"ת ז"ל ביו"ד סי' כ"ט ומוה"ר בעל זרע אברהם ז"ל חיו"ד סי' י"ז ד' ס"ה ע א ע"ש יעיין לרבינו הב"י ז"ל יו"ד סי' רצ"ד שתמה על הטור דמשמע מדבריו דס' הלמ"מ להקל מסו' זו ונדחק בישוב דבריו והאמת דס' דהלמ"מ להחמיר כס' תורה ממש:

איברא דחזיתיה למוה"ר בעל חזון נחום ז"ל על טהרות בסו' הספר בפסק ההכנים ד' רנ"ה ע"ב שהביא דברי הרמב"ם בה' טו"מ פ"ב שכתב אפי' עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא ולפי שטומאתו הלכה הרי הוא דין תו' ולא מד"ס וכתב הר' דנ"מ בזה שדבר המפורש בתו' אזלינן בה לחומרא אך ס' הלמו"מ לפעמים אזלי' בה לקולא לפי מה שנר' להם לחכמים וכמ"ש הרמב"ם גבי דרוסה שהיא מפורשת בתו' וכו' ע"ש וכדבריו כ' הר' פר"ח ז"ל בסי' כ"ט ע"ש אמנם אני עני אחרי בקשת המחילה מכבוד תורתם לא זכיתי להבין דבריהם דא"ה אמאי אשתומם ר"י כשעה חדא כשהקשו לו ממתניתין דס' ערלה לימא להו כאן ראו חכמי' להקל בס' ולא לידחוק נפשיה לומר בדרך שמא אימור כך נאמרה הלכה א"ו משמע דלא סגי בהכי דכל שהיא הלמ"מ אין להקל בה בשום צד ומה שהוכיחו הרבנים הנז"ל מההיא דדרוסה יותר קרוב לשמוע לדברי הר' החסיד בעל פר"ת ז ל ע"ש דו"ק בדברי ומעין חי' הר' פר"ת חי' הר' ט"ז ביו"ד סי' רצ"ד ע"ש:

גם מדברי הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה פי"ו דכלים משנה י"ב שהביא מוה"ר בעל ז"א ז"ל משמע דלא כהרבנים הנז' שכ' ושמור זה הכלל כאשר יפול לך ספק באיזה שיעור שיהיה אם תקח בו לקולא או לחומרא תשמע דבכל הלמ"מ אזלי' בספיקו להחמיר דאל"ה מה יועיל כלל זה עדיין צריך לחפש חיפוש מחיפוש שמא ראו חכמים להקל בדבר זה אל"ו משמע מדבריו דכלל זה הוא הילכתא פסיקתא דאי איפשר שיקלו בו חכמים בשום צר ועיין כנה"ג אה"ע סי' ס"ה הגה"ט אות ח' וחזיתיה להר' חוות יאיר בסו' התשו' הנ"ז שרצה להליץ בער רבינו הטור דמשמע מדבריו דס' הלמ"מ להקל דחיליה מסו' דקי' ד' כ"ד דהמכריעין לפני חכמים אמרו ה' כר"ע בשאר אברים הואיל ומדרש חכמים הוא ואע"ג דלית הילכתא כוותיהו היינו מט' דכ' הרי"ף והרא"ש ע"ש ואחהמ"ר אין משם ראיה לפי' מ"ש התוס' שם ד"ה המכריעים דלב' התירוצים מבואר לאין חי' בין מדרש חכמים לדבר תו' עש"ב גם מ"ש עוד הר' הנ"ז דמסוגיין דקי' נסתייע רבינו הטור מדקאמר השס' אמאי מזלזילינן ולא קאמר אמאי שרינן וכו' מלבד דבש"ס ליתא להאי לישנא ורשי' הוא שכ' כן והרי בתחי' הסוגייא כ' ולקמן פריך וכו' אמאי מיקל בספיקה ולא כ' לא מזלזילינן והאמת דאין דקדוק זה מספיק לישוב דברי רבינו הטור:

ואיך שיהיה האמת יורה דרכו דס' רהלמ"מ דינו כדין תו' וספקו להחמיר וא"כ ק"ט לדעת הרע"ב והר' יהונתן והתוס' והרמב"ם דס' דמבוי הוא הלמ"מ איך קאמר הש"ס הוי ס' דדבריהם וס' להקל וגדולת התימא על רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל דבפי"ז מה' שבת ה' כ"ב פ' למימרא דרב אשי דאפי' במבוי ח' כשר וה"ט כמ"ש בגימר' דהוי ס' דדבריהם והוא ז"ל בה' מ"א פ"י ה' יו"ד כ' אבל איסור ערלה בח"ל הלמ"מ שודאי הערלה בח"נ אסור וספקה מותר דייק לו' כדברי ר"י ומשמע דאם לא שנאמר כן בפי' הלמ"מ הוה ספיקה אסור וככל מה שהוכיחו הרבנים הנז"ל דס' דהלמ"מ להחמיר ואיך בה' שבת פ' כרב אשי כיון דלדעתו המבוי הוא הלמ"מ הו"ל ס' להחמיר שבתי וראיתי דאין מכ"ז קושי על רבינו הרמב"ם ז"ל דאיברא כך דרכו של הרמב"ם ז"ל דגם הלמ"מ ודבר הנלמד מי"ג מידות קורא אותו ד"ס מ"מ גם תקנות דרבנן קורא אותם ד"ם וכמ"ש בפי' המשנה דכלים הנ"ז שמאמר ד"ם יכלול שיהיה הדבר דעת סופרים כמו הפירושים וההלכות המקובלות ממשה מסיני או תקון סופרים כמו התקנות והגזרות ע"כ ועיין להר' מהר"א אלפנדרי ז"ל בס' היא רבא ד' ס"ט ע"א שכ' כן בדעת הרמב"ם ז"ל מדנפשיה ולא זכר שר דברי הרמב"ם אלו וכבר השיגו הר' י"מ ז"ל בכללי הרמב"ם אות ז' עש"ב וא כ שפיר מצינא למימר דהר"ם אזיל בשי' רשי' והרשב"א והריטב"א דמבוי הוי מדרבנן ולתקנה זו קורא הר' ד"ס ושפיר פ' להך דינא דרב אסי דמבוי ח' משום דהוי ס' דדבריהם ודו"ק בדברי הר' המגיד ריש פ' י"ז דשבת ומתבאר מדבריו דדעת הרמב"ם דהיתיר מבוי הוא דרבנן:

וראיתי להר' בעל תויו"ט פ"ק דעירובין משנה א' עמ"ש הרע"ב וחכמים תקנו וכו' כ' ז"ל וכן פרש"י וכן לשון הרמ' פי"ז מה' שבת ומד"ס הוא הרוח הד' ובמשנה ב' כ' הר' הנ"ז פי' הרב דאתאי הלמ"מ וכו' ולעיל פי' דרבנן גזור הואיל ואין הדבר מפורש בתו' אעפ"י שמקובל מסיני מקרי ד"ס כמ"ש כ"מ בתחי' ה' אישות וכו' וכן הזכיר הרמב"ם לעניין גוד ולבוד בפרק ט"ו מה' שבת הל"מ אבל לעניין מחיצות הזכיר ד"ס בפי"ז וכמש"ל עכ"ל התויו"ט ואני עני לא זכיתי להבין ד"ק איך יחס להרמב"ם ס' רש"י דמבוי דרבנן ממ"ש ד"ס אחר שהוא עצמו הביא ס' הכ"מ ועדותו זו דהרמב"ם קרי להלמ"מ ד"ס וכן הביא דבריו שבפי"ז דכלים א"כ עדיין אפשר דמ"ש במחיצות ד"ס ר"ל הלמ"מ. ואם ההכרח של הרב הוא ממ"ש פ' ט"ו גבי גוד ולבוד הלמ"מ ובפי"ז גבי מחיצות כ' ד"ס לענ"ד זה אינו מוכרח דאחר דקרי להל"ח ד"ס תו אין קפידא אם יאמר הלמ"מ או ד"ס ואמנם קושטא קאי דהר' תויו"ט ז"ל דבר ה' בפיהו אמת דהרמב"ם קאי בשי' רש"י ולא מטעמיה אלא ממ"ש בעניותין לעיל. נקוט מיהא דקו' הנ"ל היא קו' עצומה על רבינו יהונ' ז"ל והרע"ב ז"ל שכ' בפי' דמבוי הוא הלמ"מ והרע"ב ז"ל עצמו סו' פ"ג דחלה במתני' דערלה הלכה כ' כאוקמתא דר"י דכך נאמרה הלכה ודאה אסור פפיקה מותר דמשמע ודאי דכל ס' דהלמ"מ לחומרא וא"כ איך קאמר ר"א הוי ס' דדברהם וי"ל בדוחק.

ועוד אני תמיה על הרבנים הנז"ל זיע"א ולא זכותי להבין דעתם הרחבה במיעוט שכלי דמהיכן יצא להם פי' זה בפלוגתא דב"ש וב"ה דב"ש ס' ד' מחיצות דאורייתא ואתאי הילכתא לגרוע וב"ה ס' ג' מחיצות דאורייתא ואתאי הילכתא להוסיף דהנה מלבד דלא נזכר רמז מזה בסוגייא כלל אדרבא סוגיית השס' נר' היפיך דבריהם דפריך השס' על מתני' דהכשר מבוי ב"ש אומרים לחי וקורה לימא קסברי ב"ש ד' מחיצות דאורייתא ודחי לא לזרוק מג' הוא דמחייב לטלטל עד דאיכא ד' וכן פריך לב"ה לימא קסבר ג' מחיצות דאורייתא ודחי לא לזרוק מב' הוא דמחייב לטלטל עד דאיכא ג' הרי דלב"ש ג' מחיצות דאורייתא ולא כמ"ש הרבנים ז"ל דד' מחיצות דאורייתא וכן לב"ה ב' דאורייתא ולא ג' כמ"ש הם ז"ל האף אמנם דהשס' בדרך דחיה קאמר לה דמצינה למימר לך דלב"ש ג' דאורייתא ולב"ה ב' דאורייתא ואין הכרח ממשנתינו נקוט מיהא דלא יחסו ס' זו לב"ש בהחלט דד' מחיצות דאורייתא וכמו כן לא יחסו נב"ה ג' מחיצות דאורייתא והיותר תימא שלא הוזכר בשס' הלמ"מ כלי לא לב"ש ולא לב"ה ופשטה דסוגייא משמע כפרש"י דמ"ש לטלטל עד דאיכא ד' היינו מתקנת דרבנן ומהיכן יצא להרבנים הנ"ל לומר דהוא הלמ"מ ופליגי אי אתאי הילכתא להוסיף או לגרוע ותבט עיני להר' יד דוד ז"ל בחי' לעירובין על ד' י"א ע"ב שהביא דברי הרע"ב והר"י ז"ל וכ' וז"ל אע"ג דנר' דמסקנת השס' אינו כן דלב"ש ג' מחיצות דאורייתא ולב"ה ב' מחיצות דאורייתא סברי הר"י והרע"ב ז"ל כיון דמוכח לקמן מרוב האמוראים דס' דג' מחיצות דאורייתא א"כ בע"כ צ"ל דס' דב"ה סובר כן וא"כ לב"ש ד' מחיצות דאורייתא עכ"ד. ולא נתחוורו לי ד"ק דהא אף נאמר דב"ה סו' ג' מחיצות דאורייתא אכתי אינו הכרח לומר לב"ש דד' מחיצות דאורייתא ואימא דלזרוק מג' הוא דמיחייב ולטלטל עד דאיכא ד' ומש"ה בעי לחי וקורה כי היכי דתיהוי מחיצה מעלייתא וב"ה נמי ס' ג' מחיצות דאורייתא ולטלטל נמי סגי בג' מחיצות ותקנתא דלחי וקורה משום היכירא והכי ס"ל לרבא בד' י"ב ע"ב דתרוייהו משום היכירא ומש"ה סגי או בלחי או בקורה ואפי' לרבא ור"י דלחי משום מחיצה וקורה משום היכירא היינו חי' דב"ה סגי אפי' בקורה דעיקר תקנתא משום היכירא הוא באופן דלשניהם ג' מחיצות דאורייתא ופלוגתייהו בתיקון דתקון רבנן לרוח הד' דב"ש ס' מחיצה מעלייא תקון והיינו לחי וקורה וב"ה ס' מחיצה כל דהו תקון משום היכירא וסגי אפי' בקורה וכ"ש בלחי לדעת הסוברים דהוי משום מחיצה וא"כ עדיין אין מכאן הכרח לס' הרבנים הנ"ל ועוד עדיין לא הונח לנו מהיכן יצא להם הלמ"מ מה שלא הוזכר בש"ס.

ועוד ק' לי טובא על הרבנים הנ"ל זיע"א וקו' גדולה היא לפע"ד דהנה במכילתין לקמן ד"ה אפליגו תנאי לפי חד אבע"א גבי מחיצות הוכה אי אתאי הילכתא להוסיף או לגרוע והנה זה לא שייך אלא כשעיקר הדבר מפורש בתו' כההיא דבסכת בסכת דבין למר ובין למר יש מחיצות מפורשות בתו' לא דמו סבר דג' מחיצות מפורשות בתו' ואתאי הילכתא לגרוע מן הג' ולאוקומה אטפח ומ"ס ג' מפורשות בתו' וכי אתאי הילכתא להוסיף ארביעית טפח ועיין ג"כ להרא"ם בתוס' על הסמ"ג הב"ד הר' במשל מ ה' חמץ ומצה פ"א ה"ז ובה' שבועות פ"ד גבי קרא דכל חלב שכ' דמדאורייתא כל דהוא משמע והי"ט דחצי שיעור דאסור מן התו' אלא דאתאי הלכתא ואפיקתיה לעניין עונשים ואוקמיה אכזית ע"ש הנה לא שייך לו' אתאי הלכתא וגרעה או הוסיפה אלא בדבר שנזכר שיעור ממנו בתו' אבל הכא מחיצות גבי שבת לא נזכרו בתו' כלל וכולן הם הלמ"מ וכ"כ רש"י עירובין די"א ע"ב ד"ה ד' מחיצות דאורייתא הלמ"מ הוא במחיצות דבציר מד' מחיצות לא הוי רה"י וכו' ע"כ וכן בדין שהרי עיקר חיוב שבת בהוצאת רשויות ילפי לה רז"ל מקרא דאל יצא איש ממקומו וכמ"ש רש"י והרע"ב ז"ל ריש שבת ודרשו ל יצא איש אל יוציא אים וא"כ איך שייך לו' מן התו' ד' מחיצות ואתאי הלכתא וגרעתיה היכן הוזכר בתו' הארבעה עד שנאמר שההלכה גרעה או הוסיפה והלא כל הד' הלמ"מ ואיך אתי הילכתא על הלכתא לגרוע או להוסיף זו לא שמענו באותן שדברי הר"י והרע"ב ז"ל לקע"ד תמוהים וצ"ע:

הלכות פסח

תוכן העניינים

כפי אהרן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה