פרק כ''ב - מאהבת ישראל לקיים בהם מצות תוכחה · ט - כשאין התוכחה יוצאת מלב טהור ונקי ולשם שמים - אינה פועלת
כשהאדם מוכיח או מעניש את זולתו, חובה עליו שתבוא התוכחה מפנימיות לבבו, הרי כבר אמרו רבותינו זכרונם לברכה (עיין ברכות ו:) שרק דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב. לכן, אם תוכחתו אינה נובעת מתוך פנימיות, לא תשפיע על חבירו את ההשפעה הראויה. אולם יש בזה גם גדר יותר עמוק - אם אין התוכחה נובעת מפנימיותו, הרי אינה לשם שמים לגמרי, ואם כן, הריהי לשם פניותיו הפרטיות, לכן לא רק שתוכחתו לא תועיל, אלא שיהא נדון עליה כמזלזל בחבירו ומצערו לשם הנאת עצמו, ועונשו חמור מאוד, חס וחלילה.