אור ברסלב
כנסת ישראל פרק כ''ב - מאהבת ישראל לקיים בהם מצות תוכחה › ד - הוכח חברך מאהבה

כנסת ישראל

פרק כ''ב - מאהבת ישראל לקיים בהם מצות תוכחה · ד - הוכח חברך מאהבה

ג - מי שאינו מוכיח - נושא חטא החוטא עליו

ילמד להוכיח את חבירו מאהבה מהקדוש-ברוך-הוא, שנאמר בו (משלי ג', י''ב): ''כי את אשר יאהב ה' יוכיח'', הקדוש-ברוך-הוא מוכיח את האדם באהבה בסתר בינו לבינו שלא יודע לשום אדם. אם מקבל - טוב, ואם לאו - מודיע אותו בין אוהביו. אם מקבל - טוב, ואם לאו - מוכיחנו בגלוי, בממונו ובבניו. אם מקבל טוב, ואם לאו - יעזבנו שיעשה כרצונו.

כגון זה יוכיח את חבירו. ואם הוא איש שיתבייש, לא יאמר לו אפילו בסתר, אלא יאמר לו בדרך ספור בתוך דברים אחרים, שמי שעושה כן, הוא כך וכך. וזהו ''הוכח'' - בסתר, ואם לאו - ''תוכיח'' - בין אוהביו, ואם לאו - ''את עמיתך'' - בגלוי, ויוכיחנו בסתר ולא יעלה עליו החטא בגלוי, וזהו ''ולא תשא עליו חטא'', ומכאן ואילך לא תשא אתה חטא על ידו (זוהר הקדוש). (ליקוטים מזהירים)

וכתב הרמב''ם: הרואה חבירו שחטא, או שהלך בדרך לא טובה, מצוה להחזירו למוטב ולהודיעו שהוא חוטא על עצמו במעשיו הרעים, שנאמר: ''הוכח תוכיח את עמיתך''.

המוכיח את חבירו, בין בדברים שבינו לבינו, בין בדברים שבינו לבין המקום, צריך להוכיחו בינו לבין עצמו, וידבר לו בנחת ובלשון רכה, ויודיעו שאינו אומר לו אלא לטובתו להביאו לחיי העולם הבא. אם קיבל ממנו - מוטב, ואם לאו - יוכיחנו פעם שניה ושלישית. וכן תמיד חייב להוכיחו, עד שיכהו החוטא ויאמר לו איני שומע.

וכל שאפשר בידו למחות ואינו מוחה, הוא נתפש בעוון אלו, כיון שאפשר לו למחות בהם (שבת נד:). (הרמב''ם, דעות ו', ז')

תוכן העניינים

כנסת ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה