אור ברסלב
כנסת ישראל פרק כ''ד - לא תיקום ולא תיטור › א - נקימה ונטירה

כנסת ישראל

פרק כ''ד - לא תיקום ולא תיטור · א - נקימה ונטירה

פרק כ''ד - לא תיקום ולא תיטור

''לא תקם ולא תטר את בני עמך'' (ויקרא י''ט, י''ח). הנוקם מחבירו עובר בלא תעשה שנאמר: ''לא תיקום''. ואף על פי שאינו לוקה עליו, דעה רעה היא עד מאוד, אלא ראוי לו לאדם להיות מעביר על מדותיו על כל דברי העולם, שהכל אצל המבינים דברי הבל והבאי, ואינן כדאים לנקום עליהם.

כיצד היא הנקמה? אמר לו חבירו: השאילני קרדמך, אמר לו: איני משאילך. למחר הוצרך הוא לשאול ממנו, אמר לו חבירו: השאילני קרדמך. אמר לו: איני משאילך כדרך שלא השאלתני כששאלתי ממך, הרי זה נוקם. אלא כשיבוא לו לשאול, יתן בלב שלם ולא יגמול לו כאשר גמלו, וכן כל כיוצא באלו. וכן אמר דוד בדעותיו הטובות (תהלים ז', ה'): ''אם גמלתי שולמי רע ואחלצה וגו' ''.

וכן כל הנוטר לאחד מישראל, עובר בלא תעשה, שנאמר: ''ולא תטור את בני עמך''.

כיצד היא הנטירה? ראובן שאמר לשמעון: השכר לי בית זה או השאילני שור זה, ולא רצה שמעון. לימים בא שמעון לראובן לשאול ממנו או לשכור ממנו, ואמר לו ראובן: הא לך, הריני משאילך ואיני כמותך, לא אשלם לך כמעשיך. העושה כזה עובר ב''לא תטור'', אלא ימחה הדבר מלבו ולא יטרנו. שכל - זמן שהוא נוטר את הדבר וזוכרו - שמא יבא לנקום. לפיכך הקפידה תורה על הנטירה עד שימחה העוון מליבו ולא יזכרנו כלל, וזו היא הדעה הנכונה שאפשר שיתקיים בה ישוב הארץ ומשאם ומתנם של בני אדם זה עם זה. (הרמב''ם, דעות ז, ז-ח)

תוכן העניינים

כנסת ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה