פרק כ''א - איסור לשון הרע · כה - ענשו של בעל הלשון - גלגול כלב
ולפעמים יתגלגל בעל לשון הרע בכלב, וכן הרגיל לאכול בשר טריפה או המאכילה לישראל.
וזה רמוז בתורה, דכתיב (שמות כ''ב, ל'): ''ואנשי-קודש תהיון לי ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אתו'', וסמיך בתריה: ''לא תישא שמע שוא'', נמצא קרא ד''לכלב תשליכון אותו'' כתוב בין שני העוונות הללו, בין אוכל טרפה ובין מספר לשון הרע. לומר לך, שעל שני עוונות אלו יתגלגל האדם בכלב, כן כתבו המקבלים, והוא רמוז בדברי רבותינו זכרונם לברכה שאמרו (מכות כ''ג): כל המספר לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים.
וזהו שאמר דוד המלך עליו השלום (תהלים כ''ב כ''א): ''הצילה מחרב נפשי, מיד כלב יחידתי'', וסמיך ליה: ''אספרה שמך לאחי וגו' '', לומר, שאיני משתמש בלשוני לספר לשון הרע ולהיענש בגלגול הרע הזה, אלא אני משתמש בה להללך ולהזהיר את ישראל שיגורו ממך ושיהללוך. (חרדים)
פרש, דאמרו חכמינו זכרונם לברכה (ערכין טו:): כל המספר לשון הרע כאלו כופר בעיקר. ואיתא בפרק שירה, כלבים אומרים (תהלים צ''ה) ''באו נשתחוה ונכרעה'' וגו', הרי דהכלבים מודים בעיקר. לכן המספר לשון הרע - דהוא ככופר בעיקר - ראוי להשליכו לכלבים, מידה כנגד מידה, שהם טובים ממנו, שהם מודים בעיקר (מראה עיני הכהן). (שער בת רבים)
ופשוטו הוא - כי דרכו של כלב תמיד להגביה קולו - ולהבעית, ולפעמים גם לנשוך למי שעובר לפניו, אפילו אם אותו האיש הולך לפי תומו, כן דרך בעל לשון הרע לקלקל בקולו על הכל, על כולם הוא מוצא עוולות ומבזה אותם, ועל כן ראוי הוא שיושלך לפני הכלבים ויבעיתוהו וינשכוהו כמידתו.
והנה סמוך לזה הכתוב: ''לא תהיה אחרי רבים לרעות''. ופירשו המפרשים, דהיינו, אפילו אם רואה באיזה עוון שהורגלו רבים לעבור עליו - שלא לילך אחריהם. ועל כן בענייננו, אפילו אם רואה שרבים ממכיריו ורעיו גם כן נכשלים בחטא הלשון, לא יפתה ליבו לילך בעקבותיהם. (שמירת הלשון)