כליל תפארת חלק ד· רבי ישעיה שור
פרשת ואתחנן
ואתחנן אל ה' איתא במדרש שביקש תקמ"ו תפלות כמנין ואתחנן. ונראה בעה"י שרצה משה להתפלל תקט"ז להאיר למדת מלכות מוחין עילאין רומזין לחכמה ב"ד לחבר הוי' אהי' במילוי יודין אבא באמנא שעולים רל"ג ולחברם ע"י הדעת ושם הדעת אהו"ה היוצא מהכתוב "את "השמים "ואת "הארץ שנקרא בזה"ק גשפנקא דחתים ביה שמיא וארעא לחבר שמים וארץ ושם זה במילוי יודין עולה קס"ג. ונמצא עולים השלשה שמות שצ"ו וכוונת משה היה להמתיק את המאה ועשרים צרופי אלהים לכן חי מאה ועשרים שנה ומאה ועשרים יום נתעכב בהר ועולים ביחד תקט"ז והיא התפלל תקט"ו ורצה להתפלל עוד תפלה אחת להשלים אלו השמות. ואמר לו הקב"ה רב לך על תוסיף דבר אלי שאל יתפלל עוד פעם אחד שיהיה מכווין להשמות הנ"ל והבן כי קצרתי:
עוד נראה שהתפלל תקט"ו תפלות מכווין כמנין תפלה תפלה למשה ועשה תפלתו תחנונים וכוונת משה שרצה להעלות מדת מלכות לעולם הבינה להחמשים ש"ב כל אחד כליל מעשר עולה ת"ק לחבר שו"א ולדבק א"ע בעה"ח שאמרו חז"ל שע"ח מהלך ת"ק שנה והתפלל עוד חמשה עשר תפלות נגד י"ג מכילין דרחמי שאיתא בזה"ק שמתחילין באל והתפלל עוד שני תפלות נגד ה' ה' שאיתא בכוונת סודות נעלמים על מה שהזכיר משה ה' ה' קודם י"ג מכד"ר שמתחילין באל ואיתא בזהר בראשית וז"ל קב"ה גזור ואיהו מבטל ס"ד דאיהו מקטרגא במאריה לאו הכי אלא בגין דכד איהו קשור קשורין וידע ליחדא יחודא וכל אנפין נהירין וכל שלימו אשתכח וכלא אתברכה כדקא יאות כל דינין מתעברין ומתבטלין ולא אשתכח דינא בעלמא עכ"ל הזהר שם ועיקר כוונת משה לבא לא"י להאיר למדת מלכות להיות אור הלבנה כאור החמה ויהי' שניהם משתמשים בב"א. ואיתא בזהר בהקדמה ר' חזקיה פתח כתיב כשושנה בין החוחים מאן שושנה דא כו' מה שושנה אית בה תליסר עלין אף כנ"י אית בה תליסר מכילין דרחמי דסחרין לה מכל סטראה אף אלהי' דהכא משעתא דאידכר אפין תליסר תיבין לסחרא לכ"י ולנטרא לה עכ"ל והיה כוונת משה להאיר לכנ"י מאת י"ג מכילין דרחמי והבן:
ואתחנן למה תפס לשון חנון כבר תירוץ רש"י ז"ל. והנראה בע"ת דהנה היה כוונת משה רבינו ע"ה לבא לארץ הקדושה אשר מכוונת נגד ארץ עליונה ארץ חפץ ורצה לבא לתכלית השלימות אמרו חז"ל פני משה כפני חמה ורצונו הי' לבא להארץ להאיר אליה שהוא מרומזת נגד הלבנה המאור הקטן ולחבר שמשא וסיהרא ויהיה אור הלבנה כאור החמה ויהיה שניהם משתמשין בכ"א וראה משה והבין דהצריך להשיג מדת חכמה ע"ד שאמר הכתוב ה' בחכמה יסד ארץ בזה"ק באבא יסד ברתא והנה להאיר להארץ עליונה צריך להשיג מדת חכמה ואמרו חז"ל חמשים ש"ב נבראו בעולם וניתנו למשה חסר חד כו' הרי שבינה לא השיג בשלימות ואיתא שאחר שנסתלק מעולם הזה זכה והשיג להשער החמשים שהוא דבוק לחכמה תרין רעין דלא מתפרשין ואיתא בזהר פ' וילך אמר לו הקב"ה למשה אע"ג דאנת תשכוב עם אבהתך הא אנת קיימו תדיר לאנהרא לסהירא כמא דשמשא לא איתכניש אלא לאנהרא לסיהרא כו' עכ"ל ועל דא כתיב הנך שוכב כו' לאנהרא ליהושע עכ"ל ומכח זה זכה יהושע להנחיל לישראל את הארץ שהופיע עלי' אור הקדושת רבו משה. והדבר צריך ביאור רחב (עיין מ"ש בפ' קרח ת"ל דבנין המלכות היא ע"י גבורות ע"י צמצום אור וחסד דרכו להתפשט ועיין בענין ר"ה מ"ש ת"ל) וזה היתה עבודת הלוים והכהן בחינת חסד ושורשו מחכמה ולכן נמשח בשמן כמ"ש כמה פעמים שידוע שהארת אבא מגרש כל החיצונים שהיא קודש ממש ולכן נמשחו שאול דוד ושלמה בשמן כדי להאיר למדת מלכות הארת חכמה. וזה היה כוונת משה שישיג מדת חכמה כדי להאיר להארץ בתכלית השלימות ולכן אמר לשון חונן שהי"ג מדות מכוונים נגד הי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם ומדה הג' חונן ובי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן בנין אב הכוונה בנין המלכות ע"י אב' ובזה נוכל לפרש השאלה דאיתא בשו"ת הרב אלפס ז"ל שאל הא' וז"ל שאלה מפני מה אמרו חכמים יש אם למקרא ולמסורת ולא אמרו אב ואמרו בנין אב זה בנה אב ולא אמרו אם כו' עכ"ל הטהור ונראה בע"ה דאיתא בזה"ק דהותינו חמשים יום לקבל התורה דיצאו מסטרא דיובלא והמתינו חמשים יום נגד חמשים ש"ב ובאמת תורה שבכתב מרומז לשמים תפארת וע"ז אמר הכתוב כונן שמים בתבונה ולפיכך אמרו יש אם למקרא ולמסורות אבל תורה שבע"פ רומז להארץ ובנין המלכות ע"י י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם ובנין המלכות כתבתי לעיל הוא ע"י חכמה ה' בחכמה יסד ארץ כמ"ש בזהר באבא יסד ברתא דבנין המלכות תורה שבע"פ ע"י אב והיינו בנין אב ולא אם והבן והש"י יראינו מתורתו נפלאות ויצילנו מהשגיאות ונזכה להאיר למדת מלכות ולבנותה ולקשטה וליחדה עם דודה ב"ב ויושיע יהודה וירושלים אמן:
בעת ההיא לאמר שביקש מתנות חנם לאמר הכוונה שיהי' תפלתו שגורה בפיו ולכאורה יפלא אחרי שהיה כוונתו משה שהותר הנדר למה ביקש מתנות חנם ונראה בע"ה דאע"פ דהנדר הותר מ"מ רצה משה לתקן החטא שהיא הסיבה מונעת אותו מלבא לאה"ק ומצאתי בספירנא שכתב כעין מ"ש ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר שביקש מתנות חנם לאמר שיזכה שיהיה תפלתו שגורה בפיו:
אדני הוי' בניקוד אלהים ידוע שרומז לבינה ואמרו חז"ל שמשה זכה לבינה ומשה זכה וזיכה את אחיו עמו להמשיך מאת בינה אימא עילאה קישוטין לברתא הכלה מלכות שמים כו' ולכן נקרא איש אלהים בעלה דמטרוניתא ולכן אמר משה אדני הוי' בניקוד אלהים אתה החילות להראות את עבדך שהקב"ה ברוב רחמיו גילה לו מדה נפלאה אור גדול שלא זכה אדם בעולם. ולכן ביקש ואראה כו' בכדי לתקן מדת מלכות לעלות אותה לאימא עילאה.
אדני ה':
הוי' בניקוד אלהי' וידוע דשם אדני מורה על מדת מלכות שמוטה. בינה הוי' בניקוד אלה' מורה על יובל ובשני מדות מתנהג הש"י העולם ששת ימי המעשה וביום השביעי שבת וביוה"כ נתגלה היובל ובהם נעשה כל הנסים והנפלאות דמסטרא דיובלא יצאו ממצרים ובאמת הסוד גילה הקב"ה למשה ומשה רצה שיתגלה מכח אב הפועל ממש וזה נתגלה בארץ אחרי שיקיימו מצות התלויות בארץ ולכן נתאווה משה לקיים מצות התלויות בארץ:
אתה החילות להראות את עבדיך הכוונה שמשה אמר הלא נחביתי אל הכלים. ואמרתי שלח נא ביד תשלח כמו שפרש"י ע"י משיח שתשלח לעתיד והקב"ה אמר לו לכה ואשלחך כו' ואיתא במדרש אם אין אתה גואלם וכל הניסים והנפלאות ים ומן ותורה מן השמים לא היה באפשרי אלא ע"י משה ולא הי' באפשרי להנחיל לישראל את הארץ אם לא שיתגלה להם כל הנפלאות ויתפרש בשני אופנים א' שאתה החילות להראות אותם לי עבדיך ועוד אתה החילות להראות הכוונה להראות לעם בנ"י את עבדיך הראותה להם כל הניסים והנפלאות:
ועוד י"ל ע"פ מ"ש בפ' לך לך אל הארץ אשר אראך וכתבתי שם ה' אמר לאברהם מקור הקדוש' אין באפשרי שתראה ותשיג בחוץ לארץ אל הארץ אשר אראך שם תוכל ליראות מקור הקדוש' וכן כוונת משה אתה החילות להראות את עבדיך אע"פ שבחוץ לארץ לא יהי' באפשרי להשיג השגה גדול' אתה החילות להראות ה' הראה למשה. ועתה ביקש אעברה כא ואראה שע"י שאבא לארץ הקדוש' אראה בעצמו וכוונת משה למשל מי שהשתדל בצרכי חתן וכלה להלבישם וללמדם ולקשטם ולסוף ביקש שיזכה ליראות בשמחתם ובחופתם דעיקר תכלית כל הניסים והנפלאות בכדי שיבואו לאה"ק ויזכו לבנין בית הבחירה:
אעברה נא ואראה מה שאמר ואראה שנקראת עולמתא שפירא דלית לה עיינין. דעין נקרא השגחה שלא הי' עדיין כחה יפה להשגיח על בניה להשפיע להם כל טוב כמ"ש בזהר על ותקם ותעמוד בעוד לילה חיה חדא רחמנ'א שאזלת לאשכח מזונה כל הלילה ובבוקר פליגת וע"ש דברים נפלאים וכלה שעיניה יפות אין כל גופה צריך בדיק' וצריכין לה עיינין ובכח שמסתלק בה ממשיך לה עיינין וזה סוד הסתכלות בלבנה קודם חידושה ואמרו חז"ל אסור לקדש אשה עד שיראנה להמשיך לה מוחין קדישין ולהפריד ממנה החיצונים ולכוונה זו אמר ואראה:
ונראה עוד לפרש אעברה נא כל המסכים המבדילים ואראה את הארץ הטובה שלא נתקללה ההר הטוב הזה דאברהם קראה הר ויצחק שדה ויעקב זכה וקראה בית ובאמת איתא שמשה הי' מלגאו פנימיות מיעקב ולכן רצה בסוד הפנימיות ליראות בבחינת הר כמו אברהם וסוף כל הקדושות לבנין שמלבן עוונותיהם של ישראל ובאמת שמשה הי' פני חמה ודור באי הארץ הי' מבחינת יהושע פני לבנה ורצה למען קדושת הארץ להתמעט לכבודה להיות בבחינת לבנה וסבר שאח"כ תעלה עמו בפועל ממש. ולזה אמר ויתעבר ה' בי סוד העיבור מדה זו סוד ה' התעבר בשורש נשמתו ולא יכול להנהיג דורו של יהושע פני לבנה כו' ואמר ה' רב לך הכוונה ע"י מדה זו שאתה דבוק בה כבר עשיתה להתיחד האורות העליונים אל תוסיף:
ויתעבר ה' בי למענכם למען אשר תזכו עמי לבא בימי התחיה במהרה בימינו אמן. וכוונה פנימיות י"ל ויתעבר ה' בי למענכם לשון סוד עיבור שנתעבר בו ה' למענכם שאמר משה מה שזכה לקדושה גדול' להיות איש אלהי' שנתעבר בו ה' למענכם למען ישראל. ועתה לטובתכם ולא שמע אלי:
עוד י"ל ויתעבר ה' בי שזכה למעל' נפלא' ויתעבר ה' בי למענכם לטובתכם למען דור המדבר ולא שמע אלי ויאמר ה' אלי רב לך כמו שפרש"י רב לך הרבה מזה שמור לך רב טוב הצפון. עוד י"ל רב לך דידוע שנצרך לתיקון העולם לתקן רפ"ח ניצוצין ומשה זכה להיותו נקרא איש אלהי' תיקון פ"ו ניצוצין כמנין אלהים ונשאר עוד ר"ב נצוצים שלא נתקנו עדיין בשלימות ואמר לו ה' רב כמנין ר"ב יש לתקן עדיין והבן:
עלה ראש הפסגה ושא עיניך להסתכל בפנימיות קדושת הארץ ימה וצפונה ותימנה ומזרחה ימה רומז למערב ה' אחרונ' וצפונ' לה' ראשונ' תימנה דרום רומז לוא"ו ומזרחה רומז ליו"ד וצירוף ההוי' דה' אחרונ' נתעל' עד ה' ראשונ' אימא עילא' שיקשטנ' כמו שאיתא בזהר פ' אמור ואו החתן עולה ליו"ד אבא והקב"ה אמר למשה באדר ובת"ז איתא צירוף זה לחודש אדר ויוצא מהכתוב וצדק"ה תהי"ה לנ"ו כ"י ויהושע שהנחיל לישראל בכח קדושת משה (כמ"ש לעיל בשם הזהר) ולכן רמז בכתוב שבכח שם הוי' בשילוב זה ינחיל יהושע לפני "העם "הזה "והיא ינחיל כראה להסביר קצת דבחודש ניסן נגאלו ובאחד בניסן הוקם המשכן ונתיחדו החתן והכלה ולכן הצירוף מחודש זה שם הוי' כסדר יוצא מהכתוב "ישמחו "השמים "ותגל "הארץ שהשמים והארץ נתיחדו ומורה על רחמים פשוטים ועיין מ"ש בענין זה במקומו על מאמר חז"ל בניסן נברא העולם עיין שם דברים נפלאים בע"ה ותבין כאן ובחודש אדר התחיל להתנוצץ עת גאולה מדת מלכות עולה עד אימא שתזכה לקשוטין מאימא עילאה וצו את יהושיע וחזקהו ואמצהו הכוונה כמ"ש לעיל בשם הזהר דבכח קדושת משה ינחיל לישראל את הארץ:
ונשב בגיא מול בית פעור ובאוה"ח הקדוש עמד בזה מה בא הכתיב ללמדינו וביאר שבא להודיע שקבורת משה היה לבל תרים פעור ראש לקטרג והנראה בע"ה לומר ברמז כמו שכתב לעיל דיהושע בא להנחיל בכוחו של משה בכדי להאיר למידת מלכות בשלימות היה צריכין להמשיך אור החכמ' ובאמת גם בינ' לא היה יכול להשיג בשלימות ולא היה להשיג שער הנון ואח"כ השיג והאיר ליהושיע ובכוחו הנחיל יהושיע את הארץ שהופיע עליו אור קדושת רבו וע"י זה שהשיג השער הנון עלמא דחירות היגין על פעור ואיתא ג"כ שתולע מתגבר בכ"י ומכניעים אנחנו ע"י שם מ"ב אנא בכח השם הראשון 'א'ב'ג'י'ת'צ שעולה תולע ומכניע ואיתא על שם זה בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגלי' ובשתים יעופף:
בשתים יכסה פני' שלא ישלטו הזרים ויקטרגו ובשתים יכסה רגלי' שלא יקטרגו ובשתים תעוף להקדוש' למעל':
ויהיה פירוש הכתוב ברמז ונשב היינו ו"נ ש"ב בגיא איתא אבג"י בשתים יכסה פני' ובשתים יכסה רגלי' מול בית עם ב' תיבות עולה ת"צ. ובשתים אלו יעופף תעוף הקדושה פעור היינו מכח השמות הנזכרים תגין על פעור ותבין:
ועתה ישראל שמע אל החוקים
כו' אשר אנכי מלמד אתכם למען תחי' ובאתם וירשתם את הארץ כו' הכוונ' שמשה רצה לבא לארץ הקדוש' למען לעמוד על סודה ולעשות התיקון בשלימות לדור דורים ואחרי שלא זכה לבא הי' רצונו ללמד לבני ישראל שיזכו הם לישב על אדמת קודש:
לא תוספו על בדבר כו' ולא תגרעו ממנו לשמור את מצות ה' אלהיכם ונראה בע"ה שהזהירם לבל תוסיפו ולבל נגרע אפילו אם יהי' כוונתם שבזה שיוסיפו ובאו לידי שמירה והזהירם לבל יטו ימין ושמאל והש"י הזהיר ע"פ התורה אשר יוריך שניתן רשות לחז"ל לדרוש ע"פ התורה משמרת למשמרת וחוץ מהם חלילה לעשות מעצמו ולכן סמך ענין עיניכם הראות את אשר עשה ה' בבעל פעור כו' דכבר כתבתי לעיל בשם הזהר דכוונתם הי' בפעור לבזות ושגו ולא ידעו שעבודתה בכך ומזה תלמוד לבל לנטות מאת מצות ה' שלא להוסיף ושלא לגרוע:
ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום כפי מ"ש לעיל שפני יהושיע כפני לבנה והמה דורו של יהושיע ומחמת מיעוט הלבנה היא שליטת החיצונים ולכן צריכין להיות דביקים בו יתברך לבר לתת כח להחיצונים ולכוונה זו אמר להם ה' אלהיכ' לפי שהם בחינת יהושיע וע' בזהר בזה ועיין בע"ח בענין זה נפלאות:
ראה למדתי אתכם כו' כאשר צוני ה' אלהי והמעיין וידקדק שמתחלה אמר ה' אלהיכם. ועתה אמר ה' אלהי ולמ"ש יובן שפיר שמתחלה דיבר עם נוחלי ארץ שהם בחי' יהושיע ועתה אמר אלהי ותוכן כוונתו כמ"ש לעיל שרצונו של אדון הנביאים ללמדם שיקיימו ישראל המצות בארץ בכדי שיכלו הם לעשות התיקון בשלימות כמו שהיה כוונתו לעשות בארץ ולכן אמר להם ראה למדתי אתכם כו' כאשר צוני ה' אלהי שבחינתי שהי' כפני חמה וצוני ה' לעשות כן בקרב הארץ וע"י המצות האלו היה נעשה התיקון בשלימות ועתה אחרי שלא זכה לבא שמה רצה משה שיקיימו הם ואולי יזכו לעשות התיקון בשלימות והי' אור הלבנה כאור החמה כו'
ושמרתם ועשיתם שמירה קאי על מצות ל"ת דמתחלה צריכין להזהר לבל יעברו על מצות ל"ת ואח"כ ועשיתם ועוד י"ל דשמירה היא בלב שיהיה נחשב כל מצוה ומצוה כמוצא שלל רב ויהיה עומד ומצפה מתי יבא לידי ואקיימנה ואח"כ יזכה ועשיתם בפועל ממש:
כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה מתחל' אמר חקים ומשפטים דחק נקרא מה שהוא בלא טעם ומשפט מה שיש טעם ולישראל עם קרובו שנשמותיהם משורש ומוחצב מכסא הכבוד הם חקים לקיים גזירות המלך מלכו של עולם מבלי להתחכם וגם משפטים להבין טעם המצו' וכל כוונתי' ובעיני העמים המה חקים בלי טעם:
כי מי גוי גדול אשר לו אלהי' קרובים אלי' היא נתינת טעם כי לכן אמרו העמים רק עם חכם ונבון כו' שיראו שישראל מקיימים מצות מלכם וקדושם מה שנראה בעיניה' שהם חקים בלי טעם וע"י זה קרובים אליו:
ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים פ' רש"י הגוגים ומקובלים הכוונ' שכל החקים ומשפטים המה צדיקים הכוונ' צדקו יחדיו שכולם מורים על אחדותו יתברך ולכוונה אחת להעלות כל העולמות לשורשם וכולם לכוונה אחת מצומדים ומקושרים:
רק השמר לך כו' והודעתם לבנך כו' יום אשר עמדת לפני ה' אלהי' בחורב כו' דעיקר קיום התורה בשמחה היא ע"י שיקבלו פא"פ ונתקשרו נשמותם לאין סוף יתברך שמו ולכן מזהירם התורה והודעתם כו' זכור את היום אשר עמדת כו' ע"י שישימו על לבם קבלת התורה יבואו לידי קיום המעשה:
ואותו צוה ה' כו' ללמד אתכם כו' פרש"י תורה שבע"פ ע"כ כוונתו דדרשו חז"ל מה אני בחנם אף אתה בחנם ואיתא במ' נדרים וכן איתא בש"ע יו"ד (סימן רמ"ו סק"ה) וז"ל מקום שנהגו ללמוד תורה שבכתב בשכר מותר ללמוד בשכר אבל תורה שבע"פ אסור ללמוד בשכר וכוונת רש"י על דרשת חז"ל מה אני בחנם כו' ולכן פירוש דקאי על תורה שבעל פה:
ופן תשא עיניך כו'. כל צבא השמים כו' אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים הכוונ' שכל העמים הם תחת ממשלת שרי מעלה וטועים שכל שר מושך שפע לאומה ועובדים העמים להם ואתכם לקח ה' שישראל אינם נתונים תחות ממשלת השרים וחלק ה' עמו עיין בפ' האזינו מ"ש בזה ולכן למה תהי' טועים ואין לכם לעבוד כי אם לבורא שו"א ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים דמצרים המה תחות ממשלת השרים והיה לעת ההוא כל הע' אומות משועבדים למלך מצרים וישראל שהם תחת הקב"ה בעצמו ולכן הוציא אתכם להיות לו לעם:
וה' התאנף בי כו' הכוונ' שמש' חשש שבסיב' זו שלא יבא משה עמהם לארץ ישכחו הברית אשר כרת עמם ה' כמ"ש ויעבדו את ה' כל ימי יהושע וימי הזקינים כו' לפכך הזהירם הרבה השמרו לכם כו' תתינת כל אשר צוך ה' אלהיך ופירש"י כפשוטו אשר צוך שלא לעשות ונראה לומר שבא לרמז ולהזהיר לבאי בסוד ה' ליחדו כמ"ש בש"ע ליחד השני שמות הוי' אדני ובפרט בזהר ובת"ז שאנחנו מצווים לקרוא בשמו על שם פעולתו ומזהיר הכתוב שחלילה לחשוב איזה תמונה בשמות הקדושים ובמרכבה עליונה ובכסא כבודו כי הכל אורות עליונים רוחנים אשר האציל מאתו יתברך להנהגת העולם וצריכין אנחנו ליחדו וזה כוונת הכתיב ועשיתם לכם פסל תמונת כל להדמות לאיזה צורה ח"ו אשר צוך ה' אלהיך ליחדו ולחבר שני השמות הוי' אדני ונקרא לחכמי המקובלים ליחד קודשא ברוך היא ושכינתא וע"כ מזהיר הכתוב שחליל' לחשוב כי אם שהיא א"ס ואין תכלית ולית מחשב' תפיסא בי' כלל אפי' לצייר בקוצי של יוד כי הכל עבור אנחנו להשיג ע"י זה איך לעבדו ולהבין טעם המצות ולמסור נפשו על קדושת שמו יתברך ויתעל' כמו שאמר התנא באודרא נשא התנא הקדוש ארור האיש אשר יעש' כו':
ואמר המגיע להסיר מכשול אשר הביא כו' כגון מצחא דגולגלתא שערי דרישא וזולתם מהכלים הגשמים ותארים אחרים שתאר בהם ה' יתברך הלא המה מורים מדות וספירות וענינים פנימיים שכליים וכל האברים שכנו חכמים הללו הם לדמיון וסימנים לדברים סתומים ונעלמים לא לשום דבר גשמי וחומרי חליל' וחס כי אין דמיון בינו י"ת ובינינו בשום צד מהצדדים וכ"ש מצד העצם והתבנית ע"כ ומרמז כאן הכתוב כה' אלהיך אש אכל' הכוונ' אורות עליונים קדושים רוחניום והבן:
אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו הכוונ' פל שאנו מצווים ליחדו שמו יתברך לידע איך שמו נקרא עלינו ולדבקו בו וליחדו ע"י הטמיר ונעלם ובכדי להכירו מתוך פעולתו השפיע אורו יתברך על אותיות השם בכדי להיטיב לבר ותי' להיות סולם מוצב ארצה ולעלות למעלה ראש עד קיצי של יוד ולהמשיך משם אור קדושתו עד למטה מקום שכונתו מדת מלכותו כנ"י ועל ידה משפיע לעם קרובו כפי שהיא מקבלת מלמעל' ומחמת שאין אנו בתכלי' השלימו' נרא' לנו לפעמים רחמים ולפעמים מתנהג במדת הדין אבל באמת היא יתברך שלם בכל מידותי' במקום שנרא' שמתנהג בה"ד האלהי' תקיף ובעל היכול' ובעל הכוחו' כולם שווה נכלל מדת רחמנותו הוי' וע"י י"מ שיעש' דין מכח שם אלהי' מדת הדין ושם פעל רחמים ה' הוי' רחמים לישראל ולכן מספר הכתיב השמע עם קול אלהי' מדבר מתוך אש דהוא מה"ד כאשר שמעת אתה ויחי או הנס' אלהי' מזכיר ג"כ שם אלהי' דשם אלהי' יעש' נסים ונפלאו' ככל אשר עשה לכם ה' הוי' רחמים ונמצא מוכח שאע"פ שהי' מתנהג בכח שם אלהי' מה"ד שמה היה שם הוי' רחמים ולזה אמר הכתיב אתה הראת לדעת שע"י י"מ הראת בעיניך לדעת שתדע כי ה' היא האלהי' ליחדו כי היא אחד יחיד ומיוחד במקום שהתנהג במה"ד שמה היא הוי' רחמים אין עוד מלבדו כ"י 'י 'הוא 'האלקי' 'אין עוד מלבדו ר"ת אהי' כמ"ש כמה פעמים דשם האלהים מורה על בינת דמינה דינין מתערין ולהורו' דשם זה מורה על בינה נרשם בר"ת שם אהי' בינה ולהורות שהדין היה ברחמים והבן:
מן השמים כו' הכוונ' דידוע דשם הוי' רחמים לזה רומז שמים והארץ רומז למדת מלכות אדני וצריכין לכוין הוי' בקול והדיבור אדני וליחדם כמ"ש בזהר נרתקי דיל' אדני הכוונ' ששם הוי' רחמים בפנימיותו וכ"כ הקול הוא פנימי והדיבור מבחוץ וזה כוונת הכתוב מן השמים השמיעך את קולו שמשם בא הקול היא בחינת הוי' ועל הארץ הראך את אשו הגדול' הכוונה שגם על הארץ זכית לראות אשו הגדולה ודבריו שהיא בחינת אדני דיבור שמעת מתוך האש:
אז יבדיל משה שלש ערים סמיכות הפרשה למ"ש לעיל. דכוונת מ"ר ללמד לבני ישראל דרך חיים ותוכחת מוסר השכל ושיזכו לדבק נפשותיהם לע"ח. ומי שהרג בשוגג גורם להזכיר ח"א וקין אילנא דטוב ורע ולכן הבדילו ערי מקלט ערי הלוים שלא חטאו אחר מעמד הר סיני ושם זכו לתורה שנקראת עה"ח ולכן ערים אלו קולטות לדבקו בע"ח ועיין מ"ש בענין זה פ' מסעי בע"ה:
והנראה דכוונת משה שיזכו ישראל לחדש העולם שנברא בעשרה מאמרות נגד עשרה ספירות ונגד זה הי' עשרת הדברות הפריש והבדיל משה שלש ערים בע"ש בכוונת שמתחילה כתקנו השלשה ספירות נצח הוד יסוד ואח"כ באה"ק הבדילו עוד שלשה שיתקנו להיות שולט שם עה"ח היינו חג"ת ששה קצוות ארבעה רוחות העולם שו"א דשלמה עסק בבנין בהמ"ק דמתחילה דוד זכה למ"מ שעסק בבנינה ובנה היסודת ושלמה זכה להקימה ולבנותה ולקשטה וליחדה עד דודה והכל ע"י שלשה הראשונות כמ"ש לעיל כמה פעמים ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו וכתיב וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת ונתיחדו ע"י בנין הבית כל העשר ספירות דחכמה דבוקה בכתר בא"ס. יבדי"ה מש"ה של"ש ערי"ם ס"ת שלמה לרמז שמשה התחיל להתיקון ונגמר ע"י שלמה ועיקר הגמר יעשה ע"י ביאת מ"צ בב"א:
וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל ופרש"י זו שהיא עתיד לסדר אחר פרשה זו אלה העדת כו' אשר דיבר משה כו' בצאתם ממצרים ופרש"י הם הם אשר דבר בצאתם ממצרים חזר ושנאה להם בערבות מואב אשר בעבר הירדן:
וצריך להבין למה אמר התורה אשר שם משה ואמר אח"כ אשר דבר משה ולהבין גם כן למה מזכיר לסימן בעבר הירדן ופירוש כ"כ לחזור בארץ סיחון כו' אשר הכה משה כו' וירשו את ארצו והנראה בע"ה למ"ש לעיל סוף פרשה אלה הדברים שע"י שנתקדשה ארצם בקדושת א"י ולכן חזר ושנאה להם דאין תורה כתורת א"י. ולכן כתיב וזאת התורה שזכו להתורה בשלימות כאשר ניתנה אשר שם משה ולא כתיב אשר דיבר משה דשם ממש לפניהם לבאר טעמיה וסוד מצפנותיה כשלחן הערוך והמקום גרם להם שנתקדשה בקדושת הארץ וחזר ואמר אלה העדת כונו מפרש"י הם הם אשר דיבר משה בו' בצאתם ממצרים להורות ההפרש והבדל שבצאתם ממצרים לא זכו להיות שם לפניהם התורה בשלחן הערוך וכתיב ודיבר העדת והחוקים והמשפטים ואח"כ בעבר הירדן קדושת המקום גרמה להם שזכו וזאת התורה בשלימות אשר שם משה לפני בנ"י יזכו לדעת סודה:
פנים בפנים דיבר ה' עמכם ובפ' תשא כתיב ודיבר ה' עם משא פנים אל פנים שמשה זכה לאספקלרי' המאירה וזכה שיתגלה אלי' פני ה' וזכה שפניו יסתכלו נוכח פני ה' בלי שום מסך המבדיל והיינו פנים אל פנים משא"כ ישראל הגם שגילה ה' פניו נוכח פניהם לא זכו לקבל הדיבור מפי הקב"ה ומשה הי' בניהם מסך המבדיל ולכן כתיב פנים בפנים שנתגלה פני ה' נוכח פניהם ומחמת שלא דיבר אליהם ממש לא יתכן לכתוב פנים אל פנים שלא דיבר נוכח פניהם ולכן כתיב לשון נסתר פנים בפנים שנתגל' פני ה' והמה הסתכלו וראו באספקלרי' המאיר' וכל העם רואים את הקולות שראו ממש אלא שלא זכו להיות הדיבור אל פניהם ממש לכן לא כתיב אל פנים. ומפרש משה מדוע לא היה אל פניהם. ומפרש אנכי עומד בין ה' ובניכם ולכן לא הי' פנים אל פנים ממש ואעפ"כ זכו שהי' פני ה' נתגלו ופניהם נוכח פני ה' אלא שהדיבור לא הי' אל פניהם ממש:
ולא עליתם בהר לאמר נרא' לפרש לשון לאמר ונרא' בע"ה דמה שכתב ולא עליתם בהר לא קאי אלמעל' להיות נתינת טעם אמאי שכתב למעל' כי יראתם מפני האש ולכן לא עליתם בהר דבאמת כתיב בפ' יתרו וירד משה ואח"כ כתיב וידבר אלהי' כמ"ש במדרש שהשתיק לכל הנבראים בשעה שאמר אנכי שהיא לבדו ואין בלתו. ולכן נראה ולא עליתם בהר ענין היא בפ"ע ומפרש הכתוב טעם שלא עלו בהר שגם משה לא עלה היא מטעם לאמר אנכי ה' אלהיך ולכן לא הי' יכול שום נברא לעלות בשעה שאמר אנכי ה' אלהיך להאמין שאין אלהי' מבלעדו בלתי לבדו הוא:
לא תשא כו'. כ"י ל"א ינק"ה ה' ס"ת אהי' שגרם למנוע השפעות אימא שמשם יורד השפע לז"א החתן ומשם למלכות וע"י שמונע השפע מאת החתן להכלה וגורם ונהר יחרב ויבש כמ"ש בזהר על הצדיק אבד אבד נבוע דילי' ע"י שאינו משפיע למטה אבד נבוע דילי' ומינה דינין מתערין ולכן נפרעין ממנו ומשפחתו שגורם הפגם למעל' ראש:
שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה' אלהיך ופרש"י קודם מתן תורה במרה וכן מבואר בש"ס והתוס' תמהו דלמא קאי כאשר צוך במן דשם כתב ג"כ שבת בפרשה ונרא' בע"ה כאשר בארתי ת"ל דהוון לא ירד בשבת דהמן ירד מאת עתיקא קדישא כמ"ש בזהר דאקדוש לתתא דכל דיבר רוחני שבא לעת"ן נתגשם קצת ומתלבש בכלי בחינת גוף ובאמת אע"ג שגם הבלי היא רוחני מ"מ בערך פנימיות נחשב לכלי וישראל ע"י שטעמו טעם מן והרגישו בנפשם גודל קדושתו להתלהב לעבוד' תמה ולמסור נפשו על קדושת שמו יתברך ולהעלות נשמתו עד מקור ושורשו של המן שבא משם בסוד אור חוזר ולכן בשבת קודש שכל העולמות זוכים להעלות נשמותם עד לשורשו של המן שמשם חיותם ומזין הרוחני וזוכים בצפרא דשבתא לסעודתא דעתיקא קדישא לעילא ולא להוריד לתתא [ואפס קצהו תראה באלשיך הקדוש] וטועמים טעם עתיקא קדישא לעילא ואיתא בזה"ק זכור לדכורא בחינת חתן הרומז ליום השבת ושמור לנוקבא רומז למדת ליל שבת הכלה ולזה רמזו בש"ס דיליף ג"ש דבשבת ניתנ' תורה דזכור את יום השבת נאמר בעצומו של יום דשמור מורה על ל"ת בחינת ירא' וזכור לדכורא מדת יום מצות עשה אהבת הבורא דבליל שבת אנו מקבלים פני הכלה ואומרים לכה דודי לקראת כלה להקימה ואח"כ אתה קדשת קידושין ובש"ע מברכין שבע ברכות ובשבת שחרית ומוסף שעולה עמו ונותן לה סבלונית שני לוחות אבנים ותוספת כתובה ומתנתא פנים חדשות באו לכאן ועל תוספת שמחה מברכין שבע ברכות בכל פעם וטועמין טעם עתיקא קדישא ונראה בע"ה לומר טעם הא זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו מה טעם כתיב בדברות הראשות בפ' יתרו זכור ובפ' ואתחנן כתיב שמור ונראה בע"ה לפרש מה שאמרו חז"ל זכור ושמור בד"א נאמרו מה שאין הפה יכול לדבר ואין האזן יכול לשמוע הכוונה שנתיחדו החתן והכלה ביוחד נעים ואמיתי שאין הפה יכול לדבר ואין האזן יכול לשמוע הכוונה להבין עומק הדברים עד תכליתן ובדברות הראשונות כתיב זכור בחינת יום השבת דאיתא בזה"ק דבאתר דאיתכללו זכור ונוקבא לית שבחא אלא לדכורא דהכוונ' דהכלה נכללה בו ובמעמד הנבחר שהיו ישראל במדריגה עליונה שפסקה זוהמתן השיג בחינת זכור וזכור עולה מנין. ע"ב קס"א הוי' אהי' במילו יודין רומז למוחין קדישין שקיבלו מלעילא ובדברות האחרונות שנפלו ממדריגתן והקב"ה אמר למשה לך אמור להם שובו לכם לאהליכם כמ"ש בזהר פ' בהעלותך שירדו ממעלתם לבחינת נוקבא ולכן לא השיגו אלא בחינת שמור.
זכור ושמור בדיבור א' נאמרו כו' ואין האוזן יכול לשמוע והעיקר הרבותא שהשמיע הקב"ה לעם קרובו להיות שומעים מה שאין האוזן יכול לשמוע וכן אנו אומרים בהזמר של לכה דודי השמעני אל המיוחד והבן ובחינת שמור היא בחינת ליל שבת ובמן שירד בבוקר ולכן נתגלה להם ביום השבת בחינת זכור ומזה כשמע דלא קאי כאשר צוך במן דבמן השיגו בחינת יום השבת בחינת עתיקא וכאן כתיב שמור וע"כ צ"ל דבחינת שמור קאי על מרה וכמו שעתה אור קדושת שבת הנפלאה אינו מתגלה בפ"א ובלילה אנו משיגים בחינת שמור חקל תפיחין ובשחרית עוד יותר ויותר כפי המבואר בכוונת ובמנחה עולים עד דיקנא כו' כן הנחיל הקב"ה במרה בחינת שמור קדושת ליל שבת ובמן בחינת עת"ק ובמתן תורה הקב"ה בדמה להם כזקן הכוונה שהשיגו בחינת דיקנא ולפ"ז יש לתרץ מה שהקשה התוס' עוד על מה שאמרו חז"ל אילמלי שמרו ישראל שבת ראשונה כו' אמאי קורא במן שבת ראשונה הלא עוד במרה נצטוי ולמ"ש ניחא דקורא ש"ר לבחינה זו שקובלו במן קדישת עתיקא שלא השיגו במרה ות"ל תרצתי עיין בפ' יתרו עוד בדרכים פשיטים ת"ל הש"י יראינו מתורתו נפלאות:
שמור 'את 'יום 'השבת 'לקדשו ר"ת סיר השירים אשר לשלמה ישקינו אשר לשלמה מפרשים להמלך שהשלום שלו השיר כפול מה שמשבחת מדת מלכות כנ"י למלך שהשלום שלו ומה שהיא משבח להכלה החביבה ובא הרמז כאן כמ"ש למעלה דשמור לנוקבא ומרומז שבשבת מתעורר שני השירים שבת ר"ח "שבת "ברכה "תורה שע"י קדושת שבת מתקנים עם שביתות הלט' מלאכות זוכים להפוך הקללות לברכה וזוכים לתורה עה"ח עוד יש לרמז שבת. "שבת "ברית "תפילין שבשבת זוכים לתפילין רוחניים:
שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך כו' ודרשו חז"ל במרה ואמרתי להבין הדברים בפשיטות דשמור היא ל"ת ובאמת בכל התורה הלא תעשה היא לשמירת הנפש שיהיה נפשותיהם נקיים וטהורים ויהי' כלי המוכן וראי' לקבל קדושה ע"י מצות עשה וגם בתוך ל"ת יש אור רוחני על מניעת הרע ע"י קיבול עול מלכותו ואמרו חז"ל ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה וזוכה שמשפיע עלי' הקב"ה אור קדושתו וכמו שמצות עשה רומזים לאברי' של אדם והגידין למספר ל"ת וכמו שבכלל האבירים הם הגידין וכן נכללים הל"ת בכלל המצות עשה והל"ת הם המסייעים לשמירת הנפש שיהיה טהורה שיבחר בו הקב"ה שיהיה מעבדי' משרתיו עושי רצוני לקיים מ"ע וכן במצות שבת ל"ת היא שמור מלחללו הוא שמירת הנפש ואח"כ זוכים לזכור ליום השבת לקדשו להמשיך אור קדושתו ובש"ס יליף ג"ש דכ"ע בשבת ניתנת תורה דכתיב זכור את היום אשר יצאתם ממצרים וכתיב זכור את יום השבת מה להלן בעצומו של יום כו' ונראה דמרמז לכוונה פנימיות דבעצם היום הזה שיצאו ממצרים הוכרח הקב"ה להגלות בכבודו ובעצמו לבטל כח הקליפה קשה ונתגלה אור הגדול חמשים ש"ב ונתיבות הכחמ' עיין בסוד כוונת הכוסות ומצות מצה ע"ש אך שאחר יום הא' חסרו הקדושה אך שנשאר רשומה בכדי שיעשו תשובה ונאהב' לזכך ולטהר נפשותם בימי הספירה ויכלו להשיג שער החמישים במתן תורה ובכל דור ודור חייב אדם ליראות א"ע כאלו היא יצא ממצרים להכין א"ע בהכנה דרבה שיופיע עליו הקב"ה אור קדושתו ביום א' דפסח ולילה כיום יאיר בכדי שיוכל אח"כ בימי הספירה לבא למעלה עליונה במתן תורה וע"ז הזהרה התורה זכור את יום היינו בעצומו של יום בעת שהשיגו אור המופלא זכור את היום שיכלו להשיג בכל שנה ושנה עוצם קדושה זו ממש ולא יגרע ויחסר כן זכור את יום השבת נאמר בעצמו של יום מתן ד"ת הקדושה שהשיגו קדושה גדולה ונפלאה שנזדככו נפשותיהם ע"י אכילת המן וע' במקומו מ"ש ת"ל דממש אותיו' קדושות שבהם נבראו שו"א ירדו בכדי שיוכלו לחדש שו"א החדשה ע"ש פ' המן ופסקה זוהמתן והי' מוכשרים להשיג אור נפלא עוצם קדושת שבת להשיג התורה בכל כוונותיה ונאמר זכור את היום עוצם הקדושה זו ולא יגרע ולא יחסר ובאמת זכור ושמור בד"א נאמרו ואמאי נאמר בדברות הראשונות זכור לחוד ולא כתיב כאשר צוך די"ל למ"ש דהזהיר התורה על עוצם בהירות הקדושה הנפלאה שהשיגו אז ומגודל ביטול מציאותם לא שייך להזכיר שישמרו שלא לחלל ומהאי טעמא לא כתיב כאשר צוך דאע"פ דבמן השיגו בששת ימי המעש' קדוש' נפלאה ובשבת טעמו נשמת המן מ"מ נגד קדושה זו שהשיגו במתן תורה לא יתואר שום זמן ובדברות האחרונות שמשה מדבר כפי שנפלו ממדריגתן והלואי שישיגו בחינות שמור שלא לחלל וממלא תחיל עליהם קדושת שבת וכמו שאמר כתיב כאשר צוך ולא יתכן במן דגם במן השיגו קדוש' נפלא'. ועתה הלואי שישיגו בחינת שמור היינו מה שהשיגו במרה מצות ל"ת דבמן השיגו ג"כ קדוש' גדול' בחינות זכור אך לא כמו שהשיגו במ"ת:
ובזה מתורץ מה שעמד ע"ז באוה"ח אמאי כתיב בפ' יתרו הטעם כי ששת ימים עשה ה' ובפ' ואתחנן וזכרת כי עבד היית כו' ולמ"ש נכון ת"ל דבפ' יתרו זכור את יום השבת להזכיר עצומו של יום שניתן השבת במ"ת עוצם קדושתו ונתחדש מ"ב והי' קדושת שבת כמו שעלת' במחשבתו של הקב"ה קודם החטא כמ"ש בע"ח שאם לא חטאו אדם הי' זוכה בשבת לקדוש' גדול' ונפלא' אבל אחר החטא דיו שקדשת שבת תגון עליו ע"ש ובמעמד הנבחר שפסק' זוהמתן זכו לקדוש' גדול' כאלו לא חטא אדם שהי' זוכה כן זכו הם ולכן כתיב הטעם כי ששת ימים להזהיר שיכינו א"ע להמשיך קדוש' גדול' ולחדש מ"ב:
אבל בדברות האחרונות כתיב שמור שישמרו מלחללו וע"י זכו להעלות למעל' ראש כי הטעם שתקיום מצותיו ול"ת בבחינת עבד ונזכה לשבת הגדול כמו במעמד הנבחר בב"א:
ששת ימים תעבוד הכוונ' כמ"ש למעל' בשם הרמב"ם שתעבוד לה':
ועשית כל מלאכתך ועשית לשון תיקון לתקן כל הל"ט מלאכו' ויפלא אמאי בפ' יתרו כתב אחר וגרך אשר בשעריך מסיים כי ששת ימים עשה ה' כו' ע"כ ברך ה' את יום השבת ויקדשהו וכאן מסיים למען ינוח עבדך כמוך וזכרת כי עבד היית כו' ע"כ צוך ה' אלהיך לעשו' את יום השבת. וכמ"ש לעיל נכון לומר דבפ' יתרו מדבר שהשיגו בחינת זכור והי' במדריג' עליונ' והשיגו קדושת שבת שמורה על חידוש העולם כמש"ל וע"ש בע"ה כמו שמדקדק זהר דלא כתיב בששת ימים וכתיב ששת ימים והפירוש הנכון ששת עשה ה' בששת ימים רומז על ששה ספירות עשה ה'. היינו הויות הימים יש מאין ושגם שהכל במאמר עשה שייך אף עפ"כ לשון עשיה שעשה דהימים נעשו שעשה ה' משא"כ ביום שבת קודש המדקדק שבכל ששת הימים כתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד וכן כולם אבל בשבת לא ככתב הויות הימים ויכולו השמים והארץ כו' ויכל אלהים ביום השביעי דהויות היום שבת נתהוה מהשביתה ששבת מכל מלאכתו והדברים עמוקים ורחבים מני ים והמשכיל יבין בע"ה והשיגו גודל קדושת שבת להעלו' כל העולמו' לשורשם לשלשה הראשונות ולהמשיך משם קדוש' להעולם לחדש מ"ב לחדש ששת ימי המעש' וע"ז רמזו חז"ל אלמלא שמרו ישראל שני שבתות מיד נגאלין דידוע דא"א לקבל על עצמו קדושת שבת אם לא שמכין א"ע בששת ימי המעש' בהכנ' דרבה וע"י זה הופיע עליו ה' קדושת שבת מתנה טובה וע"י קדושת שבת ממשיך על עצמו קדוש' עליונ' איך לתקן ששת ימי המעש' וכל עוד שמקדש א"ע ביותר עוד יותר זוכה לקדוש' נפלא' בשבת הבאה. וע"ד פנימיות התור' בארתי כמ"ש לעיל דשבת מעלת כל העולמו' והנך ששת ימים הרומזים לששת מדות בחינת ז"א ובשבת מתיחדין עם מ"א ועולים לשלש הראשונות עד בחינת כתר כו' והבן:
לפי המבואר בכוונות וזוכה ע"י קדושת שלש הראשונות לחדש ששת ימי המעש' כמו במעש' בראשית כמו שבראם הש"י ה' בחכמ' יסד ארץ כונן שמים בתבונ' בדעתו תהומות נבקעו וע"י שמחדש הששת ימים זוכה לשבת כמו שבת בראשית והמעיין ימצא בע"ה רוב פעמים ענינים עמוקים בקדושת שבת מפוזרים במקומות שונים וכל זה זכו במעמד הנבחר. אבל אח"כ שנפלו ישראל ממדריגתן למדם משה רבינו לקבל עליהם אור קדושת שבת עכ"פ בבחינת שמור וכתב למען ינוח עבדך ואמתך כמוך כיון שאתה ג"כ אינו משיג עומק קדושת שבת בסוד הכוונה אלא שקדושת שבת היא שביתה ממלאכ' בהדרגה זו ינוח עבדך ואמתך כמוך. וזכרת כי עבדי היית כו' על כן צוך כו' שתעשה מצות אדונך שהוציאך ממצרים להיות לו עבדים וכן עתה נמצאו הדרגות רבות בשומרי שבת ועכ"פ מ"ר דבר ה' בפיהו ללמד לעם קרובו אפילו לפחותי ערך לשמור מלחללו וינוחו בו וגם עתה בנמצא צדיקים קדושי עליונים המכינים א"ע בהכנ' דרבה להיות טועמים קדושת שבת אור נפלא יהא רעווא שיזכה ב"ב שיתגל' עולם שכולו שבת ביום ההיא יהי' ה' אחד ושמו אחד:
(ובל יתפלא בעיני הקורא אם ימצא איזה דבר הנאמר ונשנה כי לפי צורך הענין אשר חדשתי לכן לא מנעתי לכותבו שנית והמעיין בדברינו ימצא בכל ענין חידוש' דברים רבים אשר לא כתבתים מקודם):
את הדברים האלה כו' ויכתבם על שני לוחות ויתנם אלי איתא במ' ב"ק (דף נ"ה) שאל ר' חניכא בן עגיל את ר' חייא בר אבא מפני מה בדברו' הראשונו' לא נאמר בהם טוב ובדברו' האחרונו' נאמר בהם טוב אמר לו עד שאתה שואלינו למה נאמר בהם טוב שאלנו אם נאמר בהם טוב אם לאו שאינו יודע אם נאמר בהם טוב אם לאו:
כלך אצל ר' תנחום בר חנילאי שהי' רגיל אצל ר' יהושע ב"ל שהי' בקי בהגדה אזיל לגביה א"ל ממנו לא שמעתי אלא כך אמר לי שמואל בר כחום אחי אמו של רב אחא בר חנינא ואמרי לה אבי אמו של רב אחא בר חנינא הואיל וסופן להשתבר מאי הוי אמר רב אשי ח"ו פסקה טובה מישראל א"ר יהושע הרואה טית בחלומו סימן יפה לו כו' אלא הואיל ופתח בו הכתוב לטובה תחלה שמבראשית עד וירא אלהי' את האור לא כתיב טוב עכ"ל הש"ס וצריכין אנחנו לתת לב להבין במאי מחולקין השואל והמשיב ובפשיטו' נראה דבדברו' האחרונו' כתיב גבי מצות כיבוד אב ואם למען יטב לך וסבר ר' חנינא השואל דלמען יטב הוי כמו דכתיב טוב ור' חייא ב"א השיב שאינו יודע אם כתיב טוב דלמען יטב דרשו חז"ל למען יטב ליום שכולו טוב אבל טוב במשמע שהיא כעת ולעולם ולא פסקה:
והנה יפלא עוד מאי תשובה משיב עד שאתה שואלינו למה נאמר בהם. שאלנו אם נאמר טוב דבאמת סתם טוב לא כתיב אלא למען יטב ועכ"פ הקושיא ששאל במקומה עומדת אמאי בדברות האחרונות כתיב למען יטב לך ובדברות הראשונות לא כתיב למען יטב והנראה בע"ה דהשיב לו דמזה שקשה עוד אמאי לא כתיב טוב גם בדברות אחרונות תוכל לתרץ גם קושייתך אמאי לא כתיב בדברות הראשונות טוב ולפי מאי דמסיק שעתידין להשתבר וח"ו פסקה טובה מישראל ולזאת גם בדברות האחרונות אינו כתיב טוב אלא שזכו ע"י דברות האחרונות שנאמרו אחר נתינות לוחת השניות למען יטב לך לעתיד ושיח שפתותינו והגיון לבבינו יהיה חשיב ומקובל ומרוצה להמשיך טובה לעולם:
ותאמרו הן הראנו ה' כו' אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו כו' ויפלא הא כבר שמעו ונשארו בחיים ונראה בע"ה דסברו דהקב"ה רצה למען להראותכם כבוד גדול הפליא חסדו עמהם שיוכלו לעצור כח לעמוד בסוד ה' וחי אבל עתה שכבר ראו כבוד ה' עוד לא יכלו לעצור כח להשאר בחיים עוד כראה בע"ה שאמרו היום הזה ראינו כי ידבר אלהי' ושמעו וראו הדיבור מבחי' אלהים ואיתא בכוונת דצריך לכוין דיבור באדני. היינו גבורה וקול בהוי' ודאדני אלהי' היא פתח השער יראה והוי' פנימיות שיוצא מהקול קול היינו פנימיות הנשמ' ודיבור אלהי' היא חיצוניות ולכן אמרו היום הזה כי ידבר אלהי' את האדם וחי ויש עוד לפרש לשון וחי שלא די שלא מתו אדרבא עוד וחי שהי' דבקים לחיי החיים וסברו שזה היא מבחינת אלהי' יראה ולזה אמרו אם יוספים הכוונה שתיתוסף הקדוש' לשמוע את קול ה' אלהינו גודל התגלות כזה לא יכלו שיעצירו כח שישארו בחיים. האש "הגדולה "הזאת "אם "יוספים ר"ת אהי' לרמז למ"ש שלא יכלו לקבל תוספת קדושה:
קרב אתה ושמע כו' את כל אשר יאמר ה' כו' ואת תדבר אלינו אשר ידבר ה' אלהינו יאמר משמע אמירה רכה ואת תדבר אלינו כתיב דיבור והנראה בע"ה שאמרו שלא יעצירו כח לשמוע גם אמירה רכה מכ"ש דיבור הקשה:
ואמרו קרב אתה ושמע כו' ואת תדבר אלינו ממך נשמע אפי' דיבור הקשה. את כל אשר ידבר ה' אלהינו ורמזו בזה שאמרו את כל דמשה נתנבא בזה הדבר ולכן ידבר אליהם את כל אשר ידבר מבלי גרעון וחסרון דמשה נשתנה משארי נביאים שראה באספקלרי' המאירה ובמקום אחר ביארנו באריכות בע"ה. ועוד י"ל דאמירה היא בחשאי דאמרו הגם שאנחנו בקול ה' מ"מ למשה נתגל' יותר ויותר דגם לכל ישראל לא השיגו בשוה מסתמא כל או"א השיג לפי מדריגתו ושורש נשמתו. ולכן אמרו קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אמירה בחשאי סוד התור' לפי גודל מעלתו והתקרבותו ואת תדבר אלינו כו' אשר ידבר ה' מה שדיבר בהתגלות ואמ"ר ה' אלהיכ"ו וא"ת ס"ת תורה שאמרו שלמדו תורה מפי משה:
ושמענו ועשינו וכתב בשל"ה הקדוש הא הקדימו נעשה לנשמע ולמה שינו ואמרו ושמענו ועשינו ונראה לתרץ בע"ה בהקדם לתרץ מה שהקש' התוס' במ' שבת על מה שאמרו חז"ל שכפה עליהם הקב"ה ההר כגיגית כו'. למה הוצרך לכפות אותם הא הקדימו כל"ב יע"ש ות"ל בפ' יתרו תמצא שתרצתי בע"ה בכמה אופנים. ועתה נבאר בדרך פשט דהנה במס' קידושין נשאל' שאל' זו תלמיד גדול או מעשה גדול נענה ר' טרפון ואמר מעש' גדול נענה ר"ט ואמר לימוד גדול נענו כולם ואמרו לימוד גדול שהתלמיד מביא לידי מעשה עכ"ל הש"ס ונרא' בע"ה דאלו ואלו דברי אלהי' חיים דהאמת דעיקר תכלית הלימוד שיבא לידי קיום המעש' וא"כ בוודאי המעש' גדול ועל ידי המעש' יעשה תיקון גדול בעולמו' העליונים ויזדכך גופו ונשמתו כמ"ש בזה"ק זכאה היא ההוא אבר דעביד בי' מצוה וע"י זה יזכה להשכיל באור התור' בגודל בהירות השכל אך כל זה אם כבר למד ויודע כדת עת לעשו' והן הן דברי ר' טרפון מעש' גדול ור"ע נענה לימוד גדול דבאמת מצינו לימוד שגדול ממעשה כמו שדרשו רז"ל על הכתוב טוב לי יום בחצרך מאלף טוב לי יום שאתה עוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה להקריב וע' בפ' בראשית מה שפרשתי המשנ' מפסיקין לק"ש ואמרו שם ר"ש כו' שתורתן אומנותן שפרשתי סם שיכולין עם התור' לחדש ונ"ב ואהי' אצלו אמון איתא במדרש אל תקרי אמון אלא אומן כו' וכן ר"ש בן יוחאי וחביריו הי' תורתן אומנתן כלי אומנות לחדש מ"ב יע"ש באריכו' קצת הרי שמצינו שגדול הלימוד שבלימודם היו מיחדים שמו של הקב"ה ליחד השעו' והאורו' העליונים ולהעלותם למקום גבוה ונורא שאין מעשה התחתונים אפשר להגיע לשם ור"ע מצינו בש"ס שהרא' הקב"ה למשה ר"ע שהי' דורש על קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות ולימוד כזה גדול ונעש' נענו כולם ואמרו גדול התלמוד שמביא לידי מעש' הכוונ' דאע"ג דלימוד כמו שסובר ר"ע לאו כל מוחא סביל דא והמה דברו מרוב העולם ומסתמא כוונתם באיש שכבר למד שידע המעש' כדת מה לעשו' ובאיש כזה סובר ר"ע שהמעש' גדול ולכן נענו כולם ואמרו גדול התלמוד שמביא לידי מעשה. כוונתם שהמאור שבה מחזירו למוטב להיות לבו בוער כאש להבת אש דאוריית' לעשו' המעש' ברוב בהירות השכל ובהתלהבו' גדול בעוצם תשוקה ככלות הנפש ממש והנה ישראל במעמד הנבחר שפסקה זוהמתן והי' במדריג' גדול' ונפלא' וזכו והקדימו נעש' הגם שלא ניתנ' להם התור' עדיין אך לפי שנזדככו ביותר והי' יכולין לקיים התור' עד שלא כיתנ' ובאו למדריגת מלאכים כמ"ש חז"ל שאמר הקב"ה מי גילה רז זה לבניי סוד שמלאכי השרת משתמשין בו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ע"ש והי' כוונתם שהמעש' יעשו מעצמם מבלי שום התעוררת מלעילא וע"י זה יזכו לשמוע בקול דברו והיינו ונשמע ויזכו שהלימוד הפלא ליחד שמותיו של הקב"ה כמ"ש לעיל וע"ז כפה עליהם ההר כגיגית לכפותם דלאו בכל עת וזמן יוכלו לעצור כח שיהי' במדריג' גדול' כזו ויותר טוב להם לקבל התור' ולהקדים התלמוד והתלמוד יביאם לידי מעשה בכל עת ובכל זמן ולכן אמרו ושמענו ועשינו כאשר הי' רצונו יתברך להקדים הלימוד שיביאם לידי מעשה וכ"כ נזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות וע' בפ' יתרו ובמגילת אסתר בענין זה דברים נפלאים בע"ה בא וראה כמה גדול כח הלימוד שאיתא בזהר כאשר השמים החדשים והארץ החדשה כו' שע"י פשטיות התורה יכולים לעשות ארץ החדשה וע"י לימוד סוד פנימיות התורה יכולים לעשות שמים חדשים ומביא לידי מעשה לחדש השמים החדשים והארץ החדשה:
עוד נראה לתרץ למה כפה עליהם הר די"ל דהקדימו נעשה דנעשה רומז למצות עשה והיינו אהבה ויראה תתאה לא היה נחשב בעיניהם שהי' במדריגה גדולה ונפלאה והקדימו נעשה לנשמע היינו ל"ת שיקיים שלא לעשות היינו יראה מכח יראה עילאה והקב"ה צפה שיפלו ממעלתם הגדולה וכפה אותם שיקבלו עליהם יראה תתאה ולכן הקדימו ואמרו ושמענו ל"ת מחמת יראה תתאה ועשינו מ"ע אהבה והדברים נכונים וקצרתי פה שהארכתי ת"ל בהרבה מקומות:
מי יתן והיה לבכם זה ליראה אותי ונראה בע"ה דאמרו למה נמות כו' ובאמת מי שעובד מאהבה מדרכי האהבה מרוב השתוקק' הבוער בלב העובד והאוהב באמת ובתמים למסור נפשו על קדושת שי"ת ויתעלה כמו שפירשו המפרשים בבני אהרן והנראה שהרגישו בנפשם שאין להם מדת אהבה עדיין בשלימות והשיגו בחינת יראה ואמר ה' הטיבו כו' מי יתן והיה לבבם זה ליראה שישארו במדריג' זו עכ"פ לבל יבואו לידי חטא ע"י יראה ועוד נראה דבאמת יראה תתא' שירא מעונש אע"פ שטוב ג"כ שמקבל עול מלכותו ומאמין שבידו להעניש אע"פ כן מורא עולה על ראשו מחמתו שלא ילקה ועיקר עבודתינו לבא לבית המלך פנימה ברוב אהבה וע"י זה תבא להאדם יראה פנימיות בגין דאיהו רב ושליט ועקרא ושרשא דכל עלמין ואפשר לרמז זה שאמר ה' מי יתן והי' לבבם זה ליראה אותי אותי דייקא שיהי' להם ירא' פנימיות בגין דאיהו רב ושליט כו' הכוונה על ידי יראה זו שירגילו את עצמן יוכלו לבא ליראה פנימיות כמו שכתבתי לעיל כמה פעמים שע"י יראה תתא' עכ"פ מרגיל א"ע שיהי' בלי חטא וירא' תתאי נקרא מפתחות החיצונים שע"י יראה פן ואולי יפגום בכבוד המלך אזי בוודאי גופו נקי ואזי יכול המלך להלבישו בלבוש מלכות כי אין לבא עד שער המלך בלבוש שק וחותם המלך ויוכל להכניסו לחדרו המלך פנימה שידע המלך שלא יטנף ח"ו חדרי המלך וכל מה שמתקרב ביותר ובא לבית המלך פנימה רואה יותר כבוד המלך והמלך מראה לו פנים שוחקת צהובות וע"י זה בוער בלבו אהבת המלך למסור נפשו כמו שמצינו שקודם ק"ש אנו אומרים אהבת עולם אהב' רבה ומסיימים הבוחר בעמו ישראל אוהב עמו ישראל וע"י זה באה אהבת ה' בלב האדם השלם והמשכיל למסור נפשו ונשמתו על קדושת שי"ת בק"ש וע"י זה באה לו יראה פנימיות כמ"ש לעיל לענין מ"ש הזהר שצריך להיות עבד ובן ועבד יע"ש באריכות השי"ת יזכינו לעבדו עבודה תמה באמת ובתמים. לך אמור להם שובו לכם לאהליכ' מכאן למדובש"ס דדבר שנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו וע' בפ' יתרו ובפ' בהעלתך שהארכתי שם בענין שמחולקים רש"י ותוס' אם נאסר לזמן אם צריך מנין אחר יע"ש ארץ זב"ת חל"ב ודב"ש ס"ת שבת לרמז ושבתה הארץ שבת לה' ע' פ' בהר מ"ש:
שמע ישראל
להבין למאי ענין סמך פרשת ק"ש לכאן. הנה סוד הק"ש עמוק עמוק מי ימצאנו ומבואר בכתבי הקודש בפרי ע"ח ענין עמוק מופלא ומכוסה ומי יעמוד בסוד קדושים והכלל הדבר שעיקר תכלית בריאת העולם הי' בשביל ישראל ובשביל התור' כמו שדרשו חז"ל בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית ובשביל התורה שנקראת ראשית שנאמר ד' קנני ראשית דרכו ותנאי התנה הקב"ה בע"ב שיקבלו ישראל את התורה ויקבלו עול מלכותו עליהם להמליכו על השו"א ועל ארבעה רוחות העולם והעולם נברא עם אותיות התורה כמו שדרשו חז"ל בראשית עם התורה שנקראת ראשית כו' וע"י ישראל ששומרים את התורה ומקיימים מצותיה זוכים לחדש מ"ב כמו שאמרו חז"ל יודע היה בצלאל לצרף אותיות כו' וכל העולמות העליונים עד א"ס מקבלים שפע וחיותם מאת מעשה עם קרובו וכפי עבודתם ומסורת נפשם למען אהבתם בכלות הנפש כך מתעוררים העולמות העליונים עד א"ס ומתיחדי' השמות הקדושים ומכח זה נשפע למטה שפע חיים וברכ' ורצון ולכן נברא האדם בצלם אלהי' דוגמת אדם דלעילא היושב על הכסא רם ונשא ולכן מושג האדם על כל הבהמות וחיות ועופות דוגמת אדם דלעילא בעשרה מאמרות נברא העולם נגד העשר ספירות וידוע הל זאת שכללות כל העולמות נכללו בהנך עשר ספירות ובפרטות בכל עולם ועולם בנמצא עשר ספירות ובעשר ספירות נכלל כל הקומ' שלימ' כמו שמבואר במאמר פתח אליהו מבואר כל העשר ספירות שהם קומ' שלימ' וכמו שבהקומ' בלימ' נכללו כל העולמות כן בפרטות בכל עולם ועולם בנמצא כל הקונ' שלימה כמו שמצינו שהארץ רומז למלכות מצינו שים בה כל הקומה שלימה ונמצא האדם שיש בו כל הקומה שלימה ונכללו בו כל העשר ספירות וכשהאדם הולך בדרכי ה' בדרכי התורה והמצות גורם לכל העולמות בפרטות שיש בהם ציור אדם וגם בכללות העולמות להיות עומדים על מעמדם ולהמשיך להם שפע חיותם מרום המעלות וע"י זה המה נקשרים ונאגדים באגוד אחת ולהעלותם לשורשם כי משם כל חיותם ומשם באה השפע לעולם הזה ועיקר השפע רוחניות שנובעים חכמה וקדושה וגם השפע שנשפע היא ג"כ קומה שלימה ונשפע לכל אבר ואבר בפרטות שפע חיותו ויש לכל ספירה וספירה שמות הקדושים ומלאכים דמשמשי להון כמו שכתב בת"ז ע"ש וכ"כ נשפע לכל אבר ואבר בפרטות השמות והמלאכים השייכים להם ומבשרי אחזה את אלהי שמתחלה מקבלים המוח והלב ואח"כ משלחים פארותם לכל אבר בפרטות וכאשר מקבלים הלב והמוח כל השפע השייכים לכל האברים הפרטים נשאר אצלם הרשימה מכל כמו שמבואר בכל כתבי הקודש כי הם השורש של כל הקומה שלימה ולכן בטולים כל פרטי האברים אליהם להמוח והלב כן בכללות כל הקומה שלימה נשאר במוח ולב הרשימ' והשורש בכדי שמכח זה ישתוקקו כל העולמות לעלות למעלה ראש כי שם נשאר שורשם ומשם באה חיותם בלי הפסק רגע וכ"כ כללות כ"י הם קומה שלימה ובנמצא עיני העדה ראשי העדה והסנהדרין נקראם לב וכל או"א מישראל מאיזה אבר פרטי שמשם שורש נשמתו משם באה לו השפע הקדושה והשפע חיותו באה לו מאת ראשי העדה ונמצא צריכין ישראל להיות באגודה אחת להשתוקק לדבק לשורשו להצדיקים שהם מבחינות מוח ולב והצדיקים מחויבים לקיים ואהבת לרעיך כמוך להשפיע לכל או"א מישראל שפע חיותו דכשם שא"א להאדם לחיות אם יש פגם וחיסרון באברים הפנימיים מוח ולב כן ח"ו אם נחסר אבר אחר שאין הנשמה תלויה בו הוי עכ"פ בעל מום ולכן צריכין לחזור אחר כל או"א מישראל להחזירו בתשובה בכדי להשלים כל השיעור קומה בפרטות ובכללות ובזה פרשתי והיה עקב תשמעון והי' מור' על שמח' השמח' תהי' עקב תשמעון כמו שאיתא עד דמטי רגלין ברגלין הכוונ' דבחינות ראש ומוח ולב נוח לתקן ובאמת צריכין לתקן כל הקומה שלימה ואם נזכה לתקן כל הקומה שלימה עד דמטי רגלין ברגלין אזי יראו עינינו וישמח לבינו ותגל נפשינו בישעתך באמת והאדם השלם היא המקיים כל העולמות העליונים כמ"ש וכל שיח השדה טרם יהי' על הארץ כו' כי לא המטיר ה' אלהי' ואדם אין לעבוד ופרש"י שעמדו כולם על פתח הקרקע ולא צמחו עד שנברא אדם וביקש רחמים וירדו גשמים וצמחו כי ירידת גשמים צריך לתפילתם של צדיקים כמו שדרשו חז"ל במ' כתיבות על ומעשה ידיך שמים שהשמים מעיד על מעשה ידיו של הקב"ה שמבקשים רחמים על הגשמים ויורדים והטעם כפי אשר הזכרתי ת"ל כמה פעמים שירידת הגשמים תלוים בזה שיתיחדו השמות הקדושים הוי' אדני (וע' בפ' בחקתי מ"ש פ' הש"ס מאמיתי מברכים על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה יע"ש) ולצורך שיתיחדו השמות הקדושים הנזכרים צריך דוקא ע"י התעוררת מלמטה שתעלה הכלה מ"נ לעילא היינו שתעלה למעלה פנימיות אורה והתעוררת האהבה בלב הכלה צריך להיות מעלמא דדכורא וזה נעשה ע"י הצדיקים בנשמתם מעלמא דדכורא ות"ל הזכרתי לעיל והיא מהזהר פ' ויחי והטל אינם נעצרים שיורדין מעצמם דירידת הטל בא ע"י במתיחדים או"א הוי' אהי' והמה נקראים תרין ריעין דלא מתפרשים והזכרתי ת"ל והמעיין ימצא סוד הכוונה דזה נקרא זיווג החיצונים אבל זיווג הפנימי ע"ז נאמר ולא אבא בעיר כשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלים של מעלה עד שיכנוס בירושלים של מטה וכבר כתבתי ת"ל דיש שני מיני טל ומצינו למידין דזיווג הפנימי זיווג הנשמות מאו"א הוא תלו' בזיווג הוי' אדני ונמצא שהכל תלי' במעשה התחתונים לעורר מתתא לעילא שיתיחדו הוי' אדני ולמעלה ראש לעלות פנימתם לצורך או"א הוי' אהי' שיתיחדו בפנימתם ואי"ה לפנינו עוד נזכור בזה בפרטות יותר וע"י ח"א נסתלקו י"ו מן הוי' ונשארו ה"ה וע"ז נאמר ותלכנה שתיהם כמו שכתוב בת"ז הכוונה שנמנעו ונתפרשו השמות הקדושים דבאותיות ו"ה נרמז היחוד מן הוי' ואדני חתן וכלה ובאותיות י"ה נרמז היחוד מן הוי' אהי' או"א דאות יוד אבא ומושך השפע מן קוצי של יוד כתר שדבוק לא"ס נפסק השפע הבאה מאות יוד אבא לאות ה' אימא וגם נפסק השפע הבאה מאות ואו לה' אחרונה מלכות וע' בת"ז הרבה מזה לבאר ח"א והנה כאשר השמות הקדושים מתיחדים ומתקשרים בקשר אמיץ וחזק ויהי' כל הארבעה שמות לאחדים כוללם שם הוי' אחד אות יוד אבא וקוצו של יוד כו' ואות ה' ראשונה אימא ואות ואו ז"א בחינת בן בחינת חתן ואות ה' אחרונה כלה וכאשר המה מתפרשים ח"ו המה פרצופים מיוחדים היינו אורות עליונים אבא בחינת הוי' אימא אהי' ז"א בחינת הוי' ה' אחרונה אדני וזה היא כשהמה מתפרשים ועכ"פ ניבנים בקומה שלימה ומתחלקים עוד לכמה בחינת פרצופים כמבואר בפרי ע"ח להקדוש זצוק"ל וזה גרם ח"א שנתפרשו ומסתמא נתמעטו כמבואר וגרם מיעוט הלבנה ועכ"פ מ"מ היתה שם אדני רישא לתתא ואימא היתה שם אהי' וקין גרם ששאלו ה' אי הבל כמ"ש בת"ז שגרם שנסתלקו א"י מן אדני ונשאר דן ואיתא עוד שם במקום אחר שנסתלקו א"י מן אהי' ג"כ וקין עשה תשובה ונתקבלה תשובתו להחזיר א"י לאדני ולאהי' והזכרתי ת"ל פ' בראשית המדרש ויצא קין מלפני ה' פגע בו אדם וא"ל מה נעשה בדינך וא"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי ואמר כך גדול כחה של תשובה מיד אמר מזמור שיר ליום השבת ע"ש מה שפרשתי ועוד חזון למועד לפרש בע"ה:
ועתה נדבר דרך כלל כמו שמצינו בתפילין של יד שמן הרשימה אתלבש' במוחתיה תפילין של יד כן נתלבש ז"א קנאה ועושך ע חותי' תפילין של ראש עיין בפרי כן דוגמא לזה נעשה כאן שע"י שקין גרם להחזיר א"י לאהי' ולאדני נתלבש אדם קנאה והשכלה להחזיר י"ו יוד לה' ראשונה ואות ואו לה' אחרונה ולפי מ"ש ת"ל מבואר שלא הי' באפשרו' לאדם לעשו' תשובה ליחדם היינו יוד ב"ה הוי' אהי' וכן הוי' אדני אחרי שנסתלקו א"י מן אהי' ומן אדני ואחרי שהחזיר קין א"י לאהי' ולאדני נתלבש אדם קנאה ועשה תשובה שיגרום שיתיחרב כולם ולכן אמר מזמור שיר ליום השבת דבשבת מתיחדים חתן וכלה ועולים לאו"א ומתיחדים ג"כ ועולים למעלה ראש כמבואר בכוונת שבת אך שגרם שבכל יום השבת מתיחדים ולא בימות החול ואח"כ ע"י שהי' הדורות מכעיסין נעשה פגם למעלה עד שבא נח וכן מנח עד אברהם שעשה חסד עם כל באי עולם וזכה למידתו חסד להיותו מרכבה לו י"ת ולתקן ימין העולם ושורשו של חסד היא חכמה ולכן זכה לחכמה והי' מקיים את התורה עד שלא ניתנה ויצחק שהי' מדתו גבורה להתגבר על יצרו ומסר נפשו על קדושת שמו יתברך ונעש' עול' תמימ' תיקון שמאל העולם ואח"כ יעקב בעש' עמודא דאמציעתא לחבר ימין ושמאל ולכלול שמאל בימין וג"כ חיבר מן עולם ועד העולם עלמא דאיתכסיא ועלמא דאיתגליא כמו שמבואר בסוד נשמותיהם של לאה ורחל ושורשם למעל' (וע' מ"ש למעל' התיקון הגדול שעשו עם הבארות) וזכה יעקב לי"ב שבטים תיקוני השכינ' כמ"ש לעיל וגם יוסף צדיק יסוד עולם ע"ל והמה נקראים אבות כ"ש חז"ל אין קורין אבות אלא שלשה שהמה הי' אבות העולם לחדש העולם ולהשרות שכינתו על הארץ ויעקב שהי' שופריה מעין שופריה דאדם וששה בני לאה ויוסף ובנימין שני צדיקים ועל בני השפחות אמרו וכל אחוריהם ביתה לתקן הששה מדות ומדתו תפארת הבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה ולכן זכו כמו שיאמרו ק"ש שמע ישראל ליחד שמו של הקב"ה וגם אמרו על יעקב שקרא ק"ש בעת שבא יוסף אליו יע"ש מ"ש ת"ל והי' כחם יפה להמשיך מוחין דששה קצוות ולהמליכו על ארבעה רוחות העולם ועל שו"א והבטיח הקב"ה לאברהם בפ' לך ע"ש מאמר חז"ל ואעשך לגוי גדול זה שאומרים אלהי אברהם כו' הכוונ' שיזכו לעלו' שורש נשמתם שהם חסד גבור' תפארת לבחינת מוחין חב"ד כמו שמבואר בסוד כוונת התפלה וזכו לתקן השלש' תפלות לעלות מעולם הבריא' לעולם האצילו' והכל ע"י מסורת נפשם מקודם בק"ש בעולם הבריא'. ואח"כ משה ואהרן ומרים ואיתא בזהר דמשה נצח ואהרן הוד אע"ג דדרגא דילי' חסד ט"ש בזהר בראשית סוף הספר ואיתא משה זכה לבינה ואיתא עוד דיעקב מלבר ומשה מלגיו להבין כ"ז נרא' בע"ה ע"פ שמבואר בע"ח דמה שאמרו משה זכה לבינ' היינו בחינת לאה שהית' מהארת מלכו' דתבונה. וע"ז רמז מאמר רז"ל על וראיתי את אחורי ואמרו שהיא קשר של תפילין שהיא מאחורי דעת דז"א ועם זה נבין דמשה ואהרן תקנו פגם שנעש' ע"י ותקע כף ירך יעקב והם ירכי קשוט ושני לוחות רומזים גם כן לזה ע' בזהר ונצח היא ענף חסד וידוע שיסוד אבא ארוך עד יסוד דז"א והיא מאיר בו יסוד אבא ואח"כ כשזכה שתנתן התור' ע"י נתעל' לתפארת תורה שבכתב בחינת יעקב וזכה להארת אבא מהפנימיו' קו האמצעי ודעת היא קו האמצעי ג"כ והי' מאיר בו בחינת דעת ששם בחינת לאה קשר של תפילין וע"ז רמזו שזכה לבינ' וגם יסוד בינה מגיע עד תפארת והיה מאיר בו:
ובזה נפרש ומשה עלה אל האלהי' ואיתא שהאלהי' מורה על בינה הכוונ' על בחינה זו תפארת וזה הכוונ' שעלה למרום היינו שמים תפארת שע"י שזכה לקדוש' גדול' כזו זכה להזדכך להיות עולה למרום שממש בחינה כר"ש לשורש נשמתו ובמעמד הנבחר פסקו זוהמתן ונתקן ח"א מכל וזכו לתור' שנקראת ע"ח כמו שאמרו רז"ל חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות כו' והנה התיקון מח"א וקין התחיל התיקון מחסד בסוד אמרתי עולם חסד יבנה ומשם הי' הבנין עולם לתקן למעל' ראש כמ"ש לעיל שמחסד גבורה תפארת נתעלו בסוד מוחין חב"ד ולתקן נהי"מ ולתקן העקב עד סוף כל דרגין ולכן זכו שהי' קע"ב תיבו' בעשר' הדברו' ותר"כ אותיו' כתר לרמז שנעש' התיקון מראש עד סוף ונתייחדו הארבע' שמו' הקדושים הוי' אדני הוי' אהי' עולה חלק חלק ה' עמו ועולה חקל תפוחין כתפוח בעצי היער כו' [ות"ל במקומו בארתי באריכו'] (וי"ל מה שאמר אדם "מזמור "שיר "ליום "השבת ר"ת שלמה שהתיקון יגמר ע"י שלמה) ונפלו ממדריגתן ומשה עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מלהשחית וזכו להלוחו' השניו' ולמשכן ואח"כ זכו לבנין הבית ע"י שלמה ולשיר השירים. שנתיחדו האורו' העליונים והשעו' הקדושים לעילא ולעילא בבחינת זכה ונפלא' והרי גס עתה בנמצא בסוד כוונת ק"ש ארבע' מיני ק"ש זה למעל' מזה ושורש והיתד שהכל תלי' ביה היא כפי כח בחינת ההכנה איתערותא דלתתא וגם לפי העת והזמן שלפעמים שהזמן גרמא כמו בשחרית חסד אל גבר עלינו ויש בנו כח לעשו' התעוררת ולמט' ואנו מושכין אור עליון מרום המעלו' וע"י זה נעשה היחוד נפלא מאוד כעלה למעל' ראש [והמעיין בפרי ע"ח היטב יבין דברי לאשורם) ולכן עיקר תכלית הכוונה שישים האדם על לבו ועל נפשו איך לצאת ידי חובת הנפש ולטהר ולקדש א"ע ולתקן ח"א לעקר שורש הרע ולנטוע ע"ח בתוך הגן היינו מלכו' ע"ח עולה משפר ע"ב קס"א הוי' אהי' במילוי יודין וע"י שנוכל ליחד הוי' אהי' דנוכל לנטוע הע"ח היינו אות ואו אילן החיים בתוך הגן ה' אחרונ' ויתיחדו יוד בה' וגם ואו בה' אחרונ' וע"י מסירת נפש על קדושת שמו יתברך נעשה בסוד קרבן עולה לה' ואם מום בו ח"ו בנשמתו לא ירצה וצריכין אנחנו לשוב בתשוב' שלימה דלבנות מ"מ ע"י תורה אחר חצות לילה ולהכינה ולסעדה ולקשטה ובזה באה לפני המלך וע"י תפילין ש"י נעשין לה מוחין מאת הרשימה שנשאר לה. ואח"כ תפילין של ראש ורמזו חז"ל כ"ז שבין עיניך יהי' שנים ותרא' שיהי' שניהם שווים קומה שלימ' וע"י זמירו' ושירו' ותשבחו' היא מתעוררת ומושכין אותה לגבינו להיו' שוכנות בתוכינו כמ"ש לעיל בשם הזהר פ' ויחי שהתעוררת בלב הכלה צריך לבא מעלמא דדכורא ע"י נשמת הצדיקים ואנחנו ממשיכים לצפרא קדישא אלינו כמ"ש בזהר ובת"ז נטלים לצפרא קדישא בינייהו ע"י ההיא לחישא דלחשה לה. והכוונ' ע"י זמירו' שירו' והשבחו' בקול נעים ואח"כ אנו קוראים לדודה כמ"ש בזהר פ' בלק בשם הינוקא והזכרתי למעל' גבורי כח עושי דברו דשאגין בקול ואתי דודה לגבה בכמה רוחין בכמה מתנן ובכמה נבזבזין ועיין שם מתיקו' נעימו' ותראה נפלאו' וזה עבודתינו לבנותה ולקשטה ולהמשיכ' אלינו ע"י נעים זמירו' וע"י מסירו' נשמותינו על קדושת שמו אנו גורמים ליחד הדודים היינו הוי' אדני ולהעלו' לעילא ולעילא ליחד שמות הוי' אהי' ברום המעלו'. ואח"כ אנו ממשיכין אורו' מקיפין לסכך ולהגן בעדה ובעדינו לשורש נשמותינו כי היא שוכנת אתנו וע"י נפש ר"נ ונשמה לנשמ' נפש רנ"ח נגד ארבע' אותיו' הוי' ויחידה היא נגד קיצי סל יו"ד וע"י זה אנו מעלים ומיחדים כל השמו' עליונים בכל העולמו' להעלו' כל העוונו' לעולם אצילו' ונגד יחידה אנו מעלים לעולם אצילו' לא"ס לתקן העולם ולחדש מ"ב שנבראת באותיו' התורה ובאמת חיות האדם נשמתו באה מהתור' הקדוש' ולכן יש אותיו' תגין נקודין טעמי' ונגד זה יש פשט דרוש רמז סוד נגד גוף נפש ר"נ. ולעתיד אנחנו מקוים ומצפים שיתגל' לנו בתורתינו הקדוש' עוד נשמה לנשמ' כמ"ש בזהר (וכעת אינו זוכר מקומו) ובזה כפרש לשון הת"ז אית אורייתא דבריאה ועליה נאמר ה' קננו ראשית דרכו ואית אורייתא דאצילו' תורת ה' תמימה דהיא אוצילותיה ממש ולא שייך בה לומר בריאה והיא נשמה לנשמה והיא נגד יחידה שבחלקי הנשמ' וי"ל דבאורייתא דאצילו' יתכץ ג"כ כמו בה' חלקי הנשמ' דיש בה בחינת אותיו' גוף תגין נפש נקודין רוח טעמים נשמה ונשמ' לנשמ' נגד יחידה ושני הפרושים אמת דנגד אורייתא דבריא' הוי חלק הקטן מאצילו' נשמה לנשמה (ויהא רעווא שאהי' נאה דורש ונאה מקיים להמשיך כל החמשה חלקי הנשמ') ובה' מוצאות הפה נכללו כל האותיו' התורה שבכללו' העולם ובפרטו' בכל אדם היא ג"כ קומה שלי' ולכן ע"י כוונת האדם שמקבל עמ"ש שלמה לתקן שורש הרע ולהמשיך עה"ח ובפרטו' האדם בנמצא כל הקומה שלימ' כמו שמבואר במאמר פתח אליהו חסד דרועא ימינא כו' ונחשב כאלו ממליכו על כל העולם היינו הקומה שלימה בכללות כמ"ש בזה זכאה הוא מאן דאמליך ליה על כל איברים דילי' כאלו אמליך לי' על כל העולם כולו ולכן צריכין להמליכו על השמים והארץ ועל ארבע רוחות העולם לחתום שמו בכל הששה קצוות כמ"ש בספר יצירה ששה צרופי שלשה אותיו' ראשונו' מהשם יה"ו וע"י שאנו מקבלים מ"ש עלינו נשלם ה' אחרונה ונשלם השם הוי' בכל הששה קצוו' וע"י מסור' נפשינו על ק"ש אנו מתקנים למ"מ שמשם שורש נשמותינו ולהעלו' עד א"ס. וזה סוד התשובה להשיבה על מקומה וליחדה עם דודה דע"י החטא כתיב ובפשעכם שלחה עמכם ותשובה תשיב ה' ליחדה עם דודה ומשם ע"י שמתיחדים אנו מושכים שפע שבע רצון לנשמותינו ואנו מעידין על יחידו כמ"ש שלשה מעידין זע"ז שבת וישראל והקב"ה הובא בתוס' מס' חגיגה ונראה ר"ת "שמע ה"ש רומז לשבת ישראל ה' אלהינו ה' אחד ושלשה רומזים כאן שבת ישראל הקב"ה אחד וע"ז רומז בזהר פ' פנחס ע' מן שמע ד' מן אחד היא עד ונשאר אשמח ורומז דמעידין זע"ז ועוד י"ל דרומז עד כמ"ש לעיל דק"ש היא עיקר סוד התשובה ושבת עד ה' אלהיך דע"י תשובה נמתק שם אלהי' ונעשה חילופו "א"כ"ד"ט"ם עולה ע"ד וזוכין להמשיך הוי' רחמים וע"י ק"ש כשבאים מוחין דגדלות היינו הרחבת הדעת והתפשטות השכל בהתלהבות גדול בעוצם אהבת ה' יתגדל התשוקה בלבו למסור נפשו על קדושת שמו ואהבה זו באה בלב האדם משם הוי' רחמים וזה נקרא מוחין דגדלו' ונידחים מוחין דקטנו' השכל הבא משתו' אלהי' ומה שאיתא בזהר ונשאר אשמח הכוונה דבנין העולם היא כמ"ש בספר יצירה אמש אור מים אש וח' מורה על חיים עה"ח וזה אשמח והבן ואמרו בש"ס על ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד נימרי' לא אמר משה לא נימרו אמרה יעקב משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה תאמר יש לה גנאי לא תאמר יש לה צער התחילו עבדיה הביאו לה בחשאי הכוונה לפי שבק"ש עדיין אנו בהיכילו' דבריאת וע"י מסירת נפשינו על קדושת שמו אנו גורמים להעלות מ"נ לעילא מהיכל אהבה לעורר סוד הנשיקין של או"א דאצילו' יע"ש בכוונ' ק"ש והיא עדיין בעולם הבריאה ורחוקה מן הזיוויג הנעשה באצילו' וע"ז רמזו לא תאמר יש לה צער ואנו ממשיכין לה היוחד התחתון בחשאי מפני פחד החיצונים שלא יהנו ג"כ ח"ו וביה"כ שאין שם שליט' החיצונים אנו אומרים בקול רם ויעקב אמרו לבניו יחדו שמו של הקב"ה ואמרו ק"ש שמע ישראל כו' אמר יעקב בש"כ להעלו' המלכו' כי זה היתה עבודתו של יעקב כידוע בלאה ורחל והבן:
ומשה שזכה לתורה ונקרא איש אלהי' זכה ליחדם שניהם באצילו' ולא הצריך לומר בש"כ כו' ויש בק"ש ששה תיבות נגד ששת קצוות ויש כ"ה אותיו' נגד חמשה חלקי הנשמה כל או"א כליל מחמשה עולה כ"ה ברוך שם כבוד כו' יש ג"כ ששה תיבות לרמז ג"כ למ"ש ויש כ"ד אותיו' נגד כ"ד צרופי אדני ה' אחרונה ה' פעמים כ"ד עולה ק"כ נגד ק"כ צרופי אלהי' כמ"ש בספר יצירה ה' אותיו' בוכים ק"כ בתים ומשה היה שלשה פעמים בהר מ' יום בכל פעם וכן היה מספר שנותיו וע' בעשרה מאמרות והרמז דהס"ת דששה תיבו' דק"ש עולה מאה ועשרים נגד הק"כ צרופי אלהי' שימתיקו והבן ואחרי אשר נתיחד שמו הקדוש אנו אומרים פרש' ואהב' מ"ב תיבו' מן ואהב' עד וכל מאדך עשרה תיבו' נגד עשר' דברו' ומן והיה הדברים עד סוף הפרש' ל"ב תיבו' נגד ל"ב כתיבו' החכמ' ונגד ל"ב אלהי' דמ"ב שנתקן העולם וע"ז רמזו חז"ל שרצו לתקן ולקבוע עשרת הדיברות בק"ש ונמנעו מפני המינים דעשר' הדברו' רומזים לעשרה מאמרו' ועתה נבאר למה נסמך כאן פרשת ק"ש דמקודם כתיב אשר יטב לך ואשר כרבון מאוד ועיקר הכוונ' שיתמשך להם מ"ק לעבדתו:
ארץ זבת חלב ודבש ס"ת למפרע כמ"ש לעיל) "ח"ל"ב רומז חכמה ל"ב נתיבו' ולמד משה לישראל איך ליחדו ולמסור נפשו על ק"ש להשיב בתשוב' שלימ' ולתקן החטא עד שורשו ח"א להוציא הארץ מקללה לברכ' וליבנו' מדת מלכו' ולקשט' ולהעלות' ליחדה עם דודה:
ואהבת את ה' אלהיך כו' ובכל מאדך ויפלא אמאי בפרשה והיה אם שמוע לא כתיב ובכל מאדך ומתרצים דפרש' ראשונ' כתיב בלשון יחיד ולכן י"ל כמ"ש בש"ס אם יש לך אדם שממונו חביב עליו יותר מגופו ולכך נאמר בכל מאדך ובפרש' שניה היא לשון רבים ולכן לא שייך לומר דממונם חביב עליהם יותר מגופם ועדיין אינו מיושב בכל הצורך ונראה בע"ה דהתור' הזהיר' לקרו' ק"ש ולמסור נפשו על קדוש' שמו וליחדו ומבטיח' התור' שע"י זה תזכה שיקבע הקב"ה אהבתו בלב האדם ותזכ' ואהב' את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך ותזכ' ג"כ והי' הדברים האלה כו' על לבבך שתקיים עצותי' וע"ז רמזו בש"ס ר"ש בן יוחאי אם קרא ק"ש שקרי' וערבי' קיום והגי' בה יומם וליל' שע"י שקרא ק"ש ויקבל עלי' עול מ"ש ויזכ' ואהב' כו' ויזכ' והיה הדברים האלה על לבבך ונמצא שקיים והגית כו' ונמצא מה שנאמר בפרשה הראשונה היא הבטח' ומבטיח' התור' לכל או"א מישראל שיזכ' לאהבת ד' במאי דחביב עליו ובפרש' שני' היא בלשון תנאי והיה אם שמוע ונתתי מטר כו' ועלמא בתר רובא איתדן ולכן נאמר עיקר לפי רוב העולם שנפשם חביב ביותר ממונם:
וקשרתם לאות על ידך הכוונ' כמ"ש לעיל ברמז דתפילין של יד היא מוחין דמד' מלכו' שנעשים מן הרשימ' של אתמול ונזהיר' התור' שתקשור למד' מלכו' לאות על ידך ודרשו חז"ל לך לאות שתזכ' ע"י זה שנטל' לההיא צפרא קדישא דיתי חתן לגב' וע"י שנעשים בה מוחין מתלבש הוא קנא' וע"ז רמזו עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה שמקנא בה וזוכ' להמשיך ג"כ מוחין ונמצא שע"י תפילין של יד ממילא זוכה והי' לטטפת בין עיניך ע"י שמתלבש קנאה וע"י שקשר תפילין של יד ההיא צ"ק זוכה לטטפת בין עיניך לבחינ' חתן ודרשו חז"ל כ"ז שבין עיניך יהי' שוים שע"י הכל' זוכה להחתן שיבא ג"כ אלי' והדברים עמוקים בע"ה:
וכתבתם על מזוזות ביתך ובשערך הכוונ' אם תקבל עליך עול מ"ש במסיר' נפש ותזכ' לתפילין ביד ובזרוע לשעבד תאוו' הלב ולשעבד הלב והמוח לעבודתו יתברך במחשב' ובדיבור הפה ובמעשה ע"י מצות תפילין ואח"כ וכתבתם כו' ואזי תשמור אותך שכל החיצונים יפחדו ממנו. וידעו כי שם ד' נקרא עליו ויהא רעווא שנזכ' למסור נפשינו על קדושתו וליחדו בכל יום בכל ארבעה כוונת הק"ש לפי העת והזמן ונזכ' ב"ב עוד להמשיך מפנימיות עתיק שלא זכינו עדיין ואז יתקנו כל העולמו' בשלימו' אמן.
והיה כי יבאך כו' ערים גדולו' וטובת אשר לא בני' ובתים כו' השמר לך פן תשכח את ד' אשר הוציאך כו'. ויפלא אמאי לא הזהיר' התור' שלא ישכחו את הטוב ההיא שנתן להם ד' והנרא' בע"ה דעיקר החשש השמר לך היא ערים כו' אשר לא בנית דישראל בונים בעצמם ומזכירין שם ד' ונעש' הכל בקדוש' וכן כרמים אם נוטעים ישראל אם מקיימים מצות ערלה ונעשה הנטיע' בקדוש' ודבר זה גורם אחרי שישבו בהבתים ויאכלו מפירות הכרם עוד יוסף עליהם כח הקדוש' אבל מכוין שלא טרחו ישראל בעצמם וירשו מהאומות שלא נעש' בקדושה יש חשש שע"י זה יגרמו להם שישכחו את ד' ומפרש הכתיב ערים כו' אשר לא בנית ולא נעש' בקדוש' השמר לך פן תשכח את ד' ובתים מלאים כו' כוונ' הכתוב כמ"ש בחכמ' יבנה בית כו' ובדעת חדרים ימלאו וזה כוונ' הכתוב אשר לא מלאת שלא נתמלאו בדעת.
את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד ובשמו תשבע הכוונ' להזהירם שאם יצטרכו לשבע ישבעו בשמו ושם אלהי' אחרים לא יזכירו כמ"ש בפ' משפטים עוד יש לפרש אחרי שהזהיר' התורה ואותו תעבוד ונתנ' התור' עצה שאם ח"ו יקטרג לו יצרו והעצה ובשמו תשבע כמו בועז:
לא תנסו את ה' אלהיכם כאשר ניסתם במסה כמו שפ' רש"י שנאמר היש ד' בקרבנו ומזהיר' התורה לא תנסו והעצ' שיהי' ד' עמך שמור תשמרון ועוד נרא' דמדייק הכתיב שאשר נסיתם במסה לדייק דוקא כאשר נסיתם דאמרו היש ד' בקרבינו אסור לנסו' דהי' להם לבטוח ולהאמין כי ד' בקרבם אבל מותר לעשו' סי' כמו אליעזר עבד אברהם וכמו גדעון בהגיז'.
כי ישאלך בנך מחר לאמור מה העדו' כו' אשר צוה ד' אלהינו אתכם וזה שאל' בן החכם ורבים תמהו הא הוציא עצמו מן הכלל ובאמ' לק"מ דהא אמר ה' אלהינו ועוד יש לפרש שתמה על דור היוצאים ממצרים והקב"ה נתן להם תורתו וציוה להם עדו' וחקים ומשפטים וע"ז באה שאלת בן החכם אחת דיבר ושתים זו שמענו שתמה על אשר הש"י צוה אתכם ולמה זכו עתה יותר מכל הדורו' שלפניהם שלא זכו לתורה ועוד תמה למה זכו לתורה אחרי שנטמעו בין האומות במצרים וע"ז באה התשוב' עבדים היינו לפרעה במצרים ונצרפו כצרוף הכסף ונבחנו כבחון הזהב ויוציאינו ד' ביד חזק' מזוקק שבעתים בכלל הדבר הזה נתעכב' שמחת חיתון מתו' הקדוש' עד אשר יצאו ממצרים ולאות ולעופ' שלא נטמעו בין האומו' ולא שינוי שמם ולשונם ומלבישיהם ויתן ה' אותות ומופתים גדולים ועוד במצרים בפרעה ובכל ביתו לעינינו וכל מי שניצול בזכות עצמו יכול לראות במפלת שונאיו והש"י עשה לעינינו וזה לאות ולמופת שלא נטמעו בין האומות:
וצדקה תהי' לנו כי בשמור כו' יש לפרש דשילום שכר דמשלם הקב"ה עבור צדקה שאנחנו נותנים היא בחסדו יתברך דמי יקדימינו ואשלם הלא ת' הוא המציא לנו במה לעשו' צדקה ועוד למ"ש מפרשי התורה מה שהאדם נותן להעני דהיא חלקו של עני המופקד אצלו ואע"פ כן משלם שכר כ"כ כל המצות אילמלא עוזרו לא יכול לו והנשמה היא חלק אלהי' ממעל והקב"ה ממרום שולח איתערותא שיתעורר לעבודתו ושילום שכר מהמצות היא דומה לצדק' ועוד יש לפרש וצדקה תהי' לנו שיהי' לנו לצדק' היינו לחסד ולחנינא כי כשמור לעשו' כו' דזה היא חסדו יתברך הבא לטהר מסיעין אותו ועוד י"ל דאמרו חז"ל דעבירה מכבה מצוה דהיינו שלפעמים ח"ו עובר עבירה מנכין לו משכיותי' וכן איתא בזה"ק אבל אין עבירה מכבה תורה דתורה אור ולהלכה קיי"ל דצדקה אינו משועבד לב"ח וכן פסק הרב הש"ך בדין הענקה ולזה אמר הכתוב וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה כו' הכוונה אם נשמור לקיים כל המצוה יהי' נחשב לנו כדין המקבל צדקת שאינו משועבד לב"ח שלא לנכות ח"ו עבור עבירה ר"ל כי כללות תרי"ג מצות יגינו ויאירו כאור בהיר שלא תכבה.