פרק ג' - סיבות המחייבות אהבת ישראל · א - היות שנשמותינו ממחצב אחד, ראוי לכל אחד להרגיש כאב או שמחת חבירו
השל''ה (שער האותיות אות ב') כתב: כתיב ''ואהבת את ה' אלקיך'' וכתיב ''ואהבת לרעך כמוך'', הנה מחוברים אלו שתי האהבות ומתייחדים על ידי אחדותו יתברך, כי כן אנחנו מסיימים: ''הבוחר בעמו ישראל באהבה'', ו''אוהב עמו ישראל'', ולאחר מכן אומרים תכף פסוק הייחוד [שמע ישראל וגו'], ואחר כך אהבת השם יתברך - ''ואהבת את ה' אלקיך'', לומר לך, שבאהבת ישראל ואהבת ה' יהא היחוד שלם.
אף בספר ''קדושת לוי'' באר, שאהבת ישראל היא סיבה לייחוד ה', וזה לשונו:
''ויש מצוות שבין אדם לחבירו והם כלולים בכלל ואהבת לרעך כמוך. ואבאר לך, שגם הם נכללים באחדות הבורא ברוך הוא, שהרי כל עדת ישראל מאמינים שא-ל אחד בראנו, וכל ישראל כאחד נקראים ''כנסת ישראל'', וזאת נקראת ''שכינה'', ונמצא שאנחנו באנו ממחצב אחד, וכשיש לאחד צער - מרגיש זאת גם חבירו, כמו אדם אחד כאשר כואב לו אבר אחד, מרגיש כל הגוף את הכאב. וכיון שא-ל אחד בראנו ונשמות ישראל באין ממחצב אחד - כשיש לאחד צער, גם חבירו מרגיש בצערו, וכשיש לאחד מישראל שמחה - גם חבירו מרגיש בשמחתו. ונמצא, שגם מצוות שבין אדם לחבירו הוא בכלל אחדות הבורא ברוך הוא, שכיון שאנחנו מאמינים שא-ל אחד בראנו וממחצב אחד אנחנו, ראוי להתעסק בטובת חבירו ולמנוע מלצער את חבירו''.