פרק י''ב - שנאת הרשעים · ג - ישראל - אף על פי שחטא - ישראל הוא, וסופו לחזור בתשובה \ סיפור
שם מספר גם על מקרה שרבי אריה נשאל על ידי אדם זר בירושלים על מקום המצאו של מלון פלוני. זה היה בערב שבת בין השמשות, ואותו אדם עישן סיגריה בפרהסיא. רבי אריה נתלבט אם ללוותו או לא. לבסוף ליוה אותו כברת דרך כדי להראותו את המלון.
''אין רבי אריה מעיר לו בדבר עשון הסיגריה, אלא שואל הוא לשלומו ולהרגשתו ומדגיש בפניו כי מקוה הוא שיהנה מביקורו כאורח בעיר הקודש.
האורח שהלך עם הרב, הרגיש במצבו המגחך, וכשהגיע למלונו, הסתכלו זה בעיני זה, השליך האיש את הסיגריה שהחזיק בידו ופנה לרבי אריה בהתרגשות ואמר: רבי, איני דתי, אף עקשן אנכי, ומעודי לא נכנעתי לאדם, אולם אתה 'שברת' אותי, בפניך, רבי, יש לי דרך ארץ, זה עתה השלכתי את הסיגריה מפי, וקבלתי על עצמי לא לעשן בשבת קדש... ''
שם (עמ 198) מספר על אסיר קומוניסטי שהיה צעיר שחצן וגס רוח והשתדל להוציא את רבי אריה מכליו, וכך כל אימת שהיה רואה את רבי אריה בא ביום השבת לבית הכנסת שבחצר הכלא, היה מצית סיגריה בפניו ''להכעיס'' ורוגז על שלא עלה בידו להרגיז את רבי אריה...
אך את רבי אריה אין להוציא מכליו, הלה נוקט היה במנהגו להקדים שלום לכל אדם ולברכו בברכת שבת שלום.
וכשאותו אסיר פנה אל רבי אריה ואמר לו: מדוע אתה מתעסק עם שקרנים ורמאים? ענה לו רבי אריה:
- בני, מדוע תוציא לעז על בני אדם?
- וכי סבור אתה שהאסירים האלו דתיים המה? אני יושב עמהם בכלא ורואה כיצד הם אוכלים ושותים בגלוי ראש, אך צבועים הם.
- האת אלה תכנה שקרנים ורמאים? חלילה לך! האמן לי שאיני נותן עיני בראשם אם מכסה הוא אם לאו, אני מתבונן בליבם, ולפני הם גלויי לב, והוא חם ויוקד...
לא חלפו ימים רבים, ואף יעקב זה, כשהיה מבחין ברבי אריה, היה ממהר לחבוש כיפה לראשו ונמנה על המבקרים הקבועים בבית הכנסת. (''אמירת שלום'')