כפי אהרן חלק א· רבי אהרן בן עזריאל
אבן העזר · סימן ז
הלכות כתובות
לענין אשה שלא נשבעה על כתובתה ומתה ובאים יורשיה לגבות מחלוקת ישינה היא בין הראשונים והאחרונים זלה"ה עיין כל מה שציין הרב פרי האדמה ז"ל ח"ג דכ"ח עג"ד. ועיין מט"ש סי' ע"א הגב"י אות מ"ו וסי' ק"ח הגה"ט אות צ' והגב"י אות מ"ד. ועיין גבעות עולם סי' עין משפט חאה"ע סי' ב' וד' ותשובת הרב פרה"א ז"ל שם הלא היא בס' מזבח אדמה.
העולה מדבריהם לענין הלכה הוא זה אם כתוב בכתובה נאמנות שהאמין להאשה וליורשיה עליו ועל יורשיו יש בזה מחלוקת אי מהני נאמנות לגבי יורשין דיש פוסקי' כאבא שאול דלא מהני נאמנות לגבי יורשין אפי' מפורש כמ"ש הטור באה"ע סי' צ"ח בשם ר"ח והרא"ש מ"מ כתבו חכמי נרבונה הב"ד המאור והריב"ש הב"ד הב"י שם דדוקא לדידהו אבל אם באים היורשים לגבות תרי קולי לא עבדינן דלא דיינינן כרב ושמואל דאין אמש"ל וכוק ע"ש. וכן הסכים ה' כנה"ג בח"מ סי' ע"א הגב"י אות ל"ג. אמנם הרב עדות ביעקב סי' כ' כ' שמצא להריטב"א והרב דון וידאל שכתבו בפירוש דעבדינן תרי קולי דאין נאמנות מועיל כלל לגבי יורשין וגם דאין אדם מוריש שבועה לבניו ע"ש. ונמשכו אחריו הרבה מרבני האחרוני' קי"ל אם יורשי הבעל תפוסים עיין בציונים הנז"ל ולענין בעלי חובות ולקוחות אי נאמנות מועיל הטור בסי' ע"א הבי' מחלוקת בזה דהרי"ף בפ' הכותב סובר דאין נאמנות מועיל הב"ד הב"י בב' סימנים הנ"ל ודוק בדבריהם דבע"ח ולקוחות חד דינא אית להו וכ' הרא"ש האידנא דנפישי רמאי נכון להחמיר כדברי ר"ח והרי"ף שלא לגבות מב"ח ולקוחות אלא בשבועה וכן פ' בש"ע בסי' ע"א סי"ט וסי' פ"ב ס"ב ע"ש. והיכא שמתה האשה ולא נשבעה ללוקח או לב"ח ובאו יורשיה לגבות נמצאו בזה תשובות סותרות להרא"ש ז"ל שבסי' פ"א הביא הב"י תשובת הרא"ש כלל פ"א סי' א' שכתב כיון דאיפליגו רבוותא לא מפקינן ממונא עד שישבע המלוה ומיהו אם מת מלוה היורשים גובים בשבועה שלא פקדנו אבא וכגון זה אמרינן הבו דלא לוסיף עלה ע"כ. ואילו בכלל ו' שהביא הר' ב"י אח"ז גם בתשובת הרא"ש שהביא הב"י בסי' ק"ח מחו' ד' ואילך יש תשובות סותרות עש"ב ובכל דברי רבני האחרונים הנז"ל והתפוס יאמר קי"ל ע"ש כ"ז למקומות שתופסים דגל הקי"ל אמנם למקומות שנוהגים כפסק מר"ן ז"ל אם יש בכתובה נאמנות מפורש שהאמין להאשה וליורשיה עליו ועל יורשיו דמועיל וגובה היא ויורשיה בלי שבועה וכמ"ש בש"ע אה"ע סי' צ"ח ס"ג וח"מ סי' ע"א ס"ו וסי' ק"ח ס"ג א"כ גם יורשיה נוטלים דאין כאן אמש"ל כיון שהיא היתה גובה בלא שבועה וזה פשוט ואם יש שם לקוחו' או בע"ח ובאתה האשה לגבות כתובתה ולא הספיקה לישבע עד שמתה אי יורשיה יכולין לגבות מי אמרינן כיון שהיא לא היתה גובה אלא בשבועה אין אמש"ל או נימא דתרי קולי לא עבדינן ראיתי להרב בית יהודה ז"ל בס' לחם יהודה סי' י"ד שנשאל ע"ז והביא דברי הרי"ף הנז"ל וכתב אף שדבריו סתומים מ"מ מתשובת הרא"ש שהביא הב"י בסי' ע"א מבואר דוקא לגבי דידה לא מהני נאמנות לגבי לקוחות ומשום חשש רמאות אבל יורשיה גובין דהבו דלא לוסיף עלה ועוד יש להכריח חי' זה מתשו' הריב"ש וכו' וחזה נלמוד דגם לגבי לקוחות כיון דהרבה פוסקים סוברים דמהני נאמנות אע"ג דהש"ע פסק דלא כוותייהו ועל דבריו אנו סומכין מ"מ הבו דלא לוסיף עלה דלא עבדינן תרי קולי וכו' מ"מ לגבי יורשיה נראה דגם הש"ע תודה ויש לי סעד לזה וכו' ממ"ש בסעיף ג' הבאים ברשותו וכו' ע"ש עד סוף התשובה. ואני הדל אומר דבר ה' בפיהו אמת ואשתמיט מיניה דהרב ז"ל שכן פ' מר"ן ז"ל להדיא בסי' ק"ח ס' י"ד וז"ל זה שאמרנו אין אמש"ל אין דנין מדין זה לכל הדומה לו לא הפוגם שטרו אע"פ שאינו גובה אלא בשבועה הרי בניו נשבעים שלא פקדנו אבא וכו' וכן הבא ליפרע שלא בפני בע"ד או מהלקוחו' וכו וכו ומת קוד' שנשב' יורשיו נשבעים שבועת היורשי' ויעויין שרש הדבריק בטור ובב"י דעמ"ש בגמ' הבו דלא לוסיף עלה כגון מאי כגון פוג' שטרו למדו פוגם שטר וחמיהם דלא פסקינן כרב וכשמואל דאין אמש"ל אלא דוקא גבי שבועה דהבא ליפרע מנכסי יתומים ולא בזולתה עש"ב ובבד"ה וכ' הטור בהדייהו שבועה דלקוחות ופ' כן בש"ע והנה לקוחות ובע"ח חדא מילתא כמתבאר בדברי הרי"ף והרא"ש שהביא הב"י בסי' ע"א וכן פ' בש"ע סי' פ"ב ס"ב והדברים ברורים שהכל חוצב ממקור א' מדברי הרי"ף והרא"ש הנז'. ונמצא דעת מר"ן הב"י בש"ע מפורש דגבי שבועה דבע"ח ולקוחות לא אמרינן אין אמש"ל אלא אמרינן הבו דלא לוסיף עלה ולא היה צריך ה' ז"ל ללמוד כן מדיוקי' מדברי מר"ן ומור"ם שכבר פ' מר"ן בפי' יש להעיר על ה"בית יאודה ז"ל שהביא הך תשו' כאילו היא הלכה פסוקה וסמך שתי ידיו עליה ולא יעיר כי תשו' סותרות כאשר העירו רבני האחרונים ז"ל. איך שיהיה הדין דין אמת שכן דעת מר"ן מפורש בש"ע ואע"ג דהך דסי' ק"ח מיירי דמת מלוה בחיי לוה היינו משום דאם מית לוה בחיי מלוה היינו דינא דרב ושמואל דאין אמש"ל כמבוא' כ"ז למעיין בב"י ובד"ה ומיירי דליכא נאמנות דאי בעי למגבי מיורשי לוה צריך שבועה אבל בכעין נדון הרב דאיכא נאמנות ומפאת שבועת היורשין היה יכול לגבות בלי שבו' לא היה צריך לישבע אלא מט' לקוחות ובע"ח ובהא הא אמרי' הבו דלא לוסיף עלה וכ"פ מר"ן בש"ע וזה ברור.
וראיתי להרב ערוך השולחן ח"מ סי' ע"א אות ל"ד הביא דברי הרב בית יאודה הנ"ל וכתב עליו וז"ל ומיהו לדעת הריטב"א ודעמיה שהביא ה' עדוב"י בסי' ך' דנאמנות לא מהני ליורשים אם מת לוה ואח"כ מלוה אין היורשי' גובין דאמרי' אין אמש"ל דדיינינן תרי חומרי וכו' וא"כ נראה דה"נ דקימ"ל דנאמנות מפורש אינו מועיל גבי לקוחות אם מת מלוה אין יורשיה טורפים מן הלקוחות מהט' דאין אמש"ל עכ"ד פשט דבריו מורין שבא לחלוק על הרב"י ולומר דכיון דמצינו רבוות' סוברים דעבדינן תרי קולי ה"נ נימא דעבדינן תרי קולי שאין לגבות מלקוחות אלא בשבועה וגם דאין אמש"ל ונסתר דינו של ה"בית יאודה ז"ל ואם כונתו כן עמו הס"ר דה' בית יהודא הוא ממקומות שפוסקים כמר"ן ז"ל כמו שכתב כן להדיא וכבר פ' מר"ן בפי' בש"ע דלא עבדי' תרי קולי גבי לקוחות ותו אין מקום לומר קי"ל היפך פ' מר"ן ואפשר שלא כיון הר' לחלוק על ה' בית יאודה אלא בא להודיענו שיש מקום לומר היפך דבריו למקומות שתופסים דגל הקי"ל ולא קיבלו הוראות מר"ן ז"ל.
וכ"ז למקומות שקבלו הוראות מר"ן ונוהגים לכתוב נאמנות בכתובות שלהם אבל לנו בני ירושלים פה"ק שמנהגינו שאין כותבים נאמנות כלל בכתובות אשה שלא נשבעה ומתה ודאי דאין יורשיה גובין כלל דהיינו דינא דרב ושמואל ממש שפ' מר"ן שם בסי' ק"ח דאין אמש"ל ל"ש יורשין ל"ש לקוחות ובע"ח כ"ז אם אין היורשין תפוסים אבל אי תפסו גובין וכדאמרי' בגמ' דעבד כר' אליעזר עבד וכן פ' מר"ן בש"פ שם סי"א ובאה"ע ריש סימן צ"ו בהג"ה.