כפי אהרן חלק א· רבי אהרן בן עזריאל
אורח חיים · סימן ח
כתב הרמב"ם ז"ל פ"ו מה' תמידין ומוספין ה' י"א בשבת מקטירין ב' בזיכי לבונה עם המוספין ומרן בכ"א ציין הסוגייא דיומא שאמרו תנאי היא אמר אביי מסתברא כמ"ד מוספין קודמין לבזיכין לאו מי אמרת וכו' ורבינו שכתב עם, המוספין היינו לומר שבזיכין אחר המוספין וכו' ועיין בפ"ד ה יו"ד אמנם תמיה לי על רבינו דאמאי פ' כמ"ד מוספי' קודמין לבזיכין שהרי אמרי' בש"ס בתר מאי דקאמר אביי מסתברא כמ"ד מוספין קודמין לאו מי אמרת בבקר בבקר להקדים ה"נ ביום דיום לאחר פריך הש"ס מ"ט דמ"ד בזיכין קודמין למוספי' גמר חוקה חוקה מחביתין ופריך אי מהתם ליגמר לכולה מילתא ומשני להכי אהני ביום ביום לאחר. נמצ"ל דאף ר"ע דס"ל דבזיכין קודמין שפיר דריש ביום ביום לאחר אלא דדריש ליה לאחר לנסכים דאילו לאחר למוספין אי אפשר לומר דא"כ ג"ש דחוקה ל"ל וראיתי להתוס' בד"ה נסכי' למוספי' שהיק' תימה אמאי לא קאמר ט' יוקדם דבר שנאמר בו בבקר לדבר שנאמר בו ביום וכו' ונד' דאיצטריך למילף מהאי קרא כד ליישב אותו אפי' למ"ד בזיכין קודמי' למוספי' אע"ג דהכא ביום והכא כתי' תרי ביום אלמא דלא משמע ליה ביום לאחר להכי מייתי קרא דזבח ונסכים עכ"ד.
והקשה מוהרש"א ז"ל דאיך כתב דלא משמע ליה ביום לאחר דהא קאמר הש"ס להכי אהני ביום ביום לאחר ועי"ש מה שנדחק בפי'. ואהמ"ר אינו צודק כלל בדברי התו' אבל לע"ד כונת התו' ברורה דמאן דס"ל דבזיכי' קודמי' לא ס"ל חד ביום דהוי לאחר דהנה תקשי למ"ש הש"ס להכי אהני ביום ביום לאחר לנסכי' דל"ל תרי ביום בחד ביום. סגי דמשמע איחור דבשלמא למ"ד מוספין קורמי' איצטריך תרי ביום לאחר למוספי' דכתיב בהו חד ביום אבל למ"ד דבזיכין קודמין ואהני ביום ביום לאחר נסכי' ק' דחד ביום הוה סגי וממי' הוה מאחרי' ליה מנסכי'. ואין לו' דא"כ היה שוה למוספי' דכתי' בהו חד ביום דהא אית ליה ג"ש דחוקה חוקה להקדימו למוספי' אל"ו צ"ל דחד ביום לא משמע ליה כלל לאחר ומשו"ה אצטרי' תרי ביום לאחרו לנסכים וא"כ א"ש תי' התו' דבמוספי' דכתיב חד ביום לא משמע ליה איחור וע"כ הוצרכו לטעמא דזבח ונסכים זה נר"ל ברור בכונת התו' ומה שהקי' פו' מוהרש"א והניחו בצ"ע עיין בת"י בד"ה העולה עולה ראשונה באמצע הדיבור אבל ק' לרבי וכו' דל"ל קרא ת"ל דגבי נסכי' כתי' בבוקר וכו' ומה שתי' ודו"ק ויתורץ קו' מוהרש"א ז"ל.
איך שיהיה נמצ"ל דגם מאן דאמר בזיכין קודמי' למוספי' שפיר דריש ביום ביום לאחר אלא דהיינו לאחרו לנסכים דלאחרו למוספי' אי אפשר דאית ליה ג"ש דחוקה חוקה וא"כ ממילא נסתר מ"ש רבא מסתברא כמ"ד וכו' לאו מי אמרת בבקר בבקר להקדים ה"נ ביום ביום לאחר דהא גם מ"ד בזיכין קודמי' שפיר דריש ביום ביום לאחר וא"כ קשה על רבינו למה פ' כמ"ד מוספי' קודמין דהא מ"ש בש"ס תנאי נינהו היינו ר' ישמעאל ור"ע וכמבואר בסו' דפסחי' דנ"ח דר' ישמעאל ס"ל דמוספי' קודמי' ור"ע ס"ל דבזיכין קודמי' וקי"ל ה' כר"ע מחבירו ובשלמא אי מ"ש אביי מסתברא כמ"ד וכו' הוה סברא אלימתא ולא אידחייה לה שפיר פ' ה' כר"י אף כנגד ר"ע כיון דמסתברא כותיה וכמ"ש הרא"ש בעירובי' ד' פ"ו וד' מ' ע"ש אמנם השתא דאידחייא לה הך מסתברא דאביי הדרן לכללין דה' כר"ע מחבירו ולמה פ' כר"י דמוספי' קודמי' ודלא כר"ע:
ולדידי חזי לי דחיליה דרבינו דפ' דמוספי' קודמי' הוא מההיא סו' דפסחי' ד' ח"ן דברייתא דכסידורו בחול כך סידורו בשבת אוקמה אביי דבמוספין קודמי' לבזיכין קמפלגי ורבא אקשי ליה ואוקמה דבמיכמר בישרא קא מפלגי ואוקמיה לר"ע דס"ל דמוספין קודמין לבזיכין ורבה בר עולא נמי דאוקי לה דבגזירת נדרים ונדבו' קמפלגי אוקמה נר"ע דס"ל דמוספין קודמין וא"כ פ' רבינו כרבא לגבי דאביי דס"ל בדעת ר"ע דמוספין קודמין מה גם דרבה בר עולא קאי כותיה בהא. וא"כ שפיר פ' רבינו כר"ע ודלא כאביי. ומה מאד תימא על מרן שלא זכר שר סו' זו:
ודרך הילוכי בההיא סו' דפסתי' ראיתי לישב דיקדו' מוהרש"א שם בתחי' הסו' שאמרו מנ"ל דתמיד נשחט בח' ומחצה אריב"ל דאמר קרא את הכבש האחד וכו' תעשה בין הערבים חלקיהו לב' ערבים ופרשי' לדרשא חלק הערב לב' ערבים והק' מוהרש"א ק"ק הא בפסח נמי בין הערבים כתיב וא"א לפרש כן דהא הפסח אחריו ע"כ. עיין בירושלמי שהביא תי' ריב"ל והיק' מבין הערבים דפסח ודוק שם. אמנם לשי' תלמודא דידן אפ"ל דשאני תמיד דבחד קרא כתי' בבקר והו"ל למכתב נמי בערב ולא בין הערביים לא כן גבי פסח דבקרא דכתי' בין הערבים לא כתי' בבקר והכי דייקי דברי רש"י וגם דברי הש"ס דהאריך להביא רישיה דקרא דאת הכבש האחד תעשה בבקר זה נר' לישב תלמודא דידן שו"ר בזבחי' די"ב ע"ב דריש ליה לבין הערבים דפסח להכשיר פסח ששחטו שחרית בי"ד לשמו ופריך תמיד נמי ומשני מדכתי' את הכבש האחד וכו' ע"ש. שבתי וראיתי דהא ליתא דהא ריב"ל מהדר אטעמא דס' מתניתין דפסחי' וס' דמתני' דפסחי' לקמן ד' ס"א ע"א קאמר דפסח ששחטו קודם חצות פסול דלא כבן בתירא נמצא דאין דרשה זו צודקת לסתמא דהכא. אך מ"ש בתי' א' ניתן ליאמר בדוחק:
הלכות שבת