פרק י''ב - שנאת הרשעים · א - חרטתו של רוצח \ סיפור
מספר על רבי אריה לוין, שכשהיה מבקר בבית הכלא, לא היה מפלה בין אסיר לאסיר, והיה לוחץ ידו של כל אחד. במעשהו זה הביא הרבה לתשובה. בספר ''איש צדיק היה'' (עמ' 204) מספר על השפעת רבי אריה על אסיר שרצח את אישתו, אם ילדו, כשהיתה מהלכת עם תינוקם בחוצות ירושלים:
מספר '' כתר האסירים'', משה סגל: הדבר היה באחת השבתות בשנת תרצ''ט, ואני רואה את רבנו לוחץ ידו של אותו רוצח ואף שואל לשלומו ומאזין לשיחו, ואותו אסיר מגשם היה, ולא נתן להעלות על הדעת שיש בו מצלם אלקים. נדהמתי והרהרתי אחר מדותיו של רבי אריה המפריז באהבתו הבלתי מסוייגת לזולת ולו יהיה זה רוצח אישתו, אם ילדו...
למחרת השבת, בהיותי מסיר את התפילין מעל ראשי ומקפל טליתי, נגש אלי אותו אסיר, י. מ. ובקשני כי אשאיל לו תשמישי קדשה שבידי. פקפקתי, הראוי ויאה שיהא אותו אדם, שידיו מגאלות בדם נקיים, שיעטר עצמו בטלית ותפלין?! לאחר שהפציר בי נעניתי לבקשתו. התייחד לו אותו אסיר בפנת החדר, עטף את עצמו בטלית, עטר ראשו וידיו בתפילין, והחל למלמל מתוך הסדור שנתתי בידו. ניגשו אלי כמה מהאסירים הפליליים, שהיו שוכנים באותו תא, ובקשו את רשותי כ''מכתרם'' של האסירים, לעשות שפטים באותו רוצח על שמלגלג הוא על קודשי האומה. ממתי מניח זה תפלין ומתפלל?! אין זאת אלא שמתכוון הוא ללעוג לאותם הדתיים שבכלא, והא ראיה, שהניח בזדון ''תפילין של יד'' על ידו הימנית במקום על ידו השמאלית כדין.
ידעתי כי פושעים אלה מסוגלים לכל, ועל כן השבתי להם, כי אחקר בדבר ואודיעם החלטתי. הזמנתי את י. מ. לשיחה בארבע עינים ושאלתיו משום מה הניח את התפילין שלא כדין? השיב לי אותו אסיר בהתרגשות רבה: אתה מבין, לאחר בקורו של רבי אריה הרהרתי כל אותו יום במעשי והתחרטתי על פשעי, אף הרגשתי צורך בנפשי להתפלל, אולם הכיצד אוכל להניח תפילין קדושים על יד טמאה. והרי ידי זו, השמאלית, שפכה דם נקי, אך ידי זו הימנית טהורה היא... אותה שעה הבנתי כוחו ודרכו של רבנו שהיה מעלה ניצוצות הנפש הנתונים ברפש''...