כפי אהרן חלק א· רבי אהרן בן עזריאל
אבן העזר · סימן ח
האשה שהלך בעלה למד"ה לותה ואכלה חייב הבעל לשלם כן פסק טוש"ע סי' ע' ס"ח והוא דעת הרמב"ם. אבל הרא"ש בפ' שני דייני גזירות כ' דאם הבעל טוען צאי מעשה ידיך במזונותיך רשאי ואינו משלם מה שלותה ופ' מור"ם בס' יו"ד וכ' בח"מ שם שלדעת הרמב"ם הסכימו הרמב"ן והרשב"א והנר' שדעת מר"ן לפסוק כהר"מ ודלא כהרא"ש וכבר העיר הר' ח"מ על מור"ם ז"ל דלמה לא הגיה בס"ה דיש חולקים ומ"מ גם לדעת הרא"ש ודעימיה אין ב"ד טוענין כן אלא דוקא אי טעין כן הבעל בפי' כן כ' הגהות אשר"י והטור וב"ש שם
ונסתפקתי אם כשבא ממדה"י ומצא שלותה ואכלה וחייבוהו ב"ד ליפרע אם אח"כ מרדה בו ואינה רוצה להיות עמו אם חייב לשלם אי יש לדמותו לדין הממאנת שאמרו בגמ' לותה ואכלה עמדה ומיאנה אינו משלם ופ' הטוש"ע בסי' קי"ו או שמא יש לחלק דשאני ממאנת משום דאין שם קידושין כלל וכיון שמיאנה אפקעינהו רבנן לקידושיו והוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו וכמ"ש בכתובות דצ"ט ע"ב ופ' טוש"ע סי' קנ"ה וא"כ נמצא כאילו מעולם לא היתה אשתו ולא נתחייב במזונותיה כ"ז היותו במדה"י דסופה הוכיח על תחילתה משא"כ באשה זו דאף דעתה מרדה בו מ"מ קודם המרידה אשתו גמורה היתה וחייב היה במזונותיה ומדוע לא יפרע חיובו ואעפ"י שעתה מרדה בו פנים חדשות באו לכאן וגם נראה להוכיח כן מדאמרי' דפ"ה גבי אלמנה לכ"ג דאבעייא לן לותה ואכלה אי חייב לשלם כיון דכתובה אית לה מזוני נמי אית לה ומסיק דלית לה משו' דבעמוד והוצא קאי חיישינן שמא תתעכב אצלו אלמא אי לאו ט' דשמא תתעכב אצלו היה לה מזונות הואיל ואית לה כתובה דתנאי כתובה ככתובה והרי"ף והרא"ש בפ' אלמנה ובפ' שני דייני גזירות כ' דאלמנה לכ"ג אם נתאלמנה יש לה מזונות הואיל ואית לה כתובה ודוקא בחייו לית לה מזונות שמא תתעכב אבל השניה דמדינא לית לה כתובה לית לה מזונות לא בחייו ולא במותו. וכ"ז הביאו הטור והב"י בסי' קי ו ובכן בנ"ד שוו אשתו גמורה היא ואין שום חשש אם תתעכב לותה ואכלה ודאי חייב לשלם ומכ"ש לדעת הרמב"ם ז"ל שפ' גם באלמנה לכ"ג דלותה ואכלה חייב לשלם אעפ"י שתמהו עליו הר"ן והטור ז"ל שדבריו הם היפך הסוגיא עיין מה שישב הה"מ ז"ל ואין לומר דטעם הממאנת דאין משלם בלותה ואכלה הוא משום קנס שמיאנה בו וא"כ נאמר נילף מיניה גם לדין המורדת ומשום קנסא שמרדה בו לא ישלם הא ליתא דקטנה היוצאת במיאון אין בה דעת לקונסה וכיוצאת שלא מרצונה דמי ומשו"ה תוספת יש לה וכ"כ הרח"מ בס"ק יוד ע"ש וא"כ ט' דממאנת ודאי לאו משום קנסא הוא לא כמ"ש משום דאגלאי מילתא למפרע דאין כאן אישות ביניהם ומעולם לא נתחייב במזונותיה ועדיין צריך להתיישב בזה.