כליל תפארת חלק ד· רבי ישעיה שור
פרשת עקב
והיה עקב תשמעון ופרש"י מצות שאדם דש בעקביו תשמעון להבין זה:
דהנה הנחש כרוך בעקביו של אדם כמ"ש ואתה תשופינו עקב וקודם החטא היה עקיבו של אדם מכהה לגלגל חמה והחטא גרם לזרעו להיות הנחש כרוך על עקיבם. ואיתא בזהר שאות ק' ואות ר' אחזי על סטרא בישא וע"ש והנה אות ק' י"ל דנראה דאחזי על הא ועל הא דאיתא בזה"ק דאזלת כקוף בתר בני נשא ועבדת להון אונאה דהיינו להסירם מדרך הטוב והישר ואחזי ג"כ על קדושהק' ר"ת קדושה ואות ר' אחזי על סטרא בישא. והנה על העקב כרוך הנחש מצד אות ק' וצריך זהירות וזריזות לתקן להסיר הנחש משם להחזיר הק' להיות קדושה. והנה חשד תסוביבנהו דע' בראש התיבה מן עקב וב' בסוף התיבה ע"ב עולה חסד וי"ל רעל זה רמזו חז"ל אפילו נחש כרוך על עקיבו לא יפסיק וע' בת"ז חד ועשרים] וי"ל ברמז לא יפסוק צלותא שעומד לפני הבורא יתברך שמו הגם שרואה שהנחש עדיין כרוך על עקיבו לא יפסוק מלהתפלל ומן השמים יסיעו שיחזור הק' להקדוש' אבל עקרב פוסק איתא בת"ז דעקרת ביתא דשכינתא הטעם דאיתחברו אותיות ק"ר דאחזי על סטרא בישא ולכן הזהירה התור' והי' עקב תשמעון שתיראו לתקן העקב ששם הנחש כרוך ומכח זה דש במצות ה' וע"י זה יזכו לברכת לא יהי' בך עקר ועקרה דהשורש מהתיבה אותיות ק"ר. וכן ראיתי שפרישו של עקר שהיא קר בטבע דהיינו שגרם שיתחברו אצלו אותיו' ק"ר וע"ז מבטיחה התורה אם תזכו לתקן העקב ולהחזיר הק' להקדוש' לא יהי' בך עקר אותיו' ק"ר ובמעמד הנבחר שזכו לקע"ב תיבו' דיו"ד דברו' ותקנו העקב וזכו להתור' שנקראת ראשית והרי"ש בראש התיבה וע"ז רמז אליעזר וע' בבע"ט ולכן נתנו ישראל בקע לגלגולת מחצית השקל היינו עשרה גרה עשרת הדברו' וע"ז רמזו חז"ל עקב ענוה יראת ד' דאם זוכה למדת ענוה גם עקיבו יראת ד':
עוד י"ל והי' מורה על שמחה השתח' תהי' אם תזכה עקב תשמעון אם תזכה בעקב לשמוע דבר ה' שאמרו חז"ל בעקבא דמשיחא חוצפא יסגא. ולכן צריכין להתחזק בעבודת ד' בדורתינו וללמוד לאחב"י קשת מלחמות ד' עם היצר הרע כמ"ש לעיל פ' ואתחנן דבהקונה שלימ' עתה העת לתקן העקב וע"ז רמזו עד דמטי דגלין ברגלין להמשיך רגלי הקדוש' לבער רוח הטומא' מן הארץ:
ונרא' עוד לומר דהתור' מבטיחה והי' שהי' שמחה גדול' בעקב שתזכו שתשמעו את המשפטים כו' ושמר ד' אלהי':
ונראה עוד והי' מורה על שמחה אימתי תהי' השמחה עקב תשמעון דהיינו עשרת הדברו' שיש בהם קע"ב תיבו' וכתבתי לעיל קע"ב רומז לשמות הוי' אדני צ"א שמתיחדים ועם הכסא עולה קע"ב לרמז דלכן תהי' השמח' בשלימו' דיהי' השם שלם והכסא שלם דעיקר השלימו' שיתיחדו ביחודא שלים:
ואהבך וברכך והרבך הנה יש כאן שלשה דרכים כלל לרמז לשלשה הראשונות מקור הברכה. וברך פר' בטנך ופרי אדמתך דגנך:
והנה חשיב פרי בטנך פרי אדמתך וחשיב דגנך חמשה דברים שהם בכלל פרי אדמתך והם ששה עם פרי בטנך נגד ששה ספירות על האדמה היא מדת מלכות שמקבלת השפע מאת כל התשעה מדות ומשפעת לכל באי עולם כפי בחינת מקבל ואחרי שזכה לכל ההשפעות האמור למעל' יזכה ג"כ על הברכות הנאמרים למטה.
כל המצוה כו' תשמרון לעשות כו' ובאתם וירשתם את הארץ נרא' בע"ה דהי' כוונת משה ללמד לישראל דרכי ה' שיזכו לבא לארץ הקדוש' ותהי' עיקר כוונתם לקיים מצות התלויות בארץ ובזכות זה יבואו שנה כמו שאמרו חז"ל על משה וכי לאכול מפוריה הוא צריך אלא שרצה לקיים מצות התלויות בארץ ולזה הזהיר לישראל כל המצוה אם תקיימו במדבר כל המצות שאפשר לקיים ותזכו שתבואו לאה"ק בכדי שתוכלו לקיים עוד מצות התלויות בארץ אבל ח"ו אם לא תקיימו כל המצות לא תבואו לארץ כי אחרי המצות שהי' אפשר לקיים לא קיימו ולכן הזהירם כל המצוה:
וזכרת את כל הדרך כו' זה ארבעים שנה כל הדרך דייקא כי לא הי' דבר לריק ח"ו כי בכל המקומו' תיקנו תקון גדול ע"י המ"ב מסעות [וע' בפ' מסעי בע"ה מזה] ויאכלך את המן הכוונה שהכל הי' בכוונה פנימיות דע"י המן נזדככו נפשותם ונמשך להם אור פנימי וע"י עצבי הכבוד זכו לאורות מקיפין [וע' בדרוש לסוכה מ"ש שם] כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם דבאית' בש"ע בשם הקדוש ר"י לורי' זצוק"ל דברוחניות נהנה מרוחניות המאכל והגשמי מהגשמיות וע"י זה קושרים זה בזה ע"י המאכל ועיקר חיות האדם חיות הנשמ' מהרוחני האור שנמצא בתוך הלחם. וע"י המזון אנו מתקנים תיקון גדול בעולמו' עליונים ואמרו חז"ל שלחן במקום מזבח שלחנו ש"א מכפר עלי' דאכילה נחשב שכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים. ולכן צריכין להזמין לעניים על שלחנו. וזה דוגמת כל הקרבנות שיש בהם אכילה לכהן ולבעלים והתור' שלומד על השלחן וע"י כוונתו במחשבתו זוכה לתקן קרבן עולה כולה לגבוה וכן בכל השנה אין שום תענית מן התור' שנח לתקן כל העולמו' ע"י תורה וק"ש ותפלה וע"י שלחנו של אדם וביוה"כ היא דוגמת העה"ב שאין בו אכילה ושתיה ונהנים מזיו השכינ' שעולים למעל' לבינה אימא עילאה (וע' במקומו מ"ש ת"ג) ונעשה תיקון גדול יותר וזוכים לזון מעולם הבינה ומרמזה התור' כאן כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי יש עוד תיקון גדול יותר כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם שזוכה לזון ממקום גבוה וקדוש מוצ"א פ"י ד' יחי"ה ס"ת אהי' רומז על בינה עולם הבינה שאין בו אכילה ושתיה ונהנים מזיו השכינה כמו ביוה"כ שנתגלה מדה זו ותבן:
שמלתך כמ"ש שהי' ענני הכבוד וזכו לאורות מקיפין שמלתך נראה בע"ה שהוא ר"ת "שבת "משכן "לוחות ("לוים) "תורה "כהנים ועוד נרמז ג"כ כלי המסכן שלחן "מנורה ("מזבח) "לחם (היינו לחם הפנים) "תורה היינו פנימיות מהארון הקודש "כיור "כרובים "כפרת ש' רומז ג"כ לשכינה שזכו לשרות בתוכם:
עוד נראה לרמז "שמלתך "לא "בלתה "מעליך "ורגליך ר"ת מלבוש שידוע שיש לבוש להגין מן החיצונים מן חשמל בגימ' מלביש והבן:
וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך הכוונה שגורם לך יסורים של אהבה כמו שאב המייסר לבנו הוא עבור להדריכו שיזכה לכל הטוב כן ה' אלהיך מיסרך בהביאך בכל הטוב ולא ח"ו לנקום ממנו כמו המיסר לעבדו:
כי ד' אלהיך מביאך כו' ארץ נחלי מים שנשפעו בה חסדים הרמוזים למים עינות כו' שמבטיחם ה' על מעינות החכמה שאין תורה כתורת א"י. ארץ טובה כו' וחשיב ששה פעמים ארץ. דארץ רומז למ"מ וחשיב ואו פעמים נגד מלכיות של כל הששה ספירות על הארץ הטובה מדה שביעות ביר קיבול דכל המדות.
והיה אם שכח תשכח דאם ח"ו אדם פוגם מעט וע"י זה בא לו שכחה דהשכחה הוא מסטרא אחרא והשכח' גורם לו לשכוח את ה' וזה דוקא אם האדם בשמחה וטוב לב ושוכח אחת ממצות ה' גורם לו לשכוח את ה' ח"ו אבל אם שוכח ח"ו מחמת צער אונס רחמנא פטריה. ולכן כתיב והי' מורה על שמחה דאם יהי' בשמחה וטוב לב וישכח גורם לו שישכח את ה' ומזהירה התור' איך להיות זהיר וזריז לבל לשכוח ח"ו שום מצוה ממצות ד':
שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן
במדרש רבה הלכה אדם מישראל ששותה מים לצמאו אומר ברוך שהכל נ"ב ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות כו' רבנן אמרו בא וראה כל הניסים שעשה הקב"ה לישראל לא עשאן אלא על המים כו'. ונרא' בע"ה דהארץ נתקללה מח"א אבל המים לא נתקללו. ולכן בהמות שנבראו מן הארץ טעונין שחיט' שני הסימנים ועופות שמן הרקק נבראו טעונין שחיטה ס"א ודגים שנבראו מן המים אינם טעונין שחיט' כלל. ולכן על המים מקום מוכן יותר להשראות השכינ' כמ"ש ביחזקאל הא אין השכינ' שורה בח"ל ואמרו דעל הנהר שאני שנתגל' לו על הנהר כבר ולכן בהוציאם ממצרים מן מקור הטומא' הי' על י"ס וזכו שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל [וע' בפ' בשלח מ"ש שם] וכן עתה להביאם למקור הקדוש' ארץ שלא זכו משה ואהרן העבירם דרך הירדן ומי הירדן היא גבול המבדיל בין ח"ל לארץ ובזה מובן למה כל הניסים נעשו על המים ששם מקום מוכן לקדוש'. והמדרש מביא הלכה זו כאן דפלוגתא זו דר' טרפון ורבנן שייך על דבר שאין גדילו מן הארץ כמו שאיתא במשנ' ולמה בחרו לפלוג במים ומפרש המדרש דעיקר הברכ' נתקנה על המים שהוא צורך האדם לתקנו ולהגדילו ולהמתיק הגבורות ע"י המים שלא נתקלל ורומז לחסדים. וע' מה שאמר המגיד להרב ב"י ז"ל שטוב עשה ששתה מים בלילה והי' כוונתו לכבות אש הגבורות ע"ש וע"י שנתקנה ברכה זו על המים קבעו על כל דבר שצורך האדם ותיקון בתחילה שנ"ב ולבסוף בנ"ר וחסרונם על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי ועיקר נתקן בשביל המים שהם חיות האדם:
וידעת היום כי י' "אלהיך "הוא העובר לפניך ר"ת אהי':
ויתן ד' אלי את שני לוחות כו' ועליהם ככל הדברים אשר דיבור ד' עמכם בהר הכוונה שהי' מאיר על הלוחות האור חוץ מה שהי' חרות עשרת הדברות היינו כמ"ש כתובים באצבע אלהים חוץ מזה הי' מבחוץ מאיר האור ככל הדברים כו':
ויאמר ד' אלי קום רד מהר מזה הכוונה שהקב"ה עשה למען טובת ישראל ואמר למשה קום רד מהר מזה שלא יקטרגו למעל' לבל יתן הלוחות למשה עבור החטא ולכן אמר ד' רד מהר והגם שצפה הקב"ה שישבור אותם מ"מ כיון שקבלם ושברם יזכו ללחות שניות כמ"ש בפ' תשא:
ואשברם לעיניכם הכוונ' בזה שלא רצה משה שישא רו הלוחות עבורו ועבור יהושע ועבור שבט לוי שלא חטאו ואח"כ כשיחזרו ישראל בתשובה יתן להם הלוחות לכן אמר ואשברם לעיניכם שראו העגל וטמאו עיניהם לכן שברם שלא יזונו מהקדושה:
בעת ההיא אמר ד' אלי פסל לך דרשו חז"ל הפסולת תהיי שלך ע' פ' תשא דשם כתבתי דמשה הי' דינו כשליח ששינה ולכן נצטוו שיפסול והי' צריך לבררם שיהי' בלי פסולת שיוכל להעלות אותם להר כי לא יוכל להעלות דבר גשמי:
ובאמת הראה הקב"ה סנפרינין מתוך אהלו דבר רוחני וגם הפסולת הי' אור הבהיר ומזה רמזו שמהפסולת העשיר משה. ועוד י"ל שע"י שבירר הפסולת זכה לגדולה וע"ז כוונו שמפסולתן העשיר משה היינו ע"י שבירר הפסולת ועל פשיטו צ"ל דלוחות הראשונות הי' חירות כו' וחירות משעיבוד מלכיות והי' מקווים בם כמו שאנו מקוים לעתיד שעתידה א"י להוציא גליסקאות וכלי מילת אבל אח"כ בלוחות שניות שלא נשתנו מסדר העולם ולכן העשיר משה דאין הקב"ה משרה שכינתו אלא חכם גבור ועשיר וע' מס' נדרים:
ועשית לך ארון עץ הטעם דבלוחות הראשונו' שנתקן העולם כמו קודם החטא הי' באפשרי שיסבלו אור גדול כזה מאת הלוחות באיתגלי' אבל אח"כ צוה ד' לעשות ארון להניח הלוחות בתוכם שלא הי' באפשרי לישראל שיסבלו האור באיתגלי'. ובאמת ה' צוה למשה פסל לך כו' ואח"כ אמר לו ועשית ארון עץ ומשה הקדים ואעש ארון הכוונה בכדי שתיכף שנפסלו שני לוחות אבנים לא יתעכב ויעלה בהר ועוד י"ל כמו שדרשו חז"ל לוחות ושברי לוחות מונחים בארון וחס משה על כבוד שברי הלוחות שתיכף שיתרצה הקב"ה נתעלו השברי לוחות:
ורש"י ז"ל פירוש בעת ההיא לסוף מ' יום נתרצה לו וא"ל פסל לך ואח"כ ועשית ארון עץ ואני עשיתי תחלה ארון שכשאבא והלוחות בידי היכן אתנם הכוונ' בזה שהקב"ה אמר למשה שאחר שיהי' הלוחות מוכנים יעשה ארון כרתקו קודש לכן צוה לו הקב"ה שיעש' קודם הלוחות ועל ידי שיקבל הליחות לידו תתקדש ויוכל לעשות ארון ומשה עשה ארון מתחלה ששיעור בנפשו שלא ירד ממדריגתו ועדיין קדושת לוחות הראשונות בידו לכן הי' בטוח שמעשיו יצליחו שהקב"ה יסכים להניח הלוחות בארון שיעשה:
ובני ישראל נסעו כו' שם מת אהרן וחז"ל אמרו שנסמכ' מיתת אהרן לשבירת הלוחות לומר שקשה לפני הקב"ה כשבירת הלוחות וי"ל ג"כ שזה גרם שבירת הלוחות שאם לא הי' נשתברו הי' באים משה ואהרן לאה"ק והי' אז תכלית השלימות אשר אנו מקוים ומצפים שיהי' בב"א. וע"י שבירת הלוחות הי' הסיבה שהכו את הסלע:
ויכהן אלעזר בנו תחתיו משמיענו שכמו שזכו ישראל והלוחות שניות כן זכו לאלעזר שיכהן תחת אביו:
בעת ההיא הבדיל ד' את שבט הלוי והנה יש לדקדק בכתובים דקדוק עצום מדוע הפסוק מ"ר באמצע הסיפור וכתב בעת ההיא וכו' ואח"כ מסיים ואמר ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים והא סיפור זה שייך לכתוב קודם בעת ההיא זכרא בע"ה שמ"ר הוכיח את ישראל בתוכחת מגיל' ואמר להם דעו וראו כי פגם החטא גורם שבפ' ואתחנן במעמד הנבחר אמר משה אנכי עומד בין ה' ובניכם להגיד לכם דבר ה' ולא היה להם מסכים המבדילים ביניכם לה' ובעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי שמתחל' היה עבוד' בבכורים והי' כל ישראל ראוים לכך היא בנו או בן בנו הבכור ועתה ע"י שלא חטאו שבט הלוי בחר בהם ה' לשרתו ויש מסך המבדיל מפסיק בין מחנה שכינה למחנה ישראל שמחנה לויה היא מפסקת בניהם:
ועוד נראה לפרש דמתחל' נתעל' מדת מלכו' ברום המעלו' ועתה שנתמעטה ובכדי להעלות' ולבנות' וליחד' עם דודה צריך לעשות פעולות גדולת וע' מ"ש לעיל כמה פעמים וגם בשה"ש בשם הזהר פ' ויחי שצריך שתבוא התעורר' להכלה מעלמא דדכורא וזה נעשה ע"י נשמת הצדיקים ואחרי שמשתוקק' ואזי הצדיקים שואגים לכה דודי וכדין אתי דודה לגבה והנה הלוים ע"י שיר על הדוכין גורמים שתשתוקק הכלה וגם גורמים שיבא דודה לגבה ואזי יעשה היחוד ע"י חסד הכהן השושבין והבן (וע' בפ' קרח מ"ש ת"ל) ובנין המלכו' היא ע"י גבורות ולכן לא היה נכנסין לעבודה עד שיהי' כ"ה שנה נגד חמשה גבורו' כל או"א כליל מחמשה וחמשה שנים ילמד ואחרי שנפסל בקול בן חמשים שנה נעשה מן המשוערים לפתוח פתח השער נקרא מפתחו' החיצונים כראה ואחרי שנפתחו ע"י זה יכלו לעמוד על הדוכן לשורר ונפרש הכתוב הבדיל ד' את שבט הלוי לשאת את ארון ברית ה' ארון ברית אדון כל הארץ רומז למ"מ לשאת היינו להעלותה לעמוד לפני ה' ויתפרש על הלוים שיעמדו לפני ה' ויתפרש ג"כ על ארון היינו מ"מ לשאת היינו להעלותה לעמוד לפני ה' וזה בזה תלי' ע"י זה שכוונת הלוים להעלות למ"מ שתעמוד לפני ה' ולכן זוכים לעמוד לפני ה' וע' במ"ש בקידוש החודש ובשמיני עצרת ע"ש ע"ש ת"ל ולכן הרמז בתורה "בעת "ההיא הבדיל י' "את ר"ת אהי' שעבודת הלוים עולה למקום גבוה וע' פ' קרח בזהר ועבד הלוי מ"ש ת"ל "את "שבט "הלוי "לשאת ר"ת שיר השירים אשר לשלמה לרמז שע"י השיר מעלים ומנשאים למ"מ:
על כן לא היה ללוי חלק ונחלה הטעם כיון שאין בחינתם שוה לבחינ' ישראל יורשי ארץ דארץ רומז למלכו' וישראל הי' מבחינה זו ועל זה רמז משה ואתם הדביקים בה' אלהיכם כו' לבחינה זו שהם אחוזים ודבקים אבל הלוים שהבדילו לשאת ולהעלות למ"מ אין להם חלק שהם בחינת דכר וע"ז רמז ה' היא נחלתו הכוונה בחינת דכר החתן ז"א והבן:
עוד כראה לפרש ע"פ מה דאיתא בש"ס מס' ב"ב עתידה א"י שתתחלק לי"ג שבטים אידך למאן לנשיא ופירוש רשב"ם דאי משום חלק שבט לוי דיטלו נחלה כשאר השבטים הא מנשה ואפרים לא יטלו אלא חלק אחד כו' ונראה בע"ה לפרש דאיתא בזה"ק דיוסף בגין דאיהו מעלמא דדכורא דהיינו מדת יסוד צדיק אסתליק מתמן ור"ל דלא נחשיב בין הי"ב שבטים והי"ב שבטים המה תקינו דניקבא כמ"ש בזהר בים שעשה שלמה עומד על שנים עשר בקר (ע' בתיקונים חד ועשרים) וז"ל ועוד שכינתא איהו חשבון כו' ולקבלייהו תריסר ירחא בשתא ואינון ו"ו רזא דעובורא ודא ירחא תלת עשר דא"א ואו שתא מתלת עשר ירחין ובי' צריך להשוות שנת החמה עם שנת הלבנה וליחדא להון במהלך האמצעי דאיהו עמודא דאמציעותא כו' ועיין בכתבים ותבין שכוונתו דשם ב"ן היא במלכות והנה הג' שמות ע"ב ס"ג מ"ה המה כל או"א במילוי עשרה אותיות ושם ב"ן תשעה וצריך להמשיך לה משם מ"ה אות א' ונעשה אבן פנה אבנא שהיה תלוי' בצווארו של אברהם אבינו וזה כוונת התיקונים ואינון ו"ו דהיינו משם ב"ן וצריך להמשיך לה אות א' ונעשה מילוי של ואו ובזה תשלים שיהי' לה עשרה אותיות ובזה יושפע לה מעמודא דאמציעותא היינו משם מ"ה שנשפע לה אות א' ותפארת כליל מששה מדות אור ישר ואור חוזר ולעתיד שתתמלא הלבנה כאור החמה ותתיחד עם דודה תתחלק לי"ג חלקים ואידך למאן לנשיא למלך המשיח שהיא כנגד החתן תפארת וממנו תתפשט לי"ב תקוני הכלה שהיא כלול ג"כ מי"ב ומחמת כעת מיעוט הלבנה מ"מ שאין בה אלא חלק א' מעשר והתשעה מדות באים לה בתוספת ולכן הלוים ד' הוא נחלתם ונוטלים מעשר עשירי והי' קודש חלק העשירי העיקרת שלה ולעתיד שתתמלא ותתיחד עם דודה יטלו הלוים ג"כ חלק בארץ די"ב תיקוני הכלה ועם התפארת שכליל מי"ב יעקב מדת תפארת הוליד י"ב שבטים וע"י שתתיחד עם דודה יוכלו הלוים ג"כ ליטול חלק דשני הפרושים עולים בקנה אחד דהלוים הי' בחינת דכר והובדלו לשאת ולהעלות מ"מ ולכן נקודה העיקרת שדבוקה למדת תפארת בסוד שמיני כחותם על לבך כחותם על זרועך נוטלים הלוים אבל לעתיד שתתמלא הלבנה ותעמוד לפני המלך בקומה שלימ' יטלו חלק בארץ. וע' בע"ח כוונת הקב"ה ואמחה את שמם כו' ואעשך לג"ג ותרא' נפלאות:
ואנכי עמדתי בהר הכוונה שהוכיח את ישראל שנפלו ממדריגתן ולכן הבדיל ה' את שבט הלוי ולכן אמר ואנכי שאל תחשבו שח"ו נפלתי ממדרגתי שאמר לי ד' לך רד ולזה הודיע להם משה ואנכי עמדתי בהר ממש כימים הראשונים שהי' לפני החטא עמדתי עתה בקדושה זו ועוד נוסף שבימים הראשונים כתיב בתורה וישב בהר ואמרו חז"ל דאם הרב מלמד לתלמידיו קשות (היינו דבר שלא למדו מעולם) צריכין ליישב כדי שיהי' דעתו מיושבת עליהם ואם וילמד אותם קלות] היינו דבר שכבר למדו] מלמד התלמידים מיושב (הרב יושב והתלמודים עומדים) לכן בימים הראשונים הי' צריך לישב שהי' קשות שלא למד מעולם כמו שאמרו חז"ל שמשה הי' לומד בכל יום ויום ושוכח עד לבסוף ניתנה לו התורה במתנה לכן צריך לישב אבל עתה שכבר למד בימים הראשונים לכן אמר ואנכי עמדתי בהר:
וישמע אלי ה' כו' לא אבה ה' הכוונה שכל כך עשה תפילתי פרי שנהפך מדה"ד לרחמים גמורים שלא די שלא השחיתם אלא ועוד ולא אבה שריחמם באהבה ולא אבה והבן:
ועתה ישראל מה ה' שואל מעמך דבאמת האדם היא חלק אלהי ממעל ונשמתו מכסא הכבוד חוצבה ואמרו חז"ל על ובו תדבקון הדבק במדותיו מה הוא רחום אף אתה רחם. והנה מה שיש בהשורש צריך להיות בחלק ממנו כח הפועל בנפעל ובאם שהאדם אינו מקלקל מעשיו ממילא מוטבע חכמת ה' בקרבו לילך בדרכי התור' שכל העולם נברא באותיות התור' ונשמתו היא ממש אותיות התורה ויתפרש הכתוב מה ה' שואל מה שהקב"ה בעצמו שואל מעמך ג"כ הדבק במדותיו שאתה חלק ממנו כי אם ליראה דיראה לא יתכן לצייר בו יתברך וע"ז רמזו חז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שמחויב להיות בהחלק מה שהיא בהשורש ומתורץ קושיות התוס' שתמהו ממה דאיתא הכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים דהתם קאי על מקרה בני אדם והכא קאמר דכן מחיוב להיות להיות מוטבע בו כל דרכי התורה והמצות:
עוד נראה לפרש ע"ד שאמרו חז"ל דאברהם אמר ואנכי עפר ואפר דוד המלך ע"ה אמר ואנכי תולעת ולא איש ומשה זכה לבחינת מה שלא הרגיש בנפשו מגודל ענוותנותו ויש לפרש מה ד' שואל מעמך ה' שואל מעמך שתהי' בבחינת מה שתזכ' לבחינה זו כמו משה ובאמת כן מדרש הכתוב לפי דרשת חז"ל שאמרו אל תקרי מה אלא מאה דיהי' כוונת הכתוב לפ"ז שה' שואל מעמך מאה ברכות בכל יום. ולפי דברי יתפרש ג"כ מדרש חז"ל אל תקרי מה אלא מאה דהעצה שתזכה לבחינת מה אלא מאה אם תזכה לתקן ולהוציא הארץ מקללה לברכה ולהמשיך מאה ברכות בכל יום:
עוד י"ל דעיקר התכלית שתזכ' לבחינת מה שע"י זה להמשיך מעולם הבינ' המאה ברכות בס"י להוציא העולם מקללת אדם וחוה לברכה ולתקן כללות העולם:
עוד י"ל ע"פ סוד התור' מה ד' שואל היינו מה החדש עולם התיקון שזה הכל תלי' במעש' התחתונים לתקן העולם.
כי אם ליראה ובאמת אומר הכתוב ללכת בכל דרכיו ולאהב' אותו ולעבוד את ד' כו' בכל לבבך וכוונת הקב"ה שאין צריך לך לעשו' פעולו' גדולו' ונוראו' שתזכה לבחינת מה ולתקן העולם כי אם לירא' דירא' היא פתח השער מפתחות החיצונים ואחרי אשר יהי' לך בחינת יראה בשלימו' לקבע עליך עול מ"ש ע"י זה תוכל להיות לך גוף נקי ללבוש לבוש מלכו' וחותם המלך שתוכל לבוא לחדרי המלך מלכו של עולם פנימה וע"י זה תוכל לבא ותזכה לבחינת אהבה כאשר כתבתי ת"ל לעיל כאשר המלך מראה להאדם פנים שוחקות פנים מסבירות של אהבה ע"י זה נתעורר אהבת ד' בקרבו למסור נפשו על קש"י ולכן קודם ק"ש אנו אומרים הבוחר בעמו ישראל באהב' ובליל' אוהב עמו ישראל שכפי שאנו מרגישים אהבת ד' אלינו כן נתעורר בקרבינו אהבתו למסור נפשינו על קש"י ואחרי אשר המלך רואה גודל אהבת ד' בקרבו במסירת נפשו של האדם השלם מקרבו לפני ולפנים ושמה רואה גודל כבוד המלך וממילא מזה באה להאדם יראה עילא' פנימיות בגין דאיהו רב ושליט ועקרא ושרשא דכל עלמין:
ואשר לא רא"ו א"ת מוס"ר ה' ס"ת תורה דהתור' מוסרת ומישרת להאדם ומורה לו הדרך שבו יעלה לרצון לפניו יתברך:
ארץ כו' עיני ד' אלהיך בה. הכוונ' שד' דורש אותה להשפיע לה וחפצו ורצונו יתברך שמו להעלותה למעל' ראש עיני ד' אלהיך בה. ארץ רומז למלכות ונקראת עילוותא שפירא דלית לה עיינין לזה אמר הכתוב עיני ד' בה בה ממש שממשיך לה עיינין בזה שמסתכל בה. וזה סוד אסור לקדש אשה עד שיראנה וזה הטעם להסתכל בהלבנ' קודם חדושה. ולזה כיוונו חז"ל כלה שעיניה יפות אין כל גופה צריך בדיק' שבנין גופה נמשך מהמוחין שנמשך לה והיא העיינין שנשפע לה ולכן כיון שעיניה יפות בוודאי כל גופה בתכלית היופי:
מרשית השנה כתיב חסר א' וכתיב השנה ועד אחרית שנה בלא ה' ונרא' בע"ה דהנה הספירות כל או"א כלול מעשר ועשר מעשר עד מאת שעולים עד אלף אלופו של עולם א"ס. ומ"מ אין בה אלא כקוד' קטנה וכל התשע' באין לה בסוד תוספת מוחין ובאה לה ע"י עיני ד' שדורש אותה להמשיך לה עיינין מוחין ונמצא כשהיא עדיין כקוד' קטנ' כלול מעשר עולים התשע' מדות כל או"א ממאה תשעה מאות ומלכו' אין בה אלא כקוד' כלולה מעשר וזה שאמר הכתוב מרשית חסר א' אלופו של עולם היינו קודם שמעלים אותה ונרגן מפריד אלוף מפריד אלופו של עולם משכונתי' ועולה רשית כמנין הנ"ל תשעה מאות ועשרה ומעלין אותה עד א"ס כתר וזה עד אחרית שעולה כתר עם הכולל וזה אחרית מתתא לעילא. שנה המדות נקראין שנה כמ"ש בזה"ק פ' פנחס [דף רמ"ח] וז"ל ועוד כבש אחד ושני כבשים בני שנה לקבל תלת ספירין שבעה כבשים בני שנה לקבל ז' יומין דסהירא בני שנה בני' דסיהרא דאקרי שנה שהיא מאינון שנים קדמוניות כו' ע"ש הכוונת דשנה נאמר על שארי ספירו' בחינת דכר אך שגם היא נקראת שנה שהיא חד מעשר מדות והבן. ולכן כתיב מרשית חסר השנה רומז למלכות ת' אחרונ' ועד אחרית שנה עד כתר שנקרא שנה כך הש"י יאיר עיני במאור תורתו:
ואגב אמרתי לרשום מה שחדשתי בתהלים בע"ה פקדת הארץ ותשוקקיה הכוונ' שפקר ד' את הארץ מ"מ ותשוקקיה כמו שפירשו המפרשים שהשקה אותה היינו שהשפיע בה רב טוב רבת תעשרנה הכוונ' מלשון עשר דתיקונה באה ע"י מצות מעשר לעשות אותה קומה שלימ' כלילה מעשר וכל הספירו' כולם כלולים מעשר והיא כלולה מכולם כמ"ש בת"ז אהבת כלולותיך שהיא כלולה מכולם אותיו' תעשרנה אותיו' עשר תנ"ה הוא שלשה אהי' במילואין הוא חותם ועיין בכוונת יוה"כ. החותם שעולה המלכו' עד אימא עילאה והחותם היא מאימא שלשה אהי' ע"ש:
פלג אלהים מלא מים היינו פלג היינו לחלק שם אלהי' היא אותיו' מלא י"ה הכוונ' למלאו' שם י"ה ויש בהשם זה שלשה מילואין יו"ד ה"י יו"ד ה"א יו"ד ה"ה עולה צ"א הוי' אדני כי זה עיקר עבודתינו ליחד הוי' אדני וכן עולה מים עם הכולל והיינו פלג אלהים לחלק שם אלהים מלא מים דע"י שמתיחדים הוי' אדני באים חסדים מים עם הכולל רומז לחסדים והבן:
והיה אם שמוע תשמעו
היינו אם שמוע תזכה שתשמעו כמו שפירוש רש"י ע"ש ושמיעה היינו הבנה שתזכה להבין סוד טעם המצות כו' לאהבה כו' דע"י שתבין טעם סוד והמצות יתקשר שורש נשמתו ממש לשורש המצות ותבער אש ה' בקרב לב האדם המשכיל לאהבה כו' ולעבדו:
ונתתי מטר ארצכם וכן בפ' תבא כתיב יפתח א' לך את אוצרו הטוב לתת מטר ארצך ויפלא מדוע כתיב מטר ובפ' אם בחקותי כתיב ונתתי גשמיכם והנה נראה לתרץ בע"ה דיש לדקדק עוד דאצל מטר כתיב מטר ארצכם מטר ארצך דמשמע דהמטר בשביל הארץ ובפ' בחקותי כ' ונתתי גשמיכם דמשמע דהגשמים בשביל האדם וכן כראה בש"ס מס' תעני' דאמרו שם גדול יום הגשמים כו' ואמרו שם דישועת פרה ורבה בו שנאמר תפרע ישע וגדול יום הגשמים כיום שנברא בו שו"א ישועה פרה כו' פרש"י מליצי יושר נכנסין לפניו ע"ש עוד בש"ע וכן בח"י ברכו' בתפיל' בעמיד' טבעו חז"ל גבורו' גשמים בתחית המתים ואמרו חז"ל שהגשמים חיים לעולם וקבעו מוריד הגשם ולשון ונטר קבעו בברכ' פרכס' ונרא' דהכל הולך אחר סוד הכוונ' מטר כתב ר"י לורי' זצוק"ל וז"ל היא סוד המ"ד היורד מלמעל' שעולים כנגדו המ"נ מברורי המלכים כו' עכ"ל וכל הברורים היא ע"י אכילה ושתי' ע"י גדולי הארץ ונראה עוד לומר בע"ה להוציא הארץ מקלל' לברכ' ברכ' עול' רכ"ז עם כ"ב אותיו' התור' שבאים מה' מוצאת הפה מלכו' פה. עולה מטר והיא לתיקון הארץ מלכו' וממנה פרנסתינו בסוד ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה כו' ועיין בכוונ' מוריד הגשם וז"ל היא הארת יסוד אבא הנקרא שביל י"ש ל"ב ע"ש עוד וי"ל עוד עם השלש' אותיו' עול' רצון צנור וע' בכוונ' מנחה בשבת וכן עולה משה עם הכולל והכוונ' על מוחין קדישין ובאמ' ת"ל כבר כתבתי דיריד' גשמים באים כשמתיחדים חתן וכלה וע"ש מה שפרשתי במ' תעני' מאמתי מברכין על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה ע"ש נפלאו' במ"ה) וכבר הזכרתי ת"ל סוד נשבע הקב"ה שלא יכנוס בירושלים של מעל' כו' ועיין בכוונ' ק"ש וגם מ"ש לעיל פ' ואתחנן דהכל כפי התעוררו' נשמ' צדיקים מלמטה כן לפי ערך זה נעשה למעל' שיתיחדו כל האורות העליונים ולהמשיך לתתא ולכן יש שינו ארבע' מיני ק"ש ע"ש ועוד לעתיד אנו מקוים להמשיך מפנימיות עתיק ולכן בק"ש עדיין אנו בהיכלו' בעולם הבריא' וזכור נוטר ובתפלה אחרי שאנו המשכנו בברכ' אבות מוחין דגדלו דאימא וגם דאבא ולכן כוחינו יפה להוריד סוד הגשם ע"י פנימיו' הכוונ' חיים לעולם דוגמת תה"מ ובברכ' פרנסה אנו מזכירין טל ולפ"ז נכון לומר דכאן מזהיר הקב"ה תשמעו אל מצותי קיום המצות כר מצוה וע"י כר מצוה אנו בודקין בחורין ובסדקין להעלות מברורי המלכים ובפ' בחוקותי פרש"י יכול קיום המצו' כו' הרי קיום המצות אמור ומה אני מקיים אם בחקותי תלכו שתהיה עמלים בתורה ואת מצותי תשמרו הוי עמלים ע"י לשמור ולקיים ויש כאן כוונ' פנימיו' דיפלא למה נקרא תור' חקת לפי פרש"י דבאמ' הכוונ' דהתור' מזהירה על כל איש מישראל הגם שלמד היטב ויודע כדת מה לעשות מ"מ זו מצוה להגו' בתור' והמאור שבה מאיר להאדם נגד עיניו וע' מ"ש לעיל מ' ואתחנן בענין אי לימוד גדול ע"ש דיש לימוד שהיא גדול ממעשה לחדש סוד התור' ובורא שמים החדשים ע"ש וגם מ' מ' בראשית מענין זה וזה נקרא חוקה דאע"פ שיודע אדם כדת מה לעשו' חוקה היא להגו' בה ומתחילה היא לאדם כמו חק שמקיים גזירו' המלך והמאור שבה מאירה לנגד עיניו וזוכה לבא לידי מעשה כמ"ש לעיל ע"ש:
והיה אם שמוע דמה שעשה הכתוב למטר פרט בפ"ע דאם ישמעו יזכו למטר ובאם לאו וכו' דהגשמים הם חיים לעולם ואין יורדין לעולם אלא באתערותא דלתתא ואד יעלה מן הארץ וכמו שאדם ביקש רחמים על הגשמים וירדו כן בכל עת וזמן מתאוה הקב"ה לתפילתן של צדיקים על הגשמים והענין מובן ע"פ סוד התורה והמצות שישראל מקיימים זה בעצמו היא איתערותא שמתעורר השכינ' ששוכנ' אתם וע"י ניבני' בחומ' שלימ' ומקשטים אותה לבא לפני המלך ותהלה לאל הארכתי למעלה:
ונתתי מטר ארצכם כמו שאמרו חז"ל שמפתח של גשמים אינו נמסר לשליח והיא ביד הקב"ה ומה שתמהו התוס' ריש מס' תענית וז"ל וא"ת והא אמרינן בסנהדרין דמפתח ש"ג נמסרין לאליהו וכו' נראה לתרץ בע"ה דכוונת ר' יוחנן שם בש"ס שאמר ג' מפתחו' בידו של הקב"ה הכוונ' שאינו מוסרים לממונים של מעלה וכשזוכים למטה שירדו גשמים נותן הקב"ה בעצמו ולא ע"י שליח וכן תחיו' המתים בעת שיעלה רצון הבורא יתברך שמו בעצמו יחיה אותם ולא ע"י מלאך ושליח והגשמים ביקש אליהו שיהי' נעצרים ולא יעלה לפניו שום איתערותא דלתתא כי אם לפי דבריו וכבר פרשתי ת"ל ע' בפ' האזינו שיש לפרש מאמר חז"ל בשעה שהוצרך אליהו להחיות את בן הצרפי' אמר לו הקב"ה שיחזור מפתח של גשמים פרשתי שם דאינו באפשרי להחיו' מתים אלא בטל תחי' טל פנימיו' ע"ש ולזה הוצרך שירדו גשמים שהם חיים לעולם וע"י הגשמים יורד הטל פנימה שנעצר לפעמים ע"ש והכוונ' ג"כ שהחיה אליהו שעשה התעוררו' גדול למטה להוריד ט"ת ושעתיד הקב"ה להחיו' בה המתים ולכן הוצרך אליהו להחזיר המפתח ש"ג הכוונה שיעלה לפניו איתערותא דלתתא על גשמים והוצרך אליהו בעצמו לעשו' איתערות' על הגשמים ולהוריד הטל של תחי' (וע' פ' האזינו ושם בארתי באריכו' ע"פ סה"ת וע' פ' תבא קצת מזה) והזכיר כאן מטר ולא הזכיר טל שאינו נעצר כמ"ש חז"ל דאינו באפשרי להעולם להתקיים בלא טל ובפ' האזינו בארתי דיש טל פנימי לצורך הוצאת נ"ח נעצר וט"ח להחיות העולם אינו נעצר:
יורה ומלקוש יורה היא אותיו' רי"ו גבור' ה' אחרונה דבנין המלכו' ע"י גבורו' ושורשם שלשה ע"ב חסד דגבורת היא צמצום שלא תקבל כ"כ בשפע רב ות"ל הארכתי במקום אחר בזה מלקוש עולה תע"י תנ"ה היא שלשה אהי' במילואין ונשאר עוד אהי' פשוט דהיא שורש השם הקדוש להורו' דלפעמים מקבלת ע"י אימא עילאה והבן:
ואספת דגנך כו' ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת וע' פרש"י ונראה לישב כפשוטו דהתור' מבטיח' ואספת כו' ונתתי עשב בשדך לבהמתך חי' בכלל בהמה שלא תכלה לחיה בשדה ולא תצטרך להוליך מן הבית לשדה בשום זמן ועת כמ"ש בפ' בהר ואכלת ושבעת דצריך להאכיל לבהמה קודם והדר ואכלת ושבעת.
בסוד התורה עש"ב ע"ב שמהן שדך היא שדה חקל תפוחין לבהמתך היא מדות מלכות וע"י שתקבל מ"מ השפעות טובות תשפיע למטה ותזכה ואכלת ושבעת כמו שפרש"י שתהי' הברכ' מצויה:
ושמתם את דברי ופרש"י ז"ל אף לאחר שתגלו תהיה מצוינים במצות כו' ונראה דיש לפרש דהתורה הזהירם ושמתם כו' וקשרתם ותהי כדאי מצו' אלו שלא תגלו מאה"ק ועוד י"ל דהזהיר' התורה וקשרתם שע"י זה תהיה השכינה עמכם לשמרם בגלות עוד י"ל דהתורה נותנו' עצה דאחר שיהי' בגלו' אזי יהי' קשה להמשיך מוחין דבדלו' השמו' הקדושים והעצה וקשרתם דתפילין של יד היא ע"י הרשימה והחתן בראותו שהמשיכה מוחין לובש קנאה וממילא והי' לטוטפת בין עיניך וע' מ"ש בפ' ואתחנן:
והיו לטוטפת בין עיניכם להבין דברי חז"ל לטטפת לטטפת לטוטפת הרי כאן ארבעה דברי ר' ישמעאל ר' עקיבא אומר אינו צריך טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים ולפי פירוש התוס' דבפרשת שמע ובפרשת והיה אם שמיע לטטפת חסר ובפרשת והיה כי יביאך מלא ואו בין ט' לט' ובאמת לפי הלכה שמקובל לכל חכמי ישראל שאנו נוהגין דגם בפרשה והיה אם שמוע היא מלא ואו קמאי ולפ"ז אי אפשר למדרש כר' ישמעאל ובוודאי קיי"ל הלכה כר"ע והנה ע"ד הפשט נראה בעליל שרמזו סודות נפלאים ומה שחנני הש"י קצת ארשום בע"ה טט בכתפי שתים והנראה בע"ה דמרמז על המוחין של סוד התפילין שהם חכמה ובינה דהיינו תפילין דרש"י מוחין דאימא ובינה דאבא נעשה מוח חכמה דאימא ונמשכין ומתלבשין מוח חכמה בנצח אימא ומוח בינה בהוד אימא ודעת תרין עטרין הם הם מתלבשין ביסוד אימא תרין עטרין ביחד ובראש ז"א מתחלקין ע"י ההיא קוצי דשערי דא"א ע"ש בכוונת:
ולכן נראה שר"ע בא לרמז בהכתוב המוחין מתתא לעילא ומתחילין ממוח הדעת ומפרש דאע"ג דביסוד אימא נכללין יחד החסד והגבורה מ"מ למעלה בשורשם המה מתחלקים שם ושורשם תרין כתפין דא"א ימין ושמאל ומשם נמשכו אל ב' עטרות היסוד דא"א ואח"כ נכללו ביסוד אימא והבן והנה רמזתי בכאן בקיצור כי ת"ל מצאתי בכתבי מ"ח הרב הקדוש מזידוטשוב זצוק"ל מזה באריכות.
ונראה עוד בע"ה בכתפ"י היא ר"ת "כתר "תפילין "פאר "ילבש דהתרין עטרין אמרו דירית ברא מאבא ואימא שיורד האור ממש. ולכן אמר בכתר תפילין פאר ילבש דהדעת נמשך האור ממש במוח ז"א ותפילין הם כתר על ראשו כתר נקרא גולגלתא המקיף את המוחין ובתוכו המוחין וכן התפילין הם כתר כמו גולגלתא ובתוכו המוחין הם הפרשיות פאר ילבש דתפילין נקראים פאר ביחזקאל בכתפי שתים שמתחל' כלולים ביסוד אימא ואח"כ בז"א בסוד תפילין נעשים שנים פת באפריקי שתים פת ר"ת "פאר "תפילין דמבואר למ"ש דרומז למוחין או"א. ואיתא דהם אחסנתיה דאו"א ומאירין לשם מלמעל' ע"ש בסוד התור'. באפריקי שתים דעיקר הארה באה לז"א מהשני עיטרין שממש האורו' בו משא"כ מוחין דחכמ' ובינה. והעיקר שנקראים תפילין פאר היא ע"י מוחין דאו"א חכמ' ובינ' ותפארת בנים אבותם. באפריקי שתים נרא' בע"ה אותיו' פאר מאפריקי נשאר יק"י יו"ד ר"ת יחבוש כמו שאמר הקב"ה ליחזקאל פאר חבוש עליך ק"י ר"ת "קדושה "ילבש ("קדוש "יקרא) ע"י מצוה זו נקרא קדוש ("קדושה "ילבש בא הרמז במוחין חכמה ובינ' דידוע דחכמ' נקרא קדש קדש לי כל בכור מוח חכמה) והכוונ' כמ"ש לעיל דאף ע"ג דחכמ' ובינה מתיחדים תמיד ולא מתפרשין כאן נחשבים לשני מוחין דבאים מלובשים בנו"ה דתבונה ועוד דחנו בארבעה חללי דגולגלתא דג"א ונחשבים לשני מוחין וכן התרין עיטרין לשני מוחין וע' מ"ש בענין כוונת השופר להסביר מאי דאתקין ר' אבוהו ומשם תבין יותר ותראה נפלאו' איך דברי חכמי הש"ס דבריהם בעומק סוד התור' הש"י יאיר עיני ואהי' כמעיין המתגבר נחל כובע מקור חכמה תורת אמת תהי' בפ' ואנצל משגיאות ח"ו ויטהר רעיוני לעבודתו יתברך ויתעלה ויתקדש ש"ש על ידי אכי"ר:
בשכבך ובקומך במס' ברכות פליגי ב"ש וב"ה:
ב"ש אומרי' בערב כל אדם יטה ויקרא ובבקר יעמדו שנאמר בשכבך ובקומך וב"ה אומרים כל אדם קורא כדרכו כו' ואיתא בזהר פ' תרומה (דף קל"ט) וז"ל מחלוקת דשמאי והלל דשמאי סבר בערב דקא כלולא נוקבא בשולטנאה איצטרך לגבי נוקבא דקא יטו ויקרא ובבוקר דקא שלטא דכורא בשולטנאה דעלמא עילאה אצטרך למיקם קמי' דדכורא כמה דאצטריך בתפיל' מעומד ובכל אתר דדכור' אתי וב"ה סבר אילמלא אשתכח דא לחוד ודא לחוד הכי איצטרך אבל כיון שאינן מחברין להון כחדא בחבורא דמ"ט פנים ובמ"ט תרעין לא איצטריכא לאפרשא דא לחוד ודא לחוד אלא לאשגחא דכולא חד בלא פרודא וכמה דאיזדנון לי' לב"נ הכי יימא דהא תרוייהו בחבורא חדא כמה דניחא להון והכי איצטרכו לאחזאה יע"ש עכ"ל ונראה בע"ה לבאר פלוגתא דב"ש וב"ה כיצד מרקדין לפני הכלה ב"ש אומרים כלה כמות שהיא וב"ה אומרים כלה נאה וחסידה והנראה בע"ה דפלוגתא זו תליא בפלוגתא הנ"ל בק"ש דאיתא בש"ע דעושין רקודין בקידוש לבנה דוגמת שמחת חתן וכלם ואיתא בכוונת שע"י רקודין אנו מצילין את המלכות כו' ואנו מעלים את המלכות יע"ש ובאמת עיקר כוונתינו להציל אותה מכל המקטריגים ולהעלות' ליחדה עם דודה ואנחנו עם בנ"י מספרים בשבחה בכדי להתעורר אהבת דודה אליה כמו בשה"ש שיסד שלמה המלך ע"ה וגם בזה שאנו מספרין בשבחה אנו מפייסין אותה על מיעוטה שתהא נכונה בראש ההרים ובזה כפרש פלוגתתן בש"א כלה כמות שהיא ופרש"י מה אומרים לפניה כמות שהיא לפי יפיה וחשיבתה מקלסין אותה כמו דס"ל לב"ש בק"ש דערבי' וב"ה אומרים כלה נאה וחסידה ופרש"י חוט של חסד משוך עליה הכוונה הגם שעתה בגלותה חוט של בעלה שהיא חסד משוך עליה כמו דס"ל בק"ש דאצטריך ליחדא להון בחבורא חדא אמרו להם ב"ש לב"ה לדבריכם הרי שהיתה חגרת או סומא ואת אמרת כלה נאה וחסידה והתורה אמרה מדבר שקר תרחק נראה לפרש בע"ה חגרת היינו דלית לה רגלין שתקום בגלותה כמ"ש בזהר בראשית בהקדמ' דלית לה תמכין דאורייתא דאקרין נו"ה תרין שוקין חגרת בגימטרי' תורה לרמז דלית לה תמכין דאורייתא או סומא הכוונה כמ"ש בזהר משפטים בסבא עילוותא שפירא דלית לה עינין ואמרו להם ב"ה לב"ש לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק הכוונה מ"ו בעולם העשייה שקרובה להחיצונים כמו דאיתא בכוונת חנוכה שתכלה רגל מן השוק רגל היינו מוחין ע"ב קס"א ושוק עולמות התחתונים ואיתדבקון בה הרע ליניק ממנה וצריך להמשיך לה מוחין ובכח זה יתפרדו כל פועלי און ממנה ישבחנה בעיניו הכוונה שע"י שמסתכל בה בעיניו ממשיך לה עיינין מוחין וממ"ש לעיל ארץ אשר עיני ה' כו' דורש אותה ע"ש הוי ישבחנה בעיניו על ידי שמסתכל בה משבחה בעיניו לעשות לה עיינין וכלה שעיניה יפות אין כל גופה. צריך בדיקה ועל ידי זה מעלים אותה ליחדה עם דודה ונזכה להיות מבני היכלא דמלכא בב"א.
למען ירבו ימיכם כו' אריכות ימים הבטיח להם חיים מע"ח ואמרו דע"ח מהלך ת"ק שנה כימי השמים על הארץ דמן השמים להארץ היא מהלך ת"ק שנה והבטיח להם חיים מע"ח מהלך ת"ק שנה:
מצות עשה לקרו' ק"ש בערב ובבוקר וחמורה מכל מצות עשה שיש בה קבלת מ"ש ויחודו ואמר ר"ש בן יוחאי דאם קורא ק"ש שחרית וערבית מקיים והגית בה יומם ולילה הכוונ' ע"י קבלת מ"ש לאמיתו ממשיך עליו עול מלכותו יתברך כל היום וכן כל הליל' וזמנה מעלות השחר עד סוף שלש שעות ור' שמחה כתב עד תחילת שעה ג' וראייתו ממה דתירץ בש"ס ריש מס' ברכו' כר' נתן דס"ל ג' משארו' הוי הליל' ופריך שם מהא דאמר דוד המלך ע"ה קדמו עיני אשמורו' כו' ותירוץ בש"ס שית דלילה ותרתי דיממא כו' אע"פ שדחו סברתו יש לחוש לדבריו ונחשב מעלות השחר כן משמע פשטא דהש"ס ואמרו חז"ל דהקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו ולכן צריכין לקרו' בזמנה בתפילין דייקא והחמירו האחרונים על ציצית ג"כ וע' בפ' ציצית מ"ש שם וע' בזהר פ' בלק בענין הינוקא דמשמע שמחמיר מאוד שלא לאחר הזמן וע"ש וכן בתיקונים עונתה עונת ק"ש ולדעת הרמב"ם היא ג"כ מצות עשה להתפלל ונשים פטורים מק"ש ובתפלה חייבים ויש להזהר לבל יקלו וגם לכל הפוסקים תפלו' כנגד תמידין תקנום וליחד מ"ד אבות תקנום וחז"ל הזהירו לסמוך גאולה לתפלה ובשבת כתבו הפוסקים דא"צ ונרא' הטעם דקיי"ל ק"ש כוותיקון דהי' גומרין עם הנץ ולהתפלל ביום יראוך עם שמש ובתמידין כתיב בחול בבוקר ומצוה מן המובחר להקדים להתפלל תיכף אחר הזמן דק"ש דלכתחילה וע' ברבינו יונה ברב אלפס. אבל בשבת כתיב ביום השבת משמע דא"צ להקדים אפילו לכתחלה ובזהר מחמיר מאוד בתפלה ובתיקונים סוף עשרים וחד:
מצות תפילין של יד ושל ראש מבואר הכל בפוסקים ובכתבי קודש תפילין דרש"י קדש והי' כי יביאך שמע והי' אם שמוע כסדרן בשל יד בבית אחד ובשל ראש בארבעה בתים וסודרן כסדרן לימין הקורא קדש כו' ולדעת ר"ת ג"כ לימין הקורא קדש והי' כי יביאך והי' אם שמוע שמע הויות להדדי ושיני"ן להדדי שי"ן של הבתים סמוך לפרשה קדש ולפרשה שמוע ולדעת שמושא רבא כפי אשר מצאתי בכתבי הקודש ר"י לורי' בספריו כמדומה לי שספר זה נקרא מעיין החכמ' סובר כדעת רש"י אלא שסובר שסדר זה לימין המניח ודעת הראב"ד כסברת הר"ת וסובר ג"כ לסדר אותם לימין המניח.
בהרמב"ם פ"א מהלכות תפילין (הלכה ז') כתב בכ"מ יש גורסין בהפך שזה החלק שממול השער נקרא דוכסוסטיס ושל ממול הבשר נקרא קלף. ונראה ראי' לזו הגירסא דכתב הרמב"ם שהחלק שממול השער היא דק ושממול הבשר היא עבה ובגמרא מס' שבה דר' מאיר הי' כותבה למזוזה על הקלף לפי שמשתמרת ומשמע דלפי שחלק דהעבה היא משתמרות יותר כן נראה להביא ראיה בע"ה:
ע"פ סוד התורה תפילין של יד היא מן הרשימה ונרא' בע"ה דהיא כקוד' העיקרית שנשאר בה נקראת כתר והתשע' באים לה מסוד תוספת ובאין לה מהחתן ז"א והאיש המניח היא במקום ז"א וקשור אותם כבקשתה שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך כו' והג' כריכו' הראשונו' על עובי הבשר בתפוח בציור שין רומז לג' הראשונו' חב"ד מוחין דבמנין עשר ספירו' לפעמים אין חושבין לכתר במנין שהיא גולגלתא והוא למעל' דבוק בא"ס ולפעמים דאין חושבין לדעת שהיא הארה ליחד ולחבר חכמה ובינה ואח"כ על הזרועה שבעה כריכו' נגד שבעה ספירו' בנין גופה והבן ואח"כ מתקנה בה ולובש תפילין של ראש וימשיך מוחין ואת הרשימ' ואחרי ששניהם המשיכו מוחין וראויה לקדושין נותן לה הקדושין על האצבע שלש בריכו' והש"י יאיר עיני להמשיך קדושת ציצית ותפילין כל היום מוחין קדישין:
מצות מזוזה אין לכתוב מבפנים אלא שתי פרשיות. ובחוץ שם שדי הכוונה שאמר לעולמי די שאין שום שליטה להחיצונים לבא להבית ולאתפשט הקדוש' חוצה שלא ינקו ח"ו נגד והי' אם שמוע שמבפנים להורות שהשם הוי' טמיר וגנוז וש"ש מבחוץ ואם זוכה האדם לשם שדי להיו' לו גבול לבל יתן כח ח"ו שינקו החיצונים וע"י ש"ש יוכל להגביל האור העליון להמשיך האור בצמצום שלא יתבטל ח"ו מגודל בהירות האור למשל דא"א לראות באור השמש וכן אם צריך להסתכל למרחוק ע"י שמצמצם ראיותו ע"י קנה שפופרת יוכל להביט למרחוק וכן מצינו בש"ס במ' עירובין על ר' גמליאל כ"כ אם יש לו מדה זו שהשתמש בה ה' בבריאו' עולם לתקן העולם במלכו' שדי ע"י זה יוכל האדם להשיג השם בצירוף והי' שהיא בפנים למזוזה וע' פ' וארא מ"ש בענין זה בע"ה ומזוזה חובת הדר היא לרחק החיצונים ולהמשיך הקדושה
איתא בש"ע יו"ד סימן [רפ"ו ס"ק ט"ו] וז"ל הבית אע"פ שאין לו דלתות חייב במזוזה ויש מי שפוטר והיא דעת הרמב"ם ז"ל ומקור דין זה היא מהגמרא דמסכת מנחות (דף ל"ג) וז"ל ריש גלותא בנא ביתא א"ל לרב נחמן קבע לי מזוזתא א"ר נחמן תלוי דשי ברישא ע"כ. ופירוש התוס' וז"ל ונרא' לפרש דהאי ביתא דבנה ר"ג היינו כגון פיתחא בין גברי לבין נשי דסליק מינה ומשום היכר ציר קאמר ליה תלוי דשא ברישא ע"כ. וכן כתב הראב"ד ז"ל כדברי התוס' והרמב"ם ז"ל הש"ב לחכמי לוניל שעיקר המשנ' תל הכתוב בשער שנאמר על מזוזת ביתך ובשעריך וכי בב' מקומות מניחים על המזוז' ועל השער ודבר ידוע שהשער הם הדלתות. וכן אמרו חכמים אחד שערי בתים כו' ולא אמרו פתחי שערי בתים כו' שכל פתח שאין לו דלתות פתח מקרי שער לא אקרי. וריש גלותא שאמר לר' נחמן לקבוע לו מזוזה על פתח שלא הי' לו דלתות לאו למימרא שהי' סבור שחיוב מזוזה על פתח בלבד אלא כיון שהעמיד המזוזה א"ל לר' נחמן להניח המזוזה של כתב על המזוזה דפתח ואח"כ יעמוד הדלתות. ומדברי ר"נ תלמוד דבר זה שהרי א"ל תלי דשא ברישא ולא א"ל תלי דשא או הא אין לו דשא עכ"ל הרמב"ם בתשובת והנה הדין שמדין הרמב"ם דריש גלותא ידע ג"כ שפתח שאין בו דלתות אינו חייב במזוזה וא"כ לפי דבריו ז"ל תקשה איך נעלם דבר זה מר"ג שסבר שמותר לקבוע המזוזה קודם הדלתות ושגג בדבר הפשוט לכל לומדי תורה שהיא תעשה ולא מן העשוי לכן נראה עיקר כדעת התוס' והראב"ד שחלק ביתו לשנים:
ולא ידע איך לקבוע המזוזה ולא ידע מהא דאמר רב יהודה אמר שמואל במזוזה הלך אחר היכר ציר ור"נ הודיע לו שצריך לתלות מתחילה הדלתות שיקבע המזוזה אחר היכר ציר והנה נרא' להביא ראי' לשיטת הפוסקים דגם פתח שאין לו דלתות חייב במזוזה דהא אמרינן פתחי שמאי [ובשאילתות דרב אחאי איתא פתחי שממה] פליגי בה ר' ניחומי ורב יוסף ח"א דלית לה תיקרה וח"א דלית לה שקפ' ואי סיד דאם לית לה דלתות פטורה ג"כ לא לישתמיט חד מ"ד ולימא דלית לה דלתות ועוד יקשה על הניתרי מ"ד דילמא הפירוש שממה דלית לה דלתות. ויתכן לשון שממה על הפתח עצמה ששמם דלית לה דלתות ולדעתי זה ראי' ברורה. והנה ת"ל מצאתי בשאילתות דרב אחאי גאון משבחא ז"ל שכתב וז"ל ומצויה להניחא בשקפא דימין כד עייל וכו'. וה"מ פתחי בראי אבל ביתא דאית פי' זבין ולא ידעינן סופי גוואי בהדין גיסא עיינין אזלינן בתר דמחית צינורא דדשא דאמר לי' ריש גלותא לר"כ קבע לי מזוזאי אמר להו לקבעו להון דשא ברישא דאמר רב יהודא אמר שמואל במזוזה הלך אחר הכרת ציר עכ"ל והנה המעיין בש"ס איתא קודם אמר רב יהודא אמר שמואל במזוזה הלך אחר היכר ציר ואח"כ איתא ר"ג בנה ביתא כו' והשאלתות כתב קודם ריש גלותא כו' וכתב ע"ז דאמר ר"י אמר שמואל במזוזה הלך אחר היכר ציר הרי שנראה בעליל ברור כשמש דמפרש הטעם דר"נ דאיירי בחולק ביתו לשנים וכמו שפירשו הראב"ד והתוס' והרא"ש ות"ל מצאתי כתיב שכן איתא ממש בבה"ג וז"ל א"ל ריש גלותא לר"ב קבע לי מזוזתא א"ל ליקמו להו דשי דאידע דא"ר יהודה אמר שמואל במזוזה הלך אחר היכר ציר ע"כ. ודבר ברור דאם הרמב"ם הי' רואה דברי השאילתות והבה"ג הי' חוזר מדבריו ולהלכה נראה מי שקובע מזוזה ומברך וסומך על השאילתות ועל הבה"ג יקבל שכר על הקרבה כ"נ בע"ה:
והא לכם מה שמעתיק בד"מ תשובת מהרי"ל וז"ל על ששאלת אי מחזי כיהורא מאן דמרבי במזוזה בביתו כיון שנתפשט המנהג דרוב העולם סומכין על המזוזה בבתיהם והשיב מי יתן והי' לבבם זה להסיר המכשול הזה שעוברים אדאורייתא ואדרבנן ולא נודע מאין הרגלים שממעטין במזוזה כ"כ במדינות אלו וכל בית שאין בו אלא בע"ה אחד ולא דרים בשארי החדרים סומכים בבית החורף אקשיטות נשים ולטינוף הילדים ובחדר משכבותיהם סומכין אתשב"ץ דס"ל דבמקום שאיש ואשתו ישינים אסור ובמרתף סומכים על הרמב"ם כו' וחצירות שלנו חשיבה להו מוקצה שאחורי הבתים כו' וכל הטעמים לאו דסמכו נינהו אלא כולם חייבים וכ"כ מוהר"ם דאין בו משום יהורא כו' ולכן טוב לקבוע מזוזה בכל החדרים וכן נוהגין בשארי ארצות ואשרי מי שמקיים מצוה זו כתיקונה עכ"ל והרב הט"ז נותן עצה לכסות ובמקום השם הנראה בחוץ יתן זכוכית ובזה בטלת טענות המקילין כו' וע"ש לשונו הזהב ומעתה כל הטענות בטילין ודברי תורתינו הקדוש' חיים וקיימים לעולם ועד ונזכה לקיים מצוה זו בכל פרטיה וכוונתיה וכל התרי"ג מצות באהבה ויראה אמן סלה:
וז"ל הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות מזוזה חייב אדם להזהר במזוזה מפני שהיא חובת הכל תמיד וכ"ז שיכנוס ויצא נפגע בייחוד השם שמו של הקב"ה ויזכור אהבתו ויעיר משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם ומיד היא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים אמרו חכמים הראשונים כל מי שיש לו תפילין בראשו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו מוחזק היא שלא יחטא שהרי יש לו מזכירין רבים והן הם המלאכים שמצילין אותו מלחטוא שנאמר חונה מלאך ה' סביב ליריאיו ויחלצם: