אור ברסלב
כפי אהרן חלק א אבן העזר › סימן יג

כפי אהרן חלק א· רבי אהרן בן עזריאל

אבן העזר · סימן יג

סימן יב

שליו היתי בביתי והנה יד שלוחה אלי ובידו איגרת חתומה ניתנה וכפותחי נתמלאה הבית כולו אורה ושמחה כי קרן אור פני משה כפני חמה מגילה ניתנה תורה תמימה. זאת התורה אשר ס"ם משה סמא דחיי ותהי בפי כדבש למתוק אורו עיני. כל מעיני ותעלוזנה כליותי מראות כותבו"ת של בית רבי הוא עידינו העצני משה ספרא רבא דישר' רב חביבא עינא וליבא מע' הרב המופלא וכבוד ה' מלא שלשלת יוחסין דרופתקא דהורייתא מגלה עמיקתא ומסתרתא כמהר"ר משה פארדו יצ"ו האי פסקא דדינא דשדר לן מרוב ענותנותו כי האיש משה עניו מאד פנה אל האזוב איש אשר כמוני ורצה לעמוד על דעתי הקצרה וכשאני לעצמי כי מששתי את כל כלי ידעתי ביני יליף ריקם ריקם אין חכמה ואין עצה מה ידעתי ולא ידע האיש משה גדול הלא הוא רב גובריה וחיליה דכל רז לא אניס ליה וידיעתי קצרה מאוד ואהרן מה הוא לא ידעתי לאהדורי סברא אבע"א גמרא. ואמנם איידי דחביבותיה גבן ואהבת עולם אשר בינינו יה"ר בל תמוט עולם לעשות רצון צדיק אמרתי ויהי מה ארוצה פד משה איש האלהים והנלע"ד לדעתי הקצרה אעלה על ארש' ואת אשר יבחר בו יקריב אליו.

אר"ש קמא פתח בחכמה אייתי בידיה תשו' רבינו הגדול הרי"ף ז"ל בסי' רט"ז שכתב אם מוציא אותה מפיר גדולה לגדולה או מקטנה לקטנה או מכרך לכרך שמנהגותיהם שוות ואין בדרך סכנה בדין הוא שתלך עמו פכ"ד ודקדק מעכ"ת יצ"ו. דאומרו שמנהגותיהם שוות הוא היה מתכוין לדברי הרמב"ם ז"ל פי"ג דאישות שכ' ולא מדע ליפה מפני שהיא צריכה ליתפל ולבדוק כדי שלא תהא בעיניו קלה וכעורה ע"כ. ולכאורה דברי הרמב"ם אלו תמוהים כי המציא ט' חדש היפיך הפשט המובן מדברי הש"ס כי שינוי האויר גורם לחולי מעיים והוא כ' שצריכה ליטפל ולבדוק וכו' וזה אינו רמוז בש"ס וכתב שכבר השיגוהו האחרונים והראשונים ז"ל והריטב"א הב"ד בש"מ לרב"א כ' עליו מה יפנה לסוגיית הגימר'. ועל כן מר אמר ליישב שי' הרמב"ם כפי מה שפירשו בו הה"מ והר"ן דמ"ש בגימר' אמר שמואל שיטי וסת תחי' חולי מעיים אינו הא לדמיון בלבד שפעמים יבא נזק מתוך שנוי לטובה. והרב הפוס' יצ"ו רצה לחזק דברי הה"מ והר"ן על צד ההכרח שכן צריך להיות משום דלה יתכן לומר דדברי שמואל הם כפשטן כי החוש מנגד לזה שכמה חולים מתרפאים ע"י שינוי האויר ומצינו בגימר' בשמואל עצמו שהיה אסייא דרבי וכשחלה רבי בבית שערים הוליכוהו לציפורי שהיה מקום גבוה וקר להחליף האויר וכפרש"י אלמא משמע האויר הטוב מבריא היפיך דבריו שאמר תחי' חולי מעיים אל"ו מוכרח דלדוגמא בעלמא מייתי הש"ס הך דשמואל א"ד יצ"ו ואני אומר אי ההיא דרבי דאמטיוהו לציפורי הוייא סיעתא לדברי הרמב"ם כדברי מני"ר א"כ הוייא תיובתא לפרש"י והוא פי' רוב המפר' ופשטא דסוגייא דשינוי האויר גם מן הרע אל היפה גורם חלאים וא"כ ק' קו' מני"ר איך שמואל דהוא בעל המימרא הסכים להוליך את רבי לציפורי בחוליו אם לא שנאמר חדא מתרתי או שנאמר ששמואל מתחי' לא היה יודע זה וממעשה דרבי נתחכם לפי שמשמעות הסוגייא דד' ק"ד לא משמע שמתחי' כשהיה ר' בבית שערים היה חולה בחולי מעיים ואולי נאמר שמחולי אחר היה חולה ושפט שמואל אסייה להעלותו לציפורי שהוא גבוה ואוירו טוב וקר ושבזה יתרפא וכשעלה ר' לשם אפשר הועיל לו לרפואותו מאותו החולי אך ניצול מן הפחד ונפל אל הפח כי נחלה בחולי מעיים. ומשם למד שמואל לומר ששינוי האויר גם מרע לטוב גורם לחולי מעיים והשתא נאמר דמ"ש מ"ט כדשמואל היינו מכוון ממש שינוי האויר לשינוי וסת דבשניהם יש לדאוג על חולי מפיים. אבל יותר נר' לומר דהא דאמרי' דשינוי האויר גורם חולאים היינו למי שאינו משנה מנהגו כדרך הבריאים שהולכים ממקום למקום שאינו נותן דעתו ליזהר בשום דבר ואינו משנה ממה שהיה רגיל לזה יש לחוש שיזיק לו שינוי האויר משא"כ חולה ההולך ממקום למקום ובפרט כשהרופא שולח אותו ודאי הוא מצוה עליו שיזהר מהדברים המזיקים באותו האויר החדש במשל אם הוא קר מצויהו שירגיל עצמו במלבושים יותר כבדים ומחממים או שיאכל דברים המחממין או פ"י סמים וכעין מ"ש התוס' גבי טריפה אינה חיה דבאדם לא נאמר כלל זה לפי שיכול לחיות ע"י סמים פ"ש. ובכן נאמר כי עניין רבי שהוליכו שמואל לציפורי היה חזה הסוג שחשב ששינוי האויר לטובה ירפאהו פ"י שמירה מן הדברים אשר ישנם בטבע האויר הטוב להזיק והזהרתם ממנו אלא שהחטא גרם שלא הועיל ולא נתרפא מחוליו הרא' וכמו שאנו רואים בעינינו שהרבה ב"א מועיל להם שינוי האויר ולהרבה בני אדם אם גבר עליהם חוליים אינו מועיל והשתא נוכל לומר ששמואל כבר היה חולה מתחי' בבית שערים בחולי מעיים. וגם נאמר כי מ"ש בגימר' כדשמואל אינו דמיון ממש לומר ששינוי האויר גם כן גורם חולי מעיים כמו שינוי וסת אלא הוא דמיון בצד מה דכמו ששינוי וסת גורם חולי מעיים כן שינוי האויר גורם חולאים בשאר אברי הגוף לכל א' באבר א' ולא במוחלט בחולי מעיים כמובן מפשט דברי רש"י והמפרשי' ז"ל. ומעתה אין ממעשה זה לא סיעתא ולא תיובתא. ולישוב דפת הרמב"ם נלע"ד הקצרה דודאי גם הרמ' הבין בפשט הסוגייא כפי' רש"י ורוב המפר' דשינוי האויר מזיק רק למי שאינו נזהר אך אם יזהר בימים הראשונים עד שירגיל עצמו באותו האויר שוב אינו מזיק לו ודבר זה אנו רואים אותו בטבע ויש להוכיח זה מתוך דברי הש"ס עצמו והוא דהנה יש לדקדק בסוגייא כמה דקדוקים תחי' אומרו כתוב בס' ן' סירא כל ימי פני רעים וק' דזה הפסוק הוא במשלי וכן אי' בסנהדרין ד' ק' כל ימי פני רעים ן' סירא אומר אף לילות וכו' אלמא שן' סירא בא להוסיף על דברי שלמה ותו אי' התם בתר הכי מאי דכתיב כל ימי עני וכו' וא"כ ק' אמאי קאמר הכא כתיב בס' ן' סירא כל ימי עני רעים הי"ל כתיב כל ימי עני רעים. ותו ק' דלמה הביא כאן בסיום דברי הש"ס ן' סירא אומר אף לילות בשפל גגים גגו ובמרום הרים כרמו וכו' דבשלמא במס' סנהדרין בא להשמעינו דברי חכמה של ן' סירא שהוסיף על דברי שלמה שהוא אחר כל ימי פני רעים משמע ימים ולא לילות והוסיף ן' סירא ואמר אף לילות של פני רעים אבל כאן בכתובות מה צורך להביא דדיי במה שהביא מאמר שמואל על מ' כל ימי פני רעים שהיק' והאיכא שבתו' וי"ט ותי' שינוי וסת תחי' חולי מעיים כי ממנו נקח להשכיל ט' דמתניתין דקתני ולא מנוה הרע לנוה יפה שהוא ג"כ מהט' הנ"ל כי השינוי גם אם הוא לטובה מזיק אבל על דברי ן' סירא שאמר אף לילות שמואל לא דיבר וא"כ ל"ל לתלמודא להביאו כאן. וראיתי לרש"י בבתרא ד' קמ"ו שכ' כתוב בס' ן' סירא שלמה כתב כל ימי עני רעים אבל בלילות יש לו מנוחה והוסיף ן' סירא ואמר אף לילות אין לו מנוחה כי בשפל גגים גגו ומטר ודלף טורד עליו ע"כ ויל"ד בדברי רש"י ז"ל דאם ן' סירא לא בא להשמעינו לא רבותא דלילות שאין לו בהם מנוחה לפי שדלף טורד עליו א"כ מה לו להזכיר שבמרום הרים כרמו והנה אין זה צודק אל הלילות אלא אל הימים כי בימים הוא יושב ועושה מלאכתו בכרם ובלילה יבא לביתו. לכן נר' דהש"ס כאן בכתובות נקיט לה בסגנון אחר והיינו דשלמה אמר כל ימי עני רעים ולפי שמשמע מדבריו דוקא ימים אבל לילות יש לו מנוחה לזה הוסיף ן' סירא אף לילות אין לו מנוחה ואמר הט' לפי שבשפל גגים גגו ובמרים הרים כרמו א"כ הוא ט' מספיק לשלא יהיה לו מנוחה לא יום ולא בלילה כיון שביום הוא יושב באויר טוב והולך בלילה לאויר רע וכל שינוי גורם רעה בין מן היפה אל הרעה ובין מן הרעה היפה ומשו"ה כל ימיו רעים בין ביום ובין בלילה ומאי דמסיים עפר כרמו לכרמים ומטר גגים לגגו מילתא אחריתי קאמר שגם ריעותא זאת יש בביתו ובכרמו והנה לא ידענו טעמיה דן' סירא הא מתוך דברי שמואל דלכאורה אין ס' לומר שהמשנה מן האויר הרע להאויר הטוב יזיק לו ועל כן היינו מתמיהים בדברי ן' סירא דבשלמא בלילות אין לו מנוחה לפי שהוא יושב באויר רע אבל בימים למה אין לו מנוחה אדרבא היושב במרום הרים יש לו מנוחה ושלוה שהאויר טוב לזה בא שמואל וישב זה ע"י שהוק' לו קו' אחרת בדברי שלמה שאמר כל ימי עני רעים וק' האיכא שבתות וי"ט והתי' לזה הוא שינוי וסת תחי' חולי מעיים אף שהוא שינוי לטובה א"כ בזה נוחים דברי ן' סירא שכיון שהוא יושב בלילה במקום חם ושפל א"כ מה שמשנה האויר ביום והולך למרום הרים מקום קר וגבוה זה השינוי בעצמו גורם לו רעה ומעתה ט' דמתניתין דלא מנוה הרע לנוה היפה הוא מבואר בדברי ן' סירא לפי מה שפירשם שמואל והיינו דקאמר בגימר' בט' דמתניתין כדשמואל שינוי וסת וכו' והדר מפרש היכן אמר שמואל כן אדברי ן' סירא וזהו שאמר כתוב כס' ן' סירא כל ימי עני רעים ומסתמי' אסיומא דמילתא ן' סירא אומר אף לילות ופי' דברי ן' סירא פירשם שמואל ע"י דקשה קו' אחרת דהא איכא שבתו' וי"ט והתי' הוא שינוי וסת א"כ הוא ט' דן' סירא משום שינוי אויר דמזיק אפי' מן הרע ונמצא ט' דמתניתין פירשא שמואל עצמו בדברי ן' סירא ומבואר בדבריו דשינוי האויר מזיק כמו שינוי וסת ובזה א"ש דנקט השס' כתוב בס' ן' סירא וכו' ולא אמר כתיב משו' דשמו' כל עיקרו לישב דברי ן' סירא בא כאמור וא"ש דנקט הש"ס סיום מילתיה דן' סירא משום דמשם היא עיקר ראייתו לטעמא דמתני' ואין תימה אם תכף אחר הפסוק היק' והאיכא שבתות ולא המתין עד שהביא גם סיום דברי ן' סירא דהכי איתא בדוכתי טובא שמתחי' להביא ברייתא א' ואינו מספיק לגומרה עד שמק' לו באמצע ומתרץ ואח"ך מביא סיום הברייתא כידוע משו"ה הפסיק באמצע אך עיקר קושייתו היתה על דברי ן' סירא כאמור. והנה בסנהדרין שם אמרו בתחי' מאי דכתיב כל ימי וכו' ומייתי התם כמה אמוראי כל חד אמר מילתיה ואח"ך אמר אמר ריב"ל כל ימי עני וכו' והאיכא שבתות כדשמואל וכו' ומייתי דברי ן' סירא ואפשר דמאי דכתיב דרישא קאי גם אדברי ריב"ל וידוע דרך הראשונים שמפרשים שכשאומר התלמוד מאי דכתיב הוא מפני שיש לו איזה קושייא נעלמת וא"ש כמו שכתבתי שהנעלמת היא הקו' על דברי ן' סירא כמ"ש שביום יש לו מנוחה במרום הרים ומתרץ זה ע"י הקו' הב' דהאיכא שבתות וי"ט ותי' א' עולה לשניהם כי השינוי מזיק אפי' מרע לטוב בין בוסת בין באויר כאמור.

או כלך לדרך זו ונאמר כי שמואל מתחי' ידע והבין דטעמיה דן' סירא שאמר אף לילות הוא מט' שמשנה האויר כי ביום יושב באויר טוב ובלילה באויר רע וזה החילוף והשינוי גורם לו רעה ואפי"ה מק' על ן' סירא והאיכא שבתות וי"ו שהוא שובת בביתו ואינו הולך לכרם שאין בהם מלאכה ונמצא היום והלילה של השבת שוים הם אצלו שיושב באויר רע ואין כאן שינוי ומדוע אמר כל ימי ונמצא קושייתו והאיכא שבתות שייכא לשניהם בין לדברי שלמה שהפשט הוא מחמת היגיעה של המלאכה והאכילה הרעה ק' הא איכא שבתות שהוא נח מהיגיעה וגם אוכל דברים טובים וכפרש"י וגם לדברי ן' סירא שהט' מפני שמשנה האויר מרע לטוב ומטוב לרע לשניהם ק' האיכא שבתות ותי' שינוי וסת וכו' ר"ל שאף שבשבת אין לו הך ריעותא דשינוי אויר וגם אין לו עמל ויגיעה ומאכלו טובה מ"מ יש לו עניין רע אחר שהשינוי של הוסת גורם לו חולי והשתא מייתי תלמודא ראיה דט' דמתני' לא מנוה הרע ליפה הוא מט' שינוי האויר דאפי' לטובה מזיק ממילתיה דשמואל דמדפריך על ן' סירא האיכא שבתות אלמא הבין דט' דן' סירא הוא משום ששינוי האויר מזיק ומאי דתפס תלמודא במילתיה דשמואל שינוי וסת היינו שרצה לתפוס בלשון קצר אבל הכונה כי מהקושיא שהוק' לשמואל על דברי ן' סירא והאיכא שבתות ומכת קו' זאת הוכרח לומר שינוי וסת משם אנו למידין דט' דמתני' משום דשינוי האויר מזיק והיינו כדברי ן' סירא ממש. והנה כבר המשיכנו העניין עד שהגיענו כמעט למילי דדרשא ואיך שיהיה נחזור לישוב דעת הרמב"ם הנז"ל ונאמר עפ"י מ"ש דשינוי האויר מה שמזיק הוא אם אינו נזהר אבל אם יתן דעתו להשמר כמה ימים מהדברים המזיקים באותו האויר עד שהורגל טבעו באויר ההוא לא יוזק. והנה למשל מי שהורגל באויר הקר יהיו בגדיו חמים ועבים וכן כלי ביתו ומטלטליו אבל מי שהורגל באויר החם הוא בהיפיך כי רוב תשמישם בגילוי הראש וכסות קלה וידוע שהנשים למקומותיהם מקשטות עצמן עפ"י בגדיהם כי במקומות הקרים מתקשטות בכסוי הראש ובבגדים חמים וכבדים עליהם וההיפיך במקומות החמים הולכות בגילוי ראש ולובשים בגדים קלים וכל אשה שמתקשטת בעיר אחת כפי מה שמתקשטין בעיר אחרת גנאי הוא לה וצריכה להתקשט עפ"י מנהג ונמוס העיר והשתא סבר הרמ' דמ"ש בגימרא שהשינוי הוא מזיק הוא מפני שהיא צריכה להתקשט עפ"י נימוסי העיר ומלבושיהם כדי שלא תהא כעורה בעיניו וכיון שלא הורגלה על אלו המלבושין כי היא מן המקומות הקרים הורגלו בבגדי' חמים עתה בהחליף מנהגה יזיק לה ותבא לידי חולאים ונמצא פי' דברי הרמב"ם הם כמו שפרש"י וכל המפרשי' בדברי השס' והכל סובב אל מקום א' וכבר ראיתי להר' מגילת ספר ח' לאוין ד' ז"ך קרוב לדברים אלו עפ"י דדכו בפי' דברי הרמב"ם ע"ש.

ונחזור להשתעשע בדברי הר' הפוס' יצ"ו הנה הוא יצ"ו רצה ליישב דברי רבינו הגדול הרי"ף ז"ל עפ"י דברי הרמב"ם הנז' ודקדק אומרו שמנהגותהם שוות שכונתו לדברי הרמב"ם הנז' שצריכה להטפל ולבדוק וכו' ומ"ש ואין בדרך סכנה רמז שלא יוציאנה מיאודה לגליל שאין השירות מצויות ואיכא סכנה כמ"ש הפוס' דכל שהם ב' מלכיות מסתמא לא שכיחי שיירתא ואיכא סכנה ב"מ עכתד"ק. וכשאני לענמי לא כן אנוכי עמדי כי מ"ש הרי"ף מנהגותיהם שוות ממקומו הדבר מוכרח ממ"ש ג' ארצות לנישואין ואין צורך ללמדו ממה שפי' הרמב"ם בפי' מנוח היפה לרעה והך מילתא אחריתי היא ואפי' באותה הארץ אבל דברי הרי"ף לקוחים מרישא דמתנ' ג' ארצות לנישואין דלענ"ד נר' דמ"ש ג' ארצות לנישואין יאודה ועבר הירדן והגליל לא משום שאין שיירות מצויות קאמר לא משום דסתם ארצות חלוקות במנהגותיהם ומשו"ה אין בידו לכופה להוליכה לעיר אחרת כי ק' עליה לשנות מנהג עירה והן הן דברי הרי"ף ז"ל שכ' אם מוציא אותה מעיר גדולה לגדולה או מקטנה לקטנה או מכרך לכרך שמנהגותיהם שוות ר"ל ביאודה עצמו או בגליל עצמו שמנהגותיהם שוות אעפ"י שבפ' חזקת ד' ל"ח אמרו ג' ארצות לחזקה יאודה וטב"ה והגליל וההיא ודאי משום דלא שכיחי שיירות הוא וכן מבואר בשמעתא קמייתא דגיטין מ"מ מתני' דהכא לאו מהאי ט' הוא אלא מט' שינוי המנהגות. וסמוכו' שלי בזה הוא משום דהתם בפ' חזקת פריך מאי קסבר אי מחאה שלא בפניו הוייא מחאה אפי' יאודה וגליל נמי וכו' ומשני לעולם מחאה שלא בפניו הוייא מחאה ומשנתינו בשעת חירום שנו ופריך ומ"ש יהודא וגליל דנקט הא קמל"ן דסתם יאודה וגליל כשעת חירום דמו ע"כ הרי דתלמודא איצטריך לאוקומא בשעת חירום דפשטא לא משמע דמשום חירום הוא ואפי"ה הוק' לו דמ"ש יאודה וגליל דנקט והול"ל כל מקום שיש חירום אין לו חזקה ואצטריך לשנוי דאתא לאשמועי' דסתם יאודה וגליל אעפ"י שאין שם חירום לא שכיחי שיירות ולא עלתה לו חזקה לפי שלא שמעו הבעלים כדי למחות מכ"ז משמע דמתני' דכתובות לא מיירי משום סכנה מדשתיק תלמודא ולא אמר כדאמר התם בשעת חירום שנו ועוד דגם אם נאמר מסברא כן עד שמרוב הפשי' לא הוצרך התלמוד לאומרו עדיין ק' קו' התלמוד שם מ"ש יאודה וגליל דנקט והול"ל לכל הארצות שיש סכנה בדרכים אין מוציאין והכא לא שייך תי' התלמוד דשם דס' יאודה וגליל אעפ"י שאין חירום כשעת חירום דמי משום דהתם ט' יש בדבר דאעפ"י שאין חירום מ"מ כיון שאין מצויות שיירות לא שמעו הבעלים כדי למחות אבל הכא אי ט' משום סכנת דרכים הוא מה ט' יש לומר דסתם יאודה וגליל כשעת חירום דמי הא אם אין שם סכנה אעפ"י שאין שיירות מצויות הוא ילך בטח מבלי שום סכנה. וא"ת דכל שאין שיירות מצויות מסתמא שכיח סכנה ומשום דכל הדרכים בחזקת סכנה. אכתי ק' כיון דעיקר הדבר תלוי בסכנת דרכים ל"ל יאודה וגליל דנקט הול"ל כ"מ שיש סכנה אין יכול לכופה. מכ"ז משמע לי דמתני' דכתו' לאו מט' סכנת דרכים הוא אלא מט' שינוי המנהגות וכן יש לדקדק מתוך דברי הרי"ף בהלכות והרא"ש דהתם בפ' חזקת חייתו אוקמתא דשס' דבשעת חירום שנו והכא לא הזכירו מזה ודברי הרמב"ם ז"ל פי"ג דאישות מבוארים יותר מזה שכ' ה' ט"ז כל היישוב ארצות ארצות הוא ארץ כנען וארץ מצרים וכו' וכל ארץ וארץ ומדינות וכפרים מערי ישראל לעניין נישואין ג' ארצות יאודה ועב"ה והגליל הנה מלבד שלא הזכיר ענין חירום וסכנה כלל עוד בה שהזכיר ארצות הרבה מן היישוב כנען מצרים תימן ולא ראיתי שהוזכר בגימר' על אלו ארצות שיש בהם חירום אם לא שכונתו על המנהגים המשתנים ממדינה למדינה גם מתוך דברי הטור בסי' נ"ה יש לדקדק כן שכ' וה"ה לכל ארץ וארץ כיוצא בזה לפי מה שהיא חלוקה בגבולותיה ע"כ אלמא דבחלוקת הגבולים תלייא מילתא לא בסכנת דרכים ובש"ע העתיק לשון הרמב"ם ובאותיות קטנות נכתב שחלוקים בלשונם והוא מתשו' מהר"מ סי' קי"ז ועיין בחל"מ כ' כי גם יאודה וגליל היו חלוקים בלשונם ע"ש גם מזה משמע שהדבר תלוי בחילוק הלשון והמנהג. גם מתוך דברי רבינו מאיר שהביא הרא"ש ז"ל בהלכות שחולק על ר"ת בפי' התוספתא והירוש' מתבאר כן שכ' בזה"ל ורבינו מאיר היק' עליו מן הירוש' וכו' ופי' התוס' היה מיאודה ונשא אשה ביאודה אין יכול להוציאה למדינה אחרת אעפ"י שהאשה מגליל אינו יכול להוציאה מיאודה וכו' דכיון דאירסה ביאודה מצי למימר אדעתא דהכי נתקדשתי לך לדור ביאודה כי שם יש לי נ"ר יותר כי הורגלתי שם עכ"ד. הרי דנקט שם דהורגלה שם ואין ס' דהורגלה ר"ל בלשונם ומנהגם ולא נקט ט' דסכנת דרכים באופן כי לעת הלום לא ראיתי בשום א' מן הפוס' הראשונים שהזכירו סכנת דרכים בעניין זה ופשטא משמע דמשום שנוי המנהגות הוא ומה שסיים הרי"ף וכ' ואין בדרך סכנה ודאי הדין דין אמת ומק"ו נפקא דאם לשנות מנהגא ורגי' אינו רשאי כ"ש שלא יוכל להוליכה למקום סכנה זה נלע"ד ובכן גם כי ימצא איזה פוס' שהבינו בפשט הסוגייא דמשום ט' דסכנת דרכים הוא כמ"ש מעכ"ת יצ"ו שכן כ' הפוס' מ"מ לא ביש לומר דהרי"ף הבין פשט הסוגייא כמו שכתבתי דט' משום שנוי המנהגות הוא וכדדייקי ריהטת כל דברי הפוס' המפור' הנז"ל.

ומה שהרגיש מעכ"ת לישב שי' הירושלמי לדעת הרי"ף והרמב"ם דיליף להא מילתא דשינוי אויר מזיק מקרא דואנוכי לא אוכל להמלט ההרה וכ' מעכ"ת יצ"ו דתלמו' דידן לא שמיע ליה ראייה מהתם דעל ריחוק המקום קאמר שכן משמע פשט הכתובים שההר היה רחוק מצוער ואדרבא יש לתמוה על הירוש' מה ראייה היא זו ועוד כ' מעכ"ת כי מדברי הגמי"י משמע דהראיה מקרא הנ"ל הוא על דברי ר"ת באם המושל רע שלא יוכל לכופה וכ' מעכ"ת דהתם א"ש אבל לעניין שינוי האויר מה ראיה יש משם והניחו בתימה. ואני אומר לשרי לן מר דכל בתר איפכא קחוינא דדברי הגמי"י שהביא דברי הירוש' הנז' עלה דההיא דד"ת הם תמוהים כי מה עניין מושל רע בהר שהיה רוצה לוט לעלות וכי הנמצא בעולם מושלים רעים יותר מהמושלים של סדום וזו רעתם כי מר וע"כ נהפכו לגפרית ומלח וממה שראינו שערי סדום נהפכו וההר לא נהפך הוא הוכחה גדולה שמושל ההר היה יותר טוב ממושלי סדום וכבר העירו רבני האחרונים ז"ל על דברי הגמי"י אלו והר' מגילת ס' כתב שבטעות נסמן דברי הגמי"י על ההיא דר"ת וצריך להיות על דברי הרמב"ם דנייד מט' דרש"י שהאויר הטוב מזיק ונקט ט' מפני שצריכה להטפל וכו' שלא תהא נראית כעורה ע"ז מייתי הגמי"י דברי הירוש' הנז' וכונתו להק' על הרמב"ם ז"ל דמהירוש' משמע היפיך דבריו דגבי לוט מה שייך להטפל וכו' וכן כ' הר' יפה מראה ז"ל כי במד"ר איתא כדברי הירוש' ממש וכ' הר' יפ"מ שמכאן סתי' לדברי הרמב"ם ובעיקר תמיהת מעכ"ת על ראיית הירוש' נלע"ד דמייתורא דפן תדבקני הרעה קדריש דאם כונתו על הריחוק דוקא היה דיי באומרו לא אוכל המלט ההרה מדכתיב בתריה הנה נא העיר הזאת קרובה ממילא משתמע דמניעתו מעליית ההר הוא מט' הריחוק אכן מדכפל ואמר פן תדבקני הרעה ס"ל להירושלמי דתרתי מילי קאמר חדא מפני הריחוק ואידך מפני שינוי האויר ומ"מ תלמודא דידן דלא אייתי ראיה מהתם ודאי טעמו כמ"ש מעכ"ת והא יתורא לא דריש ובל"ה גם לשי' הירוש' מוכרחים אנו לומר כן ליישב דפת רבנן דפליגי ארשב"ג וס' דמוציאין מנוה הרע לנוה היפה וזה ברור לענ"ד.

ואהיה שעשועים עוד בדברי רא"ג מ"ע הר' הפוסק יצ"ו במה שנוגע לענין דינא בשאלתינו הנה הוא יצ"ו כתב כי תשו' הרי"ף הס' נראית חולקת על דברי התח"ד בסי' רט"ו הביאה מר"ן ביתה יוסף שכ' דאם יש לבעל חוסר פרנסה בעירו דבזה לא נאמרו כל דיני המשנה ויכול להוציאה לכל מקום שימצא שם פרנסתו ואילו הרי"ף ז"ל איפכא שמיע ליה דבשאלה כתוב דנתדלדלה סחו' באותה מדינה ואינו מספיק למקצת פרנסתו והר' ז"ל בתשו' פסק כדין המשנה וכדי שלא יהיה תשו' הרי"ף סותרת לדברי התה"ד חשב למשפט מע' הר' הפוסק יצ"ו ליישב עפ"י תשו' הגאון רב צמח שהובאה בש"מ ורמי עלה טובא כמבואר בד"ק ורצה ליישב הכל עפ"י תשו' מהרימ"ט בראשון סי' מ"ז שכ' דע"כ לא כ' התה"ד אלא לצאת לעיר שכמותה אבל לא מארץ לארץ ומכרך לעיר וכו' ופשט דברים אלו הם תמוהים דלא התיר כלום דלהוציאה מעיר לעיר שכמותה באותה הארץ לא היה צריך לאמתלא דפרנסה דבהדייא התיר התנא להוציאה בלי שום אמתלא ועל כן רצה ליישב הר' הפוסק דדעת התה"ד להתיר דוקא מארץ לארץ אבל לא מכרך לעיר ומעיר לכרך אלא צריך שיהיה לעיר שכמותה ואפי' מארץ לארץ ובזה צדקו דברי הגאון רב צמח שכ' דכיון שהיה ב' ימים ומחצה בניהם חשיב כיאודה וגליל ולפי שהיה ביתו וסחורתו שם התיר להוציא' גם מארץ לארץ ובתנאי שיהיה באותה העיר מרחץ ושוקים וכו' משום דתרתי לא עבדינן להוציאה לארץ ומעיר לכפר והן הן דברי רבינו הגדול הרי"ף ז"ל שלפי שכתוב בשאלה שנדלדלה סחורה ולא היה מספיק למקצת פרנסתו כ' דיכול להוציאה אפי' מארץ לארץ רק שיהיו שוות דמכרך לעיר לא יוציאנה ונמצא דעת הגאון ר"צ והרי"ף ז"ל מסכימים לדעת התה"ד. הן אלה קצות דברי רב חביבא מפ' הר' הפוסק יצ"ו ובדב"ק כתוב באורך.

וכשאני לעצמי אחהמ"ר מכת"ר לא הלך לבבי עמו ואין פירושו זה מתיישב אצלי לא בדברי התה"ד ולא בדברי מהרימ"ט אם דברי התה"ד מבוארים הם דמתיר להוציא אעי' מעיר לכרך משום דקייהיב טעמא למילתיה דחוסר המזונות ויותר רע מכל דבר שבעולם וכיון דטעמא דאמור רבנן דלא יכול להוציאה מארץ מולדתה היא משום דהיא בעלייתו של בעל ולא בירידתו ולחיים ניתנה ולא לצער הא אין לך ירידה מהעוני וכ' עוד ואעפ"י שהוא מתרצה בעוני יותר מ"מ בטלה דעתא אצל כל אדם ואין הולכים אחר שיבוש דעתה וכיון דסתם נשים מוחלים כי האי גוונא מצי למימר אדעתא דסתמא דמילתא נשאתיך וכו' עכ"ד.

ואחר הדברים האלה מי שם פה לאדם לחלק ולומר דלא התיר הר' אלא מארץ לארץ אבל לא מעיד לכפר והלא אנן סהדי דנוח לו לאדם לישב בפחות שבכפרים שיוכל להתפרנס שם מלישב בפלטין של מלך מוטל ברעב וכיון דבטלה דעתה אצל כל אדם נמצא הר' תה"ד מתיר להוציאה בפשיטות אל כל המקום אשר ימצא שם פרנסתו ל"ש ארץ אחרת ול"ש פיר ול"ש כפר.

גם דברי מהרימ"ט ז"ל אין נוחים אצלי לפרשם כמו שכ' הר' הפוס' יצ"ו שהרי כ' ז"ל ומ"מ אף לדברי התה"ד שהתיר לצאת ממקום הנישו' וכו' לא התיר לצאת אלא לעיר שכמותה אבל לא מארץ לארץ ומכרך לעיר שאין פרנסתו תלויה וכו' הילכך אין האיש הזה יכול לכופה לשבת בעזה חדא דאין עזה נחשבת לארץ מצרים שהיא תחת מלכות אחר ומן העריש' ולכאן קורים לה כפר הלשא"ם ותנן שלש ארצות לנישואין וה"ה בכל ארצות שהן חלוקות מזו לזו כמו שכ' הרמב"ם וכו' ועוד דעזה לגבי מצרים כמו מכרך לעיר חשיב עכ"ד. והשתא אם כונתו כדתרגמא רב חביבא הרב הפוסק יצ"ו שהוא מתיר להוציאה לארץ אחרת מה זו נתינת טעם שעזה אינה נחשבת ממלכות מצרים ותנן שלש ארצות לנישואין מאי נפק"מ אם הוא מלכות אחרת הלא גם למלכות אחרת הוא מתיר ובלבד שיהיה מעיר לעיר ואם כונתו משום דעזה הוא כפר לגבי מצרים או פיר לגבי כרך זה כבר כתבו בטעם השנית שכ' ועוד דעזה לגבי מצרים מכרך לעיר חשיב. לכן אין ס' אצלי שדברי מהרימ"ט פשטן כמשמען שהוא סובר דהתה"ד לא התיר אלא באותה הארץ דוקא ואפי' באותה הארץ לא התיר מעיר לכפר ולא מכרך לעיר. ולתמיהת הר' הפוס' יצ"ו שתמה דא"כ הוא כונת מהרימ"ט לא התיר כלום דבשוין באותה הארץ כבר מותר ועומד מדין המשנה אני אומר דדברי מהר"ש גאון שבחשובת משפטי' ישרים סי' מ"ב מה שהעלה ביישוב דברי מהרימ"ט נראים אצלי נכונים בטעמן דהתה"ד קאי בשיטת מהר"ם דמבא' פלוגתא דר"ת ז"ל והחולקים עליו אם מתניתין איירי בכפיית האיש או בכפיית האשה צריך למינקט הכא לחומרא והכא לחומרא ואין לכוף לא לאיש ולא לאשה משו"ה הוצרך התה"ד לאמתלא דחוסר הפרנסה כדי לכוף לאשה לדינא דמתניתין דוקא ומה שתמה מאור עינינו הר' הפוס' יצ"ו דמר"ן הקדוש לא הבין כן בדעת התה"ד שא"כ למה חלק עליו וגם דמסתמיות דברי כל הפוסקים לא משמע כן אומר אני דגם המהרש"ג ז"ל ידע מזה אלא שהוא רצה לפרש כן בדעת מהרימ"ט וכן מתבאר בדבריו שאחר שכ' כונת מהרימ"ט והעלה בנדון דידיה בהיה רוצה להוליכה למקומות שאינם שוים וכ' דלפי הבנת מהרימ"ט בדעת התה"ד אינו יכול לכופה כיון שאין המקומות שוים אף דאיכא אומדנא דחוסר פרנסה וסיים וכ' ז"ל וכ"ש לדברי הר' מהרי"ק שכ' על דברי התה"ד שאין דבריו נראין בעיניו שאינו יכול לכופה ואם יאמר האומר שהרי מצינו להרבנים מהריב"ל ומהרשד"ם שכתבו שדברי בעתה"ד הוי אפי' שאין המקומות שוין הכא בנ"ד כ"ע מודו שאין יכול לכופה משום דאיכא כמה מילי לגריעותא וכו' עכ"ד. הנה מבואר כמו שכתבתי דבדעת מהרימ"ט דווקא הוא דפי' כן ואין תימא אם מהרימ"ט דרב גובריה וחיליה יפרש פי' אחר בדברי התה"ד דלא כהב"י ויתר רבני זמנו זיע"א.

ומה שתמה עוד הר' הפוס' יצ"ו דא"כ כפי' מהרש"ג למה כ' מהרימ"ט דהריב"ש חו' על התה"ד ולפי פי' זה אין כאן מחלוקת. אומר אני דמ"ש מהרימ"ט בתחי' דבריו דהריב"ש חו' על תה"ד הוא בתחי' ההשקפה לפי פשט דברי תה"ד שלכל המקומות מתיר ואח"ך חי' וכתב ומ"מ אף לדברי התה"ד שהתיר וכו' ור"ל שיש עוד מקום לומר דגם התה"ד לא התיר אלא למקומות שוים ומעתה אין צורך לומר דפליג עליו הריב"ש. ושו"ר להר' בני משה שלטון שדקדק בדברי מעכ"ת על מהרימ"ט ותי' כמ"ש כעניותין.

ומעתה שוב אשוב ליישב תמיהות עמיתנו בתורה הר' הפו' יצ"ו על תשובת הגאון ר"ץ ז"ל. תחי' כ' דמ"ש הגאון דכל שיש ב' ימים ומחצה כיאודה וגליל חשיב הוא הפך כל הפוס' וכמ"ש הכנה"ג ויתר רבני האחרונים יצ"ו. אין ס' בזה דודאי כן הוא ודברי הגאון בזה דברי יחיד הם כמ"ש כל רבני האחרונים ז"ל. ומה שתמה עוד דכיון דהיה ביתו וסחורתו שם הו"ל כדין ן' יאודה שנשא אשה בגליל דהו"ל כאילו פירש שמוליכה לעירו והוא דין התוספתא זו קו' גדולה היא ויפה תי' מעכ"ת יצ"ו עפ"י תשו' מהר"מ וכדתרגמא הב"ח דאם כבר נתיישב שם זמן ואח"ז בא לכופה אין שומעין לו ובזה סלקי שפיר דברי הגאון הם דברים ראוים ונאים למי שאמרן.

גם מ"ש דרך אגב כי ספיקו של הר' תומת ישרים הב"ד הכנה"ג אי יכול להוציאה לעיר אחרת שאינה ארצו הוא נפשט מדברי הר"ן ז"ל והביאם הר' בב"י ז"ל הדין עם מעכ"ת יצ"ו ותימא יותר על הר' הכנה"ג שלא הזכיר מזה.

ותמיהתו האחרונה על הגאון דכיון דבנדונו היה מהלך ב' ימים ומחצה כשיעור יאודה וגליל כשתי ארצות א"כ איך סיים וכ' ואם יש בעיר שמוליכה מרחץ ושוקים ושכיח בה כל מילי אם אינה יוצאה אין לה כתובה והלא בשתי ארצות אין מוציאין אפי' בשוין עכ"ד. אשר מכח קושייא זו האחרונה סבר לה מר הר' הפוסק יצ"ו שיהיה דעת הגאון כדעת התה"ד כדתרגמא מהרימ"ט לפי פירושו יצ"ו דכיון דאיכא אמתלא דמזונות יכול להוציא מארץ לארץ ובשוין דוקא כנז"ל.

ואני אומר אף שכתבתי לעיל דפירושו זה לא נתיישב לי בדברי המוהרימ"ט והתה"ד מתוך דבריהם מ"מ מודינא ליה להר' הפוס' יצ"ו שבדברי הגאון הר"צ ניתן ליאמר פי' זה ואין שום דבר מנגד בדברי הגאון ז"ל אכן לא אומר כן בהחלט שיהיה זה בודאי דעת הגאון עד שנאמר שמצאנו לו חבר להתה"ד דלדעתי יש לפרש בדברי הגאון פי' אחר באופן שדברי הגאון אינם ענין לדברי התה"ד. והוא זה תחי' השיב תשובה להשואל ששאלו אם יש בידו להוליך את אשתו למדינה אחרת שיש ביניהם מהלך ב' ימים ומחצה שעסקו וסחורתו בה וע"ז השיב שנינו ג' ארצות לנישואין וכו' מגליל ליאודה אין מוציאין מראש יאודה לסוף יאודה וכו' מוציאין וכשמוציאין אין מוציאין אלא מעיר לעיר ומכרך לכרך אבל מעיר לכרך ומכרך לעיר אין מוציאין וסיים וכן כ"מ שהוא כשיעור יאודה וגליל כך אנו עושים ובזה השיב תשובה לשואלו דכיון שיש ב' ימים ומחצה אינו יכול להוציא ומ"ש אחר זה ואם יש בעיר שמוליכה מרחץ ושווקים וכו' אם אינה יוצאת אין לה כתובה מילתא אחריתי קאמר ולאו אנדון דידיה קאי לא בא לאשמועינן חידוש גדול דמ"ש לא מעיר לכרך ולא מכרך לעיר אין הדבר כפשוטו כרך מוקף חומה ועיר שאינה מוקפת חומה אלא כרך ר"ל דשכיחי בה מרחץ ושווקים וכל מילי ובעיר לא שכיחי כל הני מילי ונפק"מ שאם יהיה העיר דשכיחי בה כל הני מילי יכול להוליכה מהכרך לאותה העיר וכן הבין בדברי הגאון אלו הר' מהר"א מונסין ז"ל הוב"ד בתשובת מהרשד"ם אה ע סי' קע"ה ומהרשד"ם ז"ל כתב שאעפ"י שדעת הגאון כן אין משמע כן מדברי כל הפוסק' ז"ל ע"ש. והשתא לפי שתחי' ביאר הגאון בדבריו שאפי' באותה הארץ אינו יכול להוליכה מכרך לעיר עתה חזר ופי' שזאת העיר שאמרנו הוא שאין בה מרחץ ושווקים וכו' אבל אם יש בה כל הני מילי דינא ככרך דיכול להוליכה לשם ונמצא הר' ז"ל אחר שהשיב לשואלו דבר דכל שיש מהלך ב' ימים מקרי מדינה אחרת ואינו יכול להוציאה חזר הר' וביאר דינים אחרים להיכא שהוא באותה הארץ שיכול להוציאה מתחי' הודיענו זה הדין דעיר שיש בה שווקים מקרי כרך ואחר זה השמיע לנו עוד דין אחר שאם יש בין העיר שמוליכ' לבית אביה מהלך יום א' צריך להוליכה בכל שנה ונמצא הר' ז"ל מילי מילי קמל"ן ואף למה שלא נשאל וזה אצלי פי' פשוט וברור בדברי הגאון ז"ל. ומעתה אין דבר מכרחינו לומר כדברי מעכ"ת דהגאון קאי בשי' התה ד זה נלע"ד הקצרה והבוחר יבחר.

אכן מ"ש מעכ"ת לפרש גם דברי רבינו הגדול הרי"ף ז"ל שדעתו כהתה"ד אינו נראה לי כלל כי דקדקתי בדברי מעכ"ת וראיתי שכל חיליה הוא ממה שלא הזכיר הרי"ף חלוקת הארצות כמו שהזכיר מעיר גדולה לגדולה או מקטנה לקטנה היל"ל ג"כ ושיהיה באותה מדינה דוקא כמוזכר במשנה מזה רצה לדייק שרצונו לומר שיכול להוציאה אפי' למדינה אחרת וכדברי התה"ד דמ"ש מנהגותיהן שוות כבר פירשה מעכ"ת דהוא כאומרו מנוה היפה לנוה הרעה וגם מה שכ' ואין בדרך סכנה פירשא מר דלאו בחילוף המלכיות קמיירי לא ס' אלימתא כיון שיש סכנה אין בידו לכופה ונמצא שכל החלוקות פירשם הר' לא השאיר לא חלוקת מיאודה לגליל שלא פירשה ולדעתי אין זה כדאי לומר דמדסתם ולא פירש שיהיה דעתו שמותר להוליכה אף במלכות אחרת ובלבד שיהיו שוים וכדסבר מימר מר בדעת מהרימ"ט בעד התה"ד. אבע"א שהר' לא הזכיר יאודה וגליל לרוב פשיטותו ואבע"א שהר' ידע שהנדון שלו לא היה רוצה להוליכה למלכות אחרת אלא לאותו המלכות כמו מראש יאודה לסוף יאודה ולכן ביאר כל הדינים השייכי' לאותה ארץ ואעפ"י שכתוב בשלה שנדלדלה הסחורה באותה מדינה ובלשון המשנה יאודה וגליל כ"א קרוי מדינה בפ"ע השואל דיבר כלשון ב"א שקורין לעיר מדינה וראיה לזה שאח"ך כ' והוא אמר לה לילך למקום אחר ולא אמר למדינה אחרת. שוב התבוננתי דאין צורך ללשון ב"א כי גם בדברי הפוס' הוזכר מדינה במקום עיר והרי מר"ן ז"ל בש"ע כ' אבל מוציאה ממדינה למדינה ומכפר לכפר באותה הארץ ור"ל מעיר לעיר וכ"כ הב"ש. ועל כן לא הוצרך הר' להזכיר ענין יאודה וגליל. כ"ז כתבתי לפי שי' מעכ"ת יצ"ו בבי' דברי הרי"ף ף אכן לפי מה שפירשתי בעניותי דמ"ש הרי"ף שמנהגותיהם שוין הוא בעצמו כאילו אמר מיאודה ליאודה דוקא א"כ אדרבא מבואר הדבר מתוך דברי הרי"ף דפליג אתה"ד וס ל דאף באמתלא דחוסר פרנסה אין לזוז מדברי המשנה ואין להתיר אלא באותה הארץ ובשוין ונמצא דבר ה' בפי מרנא הב"י ז"ל אמת שכ' שלא נראו לו דברי התה"ד והנה רבינו הגדול הרי"ף ז"ל תנייא דמסייע ליה שסו' הפך התה"ד. ומ"מ גם בזה ממאן לבבי להחליט ולומר בפה מלא שדעת הרי"ף הוא דלא כהת"ד ועכ"פ אי תיובתא ליכא מינה להתה"ד בלי ס' סיעתא נמי ליכא.

ואשתעשע עוד בדברי חמיד לבינו מע' הר' הפוסק יצ"ו אתא ואייתי בידיה דברי הר' הגדול מהרמ"ג ז"ל בספר דברי מרדכי בסי' ט"ז שכ' שדברי הרא"ש בתשו' הביאה בנו הטור בסי' קנ"ד ופ' מר"ן בש"ע דמי שיש לו סכנה לישב בעירו דכופין אותו לגרש כי היא אינה מחוייבת לילך אחריו ארץ אחרת צווחת ככרוכייא דלא כהת"ד וכ"ש הוא דאם בסכ"נ אינה חייבת ק"ו במיעוט פרנסה כאשר עשו ק"ו זה מהרשד"ם ז"ל ויתר הפוס' זיע"א ותמה על התה"ד וכל רבני האחרונים איך אישתמיט מינייהו תשו' הרא"ש הנז'. וכ' ליישב דסכ"נ גריע טפי כי אינו ענין נוגע לו אכן חיסר המזונות הוא דבר הנוגע לגופא ממש וכ' שלא הנהאו חי' זה. ומע' הר' הפוסק יצ"ו כ' אעפ"י שלא הנאהו החי' מצאנו לו חבר הוא ניהו הגאון בעל נודע ביאודה ז"ל. מ"מ אין זה מספיק לדעת מהרשד"ם ז"ל ויתר רבני האחרונים שעשו ק"ו מדין התה"ד להיכא דאיכא סכ"נ. וע"כ הר' הפוס' יצ"ו דידיה אמר לחלק דשאני נדון תשו' הרא"ש שהיה לו סכ"נ לא לבד בעירו אלא בכל מקום שילך ואפשר יהיה מוכרח לברוח ממקום למקום ודמי לההיא דהריב"ש ז"ל. א"נ משום דאגלאי מילתא דמעיקרא היה מוכתב למלכות והוי כקידושי' טעות וגם כונ' מר"ן בש"ע הוא כן לא שקיצר זה תוכן דברי הר' הפו' יצ"ו.

ואנא בריה קלה אמינא חי' זה ניתן ליאמר בדברי הרא"ש ועולה יפה ליישב דעת התה"ד כדי שלא יהיו דבריו הפך דברי הרא"ש נחלק ונאמר שהתה"ד הבין כן בדברי הרא"ש אכן בדעת מר"ן בש"ע אחהמ"ר מכבוד הר' הפו' יצ"ו אין תי' זה עולה כי בהדייא כ' בס' ט' אם הדבר ידוע שאינו רשאי לעמוד במקום שנשאה מפני סכ"נ כופין אותו לגרשה ואם הבין כן בפי' דברי הרא"ש יותר הי"ל לקצר ולומר שאינו יכול לעמוד מפני סכ"נ והיה מקצר ביותר וכן לא הזכיר כלל עניין מוכתב למלכות ע"כ אין ס' אצלי שמר"ן ז"ל לא הבין בדברי הרא"ש כמ"ש מעכ"ת. ומוכרחים אנו לחי' הרבנים הנז"ל עם כי באמת הוא קלוש וחלוש. וגם כי הר' מהרשד"ם ודעימיה חולקים ע"ז.

ומה שעלה בדעתי לחלק בזה מצאתיהו ראיתיהו להר' בני משה שם והוא זה דודאי כשהיא מבקשת להתגרש אין ס' דכופין אותו לגרש כמ"ש הרא"ש כי היא אינה חייבת לילך אחריו לא מט' פרנסה ולא מט' סכ"נ אך דברי התה"ד כשאינה מבקשת להתגרש לא היא רוצה שתשב עמה שם במדינה שנשאה והוא רוצה שילך עמה לעיר אחרת וב' אינם חפצים בגירושי' לזה דן הר תה"ד שמחוייבת היא לילך אחריו ואה"ן אם תיבעת גטה מחייבים אותו לגרשה.

אלא דאחרי שובי נחמתי דרואה אני שאין חי' זה מתיישב על הלב ואדרבא יש לתמוה על הר' בני משה ז"ל איך נחה דעתו בזה דהנה הרא"ש כ' דכופין אותו לגרש וכן הטור ומר"ן בש"ע כ' דין זה בסי' קנ"ד בדין כל מי שכופין אותו בעל כרחו לגרש ואעפ"י שעומד וצווח אין רצוני לגרשה לא שהיא תבא אחרי. והשתא אי איתא לס' תה"ד דמשום פרנסה כופין אותה לילך אחריו א"כ ק"ו לנדון הרא"ש דאיכא סכ"נ דהדין נותן לכופה שתלך אחריו וא"כ איך כ' הרא"ש דלא מלבד שאין כופין אותה לילך אחריו לא אדרבא כל בתר איפכא כופין אותו על כרחו שיגרשנה ונמצא דעת הרא"ש הפך התה"ד מן הקצה אל הקצה ואין מקום לחי' הנז'.

והיותר קרוב אצלי היות דעת מר"ן גם בש"ע מבואר דלא כהת"ד מכח הך תשו' הרא"ש ואפשר דמ"ש בסי' ע"א בב"י על דברי התה"ד ואין נראים לי דבריו עיקר סמיכתו היתה על תשו' הרא"ש הנז' דמבוארים דבריו הפך התה"ד כי באמת בכל החילוקים שנאמרו לעיל אין בהם כדי שביעה כי היכי דלא ליסתרו דברי הרא"ש לדברי התה"ד ופשטן של דברים משמשין ובאין דפלגן בהדייהו ונמצא דדעת מר"ן ז"ל בב"י ובש"ע דלא כהתה"ד.

אך מה אעשה וכלביא עומד לנגדי דברי הר' הגדול מהריק"ש ז"ל שכתב על דברי ההגה"ה שהביא פלוגתא דהתה"ד והריב"ש וז"ל אם אינו יכול להתפרנס באותה מדינה עיין תשו' הרדב"ז סי' אף רצ"א ורשד"ם סי' קנ"ה וק"ע ורע"ו ואע"פ שה' המחבר חלק על התה"ד בארוך אחרי רבים להטות ועיין סימן קנ"ד דין ט' עכ"ד הנה שאחר שכתב דה' כהתה"ד משום דרבים נקטי' כוותיה ושלא כהרב ב"י עכ"ז ציין וכ' ועיין בסי' קנ"ד אלמא משמע ליה דהך תשו' הרא"ש אינה חולקת ע"ז דאי חולק הרא"ש על התה"ד איך יתכן לפסוק כהתה"ד אף אם רבים נמשכו אחריו אילו הוו חזו דברי הרא"ש כולהו הוו הדרי בהו ובעל תה"ד בעצמו יבטל דעתו נגד הרא"ש אם לא שהרב יש לו איזה חי ואנחנו לא ידענוהו כעת וכמ"ש הרב דברי מרדכי ז"ל. והיא גופא צריכים אנו לדחוק בדעת האיתנים מוסדי ארץ הגאונים המפורסמים שלשת הרועים חו"ר וגאוני תונס יע"א שהוב"ד בספר משכנות הרועים מפר' אלף אות צ"א שעליהק סמך מעלת הרב הפוסק יצ"ו בהשקפה ראשונה כמ"ש בתחילת דבריו ואין ס' שעליהם ראוי לסמוך כי עמודי עולם היו זיע"א וכל רז לא אניס להו ולא עוד אלא כי באתרייהו אתרא דקבילו לדון כפסק מר"ן הוא ואפי"ה פסקו בסכינא חריפא כהתה"ד ולא העלו על דל שפתם מכ"ז בהכרח לומר דהך דפ' בש"ע בסי' קנ"ד לדעתם ז"ל יש איזה חילוק ואינו ענין לדברי תה"ד וכדעת מהריק"ש ז"ל.

איברא דיש להעיר על שלשת הרועיס' אשר על המשכן' גאוני עולם זיע"א הנז"ל איך כתבו דאחרי רוב הפוס' להטו' שהסכימו לדעת חתה"ד ואיך לא חשו לדעת מר"ן ז"ל דבאתרייהו קיבלו הודאותיו שכ' להדייא בב"י שאין דבריו נראים לו ומדראינו שהשמיטה מהלכה בס' הקצר אלמא זהו דעתו דפת עליון דלא כהת"ד ואליו ראוי לשמוע מצד הקבלה שקבלנו הוראותיו ואף אם לא יש שום הוכחה מהך דסי' קנ"ד שפ' בש"ע תשו' הרא"ש שנאמר שהיה להם איזה חילוק כאמור מ"מ תסגי לן גלוי דעתו ז"ל שבבית יוסף וכן ראיתי להר' בית יאודה ז"ל סי' ח' שכ' דמר"ן בש"פ השמיט הך דינא לטעמיה שבב"י חלק על תה"ד. ודוחק לומר שנדון שאלתם לא היה למקומם שקיבלו הוראות מר"ן ז"ל אלא לארץ אחרת שתופסים דגל הקי"ל כי אין שום גילוי בדבריהם ז"ל. האף אמנם גם על הר' בית יאודה ז"ל שם יש להעיר כנז' כי אחר שכ' שזה דעת מר"ן ז"ל כ' וז"ל ובנ"ד יראה הדיין אם טענתו ברורה דצר לו המקום בעיר פאס שהיא עירו ועירה אז ודאי דהדין איתו לפי דברי האחרונים עכ"ד וק' למה הלא גם בערי המערב פאס ופרוואדאה יע"א קיבלו הוראות מר"ן ז"ל כידוע מתוך ספרי רבני המערב זלה"ה הגלוים לנו ולדעת מר"ן ז"ל אין מקום לכופה כיון דחולק על תה"ד וט' חוסר פרנסה מגן שויא ומה להם לחוש לדברי האחרונים ז"ל אף אם רבים הם אין להם אלא דברי מר"ן ז"ל והיא גופא יש להעיד על מע' רב נהוראי הר' הפוס' יצ"ו שלא נרגש מזה דאתרי דמר וגם טראבלוס ואגפיה כולם קיבלו הוראות מר"ן ז"ל.

והנה אנוכי בפסק אחר שיבא לקמן בע"ה בסי' בדין שותפי' שלוו שהביא הר' בב"י בסי' ע"ז דברי מהריק"ו ז"ל דב' שותפים שלוו אין נעשים ערבים זל"ז דמאי אולמיה דהאי מהאי ומרנא הב"י ז"ל כ' שאין דבריו נראין לו ובס' הקצר השמיט דין זה ואני עני שם נסתפקתי מה יהיה משפט דין זה אי אמרי' דמדהשמיטו ודאי לשי' שבב"י אזיל דחו' על מהריק"ו ואליו שומעי' דקבלנו הוראותיו או שמא נאמר דהר' בש"ע מה שהשמיטו לא משום דאזיל לשי' אלא חזרה הוי ואפי' שבב"י כ' שאין דבריו נראין לו מרוב הענוה לא סמך על דחייתו ולא רצה לפסוק בהדייא הפך מהריק"ו והניח ההכרעה ביד המעיין וחזר הדבר לדגל הקי"ל כאשר הוא בדינים רבים שלא הוזכרו בש"ע כי יכול המוחזק לומר קי"ל ושם כתבתי דדבר זה בפלוגתא מתנייא בין רבני האחרונים ז"ל יעויין י"מ בכללי הש"ע ד' רצ"ב ע"ג ולהר' ברכ"י בא"ח סי' ש"ב ובספרו יוסף אומץ ד' מ"ט ע"א ומשם בארה'.

ומעתה בנדון הרבנים הנז' ז"ל של הר' משכנות הרועים נוכל לומר דאינהו ז"ל קיימי בשי' הנך רבוואתא דסברי דדין שפסקו בב"י והשמיטו בס' הקצר חזרה הוי או לפחות לא הכריע ושפיר כתבו דכופין את האשה לילך אחריו כהכרעת האחרונים ז"ל וצ"ע בדברי הר' עצמו בד' ר"ה ע"ב אך דברי הר' בית יאודה אינם מתיישבים שבהדייא כ' דט' שהשמיטו בס' הקצר הוא לפי שסמך על דבריו שבב"י וא"כ ק' כנז'. ומכ"ש בנ"ד לנו עתה שנגלה לנו מחלוקת האחרונים הס' איך אנן ניקום ונעביד עובדא לכוף את האשה דנ"ד שתלך אחר בעלה כדעת התה"ד ושמא ה' כהסוברים דאעפ"י שהשמיטו בס' הקצר סמך על מ"ש בב"י ולדעתו כן הלכה ובעיר טרבלוס אתרא דקבלו דפת מר"ן הוא ואיך יכופו אותה כדעת הר' הפוס' יצ"ו ומהנראה שהר' הפו' יצ"ו סמך על חוזק ראיותיו שהביא לסיוע להתה"ד לפי דעתו יצ"ו שהגאון ר"ץ והרי"ף ז"ל קיימי כוותיה ור"ל שאילו היה רואה מר"ן ז"ל דתרין אריותא האילין מסייעי להתה"ד לא היה חולק עליו א"כ הוא דעתו יצ"ו אחהמ"ר אין כן דעתי דפת הדיוט חדא דכבר כתבתי דעתי המעט הוא שאין שום דבר מוכרח לומר דהגאון והרי"ף קיימי בשי' התה"ד וחזר הדבר מחלוקת שקול א התה"ד ומר"ן ולדעת מור"ם גם הריב"ש קאי בשי' מר"ן ונשאר התה"ד יחיד. ועוד מט' אחרינא לבי מהסם בזה לפי שכמה פעמים על מדוכה זו ישבנו עם עמיתנו הר' הפוס' יצ"ו והעלינו כי אין לזוז מקבלת מר"ן אף אם המצא ימצא איזה פוס' מגדולי הראשונים אשר נגלו לנו אחרי זמנו של מרנא הקדוש ז"ל לא נאמר אילו היה רואה מר"ן דברי הראשונים אלו היה חוזר בו אף כי להתופסי' דגל הקי"ל משתמשים הרבה מזה מ"מ לנו שקבלנו הוראות מר"ן ז"ל לא יועיל זה והט' כי לפני גדולי האחרונים כגון המ"ח והר"ן והריטב"א וזולתם היו גלוים כל דברי הראשונים ז"ל וכן דברי הגאונים היו גלוים לפני הרי"ף והרמב"ם ומדלא הזכירו דבריהם אלמא לא שמיע להו או פי' אחרינא או גירסא אחרת הי"ל בדבריהם וא"כ דיי במה שראו עיני קדשו של מר"ן ז"ל ואין לזוז מדבריו ומעתה גם כי יהיבנא ליה להר' הפו' יצ"ו כל דיליה מ"מ ק' הדבר לעשות הפך מר"ן ז"ל.

והנלע"ד להלין בעד ידידנו הר' הפו' יצ"ו ואפשר יהיה זה גם דעת הר' בית יאודה ז"ל דשנייא הא דנ"ד לפי שמר"ן ז"ל לא דחה בחוזק דברי התה"ד ולא נתן ט' לדבריו רק כ' ואין דבריו נראים לי ותו לא ובצירוף מ"ש מהריט"ץ ז"ל סי' רצ"ב הב"ד הי"א הגב"י אות יו"ד דממ"ש מר"ן ואין דבריו נראים לי אין נר' שחולק עליו בדין הא שלא נראו בעיניו דבריו שכתבם בפשי' מבלי ראיה ע"ש ואפשר דמש"ה לא חשו בנ"ד הר' הפוס' יצ"ו גם הר' בית יאודה ז"ל לדברי מר"ן אלו ומ"מ לבי מהסם קצת בזה למיעבד עובדא הפך דעת מר"ן ז"ל ובפרט לעשות מעשה בידים להתיר לו השבועה כדי שישא אשה אחרת.

לכן הנלע"ד הקצרה דיש פתח פתות לפנינו לעיולי ברוחא בנ"ד ואין אנו צריכים ליכנס בפרצות דחוקו' דהלא כ' המבי"ט בח"ב סי' רי"ו הב"ד הר' המאסף הגב"י אות כ"א דאורומולי ואנדול הכל מלכות א' ורבים מהפוס' האחרונים נמשכו אחר דבריו עיין בני משה סי' ט' ובכן אין ס' אצלי דגם מצרים הוא נחשבת מהמלך הגדול יר"ה בלי ס' וטרבלוס היא תחת ממשלתו והכל מלכות א' ולשון א' שפה א' ודברים אחדים להם כי כולם מדברים בלשון ערבי וטראבלום ונ"א שניהם כרכים גדולים דשכיחי בהו שוקים וכל מילי וחזר הדין לדין המשנה דבאותה הארץ יכול להוציאה לעיר שכמותה ודין זה מוסכם לכל הפוס' זולת ר"ת שפ' שהכפייה היא לאיש וכבר מרן בב"י ובש"ע פ' דלא כר"ת ונמצא דנדון דידן יכול לכופה בשופי אפי' בלתי ט' חסרון פרנסה וכן הסכים הרב בני משה שם. ואף כי הביא שם דעת מהרשד"ם דאורומולי ואנאדול ב' מלכיות חשיבי אומר אני דאפשר יודה הרב דבתראבלוס ונ"א מלכות א' חשיבי כי הכל הוא בהתחלת האפריק. ומ"מ גם אם יהיה איזה מחלוקת בזה או בכיוצא בזה מ"מ הבעל הוא מוחזק בעצמו ומצי למימר קי"ל שלא לפרוע לה כתובה ושלא לחייבו במזנות וכמ"ש מעלת הרב הפוס' יצ"ו. והנכי מסכים עמו להלכה ולמעשה ומשה אמת ותורתו אמת. ולמודעי אני צריך כי גם במה שהסכים הרב הפוסק יצ"ו להתיר לו שבועתו ושישא אשה אחרת גם בזה אני מסכים עמו וכדי שלא יהיה פתחון פה לבע"ד לחלוק אבאר קצת כי מעלת הרב הפוס' יצ"ו קיצר בזה דהנה לכאורה יש מקום לבע"ד לחלוק ולומר כיון דלכל הצדדין מידי פלוגתא לא נפקא ודאי אין בידינו לכוף לא לאיש ולא לאשה ואמנם מי הכניסו להבית דין למעבד עובדא לכתח' להתיר לו שבועתו לישא אשה אחרת עליה ובפרט אם בתראבלוס יע"א נהגו להשביע בכתובות שלא יוציאינה חוץ לעירה הרי כ' מהריב"ל בראשון ומשפטי שמואל הב"ד הכנה"ג הגב"י אות י"ב והי"א שם אות ט"ו י"ו שאינו יכול להוציא ואפי' באותה הארץ ואפילו בט' אלימתא דחוסר מזונות ע"ש איברא דכ' שם דמהרדב"ז ומהר"מ גאלנטי ז"ל חולקים פ"ש לכל הדברות מידי פלוגתא לא נפקא ומה להם להב"ד למעבד עובדא לכתחי' להתיר לו שבועתו ושוא"ת עדיף לזה אני אומר דבנ"ד יש להתיר בשופי אחרי שיש לו בע"ח שם ואם ילך שם ודאי יכנסיהו לבית האסורים נמצא שאין לו שום אופן לחזור לעירו ומוכרח הוא שישב גלמוד נע ונד כל ימיו אין ס' דאדעתא דהכי לא נשבע ומצוה נמי איכא להתיר לו שבועתו כדי שינצל מן החטא. עיין לה"ר בני משה שם ובסי' נ"ו ועיין בתשו' חיים ושלום להרב המפורס' כמהרח"ף ז"ל באה"ע סי' ו' שם תשו' ארוכה להרב המופלא אביר יעקב ישראל ז"ל אסף כל דברי הראשונים והאחרונים והעלה להתיר לו שבועתו לכתחי' והסכים עמו הרב הגדול כמהרח"ף ז"ל שם בסי' ו' ועיין לו עוד בסי' א' וסי' ד' וה' אעפ"י שאינו כנדון דידן מ"מ מהם ניקח להתלמד בנ"ד ועיין ג"כ למוה"ר בחק"ל מ"ב סי' י"ב וגם מה שהעלה אור עינינו מעלת הרב הפוס' יצ"ו שאין צריך שילך הוא בעצמו להביאה ודי ע"י כתב ששלח לה וכדמשמע מדברי הפוס' ודלא כמהריק"ש ז"ל גם בזה הדין עמו סו"ד הנני מסכים להלכה ולמעשה ככל אשר הראה ה' את משה וה' עימו שהלכה כמותו וכפי אהרן פרושות השמימה יעשו דרך בקשה תפילה למשה איש האלהים למען יאריך ימים על ממלכתו תרב גדולתו באשר ה' איתו יבא נא אלינו חי ומלא ברכת ה' ועוד נזכה ונחיה ונתעלם באהבים בו ובתורתו כי"ר. כנה"ר וה"ן המלאה לה דעת ויראת ה' אף החכמה' ואת החסידה' וכנא"ה מעתיר בעדו שפתי ה"ן צולין חלו נא פני אל.

אענ"ה ס"ט:

הלכות גיטין

תוכן העניינים

כפי אהרן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה