אור ברסלב
כנסת ישראל פרק א' - עוון שנאת חינם - סיבה לחורבן בית המקדש › א - עלבון שהמיט שואה וחורבן המקדש

כנסת ישראל

פרק א' - עוון שנאת חינם - סיבה לחורבן בית המקדש · א - עלבון שהמיט שואה וחורבן המקדש

פרק א' - עוון שנאת חינם - סיבה לחורבן בית המקדש

''על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים''.

מעשה באדם, שהיה לו ידיד אהוב בשם ''קמצא'', ושונא בשם ''בר קמצא'' ועשה סעודה. אמר למשרתו: לך והזמן לי את קמצא. הלך, הזמין והביא לו בטעות את בר קמצא. מצא בעל הסעודה את בר קמצא שונאו יושב בביתו בשעת שמחתו. אמר לו: ''הרי שונא אתה לי, ומה לך בביתי? קום וצא!'' אמר לו: ''הואיל ובטעות באתי, חוס על כבודי מפני המסובין - הניחני ואשלם לך את מה שאוכל ואשתה''. לא הסכים. '' אתן לך דמי חצי הסעודה שערכת''. לא הסכים. ''אתן לך דמי כל הסעודה''. לא הסכים. תפסו וזרקו מהבית.

אמר בר קמצא: ''הואיל וישבו חכמים בסעודה, ראו ולא מיחו בו, מכלל שהסכימו לשפוך דמי. אלך ואלשין עליהם לפני המלך''. בא ואמר לקיסר: ''מרדו בך היהודים! '' אמר לו: ''מי יאמר שאתה דובר אמת?'' אמר לו: ''שלח להם קרבן ותראה אם יקריבוהו''. הלך הקיסר ונתן בידו עגל משולש. בהליכתו לירושלים הטיל בו בר קמצא מום בשפה העליונה של השפתים. ויש אומרים: בקרום העליון של העין, מקום שאצל ישראל הרי הוא מום, ואצל הנכרים אינו מום. אמרו חכמים להקריבו משום שלום מלכות. אמר להם רבי זכריה בן אבקולס: ''יאמרו, בעלי מומים קרבים למזבח''. אמרו להרוג את בר קמצא שלא ילך וילשין למלך. אמר להם רבי זכריה: ''יאמרו, מטיל מום בקודשים יהרג''. אמר רבי יוחנן: ''ענותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגלתנו מארצנו, וכו' וכו' ''. (על פי גיטין נ''ה, ב').

תניא: אמר רבי אלעזר: בא וראה, כמה גדולה כוחה של בושה! שהרי סייע הקדוש-ברוך-הוא את בר קמצא, והחריב את ביתו ושרף את היכלו! (שם, נ''ז, א').

הנה בושה זו, אינה בושה של הכלל, אלא של אדם יחידי, והגם שהיה שפל ונבזה, שלא נמנע מלהתנקם בעם ישראל כולו ולמסור אותם למלך רומי, אף בושתו של מושחת זה בוקעת רקיעים, והיא היא שהחריבה בית ה' ושרפה את היכלו!!! (שיחות מוסר ח''ב, ל''ו). (מתוך הספר ''היזהרו בכבוד חברכם'', עמוד ק''פ)

תוכן העניינים

כנסת ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה