כליל תפארת חלק ד· רבי ישעיה שור
פרשת עקב · והיה אם שמוע תשמעו
היינו אם שמוע תזכה שתשמעו כמו שפירוש רש"י ע"ש ושמיעה היינו הבנה שתזכה להבין סוד טעם המצות כו' לאהבה כו' דע"י שתבין טעם סוד והמצות יתקשר שורש נשמתו ממש לשורש המצות ותבער אש ה' בקרב לב האדם המשכיל לאהבה כו' ולעבדו:
ונתתי מטר ארצכם וכן בפ' תבא כתיב יפתח א' לך את אוצרו הטוב לתת מטר ארצך ויפלא מדוע כתיב מטר ובפ' אם בחקותי כתיב ונתתי גשמיכם והנה נראה לתרץ בע"ה דיש לדקדק עוד דאצל מטר כתיב מטר ארצכם מטר ארצך דמשמע דהמטר בשביל הארץ ובפ' בחקותי כ' ונתתי גשמיכם דמשמע דהגשמים בשביל האדם וכן כראה בש"ס מס' תעני' דאמרו שם גדול יום הגשמים כו' ואמרו שם דישועת פרה ורבה בו שנאמר תפרע ישע וגדול יום הגשמים כיום שנברא בו שו"א ישועה פרה כו' פרש"י מליצי יושר נכנסין לפניו ע"ש עוד בש"ע וכן בח"י ברכו' בתפיל' בעמיד' טבעו חז"ל גבורו' גשמים בתחית המתים ואמרו חז"ל שהגשמים חיים לעולם וקבעו מוריד הגשם ולשון ונטר קבעו בברכ' פרכס' ונרא' דהכל הולך אחר סוד הכוונ' מטר כתב ר"י לורי' זצוק"ל וז"ל היא סוד המ"ד היורד מלמעל' שעולים כנגדו המ"נ מברורי המלכים כו' עכ"ל וכל הברורים היא ע"י אכילה ושתי' ע"י גדולי הארץ ונראה עוד לומר בע"ה להוציא הארץ מקלל' לברכ' ברכ' עול' רכ"ז עם כ"ב אותיו' התור' שבאים מה' מוצאת הפה מלכו' פה. עולה מטר והיא לתיקון הארץ מלכו' וממנה פרנסתינו בסוד ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה כו' ועיין בכוונ' מוריד הגשם וז"ל היא הארת יסוד אבא הנקרא שביל י"ש ל"ב ע"ש עוד וי"ל עוד עם השלש' אותיו' עול' רצון צנור וע' בכוונ' מנחה בשבת וכן עולה משה עם הכולל והכוונ' על מוחין קדישין ובאמ' ת"ל כבר כתבתי דיריד' גשמים באים כשמתיחדים חתן וכלה וע"ש מה שפרשתי במ' תעני' מאמתי מברכין על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה ע"ש נפלאו' במ"ה) וכבר הזכרתי ת"ל סוד נשבע הקב"ה שלא יכנוס בירושלים של מעל' כו' ועיין בכוונ' ק"ש וגם מ"ש לעיל פ' ואתחנן דהכל כפי התעוררו' נשמ' צדיקים מלמטה כן לפי ערך זה נעשה למעל' שיתיחדו כל האורות העליונים ולהמשיך לתתא ולכן יש שינו ארבע' מיני ק"ש ע"ש ועוד לעתיד אנו מקוים להמשיך מפנימיות עתיק ולכן בק"ש עדיין אנו בהיכלו' בעולם הבריא' וזכור נוטר ובתפלה אחרי שאנו המשכנו בברכ' אבות מוחין דגדלו דאימא וגם דאבא ולכן כוחינו יפה להוריד סוד הגשם ע"י פנימיו' הכוונ' חיים לעולם דוגמת תה"מ ובברכ' פרנסה אנו מזכירין טל ולפ"ז נכון לומר דכאן מזהיר הקב"ה תשמעו אל מצותי קיום המצות כר מצוה וע"י כר מצוה אנו בודקין בחורין ובסדקין להעלות מברורי המלכים ובפ' בחוקותי פרש"י יכול קיום המצו' כו' הרי קיום המצות אמור ומה אני מקיים אם בחקותי תלכו שתהיה עמלים בתורה ואת מצותי תשמרו הוי עמלים ע"י לשמור ולקיים ויש כאן כוונ' פנימיו' דיפלא למה נקרא תור' חקת לפי פרש"י דבאמ' הכוונ' דהתור' מזהירה על כל איש מישראל הגם שלמד היטב ויודע כדת מה לעשות מ"מ זו מצוה להגו' בתור' והמאור שבה מאיר להאדם נגד עיניו וע' מ"ש לעיל מ' ואתחנן בענין אי לימוד גדול ע"ש דיש לימוד שהיא גדול ממעשה לחדש סוד התור' ובורא שמים החדשים ע"ש וגם מ' מ' בראשית מענין זה וזה נקרא חוקה דאע"פ שיודע אדם כדת מה לעשו' חוקה היא להגו' בה ומתחילה היא לאדם כמו חק שמקיים גזירו' המלך והמאור שבה מאירה לנגד עיניו וזוכה לבא לידי מעשה כמ"ש לעיל ע"ש:
והיה אם שמוע דמה שעשה הכתוב למטר פרט בפ"ע דאם ישמעו יזכו למטר ובאם לאו וכו' דהגשמים הם חיים לעולם ואין יורדין לעולם אלא באתערותא דלתתא ואד יעלה מן הארץ וכמו שאדם ביקש רחמים על הגשמים וירדו כן בכל עת וזמן מתאוה הקב"ה לתפילתן של צדיקים על הגשמים והענין מובן ע"פ סוד התורה והמצות שישראל מקיימים זה בעצמו היא איתערותא שמתעורר השכינ' ששוכנ' אתם וע"י ניבני' בחומ' שלימ' ומקשטים אותה לבא לפני המלך ותהלה לאל הארכתי למעלה:
ונתתי מטר ארצכם כמו שאמרו חז"ל שמפתח של גשמים אינו נמסר לשליח והיא ביד הקב"ה ומה שתמהו התוס' ריש מס' תענית וז"ל וא"ת והא אמרינן בסנהדרין דמפתח ש"ג נמסרין לאליהו וכו' נראה לתרץ בע"ה דכוונת ר' יוחנן שם בש"ס שאמר ג' מפתחו' בידו של הקב"ה הכוונ' שאינו מוסרים לממונים של מעלה וכשזוכים למטה שירדו גשמים נותן הקב"ה בעצמו ולא ע"י שליח וכן תחיו' המתים בעת שיעלה רצון הבורא יתברך שמו בעצמו יחיה אותם ולא ע"י מלאך ושליח והגשמים ביקש אליהו שיהי' נעצרים ולא יעלה לפניו שום איתערותא דלתתא כי אם לפי דבריו וכבר פרשתי ת"ל ע' בפ' האזינו שיש לפרש מאמר חז"ל בשעה שהוצרך אליהו להחיות את בן הצרפי' אמר לו הקב"ה שיחזור מפתח של גשמים פרשתי שם דאינו באפשרי להחיו' מתים אלא בטל תחי' טל פנימיו' ע"ש ולזה הוצרך שירדו גשמים שהם חיים לעולם וע"י הגשמים יורד הטל פנימה שנעצר לפעמים ע"ש והכוונ' ג"כ שהחיה אליהו שעשה התעוררו' גדול למטה להוריד ט"ת ושעתיד הקב"ה להחיו' בה המתים ולכן הוצרך אליהו להחזיר המפתח ש"ג הכוונה שיעלה לפניו איתערותא דלתתא על גשמים והוצרך אליהו בעצמו לעשו' איתערות' על הגשמים ולהוריד הטל של תחי' (וע' פ' האזינו ושם בארתי באריכו' ע"פ סה"ת וע' פ' תבא קצת מזה) והזכיר כאן מטר ולא הזכיר טל שאינו נעצר כמ"ש חז"ל דאינו באפשרי להעולם להתקיים בלא טל ובפ' האזינו בארתי דיש טל פנימי לצורך הוצאת נ"ח נעצר וט"ח להחיות העולם אינו נעצר:
יורה ומלקוש יורה היא אותיו' רי"ו גבור' ה' אחרונה דבנין המלכו' ע"י גבורו' ושורשם שלשה ע"ב חסד דגבורת היא צמצום שלא תקבל כ"כ בשפע רב ות"ל הארכתי במקום אחר בזה מלקוש עולה תע"י תנ"ה היא שלשה אהי' במילואין ונשאר עוד אהי' פשוט דהיא שורש השם הקדוש להורו' דלפעמים מקבלת ע"י אימא עילאה והבן:
ואספת דגנך כו' ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת וע' פרש"י ונראה לישב כפשוטו דהתור' מבטיח' ואספת כו' ונתתי עשב בשדך לבהמתך חי' בכלל בהמה שלא תכלה לחיה בשדה ולא תצטרך להוליך מן הבית לשדה בשום זמן ועת כמ"ש בפ' בהר ואכלת ושבעת דצריך להאכיל לבהמה קודם והדר ואכלת ושבעת.
בסוד התורה עש"ב ע"ב שמהן שדך היא שדה חקל תפוחין לבהמתך היא מדות מלכות וע"י שתקבל מ"מ השפעות טובות תשפיע למטה ותזכה ואכלת ושבעת כמו שפרש"י שתהי' הברכ' מצויה:
ושמתם את דברי ופרש"י ז"ל אף לאחר שתגלו תהיה מצוינים במצות כו' ונראה דיש לפרש דהתורה הזהירם ושמתם כו' וקשרתם ותהי כדאי מצו' אלו שלא תגלו מאה"ק ועוד י"ל דהזהיר' התורה וקשרתם שע"י זה תהיה השכינה עמכם לשמרם בגלות עוד י"ל דהתורה נותנו' עצה דאחר שיהי' בגלו' אזי יהי' קשה להמשיך מוחין דבדלו' השמו' הקדושים והעצה וקשרתם דתפילין של יד היא ע"י הרשימה והחתן בראותו שהמשיכה מוחין לובש קנאה וממילא והי' לטוטפת בין עיניך וע' מ"ש בפ' ואתחנן:
והיו לטוטפת בין עיניכם להבין דברי חז"ל לטטפת לטטפת לטוטפת הרי כאן ארבעה דברי ר' ישמעאל ר' עקיבא אומר אינו צריך טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים ולפי פירוש התוס' דבפרשת שמע ובפרשת והיה אם שמיע לטטפת חסר ובפרשת והיה כי יביאך מלא ואו בין ט' לט' ובאמת לפי הלכה שמקובל לכל חכמי ישראל שאנו נוהגין דגם בפרשה והיה אם שמוע היא מלא ואו קמאי ולפ"ז אי אפשר למדרש כר' ישמעאל ובוודאי קיי"ל הלכה כר"ע והנה ע"ד הפשט נראה בעליל שרמזו סודות נפלאים ומה שחנני הש"י קצת ארשום בע"ה טט בכתפי שתים והנראה בע"ה דמרמז על המוחין של סוד התפילין שהם חכמה ובינה דהיינו תפילין דרש"י מוחין דאימא ובינה דאבא נעשה מוח חכמה דאימא ונמשכין ומתלבשין מוח חכמה בנצח אימא ומוח בינה בהוד אימא ודעת תרין עטרין הם הם מתלבשין ביסוד אימא תרין עטרין ביחד ובראש ז"א מתחלקין ע"י ההיא קוצי דשערי דא"א ע"ש בכוונת:
ולכן נראה שר"ע בא לרמז בהכתוב המוחין מתתא לעילא ומתחילין ממוח הדעת ומפרש דאע"ג דביסוד אימא נכללין יחד החסד והגבורה מ"מ למעלה בשורשם המה מתחלקים שם ושורשם תרין כתפין דא"א ימין ושמאל ומשם נמשכו אל ב' עטרות היסוד דא"א ואח"כ נכללו ביסוד אימא והבן והנה רמזתי בכאן בקיצור כי ת"ל מצאתי בכתבי מ"ח הרב הקדוש מזידוטשוב זצוק"ל מזה באריכות.
ונראה עוד בע"ה בכתפ"י היא ר"ת "כתר "תפילין "פאר "ילבש דהתרין עטרין אמרו דירית ברא מאבא ואימא שיורד האור ממש. ולכן אמר בכתר תפילין פאר ילבש דהדעת נמשך האור ממש במוח ז"א ותפילין הם כתר על ראשו כתר נקרא גולגלתא המקיף את המוחין ובתוכו המוחין וכן התפילין הם כתר כמו גולגלתא ובתוכו המוחין הם הפרשיות פאר ילבש דתפילין נקראים פאר ביחזקאל בכתפי שתים שמתחל' כלולים ביסוד אימא ואח"כ בז"א בסוד תפילין נעשים שנים פת באפריקי שתים פת ר"ת "פאר "תפילין דמבואר למ"ש דרומז למוחין או"א. ואיתא דהם אחסנתיה דאו"א ומאירין לשם מלמעל' ע"ש בסוד התור'. באפריקי שתים דעיקר הארה באה לז"א מהשני עיטרין שממש האורו' בו משא"כ מוחין דחכמ' ובינה. והעיקר שנקראים תפילין פאר היא ע"י מוחין דאו"א חכמ' ובינ' ותפארת בנים אבותם. באפריקי שתים נרא' בע"ה אותיו' פאר מאפריקי נשאר יק"י יו"ד ר"ת יחבוש כמו שאמר הקב"ה ליחזקאל פאר חבוש עליך ק"י ר"ת "קדושה "ילבש ("קדוש "יקרא) ע"י מצוה זו נקרא קדוש ("קדושה "ילבש בא הרמז במוחין חכמה ובינ' דידוע דחכמ' נקרא קדש קדש לי כל בכור מוח חכמה) והכוונ' כמ"ש לעיל דאף ע"ג דחכמ' ובינה מתיחדים תמיד ולא מתפרשין כאן נחשבים לשני מוחין דבאים מלובשים בנו"ה דתבונה ועוד דחנו בארבעה חללי דגולגלתא דג"א ונחשבים לשני מוחין וכן התרין עיטרין לשני מוחין וע' מ"ש בענין כוונת השופר להסביר מאי דאתקין ר' אבוהו ומשם תבין יותר ותראה נפלאו' איך דברי חכמי הש"ס דבריהם בעומק סוד התור' הש"י יאיר עיני ואהי' כמעיין המתגבר נחל כובע מקור חכמה תורת אמת תהי' בפ' ואנצל משגיאות ח"ו ויטהר רעיוני לעבודתו יתברך ויתעלה ויתקדש ש"ש על ידי אכי"ר:
בשכבך ובקומך במס' ברכות פליגי ב"ש וב"ה:
ב"ש אומרי' בערב כל אדם יטה ויקרא ובבקר יעמדו שנאמר בשכבך ובקומך וב"ה אומרים כל אדם קורא כדרכו כו' ואיתא בזהר פ' תרומה (דף קל"ט) וז"ל מחלוקת דשמאי והלל דשמאי סבר בערב דקא כלולא נוקבא בשולטנאה איצטרך לגבי נוקבא דקא יטו ויקרא ובבוקר דקא שלטא דכורא בשולטנאה דעלמא עילאה אצטרך למיקם קמי' דדכורא כמה דאצטריך בתפיל' מעומד ובכל אתר דדכור' אתי וב"ה סבר אילמלא אשתכח דא לחוד ודא לחוד הכי איצטרך אבל כיון שאינן מחברין להון כחדא בחבורא דמ"ט פנים ובמ"ט תרעין לא איצטריכא לאפרשא דא לחוד ודא לחוד אלא לאשגחא דכולא חד בלא פרודא וכמה דאיזדנון לי' לב"נ הכי יימא דהא תרוייהו בחבורא חדא כמה דניחא להון והכי איצטרכו לאחזאה יע"ש עכ"ל ונראה בע"ה לבאר פלוגתא דב"ש וב"ה כיצד מרקדין לפני הכלה ב"ש אומרים כלה כמות שהיא וב"ה אומרים כלה נאה וחסידה והנראה בע"ה דפלוגתא זו תליא בפלוגתא הנ"ל בק"ש דאיתא בש"ע דעושין רקודין בקידוש לבנה דוגמת שמחת חתן וכלם ואיתא בכוונת שע"י רקודין אנו מצילין את המלכות כו' ואנו מעלים את המלכות יע"ש ובאמת עיקר כוונתינו להציל אותה מכל המקטריגים ולהעלות' ליחדה עם דודה ואנחנו עם בנ"י מספרים בשבחה בכדי להתעורר אהבת דודה אליה כמו בשה"ש שיסד שלמה המלך ע"ה וגם בזה שאנו מספרין בשבחה אנו מפייסין אותה על מיעוטה שתהא נכונה בראש ההרים ובזה כפרש פלוגתתן בש"א כלה כמות שהיא ופרש"י מה אומרים לפניה כמות שהיא לפי יפיה וחשיבתה מקלסין אותה כמו דס"ל לב"ש בק"ש דערבי' וב"ה אומרים כלה נאה וחסידה ופרש"י חוט של חסד משוך עליה הכוונה הגם שעתה בגלותה חוט של בעלה שהיא חסד משוך עליה כמו דס"ל בק"ש דאצטריך ליחדא להון בחבורא חדא אמרו להם ב"ש לב"ה לדבריכם הרי שהיתה חגרת או סומא ואת אמרת כלה נאה וחסידה והתורה אמרה מדבר שקר תרחק נראה לפרש בע"ה חגרת היינו דלית לה רגלין שתקום בגלותה כמ"ש בזהר בראשית בהקדמ' דלית לה תמכין דאורייתא דאקרין נו"ה תרין שוקין חגרת בגימטרי' תורה לרמז דלית לה תמכין דאורייתא או סומא הכוונה כמ"ש בזהר משפטים בסבא עילוותא שפירא דלית לה עינין ואמרו להם ב"ה לב"ש לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק הכוונה מ"ו בעולם העשייה שקרובה להחיצונים כמו דאיתא בכוונת חנוכה שתכלה רגל מן השוק רגל היינו מוחין ע"ב קס"א ושוק עולמות התחתונים ואיתדבקון בה הרע ליניק ממנה וצריך להמשיך לה מוחין ובכח זה יתפרדו כל פועלי און ממנה ישבחנה בעיניו הכוונה שע"י שמסתכל בה בעיניו ממשיך לה עיינין מוחין וממ"ש לעיל ארץ אשר עיני ה' כו' דורש אותה ע"ש הוי ישבחנה בעיניו על ידי שמסתכל בה משבחה בעיניו לעשות לה עיינין וכלה שעיניה יפות אין כל גופה. צריך בדיקה ועל ידי זה מעלים אותה ליחדה עם דודה ונזכה להיות מבני היכלא דמלכא בב"א.
למען ירבו ימיכם כו' אריכות ימים הבטיח להם חיים מע"ח ואמרו דע"ח מהלך ת"ק שנה כימי השמים על הארץ דמן השמים להארץ היא מהלך ת"ק שנה והבטיח להם חיים מע"ח מהלך ת"ק שנה:
מצות עשה לקרו' ק"ש בערב ובבוקר וחמורה מכל מצות עשה שיש בה קבלת מ"ש ויחודו ואמר ר"ש בן יוחאי דאם קורא ק"ש שחרית וערבית מקיים והגית בה יומם ולילה הכוונ' ע"י קבלת מ"ש לאמיתו ממשיך עליו עול מלכותו יתברך כל היום וכן כל הליל' וזמנה מעלות השחר עד סוף שלש שעות ור' שמחה כתב עד תחילת שעה ג' וראייתו ממה דתירץ בש"ס ריש מס' ברכו' כר' נתן דס"ל ג' משארו' הוי הליל' ופריך שם מהא דאמר דוד המלך ע"ה קדמו עיני אשמורו' כו' ותירוץ בש"ס שית דלילה ותרתי דיממא כו' אע"פ שדחו סברתו יש לחוש לדבריו ונחשב מעלות השחר כן משמע פשטא דהש"ס ואמרו חז"ל דהקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו ולכן צריכין לקרו' בזמנה בתפילין דייקא והחמירו האחרונים על ציצית ג"כ וע' בפ' ציצית מ"ש שם וע' בזהר פ' בלק בענין הינוקא דמשמע שמחמיר מאוד שלא לאחר הזמן וע"ש וכן בתיקונים עונתה עונת ק"ש ולדעת הרמב"ם היא ג"כ מצות עשה להתפלל ונשים פטורים מק"ש ובתפלה חייבים ויש להזהר לבל יקלו וגם לכל הפוסקים תפלו' כנגד תמידין תקנום וליחד מ"ד אבות תקנום וחז"ל הזהירו לסמוך גאולה לתפלה ובשבת כתבו הפוסקים דא"צ ונרא' הטעם דקיי"ל ק"ש כוותיקון דהי' גומרין עם הנץ ולהתפלל ביום יראוך עם שמש ובתמידין כתיב בחול בבוקר ומצוה מן המובחר להקדים להתפלל תיכף אחר הזמן דק"ש דלכתחילה וע' ברבינו יונה ברב אלפס. אבל בשבת כתיב ביום השבת משמע דא"צ להקדים אפילו לכתחלה ובזהר מחמיר מאוד בתפלה ובתיקונים סוף עשרים וחד:
מצות תפילין של יד ושל ראש מבואר הכל בפוסקים ובכתבי קודש תפילין דרש"י קדש והי' כי יביאך שמע והי' אם שמוע כסדרן בשל יד בבית אחד ובשל ראש בארבעה בתים וסודרן כסדרן לימין הקורא קדש כו' ולדעת ר"ת ג"כ לימין הקורא קדש והי' כי יביאך והי' אם שמוע שמע הויות להדדי ושיני"ן להדדי שי"ן של הבתים סמוך לפרשה קדש ולפרשה שמוע ולדעת שמושא רבא כפי אשר מצאתי בכתבי הקודש ר"י לורי' בספריו כמדומה לי שספר זה נקרא מעיין החכמ' סובר כדעת רש"י אלא שסובר שסדר זה לימין המניח ודעת הראב"ד כסברת הר"ת וסובר ג"כ לסדר אותם לימין המניח.
בהרמב"ם פ"א מהלכות תפילין (הלכה ז') כתב בכ"מ יש גורסין בהפך שזה החלק שממול השער נקרא דוכסוסטיס ושל ממול הבשר נקרא קלף. ונראה ראי' לזו הגירסא דכתב הרמב"ם שהחלק שממול השער היא דק ושממול הבשר היא עבה ובגמרא מס' שבה דר' מאיר הי' כותבה למזוזה על הקלף לפי שמשתמרת ומשמע דלפי שחלק דהעבה היא משתמרות יותר כן נראה להביא ראיה בע"ה:
ע"פ סוד התורה תפילין של יד היא מן הרשימה ונרא' בע"ה דהיא כקוד' העיקרית שנשאר בה נקראת כתר והתשע' באים לה מסוד תוספת ובאין לה מהחתן ז"א והאיש המניח היא במקום ז"א וקשור אותם כבקשתה שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך כו' והג' כריכו' הראשונו' על עובי הבשר בתפוח בציור שין רומז לג' הראשונו' חב"ד מוחין דבמנין עשר ספירו' לפעמים אין חושבין לכתר במנין שהיא גולגלתא והוא למעל' דבוק בא"ס ולפעמים דאין חושבין לדעת שהיא הארה ליחד ולחבר חכמה ובינה ואח"כ על הזרועה שבעה כריכו' נגד שבעה ספירו' בנין גופה והבן ואח"כ מתקנה בה ולובש תפילין של ראש וימשיך מוחין ואת הרשימ' ואחרי ששניהם המשיכו מוחין וראויה לקדושין נותן לה הקדושין על האצבע שלש בריכו' והש"י יאיר עיני להמשיך קדושת ציצית ותפילין כל היום מוחין קדישין:
מצות מזוזה אין לכתוב מבפנים אלא שתי פרשיות. ובחוץ שם שדי הכוונה שאמר לעולמי די שאין שום שליטה להחיצונים לבא להבית ולאתפשט הקדוש' חוצה שלא ינקו ח"ו נגד והי' אם שמוע שמבפנים להורות שהשם הוי' טמיר וגנוז וש"ש מבחוץ ואם זוכה האדם לשם שדי להיו' לו גבול לבל יתן כח ח"ו שינקו החיצונים וע"י ש"ש יוכל להגביל האור העליון להמשיך האור בצמצום שלא יתבטל ח"ו מגודל בהירות האור למשל דא"א לראות באור השמש וכן אם צריך להסתכל למרחוק ע"י שמצמצם ראיותו ע"י קנה שפופרת יוכל להביט למרחוק וכן מצינו בש"ס במ' עירובין על ר' גמליאל כ"כ אם יש לו מדה זו שהשתמש בה ה' בבריאו' עולם לתקן העולם במלכו' שדי ע"י זה יוכל האדם להשיג השם בצירוף והי' שהיא בפנים למזוזה וע' פ' וארא מ"ש בענין זה בע"ה ומזוזה חובת הדר היא לרחק החיצונים ולהמשיך הקדושה
איתא בש"ע יו"ד סימן [רפ"ו ס"ק ט"ו] וז"ל הבית אע"פ שאין לו דלתות חייב במזוזה ויש מי שפוטר והיא דעת הרמב"ם ז"ל ומקור דין זה היא מהגמרא דמסכת מנחות (דף ל"ג) וז"ל ריש גלותא בנא ביתא א"ל לרב נחמן קבע לי מזוזתא א"ר נחמן תלוי דשי ברישא ע"כ. ופירוש התוס' וז"ל ונרא' לפרש דהאי ביתא דבנה ר"ג היינו כגון פיתחא בין גברי לבין נשי דסליק מינה ומשום היכר ציר קאמר ליה תלוי דשא ברישא ע"כ. וכן כתב הראב"ד ז"ל כדברי התוס' והרמב"ם ז"ל הש"ב לחכמי לוניל שעיקר המשנ' תל הכתוב בשער שנאמר על מזוזת ביתך ובשעריך וכי בב' מקומות מניחים על המזוז' ועל השער ודבר ידוע שהשער הם הדלתות. וכן אמרו חכמים אחד שערי בתים כו' ולא אמרו פתחי שערי בתים כו' שכל פתח שאין לו דלתות פתח מקרי שער לא אקרי. וריש גלותא שאמר לר' נחמן לקבוע לו מזוזה על פתח שלא הי' לו דלתות לאו למימרא שהי' סבור שחיוב מזוזה על פתח בלבד אלא כיון שהעמיד המזוזה א"ל לר' נחמן להניח המזוזה של כתב על המזוזה דפתח ואח"כ יעמוד הדלתות. ומדברי ר"נ תלמוד דבר זה שהרי א"ל תלי דשא ברישא ולא א"ל תלי דשא או הא אין לו דשא עכ"ל הרמב"ם בתשובת והנה הדין שמדין הרמב"ם דריש גלותא ידע ג"כ שפתח שאין בו דלתות אינו חייב במזוזה וא"כ לפי דבריו ז"ל תקשה איך נעלם דבר זה מר"ג שסבר שמותר לקבוע המזוזה קודם הדלתות ושגג בדבר הפשוט לכל לומדי תורה שהיא תעשה ולא מן העשוי לכן נראה עיקר כדעת התוס' והראב"ד שחלק ביתו לשנים:
ולא ידע איך לקבוע המזוזה ולא ידע מהא דאמר רב יהודה אמר שמואל במזוזה הלך אחר היכר ציר ור"נ הודיע לו שצריך לתלות מתחילה הדלתות שיקבע המזוזה אחר היכר ציר והנה נרא' להביא ראי' לשיטת הפוסקים דגם פתח שאין לו דלתות חייב במזוזה דהא אמרינן פתחי שמאי [ובשאילתות דרב אחאי איתא פתחי שממה] פליגי בה ר' ניחומי ורב יוסף ח"א דלית לה תיקרה וח"א דלית לה שקפ' ואי סיד דאם לית לה דלתות פטורה ג"כ לא לישתמיט חד מ"ד ולימא דלית לה דלתות ועוד יקשה על הניתרי מ"ד דילמא הפירוש שממה דלית לה דלתות. ויתכן לשון שממה על הפתח עצמה ששמם דלית לה דלתות ולדעתי זה ראי' ברורה. והנה ת"ל מצאתי בשאילתות דרב אחאי גאון משבחא ז"ל שכתב וז"ל ומצויה להניחא בשקפא דימין כד עייל וכו'. וה"מ פתחי בראי אבל ביתא דאית פי' זבין ולא ידעינן סופי גוואי בהדין גיסא עיינין אזלינן בתר דמחית צינורא דדשא דאמר לי' ריש גלותא לר"כ קבע לי מזוזאי אמר להו לקבעו להון דשא ברישא דאמר רב יהודא אמר שמואל במזוזה הלך אחר הכרת ציר עכ"ל והנה המעיין בש"ס איתא קודם אמר רב יהודא אמר שמואל במזוזה הלך אחר היכר ציר ואח"כ איתא ר"ג בנה ביתא כו' והשאלתות כתב קודם ריש גלותא כו' וכתב ע"ז דאמר ר"י אמר שמואל במזוזה הלך אחר היכר ציר הרי שנראה בעליל ברור כשמש דמפרש הטעם דר"נ דאיירי בחולק ביתו לשנים וכמו שפירשו הראב"ד והתוס' והרא"ש ות"ל מצאתי כתיב שכן איתא ממש בבה"ג וז"ל א"ל ריש גלותא לר"ב קבע לי מזוזתא א"ל ליקמו להו דשי דאידע דא"ר יהודה אמר שמואל במזוזה הלך אחר היכר ציר ע"כ. ודבר ברור דאם הרמב"ם הי' רואה דברי השאילתות והבה"ג הי' חוזר מדבריו ולהלכה נראה מי שקובע מזוזה ומברך וסומך על השאילתות ועל הבה"ג יקבל שכר על הקרבה כ"נ בע"ה:
והא לכם מה שמעתיק בד"מ תשובת מהרי"ל וז"ל על ששאלת אי מחזי כיהורא מאן דמרבי במזוזה בביתו כיון שנתפשט המנהג דרוב העולם סומכין על המזוזה בבתיהם והשיב מי יתן והי' לבבם זה להסיר המכשול הזה שעוברים אדאורייתא ואדרבנן ולא נודע מאין הרגלים שממעטין במזוזה כ"כ במדינות אלו וכל בית שאין בו אלא בע"ה אחד ולא דרים בשארי החדרים סומכים בבית החורף אקשיטות נשים ולטינוף הילדים ובחדר משכבותיהם סומכין אתשב"ץ דס"ל דבמקום שאיש ואשתו ישינים אסור ובמרתף סומכים על הרמב"ם כו' וחצירות שלנו חשיבה להו מוקצה שאחורי הבתים כו' וכל הטעמים לאו דסמכו נינהו אלא כולם חייבים וכ"כ מוהר"ם דאין בו משום יהורא כו' ולכן טוב לקבוע מזוזה בכל החדרים וכן נוהגין בשארי ארצות ואשרי מי שמקיים מצוה זו כתיקונה עכ"ל והרב הט"ז נותן עצה לכסות ובמקום השם הנראה בחוץ יתן זכוכית ובזה בטלת טענות המקילין כו' וע"ש לשונו הזהב ומעתה כל הטענות בטילין ודברי תורתינו הקדוש' חיים וקיימים לעולם ועד ונזכה לקיים מצוה זו בכל פרטיה וכוונתיה וכל התרי"ג מצות באהבה ויראה אמן סלה:
וז"ל הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות מזוזה חייב אדם להזהר במזוזה מפני שהיא חובת הכל תמיד וכ"ז שיכנוס ויצא נפגע בייחוד השם שמו של הקב"ה ויזכור אהבתו ויעיר משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם ומיד היא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים אמרו חכמים הראשונים כל מי שיש לו תפילין בראשו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו מוחזק היא שלא יחטא שהרי יש לו מזכירין רבים והן הם המלאכים שמצילין אותו מלחטוא שנאמר חונה מלאך ה' סביב ליריאיו ויחלצם: