כפי אהרן חלק א· רבי אהרן בן עזריאל
אבן העזר · סימן ך
נשאול נשאתי מעיר אנדינופלי יע"א וז"ל שאלה ארבע' אחים ראובן שמעון לוי ויהודה כי מעת הריונם והולדם כולם דרו בבתי אחדים עליים תחתיים ושניים מאביהם. ובמשך הימים ראובן השיא את בתו ליהודה אחיו הקטן ומת יאוד' בלא בנים והניח אשתו מעוברת שילדה ולד בלתי נודע אם כלו לו חדשיו אם לא ומת והיא נפלה קמיה שמעון ולוי שני אחי המת הנשואין לחולצה במקומותינו אלה דפשטה תקנת רגמ"ה ז"ל אפילו מספק שלא לישא ב' נשים וגם בכח שבועה חמור' בעת הנישואין שלא לקחת אשה על אשתו אפילו במקום מצוה.
ובכן אי מט' היות היבמה נשארת מעת מעוברת ואי מט' התקנה והשבועה כאמור הרי מעת מיתת הבעל לא נתנו אל לבם בשום פנים אלא לחלוץ לעת מקרה בלתי טהור הוא אשר היה אסון בעובר הזה. ועתה מספקא לן אם אחרי שיחלוץ לה אחד משני האחים האם מותרים לדור עם היבמה בבתים אחדים כאשר השכן השכינו עד עתה באחדו' נחל' אביהם או לא יורינו המורה ושכמ"ה.
תשובה ראיתי את השאלה ואת אשר נגזר עליה מפי עליון מעלת הרב הכולל רב יוסף סיני מר דיינא בעי"ת הנז' הלכה זו העלה וביאר עליה באר רחובות אסף המזכי' כל דברי הפוסקים הם המדברים בפרט זה ודן את הדין הוראה להיתר שיכולין אחי ראובן הנז' לדור עם החלוצה כמאז וכמקדם ונוסף גם הוא כי חד מינן מרשומי חכמי עירנו מעלת הרב המובהק נחית לעומקא דדינא רחימא דנפשאי כמהר"ר ברוך פינטו יצ"ו אף הוא היה מתכוין שר המסכים עם מע' הרב הפוסק וכשאני לעצמי אף כי איני מופנה מכל הצדדין ובפרט כי אני טרוד בהדפסת ספרי זה הקטן כפי אהרן וטרדין' עלי' אדמה כתרוני הקיפוני מן הראוי היה להיות חושך עצמי מן הדין ואחרי שכבר יצאתה הוראה להיתר מפי אריות שני המאורות הנז"ל שיחל"א כמעט יהיו דברי אלה יהודה ועוד לקרא אכן לעשות רצון צדיק הוא עידינו מאור עינינו מע' הרב המופלא מוכתר בכתר תורה וכתר מלכו' יקיר' יקרנו רוח אפינו יצ"ו שהפציר בי לחוות דעתי הקצרה לעשות רצונו אמרתי אשנה פ' זה בקצרה. כי באמת אין כל חדש וכבר בא הכל מפורש בדברי הפוסקים.
אע"ן ואומר הנה שורש דבר זה הוא מתשו' הרשב"א ז"ל הביאה רבינו הב"י ז"ל באה"ע סי' קי"ט ופ' מור"ם ז"ל סו' סי' זק"ן ושורש דברים אלו פתוח אלי מים ים התלמוד בכתובות דז"ך ואי' נמי בירושלמי ובמסכת שמחות ומשום דבגמרא איתא דגבי שבויה התירו לר' זכריה בן הקצב שתדור עמו בחצר פ"י שהיתה נכנסת בסוף בניה ויוצאה בראש בניה ובעו בגמר בגרושה מהו ופשיט לאיסור מדתניא המגרש את אשתו לא תנשא בשכונתו ואם היה כהן לא תדור עמו במבוי ובתר הכי קאמר בגמ' מעשה בארוס וארוסתו אותיב גברא בינייהו ופריך והתניא במד"א מן הנשואין אבל מן האירוסין אין לבו גם בה ומשני שאני הכא דחזי להו דהוו גייסי בהדי הדדי ופרש"י גייסי מכרת ברמיזותיו וקריצותיו. ומתוך כך פ' הרשב"א בתשו' סי' ר"ט במעש' שבא לידו בחולץ וחלוצה דהוו גייסי אהדדי מחמת שהיתה אוכלת על שולחנו בעוד בעלה בחיים וכן לאחר מיתתו והשיב מסתברא כל דחזינא להו דגייסי כי הני אסור וכו' והנה רבני האחרונים ז"ל שקלו וטרו בתשו' הרשב"א וענו ואמרו עליה דברים הרב בתשו' ח"א סי' צ' וצ"א והב"ח בתשו' סי' ל"ח והרב משאת בנימין סי' קי"ב ומהר"מ מלובלין סי' קל"א כל א' תפס לו דרך וכבר הביא הרב הפוסק יצ"ו כ"ז והאריך במקום שצריך לקצר. ותוכן דבריו יצ"ו כי שנייא נ"ד מכל נדונות הרבנים הנז' כי הכא לא אכלו על שולחן א' ולא גייסי ונמצא העיקר חסר וב' כי כשמת בעלה הניחה מעוברת ומעולם לא היה זמן שאסקו אדעתייהו היבמין לחלוץ וגם הוסיף דשנייא נ"ד שיש שבועה לחתן במקומם שלא לישא ב' נשים אפילו במקום מצוה תחת שלש אלה אשר כאן נמצאו וכאן היו מאי דלא אשתכח בנדון הרשב"א ולא בנדון הרבנים הנז'. יוסף הוא המסביר דיש מקום להקל להתי' הדירה בנ"ד הן אלה קצות דרכיו של הרב הפוסק יצ"ו.
ואני בעניי אומר לית דין צריך בושש ואין מקום להסתפק בנ"ד דאתנהו כל הני למעליותא דודאי משרא שרי אלא גדולה מזו אני אומר דאפילו אם הוה נ"ד כנדון הרשב"א שאכלו על שולחן א' אחר מיתת הבעל יש להתיר דהנה הלכה רווחת ומסורת היא בידינו. דכל דאיכא ספק ספיקא ואפילו בפלוגתא דרבוותא יש להתיר בשופי ואפילו בדבר ערוה החמורה העלו גדולי האחרונים ז"ל דבדאיכא תלת ס"ס לכ"פ יש להתיר לכתחי' כמצויין אצלי אל מקום אחר והדברי' ברורים. כ"ש בדבר ששורשו מדרבנן משום גזירה והרחקה והנה אומר בקצרה מה שבינותי מתוך ספרי רבני האחרונים ז"ל בענין זה ואראה והנה שלשה מחלוקת בדבר הא' הוא פלוגתא בין מהראנ"ח ובין מהר"מ מלובלין ז"ל שם והוא בסוג הגייסות דמהראנ"ח ז"ל שם בב' תשובותיו תפס במושלם דאם אכלו על שולחן א' אחר מיתת הבעל דיי בזה להיקרא גייסי וכפי הפשט המובן מתוך דברי הרשב"א ז"ל אבל מהר"ם ז"ל כתב דלא מקרי גייסי אלא אי חזינן בהו גייסות בצחוק והיתול וקירוב בשר אבל מפני שאכלו על שלחן אחד כדרך כל הארץ אין זה נק' גייסי ואימור מעולם לא עלה על דעתם להתקרב קורבה של אישות ואינה מכירה ברמיזו' וקריצותיו ובזה לא דיבר הרשב"א לאסור ע"ש שהאריך וכ' כי גם מהר"מ מפאדווא בתשו' סי' י"א קאי בשי' זו להתירה ע"ש והר' ב"ח ז"ל בתשו' שם אעפ"י שמתחילה עלה על דעתו כדעת מהר"מ מלובלין והאריך בהוכחות וטעמים מספיקים ומסבירים לזה מ"מ בסו"ד לא מלאו לבו להסיע דברי הרשב"א מפשוטן דסתמיות דבריו משמע דכל שאכלו על שולחן א' אחר מיתת הבעל גייסי מקרי ואסור לדור יחד עש"ב. ונמצא מהראנ"ח והב"ח חולקים עם מהר"מ מפדווא. ומהר"ם מלובלין ז"ל והרב מ"ב ז"ל שם קאי בשי' מהר"מ ומהר"ם ז"ל הרי בידינו פלוגתא א' גם את השני מצינו פלוגתא אחריתי בין הפוס' הנז"ל דהנה מהראנ"ח ז"ל ז"ל שם העלה להקל בזמן הזה מט' דמצות חליצה קודמת וא"כ לא דמי לארוס' שהיו מקוים ומצפים להתקרב זע"ז משא"כ חלוץ וחלוצה בזה"ז דמצות חליצה קודמת מעולם לא אסיקו אדעתייהו לאיקרובי גם מהר"ם ומהר"מ הנז"ל קיימי בשי' זו ע"ש אך הרב ב"ח ז"ל מיאן בטענה זו עיין בדבריו טעמו וממשו הרי בידינו פלוגתא ב'. יבא השלישי מחלוקת אחר דהנה מתוך דברי הר"ן ז"ל מתבאר דבגרושה כל אלו ההרחקות שהוזכרו בתלמוד הוא אם דרים ב' לבדם אבל אם יש שומרין כההיא דר' זכריה שרי ואפילו בחצר א' ומהראנ"ח שם בתשו' הב' עשה סמוכו' גדולות לסברא זו מדברי הש"ס והפוס' ובפרט מדברי הרשב"א עצמו עש"ב דבשמירה כל דהו סגי לענין היחוד ועיין לו עוד בתשו' סי' ו' באורך וכדו חזיתיה להרב פרח מ"א ז"ל בסי' י"ז מח"ב העלה דדעת הירושלמי וברייתא דמס' שמחות ורש"י וסמ"ג והריטב"א והרמ"ך דהגרושה מותר' לדור עמו בחצר פ"ש. ובדעת הר"ן נסתפק ע"ש. והמדקדק בדבריו יראה דבגרושה מן הנשואין מיירי הרב ז"ל וזה ממ"ש בסו' השאלה ז"ל כ"ש דבגמרא פסקינן דבנתגרשה מן האירוסין אין לבו גס בה ומות' לדור בחצר וכך היא הסכמ' כל הפוס' ובנ"ד נתגרשה מן האירוסין וכו' עכ"ד. והנה ארוסה בדגייסי לא יהיה חמו' יותר מנשואה ודכוות' החלוצה לדעת הרשב"א בדגייסי לא הוי יותר מארוסה בדגייסי וכיון דבגרושה מן הנשואין שרי בחצר א' ה"ה ארוסה וחלוצה בדגייסי ודוק היטב. גם המסתכל יפה בדבריו יראה דאין טעמו משוה דאין איסור בביאת גרושתו אלא טעמו דכיון דקיל מיהא האיסור סגי כשיש דיורים בחצר עש"ב וכ"ש לדברי התוס' שהביא שם דפי' שכונה היינו ג' בתים והיינו אפילו בנשואה אשת ישראל א"צ להרחיק יותר מג' בתים ובחצר עצמו וכן העלה ה' בית דוד ז"ל בחאה"ע ד"פ פ"א ע"ש איברא דמסתמות דברי שאר הפוס' אין נראה כן כמובן הרי בידינו מחלוקת שלישי ומעתה אחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת אין ספק דאפי' אי הוה עובדא דל"ד בענין שגם אחרי מיתת הבעל אכלו על שולחן א' אפי"ה יש בידינו דרך סלולה להתיר הדירה בחצר א' מכח ס"ס ס' אי הלכה כרש"י והריטב"א והרמ"ך ודעימיה דגרושת ישראל אפי' מן הנישואין מותר' לדור עם המגרש בחצר דבשמירה קלה כי ההיא דזכריה סגי ומסגי וה"ה לחלוצה וארוסה אפילו גייסי כאמור. וממוצא דבר שתים זו שמענו אם תרצה לומ' דהרשב"א מדבר אפי' בחצר שדרים בו רבים ופליג אכולהו אינך רבוותא וכדמשמע מסתמות דברי האחרונים ז"ל א"כ אימור הלכ' כרבים הינך רבוותא ודלא כהרשב"א ז"ל ואם תאמר דהרשב"א מיירי בחצר שאין אחרים דרים ולא פליג אאינך רבוותא א"כ בנ"ד דיש הרבה ב"א דרים בחצר בטלה מחלוקת ושרי. ואת"ל דהלכה כהרשב"א לפי הפשט המובן מדבריו דבחצר אסור ל"ש יש אחרים עמהם ול"ש יש בתים רבים אימור דהלכה כמהר"מ ומהר"מ ומ"ב דהאכילה על שולחן א' לא מקרי גייסי כל שלא ראינו ביניהם קורב' דקלות ראש ודרך אישו' ושזהו דפת הגאון הרשב"א לפי דעתם ז"ל ודלא כמהראנ"ח והב"ח ז"ל ואת"ל דהלכה כמהארנ"ח והב"ח דגם בקריבה קלה כזו גייסי מיקרי אימור ה' כמהר"מ ומהר"מ ומהראנ"ח דע"כ לא אחר הרשב"א אלא לזמניהם אבל עתה דמצות חליצה קודמת וכיון שמעולם לא עלה בדעת' שיהיה להם ישיבה א' ולא קרב זה אל זה לא דמי לארוסה ואפי' גייסו פורתא כעין זה שאכלו על שולחן א' לא מפני זה מכירים בקריצות ורמזים ושרי לדור בחצר א' וכיון דאית לן תלתא ספיקי וגם הם מתהפכים כמובן אין ס' דיש להתיר בשופי.
וכדי שלא יהיו דברינו מדרש בלא חידוש אמרתי לקענ"ד להביא מן החדש דיש עוד מקום להקל בנ"ד ולעשות עוד ס' רביעי דאפ"ל דע"כ לא החמיר הרשב"א אלא משום דקאי בשי' התוס' ביבמות די"א דהחלוצה אם באו עליה אחין אחר חליצה דעובר בלאו וכן הוא דעת הרמב"ן הב"ד הרב ב"ש בסי' קס"ב ס"ק א"ב אך לדעת רש"י ודעימיה וכן פ' מר"ן בש"פ שם דעובר בעשה והיינו עשה דאשר לא יבנה את בית אחיו בית א' הוא בונה וכו' והוי לאו הבא מכלל עשה איפשר דכיון דקיל שעכ"פ אין בו מלקות אין צריך להחמיר בו כו"כ ומעין זה כ' הר"ן בשם ר"י דאעג"ב דגרושה שנישאת צריך להחמיר שלא תדור במבוי מ"מ אם נתגרשה אחר שנישאת מותרת לדוד במבוי לפום מאי דמסקינן בקידושין פ' יו"ד יוחסי' במחזיר גרושתו בפל ולא קדש אינו לוקה וכיון דליכא מלקות אינו איסו' חמור עכ"ד אלמא אי ליכא מלקות יש להקל ולמיסק דרגא וה"ן י"ל דלדעת הסוברים דאינו אלא לאו הבא מכלל פשה איכא למיסק דרגא ולהתיר גם בחצר והרשב"א שאסר הוא משום דסובר דלאו גמור הוא ויש בו מלקות ודוק בדברי הר' משל"מ בה' יו"ט פ"א ה' י"ז שכתב ז"ל עיין בהרא"ש פ"ב דכתובו' דבא"ה החמירו טפי מגרושה שהיא בלאו וכו' ובפ' בן סורר בעובדא דתהו' גברא שהעלה טינא פריך בשלמ' למ"ד א"א היתה שפיר אלא למ"ד פנויה היתה מאי כולי האי ואיכ' למידק פנויה נמי כל שאינה מיוחדת לאדם א' אסירא מדאוריית' לכ"ע כמבוא' ריש ה' אישות ומה לי איסור לאו מה לי איסור עשה זי"ל עפ"י מ"ש הרב המגיד וכו' ולפי"ז עלה בידינו דלא אמרינן מה לי איסור לאו וכו' אלא באיסור לאוין שחייבין עליהם מלקות פכ"ד ודוק היטב והיה צריך להתבונן ולהאריך עוד בזה אך אין הפנאי מסכים.
לכל הדברות ולכל האמירות למאי דאתאן עלה בנ"ד אשתני טובא למעליות' כמ"ש ה' הפוסק חדא והיא גדול' שבגדולות לענ"ד כי לא אכלו על שולחן א' אחר מיתת הבעל ובכי האי גוונ' לא גייסי כלל מקרי כמבואר גם מתוך דברי הרשב"א ואעפ"י שמתשובה הראשונה של מהראנ"ח אי אפשר בשום פנים לצאת י"ח משום דבהדיא קאמר בסו' דאעג"ב דלא הוו גייסי אחר מיתת הבעל לא קודם מיתת הבעל אכלו על שולחן א' ואפי"ה אסר הרב ואחר לא תהא כזאת בישראל ונמצא לדעתו ז"ל בתשו' זו לא הונח לנו עדיין בנ"ד ולא כמו שחשב הרב הפוסק יצ"ו כי יצאנו י"ח גם מתשו' זו וכבר השיגו הרב הפוס' השני ר"א ור"ן ברוך טעמו יצ"ו אכן לדעתי קלה כמות שהיא נראה כי מהראנ"ח ז"ל חזר בו מזה בתשובתו השנית וכן מבוא בהדיא בדבריו בדף קל"ה סו' ע"ב דוק בדבריו וזהו שכ' מהר"מ מלובלין ז"ל שמהראנ"ח חזר בו ר"ל לא ממה שכ' התשו' אעפ"י שלעבר נשאלתי על נד' כזה ולא התרתי עתה אני מתיר מפני דוח' הבתים וכו' פ"כ לא זהו החזרה דהא לאו חזרה היא אלא ט' מחודש יש כאן אבל האמת כי מהראנ"ח חזר בו בהדיא כמו שכתבתי גם מצד הסבר' התשו' הא' של מהראנ"ח היא תמוהה לעין כל חוזה כי הוא מוסיף גם על דברי הרשב"א ז"ל דאילו הרשב"א לא אסר לא כשאכלו על שולחן א' אחר מיתת הבעל דאז יש מקום לדינו של הרשב"א דדמי לארוסה בדגייסי אבל הרב בא להוסיף דגם על האכילה שאכלו על שו"א בחיי הבעל הלזה יקרא נמי גייסי באמת זו מן המתמיהים דא"כ לא הנחת בת לא"א והלא כל הקרובים הם ונשיהם אוכלים על שולחן אחד וחלילה לישראל קדושים לומר בזה גייסי ואיך שיהיה אין ס' בזה דמהראנ"ח בתשו' הב' חזר בו ותפס עיקר דט' הרשב"א משום שאכלו על שולחן אחד אחר מיתת הבעל. וא"כ בנ"ד דלא כך היה מעשה ולא אכלו יחד אחר מיתת הבעל לא יהא חמור זו יותר מארוסה בדלא גייסי דלכ"ע מותרים לדור בחצר א' בלי חולק וכמ"ש הרב פמ"א ז"ל שם בסו' התשו' גם הט' הב' שכ' הרב הפו' יצ"ו מפאת אריה דשבועתא דרביעא עליה לדעתי הוא אמתני וחזק ולא דמי לחרם רגמ"א ז"ל דלא חשש לו הרב ב"ח בנותן טעם כי הוא יחשוב בלבבו לאמר כי מצוה קעביד ע"ש. לדעתי יש לחלק חדא ועוד קאמינא חדא דחומר שבועה שמיע להו לאינשי יותר מחרם רגמ"א ועוד כי על חרם רגמ"ה כמה דיות נשתפכו די"א כי במקום מצוה כגון יבום או שהתה יו"ד שנים לא גזר ועוד י"א כי לא גזר רק עד אלף החמישי כמבואר כ"ז בדברי מר"ן ומור"ם בסי' א'. אכן על דברת שבועת תאלקים ובפרט כפי המוצג בשאלה דהכי נהיגי באתרייהו לבטא בשפתים אפילו במקום מצוה תו אין מקום אפילו לתינוקות לטעות דמצוה קעביד ואין ס' דמעולם לא עלה על דעתם בשום זמן לקרב אלא לודאי לרחק הרחקה יתירה. ול השלשה ל"ו בא גם היא ט' בריאה וחזקה כי תכף למיתת בעלה יצאת מעוברת ורחוק מאד מאדם יחוש למיעוט דמפילות אדרב' הלך ילך אחר רוב נשים דמתעברות ויולדות ואו באיסור חמור דאשת אח אגידה בהו ובכן אין ס' בדבר לענ"ד דמותרים לדור בחצר א' וגדולה מזו מצאנו להרב הגדול כמהרח"ף ז"ל בספר הבהיר חיים ושלום ח"ב סי' ד"ק התירו הוא והרבנים הקודמים ז"ל אפילו עשו"א תמיד אחר החליצה ומשום דלא הוו גייסי ע"ש. וכ"כ בתשו' עיני דוד דף פ"ד ע"א פ"ש. כן נלע"ד להלכ' ולמעשה אם יראה וירצה לפני מי שגדול הגאון הג' המפורסם אבי התעודה מוה"ר הגדול ראשון לציון גדול הנאמר באברהם יצ"ו וצור ישר' יצילנו משגיאות כי"ר. הכ"ד זעירא דמן חברייא.
אענ"ה ס"ט.
הנה אחרי שהסכים עט"ר מוה"ר הגדול גאון עוזינו יצ"ו בפסקי זה להלכה ונשלח פס"ד זה לעי"ת אינדרני יע"א הנה מע' הר' המובהק זר"ק כמהר"ר משה בכמהר"ר רפאל יצ"ו מאריה דאתריה שם שלח פס"ד ליד עט"ר מוה"ר הגאון יצ"ו הורה גבר לאסור איסר בנדון הנז' וחולק על הר' הפוס' הראשון פורת יוסף יצ"ו ככתוב בד"ק באורך. והנה מוה"ר שיחל"א שלח אלי הפס"ד הנ"ל כדי לחוות דעתי הקצרה. וכשאני לעצמי צר לי מזה הענין כי מע' הר' המובהק כמהר"מ יצ"ו כבודו חביב עלן והוא מפורסם מזמן רב דיינא דנחית לעומקא של הלכה והטוב טוב היה שלא להתערב בענין זה לבל ימשך מזה ח"ו מחלוקת במחנה תהילתם. אכן מה אעשה ואין מסרבין לגדול הדור אבי התעודה מוה"ר יצ"ו ואחרי דברו לא אשנה. לכן באתי לחוות דעי קלה כמות שהיא.
ואומר אעפ"י שכבוד הר' מ"ד כמהר"מ יצ"ו חביב עלי מ"מ האמת יותר אהובה לבלתי הכר פנים במשפט. ולדעתי הקצרה אחהמ"ר מכת"ר וחסידותו לא צדק בפסק זה.
ראשית אחריו הניח ליסוד כי על היות בת אחותו בנדון הרשב"א מקרי גייסי ורצה להתלמד כן מדברי הר' מב סי' קי"ב שכ' ז"ל אף אנן נמי נימא דדווקא בנדון של הרשב"א שבת אחותו היתה ומסתמא קרובה דעתו לגבה ע"כ ומזה רצה ללמוד דגם בנדון דידן שהיא בת אחיו וגדלו ביחד מקרי גייסי אהדדי. ואני אומר לשרי' לן מר כי במחילה אין מקום לדברים לו והנה סיום דברי המ"ב ז"ל הויין תיובתיה וכל משך תשובתו הנה הר' מ"ב סיים תכף אחר הדברים הנ"ל ז"ל ועוד דחיבה יתירה נודעת לכל אדם מתוך מעשיו ומוכחה מילתא טובא דאי לאו חיבה יתירה לא הוה מוותר כו"כ משלו להאכילה על שולחנו כמה שנים מפיתו תאכל ומכוסו תשתה בחיי בעלה ולאחר מותו ולפיכך כל כה"ג מעשיו מוכיחין טובא שחפץ בה ובאהבתה ישגא מאוד וראוי להחמיר כל כה"ג משא"כ בנ"ד דליכא שום חשש בעולם ולא מעשיו מוכיחי' שחפץ בה ולא שום אהבה וגייסות בעולם וכו' עכ"ד. הנה בפי' כ' דט' של הרשב"א מפני שאכלו על שולחן א' ימים רבים והאכילה מממונו הוא ההוכחה שחפץ בה ולא על היותה בת אחותו. ותימא על הר' הפו' יצ"ו איך חשב כזאת על המ"ב כי הוא אדרבא צווח ככרוכייא ואמר ז"ל ואי משום שהיה רגיל בחיי אחיו בעסק הלימוד וכו' וכי יעלה על הדעת שבשביל זה הוא נתן עיניו באשתו וכו' עכ"ד א"כ איך יתכן לומר שמפני שנתגרלו בבית א' יהיה זה קרוי גייסי ולדעתו של הר' הפוס' יצ"ו בואו ונאסור בני אחים שלא ידורו בחצר א' אחר שנישאו לאחרים וזה דבר זר שאין הדעת סובלו ואפי' בארוס וארוסה לא אסרו אלא בדחזינן להו דגייסי הא לאו הכי אפי' שהיו ארוסין זמן רב מותרי' לדור בחצר א' ובני אחים לדעתו יצ"ו יהיו אסורי' זה לא ניתן ליאמר. אבל כונ' הר' מ"ב הוא לומר דאחר דראינו מעשים מוכיחים שחפץ בה איגלאי מילתא למפרע שהיה בניהם אהבה גם מזמן שגדלו יחד אבל אם לא ראינו עתה שום הוכחה ודאי אין לחשוד בבני ישראל חלילא.
עוד כ' הר' הפוס' יצ"ו דגם בנ"ד אכלו על שולחן א' ולכל הפחות כל ו' ימי אבלות וכו' עכ"ד. לזאת אומר גם אנחנו לא הסכמנו עם הר' הפו' פורת יוסף אלא במונח שלא אכלו על שולחן א' אחר מיתת הבעל דאז מיקרי לא גייסי. ואמנם עתה אם אמת כדברי הר' הפו' כמהר"מ יצ"ו שאכלו על שולחן א' אחר מיתת הבעל וגייסי אין ס' שהיה צריך לאסור כי מי יקל ראש נגד אדונינו הרשב"א ז"ל אכן אי מסתמיך ואזיל למה שאכלו בשבעת ימי האבלות לדעתי גם בזה יש להקל וכמו שהעלה הר' מ"ב שם ומהר"מ מלובלין ומהטעמים הכתובים שם דטרודים באבלם וגם שהיו בני אדם אחרים עמהם ע"ש והדברים ק"ו בנ"ד לפי מנהג אנשי אורומילי שכל הקרובים באים לאכול עם האבלים ויושבים אנשים ונשים בסעודות ההם. וגם נדון הב"ח אינו דומה לנ"ד כמובן. וכבר הארכתי וכתבתי לעיל כל הפלוגתות שנאמרו בדברי האחרונים ז"ל והספק ספקי שיש לעשות והמיקל בזה לא הפסיד. ומה שסמך הר' הפו' על תשו' מהראנ"ח כבר מילתי אמורה לעיל שמהראנ"ח חזר בו.
כתב עוד הר' הפו' יצ"ו ז"ל ועוד דהאי מילתא איסו' דאוריית' הוא לרוב הפוס' וכו' זולת הרמב"ם פ"א דיבום שכ' שהוא מד"ס וכבר תמהו עליו וכו' עיין בהמ"מ וכו'. ומעתה כיון דהוי איסו' דאורייתא יש לנו לילך אחר המחמיר כ"ש בנ"ד דאין מי שהיקל עכ"ד יצ"ו.
ואני אומר גם לזה יסל"ח מר כי ספרין פתיחו ומעשים בכל יום דבתלת ס"ס דפלוגתא דרבוואתא מקלינן גם באיסו' ערוה החמורה וכמ"ש בעניי בפסקי הראשון דאית בנ"ד תלת ס"ס דפלוגתא דרבוואתא ויש להקל בשופי אין צורך לכפול הדברים ומ"ש שאין מי שהיקל בנ"ד אדרבא מתבאר מדברינו לעיל שרבו המקילין על האוסרין וחזיתיה עוד להר' הפו' יצ"ו שכ' ז"ל ואגב ראיתי שנפל טעות בספרים בדברי רבינו בעה"ט ומר"ן בשה"ט שכתבו החולץ את יבמתו וכו' עובר בעשה לענ"ד במקום תיבת בעשה צריך לכתוב בלאו עיין להר' הלבוש ובכן סרו מהר תלונות הר' ב"ח והר' בית שמוה וכן בדברי הר' ב"ש במקום הרמב"ם צ"ל הרמב"ן ודו"ק ל"ד יצ"ו.
ואני אומר קו' הב"ח והב"ש קו' חזקה היא וגם רש"ל בס' יש"ש היק' כן ולא נחה דעתי בדברי הר' הפו' יצ"ו להטעות כל הספרים במור ובש"ע ובפרט כי בחיבור הגדול בית יוסף לא הזכיר דבר מזה וידוע כי הש"ע הוא מפתח של ס' ב"י וא"כ אין לייחס טעות בש"ע מה שלא הוזכר אפי' ברמז בב"י ועיין להר' ידיו של משה ז"ל ד' ק"ד ע"א שיישב דפת הרמב"ם שכ' מד"ס שכונתו לומר בעשה כדעת הטור ומר"ן ז"ל ושיש נפקותא בין עשה לל"ת ע"ש. איברא שהלבוש כן דעתו ז"ל דבחלוצה ליכא עשה אלא לאו וכקו' הב"ח והב"ש. אכן לענ"ד יש לקיים גירסת הטור ומר"ן ז"ל ואין צורך להטעות הספרים ויתיישב קו' הב"ח והב"ש על פי מה שמצאתי להריטב"א בחי' יבמות על ד' י"א וז"ל אתמר הבא על יבמתו וחזר ובא הוא או א' מן האחים על צרתה פרש"י ז"ל דהאי עשה היינו מדכתיב אשר לא יבנה את בית אחיו דדרשי' במכילתא בית א' הוא בונה ואינו בונה ב' בתים והו"ל לאו הבא מכלל עשה. והק' ר"ת דהא גופיה דקרא לאו הוא כדאי' לעיל ואיך דיינינן מאי דנפיק מיניה לאו הבא מכלל פשה דאי כתיב ולקחה לו לאשה ויבנה את בית אחיו הו"ל למדרש הכי וזו קו' גדולה ואיך נעלמה מעיני המאור הגדול דש"י ז"ל ושאר הגאונים. אך נ"ל דמשמע להו שהכתוב אמר ככה יעשה לאיש כדי שלא יבנה עוד את בית אחיו שהיה לו לבנות ומבית אחיו שהיה לו לבנות דרשי' בית א' היה לו לבנות ולא ב' בתים עכ"ד. נמצא לפי דברי הר' ז"ל העשה הוא ככה יעשה לאיש שהיא מצות החליצה. ומתוך העשה הזה למדנו ב' לאוין והם לאו הבא מכלל עשה דהוא עשה הלאו הראשון הוא שאחר שחלץ לא יחזור עוד ויקחנה וזהו אשר לא יבנה ר"ל כדי שלא יבנה עוד ולפי שלא נכתב להדייא בלשון צווי לא יבנה עוד לא בלשון שלילה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה ע"כ נקרא לאו הבא מכלל פשה דהיינו העשה של החליצה שהוא המאמר ככה יעשה לאיש שהוא עשה גמור בלי ס'. והלאו הב' הוא מוצא ג"כ מן העשה הזה והוא אומרו אשר לא יבנה את בית אחיו ומינה שכשהיה בונה לא היל"ל לבנות אלא בית א' ולא ב' בתים ונמצא בזה סלקי שפיר דברי הטור והש"ע כי בשניהם עובר בעשה וזה נכון לע"ד
ומ"ש עוד הר' הפוס' יצ"ו בענין ס' רבינו פרץ ז"ל דהרבה חולקים עליו וסוברים דאם ילדה ולד שלא כלו לו חדשיו דמותרת להתייבם לא ידעתי למאי נ"מ טרח וכתב לה הר' הפוס' יצ"ו הך שקלא וטרייא ואין זה ענין כלל לנ"ד שהרי כל עיקר האיסו' בנ"ד לדעת הרשב"א ז"ל האוסר הוא מפני שבזמן שאכלו על שולחן א' מאז גייסי אהדדי שבאותו זמן היה בדעתם להתקרב אף שאח"ך חלץ חוששין אנו שמא נשאר ביניהם אהבה וריעות מאותו זמן שהיה בדעתם להתקרב ומכרת ברמזותיו וקריצותיו דומייא דארוסה שביאודה דבגימר' דכיון שבזמן שהיו ארוסין הוו גייסי אסרי' אח"ך לדור במבוי או בשכונה למר כדא"ל ולמר כדא"ל משא"כ בנ"ד גם כי נימא דחשיב האכי' שאכלו אחר מיתת הבעל גייסי הי"ד בזמן שהיתה ראויה האשה להתייבם אבל בכעין נ"ד שבשעה שאכלו היתה אשת אחיו מעוברת הא ודאי החולץ לא עלה על דעתו שתפיל כדי להכנס בהך פלוגתא דרבינו פרץ והחולקים עליו. אדרבא הלך אחר רוב נשים שמתעברות ויולדות ולד שלם בזמנו ונמצא אותה האכי' של אותו זמן אין בה שום גייסות ולא שום קירוב דדברים שבצנעה וכשהפילה אח"ך מה לנו לחוש להכניס עצמינו בפלוגתא דר"פ ז"ל כיון דהם לא גייסי כלל. ואם כונת הר' הפו' יצ"ו הוא לומר דניחוש שמא ע"י דידתם עתה בחצר א' יהיו גייסי מחדש זה לא אמרו אדם מעולם דאי הכי הרשב"א וכל הפוס' הנז"ל אמאי נקטו הגייסות מחמת האכילה תפ"ל מט' הדירה בחצר א' אבל האמת דכמו שאין איסו' לדור עם כל העריות בחצר א' כי לא נחשדו ישראל על כך כן אלו מותרים לדור הואיל ולא גייסי.
וכ"ז לדעתי הם דברים פשוטים יותר מביעתא בכותחא. סו"ד אני במקומי עומד כי הדין עם הר' הפו' הראשון יצ"ו שמותרים לדור בחצר א' ואפי' מבלי ט' דוחק הבתים. והנלע"ד כו"ח והבוחר יבחר. הלא כה דברי זעירא דמן חברייא. אני
אענ"ה ס"ט.
אנכי הרואה תורה תתומה ניתנה אשר כוננו ידי ידי"ן רב אחאי גאון מע' הר' המובהק לנוגה ברק הר' ר"מ ור"מ
אינדירני יע"א לאסור איסר על נדון שבא לפנינו יבם ויבמתו לדור בחצר א' אחר החליצה וכנגדו אזר כגבר חלציו ראש ב"ד מקודש מע' הר' המופלא ח"ק לישראל כמוה"ר
אהרן עזריאל צ"ו בכחא דהתירא ומשני הצדדין נשאלתי לחוות דעתי מה אפנה ומה אומר אילו ידעתי מתחי' שהענין היה נוגע להצד השייך לידי"ן רב אחאי
משה ספיר' גזרת יהלום המנותא ליהוי שלא הייתי מניח לשום דיין בעיר שיטפלו בזה דמלבד כי ידעתיו גבר ועוז במלחמתה של תורה ידיו רב לו למשקל ולמיטרי בהלכה זאת לא זאת כי כל א' באתריה ידע הענין על בוריו לא כן השוכן בארץ מרחקים והן כי היום איני רואה רק שמר אמר גייסי אהדדי ומר אמר כי לא גייסי אהדדי.
ולדידי כל דבר רחימא דנפשאי רב אחאי כמהר"ר אהרן
עזריאל יצ"ו שקולים במאזני צדק ודעתי נוטה אליהם דמאחר דהיתה מעוברת הגם כי אכלו אהדדי אין לנו לאוסרה זולת אי אכלו בתר דהפילה ורואין דהוו גייסי אהדדי אז אין לנטות ימין ושמאל מדברי הרשב"א ז"ל ועמו המדע והחכמה וכאשר ראה בעיניו או שהעידו לפניו כן יעשה ותל"מ הכ"ד נאמן אהבתו מוטל על ערש בסובלי חולאים המעתיר לצור עוזי ומעוזי הצעיר.
אברהם אשכנזי ס"ט.