כפי אהרן חלק א· רבי אהרן בן עזריאל
אורח חיים · סימן ה
הלכות תפלה
שקלא וטרייא מדין חטאת קודם לעולה
כתב הרשב"ם בפ"ט מה' תמידין ומוספין ה"ח וכל חטאות שבתורה קודמין לכל האשמות חוץ מאשם מצורע מפני שהוא בא ע"י הכשר ע"כ משנה בזבחים ד' צ' כדברי רבינו ז"ל. וטובא ק' לי על מתני' דאמאי אצטריך טעם מפני שהוא מכשיר הא במנחות ד' ה' פרכינן לר"ל דאמרי אין מחוסר זמן לבו ביום מדתניא הקדי' מתן שמן למתן בהונות וגו' ומשני שאני ה' מצורע דכתיב בהו תהיה בהיותה תהא ותו פריך מדתניא הקדים חטאתו לאשמו וכו' תעובר צורתו ופריך והא אמר ר"פ שאני ה' מצורע דכתיב בהו רעה וגו' ע"ש כל הסוגיא מבואר מסוגי' זו דאשם מצורע קודם לחטאת משום דכתיב תהיה בהויתו והכי כתי' בסדר בתו' תחלה אשם ואח"כ חטאת וא"כ ל"ל למתני' לטעם דמפני שהוא מכשיר. ואין לומר דטעם דקרא קדריש דהא בהקדים שמן למתן דם ודכוותיה לא שייך ה"ט והעיקר דגזירת הכתוב הוא דבעינן על הסדר ואין צורך לטעם מפני שבא ע"י הכשר. וראיתי להר' לח"מ בפ"ה מה' מחוסרי כפרה ה"ו שעמ"ש רבינו ז"ל הקדים מהן שמן למתן דם וגו' שנאמר זאת תהיה תורת המצורע שתהי' כל תורתו על הסדר כ' הרב ז"ל אע"ג דבפ"ק דמנחות יליף מההיא דהקדים חטאתו לאשמו דיש מחוסר זמן לבו ביום ולא צרכי' לטעמא דתהיה דלא קאי לפי המסקנא וגו' אולי מפני שהוא טעם מרווח לא נמנע רבינו מלכותבו אע"ג דלא קאי לפי האמת ע"כ הנה לפי דברי הרב ז"ל איתנח לן קצת הקו' הנ"ל דלאוקמתא דש"ס לא קאי הך דרשה דתהיה ומשו"ה מהדר מתני' אטעמא שהוא בא ע"י הכשר אע"ג דאכתי ק' קצת דת ל מטעמא דיש מחוסר זמן לבו ביום והוא טעם כללי דכל הכתוב בתורה בכ"מ צריך לעשותו על הסדר מ"מ י"ל כיון דהא דמחוסר זמן לא הוזכר בתורה בהדיא כמו תהיה יהיב לן תנא טעמא אחרינא ואה"נ דגם טעם דמחוסר זמן לבו ביום שייך הכא אלא דבאמת דברי הרב לח"מ אינם מוכרחים דלמה נאמר דלמסקנא דיש מחוסר זמן לבו ביום לא קאי טעמא דתהיה ועדיין אפ"ל דדרשא דתהיה הוא העיקר והמלמד לעלמא ומי הכריחו להר' לח"מ לומר דברים אלו ועוד נדבר בזה לקמן בע"ה.
אך נלע"ד להוכיח מדברי התוס' דמנחות שם ד"ה ואי אין מחו"ז וגו' דס"ל כשי' הלח"מ דלמסקנא לא קיימא דרשא דתהיה וז"ל התוסי' לבסוף מסק' דיש מחו"ז לבו ביום ותימא דביומא מצריך חוקה שלא ישנה את הסדר והיכא דלא כתיבה חוקה לא חיישינן אם משנה וי"ל דדוקא במצו' חשיב מחו"ז שעדין לא הגיע זמן טהרתן וגו' אבל יו"הכ דלכפרה לא חשיב מחו"ז עכ"ד והשתא אי התוס' סברי דגם למסקנא קיימא דרשא דתהיה הו"ל להקשות באופן אחר דאמאי אתותב ר"ל הלא הוו ב' כתובים הבאים כא' מצורע ויה"כ במצורע כתיב תהיה וביוה"כ חוקה שלא ישנה הסדר וידוע דפלוגתא דתנאי היא בכל דוכתא אי ב' כתובים כאחד אי מלמדין ועיקר פלוגתא זו היא בסנהדרין ד' ס"ז דר' יהודא הוא דסבר מלמדין והריטב"א ז"ל בע"ז פ' ר"י הב"ד ה"ר יבין שמועה כלל ק"ס כ' דהלכתא כרבנן דר"י דב' כתובים הבאים כאחד אין מלמדים והשתא ק' אמאי איתותב ר"ל משום הך ברייתא דהקדים חטאתו לאשמו ומשום דשחי' לאו עבו' היא נימא דהך ברייתא אתייא אליבא דר"י דב"כ הב"כ מלמדין וכיון דאשכחן תהיה וחוקה דיש מחו"ז לבו ביום יליף מיניה לשחי' ולכל דוכתא ומפסי' ור"ל קאי אליב' דרבנן דרי' דב' כתו' הבכ"א אין מלמדי' וכיון דגלי קרא תהיה וחוקה אמרי' למעוטי שאר דוכתי אתא ושפיר קאמר ר"ל אין מחו"ז לבו ביום גבי מנחת העומר ודכוותה. אלא ודאי מוכרחים אנו לומר בדעת התוס' דס"ל כשי' הלח"מ דמאי דנקיט תלמודא תהיה היינו בדרך דחיה דאמר ר"פ שאני גבי מצורע דכתיב תהי' וכי פריך לי' תלמודא מברייתא דהקדים חטאתו וגו' וגבי שחי' לא שייך תהי' ממילא לא קם האך טעמא דתהי' אלא עיקר הדבר משום דסברא גדולה היא דיש מחו"ז לב"ב שצריך להקפיד על הסדר הכתוב בתורה וכל ששינה מהסדר הכתוב בתורה פוסל אמט"ל מקשו שפיר התוס' דא"כ ל"ל חוקה וע"ז תי' התוס' דלא אמרינן דיש מחו"ז לב"ב אלא גבי מצורע משום דעדיין לא הגיע זמן טהרתן וכו' וביאור דבריהם הוא דגם גבי עומר דמי ממש למצורע שהוא בא להכשיר ולהתיר החרש וכן מבואר לעיל ד"ד ע"ב בשמעתין וא"כ לפי תי' התוס' הנ"ל מיתבא שפיר קושיתינו דשפיר אצטריך תנא דמתני' בזבחים למינקט טעמא דאשם מצורע קודם לחטאתו מפני שהוא בא ע"י הכשר דלפום מסקנא לא קיימא דרשה דתהיה ועיקר הדבר הוא משום דיש מחו"ז לב"ב ולפי תי' התוס' לאו מילתא פסיקתא היא בכל דוכתא דיש מחו"ז ומעכב הסדר אלא דוקא במצורע ודכוותיה היכא ובא להכשיר ונמצא עתה ט' דמתני' דנקט משום שבא להכשיר הוא גופיה טעמא דש"ס דיש מחו"ז לבו ביום ואינו טעם אחר חדש ודו"ק:
ואל תשיבני דהכא לא הוו ב' כתובים הב"כא משום דבכל דוכתא דאמרי' ב"כ הבכ"א בעינן דמצי למילף חד מחבריה אבל אי יש בזה מה שאין בזה ולא אתי חד מחבריה לא הוו ב"כ וכמ"ש הרי"טבא שם וכן מבואר בשמעתתא דקידושין ד' כ"ד גבי שן ועין ע"ש וה"ן יום הכיפורים לא מצי למילף ממצורע משום דבא להכשיר וכתי' התוס' הא ליתא דמלבד דקושייתנו היא לפי קושי' התוס' דאכתי לא נחתי לחלק בהכי בין מכשיר למכפר ותו דלישמועי' גבי יוה"כ ולגמור מצורע מני' במכ"ש וא"כ שפיר הוו ב"כ ודו"ק:
שוב האיר ה' את עיני ומצאתי להתוס' בזבחים ד"ה ע"א ד"ה עולתה שכ' וז"ל משמע אי היתה יכולה להביא חטאתה אחר עולתה עלתה לה וכו' ותימא דבפ' תמיד נשחט אמרי' זה בנה אב שכל חטאות קודמות לעולות וכו' ואפי' דיעבד מדמשני שאני מצורע דרחמנא אמר והעלה וגו' ש"מ דבעלמא דיעבד לא ותי' הר' חיים דה"ה דבעלמא כשר דיעבד והא דבעי קרא במצורע משום דכתיב ביה הויה זאת תהיה בהוייתה תהא דמשמע עיכוב כדאמר פ"ק דמנחות ונ"ל דילפינן חטאת ועולה של יולדת מחטאת ועולה של מצורע וכו' מוהעלה ואי לאו והעלה דמכשיר הי' פוסל בכ"מ מטעמא דיש מחו"ז לבו ביום שאמר הכתוב להקריב חטאת קודם לעולה אפי' בעלמא דליכא תהיה דמשמע עיכוב תדע דאמרינן התם הקדים חטאתו לאשמו וכו' קאמר דהא דמיפסל לאו משום תהיה דהא שחי' לאו עבודה היא אלא מטעמא דיש מחו"ז לבו ביום וגו' וזה הטעם למה לא יהי' גבי חטאת ועולה דעלמא ולכך אצטריך והפלה במצורע להכשיר וגמרינן מיני' לעלמא להכשיר אם הקדים עולה וגו' אבל לא לחטאת ואשם עכ"ד. המסתכל יפה בדברי התוספת אלו בלבבו יבין מאי בינייהו דהר"ח והתוס' והוא זה דהר"ח ס"ל דדרשת תהי' במקומה עומדת דווקא גבי מצורע יש מחו"ז מטעמא דתהי' דווקא ומשו"ה אצטריך והעלה להכשיר דיעבד אם הקדים עולה לחטאת לאפוקי מתהי' אבל בעלמא ליכא שום טעמא ולא מיעוט לפסול דיעבד דהך בנין אב שיהו כל החטאות קודמת לעולות לכתחילה דוקא קאמר וא"כ בעלמא אין צורך שום לימוד להכשיר דיעבד כיון שאין סברא לפסול ודוקא במצורע אצטריך והעלה להכשיר דיעבד משום שהי' מקום לפסול מכח תהיה. אבל התוס' סברי דאפי' לגבי מצורע עיקר הטעם לאו משום תהי' אלא משום דיש מחו"ז לבו ביום והך טעמא שייך גם בחטאת יולדת ובכל החטאות וכמסקנא דש"ס במנחות מכח הך ברייתא דהקדים חטאתו לאשמו ומשו"ה כ' דכיון דגילה תו' במצורע והעלה להכשיר דיעבד אי הקדים עולה לחטאת ולא מפסל משום מחו"ז ה"ה לעלמא וזה ברור בכונת דבריהם וכן מתבאר מדברי הריטב"א בקדושין י"ג פ"א ד"ה עולתה וכו' ע"ש ועיין תוס' פסחים ד' נ"ט וקדושין י"ג ומנחות ד"ד ע"ב ד"ה עולתה שהובאו דברי הר"ח אלו אבל לא הוזכר שם דברי התוס' והחולקים עליו:
ובאמת ק"ט מה יענה הר"ת ז"ל לקו' התוס' דמסקנת הש"כ מכח האי ברייתא דהקדים חטאתו לאשמו ואפי' גבי שחי' דלאו עבודה היא אלמא עיקר ט' הוא משום מחו"ז ולא משום תהיה ואיך כתב הר"ח דלגבי חטאת יולדת דליכא תהי' לא צרכינן למילף מוהעלה דגבי מצורע ואפי' לפי תי' התו' במנחות ד"ט דיש מחו"ז לבו ביום הי"ד לגבי מצורע שעדיין לא הגיע זמן טהרתן ק' דהא יולדת נמי מעכבת טהרת' עד שיקריב קרבנותיה חטאת ועולה וכמבואר בכמה דוכתי ובהרמב"ם ריש ה' מחוסרי כפרה וא"כ שפיר שייך בה מחו"ז דומייא דמצורע וראיתי להתוספת במנחות ד"ד ע"ב ד"ה האשה שאחר שהביאו דברי הר"ח הנז' סיימו וז"ל ואע"ג דמסקינן לקמן יש מחו"ז לבו ביום אין לפסול בעלמא מטעם זה דלא הוי אלא בס' מצורע כמו שאפרש לקמן עכ"ד ואני עני הדעת והתבונה לא ירדתי לדעת התוס' ז"ל כי הנר' שכונתם לרמוז למ"ש בתי' הנז' בד"ה ואי אין דלא אמרי' יש מחו"ז אלא דוקא במצורע שעדיין לא הגיע טהרתן וא"כ הוא כונתם הם תמוהים מאד במ"ש דהכא נמי בחטאת יולדת פסקינן דבא להכשיר וכן פרש"י בד"ה לא יביאו יורשי ותוס' ד"ה מכשירין וכעת לא זכיתי לעמוד על דברי התוספת הנז' וצ"ע. ואמנם עפ"י מ"ש בעניותין לעיל יש ליישב דבר הר"ח ז"ל דס"ל דלא אתותיב ר"ל ולעולם אין מחו"ז לבו ביום ואפי' במצורע ודכוותיה דבאים להכשר והך ברייתא דהקדים חטאתו כו' כר"י אתיא דב"כ הבכ"א מלמדין משום דיליף מתהיה דמצורע ומחוקה דיוה"כ ור"ל קאמר אליבא דהלכתא כרבנן דב"כ הבכ"א אין מלמדין ודוקא במצורע ויוהכ"פ יש מחו"ז ולא בשום דוכתא אחרינא וה"ה דהוה מצי תלמודא למדחי הכי אלא דאשכח טעמא מרווח יותר דט' ר"ל גבי מנחת העומר הוא משום דס"ל האיר פני מזרח מתיר ולעולם לא נדחה דינו של ר"ל דאין מחו"ז לבו ביום ובזה יתורץ לדעתו ז"ל מה שהקשו התוספת שם בדף ס"ו ע"א ד"ה שחי' ע"ש ודוק ועוד נלע"ד ליישב בדעת הר"ח ז"ל עפ"י מה שראיתי לרבינו הרשב"א ז"ל בשי' למנחות הנד"מ ממש וז"ל שם בשמעתין שחי' לאו עבודה היא ואי אין מחו"ז לבו ביום אמאי לא יהא ממרס ק"ל דאף אי יש מחו"ז לבו ביום לקשי האי קושי' דלית לן למיפסל משום שחי' שהקדים דהא לאו עבודה היא. וי"ל דמ"ש לאו עבודה היא הי"ד לגבי דנימא דהוייה דכתיב מצורע לא קאי אשחי' אי אין מחו"ז לבו ביום לפוסלה משום אהוויה אבל אי יש מחו"ז לב"ב ליפסול משום ששינה הסדר פ"ג דלאו עבודה היא מפני שהיא מחק הקרבן ודוחק ועק"ל מאי פריך דאי אין מחו"ז יהא אחר ממרם משום דלא אפסיל משום השחי' דלא כתיב הוייה עלה הא איכא למימר נהי דלא אפסיל משום השחי' דלא קיימי עלי' ההווייה מ"מ איפסול משום הקבלה דהוי א' מהעבודות דקאי עלה הוייה דתהיה ונ"ל דחדא מתרצת אידך דאי יש מחו"ז לב"ב אית לן למימר דלפסול אע"ג דלא איפסיל משום שחיטה לפסול משום הקבלה דנהי דאפשר לעשות שחיטה בלא קבלה והא לאו עבודה היא מ"מ לא הותרה שחיטה לעשותה קודם אלא שאנו אומרים שאם עשאה לא נפסל הקרבן בכך מאחר דלאו עבודה היא הלכך איכא למימר דנהי דלא נפסל משום שחיטה מ"מ נפסל משום קבלה אבל כי נימא דאין מחו"ז לב"ב ואין הפיסול אלא משום דכתיב תהיה אבל אי לאו משום הוייה נשרי להקדים לכתחילה דמשום דאין מחו"ז לב"ב וההויה לא קיימא לשחיטה דלאו עבודה היא א"כ שחיטה במקומה עומדת דשרי להקדימה וכיון דאי אפשר לשחיטה בלא קבלה אית לן למימר דכי היני דמשתריא שחיטה דה"נ משתריא קבלה ולא קיימא הוייה לקבלה מאחר דלא קיימא לשחיטה עכ"ד:
ואנן יתמי דיתמי אחרי אשר זיכנו ה' ונפק נהורא וזכינו לשיחתו של גדול אדונינו הרשב"א ז"ל צריכים אנו לדקדק ולהסביר דבריו כי חיים הם למוצאיהם הנה בתי' הא' כ' הרב ז"ל ודוחק וצ"ל מאי דוחקיה והנראה בכונתו ז"ל דהדוחק הוא מבואר נגלה דאכתי קושי' במקומה עומדת דאי קאי תהיה אמרי' דאין נפסל בהקדמת שחיטה משום דכיון דלאו עבודה היא לא קאי עליה תהיה כלל הו"ל כאלו לא נכתב שחיטה כלל בהאי עניינה א"כ גם כי אתינן עלה משום מחו"ז ור"ל שצריך לעשות הסדר הכל כמו שאמר בפרשה נימא נמי דכיון דלאו עבו' היא הו"ל כאלו לא נכתב כלל שחי' בהאי עניינה ולא לפסול וא"ת דמפני שהוא מתק הקרבן מייתינן לי' מסברא אפי' אי לא כתיב כלל כיון שהיא מחק הקרבן א"כ ה"ה לתהיה נימא הכי וע"כ כתב הרב ז"ל שזהו דוחק. והנה מוכרח גם בתי' הב' ישנו לדוחק זה עצמו שכתב דאי משום מחו"ז נהי דאין לפסול בשחיטה מ"מ לא הותרה לכתחילה וכיון דלא הותרה אלא דיעבד מפסיל משום קבלה אבל אי מטעם תהיה כיון דתהיה לא קאי אשחיטה הותרה לכתחילה וא"כ גם משום קבלה לא מיפסיל וכו' והנה גם כאן ק' כנז' מאי חזית דבט' מחו"ז לא שרית שחיטה אלא דיעבד ובטעם תהיה שרית לי' לכתחי' ואמאי נא נימא גם במחו"ז דכיון דלאו עבודה היא שרייא לכתחילה אלא ודאי שרבינו הרשב"א ז"ל בתי' הב' מסתמיך ואזיל אתירוץ הראשון הנ"ל אעפ"י שהוא דוחק דקי"ל לתלמודא דטפי יש לאסור שחיטה אי טעמא הוא משום מחו"ז ממה שיש לאוסרה אי טעמא הוא משום תהיה אעפ"י שלא ידענו טעם לסברא זו ומעתה נאמר כי מכח ב' קושיות אלו של הרשב"א ז"ל לא ניחא לי' להר"ח ז"ל בתי' אלו שהם דחוקים וסו' הר"ח דלקושטא דמילתא לא נדחית ס' ר"ל שאין מחו"ז לבו ביום מכח הך קושיא דר"פ דהקדים חטאתו לאשמו אלא דר"פ הוא דסבר מימר דעדיף מחו"ז מתהיה לענין פיסול השחיטה או הקבלה ומשו"ה היק' אבל יש לדחות דשוין הם ועדיין נאמר דטעמא דברייתא הוא משום תהיה ואע"ג דלאו עבודה לענין הוייה דתהיה מפסיל או שנאמר שהפסול הוא מצד הקבלה וא"כ כיון שאין הקו' מוכרחת אכתי דברי ר"ל במקומם עומדים אלא דתלמודא אשכח אוקמתא אחרת בטעמו של ר"ל גבי עימר ולא חש למדחי וכנז"ל:
ודע שהתוספת שם במנחות ד' ד' ד"ה שחיטה לא עבודה היא הקשו קושית הרשב"א הנז"ל וז"ל תימא הא איכא קבלה דעבודה היא ודלמא משום קבלה הוא דכתיב בה הוייה וי"ל דהויה לא קאמר אלא אמידי דכתיב באותה פרשה עכ"ד ואני עני קל"ט ע"ד הרשב"א הנ"ל מהא דאיתא ביומא ד' ס"א ריש ע"א אמר עולא שעיר ששחטו קודם דמו של פר לא עשה ולא כלום ופריך ממתניתין הקדים דם השעיר לדם הפר יחזור ויזה כו' ומשני במתנות שבהיכל ע"כ והשתא ק' הא טעם דפסול התם הוא משום דכל מעשה יוהכ"פ אם הקדים מעשה לחבירו פסול כמ"ש כם במתני' ד' ס' ע"א ומבואר שם בסוגיא דהיינו טעמא משום דכתיב חוקה מעכב הסדר והשתא קשה אמאי פוסל משום הקדמת השחיטה הא שחיטה ל"ע וכי היכי דאמרינן בסוגיא דמשום דשחיטה לאו עבודה היא לא קאי תהיה עלה ה"נ לימא לא קאי חוקה עלה וצ"ל דטעמא לאו משום שחיטה אלא משום קבלה דעבודה היא ולפי דברי התוספת הנז"ל ניחא דה"ט דבסוגיין קאמר שחיטה לאו עבודה היא ואפילו משום קבלה לא מיפסל הי"ד גבי מצורע משום דלא קאי תהיה אלא אמידי דכתיב בפרשה ור"ל דבפרשת מצורע לא כתיב והקריב הכהן את החטאת שמשמעות הקריב הוא קבלת הדם כמבואר במנחות דף ד' ע"א ובדוכתא טובא אלא ועשה הכהן את החטאת וכיון שלא הוזכרה לא קאי עלה תהיה ולא מפסיל אבל יוהכ"פ דמפורש בפרשה והקריב את השעיר קאי עלה חוקה ושפיר קאמר עולא שאם הקדים שחיטת השעיר פוסל לאו משום שחיטה דלאו עבודה היא אלא משום קבלה אך לדעת הרשב"א בתירוצו דדוקא אי טעמא הוי משום מחו"ז יש לפסול משום קבלה כיון דלא הותרה שחיטה אלא דיעבד אבל אי טעמא הוא משום תהיה והותרה שחיטה לכתחילה א"כ גם קבלה הותרה א"כ ק"ט דאמאי פסיל עולא בהקדים שחיטת השעיר ודחיק לאוקמי מתניתין כוותי' דאיירי במתנות שבהיכל ואמאי הא כיון דשחיטה אינה בכלל חוקה כיון דלאו עבודה היא ושריא לכתחילה א"כ גם קבלה לא מפסיל וסוגיא זו דיומא בהכרח לומר דטעמא לאו משום מחו"ז כמ"ש התוספת הב"ד לעיל מכח קושיתם דאי מטעם מחו"ז ל"ל חוקה וצ"ל כתי' דשאני מכשיר ממכפר כנ"ז וזה מוכרח לאומרו מאין המלט וצ"ע וגם אין שום סברא לחלק בין תהיה לחוקה דבהדיא אמרינן במנחות די"ט ע"א כיון דכתיב תהיה כמאן דכתיב חוקה דמי ע"ש:
ועלה מן האר"ש דהאי סברא אי אכתי קיימא דרשה דתהיה או לא וטעמא הוי משום מחו"ז בפלוגתא דהר"ח והתוס' מתנייא דנהר"ח אכתי דרשא דתהיה במקומה עומדת ואכתי דינו דר"ל דאין מחו"ז לב"ב במקומו עומד ולדעת התוס' ז"ל נדחה טעמא דתהי' ולא קיימא למסקנא אלא עיקר טעמא משום מחו"ז והנה קשה בין למר ובין למר לדעת התוס' דס"ל דלא קיימא דרשא דתהי' ק' תהיה מאי דרשי ביה וי"ל דאי' בת"כ ריש פ' מצורע תהיה ללמד שמטהרין את המצורע בין בפני הבית בין שלא בפני הבית ע"ש. שו"ר דבפ' הקומץ מצריכי' תהיה ללמד על ד' מינים שבמצורע שמעכבים זא"ז ולקמן נדבר בזה ועיין תוספות סנהדרין ד'מ'ה ע"ב ד"ה אין לו בהן והר"ש פי"ד דנגעים משנה ט' ותוי"ט שם ולדע הר"ח ז"ל דלמסקנא קיימא דרשא דתהיה קשה כי קושיין דלעיל בריש אמי"ר דמתני' דזבחים אמאי אצטריך למימר טעמא דאשם מצורע קודם לחטאת מפני שהוא מכשיר תיפוק ליה משום תהי' דמקרא מלא דבר הכתוב ועל כן רחש לבי דבר טוב ליישב דעת הר"ח באופן אחר ע"ד הנז"ל ויתיישב גם קושי' זאת. וטרם כל צריך אני לעמוד בעיקר סוגיין במ"ש ר"פ הכי קא קשי לי' אימא ה"מ עבודה שחיטה לאו עבודה היא ואי אין מחו"ז לב"ב יהא אחר ממרס בדמא וצריך לדעת מה טעם מצא ר"פ להחליט המאמר דמשום דשחיטה לאו עבודה היא לא נכלל בכלל תהיה ואימא איפכא אע"ג דבעלמא לאו עבודה היא הכא דכתב רחמנא שחיטה בפרשה זו וכתב עלה תהיה שצריך לעשות כל האמור בפרשה על הסדר א"כ גם שחיטה ישנה בכלל ההוייה ואעפ"י שאינה עבודה כי מאין לנו לומר דתהיה לא קאי אלא על הדבר שהוא עבודה דוקא ובאיזה כח יקשה ר"פ ונלע"ד אהא מילתא אי תהיה קאי אמידי דהוי עבודה דוקא או אכל מה שכתוב בפרשה ואפי' לאו עבודה היא הוי פלוגתא דתנאי דהנה שם ביומא ד' ס' פלוגתא דר' יהודא ור' נחמי' עלה דכל מעשה דיוהכ"פ האמור על הסדר אם הקדים מעשה לחבירו פסול אמר ר"י אימתי בדברים הנעשים בבגדי לבן ובפנים אבל הנעשים בבגדי לבן בחוץ מה שעשה עשוי ר' נחמי' אומר אימתי בדברים הנעשין בבגדי לבן בין מבפנים בין מבחוץ אבל הנעשין בבגדי זהב בחוץ מה שעשה עשוי וקאמר מאי טעמיה דר"י כתיב זאת וכתיב אחת חד למעוטי בגדי לבן מבחוץ וחד למעוטי בגדי זהב ור"נ חד למעוטי בגדי זהב וחד למעוטי שירים דלא מעכבי ופריך ור"י ומשני אי מעכבי מעכבי ואי לא מעכבי לא מעכבי ע"כ פרש"י למעוטי שירים שאין סדרן מעכב וכו' ועיין כל פרש"י ובת"י כ' וז"ל פרש"י דלא מעכבי סדרן ואין נראה דהא אינהו גופייהו לא מעכבי לר"נ מדפריך בסמוך וכו' ואם כפרש י מאי פריך הא מודה ר"נ דאינהו גופייהו מעכבי לא דסדרן לא מעכב אלא י"ל דלא מעכבי כלל לר"נ עוד בתוס' שם ד"ה אי מעכבי מעכבי וכו' כלומר דמהאי קרא ליכא למשמע מיניה מידי דלאו להכי הוא דאתא איהו כו' עכ"ד. והנה סו' זו מרפסא איגריה וב' הפרושים של רש"י והתוס' ז"ל ב' תמוהים פרש"י מלבד הקו' שהקשו עליו התוס' עו"ק דלפרש"י ר"נ סו' בעלמא דשירים מעכבי והויא עבודה גמורה ככל העבודות אלא דבסדר יוהכ"פ אינו מעכב וקשה מאי דעתיה דר"נ אי הויא עבודה כשאר עבודות אמאי לא מעכב בס' יוהכ"פ וא"ת שהתו' מיעטה אותו בא' מב' המיעוטים הנ"ל זאת ואחת מאי חזית למעוטי שירים ולא עבודה אחרת וידעתי שזו היא בעצמה דחיית ר"י שאמר אי מעכבי מעכבי אי לא מעכבי לא מעכבי וכפרש"י אבל ק"ל כי לא נמצא שום טעם לדברי ר"נ והי"ל לתלמודא למימר ור"נ מה משיב על דברי ר"י שהוא מקשה לו קושי' חזקה אבל מדשתיק תלמודא משמע דבסברא קמיפלגי ויש פנים לס' ר"י ויש פנים לס' ר"נ ואין זה לפרש"י דלפירושו אין שום טעם וסברא בדברי ר"נ. ולפי' התוס' ג"כ יש תרתי תמיהי חדא דלפירושו לא קאי ר"נ אסדר יוה"כ אלא אדעלמא דשירים לא מעכבי וק' דמעוטים אלו דזאת ואחת אחוקה קיימי דמחוקה ילפי' שכל האמור בפ' מעכב הסדר וכדי שלא תאמר שכל הכתוב בפרשה ממש מעכב הסדר ע"כ באו ב' מיעוטים ללמד שבב' דברים אין מעכב הסדר ולא קאי חוקה עלייהו ור"י ס' דמיעט בגדי לבן ובגדי זהב בחוץ שאין הס' מעכב בהם ור"נ ס' חד למעט בגדי זהב שאין הס' מעכב ודכותא צריך להיות המיעוט האחר לשירים שאין הסדר מעכב ואילו לפי' התוס' אינו כן אלא למעט ששפיכת שירים אינו מעכב הכפרה וזה תמוה דמה ענין זה לגבי חוקה ומשמעות כל הסוגייא רהטא דתרי מיעוטי הנז' אחוקה קיימי. ותו ק' במה שפי' בדברי ר"י אי מעכבי מעכבי כלו' דמהאי קרא ליכא למשמע מיניה מידי דלאו להכי הוא דאתא ואני בער לא יכולתי להלום איך יסבלו דברי ר"י אי מעכבי מעכבי ואי לא מעכבי לא מעכבי פי' זה דמהאי קרא ליכא למשמע מיני' מידי והכי הו"ל לתלמודא למימר ור"י מספקא לי' אי שירים מעכבי או לא ולא נמצא כלשון זה ברוב התלמוד. לכן בעניותי אמינא פי' אחר בכונת התלמוד והוא מבריח בין פי' רש"י ובין פי' התוס' והוא זה דר"נ סבר בעלמא דשירים לא מעכבי דלאו עבודה היא ואפי"ה אצטריך מיעוט למעט שירים הכא גבי יוה"כ לשלא יעכב הסדר וה"ט דסובר ר"נ דכיון דכתיב חוקה שצריך שיעכב הסדר האמור בפרשה כל מה דכתיב בהדיא בהך פרשה מעכב בו הסדר ואע"ג דבעלמא לאו עבודה היא ושירים כתיבי בהדיא בפרשה וכילה לכפר את הקדש ע"ש בסוגיא ובזבחים ד' נ"ב ע"א יכול יעכבנו ת"ל וכלה וגו' ודו"ק היטיב וא"כ אי לא הוה כתיב מיעוטא יתירה הוה אמינא דשירים מעכבי הסדר כיון שכתובים בפרשה וקאי חוקה עלייהו אע"ג דאי לא עביד להו כלל לא מעכבי היכא דעביד להו מעכבי הסדר משום דכתיב חוקה משו"ה אצטריך מיעוטא למעוטינהו דגם בסדר יוה"כ לא מעכבי והשתא א"ש דר"נ לא ממעט עבודה אחרת אלא שירים דוקא משום דמיעוט סתם כתב רחמנא שתמעט דבר אחד ואיני יודע איזה דבר הוא ע"כ אנו ממעטים הדבר הקל והוא שירים ואמרינן דמסתמא זהו שמיעטו התורה כיון דבעלמא לא מעכבי אבל אי לאו מועוטא הי' מעכב בסדר יוה"כ כיון שבפירוש כתב רחמנא חוקה שלא תשנה הסדר מאי נ"מ אי בעלמא מעכב או לא הכא גלי רחמנא בהדיא לעכב ומשו"ה אצטריך לאפוקי ולומר דגם ביוה"כ הוא כמו בעלמא דלא מעכב גם כאן אינו מעכב וכיון שכן לא איתר מיעוטא לבגדי לבן בחוץ ור"י סבר דחוקה לא קאי אלא אדבר שהוא עבודה בעלמא אבל דבר דבעלמא לא מעכב לא קאי עלה חוקה כלל ואין צריך מיעוט למעטו דבלא"ה אינו נכנס בכלל ומי הכניסו שיצא והשתא באו דברי ר"י בדקדוק אי מעכבי מעכבי ר"ל אי בעלמא שירים עבודה נינהו ומעכבי א"כ ביוה"כ מעכבי דלא מצית למעטינהו דמאי חזית למעט שירים ולא עבודה אחרת ואי לא מעכבי לא מעכבי ר"ל ואי לא מעכבי שירים בעלמא דלאו עבודה היא א"כ ה"נ גבי יוה"כ לא מעכבי אפילו בלא מיעוטא דקרא דהא לא קאי חוקה אלא אדברים שהם עבודה ומעכבי בעלמא אבל מה שאינו. עבודה לא נכנס בכלל חוקה ואפי' בלתי מיעוט אינו מעכב וכיון שכן אייתר ליה מיעוטא לבגדי לבן זה נראה לע"ד נכון בפי' הסוגיא ממוצע בין פרש"י ותוס' והוא כו"פ. ואם נרצה לסבול קצת דוחק נוכל להעמיס פי' זה בדברי התוס' ודו"ק ועם האמור יתיישב דברי הרמב"ם ז"ל פ"ה דעבודת יוה"כ ה"ח ע"ש מה שהקשה הרב לח"מ ומה שיישב דרבינו פ' כריב"ל ע"ש ולדרכנו אין צורך לזה ואפי' כר"י אתיא דאפי' לר"י דשירים מעכבי איכא ביניהו מ"מ ר' יהודא סבר דאין צורך מיעוט לשירים בין מעכבי בין לא מעכבי וכנז"ל. א"כ פסק רבינו כר"י בחדא גבי בגדי לבן ודלא כר' יהודא בענין שירים ופשוט:
ומעתה ניהדר אנפין לסוגיין דמנחות ונאמר דר"פ דקאמר הא שחיטה לאו עבודה היא ואינה בכלל תהיה אתיא שפיר אליבא דר"י דקי"ל הילכתא כוותיה לגבי ר"נ דחוקה לא קאי אשירים אי לא מעכבי בעלמא וה"נ כיון דשחי' לא מעכבה לא קאי עלה תהיה ונמצא סברת ר"פ תליא באשלי רברבי וכר' יהודא דהלכתא כותי' והשתא עפ"י כל האמור יתישב יפה דעת הר"ח ז"ל מכל מה שהקשינו עליו והוא זה דדעתו ז"ל דלקושטא דמלתא אכתי דרשת תהיה במקומה עומד גבי מצורע ולעולם בעלמא אין מחו"ז לבו ביום כטעמי' דר"ל והקושי' שהקשה עליו ר"פ מהך ברייתא דהקדים חטאתו לאשתו יש לתרצה בנקל ולומר דהך ברייתא ר"נ היא דס"ל דחוקה קאי גם אשירים דלאו עבודה נינהו ואי לאו מיעוטא יתירה הוו מעכבי משו"ה פוסל הכא גבי מצורע דאע"ג דלאו עבודה היא תהיה קאי עלה ובשינוי הסדר פוסל אכן לפום מאי דקייל"ן כר' יהודא התם ביוה"כ הא לדידיה לא קאי חוקה אמידי דלאו עבודה ה"נ לא קאי תהיה אשחיטה ולא מפסיל ואכתי דינו של ר"ל דאין מחו"ז לב"ב שריר וקיים וה"ה דהוה מצי תלמודא למדחי אלא דאשכח אוקמתא מרווחת לטעמו של ר"ל גבי עומר וככל מ"ש לעיל ותו דבזבחים ד' י"ב ע"א אביי ור"פ גופיה סברי דאין מחו"ז לב"ב והר"ח ז"ל לא ניחא ליה בתי' התוס' וסיבר דסוגייאות אלו חלוקות הן וסוגיא בדוכתא עדיפא ונקיטי' כהך סו' דזבחי' והכא במנחות לא חש תלמודא לדחויי להך קושי' דר"פ דכל עיקרו לא בא אלא ניישב טעמא דר"ל במנחת העומר וכיון דאשכח טעם מרווח שביק להך שקלא וטריא דמחו"ז והתם בזבחים אסיקו כטעם דר"ל דאין מחו"ז לב"ב. וה"ט דקו' של ר"פ יש לדחותה כנז"ל דהך ברייתא דהקדים חטאתו דפוסל ר"נ היא אבל לר"י דקיי"ל כוותיה הקדים חטאתו אינו פוסל בשחיטה כיון דלאו עבודה היא אין הסדר מעכב בה דלא קאי עלה תהיה ולא צריכין לטעמא דמחו"ז כלל ומשו"ה כתב הר"ח ז"ל דאין מעכב הסדר אלא גבי מצורע דכתיב תהיה אבל בעלמא אין להקפיד על הסדר כלל נמצא דאפי' במצורע גופיה השחיטה אם הקדימה אינו פוסל דהא תהיה לא קאי עלה וגם מצד הקבלה אינו פוסל כמ"ש התוס' דלא כתיבא באותה פרשה וא"כ יש מקום לומר דגם לכתחלה יוכל לעשות שחי' האשם של מצורע קודם החטאת כיון שהסדר אינו מעכב ותהיה לא קאי עליה כלל וכדברי הרשב"א שכתב' לעיל ואין לנו שום טעם וסברא אפילו לכתחלה להקדים האשם לחטאת משו"ה אצטריך לתנא דמתניתין בזבחים לאשמועינן דאשם מצורע קודם לחטאת מפני שהוא מכשיר ור"ל דסברא גדולה היא להקדימו לכתחי' מיהא אפי' בשחיטה וקבלה דלא קאי עלה תהיה ואינו מעכב הסדר הכתוב בתורה מ"מ יש להקדימו לכתחילה יען נמצא בו מעלה יתירה שהוא מכשיר ונמצא כל גופא דמתני' לא אתא אלא לענין הקדמת שחיטה וקבלה ויהיב טעמא מפני שהוה מכשיר אבל לשאר עבודותיו אין צורך לטעם זה דבלאו האי טעמא הא כתיב בתורה תהיה בהדיא כן נלעד' בכונת הר"ח ז"ל נכון. ונחזור לדברי הלח"נו ז"ל שכתב דנקט רבינו טעם דתהיה אע"ג דלא קאי לאוקמתא דש"ס לא נמנע רבינו מלכות בו עכ"ד ולכאורא היה נראה לומר דאין אנו צריכים לדוחק זה דהא איכא הר"ח דס"ל דקושטא דמלתא קאי דרשה דתהיה וככל הנז"ל ונאמר דגם רבנו סובר כן אבל כד דייקינן שפיר אי אפשר לומר כן בדעת רבינו שהרי כל הג' תירוצים שתירצנו לעיל ליישב דעת הר"ח אי אפשר לאומרם בדברי רבנו דאם התירוץ הא' שכתבתי דהך ברייתא אתיא כמ"ד ב' כתובים וגו' גם התירוץ הג' שכתבתי דהך ברייתא אתייא כר"נ ולית הלכתא הכי אי אפשר לאומרם בדעת רבינו שבהדיא כתב שם ה"ג הקדים חטאתו לאשמו וכו' תצא לבית השריפה הרי דפ' הלכתא כהך ברייתא ואם התי' הב' שכתב' בדעת הר"ח דמכח קושית הרשב"א ס"ל דאין חי' בין תהיה למחו"ז ושוין הם ואכתי י"ל דברייתא גופא אית לה טעמא דתהיה וכנז"ל. ק' לרבינו הקושי' שהקש' לעיל על הר"ח ז"ל דאי קאי תהיה ל"ל למתני' דזבחים למינקט טעמא מפני שהוא בא ע"י הכשר ת"ל מקרא מלא דתהיה וקושיא זו עצמה ק' על רבינו דנקט כאן טעמא דמתני' גופי' מפני שהוא בא פ"י הכשר וע"כ עדיין צריכים אנו לדברי הלח"מ ז"ל דלהיותו טעם מרווח נקטי רבינו אע"ג דלא קאי:
והנה התוספת שם בזבחים דף צ' אמתני' דכל החטאות וכו' חוץ מאשם מצורע מפני שהוא מכשיר הקשה תימא למה לא יקדים חטאת שהוא מכפר ומכשיר וי"ל דאשם חשיב ליה מכשיר טפי מפני שממנו לבהונות א"נ האי כל החטאות שבתורה קודמות לאשמות דקתני לאו בחטאת הבאה עם האשם קאמר לא בשאר חטאות עכ"ד. ומצאתי כתוב אצלי מזה זמן למעלה מעשרים שנה שעמדתי על דברי התוספת אלו וזה לשוני הנפקותא בין ב' תירוצי תוס' אלו דלתירץ קמא אשם מצורע קודם לחטאתו ולתירוץ בתרא אשם מצורע קודם לחטאת דעלמא אבל לגבי חטאת מצורע ואשמו חטאת קודם וכן פי' בדבריהם הר' צ"ק והרב ברה"ז. ושלשת הרועים הרב ח"נ והרב חק"ל בא"ח ד"ה וה"ר חיים שאל ז"ל תמהו על דברי התוספת אלו בתירוץ בתרא דהוא היפך סוגין דמנחות הנז' וברייתא מפורשת דאם הקדים חטאתו לאשמו תעובר צורתו ותצא לבית השריפה ואיתותב מינה ואיך כתבו התוספת דבקושטא חטאת קודמת מפני שהוא מכשיר ומכפר ע"ש מה שנדחקו בישוב קושי' זו. ולדעתי המעט הוא יש ליישב דברי התוספת אלו עפ"י דברי התוספת בנזיר דנ"ה ע"ב ותוכן דבריהם הוא זה דעמ"ש שם נזיר שהיה טמא בספק ומוחלט בספק מגלח לאחר ס' יום ושותה יין ומטמא למתי' אחר ק"ך יום האריכו התוס' שם בענין הבאת קרבנותיו וכתבו דתלוי בפלוגתא דרבנן ור"ש דלרבנן דאין מביאין קדשים לבית הפיסול לא מצי מייתי אשם ולהתנות בשלמים דממעט זמן אכילתו אלא אוכל בקדשים אחר ס' יום ע"י חטאת העוף דוקא ואשם אינו מעכבו מלאכול בקדשים ולר"ש דמביאים קדשים לבית הפיסול ביום ס' מייתי אשם ומתנה בשלמים ואוכל בקדשים ובלא אשם לא מצי אכיל דאשם מעכב זהו תוכן דבריהם בקיצור וכל דבריהם הם סוגיא ערוכה שם דף ס' ע"ש ומעתה נאמר הך ברייתא דהקדים חטאתו לאשמו דפסול ודאי לא אתי' כרבנן דכיון דלרבנן אשם לא מעכב כלל ניחשביה לאשם כמאן דליתיה ויקריב החטאת אח"כ אל"ו הך ברייתא כר"ש אתיא דס"ל דאשם מעכב ומאי דפרי' מינה לר"ל ולא קאמר ר"ל אנא דאמרי כרבנן הכי פי' ודאי ע כ לא פליגי רבנן עליה דר"ש לא משום דס"ל דאשם לא מעכב אבל אי ס"ל דאשם מעכב אזלי ומודו לר"ש דתעובר צורתו אלמא לאו משום תהיה הוא אלא משום מחו"ז ומשו"ה איתותב ר"ל ומפתה אנן דקייל"ן כרבנן דאין מביאים קדשים לבית הפיסול וסתם לן ר' כוותיה בזבחים כמ"ש התוספת שם בנזיר א"כ מוכרח דגם הא מתני' דכל החטאות שבתורה נמי אתיא בדעת רבנן מלכתא כוותייהו וגם כי היכי דלא תקשי סתמא אסתמא וא"כ שפיר כתבו התוספת בתירוץ בתרא דבמצורע גופי' חטאת קודם לאשם כיון דהוי מכשיר ומכפר כיון דלדעת רבנן קיימי' דאשם לא מעכב והך ברייתא דמנחות ר"ש היא וכנז"ל. ומהתימא על הר' חק"ל שהביא דברי התוספת דנזיר הנ"ל ולא ירד ליישב בזה דעת התוספת כנז' ע"כ מצאתי כתוב אצלי ולהיות כעת אני טרוד בלימודי ואין לי פנאי לעמוד על דברי הנז' יען זה הענין של אשם לא מעכב הוא סניף גדול והאריך בו מרן מלכא הר' חק"ל ז"ל שם וצריך ישוב נכון לעמוד על אמיתותן של דברים נקוט מיהא מצוה להביא מן החדש ונלע"ד כי עפי' הדברים האלה שכתבנו בעניותינו לעיל ליישב דעת הר"ח בתי' הג' מייתבא נמי קושי' הרבנים הנז' ונאמר דהתוספת כאן בזבחים בשיטת הר"ח ז"ל קיימי דאכתי קיימא דרשה דתהיה והך פירכא דר"פ לאו פירכא היא דהך ברייתא ר"נ היא דסובר דגם אמידי דלאו עבודה היא קאי חוקה. אך לר"י דקיי"ל כוותיה דחוקה לא קאי אשירים משום דלאו עבודה היא ה"נ תהיה לא קאי אשחיטה דלאו עבודה היא וכיון דלא קאי תהיה עליה לכתחלה יכול להקדימה ומחו"ז ליכא כיון דלא איתותב ר"ל וקבלה נמי לא קאי עלה תהי' כמ"ש התוספת לפי שלא הוזכרה בפרשה וא"כ אין שום למוד להקדים אשם מצורע לחטאתו ואפי' לכתחילה וע"כ יהיב לו תנא דמתני' ט' להקדים לכתחלה מפני שהוא מכשיר כנז"ל. ומעתה גם התוספת כאן בזבחים קיימי בשי' זו ויפה כתבו בתי' בתרא דבמצורע גופיה חטאת קודם כיון שהוא מכשיר ומכפר וטעמא דיהיב מתני' היינו לחטאת דעלמא וזה נ"ל נכון:
ומידי דברי לא אכחד מאי דק"ל טובא דהנה מהאי סוגיא דמנחות ד"ד ומהך מתני' דיומא דכל מעשה יוה"כ וכו' שמעי' דצריך להקפיד על הסדר הכתוב בתורה ואם שינה הסדר פוסל הך דיוה"כ ה"ט משום דכתיב חוקה והך דמצורע ט' דמלתא תלוי בפלוגתא דהר"ח והתוס' הנז"ל דלהר"ח טעמא משום דכתיב תהיה דהוי עיכוב ולהתוס' לא קאי תהי' לא ס' גדולה היא שצריך לעשות בסדר הכתוב בתורה ואם שינה פוסל וק' טובא דביבמות ד' ק"ה ע"א אמרי' כסדרן לא מעכבי דתניא בין שהקדים חליצה לרקיקה בין שהקדים רקיקה לחליצה מה שעשה עשוי והא התם כתיב ככה לעיכובא כמ"ש במתני' שם ואפי"ה הסדר אינו מעכב והכי אי' עוד שם דף ק"ו ע"ב אמר ר"י מצות חליצה קוראה וקורא חולצת ורוקקת וקוראה מאי קמל"ן מתני' היא ומשני הא קמ"ל מצוה הכי ואי אפיך לית לן בה ע"כ הרי דאע"ג דכתיב ככה עכובה לא דרשינן לי' לעכב הסדר אלא לענין שלא יחסר דבר מהדברים הכתובים בפרשה אבל הסדר אם שינה לית לן בה וה"נ גבי תהיה וחוקה אמאי לא נימא הכי דהעיכוב הוא לשלא יחסר איזה דבר אבל הסדר לא יהי' מעכב ובהדיא תנן בפ' הקומץ דף כ"ו ע"א שני שעירי יוה"כ מעכבין זא"ז ארבעה מינים שבמצורע מעכבין זא"ז ואמרו בגמר' מ"ט שעירי יוה"כ דכתיב חוקה ד' מינים שבמצורע דכתיב תהיה ע"ש וא"כ שבקי' לקרא לענין שמעכבין זא"ז ולא לשיעכבו הסדר. וא"ת דלא היא אלא עכובא לכולהו מילי משמע ואף הסדר הוא בכלל העכוב א"כ אמאי שם ביבמות אמרינן כסדרן לא מעכב הא ככה כתיב ואע"ג דאייתי בידיה ברייתא מפורשת דאין הסדר מעכב מ"מ הו"ל למדחי הך ברייתא מקמיה האי ברייתא דמצורע ומתני' דיוה"כ דבהדיא משמע דעכובא קאי אף על הסדר ומצאתי להתוספת במנחות ד' ל"ח ע"א ד"ה ואם הקדים תכלת ללבן יצא שכ' ז"ל תימא כיון דמקרא הוא דדרשינן דלבן ברישא נימא דמעכב דהא לא בעינן שנה עליו הכתו' אלא גבי קדשים וי"ל דלית לן למימר דאסדר לבד יקפיד הכתוב לעכב כמו גבי חליצה הקדים רקיקה לחליצה מה שעשה עשוי ואע"ג דכתיב ככה עכובה לא קאי לא אחסרון מעשה עכ"ד ותימא על התוספת איך לא נתעוררו מכל זה. ולולי דבריהם ז"ל יש ליישב הקו' הנ"ל על נכון דהנה התם במתניתין איתא פלוגתא דר"א ור"ע חלצה וקראה אבל לא רקקה ר"א אומר חליצתה פסולה ר"ע אומר חליצתה כשרה א"ל ר"א ככה יעשה כל דבר שהוא מעשה מעכב א"ל ר"ע משם ראי' כל דבר שהוא מעשה באיש ופרש"י חלצה דאנו רקיקה באשה הוא ע"כ ולכ"ע קריאה אינו מעכבת דככה יעשה כתיב וקריאה לאו מעשה הוא ובגמ' שלחו לי' לאבוה דשמואל יבמה שרקקה תחלוץ דאפסי' לאחין וקאמר בש"ס דלא כר"א שאמר רקיקה מעכבא עיין כל הסוגייא היטיב. ומעתה הא דאסיקנא דכסדרן לא מעכב אליבא דר"ע היא דסובר דרקיקה לא מעכבא וכן הא דלקמן מצוה הכי ואי אפיך לית לן בה כולה כר"ע דהלכתא כוותיה דרקיקה לא מעכבה וכיון דלא מעכבה א"כ ככה לא קאי רק אחליצה דוקא שהרי הדברים הכתובים בפרשה הם קריאה דידה וקריאה דידיה וחליצה ירקיקה והנה אקריאה לכ"ע לא קאי ככה כיון דבהדיא כתיב ככה יעשה דבר שהוא מעשה לאפוקי קריאה וארקיקה נמי לא קאי ככה אליבא דר"ע כיון דדריש ככה יעשה לאיש דבר שהוא מעשה באיש לאפוקי רקיקה דהוי מעשה באשה ונמצא בהדיא מפורש בקרא דלא קאי ככה אלא אחליצה דוקא וכבר הוכחנו לעיל מסו' דיומא דלרי' דהלכתא כוותיה חוקה לא קאי אשירים כיון דבעלמא לא מעכבי כלל פשי' שאין מעכבי' הסדר ולא נכנסו בכלל חוקה ואין צורך לזה מיעוטא ואייתר לי' מיעוטא לבגדי לבן ככל מ"ש בעניותן לעיל ועיין תוספת סוטה ד' נ"ג ע"א ד"ה ורי' כתב וז"ל ואין לומר דלר' יהודא דוקא בלשון הקדש מעכב אבל אם לא קראה כלל אינו מעכב דזו ס' תמוה שאם לא קרא כלל אינו מעכב ואם קראה בלשון חול מעכב עכ"ד ויש סייעתא גדולה לדבריהם מסוגיית יומא הנז' כפי מה שפירשנו בעניותין דכיון דשירים לא מעכבי אינה בכלל חוקה לשיעכב הסדר והיא ס' ר' יהודא עצמו ודו"ק הטיב. והכא נמי כיון דקריאה ורקיקה לא מעכבי א"כ משו"ה אין הסדר מעכב בהם דאינם בכלל ככה עכובא דומיא דשירים לא מעכבי דאינם בכלל חוקה עיכו' והכא עדיף מהתם דאלו התם חוקה אתא ללמד שהסדר מעכב בכל אותם הדברים האמורים בפרשה ולא יצאו מן הכלל רק ב' דברים שהם בגדי לבן ובגדי זהב דאית לן תרי מיעוטי על חוקה לומר לך כי ב' דברים אינם בכלל חוקה ואינם מעכבות הסדר אבל כל שאר הדברים הכתובים שם בפרשה שהם רבים מעכבי דקאי עלייהו חוקה משא"כ הכא דאדרבא עיקר המיעוט של ככה כל גופו לא אתא לא לאשמועינן דאין לך דבר המעכב מכל האמור בפרשה לא חליצה בלבד והישמיענו הכתוב בהדיא ככה יעשה לאיש דבר שהוא מעשה באיש דהיינו חליצה מעכב אבל קריאה ורקיקה אינם מעכבי' ועוד אין דברים אחרים כתובי' בפרשה ונמצא כל עצמו של ככה אחליצה לחודא קאתי לאפוקי שאר מיני וח"ש מהיכא תיתי לומר שהסדר יעכב בהן משום דכתיב ככה מיעוטא והוא כל עצמו בא למעטם משו"ה שפיר אמרינן כסדרן לא מעכב גבי חליצה דוקא וזה נ"ל נכון לולי דברי התוספת דפ' התכלת הנז' אך לדבריהם ז"ל דס"ל דבכל דוכתא אין הסדר מעכב ק' ככל הנ"נ ושמא יסלקו התוספת בין קדשים נשאר מצות דדוקא משום חומרא דקדשים הסדר מעכב ובנא בשאר דוכתי מ"מ הו"ל להתוס' ז"ל להשמיענו כזאת והיה מקום להוכיח דגם במידי דלאו קד שים קפדינן אסדר הכתוב בתורה מהא דאי' פ' התכלת ד' ל"ו ע"א כשהוא מניח מניח של יד ואח"כ מניח של ראש וכשהוא חולץ חולץ וכו' ופריך בשלמא כשהוא מניח וכו' דכתיב וקשרתם לאות על ידך והדר והיו לטוטפות אלמא צריך להקפיד על הסדר הכתוב בתורה ויש לדחות דלמסקנא שם עיקר טעמא הוא משום והיו לטוטפות כ"ז שבין עיניך יהי' ב' ואפשר דטעם זה הוא עיקר גם לכשהוא מניח ומצאתי להריטב"א בחי' יבמות ולהנמק"י ש"כ וז"ל כסדרן לא מעכב אע"ג דהיכא דכתיב ככה מעכב הכא הכי גמירי לה דאין מעכב אלא מעשה אבל הסדר אינו מעכב עכ"ד ודבריהם ז"ל דברי נביאות ואם קבלה נקבל אבל לא ידענו היכה רמיזא דהכא גמירי הכי ואפשר שכונתם למ"ש בעניותין אעפ"י שאין לשונם סובל זה נקוט מיהא דלית להו כס' התוס' דאפי' היכא דאיכא מיעוט אין הסדר מעכב:
גם הרשב"א ז"ל בחי' מנחות על ד' ל"ח ע"א כ' בהדיא שלא כדברי התוס' הנז' עש"ב כי לאריכות דבריו לא העתקתים וע"ש שסובר דגם בהא דתכלת מעכב זא"ז ט' הוי משום דאיכא ב' כתובים כנר' שסובר ה"ר ז"ל דלאו דוקא בקדשים אמרי' שנה עליו הכתוב לעכב אנא בכל התורה ודלא כהתוס' ומה שיש נעמוד ולהתבונן בדבריו הלא הוא כתוב אצלי אל מקום אחר ובחפשי ראיתי לרבינו הגדול חיד"א ז"ל ביעיר אוזן אות דיעבד שהביא דעת הראב"ד וכמה רבוותא דסברי דהסדר מעכב אם שנה עליו הכתוב וכ' ה"ר ז"ל דל"ק להראב"ד הך דחליצה ויישבה קרוב למ"ש בעניותין עלץ לבי שכוונתי לדעת גדול אך לא זכר שר כל הני סוגיי איברא דלדעת התוס' והרשב"א ק"ט מסוגיין למנחות ד' ד' הנז' לדעתם ז"ל דלאוקמתא לא קאי דרשת תהיה וה"ט דהקדים חטאתו לאשמו פסול היינו מטעם מחו"ז ור"ל שצריך להקפיד ולעשות כסדר הכתוב בתורה וק' אמאי פוסל והלא בקדשים לכ"ע בעינן שנה עליו הכתוב לעכב וכאן לא נשנה רק שנכתב על הסדר א"כ כימא דלכתחלה אה"נ צריך לעשות כסדר ובדיעבד לא יפסול וברייתא בהדיא קאמר דפסול בשלמא אי קאי תהי' ניחא דפוסל בדיעבד שהרי הסדר הכתוב בתורה הוא ציווי א' ושנה עליו הכתוב במלת תהיה שבהווייתו יהא משו"ה פוסל. והיה מקום להכריע מזה הצד כדעת הר"ת ז"ל דגם למסקנא קאי דרשה דתהיה אך במעט ההתבוננות הא ליתא ואין מכאן שום הכרח לס' הר"ח ז"ל דבין הכי ובין הכי ק' קושי' הנז' שהרי ר"ל קאמר דמנחת העומר שקמצה שלא לשמה כשירה ופשטו משמע דלכתחלה מקטיר קמצה ושיריה נאכלין כדפרש"י ז"ל במתני' דכל המנחות שנקמצו שלא נשמן כשרות ופריך והא בעינן ממשקה ישראל ומשני אין מחו"ז לב"ב וקרב לכתחי' והדר פריך לי' מהקדים מתן שמן כו' ומשני שאני מצורע דכתיב תהי' וק' מאי משני הא במצורע תרווייהו צריכי סדר הכתוב בתורה שהוא משום מחו"ז כדי ללמד אלכתחלה ותהי' הוא נשנה עליו לפסול בדיעבד ונמצא ט' דפוסל במצורע הוא משום דיש מחו"ז לב"ב ושנה עליו תהיה וא"כ ר"ל אמאי מכשיר מנחת העומר להקריבה לכתחלה נהי דליכא תהיה לפסול בדיעבד לכתחלה מיהא אינה חריבה כיון דיש מחו"ז לב"ב. וליכא למימר דהכי משני דאע"ג דאין מחו"ז לב"ב פסלינן מט' תהי' דוקא דאי הכי הו"ל למיפסל לכתחלה דוקא ולא דיעבד כיון דלא שנה עליו הכתוב לעכב מיהו לזה יש לדחות דאפשר דתלמודא משמע לי' דתהיה משמע עכובא אפי' בלא שנה עניו הכתוב ועדיף משאר שנה הכתוב דעלמא וכן יש לדייק מדברי רש"י בזבחים ד' י"ט ע"א ד"ה תהיה כ' וז"ל תהי' משמע עכוב עכ"ד ודו"ק אך עדיין ק' מסוף הסוגייא דקאמר שחיטה לאו עבודה היא ואינה בכלל תהיה ואי ס"ד אין מחו"ז לב"ב אמאי פוסל ואיתותב ר"ל וק' ותקשי לי' ולדידך מי ניחא אף א"ת דיש מחו"ז לב"ב אכתי אמאי פוסל דיעבד דהא לא שנה עליו הכתוב לעכב כיון דתהי' לא קאי אשחיטה מ"מ להר"ח ז"ל ל"ק ככל מה שכתבנו לעיל ביישוב דבריו ואדרבא גם מכח קושי' זו מסייע ליה לומר דלא אתותב ר"ל וה"ה דהוה מצי להקשות ולדידך מי ניחא כרגיל בתלמוד בכמה דוכתי אלא דלא חש הכל כמ"ש לעיל אך לדעת התוס' והרש"בא ז"ל ודאי לפום מסקנא דהט' הוא משום מחו"ז ונדחה דרשה דתהיה אמאי פסלי' דיעבד כיון דלא שנה עליו הכתוב לעכב:
והנלע"ד בישוב קושי' זאת ואגב יתיישבו כמה הערות גדולות שיש בענין זה. א' דמסוגיי' זו משמע למסקנא דלא קאי דרשה דתהיה ועיקר הפי' הוא משום מחו"ז ואילו בדוכתי טובא שהבאנו לעיל ודברי התוס' דסנהדרין והר"ש דנגעים משמע להו דאכתי קיימא דרשה דתהיה ותו יש להעיר מה הלשון אומרת יש מחו"ז גבי מצורע מה ענין הסדר הכתוב בתורה שמעכב למילת מחו"ז והיל"ל כסדרן מעכב כמ"ש ביבמות או בעינן קרא כדכתיב כמ"ש בסנהדרין גם צריך ט' לתי' התוספת דמנחות בסוגיין על קושייתם דל"ל חוקה גבי יוה"כ לעכב הסדר ותי' דדוקא גבי מצורע חשיב מחו"ז שעדיין לא הגיע זמן טהרתן אבל עבודת יוה"כ דלכפרה לא חשיב מחו"ז ע"כ וצריך ט' למה אין צריך להקפיד על הסדר גבי כפרה. וכ"ז יתיישב לך על פי הנחה א' והוא זה דבפ' כל הבשר ד' קט"ו ושם ד' פ"א מבואר דאותו ואת בנו פסולים לגבוה מט' מחו"ז שכיון שהיה צריך להמתין עד מחר לשוחטו תוך זמן זה נקרא מחו"ז ע"ש ועיין להר' משל"מ פ"ג דאיסורי מזבח הח'. וגבי מחו"ז כתיב קרא בהדיא מיום השמיני והלאה ירצה שקודם זמנו הוא פסול ונמצא שכל דבר שצריך לו זמן כל שלא הגיע זמנו עדיין הוא בכלל מחו"ז ופסול ומעתה גבי מנחת העומר שצריך זמן להתיר החדש שהוא יום י"ו בתשרי וגם עד שיקריבו מנחת העומר א"כ המנחה שהקריבו שלא לשמה נקרא מחו"ז אלא שר"ל סבר דאין מחו"ז לב"ב וה"נ גבי מצורע כיון שטהרת המצורע תלויה בזמן עד יום הח' ומעוכב מלאכול בקדשי' וגם ביום הח' צריך לו זמן אחר עד שיקריב קרבנותיו וכיון דלכתחלה מיהא צריך להקפיד על הסדר הכתוב בתורה חטאת תחלה ואח"כ אשם א"כ אם הקדי' החטאת לאשם נפסל החטאת משום מחו"ז שהי' צריך להמתין עדין עד שיקרב האשם דומייא דאותו ואת בנו שצריך להמתין עד מחר והדמיון הזה הוא בצד מה יען במצורע יש לו זמן קבוע לטהרתן וקודם זה הזמן נקרא מחו"ז א"כ אנו מדמי' מחו"ז ג"כ לגבי הקרבן וזהו דוקא גבי מצורע ודכוותיה שהן מעוכבים הטהרה ושייך בהם מחו"ז אנו אומרים שגם בהקדמת הקרבן שהי' צריך לכתחי' להיות מאוחר ולהמתין שחיטתו עד אחר זמן שחי' האחר יפסל משום מחו"ז אבל גבי יוה"כ דהוי כפרה ואין בו ענין עכוב טהרה ולא שייך בו מחו"ז לא הוה קפדינן אסדר אי לאו חוקה ובזה מצאנו טו"ט ודעת לתי' התוספת הנז' וגם למה שקראו להקדמת חטאת לאשם מחו"ז:
שוב האיר ה' את עיני ומצאתי משנה שלימה בזבחים ד' קי"ב מחוסר זמן בין בגופו בין בבעליו איזהו מחוסר זמן בבעליו הזב והזבה והיולדת והמצורע שהקריבו חטאתם ואשמם בחוץ וכו' עיין פרש"י ועיין בגמ' ד' קי"ד ע"א וע"ב אי הכי מילקי נמי לילקי ודו"ק מתבאר מזה להדיא דאם הבעלים מחו"ז נפסלה קרבן מט' מחו"ז והשתא א"ש מ"ש בעצם כיון דלכתחלה צריך לעשות כסדר הכתוב בתורה אשם קודם לחטאת כשהקדים החטאת יפסל מצד מחו"ז שזמן הקרבת החטאת לא בא עדיין עד שיקרב האשם ונמצא המצורע הזה הוא מחו"ז לגבי החטאת ושפיר נפסל הקרבן מטעמא מאו"ז ממש וזהו ממש כונת התוספת בתי' שכ' דלא חשי' מחו"ז אלא גבי מצורע שעדיין לא הגיע זמן טהרתן מכוון ממש אל האמור ומעתה נאמר דודאי משום הסדר הכתוב בתורה אין ליפסול דיעבד רק דלכתחילה מיהא טוב לעשות כסדר הכתוב בתורה אך במצורע צריך לומר דכל הסדר הכתוב בו אם שינה פוסל משום דשנה עליו הכתוב תהיה וכן גבי יוה"כ משום דכתיב חוקה והענין הוא כמ"ש התוס' בסוטה ד' ל"ח ד"ה ור"י ככה וז"ל לא ידענו אי דריש ר"י ככה דכל האמור בפרשה מעכב ואפי' קריאה מעכבת דאין לשנות מכל האמור דלהכי אהני ככה וממילא הוי לה"ק נמי עיכוב דפרשה נאמרה בלשון הקדש עכ"ד ה"נ ממש גבי תהיה וחוקה להכי אהני לומר שלא ישנה דבר וממילא הוי גם הסדר הכת' בכלל ונמצא דמתהיה שמעינן כולה מילתא הן שלא יחסר דבר והן שלא ישנה הסדר דודאי דרשה דתהיה קיימא לעולם ואין מי שיזוז אותה ממקומה אך במסקנא דסוגיין דמנחות הנ"ז פריך לר"ל מהקדים חטאתו לאשמו ואי ס"ד משום תהי' ה"מ עבודה שחיטה לאו עבודה היא ואיתותב ר"ל אין הכונה דמשום דשחיטה לאו עבודה היא לא קיימא דרשה דתהיה אלא ר"ל דפיסול השחיטה אינו מטעם תהי' דהא לאו עבודה היא ולא קאי עלה תהי' ובשלמא בהקדים מתן שמן ודכוותה כל שאר עבודות אה"נ הפיסול הוא מטעם תהי' אך גבי שחיטה דלאו עבודה היא ולא קאי תהי' עלה מוכרח הפיסול הוא מטעם מחו"ז כמו שאמרנו דמפורש בהדיא בתורה פסולו ומעתה נתיישב קושייתנו הנז' שהק' להתוס' והרשב"א דאמאי הסדר מעכב ופוסל הא בעינן שנה עליו הכתוב לעכב דהשתא אין הפסול משום שנוי הסדר רק הפי' הוא משום מחו"ז כאמור וזה נכון. והשתא דאתינא להכי מתיישב שפיר דברי רבינו הרמב"ם ז"ל שכ' גבי הקדים מתן שמן למתן בהונות פסול משום דכתיב תהיה תו' המצורע שתהי' כל תורתו על הסדר ואלו שם ה' ג' כ' הקדים חטאתו לאשמו לא יהא אחר ממרס בדמה וכו' ולא כתב טעם תהיה והיינו דסובר רבינו דטעם דתהיה גם למסקנא הוא שריר וקיים אלא דלגבי שחיטה דוקא דלא קאי עלה תהיה אמרי' טעם דמחו"ז אבל לדברים שהם עבודות ודאי טעמא הוא משום תהי' ובזה אין אנו צריכים לדוחק של הר' לח"מ ז"ל ודוק היטיב ומ"ש לעיל בעניותין דק' על רבינו למה לי' למתני' לומר דאשם מצורע קודם מפני שהוא מכשיר ת"ל מט' דתהיה או מטעמא מחו"ז. עתה אני רואה דלק"מ דיאמר רבינו כתי' הא' דתוס' בזבחים ד' צ' דלאקדומי לשאר חטאות קאמר לא לחטאת דידיה:
ודע שעפי"ז מיושב קו' הרשב"א שהבאנו לעיל שהק' בסוגיין במ"ש שחיטה לאו עבודה היא ואי אין מחו"ז לב"ב אמאי לא יהא ממרס וק' דאפי' כי נימא דיש מחו"ז לב"ב ליקשי האי קושי' דלית לן למיפסל משום שחיטה שהקדים כיון דלאו עבודה היא עכ"ד ועם האמור לק"מ דהפסול אינו מצד הקדמת הסדר אלא מטעם מחו"ז כאמור ומחו"ז נפסל בשחיטה כידוע ופשוט