אור ברסלב
כפי אהרן חלק א אבן העזר › סימן ה

כפי אהרן חלק א· רבי אהרן בן עזריאל

אבן העזר · סימן ה

סימן ד

מעשה בא לידינו בבחור שהוציא קול ששידך את משודכתו בעדים ושלחנו אחר העדים ואחר האיום והגיזום הם העידו שאמר להם שיטמנו למעלה אחורי הגדר בלילה ושיראו איך הוא רוצה לקדשה וכן עשו והיה ב' שעות בלילה והיה הבחור יוצא ונכנס מבית לבית לראות מתי תצא הכלה לחצר והעדים מלמעלה מסתכלים ולא ראו שיצאתה הבתולה מן הבית אח"ז שמעו קול הבחור שאמר בקול רם הרי את מקודשת לי בזהב זה כמו"י. אבל לא היתה הבתולה שם כלל ולא קיבלה מידו שום דבר רק במרמה עשה הבחור לרמות את העדים שיסברו שהיתה שם אבל האמת היה שלא היתה הבתולה שם ולא נתן מאומה ביד שום אדם. ויהי בבקר בא הבחור הנז' לאברהם העד הא' והוציא שטר שכתב בו בפ"ע וכו' קידש פ' את משודכתו פ' וכו' וביקש ממנו שיחתום בו הוא והעד הב' חיים. השיבו אברהם כיצד נחתום על שקר ואתה לא קידשת אתמול בלילה והנערה לא יצאתה מפתח ביתה ולא נתתה בידה מאומה ולא דברת עמה. השיבו הבחור האמת כדבריך שאתמול לא יצאתה ולא קידשתיה. אך בע"ה אני בטוח שבאהבה אשר בינינו כאשר אתם יודעים עוד אקדשנה בפניכם עכ"פ עתה תחתמו לי בשטר זה וסמוך אדידי ששטר זה לא יצא מחיקי ולא אראנו לשום אדם אלא אחר שאחזור ואקדשנה בפניכם ותראו בעיניכם הקידושין בראייה ברורה. וע"ז סמכתי על דבריו ולקחתי השטר מידו והלכתי אצל העד הב' חיים והתתמתי אותו בו וגם אני חתמתי ומסרתיו ביד הבחור מפני שסמכתי על דבריו כנז' ואח"ז נתהוו קטטות בין הבחור הנז' עם קרובי הכלה והקול נשמע בעיר שקידשה בעדים אבל לא קידשה פעם ב' כמו שהבטיח לעשות ונשאר השטר בידו ע"כ הגיעו דברי העד הא' אברהם יצ"ו. וגם העד הב' חיים יצ"ו הנז' העיד אחר האיום והגיזום ככל דברי העד הא' רק שינוי א' היה שהעד הב' אמר שחתם על שקר ממש שלא אמר לו העד חבירו מה שאמר לו הבחור שיהא השטר כמוס תח"י עד שיקדש פעם ב' בפניהם אלא פיתהו בדבריו באומרו הלא ידעת שהם בחיבה יתירה הבחור עם הבתולה ובל"ה כבר היא משודכת לו בודאי ישא אותה ועל פיתוי דברים אלו וגם כי בל"ה נדר להם מעות כדי שיהיו עדים בדבר נתרצה וחתם על שקר ע"כ הגיע עדותם ואח"ז הבחור הרחיק נדוד והשטר שבידו לא נתראה בפני שום ב"ד ולצעקתה של ריבה זו נטפלנו אנחנו ב"ד. וקבלנו העדות הנז' בפנינו ולנו לדעת מה משפט של ריבה זו אי יש עליה זיקת קידושין או מותרת לכל אדם.

תשובה אחרי שנשאנו ונתנו בדין זה כיד ה' הטובה עלינו זו הלכה העלינו מפי סופרים וספרים דבתולה זו שרי' ולא חלו בה ידי קידושין כלל. אצ"ל מצד העדות שבע"פ שאין ריח קדושין כיון דאדרבא הם העידו שלא יצאתה הבתולה מפתח ביתה רק במרמה עשה הבחור להרים קול ולומר הרי את מקודשת וכן הבתולה אמרה כדבריהם שלא יצאתה מפתח ביתה ולא היו דברים מעולם אלא אפילו לפי אותו השט' שחתמו בו דכתיב בגוויה שבפניהם נתקדשה וחתימי עליה אין כאן בית מיחוש אעפ"י שמהריק"ו ז"ל בשורש ע"ד החמיר בדבר ואמר דאפילו דהמקדש והמתקדשת מכחישין וגם העדים אמרו שאין זה כת"י ומעולם לא חתמו על שטר זה אפי"ה אין לפוטרה בלא גט משום דעדים החתומים על השטר אף שלא נתקיימה חתימתן שאין יוצא ממקום אחר ואפי' העדים מכחישים שאין זו חת"י אמרי' מדאורייתא כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי ורבנן הוא דאצרכוה קיום וכיון שכן כיון שנראה השטר לפני ב"ד עם העדי' מדאורי' הרי הוא כמקוים ומקודשת אלא דרבנן הצריכו קיום וזה להחמיר או בדיני ממונות שלא יגבה עד שיתקיים אבל להקל באיסו' ערוה חלילה וע"כ אין לפוטר' בלא גט אל"ד ז"ל מ"מ רוב הגדולים ז"ל חלקו עליו ה"ה מהר"י טאייטאצק ז"ל הוב"ד בתשובת מהרשד"ם ז"ל חאה"ע סי' ב' והמבי"ט ז"ל ח"ג סי' ק"ל ומהריב"ל ומהר"ם אלשיך ז"ל וכמה מגדולי האחרונים ז"ל כאשר אסף איש טהור הרב הכנה"ג באה"ע סי' מ"ב הגב"י מאות כ"ח ואילך ע"ש ובי"א שם. וכמעט עשו ס' מהריק"ו הנז" ס' יחידאה וכתבו שהרבה הפריז על המדה ושבודאי לא הודו רבני דורו בזה ומהרש"ך ז"ל בח"ד סי' ד' כ' שפשטה ההוראה כמהריטי"ץ ז"ל ודלא כמהריק"ו וא"כ נראה דבנ"ד נמי אף אנן נימא הכי ומ"מ להיות חומר ערוה וצריך לצאת י"ח כל הסברות כידוע אין מספיק בזה יען יש הרבה מן הראשונים והאחרונים שחששו מיהא לסברת מהרי"ק והצריכוה גט מספק. ע"כ צריך לצרף ספיקי אחריני וריעותות אחרות והנה מהריטי"ץ ז"ל שם בתרתי חלק על מוהריק"ו הן במ"ש והניח ליסוד דעה"ח על השטר הוא מדאורייתא והקיום הוא מדרבנן חלק עליו והוכיח מדברי הרמב"ם ויתר ראשונים דאדרבא כל עדות מדאורייתא לא מהני אלא מפיהם ולא מפי כתבם אלא שחכמים התקינו שיהא מועיל עדות שבשטר וע"י קיום מפני תיקון העולם ונמצא בעידי קידושין אדרבא מדאורייתא אינו עדו' כלל עפ"י השטר ועוד חלקו עליו במאי דסבר דשטר שכתוב בו מעשה הקידושין דאית ליה דין שטר ואמרי' ביה עדים החתו' עה"ש כמי שנחקרה וכו' דלא היא ולהדייא כ' הרשב"א ז"ל בב' תשובות והמרדכי ז"ל בשם כמה גדולים דלא מיקרי שטר אלא שטר חיוב שנכתב מדעת המתחייב ונמסר מדעתו משא"כ כל שטר קידושין שאינו אלא למזכרת ולראיה ביד המקדש ונכתב ונמסר שלא מדעת המתקדשת אין לו דין שט' כלל אלא כפנקס בעלמא ובהא לא אמרינן עדים החתומי' וכו' ומפיהם דוקא בעינן העדות וכל אותו השטר חספא בעלמא עש"ב הנה אע"ג דבנ"ד איתנהו הני תרתי לריעותא מ"מ אין אנו יכולין להשתמש מזה לעשותו ס"ס כיון דכל מגמתינו הוא לצאת י"ח מוהריק"ו ז"ל ומוהריק"ו בתרתי פליג כמובן ע"כ צריכי' אנו לבא מט' אחר הנה הכנה"ג שם באות ק"ג כ' ז"ל אם קוד' שהובא השטר לב"ד וקראוהו ב"ד אמרו העדים מבודין היינו אפי' מהרי"ק יודה דאין דין שטר עליו מהר"ח עובדייא הבו"ד בתשוב' מהרשד"ם סי' ב' ובתשובת מהרי"א וכ"כ המבי"ט בח"ג סימן ק"ל והרשד"ם סי' א' מאה"ע ומהר"א גאליקו בתשו' כ"י ובעל מ"ץ ח"ב סי' ע"ד עכ"ד וכ"כ מהרש"ך ח"ד סי' ך' הב"ד הרב י"א אות פ"ג וא"כ בנ"ד נמי שלא נראה השטר הזה בב"ד אלא מפי העדים שמענו שחתמו בשטר הנז' והם אמרו שעל שקר חתמו לפי דברי הרבנים הנז' גם מהרי"ק מודה דאין כאן שט וחספא בעלמא הוא ואין לומר דניחוש שמא אח"ז יצא השטר בב"ד ושמא יתקיים ע"פ עדים אחרים דהא ליתא דכל שכבר נפסל השטר על פיהם של העדים עצמן לא אפשר לקיומי ליה ועם כי זו ס' פשוטה ומוכרחים לאומרה לפי דעת הרבנים הנ"ל ואינה צריכה ראיה אפ"ה לא אחדל מלהביא שמצאתי דבר זה מפורש בשיטת רבינו בצלאל ז"ל בא"ז לכתובות על דף י"ח ובדף י"ג מהספר ריש ע"א כ' וז"ל ונשמר רש"י שלא נפרש העדים שאמרו וכו' ומיהו אם כשבאו לקיים זה השטר נפל זה ההפרש ואמרו כתב ידינו הוא אבל אנוסים היינו כיון שכבר נפסל השט' ואיתר' לפני ב"ד שוב אין לו תקנה אע"ג דשוב נמצא כת"י יוצא ממ"א עכ"ד. ועיין בש"ע ח"מ סי' מ"ו ס' ל"ז שקורעין השט' ואף דמסיים דאי טעין שנקבע לו זמן לקיים השטר לא קרעי' עיין סמ"ע וש"ך התם שאני משום דהוו תרי ותרי וזה פשוט. עיין שבט בנימין סוף סי' רי"ג.

והנה מהר"ח עובדייא הנז' וכל אותם הרבנים נר' מוסכמת כי לא ראינו להרבנים המציינים שכ' שיש שום חולק בזה ולקמן בעז"ה נדבר עוד מזה. עוד איתא ריעותא אחרינ' בנ"ד שגם מזה נשתמשו הרבנים הנ"ל ובפרט מהרשד"ם שם בסי' א' ומהרש"ך ומהר"מ אלשיך ז"ל בסי' מ' דהוי דין מרומה שניכר לכל שרוצה לעגן בנות ישראל ולקדש בצנעה והראיה שהטמין העדים אחורי הגדר ובכי הא כ' הרבנים דאפילו מהריק"ו יודה דבדין מרומ' לכ"ע בעינן דרישה וחקירה והיכא דבעינא דרו"ח לכ"ע לא מהני עדות בשטר ומפיהם בעינן. עוד אי' טעמא אחרינא שהאשה לא ראתה את העדים וכבר כ' הריב"ש ופ' מר"ן באה"ע סי' מ"ב ס' ג' צריך שיראו המקדש והמתקדשת את העדים אבל אם ראו אותם ב' מהחלון והם רואים ואינם נראים לו או לה א"צ ממנו גט ע"כ. הנה בצירוף כל אלו הטעמים גם אם ימצא חולקים בכל א' וא' הו"ל ס"ס וכבר עלתה הסכמת הפוסקי' ס"ס לכ"ע מותרת לעלמא בלי שום פקפוק ובכן איתתא דא דנ"ד שרייא לאיתנסובי בלי גט מהבחור הנז' כלל. ואדרבא מצוה איכא להתירה לבל תעשינה תושי' ידי פועלי און המבקשים לעגן בנות ישראל וחובה על דייני ישראל לשבר מתלעות עול ובפרט שיש הסכמה בחרם של הקדמונים פעה"ק ירושת"ו שלא יקדש שום אדם אלא בשעת החופה וכמ"ש הרב ודברים אלו לרב פשיטותם לא היה צריך לכותבם על ספר ועיין בס' נדיב לב סי' כ"ד וכ"ה מח"ב דון ואוקי באתרין והנה אחר זמן בא לידינו שטר קי' הנז' וקרענו אותו בהסכמת עט"ר מוה"ר הגאון המפורס' ראש"ל גדול הנאמר באברהם יצ"ו וכתבנו מעב"ד ומסרנו ביד הבתולה הנז' וחתם עמנו עט"ר מוה"ר יצ"ו הנז' דשרייא לאתנסבא לכל גבר ואין עליה זיקת קידושין כלל ולית דין צריך בושש:

אכן אני לא באתי במגילת ספר אלא מפני שיש לי מן הקושי בדברי הרב מהר"ח עובדייא ודעימיה ולענ"ד נפלאת היא בעיני הסברא הלזו ותרי תמיהי רברב' קחזינן בה ע"כ אמרתי אעלם על ספר למשקל ולמטרי בהו אולי יעלה מתוך הפלפול ישוב נכון לדבריהם כי אין ס' כי אם רק הוא ממנו. הנה הרב מוהר"ח עובדייא כ' ז"ל אעג"ב דקי"ל עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד זהו דוקא כשהובא השט' בב"ד שוב לאו כל כמינייהו לומ' לא חתמנו או מבודים היינו וכו' אבל אם קוד' דאיתחזק שטר' בב"ד אתו סהדי ואמרי לא חתמנו או לא היו דברים מעולם ועל שקר חתמנו ואחר אשר העידו זה הובא השטר בב"ד וקראוהו בב"ד בהא ודאי לא אמרי' נעשה כמי שנחקר' עדותן בב"ד דהא כבר הורע כח השטר קודם שנחקר בב"ד מפיהם קודם שתחקר מפי כתבם ועדיפא חקירת פיהם מחקירת כתבם וכו' ומה שהעידו בפיהם הוי עדות ומה שחתימתם מעידה אח"כ על השטר הוי חספא בעלמא דכיון שהגיד שוב אין חוזר ומגיד וכו' וב"ד קודם שהובאו השטרות בב"ד נשבעו העדים שלא ראו קי' מעולם וכשאמרו להם שיש לו שטרות חתומים מידם ענו ואמרו שע"י פתוי והסתה חתמו שקר ואח"ז הובאו השטרות לב"ד וכו' לא עדיף מאילו הוו הם עצמם חוזרים ומגידים וכו' דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד עכ"ד. ואני שמעתי ולא אבין מה יענה הר' ז"ל להכלל הגדול המסור בידינו דאין אדם משים עצמו רשע ואי אמרו העדים על שקר חתמנו אין נאמנים וכדאמרי' בכתובות ד' י"ט ריש ע"ב עדים שאמרו אמנה היו דברינו אין נאמנים מ"ט כיון דעולה הוא אעולה לא חתמי ופרש"י וכי אמרו חתמנו אין נאמנים להרשיע את עצמן וזו ה' פסוקה בהרמב"ם פ"ג דעדות ה' ו' ובש"ע ח"מ סי' מ"ו ס' ל"ז והכא מה נועיל במה שאמרו מתחי' שלא ראו קידושי' ושעל שקר חתמו קודם שנחקר השטר בחתימתם בב"ד ולדעתו ז"ל תפסי' ההגדה הראשונה וחתימותם שיוצא אח"ך בב"ד חשבי' ליה חוזר ומגיד בשלמא אילו לא היה כאן שטר ולא שוו נפשייהו רשיעי בהגדתם הראשונה ניחא דאינו חוזר ומגיד אבל כיון שבהגדתם הראשונה אמרו שלא ראו קידו' ושעל שקר חתמו בשטר הא משוו נפשייהו רשיעי והגדה זו כמאן דליתה דמי ונמצא כשיצא השטר לפני ב"ד היא ההגדה המועלת היא ראשונה והיא אחרונה כיון שהראשונה דמשוו בה נפשייהו רשיעי כמאן דליתה דמי. והנה מהרשד"ם ז"ל בתשו' א' ד' ב' סו' ע"א כבר נשמר מזה וכ' וז"ל וא"כ ה"ן שקודם שהובא השטר בב"ד אמרו שהכל הוא שקר ושמבודים היו הרי אלו נאמנים ואעפ"י שאם אמרו אנוסים היינו מחמת ממון אינם נאמנים מט' דאין אדם משים עצמו רשע מ"מ נאמנים לומר מבודים היינו כי חשבו שלא היו טועים בזה כי רבם היה אומר להם אין בזה דבר אחר שהיא משודכת ומוטעים אחר רבם היו וכן כ' הרמב"ם וכו' עכ"ד. הנה ט' זה של מהרשד"ם ז"ל נכון הוא וכן הוא הסכמ' הפוס' ז"ל אכן דברי מהר"ח עובדייא ז"ל קשים כנז' ואם אטעמיה דמהרשד"ם קסמיך לא חיה צורך לכל אריכות דברים ולמיתי עלה מטעם ההגדה הראשונה דגם כי ליכא הגדה ראשונה אלא אחר שיצא השטר בב"ד אמרו כת"י הוא זה אבל מוטעים היינו ועל שקר חתמנו נאמנים בדבר דאיכא רגלים לדבר שבני אדם טועים בכך דהא לא משוו נפשייהו רשיעי עיין בש"ע סי' ל"ד ס' כ"ד ובמור"ם ס' ד'. ופשטות דברי מהרח"ע מורים דמלתא חדתא אתא לאשמועינן והדברים קשים כנז'. וביותר ק' במ"ש בסיום דבריו ובכה"ג בריא לי דאף הגאון מהריק"ו היה מודה בזה עכ"ד והם דברי תימא דבהדייא כ' מהריק"ו ז"ל הפך דבריו בד' נד' ע"ד כ' בזה"ל ואתא רשב"ל להוסיף דאעג"ב דליכא לא כתב ולא עדים אלא שהובא לב"ד וקראוהו בב"ד תו לא מהימני וכו' אבל לא הובא בב"ד מודה רשב"ל שיכולים לומר מבודים היינו או לא חתמנו מעולם וראיה מפ"ב דכתובות אמר רמי ב"ח ל"ש אלא שאמרו אנוסים היינו מחמת ממון אבל מחמת נפשות נאמנים ופריך רבא כיון שהגיד שוב אינו חוזר וכי תימא ה"מ בע"פ אבל בשטר לא והאמר רשב"ל עדים החתו' על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד הא ארישא הרי אלו נאמנים ל"ש לא מחמת נפשות אבל מחמת ממון אין נאמנים מ"ט אין אדם משום עצמו רשע והוק' לו למהריק"ו ז"ל דאכתי תקשי לרשב"ל דעדים החתו' עה"ש כמי שנחקרה עדותן בב"ד הו"ל חוזר ומגיד ואיך נאמנים לומר שהיו אנוסים מחמת נפשות לא התם מיירי בשלא הובא השטר בב"ד ולא נקרא בב"ד הילכך נאמנים לומר אנוסים היינו מחמת נפשות במגו דחי בעו אמרי לא חתמנו וא"ה לא מהימני למימר אנוסים היינו מחמת ממון ואע"ג דאיכא מיגו עכ"ד. הרי בהדייא כ' הר' דקודם שהובא השטר בב"ד נאמנים העדים לומר לא חתמנו ומשום חוזר ומגיד ליכא אבל אין נאמנים לומר אנוסים מחמת ממון היינו משום דאין אדם מע"ר וזהו מסקנת הש"ס לפי דעתו ז"ל. וא"כ ק' על הר' מהרח"ע ז"ל איך יאמר שמודה מהריק"ו כי כ"ז שלא יצא השטר בפני ב"ד יכולין לומר על שקר חתמנו והלא אין אדם מע"ר ואפי' קודם שיצא השטר בפני ב"ד אינם יכולים לומר כן דומייא דאנוסים מחמת ממון היינו.

איברא דגם בדברי הגאון מהר"י קולון ז"ל יש מקום עיון שהנה שם סמוך ונראה הביא דברי הירושלמי דפ"ב דכתובות וכן העדים שהעידו בין לטמא בין לטהר וכו' עד שלא נחקרה עדותן בב"ד אמרו מבודים היינו הרי אנו נאמנים אמר רשב"ל עשו עדים החתומים עה"ש כמי שנחקרה עדותן בב"ד אמר ר"י מתניתין אמרה כן אם כתב ידם יוצא ממקום אחר אין נאמנים ופי' הר' ז"ל הירוש' לפי דרכו דאפי' אין כתב ידן יוצא ממקום אחר אחר שיצא השטר לפני ב"ד אין נאמנים לומר מבודין היינו וסיים דאם לא הובא בב"ד וקראוהו מודה רשב"ל דיכולים לומר מבודין היינו או לא חתמנו מעולם וראיה מפ"ב דכתובות כל הלשון הנז"ל ודבריו צלע כי מדברי הבבלי דכתובות דמייתי מוכח לפי מה שהיק' הוא ז"ל למסקנא דארישא קאי ל"ש אלא שאומרים אנוסים היינו מחמת נפשות אבל מחמת ממון אין נאמנים דעדיין ק' לרשב"ל איך נאמנים לומר אנוסים היינו מחמת נפשו' והלא הו"ל חוזר ומגיד דמשעה שחתמו הו"ל כאילו נחקר עדותן ותי' הרב דאיירי שעדיין לא בא השטר לפני ב"ד ואפי"ה במחמת ממון אין נאמנים משום דאין אמע"ר אלמא דאף קודם שנחקרה עדותן בב"ד לא מהני הגדתן למשוו נפשייהו רשיעי והיכי קאמר בירוש' דקודם שנחקרה עדותן בב"ד יכולין לומר מבודיין היינו ר"ל שקר העדנו והא אין לך רשע גדול ממעיד וחותם על שקר. אעפ"י שמדבריו ז"ל נר' שרוצה לחלק בין אנוסים היינו מחמת ממון לאומר שקר העדנו שכן נר' מדבריו במ"ש מבודים היינו פי' מדלא קתני מעושים היינו לא מבודים היינו משמע מעושים היינו אין נאמנים עכ"ד כנר' שרוצה לומר דמעושים היינו אנוסים מחמת ממון אין נאמני' משום דמשוו נפשייהו רשיעי אבל מבודים דהיינו שקר העדנו אפשר לדעתו ז"ל לא משוו נפשייהו רשיעי. ולכאורא נר' שיש סעד לחי' זה מסיום דברי הירוש' שם דאי' הכי אמר רב הונא בשם רב נאמנים לומר שטר אמנה הוא ופריך והאמר רב אסור לחתום שטר אמנה ופסים ומשני אמר ר' חגי לא דרב אמר אסור לחתום אלא אסור לקיים ופי' הר' פ"מ דמותר לחתום ולא משוו נפשייהו רשיעי ומשו"ה נאמנים לומר שטר אמנה הוא ושלא כשי' הבבלי ע"ש. וא"כ יאמר הר' דמבודים היינו ר"ל שחתמנו שקר על שטר אמנה דבהכי לא משוו נפשייהו רשיעי ומ"מ עדין איו דברי הגאון מתיישבים כי הוא ז"ל מייתי דברי הירושלמי עם דברי הבבלי והנה בתלמו' דידן אסיקו בהיפך דאין נאמנים לומר שטר אמנה משום דמשוו נפשייהו רשיעי וכן פ' כל הפוס' ואיך יאמר הרב דקודם שיצא השטר בב"ד יכולים לומר מבודין היינו הפך מסקנא דתלמו' דידן ושי' כל הפוס' עיין בשי' רב"א בד' י"ד מהספר ע"א בדברי ר' יהוסף הלוי ושם בע"ב דברי הרמב"ן ובד' ח"י סו' ע"א בדברי הריטב"א ומדברי כולם אתה למד כי האומר על שקר חתמנו הוי ממש כאומר אנוסין היינו מחמת ממון ואין שום הפרש ביניהם עש"ב ובד' י"ג ע"א הובא הירוש' הזה ע"ש. ודע שלשון הירושלמי אשר לפנינו בדפוס וכן הביאו הרא"ה ז"ל בחי' כתובות אינו כמו שהיה לפני מהריק"ו ז"ל וכבר כ' הר' הגדול מהר"י טאייטצאק ז"ל הוב"ד בתשו' הרשד"ם שם כ' שאם היה גורס כגרסתינו לא היה לו שום ראייה משם ע"ש. מ"מ לפי גירסתו ולפי פי' בדברי הירושלמי ק' כנז'. והנה מהרשד"ם ז"ל הביא דברי מהריק"ו אלו וסיים וכ' ז"ל וא"כ ה"ן אחר שקודם שהובא השטר בב"ד אמרו שהכל הוא שקר. ושמבודים היו נאמנים ואעפ"י שאם אמרו אנוסים היינו מחמת ממון לא היו נאמנים מט' שאין אדם מע"ר מ"מ נאמנים לומר מבודים היינו כי חשבו שלא היו טועים בזה כי רבם אמר להם וכו' ומוטעי' היו וכו' וכ"כ הרמב"ם מוטעים היינו נאמנים וכו' עכ"ד נר' שהר' ז"ל נרגש מזה מ"מ לא תיקן הרב אלא לנדון שלו שכך היה מעשה שהיו מוטעים אחר רבם וזה לא חשיב מע"ר אבל דברי הגאון מהריק"ו אין מתיישבים כי לא היה זה בנדונו כי נדונו היה שאמרו שאין זו חת"י וגם כי הוא מקשר דברי הירוש' עם דברי הבבלי כאילו סגנון א' עולה לשניהם ובאמת רב המרחק ביניהם דלהירוש' יכולין לומר שקר העדנו קודם שיצא השטר לפני ב"ד ולשי' הבבלי אינם יכולין משום דמע"ר ואפי' קודם שיצא השטר לפני ב"ד כמבואר מסו' הנ"ל לפי קושייתו ותירוצו ז"ל.

והקרוב אלי בכונ' מהריק"ו ז"ל דודאי ידע לה שפיר הגאון ז"ל דהבבלי עם הירושלמי פלגן בהדייהו לענין אם אומרים שקר העדנו ולשי' הבבלי אינם נאמנים משום דמע"ר ומ"מ הרב ז"ל לא בא אלא לחזק היסוד שהניח בתחי' דבריו דהא מילתא דרשב"ל שאמר שעדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי היינו אפי' באין כתב ידם יוצא ממקום אחר ובתחי' תשובתו הביא ראייה לזה מסו' דגיטין עתה עוד רצה להחזיק סברתו מתוך דברי הירושלמי דמדקא מייתי מילתיה דרשב"ל עלה דההיא דמשנחקרה עדותן אין יכולין לומר מבודין היינו אלמא משמע דמשחתמו על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד וטמאי דמייתי אח"ך מתני' דאם יש עדים או שכת"י יוצא ממ"א אין נאמנים הכריח הרב דמילתיה דרשב"ל איירי שהובא השטר בפני ב"ד ועדיין לא נתקיים דאי לאו הכי ק' אטו רשב"ל מתניתין אתא לאשמועי' אלא דמתניתי' בנתקיים איירי ואתא רשב"ל להוסיף אפי' לא נתקיים אלא שיצא השטר בפני ב"ד תו אין יכולין לומר מבודין היינו וסיים הר' וכ' דאם לא יצא השטר לפני ב"ד יכולין לומר מבודין היינו או לא חתמנו כמבואר בסו' דכתובות וכו' ונמצא לנדונו קמ הרב ז"ל שלא אמרו העדים שקר העדנו אלא שאין זו חת"י צריך להחמיר ולהצריכה גט לדברי ב' התלמודים כיון דמוכח מדברי הירוש' דאם יצא השטר לפני ב"ד אעפ"י שלא נתקיימה חתימתן תו לא מצו למימר מבודין היינו אעפ"י שאין מע"ר לשי' הירוש' ה"ן שכבר נקרא הכתב בפני ב"ד אינם נאמנים לומר אין זו חתימתינו וגם הבבלי אינו חולק בזה כי ע"כ לא נחלקו לא באומר שקר העדנו קודם שיצא השטר בפני ב"ד אבל אחר שיצא השטר בב"ד אעפ"י שלא נתקיים הו"ל כמי שנחקרה עדותן בב"ד ואין יכולין לומר אין זו תתימתינו. וצ"ל דמ"ש הרב דאם לא יצא השטר לפני ב"ד יכולין לומר מבודים היינו או אין זו חתימתינו וראייה מפ"ב דכתובות וכו' תרתי מילי קאמר מבודין היינו לשי' הירושלמי ואין זו חתימתינו לפי הבבלי בסו' דכתובות והיינו שהכריח הרב מסו' הנ"ל דמסיק דט' דאין נקרא חוזר ומגיד הוא לפי שעדיין לא הובא השטר לפני ב"ד ולא נקרא לפני ב"ד הילכך נאמני' לומר אנוסים היינו מחמת נפשות במיגו דאמרי לא חתמנו ומהני ואפי"ה לא מהימני למימר אנוסים היינו מחמת ממון עכ"ד מבואר דקודם שהובא השטר לפני ב"ד מצו למימר לא חתמנו כי בזה המיגו נאמנים לומר אנוסים מחמת נפשות היינו רק במחמת ממון אין נאמנים לשי' הבבלי משום דמע"ר אבל אם אומר אין זו חת"י נאמנים ועתה דייק הר' ז"ל ט' דנאמני' משום שעדיין לא יצא השטר לפני ב"ד הא אם יצא לפני ב"ד תו אין נאמנים לומר אנוסים מחמת נפשות היינו משום דתו לית להו מיגו לומר לא חתמנו הרי דהיכא דיצא השטר לפני ב"ד תו אין נאמנים לומר אין זו חתי' ידינו. וזהו שסיים הר' וכ' ז"ל הילכך הא דאייתינן עלה הואיל והובא שטר קידו' לפניכם הרי הוחזק לפניכם שאתם ב"ד והם דקאמרי שאין זה חתימתם לא משגיחינן בהו עכ"ד. מבואר כונתו כמו שכתבתי כי זהו תכלית מבוקשו ז"ל. ואפשר שגם מהרשד"ם ם ז"ל הבין כן בכונתו ומשו"ה בנדונו שאמרו העדים שקר העדנו הוכרח הרב לתקן העניין לפי שהיו מוטעים ברבם. אבל דברי מהר"ח עובדייא ז"ל קשים לשמוע כדבר האמור ועוד יש מקום עיון בדברי הירוש' עצמו כי רישא דירוש' מבודין היינו לא הוי מעין סיפא דקאמר שאין אסו' לחתום בשטר אמנה דודאי נאמר דדוקא בשטר אמנה פליג הירושלמי עם הבבלי וסבר דלא משוי נפשיהו רשיעי משום דסבור דאע"ג דעכשיו לא לוה סופו ללות וכן פי' הר' קרה"ע ז"ל והם דברים נכונין אבל רישא דמבודים היינו הוא מאמר כולל ששקר העידו או חתמו ואיך יהיו נאמנים בזה היתכן שיסבור הירוש' דאמע"ר זה רחוק מן השכל. ונמצא דברי הירוש' עצמו צריכים ביאור. הנה זוהי התמיהא האחת.

והתמיהא השנית היא מה שהיק' האשל הגדול מהרי"ט ז"ל בס' ערך השולחן ח"מ סי' כ"ט אות ח' ע"ד מהריק"ו דמסיק דמילתיה דרשב"ל דאמר דעדים החתו' על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד אינו אלא כשיצא השטר לפני ב"ד אבל קודם שנראה לפני ב"ד לא חשיב כנחקרה וזה תימה דאיפכא שמעי' ליה בפ' מי שמת ד' קנ"ט היה חתום בשטר עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו הוא אינו מעיד על כת"י אבל אחרי' מעידים ואמר ר"ג אפי' לא הוחזק כת"י בב"ד וכ"כ הרמב"ם והטור בסי' מ"ו וכ' מר"ן הב"י דהא דמכשירינן חתימת קרובים אעפ"י שהשטר יוצא לפני ב"ד בזמן שהם פסולים לפי שהעדים החתו' על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי וכיון שחתמו בשעה שהיו כשרים הו"ל כאילו קבלו ב"ד עדותן באותה שעה ועדים המעידים על חתימתן כאילו מעידין שראו שב"ד קבלו עדותן אלו בשעה שחתמו וגמרו הדין על פיהם ע"ש אלמא אפי' לא יצא השטר בפני ב"ד ולא קראוהו אמרי' עדים החתומים עה"ש כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי וכו' פכ"ד וקו' זאת ק' גם לדינו של מהר"ח עובדיא ז"ל.

והנלע"ד ליישב לתמיהא הראשונה עפ"י מ"ש הרמב"ן הוב"ד בא"ז לרב"א על ד' י"ח והוא בד' י"ד מן הספר ע"ב דהיק' על מ"ש בגמר' דאנוסין היינו מחמת ממון אין נאמנים משום דאין אמע"ר כ' ז"ל והרמב"ן כ' ז"ל וכו' ואיכא דרמי וניפלוג דיבורא הכי אנוסין היו ולא מחמת ממון כאותה שאמרו פלוני רבעני לרצוני דהוא ואחר מצטרפין להורגו משום דפלגינן דיבוריה כדאי' בפ' ז"ב וביבמות גבי עדות אשה הרגתיו הרגנוהו נאמנים משום דפלגינן דיבוריה ונאמן שמת אבל לא שהוא הרגו איכא למימר דהכא והתם פלגינן דיבורא ומקיימין עיקר העדות שהוא כתב ידינו הוא זה כי היכי דפלגינן באומר פ' אוזיף בריביתא לדידי דלא מהימן במאי דאמר לדידי דשלם סהדותיה במאי דאמר אוזיף בריביתא וכן פ' רבעני לרצוני מהימן דפ' רבעו ולא מהימן לומר לרצונו וכמ"ד פ' רבעו ס' חשבינן ליה וה"ן על עיקר העדות שהוא בא להעיד עליה נאמן דפלגינן דיבוריה ולא פלגינן דיבוריה באונס דאי מהימן לך דאנוס היה ע"כ מחמת ממון היה שכך הוא אומר ואין אנו יכולין לומר דאונס נפשות היה דאנן לא אמרי' מאי דלא אמר איהו אלא דכיון דקרוב הוא אצל עצמו חשבינ' ליה כאילו לא העיד כלל ואנו רואים אותם כאילו לא אמרו אנוסים היינו כלל וכו' עכ"ד וכן כ' שם בע"ג משם הריטב"א וז"ל וא"ת ונפלוג דיבורא ונאמנים לומר אנוסים היינו אבל לא מחמת ממון ויתבטל השטר וכו' וי"ל דאכתי לא דמי דהתם עדות הרביעה פדות גמור הוא לחייב הרובע מיתה בין שהיה לרצונו של נרבע או לאונסו ופירושו דלרצונו מילתא אחריתי היא ושייכא בחיוב הנרבע ואנן לא בחיוב הנרבע עסקינן וכיון דכן אית לן למיפלג דיבורא ולמיסבר סהדותיה מאי דאצטריך לן ואידך כנטול דמי ודכוותא הכא כשאומר כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו מחמת ממון דכתב ידינו הוא עדות שלם ולא צריכינן למימר טפי בענין זה וכשאומר אנוסים היינו מחמת ממון אין צריך לעדותן כלל וכיון דמוסיף מידי דלא מהימני פלגינן דיבורא ונקטינן מאי דסגי לן ומאי דחזייא לן בנדון זה אבל ליכא למינקט אנוסין היינו וכו' דכיון דאינה מעיקר העדות וכוליה חדא מילתא היא לית לן דנפליגי כלל אלא דנשבקיה כוליה וכן בההיא דהרגתיו הרגנוהו וכו' עכ"ד ועין בתוס' בסוגיין ד"ה אין אדם בסופו קרוב לדברים אלו. עוד כ' בא"ז משם הרא"ה וז"ל וק"ל כיון דפלגינן דיבוריה אימא הכי אנוסין היינו ולא מחמת ממון אלא מחמת נפשות דהא אילו אתו ואמרי כת"י הוא זה אבל אנוסים היינו ולא מפרשי מחמת ממון או מחמת נפשות הא ודאי מסתמא מספקא לא גבינן ביה והשתא נמי לא ליהמניה במאי דקאמרי מחמת ממון ותהוי כמאן דקאמרי אנוסים היינו סתמא. ומסתברא לתרוצי דלא אמרי' פלגינן דיבוריה אלא בב' עדויות והכי אתיין כולהו סוגיי ההיא דסנהדרין פ' רבעני וכו' הוו להו ב' עדויות חלוקין שאין צריכים זה לזה על ב' ענינים חלוקי' שיוצאים מהם ב' מעשים והם ב' דינים אפשר לזה בלא זה חד דפ' רבע דהיינו חד עדות ואידך דמסהיד אנפשיה דנרבע לרצונו ואנן מהימנינן ליה בקמא ולא באידך כשם שאילו לא היה מעיד אלא על עצמו והיה בא לב"ד להעיד על עצמו שנרבע לרצונו שאינו נאמן על עצמו. ונאמן על אותו אחר כשם שאילו לא היה מעיד עכשיו על עצמו כלל בעדות זה אלא שהיה אומר שלפניו רבע ואינו צריך להעיד מי ומי וכן ההיא דיבמות הרגנוהו וכו' והכי נמי אתייא מתני' דהכא דאמרי כתב ידינו הוא אבל אנוסים היינו שהם ב' עדויות שזה כת"י זהו עדות א' ואח"ך מעידים עדות אחרת שאנוסי' היו מחמת ממון ושהעידו שקר בשביל ממון בלא כתב ידן הוי י אלו ב' עדויות חלוקות ואפשר לזה בלא זה לפיכך מאמינים אותן בראשונה שזה כתב ידן ולא בזו שאומרי' ששקר העידו בשביל ממון וכו' ודבר ראוי הוא ומוכרע מן הסברא עכ"ד.

ומעתה עפ"י כל דברי הראשונים הנז"ל מתיישב שפיר שיט' הירוש' הנז' דהכא נמי כל עדים קודם שנחקרה עדותן בב"ד שבאים ואומרים מבודים היינו ר"ל שהוא כנדון הרבנים הנ"ל שהמקדש אומר קדשתי את פ' בפני פ' ופ' או המלוה אומר הלותי לפ' בפני פ' ופ' וכששלחו אחר העדים ובאו לב"ד אומרים תחי' דבריהם לא ראינו קידושין או לא ראינו הלואה הרי כאן עדות שלם שמעולם לא ראו קי' ולא ראו הלואה ומה שאומרים אח"ך שמה שאמרנו שראינו קי' או ראינו הלואה מבודין היינו ושקר העדנו הוא עדות אחרת שרוצים לעשות עצמם רשעים א"כ פלגינן דבוריהו ואנו תופסים מה שצריך לעדות הראשון שהוא שמעולם לא ראו הלואה ולא קידושין והעדות הב' דמשוו נפשייהו ביה רשעים חשבינן ליה כמאן דליתיה וכנטול דמי וכאילו לא אמרו דברים אלו לפנינו כלל ולא שמענום מפיהם ונשאר העדות הראשונה קיימת שזאת האשה אינה מקודשת ושזה לא הלוה לזה כלל ולשי' הרא"ה נמי א"ש דב' עדויות הן כל א' אין צריך לחבירו דאמירת לא ראינו קידושין עדות שלם הוא להתיר את האשה כשאומרים שבפניהם נתקדשה. עיין דברי הרמ"ה שהביא הטור באה"ע סי' מ"ו ומה שאומרים אח"ך על שקר העדנו מה שאמרנו שנתקדשה בפנינו כמאן דליתיה דמי לפי שמשימין בו עצמן רשיעי. וסיים בירושלמי בשם רשב"ל דכי היכי דאמרי' הכי בעדים המעידים בע"פ הכי נמי אמרינן בעדים החתומים על השטר ולפי' מהריק"ו ז"ל דר"ל כשנראה השטר בפני ב"ד אבל קודם שנראה השטר בפני ב"ד מצו למימר מבודין היינו והיינו על דרך הנז' שתחי' אומרים לא ראינו קידושין או לא ראינו הלואה והרי כאן עדות שלם ומה שאומרים אח"ך שעל שקר חתמנו בשטר קידושין או הלואה כמאן דליתיה דמי כיון שמשימין עצמם רשעים הו"ל כאילו לא אמרו אלו הדברים כלל וכאילו לא שמענום מפיהם וכשיוצא השטר אח"ך לפנינו בב"ד אנו אומרים שבודאי אין זאת חתימתן אחר שהם העידו בפנינו שלא ראו קידושין. והגע עצמך העידו בפנינו שלא ראו קידושין והלכו להן ולא אמרו שעל שקר חתמנו בשטר ולא נודע לב"ד באותה שעה שהיה שטר ואח"ך יצא שטר בפני ב"ד בחת"י פשי' שאנו אומרים שמעולם לא חתמו בזה שהרי הם אמרו שלא ראו קי' ומסתמא לא מחזקינן אינשי ברשיעי מעין מ"ש הרא"ה דאם אמרו אנוסים היינו סתם אנו אומרים דמחמת נפשות היה משום דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן באופן דב' התלמודים בבלי וירושלמי ב' דבר א' אמרו דכל עדות שמשימים בו עצמן רשעי' הו"ל כמאן דליתיה והעדות הראשון שאין בו צד רשע תפסי' מפי העדים והב' שמשימין בו עצמן רשעים כנטול דמי. ומשו"ה בתלמו' בבלי דמיירי שהעדות הא' הוא שאומרי' זה כתב ידינו תפסי' ומכשרי' השטר והעדות הב' שאומרי' אנוסי' היינו מחמת ממון כנטול דמי ובתלמוד ירושלמי שהעדו' הראשון שאומרי' הוא לא ראינו קידו' ולא ראינו הלואה תפסי' והרי האשה הזאת בחזקת שלא נתקדשה ומה שאומרי' אח"ך על שקר העדנו או חתמנו כנטול דמי וכאילו לא שמענו דברים אלו מפיהם וכיון שעדיין לא יצא השטר בפני ב"ד ולא נקרא כשיצא השטר אח"ך הב"ד מעצמן אומרים שאין זה חתימת ידם בהכרח וודאי מזוייפת היא הואיל והם העידו שמעולם לא ראו הלואה ובהכי סלקי שפיר דברי אירושלמי אכן מהריק"ו ז"ל נר' שלא הבין כן כי כן מתבאר מדבריו ז"ל בב' מקומות ראשונה ממ"ש בתחי' דבריו על דברי הירוש' פי' מדלא קתני מעושים היינו אלא מבודים היינו משמע מעושים היינו אין נאמנים ע"כ. הרי שמחלק בין מבודים היינו למעושים היינו ואילו הבין בכונת הירושלמי כמו שפירשתי מה צורך לחלק בין מבודים היינו למעושים היינו והלא גם במעושים היינו נאמנים כיון שהחי' העידו שלא ראו קי' הרי עדות שלם ומה שאומרים אח"ך מבודים היינו או מעושים היינו כנטול דמי ואין ט' לחלק בין מבודים למעושים אלמא לא שמיע ליה למהריק"ו פי' זה שכתבתי וכן מתבאר עוד ממ"ש בסיום דבריו ואכתי תקשי כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אלא התם מיירי כשלא הובא השטר לב"ד כי עדיין לא הוחזק בב"ד הילכך נאמן לומר אנוסים היינו מחמת נפשות מיגו דאי בעי אמרי לא חתמנו ומהני ואפי"ה לא מהימני לומר אנוסים היינו מחמת ממון ע"כ. והשתא אם הרב יסבור לחלק כמו שכתבנו אמאי אין נאמנים גם לומר אנוסים מחמת ממון היינו כיון שאמרו קודם שנקרא השטר בפני ב"ד שלא ראו קי' או הלואה פלגינן דיבוריה ותפסי' עדות שלם ומה שאמרו אח"ך שחתמו או העידו על שקר ואנוסים מחמת ממון היו כנטול דמי וככל מ"ש לעיל אל"ו אין ס' דהגאון מהריק"ו לא הבין כן בפי' הירוש' אלא דעתו ז"ל לחלק בין מבודים למעושים. ובאמת דברי הגאון מרפסן איגרי כי מה ט' לחלק ביניהם. וגם כבר כתבתי כי מילת מבודים הוא מאמר כולל בכל מין אופן של עדות שקר ואינו דומה לשטר אמנה דסיום דברי הירושלמי.

ממוצא דבר עלה בידינו כי דינו של הרב מהר"ח עובדייא ז"ל שריר וקיים לדעת כל הראשונים הנ"ל. אעפ"י שדבריו אינם מתיישבים כמו שאבאר לקמן מ"מ דינו קיים דכיון דקודם שנראה השטר לפני ב"ד כנדון דידהו הם העידו מפיהם שלא ראו קידושין הרי עדות שלם יש כאן והותרה האשה ומה שאומרים אח"ך שחתמו על השטר בשקר הו"ל כמאן דליתיה וכאילו לא אמרו דברים אלו לפנינו מעולם ולא שמעו הב"ד מפיהם דברים אלו וכשיצא השטר אח"ך בב"ד ממילא אנו אומרים שמזוייפת היא חתימה זו ומעולם העדים לא חתמו בזה נמצא דינו של מהר"ח עובדייא קיים לפי דעת הרמב"ן והריטב"א והרא"ה תלתא אשלי רברבי אכן דבריו ז"ל אינם מתיישבים לפרשם ע"ד הנ"ל מכמה ט'. חדא שלא יש רמז בדבריו ז"ל מכל זה ועיקר טעמו הוא משום דהוי חוזר ומגיד ועוד שבסיום דבריו כ' שגם מהריק"ו מודה בזה ולפי מה שביארתי מהריק"ו ז"ל אינו מודה בזה.

ולקושייא השנית שהיקשינו מההיא דהיה חתום בשטר עד שלא נעשה חתנו נר' דיש ליישב בפשי' דודאי מלתיה דרשב"ל דקאמר דעדים החתומים עה"ש כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי היינו ודאי כאילו משעה שחתמו נתקבל העדות בב"ד ואין אנו צריכין עוד לעדותן ומשו"ה מכשרינן אותו השטר שחתמו בזמן שהיו רחוקים. מ"מ סובר מהריק"ו דזה דוקא כשלבסוף נתקיים השטר הו"ל כאילו מקוים למפרע אבל אם לבסוף לא נתקיים בהא חדית לן מהריק"ו דאם יצא השטר לפני ב"ד אף שאין כת"י יוצא ממקום אחר אמרי' ביה כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי ותו אין נאמנים לומר מבודים היינו או לא חתמנו אבל אם עדיין לא נקרא השטר בפני ב"ד גם מבודין היינו או אין זו חתימת ידינו נאמנים לומר וזה נר' מושכל פשוט. אמנם אין ס' דכונ' מהרי"ט הוא להקשות על מהריק"ו דווקא דחדית לן האי דינא ולא לדעת בה"ג שהביא משם מר יאודאי גאון ולדעת הרמב"ם ז"ל שהזכיר מהריק"ו בסוף תשובתו דס"ל דהעד שאומר אין זו חתימתי או לא קים לי בגווה דמהימן ואקשו רבנן קמיה לא הני שטרי דאתו מעלמא איך מקיימינן להו דילמא אי הוו סהדי קמן הוו אמרי לא קים לן במאי דכתיב בגוויה והדר להו לכתחילה לא אמרי' אי אמרי אינהו דלא קים להו מהימני וכן כ' הרמב"ם שטר שיצא לפנינו ובאו ב' ואמרו כת"י הוא זה אבל אין אנו זוכרין שזה לוה מזה וכו' לא נתקיים השטר ע"כ ומהריק"ו ז"ל כ' שלא נראו לו דבריהם ע"ש. הנה לדעת הראשונים הנ"ל ודאי לק"מ דקושטא הכי הוי מאי דאמר רשב"ל עדים החתו' עה"ש כנחקרה עדותן בב"ד דמי היינו כשלבסוף נחקר עדותן ונתקיים חתימתן אמרי' דחשיב כאילו נתקיים בב"ד משעה שחתמו אבל אם לא נתקיים אף בשעה אחרונה שיצא השטר לפני ב"ד לא חשיב כנחקרה עדותן ומשו"ה מהימני לומר אין זאת חתימתינו או אין אנו זוכרים ההלואה וכיוצא ושטרא חספא בעלמא הוא. אך לדעת מהריק"ו דס"ל דרשב"ל דאמר כמי שנחקרה עדותן בב"ד מילתא פסיקתא קאמר ואפי' אין כת"י יוצא ממקום אחר ואפי' לא נתקיים השטר כלל אם יצא השטר בפני ב"ד תו לא מהימני לומר אין זו חתימתינו ע"ז מקשה שפיר הר' ער"ה ז"ל דמה ט' יש בזה אטו בי דינא כיפי תלו ליה להאי שטרא וממ"נ אם תאמר כמי שנחקרה משעה ראשונה שחתמו אפי' קודם שיצא לפני ב"ד לא יהו נאמנים וא"ת שהעיקר תלוי ביום הראות השטר בב"ד ואפי' אין כת"י יוצא ממ"א זהו קיומו אבל קודם לכן אינו מקוים א"כ ק' מההיא דפ' מי שמת דכיון שבשעה שיצא השטר בפני ב"ד כבר היה חתנו אמאי מכשרינן ואין לומר דהתם שאני מפני שנתקיים דהא לדעת מהריק"ו ז"ל נתקיים ולא נתקיים דין א' להם דבכל גוונא חשיב כנחקר עדותן בב"ד ותו לא מצו למימר איו זו חתימתינו זה ודאי כונ' הרב ער"ה ז"ל והדין עמו. ומעתה לדאתאן עלה לדינו של מהר"ח עובדייא ז"ל בנדון דידהו אם יאמרו העדים קודם שיצא השטר בפני ב"ד שאין זו חתימתן פשי' דמהמני דהא אפי' אחר שיצא השטר בב"ד מהימני וכדעת הגאון ובה"ג והרמב"ם דרבים הם נגד מהריק"ו ז"ל. באופן דינו של הרב מהר"ח עובדייא ז"ל שריר וקיים דאם באו העדים לב"ד ואמרו לא ראינו קידושין נאמנים הם ועדות שלם יש כאן ואם שלום ב"ד ואיך שמענו שחתמתם בשטר בין אם יאמרו על שקר חתמנו בין אם יאמרו לא חתמנו מעולם נאמנים. ולא עוד לא כי אם כה יאמרו מעולם לא חתמנו.

לענין הלכה אף לאחר שנראה השטר בפני ב"ד הם נאמנים אם אין כת"י יוצא ממ"א. דמלבד דמהריק"ו יחיד הוא בזה נגד הגאון ובה"ג שדבריו דברי קבלה הם והרמב"ם ז"ל. ולא עוד לא כי בירושלמי שהביא מוהריק"ו ז"ל מבואר בהפך לא שנוסחא מוטעית בירוש' נזדמנה לפני מהריק"ו וכמש"ל משם מהר"י טאייטאצאק ז"ל והנוסחא האמיתי הביאה בא"ז לרב"א ז"ל ד"ה אינם נאמנים בשם הרא"ה ז"ל הם אומרים אין זה כת"י ואחרים אומרים כת"י הוא תני ר"ח לא מעלין ולא מורידן. אמר ר' רישא דמתניתין אמרה כן אם יש עדים שהוא כת"י או שהיה כת"י יוצא ממקום, אחר אינם נאמנים ע"כ הרי מבואר ט' דכת"י יוצא ממקום אחר הא אם אין כת"י יוצא ממ"א אמרו אין זה כתב ידינו נאמנים וזה דלא כמהריק"ו ז"ל. וגדולה מזו מתבאר מתשו' הרשב"א ז"ל סי' ר"י וז"ל ואפי' אם היה כת"י יוצא ממ"א או שאמרו העדים כת"י הוא זה אם אמרו מעולם לא תתמנו ומזוייף הוא זה הכל תלוי בראיית הב"ד יעיין וידקדק הרבה ויצוף שרגלים לדבר וכזה ראוי להורות וכמעשה דרבא דפ' מי שמת אין חתימת ידי היא מיהו מקמי דרב אחא לא חתמי כפתיה ואודי עכ"ד. וכן הוא דעת הראב"ד בפ"ח מה' עדות וז"ל אבל אם אמרו דומה חתי' זו לכת"י אבל מזויפת היא כי מעולם לא חתמנו שטר זה ודאי יכולים לפסלו ע"ש. ועין מ"ץ ח"ב סי' יו"ד ד' כ"ג ע"ב. באופן דדעת מהריק"ו ז"ל דס"ל דאפי' אין כת"י יוצא ממ"א אחר שנראה השטר בב"ד דלא מהני אמירתם אין זו חתימתינו יחידאה היא נגד הגאון ובה"ג והרמב"ם והראב"ד והרשב"א ונגד הירושלמי. וכן עשינו מעשה בשטר שבא לפנינו והעד היה צווח ככרוכייא שמעולם לא חתם בשטר זה ושזייפו חתימתו ולא היה כת"י יוצא ממ"א ולא היו עדים מעידים עליה ופסלנו השטר ההוא ולית דין צריך בשש. הנלע"ד הקצרה כתבתי וצור ישר' יצילנו משגיאות ויראנו לטובה אות כי"ר. העבד ישראל אענ"ה ס"ט.

הלכות קידושין

תוכן העניינים

כפי אהרן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה