כפי אהרן חלק א· רבי אהרן בן עזריאל
אבן העזר · סימן ט
שאלה שלחו מתם מעיר בבל יע"א בהיות אמו"ץ בפ"ע הח"מ בא הר"ר צאלח יחזקאל ראובן יצ"ו וכך אמר לנו אתם הוו עלי עד"ג וקנו מידי קגו"ש במדל"ב וכתבו בכל לשון ש"ז ויפו"ך וחתמו ותנו ביד הר' יצחק עזרא חיים יצ"ו שאיך שקידשתי את בתו רחמה מב"ת והתניתי עמו שלך למדינת בבל יע"א עד זמן אחר הפסח ואחזור לעיר בצרה יע"א עד זמן אחד ואקח את בתו הנז"ל לי לאשה ואם הלכתי לבבל ולקחתי אשה אחרת מחוייב אני צאלח הנז' ליתן להבת הנז' מוהר שני מאות משקל זהב ואגרש אותה ואפילו היצאות הגט עלי כמו שהיה התנאי ביניני והנני מודה לפניכם הודאה גשו"ק איך קבלתי על עצמי מרצוני הטוב והגמור בלי שום זכר אונס וכפיה כלל אלא בל"ש ובנפ"ח כל זה אמר לנו צאלח הנז' וקנינו אנחנו עדים הח"מ מיד צאלח הנז' בקגו"ש במדל"ב על הנז"ל וגם נשב' לפנינו צאלח הנז' ש"ח ע"ד המב"ה וע"ד הנב"א לאשר ולקיים כל מאי דכתיב ומפורש לעיל בביטול כל מיני מודעות שבעולם ובפי' וכו' וחו"ח וכו' דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי והכל היה בכל חיזוקי סופר והיה זה בש"א לחודש אדר ש' התרט"ו וקיים פ' עד פ' עד. ומקויים באנפק של ב"ד הצדק דשם יצ"ו. עוד נתקבל עדות אחר בב"ד הצדק יצ"ו שהיה החיוב והקנס באופן אחר וז"ל הקב"ע קדמנא נחנא ב"ד דח"ל במותב תלתא כתרא הוינא אתא קדמנא הר' משה בן פר"ג יצ"ו והעיד בתו' ע"ג בזה"ל יום עש"ק ה' לחו' אדר אדר התרט"ו. חצ' רונה צאלח יחזקאל ראובן יצ"ו ויצחק עזרא חיים ינ"ו ובחצ"ור תראצ"א אבו אל כלה יצחק הי"ו יעטי בינתו לצאלח הנז' וצאלח הנז' תראצ"א יאכו"דהא להבתולה רחמא בינת יצחק הנזק יעטיהא מוהר מיית מיתקאל נקדי ויכתב לא מיית מתקאל גניב ואבוה יצחק הנז' יעטי לבינתו תמן מיית קראן שנה היא ג' איז והיא כ' לעא ואיצ"א טליב צאלח הנז' יריד ינזל לבגדאד יזור אדונינו יחזקאל הנביא זי"ע ואיצ"א תעעאל פי בגדאד וחזוו"ג פ"י בגדאד יעטי ללכלה מרצונו הטוב מיתיין מתקאל דהאב ויטאלקא וצאר תנאי מן בעד מא ירג"ע צאלח הנז' לבצרה יע"א יצטבאר עלא לבינת סנא ומן בעדא יצייר לחופה וכל לתנאים אלדי צארת צאלח הנז' דעתו מיושבת עליו בלב שלם ובנפ"ח ועטא כסף קידושין צאלח הנז' להבתולה רחמא הנז' עלה כל התנאים ומסך קנין עלא כל תנאים וג"כ בא לפנינו הר' משה ארזוני יצ"ו ושאלנו ממנו העדות והעיד ככל הנז"ל ונמצאו עדותן מכוונת ולראית האמת ח"ש פה בצרה יע"א בש"א לחוד' תשרי התרי"ו וקיים הצעיר שלמה מעתוק סלימאן ס"ט הצעי' אפרים עבדאלה הכהן ס"ט. הצעיר אליאו עזרא נסים יצ"ו וחתימי עליה הנפק דייני בבל יע"א שחתי' ידועות לנו וכ' בשאלתם בזה"ל.
שאול שאלנו מאת רו"מ יצ"ו מה יהיה משפט הר' צאלח הנז' ומעשהו שבשעת קידושין היה התנאי בינו ובין הר"י אבי הבת שאם ישא אשה על בתו חייב לגרשה ולתת לה שני מאות מתקל זהב ולא תניח צרה עליה וקנו מידו קגו"ש ובאותו הרגע עמדו וקדשו כנז' בקבלת עדות שוב אח"ז כשבא לילך לעיר באגדאד חזרו וקנו מידו כנז"ל וכשבא לעיר באגדאד נשא אשה אחרת עליה וכיון שכן אלא מעתה חייב לגרשה ולתת לה ב' מאות משקל זהב ותבע יצחק הנז' מצאלח הנז' לקיים תנאו והשי' צאלח שהו' פטור מהחיו' הנז' יען שאין כתוב בשט' הנז' מעכשיו והו"ל אסמכת' ויצחק משיב אם צריך תיבת מעכשיו חטאת הסופר היא שחשב שאם לא כתב תי' מעכשיו לא עיכב ותו כיון דהחיוב הוא מצד הקנס א"צ תיבת מעכשיו ומה גם דעמדו וקדשו מיד ושני קניינים היו אחד נכתב הוא של יום היציאה ואחד לא נכתב של שעת הקידושין ומי יימר דלא אמר בקנין של שעת הקי' מעכשיו ותו תיבת אם הכתוב בשטר דהו ל אסמכתא לא קאי אלקיחת אשה אחרת אל אהליכה כמ"ש ואם הלכתי לבבל אבל אלקיחה מחוייב ועומד מצד התנאי והקנין והחיוב ועמדו וקדשו ותי דאין השטר מתבטל כיון שכתוב בתוכו דלא כאסמכתא ודלא כתופסי דשטרי מהני להיות יד בעה"ש עה"ע כמ"ש מר"ן ז"ל בח"מ סי' מ"ב וז"ל הרבה מהמפרשים כ' דאם כתוב בשטר דלא כאסמכתא וכו' והאי הרבה וכו' נראה דהלכה פסוקה היא לדעת מר"ן ז"ל. ותו דכתוב בשטר וכתבו בכל ש"ז ויפו"ך וגם כתוב וחו"ח וכו' כחו"ח כל השטרות הכשרים עשויים בבד"ח וכו' גם כתובתו בכל נעשה ככל חיזוקי סופר וכו' ומה גם דאם כתוב זמן בשטר מי יימר דלא מהני לדעת כל הפוס' אין גם א' שחולק בזה דהו"ל כאסמכתא וכמו שהאריך בזה מר"ן בב"י סי' מ"ב ור"ג ור"ז והפוסקים השייכים לזה ובתשובת אבקת רוכל בחי' הדינים לשונות הנז'. אשר ע"כ נפשינו לשאול הגיע אם יכול יוכל יצחק הנז' לפו"ד להוציא השני מאות מיתקל מיד צאלח הנז' או לא ועוד טוען יצחק הנז' שאם תאמר שאיני יכול להוציא הסך הנז' מיד צאלח הנז' אין רצונו לגרשה ותתרצה בצרתה בצידה. האם יוכל צאלח לגרשה בע"כ וגם יהיה פטור מהחיוב הנז' על הכל יורנו המורה לצדקה ושכמ"ה.
תשובה אנכי הרואה שאלת חכם המוצגת לפנינו בזה ואף כי לא נשאלנו מב' הצדדים מ"מ יען היות מקום רחוק הוזקקנו לצעקתה של ריבה זו שעיקם עליה את הדרך צאלח הנז' ולדידי חזי לי אם כנים הדברים כמו שבא בשאלה הדבר פשוט שטענת צאלח שהשטר בטל מט' אסמכתא אין בה ממש ומחוייב הר"צ הנז' לגרשה בגט כריתו' וליתן לה הסך ב' מאות מתקל הנז' בשלימות מהט' שנבאר בע"ה. הנה לפי המוצג בשאלה רוצה צאלח לפטור עצמו בט' אסמכתא יען לא נכתב בשטר מילת מעכשיו ולכאורה היה נר' לומר דגם אם כתוב מילת מעכשיו היה מקום לפוטרו מט' שנתחייב במשקלי זהב וצריך לידע אם היו מצוים בעין בידו בשעת החיוב וכמ"ש הרמב"ם ז"ל ופ' מר"ן ז"ל באה"ע סי' נ"א ע"ש. אך חקרתי ודרשתי ונתברר לי האמת שמנהגם שם ובבבל יע"א שבכל ענייני נישואין הפסיקא שלהם היא במשקלי זהב אבל לא שנותנים משקלי זהב אלא ידוע בניהם שווי המשקל ונותנים ממטבעות העוברים שווים והרי זה דומה למ"ש מר"ן ז"ל בח"מ סי' ס' דהאומר מנה מנכסי שוה קאמר ע"ש. אכן עדיין היה מקום לפטור אותו אפי' כתוב בשטר מעכשיו שהוא מבטל האסמכתא מט' אחרינא והוא דמר"ן ז"ל בב"י סי' ר"ז היק' על מה שתיקנו חכמי ספרד כדי לסלק האסמכתא שהיו קונין מזה שחייב לזה וכו' מעכשיו ולא יפטר וכו' היק' מר"ן ז"ל דלמה להו לח"ס לעשות תנאי במחול לך מאחר שהיו מתנים במעכשיו הלא מעכשיו מסלק האסמכתא ותי' לפי שאם היה במעכשיו לחוד היו צריכים ליחד הדבר שיתן לו שאין קנין חל לא על דבר המיוחד ופעמים שאין מזדמן להם הדבר שיחדוהו ועוד שלא היו יכולין להקנות מטבע לפי שאין מטבע נקנה בחליפין ודרך רב העולם לקנוס במעות לכך היו קונים מזה שהוא חייב לזה סך מעות ואח"ך ה"ו קונים מחבירו שאם יעשה כך שהוא מחול לו עכ"ד וכן כ' הוא ז"ל בתשו' אבקת רוכל סי' פ"ט בתשו' על הרב מהר"ש ן' וירגא בסו' התשו' וז"ל ולפי שהיה צריך ליחד הדבר שיתנו לו והרבה פעמים אין מזדמן לו ועוד שדרך רב העולם לקנוס עצמן במטבע לא היה מועיל קנין אפילו במעכשיו לכך הוצרכו ח"ס בדרך ההוא ומעתה בנ"ד מאחר דהיה הקנס במעות וכו' אפי היה מוציא שטר כתוב בקנין ומעכשיו הוי אסמכתא מפני שהקנס היה במעות עכ"ל [דכוותא בנ"ד נאמר שכיון שהיה הקנס במעות אפי' אם היה כתוב בשטר מעכשיו יש בו אסמכתא לפי דעת מר"ן הקדוש ז"ל. אכן במעט ההתבוננות הא ליתא דהנה הר' ח"ץ ז"ל ז"ל ח"א סי' א' וב"ג ומהרח"ש ז"ל שם הרבה להק' על דברי מר"ן בב"י הנ"ל דאכתי ק' על ח"ס למה הוצרכו לדבר זה והלא היו יכולים לתקן עניין זה ע"י החיוב שיתחייב לו בכו"ך זהובים במעכשיו דבחיוב על עצמו ונכסיו מהני אפי' בדבר שאינו מסויים ובמטבע וכמ"ש מר"ן ז"ל גופיה בסי' ס' משם הרשב"א מבלי שום חולק וכ"כ הטור ז"ל בסי' ג"ר ומר"ן בב"י ז"ל בסי' נ"ז הביא תשו' הריטב"א וסיים בשם הרמב"ן שהכותבים מתנה לנשותיהן מתנת מעות צריך שלא תהא מתנה גרידתא רק לשון חיוב ג"כ שמתחייב בתורת חוב ע"ש. וע"ש מ"ש לישב קו' זאת והרבה תי' נאמרו ליישב דעת ח"ס ועיין מה שיישב מהר"מ ז"ל הב"ד הרב בני חיי וכ"כ מהר"א רוזאניס ז"ל הב"ד הר' משל"מ פי"א דמכירה דט' ח"ס הוא כדי לסלק נמי ט' אונס בשיטת הר' ש"ך ז"ל סי' כ א יע"ש והוא כו והמורם מדבריהם ז"ל דודאי הדין דין אמת דבלשון חיוב מהני לסלק הני רעותות דדבר שאינו מסויים ומטבע ובקניין ובמעכשיו דיי לסלק ריעותא דאסמכתא אלא דח"ס ז"ל היו רוצים לעשות ליותר יפוי כח לסלק גם ריעותות אחרות כגון אונס וכיוצא ובהכי איתנח לן ב' תשובות מר"ן ז"ל שם בס' אבקת רוכל דנראות כסותרות ומכחישות זא"ז דאילו בתשו' הנז"ל כ' להלכה דאף דאיכא קניין ומעכשיו עדיין איכא משום אסמכתא משום שהיה הקנס במעות ואילו בסי' ק"ב ליגלג על האומר שיש במתנה ההיא דין אסמכתא ע"ש. ולכאורה ק"ט דודאי יש בו דין אסמכתא אעפ"י שהיה שם זמן שהוא כמעכשיו כמ"ש הר' ז"ל שם מ"מ אכתי יש בו אסמכתא מט' שהיה החיוב במעות והוא מטבע ואינו מיוחד ולמה לגלג עליו וא"ל שאינו יודע דיני אסמכתא. אך עם האמור ניחא דשם בסי' ק"ב משנתו קב ונקי דשם היה השטר בלשון חיוב ולית ביה ט' מטבע ומסויים ואיכא נמי זמן דהוי כמעכשיו א"כ נתבטל לגמרי ט' אסמכתא לא כן בהך תשו' דסי' פ"ט דאותו הקנס לא היה בחיוב כמבואר שם בשאלה יפה כתב דאף דאיכא מעכשיו אכתי איכא ריעותא דמטבע ודבר שאינו מסויים ועין להר' ז"א ח"מ סי' י"א. ומעתה אתאן לנ"ד שהשטר הוא בלשון חיוב שכ' מחוייב אני צאלח וכמו כן כ' והודה צאלח הנז' שקיבל על עצמו נמצא נתחייב בחיוב וחייב עצמו א"כ תו לא נשאר ריעותא דמטבע ודבר שאינו מסויים ומילת מחוייב אני הוא כמו הריני חייב עיין בח"ש סי' ס' הגה"נו אות ו'. ואם יעלה על לב איש לומר דמילת מחוייב אני אינו מורה להבא שהוא מתחייב אלא הוא לשעבר ויסתייע מלשון הכתיב בשטר שכך היה התנאי בינינו ור"ל שכבר הוא מחוייב ועומד בזה מכח התנאי שהיה בשעת הקי' ולא שעתה חייב עצמו אף אתה אמור לו דמלבד שלשון השטר אינו מוכיח כן לא דעתה הוא מתחייב ונטל ע"ז קניין וש"ח. ואפי' אם תפרש כן א"ש נמי שהרי שם בסי' ס' הביא הטור פלוגתא דהרי"ף והראב"ד באומר שנתתי מאה זהובים לפ' דעת הרי"ף דאינו מועיל משום דהוי מטבע ואין מטבע נקנה בחליפין ודעת הראב"ד דזו הודאה היא ואין בודקין אחר הודאתו ואמרינן דמסתמא נתן באופן המועיל ע"ש. ואע"ג דמר"ן ז"ל על השולחן הטהור פ' כס' הרי"ף כבר כ', רבני האחרונים ז"ל דע"כ לא קמפלגי הרי"ף והראב"ד לא משום דמילת נתתי מ"ס דהוי להבא ומ"ס דהוי לשעבר אבל היכא דאיכא לשון הודאה בשטר גם הרי"ף מודה דאין בודקין אחר הודאתו וכמ"ש הר' ז"א ומט"י הב"ד הר' ח"ש סי' ס' הגב"י אות ל"ח. והכא דאיכא הוכחה בשטר שהיא הודאה כמ"ש שכך היה התנאי בניינו אין בודקין אחר הודאתו ואמרי' ודאי עשה בלשון חיוב ומעכשיו שהות האופן המועיל ועדות העדים שנתקבל שאמרו סתם שנטל קניין ע"ז אינו מכחיש הודאתו כלל כי לא שלו את פיהם אם היה קנין בלשון חיוב ומעכשיו ואין דרך העדים לפרש דברים לו בלי שלה באופן בין אם נאמר דמ"ש מחויב אני הוא להבא בין אם נאמר דהוא לשעבר א"ש בנ"ד ותו ליכא ריעותא דמטבע ודבר שאינו מסויים אלא דאם נאמר דמחוייב אני הוא לשעבר דרך הודאה אפי' ריעותא דאסמכתא נמי ליכא כיון שאין בודקין אחר הודאתו אך אי הוי להבא והוא לשון חיוב שמחייב גופו ונכסיו מהני דוקא לרעותא דמטבע ודבר שא"מ ואפי' שלא כ' מנכסי אינו מעכב כהסכמת האחרונים ז"ל עיין מט"ש אות נ"ו ובהר' מ"ץ שם סי' ב"ג אך עדיין איכא ריעותא דאסמכתא מט' שאין כתוב מעכשיו וכמו שבא בשאלה.
אך כד דייקינן שפיר הא נמי ליתא ואין בטענה זו דאסמכתא ממש שהרי כתוב זמן בשטר וקייל"ן כר"י דאמר זש"ש מוכיח עליו והו"ל כאומר מעכשיו וכמ"ש הטור בח"מ סי' רנ"ח ואף דהרמ"ה ז"ל כ' דלא אמרי' זש"ש מוכיח עליו לא דוקא בכותב נכסיו מהיום ולאחר מיתה דהזמן הוא מיותר דבל"ה היה המיתה מבררת כבר מר"ן ז"ל ביתה יוסף דחה ס' זו ע"ש והשמיטה בס' הקצר ובתשו' הרמתה באה"ע סי' י"א מדיני כתובו' בתשו' על הר' הגדול מהרי' ן' צייאח ז"ל ביאר הדבר יותר דס' הרמ"ה היא ס' יחידאה והרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל חולקים עליו ופ' להלכה דלא כהרמ"ה ע"ש. גם בסי' ר"ו בב"י כ' בשם תשו' הרשב"א שהשיב הרמב"ן כלל זה יהא מסור בידכם שכל שטר מתנה או מכר או שט"ח שכתוב בו מעכשיו אעפ"י שכתוב בלשון אם לא הוי אסמכתא וגמרי' הא מילתא מדאמרי' בפ' מי שאחזו זמנו ש"ש מוכיח עליו אעפ"י שהוא בלשון אם מהני כיון דאיכא זמן דהוי כמעכשיו וגו' וסיים עלה הר' ב"י ז"ל וז"ל ונ"ל דכל היכא דכתוב זמן בשטר ואין כתוב בו מעכשיו דיינינן ליה כאילו כתוב בו מעכשיו כדאמרי' זש"ש מוכיח עליו עכ"ל והר' הכנה"ג ז"ל אות ק"ס תמה על מר"ן שכ' ונ"ל והלא הדבר מפורש בדברי הרשב"א והרמב"ן אלו ע"ש. ואני מוסיף לתמוה עליו דיותר מזה מבואר הדבר בדברי הרשב"א שהעתיק מר"ן לקמן מחו' מ"ו וז"נ ועוד שכל האומר מעכשיו אין בו דין אסמכתא כדאי' פ' א"נ וכיון שיש כאן שטר הרי הוא כמעכשיו דקייל"ן כר"י דאמר זש"ש מוכיח עליו עכ"ד. וכ' הכנה"ג שם שכל הפוס' מוסכמים בזה ותמה על מהרש"ך שכ' שלא ראה להפוס' שכ' דזמנו ש"ש מהני לסלק האסמכתא ע"ש ומר"ן ז"ל בתשו' שם ד' נ"ט ע"א כ' ועוד דבר דבנ"ד הוי כמפרש ואו' מעכשיו שהרי כ' בשטר השידוכין זמן וקייל"ן כר"י דזמנו ש"ש מוכיח עליו וכן כ' הרי"ף והרא"ש סו' פ' י"נ וכן כתב הרמב"ם וחתם דבריו וזה שכותבים בכל המתנות והממכרות מעכשיו אעפ"י שיש זמן להרויח הדבר כותבין כן אעפ"י שאינו צריך עכ"ד ועיין תשו' הרשב"א שציין מר"ן ב"י בסי' רנ"ח דל"א זמנו ש"ש מ"ע אלא א"כ כ' הוא עצמו זמן בשטר או ציוה לעדים לכתוב זמן וכ' הכנה"ג שם הגב"י אות ט' בשם הנמק"י בשם הרשב"א דעכשיו דנהגו כל כותבי שטרות לכתוב זמן וזה לא מיחה הרי הוא כאילו ציוה לכרוב והחזיק במעון ס' זו מר"ן בתשו' שם ד נ"ח ע"א ע"ש ואף שמהריב"ל שציין הכנה"ג שם כ' דהריטב"א משם הרא"ה חולק ע"ז אנו אין לנו אלא דברי מר"ן ז"ל שקבלנו הוראותיו גם בתשו' אף דאנן בדידן דבירוש' יתבינן ה' זו רופפת בידינו אי קבלנו הוראותיו גם בתשו' מ"מ ידוע לנו שבכל ערי ערביסתאן קבלו הוראות מר"ן ז"ל גם בתשו' ועיין להר' ברכות המים ז"ל ד רל"ח ע"ג כ' וז"ל אף דמהריב"ל כ' וכו' מ"מ בנ"ד לא נכתב זמן אלא עפ"י הנותן והלשון של שטר מוכיח ע"ש כ"ש בנ"ד דבפירוש אמר לעדים שיכתבו איך קדשתי את בתו והתניתי שאך לבבל עד זמן אחר הפסח וגו' הרי בפי' צ וה להם לכתוב זמן ודע שראיתי להכנה"ג ז"ל שם בסי' רנ"ח הגב"י אות יו"ד הביא דברי ר"ב ז"ל בתשו' והיא בסי' ט"ו דע"כ לא זש"ש מ"ע אלא בשטר הקנאה שכותב לו שדי מכורה לך אבל אם הקנייה כבר נגמרה ע"פ והשטר אינו לא לראיה בעלמא ל"א זש"ש מ"ע עכ"ד והביא זה הכנה"ג בסתם כאילו אין חולק עליו ונוראות נפלאתי עליו דהלא תשו' מר"ן ז"ל ודאי חולקת ע"ז דנדונו במי שנדר לתת לבתו נדונייא וקנו מידו והכל נגמר בע"פ והשטר אינו לא לראיה ואפי"ה כ' דזש"ש מ"ע ותשו' מר"ן הנז' רמזה הכנה"ג שם באותו סימן גם תשו' מהרשד"ם ז"ל סי' נ"ח ומהרש"ך ח"ב סי' קע"ז רמזם הכנה"ג בסי' ר"ז דהם חמש כנדון מר"ן ז"ל חולקות על השו' רבינו בצלאל ז"ל הנז' ומכ"ז שתק הר' הכנה"ג אתמהא ועיין להר' עין משפט ח"מ סי' י"א שנמשך אחר דברי הכנה"ג ז"ל הנז' ולא זכר ש"ר כ"ז וצריך להתיישב בדבר אך השואל לא נתנני השב רוחי ועיין עוד למר"ן ז"ל בתשו' הנז' כ' דבדאיכא קניין אפי' הרמ"ה יודה דזמן כמעכשיו ע"ש. עלה בידינו מכל האמור ומדובר דזש"ש מהני לבטל האסמכתא ובדאיכא קניין אפי' הרמ"ה מודה וכ"כ עוד מר"ן בתשו' אבקת רוכל סי' ק"ב וז"ל דבר פשוט הוא דזכתה הבת אפי' לא היה מפורש בשטר מעכשיו כיון שכ' בו זמן הו"ל כמעכשיו שזש"ש מ ע עכ"ד ובכן ט' צאלח מכח אסמכתא בטילה היא.
ואפנה על ימין לראות היעמדו דברי השואל שרצה לחייב את צאלח מכמה ט' הרמוזים בשלה ומכללם כ' מפני שנשבע צאלח ש"ח ונר' דיש פנים לזה שהרי כ' מהר"מ ופ' מור"ם ז"ל בסי' ר"ז דנדר ושבו' ות"כ מהני באסמכתא ומהרשד"ם ז"ל בכמה מתשו' רמזם הכנה"ג הגב"י אות ר"ו רצה לייתס למהר"מ ס' השואל להריב"ש בסי' של"ה דס"ל דסבו' עושה קניין ורבים מהפוס' ז"ל קיימי בשי' מהרשד"ם הנז' וא"כ לדעתם יהיה דעת מר"ן ז"ל נמי שפ' להך דינא דמהר"מ ס"ל נמי דשבו' עושה קניין ונפק"מ להנפקותות שנתבארו שם בהריב"ש ולדידהו ודאי בנ"ד כיון שנשבע צאלח ע"ז ה"ז מתקן הקניין וזו אינה צריכה לפנים. אלא עדיפא מינא י"ל דאפי' לד' החולקים על מהרשד"ם ולא ניחא להו לייחס למהר"מ ס' השואל רק דקאי בס' הריב"ש ז"ל דשבו' אינה עושה קניין הא מיהא מודים דרבנן דב"ד כופין אותו לקיים שבועתו עיין בס' לח"ש ד' ע"ג ולהלן אסף איש טהור כל דיעות הפוס' בזה וזו הלכה העלה דלכ"ע ב"ד כופין אותו לקיים שבועתו אף אם הקניין ריע וגריע עש"ב. ומכ"ז נר' דאף אם לא יתחייב צאלח מפאת הקניין הא מיהא מחוייב ועומד הוא מצד השבועה ואריא הוא דרביע עליה וב"ד כופין אותו לקיים שבועתו. אך עדיין כלביא עומד לנגדינו ס' מהריב"ל בח"א כלל י"ב סי' ע"ז הוא המסביר לנו דהיכא דהקניין ריע מצד עצמו גם ליתא דשבו' אינינה דהו"ל כשבו' בטעות שחשב בדעתו שהקניין היה מועיל והשתא דנתברר לו שעפ"י הדין אינו מועיל הקניין קניין אין כאן שבו' אין כאן וכפל דברים אלו הרב ז"ל בכמה מתשובותיו רמזם הכנה"ג שם והר' ח"ש והרב מט"ש עש"ב. וא"כ נאמר דלא תברא לס' מהריב"ל ז"ל הך פסקא דמר"ן ז"ל דנדר ושבו' מהנו באסמכתא דאיכא למימר דע"כ לא קאמר מהר"מ ז"ל אלא בשבו' גרידתא דליכא קניין ולא באה השבו' לזרז הקניין ועין מהראד"ב ז"ל סי' קכ"ב אך אם השבו' היתה לזרז הקניין אה"ן מודה לס' מהריב"ל דקניין א"כ שבועה אין כאן. ואף דס' מהריב"ל זו הרבה צווחות צווחו עליה רבני דורו והבאים אחריו ולא קיבלוה מיניה מ"מ כבר הר' מ"ץ ומהרח"ש ומהר"ש ן' חסון שהובאו תשובתם במ"ץ ח"א סי' א' ב' ג' ד' כ' דהסומך על מהריב"ל לא מקרי עבריינא וא"כ יכול יוכל צלח דנ"ד לומר יש לי רב ואילן גדל לסמוך עניו ומאן ספין לאפוקי ממונא מיניה. איברא דהיה מקום לומר דבנ"ד אפי' מהריב"ל יודה שהרי הר' ז"ל שם נרגש מתשו' הריב"ש דסי' שמ"ה דאיירי באסמכתא דקנו מיניה בלתי מעכשיו ונשבע ע"ז וחייבו הריב"ש מט' השבו' וכ' מהריב"ל לחלק דשאני דבר דדינו ברור וידוע שאינו מועיל הקניין כההיא דאסמכתא ואפי"ה נשבע בודאי נשבע לחייב את עצמו מכח השבו' משא"כ בנדונו דאיירי בדבר שאינו קצוב ולאו כ"ע דינא דהרמב"ם גמירי בכי הא אמרי' קניין א"כ שבו' א"כ ע"ש. נקוט מיהא דבאסמכתא דדינו ברור דבקניין לחודיה אינו מועיל כעין נ"ד גם מהריב"ל מודה דאעג"ב דקניין אין כאן שבו' יש כאן וכי נשבע אדעתא לקיים מכח השבו' הוא ויתפלש באפר ויקיים שבועתו וכדברים האלה ממש כ' הר' מהר"מ די בוטון ז"ל סי' ל' לך נא ראה. אך הרב מ"א מהראד"ב ז"ל בסי' נ"ט וקכ"ב ורנ"א נר' דלא ס"ל כדעת בנו ז"ל אלא דאף באסמכ' אי איכא פלוגתא דרבוואתא אי הוי אסמכתא גם בזה דעת מהריב"ל דקניין א"כ שבועה א"כ ועיין בלח"ש דפ"ו ע"ב ובנ"ד דהוי קנס בשידוכין הא איכא פלוגתא דרבוואתא אי הוי אסמכתא כמבואר בהר' ב"י סי' ע"ז ובתשו' הר' מ"ץ שם דהרבה מרבוואתא ס"ל דבקנס שידוכין ליכא אסמכת' ע"ש ובעיקר דין אסמכתא הא איכא דעת כמה מרבוו' דסברי דבקניין לחוד מהני משום דסתם קניין כמעכשיו ומאחר דאין דינו ברור חזרנו לס' מהריב"ל הנז' ומה כוחינו יפה לאפוקי ממונא נגד מהריב"ל ז"ל. ועלה בדעתי לומר דע"כ לא קאמרי הני רבוואתא ז"ל אלא למקומות שתופסים דגל הקי"ל אך למקומות שנהגו לפסוק כפ' מר"ן ז"ל אם הדין ברור לדעת מר"ן שהקנין אינו מועיל נמצא מה שנשבע הוא כדי להתחייב מכח שבועתו ומעין דברים אלו ראיתי להר' לח"ש שם דע"ט ע"ג אות י"ז ע"ש. ובנ"ד כיון דלדעת מר"ן ז"ל קניין בלתי מעכשיו אינו מסלק האסמכתא וגם בקנס שידוכין נמי איכא אסמכתא הו"ל כדינו ברור וכי נשבע אדעתא להתחי' מכח שבועתו נשבע ומודה בה מהריב"ל ז"ל. אך אין סברא זו מתיישבת על ליבי ודברי הר' לח"ש שם לדעתי המעט הוא הם דברי' תמוהים באופן דמפאת השבו' לבד איני רואה מקום לחייב לצאלח הנז' אבל יועיל זה לסניף עם כל מ"ש לעיל. ועוד אמינא מילתא לסניף דכיון דכתוב בשטר דנ"ד דלא כאסמכתא מהני לסלק האסמכתא ואף דכ' הו א"ש דגם אם כתוב בשטר דלא כאסמכ' אינו מועיל ופ' מר"ן ז"ל בש"ע כבר כ' הכנה"ג הגב"י אות קצ"ט בשם תשו' כ"י למהר"א גאליקו ז"ל דלא כ' כן לא באסמכתא גמורה אבל באסמכתא שאינה גמורה מהני ע"כ ובנ"ד דהוי אסמכתא דקנס שידוכין דלדעת כמה מרבוואתא א"כ אסמכתא אע"ג דלדעת מר"ן ז"ל אית ביה אסמכתא מ"מ מהני מאי דכתיב דלא כאסמכ' לסלק האסמכתא הזאת וכ"כ הר' חק"ל חא"ה סי' ל' ד' ס"ד ע"ג ע"ש. ונר' לע"ד לדקדק כן מדברי מר"ן בשה"ט שדקדק בלשונו וכ' שטר שכתו' בו אם לא יפרע לזמן פ' שיתחייב כו"ך מעות וכ' בסוף השטר דלא כאסמכתא אין זה מוציאו מידי אסמכתא ולא קנה ע"כ ולמה לו למר"ן ז"ל להארי' כולי האי בקיצור הול"ל אעפ"י שכתוב בשטר דלא כאסמכתא ל"מ לבטל האסמכ' אבל י"ל דכיוין לס' מהר"א גאליקו הנ"ל דדוקא בכה"ג דהאי שטרא דהוי אסמכתא גמו' הוא דלא מהני.
ועוד מט' אחרינא בטילה היא ט' צלח הנז' מצד הקבלת עדות שהעידו העדים שנעשו אלו התנאים בשעת הקידושי' ועמדו וקדשו מיד וא"כ אתאן לדר"ג דהן הן הדברים הניקנין באמירה והנה זו מחלוקת ישינה בין הרמב"ם והעיטור ז"ל הב"ד מר"ן ז"ל ביתה יוסף באה"ע סי' נ"א דהרמב"ם פ' והוא שיהיו הדברים שפסקו מצויין ברשותן וכ' הר' ב"י ז"ל זה דלא כהעיטור שסו' דמהני עמדו וקדשו אפי' לדבר שלב"ל ומטבע ואסמכתא וכיוצא וסיים הב"י ועיין תשו' הריב"ש שאכתיב בסמוך ובסמו' הביא תשו' הריב"ש בסי' של"ה שכ' הר"י ן' יחייא בשם הגאונים דדברים הנקנים באמירה מהני לדשלב"ל ומטבע ואסמכתא ואינו מצוי ברשותו ותמה על הרמב"ם שכ' שצריך שיהיו הדברים שפסקו מצויים ברשותו ואילו הוא עצמו כ' גבי אין אדם מקנה דשא"ק ומפני מה הפוסק לזון את בתו ה' שנים חייב לזונה שאני התם שפ' בשעת נישואין דדמי לדברים הניקנים באמירה ומ"ש דשא"ק מדבר שאינו ברשותו ואולי יסבור הר' דדבר שאינו ברשותו חמיר מדבר שא"ק ע"ש ודו"ק בדברי הכנה"ג הגב"י אות א' ב' ומהר"ש הלוי חח"מ סי' ה' כ' דאסמכתא דמי לדשא"ק דמהני עמדו וקדשו ודקדק כן ממה שהטור ומר"ן קבעו דין דשא"ק בדיני האסמכתא בסי' ר"ז וא"כ כי היכי דס"ל להרמב"ם בדשא"ק דמהני עמדו וקדשו ה"ה לאסמכתא דחד ט' אית להו וכדבריו כ' הר' משל מ פי"א דמכירה וחלק על מהראד"ב סי' רכ"ה וסי' נ"ח שכ' דל"מ עמדו וקדשו לסלק האסמכתא ע"ש וא"כ לפום האי דיוקא דמהר"ש הלוי ז"ל דבאסמכתא מיהא מהני עמדו וקדשו כי היכי דמהני בדשא"ק נמצא דעת מר"ן ז"ל דבאסמכתא מיהא מהני עמדו וקדשו כי היכי דמהני בדשא"ק לדעת הרמב"ם ועדיין צריך להתיישב בזה. ומכ"ש דעדיף נ"ד דאיכא נמי קניין וכבר כ' מר"ן ז"ל בתשו' אה"ע הנז' החולקת על מהר"י ציאח ז"ל ונדונם במי שנתחייב לתת לבתו כו"ך נדונייא ומת וכ' שם מר"ן בד' נ"ט וז"ל אם היו שם קידושין גבי ממשעבדי אבל אם לא היו שם קי' לא נקנו באמירה אבל אם קנו מידם נקנו הדברים בקניין דקניין בלא קי' לא גרע מאמירה בעלמא אם יש שם קי' וכן מבואר מדברי הרמב"ם שכ' אבל אח שפסק וכו' ואפי' לא פי' בקניין מעכשיו דהא סתים לה סתומי עכ"ד. הנך רואה דס"ל למר"ן ז"ל דאפי' לא עמדו וקדשו מיד דיי בקניין לחודיה אפי' בלא מעכשיו כ"ש בנ"ד דעמדו וקדשו ואיכא קניין נמי דודאי תו ליכא ט' אסמכתא והגם שבעיקר דינו של מר"ן ז"ל בתשו' הנז' חלוקים עליו הר' מהרי"ך ז"ל ומהריב"ל ז"ל עיין כנה"ג וי"א שם מ"מ עיין להרב ב"ד חאה"ע סי' ל"ח ונ"ש סי' ק ב שכ' דמהריב"ל מספק"ל ואין להניח ודאו של מר"ן ומהרשד"ם ומהרי"א ודעמייהו מפני ס' של מהריב"ל ונשאר מהרי' צאייח ז"ל יחיד בסברתו ואפשר שחזר בו אחרי ראות תשו' מר"ן ז"ל השנית ואף אם לא חזר הנה הוא יחיד בסבר' ואין לו' קי"ל כוותיה ע"ש ומכ"ש לנ"ד דדיי לנו דעתו של מר"ן ז"ל כדבר האמור שקבלו דעתו גם בתשו' ובכן סמי מכאן ט' אסמכתא. ואם יקחך לבך לומר דע"כ לא אמרו חן הן הדברים הנקנין באמרי' אלא בתנאים דלקרובה קאתי והיינו דדייקי רז"ל בההיא הנאה. דמתחתני אהדדי גמרי ומקני אבל בתנאים כעין נ"ד דלרחוקה קאתי שאם ישא אשה אחרת עליה שיגרשנה ויתן לה ר' משחלי זהב אפשר דבכג"ד לא איתמר לא היא שהרי תשו' מהראד"ב דסי', רכ"א מיירי בכעין נ"ד שהתנה שאם יגרשנה או ישא אשה אחרת עליה שיתן לה כו"ך ואייתי עלה מט' אסמכ' והשיג עליו הר' משל"מ ז"ל דבהא ליכא ליתא דאסמכת' כיון דעמדו וקדשו וכהנה תמצא תשו' הרבה בפוס' עיין עליהם הרי דלא נפק"מ מידי אי לרחוקה קאתי או לקרובה העיקר הוא דבההיא הנאה דמתחתני עתה גמר ומקני מעכשיו ולכשירחקנה וזה ודאי פשוט. ואם נפשך עוד לומר דע"כ לא אמרי' הן הן הדברים הניקני' באמרי' אלא כשקדשו ועשו נישואין דיצתה מחשבתו לפועל שלקחה לו לאשה אבל בכעין נ"ד שלא נישאת לו אפשר דלא נקנו באמירה זה אינו כלל הלא תראה להכ"מ ז"ל פי"א דמכירה ובב"י אה"ע סי' קי"ד רצה לישב תרי פסקי הרמב"ם במונח דלא מקנו באמירה אלא בשעת קי' דוקא דעיקר ההנאה דמתחתני הוא בשעת קי' ולא בשעת נישואין ואז בעי קנין ולא מיקנו באמירה ע"ש. אע"ג דהריב"ש ז"ל שהביא הב"י בסי' נ"א כ' דה"ה לשעת נישואין דהוי גמר חיתון עיין להר' גד"ת שער ס"ד ח"א ולהד' נ"מ ד' צ"א עבג"ד שכ' דלפי תי' של מר ן לא מכרעא ראית הריב"ש מדברי הרמב"ם וכ' שהמרדכי קאי בשי' מרן וכן דעת העיטור מאמר כתובה אות ב' דדוקא שעת קי' ולא שעת נישואין עיין בס' תק"ם ד' קנ"ג ועיקר הדבר דהאי הנאה דמתחתני לאו חיבת ביאה היא לא כההיא דמתנה ש"ח להיות כשואל בההיא הנאה דקמפקדי גביה גמר ומקני וכמ"ש הרמב"ן הביאו הבעה"ת שם וכן הכריח הר' תק"ס שהרי ההיא דר"ג באב הפוסק על בנו מיירי ונמצא עיקר ההנאה היא מה שנעשו מחותנים וזה הוי עיקרו בשעת קי'. ואפי' לד' הריב"ש ז"ל לא קאמר דההיא דר"ג עמדו וקידשו ר"ל נישאו דזה ודאי לא יעלה על הדעת אלא דס"ל דה"ה אם לא היה זה בשעת הקידושין והיה בעת הנישואין דהוא גמר החיתון דמהני עכ"פ מודה הר' ז"ל דעיקר החיתון הוא שעת הקי' ועל הנאת אותה שעה גמר ומקניה וא"כ לא נפק"ל מידי מינה אם נשאו או לא נשאו דבכל גוונא הן נקנים באמירה וזה ברור לע"ד.
ועל מה שבא בשלה אם יוכל צאלח לגרשה בע"כ זה פשוט דמדינא דגמר' אשה מתגרשת בע"כ אבל יש נוהגים שמשביעי' את הבעל בשעת הנישואין שלא יגרשנה בע"כ מנהג בצרה יע"א לא ידענו ואפי' אם יהיה כמנהגם בנ"ד שלא עשו נישואין ולא כתבו כתובה ודאי חזר הדין לדינא דגמר' דמתגרשת בע"כ. אנן לפי מה שהעלינו לעיל לא נפק"ל מינה מידי בנ"ד דבין אם יגרשנה בע"כ בין אם יגרשנה מרצונה מחוייב ועומד הוא לשלם לה הסך ר' משקלי זהב במושלם ככל הנז"ל. זהו הנר' לע"ד להלכה אבל למעשה הדבר תלוי עד אשר יסכימו עמי מע' הרבנים המופלאים אשר בית ישר' נכון עליהם ומלכינו בראשינו גאון עוזינו ראש"ל סבא דמשפטים עט ר מוה"ר רב חנ"א יצ"ו ועל פיהם יקום דבר והאל יצילנו משגיאות כי"ר. כ"ד זעירא דמן חברייא קנון שאין בו דעת להשאל אענ"ה ס"ט.
הסכמת הרבנים הגדולים ב"ד הגדול שבירושלם ת"ו.
נחנא ב"ד דאת"ל עמדנו על השאלה הנז"ל וראה ראינו את כל דברי ידידנו ואו"ע מע' הרב המובהק שמן תורק זר"ק אהרן בחיר ה' יצ"ו ואפריון נמטייה בכל מה שהאריך אבל כמעט הוא שלא לצורך כי דיי בט' הא' שכ' מט' היות כתוב זמן בשטר וזמנו ש"ש מוכיח עליו והרי הוא כמעכשיו ולית דין צריך בשש דודאי מחוייב הר' צאלח הנז' לשלם במיטבא להבתולה הנז' הסך שעולה לר' משקלי זהב בין אם יגרשנה מרצונה או בע"כ ולא מן ה' הוא כי סגר בעד רחמה' ועיקם עלית את, הדרך ואסרה איסר. ובכן נחנא ב"ד רבא ב"ד הגדול שבירושלם תובב"א גוזרים על הר' צאלח הנז' בגזרה דאורייתא שישלם לה כל הסך הנז' במושלם ויפטרנה בגט כריתות כתחז"ל ושומע לנו ישכון בטח ושאנן מפ"ר כי"ר. כ"ד רועי צאן קדשים יושבי על מדין בשערי ירושלם תו' החותמים לכבוד תורתינו הקדושה ולאהבת האמת וצדק בש"א לח' שבט משנתינו זאת היא שנת התרי"ו ליצי' בא סימן זאת חוקת
התורה ברב עוז ושלום הצעיר חיים נסים אבועלפיא ס"ט. הצעיר אברהם אשכנזי ס"ט. הצעיר מיכאל יעקב ישראל ס"ט.