אור ברסלב
כפי אהרן חלק א אבן העזר › סימן טו

כפי אהרן חלק א· רבי אהרן בן עזריאל

אבן העזר · סימן טו

סימן יד

כ' הר' ג"פ סי' קכ"ט ס"ק ס"ג הב"ד לעיל בסי' א' דאם נקרא בב' שמות משעת לידה צריך לכתוב ראובן שמעון בלא דמתקרי. ושאם יכתוב דמתקרי פסול ע"ש. והנה דברי הר' ז"ל נאמרו סתומים ולא ביאר בדבריו אי מיירי במי שנקרא משעת לידה ראובן שמעון. וגם אחרי כן קורין אותו העולם ראובן שמעון. או מיירי שנקרא בשעת מינה ראובן שמעון אבל העולם קורין אותו ראובן אלא שבחתימה חותם ראובן שמעון וכן בעליית ס"ת. ונלע"ד דהרב מדבר אפי' אם נקרא ראובן רק שבעליית ס"ת וחתימה קורין אותו ראובן שמעון הואיל וב' עיקר משפת לידה צריך לכתוב בלי דמתקרי. והט' נלע"ד משום דהרב ז"ל אדברי מור"ם ז"ל קאי שכתב אבל אם נקרא בב' השמות יחד או שעולה כך לס"ת כשר ע"כ אלמא שוין הם עליית ס"ת עם קריאת ב' שמות יחד ועלה קאי מוה"ר ג"פ ז"ל ואמר כ"ו במי שנקרא משעת לידה בשם א' ואח"ך נשתנה שמו לשם שני אמנם אם משעת לידת האדם נק' בב' השמות וכו' כגון ראובן שמעון יכתוב בלא דמתקרי וכו' א"כ בשניהם סובר הר' שאין לכתוב דמתקרי גם בתחי' הסעיף כ' משמע דווקא בדיעבד אבל לכתחילה אע"ג דעולה לס"ת בשני השמות ביחד יכתוב וכו' ע"כ וסמוך לזה כ' וכל זה במי שנקרא משעת לידה וכו' פשטיות דבריו משמע דעלה קאי וכך לו עליית ס"ת כקריאה בב' השמות יחד. הוצרכתי לכתוב זה לפי שראיתי להרב ג"מ למהר"י נבון בד' צ"ט ע"ב שהביא דברי הרב ג"פ הנ"ל והבין בדבריו דמיירי בשכ"ע קרו ליה בב' השמות דווקא וכ' וז"ל והדין עמו דבכתיבת דמתקרי נראה שהשם הב' הוא טפל והעיקר הוא שם ראשון שבא ע"י שינוי חולי או דרובא קרו ליה בשם א' ופורתא בשם ב' ואין הדבר כן בזה אלא ב' השמות הם כפולים מתחי' משפת לידה וכ"ע קרו ליה הכי בשניהם יחד עכ"ד. הנה שהר' ז"ל הבין בכונ' הר' ג"פ דמיירי במי שב' השמות הם משפת מילה וגם נקרא בשניהם ביחד בפי הכל. ואני עבדו אחרי נשיקת עפרות זהב לו אמינא דאין הכרח בדברי הג"פ דבהכי מיירי ואדרבא פשט דבריו משמע דבתרי גווני דקאי עלייהו מור"ם ז"ל מיירי או דנקרא בפי הכל בשניהם או אם עולה לס"ת בשניהם אעג"ב דנקרא בפי העולם בא' מהם.

והנה מזה נמשך להרב ג"מ ז"ל שבספרו נחב"כ ח"ב סי' ד' כ' דמי שנק' בשעת מילה בב' שמות ואח"ך היה נקרא בפי הכל בא' ובחתי' וס"ת בשניהם דצריך לכתוב ראובן שמעון דמתקרי ראובן עש"ב. וכבר כתבתי לעיל בסי' א' דהר' פרה"א והר' חיים שאל סוברים דלא כהר' נחב"כ ז"ל ופשטא ההוראה בכל הבתי דינים שבירושת"ו כוותייהו ודלא כהר' נחב"כ ז"ל. ואנכי הרואה דגם הר' בית שמואל ז"ל קאי בשי' הר' ג"פ ז"ל וזה ממ"ש בס"ק כ"ד מי שנקרא בב' שמות וכו' היינו שיש לו שם א' במקום כתיבה ושם א' במ"נ וכו'. ואם נקרא בב' השמות אז הוא להפך דצריך לכתוב דווקא שניהם בלא מתקרי ואם כתב מתקרי הוי שינוי וכן משמע בתשו' רמ"א גבי פעסלין אסתר ולשון רמ"א אינו מדוקדק מ"ש כשר משמע לכתחי' אין כותבים כן וליתא אלא אם נקרא בשניהם צריך לכתוב שניהם דווקא. ואם עולה לס"ת בשניהם ונקרא בשם א' כגון דנשתנה מחמת חולי אז כותבים לכתחי' שם השני וכו' כמ"ש בסי' י"ח. ואם נקרא בב' השמות א' מהם הוא שם לעז כגון דנקרא משה ליב כותבין משה יאודה המכונה ליב כי בשני שמות משה יאודה אין יכול לכתוב דמתקרי דהא נקרא בשניהם אע"ג דלא נקרא שם יאודה אלא שם ליב מ"מ עולה לס"ת בשם משה יאודה אם כן אם אינו כותב דמתקרי כשר כמ"ש בסמוך אבל אם כותב דמתקרי י"ל דפסול ואין לחוש שמא יאחרו ליב הוא הכינוי של ב' שמות משה ויאודה ולא נקרא כלל משה כי מסתמא קאי על מה דסמיך לו ולא קאי אלא על שם יאודה עכ"ד. והנה החלוקה השנית שכ' במי שנקרא משה ליב אין ס' דלא מיירי בשינוי מחתת חולי דבמחמת חולי לעולם צריך לכתיב דמתקרי כמ"ש בחלוקה א' ומבואר יפה שם בדברי מור"ם בס' י"ח וכמ"ש בעניותין לעיל בסי' א'. אל"ו החלוקה הא' דווקא מדבר בשינוי דחולי ובחלוקה זאת השנית מדבר במי שנקרא שלא מחמת חולי משה ליב ובעליית ס"ת במקום ליב אומרים יאודה כי כן משפט כינוי ליב הוא תמיד על שם יאודה ונמצא שזה האיש יש לו ב' שמות משה יאודה בשם משה ידוע לכל ושם יאודה עולה בו לס"ת ומכנים אותו העולם במקום שם יאודה ליב ואשמועינן הר' ז"ל שיכתוב משה יאודה בלא דמתקרי משום שאינו יכול לכתוב דמתקרי ואם יכתוב פסול מט' דזה נקרא בב' השמות משה יאודה ואזיל לשיטתיה דלעיל שאם נקרא בב' השמות יחד אם כתב דמתקרי פסול ולשון מור"ם אינו מדוקדק שכתב כשר. והוסיף ואמר ואע"ג דאינו נקרא בב' השמות בפי הכל משה יאודה אלא משה ליב מ"מ הרי עולה לס"ת בשם יאודה ע"כ ור"ל דכיון שעולה לס"ת בשם יאודה הו"ל כאילו נקרא בפי הכל משה יאודה וליב הוא כינוי של יאודה כידוע וע"כ כותבין משה יאודה המכונה ליב בלא דמתקרי ונמצא דעת הרב ב"ש ז"ל דבין אם נקרא בב' השמות יחד משה יאודה בפי הכל בין אם נקרא יאודה ובס"ת עולה בשם משה יאודה דינם שוה דכותבי' בלא דמתקרי וכדפירש מור"ם ז"ל אבל אם נקרא בב' השמות יחד או שעולה כך לס"ת דלמא שוין הם. ואין לומר דדווקא היכא שנקרא עכ"פ ליב שהוא כינוי של יאודה אמר הרב כן ומשום דהו"ל כאילו נקרא בפי הכל משה יאודה אבל אם לא היה נקרא בשם ליב אלא משה לבד ובעלית ס"ת משה יאודה אפשר יסבור דצ"ל דמתקרי. דהא ליתא משום דממ"ן אי כ"ע ידעי דשם ליב הוא כינוי לשם יאודה. ואין גם א' שיטעה בזה א"כ לא היה לו להר' ז"ל לומר הרי עולה לס"ת בשם יאודה אלא כך היל"ל הרי ידוע לכל ששם ליב הוא כינוי של שם יאודה. ואי לאו כ"ע ידעי מזה שכינוי ליב הוא לשם יאודה ויש לחוש לאיזה ב"א שלא ידעו ויחשבו שליב הוא שם בפ"ע או כינוי שם אחר א"כ מה תיקן הרב במ"ש הרי עולה לס"ת בשם יאודה סוף סוף שם יאודה זה אינו ידוע לכל וצריך עכ"פ לכתוב חשה דמתקרי יאודה ואח"ך המכונה ליב. אל"ו דסופר הרב ידכם דס"ת אין כותבין דמתקרי דהו"ל כאילו ידוע לכל וע"כ כותבי' משה יאודה במכונה ליב זה נלע"ד בכונ' הר' ב"ש ז"ל ונמצא דעתו כדעת הרב ג"פ ז"ל. ויש פנים לומר שמוחזק על דברי הר' ג"פ דאילו הרב ג"פ ז"ל לא אמרה אלא בששניהם משעת לידה אבל אם אינם משעת לידה מודה לדברי מור"ם שכתב כשר דעכ"פ לכתחי' צ"ל דמתקרי ואילו הרב"ש כ' ולשון מור"ם אינו מדוקדק ולא היל"ל כשר דאדרבא פסול הוא ולפי מ"ש בכונתו דכך לו נקרא בב' השמות יחד כמו נקרא בא' מהם ובשניהם עולה לס"ת ואי ס"ל לחלק כדברי הג"פ לא היל"ל שלשון מור"ם אינו מדוקדק והיה מקום לקיים דברי מור"ם בשאינן משעת לידה. אל"ו לא שנא ליה להב"ש בין אם הם משעת לידה או הם מחמת דבר אחר חוץ משינוי דחולי ול"ש נקרא בשניהם יחד ל"ש נקרא בא' מהם ובשניהם עולה לס"ת בכל גוונא אם כתב דמתקרי פסול.

שבתי וראיתי דעדין לא נתיישבו דברי הב"ש דאם כפי מה שפי' בדבריו קשה סיום לשונו שכ' ואין לחוש שמא יאמרו דליב הוא הכינוי של שני שמות משה ויאודה ולא נקר' כלל משה כי מסתמא קאי על מה דסמיך לו ולא קאי לא על שם יאודה עכ"ד ולפירושינו הנ"ל מה איכפת לן אם יחשבו שכינוי ליב הוא מי שנקרא משה ויאודה יחשבו ויחשבו סוף סוף הרי זה נקרא משה בפי הכל ויאודה בעליית ס"ת והו"ל כקורין אותו בב' השמות יחד ויהיה ליב כינוי לשניהם ומה בכך. לכן נראה לצדד דהרב ב"ש אדרבא חולק על הרב ג"פ להיכא דנקרא בא' מהם ועולה לס"ת בשניהם דצריך לכתוב דמתקרי וכדעת הרב נחב"כ ז"ל שכתבתי לעיל ודוקא הכא כתב שאין לכתוב דמתקרי משום דנקר' בפי הכל ליב אלא שאנו חוששין למי שאינו יודע דכינוי ליב הוא על שם יאודה דה ושמא יסבור דהוא כינוי לשם אחר ע"כ אמר הרב דעכ"פ מסייע לן עליית הס"ת לשיתבר' לזה שאינו יודע דזה הכינוי ליב הוא על שם יאודה שעול' בו לס"ת וע"ז חשש עוד הרב דשמא יאמרו דכינוי ליב לא שייך אלא למי שנקרא בפי הכל משה ויאודה אבל לא למי שנק' בפי הכל בשם משה לבד כמו זה וא"צ יאמרו שהמגרש אחר הוא שנקרא בפי הכל משה ויאודה לזה כתב דהא ליתא דמסתמא לא קחי אלא אדסמיך ליה אלא דלפירוש זה ק"ט דהו"ל להרב ז"ל לבאר דבריו שחולק על מור"ם שכתב או שעולה בו לס"ת דעליה קאי. ואפ"ל דאינו חולק על מור"ם אלא במי שנקרא בשניהם ביחד אבל אם נקרא בא' ועולה לס"ת בשניהם מודה למור"ם במ"ש כשר ור"ל דלכתחילה צ"ל דמתקרי אבל אם לא כ' כשר וע"כ לא הוצרך לבאר זה שכבר כתבו מור"ם ומוד' לו בזה. אך לפי"ז אינו מיוש' מ"ש ואם עולה לס"ת בשניהם ונקרא בשם אחד כגון דנשתנה מחמת חולי וכו' אז כותבים לכתחילה וכו' ואם כ' שניהם בלא מתקרי כשר ע"כ ואם כמו שכתבנו דמודה הרב למור"ם ז"ל בדין זה שאינו מחמת חילי היכא דעולה לס"ת בשניהם דכשר בדיעבד א"כ היינו ממש כי הך דמחמת חולי ואילו מרהיטת לישניה משמע דדין נשתנה מחמת חולי אינו שוה לדין שלפנינו אם לא שנדחוק עצמינו לומר שיש חיסור לשון בדבריו וכן צ"ל וליתא אלא אם נקרא בשניהם צריך לכתוב שניהם דוקא ואם עולה לס"ת בשניהם ונקרא בשם אחד אם כתב בלא דמתקרי דיעבד כשר ודמי לנשתנה שמו מחמת חולי וכו' כמ"ש בס' י"ח ואם כ' שניהם בלא דמתקרי כשר א"א דגם בזה לא הונח לי לשונו דא"כ הרב בא ללמוד מן הסתום דאילו התם בס' י"ח לא נתבאר דין זה היכא דעולה לס"ת בשניהם דאם כ' בלא דמתקרי כשר ואין דרך ללמוד לא מן המפורש ועוד דהי"ל להודיע ט' לדבריו לכן אני אומר הואיל וכל לשון הרב ב"ש דחוק וצריך להגיה יש מקום לפר' כפי' הא' שפירשתי דהרב חולק על מור"ם גם בנקרא בשם א' ועולה לס"ה בשניהם וס"ל דא"צ דמתקרי וכדעת הרבנים שכתבתי לעיל וצריך להגיה בלשוני כך וליתא אלא אם נקרא בשניהם צ"ל שניהם דוקא וכן אם עולה לס"ת בשניהם ונקרא בשם א' אבל כגון שנשתנה שמו מחמת חולי אז כותבים לכתחילה וכו' ואם כתב. שניהם בלא דמתקרי כשר והיינו דהר"ז ז"ל מחלק בין דין זה למחמת אולי דבדין זה בין נקרא בשניהם בין עולה לס"ת בשניהם ונקרא בא' מהם צ"ל בלא דמתקרי ואם כ' דמתקרי פסול דמסתמה ב' שמות לו משעת לידה הם וקפיד' איכא אם יכתוב דמתקרי ופוס':

אך במחמת חולי דהדין הוא שצריך לכתוב דמתקרי להורות שהוא שינוי אם כ' בלא דמתקרי כיון דעכ"פ מכירים אותו בשניהם אין כ"כ קפיד' אם לא ידעו העול' שהוא שינוי השם ולפ"ז א"ש דבריו שכ' לקמן מ"מ הרי עולה לס"ת בשם משה יהודה דפשטא מורים כמו שדקדקנו לעיל דגם בנקרא בשם א' ועולה לתו' בשניהם אין יכול לכתוב דמתקרי ולסיום לשונו שדקדקנו לעיל שכתב ואין לחוש שיאמרו שליב הוא כינוי של משה יהודה נלע"ד ליישב דכונתו היא ע"ז האופן דכשאנו כותבין משה יאודה המכונ' ליב הרואה יסבור שכל שנקרא משה יאודה או בפי הכל או בעליית ס"ת יכונה בכם ליב אבל מי שנקרא יאודה לבדו לא יכונה בכם ליב ויבואו לטעות בזה בגט אחר במי ששמו יאודה לבד וכינוי ליב שיאמרו שאין וה המגרש כי זה מעולם לא נקרא משה כלל ואפילו בס"ת ולפ"ז היה. נראה דיותר טוב לכתוב משה דמתקרי יאודא המכונה ליב. להורות כי עיקר כינוי ליב הוא. על כל מי שנקרא בשם יאודה ולזה תי' הרב דאין מקום לחשש זה דודאי הכינוי הוא על השם הסמוך. ואע"פי שחששה זו היא רחוקה ולא מצינו כזה לחוש לגיטין אחרים כי החששא בכ"מ היא על המגרש בגט זה מ"מ רצה הרב ז"ל להשמיענו כי גם חששא זו הרחוקה ליכא למיחש כ"ז צדדתי בכונת הרב ב"ש ז"ל מפני שראיתי להרב פרח שושן ז"ל ד"ן ע"ד שהבין בדבריו דס"ל דשוין הם נקרא בב' השמות לנקרא בא' מהם ועולה בשניהם לס"ת ע"ש והרב ג"מ למהר"מ בולה ז"ל תמה עליו דאיך הבין כן בדבריו והלא בפירושא כ' להדיא דאם נקרא בשם א' ועולה לתי' בשניהם דמודה למור"ם ז"ל דלכתחילה צריך לכתוב בשניהם ע"ש בדף ק"ל ע"א וב' ולדעתי הקל יש לצדד דדעת. הב"ש כמו שהבין הרב פר"ש ז"ל ככל מה שכתבתי.

נקוט מיהא גם כי נתפוס בפי' הרב ב"ש כמו שהבין הר' ג"מ זול עדיין אין הוכחה שהרב ב"ש חולקעפל הג"פ ז"ל להיכא דנקרא בב' השמות משעת לידה ואימור מודה ליה ונייהיב ט' הרב ג"פ דכשם א' חשיבי ודוק וראיתי להרב המופלא חסיד שבכהונה כמהר"א הכהן ז"ל בספרו הבהיר הנד"מ שולחנו של אברהם בחאה"ע סי' קכ"ט דפ"ז ע"ד ופ"ח ריש פ"א כ' דהב"ח והב"ש ם ק נ' חולקין על הרב ג"פ להיכא דנקר' משעת לידה בב' שמות ע"ש. ועמו הס"ר דאיברא לשון הב"ש שהביא בקיצור דברי הב"ח משתמע הכי אבל המעיין דברי הב"ח במקומן יראה דאינו ענין כלל לדברי הג"פ וז"ל הב"ח ונראה לחלק דדוקא כשאביו הטיל עליו ב' שמות ביחד בשעה שהכניסו לברית א' שם של קדש לעלות בו לס"ת והשני שם כינוי של חול פ"ש משפחתו ע"ש עריסה הנה זה נקרא כינוי לשם העברי דזה עיקר וזה טפל לעיקר ע"ש משפחתו ולכן אין חילוק בין שהלעז יוצא משם העברי או לא בכל ענין נקרא כינוי עכ"ד. ונמצא עתה דהב"ח מיירי בכינוי שהטילו עליו בכעת עריסה לכנות השם העיקרי ושלא יעלה בס"ת אלא בשם העיקר ובפי העולם יכונה בשם וא של הכינוי בזה מחלק רמ"א בין אם הוא לשון הקדש למשל שעיקר שמו יאודה לעליית ס"ת וכינה אותו אביו בשם אריה לכינוי דוקא לא שיעלה בו נס"ת בזה כותבין דמתקרי ואם כינה אותו ליאון או ליב כותבים המכונה והיינו מטעם דבפירוש פירש אביו שבזה השם יעלה לתורה ובזה יכונה. וא"כ אינו ענין וה לדברי הג"פ למי שנקרא בשפת לידה בב' שמות וב' עיקר לחתימ' ועליית ס"ת ובודאי רב המרחק בניהם וזה פשוט.

תוכן העניינים

כפי אהרן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה