אור ברסלב
כנסת ישראל פרק כ''ג - חומר איסור המלבין פני חבירו › ו - חכמים המה להטיב - ספורים מחכמי גדולי ישראל כדי שלא לבייש

כנסת ישראל

פרק כ''ג - חומר איסור המלבין פני חבירו · ו - חכמים המה להטיב - ספורים מחכמי גדולי ישראל כדי שלא לבייש

ה - סבל יסורי עווני נוראים והעיקר שלא לבייש \ סיפור

מעשה ברבי עקיבא איגר שאירח בליל הסדר אורח בביתו. בעת עריכת הסדר שפך האורח בשגגה כוס יין על המפה הלבנה. מיד הזדרז רבי עקיבא איגר, נגע בכוסו, וכאילו שלא במתכוון שפכו אף הוא על המפה.

נענה ואמר ברצינות: כמדומני שהשולחן עקום... אבן נגולה מעל לב האורח (ברכת חיים ומועדים קמ''א, חס''א א' ר''נ ועוד). (היזהרו בכבוד חברכם)

מעשה ונכנס אל רבי אברהם ישעיה קרליץ - בעל ה''חזון איש'', רבי שריה דבליצקי, ובקש שיתיר לו נדר מסויים. בחדרו של החזון איש נמצא באותה שעה עוד יהודי תלמיד חכם. אמר אפוא לשואל כי צריך לקרוא פנימה עוד אדם שלישי, ויצטרפו לבית דין המסמך להתיר. יצא רבי שריה דבליצקי אל בית המדרש שבסמוך לחדר, ומבלי להבחין קרא לאיש המוני פשוט, שישב שם ליד השולחן, בכדי שיצטרף להתרה. כיון שנכנס, שאל החזון איש את הנודר ''פתח'' לחרטתו, כפי ההלכה, ובצרוף עם שני האנשים התיר לו. הקורא השלישי יצא מיד לחוץ.

עתה אמר החזון איש, כי בעצם ההתרה שעשו אינה מועילה כלום, היות ואיש פשוט זה אינו יודע בהלכה בין ימינו לשמאלו! ואי אפשר לצרפו להתרת נדרים, אלא בשביל שלא לביישו, העמיד פנים כמתיר את הנדר, שלא יבחין במומו האישי...

פעם באה לפניו אשה חשובה כדי לשאול ''שאלה'' בעניין פעוט ופשוט כל כך, המעורר גיחוך כמעט. לא נבהל החזון איש להשיב לה מיד, אלא הרבה להרהר ולחשוב כמי שמתעמק בנושא הנדון, ולבסוף השיב לה במתינות, כשוקל כל מלה - והכל כדי לשמור על כבודה.

ופעם, בהכנסו לפרוזדור של בית מגורים במקום פלוני, שמע לפתע צעקות של ריב בין בעל ואישתו העולה מאחת הדירות. הוא מיהר לברוח משם, ורץ בחפזה כילד קטן ממש. כיון שהרחיק, ישב לנוח קצת. שאל אותו תלמידו, שנלווה אליו, לסיבת המנוסה.

ענה לו החזון איש בפשטות: שמעתי כי פלוני, מודע לי, רב עם זוגתו, וחששתי שמא יראני ויבחין שפגשתיו במצב עלוב זה, והדבר יכאב לו מאוד, לכן נסתי מן המקום... (פאר הדור)

זמן קצר לאחר מלחמת העולם השניה, הדפיסה ההוצאה לאור של האחים שלזינגר, ש''ס מהודר מאוד, היה זה הש''ס הראשון שיצא לאור בארצות הברית בהידור כה רב, ורבי משה פיינשטיין רכשו מיד עם הופעתו.

פעם נאלץ לעזוב את שולחנו בחיפזון, ובהיותו מחוץ לחדר, קרתה תקלה לאחד מתלמידיו, ובקבוק דיו ניתז על הגמרא החדשה המהודרת שלא מזמן קבלוה מהדפוס החדש. התלמיד הצטער עמקות, והאחרים בחדר היו אף הם נרעשים.

באותה שעה שב רבי משה לחדרו. בראותו את אשר קרה, חייך בנעימות, הרגיע את התלמיד, ואמר לו, כי כחול הוא הצבע האהוב עליו, וכי הגמרא נראית עתה נאה יותר מאשר קודם, וכך שב ללימודו כאלו דבר לא ארע. (רבי משה פיינשטיין)

תוכן העניינים

כנסת ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה