פרק כ''ה - שלום · ח - מחלוקת אצל בני תורה - חילול ה'
אמרו, שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, וכולן מתו בפרק אחד, מפני שלא נהגו כבוד זה לזה. (יבמות סד:)
ועתה נתבונן נא, דהלא רק אונאת דברים היא, והוא רק לאו בעלמא, ואין חייב על זה מיתה בידי שמים, ולמה מתו?
אלא שעל ידי זה ניסבב חילול ה’ גדול בעולם, שתלמידי חכמים רבים זה עם זה, ומבזים התורה ומצוותיה לעין כל, וידוע מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (אבות ד' ד', קידושין מ'.): אחד שוגג ואחד מזיד בחילול ה’, ואין מקיפין בחילול ה’.
ועל זה אני אומר, מורי ורבותי, למה לא נירא מארזי הלבנון, קדושי עליון, שבודאי היה לכל אחד תרוץ בפני עצמו שאין בו אשם, ועיקר האשם על חבירו, ואפילו הכי אנו רואים, שתורתן וקדושתן לא הגנו עליהם, ושלטה מידת הדין בכולם. ועל כן אחי ורעי, חוסו נא על עצמכם ועל כלל ישראל, וכל אחד במקומו יראה לכבות את אש המחלוקת, כדי שלא יהא שמו הגדול מחולל עוד, ויתאמץ להרבות שלום במקומו, ובזכות זה נזכה לשמוע קול מבשר שלום בעולם. (מכתב מרבנו ה''חפץ חיים'', ז''ל)