אור ברסלב
כפי אהרן חלק א אורח חיים › סימן ז

כפי אהרן חלק א· רבי אהרן בן עזריאל

אורח חיים · סימן ז

סימן ו

הלכות שבת:

בדין רחיצה בשבת בחמין ובצונן אי מותר או לא ולעניין הלכה במכריע:

גרסינן בשבת ד' ל"ט ע"ב לימא תנן סתמא כב"ש וכו' אמר רב איקא להשתטף בהן כל גופו עסקינן והאי תנא הוא דתנייא לא ישתטף אדם כל גופו בין בחמין בין בצונן דברי ר"מ ר"ש מתיר רבי יהודה אומר בחמין אסור בצונן תותר וכו' אמר רבה בב"ח הלכה כר"י אמר ליה רב יוסף בפירוש שמ"ע לך או מכללא שמיע לך מאי כללא דאמר רב תנחום וכו' כ"מ שאתה מוצא שנים חלוקים ואחד מכריע הלכה כמכריע ואי מכללא מאי דילמא ה"מ במתניתין אבל בברייתא לא אמר ליה אנא בפי' שמיע לי כ' התו' בד"ה אמר רבה הלכה כר"י וז"ל אע"ג דר"י אית ליה הלכה כסתם משנה הכא משום דר"י מכריע הוא אין הלכה כסתם וק' דבפ"ק דפסחים פריך ונימא מר הלכה כר"מ דסתם לן תנא כוותיה אע"ג דסבר דר"ג מכריע הוא דפריך בתר הכי ונימא מר הלכה כר"ג דהוה ליה מכריע וי"ל דסתם דהכא גריע מסתם דהתם דהכא סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא והלכה כמכריע ומיהו אי לאו הכרעה הוה הלכה כסתם מתני' אע"ג דמחלוקת בברייתא ע"כ. דברי התו' אלו לכאו' הם תמוהים דאיך מפני שהוא מחלוקת בברייתא אנו דוחים סתם מתני' ואמרי' הלכה כמכריע בברייתא אע"ג דקי"ל בעלמא סתם מתני' ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם מתני' ואלו במתני' כשסתם במתני' ומחלוקת עם מכריע הכל הוא במתני' אמרי' הלכה כסתם נגד המכריע אע"ג דקי"ל הלכה כמכריע א"כ הוי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמייא והנכון בזה הוא כמו שפי' רש"ל ומהרש"א ומהר"ם דקי"ל במתני' מחלוקת ואחר כך סתם הלכה כסתם אבל סתם ואחר כך מחלוקת הלכה כמחלוקת

והנה הך סוגייא דפסחים הוי מחלוקת ואח"ך סתם ומש"ה קאמר נימא מר הלכה כסתם אף דר"ג הוי מכריע משום דהמחלוקת והמכריע הוא קודם הסתם וכבר ראה רבינו הקדוש המחלוקת והמכריע ואפי"ה סתם לבסוף דלא כמכריע ומשו"ה קאמר נימא מר הלכה כסתם אבל היכא דהמחלוקת הוא בברייתא כיון שכל הברייתות נשנו אחרי המשנה אע"ג דאם אין שם מכריע קי"ל בעלמא סתם במתני' ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם דמתני' מ"מ היכא דאיכא מכריע הדר דיניה כסתם ואח"ך מחלוקת במתני' דקי"ל הלכה כמחלוקת וזהו שדייקו התו' וכתבו ומיהו אי לאו הכרעה וכו' הלכה כסתם מתני' ר"ל שמפני שזה מכריע בברייתא אנו חושבים אותו כאילו הוי סתם במתני' ומחלוקת במתני' והלכה כמחלוקת וה"ט לפי שהברייתא נשנית אחר המשנה ולפי שיחייב מזה שגם כשיהיה מחלוקת בלתי מכריע בברייתא יהיה הלכה כמחלוקת מפני שנשנית באחרונה לפיכך כתבו מיהו וכו' ללמדנו שכשהוא מחלוקת בברייתא בלתי מכריע אין הלכה כמחלוקת ולא חשבי' ליה כסתם במתני' ומחלוקת במתני' אבל אם יש שם מכריע אז חשבינן ליה כסתם ואחר כך מחלוקת במתני' דהלכה כמחלוקת וכיון שיש מכריע בזה המחלוק' הלכה כמכריע זה ברור ונכון בדבריהם.. כ' עוד התו' בד"ה דילמא ה"מ במתני' אבל בברייתא לא ז"ל אע"ג דלא קאמר במשנתינו הכא משמע דאין הלכה כמותו משום דסתם מתני' דלא כוותיה עכ"ד:

ביאור דבריהם נלע"ד עפי' מ"ש הר"ן ז"ל בחי' לשבת הנדפס מחדש בשם הרא"ה ז"ל דה"ק ה"מ במתני' אבל בברייתא לא קי"ל כהכרעה דברייתא היכא דסתם מתני' פליגי עליה דסתם מתני' עריפא לן מדרבי חייא דאי רבי לא שנא רבי חייא מנא ליה עכ"ד וזהו ממש דברי התו' הכא משמע דאין הלכה כמותו משום דסתם מתני' דלא כוותיה דכיון דרבי לא שנא במשנתו לא המחלוקת ולא ההכרעה אלמא לא ס"ל ואדרבא פסקינן כסתם מתני' דסתם לן רבי שהוא הפך המכריע דברייתא ופתה נקשר דברי התו' יחד דיבור זה עם דיבור הקודם דהדיבור הקודם קאי למסקנא דהלכה כמכריע אף בברייתא הפך סתם מתני' ודיבור זה קאי לס"ד דהוה ס"ל דדוקא במתני' ולא בברייתא ונבאר מאי בנייהו בין ס"ד למסקנא והוא זה הס"ד סבר דאע"ג דהלכה כמכריע אף בברייתא ומדוייק ממ"ש כל מקום שאתה מוצא ולא אמר במשנתינו ואין ספק שבא לרבות גם לברייתא מ"מ סובר המקשן דלא אמרינן הכי אלא במחלוקת ומכריע שהוא בברייתא ולא אשכחן סתם מתני' הפך אז אמרי' דגם בברייתא הלכה כמכריע אך אי אשכחן סתם מתני' הפך לא יתכן שיהיה הלכה כמכריע דבריתא מפני ששתי מימרות או ד' יוחנן אמרם הוא אמר הלכה כסתם מתני' והיינו כסתם מתני' ודלא כמחלוקת דברייתא והוא בעצמו אמר כ"מ שאתה תוצא וכו' הלכה כמכריע ומאומרו כ"מ מרבה אף הברייתא והוו שני מאערים סותרים לכן סבר דמ"ש כ"מ לרבות אף בברייתא לא קאי להיכא דאיכא סתם מתני' דלא כותיה אלא להיכא דליכא סתם מתני' להיפך ובזה נמצאו שני כללי ר' יוחנן קימים ונמצא לדעתו כ"מ שיש סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא בין דאיכא מכריע ובין דליכא מכריע הלכה כסתם מתני' ודלא כברייתא וטעמו דכיון דרבי לא שנא במשנתו לא המחלוקת ולא ההכרעה לא משגיחינן בהך ברייתא כל עיקר רק אם יהיה מחלוקת ומכריע בברייתא וליכא סתם מתני' דלא כוותיה אז אמרי' דהלכה כמכריע אף בברייתא זו היא סברת הס"ד. אבל לפי המסקנא אינו ס אלא במ"ש התו' לעיל דאי איכא מכריע בברייתא הו"ל כסתם ואח"ך מחלוקת דמתני' דקי"ל הלכה כמחלוקת ומשום שהברייתא נשנית אחרי המשנה וקי"ל ה' כמחלוקת וה' כמכריע ולדעתו שתי מימרות דר' יוחנן אינם סותרות דמ"ש כל מקום שאתה מוצא וכו' הלכה כמכריע הוא תאמר כולל דהלכה כמכריע אף בברייתא ואפי' אי הוי הפך סתם מתני' ואידך מימרא שאמר ר' יוחנן הלכה כסתם מתני' אינו מאמר כולל לומר דהלכה כסתם מתני' נגד הברייתא אפי' איכא מכריע בברייתא אלא ר"ל להיכא דליכא מכריע בברייתא דוקא אז הלכה כסתם אבל אי איכא מכריע כבר הודיענו במימרא אחרת שהלכה כברייתא וכדמוכח מילת כ"מ שהוא מאמר כולל ביותר אלא שצריך ט' לפי המסקנא מדוע הלכה כמכריע דברייתא אפי' הפך סתם מתני' והלא אי רבי לא שנא ר' חייא מנא ליה וכי היכי דסתם מתני' ומחלוקת בברייתא אין הלכה כמחלוקת דברייתא אע"ג דאילו הוה במתני' סתם ואח"ך מחלוקת הלכה כמחלוקת הכא שאני משום דכיון דר' לא שצא במשנתו לא משגחינן בברייתא דר' חייא הכי נמי הוה לן למימר היכא דאיכא מכריע בברייתא דלא נישגח ביה כיון דר' סתם בהיפך ומה לי מחלוקת בלא מכריע ומ"ל מחלוקת במכריע:

והנלע"ד בזה דהנה האמוראים ז"ל חידשו לגו כללים הרבה בדרכי ההוראה אף שהם הפך רבינו הקדוש ז"ל שהרי הם אמרו ר"מ ור' יאודה הלכה כר"י וכן הלכה כר"פ מחבירו ודומיהם ואין ספק שרבינו הקדוש כשחיבר המשניות לא דרך בכללים אלו שא"כ היה לו להזכיר דברי ר"י בסתם משנה ולא להזכיר דברי ר"מ כלל וכן בזולתו אבל האמוראים ז"ל חידשו לנו כללים אלו במחלוקות התנאים וגדולה מזו מצינו דבכמה משניות הפנויות סתם שקיל וטרי הש"ס ואומר מצי מתני' ואשכח דהך מתני' אתייא אליבא דחד תנא דלא כהלכתא אלמא האמוראים אינן חוששין להכרעתו דר' ופוסקים פעמים הרבה שלא כמותו והשתא ר' יוחנן ס' דהמכריע הוא עניין גדול לפסוק הלכה כמותו ואע"ג דר' לא נראה בעיניו ולא שנאו במשנתו מ"מ האמוראים נראה בעיניהם לפסוק הלכה כמכריע אבל כשאין מכריע בברייתא אלא מחלוקת שקול אזי אותו הסתם של רבי מסייע לצד אחר של המחלוקת דברייתא ומשום הכי הלכה כסתם מתני' נגד מחלוקת הברייתא אבל היכא דאיכא מכריע גדול כוחו לפסוק הלכה כמותו ודלא כרבי וזה נר' לי נכון:

הנה הארכתי בביאור דברי התו' והרחבתי הדברים כשמלה כדי להנצל ממה שהקשה על דברי האו' אלו האשל הגדול רב תנא הוא הר' משל"מ ז"ל בפרק א' מה' בית הבחירה ה"ח על מ"ש הרמב"ם ואין מפצלין את אבני הבנין בהר הבית אלא מפצלין אותן ומתקינין אותן מבחוץ ואח"ך מכניסן לבנין כ' מר"ן ז"ל בפ' עגלה ערופה ת"ר שמיר שבו בנה שלמה את בהמ"ק שנא' והבית בהבנותו אבן שלימה מסע נבנה דברי ר"י א"ל ר"ן וכי אפשר לומר כן הלא כבר נאמר כל אלה אבנים שלימות מגוררות במגירה וכו' א"כ מה ת"ל לא נשמע בבית בבית אינו נשמע שהיה מתקן מבחוץ ומכניס לפנים אמר ר' נראין דברי ר"י באבני מקדש ודברי ר"ן באבני ביתו וכיון דר' אמר נראין דברי ר"י באבני מקדש יש לתמוה על רבינו למה הניח דברי ר"י ופ' כר"ן ואפשר משום דסתם מכילתא כר"ן ותו דפשטיה דקרא מסייע ליה משו"ה פסק כוותיה והכרעת ר' אינה הכרעה מפני שהיא הכרעה ג' דלאו הכרעה היא כדאי' בספ"ק דפסחים ועו' דש"ס דתמיד שאכתוב בפ' זה כר"ן אתי עכ"ל. וכ' עליו הר' משל"מ וז"ל ותמיהני דהא כלל זה לא נאמר כי אם במשנה ולא בברייתא וכדאי' בפ' כירה עלה מ' ואע"ג דבדרך דחייה נאמר חי' זה ואפשר דלפי האמת אף בברייתא נאמר חי' זה ויעיד ע"ז שהרי לפי האמת ר' יוחנן פ' בפי' דה' כר"י ור"י חית ליה דהלכה כסתם מתני' וא"כ ע"כ לומר דר"י דפ' כר"י היינו משום דס"ל דהלכה כמכריע אף בברייתא וכמ"ש התו' בד"ה אמר יעו"ש. זאת ועו' שראיתי להתו' שכתבו שם דילמא ה"מ במתני' אבל בברייתא לא אע"ג דלא קאמר במשנתינו הכא משמע דאין הלכה כמותו משום דסתם מתני' דלא כוותיה ע"כ? הנה מדברי התו' הללו מתבאר דאפי' כפי הס"ד הוה ס"ל דמאי דקי"ל דהלכה בדברי המכריע הוא אף בברייתא מדלא קאמר במשנתינו ושאני הכא דאין הלכה כמכריע משום דסתם מתני' דלא כוותיה

הן אמת שדברי התו' הללו הם קשים בעיני וצריכים תלמוד דא"כ לאיזה תכלית חי' בש"ס בין מתני' לבריתא והכי הוה להו למימר דילמא ה"מ היכא דליכא סתם נגד המכריע אבל היכא דאיכא סתם שלא כדברי המכריע אז לא קי"ל כדברי המכריע וכ"ת דס"ל לסתמא דתלמודא דבמתני' אף דהוי מחלוקת ואח"ך סתם דבעלמא קי"ל כסתם מ"מ קי"ל כדברי המכריע כיון שהוא במשנה אבל בברייתא כיון דאיכא סתם מתני' דלא כוותיה לא קי"ל כדברי המכריע בברייתא ומשו"ה חי' בין מתני' לברייתא הא ליתא דהא בפ"ק דפסחים עלה י"ג היק' בש"ס ונימא מר הלכה כר"מ דסתם לן כוותיה ואע"ג דהתם ר"ג הוא מכריע וכמו שהקשו שם בתר הכי ונימא מר הלכה כר"ג דהו"ל מכריע הרי מבואר דס"ל דאף דר"ג הוי מכריע מ"מ היה לו לפסוק כסתם מתני' וא"כ ע"כ כי אמרינן ה"מ במתני' הוא היכא דליכא סתם וכו' אבל בברייתא לא הוא אף דליכא סתם וכו' ועוד ק' בדברי התו' דא"כ נמצאו סברות הפוכות מן הקצה הקצה וכו' עכ"ד:

ולפי מה שביארנו אין מקום לכל דברי הר' ז"ל אחרי בקשת המחילה דמ"ש ה"מ במתני' לא קאי אהיכא דהוי מחלוק ואח"ך סתם במתני' כעין ההיא סוגייא דפסחים דבההיא לא איירינן כלל דודאי הלכה כס' מתני' נגד המכריע כיון דהסתם הוא באחרונה ובזה מודו הס"ד והמסקנא אבל מאי דאיכא בין הס"ד למסקנא הוא זה דהס"ד סובר דהא דאמרי' הלכה כמכריע ה"מ במתני' ר"ל היכא דהוי סתם ואח"ך מחלוקת במתני' דאז קי"ל ה' כמחלוקת אז באותה המחלוקת פסקינן הלכה כמכריע וה"ט לפי שרבינו הקדוש שנה מחלוקת זה והכרעתו אבל בבריאת אע"ג דהוי סתם במתני' ואח"ך מחלוקת בבריתא מ"מ כיון דרבי לא שנה זה המחלוקת במשנתו לא משגחינן ביה כל עיקר ואין ה' כמכריע דבריתא ספיר דקאמר ה"מ במתני' דומייא ממאי דמבנים וקאמר אבל בבריתא לא דכי היכי דהמחלוקת בבריתא הוי סתם ואח"ך מחלוקת מפני שהמשנה קודם מזמן הבריתא הכי נמי מאי ה"מ במתני' ר"ל היכא דהוי סתם ואח"ך מחלוקת אבל לפי המסקנא ס"ל דמכריע דבריתא משום דהוי מאוחר בזמן הוי ממש דינו כסתם ואח"ך מחלוקת במתני' דקי"ל הלכה כמחלוקת וכיון שיש מכריע בזה המחלוקת הלכה כמכריע ובזה מתישב הכל דאין כאן סברות הפוכות מן הס"ד למסקנא כלל משום דתרויהו לא דברו אלא בסתם ואח"ך מחלוקת אבל היכא והוי מחלוקת ואח"ך סתם כההיא דפסחים תרויהו מודו דהלכה כסתם:

ואם יפנה לבבך לומר דעדיין ק' מדוע במחלוקת ואח"ך סתם במתני' פשי' להו בין להס"ד בין להמסקנא דהלכה כסתם ואע"ג דאיכא מכריע אם לא שתאמר דט' הוי מפני שרבינו הקדוש פך הסכים וסתם כחד תנא אליו אנו שומעים וכהסכמתו שסתם נגד מכריע מאחר שידע במחלוק' וגם שיש מכריע בפלוגתא ואפי"ה הסכימה דעתו וסתם נגד המכריע כוותיה נקטינן למא אין לזוז מפסק דסתם רבינו הקדוש וא"כ ק' מדוע היכא דהוי סתם במתני' ומחלוקת עם מכריע בבריתא ס"ל לפום מסקנא דהלכה כמכריע דברייתא וכתבנו לעיל הט' משום שכך נראה בעיני האמוראים לתפוס הלכה כמכריע ושלא כהסכמת רבינו הקדוש ולמה במתני' אנו תופסין לעיק' הסכמת רבה"ק נגד המכרי' ובברייתא אנו תופסין לעיקר המכריע נגד הסכמת רבה"ק. התשובה לוה דודאי שנא ושנא דכשהוא מחלוקת ואח"ך סתם במתניתין צריך לתפוס כסתם ולא מט' הסכמת רבה"ק שכך הסכימה ופתו לפסוק ההלכה אלא מפני שבעלי המחלוקת עצמן נמנו וגמרו ודקדקו בדבר והם עצמן כולן הודו והסכימו לפסוק הלכה כן ועל כן סתם רבה"ק הכי וזה מבואר בדברי רש"י ז"ל במס' ע"ז ד"ו ע"א ד"ה מחלוקת וז"ל הכריתות בשער ה' פ' ב' מחלוקת ואח"ך סתם ה' כסתם דכיון דמייתי מחלוקת ברישא והדר סתם לן כחד משמע דקמו רבנן בטעמייהו דאינך רבנן ומסתבר להו ט' דהאיך וסתם לן רבי כוותיה הילכך ה' כאותו סתם וה"מ בחדא מסכתא וכו' וכ' הר' יכין שמועה כלל רנ"ח ורנ"ט ורס"א וז"ל אמנם במחלוקת ואח"ך סתם בחדא מסכתא לכ"פ ס' ר"י ה' כסתם וה"ט דכיון דטרח רבי לכתוב המחלוקת ש"ח שכונתו לומר שהחולקים בעצמם הודו דאל"כ יכתוב הסתם ודיי בזה אלא נראה שכשהוא סתם לבד הוא מדעתו של רבי כמ"ש פ"ק דביצה מכדי מאן סתמיה למתני' רבי וכו' עכ"ד. ומעתה מיושב שפיר דודאי היכא דהוי מחלוקת ואח"ך סתם במתני' אין כח בשום אמורא לחלוק פ"ז כיון דבעלי הפלוגתא עצמן דקדקו בדבר והסכימו לדעת א' וסתם רבי כן להלכה ודאי לא נשאר מקום לשום אדם לחלוק אבל סתם במתני' שהוא הסכמת ר' מדעתו אם יש מחלוקת עם מכריע בברייתא נראה בעיני האמוראים לפסו' ה' כמכריע ומשום דהוי כסתם ואח"ך מחלוקת ולהסכמת רבה"ק ז"ל לא חששו ועיין עוד בדברי הריטב"א שהביא ה"ר יב"ש שם בכלל רס"ב ועפי"ד מתיישב נמי והוא ע"ד הנ"ל:

עוד כ' המשל"מ ז"ל וז"ל ומיהו אי מרן אזיל כשי' התוס' מהו זה שכ' ועו' דגימ' דסופ"ק דתמיד שאכתוב כר"ן אאי וכו' דהא לדעת התוס' קי"ל כמכריע אף דליכא ס' כותיה ומיהו לוה היה אפ"ל דמרן לאו אהאי ט' לחוד קסמיך אלא שהביא ג"כ ט' זה לעשותו סניף לט' הראשון א"נ דשאני הכא שר' עצמו המכריע ס' כר"ן וא"כ אפשר דכל כי האי לא קי"ל כדברי המכריע אחר שהמכריע עצמו ס' דלא כוותיה א"נ דכונ' מר"ן היא דמתני' דתמיד היה אפשר לאוקומה כר"י וע"י שמיר וכ"כ הבאר שבע ז"ל וכו' וא"כ הכרח מרן הוא ומדאוקמוה למתני' כר"ן בגימ' ולא אוקמוה כר"י מוכרח דסבר' דתלמודא ס"ל כר"ן וזהו שדקדק מרן וכתב דגימר' דפ"ק דתמיד ולא כ' מתני' וכו'. ואחהמ"ר לא זכיתי לדעתו דעת עליון דהנה עד השתא קיימינן דמרן בשי' התוס' קאי דס"ל דהלכה כמכריע אף בברייתא ואח"ז תמה הרב על מרן דהרמב"ם ז"ל כדעת הרי"ף קאי ולא בדעת התוס' ומפתה כיון דמרן היק' לפי דעת התוס' דמאחר דקי"ל הלכה כמכריע אף בברייתא למה לא פ' כר' דאמר נראין דברי ר"י באבני ביתו דהוי מכריע והשתא מאי קמשני הר' ז"ל ועו' דגמר' דתמיד אתי כר"ן מדהוה אפשר לאוקומי כר"י ולא אוקמה מוכרח דס"ל כר"ן הא לדעת התוס' דס"ל דהלכה כמכריע בברייתא לא יתכן לומר כן דח"כ נסתר כלל וה דהלכה כמכריע בברייתא והתוס' נרגשו מסוגייא דפסחי' ויישבו וכל מגמתם לו' דהכי הילכתא דהלכה כמכריע בברייתא וא"כ תקשי להו מסו' זו דתמיד דמשמע דאביי ס"ל דאין ה' כמכריע בברייתא מדהו"ל לאוקומי מתני' אליבא דר"י ואוקמה אליבא דר"ן אם לא שיאמרו התו' בהכרח דמתני' דתמיד אי אפשר לאוקומה אלא כר"ן דווקא ומה שהכריח ה' משל"מ בתי' הב' מההיא דיומא דהוה ס"ד דסתמי דמידות ר"י היא לא תיקשי להתו' עיין בתו' שם ד"ה הא מני ר"י היא ע"ש ונמצא ור' עצמו המכריע פ' דלא כהכרעתו וכמ"ש הר' ז"ל בתי' הב' באופן דכיון דהשתא קיימינן בדעת מר"ן דס"ל בעד הר"מ במז"ל כדעת התו' דהלכ' כמכריע בברייתא תי' זה לא יוצדק כלל ואם נאמר דס"ל דכיון דסו' דתמיד מוכחא דאין ה' כמכריע בברייתא הכי קי"ל א"כ נמצא דהר"מ בדעת הרי"ף קאי ולא בד' התו' ועד השתא קיימינן דהרמב"ם בדעת התו' קאי ולא ארווחנא מידי בתי' זה:

והנראה אצלי יותר מרווח בכוונת מר"ן ז"ל דמ"ש ועו' שגמר' דתמיד שאכתוב בפ' זה כר"ן אתי לא קאי אמ"ש והכרעת ר' אינה הכרעה אלא אמ"ש בתחי' דבריו יש לתמוה למה שבק ר"י ופ' כר"ן כיון דר' קאי כוותיה ואין כוונתו להק' כיון דר' הוי מכריע אלא הכוונה דהי"ל לפסו' כר"י כיון דגם ר' בשיטתיה קאי והוו להו תרי לגבי ר"ן ולא מט' מכריע וזה מוכרח בדברי מרן דבתר הכי קאמר והכרעת ר' וכו' נמצא עד השתא לאו מט' הכרעה אתי עלה ותי' משום דסתם מכילתא מסייע ליה א"נ קרא מסייע ליה והשתא מתרץ תי' אחר ועו' דגימ' דתמיד שאכתוב בפ' זה כר"ן אתי ולא מהדר תי' אמ"ש והכרעת ר' דלזה דיי והותר מ"ש דהוי הכרעה שלישית ואינה הכרעה ועין רש"י בחולין ד' ק"ט ע"א ד"ה ותו לא מידי:

עוד כ' המל"מ ח"ל אך אעיקרא דדינא זה שכ' דמרן בשי' התו' אזיל ומשו"ה היק' לרבינו הוא תימא בעיני שהרי הרי"ף בפ"ק דקי' עלה דההיא דנחלקו ר"ט ור"ע אם העבד היוצא בראשי אברים צריך גט שחרור ואמרי' התם בברייתא המכריעין לפני חכמים אומרים נראין דברי ר"ט בשן ועיין ודברי ר"ע בשאר אברים כ' דלא קיי"ל בדברי המכריעים משום ולא אמרי' ה' כמכריע אלא במתני' אבל בברייתא לא והביא ראיה מסו' דפ' כירה ורבינו בשי' הרי"ף אזיל וכמ"ש בפ"ט מה' עבדים דין ד' ע"כ:

ודברי הר' ז"ל לפ"ד צריכים תלמוד שהרי בפ"ק דקי' דכ"ד פ' ג"כ הרי"ף דה' כר"פ דצריך גט שחרור מתרי ט' חדא דאין ה' כמכריע בברייתא ועוד ט' ב' דהוי הכרעה ג' לפי שהראשונים לא גילו דעתם לחלק בין שן ועין לשאר ראשי אברים ואין הכרעה ג' מכרעת פ"ש וכ"כ הר"ן על דברי הרי"ף כי לרווחא דמילתא נקט ט' דאין ה' כמכריע בברייתא וודאי קושטא הכי הוי אבל בלא"ה אין ה' כמכריעי' לפני חכמים דהוי הכרעה ג' ע"ש. ומעתה מה הוכח יוכיח הרמל"מ בדעת הר"מ דקאי כדעת הרי"ף דאין ה' במכריע בברייתא ממאי דפ' בה' עבדים ה' כר"ע דצריך ג"ש דלא כהמכריע נימא דט' לאו משום דאין ה' כמכריע בברייתא אלא משום דהוי הכרעה ג' דלאו הכרעה היא ולעולם דה' אכמכריע בברייתא ומאי קמתמה על מרן ז"ל שו"ר לה' מרן זקני ז"ל בס' הבהיר מטה אהרן בח"א באות הפקר ב"ד שתמה כן על המשל"מ אך לקמן בע"ה יתבאר דצדק המשל"מ בקו' זאת על מרן לך נא ראה:

וחזיתיה למהרש"א ז"ל בס' יבין שמוע' דצ"ו אתא ואייתי בידיה האי פלוגתא דרבוואתא דתוס' עם הרי"ף והרא"ש דהתו' ס"ל דה' כמכריע בברייתא והרי"ף והרא"ש ס"ל דאין ה' כמכריע בברייתא והר' ז"ל רצה להוכיח דגם ר"י בדעת התו' קאי דה' כמכריע אף בברייתא כמו שהכריחו התו' מדלא קאמר במשנתינו ולא אמרו בפ' כירה דילמא ה"מ במתניתין אבל בברייתא לא אלא משום דס' מתניתין פליג עליה והיינו ממ"ש ר"י בב"ק דקי"ז ד"ה הכרעה ג' דההיא דברכו' לאו הכרעה היא אלא נ"ט ותדע מדקאמר ר"י עלה ה' כדברי המכריע וכו' ומאי ראיה היא הא כי היכי דבפ' כירה הוצרך לומר בפי' ה' כר"י אף דכבר. אמר ה' כדברי המכריע והיינו לאשמו' דאף בברייתא ה' כמכריע א"כ מה"ט גופיה אמרו בברכו' ה' כדברי המכריע לאשמו' דאף בברייתא אמרינן הלכה כמכריע אל"ו דמ"ש ר"י הלכה כדברי המכריע היינו אף בברייתא ומ"ש ה' כר"י היינו לאשמו'. דאף דס' מתניתין פליג עליה מ"מ הלכה כמכריע וא"כ בברכו' למה אמרו הלכה כדברי המכריע כיון דליכא ס' מתניתין דפליג על הברייתא ומזה הוכיח ר"י דלא הוי ככל הכרעות שבש"ס וכו' ע"ש שהאריך:

ואני עני לא זכיתי לדעתו ד' עליון דהנה תיקשי לס' הרי"ף והרא"ש דס"ל דאין הלכה כמכריע בברייתא ממ"ש בגמ' פ' כירה דילמא ה"מ במתניתין אבל בברייתא לא וכתב בעל הליכות עולם דס' הוי דתינח לפום מאי דס"ד אבל למסקנא דאמר בפי' שמיע לי שפיר מוכח דאף בברייתא הלכה כמכריע וכמ"ש התו' ד"ה הלכה כר"י וכמו שהיק' ה' עצמו כן בדיבור שאח"ז אל"ו ע"כ לו' לדעתם דמ"ש ר' יוחנן הלכה כר"י לאו מט' מכריע דהא בברייתא אין הלכה כמכריע אלא טעם לא איתפרש למה א"ר יוחנן דה' כר"י אלא דכך קיבלנו שאמר ואפשר דט' דמסתבר ליה לר"י ט' דר' יאודא ואף דר' יוחנן גופיה אמ' דה' כסת' משנה מ"מ הא כללא הוא ועיין בעירובי' דמ"ו שאמרו דילמא היכא דאיתמר איתמר ועיין הרא"ש ערובי' דס"ו אך עכ"פ לאו מט' הכרעה נגעו בה ותדע לך שכן הוא שלא אר"י הלכה כמכריע אלא כר' יאודה משמע דלאו מט' הכרעה הוא ודבר זה מוכרח לאומרו דאם יעלה על דעתך לומר דאף בברייתא אין הלכה כמכריע מ"מ הכא דווקא פ' כוותיה דר"י מט' מכריע וכמו שכן נר' מדברי ה' שם זה לא יתכן דאי בעלמא אמרינן דאין הלכה כמכריע בברייתא אף דליכא סתם מתניתין דלא כותיה כ"ש היכא דסתם מתניתין דלא כותיה דפשי' דלא פסקי' כוותיה מט' מכריע וזה ודאי לא יעלה על לב איש אם לא כמ"ש דר' יוחנן דפ' כר"י לאו מט' מכריע ודייק לישנא דקאמר הלכה כר"י ולא אמר הלכה כמכריע:

ומעתה כפי כל האמו' מה הוכח יוכיח ה' ז"ל בדעת ר"י דס"ל דה' כדברי המכריע אף בברייתא מדלא אמר במשנתינו והיינו מדקאמר ר"י התם דההיא דברכו' לאו הכרעה היא משום דאמר הלכה כדברי המכריע וא"א כי היכי דבפ' כירה קאמר הלכה כר"י אף דאיהו גופיה אמר הלכה כמכריע משום דל"ת ה"מ מתניתין אבל ברייתא לא ה"נ נימא דקאמר הלכה כדברי המכריע לאשמו' דאף בברייתא הלכה כמכריע ולפי מ"ש לא יתכן זה דאי אמרינן דאין הלכה כמכריע בברייתא מ"ש ר' יוחנן הלכה כר"י לאו מטעם מכריע הוא אלא מטעם אחרינא וא"כ איך יאמרו שם ה' כדברי המכריע בברייתא מה שאינו דאין ה' כמכריע בברייתא ודו"ק היטיב:

ודע כי אני תמיה טובא לפי דברי הרי"ף והרא"ש והגאוני' דס"ל דאין ה' כמכריע בברייתא כ"א במשנה דוקא כלל זה לחינם נכתב ואין אנו צריכים לו דהא ר"י גופיה קאמר דהכרעת תלמיד לאו הכרעה היא כגון ר"ע לגבי ר"א ור"י וגם בפי' אתמר בברייתא בפסחים דאין הכרעה ג' מכרעת ובשי' הכרעה ג' כתבו התו' ב' כירושי' האחד הוא פרש"י דכל שהראשו' לא גילו בדבריהם שיש צד לחלק בזה כההיא דחבית יין של תרומה שהראשו' לא אמרו בין בבית בין בשדה תשפך הכל או תעשה זילוף ואתא ר"י למימר בבית תעשה זילוף ובשדה תשפך הכל זה הוא הכרעה ג' ואינה הכרעה והפי' הב' הוא הכרעה דור ב' או דור ג' דהוי כהכרעת תלמיד. והרא"ש פי' בקי' כפי' הראשון וא"כ ק' דלא אשכחן במתניתין מחלוקת ומכריע עד שיצטרך ר' יוחנן לו' דה' כמכריע דההיא דתרומו' פ"ג מ"ג ר"י או' אם תרס הא' כראוי אין תרומת הב' תרומ' לאו הכרעה היא דלפרש דברי ת"ק אתא עיין ברע"ו. וההיא דתרומו' פ' יו"ד מ"ג הרודה פת חמה ונתנה על פי חבית של יין של תרו' ר"מ אוסר ור"י מתיר ר' יוסי מתיר בשל חטים ואוסר בשל שעורים גם במכשירים פ"ג מ"ג איתא להא מתניתין לענין הכשר טומאה הא לא הוי הכרעה לד' רש"י והתו' אלא הכרעה ג' לפי שהראשו' לא גילו בדעתם שיש מקום לחלק בין פת חטים לפת שעורים ולא אמרו בין פת חטים בין פת שעורים ר"מ אוסר ור"י מתיר ורע"ו גם הר"מ ז"ל פי"ד דטו"א ה' י"ד ופט"ו דתרו' ה' ה' פ' כר' יוסי וצ"ל ה"ט משום דאמרינן בעירובין ד' מ"ו ע"ב ה' כר"ע מחבירו וה' כר"י מחביריו ופירש"י ה' כר' נגד רבים וכן פ' שם הרי"ף והרא"ש ועיין גטין דס"ו דפ' ר' כר"י נגד רבים משום דנימוקו עימו ואפי' לדעת' ר"ת דהכרכה ג' ר"ל דור ג' וא"כ הכא שהוא בדור אחד נימא דע"ז אר"י ה' כמכריע זה אינו דהא ר"י גופיה קאמר התם דה' כר' יוסי לגבי ר"מ ור"ש ור"י והכא ר"י פליג אר"מ בחדא ואר"י בחדא ובלא"ה הילכתא כוותיה ואין אנו צריכים לכלל זה דכל מקום שאתה מוצא וכו' הלכה כמכריע דבלא"ה איהו דאמר דה' כר"י לגבי ר"מ ור"י ור"ש:

וההיא דמעשרו' פ"ד מ"ד שותים על הגת בין על חמין בין על צונן פטור ר"א בר' צדוק מחייב וחכ"א על החמין חייב על הצונן פטור ופ' רע"ו והרמב"ם ז"ל כחכמים אמת דהוי מכריע גמור אמנם בכגון דא לא איצטריך לר"י לאשמו' דה' כמכריע דהא בלא"ה קיי"ל יחיד ורבים ה' כרבים וכל ששנה ר' בלשון חכמים הילכתא כוותייהו וא"כ הכא אפי' אי לא הוי מכריע גמור אלא הכרעה ג' בלא"ה ה' כחכמים ואל תשיביני מההיא דהמכריעין לפני חכמים דאף דהם רבים פ' הרי"ף והרא"ש והרמב"ם ז"ל דלא כוותייהו דהתם שאני, דלא איתפרש הני מכריעין מאן נינהו אי ראוי לסמוך עליהם ולפסו' הלכה כמותן וכמ"ש רש"י בגטין דמ"ב ע"ב אבל כל שר' סתם בלשון חכמים מדאתבריר ליה מאן אינון חכמים ופ' כוותייהו ושנאן בלשון חכמים ודאי הילכתא כותייהו וזה מבואר בכל בעלי הכללים לבד מהיכא דאמר בש"ס מאן חכמים ר"פ היא. איך שיהיה כיון דבלא"ה הלכה כחכמים אין אנו צריכים לט' מכריע. ודיכוותא הך דמצי' דע"ב במשנה ופוסק עימו על הזבל ועיין באשרי' שכ' דה' כמכריעין היינו נמי משום דהם רבים:

וההיא דפסחים ד' מ"ט ע"א חל י"ד להיות בשבת דר"א ב"ר צדוק הוי מכריע מ"מ הוי הכרעה ג' שהראשונים לא נראה בעיניהם לחלק בין תרומה לחולין ומאי דפסקו כוותיה היינו ה"ט משום דקאי בשי' ר"א איש ברתותא כמ"ש הרי"ף והרא"ש ז"ל

ושם במשנה האחרת דעד כמה הן חוזרים ר"מ אומר זה וזה בכזית ר' יאודה אומר זה וזה בכביצה וחכ"א קודש בכזית וחמץ בכביצה אחת דהוי מכריע גמור לכל הפי' ור"ע והרמב"ם ז"ל פ' ג' דה' חמץ ה"ט ופ' יט' דפהמ"ו ה' ח' פ' כחכמים אך ת"ל דהמכריעי' הם רבים כמש"ל.

וההיא דעירובין פ' ח' ד' פ"ז ע"א המניח ביתו והלך לשבות בעיר אחרת אחד גוי ואחד ישר' ה"ז אוסר. דברי ר"מ ר"י אומר אינו אוסר ר' יוסי או' גוי אוסר ישר' אינו אוסר ופ' הפו' כר' יוסי רע"ו והרי"ף והרמב"ם ז"ל אמת דהוי מכריע גמור אך ת"ל דה' כר"י לגבי ר"מ ור"י וכמ"ש ר' יוחנן גופיה וכמש"ל ועיין בהרא"ש שפ' כר' יאודה וכ' אע"ג דקיי"ל ר"י ור' יוסי ה' כר' יוסי הכא שאני דאמרי אמוראי דה' כר' יאודה בעירובין ושבקי' כללא ע"ש.

וההיא דשקלים פ"ט מ"ז ר"ש אומר רואה אני את דברי ר"א ודאי לאו הכרעה היא דבל"ה הוי הכרעת תלמיד אלא הוי נ"ט כי ההיא דברכות שכ' התוס' וההיא דעדויות ט"ו מיש' יוד' גם במע"ב פ"ב מ"ט הדנין לפני חכמים אומרים בדינר מעו' ובג' דינרים כסף ופ' רע"ו ה' כב"ה משום דהוי הכרעת תלמיד שהרי בסנהדרין די"ו כ' רש"י הדנין לפני חכמים שלא היגיעו לזקנה ויושבים בקרקע ומשיבים קו' לזקינים ולעיל מזה פרש"י ושמעון התימני דן לפניהם בקרקע תלמיד הוה הוה ע"ש.

ועיין זבחים דפ"ג במשנה פלוגתא דר"א ור"י בדם ונסכים אם עלו אי ירדו ור"ש מכריע בנסכים הבאים עם הזבח כר"י ובנסכים הבאים בפ"ע כר"א וכמ"ש רש"י ומבואר בסו'. והר"מ פ"ג דפהמ"ו פ' לכולה כר"י ולא חש לדברי ר"ש ונר' לי ט' דהוי הכרעה ג' לכל הפי' לפי' הראשון הראשונים לא עלה בדעתם לחלק בין באים עם הזבח לבאים בפ"ע ולפי' ר"ח נמי ד"ש הוא תלמיד ר"ע כידוע ועיין בסנהדרין ד' ס"ו ור"ע היה תלמיד ר"א ור"י וכמ"ש בסוגיין בפ' כירה חדא דר"ע תלמיד הוא א"כ ר"ש דור ב' לר"א ור"י והוי הכרעה ג' וצריך להתיישב בדברי מר"ן שם ודו"ק. ועיין ערכין דכ"ח ע"א דר"ש לא הוי מכריע וכמ"ש בשס' והר"ם פ"ו דערכין ה"ז פ' כר"י ע"ש:

ועיין כלים פכ"ד מיש' ו' וכן הטולה על השק או על העור דברי ר"ע ור"ש מטהר רבי יוסי אומר על העור טהור על השק טמא ופ' רע"ו והר"ם פכ"ג דכלים ה"ח כר' יוסי ואמת דהוי מכריע גמור אך כבר מילתינו אמורה דאין אנו צריכים לט' מכריע דת ל דה' כרי' מחביריו. ועיין בנגעים פי"א מיש' ג' העורות והבגדים הצבועים אין מטמאים בנגעים דר"מ ר"י אומר העורות כבתים רש"א הצבועים בידי שמים:

מטמאים בידי אדם אין מטמאים הנה לדעת רש"י ור"י זה הוי הכרעה ג' כי הראשו' לא גילו לחלק בין צבועים בידי אדם לצבועי' בידי שמים וא"כ אין ה' כר"ש אך רע"ו והר"מ פי"ג דטו"צ ה"א פ' כר"ש וראיתי להר' כ"מ בתי' ב' שכ' איתא לס' ר"ש כס' ר"ע קייל"ן הלכה כר"ע מחברו אך מ"ש מר"ן בתי' הא' דהו"ל ר"ע ור"ש תרי לגבי ר"י בצבועים בידי אדם וה' כרבים דברים אלו תמוהים בעיני דהא הא דאמרי' ה' כמכריע היינו דאמרי' דהמכריע אתי בתדא מילתא כסברת האחד והוו ב' נגד החולק וכמ"ש רש"י בפ' כירה ובפ' ראשית הגז וא"כ כי אמרי' דכשהראשונים לא גילו דעתם הוי הכרעה שלישית ואין הכרעה ג' מכרעת היינו שלא נצרף הסברות דכיון שהראשו' לא גילו לחלק א"כ היא ס"ג ואין למידין הימינה כל עיקר וא"כ הדרא קו' איך פ' כר"ש לגבי ר"י אם לא שנאמר בכונ' מר"ן דס"ל דהר"ם קאי בשי' ר"ח דהכרעה ג' רו"ל דור ב' או ג' וא"כ הכא שהם בדור אחד שפיר הוי מכריע גמור ואמטו"ל פ' כר"ש דבצבועים בידי אדם קאי בדעת ר"מ והוו ב' לגבי ר"י דהוי מכריע ממש.

ומעתה יפה היק' הר' משל"מ לעיל על מר"ן דמדפ' בס' עבדים כרבי עקיבא ולא כהמכריעים מוכרח דס"ל דאין ה' כמכריע בברייתא ולא כאידך ט' שכ' הרא"ש לפי שהוי הכרעה ג' שהראשו' לא גיל' והוי הכרעה ג' דהא לדעת מר"ן בדעת הרמב"ם הכרעה ג' רו"ל הכרעת דור ב' או ג' והכא קאמר מכריעין לפני חכמים שהיו בדורן והוי מכריע ולמה לא פ' כמותן אם לא שיאמר בהכרח דאין ה' כמכריע בברייתא ודו"ק איך שיהיה במשנה זו לפי דעת רש"י והרא"ש ותוס' לאו הכרעה היא כיון שהראש' לא גילו לחלק ואף דפ' כותה ה"ט משום דבת"כ ס' זו היא ס' ר"ע והילכתא כוותיה.

ועיין גם טהרות פ"א מיש' ג' במליקת העוף דר' יוסי הוי מכריע ורע"ו והרס' בה' אבות הטומאה פ"ג הי"ב פ' כר"י והי"ט כמש"ל דה' כר"י מחביריו ולא מט' מכריע.

ועיין מקואות פ"ט ה"ו על הבגדי' מצד אחד אינו חוצץ ר"י או' משום ר' ישמעאל וכו' ר' יוסי אומר של בנאים מצד אחד ושל בור מב' צדדים ופ' רע"ו והרמ' פ"ג דמקואות ה"ד כר"י ולא ידעתי למה דהוי הכרעה ג' כיון שהראשו' לא גילו שיש צד לחלק בין בנאים לבור וגם לפי' ר"ח הוי הכרעה ג' שהרי ס' ר' יאודה הנזכר במשנה הוא ר' יאודה בר אלעאי כידוע ור' אלעאי אביו של ר' יאודה היה תלמיד ר' ישמעאל לכל הפחות תלמיד חבר כמבואר בגיטין ד"ה ע"ב וכ"כ ס' יוחסין נמצא ר' יאודה דור ב' לר' ישמעאל וא"כ ר' יוסי שהוא חבר ר' יאודה כידוע ועיין סנהדרין י"ד ע"א הוא דור ב' לר' ישמעאל והוי הכרעה ג' ולמה פ' כר' יוסי ודוחק לומר דה' כר"י אף לגבי ר' ישמעאל. שו"ר לרש"י בשבת ד' קי"ד פ"א שכ' דר' יוסי לא לחלוק אר' ישמעאל בא אלא לחלוק אר' יאודה ולומר שכך אמר ר' ישמעאל ע"ש ועין נידה דמ"ה מחלו' ב"ש וב"ה ור"א מכריע ולא ט' כר"א עיין יבמות ד"פ שאמרו דהדר ביה ר"א ע"ש. באופן כי חיפשתי בכל השס' ולא מצאתי משנה יהיה בה הכרעה זולת או שכתבתי וכבר כתבנו דלאלו המשניות אין אנו צריכים לכלל זה דה' כמכרי' אך אי אמרינן דה' כמכריע אף בברייתא כדעת התוס' א"כ אפשר דהמצא ימצא איזה ברייתות שאנו צריכים לט' מכריע אך לדעת הרי"ר והרא"ש והגאו' ק' ואצלי צ"ע:

אחרי שובי חזיתיה להר' יד מלאכי כלל ר"ל ורל"א אתא ואייתי מחלו' עצום בהא דה' כר"י אי מחבירו או אפי' מחביריו ובדעת הרמ' יש מימנים ומשמלים עכ"פ נקום מיהא דאיכא תברא למ"ש אנן בעניותין דהכא כיון דהוי מכריע ר"י פליג בחדא עם חד ובחדא עם חד והוי ה' כר"י מחבירו וזה מחויבים אנו לאומרו אפי' לדעת הסו' דאין ה' כר"י מחביריו מהנך דוכתי דאיתינן לעיל דפ' הרמ' כר"י נגד התי' ודו"ק:

עוד כ' הר' משל"מ בסו"ד וז"ל עוד יש לי קו' בדברי מר"ן וגדולה היא אלי משום דדברי ר' שאמר נראין דברי ר"י באבני מקדש לאו הכרעה הם משום דאם היינו אומרים דר"י ס"ל דבין באבני מקדש בין באבני ביתו היו ע"י שמיר ור"ן היה או' דבכולן היה מתקן בחוץ ומכניס בפנים אז היתה הכרעת ר' הכרעה אבל דבר זה לא ניתן ליאמר דאין רמז בשום מקום דאבני ביתו לא יניף ברזל ואפי' בפנים לכ"פ היו פ"י ברזל וא"כ ע"כ אית לן למימר דר' הכי קאמר נראה כדקאמר ר"י באבני בה"מ משום דקרא דמייתי ר"ן לא מיירי הא בבנין בית שלמה וכו' וכן כ' הר' בעל יפה מראה וא"כ פשי' דלא שייך כאן לומר ה' כדברי המכריע לפי שר' לא בא כי אם לתת ט' לדברי ר"י ודברי מר"ן צ"ע. כונ' הר' משל"מ בזה משו' דהכרעה שייך לומר בדבר דשייך ביה מחלוקת ויש פנים הניראים לזה ולזה והג' הוא מכריע ומראה פנים מסבירות לצד האחד אבל הכא לא שייך פלוגתא כלל באבני ביתו וכי קמפלגי הוא באבני מקדש דווקא ור"ן מייתי ראיה מקרא דאבני ביתו לאבני מקדש וע"ז קאמר ר' דודאי נר' כדקאמר ר"י משום דדברי ר"ן לא מסתברו כלל דקרא דמייתי הוא באבני ביתו וא"כ אין מקום לדברי ר"ן ובהכרח דהילכתא כר"י זהו כונתו וכבר כ' שהוא דחוק אבל אין כונת הר' לומר דהוי נ"ט ר' לדברי ר"י ומש"ה לא הוי הכרעה כמו שיראה המעין וזה ברור ומזה סרו מהר תלונות הר' מ"ז ז"ל שם על הר' משל"מ ודו"ק היטי':

אמנם אני תמיה על הר' משל"מ במ"ש דקרא דמייתי ר"ן לא איירי לא באבני ביתו ועל כן אזיל לדחוק בדברי ר' שאמר נראין דברי ר"י וכו' שאינו כמו נראין שבכל השס' אלא נידחין דברי ר"ן מט' דקרא דמייתי איירי באבני ביתו וכן פי' הרב יפה מראה ועל ב' אני תמיה דמקרא זה דכל אלה אבנים שלימות מגוררות נאמר על ב' על אבני מקדש ועל אבני ביתו שהרי במלכים ו' כ' ויבן שלמה את הבית ויכלהו וכו' ואת ביתו בנה שלמה וכו' ואולם הכסא וכו' וביתו אשר ישב שם וכו' ואח"ז כתיב כל לה אבנים יקרות במידת גזית מגוררות במגירה וכו' ומיוסד אבנים יקרות אבנים גדולות אבני עשר אמות ואבני ח' אמות וכו' וחצר הגדולה סביב ג' טורים גזית וכו' ולחצר בית ה' ואולם הבית הנה פשט הכתובים דכל אלה אבנים יקרות וכו' עד סו' הפסוקי' מוסב על הכל על אבני מקדש ועל אבני ביתו וכדמסיים בה ולחצר בית ה' וכו' וכן פי' רד"ק כל אלה הבתים שזכר שבנה בית ה' וביתו ובית המשפט ובית בת פרעה כולם היו בנויים באבנים יקרות וכו' ובסוף פי' ולחצר בניין החצר הגדולה כמו שאחר למעלה וכן עשה לבניין הבית כבניין הזה וכו' ומעתה שפיר מייתי ר"ן ראיה מקרא דכל אה אבנים יקרות דקאי גם על בניין הבית ושפיר הוי פלוגתא והכרעת ר' הוי הכרעה ומה זו הפלאה על מר"ן ז"ל ולידחוק דברי ר' להוציאן מפשטן:

וראיה גדולה יש לי דתלמודין הכי ס"ל דכתובים לו מוסבין גם על בניין הבית מההיא שמעתא דתמיד שאמרו בית המוקד היה מוקף רובדין של אבן ופריך בשס' רובדין מאי ניהו גזרתא דאצטבתא ומי מפלגי אבנים והכתיב וכו' ומשני אמר אביי דמתקני ומייתי מעיקרא אבני זוטרתא ואבני רברבתא דכתיב אבני עשר אמות ואבני ח' אמות ואם כדברי הר' משל"מ והר' יפ"מ דמקרא דכל לה אבנים יקרות קאי אאבני ביתו גם מקרא זה דבתריה ומיוסד אבני עשר אמות וכו' קאי אאבני ביתו ומאי ראיה מייתי הש"ס לאבני מקדש אל"ו הדבר ברור כמ"ש דהמשך הכתובים וכל אלה וכו' עד ולחצר בית ה' קאי על כל הבניין שעשה שלמה וזה ברור וכמ"ש רד"ק ודברי הר' משל"מ צ"ע:

ואדמקיפנא דרי הנני מביא דבר הלמד מעניינו שראיתי לרש"י ז"ל בחולין ד' י"ב ע"ב ד"ה ה"ק וכו' והכי קאמר נראין דברי ר"י האוסר אפי' לר' חנינא המתיר כשמצאן באשפה שבשוק ודברי ר"ח כלומר שאף ר"ח המתיר אינו אלא כשמצאן באשפה שבבית ובה חולקין וכו' וממילא שמעינן מדאוקי פלוגתיהו באשפה שבבית מכלל שבבית שרי עכ"ד ולכאורה דברי רש"י תמוהים במ"ש וממילא שמעי' וכו' מכלל דבבית שרו והא לאו מכללא איתמר לא בפי' דהא בשס' קאמר נראין דברי ר"י וכו' אבל באשפה שבשוק מודי ליה ונראין וכו' מדקאמר בשס' ונראין וכו' צ"ל דמ"ש ודברי ר"ח בבית ר"ל ונראין דברי ר"ח לר"י בבית שהוא מותר שאף ר"י לא נחלק עליו לא באשפה שבשוק אבל בבית מודי ליה וא"כ נמלא דבפי' איתמר בדברי ר' דבבית שרי ולאו מכללא כמ"ש רש"י ועוד נר' מפי' רש"י שמפרש מ"ש ר' ודברי ר"ח בבית ר"ל באשפה שבבית ואילו מהסוגייא מוכח דהוא בית ממש ור"ל מודי ליה ר"י לר"ח בבית דשרי דלא נחלק עליו אלא באשפה שבשוק:

לכן נ"ל דרש"י ז"ל לא גרס בגמר' ונראין וכו' וכונתו לפרש מ"ש ר' ודברי ר"ח בבית ר"ל שדברי ר"ח בבית ור"ל באשפה שבבית וה"פ נראין דברי ר"י לר"ח באשפה שבשוק שדברי ר"ח לא נחלק עליו לא באשפה שבבית אבל באשפה שבשוק מודה דאסור ומכלל דבבית שרי ומצאתי לרש"י בערכין דכ"ח שפי' כן ד"ה שאף ר"ש לא נחלק והכי משמע מילתיה דר' נראין דברי ר"י לר"ש בקרקעות שדברי ר"ש במטלטלין ע"כ ודו"ק כי קצרתי. ושו"ר להתוס' במציעא דנ"ד ע"א ד"ה מכלל דפליג שכ' וז"ל תימא לישני דה"ק ניראין דברי ר"א לר"י בהקדש שאף ר"י לא פליג אלא במעשר דהכי משני בפ"ק דחולין ואי גרסי' הכא תרי זמנין נראין ונראין אתי שפיר ע"כ מבואר דגם התוס' לא הוו גרסי בסו' דחולין נראין ונראין והבינו הסו' כמו שפי' בכונ' רש"י:

וראיתי להר' יבין שמועה כלל שע"ח שהביא דברי רשב"ם בבתרא ד' מ"ט שכ' נראין דברי ר"י בבור ושובך ודברי ר"י בשדה ואילן פי' מילת ודברי הוא שדברי ר"י וה"ק תדע לך איך נראין דברי ר"י לר' יוסי בבור ושובך שהרי דברי ר"י שנחלק עליו הוא בשדה ואילן אבל בבור ושובך מודי ליה ע"כ דברי רשב"ם וסיים הר' וכ' והוא פי' חדש וכן מצינו ויו' במקום שין' ואפר כירה מוכן שפי' שאפר עכ"ד ואחהמ"ר אינינו פי' חדש ואשתמיט מיניה דמר דברי רש"י בחולין ובערכין ודברי התוס' הנז"ל.

הלכות שבת

תוכן העניינים

כפי אהרן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה