אור ברסלב
כנסת ישראל פרק ג' - סיבות המחייבות אהבת ישראל

כנסת ישראל

פרק ג' - סיבות המחייבות אהבת ישראל

פרק ב' - אהבת ישראל מורה על אהבת ה'

''אם אין אתה אוהב נאמן לישראל - עדיין לא טעמת טעם יראת השם. אם אתה מאמין שנשמתך היא חלק אלקי, אם כן, כל ישראל אחד, שהרי אין באלקות חלקים חלקים'' (רבי משה ליב מסאסוב)

א - היות שנשמותינו ממחצב אחד, ראוי לכל אחד להרגיש כאב או שמחת חבירו

השל''ה (שער האותיות אות ב') כתב: כתיב ''ואהבת את ה' אלקיך'' וכתיב ''ואהבת לרעך כמוך'', הנה מחוברים אלו שתי האהבות ומתייחדים על ידי אחדותו יתברך, כי כן אנחנו מסיימים: ''הבוחר בעמו ישראל באהבה'', ו''אוהב עמו ישראל'', ולאחר מכן אומרים תכף פסוק הייחוד [שמע ישראל וגו'], ואחר כך אהבת השם יתברך - ''ואהבת את ה' אלקיך'', לומר לך, שבאהבת ישראל ואהבת ה' יהא היחוד שלם.

אף בספר ''קדושת לוי'' באר, שאהבת ישראל היא סיבה לייחוד ה', וזה לשונו:

''ויש מצוות שבין אדם לחבירו והם כלולים בכלל ואהבת לרעך כמוך. ואבאר לך, שגם הם נכללים באחדות הבורא ברוך הוא, שהרי כל עדת ישראל מאמינים שא-ל אחד בראנו, וכל ישראל כאחד נקראים ''כנסת ישראל'', וזאת נקראת ''שכינה'', ונמצא שאנחנו באנו ממחצב אחד, וכשיש לאחד צער - מרגיש זאת גם חבירו, כמו אדם אחד כאשר כואב לו אבר אחד, מרגיש כל הגוף את הכאב. וכיון שא-ל אחד בראנו ונשמות ישראל באין ממחצב אחד - כשיש לאחד צער, גם חבירו מרגיש בצערו, וכשיש לאחד מישראל שמחה - גם חבירו מרגיש בשמחתו. ונמצא, שגם מצוות שבין אדם לחבירו הוא בכלל אחדות הבורא ברוך הוא, שכיון שאנחנו מאמינים שא-ל אחד בראנו וממחצב אחד אנחנו, ראוי להתעסק בטובת חבירו ולמנוע מלצער את חבירו''.

ב - יסוד כל המצוות - אהבת הזולת

הוסיף השל''ה בביאור העניין, שאהבת ישראל היא יסוד לכל התורה: בעשרת הדיברות ישנן תר''ך [620] אותיות כמנין ''כתר'' תורה. תרי''ג אותיות מרמזות לתרי''ג מצוות התורה, ויתר שבע האותיות ''אשר לרעך'' הן הבסיס לכל התרי''ג, כדברי הלל שהסביר לגר שרצה ללמוד כל התורה ''על רגל אחת'', שכל המצוות שאינן קשורות לחבירו, יקיים מתוך קל וחומר - אם אוהב את חבירו, קל וחומר יאהב את בוראו העושה עימו חסד של חינם, חסד של אמת, והוא אדון העולם ובידו הכל יתברך שמו, הרי ''ואהבת לרעך כמוך'' הוא הגורם ''ואהבת את ה' אלהיך''. (''אהבת ישראל'')

ג - ואהבת לרעך כמוך

בספר מאור עיניים פרשת חוקת כתב, וזה לשונו: ''ואהבת לרעך כמוך'', פירוש, כמו שאם יודע האדם בעצמו שישנו שום רע בקרבו, כגון מי שיש בו מידה שאינה טובה, וודאי שאינו שונא את עצמו בגלל כך, אף ששונא הרע שבקרבו, כך גם כן על חבירו, כי באמת הכל אחד, כי הלא גם לחבירו יש גם כן חלק אלוקָ כמוהו.

ד - כל נשמות ישראל חלק אלוקָ ממעל

ובחדושי הרב הקדוש, רבי משה ליב מסאסוב זי''ע, כתב: אם אין אתה אוהב נאמן לישראל, עדיין לא טעמת טעם יראת השם. אם אתה מאמין שנשמתך הוא חלק אלוקי, אם כן, כל ישראל אחד, ולהיפוך, חס וחלילה - מקצץ בנטיעות, חס וחלילה.

בספר ישמח ישראל על ראש חודש אלול אות ב' כתב, וזה לשונו: ''ואהבת לרעך כמוך, אני ה' '', והיינו, כשיתבונן האדם ברוממות החלק הקדוש הניצוץ האלוקי השוכן בקרבו, ואיך הורד מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, כי כל איש יודע נגעי לבבו עד כמה החשיך אור יקר הזה, וכאשר יתאמת כן בלבבו ואין ברוחו רמיה, ממילא נעשה שפל בעיניו, ויכבד ויאהב לכל יראי השם ולכל ישראל, בחושבו כי גם בהם נמצא אור יקר ומופלא, והם, מבלי ספק, לא פגמו כל כך, וממילא נעשה אוהב לישראל באמת כנפשו ממש. ובאמת אפילו את איש הפחות צריך לאהוב באהבה רבה מחמת החלק האלוקי השוכן בקירבו, ואף על גב דאיהו לא חזי מזליה חזי, וזהו ואהבת לרעך כמוך מצד שאני ה', השוכן איתם, ובפרט לאיש הצדיק. עד כאן.

וכמו כן בלקוטי אמרים פרק ל''ב, וזה לשונו (בקיצור): לבוא לידי קיום מצוות ואהבת לרעך כמוך לכל נפש מישראל למגדול ועד קטן, כי מאחר שגופו של אדם אמנם נמאס אצלו, אולם הנפש והרוח, מי יודע גדולתן ומעלתן בשרשן ומקורן באלקים חיים, כשגם שכולן מתאימות, ואב אחד לכולנה, ולכן נקראו כל ישראל אחים ממש מצד שורש נפשם בה' אחד, רק שהגופים מחולקים וכו'. (''דרכי שלום'', עמ' ט''ו)

ה - שלא יכשל בעוון ''לא תשנא את אחיך בלבבך''

איתא בגמרא (סנהדרין כ''ז:), דמי שלא דבר עם חבירו מחמת איבה ג' ימים, נקרא שונא, ופסול לדון לו דין, בין לרבנן ובין לרבי יהודה, עין שם.

והנה מצוי מאוד בין אנשים, שלפעמים בשביל סכסוך דבר קטן שהיה ביניהם, יש להם תרעמת זה על זה, אף ששנאה גמורה אינה נראית ביניהם, אך מכל מקום, אינם רוצים להפגש יחד, ובלשון בני אדם נקרא עניין זה, שאינו שווה עימו.

אבל באמת, הרי חזינן מגמרא הנזכרת לעיל, שבעניין כזה נקרא שונא, ועובר על לאו ד''לא תשנא את אחיך בלבבך'', ועל כן צריך האדם שיתבונן בדבר זה, שאפשר שבשביל דבר קטן ייכשל האדם בעוון החמור הזה, שהוא נורא למאוד. (חפץ חיים)

ו - עוד סיבה המחייבת אהבה - האסונות הנובעים מעוון השנאה

תניא: רבי נחמיה אומר, בעוון שנאת חינם, מריבה רבה בתוך ביתו של אדם, ואישתו מפלת נפלים, ובניו ובנותיו של אדם מתים כשהם קטנים. (שבת לב:)

הרי רואים אנו, כמה רעות גורם האדם לעצמו על ידי העוון המר הזה. והנה, אילו יפגע אדם אחד בבנו הקטן להכותו, הלא יתקוטט ויריב עימו וישנאהו שינאת מוות, ואילו הוא עצמו, שגורם להם סיבת מוות, אינו חושש לזה כלל, ואיננו מתבונן עד היכן עוונו מגיע. אוי לו ואוי לנפשו! איה שיכלו ואיה דעתו? שבעצמו גורם לכל זה.

ועל כן, מאוד מאוד צריך האדם להזהר מעון זה, ובכל רוחו ונפשו יתרחק מעוון זה, ויהיה לו טוב בזה ובבא. (''אהבת ישראל'' - חפץ חיים)

ז - מצות אהבת ישראל ביד כל אחד ואחד לקיימה בכל אופן

והחי יתן אל לבו, דמה שצוה הכתוב ''לא תישנא את אחיך בלבבך'', ''ואהבת לרעך כמוך'', לא הוצרך לצוות על מי שמטיב עימו ואין לו עליו שום תרעומות, דמהיכא תיתי שישנא אותו, ובודאי שאוהב אותו, לא הוצרך הכתוב אלא למי שהוא אויבו ומבקש רעתו, על זה צוותה תורה שלא לשנוא אותו ולאהוב אותו כגופו.

ונהי שדבר קשה הוא לשלם טובה תחת רעה, ואמרי אינשי, מי שאוכל מר אינו יכול לירוק מתוק, אבל כיון שצונו כן יוצרנו, הרי שהוא דבר שיכול להתקיים, שלא ניתנה תורה למלאכי השרת, ואין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו, אלא שצריך טירחה גדולה והתמדה רבה לחשוב מחשבות, שמפי עליון תצא הרעות והטוב לטובתו של אדם, ואין אדם יכול להרע לחבירו או להטיב או לנגוע במה שמוכן לחבירו אפילו כמלוא נימא בלי גזירת שדי, והרבה שלוחים למקום לעשות הטוב בעיניו להנאתו של אדם בעולם הזה או בעולם הבא.

כזאת וכזאת החי יתן אל ליבו, ויאמין בזה באמונה שלמה, ויתחזק במחשבות טהורות תמיד להעביר השנאה ולעורר את האהבה, ולפום צערא אגרא. (פלא יועץ)

ח - חביבותן של ישראל בעיני ה' - כסיבה לאהבת ישראל

לו היינו יודעים עד כמה חשוב כל נפש בעיני הקדוש-ברוך-הוא, ועד כמה יקרה כל נפש אדם מישראל, היינו יראים ומתפחדים מלהעלות, חס וחלילה, שנאה בליבנו על שום בר ישראל.

בוידויינו ביום הכפורים אומרים אנו: ''את אשר אהבת - שנאנו'', ומי אהוב לה' יתברך יותר מישראל?!

לו היינו יודעים עד כמה חיבתן של ישראל לפני אבינו שבשמים, הרבה היה קל לנו קיום מצות ואהבת לרעך כמוך.

ונצטט כאן מאמרים ופסוקים מגודל חיבתן של ישראל, כדי שיידע השונא למי הוא שונא, ויידע האוהב למי הוא אוהב.

פסוקים בתורה המבארים חביבותם וחשיבותם של ישראל

(מספר ''דרכי שלום'')

''כה אמר ה' בני בכרי ישראל'' (שמות ד', כ''ב.).

''והייתם לי סגלה מכל העמים וכו' '', (תרגום יונתן: ותהון קדמי חביבין), ''ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש'' (שם י''ט, ה-ו).

''ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם'' (שם כה, ח').

''אבני זכרן לבני ישראל, ונשא אהרן את שמותם לפני ה' על שתי כתפיו לזכרן'' (שם כ''ח, י''ב) - מרגלית מדכרן זכותא לבני ישראל [מרגלית המזכרת זכותם של ישראל לפני הקדוש-ברוך-הוא].

''כי עם קדוש אתה לה' אלקיך, בך בחר ה' אלקיך להיות לו לעם סגלה מכל העמים אשר על פני האדמה. לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם, כי אתם המעט מכל העמים. כי מאה בת ה' אתכם וכו' '' (דברים ז', וז).

''ואהבך וברכך וכו' '' (שם ז', י''ג).

''רק באבתיך חשק ה' לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם, בכם, מכל העמים כיום הזה'' (שם י', ט''ו).

''בנים אתם לה' אלקיכם וכו'. כי עם קדוש אתה לה' אלקיך ובך בחר ה' להיות לו לעם סגלה מכל העמים אשר על פני האדמה'' (שם י''ד, א-ב) פרש האבן עזרא: וטעם בנים - אחר שתדעו שאתם בנים לה', והוא אוהב אתכם יותר מהאב לבן.

''וה' האמירך היום להיות לו לעם סגלה וכו' '', ותרגם יונתן בן עזיאל: ומימרא דה' חטיב יתכון חטיבא חדא בעלמא יומנא, דהכין כתיב מאן כוות עמך ישראל, עם יחידאי בארעא, מטול למהוי ליה לעם חביב וכו' (שם כ''ו, י''ח).

ט - מאמרי חכמינו זכרונם לברכה המבארים חביבותן של ישראל

(מספר ''דרכי שלום'')

תניא, ''בנים אתם לה' אלקיכם'' - בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים, אתם קרוים בנים. אין אתם נוהגים מנהג בנים, אין אתם קרוים בנים. דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר: בין כך ובין כך אתם קרוים בנים, שנאמר וכו'. (קדושין ל''ו, ע''א.)

כל הנוגע בהן (בישראל), כאילו נגע בבבת עינו (של הקדוש-ברוך-הוא). פרש מהרש''א: כל הנוגע בבבת עינו - מפחית אורו, כן הנוגע בהן (בישראל) לרעה, משחית ומכבה אורו של עולם. (גיטין נ''ז, ע''א)

בפרשת כי תשא (ל''א, י''ג) על הפסוק: ''ואתה דבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתתי תשמרו כי אות היא ביני וביניכם לדרתיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם'', הרמב''ן הביא הגמרא בסוף מסכת יומא, מנין שספק נפשות דוחה שבת? אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: ''אך את שבתתי תשמרו'' - מעוט. וכתב על זה האור החיים הקדוש: לחולה אמרה תורה, חלל עליו שבת. אפילו דוד מלך ישראל, אם יזדמן הדבר לידו - יחלל, והנמנע מהדבר ואינו מחלל שבת עבור החולה אין זה אלא מזלזל במצות השם יתברך, חס וחלילה, וכו'. ואומרו ''לדעת כי אני ה' מקדשכם'', כאן נתחכם ה' להודיע שקדושת נפש ישראל גדולה מקדושת שבת, שזה נדחה מפני זה. ודבר פשוט הוא שהקטן הוא הנדחה מפני הגדול. והוא אומרו לדעת וכו', פרש בזה - אתה יודע כי אני ה' מקדישכם, יתגדל ויתקדש שמו יתברך. עד כאן לשונו הקדושה. והרי פשוט שמדובר אפילו ביהודי פשוט.

גמרא במסכת חלין (צ''א, ע''ב): חביבין ישראל לפני הקדוש-ברוך-הוא יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה בכל שעה, ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא פעם אחת ביום.

וזה לשון הקדמת ספר הקדוש ''ראשית חכמה'': שנדע שעיקר העולם הוא ישראל, שבשבילם נברא העולם, כמו שדרשו ''בראשית ברא אלקים'' - בשביל ישראל שנקראו ראשית. וישראל הם עיקר קיום העולם, שאי אפשר לעולם בלא ישראל, שנאמר (זכריה ב, י'): ''כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם'', כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות, כך אי אפשר לעולם בלא ישראל. והתורה לא נבראה אלא בשביל ישראל, שידעו להכיר את בוראם, כמו שדרשו בספרי (ילקוט תורה סימן תתע''ב): רבי שמעון בר יוחאי אומר, ''כימי העץ ימי עמי'' (ישעיה ס''ה, כ''ג), ואין עץ אלא תורה, שנאמר: ''עץ חיים היא למחזיקים בה'' (משלי ג', י''ח). והרי דברים קל וחמר - ומה תורה שלא נבראת אלא לכבודן של ישראל הרי היא קימת לעולם ולעולמי עולמים, קל וחמר לצדיקים שבשבילם נברא העולם. עד כאן לשונו.

במסכת שבת (ל''א, ע''א): ישראל שנקראו בנים למקום, ומתוך אהבה שאהבם קרא להם: ''בני בכרי ישראל'' (שמות ד').

י - חביבותן וחשיבותן של ישראל בלשונות של התפילות

(מספר ''דרכי שלום'')

ברוך אתה ה', הגומל חסדים טובים לעמו ישראל.

כי הכל הבל לבד הנשמה הטהורה...

אבל אנחנו עמך בני בריתך, בני אברהם אוהבך וכו'.

זרע ישראל עבדו, בני יעקב בחיריו.

כי יעקב בחר לו יה, ישראל לסגלתו.

כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזב.

אשרי העם שככה לו, אשרי העם שה' אלקיו.

וירם קרן לעמו, תהלה לכל חסידיו, לבני ישראל עם קרובו.

ישמח ישראל בעושיו, בני ציון יגילו במלכם.

ברוך אתה ה' אלקי ישראל אבינו, מעולם ועד עולם.

אהבת עולם אהבתנו ה' אלקינו, חמלה גדולה ויתרה חמלת עלינו.

ובנו בחרת מכל עם ולשון, וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול סלה באמת באהבה וכו', ברוך אתה ה', הבוחר בעמו ישראל באהבה.

עזרת אבותינו אתה הוא מעולם, מגן ומושיע להם ולבניהם אחריהם בכל דור ודור וכו', אמת אתה הוא אדון לעמך ומלך גבור לריב ריבם לאבות ובנים וכו', ועונה לעמו ישראל בעת שועם אליו.

ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה, ברוך אתה ה', המברך את עמו ישראל בשלום.

אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת.

ואהבתך אל תסיר ממנו לעולמים, ברוך אתה ה', אוהב עמו ישראל.

ברוך אתה ה', שומר עמו ישראל לעד.

ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו.

לישראל עמך נתת באהבה לזרע יעקב אשר בם בחרת.

הוא אלקינו, הוא אבינו, הוא מלכנו, הוא מושיענו, והוא יושיענו ויגאלנו שנית וישמיענו ברחמיו שנית לעיני כל חי, הן גאלתי אתכם אחרית כראשית להיות לכם לאלקים.

אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ וכו', יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם.

אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות וקדשתנו במצותיך וקרבתנו מלכנו לעבודתך, ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת.

תוכן העניינים

כנסת ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה