פרק כ''ט - מדבר שקר תרחק
''מדבר שקר תרחק'' (דברים)
''אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף'' - בזמן שישראל מתנהגים במידת אמת בארץ, הקדוש ברוך הוא משקיף משמים לעשות עמהם צדקה וחסד ומציל אותם מהפרעניות, וטובה באה לעולם. (ילקוט תהלים).
א - חותמו של הקדוש ברוך הוא - ''אמת''
אמרו חכמינו זכרונם לברכה, ארבעה כתות אינן מקבלות פני שכינה, ואחת מהם ''כת שקרנים''. חותמו של הקדוש-ברוך-הוא ''אמת'', אמרו חכמינו זכרונם לברכה. ולכן, מי שאינו הולך במידת האמת, אין חותמו של הקדוש-ברוך-הוא טבוע עליו ולכן אינו רואה פני שכינה, וכמו שאנו אומרים בכל יום כמה פעמים בתפלה באמירת קריאת שמע: ה' אלקיכם ''אמת'', וכן שהקדוש-ברוך-הוא אמת ותורתו אמת, שונא הוא את השקר, ולכן כל כך גדול עונשו של המשקר, שלעתיד לבוא או לאחר פטירתו לא יזכה לקבל פני שכינה, חס וחלילה.
ואמרו חכמינו זכרונם לברכה באבות: רבן שמעון בן גמליאל אומר: על שלשה דברים העולם קיים, על האמת על הדין ועל השלום, שנאמר: ''אמת ומשפט שלום שיפטו בשעריכם'' (זכריה ח, ט''ז)
ב - מעשה ברבי יוסף - ''נוטר האמת''
אביו של רבי יצחק המגיד מדרהוביץ היה שמו ''רבי יוסף נוטר אמת'', כי לעולם לא היה משנה מדיבורו ואינו סר מהאמת ימין ושמאל.
מעשה ובא יהודי לביתו של רבי יוסף ובקשו שיחביא לו חבילת סחורה מוברחת כי שוטרי המלכות מחפשים אחריו, ונימק אותו אדם ואמר לרבי יוסף: אצלך ודאי לא יבואו המשטרה לחפש, כי הלא הנך ידוע כאדם אמיתי שאינו משקר ולא יחשבוך למבריח סחורות.
סירב רבי יוסף, כדרכו שלא לסייע בענייני שקר ורמאות, אולם אותו אדם הפציר בו מאוד, והתחנן ואמר לו: ''בסירובך אתה הורס את חיי, השוטרים רודפים אחרי, ואם יתפסוני - יענישוני קשות''.
שאלו רבי יוסף: ''כמה שוה סחורתך זו המוברחת?''
ענה: ''חמישים רובלים. ''
המשיך רבי יוסף ושאל: ''האם תמכור לי אותה?''
''למה לא?'' ענה הסוחר.
פנה רבי יוסף לשכניו, לווה את אותו הסכום וקנה את הסחורה מהסוחר בכסף מלא. הסוחר הסתלק בשמחה מהמקום, שהרי מהסכנה ניצל וגם קיבל שכרו מושלם.
הלך רבי יוסף, נטל את הסחורה ושרפה באש, בחששו שאולי יבואו ויחפשו בביתו ויאלץ לשקר, ובזה הציל את הסוחר מסכנה ואת עצמו משקר. ימים רבים עמל רבי יוסף לשלם את הקפותיו שלווה עבור אותה סחורה. (מדבר שקר תרחק)
ג - האמת ניצחה \ סיפור
רבי יחזקאל אברמסקי, אב בית דין עיר סלוצק ולונדון, כבר בצעירותו כיהן בעיירה אחת ברוסיא, והנה למחרת עלותו על כסא הרבנות, ראה לפניו שאלה בהלכה, והיתה השאלה חמורה וקשה, וראשונה שהופנתה אליו כרב. הוא התקשה להשיב מיד על השאלה והיה נבוך - רק אתמול התחיל לשמש כאן כרב, ואיזה רושם יהיה עליו בזה שכבר שאלה ראשונה לא ידע להשיב? הוא התחזק בנפשו, ולא חיפש תכסיסים לעקוף את השאלה בתרוצים שונים, וגם לא דחה את תשובתו למחר עד שיתבונן, אלא ישר ענה בפשטות: ''איני יודע''. וראו, דווקא אמת פשוטה זו שיצאה מגרונו גרמה לו לשאת חן בעיני כל, בראותם גודל אמיתותו של רבם, והעריצוהו ביותר. (מדבר שקר תרחק)
ד - חינוך לאמת ותועלתו
מספר השל''ה הקדוש: רגיל הייתי להיכנס אצל חסיד גדול מחסידי עליון, מאחינו הספרדים, ומעלתו היתה שהיה זהיר מאוד במידת האמת, שאפילו היו נותנים לו כל העולם כולו לא היה משנה מדיבורו, ושאלתיו כיצד זכה לזה, והשיב, שמידה זו קנה הודות לחינוכו של אביו, וכך היה דרך אביו בחינוכו: כדרך הילדים שרבים ביניהם, זה אומר הוא התחיל וזה אומר הוא התחיל, כשהיה קורה ריב כזה בין האחים, היה האב אומר: ''בני! מי שיודה על האמת. אמחול לו בתנאי שיזהר מהיום והלאה שלא ישנה באולתו, ומי שיכחיש, דעו לכם שאחקור ואדרוש מי המשקר, ואז אענישנו בכפל כפלים''.
וכך, אכן, עשה האב. מי שהודה - מחל לו, ולא עוד אלא שהעניק לו מתנה כמה מטבעות כפרס ועידוד על אומץ ליבו להודות על האמת, ומי ששיקר - ענשו בעונשים גדולים. בדרך זו נהג אותו האב, וכך הטביע בבניו את מידת האמת והפחד מהשקר. הרי לך דרך חינוך שיש לכל אב פיקח ונבון לחנך את בניו במידת האמת ולהרחיקם מהשקר כמטחוי קשת. (שם)
ה - ''חוששני אולי נענעתי בראשי כדרך הבטחה''
רבי עקיבא איגר היה רבה של העיר פוזן אשר במדינת פרוסיה - אשכנז, באחד הימים נשלחה אליו שאלה מדיני קהילת בלוסטק אשר בפולניה. בתשובתו כותב רבי עקיבא איגר, שהוא אינו כדאי שממרחקים יפנו אליו בשאלות, וכי לא אלמן ישראל מגדולי התורה היושבים בפולין, אשר קטנם עבה ממותנו.
אך, הוא ממשיך ומנמק להם, כי הפעם הוא יוצא מגידרו ומשיב להם תשובה לשאלתם. היות והוא הזדמן בשמחה של מצוה עם מכיר אחד, והלה ביקש ממנו שישיב תשובה לקהילת בלוסטק, והוא - רבי עקיבא איגר - שתק. ''וחוששני אולי נענעתי ראשי קצת, וכדרך הבטחה, לזה מוכרחני לצאת מגדרי ולהשיב אך הפעם''. (''בגדי ישע'')
ו - הבטיח לא לשבת
רבי אברהם מצ'כנוב התכונן לנסוע לאסיפת רבנים בענייני הכלל. בני ביתו רצו לעכבו כי הוא היה חלש. מאן רבי אברהם לשמוע להם ואמר: ''ומה אתם חושבים, וכי אני אתיישב שם באסיפה לאורך ימים?''. כוונתו היתה ברורה שהוא לא יתעכב שם ומיד יחזור לביתו.
אמרו: כל זמן ששהה במקום האסיפה, סרב רבי אברהם לשבת, ועמד על רגליו, היות ונפלט מפיו לשון שמשתמע ממנו שלא ישב שם... ואם כי כוונתו היתה ברורה שלא יתעכב שם זמן רב. (''אמת וצדק'')
ז - אין לזוז מדיבור אמת
ה''חזון איש'' היה נוהג להתפלל ''מנחה גדולה'' בשעה 12: 30 בחצות היום, הן בחול והן בשבת. פעם אירע שקשה היה לכנס מנין למנחה בבית הכנסת שבביתו. רק בשעה 12: 45 נמצא העשירי למנין. פנה אליו גיסו, רבי שמואל גריינימן, ושאלו: הזמנתי לביתי לשעה 1 בצהרים אדם אחד, והנה בגלל איחור מנחה, בודאי אתאחר להופיע לפגישה, ונמצא הלה ממתין שלא כפי שקבענו.
השיב לו ה''חזון איש'': מי שדבוק במידת האמת, אין אצלו כאן שום צל של שאלה. יבטל המנין, אך מדיבור האמת לא תזוז!!! ואכן הקהל התפזר והמנין התבטל. (''מדבר שקר תרחק - סידרת תיקון המידות'')
ח - ודובר אמת בלבבו \ סיפורים
דיברנו מהאיסור החמור ''שקר'', שלא להוציא מפינו דברים הפך המציאות הידועה לנו, אולם יש בעלי מדרגה שהם אנשי אמת, שלא רק שאין מוציאין שקר מפיהם הפך המציאות, אלא גם לא משנים בדיבור את האמת שבלבבם. כלומר, אם לבבם חשב משהו לעשות, אף שאין דבר זה ידוע לשום בריה בעולם אלא רק ליבם יודע זאת, מצפונם לא נותן להם לשנות בפועל את אשר עלה בלבבם לעשות, אף שאין בדיבורם הפך המציאות כלל.
ונראה זאת בכמה ספורים נפלאים:
א. מספרת הגמרא: מעשה בחכם גדול ושמו רב ספרא, שלעולם לא היה משנה מדבורו. פעם אחת היה לו חפץ שרצה למכרו, בא אליו אדם אחד לקנותו ובאותו זמן היה רב ספרא באמצע אמירת קריאת שמע, אמר לו אותו אדם: מכור לי חפץ זה בכך וכך כסף, לא ענהו רב ספרא, כי אסור לענות באמצע קריאת שמע. אותו אדם חשב שרב ספרא לא עונהו משום שממאן הוא למכור במחיר שנקב האיש, ולכן העלה את הסכום ליותר גבוה, ושוב לא ענהו רב ספרא באמצע קריאת שמע. לאחר שסים רב ספרא קריאת שמע, אמר לו: קח החפץ במחיר הראשון שאמרת שהוא יותר מעט, כי כבר שאמרת את המחיר הראשון עלה בדעתי להסכים למכור לך, וכיוון שכן עלה בדעתי והסכמתי כך בלבי, לא אקח ממך יותר, ועליו דרשו: ''ודובר אמת בלבבו'' - כגון רב ספרא. (מכות כ''ד)
ב. עוד מעשה ברב ספרא:
רב ספרא היה לו חפץ מסויים שרצה למוכרו, ורצה אדם אחד לקנותו ממנו בשמונים מטבעות. רב ספרא ביקש עבורו 100 מטבעות, וכיון שלא השתוו במחיר, הלך לו אותו אדם. לאחר זמן הצטרך רב ספרא לכסף והחליט בליבו שאם יבוא עכשיו אותו איש אמכור לו בשמונים.
בדיוק באותו זמן הוצרך גם אותו אדם לאותו חפץ, והחליט שגם אם ירצה רב ספרא 100 מטבעות, אתן לו. הלך לביתו של רב ספרא, ואמר לו: מוכן אני לקנות החפץ ב-100 מטבעות כפי שבקשת.
אמר לו רב ספרא: לא אטול ממך אלא 80 מטבעות, כיוון שכך החלטתי בליבי להוריד את המחיר, לקיים ''ודובר אמת בלבבו''. (מנורת המאור לר''י אבוהב)
הרי נתבאר המדרגה הגבוהה של אנשי אמת, שלא די שלא משקרים, חס וחלילה, אלא אפילו מה שהוחלט בליבם ואף אחד אינו יודע מה בליבם - אינם משנים.