כפי אהרן חלק א· רבי אהרן בן עזריאל
אורח חיים · סימן ג
הלכות תפילין
בדין העיבוד שצריך לשמה והפרש בין תפילין למזוזות. כתב הרמב"ם פ"א מ"ה תפילין הי"א קלף של תפילין וס"ת צריך לעבדן לשמן ואם עבדם שלא לשמן פסולין וכו' ומזוזה אינה צריכה העבדה לשמה כ' מר"ן ז"ל שנמצא כתו' בתשו' לחכמי לוניל מ"ש תפילין ממזוזה והשיב דהיכא דאיתמר איתמר ולא מצינו גבי מזוזות שאמרו שצריך עיבוד לשמן ועין בב"י וש"ע י"ד סי' רפ"ח וא"ח סי' ל"ב ויש לתמוה לפ"ד מאותת שאמרו בידו"ש פ"ג דיומא ה"ו עור שעיבדו לשם קמיע מותר לכתוב עליו מזוזה ורשב"ג אוסר ואוקי פלוגתייהו בהזמנה מילתא היא עי"ש וא"כ ק' דהא גבי תפילין פלוגתא דרבנן ורשב"ג היא בסנהדרין דמ"ח ע"ב בבריתא דציפן זהב ופ' גבי תפילין כרשב"ג דבעינן לשמה וא"כ גבי מזוזה נמי הי"ל לפסוק כרשב"ג וצריך עיבוד לשמה ואיך כ' דלא איתמר גבי מזוזה דבעי' עיבוד לשמה והוא מחלוקת רשב"ג ורבנן וכבר ראיתי לה"ר קרבן העדה בפי' על הירו"ש ש"כ וז"ל כ' הר"מ פ"א מ"ה תפילין שאין מזוזה צריכה עיבוד לשמה ולא מצאו לו ראיה ולפי הנמצא כתוב בתשו' לחכמי. לוניל גם ממנו נשכח טעמו אבל לפי סוגיין ראיתו מבוררת דפסק כת"ק דרשב"ג ועיין בתוס' גיטין ד' מ"ה ד"ה עד וצ"ע ע"כ. ודבריו לא נתחוורו לי במה שכ' דמוצא דינו של הר"מ הוא מהירו"ש ופ' כת"ק דרשב"ג והדא דתימא דגבי תפי' מחלוקת רבנן ורשב"ג ופ' כרשב"ג דבעי עיבוד לשמה והכא אמאי פ' כרבנן אם לא שנאמר דמ"ש ה"ר קרבן העדה ועיין להתו"ס בגיטין כונתו דהתו' כ' שם בגיטין דהלכתא כרשב"ג מההיא ד"פ הניזקין. גוילים שכ' לך לא עיבדתים לשמן וא"כ ק' על הר"מ דאמאי פ' כאן כרבנן מאחר דפ' הניזיקין מוכח דהלכתא כרשב"ג וע"ז כ' וצ"ע וא"כ נמצא עדיין הקו' על הרמב"ם במקומה עומדת וגם לומר שהר"מ בתש"ו שכ'. שלא נמצא דין עיבוד לשמה במזוזה נשכח טעמו זה ודאי לא יתכן ועיין לה"ר ערוך השולחן א"ח סי' ל"ב מ"ש לקו' זו ולא פלט מקו' זו שהרמב"ם בתשו' לא זכר דברי הירושלמי הלזו
ולדידי חזי לי דלק"מ ולא נגע ולא פגע הך דינא דירוש' לדינו של רבינו דלשון הברייתא הוא ציפן זהב או שטלה עליהם עור בהמה טמאה פסולות עור בהמה טהורה כשיר' ואעפ"י שלא עיבדם לשמן רשב"ג אומר אפי' עור בהמה טהורה פסולות עד שיעבדם לשמן וכ' התוס' דהלכה כרשב"ג מדאמרינן בפ' הניזיקין ס"ת שכתבתי לך גוילים שבו לא עיבדתים לשמן דפסול והך ברייתא לא מיירי אלא בעור שעיבדו סתם שלא לשם תפילין בפירוש אלא סתמא דרבנן מכשירים ורשב"ג פוסל דבעינן בפי' לשמן וסתמא פסולים דסתם עורות לאו לתפילין קיימי וכמ"ש התוס' בגיטין ד' מ"ה ע"ב ד"ה עיבוד לשמן עי"ש וכן ההיא דס"ת שכתבתי לך גוילים שבו לא עיבדתים לשמן היינו שלא עיבדם בפי' לשמם אלא סתמא וכסולים וזהו שכ' רבינו גויל ס"ת צריך לעבדם לשמם וסיים וכ' לפיכך אם עיבדן הגוי פסולים שהעכ"ום על דעת עצמו הוא עושה והיינו סתמא ופסולים נמצא דגבי תפילין וס"ת סתמא פסול וע"ז כ' רבינו דגבי מזוזה אינה צריכה עיבוד לשמה לומר דסתמא פסולה אלא גם סתמא כשירה וע"ז כ' הר"מ בתשו' דלא איתמ' דין זה בש"ס גבי מזוזה שיהיה סתמא פסולה. והך דינא דהירושלמי הוא עניין אחר דאם נעבד העור לשם קמיע שהוא פסול למזוזה ובזה לא דיבר רבינו ואה"ן דפסקי' כרשב"ג דפסול אבל לא דיבר רבינו אלא דתפי' וס"ת צריך עיבוד לשמה וסתמא פסול ומזוזה אינה צריכה עיבוד לשמה אלא דסתמא כשר:
וסמוכות שלי בזה דמ"ש בברייתא אעפ"י שלא עיבדן לשמן וכן ההיא דהניזקין דס"ת שכתבתי לך גוילים שבו לא עיבדתים לשמן היינו שנעשו סתמא ולא שנעשו לשם קמיע או ד"א מההיא דאמרי' בזבחי' ד"א ע"ב תנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן וכו' טעמא דשלא לשמן הא סתמא עלו ורמינהי כל הגט שנכתב שלא לשם אשה פסול וסתמא נמי פסול ושני וכו' וזבחים בסתמא כשרים מנ"ל אילימא מדקתני כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן ולא קתני שלא נזבחו לשמן גבי גט נמי וכו' ופרש"י שנזבחו שלא לשמן משמע שעקר שמן לגמרי שלא ובתו לשמן משמע סלא עקר שמן לגמרי אלא סתמא ועיין הרמ' בפי' המשנה ודו"ק היטב ועיין מ"ש בעניותין בליקוטי הש"ס אות ט' נמצא דכשאומר שלא נזבחו לשמן היינו סתמא ה"נ שאמרו בברייתא אעפ"י שלא עיבדן לשמן היינו סתמא שלא נעשו לשמן מדלא נקט אעפ"י שעיבדן שלא לשמן וכן ההיא דגוילים לא עיבדתים לשמן ולא קאמר עיבדתים שלא לשמן והיינו שעשן סתמא וא"כ זהו שכ', הר"מ דתפי' וס"ת מצינו דסתמא פסולין אבל גבי מזוזה לא מצינו דבעי עיבוד לשמן אלא אף סתמא כשרה זה נר' לע"ד בדעת רבינו ונכון.
ואתה תחזה למר"ן ב"י ביו"ד סי' רפ"ח וכ' ג"כ בש"ע וז"ל עמ"ש הטור כ' הר"מ שמזוזה אינה צריכה עיבוד לשמה וא"א כ' ונהיגי להצריך עיבוד לשמה ולענין הלכה צריכה עיבוד לשמה לכתחי' אבל במקום שאם ימתין לעור מעובד לשמו יתבטל מהמצוה יכתבנה על עור שאינה מעובד הנמצא ויקיים המצוה כדעת הר"מ בעוד שמבקש עור מעובד לשמה ע"כ הנך רואה דייק הר' לומר יכתבנה על עור שאינו מעובד הנמצא ולא כ' על עור הנמצא אלא כונתו דיכתבנה על עור שאינה מעובד לשמה אבל על עור שעיבדו לשם קמיע ודאי לא דמזוזה קדושה אית בה עכ"פ שצריכה שירטוט וכיוצא ודו"ק.
והואיל ואתא לידן לשון הירושלמי הלזה נימא ביה מילתא וכי אדבר סעיפי הרהיבוני לפרש דברי הירושלמי על מתכונתם דלא כמו שפי' הר' קרבן העדה כי לא נתחוור לי פי' מכמה ט' כאשר אבאר בס"ד וז"ל הירוש' בד שיהיו חדשים אם אומר שלא ילבש שחקים והא תני ולבשם לרבות את השחקים ר' חנינא בשם ר' ייסא במחלוקת עור שעבדו לשם קמיע מותר לכתוב עליו מזוזה רשב"ג אוסר אמר ר' ייסא הוינן סברין מימר מה פילגין להדיוט אבל לגבוה לא מן מהדתני אבני קודש צריך שתהא חציבתן בקודש ובקודש יחצבו בגדי קודש צריך שתהא אריגתן בקודש ובקודש יארגו וא"ר חנניא בשם ר' ייסא במחלוקת הוא דהא אמרה אף לגבוה פליגין דתני העושה כלי לגבוה עד שלא נשתמש בו גבוה מותר להשתמש בו הדיוט משנשתמש בו גבוה אסור להשתמש בו הדיוט והא תני העושה כלי לגבוה אל ישתמש בו הדיוט ר' חנינא בשם ר' ייסא במחלוקת דתני העושה כלי להדיוט עד שלא נשתמש בו הדיוט מותר להשתמש בו גבוה משנשתמש בו הדיוט אסור להשתמש בו גבוה והתני העושה כלי להדיוט א ישתמש בו גבוה ר' חוגא בשם רבנן דתמן תיפתר שבא מתרומת הלשכה ולית שמע מיניה כלום
ופירש הר' קרבן העדה וז"ל עור שעיבדו לשם קמיע ושלא לשם מזוזה וכו' דמזוזה אינה צריכה עיבוד לשמה וכו' הוינן סבירין מימר היינו סוברין הא דפליגי ת"ק ורשב"ג היינו להדיוט כלומר למזוזה אע"ג דמצוה נינהו מ"מ צורך הדיוט הוא אבל לגבוה כגון לבנין בהמ"ק ובגדי כהונה כ"ע לא פליגי דבעינן לשמן וכו' במחלוקת היא הך בריתא כרשב"ג אבל רבנן פליגי עליה וסוברין דאבני קודש ובגדי קודש אין צריך חציבה ואריגה לשמה וכדתניא באידך בריתא מותר להשתמש בו הדיוט דהזמנה לאו מילתא היא ופריך והתני העושה כלי לגבוה אל ישתמש בו הדיוט והך ברייתא כרבנן דלרשב"ג מאי איריא העושה כלי גבוה הא כלי גבוה אסורים בהנאה להדיוט מעולם וקשייא לברייתא קמייתא דתני עד שלא נשתמש לגבוה מותר להשתמש בו הדיוט ד' חנניא וכו' עד ר' חוגא לא גרסינן ליה דכפל ענין הוא תיפתר הא דתנן העושה כלי לגבוה ל ישתמש בו הדיוט היינו שנעשה הכלי מתרומת הלשכה לפיכך אסור להדיוט פ"כ ובעיני יפלא פי' הר' ז"ל חדא דכ' דר' חנניא עד ר' חוגא לא גרסי' לה וכו' וזה לא יתכן למחוק מהירושלמי כ"ז וגם כי לפירושו מ"ש ר' חוגא ולית שמע כלום אין לו שחר כ' מאי בעינן למישמע מנה הלח היא קו' אחת ותי' ר' חוגא והיותר ק' על דבריו במ"ש בד"ה והתני העושה כלי לגבוה אל ישתמש בו הדיוט והא ברייתא כרבנן דלרשב"ג מאי איריא העושה כלי לגבוה הא כל כלי גבוה אסורים להדיוט מעולם לא ידעתי מאי קאמר דהיא גופא אשמועינן רשב"ג דהזמנה מילתא היא וכלי שנעשה לגבוה אל ישתמש בו הדיוט לשיטתיה אזיל דס"ל בעלמא הזמנה מילתא היא ומאי מק' והתני וכו' ואם נעמיס בדבריו לומר דכונתו דכיון דשמעינן ליה לרשב"ג בעלמא דהזמנה מילתא מה צריך תו להשמיעינו בכלי גבוה כיון דמילתא היא תיכף שהוזמן לכך הו"ל ככל כלי שרת שאסורים להדיוט דבשלמא לרבנן דס"ל בעלמא הזמנה לאו מילתא היא ס"ד לומר כסבור מימר דמה פליגין להדיוט אמטו"ל הוצרך להשמעינו דאף לגבוה ס"ל דהזמנה לאו מילתא אך לרשב"ג אין צורך הא נמי ליתא דא"ה תקשי ליה לרשב"ג ברייתא דבד ואבני קודש למאי איצטריכו כיון דשמעי' ליה הזמנה מילתא היא ועוד כי אין דרך הש"ס להק' בן דהא כמה וכמה ברייתות אמרי' הא מני ר' פלוני היא וא"כ נימא דהך ברייתא רשב"ג היא ולק"מ אאידך ברייתא ועוד ק"ט לפי' במה שתי' ר' חוגא דהך ברייתא דהעושה כלי לגבוה אל ישתמש בו הדיוט היינו שנעשה הכלי מתרומת הלשכה והדבר מתמיה דאטו עד השתא לא ידעינן דין מעילה והלא דינא יתיב דמועלין חתרו' הלשכה לכ"ע כמ"ש בקידושין דנ"ד ומאי אתא לאשמועי' דכלי שנעשה מתרו' הלשכה דאל ישתמש בו הדיוט פשיטא דלא ישתמש ומעילה נמי חייב כדין נהנה מתרומ' הלשכה באופן כי לא נתחוור לי פירושו כלל:
כי על כל אילין דהוו לבבי יחשוב שכונת הירוש' היא על אופן זה דתרי תנאי פליגי בשם ר' ייסא כי היכי דמצינו כמה פעמים ר"פ בשם ר' ייסא אמר הכי ור"פ בשם ר' יוחנן אמר הכי וה"ן ר' ייסא אמר דהך ברייתא דאבני קודש במחלוקת היא שנויה ומינה למידנא דאף לגבוה פליגין אבל מהיכן למד רבי ייסא דהך ברייתא דאבני קודש במחלוקת היא שנויה פ"ז אמר ר' חנניא שאמר כן ר' ייסא ממאי דחזינן ב' ברייתות המכחישות זא"ו דתני העושה כלי לגבוה פד שלא נשתמש בו גבוה משתמש בו הדיוט אלמא הזמנה לאו מילתא היא והתני ברייתא אחרת היפיך מזו דהעושה כלי לגבוה אל ישתמש בו הדיוט מוכרח לומר חדא רשב"ג וחדא רבנן וא"כ נמצא דאף לגבוה פליגין וברייתא דאבני קודש במחלוקת היא ואתייא כרשב"ג דוקא ונמצא דר"ח בשם ר' ייסא אמר דאף לגבוה פליגין מדחזינן דב' ברייתות אלו סותרות ור' חנניא בשם ר' ייסא אמר במח' ר"ל דאף לגבוה פליגין מדחזינן ב' בריתות אחרות דסותרות זא"ז והיינו דתני העושה כלי להדיוט עד שלא נשתמש בו הדיוט מותר להשתמש בו גבוה אלמא דהזמנה לאו מילתא היא והתני בבריתא אחרת בהיפך דהעושה כלי להדיוט לא ישתמש בו גבוה וסותרות זא"ז מוכרח לומר חדא רבנן וחדא רשב"ג ואף לגבוה פליגין. ופ"ז דחה לו ר' חוגא לר' חנניא דהא ליתא ואין הכרח מ"ב ברייתות אלו לומר דאף לגבוה פליגין דתפתר הך בריתא דקתני העושה כלי להדיוט לא ישתמש בו גבוה היינו שנעשה הכלי מתרומת הלשכה שהגזבר נתן מעות לאומן מתרו' הלשכה לעשות והאומן משאו לשם הדיוט דכיון דהמעות קדושות והאומן משאו לשם הדיוט נפסל בכך לגבוה ולעו' דהדיוט שעשה כלי להדיוט ולא נשתמש בו מותר לגבוה דהזמנה ל"מ היא או שנאמר דהזמנה מילתא היא ואסור ואף בהדיוט שפשה כלי לשם גבוה אסור להשתמש איך שיהיה מהכא ליכא למילף דאף לגבוה פליגי דאפשר דהזמנה מילתא לכ"פ או ל"מ ושאני כלי העשוי מתרומת הלשכה דכיון שהמעות קדושות כל שהוזכר עליו שם הדיוט בתחילת עשייתן
נתחללו ופסול לגבוה ואעג"ב דאידך ברייתא רבנן הא וסברי דאף לגבוה הזמנה ל"מ היא מ"מ ס' רשב"ג לא מצאנו אותה בשום מקום דאידך ברייתא איירי בכלי העשוי מתרומת הלשכה אבל מהב' הברייתות ראשונות שהביא ר' חנניא ודאי הוא ראיה גמורה דאף לגבוה פליגין דקתני כלי שנעשה לגבוה ר"ל שעשאו הדיוט לצורך גבוה עד שלא נשתמש בו גבוה מותר להשתמש בו הדיוט משנשתמש בו גבוה וכו' אלמא הזמנה ל"מ היא ואידך ברייתא תני כלי שנעשה לגבוה פי' שעשאו הדיוט לצרך גבוה ולשם גבוה אל ישתמש בו אלמא הזמנה מילתא היא מוכרח לומר דאף לגבוה פליגין וליכא למידחי שעשאו מתרומת הלשכה דא"כ מאי לא ישתמש בו הדיוט ת"ל דמעילה נמי איכא כיון שהוא עשוי מתרומת הלשכה זה נ"ר בכונת הירו"ש ונכון ודו"ק היטיב ועין להרמב"ן ז"ל במלחמות פ"ק דסוכה השגה ז' וצריך לעיין לעת הפנאי בעז"ה:
כי מן הבאר מיתבא שפיר דפת הר"מ ז"ל בפ"א מ"ה בית הבחירה ז"ל כל הכלים אין עושים מתחילתן אלא לשם הקדש ואם נעשו מתחילתן להדיוט אין עושים אותן לגבוה וכלי הקודש עד שלא נשתמש בהם גבוה רשאי להשתמש בהם הדיוט ומשנשתמש בהם גבוה אסורין להדיוט אבנים וקורות שחצבן מתחלה לבהכ"נ אין בונין אותם להר הבית פ"כ מוכח מתחי' דבריו דהזמנה להדיוט מילתא וכן מוכח מסוף דבריו ואבנים וקורות וכו' ותמה עליו ה"ר תנא בס' פרשת דרכים דכ"ז פ"ב וז"ל הן אמת שמעולם תמהתי על דברי הרמב"ם אלו דמאחר דקייל"ן הזמנה ל"מ היא למה יאסר לגבוה בהזמנתו להדיוט וכו' וצ"ע פ"ש ועין לעיל סימן א' מ"ש בכל דברי הר' פ"ד ז"ל:
וכפי האמור לעיל בכונת הירו"ש דר' חוגא דחי לר' חנניא דאין ראיה מ"ב הברייתות האחרונות לומר דאף לגבוה פליגין דשאני כלי העשוי מתרומת הלשכה כיון שהמעות הקדש נתחללו ע"י שהוזכר בתחילת עשייתן לשם הדיוט וסברא הוא דמתוך חומרו וקדושתו נפסל בעשייתן מתחי' לשם הדיוט וזהו שכ' הר"מ כל הכלים שנעשים מתרומת הלשכה כמ"ש הר"ת בפ"ד מ"ה שקלים אין עושים אותם מתחילתן אלא לשם הקדש ואם נעשו מתחי' להדיוט פסולים כדעת ר' חוגא אבל אה"ן דאף לגבוה פליגין כמ"ש ר' חנינא מהב' ברייתות הראשונות וקיי"לן דהזמנה ל"מ היא ואמטו"ל, פ' בתר הכי דכלי הקודש עד שלא נשתמש בהם גבוה רשאי להשתמש בו הדיוט דקיי"לן כרבנן דהזמנה ל"מ היא:
האמנם זוהי שקשה לדעת הר"מ במ"ש אח"ך אבנים וקורות וכו' אסור לבנותן להר הבית דהרי בירוש' אוקמו הך ברייתא דאבני קודש צריך שתהא חציבתן בקודש במחלוקת ואתייא כרשב"ג ומאחר שפ' כרבנן דהזמנה ל"מ היא אמאי פ' הך ברייתא דאבני קודש וא"ל דלדעת ר' חוגא דאשתועינן חי' זה דכל שנעשה מתרומת הלשכה נתחלל בהניח שם הדיוט עליו ה"נ נימא דהך ברייתא דאבני קודש אתייא אף כרבנן והיה בהניח דהגזבר נתן מפות לאומן לחטוב עצים ואבנים וחצבן לשם הדיוט דפסולות דהא ליתא דהא אמרינן במעילה די"ד ופ' הר"ם סו' הלכות מעי' דבונים בחול ואח"ך מקדשים וא"כ לא יתכן לומר דמיירי שנתן מתרומת הלשכה מעות:
שבתי וראיתי דלק"מ והאמת הוא כמ"ש דלדעת ר' חוגא גם ברייתא דאבני קדש אתיא כדעת רבנן ומיירי שנתן מתחי' הגזבר מעות לחצוב פצים ואבנים ואמט"ל נפסלו כיון שהוזכר עליהם שם הדיוט. והא דאמרי בונים בחול ואח"כ מקדשים הי"ד בקדש הקדשים שהיו בונים מדמי בדק הבית כמ"ש בכתובות דק"ו. מזבח העולה הלשכות והעזרות באין מקדשי בדק הבית. חוץ לחומת העזרה באין משירי הלשכה והר"ם ז"ל בס"ד מה' שקלים שפ' שהיכל והעזרות באין משיורי הלשכה. כבר כתב הרב כ"מ שכן מצא בירושלמי. עכ"פ פ' שהיכל העזרות באין מתרומת הלשכה וכ"ש הר הבית שהרי זה מוסכם אף מתלמודא דידן שאמרו חוץ לחומת העזרה באין משיורי הלשכה. וזהו ששנינו חומת העיר ומגדלותיה באין משיורי הלשכה אבל בית קדש הקדשים באין מבדק הבית כמ"ש בגמ' שם ע"א נשים האורגות בפרוכות נוטלות שכרן מתרומת הלשכה. ואני אומר מקדשי בדק הבית שהרי תחת בנין עשויין ועיין פירוש רש"י וכן כ' הרמב"ם ה' כ' נמצא שכיון שהם תחת בנין והבנין בא מבדק הבית אף הפרוכת מב"ה. נמצינו למדים דבית קודש הקדשים נבנה מב"ה וחוץ לחומת העזרה ואילך נבנה משיורי הלשכה לכ"ע אלא דבהיכל ועזרות פליגי ת"ד עם הירושלמי. דלדעת התלמודא דידן נבנה מב"ה ולדעת הירושלמי משיורי הלשכה והר"מ פ' כדעת הירושלמי
ומעתה אני אומר דהא דאמרינן בונין בחול הי"ד בבית קודש הקדשים שההוצאה היתה מבדק הבית וא"כ אם בונים בקודש יבואו לידי מעילה כמ"ש הר"מ דקייל"ן מועלין בקדשי בד"ה אמט"ל בונים בחול אמנם בחוץ לחומת העזרה בונים בקודש דהא קייל"ן כר"י בקדושין ד' נ"ד דמועלין בחדתין ואין מועלין בעתיקין דהיינו שיורי הלשכה כמ"ש רש"י שם. וכן פ' הר"מ בה' מעילה פ"ו הי"ג וז"ל ולעולם אין מועלין בשיורי הלשכה וא"כ כיון דאין מעילה בשיורי הלשכה א"כ יכולין ליתן מפות לחצב לחצוב להם אבנים דהא משיורי הלשכה הם נותנים ואין מעילה בהם אפי' בהיותם מעות וכיון שכן בונים בקודש ומעתה לדעת ר' חוגא דסובר דכלי העשוי מתרומת הלשכה אם נעשה לשם הדיוט נפסל ה"ן באבנים שנתנו המעות מתרומת שיורי הלשכה נפסלו אם נעשו להדיוט אע"ג דשיורי הלשכה קילי דאין מועלין בה מ"מ לענין זה בקדושתיה קיימא שאם נעשה להדיוט נפסלו ומעתה ברייתא דאבני קודש אתיא אף כרבנן לדעת ר' חוגא דתפתר שנתנו המעות משירי הלשכה ונפסלו בחציבתן לשם הדיוט וזהו שדייק רבינו ז"ל וכ' אבנים וקורות שחצבן מתחי' לביהכ"נ אסורים להר הבית להר הבית דייקא ודכותא שנבנים משיורי הלשכה ועיין רש"י בכתובות דק"ו ע"ב ד"ה חוץ לחומת העזרה וכו' שכ' בפירוש דהחיל בא משיורי הלשכה דהא ודאי הזמנה מלתא כדעת ר' חוגא אבל בבית קה"ק דבונים בחול אה"ן דהזמנה ל"מ היא כיון שאין נותנים המעות בשעת החציבה מתרומת הלשכה.
ומצאתי כדברי אלה להריטב"א ז"ל בקדושין דנ"ד דהא דאמרינן בונין בחול הי"ד בדבר שהיו בונין מקדשי ב"ה דיש בו מעילה אבל מה שבונים משיורי הלשכה בונים בקודש דאמרינן בסוגייא לר"מ דכתנות כהונה שלא בלו דניתנו להנות מהם ואם קידש את האשה מקודשת פריך ליה מהא דתניא מועלין בחדתין ואין מועלין בעתיקין ר"מ אומר מועלין אף בעתיקין שהי' ר"מ אומר מועלין בשיורי הלשכה ואמאי נימא הואיל ונתנו להנות מהם וכו' דהא חומת העיר ומגדלותיה משיירי הלשכה אתו וכו' ועיין פרש"י, וכ' הריטב"א וז"ל וק"ל אשמעתין מאי קו' דלמא כי קתני מועלין בשיורי הלשכה לאו באבני בנין שניתנו להנות בסופו אלא כשקנו ד"א א"נ במעות עצמן וכו' ואיכא לפרושי דהיינו קושיין דהא חזינא דמעות אלו מיוחדין לחומת הפיר שהם צרכי הדיוט והקילו בקדושתן וכו' דכיון דצרכי הדיוט הוא לא הי' לנו להוציא בהם דמי שיורי לשכה שהם קדושים כשם שאין לאדם להוציא מפות הקדש בבניינו מדאקילו בקדושת שיורי הלשכה לעשות מהם צרכי הדיוט ונהנו מהם בתלוש שעל מנת להעלותם בדימוס תקנום וחברום מכלל דמשעת הקדישן נתנו להנות בהם וכו' ואם איתא דבכתנות כהונה הואיל ואישתרי אשתרי ה"נ נימא הואיל ואשתרי שאין מועלין בהם כשעושין מהם צרכי הדיוט במזיד אשתרי לגמרי וכו' עש"ב. הנה כ' הרב שנהנין מהם בתלוש בשעת התיקון וכמו כן כתב אח"כ שנהנים מהם במזיד ואי בונים בחול מה איכפת לן אי נהנים בתלוש ובמה שנהנים אחר הבנין כבר כתב הר' ז"ל קודם לכן דלא איכפת לן דאין מעילה במחובר אל"ו מבואר בדבריו כמ"ש דבנין שעושין משיורי הלשכה בונים בקודש כמ"ש וברור:
ודרך הלוכי חזי הוית לעט"ר וצ"ת. מר זקיני זלה"ה בס' הבהיר מטה אהרן בח"א ד' ל"ח ע"ג הק' על הרמב"ן והריטב"א שהק' על רש"י שכתב בסוגיין וז"ל והא ודאי חומת הפיר אין בה מעילה שאין אדם זהיר מלהנות ממנה לישב בצלה ועליה אל"ו הותרה שגגתן וכו' ותמהו עליו דמה ראיה מחומת העיר שהרי מן הדין אין בהם מפי' לפי שאין מעי' במחובר וכו' ולא אשתרי בהא מידי טפי משאר הקדשות וכו' ותמה עליהם מרן זקני זלה"ה וז"ל תו איכא למידק דאף דנאמר דתלוש ואח"כ חיברו דינו כמחובר ואין מעילה הי"ד היכא שבנאו ואח"כ הקדישו אבל הקדישו ואח"כ בנאו מעל וכו'. וא"כ הכא בחומת העיר שהיו באין משיורי הלשכה ולכ"ע מועלין בהם א"כ נמצא דקודם הבנין היו קדושים והו"ל היקדישו ואח"כ בנאו דמעל אף במחובר ומאי ק' להו להרמב"ן והריטב"א הן אמת דזה לק"מ להרמב"ן והריטב"א דכיון דבונין בחול ואח"כ מקדשים בכל בניני הקדש הה"נ בחומת העיר שהי' משיירי הלשכה ומועלין בשיורי הלשכה לר"מ ודאי בונין בחול וכו' ע"ש ואחרי נשיקת הרצפה לא ידעתי איך כ' כן בדעת הריטב"א כי כפי מ"ש לעיל דברי הריטב"א מבואר בהיפך דמה שהו' בונים משיורי לשכה היו בונים בקודש ומצד הסברא כך צריך להיות דהא דבונים בחול היינו לחלל אח"כ המעות על אותו בנין והיה קודש אבל בחומת העיר שהוא צורך הדיוט כיצד יחללו עליו קדושה בדבר שלא תחול עליו קדושה וברור
והנה עמ"ש הר"מ בפ"א דבית הבחירה דאבנים וקורות שחצבן לביהכ"נ אסורי' להר הבית כ' מרן תוספתא אבנים וקורות שחצבן להדיוט אסורין לגבוה ומשמע לרבינו דבהכ"נ לגבי הר הבית קרי לי' הדיוט ותימא דמנ"ל לרבינו לפרש כן ושמא במקום אחר מצאו רבינו ע"כ. ולע"ד נר' לי דרבינו למד כן מדברי הירושלמי הנז"ל שאמרו סבור מינה מה פליגין להדיוט דהיינו מזוזה אבל לגבוה לא מן מה דתני אבני קודש וכו' ש"מ אף לגבוה פליגין נמצא דמזוזה קרי ליה הדיוט לגבי אבני קודש וכ"ש בית הכנסת ודו"ק