פרק כ''ח - מעלת אמירת שלום · ט - עידוד של טפיחה בגב מתוך חיבה - פריו רב
ראש ישיבה חשוב סיפר על ימי נעוריו. בעת לומדו בישיבה שהיתה גדולה במספר תלמידיה, הגיע תלמיד חדש, והוא קיבלו ב''שלום עליכם'' לבבי ואף טפח לו על שכמו לסימן חיבה. אותו בחור חדש נעשה גם הוא לראש ישיבה חשוב. כעבור הרבה שנים נפגשו שניהם, ואותו בחור אמר לראשון: ''דע לך, כי את טפיחת השכם של אז אני זוכר עד היום, הדבר עודדני ועזר לי לחוש בהרגשה שאני יקר למישהו, וזה סייע לי מאוד בלמודי''. (''אמירת שלום'' עמ' 25)
כתב המאירי (ברכות ו'): ''לעולם יהא אדם נוח לבריות ומקדים בשלומם ומשתדל בכבודם ובתועלתם כפי כוחו, ובזו מתאהב לבריות, וגורם להם לצאת ידי חובת כבוד תורה ומצוות''. ואמרו רבותינו, שאחד מהדברים שנשאל האדם עליהם ביום הדין הוא: ''המלכת חברך בדרך ארץ?'' - ואין לך דבר שבו אדם מבטא את המלכת חבירו יותר מאשר אמירת השלום לחבר.
כתב המאירי (אבות א', ט''ו): ''הוה מקבל כל אדם בסבר פנים יפות - שאפילו לא היה ליבך שמח בכך, הראה את עצמך לפניו כשמח על ביאתו, ובדרש אמר (אבות דרבי נתן סופי''ג): 'נתן אדם לחבירו כל מתנות שבעולם ופניו כבושות בקרקע, מעלה עליו - כאילו לא נתן לו כלום. אבל המקבלן בסבר פנים יפות, אפילו לא נתן לו כלום, הרי הוא כאילו נתן לו כל מה שביקש ממנו''.
דבר זה חשוב מאוד לכל אדם, ובמיוחד לבני אדם המצויים במצב מיוחד שגורם להם הרגשת אומללות, או לפחות הרגשה כבידה.