אור ברסלב
כנסת ישראל פרק כ''ה - שלום

כנסת ישראל

פרק כ''ה - שלום

פרק כ''ד - לא תיקום ולא תיטור

דע בני, כי מידת המחלוקת היא מידה שנואה ומשוקצת מאוד בעיני המקום, והמידה הארורה הזאת יונקת משדי מידת הרכילות ולשון הרע, שגם היא מידה שנואה ומשוקצת מאוד בעיני המקום, שכל מקום שהרכילות ולשון הרע מצוי, שם המחלוקת מצויה. (מעלות המדות)

א - סימן לידע אם המחלוקת לשם שמים או לאו

בעוונותינו הרבים, כל מחלוקת, היצר הרע מפתה ואומר שהיא לשם שמים, ולמצוה גדולה להכניע בוגדים ולשבר זרוע רמה, וכהנה דברים רבים. כללו של דבר - אין לך מחלוקת שאין יצר הרע מפתהו ואומר שכל הכוונה לשם שמים. אם כן, במה יודע אם היא באמת לשם שמים או לא?

בזאת יודע - אם המחולקים ובעלי ריבותיהם אין במחלוקתם אלא אותו דבר שחלוקים בו, אבל ביתר עניניהם הם אוהבים גמורים בלב ונפש, זהו אות שמחלוקתם לשם שמים. אבל אם אויבים ונוטרים שנאה זה לזה על ידי מחלוקתם, זהו שלא לשם שמים, ויתייצב השטן בתוכם.

וזה הסימן מסרו לנו חכמי המשנה (אבות ה', י''ז): ''איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים?'', כי בכל מחלוקת אומרים שהיא לשם שמים, אמרו: ''זו מחלוקת הלל ושמאי'', שאהבו זה את זה וכיבדו זה את זה (כדאיתא ביבמות יד:). הנאהבים והנעימים, זהו אות שמחלוקתם לשם שמים. אבל במחלוקת קרח ועדתו שהיו נוטרים איבה ושנאה, וכמעט יסקלוהו למשה וכדומה, זהו שלא לשם שמים וכו' (יערות דבש). (לשון חיים)

ב - סימן נוסף להנזכר למעלה

ובפרוש המשניות להרמב''ם פרש, וזה לשונו: כי מי שיחלוק לא לכוונת סתירת דברי חבירו, אלא לרצותו לדעת את האמת, יתקיימו דבריו ולא יפסיקו, עד כאן לשונו.

הורה לנו הרמב''ם ז''ל בזה את ההגדרה, מהי מחלוקת לשם שמים ומהי מחלוקת שאינה לשם שמים: בשעה שהצדדים מוכנים לשמוע כל אחד דברי חבירו, ואם דעת חבירו תתקבל עליו - יסכים עימו, ואינו חולק עליו אלא בגלל שסבור כי דעתו היא האמת, זוהי מחלוקת לשם שמים, ואם לאו - הרי זה מחלוקת שאינה לשם שמים. (שיחות מוסר)

ג - בזאת תבחנו

בזאת יבחנו - אם אנו רואים שחבורתם שלמה, כולם כאיש אחד חברים בכל האופנים, אזי בודאי כוונתם שלימה לשמים, כי כן הוא הדרך של הצדיקים גמורים ואמתיים, שנפשם קשורה זה בזה באהבה רבה וחביבות, ואוהב את חבירו יותר מגופו, ולא יקנא איש באחיו בראותו גדולת חבירו, ישמח נפשו ויגל בלבבו, ויצפה עוד לגדולתו, שיתגדל ויתנשא יותר ויותר.

אבל אם אנו רואים בני אדם, בעלי מחלוקת שאין להם - התחברות, רק למחלוקת יבערו כולם כאחד, אבל בשאר התחברות לבביהם פרודות וחלוקות, ולא יוכל אחד לראות בגדולת חבירו, ויתאווה תאוה ל''היקום אשר ברגליהם'' - זה ממונו, וגדולת חבירו יהיה לו לצנינים, זה האות שאש התבערה, המצה והמריבה, אשר תבער בעדתם יחד שכם אחד, אין זה כי אם רע לב, וזדון לבם השיאם, קנאת איש מרעהו, לדבר על הצדיקים עובדי ה' באמת.

וזהו שאמר התנא: ''ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח ועדתו'', רוצה לומר, שהם היו 250 איש, והתאוו כל אחד כהונה גדולה, כפרוש רש''י ז''ל, ונמצא גם ביניהם היה ליבם פרודות וחלוקות, רק נגד משה רבנו היו כולם כאחד בעצה רעה לחלוק עליו, וזהו ''קרח ועדתו'' - רמז כנזכר לעיל, שהיו לב קורח ועדתו נפרדות זה מזה. אבל צדיקים - לבביהם דבוקות זה בזה, וכל מעשיהם לשם שמים. (נעם אלימלך)

ד - קשה עונשה של מחלוקת

ממחלוקת של קרח, יש ליקח מוסר עד היכן גדול עונש של מחלוקת. ראה מה עלתה לקרח עונש הנמרץ, ולא הועיל שלשלת יוחסין שיצאו ממנו! וגם הוא בעצמו היה שר וגדול בישראל - לולי חטא המחלוקת - והיה מנושאי הארון. גם דתן ואבירם וטפם כלם נאבדו. ואף על פי שאין בית דין של מעלה מענישים עד שיהיה בן כ' שנה, בכאן נאבדו אף הטף. כך קשה המחלוקת, כך אמרו רבותינו זכרונם לברכה (במדבר רבה י''ח, ד').

ומזה ילמד אדם מוסר לאחוז בשלום, וכל בר שכל ילמד ויהיה מתלמידיו של אהרן - אוהב שלום, כי הנך רואה שאהרן לא דבר בזה המחלוקת, אף שקרח רצה לעקור את כבודו לא דבר מאומה.

וכל מה שאדם יכול לבקש סיבות לתווך השלום ולכבות אש המחלוקת - יעשה. צא ולמד ממשה רבינו עליו השלום שהיה גדול הנביאים, והיה מלך, והלך בעצמו ובכבודו לדתן ואבירם. לאחר שמרדו בו כששלח אחריהם ואמרו ''לא נעלה'', הלך הוא אליהם עם זקני ישראל, והכל בשביל השלום. (של''ה הקדוש)

ה - שיגעון - כעס המחלוקת

ובקשר לזה היה רבי ישראל מאיר הכהן ז''ל, בעל ה''חפץ חיים'', מספר מה שקרה בעיירה קטנה, איך פעם אחת פרצה מחלוקת בין מושל הכפר לבין שכנו. זה האחרון איים להביא דיבתו רעה לפני השלטונות על דברים לא חוקיים שעשה בתור פקיד ממשלתי. אישתו רצתה להשפיע על בעלה להימנע מלהלשין עליו, ואמתלא בפיה, שהרי הוא, הפקיד, שחרר את בניהם מעבודת הצבא, ואם ימצאו בו עוול, הרי יאסרו מיד גם כן את בנינו. ענה לה בעלה מבלבל מכעס: הכל כדאי, כדאי לאסור אותך, אותי ואת בנינו, ובלבד להוריד את זה מגדלתו.

כשהדבר מגיע למחלוקת, כה מתעקשים אנשי המדון, שאינם שומעים באזניהם מה שמוציאים מפיהם. (מעשי למלך)

ו - אין מי שניקה מעונש עוון המחלוקת

וכבר כתבתי במקום אחר בסיעתא דשמיא, כי אני הגבר ראתה עיני מיום שעמדתי על דעתי, כי כל איש ואשה, משפחה ומשפחה, מדינה ומדינה, עיר ועיר, שהיו ביניהם מחלוקת, לא יצאו נקיים הב' כתות, ונילקו בין בגופן בין בממונן, רחמנא לצלן. ומי שיש לו דעת יעמיק מאוד בזה, ולעולם יהיה מוותר משלו, בין בגופו בין בממונו בין בכבודו, ויצא הפסדו בשכרו - שיהיה לו שכר טוב בעולם הזה ובעולם הבא מסיבת כי היה ''אוהב שלום ורודף שלום'' [מורנו הרב רבי חיים פאלאג'י ז''ל בספרו ''רפואה וחיים'', וכלשון הזה כתב עוד בספרו ''כף החיים'' (סימן א', אות ד'), ועיין עוד בספרו ''כף החיים'' דף ט': (אות י''ז) ודוק היטב]. (תוספת חיים)

ז - אף בתי מדרשות נחרבו בעוון המחלוקת

ועד כמה קשה המחלוקת, שראינו כמה ישיבות קדושות שהחזיקו מעמד במצבים קשים ביותר, ולא נחרבו אלא על ידי המחלוקת, ואף על פי שבית המידרש הריהו מיקדש מעט שהשכינה שורה שם, ו''אין להקדוש-ברוך-הוא בעולמו אלא ד' אמות של הלכה'', אבל על ידי המחלוקת השכינה מסתלקת ונעשה, חס וחלילה, ''ביתו'' של השטן.

והיפוכה של המחלוקת הריהי השלום והאחדות, שעל ידן זכו ישראל לקבלת התורה, כדאיתא במסכת דרך ארץ זוטא: ''הואיל ושנאו ישראל את המחלוקת ואהבו את השלום, הגיעה השעה שאתן להם את תורתי''. (שיחות מוסר)

ח - מחלוקת אצל בני תורה - חילול ה'

אמרו, שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, וכולן מתו בפרק אחד, מפני שלא נהגו כבוד זה לזה. (יבמות סד:)

ועתה נתבונן נא, דהלא רק אונאת דברים היא, והוא רק לאו בעלמא, ואין חייב על זה מיתה בידי שמים, ולמה מתו?

אלא שעל ידי זה ניסבב חילול ה’ גדול בעולם, שתלמידי חכמים רבים זה עם זה, ומבזים התורה ומצוותיה לעין כל, וידוע מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (אבות ד' ד', קידושין מ'.): אחד שוגג ואחד מזיד בחילול ה’, ואין מקיפין בחילול ה’.

ועל זה אני אומר, מורי ורבותי, למה לא נירא מארזי הלבנון, קדושי עליון, שבודאי היה לכל אחד תרוץ בפני עצמו שאין בו אשם, ועיקר האשם על חבירו, ואפילו הכי אנו רואים, שתורתן וקדושתן לא הגנו עליהם, ושלטה מידת הדין בכולם. ועל כן אחי ורעי, חוסו נא על עצמכם ועל כלל ישראל, וכל אחד במקומו יראה לכבות את אש המחלוקת, כדי שלא יהא שמו הגדול מחולל עוד, ויתאמץ להרבות שלום במקומו, ובזכות זה נזכה לשמוע קול מבשר שלום בעולם. (מכתב מרבנו ה''חפץ חיים'', ז''ל)

ט - אוהב שלום ורודף שלום \ מחיי ה''חפץ חיים''

מספר בנו של רבנו ה''חפץ חיים'': אם כי מר-אבא - ה''חפץ חיים'' זצ''ל, הוקיר זמנו מכל הון, מכל זאת ביטל כמה פעמים שעות רבות הרבה, וגם ימים, להבאת שלום ולשכך מריבות בין אדם לחבירו, וביותר בענייני צבור להשקיט מחלוקת. וזכורני כי קרה לפעמים שהיה מטייל אבא בחצר בית הכנסת שעה ארוכה עם אחד מבני הקהלה, וידו על שיכמו של האיש ומשוחח עימו, אמנם ידעו כולם שאין זה שיחה בעלמא כדרך המטילים, באשר אבי ומורי לא טייל מעודו, רק להשקיט ריב ולרכך לב הקשה. ותמיד עלה בידו, כי גם לב אבן היה נימוח תחת תוכחתו מאהבה. ופעמים רבות שמענו מבעלי דברים הקשים שאמרו, לולי פני רבי ישראל מאיר אשא, אזי...

פעם פרצה מחלוקת בעיר מגורי ה''חפץ חיים'' זצ''ל בעניין החברא קדישא שנחלקה לשתים, הדבר הביא לידי מריבות וצעקות אף בבית המדרש. מאמצי רבנו להשקיט את המריבה עלו בתוהו, הוא עלה אז על הבמה ופנה לקהל בדברים אלה:

אנו חיים כלנו היום, מתהלכים עלי אדמות, אבל סוף סוף ילך הדור הזה לעולמו, כי ''מי גבר יחיה ולא יראה מות'' (תהלים פ''ט, מ''ט), וכדברי משה רבנו עליו השלום (במדבר ט''ז, כ''ט): ''ופקדת כל האדם'' - והאדם הלא יבוא לעולם העליון, כאמור בקהלת (י''ב, ז'): ''והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה'', ושם עתיד הוא ליתן דין וחשבון על הנעשה כאן בעולם השפל, והחשבון על המעשים ואף על המחשבות הוא כל כך חמור, עד שאין לתארו במלים פשוטות, וכדאיתא שם פסוק י''ד: ''כי את כל מעשה האלקים יבא במשפט על כל נעלם'', ובברייתא פסחים נ''ד: שישה דברים מכוסים מבני אדם - וקחשיב שם עומק הדין, ולא לחינם בכה רבי יוחנן בן זכאי לפני פטירתו (ברכות כח:) באמרו, איני יודע באיזה דרך מוליכין אותי וכו'. כן ידוע מאמרם זכרונם לברכה (חגיגה ד:) על שמואל הנביא, שלקח את משה רבנו עליו השלום לעד מתוך פחד ואימת הדין.

כשהאדם בא לדין, מראים לו את כל מאורעות חייו בדקדוק גדול, באיזה מקום ובאיזה זמן, וזה טבעי מאוד שהוא מתחיל לחפש כל מיני תירוצים, אמתלאות והצטדקיות, ועושה כל המאמצים בכדי לזכות בהקלה כל שהיא ולהנצל מחומר הדין.

אחרי דברי הקדמה הנזכר לעיל, החל רבינו לימנות את מספר העוונות שנעשו בעיר מיום שפרצה המחלוקת, כמה לאוין רמסו ממש ברגלים, כמה בזיון הקודש וחילול שם שמים, חס וחלילה, שנגרם - וזה ברור שתצטרכו להשיב על הכל ביום הדין הגדול...

ויתכן - המשיך רבנו - שבעת צרה, תרצו להתגולל עלי ותאמרו, היה אצלנו למדן אחד, ואלו הוכיח לנו היינו בודאי נזהרים מלעשותן - לכן אני אומר לכם בגלוי על יד ארון הקודש, כי סרתם מן הדרך, עברתם עברות חמורות, וביניהן חילול ה’, שאין התשובה מועלת עליו. אם דברי אלה לא יועילו להפסיק את המחלוקת, הריני מודיע לכם, כי שמה לא אזדקק לכם כלל, ואני את נפשי הצלתי...

דברי ה''חפץ חיים'' זצ''ל שנאמרו בתמימות מפליאה, חדרו ללבם של הצדדים היריבים, והשלום בעיר לא אחר לבא.

י - אין בין נרדף לרודף אלא כחוט השערה

מעשה שניסה החזון איש ליישב הדורים בין שני רבנים שהסתבכו במחלוקת. סח לו אחד מהם, שהוא חושש מאוד מפני רדיפותיו של בר פלוגתא שלו, שידו תקיפה.

נתן בו החזון איש מבט חודר, והעיר: צריך, איפוא, מר להשמר מאוד, מרב פחד שמא יהא לנרדף, עלול הוא להפוך לרודף. המרחק בין נרדף לרודף הוא כחוט השערה, ואפשר להתחלף בתפקידים בכהרף עין...

ומשהתגבר הנרדף ונהפך לרודף, מאבד הוא בו ברגע זכויותיו הקודמות. בורא העולם נעמד לימין הנרדף החדש, אפילו הוא רשע, ''אלקים יבקש את נרדף''. (פאר הדור)

יא - אל יקל בעיניך להחזיק במחלוקת ואפילו קטנה

ואל יקל בעיניך אפילו מחלוקת קטן, משום שהשטן מצוי שם להגדילו לבער כאש ולאכול מנפש ועד בשר, כדאמרינן בפרשת דיני ממונות (סנהדרין ז'): אמר רב הונא האי תגרא דמי לצנורא דבידקא דמיא, כיון דרוח רוח וכו'. ובמסכת גיטין פרק הנזקין (דף נ''ב): הנהו בי תרי דאיגרי בהו שטן, דכל בי שמשי הוו קא מינצו בהדי הדדי. איקלע רבי מאיר להתם, עכבינהו תלתא בי שמשי עד דעבד להו שלמא, שמעיה דקאמר, ווי דאפקיה רבי מאיר לההוא גברא מביתיה, פרש רש''י: שמעיה לשטן דקאמר, ווי דאפקיה מביתיה, עד כאן. תרגום: אמר רב הונא, המחלוקת דומה לצינור מים שיש בו חור קטן, ואם לא מתקנים אותו, מתרחב לו יותר, כן היא המחלוקת - מקטנה נעשית גדולה.

ובמסכת גיטין: היו ב' בני אדם שהיה השטן מתגרה בהם, וכל ערב שבת היו רבים יחד. נזדמן רבי מאיר לשם, עכבוהו 3 ערבי שבת בין השמשות, ולא רבו בזכותו של רבי מאיר וכן יותר לא רבו לעולם. ושמע רבי מאיר את השטן שאמר: ווי, שהוציאני רבי מאיר מהבית.

ראה בעיניך שהמחלוקת מתגדל עד שהשטן עושה חזקה שם עד שמגדילו להרוג נפש, לכן אין להקל אפילו על מחלוקת קל, וצריך לבטלו מיד, ולשום שלום במקומו. (שבט מוסר)

יב - מחלוקת בין איש לאישתו

ואם רבה רעת המחלוקת כי ינצו אנשים יחדו, על אחת כמה וכמה רעה כפולה ומכופלת כי יהיה ריב בין איש לאישתו, וידוע כמה שקדו חכמים וכמה תקנות עשו מפני דרכי שלום, ובפרט מפני שלום הבית, ושמו של הקדוש-ברוך-הוא, שנכתב בקדושה, התיר למוחקו כדי ליתן שלום בין איש לאישתו, וממנו נלמד כמה צריך האדם שיסבול בשביל שלום הבית.

ולעולם כשיש דברי ריבות, מן הגדול צריך שיבא השכל ויגער בהשטן, ואל יחזיק במחלוקת, אלא יהא אוהב שלום ורודף שלום, כל שכן בין איש לאישתו, שדעתן של נשים קלות, וחובה מוטלת על האיש, שהוא בר דעת, למחול על עלבונו, ולהשפיל עצמו לכבוד קונו, ולרדוף שלום בכל כוחו, כי רבה רעת המחלוקת בתוך הבית, שגורם רעה לעצמו ולזרעו אחריו. ואוי לו לפוגם את זרעו, שגורם שיהיו בניו בני מריבה, בני שנואת הלב. ולכן, לא בכח יגבר איש לבקש שלום הבית, ו''יעשר איש כי ירבה כבוד ביתו''. (פלא יועץ)

תוכן העניינים

כנסת ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה