פרק י''ח - מחלוקת בין העדות השונות · ד - אזהרת הרב בעל ''התניא'' בעניין מחלוקת בין חסידיות שונות הנזכר
ומצאתי בסיעתא דשמיא בספר מאה שערים [שהם אגרות קודש מהגאון הקדוש בעל מחבר ספר שלחן ערוך, הרב רבנו רבי שניאור זלמן מלאדי זצ''ל זי''ע] אגרת ב', וזה לשונו: הנה לא טובה השמועה אשר שמעה אזני, קול ענות אנכי שומע מצעירי הצאן אשר השמיעו במרום קולם ויקומו לצחק, ושתו בשמים פיהם ולשונם תיהלך בארץ לשפוך בוז וקלון על כל תופשי התורה, ויודעים ולא יודעים אשר אינם מהאנשים השלמים איתנו, לאמור כי העדה שלנו לבדה קדושה. חס וחלילה הס מלהזכיר, כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'?! ופליאה נשגבה בעיני על העולה על רוחכם להיות מאנשי ותלמידי תלמידי רבותינו הקדושים. [כונתו להמגיד הקדוש ממעזריטש זי''ע והבעל שם טוב הקדוש זי''ע] אחר שבררתם לעצמכם דרך עקלתון ואזליתון בתר איפכא ותהפוכות ממש מן הדרך אשר הדריכוני רבותינו הקדושים, אשר ראשית והתחלת עבודת ה' האמתית היא היות מתלמידיו של אברהם אבינו עליו השלום: רוח נמוכה ונפש שפלה בפני כל אדם ממש, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה, שמשים עצמו כשירים ממש באמת לאמתו וכו'. ומבלעדי זה לא ירים איש את ידו ורגלו לפתוח פה ולשון מדברת גדלות ה' ורוממותו בגרונו באמת, כל אחד בדמיונות כוזבות, כדכתיב: ממעמקים קראתיך ה' [רוצה לומר דמי שאין לו רוח נמוכה ובדעתו הוא מבזה אנשים שאינם מעדתו, אין לו להתעסק בפנימיות התורה ולדבר בגדולת ה', משום דכל השגותיו הרמות לא תהיינה אלא דמיונות שוא.].
ובסוף דבריו כתב: וכל אשר לא ישמע לדברי אלה, עלי להרחיקו מעלי בבל יראה וימצא בגבולנו עד שב ורפא לו. ועל זה באתי לבקש ולחנן מאוד ברחמים רבים, כי זה כל עכוב הגאולה בפרוד הלבבות ומלשינות וכו'.
כתב בספר ''פלא יועץ'' אות לשון הרע: ידוע רעות הלשון הרע כי רבה, ולכן בכח יגבר איש לעמוד על המשמר, ויעשה עצמו כאילם מלדבר על חבירו מטוב עד רע. וביותר יגדל הכאב על המדברים בגנות משפחה או בגנות בני העיר או בגנות שבט מישראל, כגון ספרדים על אשכנזים, ואשכנזים על ספרדים [או פרושים על חסידים, או חסידים על פרושים, וכל כיוצא בזה - זהו הוספת הגר''ש הומינר זצ''ל].
הוספת המלקט (מחבר ספר ''דרכי שלום''): הרבה פעמים הכרעת הדעת נוטה לדון לכף חוב עדה שלמה משום חטאתם של קצתם, כגון להחליט בדעתו שעדה זו לקויה במידה רעה מסויימת או איזה הנהגה רעה, והחלטתו באה לו על ידי שראה או שמע שכמה מהם עושים כך. וזה אין לו שום הגיון, דפשוט הוא דבכל עדה יש צדיקים ובינונים וכו', תלמידי חכמים, יודעי ספר ועמי הארץ, ואי אפשר לשער כמה אחוז מכתות אלו יש בעדה זו או זו. ובלאו הכי אי אפשר לדון היחיד על פי הרוב, אפילו אם היה לפי החלטתו ניכר מהותם של הרוב של עדה מסויימת. ומי שחושב כך, בוודאי עלול לעבור על הרבה איסורי תורה. וכעין זה מצאתי בספר לשון חיים בשם ספר הברית. וזה לשון ה''פלא יועץ'' שם: אין לך כל עיר ומשפחה ושבט וכל איש שאין בו בר ותבן, ואין עץ בלא עשן, ואין שלם בכל אלה אלא אחד יחיד ומיוחד יתברך שמו. ומה גם, שאין לכלול ולגנות כל המשפחה או כל העיר בשביל איזה אנשים מהם שנמצאו אשר לא טוב עשו. (''דרכי שלום'')