כפי אהרן חלק א· רבי אהרן בן עזריאל
אורח חיים · סימן טו
גרסינן ריש פ' ד' דר"ה י"ט של ר"ה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה וגו' ובגמר' מנה"מ אמר ר' לוי בר חמא כתוב אחד אומר שבתון זכרון תרועה וכתוב אחד אומר יום תרועה ל"ק כאן ביו"ט שחל בשבת כאן כשחל בחול. אמר רבא אי מדאורייתא הוא במקדש היכי תקעינן ועוד הא לאו מלאכה היא דאצטריך קרא למעוטי דתני דבי ר"י כל מלאכת עבודה לא תעשו יצתה תקיעת שו' ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה אלא אמר רבא מדאורייתא משרא שרי ורבנן הוא דגזור ביה כדרבה וגו' שמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר ע"כ. וראיתי בס' תנייא רבתא הנד"מ והוא לחד מן קמייא הגאון אבי התעורה רבינו יחיאל ז"ל בנו של רבינו הרא"ש ז"ל שכ' וז"ל יש מקשין למה לן גזירה דרבה הא תרי קראי כתיבי זכרון תרועה ויום תרופה ומוקמינן חד בשבת וחד בחול ומפרשין דרבה גופיה מפרש להו לקראי ואמר מ"ט אמר קרא זכרון תרופה משום דשמא ילך אצל בקי ללמוד ע"כ. ודברי הגאון אלו מרפסן איגרי דמתחי' רצה ר"ל להוכיח שהוא מן התו' מקראי דזכרון תרועה ויום תרועה והיק' עליו רבא אי הכי אפי' במקדש נמי ותו הא לאו מלאכה וגו' ואסיק דלאו מדאורייתא היא אלא מדרבנן גזירה שמא יעבירנו ואמוטל"ה במקדש היו תוקעין משום דאין שבות במקדש כפרש"י והתוס' וא"כ לא קו' הי"מ קושייא והתי' אין לו שחר כלל. ולענ"ד נר' לבאר דבריו כי הם האמת והצדק והן קדם צריכים אנו להעיר כמה הערות בסוגייא זו וגם בירושלמי כאן ומתוכם יתבאר לנו כונ' הר' ז"ל יפה הנה תחי' יש להעיר בדברי ר"ל שרצה להוכיח מדוקייא דקראי דיום תרועה וזכרון תרועה וכי לא בא בדעתו קו' רבא דאי הכי במקדש היכי תקעינן וזו אינה צריכ' לפנים ודקארי לה מאי קארי לה וכבר הרגיש בקושי זה הר' כפו"ת. ועוד י"ל בלשון התלמוד אמר רבא אי מדאורייתא וגו' דהיל"ל מתיב רבא או פריך או א"ל רבא וזו קו' גדולה ואמאי מפרק כלאחר יד. ותו י"ל באומרו אלא אמר רבא מדאורייתא משרא שרי ורבנן הוא דגזור וגו' דהיל"ל מדאורייתא מחייב ורבנן הוא דגזור. ותו ק' טובא על מסקנת הש"ס דהוי מדרבנן דהלא ברייתא מפורשת בת"כ פ' בהר על פ' בעשור לחדש ביום הכפורים תעבירו שופר בכל ארציכם ממשמע שנא' ביום הכפו' איני יודע שהוא יו"ד לחודש ומה ת"ל בעשור לחודש אלא לומר לך בעשור לחודש אתה מעביר שופר בכל ארציכם ואפי' בשבת ואין תקיעת ר"ה דוחה שבת בכל ארציכם אלא בב"ד בלבד ע"כ והובאה בירושלמי כאן הרי דתקי' שופר דר"ה לא דחי שבת מדאורייתא לא בב"ד ובמקד' ותו לא ק' מידי קו' רבא אי הכי במקדש היכי תקעינן ותו וגו' ואיך אסיק רבא דהוי מדרבנן ורש"י ז"ל בביאורו עהת"ו הביא ברייתא זו ותמהו עליו הרמב"ן והרא"ם ז"ל דהא דלא כתלמודא דידן שאמרו דהוי גזירה דרבנן עד שהוכרחו לומר דהך דת"כ אינה אלא אסמכתא בעלמא עש"ב וכבר כל רבני האחרונים ז"ל דרכו קשתם על הרמב"ן והרא"ם דאי הכי ק' הך יתורא דבעשור לחודש מאי דרשת ביה בין הכי ובין הכי נלאו המפר' לבקש תרופה לדברי רש"י אלה ולא נמצא ובאמת דעל הש"ס גופיה היא קו' חזקה ולפחות הי"ל להביא הך ברייתא דת"כ ולומר דהוי אסמכתא.
העוד לנו מקום ללין בעומקא של הלכה זו בדברי הירושלמי כאן דאחר שהביא הני קראי זכרון תרו' ויום תרו' כאן כשחל בשבת כאן כשחל בחול היק' מעתה אף במקדש לא ידחה ותי' תנא באחד לחודש פי' הר' קה"ע קס"ד דהכי קאמר יהיה לכם שבתון אבל לגבוה אינו שבתון דקמי שמייא גלייא אימת אחד לחדש וה"ה במקדש דידעי' בקיבו' דירחא תוקעין אפי' בשבת ופריך אלא מפתה אפי' במקום שהם יודעים שהוא באחד לחודש ידחה פי' ואנן תנן אבל לא במדינה ומשני תני רשב"י והקרבתם במקום שהקרבנות קריבים. אמרין חבריא קומי ר' יונה והכתיב והעברת שופר תרועה בחדש השביעי פי' ודרשי' לעיל ב"ש דשביעי שביעי דתקיעת ר"ה וי"ה שוין (וכן אי' בבבלי ד' ל"ד) וכי היכי דתקיעת יוה"כ דוחה שבת בכל מקום כדדריש בת"כ ביוה"כ אפי' בשבת ה"ן תקיעת ר"ה תדחה שבת בכ"מ ומשני א"ל זו אתה מעביר בארצכם הא אחרת לא פי' כדאי' בת"כ תקיעת ביוד' לחודש דותה שבת בכל ארציכם ואין תקי' ר"ה דוחה שבת אלא בב"ד בלבד ופריך או נאמר זו אתה מעביר בארצכם הא אחרת בין בארץ בין בחו"ל פי' דנימא דבארצכם בא למעט דתקי' יוה"כ בשבת אינה אלא בארץ אבל של ר"ה דוחה שבת בארץ ובחו"ל ומשני אמר ר"י אי הוה כתיב תעבירו שופר בארצכם הו"א כאן מיעט ובמקום אחר ריבה אלא בכל ארציכם כאן ריבה ובמקום אחר מיעט פ"כ. והיק' הר' קה"ע בשי"ק תנא באחד לח' וא"ת אצטריך קרא למעוטי ספיקא וי"ל דאצטריך לומר דתק"ש מלאכה היא דסד"א תק"ש מלאכה היא ואינה חכמה עכ"ד. ואאמ"ר דבריו אלו מן המתמיהין חדא דבפירוש אמרו בת"ד תנא דבי ר"י כל מלאכת עבודה ל"ת יצתה תק"ש ורדיית הפת שחכמה היא ואינה מלאכה והובאה ברייתא זו גם בשבת ד' קל"א ואף אם נדחוק עצמינו לומר דברייתא לא שמיע להו או שנדחוק עצמינו דמ"ש בת"ד חכמה היא ואינה מלאכה היינו שאינה מלאכת עבודה לגבי יו"ט אבל לגבי שבת מלאכה גמורה היא כמו שרצה לפרש הר' רצוף אהבה בדברי התוס' דשמעתין ד"ה כל מלאכת עבו' ע"ש הנה מלבד שדבריו ז"ל דחו אותם רבני האחרו' ז"ל עיין בס' כפו"ת ושאר האחרוני' ז"ל עדין ק' טובא לפי' הר' קה"ע ז"ל ממ"ש בירושלמי אח"ז על מתני' דועוד זאת הייתה ירושלים יתירה על יבנה שכל עיר שהיא רואה ושומעת ויכולה לבא תוקעי' וביבנה אין תוק' אלא בב"ד בלבד היק' היך מה דאת אמר ירושלים כל עיר שרואה ושומעת וגו' תוקעי' תאמר אף ביבנה כן ומשני ירושלים ד"ת והעיירות הסמוכות לה דבר תו' ויבנה מדבריהן ויש תקנה אחר תקנה ופי' הר' קה"ע ירוש' ד"ת מן התו' תוקעין בה כדאמרי' לעיל בא' לחדש והקרבתם ע"כ ולפי דברי הר' ז"ל דתקש"ו מלאכה וקאמר דירוש' ד"ת דכתיב בא' לח' והקרבתם א"כ היכי קאמר דיבנה מתקנת ריב"ז הלא באמת לא נתפרש בתו' תק"ש דר"ה לא במקדש והיא מלאכה גמורה כדברי הר' ז"ל איך יתקן ריבז' לתקוני ביבנה לעבור איסורא דאוריי' באמת זו קו' חזקה לפי' הר קה"ע ז"ל. אך אעיקרא קו' הר' קה"ע ז"ל יש ליישבה דבאמת הירוש' לא קאמר לקושטא דמילתא דעיקר הלימוד הוא מבאחד לחדש והקרבתם וכ"ז אינו אלא לפלפולא בעלמא וקושטא דמילתא דעיקר הלימוד הוא מיתורא דבעשור לחדש דדריש ר' יונה זו אתה מעביר בארצכם ואי אתה מעביר תקי' ר"ה בכל ארצכם לא בב"ד בלבד ובאמת לא אתא קרא לספיקא לא דעדיין ק' טובא דהיכי קאמר אח"ז ירושלים ד"ת ויבנה מדבריהם והלא מהך דת"כ למדנו שאין תקי' ר"ה בכל ארציכם הא בב"ד בלבד ומה לי יבנה ומ"ל ירושלים.
כי על כל אלה קבא דקשיי"תא הניתנים למעלה בבבלי וירושלמי ודברי רש"י ז"ל בפי' התו' אני אומר יתיישב הכל ע"נ עד"ז דהנה ג' קראי כתיבי הראשון היא הגזירה שוה של שביעי שביעי האמורה בת"כ פ' אמור ובת"ד ד' ל"ד שלמדו כל תקי' ר"ה מתקי' של יוה"ך של יובל לכל דיניו ואמרו שאין ת"ל בחו' השביעי ומה ת"ל בחו' הז' לומר לך שיהו כל תרועות של ח' ז' זה כזה א"כ כיון שאין ג"ש למחצה א"כ צריך לומר ג"כ שתקי' ר"ה תהיה דוחה שבת כמו שדוחה של יוה"כ כדדריש בת"כ מביוה"ך למעוטי זה אתא קרא דזכרון תרועה לומר שאין תקי' ר"ה דוחה שבת עיין להגאון בעל פני יהושוע בסוגיין ולמעוטי בא שזה לא תכניסהו בכלל הג"ש ולפי שנלמוד מזה דאין תקי' ר"ה דוחה שבת בשום מקום לזה אתא קרא דבעשור לחדש מיותר לומר תקי' ביו"ד לח' דוחה שבת בכל ארצכם ואין תקי' ר"ה דוחה בכל ארציכם אלא יש מקום שדוחה ויש מקום שאינה דוחה ולא פירשה לנו התורה באיזה מקום ידחה ובאיזה מקום לא ידחה ומסרה הכתוב לחכמים וזה מעין לריבה ומיעט וריבה בקידושין ד' כ"א פ"ב ובדוכתי טובא דאמרו מסרו הכתוב לחכמים שהם מה שיראה להם לרבות ירבו ומה שיראה להם למעט ימעוטו ועיין בהליכות עולם והרא"ש והר"ן ריש מ"ק גבי מלאכה בח"ה כ' דהוי דאורייתא מדתנייא בחגיגה די"ח ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי עצרת מה שביעי עצור אף ששת עצורין אי מה ז' אסור בכל מלאכה אף ששת אסור בכל מלאכה ת"ל השביעי מיעוט הא לא מסרך הכתוב לא לחכמים ופרש"י אחר שאמר לך הכתו' שהוא עצור ולח בכולן הא לא מסרך הכתוב אלא לחכמים היודעין להבין על איזה להטיל האיסור ועל איזה להטיל ההיתר וגו' ה"נ דכוותא אחר שכתוב אחד אומר זכרון תרועה ללמד שאין תקי' ר"ה דותה שבת וכתוב דבעשור לח' מורה שהיא דוחה במקצת המקומות הרי הכתוב מסרו לחכמים וחכמים ז"ל כיון שמצאו זה הטעם שימשך מן התקי' איסו' תו' דשמא יעבירנו בשביל כך התירו במקדש ובכ"מ שיש בו ב"ד משום דזריזין הן ואינם מניחים אותם להעביר ואסרו לתקוע במקום שאין בו ב"ד משום חששא דשמא יעבירנו ומה שסיימו בת"כ ואין תקי' ר"ה דוחה שבת בכל ארציכם אלא בב"ד בלבד הך דאלא בב"ד בלבד אינו ממשמעות הכתוב לפי שבאמת לא נתפרש ב"ד אבל מן התו' אנו למידין שאין תקי' ר"ה דוחה שבת בכ"מ זה דוקא ובאו חכמים ואמרו דזה שלא פי' התו' ומסרו לנו אנו אומרים בב"ד בלבד.. נמצא סוף דבר היא גזירה דרבנן אבל עיקרו של דבר מפורש בתו' מדוקייא דקראי שתקי' שופר בשבת אינה מותרת בכל מקום וחכמים ז"ל סמכו עליה גזירתם ופירשו לך איזה מקום מותר ואיזה מקום אסור. ובזה יתיישב כל מה שהיק' לעיל כמו שנבאר לקמן בע"ה. ואל תשיבני דאי הכי זכרון תרועה למ"ל ודיי לן יתורא דבעשור לחדש ללמוד שאין תקי' ר"ה כמו תקי' יוה"כ ואינה דוחה שבת בכ"מ וקרא דזכרון תרו' ל"ל הא לא מצית אמרת דבאמת איצטריך קר' דזכרון תרועה דהנה כבר כ' לעיל פרכת הירושלמי דפריך או נאמר זו אתה מעביר בארצכם הא אחרת אתה מעביר בין בארץ בין בחו"ל וא"כ מש"ה איצטריך קרא דזכרון ללמד דתקי' ר"ה אינה דוחה שבת והשתא תו לא מצית אמרת הא אחרת דוחה שבת בין בארץ בין בחו"ל דאפי' בארץ גופא אינה דוחה אם לא בהכרח שתפרש זו דוחה בכל ארציכם ואחרת דר"ה אינה דוחה אלא במקצת ארציכם והשתא יתקיימו שפיר הב' מקראות זכרון שאינה דוחה שבת בכ"מ ויתור דבעשור לחודש לומר שאינה דוחה בכ"מ אבל דוחה במקצת מקום והשתא איצטריך זכרון לגלות על בכל ארציכם שלא תפרש זו בכל ארציכם אבל אחרת בין בארץ בין בחו"ל והוי ממש בא זה ולימד על זה דאי לאו קרא דזכרון הייתי מפרש דאדרבא דוחה בין בארץ בין בחו"ל אבל השתא דכתיב זכרון מוכרח אתה לפרש ארל אחרת אינה דוחה בכל ארציכם אלא במקצת ארציכם. ואעג"ב דבירושלמי דחי לה אילו נאמר בארציכם הו"א כאן מיעט ובמקום אחר ריבה השתא דכתיב בכל ארציכם כאן ריבה ובמקום אחר מיעט באמת דחייה זו אינה מספקת שהרי בת"כ דרשו תעבירו שופר בכל ארציכם מלמד שכל יחיד ויחיד חייב לתקוע ביוה"כ של יובל והובא ברייתא זו בסוגיין והמאור ז"ל כאן בסוגין כ' דמדיוקא דבכל ארציכם ילפי' שכל יחיד ויחיד חייב לתקוע ע"ש דלא כהר' ק"א שפיר' דממילת תעבירו נפקא אלא מבכל ארציכם נפקא השתא אין מקום לדחיית הירוש' אילו נאמר בארציכם הו"א כאן מיעט וגו' אבל השתא דכתיב בכל ארציכם כאן ריבה ובמ"א מיעט דבאמת האי בכל לגופיה איצטריך ללמד על כל יחיד ויחיד שחייב לתקוע וכיון שאינו מיותר כמאן דליתיה דמי והו"ל כאילו כתיב בארציכם ועדין ק' קו' הירוש' או נאמר זו בארציכם ואחרת בין בארץ בין בחו"ל וא"כ כדי שלא תדרוש כן בא המיעוט של זכרון לגלות על בכל ארציכם שר"ל זו אתה מעביר בכל ארציכם אבל של ר"ה אי אתה מעביר בכל ארציכם אלא במקצת ארציכם והא דלא פריך בירוש' על דחיית אילו נאמר וגו' מהך ברייתא מלמד שכל יחיד ויחיד חייב לתקוע וגו' ואיצטריך בכל לדרשא זו כנז"ל היינו משום דלא נפ"מ מידי דבל"ה הדין דין אמת ומוכרח אתה לדרוש אבל אחרת אי אתה מעביר בכל ארציכם אלא במקצת ארציכם מכח קרא דזכרון שהביא הירוש' לעיל וכנז"ל משום הכי לא חש למפרך ליה ודוק הטב בכל מ"ש.
באופן עלה בידינו יסוד מוסד שריר וקיים דאיסו' התקיעה בשבת בר"ה היא מפורשת בתו' והיתרה באיזה מקומות היא ג"כ מפורשת בתו' אלא שמסרה הכתו' לחכמים היודעים על איזה להטיל האיסו' ועל איזה להטיל ההיתר והם ז"ל ראו לאסור בכל מקום שלא בפני ב"ד משום דהכל חייבים בה ואין הכל בקיאים בה ושמא יוציאנו ד"א ברה"ר וראו להעמיד היתר התקיעה במקדש ובמקום ב"ד שלא ימשך ממנה שום תקלה ובזה עלו כהוגן דברי הירושלמי שכ' ירושלים ד"ת ויבנה מדבריהם ע"ד מה שכ' הרמב"ן הוב"ד הר"ן ריש מ"ק ובב"י סי' תק"ל שעשה פשרה במלאכת חה"מ ואמר שהמלאכה שאינה לצורך המועד אסורה ד"ת וגו' ושהוא לצורך המועד מותרת וחכמים אסרו איזה מלאכות וגו' אבל עיקר מלאכה בחה"מ הוא ודאי דאוריי' עש"ב והר' ז"ל קאי על הך ברייתא הנז"ל דהכתוב מסרו לחכמים וגו' וחכמים ז"ל קראו בשמותם לזו דאורייתא ולזו דרבנן דכוותא אנן נמי נימא איסו' התקיעה בשבת דר"ה מפורשת והיתירה מפורשת ונמסר לחכמים וחכמים ז"ל אמרו שהתקיעה בירושלים שהיא מפורשת בתו' יום תרועה והקרבתם קראו אותה דאורייתא והתקיעה דיבנה בב"ד שאינה מפורשת בתו' לא היא מדרש חכמים קראו אותה מדבריהם ואמרו שלא יתקעו אלא דוקא ביבנה ולא בכל עיר הרואה ושומעת ומ"ש בירוש' ירושלים ד"ת היינו מכח קראי דזכרון ובעשור לח' כנז"ל ולא מקרא דבאחד לח' ודלא כהר' קה"ע ז"ל ומעתה ניצול אותו צדיק מאור הגולה רש"י ז"ל מהשגות הרמב"ן והרא"ם ז"ל דלמא הביא בפי' עהתו' הך דת"כ דבעשור לחדש ולפי האמור תורת אמת היתה בפיהו וקושטא קאי הך דרשא דת"כ אף לפום סוגיית הגמ' שאמרו משום גזיר' דרב' ותרוייהו איתנהו מפורש בתו' ונמסר לחכמים כנז"ל. ובזה מיושב כל הסוגייא דתלמו' דידן דר"ל שאמר כתיב יום תרו' וכתי' זכרון תרו' כאן כשחל בחול כאן כשחל בשבת קיצר דבריו ובאמת אעיקרא קאי על ברייתא של ת"כ דבעשור לח' אתה מעביר שופר בכל ארציכם ואי אתה מעביר בר"ה בכל ארציכם אלא במקצת ארציכם ולפי שעיקר דרשא זו לא תתאמת לנו לא מקרא דזכרון תרו' ככל המדובר לעיל משו"ה נסיב נה מקרא דזכרון תרו' ולא הוק' לו כלום מכל הני פירכי דרבא אי הכי במקדש נמי וגו' ותו וגו' דבאמת אין כאן שום תימא ורבא נמי לא בא להקשו' על ר"ל לא בא לפרש דבריו ולהסביר לך שנא תתפוס דברי ר"ל כפשוטם דמקרא דזכרון תרו' דווקא נפק"ל איסו' התרועה בשבת ולא נמצא שום התר בתו' דאי הכי ק' במקדש נמי לא נתקע ותו הא לאו מלאכה היא דאצטריך קרא למיסרה אלא האמת הוא דמדאורייתא משרא שרי דקדק לומר משרא שרי דר"ל יש צד התר מפורש בתו' לתקוע בשבת לא שלא נתפרש ונמסר לחכמים ורבנן הוא דגזור כדרבה שמא יעבירנו והעמידו ההתר במקום ב"ד דזריזין הם וליכא למיחש להאי גזירה והאיסו' במקום שאין בו ב"ד ומשום שמא יעבירנו ודוק' הטב. והנה כל הדברים הללו האמתיים ויסוד זה החזק חנו למדין מתורתו של רבינו יחיאל ז"ל שכ' ימ' ל"ל גזירה דרבה והלא כתי' זכרון תרועה ור"ל דבאמת קרא דזכרון תרועה בא לאסור התקי' בשבת וכדמוכח מקרא דבעשור לח' וע"ז מתרץ שפיר דרבה בא לפרש להו לקראי ומ"ט אמר רחמנא זכרון תרועה משום שמא ינך אצל בקי כונתו מבוארת דחכמים פירשו דבר הסתום בכתוב ההיתר והאיסור ואמרו ט' לאיסור משום שמא יעבירנו וממילא אנו מניחים ההיתר בב"ד ובמקדש דליתא לחששא זאת ודו"ק. ודע שלפי מונח זה צריך לפרש אותה שאמרו ביבמות ד' צ' דשקיל וטרי תלמו' אי יש כח ביד חכמים לעקור ד"ת ופריך ליה מדם שנטמא וגו' ופריק ליה שב וא"ת שאני וקאמר עלה א"ל בעאי לאותובך הזאה ערל ואיזמל וגו' ושופר ולולב השתא דשנית לן שב וא"ת לא מיעקר הני כולהו נמי שב וא"ת נינהו צריך לפרש שמה שהיה רוצה להקשו' לו משופר לא ממה שעקרו חכמים התקי' בשבת דהא מפורשת בתו' היא וכנז"ל אלא הכונ' היא דתנן בר"ה ד' ל"ד שופר של ר"ה אין מפקחין עליו את הגל ולא עולין באילן ולא שטין ע"פ המים ואין עוקרין אותו לא בדבר שהוא משום שבות וגו' הרי שעקרו תק"ש ביו"ט של ר"ה שהיא דאורייתא משום גזירה דרבנן שהרי לא עולין באילן ולא שטין ולא רוכבין הכל דרבנן וכ"כ הטור ז"ל ס"י תקפ"ו דט' דכל הני דמשום דיש כח ביד חכמים לעקור ד"ת בשוא"ת והיינו דומייא דאיזמל שהביא וכפרש"י שלא התירו להביא האיזמל דרך גגין אף שהוא דרבנן ותדחה מצות המילה דאורייתא אבל רש"י ז"ל פי' שופר ולולב מ"ע ומבטלין להו בשבת מדרבנן משום גזי' שמא יטלנו בידו ע"כ ולכאו' פירושו זה ק' לכל מה שכתבנו לעיל דשופר מ"ד שמיה שאיסו' מפורש וחכמים הם שנתנו הט' דוקא משום שמא יעבירנו כנז"ל ונר' לומר דקושטא לאו הכי לא שהמקשן שהיה בדעתו להק' לו היה סובר שהוא מדרבנן ממש והיה רוצה להקשו' לו ולא הוצרך משום דשני ליה שוא"ת שאני אבל אה"נ דאם היה מק' לו משופר היה מתרץ לו כנז' דשופר הוא מפורש בתו' ככל מ"ש לעיל ודו"ק הטב:
ה יוה"כ סי' י"ו
כתב הרמב"ם פ"א מה' בית הבחירה ואין בונין בו עץ בולט כלל אלא או באבנים או בלבנים וסיד אין עושין אכסדראות של עץ בכל העזרה אלא של אבנים או לבנים והשיג הראב"ד דהלא לשכת כ"ג של עץ היתה ובשמחת בית השואבה מקיפין כל העזרה גזוטרה אלא לא אסרה תו' כל עץ אלא אצל מזבח ה' והיא עזרת כהנים משער ניקנור ולפנים אבל בעזרת נשים ובהר הבית מותר ועיין כ"מ ומה שהיגיה הר' משל"מ בדברי הראב"ד כי צ"ל והיא עזרה ישראל משער ניקנור ולפנים ולע"ד דברי הראב"ד לא זכיתי להבינם דמאי מק' להרמ' מלשכת העץ הלא מוכח במתני' דסוף מידות דשש לישכות היו בעזרת ישר' ואחת מהנה היא לשכת העץ וא"כ מאי האי דכ' הראב"ד אל"ו לא אסרה תורה אלא משער ניקנור ולפנים שהיא עזרת ישראל אבל בעזרת נשים מותר דתירצת לההיא דשמחת בית השואבה ואכתי תקשי לך לישכת העץ שהיתה בעזרת ישראל משער ניקנור ולפנים. ושו"ר להר' תויו"ט ספ"ק דמידות הביא ס' הראב"ד הלזו ותפס במושלם דס"ל להראב"ד דלישכת העץ היתה בעזרת נשים ותמה עליו גם על הר' כ"מ דנחית ליתובי דעת הרמ' ולא תפס עליו ממשנה זו ע"ש שהניחו בתימה.
וחזי הוית להר' חזון בפ"א דתמיד שכ' וז"ל אבל בפ"א דבית הבחירה כ' הראב"ד דלישכת העץ לא היתה בעזרת ישר' לא בעזרת נשים ואין איסור שם ואעפ"י דמפשט מתני' דמס' מידות משמע דבעזרת ישר היתה י"ל דס"ל שהיתה פתוחה לחול וכדכתב שם התיו"ט כי היכי שיהא כ"ג מותר לישב בה דאין ישי' בעזרה לא למלכי ב"ד א"נ שהיתה אחורי שתיהן ואה"ן שהיתה חוץ לעזרת ישר' ע"כ ודבריו נפלאו ממני וב' התי' גם יחד לא זכיתי להבינם דתי' הא' לא יכולתי להולמו דא"כ מה השג ישיג הראב"ד על הרמ' דאימא ה"ן ס"ל להרמב"ם דפתוחה לחול היתה ואמטו"ל לא נתקדשה בקדושת העזרה ושרי לעשותה של עץ ומה השיג על הרמב"ם באומרו והלא לשכת כ"ג של עץ היתה והלא כמו שהוא מתרץ לעצמו דהיתה פתוחה לחול כן יהיה דעת הרמ'. ועוד אוסיף להפליא על התו' הב' שכ' דאה"ן שהיתה בעזרת נשים ושן נר' מדברי הר' משל"מ והר' מרכבת המשנה בה' ע"ז ס"ו פ"ו דסברי מימר בפשיטות דדעת ראב"ד דלישכת העץ של כ"ג שהיא לשכת פרהדרין כמ"ש הרמ' סו' פ"ה מה' אלו היא היתה בטייה בעזרת נשים ולא בעזרת ישראל והדבר תימא דמה יעגה לאותה ברייתא שאמרו ביומא די"א מאן תנא להא דתנו רבנן כל השערים שהיו שם לא היה להם מזוזה חוץ משער ניקנור שלפנים ממנו לשכת פרהדרין הרי דלישכת פרהדרין תוך עזרת ישר' היתה שהרי שער ניקנור היא בתחי' עזרת ישר' כמ"ש הרמ' ריש פ"ג דביאת מקדש ועין כ"מ ושם ה"ט ובהשגת הראב"ד וחייבו לשפר מקטר במזוזה מט' שהיא היתה חוץ מלשכת פרהדרין וכדי של יאמרו כ"ג חבוש בבית האסורים ואי לשכת פרהדרין היתה בעזרת נשים היה לנו לחייב פתח עזרת הנשים במזוזה ושפר ניקנור מאי שיאטיה.
ולדעת התוס' ביומא ד' ח' ע"ב ד"ה דאי שכ' דלשכת פרהדרין בקודש הפתוחה לחול יש קצת מהדוחק דאי היתה פתוחה לחול ל"ל מזוזה בשער ניקנור כיון דמתוך העזרה לא היתה ניראית פתח הלישכה ל"ל מזוזה נוכל לישב דהיכירה יתירה עבדו בהא להניח מזוזה בשער הניקנור כיון שהלשכה בנויה בסמוך לה לומר שאין כהן גדול חבוש אף דהפתח מבפנים אך לדעת הראב"ד כפי ס' הרבנים הנ"ל דהיתה בנויה בעזרת נשים שער ניקנור שהיא בתחי' עזרה מאי שיאטיה להניח מזוזה וצ"ע.
ולענ"ד כונ' הראב"ד היא על אופן אחר ולא כדעת הרבנים הנז"ל ולישכת פרהדרין לעולם היתה בעזרת ישראל וכונ' הראב"ד להשיג על הר"ם בתרתי חדא במה שכ' דאין בונין במקדש עץ כלל תמה עליו דהרי לשכת העץ שהיא לישכת כ"ג של עץ וא"כ מוכרח דהא דדרשינן בתמיד לא תיטע לך אשירה ולא כל עץ מכאן שאין עושין אכסדראות של עץ במקדש דווקא אכסדראות אסרו אבל בית כולו של עץ שרי ולפיכך לישכת העץ שהיתה בית שלימה אף שהיתה בעזרת ישר' משרא שרייא. ועוד הישיג עליו עמ"ש דאין עושין אכסדראות בכל העזרה דמשמע אף בעזרת נשים מההיא דשמחת בית השואבה דהיו מקיפין עזרת נשים גזוזטרה אל"ו דהא דאין עושין אכסדראות הי"ד משער ניקנור ולפנים אבל בעזרת נשים מותר. וסמוכות גדולות מצאתי לדברי שהרמ' בה' ע"ז פ"ו ה' יו"ד כ' אסור לעשות אכסדראות של עץ במקדש כדרך שעושין בחצירות שנא' כל עץ וכ' עליו הראב"ד לישכת העץ בית היתה בימה של עץ שעושין למלך בשעת הקהל לשעתה היתה וכן גזוזטרה שהיקיפו בעזרת נשים בשמחת בית השואבה לשעתה היתה הנה מבואר דעת הראב"ד דבבית ליכא איסורא דכל עץ ושם שכ' הרמ' אין עושין אכסדראות דווקא כ' דלא תיקשי מלישכת עץ דבבית היתה אבל כאן שכ' אין בונים עץ כלל דמשמע דאין בונין עץ כלל אפי' בית שלם תפס עליו דהרי לישכת כ"ג של עץ היתה והיא היתה בעזרת ישראל זה נר' לי ברור כונ' הראב"ד ומה מאוד אני תמיה על הר' חזו"ן שכ' וז"ל הראב"ד כ' בה' ע"ז לישכת העץ בית היתה וכ' הר' כ"מ דלראב"י לא מיתסר לא אכסדרא אבל בית אפי' כולו של עץ שרי דל"ד לאלו כלל אבל בפ"א מה' פ"ז כ' הראב"ד דלישכת העץ לא היתה בעזרת ישר' לא בעזרת נשים ואין איסור שם משמע דבית נמי אסור לבנות בעזרת ישר' משום לא תיטע ע"כ וכ"כ הר' מרכבת המשנה בה' ע"ז דהראב"ד סתר אהלא מדידיה אדידיה פ"ש ולדעתי אהמ"ר דבר סתר לא קא חזינא כלל ואדרבא דברי הראב"ד המה יפלו בקנה אחד ודו"ק.
שבתי וראיתי ונתון אל ליבי דמקום יש בראש לישב קו' שהיקשינו לעיל לדעת הרבנים בדעת הראב"ד מההיא דשער ניקנור שלפנים ממנו לשכת פרהדרין עפ"י אותה שאמרו בפסחים ד' פ"ה מפני מה לא נתקדשה שער ניקנור מפני שמצורעים עומדים שם ומכניסים בהונות ידם ועיין בזבחים דל"ג כל הסמיכות קורא אני עליהם תיכף לסמיכה שחיטה חוץ מזו שהיתה בשער ניקנור שאין מצורע יכול ליכנס שם ופרש"י חוץ משער ניקנור שבמזרח וחלל הפתח לא ניתקדשה בקדושת עזרה לפי שהמצורע עומד שם וכו' ליעייל ידיו לתוך הפתח וליסמוך וכו' דהא כל הפתחים שהיו שם רוחבן פשר אמות וכו' נמצא דשער ניקנור רחבה היתה ולא ניתקדשה בקדושת העזרה וא"כ שפיר יכולים אנו לומר כדעת הרבנים הנז"ל דהראב"ד ס"ל דלישכת פרהדרין בעזרת נשים היתה ופתוחה לתוך חלל שפר ניקנור שגם הוא חול ומהאי ט' כהן מותר לישב בה לישן כיון דהיתה בנוייה ופתוחה לחול ואפי"ה שער ניקנור חייב במזוזה כיון שפתח לישכה זו היתה בתוך חללה כמ"ש כדי שלא יאמרו כ"ג חבוש. ואל תשיביני ע"ז דא"כ לדעת הראב"ד היתה לישכת זו בנויה ופתוחה לחול והיכי אמרי' ביומא ד"ח מה בין כ"ג ביוה"כ לכ"ג השורף את הפרה שזה פרישתו לקדוש' ואחיו הכהנים נוגעין בו וזה פרישתו לטהרה ואין אחיו הכהנים נוגעין בו ולפי פי' התוס' צ"ל לדעתם שלישכת פרהדרין או שהיתה בנויה בקודש ופתוחה בחול ואף דקיי"לן דתוכן חול מ"מ כיון שבויה בקודש שפיר קרי ליה קדושה או שנאמר שהיתה פתוחה לקודש עש"ב ולדעת הראב"ד כפי מ"ש היא בנויה ופתוחה לחול ואיך קאמר שזה פרישתו לקדושה הא ודאי ל"ק דהרי רש"י פירש שזה פרישתו לקודש ליכנס למחנה שכינה וכו' וכן מתבאר מפי' א' של תוס' וא"כ אפשר דבחול היתה וכן יהיה דעת הראב"ד ומיושב שפיר מה שהיק' על הרבנים הנ"ל.
אלא דאחרי שובי ניחמתי ואנוכי הרואה דלא יתכן לומר כן מהא דאמרינן ביומא די"ט ע"א אמר ר"פ ב' לישכות היו לו לכ"ג אחת לישכת פרהדרין ואחת לישכת בית אבטינס אחת בצפון ואחת בדרום אחת בצפון דתנן שש לישכות היו בעזרה ג' בצפון וג' בדרום וכו' ג' בצפון לישכת העץ וכו' אחת בדרום דתנן ו' שערים היו בעזרה ג' בצפון וג' בדרום ואחת במזרח שבדרום שער הדלק שני לו שער הקרבן ג' לו שפר המים וכו' ותנייא ה' טבילות ויו"ד קידושין טובל כ"ג ומקדש בו ביום וכולו בקודש חוץ מזו שהיתה בחול ע"ג שער המים ובצד לישכתו היתה ולא ידענא אי לישכת פרהדרין בצפון ולישכת בית אבטינס בדרום או איפכא וכו'. עד גמר הסוגייא דו"ק היטיב בסוגייא ותמצא דמספ"ל לשס' דשמא אותה לישכה שהיתה סמוך לשער המים שהיא בצד צפון היא היתה לישכת פרהדרין והשתא אם כפי מ"ש דלישכת פרהדרין היתה פתוחה לתוך חלל שער ניקנור מוכרח לומר שלישכת פרהדרין היא היתה בדרום דאי היתה בצפון מוכרח שהוא סמוך ממש אל השער עד שיהיה פתחה פתוח לתוך חלל שער ניקנור ואיך קאמר דסמוך לשער המים היתה והלא שער ניקנור היא באמצע עזרת ישר' לצד מזרח ורוחב העזרה מן הצפון לדרום קל"ה וקל"ה באורך כמ"ש במשנה א' פ"ה דמידות אל"ו דלישכת פרהדרין היתה בדרום ופתוחה לתוך חלל שער ניקטר ולישכת בית אבטינס היתה בצפון סמוך לשער המים ומאי מיבעייא ליה לתלמודא עכ"פ לא יכולתי לישב דעת הראב"ד עפ"י שיטת הרבנים הנ"ל כמש"ל ודו"ק היטיב:
שוב האיר ה' את עיני וחזתיה להראב"ד זלה"ה בפי' למס' תמיד בס' לשון חכמים על ד' כ"ז שכ', וז"ל ולישכת פרהדרין הואיל ואתא לידן נפרש ביה מילתא כי היכי דלא תיקשי לן ההיא מסקנא דמס' יומא גופיה מפיק מברייתא דכל השערים לא היה בהם מזוזה חוץ משער ניקנור שלפנים ממנו לישכת פרהדרין משמע השתא במזרח הוה קיימא לישכת פרהדרין ולא היא אעג"ב דקא מסיק בהא לישנא שלפנים ממנו וכו' לאו היינו ממש במזרח לא או כצפון או בדרום לא שזה שער הניקנור היה סמוך יותר משאר השערים וכו' ולקודש היתה פתוחה וכשהי' משכים לעמוד להסך את רגליו היה יוצא חוץ לעזרה בשער המים שהיתה בחול וכו' וא"ת כיון שהיתה פתוחה לקודש הרי היא היתה קודש ואין ישי' בעזרה וכ"ש שאין ישינים ואיך היה כ"ג יכול לישב בה הא כבר אמרינן היכא דלא אפשר ש"ד וכ"ג היה צריך לפרוש למקום הקודש דומייא דמילואים וכו' פ"ש בדבריו באורך ובפירושא אתמר דלישכת פרהדרין בקודש ומעתה אין מקום למ"ש הרבנים הנז"ל בדעת ראב"ד דס"ל דלישכת פרהדרין היתה בחול בעזרת הנשים וברור:
ורגע אדבר מאי דחזיתיה להר' דרך הקודש די"ו ע"ג הביא דברי מהרי"ט שכ' דמסוגייא זו דכל השערי' לא היה להם מזוזה וכו' מוכח דלישכת פרהדרין בדרום היתה ולישכת העץ שאמרו שהיתה בצפון היתה בית אבטינם וכ"ז בהניח דלישכת הגזית היתה במערב העזרה ועיין מה שתמה על מהרי"ט הר' הס' בד' י"ו ע"ד וכ' עוד הר' דרך הקודש וז"ל וממקום שבא מהרי"ט דכל השערים וכו' משמע דלא סמכינן אהך שינוייא אפי' כפי דרכינו שאנו עתידים לפרש שלישכת הגזית לא היתה במערב שהרי תנן בסוף מידות לישכת כ"ג היתה אחורי שתיהן אלמא לישכה זו לא היתה פתוחה לעזרה עצמה שהרי היתה אחורי לישכת גזית והגולה ע"כ היתה פתוחה לא' משתיהן הפתוחות לעזרה א"כ לישכה זו שהיתה פתוחה לה למה לא היה לה מזוזה אטו שער המזרחי היה לה משום שניכנסים לה משם זו לא כ"ש אלמא תנייא כל הלישכות שהיו שם לא היה להם מזוזה ע"כ. ואחהמ"ר דברים אלו לא זכיתי להבינם במ"ש דכיון דקתני אחורי שתיהן היתה מוכרח שהיתה פתוחה לאחת מהן זו לא ידעתי מנ"ל ועיין להר' תיו"ט סו' מידות מה שפי' משם הר' שה"ג מה שפי' התיו"ט בה ולב' הפירושים היה לה פתח לעצמה לעזרה ולא לתוך לישכות אלו. ועוד לכי יהיבנא ליה להר' ז"ל כל דיליה הרי הרמ' ז"ל בפ"ו מה' מזוזה כ' כל השערים שהיו בעזרה לא היה להם מזוזה חוץ משער ניקנור ושלפנים ממנו ושל לישכת פרהדרין ועיין כ"מ שכ' שהיתה גי' אחרת להרמב"ם ועיין שיח יצחק מביא משם הראשונים שהיגיהו גירסת הרמב"ם כגירסתינו בגימר' דהוק' להם דלא היה פתח אחד להתחייב במזוזה לפנים משער ניקנור ע"ש ומעתה לפי דעת הר' דה"ק דלישכת פרהדרין היתה פתוחה ללישכת גזית אף אנן נמי נימא שזהו מ"ש הרמ' חוץ משער ניקנור ושלפנים הימנו היינו גזית ושל פרהדרין עצמה ונקיים גיר' הרמ' ואה"ן נימא שגם שער זה יתחייב במזוזה ומאי ראיה מייתי דלישכת העץ לאו היינו פרהדרין מדלא נתחייב במזוזה אלא שער ניקנור וכפי מ"ש אין ראיה.
עוד כ' הר' ז"ל וז"ל ועוד אי היינו לישכת העץ כיון דפתוחה לעזרה דתנייא שלפנים ממנה לישכת פרהדרין ומשמע בריש פ"ק דיומא דבעינן פרישתו לקודש היאך היה יושב בה כ"ג כל ז' הא אין ישי' בעזרה ואפי' בלישכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש אמרינן דלא היה שם ישי' לא למלכי ב"ד כמש"ל משם התוס' ע"כ. ודברים אלו לא זכיתי להבינם דאף אי נימא דלישכת העץ היא בית אבטינס אכתי תיקשי דממ"ש חוץ משער ניקנור שלפנים הימנו לישכת פרהדרין מוכח דבקודש היתה ותיקשי לו ישן כ"ג בה ואם יאמר כמ"ש בעניותין לעיל דהיתה פתוחה לחול ומה שחייבו שער ניקנור במזוזה הוא משום שעיקר בניינה היה סמוך לשער ניקנור והרחקה גדולה עבוד א"כ גם כי נימא דלישכת העץ היא לישכת פרהדרין אכתי נימא דהיא פתוחה לחול ואמטו"ל כ"ג ישן ומ"ש במידות והיא היתה אחורי שתיהן יומשך ג"כ אל כונ' זו שהיתה אחורי שתיהן ופתוחה לחול באופן דדברים אלו לדעתי הפעוט אחהמ"ר אין להם שחר וסבור היתי להמשיך דברי הר' ז"ל פד סו' העמוד ותחילת ד' ח"י ע"א עד מ"ש ואי לישכת העץ היא לישכת פרהדרין אידך תו לא מקדשא וכו' ואעפ"י כן לא יכולתי להלום דבריו ולעמוד עליהם.
ועל הכל אני תמיה על הר' ז"ל ועל מהרי"ט איך לא העלו על דל שפתם סברת הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' בית הבחירה הי"ז שכ' ח' לישכות היו בעזרות ישר' ב' בצפון וג' בדרום וכו' ג' בצפון לישכת הגזית ולישכת העץ היתה אחורי ב' והיא לישכת כ"ג והיא הנקראת פרהדרין וכן כ' ר"עו בסו' מידות ע"ש היפיך דעת הרבנים הנז"ל וצ"י.
והנה הראב"ד בה' ע"ז כ' דשאני גזוטרה שהיקיפו בעזרת נשים לשעתה היתה וכיון שכן אין איסו' משום לא תיטע כל עץ וחזיתיה לעט"ר וצ"ת מרן זקיני זלה"ה בס' הנכבד מטה אהרן ח"א ערך בנין של עץ יתיב רמי ומקשי על ס' הראב"ד הלזו מאותה שאמרו בירוש' פ"ק דמגילה עלה דחגיגה והקהל מאחרין ולא מקדימין רבא בריה דר' חייא אמר מפני התקיפה ר"י בריה דר' חייא אמר מפני הבמה ויעשה מאתמול שלא לדחוק את העזרה אמר ר' מתנא ע"ש לא תיטע לך אשירה כל עץ ע"כ הרי מבואר שאף שהיתה עזרה זו בעזר' נשים איכא איסו' משו' לא תיטע וכן היק' הפר"ח במ"ח וכ"כ תמה על מהרי"ט הביאו הר' דה"ק דבעזרת נשים ליכא איסו' והוא ז"ל נדחק לתרץ דהני תרי אמוראי דירושלמי בהא פליגי עש"ב כמה מהדוחק בדבריו ואני עבדו ותלמידו אחרי המח"ר אמינא דקו' מעיקרא ליתא דהרי אמרי' בפ' ואלו נאמרים בבימה שהיו עושין למלך שהיתה בעזרת נשים שאמרו אגריפס המלך קרא עומד ושיבחוהו רבנן פריך עומד מכלל דיושב והא אין ישי' בעזרה ומשני בעזרת נשים היתה ובירוש' שם פריך הכי דאין ישי' בעזרה ומשני לא תימא יושב לא מוטה ע"ש נמצא דעת הירוש' דבימה זו בעזרת ישר' היתה מדמשני מאי יושב מוטה ולא משני דבעזרת נשים היתה וא"כ מאי קו' על הראב"ד מדברי הירוש' דמגילה לשי' אזיל דבימה זו היתה בעזרת ישר' ואמטו"ל אמר על שם לא תיטע לך אבל הראב"ד קאי בשיטת ת"ד דבעזרת נשים היתה ומש"ה כ' דבעזרת נשים ליכא משום לא תיטע דליכא למימר דסובר הירוש' דגם בעזרת נשים איכא איסו' ישי' בעזרה שהרי מהבריית' שהביאו ביומא דכ"ה לישכת הגזית פייס במזרחה וזקן יושב במערבה מוכח שפיר דחצייה בקדש בתוך עזרת ישר' ואיכא איסו' ישי' וחציה בעזרת נשים וזקן יושב במערבה ולא מצינו חולק ע"ז ומה שתמה פור ה' מ"ז שם על מוהרש"א עיין מ"ש עליו בס' הנד"מ להר' בעל שם חדש ז"ל ולא דק כלל.
והנה בדין זה דאיסו' נטיעו' אילן במקדש נסתפק הר' מו"מ ד"ת סי' נ"א כמה יהיה שיעור ללקות עליו וגם אי חייב על נסיעו גרעין או נימא דדוקא אילן ועט"ר מ"ז כ' דנר' דחייב בכ"ש ממ"ש הרמ' בה' בית הבחירה אין בונין בו עץ בולט כלל והרי איסו' בניין העץ הוא הרחקה יתירה משום נטי' אשירה וכ' אין בונין כלל אלמא אסו' אפי' כל דהו ובעניותי אהמ"ר לא זכיתי להבין דבריו דהא ודאי לכתחי' אין בונין עץ כלל כיון דחכמים גזרו אטו נטיעה אבל בנטי' גופה אם עבר ונטע כמה יהיה שיעורו ללקות עליו זה לא נתבאר ועוד דנימא דמ"ש הר"מ עץ בולט כלל הכונ' בין שהעץ נראה או שסדוהו בסיד או מצוייד ומכוייר בכל אופן שיהיה אסור ולעולם דבעינן שיעודא. ולמ"ש הר' מו"מ אי חייב בנטי' גרעין כ' הר' מ"ז דחייב שהרי עיקר איסו' נטי' אילן במקדש הוא משום שכן דרך הגוים ליטע אילנות בבית תפילתם ואילו באשירה גופא חייב הנוטע גרעין וכמ"ש רש"י בע"ז דמ"ה ע"ב ריש העמוד עכ"ל ואחרי נשי' הרצפה לא ירדתי לסו' דעתו דאעיקרא דדינא נוטע אשירה אי חייב מלקות או לא הוא פלוגתא דקמאי דדעת הרמ' והסמ"ג דליכא לאו בנטי' אשירה ועיקר קרא אתא לנוטע אילן בעזרה וראיה לזה שמנו במניין המצוות שאסור ליטע אשירה במקדש שנא' לא תיטע לך אשירה כל עץ אצל מזבח אבל הנוטע אשירה בעלמא לא מנו ללאו וכן הוא דעת הרמב"ן ז"ל בפי עהת"ו פ' שופטים ועין למוהרד"פ ז"ל בס' סיפרי מ"ש בזה ולהר' דינא דחיי לאוין מ"ד ע"ש.
האמנם רש"י ז"ל בפי' התו' פ' שופטים והרא"ם בס' יראים עמוד אלילים אות ס"ו סברי מרנן דנוטע אשירה חייב על נטי' אעפ"י שלא עבדה ודרשי לקרא הכי לא תיטע לך אשירה ולא כל עץ אצל מזבח ע"ש ומעתה לדעת הרמ' והרמב"ן והסמ"ג אין איסו' בנטי' אשירה לחייבו מלקות ואיך כ' דאיסו' נטי' אילן במקדש הוא משום נטי' אשירה בעלמא וכיון דבנטי' אשירה דעלמא חייב אף על גרעין דון מינה לנוטע אילן במקדש ולדעתם לאו זה אינו אלא לנוטע אילן במקדש. ועוד כי ממקום שבא אהמ"ר אין לו שחר דסו' דע"ז אינו לעניין חייוב מלקות אלא לעניין איסו' הנאה דכל שיש בו תפיסה ידי אדם אסור ליהנות ממנו דומייא דבונה בית לע"ז דאין חיוב מלקות כיון שהוא לא עשה שום עבודה אבל אסור ליהנות ממנו ואם נהנה עובר בב' לאוין וכמ"ש הרמ' פ"ג דע"ז ע"ש ובסמ"ג ודו"ק ולא מצינו לאו בעושה דבר לע"ז אף שלא עבדו אלא באליל דווקא דדרשי' לא תעשה לך לא תעשה ולא לך אבל לחייבו מלקות על נטי' גרעין אין ראיה משם.
ולדעתי נר' לי להביא קצת ראיה לדעת רש"י והרא"ם דאיכא איסו' בנטי' אשירה ולוקה דווקא על נטי' אשירה לוקה ולא על גרעין היפיך מ"ש הר' מ"ז ז"ל ממ"ש במכות דכ"ב יש חורש תלם אחד וחייב עליה ח' מלקיות החורש בשור ובחמור והם מוקדשין וכלאים ופרש"י וכלאים שע"י החרישה מחפה הכלאים והיא מסקנת השס' שם והתם פריך בגימר' כמה פירכות וליחשו' מסיר בדי הארון וליחשוב מוחק את ה' ועוקר אילנות וכיוצא ע"ש והשתא אם איתא דאיכא איסו' בנטי' גרעין ולוקה אמאי לא פריך בגימר' וליחשוב נוטע אשירה שהיה גרעין מונח בקרקע ואמר יהיה זה לאשירה וע"י החרישה חיפה אותו בעפר ולילקי עלה כי היכי דמיחייב אכלאים משום מחפה ומדלא פריך השס' הכי מוכרח דפשי' ליה לשס' דאינו חייב על נטי' גרעין אלא על נטי' עץ דווקא ועיין להר' בעל שם חדש בחי' על הרא"ם שרצה להביא ראיה לדברי רש"י והרא"ם דחייב נוטע אשירה בחוץ ממ"ש ספ"ק דתמיד ומי הוו אכסדראות בעזרה והתנייא לא תיטע לך אשירה כל עץ אצל מזבח ה' הכי קאמר לא תיטע לך אשירה ולא כל עץ וכו' הרי דתרי מילי יליף נטיעת אשירה ובניין עץ עש"ב.
ואחהמ"ר מקדושתו כי רבה היא דברים אלו אין להם על מה שיסמוכו דמ"ש לא תיטע לך אשירה ולא כל עץ הכל מוסב אל מזבח ה' שאסור ליטע אשירה וגם אסור לבנות בניין של עץ וכ"כ הרמ' בפ"י בה' ע"ז שהנוטע אילן בעזרה לוקה דעיקר קרא אתא לנוטע אילן במקדש והבונה בנין עץ אסור אבל אינו לוקה דמ"ש ולא כל עץ הוא דרשא בעלמא ועיקר קרא לאו להכי אתא אבל לנוטע אשירה בעלמא היכן הוזכר בש"ס וזה ברור. ה' סוכה סי י"ז
גרסינן בסוכה ד' ל"ו ר' יהודא אומר אין סוכה נוהגת אלא בד' מינים שבלולב והדין נותן ומה לולב שאין נוהג בלילות כבימים אינו נוהג אלא בד' מינים סוכה שנוהגת בלילות כבימים אינו דין שלא תהא אלא בד' מינים א"ל כל דין שאתה דן תחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין לא מצא ד' מינין יהא יושב ובטל והתו' אמרה בסוכות תשבו מ"מ והכי איתא בפסחים ד' נ"ז ר"י אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה ק"ו מנותר וגו' א"ל כל דין וגו' אינו דין אם לא מצא עצים לשורפו וגו' וכ' התוס' תימא דגבי חמץ קיל"ן כר"י דבשריפה אלמא חשבינן ליה דין אעפ"י שסופו להקל וגבי סוכה לא קיל"ן כר"י וגו'. וי"ל דהא דקיל"ן התם כר"י היינו דין אחר דילפינן מה מצינו מנותר וגו' ע"ש הנה מבואר דעתם דקושטא דמילתא דכל דין שיוצא קל בסופו אינו דין למילף בק"ו אבל במה מצינו ילפינן אעפ"י שקל בסופו. אך מדברי התוס' בשבת ד' קל"ו ע"ב ד"ה הזכר שכ' מיהו ק' אמאי אצטריך קרא למעט טומטום ואנדרוגינוס שאינם כשרים לעולה תפ"ל דיליף מערכין לחומרא וגו' ותי' ר"י דאדרבא הוי קולא שאם לא מצא אלא אנדרוגינוס יהא יושב ובטל כדאמרי' בסוכה וגו' ע"כ הנה הך ילפותא מערכין מה מצינו היא ואפי"ה כ' דכיון שהוא קל בסופו לא ילפי' ואפשר דכיון דבל"ה דחו דברי ר"י אלו שם מט' אחרינא לא חשו לדחות מט' זה אך הא ק' לי מדאמרינן במנחות ד' פ"ו אף המנחות היה בדין שיטענו שמן זית זך מה מנורה שאינה לאכילה טעונה שמן זית זך מנחות שהן לאכילה אינו דין שיטענו שמן זית זך ת"ל זך כתית למאור ואין זך כתית למנחות ע"כ והשתא כפי דקיל"ן כרבנן דכל דין שאתה דן חומר בתחילתו וקל בסופו אינו דין ל"ל קרא דלמאור הא בלאו קרא אי אפשר לעשות ק"ו זה כיון שסופו להקל הרי שלא מצא שמן זית זך יבטל וא"ל ששמן זך מצוי הוא דהא העצים מצוים יותר בעולם וקאמרי רבנן הרי שלא מצא עצים ואין לומר כמ"ש התוס' בשבת שם דלא אמרי' כל דין וכו' אלא בדבר שזמנו קבוע ובא בחובה משא"כ בדבר שבא בנדבה או שאין זמנו קבוע לא אמרי' דאם לא מצא היום ימצא למחר ע"ש וה"ן נימא כיון דהמנחות באות בנדבה ואין להם זמן קבוע עבדי' ק"ו ולא אמרי' לא מצא שאם לא מצא היום ימצא למחר דהא ליתא שהרי מנחת חביתי כ"ג שהיה חובה להקריב בכל יום ומנחת העומר טעונות שמן כמבואר בהרמב"ם ה' מעשה הקרבנות פי"ג וה' תמידין ומוס' פ"ה ובפירושא קאמר מתני' אף כל המנחות היה בדין וגו' ובדוחק י"ל דלגבי צבור לא אמרינן לא מצא דזיריזן הם ע"ד שאמרו כהנים זריזין הם וגבי כ"ג נמי כיון שכל כבוד כהונה שלו זריז הוא מעין מ"ש התוס' ביומא דל"ה דכ"ג מסר לה יפה יפה משום דכל כבוד כהונה שלו עי"ש ואמרו לי שכן היק' הר' ידי אליהו ותי' כן וכעת אין הס' מצוי ואינו מספיק כ"ז.
והנכון לע"ד הוא דכי קאמר במתני' אף כל המנחות היה בדין שיטענו שמן זית זך לאו לעיכובא קאמר אלא למצוה מן המובחר ומוכרחין אנו לומר כן שהרי שנינו בת"כ והביאה רש"י בפי' התו' פ' ויקרא ע"פ סולת חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחות בשמן שני פעמים בשמן להכשיר שמן שני ושלישי היוצא מן הזתים ע"כ והשתא לא יתכן לומר דמ"ש במתני' אף המנחות היה בדין שיטענו שמן זית זך ר"ל ששאר השמנים יהיה פסול בהם ואין כשר אלא הראשון דומייא דמנורה דהא לא מצית אמרת שהרי בפירוש אמרה תו' בשמן בשמן להתיר שני ושלישי אל"ו דמ"ש היה בדין שיטענו ר"ל למצוה מן המובחר דזה שהתירה התורה שני ושלישי היינו אם לא נמצא ראשון יקח שני ולאפוקי ממנורה דפסול אבל למצוה יחזור אחר ראשון מכח הקו' הנז' להכי אתא מאור לומר לך דאף למצוה אין צריך לחזור אחר ראשון וה"ט משום חסרון כמבואר בגמר' שם א"כ מה ת"ל למאור משום חסרון התורה חסה על ממונם של ישר' ופרש"י שאילו היה צריכים לחזור אחר זך למנחות שהם מרובות היו מפסידים ממון הרבה ע"כ. ומעתה תו ל"ק מה שהקשינו דודאי ק"ו אלים הוא ואינו קל בסופו דלא מצית אמרת הרי שלו מצא שמן יבטל דהא מפורש קרא להכשיר ב' ושלישי רק היינו עושין ק"ו למצוה מן המובחר ואתא קרא דלמאור למעט דגם למצוה אין צורך לחזור אחר ראשון למנחות.
ומן האמורי תבאר לך פי' הגמר' שם ת"ר כתית אין כתית אלא כתוש יכול יהא זך כתית פסול למנחות ת"ל ועשרון סולת בלול בשמן כתית א"כ מה ת"ל למאור אלא מפני החסרון ע"כ וק' מאי קאמר א"כ מה ת"ל למאור הא אצטריך למאור כדאמרי' במתני' דלא ניליף מק"ו שיהו כל המנחות טעונות זך כתית ושאר השמנים פוסל בהם ואין לומר דאי אתייא בק"ו לשתוק מקרא דועשרון סולת בלול הא ל"ק דהו"א מלתא דאתייא בק"ו טרח וכתב לא קרא להכי אצטריך למאור לומר לך זו כתית מעכב למנורה אבל למנחו' אינו מעכב ואם לא מצא ראשון יביא ב' לג' ולעולם אימא לך דאינו מפני החסרון אלא למצוה ראשון בעי למנחות אבל אם לא מצא כשר גם ב' וג' וליכא למימר דר"י דברייתא לית ליה ק"ו דמתניתין ואפשר מכח קושיין שהקשינו לעיל משום דסופו להקל דהא ודאי ליתא דהא ר"י גופיה הוא דאמר שם דאף שסופו להקל עבדי' ק"ו וקו' זאת היק' הר' זהב שבא. אך לפי ח"ש אתי שפיר דגם ר"י מסתמיך ואזיל אהך בריתא דת"כ דאייתר לן בשמן בשמן לרבות שני ושלישי והשתא קאמר שפיר אחר שהוכחנו דגם זך כתית כשר למנחות אקרא דועשרון סולת א"כ ק' מה ת"ל למאור א"ת להכשיר ב' ושלישי אם לא נמצא ראשון הא מבשמן מבשמן נפק' אלא מפני החסרון והשתא תלתא קראי צריכי אי כתב בשמן לחודיה לא הוה ידעי' אם הראשון כשר ואי כתוב בשמן ולמאור הו"א דודאי הראשון פסול ואין כשר אלא ב' ואי לא כתב למאור וכתב ועשרון עדין אני אומר דלמנחות לכתחי' היה צריך ראשון כדכתיב ועשרון סולת ומאי דכתיב בשמן היינו להכשיר ב' אם לא מצא ראשון להכי אצטריך למאור לומר דגם למצוה אין צריך לחזר אחר א' וכפרש"י ז"ל.
וחזיתיה להר' צ"ק ז"ל דברים מתמיהים שכ' על דברי רש"י ד"ה מה ת"ל זך וכתית למאור כונת רש"י דהכי פריך ל"ל תרוייהו זך וכתית כיון דבמנחות כשר נמי כתית לכתוב זך למאור וא"א להיות זך בלא כתית ואנא ידענא דבעינן נמי כתית ל"ל כתית בשלמא אי אמרינן כתית פסול במנחות מש"ה כתיב כתית לאשמועינן דדוקא כתית למאור ולא למנחות אבל השתא פריך שפיר. אבל ל"ל דהכי פריך כיון דבמנורה כתיב ולא אתי למעוטי מנחות א"כ ל"ל למאור לאו פירכא היא דילמא למאור אצטריך למעוטי דוקא למאור בעינן נמי זך אבל למנחות סגי בכתית דאי לאו למאור הוה ילפי' בק"ו וגו' מנחות דלאכילה טעונה נמי זך משו"ה פרש"י דהכי פריך ע"כ. וכונתו מבוארת דמילת כתית הוא דק' ליה דהוי יתירה דלימא זך למאור ואנא ידענא דהוי כתית כיון דא"א להיות זך בלא כתית אבל זך למאור גופייהו הא צריכי לכדאמרינן במתני' ק"ו ומה מנורה וגו' מנחות שהן לאכילה לא כ"ש שיהו טעונות זך ת"ל זך למאור ולא זך למנחות ובשלמא אם הוה כתית פסול במנחות הו"א דתרווייהו צריכי זך וכתית לפסול במנחות ועל תרווייהו קאי מילת למאור דממעטי' מנחות אבל השתא דכתית כשר במנחו' בשלמא זך למאור אצטריך לפסול זך במנחות אבל כתית ל"ל הא גם במנחות כשר ולא אתי למעוטי ולגופיה לא צריך לומר דכתית מעכב במנורה דהא בכלל זך הוא זה ודאי כונתו וק' דא"כ לפום תי' הש"ס דקאמר מפני החסרון שאין צורך לחזור אחר כתית אבל לעולם כשר א"כ יהיה זה דוקא על כתית אבל זך אכתי נימא שהוא פסול דהא לא נתפרש במנחות שכשר אלא כתית וכיון דכתית בשר מוכרח לומר דהמיעוט דלמאור לגבי כתית הוא לומר שאין צורך לחזור אחריו מפני החסרון אבל גבי זך נימא דהוא פסול למנחות כיון דמיעט קרא זך למאור ולא זך למנחות ואילו רש"י ז"ל כתב בדיבור שאח"ז מפני החסרון לא בעינן זך וכתית ושינה ושילש הדברים והתימא שהר' צ"ק עצמו פי' על דברי רש"י אלו ז"ל פי' באמת זך נמי כשר במנחות ומש"ה כתיב תרווייהו זך וכתית לאשמועי' כמו דכתית כשר ה"ה זך וכו' פ"כ. וזה תימא דמהיכא תיתי לן להכשיר בזך כל שלא נתפרש בתו' היתירו כמו שנתפרש בכתית ותרי מילי מיעט תו' גבי מנחות הא כדאי' והא כדאיתיה כתית שלא לחזר אחריו וזך לפוסלו לגמרי.
ותו אעיקרא דדינא פירכא זה היסוד אשר הניח הר' ז"ל דא"א להיות זך בלא כתית אבל כתית אפשר להיות מבלי זך שכן כ' בפי' דלמאור בא למעט זך ממנחות אבל סגי בכתית וכו'. אחר בקשת המחילה מכבוד תורתו הוא יסוד נופל דאדרבה הוא בהיפוך מבואר בגמ' ובת"כ שהרי נחלקו ת"ק ורי' שם ע"א ת"ק ס"ל דטוחן בכל השמנים אלא שהשמן הראשון נותן בתוך הסל ואינו מניח עליו הקורה ואותו השמן הוא נקי מפסולת והוא הנק' זך וזהו שאמרו בברייתא אין זך אלא נקי ור"י פליג עליה ואמר אין כתית אלא כתוש ר"ל דא"א להיות זך הרבה ע"י טחינה ברחים סע"י קושי הטחינה מתערב ויוצא גם השמרים ולכן צותה התו' זך כתית ע"י כתישה שהוא יותר נקי וכן פי' הר' קרבן אהרן ז"ל פ' אמור פ' י"ג פיס' ד' ופס' ו' פ"ש הרי דר"י קאמר לרבנן אילו הוה כתיב זך בלחוד כדקאמרת ומהני אפי' ע"י טחינה דהא מיהא זך הוא אבל השתא דכתיב כתית משמע שצריך יותר מעולה ע"י כתישה ולא ע"י רחים ונמצא א"כ לר"י אם הוא כתית כ"ש שהוא זך הפך דברי הר' ז"ל ואפי' לרבנן דסברי דכתית דטחינה וכתישה הכל ענין א' הוא כמ"ש ה' ק"א ז"ל שם אפי"ה אצטריך כתית לומר שיהיה זך המעולה שבזך שהוא ע"י כתית ע"י טחינה דוקא ולא ע"י דוחק הקורה וא"כ גם לרבנן כשהוא כתית כ"ש שהוא זך. סו"ד דברי הר' צ"ק תמוהים הם. גם מה שקבע הר' ז"ל גירסא בגמ' יכול יהא כתית זה וגו' ולא רצה בגרסתינו יכול יהא זך כתית וכן גרס הר' ב"ז הכל הוא לפי יסודו הנ"ל ואינו כאמו' ומה שכ' שכן הוא בתורת כהנים ליתא בת"כ אלא יכול יהא כתית פסול וגו' ואין שם מילת זה ואומרו יכול כתית ר"ל זך כתית ומכ"ש שכבר אמרנו דהאמת הוא דאפשר זך בלא כתית וא"א כתית בלי זך. ועיקר דיוקו בדברי רש"י שכ' מה ת"ל זך וכתית למאור נלע"ד דרש"י ז"ל טובא השמיענו בזה שמילת מה ת"ל למאור כאן אינינה ככל מקום בתלמוד דבכל דוכתא כשאומר מה ת"ל מילה זאת שאינה צודקת לדרשה זאת יכול אתה להשיאה לדרשא אחרת וכדי שלא תטעה שגם כאן הוא כן שאחר שכתית מפורש בתו' שכשר למנחות א"כ מוכרח דמילת למאור לא בא למעט מנחות כמו שאמרת מתחי' ונבקש לדרוש בה דרשה אחרת לזה בא רש"י ז"ל לאשמועינן שכאן אין הקושי על מילת למאור שהיא מיותרת אלא הקושי הוא שכמעט הדבר מפורש בכתוב זך כתית למאור דוקא צריך זך וכתית ולא למנחות ואילו היה כתוב מילת למאור במקום אחר לא סמיך לזך וכתית אז היה ק' שהוא מיותר תוכל להשיאה לדרשה אחרת אבל אומרו זך כתית למאור הוא כאילו אמר בפי' זך כתית למאור ולא למנחות וא"כ קו' מה ת"ל כאן היא בעצם כאומר קשו קראי אהדדי שאי אתה יכול לזוז מדרש' לא למנחות ופ"ז תירץ אלא מפני החסרון וכו' וודאי בא למעט מנחות שאין צריך לחזור אחר זך כתית זה נכון בפי' דברי רש"י והואו' של וכתית שהוסיף רש"י אינה בדיוק כאן אלא רצה לגלות לנו שאין הקושי תיבת למאור לא זך כתית למאור ודו"ק.
והנה הרא"ם ז"ל פ' ויקרא הביא ברייתא זו והביא בה גרסא אחרת א"כ מה ת"ל למאור להכשיר שני למנחות והנך הר' ז"ל דאי הכי בשמן בשמן ל"ל להכשיר שני למנחות הא מלמאור נפקא ותי' דאפשר דר"י דברייתא לא דריש בשמן בשמן להכשיר שני אלא לדרשא אחרת ע"ש. וק' לפי דברי הר' קושי' שהקשינו בעניותין לעיל מאי קאמר מה ת"ל למאור הא אצטריך כי היכי דלא ניליף בק"ו דמתניתין לפסול כל השמנים במנחות ובשלמא לכי גרסתינו בש"ס אלא מפני החסרון ועם המונח שהנחנו בעניותין דר"י דריש בשמן בשמן מתישב שפיר כמש"ל אך לפי גרסתו ז"ל וכפי תי' דר"י לא דריש בשמן איך לא נרגש הר' בקו' זאת איברא דהרא"ם גופיה פ' תצוה היק' דלמה לי למאור מהיכא תיתי לחייב שמן זית זך במנחות דאצטריך קרא למעוטינהו. ותי' דהוה אתייא במה מצינו ממנור' והם דברים תמוהים דבפי' קאמר מתני' היה בדין מק"ו וכו' וכבר הלח"מ ז"ל סוף ה' איסו' מזבח תמה עליו כן ע"ש. והיה אפשר לומר דהרא"ם ז"ל הוק' לו כקושיין בריש אמיר דהא לאו ק"ו הוא כיון שסופו להקל משו"ה היק' מהיכא תיתי לחיובי במנחות דאצטרי' קרא למעוטי ואפשר יאמר הר' דמתניתין ר' יאודה היא דאית ליה דק"ו שסופו להקל עבדי' אבל לפום דקיי"לן דלאו ק"ו הוא היק' ל"ל קרא ותי' דהוה ילפי' במה מצינו והיינו כדעת התוס' דסוכה שהבאתי לעיל דבמה מצינו אתייא אפי' קל בסופו כ"ז היה יכול להיאמר בלשון הר' דפ' תצוה אבל בלשונו דפ' ויקרא דקאי בברייתא דר"י אין אנו יכולים לומר כן דהא לר"י שפיר הוי ק"ו כנז' והיה לו להר' להק' כמו שהיק' מאי האי דקאמר א"כ מה ת"ל למאור.
והנה הרמב"ם ז"ל סו' ה' איסורי מזבח כ' ט' מינין בשמן וגו' הזית שגרגרו וכתשו וגו' הוא ראשון וגו' אעפ"י שכולן כשרים למנחות הראשון אין למעלה הימינו ואחריו השני וגו' אין כשר למנורה אלא ראשון ורביעי וגו' אין כשר למנורה אלא היוצא מן הכתוש אבל למנחות כולם כשרים ומאחר שכולן כשרים למנחות למה נמנו כדי לידע יפה שאין למעלה ממנו שהרוצה לזכות עצמו יביא קרבנו מן היפה ע"כ הנה דעת הרמב"ם ז"ל דגם למנחות מצוה להביא מן הראשון שכן כ' אעפ"י שכולם כשרים למנחות הראשון אין למעלה הימינו וסיים שהרוצה לזכות עצמו יביא מן היפה ולכאורה זה הפך מסקנא דסוגיין דמסיק אלא מפני החסרון שהתורה חסה על ממונם של ישר' ואין צריך לחזור אחר ראשון למנחות וכמ"ש רש"י אלא דוקא אם שניהם לפניו וכמ"ש רש"י ד"ה למנחות ואילו מסתמיות דברי הרמב"ם משמע דלמצוה מן המובחר יחזור אחר ראשון למנחות היפיך פשט סוגיין לכן אני אומר אין ס' דגם הרמב"ם הוה גריס בסוגיין ובת"כ כגי' הרא"ם מה ת"ל למאור להכשיר ב' למנחות ואית ליה להרמב"ם כמ"ש הרא"ם דר"י לא דריש בשמן בשמן לזה אלא לדרשה אחרינא והשתא מלמאור נפק"ל שאם לא מצא א' שכשר ב' וג' אבל למצוה מן המובחר יחזור אחר א' ויביא קרבנו מן היפה ולא אמרי' בזה התו' חסה על ממונם של ישר' זה ודאי דעת הרמב"ם והתימא מהר' לח"ם דקאי על דברי רבינו והביא גרסת הרא"ם וקושייתו וכ' שאין כן גרסתינו ומתרץ קו' הרא"ם עפ"י גרסתינו ולא העיר בדברי רבינו אלו דמתבאר דהוה גריס כגי' הרא"ם ז"ל. ואפשר דדעתם ז"ל דמאומרו ר"י מה ת"ל למאור משמע להו דר"י לא עביד ק"ו דמתניתין ואפשר דעתו דהאי ק"ו לאו ק"ו הוא דודאי ראוי להעדיף חלק גבוה מחלק הכהנים ולמאור צריך זך כתית ולמנחות אין צריך וא"כ תו ליכא ק"ו ונשאר למאור להכשיר ב' אם לא מצא ראשון זה נר' לו' בדעת הרמב"ם והרא"ם ז"ל אבל לדעת רש"י ז"ל הנכון כמש"ל דר"י מסתמיך אבשמן בשמן ודו"ק.
ודע דבשמעתין דסוכה גופא איכא לאקשויי דקאמר בסוכות תשבו סוכה של כל דבר דברי ר"מ ר"י אומר אין סוכה נוהגת אלא מד' מינים שבלולב והדין הוא ומה סוכה וגו' א"ל כל דין שאתה דן תחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין לא מצא מד' מינים יהא יושב ובטל והתורה אמרה בסוכות תשבו ז' ימים לכאורה נראה דמקרא דבסוכות תשבו קדריש סוכה של כל דבר ואילו בתר הכי קא"ל דמט' שסופו להקל אינו ק"ו וכיון דלא הוי ק"ו ל"ל קרא דבסוכות תשבו. ודעת לנבון נקל דודאי לאו מיתורא דקרא קדריש וקרא לגופיה אצטריך למצות הסוכה או לדרשת בסוכות בסכת או לדרשת תשבו כעין תדורו וכדומה אכן משמעותיה דקרא שרצון בוראינו שנשב בסוכה א"כ לא נוכל לעשות ק"ו להעמיד עשית הסוכה באופן שימשך ממנו קולא לביטול ישיבתה כי זה אין נקרא חומר רק קולא הוא והכי דייק לישנא דש"ס דקאמר והתורה אמרה בסוכות תשבו ולא אמר ת"ל בסוכות תשבו כמנהג בכל מקום שמוציא איזה דרשא מהפסוק או סותר איזה ק"ו אומ' תלמוד לומר וגו' והכא שינה ואמר והתו' אמרה ר"ל ופשט מאמר התו' הוא להשתדל לישב בסוכה ואיך נעשה ק"ו דמביא לידי ביטולה ומ"ש בתחי' בסוכות תשבו סוכה של כל דבר לאו למימרא דבסוכות תשבו לדרשה זו אתא אלא ר"ל דממה שציותה תו' בסוכות תשבו אנו מבינים להכשיר סוכה של כל דבר ולא לעשות ק"ו כדעביד ר"י וזה פשוט בכונ' הש"ס והך ברייתא דפסחים דנותר ודאי הכי נמי הוי פירושא ובת"כ פ' אמור פ' י"ב פסקא יו"ד שנויה הך ברייתא אלא שבמקום בסוכות תשבו כתוב שם ישבו בסוכות בסוכות של כל דבר שהיה ר"י אומר אין סוכה אלא מד' מינים וגו' ק"ו וגו' א"ל כל דין שהוא קל בסופו וגו' אינו דין לא מצא מד' מינים ישב לו שלא בסוכה והתו' אמרה ישבו בסוכות בסוכה של כל דבר ע"כ. הנה גם פי' הברייתא דת"כ הוא כן דלאו מתי' ישבו בסוכות קדריש אלא הק"ו מצד עצמו הן נסתר לפי שהוא קל סופו ויתייליד ממנו סתירת מצות ה' שציוה שישבו בסוכות וע"כ מוכרח אתה לומר בסוכות של כל דבר אך ראיתי להר' קרבן אהרן ז"ל שם שפירש פי' אחר וז"ל ישבו בסוכות קרא יתירה קדריש דהרי כבר אמר בסוכות תשבו אלא למדרש בכל דבר המסכך וגו' ובסוף דבריו כ' ועוד אף אם יהיה זה ק"ו הרי התו' מיעטתו באומרו ישבו בסוכות כדאמרן ע"כ. הנה סובר הרב דקרא יתירה דישבו בסוכות קדריש וק' לדבריו הא ל"ל קרא בל"ה ק"ו ליכא כיון שהוא קל בסופו ולזה כבר נרגש הר' ואמר דחדא ועוד קאמרי רבנן חדא דלא עבדי' ק"ו קל בסופו ותו דהא אף אם עבדי' הא מיעטיה קרא ועדין לא תיקן הר' כלום בזה דהוו תרתי דסתרן אם ק"ו קל בסופו לא עבדי' א"כ לא אתי קרא דישבו בסוכות לרבות סוכה של כל דבר דמהיכא תיתי לפסול אי מק"ו הנז' הא לא עבדי' כיון דקל בסופו א"כ ק' לרבנן קרא ל"ל ואי אתא קרא למעט ק"ו זה א"כ צריך ללמוד מכאן דאדרבא דעבדי' ק"ו קל בסופו מדאצטריך קרא למעוטי והיכי קאמרי רבנן כל דין שהוא קל בסופו אינו דין. והנלע"ד בכונת הר' ק"א ז"ל הוא דודאי לרבנן לא צריך קרא דישבו בסוכות לרבות סוכה של כל דבר דבל"ה ליכא ק"ו למעט של כל דבר דק"ו זה שעשה ר"י קל בסופו הוא ולא עבדי' ובל"ה הך יתורא דקרא דישבו בסוכות הא אצטריך כמ"ש בסוכה ד"ז ללמד שכל ישר' יושבים בסוכה א' לאפוקי מדר"א שאמר חג הסוכות תעשה לך משלך ופסיל סוכה שאולה ע"ש. אלא לדבריו דר"י קאמרי ליה אפי' לדבריך שזהו ק"ו למה לא תאמר דאתא קרא דישבו בסוכות יתירה לרבות סוכה של כל דבר דאפי' אי ר"י לית ליה כר"א ודריש ישבו בסוכות להכשיר סוכה שאולה הלא יותר הדעת מחייב לדרשו להכשיר סוכה של כל דבר מלדורשו לדרשא אחרת וזה ע"ד שאומר בתלמוד בכמה דוכתי ומה ראית לרבות את זה ולהוציא את זה ומשיב מרבה אני את זה שהדעת נוטה יותר ה"ן קאמרי רבנן לר"י אי אית ליה כר"א דלא מכשיר סוכה שאולה א"כ אייתר לך ישבו בסוכות תדרוש אותו לרבות סוכה של כל דבר ואפי' אית לך כרבנן תניח אותה הדרשה ותדרוש דרשה זאת שהיא צריכה ביותר שהד' מינים אינם מצוים הרבה וקרוב לבטל מצות סוכה והיינו דדייק לשון הת"כ ישבו בסוכות בסוכה של כל דבר שהיה ר"י אומר והדין נותן שלא תהא סוכה אלא מד' מינים ולא אמר כדרכו בכ"מ ודין הוא זה מורה דקמקשו לר"י דאית לך דזה הוי ק"ו א"כ צריך אתה לומר דישבו בסוכות אתא לאפוקי מק"ו זה ולהכשיר סוכה של כל דבר אבל לדידן ק"ו זה לא ניתן ליאמר וקרא דישבו בסוכות לדרשא אחרינא אתא זה נ"ל להעמיס בכונ' הר' ק"א עם שהוא דחוק קצת והנה דחקו להר' ז"ל להכניס עצמו בפרצה דחוקה זאת יען הת"כ נקיט קרא דישבו בסוכות ולא נקיט קרא דבסוכות תשבו כדנקיט תלמודין מש"ה משמע ליה להר' ז"ל דקרא יתירה קדריש לאקשויי לר"י כדפי' ואחהמ"ר אין צורך לכ"ז ופשט הת"כ הוא ממש כפשט התלמודא דעיקר הסתי' הוא מכח הק"ו עצמו כי לא ניתן לידרש וממילא מתוקם פשט הכתוב דבסוכות תשבו או ישבו בסוכות בסוכה של כל דבר וכדפרישית.
ותבט עיני בשורי לה"ר הגדול מהר"מ ן' חביב ז"ל בס' כפות תמרים שכ' ז"ל ק' מאי והתו' אמרה גם בת"כ אי' ישבו בסוכות וגו' ופי' הר' ק"א ועוד אף שיהיה זה ק"ו הכתוב ממעט אותו וגו' וק' היכי אמרי רבנן כל דין שהוא קל בסופו אינו דין ויש להם כלל זה בכמה דוכתי בפ' כל שעה גבי נותר ובת"כ ריש פ' תזריע גבי וילדה זכר וגו' וק' מנ"ל הך כללא אדרבא מדאצטריך קרא יתירה לדידהו דישבו בסוכות להכשיר סוכה של כל דבר לאפוקי ק"ו דר"י אלמא משמע דהוא ק"ו יפה וניתן להידרש וי"ל דחכמים ס"ל דכאן השמיענו קרא יתירה דישבו בסוכות שלא נעשה הק"ו דר"י משום דסופו להקל ומהכא שמיע להו לרבנן בכל דוכתא דכל דין שאתה דן תחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין ודו"ק ובס' יבין שמועה ד' ל"ז ע"א הביא דברי הכריתות דמייתי הך כללא מת"כ פ' תזריע וכתב עלה דהכריתות לא הביא כלל זה מהך דסוכה ומהך דנותר דאיכא למימר בהנהו סתרינן לק"ו מכח קראי אבל התם סתרינן ליה מכח הק"ו עצמו עכ"ל ויש לגמגם על דבריו מתוך מה שכתבתי עכ"ד ואני בער שמעתי ולא אבין תי' הר' ז"ל איך ממה שאמרה תו' בסוכות תשבו נלמוד דכל דין שסופו להקל אינו דין וכי בכ"מ שהתו' ממעטת הק"ו באיזה ריבוי תיבה כמו שכל התלמוד והת"כ מלא מזה שאומר תיבה זו ל"ל אצטריך סד"א נליף בק"ו להקל קמל"ן להחמיר או בהפך וכי מה שממעט התו' אותו הק"ו מחמת היותו גרוע ממעט אותו אדרבה כשאותו הק"ו אינו חזק ויש עליו פירכא אנו מקשים ל"ל קרא אם למעט הק"ו בל"ה לא ניתן לידרש מכח הפירכא ומהדר תלמודא לדחות אותה הפירכא ולחזק הק"ו כדי שתתיישב אותה הדרשה דאתא ריבוייא או מיעוט דקרא לאפוקי מאותו הק"ו וא"כ מה הוכחה יש מדאצטריך בסוכות תשבו למילף מינה דכל דין שסופו להקל אינו דין ומשו"ה מיעטיה קרא לאותו ק"ו ואמאי לא נימא בהפך שק"ו זה אדרבא הוא אמתני וחזק ואצטריך קרא למעוטי כמו בעלמא שהתו' ממעטת הק"ו החזק שאין עניו פירכא שזו היא באמת קושייתו של הר' ז"ל מתחי' וליכא למילף מינה מידי ובשלמא בהך דת"כ דפ' תזריע יש קצת מקום לדברי הר' ז"ל דהכי אי' שם וילדה זכר מה ת"ל לפי שנא' וטמאה שבעת ימים וביום הח' ימול שומע אני ביוצא חי שמטמא את אמו טומאת לידה מנין ליוצא מת שיטמא אמר ר"י הריני דן ק"ו וגו' א"ל כל דין שאתה דן וגו' ת"ל וכר לרבות את המת. ויאמר הר' ז"ל דמקרא דבסכות תשבו אי' למשמע דק"ו שסופו להקל הוי דין וכקושית הר' מדאצטריך קרא למעוטי ואיכא למימר נמי בהפך דשמא מהאי ט' גופיה מיעטתו תו' משום דסופו להקל והיינו דקאמרי רבנן לר"י דאצטריך הזכר ולא כדבריך שאנו למדין זה מק"ו כיון דסופו להקל וק"ו שסופו להקל לא פסי' לן להכי אצטריך הזכר ללמד דגם מת מטמא בודאי אך מה נענה להך סוגייא דפסחים דנותר דר"י יליף מק"ו דאין ביעור חמץ אלא שריפה ורבנן פליגי עליה ופ' ה' פסוקה אף מפרר וזורה לרוח וט' דרבנן משום דכל דין שסופו להקל אינו דין ושם ליכא יתורא דקרא דהא תשביתו לגופיה אצטריך עיין הרמב"ם ריש פ"ב דחו"מ וכן כ' הרב עצמו למעיין בדבריו וא"כ ק' ודאי דאיך פסי' להו לרבנן דק"ו דסופו להקל אינו דין מכח קרא דבסוכות תשבו מקילי' בביעור חמץ אפי' מפרר וזורה ואימא איפכא דק"ו זה הוא חזק ואלים ככל הק"ו שבתורה וקרא מעטיה כדרך שממעט כל הק"ו החזקים.
ולכאורה נר' שגם הר' יבין שמועה ז"ל קאי בשיטת הר' מהר"מ ב"ח ז"ל שכ' דבהנהו סתרינן לק"ו מכח קראי וגו' אלמא איהו נמי ס"ל דסתירת הק"ו הוא מכח קראי אלא שהר' ז"ל גמגם עליו דלפי מ"ש הוא ז"ל דוקא הך דסוכה הוי מקראי אך ההיא דנותר היא כההיך דת"כ דמסברא קאמרי וליכ' שום יתור אלא דבכל דוכתא גמרי' מההיך דסוכה וא"כ עדין ק' על הכריתות למה לא הביא מכך דסוכה שהוא המלמד לכולם ואם רצה להביא הך דת"כ שהוא מן הסברה א"כ יביא הך דנותר ג"כ זה ודאי כונתו עכ"פ נר' דגם ה' יבין שמועה ס' לה מר דדחית הק"ו הוא מכח קראי וגם עליו תנוח כל מה שהיקשינו לעיל דקושטא לאו הכי הוא אלא רבנן מסברא סתרו הק"ו ככל האמור ומדובר אך אחר ההשקפה נלע"ד דאין כונ' הר' יב"ש כמו שהבין הר' הנז' אלא מילתא אחריתי קאמר דהכריתות הביא הברייתא דת"כ שיש ללמוד דבר חדש שאינו נלמד מתלמודין דהנה הך דסוכה אנו רוצים להביא חומרא אל פ' בסוכות תשבו ולומר שמ"ש בתורה בסוכות תשבו צריך מד' מינים מק"ו וע"ז באה סתירת רבנן שסופו להקל אם לא מצא ד' מינים ונמצא אל פ' בסוכות תשבו עצמו שרצונך להחמיר עליו אתה מיקל ודכותא הך דנותר רצונך להביא חומרא אל פ' תשביתו שזאת ההשבתה תהיה דוקא בשריפה מכח ק"ו וע"ז באה סתירת רבנן שסופו להקל אם לא מצא עצים ונמצא אל פ' תשביתו עצמו שרצונך להחמיר עליו אתה מיקל אבל הך בריתא דת"כ יש בה חי' יותר שהנה שם הרצון להביא חומרא אל פ' וטמאה שבעת ימים ולא יאמר הכתוב זכר אלא אשה כי תזריע וילדה וטמאה ז' ימים ומק"ו ילפי' דגם ביולדת מת טמאה טומאת לידה וכשסתרו לו רבנן דק"ו שסופו להקל הכונה הוא סופו להקל בדמי טוהר כמו שפי' הר' ק"א שם וזה לא שמענו מהך דסוכה ונותר דאילו התם החומרא והקולא שניהם באותו דין ובאותו פ' ואימא דאם יצא הקולא לדין אחר לא מקרי סופו להקל כי ההיך דבטומאת לידה גופה אינו יוצא שום קולא והקולא הוא לדין אחר ופ' אחר דדמי טוהר משו"ה הביא הכריתות הך דת"כ להשמיענו דגם אם יוצא קולא לדין אחר מקרי סופו להקל וזה נק' סתירה מכח הק"ו עצמו שאתה מבקש לעשות חומרא ויעלה בידך קולא אל מקום אחר וכן כ' הר' ידי אליהו שם בכונ' התוס' דזבחים ע"ש וזהו שכ' הר' הכריתות לא הביא מאלו המקומות משום דבהנהו סתרינן לק"ו מכח קראי ר"ל מכח שיבא קולא אל הפ' ואל הדין עצמו שרצינו להביא עליו חומרא אבל התם סתרינן ליה מכח ק"ו עצמו ר"ל מצד שם קולא ושם חומרא אעפ"י שהקולא יצא במקום אחר כנ"ל להעמיס בכונ"ה ר' יותר נכון מלתפוס דבריו כפשוטן ולומר שהבין הר' יב"ש דסתרינן לק"ו מכח קראי דזה ודאי אין לו שחר ככל מה שכתבתי ודברי מהרמבנ"ח ז"ל צ"ע:
ועיין להר' למודי ה' לימוד ע"ה שהיק' קושיין דלעיל במתניתין דמנחות דזך כתית וכתב לתרץ עם דברי הרב מהרמב"ח והגיה הגרסא בת"כ ע"ש ועמו הס"ר דתלי תניא בדלא תנייא ודברי מהרמב"ח הם תמוהים וממילא יהרס הבנין גם מ"ש הר' ז"ל שם דהמעיין בדברי הר' יבין שמועה יראה דזהו דעתו דלא כמו שהבין הר' ז"ל שם עכ"ד גם בזה עמו הס"ר וכבר כתבתי לעיל כונ' הר' מהרמב"ח בהשגתו על הר' יב"ש ואין שום אופן לזווג דבריהם ודו"ק הטב.
הלכות פורים
סימן יחי
כתב הרמב"ם פי"ג מה' שמיטה ה"ד אין עושים בערי הלוים עיר מגרש ולא מגרש עיר ולא מגרש שדה ולא שדה מגרש שנא' ושדה מגרש עריהם לא ימכר מפי השמועה למדו שזה שנא' לא ימכר לא ישונה וכו' וכן בשאר ערי ישר' ע"כ ועיין להר' משל"ם שהביא דברי רש"י דשבועות די"ו שכ' עמ"ש בשס' כל מקום שמוחזק לך שהיא מוקפת חומה מימות יהושוע ן' נון כל המצוות האלו נוהגות בה פרש"י כגון בתי ערי חומה ושילוח מצורעים ושאין עושין מגרשיהם שדה ע"כ ותמה עליו הר' משל"מ דמנ"ל דין זה דהא דאין עושין מגרש שדה הי"ד במוקפת חומה ועוד היק' עליו מסוגייא דמכות די"ב ובתרא דכ"ד וישב בדוחק ע"ש. ואני עני אי לאו דמסתפינא הו"א דיש טעות בדברי רש"י וצ"ל והן עושין שדה מגרשיהם והיינו דלדעת ר"א בסוגיין דדווקא בערי הלוים אין עושין מגרש שדה אבל בערי ישראל עושין וא"כ נ"מ נמי לדעת ר"א דאי ידעינן שהעיר היתה מוקפת חומה מוכרח הדבר שאינה מערי הלוים שערי הלוים לא היו מוקפות חומה כמו שנר' מסוגיין דערכין דל"ג וכמ"ש הר' משל"מ פ"ח מה' רוצח וא"כ כל שידעת שהיא מוקפ' חומה עושין מגרשיהם שדה לדעת ר"א כיון שאינה מערי הלוי'
והנה המתבאר מסוגייא דבתרא ודערכין דהך מתני' דאמרי' אין עושין שדה מגרש וכו' ר"א אומר במד"א בערי הלוים הוא פלוגתא דת"ק ור"א וכבר תמה הר' משל"מ על רע"ו והתיו"ט שכ' דר"א לפרושי דברי ת"ק אתא ולא לחלוק שכ' הר' תויו"ט וז"ל אין עושין שדה מגרש כ' הר' דכתיב ושדה מגרש נר' מהא דמפרש לדברי ת"ק דאיירי בלוים ור"א לפרושי אתא ולא לפלוגי וכו' אבל הרמ' בפי' כ' שאין הלכה כר"א וגם בחיבור פ' דדין ערי הלוים כדין ערי ישראל וכן רש"י מפרש לדברי ת"ק בערי ישראל שכ' שאין עושין שדה מגרש משום ישוב א"י וכו' ותמה עליו המשל"מ דהוא היפיך סוגייא דבתרא וכן תמה הר' חזו"ן ע"ש:
עוד אני תמיה על הר' תויו"ט שהכריח מדברי רע"ו שכ' בדברי הת"ק האי קרא דשדה מגרש מוכרח דס"ל דת"ק איירי בלוים וא"כ ק' איך כ' דרש"י מפרש דברי ת"ק בערי ישר' והלא רש"י עצמו במכות די"ב עלה דתנייא כשם שהעיר קולטת כך תחומה קולטת ורמינהי וישב בה ולא בתחומה אמר אביי לא קשייא כאן לקלוט כאן לדור לדור ת"ל דאין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה לא מגרש עיר ולא עיר מגרש וכו' ופרש"י אין עושין שדה של לוים מגרש ע"כ הנה מבואר דנקט רש"י ג"כ בדברי הת"ק שדה של לוים וכפי מה שהכריח הר' תויו"ט מדברי רע"ו דמשום דנקט בדברי ת"ק פ' ושדה מגרש ס"ל דלת"ק דוקא בערי הלוים א"כ גם בדברי רש"י כאן צ"ל כן ותיקשי לרש"י דידיה אדידיה. אבל האמת דאין הכרח מדברי רע"ו ממאי דמייתי קרא דושדה מגרש דאף דלרבנן הדין כן גם בערי ישראל מ"מ עיקר הילפותא הוא מערי הלוים וכחו כן יש לדחוק בדברי רש"י אבל לפי דעתו ק'.
והנה הר' משל"מ תמה על הרמ' מההיא דאמרי' בב"ב עלה דההיא דמרחיקין את האילן מן העיר כ"ה אמה ואמרו בגימר' מ"ט אמר עולא משום נויי הפיר ופריך ות"ל דאין עושין שדה מגרש לא צריכא לר"א דאמר עושין שדה מגרש ומגרש שדה ואפי' לרבנן דאמרי אין עושין ה"מ זרעים אבל אילנו' עבדי' ע"כ וא"כ יש לתמוה על רבינו שלא הזכיר חי' זה ולא ידעתי למה ואי משום דס"ל כתי' בתרא דמתני' איצטריך לר"א הא ליתא דהא בפ"י מה' שכנים הביא המשנה הזו כצורתה ואי משנה זו אתייא כר"א לא היה לו להביא משנה זו דאינה הלכה ומשנה זו לדעת רבנן אין מקום לישבה אם לא שנחלק ן' זרעים לאילנות וא"כ הדרא קו' לדוכתא דאיך לא חילק ן' זרעים לאילנות עכ"ד.
וכשאני לעצמי ביותר אני תמיה על הסמ"ג ז"ל שבחלק לאוין מצוה רמ"ח פ' וז"ל בסוף ערכין שנינו אין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה שנא' ושדה מגרש עריהם לא ימכר מאי לא ימכר אילימא לא ימכר כלל והא מדכתיב גאולת עולם תהיה ללוים מכלל שנמכר אלא מאי לא ימכר לא ישונה מתבאר מדבריו דס"ל דדוקא בערי הלוים איתמר הך דינא מדלא כ' וכן בערי ישראל כמ"ש הרמ'. וחיפשתי בחלק עשין בה' שכנים ולא מצאתי שפ' משנה זו דמרחיקין את האילן מן העיר וזו תימא גדולה בשלמא אי הוה ס"ל דמתני' דערכין הוייא פלוגתא דר"א ורבנן וא"כ הך מתני' דמרחיקין דאוקמוה כר"א היא דלא כהילכתא ואמטו"ל לא פסקה ומה שאמרו בשס' אפי' תימא רבנן ה"מ זרעים וכו' איפשר הוה גריס כגירסת הרמ"ה דהוה גריס בשס' ולהך לישנא דאמר ר"א עושין שדה מגרש אבל לא מגרש שדה ה"מ זרעים וכו' נמצא דלא חילקו חי' זה בגימר' אלא לדעת ר"א אבל לרבנן לא אתייא מתניתין כלל אמטו"ל הישמיטה מהלכה אבל מאחר דפ' דהך דינא דאין עושין שדה מגרש הי"ד בלוים מוכרח ס"ל כפי' רע"ב דר"א לפרושי ת"ק אתא וא"כ אתי הך מתניתין דמרחיקין ככ"ע ולמה השמיטה מהלכה הן אחת דאעיקרא ק' על הסמ"ג דפ' דינא גבי לוים דוקא מסו' דבתרא וכמ"ש המשל"מ על רע"ו. עוד חזות ק' הוגד לי בדברי הסמ"ג שכ' אין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה והשמיט מגרש עיר ועיר מגרש האמור במשנתינו וכן הוא בתוספתא דערכין ובת"כ פ' בהר וצ"ע. עוד תמהתי על הסמ"ג דאמרי' בסוגיין דערכין ובמכות ד"י דערי הלוים שהן ערי המקלט אין עושין אותן לא טירין קטנים ולא כרכין גדולים אלא עיירות בינוניות ועיין משל"מ פ"ח דרוצח וחיפשתי בעשין ע"ו בדיני ערי מקלט ובעשין קנ"ה בהפרשת ערי הלוים ולא פ' ולא ידעתי ט' לדבר וצ"י:
תם ונשלם חלק האו"ח שבח לאל יתברך