פרק י''ט - הסר כעס מלבך · ו - שב ואל תעשה עדיף \ סיפור
מעשה באחד מתלמידי הבעל שם טוב שחי בדחקות, חג הסכות התקרב ולאיש אין אפילו מעות מינימליים לצרכי החג, והנה בערב החג זימן לו ה' עשיר נדיב לב, שהעניק לו סכום כסף עבור כל צרכי החג. מיד נזדרז אותו חסיד והלך וקנה בכל כספו ארבעה מינים מהודרים.
כשבא לביתו ונודע לאישתו מאותו ''עסק'' שעשה בעלה, כעסה מאוד. כיצד העדיף לקנות ד' מינים שאפשר להשאילם מאחר, בו בזמן שאין כלל צרכי החג בבית. מה עשתה? תפשה את האתרוג ונשכה את הפטם ובזה פסלה את האתרוג המהודר.
בעלה הצדיק לא כעס ולא הגיב מאומה, רק אמר:
''רבונו של עולם: שתי מצוות גדולות לפני, אחת - מצות אתרוג - מצוה יקרה וחביבה מאוד וחשובה לפניך, והשניה - מצות לא לכעוס, אשר גם היא יקרה, חביבה מאוד וחשובה לפניך. איני יודע איזה מצוה יותר חשובה לפניך זו או זו, לכן אתנהג ב''שב ואל תעשה'', ומספיק שאת מצות אתרוג אבדתי, וכי אאבד גם מצות לא לכעס?! (שומר אמונים)