אור ברסלב
כפי אהרן חלק א אורח חיים › סימן ו

כפי אהרן חלק א· רבי אהרן בן עזריאל

אורח חיים · סימן ו

סימן ה

הלכות ביהכ"נ

קצת חידושים על הרמב"ם ה' בית הבחירה ולפי ששייכים להלכות בית הכנסת אמרתי אציגם פה:

כתב הרמב"ם פ"א מה' בית הבחירה ה' י"ג ומרצפים את כל העזרה מאבנים יקרות ואם נעקרה אבן אעפ"י שהיא עומדת במקומה הואיל ונתקלקלה פסולה ואסור לכה לעמוד עליה בשעת עבודה עד שתקבע בארץ כ' הראב"ד עוד אמרו שם שאם נעקרה האבן ועמד הכהן ועבד במקומה בגומה אין דרך שירות בכך ומר"ן בפ"ה מה' ביאת מקדש תמה על הראב"ד ויש לתמוה למה החליט המאמר דאין דרך שירות בכך דמשמע דעבודתו פסולה והלא כיון שעלתה בתיקו אין לנו לפסול עבודה ועיין בפ"ב דפה"מ ה' כ"ו ועוד ק"ל למה לא השיגו על שהשמיט לחלק בין דעתו לחברה לאין דעתו לחברה דבהא עבודתו פסולה ובהא אין לנו כח לפוסלו בדיעבד. ולדעת רבינו י"ל שהוא ז"ל סובר דכי אמרינן דכיון דאין דעתו לחברה ודאי חייצא לא לפסול עבודה קאמר לא לומר דצריך ליזהר לכתחילה ומבעיא ליה היכא דדעתו לחברה אי שרי לכתחילה לעמוד עליה וכיון דלא אפשיטא נקטינן לחומרא דלכתחילה לא יעמוד עליה בין דדעתו לחברה ובין דאין דעתו לחברה ואי' עמד עליה ב"כ וב"כ עבודתו כשירה ולא חשש לכתוב דין נעקרה האבן ועמד במקומה משום דמשמע דרבה בר זוטי הוא דבעי לה הכי אבל סתם תלמודא לא בעי לא אסתפיקא לי' ומשמע דמפשט פשי' ליה דדרך שירות בכך ע"כ:

ודברי מר"ן ז"ל תמהים הם מאוד ומלבד מה שתמה עליו הר' משל"מ עוד יש לתמוה ע"ד במ"ש דלא לפסול עבודה קאמר אלא דלכתחלה לא יעשה דהא בגמ' בעי נעקרה האבן ועמד הכהן עליה משמע דכבר עמד ועשה עבודה ומבעי' לי' אי פסול עבודה או לא. ועוד יש לתמוה במאי דתמה על הראב"ד דלמה החליט המאמר לומר דאין דרך שירות בכך דמשמע דעבודתו פסולה והלא סלקא בתיק' ואין לנו לפסול עבודה מספק וכו' לא ידעתי היכן רמוז בדברי הראב"ד דפסל עבודה והלא לישנא דגמ' נקט דאמרו דרך שירות בכך או אין דרך שירות בכך ולפי דרכו של הר' כ"מ שפירש דמאי דבעי הש"ס נתדלדלה אבן ועמד עליה היכא דאין דעתו לחברה פשי' דודאי חייצה ר"ל דלכתחלה לא יעשה כן א"כ גם מאי דבעי רבה זוטי נעקרה האבן ועמד במקומה מהו ומוקי לה דצדדי הבעיא הוא אי דרך שירות בכך או אין דרך שירות בכך נימא נמי דהכי קאמר דרך שירות בכך ולכתחי' מותר לעמוד או לא וא"כ גם מ"ש הראב"ד אין דרך שירות בכך לפי דרכו נוכל לומר דלא ליפסול עבודה קאמר אלא לכתחלה:

ומה שנראה ליישב דברי רבינו אף דהוא דחוק קצת לפי חומר הנושא הוא לומר היפך מ"ש מרן דודאי הרמב"ם ס"ל דהני בעיי דאתמרו בש"ם היינו לענין לפסול עבודה וכיון דסלקי בתיק' פ' דמספק אין לפסול עבודה ולכתחלה לא יעשה ומאי דלא פסק רבינו מ"ש בגמ' היכא דאין דעתו לחברה פשי' דודאי חייצה היינו משום דס"ל לרבינו דמ"ש אם אין דעתו לחברה היינו שנגממה האבן או שנפגמה ע"י נדנוד זה ומשו"ה אין דעתו לחברה דאי לאו הכי דהאבן שלימה למה לא יהי' בדעתו לחברה אל"ו דמ"ש אם אין דעתו לחברה היינו שנפסלה האבן ומשו"ה ודאי חייצה דכיון שנפסלה פקעה קדושתה והו"ל כעומד ע"ג בהמה וע"ג רגל חברו דפסול דהוי חציצה וזה כבר כתב רבינו לקמן ה' ט"ו דאבני היכל ועזרות שנפגמו או שנגממו פסולין וסמך ע"ז דכיון דפסולין פשי' דחוצץ ופוסל עבודה:

ומה שהשמיט רבינו בעיית רבה זוטי נלע"ד לומר דאשכח סוגייא אחרת דמשמע מינה דודאי דרך שירות בכך דהנה בזבחים דנ"ח אמרינן עלה דמתניתין דק"ק ששחטן בראש המזבח כאלו נשחטו בצפון ר"י בר"י אומר מחצי המזבח ולצפון כצפון אמר ר"י מודה ר"י בר"י שאם שחטן כנגדן בקרקע פסולי' ופריך מאי כנגדן בקרקע אילימא אמה יסוד אמה סובב הוא גופיה מזבח הוא וכ"ת דעביד מחילות בקרקע ושחיט בהו וכי האי גוונא מי הוי מזבח והתניא מזבח אדמה שיהא מחובר באדמה שלא יבננו. לא ע"ג כיפין ולא ע"ג מחילות והנה יל"ד בהאי סוגיא מאי פריך לי' מהא דתניא מזבח אדמה וכו' והלא פלוגתא דתנאי היא במכילתא והביאה מרן ז"ל בה' ח' וה' י"ג דר"י סבר מזבח אבנים חובה ומאי מזבח אדמה שיהא מחובר לאדמה ור"מ סבר מזבח אבנים מזבח אדמה רצה של אבנים עושה רצה של לבנים עושה וליכא למשמע מינה שיהא מחובר באדמה וא"כ מאי פריך ליה לר"י דאליבא דר"י בר"י דאמר דכנגדן בקרקע פסול מהא דתני' מזבח אדמה וכו' דיכול לדחות ולומר ר"י בר"י כר"מ ס"ל אם לא שנדחק לומר דקי"ל לתלמודא דהלכה כר"י עכ"פ לא ימלט מן הדוחק עדיפא מינה הו"ל לאקשויי וכ"ת דעביד מחילות בקרקע ושחיט והלא אין דרך שירות בכך ובלאו טעמא דצפון מיפסלי משום דאין שירות בכך דהדברים ק"ו אם כשחסר אחת מהאבנים נעשית גומה אמרינן אין דרך שירות בכך כ"ש בעשותו מחילות תחת הקרקע דודאי אין דרך שירות בכד או עכ"פ הי"לל תפשוט בעיא דרבה זוטי דדרך שירות בכך ומדלא הזכירו מזה כלל ונדחקו להקשות מהא דתניא מזבח אדמה מוכת דפשיטא לי' לתלמודא דאין מקום לבעית רבה זוטי דודאי דרך שירות הוא כיון שעכ"פ עומד ע"ג הקרקע ולא רמי לנתלה וקבל דאמרינן בד' כ"ו פסול משום דאין שירות בכך דהתם שאני שהוא עומד באויר אבל הכא עכ"פ עמדו רגליו ט"ג קרקע ומה למעלה ומה למטה:

הן אמת דעל השחיטה לא הוה מצי למיפרך ות"ל דאין דרך שירות בכך הרי אמרינן התם אמר רבא בין בקדשי קדשים, ובין בק"ק כשירות בר מן נתלה ושחט בקדשי קדשים ונתלה וקיבל בין קדשי קדשים בין בק"ק ופרש"י נתלה וקיבל פסול דקבלה שירות הוא ואין דרך שירות בכך אבל נתלה ושחט כשירה דשחי' לאו שירות היא ע"כ והכי אמרינן ביומא דמ"ב ובכמה דוכתי דשחיטה לאו עבודה היא א"כ לא מצי למפרך משחיטה ות"ל דאין דרך שירית דהא שחיטה לאו שירות היא ואפי' רבה זוטי פשיטא לי' דשחיטה מצי למיעבד בגומא דלאו שירות היא אמנם היה לו להר' כן כי שחיט במחילות ודאי עביד קבלה במחילות דהלא אמרי' ביומא ד' ל"א שחטו ומירק אחר שחיטה על ידו ופרש"י שצריך הקבלה בעצמו של כהן וצריך למהר ולקבל ואמרינן בגמ' שם קרצו ברוב שנים ועיין תוס' שם וא"כ פשיטא דכי שחיט במחילות אין שהות לעלותו מן המחילות למעלה ולעשות הקבלה ומוכרח שיעשה הקבלה במחילות וא"כ שפיר הוה מצי למיפרך על הקבלה דבעי נמי צפון ות"ל דאין דרך שירות ומדלא פריך ליה הש"ס הכי ודחיק למיפרך מדתניא מזבח אדמה וכו' מוכרח דפשיטא לי' להש"ס דאין מקום לבעית רבה זוטי דודאי דרך שירות בכך ועבודתו כשירה ואמטו"ל לא פ' רבינו ועיין כ"מ פ"ג דפה"מ הי"ב זה נראה ליישב דעת הרמב"ם אף שהוא דוחק קצת:

שם הלכה י"ד וט"ו כל אבן שנפגמה כדי שתחגור בה הצפורן פסול וכו' וכן אבני היכל ועזרות שלימות היו יש לחקור בדברי רבינו אי פיסול פגימת אבני היכל שוה לפיסול פגימת אבני מזבח דשיעורו כפגימת הסכין או לא דמפשט דברי רבינו דמסתם סתומי וכתב שלימות היו לא משמע כסכין של שחיטה אך ממ"ש בה' ט"ו אבני היכל ועזרות שנפגמו איכא למשמע שנפגמו כפגימה האמורה לעיל גבי אבני מזבח והנה התו' בזבחים דנ"ד ובע"ז דכ"ג עלה דאמרינן בגמ' דבחלקו של יהודה לא היה יסוד פריך מהא דתני מביא מלבן ל"ב על ל"ב וכו' וכ"ת דגייז להו אבנים שלימות כתיב הק' תימא דהו"ל להקשות לא תניף עליהם ברזל אמר רחמנא וי"ל שהש"ס קיצר ור"ל כמ"ש בזבחי' וכו' וא"ת ונעביד ע"י שמיר דבבית ב' הי' שמיר כו' וי"ל דשמיר אינו עושה אותן חלקות שלא תחגור בהם הצפורן ופ"ק דחולין אמרינן כמה היא פגימת המזבח כדי שתחגור בה הצפורן ומיהו קשה בבית המקדש כתיב אבן שלימה מסע נבנה וקאמר ר"י דהוה שמיר בביהמ"ק ע"כ:

והנה יש להעיר על דברי התוס' דלפום קו' ב' שהיק' ולעביד ע"י שמיר ותרצו דשמיר אינו עושה חלקות א"כ ממילא יתורץ הקושי' הראשונה שהקשו דאמאי לא פריך לא תניף עליהם ברזל כתיב דכונת הש"ס לומר אילימא דגייז להו ע"י שמיר אבנים שלימות כתיב והשמיר אינו מחלקן כחגירת הצפורן ויש קצת משמעות מזה בלשון רש"י שכתב שיהא חלק ולא פגימות פגימו' ולא הי' צריכים התוס' לדחוק ולומר שהש"ס קיצר ולעיקר קו' תוס' האחרונה נ"ל ליישב דבב' המ"ק לא איכפת לן אם יש בהם כחגירת הצפורן דלא מצינו צווי שיהא אבנים שלימות כמו שמצינו במזבח ואדרבא מקרא משמע דלא פסיל מדכתיב אבן שלימה מסע כמו שהסיעו מן ההר ע"י שמיר כך בנו אותה שהרי כתיב במלכים ויפסלו בוני שלמה וגו' ויכינו העצים והאבנים לבנות הבית נמצא שהי' חוצבים אבנים מן ההר המחובר ולדעת ר"י שהי' חוצבים ע"י שמיר מטעם דכלי ברזל לא נשמע בבית א"כ קרא כדכתיב אבן שלימה מסע כמו שהסיעוהו מן ההר ע"י שמיר בנו אותה ואה"נ דאין פגימת כחגירת צפורן פוסל בה ועוד אני תמיה בדברי התו' דמאי מקשה התו' נימא דלדעת ר"י אה"נ דשמיר הוא עושה אותן חלקות שלא ישאר בה פגימה כחגירת הצפורן ומאי דלא פריך בסוגי' נעבדינהו ע"י שמיר וכן בפ' ר"י היינו משום דקי"ל לתלמודא דהלכה כר"נ דהיו מסתתין מבחוץ ומכניסין לפנים דהכי סתם לן תלמודא כמס' תמיד וכמ"ש מרן בה"ח וגם דסתם מכילתא מסייע לי' וכמ"ש שם מרן כ"מ. ונימא דבהא נמי פליגי ר"י ור"נ דלדעת ר"י דשמיר הי' עושה אותן חלקות ולדעת ר"נ השמיר לא הי' עושה אותן חלקות וכונת הברייתא דסוטה כך היא כתיב אבן שלימה דדברים ככתבן ע"י שמיר ור"נ קאמר דאי אפשר לומר כן דהלא כתיב מגוררות במגירה ומשמע שלא הי' בהם פגימה כלל ולדבריך שהי' שמיר אין עושה אותן חלקות וא"כ מוכרח לומר שהי' מסתתין בחוץ ע"י מגירה והי' חלקות עד שלא תחגור בהם הצפורן וסתמא דתלמודא הכא דלא פריך הכי היינו משום דקי"ל דהלכתא כר"נ וע"י שמיר אינו עושה אותם חלקות ולדעתי מכאן ג"כ יש סעד לדעת הר"מ שפ' כר"נ דקשיתיה סוגיות אלו שהק' התוס' ותריץ יתי' כמ"ש דקי"ל לתלמודא דהלכה כר"נ דשמיר לא הי' עושה אותן חלקות וא"כ מוכרח שהיו מסתתין אותם בחוץ והיו מגררין במגירה עד שלא יהא בהם אפילו כדי חגירת הצפורן וממילא משמע דפגימת היכל ועזרות שוה לפגימת מזבחי וראיתי להר' פר"ח במ"ח שכ' בדעת רבינו דפגימת היכל אינו שוה לפגימת מזבח והכריח כן מכת קו' התו' הלז ואחמ"ר אינה הכרעה כמ"ש דמאחר דהר"מ פ' כר"נ דהי' מסתתין בחוץ ומגדירין במגירה אף אנן נמי נימא דפוסל חגירת הצפורן בהם כמו באבני מזבח ומדברי רבינו אין הכרע כמש"ל:

שבתי וראיתי דדבר זה פלוגתא דהרמב"ם והראב"ד הוא שהרי בה' ט"ז כ' הרמ' מלבנים את המזבח פעמים בשנה וכשחלבנים אותו מלבנים במפה אבל לא בכפים של ברזל שמא יגע באבן ויפסלו וכ' עליו הראב"ד וכן מכל העזרות ומכל הלשכות שהם קדש ומרן כ"מ תמה עליו דמה ענין לשכות ועזרות לכאן דהנפת ברזל אינה פוסלת לא באבני מזבח ע"ש ולדעתי טעם של הראב"ד משום דס"ל דגם באבני היכל ועזרות שהם קדש פסיל בהו חגירת הצפורן ומשו"ה לא היו מלבנים אותם בכפים של ברזל שהוא כלי חלוקת האבנים כמ"ש הר"מ בפי' למדות דחיישינן שמא יפגום האבן ומ"ש במשנה שמא יגע באבן ויפסל שהברזל פוסל בנגיעה לרוחא דמילתא נקט האי ט' לגבי אבני מזבח שאפילו בנגיעה הם נפסלין אבל אה"נ כי גם באבני מקדש אסור שמא יפגום האבן כחגירת הצפורן ודעת רבינו דאבני מקדש אינו פוסל פגימה כחגירת הצפורן וא"כ שפיר יכול לעשות בכפים של ברזל. ואנא דאמרי דפלוגתיהו דהני רבוותא תליא בפרושא דשמעת תא דמס' תמיד שאמרו רובדין מאי ניהו גיורתא דאצטיבתא ומי הוו מיפלגי אבנים והכתיב והבית בהבנותו אבן שלימה וגו' אמר אביי דמתקני ומייתי מעיקרא אבני רברבתא ואבני זוטרתא ופי' המפרש קס"ד שלאחר שנבנו אבנים בחומה חלקו אותן ועשו בעין אצטבאות ומשו"ה פריך ומי פליגי אבנים כו' אמר אביי קודם שיבואו בעזרה היו מתוקנות ע"י ברזל דחוץ לעזרה היה מותר לחותכן ולהשוותן בברזל אבל משבאו לעזרה אסור להניף עליהן ברזל וכו' והוק' להראב"ד בהאי שמעתתא דמאי פריך ומי מיפלגי אבנים וכו' והכתיב אבן שלימה נימא דפ"י שמיר חלקו אותם ולא פ"י ברזל וגם התרצן אמאי מתרץ כדעת ר"נ שהיו מתקנין בחוץ שכן משמע לישנא בש"ס דמתקני מעיקרא ומייתי לימא לי' ע"י שמיר כדעת ר"י ומפני זה ס"ל להראב"ד דדחו בש"ס ס' ר"י מכח אותה קושי' שהקשו התוס' דלדעת ר"י הלא השמיר לא היה עושה חלקות כחגירת הצפורן ולא יתכן שיהא ע"י שמיר לכן תי' שהיו מסתתן בחוץ כדעת ר"נ והיו שלימות ממש כדי שלא תחגור הצפורן בהם וא"כ נמצא דגם באבני היכל ועזרות פוסל פגימה כדי חגירת הצפורן שהרי בית המוקד חציו בקדש וחציו בחול היה וכיון שכן גם בעזרות אין סכין בכפים של ברזל שמא יפגום כדי חגירת הצפורן ולא ירגישו בו:

אמנם הר"מ ז"ל ס"ל כתי' קמא שכ' בעניותין ליישב קו' התו' דלעולם באבני מקדש לא יפסול פגימה כחגי' הצפורן וקרא דאבן שלימה מסע הכונה אבן שלימה כמו שהסיעוהו מן ההר ע"י שמיר ולאו ציווי הוא כמו באבני מזבח דכתיב בהו אבנים שלימות ול"ק קושית התוספות וסו' דתמיד אה"נ דהוה מצי לשנויי אליבא דר"י דגזרתא דאיצטבתא ע"י שמיר היה אלא משום דקי"ל לתלמודא דהלכתא כר"נ משו"ה תי' כוותיה וכמ"ש מרן בה' ח' דסו' דתמיד כותיה דר"נ אזלא אבל אה"נ דהוה מצי לשנויי ע"י שמיר ואליבא דר"י ולעולם דאין פגימה כחגירת הצפורן פו' באבני מקדש ואמטו"ל כתב דדוקא באבני מזבח אין סכין בכפים של ברזל אבל באבני מקדש מותר דאף אם יפגום בהם כחגירת הצפורן ולא ירגישו לית לן בה:

וחזיתיה להר' חזו"ן בפ"ג דמדות מ"ד שתמה על התו' פ"ק דחולין שהקשו אנה ימצאו אבנים שלימות בלא פגימה למזבח דהלא משנה שלימה היא אחד אבני הכבש ואחד אבני המזבח מבקעת בית כרם וחופרין למטה מהבתולה ומביאים משם אבנים שלימות שלא הונף עליהן ברזל ואיך נעלמה מעיניהם משנה זאת עד שהוצרכו להביא ההיא דפ' א"מ ע"כ וכן היק' הרב חק נתן בשי' למדות ע"ש ולענ"ד נראה ליישב בעד התו' דודאי לא אשתמיט מנייהו משנה ערוכה דהא לא מכרעה דשפיר מצינן למימר דמ"ש חופרים למטה מהבתולה לאו למימרא דשם ימצאו אבנים חלוקות חתוכות אלא הכונה שלמטה מהבתולה יחתכו עי' שמיר ומה שצריך ליקח למטה מהבתו' היינו שאם יקחו מאיזה הר או ממקום אחר יש לחוש שמא באיזה זמן נגע בהם הברזל והברזל פוסל בנגיעה משו"ה חופרין בבתולת הקרקע דהתם ודאי לא נגע ברזל מעולם וא"כ אכתי קוש' התו' במקומה עומדת דאף ע"י שמיר לא יעשה אותם חלקות בלתי פגימה וע"ז הביאו ההיא ד"פ א"מ. ולע"ד נראה כי אין ס' כי לזה כיון ה"ר משל"מ בה' י"ד דו"ק בדבריו דאל"כ דברי המשל"מ יתו"ר נפיש ודו"ק:

עוד תמה הר' חזו"ן על התו' וז"ל ועו"ק במ"ש שהשמיר אין עושה אותם חלקות מהא דאמרי' בפ' עגלה ערופה שמיר שבו בנה שלמה את בהמ"ק שנא' והבית בהבנותו אבן שלימה מסע נבנה דברים ככתבן ואם איתא שהשמיר אין עושה אותם חלקות הא לא הוו שלימות והכתוב הקפיד לומר אבן שלימה ע"כ ודבריו תמוהים מאד דקו' זו היא קו' התו' עצמה שם בחולין וכן היק' בזבחים דנ"ד ובסוכה דמ"ט ומה שכ' עוד הרב חזו"ן כי בבית שני לא היה שמיר כבר תמה עליו הר' ח"ן ושאר אחרונים דאשתמיט מניה דמני"ר דברי התו' בסוכה ובזבחים בפ"ז דכ"ג ובגטין דס"ח עי"ש שהכריחו ראיות שהיה שמיר בבית שני בראיות גמורות:

עוד תמה ה"ר הנז' על התו' וז"ל ועו"ק דהתם אמרינן גבי אבני אפוד אבנים הללו אין כותבין עליהן בדיו אלא מראה להם שמיר מבחוץ והם נבקעות מאליהן כתאינה זו שנבקעת בימות החמה ואינה חסירה כלום ואם איתא שהשמיר לא היה עושה אותן חלקות כדי שתחגור בהם הצפורן הרי זה חסרון ולא קרינן בהו במלאותם אעפ"י שאינם חסרים מעצמותן ופשוטן של דברים שהיו נבקעין מאליהן בלי שום חסרון הכי משמע וכו' ע"ש שהאריך בקושי' זו ואחהמ"ר לא זכיתי להבין כונתו דמה ענין זה לזה ואבני אפוד ענין אחר הוא שלא יהיו חסירות מעצמות האבן לא לענין פגימה וזו סגולה בפ"ע שמראה להם השמיר והם נבקעת מאיליהן כתאינה ומה איכפת אם יהיו פגומות מעט ואין ענין זה לזה כלל דהכא בחסרון קפיד ולא בפגימה וזה ברור מצד עצמי למעיין בדברי התו' הנז"ל באופן שכל לשון ה"ר חזו"ן תמוה מאוד ועיין למרן זקיני בח"ב אות פגימת המזבח שקדמני באיזה דברים וסהדי במרומים:

והנה הר' משל"מ בסו' הלשון הביא דברי הר' ב"ש שכ' וז"ל והיינו לחלק בין קודם שהוקדשו האבנים למזבח לאחר שהוקדשו האבנים וכ' עליו נר' מדבריו דאיסו' זה דלא תבנה אתהן גזית אינו אלא באבנים שהוקדשו למזבח אבל קו' שהוקדשו למזבח אף שהונף עליהם ברזל מותר למזבח וזה אינו לר' כלל דהאיסו' אינו בשעת הנפת ברזל לא בשעת הבניין ע"כ ורבים מהאחרוני' תמהו על הב"ש ועל המשל"מ דחי' זה דקו' שהוקדשו לאחר שהוקדשו כתבוהו התוס' בסוכה דמ"ט ע"א ד"ה שכל וכו' ע"ש איברא דאעיקרא דברי התוס' תמוהים הרבה מהמשנה דפ"ג דמידות מהיכן היו חופרין אבני מזבח וכו' שכ' לעיל דמשמע בפי' דאף שנגע בהם ברזל קו' שהוקדשו ועודן חולין אסורין למזבח ואיך כ' התוס' דה"מ לחלק בין קו' שהוקדשו לאחר שהוקדשו וקו' זאת גדולה היא על התוס' עיין בס' מנחת ביכורים למוהר' ז"ל שהצ"ע ולע"ד נראה לפרש כונ' התוס' בא"א דהא ודאי לא אישתמיט לתו' משנה ערוכה ומעולם לא עלה ע"ד לחלק בהנפת ברזל בן קו' שהוקדשו לאחר שהוקדשו וכונ' התוס' כך היא דתחי' היק' עמ"ש בש"ס נפגמה קרן המזבח דל"ל נפגמה דת"ל דחסרה האבן ואין כאן אבנים שלימות והכי משמע בפ' א"מ אי דגייז לשבר האבן וכו' אבנים שלימות כתיב וכיון שנפקעה האבן לאו שלימה היא ופסול ול"ל ט' דנפגמה ולזה תי' דשביר' האבן אינו פוסל אלא פגימה דוקא והביאו ראייה מפ' ר"י שאמרו נתברינהו אי אפשר בלא פגימה ולאו שלימות הן נינסירינהו ע"י ברזל לעשות חלקות ל"ת עליהן ברזל כתיב וחזרו והיק' התוס' ע"ז דלעביד ע"י שמיר כיון דחילקו דשבירת האבן לא איכפת אלא דוקא פגימה א"כ ניתבירינהו ע"י שמיר ותי' שמיר אין עושה אותם חלקות וע"ז היק' דא"כ שהשמיר אינו עושה אותם חלקות א"כ איך בנו המזבח וכו' ועל כן מכח קושייא זאת מוכרח לומר דשמיר עושה אותם חלקות ומאי דהוה ק"ל דא"כ נעביד אבני מזבח ע"י שמיר זה אינה קושייא דניהדר מדקמייתא מה שאמרנו דשביר' האבן אינו פוסל ונימא דשבירת האבן ודאי פוסל וא"כ איך אפשר לשובר' אפי' ע"י שמיר כיון דשבירה פוס' ולאו אבני' שלימו' נינהו וכן ההיא דפ' אז"מ שאמרו אי דגייז ליה היינו כדהוה ס"ד מעי' משום שבי' האבן ולעולם דהשמיר עושה אותם חלקות ואבנים למזבח לקחו עי שמיר אבל לפי"ז הדרא קושייא ראשונה לדוכתא דאמאי נקט הש"ס אותו היום נפגמה קרן המזבח ת"ל משום דחסרה האבן לפי יסוד זה דשביר' האבן פוסל באבני מזבח. וע"ז חי' התוס' והיה מקום לחלק בין קו' שהוקדשו לאחר שהוקדשו וכונ' דקודם שהוקדשו האבנים למזבח דעדיין הם חולין אז אסור לחותכן ולעשותם לב' כיון שאח"ך רוצה להקדישן ולהניחם במזבח וקרא כתיב אבנים שלימות תבנה דכשאתה בונה אותם יהיו שלימות כמו שנחתכו מן ההר ולא שאח"ך חתכוה לב' וע"ז בההיא רפ' ר"י שהאבנים היו חולין כיון שבאו פריצים וחלילוה כמ"ש רש"י ופריך בגמר' דאמאי גנזום ליתברינהו ויחזרו ויקדישו אותם לגבוה ע"ז קאמר שפיר דאבנים שלימות כתיב וכן ההיא דפ' אז"מ כיון דבונים בחול ואח"ך מקדשים שפיר קאמר בש"ס אי דגייז ליה עד שלא הוקדשו האבנים שלימות כתיב נמצא דכל שהאבנים הם עדיין חולין איכא איסור שבירת אבנים ופוסל בהם אבל אבנים שכבר הוקדשו וניבנו במזבח אין השבירה פוסל בהם אלא הפגי' דוקא וה"ט דכתיב וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך ואמרי בזבחים דנ"ט מזבח שנפגם כל הקדשים וכו' כשהוא שלם ולא כשהוא פגום. ור"ל שאחר שכבר נבנה המזבח מאבנים מוחלקים ונעשה כל המזבח גולם אחד אותו הגולם של המזבח בכללותו לא יהא בו פגם וחסרון אלא יהא נראה כאילו כולו גוף אחד ונמצא דמאמר אבנים שלימות הוא עניין אחר ואינו מעניין מזבח שנפגם דהתם קפיד קרא על כל אבן ואבן שיבנו אותה כמו שחצבוה מן ההר ולא יחלקוה לשתים אבל מזבח שנפגם היינו שכל גופו של מזבח יהיה שלם לא פגום וחסר. וא"כ אם נפגמה או חסרה אבן אחת ויודעים לחותכה ולהניח חציה מחוברת בבנין ובמקום החצי האחרת יביאו אבן שלימה מן ההר ויניחו במקומה ויחזור המזבח להיות שלם כמו שהיה מה איסו' יש ומשו"ה אמרו בסוגיין דאותו היום נפגמה קרן המזבח דמשום פגימה איכפת ליה ולא משום שבי' כיון שהיה המזבח בנוי וזהו שכ' התוספת והיינו יכולים לחלק בין קו' שהוקדשו אבנים למזבח לאחר שהוקדשו אבנים לעניין שבירת האבן ולמיהדר מדקמייתא ולומר דשמיר עושה אותן חלקות מכח קושייא זו דאנה מצאו אבנים למזבח בלא פגימה וע"ז תירצו דאין אנו צריכים לזה שעשו אותו מחלוקי אבנים וכו'. וא"כ חזרנו ליסוד הראשון דשמיר אינו עושה אותן חלקות ולעולם דבין קו' שהוקדשו האבנים ובין לאחר שהוקדשו אין השבי' פוסל בהם אלא הפגימה דוקא ומעולם לא עלה בדעת התו' לחלק בעניין הנפת ברזל בין קו' שהוקדשו לאחר שהוקדשו זה נר' לע"ד בכונת התוספת ולא נשוינהו ח"ו כטועה בדבר משנה. ועיין מהרר' יעבץ ז"ל בסו' ס' לחם שמים שהביא דברי התו' בחולין ורצה ליישב תמיהתם שהיק' בהך סו' דפ' ר"י דניתברינהו ע"י שמיר אשר מכח זה הוכיחו במישור דהשמיר לא היה עושה אותם חלקות וכ' דליתא דה"נ דהשמיר היה עושה אותן חלקות ומאי דלא פריך נתברינהו ע"י שמיר היינו דמה נרויח בזה אם יהיה ע"י שמיר סו"ס האבן נשברת ולא קרינן ביה שלימות ע"ש שהאריך בזה ואישתמיט מיניה דמר דברי התוספת דסוכה הניתני' למעלה ודו"ק:

ודע כי הראיה שהביאו התו' בכל הנך דוכתי דהוה שמיר בבית ב' מעובדא דדמא ן' נתינה שבקשו ממנו אבנים לאיפוד דאיפוד בעי שמיר איננה ראיה לפי דעת הרמב"ן ז"ל בפ' תרומה הביאו הר' משל"מ בה' כהמ"ק פ"ט ה"ז שכ' דהא דאמרי' מראה להן שמיר והן נבקעות אינו אלא באבני חושן דכתיב במלאותם אבל אבני אפוד מסרטין אותם באיזמל ומ"ש בגיטין איכא שמיר דאייתי משה לאבני איפוד החשן יקרא איפוד דרך העברה ע"שב א"כ עובדא דדמא נתינה היו אבנים לאיפוד ממש דאינו צריך שמיר. ונמצא דעת התוס' שלא כדעת הרמב"ן.

ועוד יד הדוחה נטוייה לדחות ראית התו' מההיא דדמא ן' נתינה דאמרי' ביומא דע"ג דה' דברים חסרו בבית ב' וחד מינייהו אורים ותומים והרמב"ם ז"ל פיו"ד דכה"מ כ' עשו בבית ב' אורים ותומים כדי להשלים שמנה בגדים ואעפ"י שלא היו נשאלין בהם ומפני מה לא היו שואלין מפני שלא היתה שם רוה"ק וכל כהן שאינו מדבר ברוה"ק ואין שכינה שורה עליו אין נשאלין בו וא"כ כפי"ז אפשר לומר דהיו מניחים האבנים על האיפוד בלא כתיבה שעיקר הכתיבה היה לידע הדבר ששואלין בו עפ"י האותיות כדאיפליגו שם בש"ס חד אמר בולטות וחד אמר מצטרפות ומה שהיו מניחים אבנים היה כדי להשלים הבגדים:

שם ה' י"ב והכל חיבין לסעד בגופן ובממונם וכו' תמיה לי למה לא פ' רבינו דשהויי בניין בהמ"ק לא משהינן ושצריך לבנותו במהרה דהכי אמרי' במ"ק ד"ט עלה דההיא דאין מערבין שמחה בשמחה פריך תלמודא מנלן מדכתיב ז' ימים וז' ימים י"ד יום ודילמא מינטר לא נטרי' ואי איתרמי עבדינן הוה ליה לשיורי פורתא שיורי בניין בהמ"ק לא משיירינן הו"ל לשיורי באמה כליא עורב אמה כליא עורב נמי צורך בנין הוא הרי דאפי' אמה כלייא עורב דאינו כו"כ צורך וכמ"ש התוס' לא משיירי' ולמה הישמיטו רבינו. וליכא למימר דמסו' דשבו' ד' ט"ו דפריך גבי קידוש העזרה דניבעי חמץ דמקדש להו בשתי הלחם בעצרת ומשני משום דלא איפשר היכי נעביד ניבנייה מאתמול וכו' נבנייה ממעלי יומא ונשייר ביה פורתא דעד דקדיש יומא לאלתר נגמריה ונקדשיה אין בניין בהמ"ק בלילה דאמר אביי וכו' ומדלא מהדר תלמודא שהויי בניין בהמ"ק לא משהיינן מוכרח דקי"ל לתלמודא דהא דמ"ק בדרך דחייה אמר לה:

הא ודאי ליתא חדא דעדיפא מינה מהדר ליה תלמודא דאין בניין בהמ"ק בלילה ותו דשנייא ההיא דרוצים להוסיף על העזרה אחר שהיא בנוייה ומשוכללת וליכא ביטול עבודה וכמו שכן נר' התוס' ד"ה אין העזרה מתקשדת עין במהרש"א אבל בתחי' בניין בהמ"ק דשהיית בניין גורם ביטול עבו' לא משהינן אפי' כלייא עורב. גם ליכא למימר דהא דקאמר שהויי בניין המקדש לא משהינן היינו משום דבעי להוכוחי מהכא דאין מערבין שמחה בשמחה ואם איתא דמערבי' הו"ל לשיורי פורתא ע"ז דחה לו דלא משיירינן אבל לפום קושעא דילפי' דאין מערבי' שמחה בשמחה ודינא הכי הוי א"כ מעתה נאמר דאה"ן דשיירינן בניין בהמ"ק ומאי דלא שייר שלמה היינו משום דאין מערבין הא נמי ליתא דלא גרע מבניין בהכ"נ דפ' רבינו בה' תפי' פ' י"ח ה' י"ג דאין משיירין איתו שמא יתרשלו ולומר דסמך רבינו אמ"ש שם הוא דוחק בעיני וצ"י:

שם הי"ג המזבח אין עושין אותו אלא בניין אבנים וזה שנא' מזבח אדמה שיהא מחובר באדמה שלא יבניהו ע"ג כיפין וכו' ועיין להר' משל"מ חקר למען דעת אי דווקא על גבי הריצפה של קרקע העזרה בעינן שלא יהיה כיפין לא מלא עד קרקעית העזרה אבל אם תחת קרקעיתו מלמטה מתחתית העזרה היה שם כיפין לא איכפת לן או בעינן שיהיה עד התהום בלי כיפה. ומחילה עש"ב ובתוך דבריו כ' וז"ל וסבור הייתי לומר דהא דאמרי' שלא יבנינו ע"ג כיפין היינו לומר דשיעור גובה המזבח צריך שיהא מחובר באדמה וכו'. אבל כל שהמזבח מחובר באדמה אם למטה מן האדמה יש כיפין ומחילות אינו מעכב ושוב דחה זה ממ"ש בזבחים דנ"ח וכי תימא דעביד מחלות וכו' ע"ש. ולדעתי נר' להכריח כדבריו גם ממ"ש בזבחים ד' ס"א ע"ב כי אתא רבין אמר ר"ש שיתין הוסיפו מעיקרא סבור מזבח אדמה שהוא אטום כאדמה ולבסוף סבור שתייה כאכילה ומאי מזבח אדמה שהוא מחובר באדמה שלא יבנינו לא ע"ג כיפין ולא ע"ג מחילות ועיין פרש"י וכ' התוס' ולא ע"ג מחילות בור של שיתין לא היה חשוב מחילה כיון דהוא צורך מזבח ע"כ ואי איתא דכל שהמזבח מחובר באדמה של קרקע העזרה תו לא איכפת לן אי תחתיו כיפין אמאי הוצרכו התוס' לומר דבור של שיתין הוי צורך מזבח ת"ל שהוא תחת הקרקע א"ו נר' ברור דס"ל דעד תהומא דארעא צריך שלא יהא כיפין ומחילות ועיין להר' חסדי דוד ח"ב דנ"ח ע"ד שכ' היפיך ס' הר' משל"מ ודחה ראיתו ואין ס' דאשתמיט מיניה דברי התוס' אלו ואתה תחזה בכל דברי הר' ח"ד יש להשיב עליהם ואהמ"ר בחינם דחה דברי הר' משל"מ עש"ב:

עוד הביא ראיה המשל"מ מאותה שאמרו בירושלמי פ"ק דסנהדרין דחזקיה עיבר את השנה מפני הטומאה והטומאה היתה שמצאו גולגולתו של ארנן היבוסי תחת המזבח וכו' ע"ש. ולדעתי הפעוט תמהני טובא על דברי הירושלמי הלזה שכ' דבימי חזקיהו מצאו גולגולתו של ארנן מהירושלמי עצמו בסוטה פ"ה וז"ל אמר ר' ירמיה בשם ר"י קודם עד שלא גזרו ד' בקודש שאן ולמה הוא מקללן כאינש דבעי עילא על חבריה וביתא מה איכפת ליה לא דו אמר ואשר יקריבו שם טמא הוא כמה דמר ר' סימון בר זבדי גולגולתו של ארנן היבוסי מצאו תחת המזבח ופי' הר' פ"מ וביתא מה איכפת ליה וכי מה איכפת לו מטומאת הבית אשר המה מטמאים דמי לא אמר להם גם בטומאת הבית כדכתיב ואשר יקריבו וזה לא שייכא להעלילה אם עכשיו היתה תשובתן כהוגן כמה דאמר ר' סימון בסנהדרין דגולגולתו של ארנן היבוסי מצאו תחת המזבח כשבדקו וטיהרו את הבית בעליתן מן הגולה וע"ז הייתה כונת חגי להוכיחו על ששהו עד הנה בטהרת הבית הרי דגולגולת זה מצאוה בעלייתן מן הגולה ולא מצאתי מענה לישב הני תרי לישני ובפרט לדעת המשל"מ והתוס' בסנהדרין די"ב ד"ה שעיבר וצ"ע.

ה' ט"ו אבני היכל ועזרות שנפגמו או שניגממו פסולין ואין להם פדיון. ועיין להר' משל"מ שהביא ראיה מסו' דע"ז ודבריו דחוקין ועיין להר' החסיד בס' שעת הכושר דל"ג אנהירינהו לעיינין בדברי הרמב"ן ז"ל שהביא בפרק ר"י בסוגיית אבני מזבח ששיקצום אנשי יון דוק' בדבריו.. כי עפ"י דברי' הרמב"ן במלחמותיו הנז"ל הנה מקום איתי לפשוט ספיקו של הר' משל"מ ז"ל שנסתפק בה' מעילה פ"ה ה' י"ד וז"ל נסתפקתי בכלי שרת שניקבו או שנשברו דשוב אינם ראוים לעבו' וכמש' רבינו פ"ג דפה"מ דין ז' אם יהיה בהם דין מעי' דהא קייל"ן כל דבר שנעשית מצותו אין מועלין בו וכו' או"ד שאני בגדי כהונה וכו' אבל כלי שרת שיכול להתיך אותם ולעשות אותם כלי מחדש אפשר דראוים למלאכתם הם ויהיה בהם דין מעילה ולזה נוטה דעתי וכו' ע"ש. ולדעתי יש מקום לפשוט ספק זה מדברי הרמב"ן ז"ל במלחמו' בע"ז פ' ר"י בסוגייא דאבני מזבח ששיקצום אנשי יון כ' וז"ל אמר הכותב אין זה נכון דאבני מזבח נמי לא נפקי לחולין דקדושת הגוף נינהו ותנן כל שאין לו פדיון יש בו מועל אחר מועל ואין לך כלי שרת גדול מאבני מזבח ושמעתין נמי מוכחא וכו' דלמא אין להם פדיון דקדושת הגוף נינהו ותנייא נמי במס' מגילה בתוספתא אבני היכל ועזרות שנפגמו ושנגממו אין להם פדיון וטעונין גניזה מדקא תני אין להם פדיון ש"מ קדושת הגוף הן וכ"ש אבני מזבח דהיינו כלי שרת ממש וכו' הרי מדבריו ז"ל מתבאר דאף כלי שרת הפסו' ואין להם תיקון כאבני מזבח שאין להם תיקון כלל כדפריך הש"ס היכי ניעביד ליתברינהו אבנים שלימות אמר רחמנא נינסירינהו ל"ת עליהן ברזל אמר רחמנא ואפי"ה כ' קרב דאין להם פדיון ואייתי מתניתא בידיה דכל שאין לו פדיון יש בו מועל אחר מועל וא"כ כיון שאין לו פדיון יש בו מועל אחר מועל לדעת הרמב"ן אף באבני מזבח דלא חזו למלאכתן כלל כ"ש בכלים שיכול להתיך אותן:

שם וכל הבונה אבן פגום במזבח עובר בעשה תמיה לי טובא על רבינו למה לא מנה לאו ג"כ ל"ת עליהן ברזל האמור בפ' כי תבא והוא לאו שלא להניף ברזל על המזבח והמניף למה לא ילקה כי לאו דלא תבנה גזית מוסב על הבנין לא תבנה אבנים שנגעו בהם ברזל ולאו דלא תניף יהיה אפי' בלא בניין הכונה שאפי' המזבח הוא בנוי ומשוכלל והניף עליו ברזל לוקה ולא ראיתי לשום אחד ממוני המצות שמנו לאו זה דלא תניף כמו שמנו לא תבנה אתהן גזית:

והנראה אצלי בדעת רבינו דסובר דמ"ש בתורה ל"ת עליהן ברזל אינו ציווי לדורות לא למזבח שבנו ישר' בכניסתן לארץ דקרא כתיב והיה בעוברכם את הירדן תקימו אבנים גדולות בהר עבל ובנית שם מזבח לה' אלוהיך מזבח אבנים ל"ת עליהן ברזל נמצא דציווי זה הוא לאותו מזבח שיבנו לשעתו בבואם לארץ והכי אמרי' בסוטה ד' ל"ו ע"א כבריתא ואח"ך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליו את התו' והעלו עולות ושלמים ואכלו ושתו ושמחו וברכו וקיללו וקפלו את האבנים ובאו ולנו בגלגל וכו' ומן הכלל אשר מסר לנו רבינו הגדול בשרשיו שורש ג' שאין למצות בכלל המצות לא מצות שציוה ה' שינהגו לדורות לא המצוות לשפה כדעת בה"ג שמנה במנין המצות הצווים שהיו לשעה ותמה עליו רבינו למה לא מנה ג"כ איש אל יותר ממנו עד בוקר האמור במן וכהנה רבים אל"ו לא יסופק לבעל שכל כי או המצוות כולם נאמרו למשה מסיני ציווי ואזהרה אך כולם נאמרו לפי שפה ואינן נוהגים לדורות ולכן לא ימנו ובעבור השורש הזה אין ראוי למנות ברכות וקללות שנצטוו בהר גריזים ולא בנין המזבח שנצטוינו לבנות בבואינו לארץ כי כולם מצות לפי שעה עיש"ב. וא"כ גם ציווי זה דל"ת עליהן ברזל על אותו מזבח נאמר ולשעתו נאמר ואין ראוי למנותו בכלל הלאוין וע"כ מנה רבינו מצות ל"ת אתהן גזית לבד האמור בפ' יתרו כי הוא ציווי לדורות הבאים ואל תשביני דהרי בסוגייא דפ' ד"י גבי אבני מזבח ששיקצום אנשי יון קאמר היכי נעביד כיתברינהו אבנים שלימות אמר רחמנא נינסירינהו ל"ת עליהן ברזל כתיב ולפי ח"ש מאי פרין דההוא לשעתו אתמר הא ודאי לאו תברא היא דהשס' לא לחיוב מלקות קאי לא לומר דדבר זה לא יתכן לעשותו דאיסו' איכא דשפיר ילפי' ממזבח שפשה יהושוע דאיסור איכא בהנפת ברזל וגמרי' מיניה למזבח בית עולמים וגם רבינו מודה בזה דאיסורא מיהא איכא אך למנותו בכלל העשין והלאוין ולומר דמי שעבר על לאו זה ילקה מ' או מי שביטל העשה יכו אותו עד שתצא נפשו כדין עובר על עשה וה אינו כיון שאין העשה או הל"ת אמור בצווי לדורות הא לשעתו אבל אה"ן דשפיר ילפי' מיניה איסור דאסור לעשות כן ואמטו"ל פריך השס' ליניסרינהו ל"ת עליהן ברזל כתיב ואסור לעשות כן לכתחי':

אפס כי עז והדבר הקשה לפי זה מ"ש רבינו והבונה אבן פגום במזבח עובר בעשה ולא אשכחן פשה לא קרא דאבנים שלימות תבנה ולפי מ"ש מקרא זה באבני מזבח של יהושוע איתמר ואיך ילפי' מיניה דהבונה אבן פגום לדורות במזבח עובר בעשה. ולדעתי נר' דהאי עובר בעשה שכ' רבינו לאו עשה דאבנים שלימות תבנה הוא דההיא ודאי לשעתו איתמר כמ"ש לא עשה זה הוא מוצא מכלל הלאו דלא תבנה אתהן גזית דמדשני רחמנא וכ' לשון גזית ודרשו במכילתא אין גזית הא גזוזות דהול"ל ל"ת אבנים שהונף עליהן ברזל וכ' רחמנא גזית לגלויי שצריך אבן שלימה בלי פגימה לבניין המזבח והכי קאמר רחמנא לא תפשה האבנים חלקות שלא יהא בהם פגימה פ"י ברזל וזהו גזית דהיינו גזוזות חלקות בלי פגימה אלא צריך שיהו חלקות בלי פגימה בלי הנפת ברזל וא"כ נמצא דהעובר ובנה אבן שנגע ברזל עובר בלאו דל"ת אתהן גזית ואם פגמה ג"כ ובנאה עובר בעשה שהוא מוצא מכלל הלאו דגזית דאמר רחמנא דמינה שמעי' שיהו שלימות:

ובהכי מיתבא שפיר דרבינו לא מנה במניין המצוות בעשין עשה זה דאבנים שלימות תבנה דלפמ"ש קרא דאבנים שלימות אינו מצות פשה כיון שאינו נוהג לדורות כמ"ש ולשעתו נאמר. אך העשה הוא מוצא מכלל הלאו דל"ת אתהן גזית לומר דאם עבר ובנה אבן פגומה ושהונף עליה ברזל עובר בעשה ול"ת וכגון דא לא ימנה העשה בפני עצמו ואמינא לה ממה שראיתי להראב"ן ז"ל במניין המצוות שהוסיף על הרמב"ם מצוה ב' כ' וז"ל שנצטוינו לאכול תרומה כשהיא טהורה והאוכלה בטומאת עצמו עובר בעשה שנא' בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדיו וכו'. והרב בכל מגילת אסתר כתב שמה שלא מצאה הוא לפי שאין מקום למנות עשה הזה בכלל מ"פ דכל מקום שאמרו בגימ' לאו הכא מכלל עשה פשה אין רצונם שיהיה העשה ההוא מצות עשה רק שאין לוקין על הלאו ההוא לפי שדינו כמ"פ וכו' ע"ש. גם במצוה יוד' השיגו הרמב"ן שנצטוינו שיהא כל קרבן שנקריב משלש בהמות אשר הזכיר מן הכבשי' מן העזים ואמרי' בזבחים המפלה אברי חיה אמר ר' יאודה אמר ר"י עובר בעשה בהמה אין חיה לא ולאו הבא מכלל עשה עשה. והרב מג"א כ' מה שלא מנאה הרב לפי שמאמרם זה עובר בעשה אין פי' שיהיה פשה בהקרבת הבהמה רק שיש לו איסור בהקרבת החיה כעובר על עשה וכו' פ"ש באורך כי זה כלל גדול בדעת הרמב"ם:

ומעתה דון מינה ה"ן דמה דגלי רחמנא גזית ללמדינו שיהו שלימות אינו לומר דהעשיה שלימות תקרא מ"פ אלא לומר שאם לא עשאן שלימות עובר בעשה ולומר דאין לוקין עליו ואמטו"ל לא מצאה רבינו במ"ע כמ"ש. ומ"ש רבינו בה' י"ד כל אבן שנפגמה כדי שתחגור בה הצפורן כסכין של שחיטת פסו'. שנא' אבנים שלימות תבנה לא רצה לומר דאבנים שלימות הוי מ"ע אלא דלכתחי' ילפי' מיניה איסו' ממזבח של יהושוע אף שהיה לשפה וכמש"ל ודע שהראב"ד ז"ל בהשגתו על המצות על הר"מ בסו' ס' יד החזקה השיג עליו דלמה לא מנה בכלל העשין אבנים שלימות תבנה ע"ש מבואר דס"ל כדעת בה"ג דאף מצות שנצטוו לשעה ימנה העשה שבהם לעשה ולאו שבהם ללאו וע"כ השיגו שהיה לו למנות עשה זה ולא נאמר בהחלט בדעת הראב"ד דכל מצות הנהוגות לשעה ימנו לעשה ול"ת אלא דוקא מצות שנצטוו לשפה ועניינם קיים לדורות אע"פ שאינם נעשות אלא פ"א וכן הליץ הרמב"ן בשורש ג' על בה"ג שמנה ברכות וקללות ובניין המזבח למ"ע וכ' וז"ל אבל המצות שעניינם קיים לדורות ימצה אותם אעפ"י שאינן נעשות אלא פ"א ולכן מנה אבנים גדולות לפי שנצטוינו לכתוב בהן התודה בפ' לשון להיותם לנו זכר לדורות ומנה פרשת קללות וברכו' שהיא קבלה שקיבלו אבותינו עליהם ועל זרעם הדורות כולם בכלל ופרט וקיבלו אותם באה ובשבועת וזהו ג"כ דפת עליון הראב"ד ז"ל כי אבנים שלימות שכ' ביאושוע צריך למנותו למ"ע כיון שהוא קיים לדורות ומה שלא השיגו בברכות וקללות אפשר ס"ל כותיה בחדא ופליג אשארה ויט קצת ט' בדבר דבברכות וקללות אכתי מאי דהוה הוה ואינו עניין מה שקיבלו עליהם לדורות דעכ"פ לא נשאר דבר לדורות בעין מן המנוה ההיא אבל המזבח נשאר קיים לדורות ללמד את בני יאודה קושט דברי אמת ומשו"ה השיגו דדעתו כדעת בה"ג בזה דווקא דאף דהוא מצוה לשעתה מ"מ יומשך ממנה תועלת לדורות:

ומן הבאר מה מאוד אני תמיה על הר' משל"ם ז"ל שכ' וז"ל הבונה אבן פגום עובר בעשה היינו אבנים שלימות תבנה. וי"ל למה לא מנה זה בכלל העשין לומר שנצטוינו לבנות המזבח מאבנים שלימות שלא יהיה בהם פגם מיהו הא ל"ק משום דזה הוא חלק מהמצוה דועשו לי מקדש דרבינו כלל בזה כל מה שנעשה בבהמ"ק במצוה א' והוא שציוה שיעשו לו מקדש ואח"ך ביאר מקדש זה צריך שיהא בו כו"ך מזבח ושולחן ומנורה וכיוצא ואח"ך ביאר דהמזבח יהיה מאבנים שלימות ונמצא דעשה זה דאבנים שלימות נכלל ג"כ באומרו ופשו לי מקדש אבל הל"ת כגון לא תבנה אתהן גזית נמנית מצוה בפ"ע משום דהעשה הפרטי נכלל ג"כ בכלל עשה הכולל אבל הל"ת אינו נכלל בכלל העשה וחילוק זה הוא מבואר ודומה לזה וכו' ע"ש הנה החילוק שכ' הר' בין עשה לל"ת הוא חי' נחמד למעיין במנין המצוות שמנה הר"ם וידקדק בהם יראה ויבין כי הוא אמת ויציבא מילתא ומהימן פשריה אך מה שכ' בד' רבינו דמ"ש עובר בעשה היינו עשה דאבנים שלימות ק' דא"כ למה לא מנה ג"כ הלאו דלא תניף עליהן ברזל וככל מ"ש לעיל. ועוד כי לפי דברי הרב יהיה דעת הראב"ד שהבאנו לעיל שהשיג על הר"ם דלמה לא מנה מ"ע אבנים שלימות כדעת בה"ג דאף כל חלקי המצוה ימנו למצוה בפ"ע וזה דבר תימא כי למה השיגו בכאן דווקא ולא בכל חלק מהמצוות כגון יציקות ובלילות וכהנה רבים שכ' רבינו בשרשיו שורש י"ב וצ"ע:

עוד חזיתיה לה' משל"מ ז"ל דכפי יסוד זה עמד מתמיה על דברי רבינו בשרשיו שורש י"ב שכ' שאין ראוי למנות חלקי המצוה כל חלק וחלק בפ"ע לא אם הם צוים כוללים מיני הקרבנות כולם ולא יתיחדו במין זולת זה המין אזי ראוי שימנה כל ציווי מהם למצוה בפ"ע לפי שאינו אז חלק מחלקי הקרבן כמו הזהירו שלא יקריב קרבן בע"מ או צוותו שיהיה תמים וצוותו שיהא בלתי מחוסר זמן והוא אומרו מיום הח' והלאה וצוותו שימלח כל קרבן על כל קרבנך תקריב מלח והזהירו מהשביתו ולא תשבית מלח שכל אחד מאלו הצוויים הוא מצוה בפ"ע כי אין מהם גם אחד חלק מחלקי המצווה מכלי מלאכת הקרבן מיוחד אבל צווים כוללים כל קרבן וכו' ותמה עליו כי לפי דרכו לא היה צריך לאזהרת בעל מום וכן לאזהרת שלא נשבית מלח לומר שמנה את אלו מפני שהם צוים כוללים שאפי' היו צוויים מיוחדים במין ממיני הקרבן היה ראוי שימנה אותם לפי שאין העשה הכללי כולל לא העשין הפרטים ולא האזהרה וכו' ונדחק לישב דאפשר דכוונת רבינו לתת ט' נוסף על הט' הזה והוא כולל בין לאזהרת עשה ואזהרת ל"ת ואה"נ דלאזהרת ל"ת מלבד ט' זה יש ט' אחר כאמור וכו' עש"ב:

ולדידי חזי לי לישב בעד רבינו יותר מרווח דהן אמת דזה כלל בדברי רבינו דהעשה הכולל כולל העשין הפרטין ולא הל"ת היינו באופן כי הל"ת עצמו לא יכלל בכלל העשין כגון ההיא דחטאת העוף שלא יבדיל זה לא יתבאר באומרינו מ"ע לעשות החטאת לא נאמר מ"ע למלוק ולזרוק ולהקטיר ואכול וכיוצא ולא נבין מזה שיבדיל או לא יבדיל פ"כ באה האזהרה במספר הלאוין לומר שלא יבדיל וכן תמצא במנחת הטה וקנאות כי באומרם מ"ע להקריב החוטא והמקנא מנחה נאמר שהוא כדין כל המנחות ואדרבא מינה ידון הדן שצריך שמן ולבונה ע"כ באה האזהרה במניין הלאוין לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה לא כן באזהרת הקרבת בעל מום ואזהרת השבתת מלח כי כאשר נאמר מ"ט להקריב עולה או חטאת וכיוצא כמשפטן הנה יוכלל בתוכו שיהיה תמים כי הוא מכלל העשין באומרו תמים יהיה לרצון וכן מן החיוב שישים מלח כי הוא ג"כ מכלל העשין הפרטים על כל קרבנך תקריב מלח וא"כ ממילא אין צריכים למנות אלו הב' הל"ת הפרטים כיון שבמנותינו העשה הכללי נכללו בתוכו העשין הפרטים להקריב תמים וליתן מלח ממילא רווחא וסלקא בידן שלא להקריב בפ"מ ושלא להשבית מלח כי הוא דבר והופכו ומכלל הן שמענו לאו וע"כ היה מקום לומר שלא למנות לא העשה הפרטי ולא הלאו הפרטי כיון שהלאו הפרטי נכלל בכלל העשה הפרטי אם לא מהט' שכ' רבינו כי הוא צווי כולל כל מין ממיני הקרבנות ולא יתיחדו על מין זולת זה המין ודוק' היטיב.

ואתה דע לך כי הר"ם בשורש הנ"ז גזר אומר למנות כל מצות הקרבת הקרבנות לב' דהיינו עולה מצוה על מי שחטא או התנדב וכיוצא להביא עולה וכן חטאת מצוה על החוטא להביא חטאת וכ"כ מצוה על הכהנים להקריב החטאת כדינו והעולה כתוארו והאשם כמשפטו וכן השלמים והמנחה כסדרן הנה זה דעת הר"מ והרמב"ן תמה עליו כי איך נמנה מצוה על הכהנים על כל אחד ואחד כי מאחר שציותה תו' על ההוטא להביא חטאת א"כ בהכרח יפרש כיצד מצות החטאת וכן כולם ונמצאו כולם חלקי המצות הראשונה שציוה על החוטא להביא חטאת על חטאתו אשר חטא וע"כ גזר הר' ז"ל למנות כל עבודות הכהנים למצות עשה אחת והוא אומרו יתעלה ועבדתם עבודת מתנה וכו' וא"כ יחסרו מחשבונו של הרב כאן ד' מצות והשלימם הרמב"ן ז"ל במצות המעשרות עיין בד"ק באורך:

והרב המפורסם תנא הוא בפרשתו של מלך בדרך מצוותיך תמה על הרמב"ן דלדעתו יחסר עוד מצוה א' מחשבונו של הר"מ והיא מצות על כל קרבנך תקריב מלח שמנאה הר"מ ז"ל ולדעתו כיון שמנה כל מעשה הקרבנות למצוה אחת א"כ גם זו בכלל שהרי נתינת המלח היא כמו יציקות ובלילות דבשלמא לדעת הר"מ שמנה כל קרבן וקרבן למצוה בפ"ע א"כ שפיר מנה עשה זה דנתינת מלח למצוה בפ"ע לפי שהוא צווי כולל כל מיני הקרבנות ולא יתיחד במין זה זולת מין זה כמו שהבאתי דבריו לעיל אך לדעת הרמב"ן שכלל כל מעשה הקרבנות לאחת א"כ גם זו בכלל ויחסר מחשבון העשין מצוה זו ולמה לא השיגו הרמב"ן ז"ל כאשר ירדוף בכל המצוות עוד תמה הר ז"ל כי לדעתו של הרמב"ן צריך להוסיף עוד מצוה אחת והיא שדם הניתז מהחטאת תכבס במקום קדוש ואם יצא לחוץ נכנס לפנים ומכבסו וזה אינו עניין להקרבת הקרבנות כלל ובשלמא לד' הר"מ שמנה מצוה בפ"ע עשיית החטאת כתוארו א"כ גם זה יהיה בכלל אך לדעת הרמב"ן שכלל כל ענין הקרבנות בעשה א' מצוה זו אינו מעניין ההקרבה והיה ראוי למנותה בפ"ע וכ' כי לדעתו נסקל מחשבונו של הרמב"ן מצות על כל קרבנך תקריב מלח ונשים במקומו מצות במקום קדוש תכבס האמור בדם החטאת עש"ב:

ואני בער אחהמ"ר אמינא כי מה שתמה באחרונה לד' הרמב"ן אין כל כך תימא דאפי' לדעת הר"מ שמנה מעשה החטאת למצוה בפ"ע היינו מעשה הקרבת החטאת כשחיטתו והפשטתו והקרבתו וכיוצא ותיקשי ליה נמי כי זה אינו עניין להקרבת החטאת וזה עניין מבחוץ שאם היו יהיה דם החטאת יותז על בגד תכבס במקום קדוש אם לא שנאמר דגם זה חומר חטאת הוא ואמטו"ל אצריכיה רחמנא כיבוס בחצר אהל מועד מתוך חומר שבו ואם כן גם זה בכלל מצות החטאת שיזהרו בקדושה וחומרא זו וא"כ גם בדעת הרמב"ן שפיר מצינא למימר דכשנמנה מ"ע על הכהנים לעשות כל הקרבנות כדינן וא"כ בכלל דין החטאת יהיה חומרא זו דתכובס במקום קדוש ולא יתרחק כו"כ מעניין מעשה החטאת וכדמות ראיה לזה פור העולה שיהיה לכהן לא מנה אותו למצוה בפ"ע אף כי אינו מענין ההקרבה אמנם יוכלל באומרו מעשה הקרבנות הקרב הקרב ודישרן סמיכין וסביב לעבודה יחנו.

גם מה שתמה בראשונה כי צריך לסקל מחשבונו של הרמב"ן מצות נתינת המלח קשה למה הוקשה לו ממצות מלח דווקא ולא ג"כ ממצות תמים תהיה דקרבנות ומצות מיום הח' ירצה שהרי כללם יחד הר"מ ואמר שמצוות אלו כיון שהם ציוים כוללים בכל מיני הקרבנות ימנה אותם ולדעתו של הרמב"ן יחסרו שלשתם ולמה הוק' לו מאחת מהנה שהיא נתינת המלח דווקא אם לא שנאמר דעשה דמחוסר זמן ועשה דבע"מ איתנהו עכ"פ גם בישר' המקדיש שלא יקדיש בע"מ ומחוסר זמן לא שלם ובלתי מחוסר זמן וכן פ' הרמב"ם בפ"א מה' איסורי מזבח מ"ע שיהיו כל הקרבנות תמימין ומובחרין וכל המקדיש בעלת מום למזבח לוקה שנא' כל אשר בו מום לא תקריבו ובפ"ג ה' ח' כ' מ"ע להקריב כל הקרבנות מיום ח' והלאה וכו' ואם עבר והקריבו אינו לוקה שהוא לאו הבא מכלל עשה וכו' וכן המקדיש מחוסר זמן אינו לוקה והרי הוא כמקדיש בע"מ כמו שביארנו וא"כ אין מכאן תימא על דעת הרמב"ן כי אף שכלל המצוות גבי כהנים מ"מ פרטן גבי בעלים כל אחד ואחד בפ"ע מצוה על מי שנתחייב חטאת להביאו וכן מי שנתחייב עולה וכיוצא ולו מודה הרמב"ן שימנו למצוות עשה ומעתה שפיר מנה ג"כ מצות תמים ומיום הח' שמצוה על הבעלים שנתחיבו בקרבן שיביאוהו תמים ומיום הח' ונפרט אותם לפי שהם ציווים כוללים מודה בזה לדעת הר"מ. ומעתה אף אנן נמי נימא כי מה שהק' הר' ממצות המלח אינה קו' שהרי אמרו במנחות ד' כ"ב והיא ברייתא שנוייה בתורת כהנים תניא יכול האומר הרי עלי מנחה יביא מלח מתוך ביתו כדרך שהוא מביא לבונה ודין הוא נאמר הבא מנחה והבא מלח ונאמר הבא מנחה והבא לבונה מה לבונה מביתו אף מלח מביתו או כלך לדרך זו וכו' ת"ל ברית מלח עולם הוא ולהלן הוא אומר מאת בנ"י ברית עולם גבי לחם הפנים מה להלן משל ציבור אף כאן משל ציבור הנה לפום דס"ד מעיקרא דיביא מלא מביתו יהיה פי' דקרא על כל קרבנך תקריב מלח תקדיש מלח שהבעלים יביאו מלח עם הקרבן כי היכי דדרשי' לא תקריבו דגבי בע"מ לא תקדישו השתא נמי דילפינן גזרה שוה שיהיה המלח משל ציבור א"כ יהיה מוסב מאמר על כל קרבנך תקריב מלח על הציבור שהוא יתעל' מצוה לציבור שיקריבו מלח בכל הקרבנות כמו ציווי של לחם הפנים שהוא על הציבור כן זה וא"כ שפיר נמנה מ"ע להקריב על הקרבנות מלח כי הוא כלל ואינו לכהנים דווקא כמו יצקות ובלילות ודו"ק היטיב:

שם ה' ט"ז אבן שנפגמה או שנגע בה ברזל אחר שנבנית במזבח או בכבש אותה האבן פסולה הנה רבינו השוה דין כבש לדין המזבח גם בה' י"ד כ' כל אבן שנפגמה כדי שתחגור בה הציפורן הרי זו פסולה לכבש ולמזבח שנא' אבנים שלימות תבנה את מזבח ה' אלוהיך ובה' טו' הבונה אבן שנגע בה ברזל במזבח או בכבש לוקה שנא' לא תבנה אתהן גזית והיא משנה ערו' במידות וכמ"ש מרן ויש לעמוד ע"ז מאותה שאמרו במנחות ד' נ"ז ע"ב ת"ר מנין למעלה מבשר חטאת ומבשר אשם וכו' שהוא בל"ת שנא' כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' כל שממנו לאישים הוי הוא בבל תקטירו וכו' אתמר המעלה מכולם ע"ג הכבש ר"י אמר' חיב ור"ל אמר פטור ר"י אמר חייב דתנא המזבח אין לי אלא מזבח כבש מניין ת"ל ול המזבח לא יעלו ור"ל אמר פטור אחר קרא שאור ודבש קרבן ראשית אותם אותם הוא ורבי רחמנא כבש כמזבח מידי אחרינא לא וע"ש בתוס' למצא הסוגייא זו בין לר"י בין לר"ל אצטריך ריבוי לכבש במזבח וא"כ צריך בדעת בדין זה דפגימת האבנים והנפת ברזל דשוינהו מתני' כבש כמזבח מהיכן נפק' לן.

והנראה אצלי דנפק"ל מקרא דאבנים שלימות תבנה את מזבח ה' מרבוייא דאת מפקי' לעניין פגימה כבש כמזבח דהכי דרשי' בזבחים שהכבש מקדש כמזבח מרבוייא דאת גם לדין נגיעת הברזל אפשר דנפק"ל מיתורא דאתהן גזית דהיה דיי לומר לא תבנה גזית או מתיבת מזבח יתירא עכ"פ מוכרחים אנו לומר דאיכא יתורא דקרא ועפ"ז לא ידעתי מה מקום יש לספיקו של המשל"ם ז"ל בה' י"ג בדין המזבח שלא יהיה בנוי ע"ג כיפין כתב וז"ל ונסתפקתי אם הכבש ישנו בדין זה שלא יבנינו ע"ג כיפין לפי שרבינו בדין איסור בניין הגזית ופיסול אבנים פגומות שיוה הכבש למזבח וכמ"ש בדבריו ולא מצאתי ט' נכון לחלק ביניהם עכ"ד. ואחהמ"ר ויקירא לא מצאתי מקום להסתפק שהרי כ' התו' שם והא דדריש בזבחים על קיר המזבח ולא על קיר הכבש לאו דמיותר קרא למעוטי לא כיון דכתי' מזבח דווקא משמע כדקאמר נמי ולא על קיר ההיכל ולא קיר האולם הרי דהיכא דכתיב מזבח בלא ריבוי דווקא מזבח ולא כבש ה"נ דכתי' מזבח אדמה ודרשי' שיהא מחובר באדמה דווקא מזרח ולא כבש לא כן בפגימת האבנים וגזית דאיכא ריבויא לרבית את הכבש וברור ודו"ק:

וראיתי להמפר' ז"ל במס' תמיד פ"א משנה ב' עלה דנכנס להרמת הדשן ואין אדם נכנס עימו כ' אין אדם נכנס עימו שבין אולם למזבח אין אדם נכנס שם אלא בשעת עבודה וכי היכי דאסור ליכנס בין אולם למזבח ה"נ אסור בין אולם לכבש דכבש הרי הוא כמזבח לכל מילי וכן כ' עוד שם בד"ה צבר את הגחלים ע"ש. ולפע"ד דבריו תמוהים מהסוגייא הנז"ל דאיצטריך ריבוייא לרבות כבש כמזבח ואעיקרא דדינא לא ידעתי מנ"ל הא דאסור ליכנס בין האולם ולמזבח שלא בשעת עבודה והרמב"ם ז"ל פ"ג דביאת מקדש כ' דשלא בשעת עבודה אסור ליכנס בכל הבית וע"ש מה שתמה מרן כ"מ ז"ל ועיין מל"מ ז"ל שם ועיין סו' דיומא דמ"ד שצריך ליפרוש מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה בהיכל והיא גזירה דרבנן ע"ש ועיין הרמב"ם ז"ל פ"ג דתו"מ. ואפשר וכאן שהיא גזירה דרבנן שלא יכנסו להיכל דיי לגזור בין האולם ולמזבח ולא בין האולם לכבש. וחזיתיה להר חזו"ן ז"ל שהביא דברי המפ' וכ' וז"ל אבל הראב"ד ז"ל פי' אין אדם נכנס עימו כלו' אין צורך לשום כהן שיכנס עימו לעשות תרומת הדשן מפני שאין שם שום עבודה שלא היה הוא לבדו יכול לעשותה ע"כ. ולפי פי' הראב"ד אפשר דבין אולם ולכבש שרי ליכנס וא"צ י"ל דהרמב"ם ז"ל מפרש כפי' הראב"ד ז"ל ולכן לא פי' בפ"ג מה"ת דכשם שפורשין מן האולם ולמזבח כך פורשין חן האולם ולכבש וצ"ע כי לעניין גזית שוים הם פכ"ד ולפ' מש"ל יש לחלק דגזית שאני דאיכא ריבוייא דקרא. ועיין לרבינו בפ"ג מה' פסולי המוקדשין בדין מזבח שנפגם כל הזבחים שנעשו עליו פסולים שנא' וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך כשהוא שלם ולא כשהיא חסר והיא מימרת רב בזבחים ד' ל"ט ואין ס' דאין הכבש שוה למזבח בדין זה שהרי רבינו באותו פרק כ' דכל שהמזבח מקדש הכבש מקדש וסמוך ונר' שכתב דפגימת המזבח פוסל קדשים השחוטים הי"ל לבאר דגם הכבש בכלל אבל העיקר כמש"ל דקאי על מקרא דמזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו כשהוא שלם ולא כשהוא חסר ומזבח דוקא משמע ולא כבש כמ"ש התוס' ואע"ג דלעניין ליפסל האבן בפגימה שוין כבש ומזבח שאני התם דאיכא ריבוייא כמש"ל אבנים שלימות תבנה את מזבח ה' אלוהיך כמש"ל:

עוד ראיתי להמפד' במס' תמיד שם בריש פ"ב עלה דמתני' דאברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב סולקין אותם על צידי המזבח אם אין הצדדים מחזיקין סודרן בסובב על הכבש וז"ל סודרן בכבש כדי שלא יפסלו בלינה שאין יכולין להקטירן עד לאחר שיקטירו אברי תמיד ואם לא סודרן על המזבח היו נפסלין בלינה ואמרי' בזבחי' דאין לינה במזבח וכבש הרי הוא כמזבח לכל דבר הנה כ' עוד דכבש הוא כמזבח לכל דבר ואצלי דבריו תמוהים מאור שהרי אמרי' בזבחים דפ"ג דהמזבח מקדש את הראוי לו ופרש"י אפי' דבר פסול שעלה לראש המזבח מקדשו להיות לחמו ולא ירד. ובד' פ"ד אמרי אלו אם עלו לא ירדו הלן והיוצא וכו' ובד' פ"ז אמרי' דלינה פוסלת בראשו של מזבח דאברים שלנו במזבח אם ירדו לא יעלו ואם לא ירדו יקרבו משום דהמזבח מקדשן נמצא דאברים שלנו במזבח דמקטיר לעולם הט' הוא משום דהמזבח מקדשן כדין כל הפסולי' שאם עלו לא ירדו ואם ירדו לא יעלו וא"כ גם הכבש ישנו בדין זה שהרי אמרי' שם סמוך ונר' כשם שהמזבח מקדש כך הכבש מקדש ת"ר הנוגע במזבח אין לי אלא מזבח כבש מניין ת"ל את המזבח נמצא דרבי קרא דכשם שהמזבח מקדש את הפסולי' שאם עלו לא ירדו כך הכבש וא"כ שפיר אמרי' במתני' דאם אין הצדדי' מחזיקין דסודרן בכבש דהא מה שמקרבין לעולם הוא מט' דהמזבח מקדש וא"כ הכבש נמי מקדש מריבוייא דקרא דאת המזבח ולא כמ"ש המפרש דכבש הרי הוא כמזבח לכל דבר:

ושוב זיכני ה' ומצאתי כדברי להמשל"מ בפ"ג דפהמ"ו הי"א עמ"ש הר"מ אברים וחלבים וקמצים שלנו בראשו של מזבח כאילו לנו בעזרה כ' וז"ל ה"ה אם לנו בכבש וכן בסובב אין לינה פוסלת תוס' פ"ד דיומא ד' מ"ה ד"ה סודרן ודין הכבש אפשר שרמזו רבינו לקמן בדין ח"י עכ"ל ואתה תחזה שבדין ח"י כ' הרמב"ם ז"ל דין זה דכשם שהמזבח מקדש כך הכבש מקדש וכונתו רצויה למ"ש דמעיקרא הא דאברים שלנו בראשו של מזבח דמקטיר לעולם היינו משום דהמזבח מקדש והראיה דאם ירדו לא יעלו וא"כ דין דכבש נמי מבואר הוא כמ"ש בה' ח"י דכל דהמזבח מקדש הכבש מקדש וזה ברור ודברי המפרש לא זכיתי להבינם שוב הראוני מ"ש ה' חז"ון במס' מידות ופ"ג מ"ד שכ' ואפשר דהא דמשוינן כבש למזבח ממילת את נפקא דכתי' אבנים שלימות וכו' ולפ"ז אין להביא ראיה מכאן שהכבש שוה למזבח לכל מילי איברא שכבר מצינו כמה דברים ששוים למזבח כמ"ש המפרש אך יש ג"כ דבר שאינו שוה ואכמ"ל ע"כ וסהרי במרומים:

תוכן העניינים

כפי אהרן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה