פרק ט''ו - פעולות הטבה לזולת כדרך לקנית אהבת ישראל
''אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו''. (ד''א זוטא פ''ב)
''כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית. (מסילת ישרים פרק ז').
א - ''פעולות של הטבה''
כתב בספר ה''חנוך'' (מצוה ט''ז):
''דע, כי האדם נפעל כפי פעולותיו, וליבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק בהם, אם טוב ואם רע. ואפילו רשע גמור בליבו וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום, אם יערה רוחו וישים השתדלותו ועיסקו בהתמדה בתורה ובמצות אפילו שלא לשם שמים, מיד ינטה אל הטוב, ומתוך שלא לשמה בא לשמה, ובכח מעשיו ימית יצר הרע, כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות.
כי ידוע ואמת, שכל האדם נפעל כפי פעולותיו, כמו שאמרנו, ועל כן אמרו חכמינו זכרונם לברכה: רצה הקדוש-ברוך-הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, כדי להתפיס בהן כל מחשבותינו ולהיות בהן כל עסקינו להטיב לנו באחריתנו, כי מתוך הפעולות הטובות אנחנו נפעלים להיות טובים וזוכים לחיי עד.
כל עיסוק בטובת הזולת מעורר באדם טבע להטבה, ויש ללמוד מרבי ישראל סלנטר שהשתדל והתאמץ להיטיב לאדם כאשר היה לו חשש לקפידא או לטינה כלפי מי שהוא, כמתואר בספר ''תנועת המוסר'' (חלק א' עמ' 378):
''לשיא עצמת ההטבה, הגיע רבי ישראל ביחסו לאנשים שהעליבו אותו או הרעו לו. במקרה שאחד היה גורם לו צער, לא היה נח עד שהיה מוצא הזדמנות לגמול לו חסד ונחת רוח ולשלם לו טובה תחת רעה. תלמידיו ידעו לספר כמה מעשים נפלאים שקרו לו עם אנשים שהצרו לו ודרכי הנהגתו עמהם, ויש מהם אשר הגיע הדם גם לאזנינו''.
ב - פעולה חיצונית של הטבה הופכת משונא לאוהב \ סיפור
כשדרש רבי ישראל מסלנט פעם באחד מבתי הכנסיות בוילנא, נדמה לגבאי שרבי ישראל מכוון כנגדו בדברי תוכחתו והרגיש את עצמו נפגע. הוא התנפל על רבי ישראל באמצע דרשתו והחל לבזותו ולחרפו. רבי ישראל לא השיב כלום והמשיך בדרשתו. הגבאי התקצף עוד יותר, ואחרי שהריק את כל מלאי גדופיו, עזב תוך מחיאת דלת חזקה את בית הכנסת. לתמהונו של הקהל ירד רבי ישראל פתאם במרוצה מהבמה, ורדף אחרי הגבאי. כשהשיגו, הוציא ממחטה מכיסו והתחיל למחות את הזעה מעל פני הגבאי, באומרו בחן ובחיבה: ניחא שכבודו כועס עלי, אבל הרי הוא מזיע כל כך, והיאך הוא יוצא לעבר הרוח ומסכן את בריאותו? הגבאי התרגש מאוד, כמובן, מהמעשה הזה, ואחרי שרבי ישראל שידלו בדבריו שלא הכירו כלל ולא כיוון לו כלום - נתרצה לו ודבק בו בקשרי אהבה.
ג - ספור נוסף לרעיון הנ''ל
פעם נסע רבי ישראל ברכבת מקובנא לוילנא. כדרכו, נסע יחידי בלי מלווים, והיה לבוש כאחד העם. על ידו ישב אברך אחד, שחזותו הוכיחה עליו שזה עכשיו ירד מעל שלחן חותנו, והתריס כנגדו כל הזמן בתלונות ותרעומות. כשרבי ישראל הצית סיגריה, התחיל להתרעם שאינו יכול לסבול את העישון. למרות שקרון זה היה מיוחד למעשנים, ביקש רבי ישראל את סליחתו וכיבה את הסיגריה. אחרי רגעים מועטים, מצא האברך שוב מקום להתלונן על רבי ישראל בדבר האשנב הפתוח. רבי ישראל, אחרי שהצטדק בנחת שלא הוא פתח את החלון, קם וסגרו.
כשהגיעה הרכבת לוילנא, יצא קהל רב לקראת רבי ישראל להקביל את פניו בכבוד רב. כשהאברך נודע, שאותו האיש שהעליבו והרעימו הוא רבי ישראל מסלנט - חשכו עיניו. כל הלילה נדדה השנה מעיניו. למחרת בבקר, הלך לאכסניתו של רבי ישראל לבקש סליחתו. טרם הספיק לפצות פיו, הקדימו רבי ישראל בסבר פנים יפות, ביקשו לשבת ושאל לשלומו, האם כבר נח מעמל הדרך. קבלת פנים נאה זו הדהימה את האברך. הוא פרץ בבכי והתחיל להתחנן לפניו שיסלח לו. רבי ישראל נחם אותו ושדלו בדברים שלא יצטער, ושאין אדם עומד על דבר אלא אם כן נכשל בו.
כשרבי ישראל נודע מפי האברך, שהוא בא לוילנא להשיג ''קבלה'' לשחיטה, הביע את רצונו לפעול לטובתו, הוא לקחו תכף אל חתנו רבי אליהו אליעזר, שהתאכסן בביתו, ובקשו לעזור לו. כשרבי אליהו אליעזר תהה על קנקנו ומצאו ריק, ניחם אותו רבי ישראל, תלה קלקלתו בעמל הדרך, והציע לפניו לבוא בעוד ימים אחדים. כשרבי ישראל ראה, שאין אותו אברך שב אליו, המציא את עצמו לפניו, מצא לו שוחט מבהק שילמדנו הלכות - שחיטה ובדיקה, וסיפק לו למשך אותו זמן את כל צרכיו. לא עברו ימים מרבים, ואותו אברך השתלם לשוחט מומחה ומוסמך מכמה רבנים גדולים, ורבי ישראל לא הירפה ממנו, עד שהושיבו - בקהילה הגונה.
ד - ההשתדלות בהטבת הזולת מגדילה את הקשר והאהבה
ההקרבה למען הזולת יוצרת קשר עימו ואהבה אליו. גם אודות אהבת ה' המצויה בעם ישראל נאמר כי שרשה הוא במסירות הנפש של ישראל, והיא המעוררת את האהבה של ישראל לאביהם שבשמים, וכך נתבאר במכילתא (שמות פרק כ'):
' ''לאוהבי' - שאלו ליהודי על מה אתה יוצא ליהרג? על - שמלתי את בני, על מה אתה יוצא להיצלב? על שאכלתי מצה בפסח, על מה אתה יוצא ללקות מאה בפרגול? על שנטלתי לולב בסכות, המכות האלה הם שאיהבוני עליו'' - מסירות הנפש של עם ישראל אינה רק סיבה לאהבת ה' אותנו, אלא גם סיבה לאהבתנו אותו.
תכונה זאת מוטבעת אפילו בבעלי חיים. בהמה טהורה אשר סובלת בגין ילדיה, מתחזק הקשר שלה עמהם, וכך נאמר בגמרא (שבת קכ''ח, ב'):
''אמר רשב''ג, מרחמין היינו על בהמה טהורה ביום טוב היכי עביד. אמר אביי, מביא בול [מלא אגרוף] של מלח ומניח לה בתוך הרחם, כדי שתזכור צערה ותרחם עליו''. היסורין של הלידה לא זו בלבד שאין מרחקים את האם מבנה, אלא אדרבא, הם גורמים לשיבת האם אל בנה אחרי שעזבה אותו. גם האדם המתמסר ומקריב למען זולתו - סופו שיאהבנו. עובדה זו מוכחת מאמהות היולדות בצער באופן טבעי וללא אמצעי הרדמה המתקשרות מיד לילדיהן. לעמת זאת אמהות שלא ילדו בצער, כגון שהרדימו אותן בעת הלידה, הקשר עם הילוד מתחיל מספר ימים מאוחר יותר.
לכן הרוצה להגיע לדרגת אהבת ישראל, עליו למסור נפשו עליהן. (''אהבת ישראל'')
ה - הנהגות הטבה
ובאיזה דרך יגיע האדם לאהבת כל אדם - אשכילך ואורך הדרך. הוא, שיעזור בנפשו ובממונו כפי יכולתו.
העוזר בנפשו הוא - שישרת לכל אדם, הן עני הן עשיר, ויטרח עבורם. העוזר בממונו הוא - שילווה לעשיר בעת הצטרכו למעות, וכן לעני ילווה בעת דחקו, וכן יפקדהו במתנה כפי כחו, ולקצת עיתים ישלח מנות ודורונות גם לעשירים, ויהא וותרן בשלו.
אם יהיה לו עסק עם בני אדם, יהיה כל משא ומתן שלו בנאמנות, ואל יקפיד בדבר מועט על חבירו. לעולם יהיה חפץ שחבירו יהנה ממנו, ואל ישתדל הוא להנות מחבירו, ויהיו דבריו בנחת עם כל בני אדם. בישהו אדם - אל יבישהו. הטעהו אל יטעהו. יסבול על צווארו עול העולם, והוא לא יכביד עליהם. ולא יתקוטט עם בני אדם, ויקבל כל אדם בשמחה ובסבר פנים יפות, כי הסברת פנים תחזק האהבה.
וישא ויתן עם חבירו בטובתו, וינחם כל אדם מעצבו ומדאגתו. אם גילה לו אדם סוד, אל יגלהו אף אם יכעיסהו, ולא ידבר על אדם רע, ולא ישמע שידברו רעות על אדם, ולעולם ישתדל למצוא זכות על בני אדם במקום שאפשר להיות, ובזה יזהר ביותר, ואז יהיה אהוב לכל, ויכבד כל אדם במעשיו ובדבוריו, ולא יתגאה על שום אדם, אך יכנע תחת כל אדם, ובכל יכוון לשם שמים. (ארחות צדיקים)