פרק ט''ו - פעולות הטבה לזולת כדרך לקנית אהבת ישראל · ד - ההשתדלות בהטבת הזולת מגדילה את הקשר והאהבה
ההקרבה למען הזולת יוצרת קשר עימו ואהבה אליו. גם אודות אהבת ה' המצויה בעם ישראל נאמר כי שרשה הוא במסירות הנפש של ישראל, והיא המעוררת את האהבה של ישראל לאביהם שבשמים, וכך נתבאר במכילתא (שמות פרק כ'):
' ''לאוהבי' - שאלו ליהודי על מה אתה יוצא ליהרג? על - שמלתי את בני, על מה אתה יוצא להיצלב? על שאכלתי מצה בפסח, על מה אתה יוצא ללקות מאה בפרגול? על שנטלתי לולב בסכות, המכות האלה הם שאיהבוני עליו'' - מסירות הנפש של עם ישראל אינה רק סיבה לאהבת ה' אותנו, אלא גם סיבה לאהבתנו אותו.
תכונה זאת מוטבעת אפילו בבעלי חיים. בהמה טהורה אשר סובלת בגין ילדיה, מתחזק הקשר שלה עמהם, וכך נאמר בגמרא (שבת קכ''ח, ב'):
''אמר רשב''ג, מרחמין היינו על בהמה טהורה ביום טוב היכי עביד. אמר אביי, מביא בול [מלא אגרוף] של מלח ומניח לה בתוך הרחם, כדי שתזכור צערה ותרחם עליו''. היסורין של הלידה לא זו בלבד שאין מרחקים את האם מבנה, אלא אדרבא, הם גורמים לשיבת האם אל בנה אחרי שעזבה אותו. גם האדם המתמסר ומקריב למען זולתו - סופו שיאהבנו. עובדה זו מוכחת מאמהות היולדות בצער באופן טבעי וללא אמצעי הרדמה המתקשרות מיד לילדיהן. לעמת זאת אמהות שלא ילדו בצער, כגון שהרדימו אותן בעת הלידה, הקשר עם הילוד מתחיל מספר ימים מאוחר יותר.
לכן הרוצה להגיע לדרגת אהבת ישראל, עליו למסור נפשו עליהן. (''אהבת ישראל'')