כפי אהרן חלק א· רבי אהרן בן עזריאל
אורח חיים · סימן ד
הלכות תפילין
תמן תנינן בפ' הקומץ ד' פרשיות שבתפילין מעכבות זו את זו שד' מצוה אחת וכו' ויש לחקור לפי ח"ש הרמב"ם פ"ח מה' רוצח ה"א מצות עשה להפריש ערי מקלט וכו'. ושש פרים היו ג' מעבר הירדן ושלש בעבר כנען. אין אחת מערי מקלט קולטת עד שיובדלו כולן שנאמר שש ערי מקלט תהיינה ע"כ דברי רבינו הם משנה ערוכה בפ' אלו הן הגולין ד' ט' פד שיהיו ששתן קולטות כאחת וק' טובא דכיון דמצות עשה היא זו כמ"ש רבינו א"כ אמאי לא חשיב לה תנא בסוף פ' הקומץ בהדי אינך דמעכבות זא"ו כגון ד' מינים שבלולב וד' ציציות ושבע הזיות שבפרה ואינך כולהו דמעכבין זא"ז דהוה ס"ד לומר דכל חדא מצוה בפ"ע היא קמ"לן דחדא מצוה ואם לא גמר כל ז' הזיות או לא השלים ד' ציציות לא קיים מצה כלל ה"נ דכוותה שאם לא הפריש כל הששה אינן קולטות ולא קיים המצוה דהא מעכבות זא"ז. ול"ל דמצוה זו אינה נוהגת לדורות רק בכניסתן לארץ נתחייבו ושוב אין עוד חיוב. דריהטת לשון רבינו ז"ל מורה דמצוה נוהגת לדורות היא. ואפשר לומר דבמס' מכות שם פריך אמתני' דקתני להיכן גולין לשש ערי מקלט ותו ליכא והא איכא מ"ב פיר ומשני אמר אביי הללו קולטות בין לדעת בין שלא לדעת הללו לדעת קולטות שלא לדעת אינן קולטות וכן פ' רבינו לקמן ה"ט וי' כל ערי הלוים קולטות וכל א' מהן עיר מקלט היא שנא' ועליהן תתנו מ"ב עיר כל הערים אשר תתנו ללוים מח' עיר הקישן הכתוב כולן זו לזו לקלוט. ומה הפרש יש בין ערי מקלט לשאר ערי הלוים ערי מקלט קולטות בין לדעת בין שלא לדעת ושאר ערי הלוים אינן קולטות אלא לדעת ע"כ. ונראה מתוך דברי רבינו ז"ל דבמ"ב ערי הלוים קולטות לדעת אף אם עדיין לא הופרשו כל השש ערי מקלט מדלא ערבינהו ותנינהו בתחי' הפרק כשאמר וששה ערים הי"ל ומ"ב ערי הלוים, והדר ליתני אין אחת מאלו קולטות עד שיובדלו כל השש ערי מקלט. אל"ו מדרבינו לא כתב לעיל רק שש ערים ודקדק לומר אין א' מערי מקלט קולטת עד שיובדלו כולן משמע דדוקא בשש ערים לדיניהו דהיינו שקולטות גם שלא לדעת מעכבות זא"ז אבל במ"ב ערים לדינייהו דקולטות לדעת אפילו לא הופרשו כל השש המ"ב קולטות לדעת וטעמא דמלתא נר' משום דשם די"ג אמרי' דבשש ערי מקלט אין מעלין שכר ובמ"ב ר"י סבר מעלין שכר ור"מ ס' אין מעלין ואמר רבא טעמייהו משום דבשש ערים כתיב לכם לכל צרכיכם וכתיב ועליהם תתנו מ"ב עיר, ר"י סבר ועליהם תתנו לקליטה דוקא ולא לשאר דינים. ור"מ סבר ועליהם כי אינך מה אינך לכל צרכיכם אף הני נמי לכל צרכיכם ופ' רבינו כאן כר"י ונמצא דלא הוקשו רק לקליטה דוקא ולא לשאר דינים. ה"נ לא הוקשו לענין שמעכבות זא"ז רק השש דכתיב בהו שש ערי מקלט תהינה. אבל המ"ב לקליטה דוקא הוקשו דקולטות לדעת דוקא ואין הפרשת כל השש מעכבת בהן. וא"כ יחוייב מזה דגם השש שמעכבות זא"ז הי"ד לקליטה דידהו דהיינו שלא לדעת. אבל לקליטה דמדעת אינם מעכבות זא"ז דלא גרע מהמ"ב.
ואם כנים אנו בזה יתיישב לנו דברי הש"ס במ"ש ותו ליכא והאיכא מ"ב עיר ומשני הני קולטות לדעת ושלא לדעת הני לדעת קולטות שלא לדעת אינן קולטות. דק' מאי משני דוכי משום דהמ"ב אינן קולטות אלא לדעת לא מצי למתני להו ואכתי ק' לימא להיכן גולין לשש ערי מקלט ולמ"ב ערי הלוים ואנן ידעינן דהאי כדיני' והאי כדיני' הללו לדעת והללו שלא לדעת ואיך מכח שיש הפרש בקליטתן יתחייב מתני' שלא למנותן כלל אכן לדרכנו אתי שפיר דמשום דמתני' בעי למימר עד שלא נבחרו שלש שבא"י לא היו שלש שבעבר הירדן קולטות ואילו מתחלה הי' מונה גם המ"ב א"כ מתני' איירי בקליטה דלדעת ושלא לדעת וא"כ כי קאמר בתר הכי אין שלש שבא"י משמע דאכלהו קליטות. דקתני לעיל קאי ומעכבות זא"ז דאפי' לדעת אינן קולטות אך מתני' רצה לאשמיעינן בהיפך דדוקא בשלא לדעת הן מעכבות זא"ז אבל לדעת אינן מעכבות דלא גרע ממ"ב דקולטות מיהא לדעת ומשו"ה לא קא תני להו מתני' כלל לאשמועינן דלא איירי מתני' רק בקליטה דשלא לדעת ועלה קתני מעכבות זא"ז ומתיישב שפיר תי' התלמוד
ומעתה תו ל"ק מה שהקשינו לעיל דאמאי. לא תני לה בפ' הקומץ בהדי אינך דמעכבות זא"ז דכיון דבלדעת מיהא אינן מעכבות זא"ז לא דמי לאינך מעין מ"ש התוס' שם ד' כ"ח ע"א ד"ה שבעה קני מנורה תימא דלא חשיב גביעים כפתורים ופרחים ושמא משום דליתנהו בשאר מיני מתכות ע"כ אלא דעדיין יש ליתן כנגד היסוד שהנחנו שהרי שם במכות דף יוד סוף ע"א אמרו דרש ר' סימאי מ"ד אוהב כסף לא ישבע יודע הי' מרע"ה שאין שלש שבעבר הירדן קולטות עד שלא נבחרו שלש שבארץ כנען ואמר מצוה שבאה לידי אקיימנה. וכ"כ רש"י בפי' החומש פ' ואתחנן משמע שר"ל שכיון שהי' יודע שאינן קולטות למה הפריש אלא שרצה להתחיל במצוה ואם כדברינו שלדעת מיהא קולטות הלא מצוה גדולה עשה וצורך גדול הוא לישראל דקולטות מיהא לדעת. ואפ"ל דההיא אגדה היא ואין ללמוד ממנה ואמוראי אחרינא שם דרשו דרשות אחרות בפ' נ"ז. אך רבינו ז"ל שהביא להך דרשה וסיים בה' ג' וכ'. ולמה הבדילן משה אמר הואיל ובאה מצוה לידי אקיימנה ק' כנ"ז. ודע דלרבינו ז"ל היא מצות פשה נוהגת לדורות להפריש שש ערי מקלט שכן מנה אותה במנין המצות מצוה קפ"ב להכין שש ערי מקלט ומצוה קפ"ג לתת ללוים ערים לשבת וגם הם קולטות ע"כ. גם הסמ"ג עשין ע"ו מנה להפריש שש ערים והוא ז"ל כתב בהקדמתו שיש מצות שאין נוהגים לדורות ולא הי' רק לשעה כגון ברכות וקללות וגו' ועשיית המשכן ואין למנותם. הנה מתבאר דלדעתם ז"ל מצוה נוהגת לדורות היא וכן מצאתי מבואר בתוספתא דמכות פ"ב שאם נפלה חייבים לבנותה כדי שתמיד יהיו שש ועיין למהרד"פ ז"ל בס' חסדי דוד אך הרא"ם ז"ל בספרו יראים לא הביא מצוה זו כלל ואפשר שסובר דמצוה לשעתה היתה והיא בכלל חלוקת הארץ ואה"נ אם חרבו כולן או אחת מהן אין חיוב להפריש ומכ"ש שאין ששתן מעכבות ולא ק' כל מה שהקשינו לדעתו ז"ל. אך תמהני כי לא הביא הרא"מ ז"ל בספרו גם מצוה שיגלה הרוצח בשגגה לעיר מקלט שזו ודאי מצות עשה היא וכן מנאה הרמב"ם ז"ל מצוה רכ"ח גם הסמ"ג מצוה ע"ה וזה אין ס' שנוהג לדורות ושמא יסבור הרב שזה נכלל בכלל מצות לא תעמוד על דם ריעך שמנאה בסי' מ"ג וצ"ע.
ועיין למוה"ר ז"ל בחק"ל יו"ד ח"א דש"יח שרצה להוכיח מהך דיודע הי' משה וגו' אמר מצוה הבאה לידי אקיימנה דאמרי' חצי שעור במצות עשה ע"ש ולפי מה שצידדנו בעניותין לעיל אין להוכיח משם דאפשר דלדעת מיהא הי' קולטות והך הגדה אין למידין ממנה. אך מדברי רבינו ז"ל שהביאה יש לו קצת סמך.
ודע דבתוספתא שם איתא דגם יהושע לא הפריש כל הג' שבעבר הירדן שהרי לא כבש רק חברון אבל שכם וקדש לא נכבשו בחייו ונתן אחרים תחתיהם שיקלטו פד שיכבשו אותם. ויש ללמוד משם דאם נפל ונחרב אחת משש עירות אלו שיכולין להפריש אחרת במקומה וזה לא נתבאר בדברי רבינו ז"ל
ועפ"י התוספתא הנ"ל יתיישב קו' הנז"ל דלא מני להא בהדי אינך דמעכבות זא"ז דהני כולהו אם חיסר אחת מחוסר מעשה הוא עד שיתקן הענין ונקרא עכובא משא"כ בערי מקלט לפי התוספתא הנ"ל דבהפרשת אחרות תחתיהן סגי א"כ אינו מחוסר שום מעשה אלא בדבור בעלמא שיפרישו ב"ד עיר אחרת במקומה סגי וא"כ הא לא שמה עיכוב וכיון דלא דמי עכ"פ לאינך לא מני לה.
ואגב נעמוד על דברי הרמב"ם בפ"ו מה' רוצח ה"ד ויש הורג ותהי' השגגה קרוב לזדון וגו' אין גלות מכפרת לו לפיכך אם מצאו גואל הדם והרגו ובכל מקום פטור וכן כל הרצחנים שהרגו בע"א וגו' אין להם דמים לא יהיו אלו חמורים מההורג בלא כונה ע"כ. דברי מרן בכ"מ ז"ל שכתב ודן רבינו שהקרוב לאונס וגו' והקרוב למזיד אם הרגו גואל הדם אינו נהרג עליו וכן כ' בה' ה' שרבינו כתב מסברא שלא יהי' אלו חמורים מההורג שלא בכונה ע"כ. אינם מספיקים דאיברא כל אותם הדינים שהזכיר רבינו בפ' זה מבוארים בפ' אלו הן הגולין שכל שהוא קרוב למזיד אינו גולה ור"ל דלא סגי ליה בגלות כמבואר בשמעתא קמייתא דמכות ובתוספות ד"ט ע"א ד"ה א"ל מ"מ היינו דדינו מסור לשמים ועדיין לא ידענו שאם הרגו גואל הדם אינו נהרג עליו ואיך ילמוד רבינו זה מסברא דנפשיה וזו צריכה רבה ונוסף גם הוא שכ' אם מצאו גואל הדם והרגו בכ"מ שר"ל אפי' בתוך עיר מקלט וק' הא מנ"ל אם מהסברא שכתב לא יהא זה חמור מההורג בלא כונה אכתי ק' נימא דיו מה להלן חוץ לעיר מקלט אף כאן חוץ לעיר מקלט ומנ"ל לרבינו שגם בתוך עיר מקלט יכול להורגו לכן נ"ל שרבינו ז"ל לא למד זה מסברא אלא סוגיא ערוכה מצא דבסנהדרין ד' מ"ט ע"א אמרי' אתיוה ליואב דייני' א"ל אמאי קטלתיה לאבנר א"ל גואל הדם דעשהאל הואי עשאל רודף הוה א"ל הי' לו להצילו מאחד מאברי' וגו' א"ל ניזיל אבנר פרש"י דינו של אבנר פטור אתה עליו ע"כ. והנה רבינו ז"ל בפ"א הי"ג כ' כל היכול להציל בא' מאבריו ולא טרח בכך והרגו ה"ז שופך דמים וחייב מיתה אבל אין ב"ד ממיתין אותו ע"ש בדברי מרן כ"מ ז"ל וכן כ' בה' מלכים פ"ט ה"ד פ"ש בדברי מרן ודו"ק בדברי המשל"מ ז"ל ומ"ש המשל"מ לא גרע מעדות מיוחדת שכ' רבינו בפ"א מה' רוצח הוא ט"ס וצ"ל בפ"ו מה' רוצח ה"ה וכיוין לדברי מרן על השגת הראב"ד ז"ל ונמצא מעתה מי שיכול להציל באחד מאיבריו ולא הציל הוא ממש קרוב למזיד כמו כל אלו הדינים שהזכיר רבינו בפ' זה שהוא חייב מיתה בידי שמים ולא סגי ליה בגלות ויואב הרג לאבנר מדין גואל הדם ואמרו ניזיל אבנר שהוא פטור עליו הרי מבואר דינו של רבינו שאם הרגו גואל הדם אינו נהרג עליו. גם מכאן למד רבינו ז"ל שאפי' בתוך עיר מקלט יכול להורגו שהרי יואב הרג את אבנר בחברון כמבואר בשמואל ג' שאבנר בא אל דוד לחברון להסיב לו המלוכה וכתיב שם וישב אבנר חברון ויטהו יואב אל תוך השער ויכהו וימת ע"כ. וחברון אחת מערי מקלט היא כמ"ש במכות ד' יו"ד ע"א ואי' שם דערי מקלט קולטות בין לדעת בין שלא לדעת ופ' רבינו בפ"ח ה' יו"ד א"כ הרי מבואר דגם בעיר מקלט אם הרגו גואל הדם אינו נהגרעליו ודינו של רבינו סוגייא ערוכה הוא ולא מסברא כמ"ש מרן ז"ל וזה ברור ונכון.