פרק כ''ה - שלום · ג - בזאת תבחנו
בזאת יבחנו - אם אנו רואים שחבורתם שלמה, כולם כאיש אחד חברים בכל האופנים, אזי בודאי כוונתם שלימה לשמים, כי כן הוא הדרך של הצדיקים גמורים ואמתיים, שנפשם קשורה זה בזה באהבה רבה וחביבות, ואוהב את חבירו יותר מגופו, ולא יקנא איש באחיו בראותו גדולת חבירו, ישמח נפשו ויגל בלבבו, ויצפה עוד לגדולתו, שיתגדל ויתנשא יותר ויותר.
אבל אם אנו רואים בני אדם, בעלי מחלוקת שאין להם - התחברות, רק למחלוקת יבערו כולם כאחד, אבל בשאר התחברות לבביהם פרודות וחלוקות, ולא יוכל אחד לראות בגדולת חבירו, ויתאווה תאוה ל''היקום אשר ברגליהם'' - זה ממונו, וגדולת חבירו יהיה לו לצנינים, זה האות שאש התבערה, המצה והמריבה, אשר תבער בעדתם יחד שכם אחד, אין זה כי אם רע לב, וזדון לבם השיאם, קנאת איש מרעהו, לדבר על הצדיקים עובדי ה' באמת.
וזהו שאמר התנא: ''ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח ועדתו'', רוצה לומר, שהם היו 250 איש, והתאוו כל אחד כהונה גדולה, כפרוש רש''י ז''ל, ונמצא גם ביניהם היה ליבם פרודות וחלוקות, רק נגד משה רבנו היו כולם כאחד בעצה רעה לחלוק עליו, וזהו ''קרח ועדתו'' - רמז כנזכר לעיל, שהיו לב קורח ועדתו נפרדות זה מזה. אבל צדיקים - לבביהם דבוקות זה בזה, וכל מעשיהם לשם שמים. (נעם אלימלך)